יש סוד,
סוד עצום בחיים,
שאם מזהים אותו,
מעיף את החיים.
תראו איזה חזק זה, באמת, זה הרב קוק, זה פלא פלאים.
אומר הרב,
אני אגיד שנייה מה, כאילו, אגע בסוד.
יש בן אדם שהוא מסתכל על החיים שלו,
מחזיק את הראש,
ואומר, וואלה, אני רוצה להיות אדם טוב.
רוצה להיות אדם יותר אמיתי,
יותר טהור, יותר דבק בקדוש ברוך הוא. אני יודע, אני רוצה את זה, כאילו.
אבל מה?
אחרי האמירה, אני רוצה את זה, אני מתפרק.
למה?
כי אני לא יודע מאיפה להתחיל.
מאיפה אני מתחיל בכלל?
הכל הפוך, מכל הכיוונים, הראש שלי במקומות, השם ירחם, כאילו,
מאיפה אני מתחיל בכלל?
מאיפה אני מתחיל?
עכשיו, למה אני אומר את זה? כי זה מצער נורא. אדם, כאילו, בבאסה, אומר, בואנה, איפה אני? כאילו, איפה אני? אני יכול, כאילו, ואני לא יודע מאיפה בכלל, מאיפה אני מתחיל, כאילו, מה אני אמור לעשות?
אני, כמו שפעם,
איזה תלמיד בא לרב, אמר לו, תגיד, הרב,
אני עכשיו נפגש לשידוכים.
מאיפה להתחיל?
אתה יודע, להתלבש כמו שצריך,
ללמוד לדבר, איפה הנפגשים, כאילו יש...
עכשיו, הרבה פעמים כשאדם נכנס לעולם של קודש, עולם של תורה,
הוא אומר, בואנה, מאיפה אני מתחיל בכלל?
מאיפה אני מתחיל? הכל הפוך לי, הכל בלאגן, הכל...
ואני רוצה היום שנראה פה איזה סוד, באמת, זה סוד מטורף שהרב הולך איתו,
ואלה פלאים.
הרב קוק באורות התשובה, פרק ט"ז פסקה ג', אומר ככה
אין לשער
ואין להעריך את גדולת העושר שצריך האדם לחוש בעצמו.
ברוב קורת רוח, אני קורא את הכול,
מתוך אותו הצער העדין המצער אותו בעת אשר רוח הקדושה והטהרה של התשובה חלה עליו.
בעת שהוא הולך ומשוטט ברעיון הבוער באושר של חרטה גמורה על כל חטאיו ועוונותיו ופשעיו.
בעת שנשמתו מתרפקת באהבה על עוד הקדושה והשלמות.
מתרפקת על דודה יוצרה ומחוללה מחולל כל ברוך הוא,
בעת שבכל לב ובכל נפש רוצה האדם בעומק של חפץ אדיר
להיות הולך בתום וביושר,
להיות צדיק פועל צדקות, להיות ישר הולך נכוחות.
אף על פי שהוא מתלבט מאוד איך להוציא את רגליו מתוך הבוט של החטאים.
אף על פי שלא נתברר לו כלל וכלל איך מתקנים את העבר כולו.
אף על פי שהדרכים המעשיים אינם עדיין כלל סלולים לפניו, ואבני נגף הם מלאים.
אבל הרצון להיות טוב
זהו רוח גן עדן אלוהים,
המנשב בנשמה,
וממלא אותה אושר אין קץ,
עד אשר גם אש הגיהנום של הצער העמוק
מתהפך גם הוא לנחל הדנים".
הרב בעצם הופך את התמונה, אני אגיד את זה שנייה במילים שלנו.
אדם מבואס.
אדם מבואס. הוא אומר, בואנה, רציתי,
רציתי לשמור על הלשון שלי, התרסקתי.
רציתי לשמור על העיניים שלי, איפה אני ואיפה זה. רציתי, כאילו.
עכשיו, בן אדם מבואס, הוא אומר, אני לא מצליח,
אני לא יכול, זה גדול עליי, מאיפה אני בכלל, כאילו, איך מגיעים לשם?
עכשיו, תקשיבו טוב,
זה מה שמפיל אותי.
מה?
שאני בא ואומר, בוא'נה, אני כאילו, איך אני יכול?
אז זה שהרצון הוא רצון, מדהים, מדהים, מדהים,
אבל בחיים לא מצליח.
לא מצליח.
עכשיו, למה זה סוד מטורף? אני אגיד את הסוד עכשיו במילים שלי, אי אפשר לחשוף סוד ב...
אבל אומר הרב,
האירוע שלך בחיים,
תפסיק לחשוב שהאירוע שלך בחיים זה התוצאה.
האירוע שלך בחיים זה הרצון.
מה אתה רוצה בחיים שלך? זה המלחמה,
זה הנושא,
זה כאילו,
כל ההתמודדות שלי זה על מה?
אני רוצה.
עכשיו, תראו מה הרב אומר.
אין לשער ואין להעריך את גדולת העושר.
כאילו, כמה אתה צריך להיות מאושר?
תקשיבו, כאילו הופך לך את כל התמונה.
במקום להרגיש באסה, שאני בואנה, לא מצליח, וזה גדול עליי, וענק עליי, ואיפה אני, ואיפה זה, ונחלש, ונחלש,
ונחלש עד כדי מתייאש מעצמי ומהאפשרות שלי להיות יותר טוב,
אומר הרב, הופך את כל הטוויסט בכל העלילה. אין לשער
ואין להעריך את גדולת העושר שצריך האדם לחוש בעצמו,
ברוב קורת רוח.
