טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו נדבר היום כיצד נכון וטוב,
כיצד להתמודד עם קשיים ואיסורים. זה בעצם השם של השיעור, הרעיון.
העולם באופן כללי הוא מלא התמודדויות.
כן, לא באנו ליהנות, מה שנקרא, נכון? היה איזה פילוסוף אחד, אפיקור,
שאמר, אדם נברא בשביל ליהנות.
אבל זה כל כך משובש לומר את זה.
שהוא קיבל,
שמי שיש לו דעות משובשות, קוראים לו אפיקורוס, כן? על שם האפיקור הזה.
כי זה לא נכון.
כבר הפילוסופים הסטואיים,
הם אמרו שהאדם לא בא ליהנות, אלא בא לעשות את הטוב.
וכמובן שהתורה, הרבה לפני הפילוסופים האלה,
מלמדת אותנו שהאדם לעמל יולד,
לומר לעבודת השם,
ולא בשביל ליהנות. והעולם באופן כללי הוא מאתגר.
זאת אומרת, רבנו תם, יש לו שם קצת קשוח,
כן?
הוא קורא לו, לעולם הזה, נווה תלאות.
כלומר, בעולם הזה, לאדם יש התמודדויות, עובדתית, כן? אדם הוא רק רוצה ליהנות, יש לו איזה ציור כזה של
הוליוודי כזה, שהוא יושב על ארסל בין שתי עצי קוקוס וככה זה החיים, גן עדן, נכון?
אבל זה לא ככה, אנחנו רואים שבכל סיטואציה,
אה... יכול להיות תקופה רגועה, נעימה, כיפית,
כל הכיף-כיפק,
ותקופה אחרת שהיא מאתגרת,
כי ככה זה בחיים.
אני צודק, יש פה מישהו שחולק עליי? מה?
בסדר, מסכימים.
כן, אז אתם גם בעולם הזה.
אתם מפה, נכון?
בסדר.
אז רק רציתי לראות שאנחנו מדברים על אותו דבר.
אז דווקא בתקופה שהיא על מי מנוחות,
והמורכבות של החיים היא לא מעניינת אותך כל כך, אז דווקא זה טעות.
דווקא כשאתה בתקופה רגועה ועלמי מנוחות, תקנה כלים
והכנה נפשית להתמודדות, כי היא תבוא.
בכל מקרה, ככה בנויים החיים,
יש בהם הרבה אתגרים.
כי העולם הזה, למה הוא מלא הרפתקאות ותלאות?
כי בעצם, בסופו של דבר,
הנווה תלאות הזה, הוא נועד להביא את האדם לתיקונו.
אנחנו סוחבים איתנו כל מיני היסטוריה שהיא לפעמים קשורה לגלגול קודם, גלגולים קודמים, יש לנו כל מיני
שליחות בעולם הזה ותיקונים לעשות,
והדברים שקורים לאדם, הנחת עבודה פה של השיעור הזה, שהם מדויקים לאדם.
שום דבר לא קורה במקרה.
הכל מאוד מדויק עד הפרט האחרון.
זה, עכשיו,
בעצם הכלי הראשון
שאדם צריך לאמץ,
כשהוא נפגש עם איזה אירוע מורכב בחיים,
אירוע מאוד מאתגר, אתם יכולים בשביל שזה,
שיהיה לכם איזה משהו מוחשי בראש,
לחשוב על התמודדות שכרגע אתם מתמודדים איתה, או משהו שהיה לכם בעבר, שהיה
תקופה מאוד מאתגרת, או אירוע מאוד קשה,
וכולי,
מאוד מסובך.
אז קודם כל, כשאנחנו בסיטואציה כזו,
אז אדם צריך לומר לעצמו, זה מדויק בשבילי.
זה כנראה מה שאני צריך לעבור. זה לא קרה במקרה.
אנחנו לא מאמינים שדברים הם קורים במקרה,
או שיש גוף זר שנלחם בהשם שמנהל את העולם,
כמו שהנוצרים מאמינים בשטן, או לוציפר, או איך שהם קוראים.
אנחנו מאמינים שגם המערכת הזאת,
שלפעמים מייסרת אותנו, היא תחת השם.
כמו שכתוב, ויתייצבו בני האלוהים
לפני השם והשטן בתוכם, כן? כתוב בספר איוב בתחילה. כלומר,
חלק מהמערכת הזאת היא חלק מההנהגה האלוהית, בסדר?
אז הוא נקרא גם יצר הרע וגם נקרא מלאך המוות.
אז לכן כל המאורעות הם מדויקים.
בשבילי, ככה אדם צריך לומר.
ואם זאת הנחת העבודה, אז אנחנו מבינים שהאירוע הזה,
הוא נועד למה?
הוא נועד בשביל שאני אסבול?
למה הוא נועד?
אה?
אז למה הוא נועד?
לגדל אותנו.
בסדר? זה הנחת עבודה.
בספר חובות הלאומות הוא אומר,
אחת משתי אפשרויות: או שזה כפרת עוונות,
שיתכפר לך איזה עוון מהייסורים האלה, מהקשיים האלה,
או שזה נועד לגדל אותך.
ואני רוצה להתמקד דווקא לא בכפרת עוונות,
אלא מה הכוונה, מה הוא מתכוון שזה נועד לגדל את האדם?
קודם כל, זו התייחסות חיובית לאירוע, נכון?
