אז שלום וברכה, אנחנו נלמד פרק שני בספר יהושע, בפעם שעברה אם אתם זוכרים דיברנו על פרק ראשון,
על השוואה שעשינו בין יהושע ומשה רבנו והיום פרק שני שבו מסופר
על כך שיהושע שולח שני מרגלים ליריחו, עיר יריחו שהיא
סגורה ומסוגרת ומאוד חזקה וקוטלי יריחו מאוד עבים וחזקים,
אז הוא שולח את פנחס וכלב בן יפונה, שני תלמדי חכמים, עצומים, גדולים, צדיקים,
שולח אותם לרגל את
יריחו,
שכלב בן יפונה, כזכור, הוא גם היה המרגל הראשון, בין המרגלים הראשון,
וגם פה.
מה, אין יותר דף מקורות? אז הנה, ניקח.
לא, לא נכון.
תיקח הכול, בסדר.
ולולכים שני צדיקים הללו ליריחו,
ומגיעים לבית אישה זונה רחב,
והיא מספרת להם שכולם מאוד נבהלו ומה שהם היו צריכים לדעת, היא סיפרה להם,
שבעצם אפשר לכבוש אותם וכולי,
ואכן
היא מצילה אותם, רוצים לתפוס אותם, להרוג אותם, הם בורחים והם מבטיחים לה
שלא יהרגו אותה בזמן שיכבשו את עיר יריחו.
זה תוכן של הפרק.
והשאלה שהיא מתעוררת
בפרק הזה,
זה אחד הדברים, דרך אגב,
שמהרל מפראג
לימד אותנו, איך להבין נכון את דברי התורה.
אז הוא אומר בעצם גישה שכל התורה זה הכל קודים, והכל זה משהו מסתתר מאחורי הכל,
וכדי להבין את התוכן הפנימי של תורה ושל דבריו של מראה לעצמו, הוא אומר, זה בבאר הגולה,
צריך לחפש משהו שהוא מפתיע, מוזר,
משהו שנראה לך לא סביר, משהו לא הגיוני כל כך.
ברגע שאתה מוצא משהו שם,
אפס משהו מוזר, אז דע לך ששם מסתתר האוצר,
שם התוכן הפנימי טמון.
אז קורא לזה דבר רחוק,
אם יש דבר רחוק,
רחוק מהספר.
אז אם אנחנו ככה מנתחים את סיפור,
את הפרק השני בספר יהושע,
אז אנחנו רואים שמשהו מוזר יש שם.
מה מוזר?
מכל העיר, כל מה ששם יש, עיר יריחו,
שני צדיקים הללו,
פנחס וכלב הולכים דווקא לבית אישה זונה?
הם לא יוכלו למצוא מקום פחות אקזוטי מזה?
למשל, ספר,
סנדלר.
כל מי שהיה אצל ספר יודע שספרים הם פסיכולוגים גדולים, כי אתה מדברים, ואתה, זה, זה, יושבים,
והם כמו נהגי מונית, הם פילוסופים גדולים, הם יודעים איך לפתור בעיות פילוסופיות ופוליטיקות,
כל איך לפתור את הבעיות השבויים, עזה וכל זה,
אז גם הספרים, הם
יכולים לספר לך הרבה, ולכן הוא נקרא ספר, הוא מספר הרבה.
והם בוחרים ללכת למקום כזה מפוקפק.
למה?
ולא רק זה, בסדר, אז נגיד יש איזה מקרה יוצא דופן, מוזר, לא מובן,
אבל אתה רואה שיהיה, לא,
בתורה זה חוזר על עצמו, כל הנושא הזה שצדיקים גדולים, נשמות עצומות,
ההשגחה האלוקית שולחת אותם להיפגש דווקא עם פן הכזה של המציאות, כמו יהודה שהלך לקדישה,
כמו שמשון שהלך לקדישה,
וגם שתי נשים זונות הגיעו לשלמה המלך,
וגם אימא של יפתח הייתה פרוצה,
וגם משה התחתן עם פרוצה.
היו עוד ועוד מקרים.
ירמיהו, כן, אם אני לא טועה, כן, כן, ירמיהו בבבא קמא, בטז,
בעמוד ב',
שם חשדים בו שהוא,
יש לו קשר עם פרוצה אחת.
כן, לאורך כל התנ״ך.
למה?
מה אנחנו לומדים מזה? מה זה בא ללמד אותנו?
מה הרעיון
שאנחנו רואים שהוא מאוד בולט
בתחום הזה?
כדי להבין מה ולמה ומה,
אנחנו צריכים לזכור שכל הדמויות, כמו שפעם דיברנו על זה,
כל הדמויות תנ״ך הם אידאות,
כוחות, רעיונות.
