אני בא ישר מהנסיעה,
לא היה לי הרבה זמן לנוח.
אז אנחנו, כהרגלנו בקודש,
נייחד את השיעור לחיזוק עם ישראל.
צריכים הרבה חיזוק, אנחנו רואים
שיש איזה סוג של התבחבשות
שבעיקר נובע מחוסר החלטיות,
לא מקוצר יכולת
של צה"ל ולא קוצר יכולת של הממשלה שלנו.
זה סוג של התבחבשות מתוך שהדברים לא ברורים כמו שצריך.
בסדר, עדיפויות לא ברור כמו שצריך.
עמידה בלחצים,
שזה צריך גבורה גדולה, עמידה בלחצים, לחצים מבחוץ, לחצים בפנים.
אז אנחנו בעזרת השם מייחדים את השיעור לחיזוק עם ישראל כולו,
לכל שדרותיו,
גם לפצועים, גם לחיילים שנלחמים כבר כמה סבבים,
וחטופים שיחזרו בעזרת השם.
אני כבר בירכתי,
היה לי כוונה,
גיליתי שם, שתיתי והתכוונתי שזה יהיה חלק מה...
מה?
למה לא עשית את זה?
לא, אני מסביר למה אני לא מברך.
אני אומר שבירכתי כבר, וחשוב לדעת את זה.
כן,
אז אנחנו במלחמה,
מלחמה חשובה,
היא גם מלחמת קיום וגם מלחמת ברור מי אנחנו.
וכל אחד צריך במצב כזה לתת כתף.
כל אחד לפי יכולתו,
לפי תפקידו,
לפי ייעודו.
התפקיד שלנו בתור לומדי תורה שלא כרגע לא חיילים,
וזה ללמוד.
כן, לא, גם הם חיילים בצבא השם.
גם הם חיילים בצבא השם.
מי שנלחם אף אחד לא יכול לעמוד בפחיצתו מבחינת הגדלות של הבן אדם,
כי הוא בן אדם שנלחם, הוא בן אדם
שהוא מוכן למסור את כל החיים שלו הגופניים לטובת הצלת עם ישראל.
הרי מה אנחנו, שאנחנו לומדים, מה אנחנו רוצים?
רוצים לצאת מהאגואיסטיות שלנו,
אנחנו לא לומדים שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו פרנזה, לומדים
בשביל להיות אנשים נותנים.
ואין לך נתינה יותר גדולה מאדם שמוכן למסור את כל החיים שלו.
בשביל זה, אין להם מדרגה יותר גבוהה מזה. אין מדרגה יותר גבוהה. אף אחד לא יכול לומר במחיצת האנשים האלה. הם לא צריכים עילוי נשמה, אלה שנהרגו.
לא צריכים עילוי נשמה, לא צריכים שום דבר.
זו מעלה גדולה שיש כאלה שקונים אותה ברגע.
אני יודע, יש לך שאלה,
יש כל מיני אנשים שהם לא, נכון?
זו מעלה שהם קונים ברגע.
כמו ההוא דורדיה, אתה זוכר אותו?
כן, הוא קנה ברגע את העולם הבא שלו.
אה?
כן.
מה?
אני לא יודע, אני שמעתי ככה וככה, אני לא יודע לפסוק בעניין הזה, אבל צריך לפאר אותם. אם צריך לעשות להם עילוי נשמה, אני לא בטוח.
יכול להיות שתמיד בן אדם, אתה יודע, עילוי נשמה, תמיד יש לאן לעלות,
כן?
יכול להיות שאין לדבר הזה סוף, נכון?
צריך תמיד. אבל צריך לזכור שהאנשים האלה שנלחמים,
הם אנשים שמגיעים לדרגה מאוד מאוד גבוהה.
שלום עליכם, יש דפים בשולחן הראשון, מי שרוצה.
זה מדרגה מאוד גבוהה, וכל אחד מאיתנו, זה הדבר הכי חשוב פה שאני רציתי להגיד, צריך לתת את חלקו ולתת כתף
במסגרת שהוא יכול לתת.
כן?
אנחנו נותנים את הכתף שלנו בזה שאנחנו לומדים,
מבררים את האמת,
רוצים לזכות את עם ישראל,
זה מה שאנחנו יכולים לעשות כרגע, כן?
יש אנשים אחרים שלא יכולים לשבת ללמוד, אבל גם לא יכולים להילחם,
אז יעשו דברים אחרים. צריך לעזור לאלמנות,
צריך לעזור לנשות החיילים.
יש המון מה לעשות.
המון מה לעשות,
להיות שותף במלחמה הזאת בכל התחומים.
כל אחד לפי מה שהוא יכול.
אבל ברור שלימוד,
לימוד הוא דבר חשוב ביותר, ולא כל אחד יכול ללמוד. מי שלא יכול ללמוד, שילך
וישים יד גם בדברים אחרים.
עכשיו, כמובן,
אם אין מספיק ידיים, אז גם תופסי תורה צריכים לקום ולעשות מה שהם יכולים לעשות.
והדבר היותר ספציפי הוא, זה כמובן להתפלל,
וזה הנושא שאנחנו לומדים על התפילה,
והתפילה היא אחד העמודים המשפיעים ביותר על הופעת החיים האלוקיים בארץ.
כמו שאמרנו כמה פעמים,
כשאנחנו מתפללים,
אנחנו פותחים את הברזים של השף האלוקי,
לענייננו של ההצלחה של החיילים ושל הבריאות של החיילים ושל העוצמה של ראש הממשלה על ידי התפילה. זה אחד העמודים המרכזיים בעבודת השם, אחד העמודים המרכזיים בתיקון האדם.
זה התפילה.
אנחנו לומדים את זה, כבר מטפטפים את זה.
היום נראה עוד כמה דברים.
זה לא ביום אחד הדברים מתבררים, מתבררים, מתבררים מתוך עוד טיפה ועוד טיפה.
זוכרים הטיפה של,
הזכיר את זה בזמן האחרון, הטיפות של רבי עקיבא על הסלע.