זאת אומרת,
נקרא לזה ככה, זו חשיבה רוחנית
שהיא מצריכה את האדם בעצם להתייחס לאירוע הקשה,
המורכב, המאתגר, הדוקר, אני לא יודע איך להסתכל על זה,
אבל באופן חיובי.
זאת אומרת,
כי הרי באופן טבעי, בלי ההבנות האלה, אז מה קורה לאדם שנתקל באירוע מצער,
ביסורים?
אז הוא כועס,
או שהוא מתוסכל,
או שהוא מריר,
או שהוא מיואש,
או שהוא מלא ברחמים עצמיים.
ואדם, הוא צריך להחליט שהוא,
הוא קודם כל,
בהבנה שזה לא קרה במקרה,
שזה מושך אותו ישר לרגשות שליליים,
אלא הוא רוצה להיות במקום של עבודה פנימית, רוחנית,
ולהתייחס לאירועים שעוברים עליו כדבר אלוהי שנועד לבנות,
לבנות אותו.
בסדר? אתם איתי?
אם יש שאלות, אני אשמח, כן?
זאת אומרת, זה אירוע שהוא מגלם בקרבו ממש אוצר שאני צריך ללקט,
ככה אדם צריך להרגיש. יש פה אוצר פנימי, נפשי, כן?
איזה חוסן שהאירוע הזה רוצה לגדל אותי אליו.
ומצד האמת, זה לא כל כך משנה מה האירועים שעוברים עלינו.
זה מצד האמת, אלא יותר חשוב התגובה שלנו, איך אנחנו בעצם מתייחסים אליהם.
ואדם הוא יכול להיות מבחוץ בהתמודדות מאוד מאוד מאוד קשה,
ובד בבד, מבפנים,
מאושר. איך זה יכול להיות?
למה שיהיה מאושר?
בגלל שהוא מבסוט על ה...
יש לו מלא סיפוק פנימי על ההצלחה שלו לעמוד בניסיון. כלומר, הוא אומר, אני עכשיו באירוע
שהוא מבחוץ מאוד מאתגר, אבל מבפנים אני מרגיש שאני נבנה, שאני מתקרב אל השם.
אני מצליח לנהל את הרגשות שלי השליליים.
אני קונה עכשיו איזה בניין פנימי כזה, איזה שליטה עצמית.
השמחה האמיתית היא לא באה מאיזה ציור כזה מפענק,
אמרתי לכם, על ארסל בתאילנד, שותה קוקוס.
זה לא מביא לאדם שמחה, אלא זה שהוא מרגיש שהוא מנהל נכון את
החיים שלו ויש קרבת אלוהים שנבנית מתוך העמידה
בניסיון. עכשיו,
אני אתן לכם עצה, אם אדם, אתם רואים אותו לידכם, לא אתם.
מה שאני אומר זה לכם, בסדר?
כי אנחנו חברים טובים, אבל אם אתה רואה אדם לידך שהוא עכשיו בעל יסורין,
הוא עכשיו מתמודד עם קושי מאוד מאוד גדול, אז אל תגיד לו, אחי, אתה לא מבין, אחי מדויק בשבילך, זה ממש מתנה.
אל תגיד לו ככה,
כי אין לו כלים כרגע להבין את זה,
במקום של הצער וכו'.
לכן טוב ללמוד את הדברים האלה דווקא כשאתה עוד לא, אתה לא שם, כן, אתה,
אלא אם כן הוא קשוב, יכול להיות שהוא יכול לקבל את זה והוא מקבל ממך,
אלא מה שנכון קודם כל זה להזדהות עם הצער ועם הכאב שלו, בשלב הראשון לפחות.
ולשאול אותו בעדינות אם הוא מרגיש שזה מצמיח אותו במשהו וכולי.
מה, אתה לומד על החיים?
אבל לא להגיד הרצאות מבחוץ, אלא קודם כל אמו אנוכי בצרה.
לחבק ולעזור ובוודאי לא להיות במקום שיפוטי.
יש כאלה שאומרים, רואים מישהו עם ייסורים ואומרים,
אתה יודע למה זה קורה לך?
בגלל שאתה ככה וככה וככה, זה הכי גרוע שיש, נכון? אתה מספיק הוא סובל, אז אתה גם עוזר לו ל... אתה מפשפש במעשיו, לא צריך שהוא יפשפש במעשיו, אתה מפשפש במעשיו, אז זה
ודאי לא רצוי ולא ראוי.
עכשיו, באופן כללי,
יכול להיות לאדם איזה תסכול כזה, למה זה קורה,
למה זה קורה לי, למה זה, אני צריך לעבור את זה, למה,
למה אני, למה?
החז"ל אמרו, זהו, השיר השמח בחלקו. כנראה היית צריך להגיד, זה החלק,
אדם צריך להגיד לעצמו, זה החלק שלי, זה מדויק לי, זה מה שאני צריך, זה מה שנשמה שלי צריכה לעבור.
אני עשיתי את ההשתדלות, או עושה את ההשתדלות כמיטב יכולתי,
אבל יש דברים שהם קפואים על האדם,
והוא לא צריך להעסיק את עצמו,
לצייר את עצמו על דברים שהוא לא יכול לשנות.
מה שהוא יכול לשנות, שישנה, מה שהוא יכול לעשות, שיעשה.
אבל,
הכלל הוא שמחה בחלקו, וכרגע זה החלק של האדם.
החלק שלך כרגע זה להתמודד.
תהיה עשיר מזה רוחנית,
מזה שאתה כרגע, זה מה שכנראה הכי מדויק לך.