אז גם הקו, היא מייצגת איזושהי אידאה.
ואנחנו אולי נתחיל לנתח מה היא בעצם מייצגת,
מהבנה שחז״ל אומרים,
משווים את העבודה הזרה לזנות.
זאת אומרת,
כמו שאומר הפסוק, אשר אתם זונים אחריהם.
זאת אומרת,
מה זה העבודה, למה עבודה זרה זה זנות?
כי אם מסתכלים במהות של זנות,
מהות הזנות.
מה זה? זה תענוג ללא בנייה.
רק תענוג.
בחיי משפחה, כשיש תענוג בקשר מיני, פיזי, בין בעל ואישה,
זה בונה קשר ביניהם.
חוץ מזה שזה מוליד ילדים והכול, אבל זה גם מקרב ביניהם, מקשר ביניהם,
מאהיב אותם אחד על השני.
יש להם משיכה הדדית, הם בונים בית נאמן בישראל.
אבל כשיש הנאה שהיא לא מבטאת אחדות ביניהם,
איך זה נקרא?
זנות.
ואם תסתכלו טוב, אתם תראו שגם עבודה זרה מאוד מהנה.
זה הכל בעבודה זרה בנוי על תענוג.
תענוג שלא מביא אותך למשהו עליון, משהו נשגב, משהו אינסופי.
אלא תענוג של עבודה זרה.
לא חושפת נשמה, לא בונה אותך,
אלא רק
רק הנאה.
אני אתן לכם דוגמה.
לפני הרבה שנים היה פה במכון מאיר בחור שסיפר לי
שהוא היה בחור חילוני, היה בצבא, אחרי שנה, שלוש שנים, הוא הלך, נסע להודו, אז היה כזה מין מנהג כזה, מופנה, שהיו נוסעים כולם להודו.
אז הוא נסע להודו, טרק, טיולים, עניינים,
אחרי צבא,
והנה שם הוא רואה שם קבוצה של כמה אנשים מכל העולם שם היו,
והוא הצטרף אליהם,
איך היה שם מקובל כזה, אתה מצטרף לאיזה קבוצה וכולם הולכים, עושים זה, עושים זה, אז הוא שאל,
כאילו, לאן הם הולכים?
לאשרם, איזה מנזר הודי,
אז הוא בא איתם למנזר,
ושאלת שם אם אפשר להכיר, אמרו, כן, אנחנו נשלח לך,
אז לכם את הגורו האחת, הוא יודע אנגלית, הוא יושב איתכם,
כן, בסדר.
הם באו לאיזה חדר כזה גדול, יפה, כזה אולם,
ישבו ככה בחצי גורן,
ושם הרבה כאלה,
כזה משהו שעושה ריח,
כזה משהו, איך איך?
קטורת. קטורת, כן, קטורת כזה, מרבה כזה, יושבים,
חיכו המון זמן, סוף סוף הוא הגיע כזה,
נכנס ככה,
בקושי זז כזה, ככה הולך הולך, ככה צעדים קטנים, קטנים קטנים,
התיישב באמצע החדר שם, מולם,
יושב ולא מדבר, הרבה זמן, יושב, עיניים סגורות, ואחר כך התחיל לעשות הום,
הום, הום, זה גם הרבה זמן.
ואחר כך הוא פתאום התחיל לשיר,
שיר שהוא מילה אחת,
מילה אחת של עבודה זרה.
ואני רוצה להשמיע לכם את השיר הזה, מה הוא סיפר לי, איך זה, אבל אני משנה קצת כדי שלא להגיד שם של עבודה זרה, אז אני אגיד לכם איך זה היה.
זה נקרא פריאמה.
והוא ככה יושב שם גורו ושר פריימה פריימה פריימה ועוד ועוד הרבה זמן, בלי סוף.
ואז מישהו מהחבר'ה גם התחילו להצטרף אליו וגם התחילו לשיר איתו פריימה פריימה
כולם כולם שרים, אז למישהו היה שם גיטרה, אז הוא הוציא גיטרה
והתחיל לנגן יחד איתו פריאמה, ולמישהו היה שם חליל, התחיל לנגן בחליל פריאמה.
יחד עם כולם כזה היה,
ומישהו התחיל לטפף שם משהו היה לו.
וזה ושרים שרים שרים והוא מרגיש,
שהוא מתעלם, ממש מתעלם מבחינה רוחנית,
ומרגיש כזה דבר, ואור גדול,
והגורו הזה כבר הוא בתוך הענן, והוא נהנה מזה, והיכף, ומרגיש פריאמה, פריאמה.
והיה משהו מדהים.