עוד טיפה ועוד טיפה.
לאט לאט הדברים נהיים יותר מובנים ואנחנו יותר משתוקקים עליהם ומתפללים יותר בכוונה.
זה הנושא שלנו.
כן.
לא התחלנו כלום, אנחנו עוד בהקדמה.
אנחנו בי"ז, כן.
למה אתה רוצה לשאול משהו?
לא.
אה?
כן. הפסקה הזאת בי"ז היא פסקה אחרונה בפרק ב'.
פרק ב' מתעסק בעבודת התפילה.
עבודה, המילה עבודה זה מה שאנחנו היום קוראים סוג של סדנה.
עבודה על הלב,
לתקן את הלב, עבודה להיות אדם יותר אוהב,
עבודה על הלב להיות פחות שונא,
עבודה על הלב להיות יותר סבלן.
רציתי רק עוד להזכיר משהו בנושא הקודם
לגבי הזכויות,
שאנחנו רוצים להרבות זכויות.
צריך לזכור דבר אחד,
שמי שמנהל את ה... מי שמנהל את המערכה הזאת,
מהבמאי של המערכה הזאת,
זה ריבונו של עולם. אני מדבר לכל אלה שיושבים היום ושומעים חדשות,
כן?
וכואב להם על מה שקורה.
לא, לא, אני מדבר עכשיו על משהו רע.
אלה שרואים את הדברים,
כואב להם על המחירים, וזה טוב שכואב לנו. זה חשוב מאוד, כי זה מראה שאנחנו עם אחד וחלק. זה לא מישהו שם, המשפחה, לא מכיר.
כואב לנו, אבל יש גם כאלה שהם מתעצבנים.
המילה להתעצבן זה מראה שאנחנו לא במערכת יחסים נכונה עם החיים.
כי מי שמנהל את המערכה הזאת זה אחד.
ריבונו של אמרו הבמאי, הוא יודע בדיוק מה לעשות, זה בשליטה מלאה,
הוא יודע בדיוק מה לעשות.
וכשאמרתי כמה פעמים, וזה סוד גדול לכל החיים, לא רק למלחמה,
שזה סדרת חינוך,
סדרת חינוך לעם ישראל ולאנושות כולה,
אז הכל מתחיל להיות ברוך.
זה סדרת חינוך מדויקת,
הוא המחנך הכי גדול, הוא יודע בדיוק מה שהוא עושה.
עכשיו, מה הוא עושה, זה תלוי במצב שלנו. אם זו סדרת חינוך, זה תלוי. ככל שאנחנו יותר מתקנים,
ככל שאנחנו יותר עם מערכת יחסים נכונה עם החיים,
תופסים את הדברים בצורה נכונה, צריכים פחות חינוך קשה,
מספיק חינוך יותר רך,
כן?
אנחנו צריכים להבין את הדבר הזה.
אנחנו בסדרת חינוך,
ואנחנו עכשיו
מרביעים זכויות אז הקדוש ברוך הוא משנה זה כמו תחשבו אחד שיש לו בובות
תיאטרון בובות ביבי
אובמה
אובמה עוד נמצא
איך קוראים לו? טראמפ?
פוטין?
סנוואר?
זה כולם בובות בתיאטרון, עוד פעם תיאטרון זו מילה לא נכונה בסדרת החינוך שלנו
ואיך הוא משחק עם הבובות האלה תלוי בנו כמה שאנחנו מרביעים יותר זכויות כמה שאנחנו מבינים יותר את האירוע ומתחנכים על פי האירוע הזה
ככה המשחק הוא אחר.
כן, שתי שאלות כבר יש לך.
אהלן, שמעתי שבמצע אחד זה נכון גם להגיד את הבחינה שאתם יודעים.
אצלנו גם שמעתי שאיך היינו מעדיפים,
שכאילו עובד לו פה נראה יותר כמו בובו או כמו חלק שותפים עם אלף.
לא, אז אני אמרתי כמה דברים. בובות זה המנהיגים, לב מלכים ביד השם,
אבל איך המשחק הוא,
איך הוא ישחק עם אמרות, איזה אירועים הוא יעשה,
זה תלוי כמה אנחנו באמת שותפים, כמה שאנחנו מוסיפים טוב.
כל אחד, דיברנו בהתחלה,
אתה לא היית על ההתחלה, נכון?
בהתחלה אנחנו, כל אחד, תפקיד של לשים כתף
בתחום שהוא יכול לשים כתף.
אנחנו שמים כתף עכשיו בזה שאנחנו לומדים,
כן?
ומבררים את האמת,
וזה עובר בצינורות תת-קרקעים לכל עם ישראל,
גם למנהיגים שלנו, וגם לחיילים שלנו, וגם לרופאים שלנו, וגם לחיילים שלנו.
והנושא הספציפי שלנו כרגע הוא תפילה.
לא רק לימוד, אלא לימוד התפילה. עכשיו בואו נראה את פסקה י"ז, בסדר?
פסקה י"ז היא הפסקה האחרונה בפרק השני שמדבר על עבודת התפילה, מה שהסברתי קודם,
וזזתי רגע הצידה מזה, והסברתי שעבודה זה סוג של סדנה על הלב.
עבודה זה עבודה שאדם,
מרגיל את עצמו לחשוב מתוקן, לחשוב נכון, להרגיש נכון. זו עבודה, לא לכעוס,
לא להתעצבן,
להיות יותר סבלני,
לאהוב ולא לשנוא וכולי. זו עבודה.
העבודה הזאת נעשית על ידי הטפטוף של רבי עקיבא עם הטיפות האלה, מה שדיברנו.
בסוף כל פרק,
נדמה לי, הוא מביא הרב נריה, שהוא ערך את הספר הזה, אורות התפילה,
הוא מביא איזה פסקה מהרב חרל"פ,
שכנראה היה הרבו היותר מובהק, הרב נריה זכה לראות את הרב קוק רק בסוף ימיו, חמש שנים בסוף ימיו,
ואחד התלמידים המרכזיים של הרב קוק זה הרב חרל"פ,
חוץ מהבן שלו כמובן,
והנזיר,
כן?