אז אמרתי לכם, לפעמים זה מתקשר עם דברים שהנשמה שלנו עברה, כן?
איוב באים עליו כל מיני קשיים וייסורים,
אז יש לו שלושה רעים, כן? אליפז התימני, בלדד השוכי וצופר הנעמתי,
שבאים ואומרים לו, אתה חטאת, כן? אמר,
דיברנו על זה בבוקר, נכון? כל הרכוש שלו נשרף, נגנב,
הילדים שלו כולם מתו, הבנים, הבנות, והוא יושב, הוא שוכב
בעפר מוכה שכין, כן? אז באים הרעים שלו ואומרים לו, חטאת, הוא אומר, לא חטאתי,
חטאת, לא חטאתי.
גם הרבה פרקים.
כן, יש שם דברים מאוד עמוקים, אבל אני מקצר.
הוא אומר, גם אם חטאתי, זה לא פרופורציונלי למה שעובר עליי.
טוב, בסדר.
אחרי זה הם הולכים, ומגיע עוד ריאה רביעי,
שנקרא אליובין ברחל הבוזי.
והוא אומר לו, תשמע,
הקדוש ברוך הוא עשה איתך חסד, כי אתה, בגלגול קודם,
בעצם אתה היית אמור לרדת לבאר שחת.
ככה מובא בכד הקמח על ספר איוב, גם הרמב"ן,
נדבר על זה.
אז והקדוש ברוך הוא עושה חסד, זה באיוב ל"ג,
תסתכלו שם בכד הקמח, כאילו,
רבנו בחיי,
סוף שלו.
והוא עושה חסד פעמיים שלוש עם גבר, כאילו במקום לרדת שהנשמה שלו, בגלל שהוא היה בגלגול קדם בעצם
רשע או חוטא,
אז הקדוש ברוך הוא עושה איתך חסד,
עושה עם האדם חסד, הוא נותן לך עוד הזדמנות לתקן.
ואיוב לא עונה לו.
בניגוד למה שהוא ענה לרעים, עם זה הוא לא מתווכח.
כי אדם לא יודע מה הוא עבר בגילגול קודם ומה
הנשמה שלו צריכה לעבור עכשיו,
מה התיקונים שהיא צריכה לעבור ומה ההתמודדויות שלה ומה היא צריכה לתקן.
הוא לא מתווכח עם זה.
ורואים אחר כך, בהמשך הספר, שהקדוש ברוך הוא גוער ברעים שלו,
שלושת הרעים הראשונים,
שהם אמרו לו, אתה חטאת, לכן אתה נענש,
וזה הייסורים שלך, הוא גוער בהם,
ובאליהו בן ברחל לבוזי הוא לא גוער.
זאת אומרת, זו תשובה טובה, בסדר?
במקום לרדת לגיהנום שאין ממנו עלייה, אז קודם כל נותן לעדן לפעמים עוד ניסיון.
על מנת שיגיע לקיבוץ השלמים, הרמח"ל קורא לזה, כלומר, לחיי עולם הבא, לתחיית המתים,
ולא...
אז אם כן,
זה דורש התבוננות, בסדר? אז
הדבר הזה, וההכנעה,
עכשיו,
באופן כללי אנחנו מדברים פה על גישה חיובית, נכון? של קבלת הייסורים, של התמודדות עם קשיים, עם דברים שלא הולכים לפי מה שאני רוצה, שלא מסתדר וכולי.
אבל זה לפעמים לאדם זה טיפה מרתיע. למה זה מרתיע, אדם, לקנות כזאת גישה?
כי הוא עלול להגיד, אני רגיל בעצם,
יש לו בעצם הרגל.
מה ההרגל?
שהוא קוטר כזה, הוא ביקורתי, אני יודע,
הוא ממורמר,
כאילו יותר קל לו ליפול לאיזה מקום של קורבן, שדפקו אותי, ועשו לי ככה, והחיים הרסו אותי,
וכולי, כן, אתם מכירים את הסגנון הזה, נכון? בסדר?
אפשר אפשר לשאול שאלות, חבר'ה, אני מרגיש פה בדרשה של ליל שבת.
מעניין שכל שיעור אני מרגיש ככה, זה משהו, חוץ מרונן, מדי פעם הוא מצביע.
רונן, בכבוד, נהיית סלב.
אז בכל אופן,
אז אדם, יש לו איזה מין כזה עצלות כזאת, שהוא כאילו מכיר את המקום הרגיל שלו, את הברירת מחדל שלו, כן, שזה,
שהוא, באים עליו ייסורים, אז הוא נופל למקום הזה של המרמוק וכולי.
ומצד האמת,
בהרבה תחומים בחיים, אדם הוא יוצר את החיים שלו, כלומר, הוא נמצא,
אמרתי לכם את זה, הבעל שם טוב אומר שאדם נמצא במקום שמחשב,
מחשבותיו נמצאות.
כלומר, אם הוא מסתכל על כל האירוע הזה ואומר,
השם מגדל אותי עכשיו,
זה מדויק לי, זה לא קרה במקרה, זה לא...
הרי אנחנו יודעים שהשם הוא טוב, דיברנו על זה קצת בבוקר גם כן,
כתוב טוב השם לכל ורחמיו הכל מעשיו. אז אם הדבר הזה קרה לי, זה ודאי לטובה, נכון?
כל דעביד רחמנא, לטו עביד.
אז בואו נראה מה אני גדל מהאירוע הזה,
איזה קומה בנפש אני בונה,
או מה אני מתקן בחיים,
או מה זה בא לעורר אותי,
או איזה תעצומות נפש אני עכשיו הולך להוציא מעצמי.