אז הוא גמר לשיר אחרי הרבה זמן,
והוא התחיל להגיד להם איזשהו כזה,
וגם מנטרות כאלה שצריכים להגיע לנירוונה.
וגם הוא היה אומר את זה בצורה קצת מוזרה כזאת, כאילו,
שחוזר על עצמו. מדבר, מדבר, שהעולם, אדם, הולך
בעולם הזה,
והוא כולו זה, והנשמה שלו שצריכה להגיע לנירוונה דסה.
לנירוונה דסה.
והפעמים אומרים, לנירוונה דסה.
נרוונה דסה, ועוד פעם, דיבר, דיבר, נרוונה, נרוונה, נרוונה.
וזהו, עושה הפסקה כזאת, ושתה כזה ישר, ישר.
ואז הבחור הזה,
כאילו, אפשר לשאול שאלה,
אז הוא כן, מה?
הוא אומר,
מה יהיה אחרי נרוונה,
כאילו, שלב הבא?
ואיך אתם יודעים את זה?
איך אתם יודעים מה קורה בנירוונה ואחר כך?
אז הוא הסתכל עליו, גורו, הסתכל ככה ארוך,
אמר לו,
אר יו ג'ויש?
אתה יודע?
אז הוא אומר, כן,
איך ידעת?
אז הוא אומר, only Jews ask these kind of questions.
רק יהודים שואלים שאלות כאלה.
זאת אומרת, אין אף אחד, רק יהודי.
אז הוא אומר, לא, אני פשוט,
אני רוצה לדת, אבל לא, אנחנו פה לא לדת.
אנחנו מרגישים, אנחנו קשים, אנחנו מטלים, אנחנו מתרוממים, אנחנו לא בשביל לדת.
אבל איך יודעים שזה בכלל אמת,
כל מה שאתם עושים?
זאת אומרת, אם אתה מחפש להבין את זה בשכל,
תיסע לישראל,
שם בישראל הם לומדים בישיבות דברים כאלה.
אנחנו לא.
ובאמת,
אם אתם מסתכלים, סורקים ככה את כל הדתות שיש בעולם,
סיפור עליו. כן, כן, כן, סיפור פה, בחור ממכון האמיר.
אם אתם סורקים את כל הדתות שיש בעולם,
בלי יוצא מן הכלל, כולם.
הכל מה שמאפיין אותם זה
מכנה משותף, הם אומרים,
תאמין לנו.
תאמין. מה שאתה צריך לעשות,
תאמין.
תסמוך מה שאנחנו אומרים לך.
האלוהים נולד מבתולה.
בתולה, בכל אופן, הוא הוריד את... איך יכול להיות? זה לא מסתדר.
איך אתם יודעים?
איך אתה יודע שהיא הייתה בתולה?
שאלה.
זאת אומרת, רק יהודים שואלים שאלות כאלה.
אף אחד, זאת אומרת, לא, פשוט מאמינים.
איך אתה יודע שמוחמד עלה לשמיים עם חמור, בורק?
איך אתה יודע שהוא התרומם ועלה לשמיים? איך אתה יודע?
מה זאת אומרת? מיליארד ורבע או מיליארד וחצי מוסלמים לא טועים?
כולם יודעים את זה.
פשיטא.
יודעים,
פשוט עלה ושם, אבל איך יודעים?
יודעים, מאמינים.
אתם יודעים, כל דבר,
בודהיזם, הינדואיזם, זראטוסטרה, אדווינטיזם,
כל הדתות, בלי יוצא מן הכלל, הכל בנוי, פשוט תאמין.
ויש רק דת אחת בעולם
שהיא שואלת,
איך אתה יודע?
מנין אני מילי?
זאת, אתם יודעים,
כל הגמרות שאתם רואים פה זה בעצם פרוטוקולים של דיונים בבתי מדרש שהכל בנוי על שאלות.
איך, שאלה כזאת, שאלה כזאת ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד דיונים.
והשאלה הכי הכי חוזרת על עצמה בגמרא,
איך אתה יודע?
מניין אני מילי?
איך אתה יודע?
ואי אפשר להגיד, אין לנו תשובות כאלה בגמרא מאמינים?
לא, אני רוצה לדעת.
וספרי חקירות, וכוזרי, ורבי שם, ורב סעדיה הגאון, כל האמונות ודעות, באמת אתה מאמין, איך אתה יודע, ואיך אתה יודע, ואיך אתה יודע. הכל בנוי על לחקור, לדעת,
אמת.
אני מחפש אמת, אני לא מחפש חוויה.
חוויה,
וזה בעצם
ההבדל
בין
אמונת אמת
ועבודה זרה.
אמונת אמת אומרת לך,
אני רוצה להגיע לאינסוף,
למשהו שהוא מעבר.
מה זאת אומרת?