והוא כנראה תלמיד של הרב חרל"פ כי הוא
תמיד מביא אותו, מצטט אותו, כן?
הרב חרל"פ...
כן, בוודאי.
הרב חרל"פ נראה גם שהוא רבו,
כי הוא מביא אותו בסוף כל פרק,
שזה ספר של הרב קוק, לא של הרב חרל"פ.
הוא מביא איזה משהו,
הרב חרל"פ זה כדאי מאוד ללמוד, דרך אגב.
יש ספר, למשל, שלו, מעייני הישועה, שזה ספר די מקביל לספר אורות.
שווה ללמוד.
מי?
מה?
ספר אורות הוא ספר שמטפל בתחיית עם ישראל בעת האחרונה.
אורות התפילה, מדבר על התפילה, אורות התשובה, מדבר על התשובה,
אורות התורה מדבר על התורה,
והרב אורות, ספר אורות,
מדבר על תהליך הגאולה.
על ספר מעייני ישועה,
גם מעייני הישועה, ישועה מדבר על הגאולה האחרונה, על התהליכים האדירים של ריבונו שלנו, להחזיר את העם ישראל לארצו,
וכל התהליכים הנקרא לזה התרבותיים המורכבים של למה זה מופיע בצורה חילונית ואיך הדבר משתנה.
אנחנו נמצאים עכשיו גם כן באירוע עכשיו של החלפה של משיח בן דוד,
כלומר, משיח בן יוסף למשיח בן דוד,
החלפה בין הישרדות לייעוד.
זה האירוע שאנחנו נמצאים בו היום,
וזה מורכב מאוד.
זה הנושא של ספר אורות, זה הנושא של ספר גם של הספר מעייני הישועה.
זה חשוב מאוד להבין, כי מי שלא מבין את האירועים פה, הוא יכול באמת לקבל התקפת לב אפילו, מרוב כאב.
אולי גם ייאוש, צריך לראות, אתה מבין את המהלכים האלה.
פסקה י"ז.
תיבות התפילה, כלומר המילים של התפילה,
בהן פותחים את השערים.
המילים של התפילה, כשאנחנו מדברים על תפילה, מדברים על שמונה עשרה.
בסדר?
זה יכול להיות גם תהילים, כמובן, שזה גם כן תפילה אחת ארוכה.
הם פותחים השערים, דיברנו על זה.
אנחנו פותחים את השיברים.
הקדוש ברוך הוא כל הזמן רוצה להשפיע. צינורות רוצות להשפיע טוב לעולם,
כן?
וזה חסום,
כי זה תלוי בהתנהגות שלנו, אם אנחנו כלים לקבל את השפע הזה.
והתפילה היא פותחת את השיברים.
אתם יודעים מה זה שיברים?
יש מישהו שלא יודע מה זה שיבר?
זה מסום של הברז. שיבר זה הברז שפותח.
זה שיבר.
שיבר זה ביידיש, אני חושב.
פעם, אני חושב, אני יודע,
פעם באו לפה מאירופה לבנות, להקים את הקיבוצים ומושבים,
אז היה צריך להשקות, אז היה שיברים.
שיבר, זה שווה לבדוק.
אז תיבות התפילה פותחים את השערים, את השיברים.
בכתבי מרן הגאון רבי יעקב משה חרל"פ,
זכר צדיק לברכה נאמר.
זה דברים שאמרנו כמה פעמים, אבל יש לנו עכשיו גם חותמת מתלמיד חכם גדול.
יש להיזהר הרבה
שלא לחשוב שריבוי תפילה והתחנונים פועל כלפי מעלה מצד הריבוי.
כלומר, זה שאתה מרבה להתפלל ולהתחנן,
ואתה חושב שהקדוש ברוך הוא משנה את דעתו
מרוב תחנונים, כמו שאתה יושב על מישהו ונג'ז לו,
כן?
ובסוף הוא נשבר ונותן לך,
זה לא זה.
יש הרבה אבל חושבים ככה, שאתה מרבה בתחנונים,
אז אתה כאילו מרצה את הקדוש ברוך הוא.
זה לא נכון.
שהרי בזה מגשמים את הלמעלה,
מגשמים את ריבונו שלנו, נותנים לו תכונות
אנושיות,
ומייחסים התפעלות למעלה, כאילו שלה כזאת, הוא צריך את התחנונים שלך,
הוא מושפע מהתחנונים, הוא לא מושפע בתחנונים שלך, בסדר? אז בואו נראה, בסדר?
עוד שנייה.
אלא יש להבין שכך הוא הסדר וכך היא המידה שכל שמתעמקים יותר בתפילה,
כלומר ככל שמבינים את מהות התפילה, עכשיו אנחנו לא מדברים על התפילה של המתפללים,
ככל שאנחנו נכנסים לעומק מה זה תפילה,
פותחים בזה את השערים שננעלו על ידי החטאים,
החטאים סוגרים את השערים והתפילה פותחת, זה חוק.
זה לא תחנוני, כמו שהוא יגיד בהמשך,
לגבי קל הציפור,
שהתפילה היא לא תחנוני, מי שחושב שהתפילה תחנוני, מורידים אותו.
זה חוק, כלומר,
יש חוק
של חסד בעולם,
ואתה על ידי התפילה פותח, משתמש בחוק הזה,
כי הוא לא בן אדם, הקדוש ברוך הוא,
שהוא משתנה.
זה חוק
שהעולם בנוי על חסד
ולא על דינים.
הדינים זה בגלל החטאים שלנו.
מהחסד,
העולם בנוי על החסד,
ומתוך זה שאתה מתחנן אתה פותח את השיברים של החסד,
ולא שהוא משתנה.
בסדר, רב חיים, יוסף, אה?
כן. לא, זה משהו שכלי.
עוד שנייה נראה את זה בהמשך, בסדר? זה יהיה יותר מדויק. עוד שנייה, בסדר? איך קוראים לך?