ואדם שהוא תלותי ומפונק, אז קשה לו לעכל את העבודה הזאת, כן? אז שהוא צריך למצוא משמעות, ולא רק צריך, אלא יכול למצוא
משמעות מאוד מאוד גדולה, דווקא במאורעות שהם לא כל כך מפנקים,
בסדר? אבל הוא מוצא בזה משמעות.
מה אני לומד מפה? מה זה גידל אותי? איזה קומות אני צריך עכשיו לבנות בנפש
בשביל להתמודד נכון עם האירוע הזה ולנהל אותו?
במקום שהוא ינהל אותי,
אז זהו.
עכשיו, באופן הזה, אדם הוא סובל פחות, פשוט.
אתם מבינים?
כי הוא אומר, השם פה מנהל את הכל,
זה עוזר לו לשאת את הכאב,
הוא מבין מה המתנה שיכולה להיוולד מההתמודדות הזאת,
וגם שזה לטובתו.
כתוב בערכין ט"ז שכל שעברו עליו 40 יום בלא ייסורים, הוא קיבל עולמו.
זאת אומרת,
הוא קיבל עולמו, הכוונה כבר עכשיו קיבלת אותו, זהו. קיבלת את חיי העולם הבא עכשיו, זהו.
מפה רק לרדת.
אז זה לא טוב, אז טוב שאדם,
כן, רש"י שם אומר, קיבל כל מנוחתו לעתיד לבוא, בסדר? אז עולם באופן כללי זה מישון היעלם,
כן? אז
האכזבות או הקשיים או הייסורים או ההתמודדויות,
הם בעצם מעוררים אותנו לכמיהה
למשהו מעבר
למה שהעולם החומרי יכול לספק לנו, שזה בעצם הדבקות בהשם.
דווקא המקום הזה מביא את האדם להוציא מן הכוח אל הפועל,
גם את הפוטנציאל החבוי שמצוי בו,
גם להתפתח מבחינה רוחנית, כן?
להגיד,
אמרתי לכם, זה שהוא אומר זה מדויק בשבילי,
זה מתנה בשבילי, זה מצמיח אותי,
התייחס לאירוע הזה בצורה חיובית,
קבל את זה בהנאווה,
וזה גם מביא את האדם לפעמים לתפילה מעומק הלב,
לקרבת אלוהים מאוד מיוחדת.
אז זהו.
עכשיו,
כן,
אוקיי.
יש פה מסכת סנהדרין?
יש פה מסכת סנהדרין?
גמרה?
גמרא, סנהדרין? אתה רואה למטה, למטה שם.
מה? תביא, כתוב סנהדרין?
אה, גמרא, סנהדרין, אין? כן, שם, כן.
זה, זה, תביא. מצאת?
אין בזה ג' ע"ב, זה שם.
מה? זה לא...
אה, זה עירובין.
אתה צריך להסתכל בשחור הזה.
אם כתוב סנהדרין או משהו... מה?
אה,
איי, איי.
זה דף שהדפסתי, לא הודפס.
אההה, מה נעשה?
אין פה עוד ש"ס.
עשה אתה?
תודה רבה, מעולה.
טוב, תסתכלו רגע, בסנדרין... תודה רבה, נורא.
בסנדרין, קופה א', עמוד א',
כתוב ככה, שיש גמרא כזאת,
שכתוב ככה: אמר אבא ברבחנה, כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו,
אמר להם, כמה עזה יש בעולם?
מה זה כמה עזה יש בעולם? הכוונה מתוחה מידת הדין נגדי מאוד,
בסדר?
התחילו הן בוכים,
כאילו בעצם אומר להם, אני עוד רגע,
יכול להיות שאני כבר לא איתכם, במילים אחרות.
התחילו הן בוכי ורבי עקיבא משחק.
התחיל לצחוק.
יועצי דופן, נכון?
אה?
אה?
אמרו לו, למה אתה משחק? מה אתה צוחק?
למה אתה משחק?
אמר להם,
וכי מפני מה אתם בוכים?
אנחנו מכירים את הסגנון הזה, נכון? זה מהסוף מסכת מכות משועל שיוצא מבית קודש הקודשים.
אמרו לו, אפשר? ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?
אמר להם, לכך אני משחק.
כל זמן שאני רואה רבי שאין אינו מחמיץ ואין פשטנו לוקה ואין שמנו מביש
ואין דובשנו מדביש, הכוונה שאין לו כל מיני איסורים כאלה וקשיים והתמודדויות,
אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו.
עכשיו כשאני רואה רבי בצער, אני שמח.
כן, זה דומה למה שאמרתי לכם עכשיו,
שכל שלא היה לו יסורים 40 יום, אז הוא אכל עולמו, נכון? הוא כאילו
קיבל עולמו כבר.
הוא אומר, יש לו יסורים,
אה, זה יופי, זה סימן טוב.
מה סימן טוב?
שהוא לא קיבל עולמו, בסדר?
אמר לו, עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה הכולה?
כאילו, למה אתה, מה אתה,
מה, למה אתה, כן,
אז, כלומר, למה אתה אומר לי שאני סובל עוונותיי בעצם?
פה זה ההסבר הראשון של ייסורים, שזה גם מנחם.
אתה אומר, אנשים רגילים להגיד, טוב, כפרת עוונות, נכון?