אני מאמין,
אני יודע שלחיים של בן אדם יש לו ערך נצחי,
על עולמי,
לא מוגבל,
ערך אינסופי,
אלוקי.
זה בעצם מה שאנחנו עושים פה, בעולם הזה. אנחנו, כל מה שהיהדות עושה זה לחשוף
את הערך האלוקי
שלך
שאתה מבין שהעולם הזה הוא לא מקרי,
הוא לא נברא פתאום סתם ככה, הוא לא תמיד היה.
אם הוא נברא, סימן שיש לו מטרה.
וגם אתה פה בעולם הזה, מה אתה עושה פה?
מי אתה?
מה המהות שלך? בשביל מה אתה פה?
יש לך תפקיד, אתה פה בשביל משהו. מה התפקיד שלך?
מה אתה עושה? אתם יודעים, כל זה, כל זה, זה בעצם,
זה מה שאומרת האמונה.
האמונה היהודית.
ואילו דתות אחרות
הם משתמשים ביופי ובדמיון לשם תענוג של העבודה הזרה עצמה.
זה לא מביא אותך לאין סוף,
אלא זה עושה לך מעניין, יפה.
לכן תסתכלו
בדברים הכי יפים מבחינה אסתטית,
כמה יש, כמה נוצרות,
בנוצרות יש דברים, יצירות אומנות בלתי רגילות.
וכנסיות מדהימות,
מאוד מאוד בנויות בצורה מתוחכמת,
וציורים גדולי הצעירים וגדולי האדריכלים של כל הזמנים, הכל הכל,
הם בנו את הדת הנוצרית.
מיקלאנג'לו, רפאל, בוטיצ'לי, ליאונרד דה וינצ'י, אל גרקו, הם כולם עשו את הציורים הגדולים שלהם, זה ציורים של נוצרות.
ובתוך הכנסייה עצמה, שם שהיא בנויה עם הוויטראז'ים, עם החלונות צבעוניים ומוזאיקה כזאת של הפסיפס בכל מקום, והיופי הזה,
נוסף לכל מוזיקה של גדולי המוזיקאים הכי גדולים בכל הזמנים, שם מוצרט,
בטהובן, באך, כתבו את כל המוזיקה הכנסייתית ושירה ומקהלות,
הכל הכל הכל.
איזה יופי.
בונים הכל על יופי.
אבל
מה זאת אומרת?
איך אתה יודע שזאת אמת?
איך אתה יודע? אתה מאמין?
וכמו שתענוג
ביחסי אישות, שהם לא בונים שום דבר,
זה נקרא זנות,
לכן גם עבודה זרה,
שהיא לא בונה שום דבר, לא מביאה שום דבר, לכן חזרו ממעבודה זרה, זנות.
זה נעים, זה תענוג, זה מעניין,
אבל לאן זה מביא?
כלום.
ואותו דבר גם,
אתה יודע מה, אולי אני אתן לכם עוד דוגמה ליופי.
אחד התלמידים פה,
גם,
התייעץ איתי בעניין הזה של שידוכים, קשה לו למצוא שידוך וכל זה, ולמה קשה לו למצוא שידוך, הוא אומר, כי מאוד חשוב לי הצד האסתטי.
זאת אומרת, אני נפגש עם הרבה בנות והן צדיקות וטובות לב וכאלה ממש מיוחדות,
אבל
זה קשה לי, אני רוצה מישהי שהיא תהיה יפה.
אז הוא, במקום ללכת לפגישות,
הוא ביקש תמונות והוא פשוט באפליקציות עבר, כן? אבל טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, עד שהוא מצא.
מצא מישהי שהיא באמת הייתה נראית לא יפה והוא מראה לי אותה ואומר,
נו, הרב, מה אתה אומר?
אתה רואה שאני צודק?
שיש כזה דבר.
אז שאלתי אותו, תגיד לי,
מה אתה חושב, הבחורה הזאת היפה, שהיא ככה,
אתה נראית,
מה אתה חושב,
היא יודעת שהיא יפה? לפי התמונה הזאת, מה שאתה מסתכל, היא יודעת שהיא יפה?
הוא אומר, כן, רואים,
היא מבינה שהיא יפה.
אמרתי, ומה דעתך?
זה היופי שלה, וזה שהיא יודעת שהיא יפה, זה משפיע על ה...
על האופי שלה?
הוא אומר, כן, ברור.
איך זה משפיע?
זה גורם לה להיות
ענווה צנועה,
טובת לב כזאת?
הוא אומר, כנראה שלא.
ואתה
רוצה להתחתן איתה?
אתה מבין מה התפקיד שלך יהיה בכוח?
זה שאם היא יודעת שהיא יפה, מי אתה תהיה?