תזכיר לי, נתניהל, כן.
והתפילה היא בבחינת מעשה שצריך להיעשות על ידינו כדי לפתוח את השער.
זאת אומרת, כמו שאתה יושב ליד המחשב
ויש לך איזה תוכנה שאתה צריך לעשות איתה עכשיו משהו.
נניח תוכנת חישוב מע"מ, בסדר?
אומר לך,
המדריך שלך תלחץ פה על הכפתור הזה F1,
כן?
כן, אז ייפתח לך, אני יודע מה,
תחום מסוים. תלחץ על F2, ייפתח לך תחום אחר.
כן?
הוא יודע את החוקיות, שעל ידי הלחיצה פה נפתח לך X. לחיצה פה נפתח לך Y. אז הקדוש ברוך הוא אמר לנו, אתם רוצים שיפתח שערי החסד,
שערי הרצון הטוב של ריבונו של עולם, שהוא בנה את העולם?
אז בוא אני אגיד לך,
אחד מהדברים, יש עוד כמה דברים,
זה התפילה. שאתה מתפלל,
ואתה מבקש, מה אתה מבקש בתפילה? שיהיה טוב,
נכון?
זה מה שאתה מבקש, שיהיה טוב.
שאנשים יהיו בריאים,
שאנשים יהיו חכמים לנהל את החיים שלהם נכון,
שמשפט יהיה צדק.
אני פשוט חוזר על השמונה עשרה, נכון?
כשאתה רוצה, מבקש, שיהיה טוב,
נפתחים השיברים,
והשפע הזה יוצא החוצה. זה השותפות שלנו שאמרת להיות שותפים עם אל,
זה השותפות שלנו בבניין העולם בצורה טובה, בסדר?
וביות כן,
צריכים להרגיש כי עצמיות התיבות של התפילה הן-הן המפתחות. התפילה, המילים של התפילה זה כמו מפתח,
לכל שער יש מפתח
מיוחד משלו. אתה לא יכול עם המפתח של הדלת הזאת לפתוח את הדלת השנייה, אלא אם כן יש לך מאסטר,
כן?
אז התפילה הם המפתחות שבהם פותחים את השערים ולאמירתם נדרשת
כוונה טהורה וראותא דליבה. כלומר, זה לא מספיק שאתה אומר תמיד, זה לא משהו טכני.
שאתה מתכוון,
מה אתה מתכוון?
שאתה מבין את המילים
ואתה מתכוון שאתה מתפלל לריבונו של עולם שיהיה טוב,
זה פותח.
אם לא, זה לא פותח. הסר שיניים במפתח.
חלק מהתנאים שהמפתח יפתח זה לא רק המילים,
זה גם הכוונה שעומדת מאחורי המילים.
למה אתה רוצה
שיהיה טוב?
מה שאין הכל יודעים לרצות את בורעם,
ומפני שמצרפים בתפילתם הבנה של הגשמה. זה נקרא הגשמה, כי התמונה שלנו בראש,
כמו שאני מתחנן עכשיו למלך,
כן? ואני מבקש ממנו עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, בסוף הוא מתרצה,
כן? כי אתה מלטף את האגו שלו,
כן? הוא מרגיש שאתה תלוי בו, אתה מתחנן אליו.
לא, לא, זה הגשמה של האלוקות.
הקב"ה הוא טוב, הוא לא צריך אותך
בשביל שאתה תלטף אותו. הוא טוב, הוא רוצה שיהיה טוב,
הוא רוצה שתהיה שותף לטוב הזה.
על ידי שתרצה טוב, זה עונה לשאלה שלך, נתנאל.
בזכותך אני אומר את זה.
לא חשבתי את זה קודם, מה שאתה שאלת, פועלים עם.
אמנם שאלת את זה בנושא אחר,
אבל זה בדיוק ככה.
פועל עם אל.
זה החוקיות ככה עובדת.
חס ושלום לעשות,
להגשים את הריבונו של עולם כאילו שהוא מלך בשר ודם.
ועושים מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים.
ואינם אלא גזרות, זה בדיוק הגמרא הזאת שם, בקן לציפור, נכון?
שמי שאומר עד קן לציפור יגיעו רחמיך,
משתקים אותו.
כי הוא חושב שהקדוש ברוך הוא בן אדם שאפשר לרצות אותו.
לא, אם אתה מבין שעל ידי התפילה אתה פותח שיברים, אז הוא נשאר להיות שליח ציבור.
מה זה מסכים לך לרצות?
לא, הכוונה של השליח ציבור,
שהוא מתפלל לקדוש ברוך הוא כשהוא אומר את המשפט הזה,
זה כאילו שהוא מנסה לרצות את ריבונו של עולם כמו בשר ודם, זה מה שהוא הסביר קודם,
שזה הגשמת האלוקות.
כאילו אתה מתייחס לכאילו בשר ודם, שאתה צריך להתחנן אליו, אז הוא יוותר לך.
לא.
הקדוש ברוך הוא לא מוותר לך על כלום.
הוא רק אומר לך שאם אתה תבקש שיהיה טוב,
זה גזירה, כאילו זה חוקים.
כמו שאתה יודע, עכשיו אני זורק את הפלאפון הזה למעלה,
אני לא אזרוק אותו,
טוב, זה ברור שהוא נופל למטה, נכון?
זה חוק.
אותו דבר, כשאתה מבקש מהקדוש ברוך הוא באמת שיהיה טוב בעולם,
שיהיה צדק בעולם,
שיהיה רפואה בעולם, כן?
אז החוק הוא שהברז של הרפואה נפתח.
איך אנחנו אומרים בברכה?
רפאינו ה' ונרפא.
איך ההמשך? כי כן רופא,
כן? הוא רופא, הוא רופא, כן? רק הרפואה כאילו תקועה למעלה,
כן?
ואתה צריך
לזרוק לחבל, שהיא תרד למטה ותרפא את האנשים.
זה חוק.
זה לא תחנונים במובן שאתה צריך לרצות אותו.