נאבד לי כסף, יאללה, כפרת עוונות. בסדר, אז הוא אומר, מה,
כלום חיסרתי מן התורה הכולה?
אמר לו, לימדתנו רבנו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.
כלומר, מה הוא אומר לו במילים אחרות?
כנראה,
במשהו,
אפילו שאתה צדיק גדול וחכם גדול וכולי,
אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.
כן, זה טוב, בסדר.
פעם הגרא הוא עשה תשובה בראש השנה,
ביום כיפור, על זה שהוא ביטל שבע דקות של תורה במהלך השנה.
הבנתם?
הלווה עלינו, אה? שבע דקות, נכון?
ביטול תורה בשנה, אה? נכון?
אפילו ביום זה ברכה גדולה.
נכון? שבע דקות, נכון?
בוא נגיד, בוא נהיה כנים, אה?
טוב, בסדר.
טוב, אז זה ההסבר הראשון, בסדר?
אוקיי. תנו רבנן, עוד סיפור פה, דומה.
דומה אבל שונה.
כשחלה רבי אליעזר,
נכנסו ארבעה זקנים לבקור,
רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.
נהנה רבי טרפון ואמר, טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים,
שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי,
ורבי בעולם הזה ובעולם הבא,
מנחם אותו, כן? אתה יותר טוב, כן?
טיפה של גשמים זה רק פה, אתה
ממשיך לחיי העולם הבא.
כן, כשהגמרא אומרת חלה, זה עוד פעם, זה כזה חולי רציני, בקיצור, של לפעמים הסוף, כן?
על ערש דווי.
נעשה רבי יהושע ואמר,
טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה,
שגלגל חמה בעולם הזה, ורבי לעולם הזה ולעולם הבא.
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר, טוב אתה לישראל מאב ואם,
שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.
נענה רבי עקיבא, תקשיבו עוד פעם, רבי עקיבא הוא יועץ לדופן,
כן?
אז נענה רבי עקיבא ואמר,
חביבים יסורין.
כאילו, הוא אומר, בואנה,
זכית, כן?
כאילו, וואו, איזה יופי, נכון?
יש לך ייסורים.
לא, לא, כן, אני מקצין, לא יודע הוואו, איזה יופי, אבל חביבים ייסורים.
כאילו, זה דבר טוב, ייסורים.
אה?
רש"י אומר, טוב, שמחפרים עליך.
אמר להם,
סמכוני ושמע דברי רבי עקיבא תלמידי, שאמר חביבים ייסורים.
הוא אומר, זה מעניין, זה כבר מחוץ לקופסה. מה אתה מתכוון, כן? ביקש שטיפה יגביהו אותו.
מה אתה מתכוון?
אמר לו,
עקיבא,
זו מניין לך,
ואיפה אתה אומר שחבבים יסורים,
אמר מקרא אני דורש,
בן 12 שנה מנשה במולכו,
ו-55 שנה מלך בירושלים וגומר,
ויהיה עשרה בעיני השם.
בסדר, אז הוא היה מנשה אחד המלכים הרשעים ביותר.
עד שהגמרא אומרת שלושה אין להם חלק מהעולם הבא,
זה ירובעם, אחאב ומנשה.
כאילו זה משהו חריג מאוד.
בסדר, הגמרא אחר כך שמעה, אה, האמת זה פה, זה פרק חלק.
דנה, אם כן יש לו עולם הבא, אין לו עולם הבא, זה מחלוקת.
אבל בכל אופן,
אז הוא עשה רע בעיני השם, הוא ממש מילא את כל ירושלים בעבודה זרה,
לא היה גבעה שלא היה לעבודה זרה בכל הארץ,
והוא כדר את האזכרות, הגמרא אומרת,
כאילו מחק את שם השם מספר תורה,
והיה דורש דרשות של דופי.
אה, לא, אולי זה החל שקדר את האזכרות, זה החל.
הוא היה אבל מנשה דורש דרשות של יופי, דופי,
והוא עשה דברים מאוד קשים, הרג את סבא שלו,
ישעיהו הנביא,
כן?
ובעל אימא שלו, משהו נורא ואיום, קשה ביותר.
והיה עשרה בני ה'.
הוא כתיב
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה,
וחזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה?
כאילו מה,
חזקיה מלך, היה מלך צדיק, כתוב שבכל הארץ
לא היה תינוק שלא היה יודע הלכות טהרה וכולי מגבת ועד אנטי פרס.
כאילו אפילו דינים קשים, כן?
הוא כל כך הרחיב את התורה, חזקיה, ועשה כזאת תשובה ביחס לאבא שלו,
אחז.
אז מה אתה רוצה להגיד? שאת כל הארץ, את כל המדינה,
הוא לימד תורה וכולי,
ומנשה, הבן שלו, הוא לא לימד אותו, כן?
אלא מכל תורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו, לא אלאו למוטב,
למוטב אל היסורים.
כלומר, מנשה המלך,
הוא טרח הרבה עם, סליחה, חזקיה המלך, טרח הרבה עם בנו ללמד אותו תורה, ולא הצליח
לרומם אותו, לא הצליח לגדל אותו.
הוא נהיה רשע.
עוד לפני שהוא נולד, כבר הוא ראה שהוא הולך להיות רשע.
אז הוא לא רצה להתחתן, חזקיה המלך.
עד שישעיהו אמר לו, צב לביתך, כי מת אתה ולא תחיה.
כלומר, על מה?
בעדא דקבשא דרחמנא למלך.