כן, אתה תהיה מעריץ את זה ש...
ברור.
אז הוא אומר, אז מה?
כאילו, אי אפשר להתחתן עם בחורות יפות?
אמרתי, אפשר, פשוט בתנאי שהיא בעצמה מודעת
שהיופי זה מום.
ברגע שהיא מבינה שיש לה מום כזה,
אז היא יכולה להשתדל לתקן את המום הזה.
איך?
היא תעבוד על המידות שלה,
היא תלמד איך להיות צנועה וטובת לב ובעלת חסד ולהיות ענווה וכל זה, זה מצוין, כן? תחזור בתשובה, או אפילו תגדל ככה, שההורים שלה יגדלו אותה באמירה שהיא, תשמעי, כאילו,
יש לך אתגר גדול בחיים, את יפה,
אז לכן צריכה ללמוד איך לעבוד על המידות, על התיקון שלה. כן, אז, כן, אז אפשר להתחתן איתה.
יכולה להיות אישה מצוינת,
בתנאי שהיא עובדת על עצמה.
אבל זאת בתמונה שאתה מראה לי,
היא נראית שהיא...
אבל אי אפשר לדעת על פי תמונה, אז לכן תלך, תפגוש,
פשוט תשים לב
מה קורה שם.
אז, אז אותו דבר גם פה, אתם יודעים, מה זה שזה יופי,
יופי כשלעצמו,
זה
דבר נורא ואיום.
למה? כי זה תוקע אותך פה, בעולם הזה.
אם זה סתם יצירת אמנות, אז יופי, בסדר, אין בעיה.
אבל כשאתה, אבל בדרך כלל,
אנחנו מדברים פה על יצירת אמנות שהן קשורות לדת,
לאמונה, לעבודה זרה.
אז פה הבעיה,
זה דבר אחד.
דבר שני, מה שדתות משתמשות,
זה משתמשות בדמיון.
דמיון שהוא גם מאוד מאוד חזק.
מפתחים דמיון, מה יהיה שם,
מה יקרה לך כשאתה תגיע לעולם הבא, אז מה אתה תקבל שם, איזה דברים גדולים, ואיזה שווה לך, ותהיה שהיד,
ואתה, אתה יודע, משהו לא רגיל, יהיה לך שווה, כדאי לך.
זה המון, המון, המון בנוי על דמיון, אבל איך אתה יודע?
אולי זה לא נכון.
אולי אתה סתם מתפוצץ.
לא, מה זה? זה מיליארד וחצי מוסלמים לא טועים.
וכשיש דמיון, זה גם זנות.
דמיון נטו בלבד.
שהוא לא מקושר לשום דבר חיובי,
זה גם סוג של זנות.
למה?
כי אתה נכנס לעולם שרק עולם של דמיונות, ואתה יכול לעשות דברים נוראים ואיומים
במחשבה הזאת
של דמיון.
כמו שנגיד,
נגיד,
נעשה שלום.
בוא נעשה שלום עם שכנינו.
פשוט,
במקום כל המלחמות הללו, בשביל מה, ואנשים מתים, ולא חבל לך לחיילים שמתים?
אולי חבל,
חרם עליהם.
בואו נעשה שלום.
פשוט
צריכים ללמוד לאהוב את השכנים שלנו.
פשוט נבוא אליהם ונגיד, בואו נעשה שלום.
סוף סוף יבוא השלום,
ונעשה, ונלמד ילדים שלנו, שהם יגידו כולם שלום, שלום.
אני נולדתי לשלום שרק יגיע.
השלום, שירו שיר השלום וזה, וגם הם יגידו לנו, גם אנחנו רוצים שלום, הרי כולם רוצים שלום.
כולם רוצים, ואנחנו עושים ביחד,
נבנה מזרח התיכון חדש,
שכולם אוהבים אחד את השני,
לא יותר טוב ככה?
אופס,
בום בום בום בום.
זה עבודה זרה.
בגלל שזה נראה נורא יפה.
אבל זה אמת?
לא.
אז זהו.
אז,
ואתה כאילו נתפס פה מישהו כזה,
כאילו,
שאתה לא שוחר שלום, אתה רוצה מלחמות.
אז ככה זה גם,
עבודה זרה, כולה בנויה על דמיון.
ואז אם זה ככה,
אז למה צדיקים גדולים הולכים דווקא לאנשים שהם מייצגים
את עבודה זרה כזאת, כן? של זנות, של פריצות, של כל זה?
למה הם באו דווקא לרחב,
שהיא סמל של דמיון?
מי שאומר את זה הרב קוק, כן, הנה,
הנה מקור שלוש, תסתכלו, אומר הרב.