אולי תחנונים מרככים את הלב שלך,
זה משהו אחר.
את הלב שלך הם מרככים.
שאתה מבין שאתה תלוי ואתה לא הכל יכול.
ועושים מידותיו של הקדוש החכמים והן אינם אלא גזרות.
זה אז בהסבר יפה לגמרא הזאת, שהרבה מתלבטים בגמרא הזאת,
היא מאוד מוגשה, מה זאת אומרת, מה?
הרי הקדוש ברוך הוא רוצה שהתפילה תהיה תחנונים ולא קבע, נכון? זה כתוב, אז מה אתם רוצים מאיתנו?
זה הסבר מופלא, ההסבר הזה.
שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נתחנן,
אבל לא התחנונים מרצים אותו,
אלא זה החוקיות שעל ידי התחנונים נפתחים הברזים.
יותר מזה אני לא יודע להסביר,
בסדר?
כי כשאתה חושב שאתה מרצה את הקדוש ברוך הוא, ואיך אומרים,
הוא מלטף אותו, ואומר לו עוד פעם ועוד פעם, ואתה אומר לו מפה ומפה ומשם,
ונו, אתה חושב, אתה כאילו מסתכל על ריבונו של עולם בצורה לא נכונה.
אתה מגשים את ריבונו של עולם. הקב"ה הוא רוצה טוב
כל הזמן.
כן, אבל אל תחשוב שאתה מרצה אותו.
התחנונים הם הכלי שפותח את הברז.
בסדר?
נתנאל.
אז כן, לא, לא, זה ניסה להאמין.
אני לא מצליח להסביר כנראה.
אתה מביא מים,
המים נמצאים בברז,
והם נמצאים בבריכה, אתה רק פותח.
אתה רק מסיר את המחסום.
אם לא תסיר את המחסום, לא יהיה מים.
אם תסיר את המחסום, זה חוק.
זה חוסם, זה משהו טכני.
אותו דבר פה.
על ידי התחנונים אתה מסיר את המחסום,
ואתה לא ממציא את המים.
אתה לא ממציא את המים, אתה לא ממציא את החסד של ריבונו של עולם. החסד של ריבונו של עולם קיים כל הזמן.
בלי הפסקה, חסד מוחלט.
עד אינסוף.
זה בדיוק מה שאמרנו, שהריבוי הזה הוא ריבוי טכני.
הוא ריבוי טכני, ולא שאתה משנה משהו אצל ריבונו של עולם.
הוא לא משתנה, הוא כל הזמן טוב.
אתה לא צריך לרצות אותו, אתה לא צריך להתחנן לפניו.
אתה צריך להתחנן,
אבל לא זה שאתה מתחנן לפניו ואתה משנה אותו,
אלא אתה פשוט פותח את השיבר של הרצון הטוב שלו.
יותר מזה, אני לא יודע להסביר.
כלומר, אני לא מצליח.
זה באמת, אמרתי כמה, הגמרא הזאת היא גמרא מוקשה,
וכולם מתלבטים בה.
אני מרגיש
שזה כן יושב לי פה טוב,
ואם אני לא מצליח להסביר,
כנראה שזה לא יושב אצלי מספיק טוב.
אחרת הייתי מצליח...
אז הגמרא הזאת מצליח לסביר את זה. כן, כן.
זה לגבי מי שאומר, עד כן לציפור יגיעו רחמיך, אני לא מצטט מדויק.
כאילו תרחם עלינו כמו שאתה מרחם על הציפור,
שאתה משלח אותה ולוקח את הביצים, שאתה מרחם עליה.
כן, עכשיו,
הקדוש ברוך הוא לא מרחם על הציפור.
הקדוש ברוך הוא, הרחמים קיימים,
ולכן יש חוק,
יש מצווה לשלח את הציפור.
הרחמים זה built-in.
זה אתה לא צריך לעורר את הרחמים של ריבונו של עולם. זה built-in, זה ה-DNA של העולם.
בואו נמשיך הלאה.
לא הצלחתי להסביר, יש הרבה דברים, אתם יודעים, לפעמים תוספות כותב,
נכון?
צריך עיון.
ממשיכים הלאה.
ומה שכינו חז"ל בשם גזירות,
היינו שכך קבע הקדוש ברוך הוא בעולמו, בדיוק כמו שהסברנו.
שיהיה הכול בסדר ובגזירה.
כלומר, הטוב, השפע של הטוב של ריבונו של עולם יש לו חוקיות.
כמו שהגרביטציה זה חוקיות.
בטבע,
אז הרצון הטוב של ריבונו של עולם מופיע בעולם בסדר מסודר על ידי תפילתנו.
עיין מהר"ל מפראג ותפארת ישראל וכו'. וכך גזר שכדי להמשיך, להמשיך זה למשוך,
להוריד,
כדי להמשיך מידת החסד של מעלה, כדי שלהוריד את מידת החסד למעלה,
שלא תישאר למעלה,
אלא תפעל במציאות.
נדרשת פעולה הזו של התפילה.
זה בדיוק מה שהסברתי קודם.
זה מה שהוא אומר פה.
אה?
להמשיך זה להוריד מלמעלה את השפע,
למשוך אותו למטה. הוא תקוע, אתה מושך אותו למטה. איך אתה מושך אותו למטה?
פותח את השיבר. פותח את השיבר, כן?
התפילה היא פותחת השם. זה מפתח,
ועכשיו הוא דיבר פה על המילים.
המילים המיוחדות בתפילה הן פותחות את השיברים.
לא את השיבר, את השיברים הספציפיים מול הבריאות,
מול הצדק,
מול החוכמה,
מול הכלכלה, מול כל הדברים.
וכשמגיעים להבנה זו, מה שהוא הסביר עכשיו וניסיתי להסביר את זה,
שכל מה שאנו עושים הוא רק מה שאנו מצווים לעשות,
ולא מכמה דבר אחר שאנחנו כאילו מנסים לפייס מישהו וללטף מישהו,
ניצולים מתרעומת על הקדוש ברוך הוא, מרהורים אחר מידותיו.