כלומר, זה שברוח הקודש הוא ראה שייצאו לו בניה דלא מעליה, בנים לא מעולים, שזה בעצם מנשה ורב שקד.
אז
הוא לא רצה להתחתן, הוא היה כזה צדיק.
האישה היה אמר לו, תתחתן. הוא אמר לו, טוב, תביאי את הבת שלך, אולי תהיה בזה הזכות שלי, הזכות שלך תגרום, יצא משהו,
בעזרת השם, תתבטל הגזירה, לא התבטלה.
יצא לו בן, רשע שברשעים.
בסדר, מנשה המלך.
כל מה שהוא טרח בו, לא הלך.
והוא טרח הרבה, הוא ידע את זה עוד לפני. למה סיפרתי לנו את הסיפור הזה? הוא ידע את זה עוד לפני,
אז מגיל צעיר, מן הסתם, הוא ממש התמקד בזה שהם יצאו שני הבנים שלו ככה לדרך הישר.
מה יצא?
לא יצא טוב, בסדר?
אתה רואה, כל כך השקיעו בו, בטח
לקח לו את המלמדים גם הכי טובים, אתם מבינים?
מגיל אפס כבר,
לא הלך.
מכל עמל שעמל בו, לא העלה לו המוטב, אלא מה כן העלה לו המוטב?
ייסורים.
שנאמר, וידבר השם אל מנשה ואל עמו,
ולא הקשיבו,
ויבוא,
ויאבה השם עליהם את שרי הצבא אשר הם מלך אשור, וילכדו את מנשה בכוחים.
תפסו אותו, כן?
ויעצרו בנחושתיים,
וילכו בבלה, כי הוא הלך בשבי.
להם.
בבל,
ו"וכתיב ובאצר לו, חילה את פני ה' אלוהיו, וייכנע מאוד מלפני ה' אלוהי אבותיו, ויתפלל עליו, ויעטר לו,
וישמע תחינתו,
וישיבאו לירושלים ולמלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלוהים".
הלמדת, זה בספר דברי הימים,
שחביבים ייסורים.
מה אומר פה עכשיו רבי עקיבא, בהקשר לקונוטציה שאמרנו,
מקודם, מה אמרנו, מה הוא אומר בעקיבת?
תגידו לי אתם, מה זה חבבים יסורים פה?
כן, למה טוב, אבל למה טוב?
טוב, זו התשובה הראשונה. מה התשובה השנייה?
תקן את האדם, זה מגדל אותו, זה גורם לו להתקרב אל השם, זה גורם לו להתבונן על דרכה, זה גורם לו להוציא בעצמו תעצומות נפש לעמוד בזה, נכון?
זה משנה לפעמים את כל המסלול נסיעה שלו,
בכל החיים הכל השקיעו במנשה וזה לא עזר מה כן עזר הייסורים
זה הביא אותו דרך המוטב עד כדי כך שיש דעה במסכת סנדרים שכן יש לו חלק לעולם הבא כי הוא חזר בתשובה
במחלוקת טוב בכל אופן
אז אנחנו רואים פה
שעכשיו פה בהקשר הזה לייסורים שהיה ברור שיש לו הרבה מה לתקן וכולי לפעמים אדם
לא כל כך ברור לו למה זה בא, או מה תכלית הדברים, לאן זה הולך.
יש לו אתגר מאוד מאוד גדול, ובסדר,
יש עכשיו קשיים, יש איסורים, בסדר?
זה לאו דווקא אחד לאחד. מנשה, זה היה ברור שזה קשור לעבודה זרה שהוא העמיד,
זה זה שהוא צריך
לשוב בתשובה בעצם, אבל האדם,
הוא מתמודד בחיים עם כל מיני דברים.
זה לא רק עניין של עילוי מוסרי,
העניין של האיסורים. וגם,
אבל לענייננו פה, המסר שאני רוצה פה להעביר בשיעור,
זה שזה גם הזדמנות לאדם לגדול מבחינה רוחנית. אין מצד תיקון המעשים,
יפשפש וימשמש במעשיו, כי חז"ל אמרו, באים על אדם איסורים ויפשפש במעשיו,
ואיכא דאמרא ימשמש במעשיו.
ולא מצא, יתלה בביטול תורה.
כלומר, זה בא לו בגלל שהוא ביטל תורה, זה הפשט.
אבל שמעתי פעם דרוש יפה,
אמר, אם לא מצאת על מה פשפשת ומשמשת למעשיך ולא מצאת מה הבעיה,
אז בגלל שלא למדת,
אם היית לומד תורה, אז היית מוצא הרבה בעיות, פשוט לא למדת, אז נראה לך שהכול בסדר.
זה התלה בביטול תורה.
טוב, בסדר. בכל אופן,
אז זה עוד כיוון, כן?
של תיקון מוסרי, בכל עניין של התקרבות אל השם וכו'.
וענייננו, מה שאמרתי בתחילת השיעור,
זו הזדמנות בשבילנו לבניין האישיות, שזה יותר הנושא של השיעורים האלה.
כאילו לבניין החוסן הנפשי שלו,
השליטה שלו ברגשות השליליים,
ההתגדלות שלו כאילו בביטחון בהשם.
זה לראות את זה שזה מתנה בשבילו, זה בא לגדל אותו, זה בא להביא אותו למצב חיים יותר שלם ויותר גדול,
ויותר קרוב אל השם
ממילא,
וללמד אותו לא להילחם בדברים, אלא להגיד,
אני מבין שזה מדויק, אז אני מפסיק להילחם בזה,
אני מקבל את זה,
אני משלים עם זה,
אפילו אני רוצה בזה.