כוח המדמה
הוא באמת יסוד כל היופי
ומתגלה על ידי חיזיון הנבואה
שאור הקודש מתלבש בתוכו.
כן, זאת אומרת,
חיזיון הנבואה
שהוא מגלה את כל היסוד של יופי
ארוך חודש מתגלה בו,
וביד הנביאים הדמה.
כשלא הגיע עדיין הזמן של כל הטוהר
להופיע אל מרומים המגמתיים,
נשלחו מאת יהושע שני אנשים מרגלים חרש לרגל את הארץ,
ובאו לבית אישה זונה ושמה רחב.
אבל
בעצמיות החפץ האומתי
של האומה
לא נשלם אז עדיין הפרצוף הדמיוני
לאחיזת הדעת
בהתגלותו מצד אחד,
והיופי בכל תיאורו מצד השני.
וזה הושלם בימי שלמה,
אז תבואו
שתי נשים זונות
לפני המשפט מלך,
מלך ישראל,
היושב על כיסא השם.
זאת אומרת,
תיקון שהם
התחילו לעשות אצלו רחב הזונה,
הוא לא נגמר שם,
אלא היה צריך להיות בסופו של דבר להגיע בזמן של שלמה המלך שהוא על ידי כאילו מה שמאפיין את שלמה זה החוכמה על ידי חוכמה ושכל
הוא תיקן את הטעות של שתי נשים זונות הללו.
ולכן אומר גם משרד ישרים וכבר קרא תסתכלו במקור מספר אחת
וכבר נקראו המחשבות החיצוניות, שזה מדובר שם על עבודה זרה.
זנו את הלב,
דכתיב, ולא תתור אחרי לבבכם, אחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם.
כן, כי נמצא שהלב פונה וכו', כן, זה הרעיון.
עכשיו, מה קורה
בזמנים שלנו?
אז למה הם עכשיו באים?
הם באים
בשביל לקחת
מהמרחב
ומכל הכוחות שנמצאים שם במציאות, לקחת מהם את הכוח
להעלות אותו, לתקן אותו ולהשתמש בו לקודש.
זה בעצם הרעיון שהם הולכים לשם כדי להעלות את
הניצוצות של קדושה שנמצאים גם ביופי וגם בדמיון.
אנחנו לא מוותרים על היופי,
אנחנו רוצים את היופי,
רק שזה לא יהיה עיקר,
ולכן גם כל אימהות שלנו, רבקה, רחל,
שרה,
היו נשים מאוד מאוד יפות,
אז לכן הם הולכים לשם.
והם באים
להעלות את העוצמה איפה שרחב הייתה האישה הכי יפה בעולם, בין ארבע נשים הכי יפות בעולם, כמו שאומרת הגמרא,
זה הייתה שרה,
אביגיל, אסתר ורחב, ארבע נשים הכי יפות שהיו בעולם,
רחב אחד מהם.
והם באים אליה,
לעשות את התיקון,
לקחת מהם.
והנה, בתקופה שלנו, בזמן שלנו,
אנחנו מתחילים להתקרב לבית המקדש, לביאת המשיח.
זה בזמנים שלנו מתרחש.
ולפני שאנחנו
מתרוממים לבניית בית המקדש, למשיח, כל זה,
אז אנחנו צריכים ללמוד
לקחת לעצמנו,
גם בתרבות הנוכחית, היום, לקחת את הכוח שטמון ביופי ובדמיון שנמצא בתרבות.
אתם מבינים?
זה, זאת אומרת,
אתם ודאי יודעים, כן, וככה הרב קוק אומר את זה וכל זה, אנחנו, כשאנחנו מתקרבים לתהליך הזה של מהפך
לביאת המשיח,
אז לכן זה מתבטא בכל האנושות כולה בקפיצות אדירות של חוכמה,
טכנולוגיה,
פילוסופיה,
רפואה, מדע,
הכל הכל הכל מתפתח בצורה בלתי רגילה.
זאת אומרת, השינויים שקרו ב-150 שנה האחרונות לא קרו במשך כל
ששת אלפים שנות היסטוריה אנושית.
אני לא מדבר מבחינה,
אפילו לא מבחינה איכותית כל כך גדולה,
גם מבחינה כמותית.
זה שינויים עצומים מתרחשים. למה? כדי שאנושות צריכה להיות מוכנה, להתכונן,
להיות מפותחת
להופעת האור השם,
להופעה, לתיקון גדול של כל העולם.
אז משיח לא יכול לבוא לאנשים שהם אנשים פשוטים, פרימיטיביים, לא מפותחים.
אנושות חייבת להיות מאוד מאוד מפותחת.
אז לכן אנחנו רואים,
הכל פתאום יש פיצוץ של השינויים וההתפתחויות בכל תחום.