כי בן אדם הרבה פעמים אומר,
התפללתי כבר עשר שנים, אני מתפלל על משהו מסוים, על הבריאות,
על אישה או משהו כזה.
ריבונו שלום, מה קורה?
נו,
אז אתה לא מבין מה זה תפילה,
מה זה נו, הוא חייב לך משהו.
ואין תרעומת,
כי זה לא פונקציה של התחנונים שאתה משנה את זה,
זה פונקציה של משהו אחר שאתה צריך להתפלל.
לפעמים כתוב,
קבל השם,
חזק ואמץ לבבך, וקבל השם. הגמרא אומרת, קבל השם זה תפילה,
ואם הוא לא עונה לך, תמשיך להתפלל, תמשיך להתפלל.
והרב קוק מסביר במקום אחר, גם בעינייה וגם בעולת ראייה,
שלפעמים אדם צריך
לשהות הרבה זמן בחיסרון הזה עד שהוא נפתח,
עד שהוא לא נפתח.
דוגמה שתמיד אני נותן זה שבן אדם הולך לרופא שיניים.
אצל הרופא שיניים הוא אומר, אני לא אוכל יותר ממתקים ואני אצחצח כל יום שיניים.
וכמה זמן זה מחזיק?
בדיוק.
אז לפעמים אדם צריך להיות עוד פעם אצל רופא שיניים ועוד פעם אצל רופא שיניים ולשלם כסף ועוד יותר כסף ועוד יותר כסף,
עד שמופנם בתוכו העניין הזה שממתקים לא אוכלים ממתקים, ואם אוכלים ממתקים צחצחים שיניים וצריך לצחצח שיניים.
זה לוקח עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
הרבה דברים שאני רוצה לשנות אותם באופי שלי, במידות שלי,
זה לא עובד.
אני צריך להתפלל עוד פעם, וליפול עוד פעם, ולהתמודד עוד פעם, ועוד פעם ליפול, ועוד פעם להתמודד, ועוד פעם, ולאט-לאט זה מתנקה עוד שכבה, ועוד שכבה, ועוד שכבה מתנקה.
זה לא בלחיצת כפתור.
אתם זוכרים את המעפילים?
המעפילים לא של לפני 70-80 שנה, מעפילים של חטא המרגלים.
חטאו בחטא המרגלים, באו אנשים, אמרו,
נכון, אנחנו לא בסדר, יאללה, עולים.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, חטא כזה אי אפשר עכשיו לעלות.
היה צריך 40 שנה לתקן את החטא הזה, לעשות שינוי תפיסה מול החיים.
רק אחר כך
יהיה לכם סייעתא דשמיא ותוכלו לעלות ולכבוש את ארץ ישראל ולהפריח שם, נקרא, את השממה או לבנות את הייעוד של עם ישראל.
זה לא,
עשית טעות, ועכשיו,
רגע, אני מתקן ולא קרה כלום. לא, יש טעויות שבאמת מיד
נמחק הכל,
כמו שהגמרא אומרת במסכת יומא.
ויש כאלה שמלווים אותך עד יום הכיפורים,
אתה צריך לזכור.
ויש כאלה שמלווים אותך עד המיטה.
כל הזמן זה צריך להיות לך בתזכור את החטא הזה שעשית,
כדי שזה ינקה אותך.
זה לא מוחקים, עושים דילט וממשיכים הלאה.
אלא יש דברים שאתה מלווים אותך כל השנים בשביל לעשות את התיקון העמוק של החטא שעשית.
זו ברכה גדולה,
הדבר הזה. צריך לזכור את זה.
נתתי דוגמה גם כן לגבי ילד. ילד מאחר לכיתה.
אתה אומר לו, למה איכרת? הוא אומר, סבתא שלי, הייתי צריך לעזור לסבתא שלי. טוב, יופי, תיכנס.
מחר הוא שוב מאחר,
דודה שלי.
הוא אמר, אתמול סבתא, יום דודה? לא, זה...
אחרי שלוש, ארבע פעמים אתה רואה שהילד הזה מאחר באופן קבוע,
אז אתה מעניש אותו.
אם אתה לא תעניש אותו, הוא ימשיך לאחר.
לפעמים אולי יש בעיה יותר עמוקה, לא יודע, אבל אני מדבר על ילד פשוט שמאחר מעצלנות.
לא בגלל שיש לו איזה בעיה בבית או משהו כזה.
אתה חייב להעניש אותו.
אם הוא יעניש אותו, יש מחיר, יש מחיר, הוא יפסיק.
כמו שאמרים היום גם במלחמה.
זה לא הסכמי וזה לא שווה שום דבר. הם צריכים לשלם מחיר כבד,
הם לא יפסיקו בלי שישלמו מחיר.
גם הערבים וגם אצלנו בתוכו.
אלה שמשתפים פעולה איתם.
עד שלא ישלמו מחיר, אז כל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
לפעמים הקדוש ברוך הוא משה את התיקון עד שבן אדם יסבול,
או הציבור יסבול,
סליחה שאני אומר את זה בצורה כזאת,
וילמד שזה לא כדאי,
שזה גורם נזק.
הוא גורם נזק.
כשעושים, שהתרבות שלנו היא מנותקת מהיהדות,
אז בסוף אנחנו אוכלים אחד את השני, אוכלים אחד את השני,
ערבים אומרים יופי, הטרף, הטרף ביד שלנו.
טוב,
אז עוד פעם,
כשמגיעים להבנה זו שכל מה שאנו עושים הוא רק מה שאנו מצווים לעשות, הקדוש ברוך הוא יודע על איזה כפתורים ללחוץ, הוא תכנת את המחשב, כן?
ולא מכמה דבר אחר שאתה משכנע עכשיו את הכפתור של המחשב,
שיעשה לך משהו שאתה רוצה והוא לא יודע לעשות הכפתור, זה לא עובד.
אתה לוחץ על איזה כפתור, אתה רוצה, אני יודע שיעשה את הבשר שחור,
אבל זה כפתור של מסך לבן.