אם אדם, הוא אומר את זה, למרות שזה נשמע לו בהתחלה כאילו הוא מקשקש ועובד על עצמו,
אבל זה מאוד מאוד מקל עליו את המלחמה הפנימית,
את השלבים של האבל שראינו בשיעור קודם.
והוא אומר, אני מקבל את זה, זה מה שהשם רוצה,
אין לי מה להילחם בזה, זה לא תלוי בי,
לא יכול לשנות את זה.
אני, מה שאני יכול לעשות תשובה ולהתקדם,
ולעשות אני עושה או עשיתי,
ועכשיו אני מבין שזה קשור אולי לסודות שאני לא כל כך רואה,
או לעתיד יותר שלם וגדול שהשם מוביל אותי אליו,
והמצב עכשיו שמשתנה הוא בעצם לטובתי,
אתם מבינים?
בסדר?
אוקיי.
שאלון, טענות, מענות קושיות?
אה?
כן.
מה שמך?
מה שמך?
כן, לא, ממש לא, תכלית האדם ולהתקרב אל השם, בסדר? עד כאן?
עד כאן, בסדר?
תכלית האדם, הוא בא לממש את הפוטנציאל הרוחני שלו,
להוציא מן הכוח אל הפועל,
את נשמתו, להתקרב אל השם, להיות אדם כללי,
כלל ישראלי,
מוסרי, אידיאליסט,
לאחוז בכל התורה והמצוות, בסדר? עד כאן זה בסדר?
זה תכלית האדם. עכשיו, על הדרך,
על הדרך,
אני לא מכיר אף אדם שאין לו לפעמים תקופות של התמודדות. אתה מכיר... לא.
אז בזה פתחתי את השיעור. זאת אומרת, עכשיו, אנחנו פה ברוג, ברוגה,
יש פה מזגן, נכון?
לידים, נחמד פה בסך הכל, כיף, אה?
אנחנו לא מי יודע מתמודדים כרגע, נכון?
אבל השיעור הזה הוא נועד להכין את האדם למקרה שכן הוא יחווה התמודדות.
אתה מבין?
זה לא אומר שהכל הזמן זה ככה, ממש לא.
יש תקופות מאוד רגועות בחיים, נכון? ביקש יעקב לשב בשלווה.
יש לפעמים שלווה, כן, מסוימת.
אבל קפץ עליו רוגזו של, נכון, של יוסף, כתוב של עשיו.
כאילו פתאום מתרגשים,
אתה יודע אם פתאום יעקב מצא את עצמו ששכם בן חמור הוא עשה מעשה בדינה, נכון?
או שעיסב מתקרב לעברו עם 400 אנשים נושאי חרב,
או שלבן 20 שנה עובד אצלו, והוא רק כל הזמן מחליף לו את המשכורת, עובד עליו כל הזמן.
יעקב לא ביקש את זה. עכשיו, טוב, איך אתה מתמודד עם זה?
הרבה אנשים מתמודדים עם אירועים כאלה,
או שמישהו נכנס לו באוטו, או שמישהו,
או זה יכול להיות בהתמודדות עם מחלה, זה יכול להיות בהתמודדות עם אובדן,
אתה מבין?
התמודדות עם כל מיני דברים. הרבה אנשים,
והם מתמודדים עם זה בצורה הטבעית.
ואנחנו באנו לנסות לתת פה איזו משנה סדורה, איך להתמודד עם זה בצורה שהיא לא,
היא רוחנית, היא לא טבעית.
טבעית זה היה להגיד, בואנה,
אין צדק,
חיים כבר גורל עיוור, אני לא יודע מה.
כן, זה גם, אז אני הכנסתי את זה, הכנסתי את זה לדרך, נכון? אמרתי את הסוד הזה.
לגלגול. זה אחד ההסברים היותר לדעתי מנחמים או משמעותיים, כי...
או מרככים את הכאב. כאילו, אנחנו לא יודעים כל דבר למה קורה לנו. לפעמים החיים יוצאים משליטה
בכל מיני תחומים, ולפעמים
מתרגשת על אדם תקופה מאוד מאוד מאוד מאתגרת, או פתאום אבלות,
פתאומית, או מכל מיני דברים כאלה.
זה טבע העולם, אתה מבין?
אז טוב שתהיה לנו איזה משנה סדורה בנקודות האלה, שנבוא לאירועים האלה. אבל זה לא רק זה,
באופן כללי, הגמרא שואלת במסכת ראובין, אני חושב שזה ירובין,
עד היכן תכלית יסורין?
אז היא נותנת דוגמה שאדם, הוא רוצה להוציא שתי מטבעות מהכיס ויוצאים לו שלוש מטבעות.
אם קרה לך כזה דבר, שיצאו לך שלוש במקום שתיים,
אתה ממש, ממש, ממש צריך לפשפש במעשיך ולמשמש במעשיך, נכון?
אתה מבין כאילו מה הגמרא רוצה להגיד?
כאילו קרה לך פה דבר לא מתוכנן, אתה אומר, מה הבעיה? שייצא שלוש, לא משנה, אז אני אכניס את זה שנייה לכיס, זמן לאחת, נכון?
מה עוד? לא,
לא קלטת את הנקודה, הרי אתה בדו-שיח עם הקדוש ברוך הוא כל רגע,
כל היום אנחנו,
הכל זה רק גילוי של רצונו.