וגם במאה ה-50, מאה השנה האחרונות,
ולכן זה מתפתח כל כך חזק,
תחום של כלי תקשורת.
אתם יודעים שבכל תקופות היסטוריות בעולם,
היו קבוצה של אנשים שניהלו את החברה האנושית.
נגיד,
הייתה תקופה שמה שהיה חשוב ביותר לתקופה זה היו כוח צבאי.
לכן היו שם גנרלים, הם ניהלו את החברה. למשל, ברומא העתיקה,
מי שהיה שם כל יוליוס קיסר וכל אנדריאנוס וספייסיאנוס וכל אלה שהיו,
הם היו גנרלים. קודם הוא היה איש צבא, מצביא.
ואז יש תקופה שאנשי צבא מנהלים את החברה.
יש תקופה שאנשי טכנולוגיה מנהלים את החברה,
ואז יש טכנוקרטים,
אנשים חכמים שהם יודעים, עומדים בראש החברה
ומפתחים איתה, עושים מהפכה, סליחה, מהפכה תעשייתית בגרמניה, באנגליה,
הם מנהלים.
יש, או לפני כן, הייתה תקופה שאנשי דת ניהלו את החברה.
ימי הביניים וכל זה, אז היו שם אפיפיור ואת מעשה צלע וכל זה, אנשי כמורה ניהלו את המדינה.
כל פעם יש איזו קבוצה
שהיא הדומיננטית בהיסטוריה של מין האנושי.
מה קבוצה היום שהיא מנהלת בעצם בפועל את העולם? אני לא מדבר על אם יש דתיים שמנהלים, זה נקרא תיאוקרטיה.
ביוון העתיקה שהעם ניהל זה היה דמוקרטיה.
נגיד אחר כך באצולה שניהלו את אירופה, זה נקרא אריסטוקרטיה.
כן, זה כל פעם.
אז היום במדינת ישראל זה יורוקרטיה, זאת אומרת, המשפטיזציה הם כביכול מנהלים את המדינה. אני לא מדבר על דיפ סטייט או ביורוקרטיה,
זאת אומרת, שלטון הפקידים וכל זה.
אני אומר,
בכל העולם, מי זה שמנהל,
מי שקובע איך,
מה משפיע, הכי משפיע הרבה על החברה האנושית?
ברור, הוליווד.
כל הדרמטורגים ואנשי תיאטרון ובמאים ושחקנים, כלי תקשורת, בלוגרים,
כל מיני, כל מיני, כל זה, הם קובעים על מה אנשים יחשבו.
אם תהיה ככה, אם זה, יבחרו במעמד כזה, מעמד כזה, הם קובעים איך זה נראה.
וכל זה בנוי על כוח
דמיון, כוח מדמה.
זאת אומרת,
כל מה שקובע היום פה זה דמיון.
הרי הם זה שמחליטים בכוח דמיון, נעשה שלום במרומיו.
כן, תסתכלו מקור שלוש, אומר על זה הרב קוק.
כוח המדמה הוא באמת יסוד כל יופי
ומתגלה על ידי חיזיון הנבואה.
שור הקודש מתלבש בתוכו.
אה, לא, לא, זה אנחנו קראנו, סליחה.
לא.
זה מקור 1א.
זה מספר אורות.
כל התרבות הזמנית בנויה היא על יסוד כוח המדמה.
המליצים והמספרים והדרמטורים וכל העוסקים באומנויות היפות
נוטלים מקום בראש התרבות,
והפילוסופיה פוסחת,
כלומר חוכמה, היא לא כל כך חשובה,
וצולעת,
ואין לה מעמד מפני שהשכל הנקי
הולך ומסתלק.
זה מה שמאפיין את התקופה שלה.
וכפי סילוקו של השכל ורוח החוכמה,
כן, חוצפה יצגי וחוכמה צופרים תסרח,
ירח את אימה עשו, והאמת תהיה נהדרת,
ופני הדור כפני הכלב.
זה בעצם מה שקורה בכוח שלנו.
ומה שאנחנו שואפים,
זה שאנחנו עכשיו הולכים ומתקרבים לגאולה,
אנחנו שואפים להשתמש בכוח הזה,
בכוח חוכמה, הדמיון.
איך אפשר להשתמש בו?
כיוון שאלפיים שנה, כשהיינו בגלות,
אנחנו הקפדנו לפתח שכל,
לפתח דווקא חוכמה, לשאול שאלות,
לא להאמין, לא לקבל את זה בקלות,
להיות רציונליים.