אתה יכול להגיד לו עוד פעם וללחוץ עוד פעם ועוד פעם,
שער לבן, כן?
אז ולא מכמה דבר אחר,
ניצולים מתרעומת על הקדוש ברוך הוא, מערעור אחר מידותיו.
כאילו, הוא לא בסדר, הוא לא שומע אותנו,
ואין אנו מתפללים אלא משום שכך סידר הקדוש ברוך הוא,
שיהיו השערים נפתחים על ידי התפילה והמילים האלו,
ומכאן כל תארת התפילה.
כל טהרת התפילה זה בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה אותו להתפלל והוא ציווה אותו להתפלל ככה בסדר הזה כפי שרבנן סידרו לנו.
ויש גם תפילות אחרות כמובן
ולא בגלל שום דבר אחר זה לא איזה פטנט פסיכולוגי.
זה גם פטנט פסיכולוגי אבל זה לא מספיק בלי שזה ציווי אלוקי זה לא עובד.
כמו שאמרנו כמה פעמים
זה שאתה יכול לקשקש ביצה ולשים אותה למחברה תצא חביתה אז בגלל
שיש חוקיות כזאת שהביצה המקושקשת הופכת לחביתה על המחבת.
אבל אם לא היה כזה חוק,
אתה יכול לזרוק מיליון ביצים על המחבת ולא יצא לך חביתה.
עכשיו יש פה בסוגריים איזה הערה כזה.
ובאור ליום 17 בתמוז,
כיוונו בדיוק, אה?
זה משמיים,
אנחנו עוד כמה ימים 17 בתמוז.
ובאור ליום 17 בתמוז תש"ו,
זה שנתיים לפני קום המדינה,
ראיתי בחלום הלילה
את כבוד קדושת רבינו הרב זצל,
תראו איזה אהבה היה בינו,
כמה הוא אהב את הרב קוק שהיה חולם עליו.
בן אדם לא חולם על מישהו סתם.
ושאלני בחלום, מה חידשת?
מה חידשת?
אמרתי לפניו את החידוש הזה שעכשיו אנחנו קוראים אותו.
בחלום.
לא, החידוש הזה הוא חידש,
הוא שאל אותו מה חידש?
הוא חידש את זה יכול להיות אתמול, שישון, לפני שבוע.
שבוע.
אז הוא אומר רק, כשסיפרתי לו את החידוש הזה, הוא שאל אותו, מה חידשת בחלום?
תש"ו זה הרב קוק כבר לא קיים.
הוא רואה שהקשר בין התלמיד לרב כל כך חזק, שהוא חולם עליו.
אני חושב שגם אנחנו, אני יודע, למשל, אני, הרב שלי היה הרב צוקרמן
בשנים הראשונות, הרב יהושב צוקרמן בשנים הראשונות של ארבע שנים הוא ליווה אותי.
אני לא יודע אם חלמתי עליו פעם, אבל אני חושב עליו.
הנה עובדה שברגע שחושבים על זה, מה עולה לי?
הרב צוקרמן,
לפני ארבעים שנה זה היה,
לפני ארבעים וחמש שנה, ארבעים ושש שנה זה היה,
כן?
הוא חלק מהדמות שלי, הוא נמצא בתוכי, אני חושב עליו, הרבה פעמים אני מדבר,
אני חושב מה ששמעתי ממנו עד היום,
ולא רק הוא,
אני הייתי תלמיד של הרב הרלינג, השם ייקום דמו,
הוא עומד לי מול הפנים,
אני לא יודע אם חלמתי עליו אף פעם.
יש רבנים שחלמתי עליהם, אבל זה מראה שאתה קשור אליהם באמת,
בסדר?
עד כאן ההבנה הזאת.
בואו, אמנם זמננו,
יש שיעור היום של הרב רן?
היה איזה הודעה?
שיעור ה?
לא.
אה?
לא הודיעו אחר. כן.
אז לא נשאר לנו הרבה זמן.
בואו נתחיל עם פרק ג', אנחנו סיימנו פרק ג', מתחילים עם פרק ג',
ונראה לפי הצורך, נחזור על זה, לא נחזור על זה.
בואו נראה, בסדר?
הפרק החדש הוא תורה ותפילה.
יש לנו צינור אחד
שאנחנו בעזרתו נהיים אנשים טובים, כלומר, דבקים בשם שנקרא תורה.
יש עוד צינור אחד שדרכו אנחנו עובדים להיות אנשים טובים, דהיינו דבקים בשם,
שנקרא תפילה. זה שני צינורות.
בין הצינורות האלה יש קשר והדדיות, סימביוזה,
ששניהם ביחד מהווים בעצם צינור יותר רחב
לעבודת השם שלנו,
דהיינו, להיות דבקים בשם, דהיינו, להיות אנשים טובים.
להיות אנשים שהרצון טוב מנהל אותנו. זה נקרא דבקות בשם, כמו שאמרנו קודם.
הקדוש ברוך הוא,
ה-DNA שלו זה חסד.
אנחנו רק צריכים לפתוח את השיברים.
אנחנו רוצים גם להיות אנשים שאנחנו אנשי חסד, זה נקרא,
כמו שאמר קודם נתנהל, זה נקרא שאנחנו שותפים לריבונו של עולם, פועלים עם אל, בזה שהחסד עובר דרכנו.
החסד עובר דרכנו, איך אנחנו עובדים על עצמנו להיות אנשי חסד, שהחסד ינהל אותנו,
ולא כל מיני אינטרסים שליליים.
אז זה שתי צינורות יש לנו, יש לנו יותר, אבל יש לנו שני צינורות,
תורה ותפילה.
שזה לא רק אנחנו עובדים על עצמנו,
אלא אנחנו חושפים את הרצון הטוב שנמצא בתוכנו.
הוא נמצא, אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש.
כן?
שני הצינורות האלה זה לימוד התורה ותפילה.