ואם רצית שמשהו יקרה וקרה לא בדיוק כמו שרצית, הקדוש ברוך הוא בא ואומר לך משהו, תשים רגע לב, תעצור רגע, כאילו,
תתבונן.
עכשיו, אז יש,
אז קודם כל, עד היכן תכלית ייסורים?
שהלב הוא לא צריך להיות גס, זה גם בדברים קטנים, כאילו, תשים לב מה הקדוש ברוך הוא בעצם
מרמז לך דרך המציאות.
אם אתה יכול... עכשיו,
יש תקופות שזה לא להוציא שלוש מטבעות במקום שתיים.
ודברים הרבה יותר כבדים.
פתאום בן אדם, הוא מוצא את עצמו.
אנחנו רואים מלחמה נוכחית.
יש הרבה מאוד אלמנות, יתומים, הורים שכולים, אחים שכולים, נכון?
יש הרבה מאוד פצועים.
נכון, פצועים.
אדם הוא צריך כלים רוחניים
לגשת למציאויות כאלה, בסדר?
זה לא רק עוד פעם בדברים כאלה, זה יכול להיות דברים גם הרבה יותר מינוריים.
בכל זאת צריך,
אפשר להתמרמר ולכעוס ולהתייאש ולהגיד,
לחרב ולגדף גם יש אנשים שעושים, נכון?
גם קושיות על ההשגחה, אפשר. אז זה לא הדרך ש...
מוצלחת במיוחד.
ואני אומר אפשר, זה לפעמים
פשוט אדם שלא עבד על עצמו, אז לשם הוא מגיע, אז הוא כועס על הפוליטיקאי ההוא ועל המפקד ההוא, אתה מבין, הוא,
אנחנו באים ואומרים בוא, בוא, תשמע, תשמע, תשמע, תשמע, כל השיעור הזה, זה קו אחד.
בוא
נתייחס לאירוע ממקום רוחני.
הכל מדויק,
טוב השם לכל ורכם לכל מעשר,
אם זה גם ביטחון בהשם,
שמה שקרה זה כנראה הדבר הכי מדויק בשבילנו, זה נועד לגדל אותנו.
עכשיו,
ההבנה הזאת שאירוע מורכב נועד לגדל אותך, היא פלא, היא קסם.
אני אומר לכם, אפילו רק את המשפט הזה קחו מהשיעור, באמת.
רק את המשפט הזה תזכרו מהשיעור,
ותזכרו אותו כל החיים.
אתה מתמודד עם מצב קשה, תגיד לעצמך,
זה נועד,
האירוע הזה, לגדל אותי.
אני רוצה לקחת את זה ממקום רוחני.
זה מציל את האדם משבירה, מהתרסקות לאלף חתיכות, אתה מבין?
זה מציל אותו.
אנחנו רואים עכשיו באבלות,
או במשפחות חטופים,
יש כאלה שלוקחים את זה למקום של להתפרק לכל הכיוונים ולצרוח,
נכון?
ולהשתגע. יש אנשים שלוקחים את זה למקום
של צער.
פה, הקדוש ברוך הוא,
זה המצב שהוא זימן לנו.
פה אנחנו עכשיו גם מתוך חירת שמיים, מתוך קבלת הדין, מתוך
בניין רוחני, מתוך ההבנה שזה מדויק מאוד,
מה אנחנו עושים עם זה, לאן זה מגדל אותנו, לאן זה לוקח אותנו, מה התרומה הרוחנית שאנחנו יכולים לתרום לאומה.
תשים לב,
אני חושב שאדם, כשהוא במקום
שהוא מבין שהוא חייב להיות גיבור,
או חייב להיות חזק,
הוא לא יכול להיכנס למצב הקורבני,
כי זה האסון הכי גדול, אסון ממכר.
אבל זה, שום דבר טוב לא יוצא מהקורבנות הזאת, אלא הוא אומר, אני אהיה חזק וגיבור ואני אגדל,
נגדל מהאירוע הזה,
הוא קודם כל מציל את עצמו,
ומציל את הסובבים אותו.
נגיד, באירועים האלה שדיברתי לאחרונה, אבל זה יכול להיות בסיטואציה שהיא רק אישית שלו, הוא מציל את עצמו.
כי שום דבר טוב לא יוצא מרחמים עצמאיים, שום דבר טוב.
זה רק סבל, עוד יותר, זה רק מעמיק את כל הסבל הנפשי, בסדר?
אלא להגיד, זה מדויק לי, זה בשבילי אפילו,
זה נועד לבנות אותי במשהו, ואני הולך עכשיו לקבל את התוכן הרוחני הזה,
עם כל הקושי,
עם כל הכאב,
עם כל הזה,
ולהיבנות.
אני אקח את השיעור הזה של החיים,
ואני,
זה לטובה,
הכל לטובה, בסדר?
אתה מבין מה אני אומר? אני ממש לא באתי לתת איזה מבט כזה שהחיים הם מלאי...
לא, יש הרבה תקופות רגועות, כיפיות,
שקטות, הרבה נחת, יש תסכול, הרבה נחת בחיים.
תקופות רגועות, שקטות,
חיים טובים, ארוכים, בריאים, שמחים.
רק אני אומר,
כשמשהו שם, יש איזה באג בתוך הציור הזה,
אז בואו, איך אומרים, בואו נגדל ממנו.
בואו לא ניתן לו לשבור אותנו.
טוב, עוד שאלות?
ברוך הלמעלה לעולם, אמן ואמן, חזקים וברוכים תהיו, בשורות טובות.
הרת