ועכשיו, כשאנחנו הגענו למעמד כזה של שכל נטו,
אז אנחנו עכשיו באים לבנות בית המקדש השלישי,
ובית המקדש השלישי הוא כן יהיה
עם כוח היפה ודמיון ואדריכלות ושירת הלוויים,
הכל, הכל, הכל, הכל, הכל יחזור.
זה בעצם,
לשם הלכו כל הכוחות הללו, שאמרנו עליהם קודם,
חכמי ישראל,
שהולכים לכוח הזנות,
שזה לא דווקא אישה, כן? אלא הכוונה היא לקחת מהם את הכוח הזה.
ובאמת אנחנו רואים
שזה מה שקרה לרחב,
רחב חזרה בתשובה.
היא תיקנה,
תיקנה מה שצריך.
זה גם?
כן.
זה, תסתכלו,
מקור שש אומר דבר כזה.
למה זה כל כך חשוב לנו להשתמש בעוצמה הזאת?
אומר ככה, בעלי ההשגה הגדולים,
כוח המדמה שלהם הוא גדול ונשגב מאוד,
והוא מקושר עם החזיונות היותר כלליים שבמציאות,
ולפי גודל
הגבורה הרוחנית והטהורה הנפשית שלהם,
פועל בהם כוח המדמה את פעולתו
לצייר ציורים עליונים ונשגבים שאור האמת עליונה מתגלה על ידם.
בגילויים כאלה שאין שום שכל הגיוני יכול להגיע אליהם.
זאת אומרת, כשהם יודעים
לצרף לקשר את ההשגה הגדולה, את החוכמה, את ההבנות הטהורות,
עם כוח המדמה,
אז הם מגיעים למדרגות כאלה ששום שכל לא יכול להתקרב אליהם.
וזה גם יסוד של נבואה.
כמו שאתם ודאי יודעים,
שכשנסתלקה הנבואה,
אז,
סליחה, כשנסתלקה העבודה הזרה,
אז גם נסתלקה הנבואה מישראל.
כמו שאומרת על זה גמרא,
זה גמרא ביומא, בסט, אצלכם זה אומר על זה
רב צדוק מלובלין, מקור חמש.
אמרו ביומא,
כשיבטלו אנשי כנסת הגדולה,
אמרו לא יהיה בעינן ולא יגרה.
אנחנו לא רוצים
לא את הצהרה ולא את השכר שמקבלים על עבודה זרה.
לא רוצים לא אותה ולא את שכרה.
לא עבודה זרה ולא יצר עבודה זרה ולא את השכר שאתה מתגבר עליו.
פירוש, עכשיו מפרש את זה הרב צדיק מלבלין,
פירוש
אגרי השלמות הנמשך ממנה כי מעת שנעיקר היצר עבודה זרה יצר עבודה זרה נסתלקה נבואה מישראל.
ברגע שנעלמת
עבודה זרה אז גם אין נבואה.
ואנחנו הרי רוצים להחזיר עכשיו את הנבואה.
לכן אומר הרב קוק זה שעכשיו מתפתחת,
מתפתח קולנוע וטלוויזיה ועיתונות וכל הדברים של כלי תקשורת וכל זה,
אומר הרב קוק, זה עצה מרחוק,
זה מעיד שאנחנו הולכים ומתקרבים להופעת הנבואה
בצורה אמיתית ונכונה.
אומר על זה הרב מקור שבט, תסתכלו, אמנם כל זה שהמתפתח מאוד,
עוד כוח המדמה, הכוונה כל זה,
זה המשך של מקור מספר 1א.
אמנם כל זה הוא יסוד עצה מרחוק, עצת השם היא,
להשלים את כוח המדמה,
מפני שהוא בסיס בריא לרוח העליון שמופיע עליו.
הכוח המדמה זה בסיס הרוח העליון.
על כן מתבסס כעת רוח המדמה עד שיגמור בכל תאורו.
זאת אומרת, עד שיגמר בכל תאורו. זאת אומרת, הוא צריך להגיע למקסימום שלו.
ואז יהיה כיסא נכון ושלם לרוח ה' עליון ויכשר, זאת אומרת, וייקשר, יהיה כשר לקבל אור רוח הקודש עליו,
שהוא רוח ה'.
וכשיהושע בן נון הבין את כל זה וראה את ערכיו,
הבין מה היא עברה, איזה שינויים ואיך היא התגיירה ואיזה תיקונים היא עברה,
אז הוא מאוד מאוד התרשם מהאישיות הזאת, מהנשמה העצומה הזאת, מהכוח שהיא מייצגת.
ולכן הוא התחתן עם ערכיו,
ונולדו להם ילדים, והצאצאים שלהם יהיו שמונה נביאים וכהנים גדולים.
זה המפגש הזה של הכוח הנבואה עם כוח הדמיון והיופי.
זהו, נעצור כאן.