כל אחד יודע גם שהרבה פעמים שהוא מתוח ועצבני וזה, ופתאום הוא נכנס ללימוד ושם את הדברים האחרים בצד,
זה מרפא אותו.
זה נותן לו תקווה,
זה הופך אותו לבן אדם אחר.
וגם בן אדם שיצא לו להתפלל באמת, ולא רק לעשות וי, הלך לתפילה, קרא כמה מילים ועשה וי, אלא באמת הרגיש שהוא מחובר למילים, והמילים דיברו לרצון הטוב שלו,
שהתפילה הרגיעה את סערת נפשו
והולידה אותו,
בן אדם חדש שרוצה להמשיך ולהיות אדם טוב ולא מיואש.
זה התורה והתפילה, שני צינורות.
התורה נקראת
חיי עולם,
בסדר?
והתפילה נקראת חיי שעה.
והשאלה למה זה נקרא חיי עולם, וזה חיי שעה, ומה הקשר ביניהם.
באופן כללי אפשר להגיד שחיי עולם,
התורה מציירת לנו את הציור של עולם אידיאלי אמיתי.
למה אנחנו צריכים לשאוף,
בסדר?
אבל יש פער בין הרצוי למצוי, כידוע לכולנו, נכון?
כן?
התפקיד של התפילה זה להכניס את העולם הערכים הנצחי,
להכניס אותו עכשיו לחיים כרגע.
זה התפקיד של התפילה, להוריד
את הרעיונות האלוקיים,
להוריד אותם לחיים עכשיו,
כאן ועכשיו, מה שנקרא.
כשאני עכשיו אוכל,
אז אני אוכל לא כמו איזה בהמה, אני אוכל בצורה כמו שהתורה מצפה מפני לאכול כבן אדם,
אכילה של קדושה,
אכילה ערכית,
כן?
וכל דבר.
אז בואו נראה. התפילה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה,
כל החוכמה וכל ההופעה
בתכונה טבעית
ומעמד נפשי קבוע,
והיא חיי שעה.
כלומר, שמחיה את השעה
להיות עומדת ישר מול יניקת שפח העולם. זה מה שהסברתי קודם במילים פשוטות.
התורה,
התפילה,
לוקחת את כל ההבנה הנכונה של החיים שבאה לידי ביטוי בתפילה,
להפוך אותה חלק מאיתנו, כדי שזה יהיה זורם אצלנו בזרימה.
שזה יהיה חלק קבוע,
כן?
כן? למשל, אם אני אדם כעסן ורוצה להיות אדם סבלן,
כן? אז הלימוד תורה על הסבלנות ועל שבח הסבלנות וגנות הכעס,
התפילה, כשאני מתפלל על זה,
זה הופך אותי לכזה.
גנות, שלילת הכעס,
הצד הרעש שיש בכעס.
התפילה על הדבר הזה,
היא גורמת
שהדבר הזה ייכנס בתוכי
ויהיה חלק ממני, חלק קבוע בתוכי, חלק אינטגרלי,
שלא יישאר בחוץ,
שם בשער הכעס,
באורחות צדיקים או מפה ליועץ,
אלא אני לא אהיה כעסן, אני אהיה סבלני. עוד פעם, זה לא שחור לבן,
זה עוד יותר סבלן ועוד יותר סבלן,
פחות כעסן, פחות כעסן, זה לוקח זמן.
מה שמכניס את זה לתוך החיים שלי באופן קבוע זה התפילה
על ההבנה הזאת.
ומי שמכיר את תורת רבי נחמן היא מורכבת מליקוטי
מוהרן שזה תורות זה הבנות נכונות של החיים
וליקוטי תפילות שלוקחות ליקוט תפילה א' כי זה נגד ליקוט הלכות לא ליקוט הלכות, ליקוט
ליקוטי מוהרן א',
שהתפילה שחיבר רבי נתן באופן רגשי, המילים שם רגשיות נוגעות ללב,
הן מכניסות את התובנה של התורה לתוך האישיות שלך יותר ויותר, שזה יהיה קבוע.
וחלק ממך, שזה לא יישאר בחוץ, זה לא יישאר איזו שיחה יפה ומעניינת של שיעור בשבת אחרי צהריים,
אלא
זה יהיה חלק ממני או חלק מאיתנו.
אנחנו נעצור פה, הפסקה הזאת היא חשובה,
אז קצת הכנו אותה,
נחזור עליה בשבוע הבא. יש פה עוד כמה הבנות חשובות, גם שלא יהיה פער גדול בין שני הדברים,
כי אם יש פער גדול מדי זה מייאש, נכון?
צריך לדעת איך לסנכרן בין ההבנה לבין הבן אדם,
שלא יהיה פער מייאש.
אז נסיים פה.
אם מישהו רוצה ללכת לשיעור ולא לאחר, שילך. מישהו רוצה להגיד איזה מילה, עם מה הוא יצא מהשיעור הזה,
עם כל הדיבורים פה,
מה הוא לוקח לחיים שלו,
שזה לא יישאר משהו אוורירי, אלא משהו שאנחנו,
התורה היא משהו שאנחנו רוצים ללמוד ממנו איך לחיות, נכון?
מוזמנים לשתף,
לא חייבים לשתף.
אין לחץ, לא חייבים לשתף.
אני אבל תמיד שואל את השאלה הזאת, אתם מכירים אותי כבר.
כי, רגע, כי אנחנו לומדים בשביל להיות אנשים טובים, ולא רק בשביל לדעת חוכמולוגיה. כן, בכבוד.
מדהים, הוא קבלן, בעניין.
מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב. איזה יופי.
זה יפה מאוד.
עכשיו החוכמה לחזור עכשיו לעבודה ולקחת את הרגיעה הזאת
ולנסות לעבוד עם הרגיעה הזאת יותר טוב ממה שהיה קודם.
ולאט לאט
יש גם כאלה.
טוב, אשריך, אשריך, שאתה גם מרגיש שליחות בדברים.
עוד מישהו רוצה להגיד משהו?
אם לא,
תורות טובות לעם ישראל,
:::::::: ר ר ר ר