ממה?
מתוך אותו הצער העדין המצער אותו
בעת אשר רוח הקדושה והטהרה של התשובה חלה עליו. תקשיבו טוב, הוא אומר, תקשיב, כמה אתה צריך להיות מאושר
בצער העדין הזה.
יש לך צער, יא אללה, איפה אני?
מתי זה קורה?
שרוח של קדושה ותשובה חלה עליו, וטהרה, קדושה וטהרה
של התשובה חלה עליו.
זאת אומרת, פתאום אדם מרגיש כאילו, בואנה, אני רוצה טוב,
אני רוצה טוב.
אני שייך לטוב.
עכשיו הוא אומר הרב, תעשה פאוז, פאוז, תחזיק את האירוע הזה,
תגיד שוב, אני רוצה טוב,
אני חפץ להיות בן אדם טוב יותר, מוסרי, ישר, עובד השם,
זה האירוע,
זה האירוע, תחזיק את זה, זה עושר, אין לשער
ואין להעריך את גדולת העושר, אי אפשר להעריך בכלל כמה הדבר הזה אמור לגרום לך להיות מאושר.
אדם מאושר זה אדם שהוא ישר,
שהוא מאמין שמשהו אמת, משהו נכון, הוא בקו ישר,
ככה ארוחה את החיים שלו, על זה הוא הולך.
אומר הרב, אין לשער ואין להעריך את גדולת העושר
שתליך האדם לחוש בעצמו. מתי?
מתוך אותו הצער העדין המצייר אותו, בעת אשר רוח הקדושה והטרה של התשובה חלה.
בעת שהוא הולך ומשוטט ברעיון הבוער
באושר של חרטה גמורה על כל חטאיו, עבנותיו ופשער.
תגיד, מה אתה דפוק?
אתה אמור להיות הכי מאושר בעולם
שיש לך את הצער, הצער העדין הזה, על זה שחטאת.
תקשיבו, זה מטורף,
זה כאילו הופך את כל התמונה.
האדם אומר, בואנה, אני לא רוצה להרגיש את התחושה הלא-נעימה הזאת שחטאתי.
מה, כבר נמאס לי כבר להרגיש כל הזמן לא בסדר עם עצמו.
כמה אדם יכול להרגיש כל היום להלקות את עצמו, נכון?
אומר הרב, תנו, אני לא מבין את האירוע בכלל. תהפוך בכלל את התמונה.
זה שאתה מרגיש את הצער הזה,
זה, איך הוא אומר, אין להעריך את גדולת העושר. על זה אתה צריך להיות מאושר.
על זה אתה צריך להיות מאושר.
בעת שהוא הולך ומשוטט ברעיון הבוער באושר של חרטה גמורה על כל חטאיו ועוונותיו ופשעיו,
בעת שנשמתו מתרפקת באהבה על עוד הקדושה והשלמות, מתרפקת על דודה יוצאה ומחוללה ומחולל כל ברוך הוא,
בעת שבכל לב ובכל נפש,
תקשיבו טוב, רוצה האדם בעומק של חפץ אדיר?
הופה, שנייה אחת, אני עוצר.
מה גורם לי את האושר בחיים
שאני רוצה בכל לב,
בכל נפש, בעומק של חפץ אדיר, מה?
להיות הולך בתום וביושר.
תראו את הביטוי הזה, אפשר הרבה להעריך ולפרש אותו. מה זה הולך בתום?
מה זה הולך בתום?
תמימות זה שאדם כאילו חי, בואנה, אני בנוכח, אני במציאות.
אני הולך בתום,
לפעמים תמימות זה כאילו משהו שמעכב אותי.
תמימות זה משהו שאני הולך.
לך בתמימות, הולך בתום.
אני פועל במציאות.
מה תוקע אותנו הרבה פעמים מלצעוד, מלקבל החלטות, מללכת קדימה בחיים?
ההינדוס המוחי שלנו.
כאילו, אנחנו לא הולכים בתמימות,
אנחנו לא הולכים בתום שלי.
אני מתחיל להיות מהודס כזה, לא יוצא טוב, הולך בתום.
מהרב, זה מה שאתה רוצה? חפץ אדיר, להיות הולך בתום וביושר.
להיות אדם ישר, ישר,
ישר, פיו וליבו שווים.
אני אומר משהו? זה מה שאני מתכוון אליו.
מטורף.
להיות צדיק, פועל צדקות,
להיות ישר, הולך נכוחות.
כאילו,
רונה,
זה מה שאני רוצה, אני רוצה להיות יהודי שהולך בתום וביושר.
להיות צדיק, פועל צדקות, עושה איפה אני יכול לעשות צדקה, איפה אני יכול להוסיף טוב, זה מה שאני רוצה בחיים שלי.
שאל אותי מה אני רוצה, זה מה אני רוצה.
אה, יגידו לנו איפה, אז מה אם אתה רוצה?
תראה איפה נראים החיים שלך.
תקלה, לחשוב את זה בכלל.
למה? כי זה מה שתוקע אותנו.
אומר הרב, האירוע שלי,
חפץ אדיר, חפץ אדיר, זה מה שאנחנו רוצים.
חפץ אדיר, להיות הולך בתום וביושר.
להיות צדיק, פועל צדקות, להיות ישר, הולך נכוחות.
כן, מישהו אמר לי אתמול, איזה הסביר על זה, מה זה הולך נכוחות?
הולך בנוכח.
הוא הולך כאן, בכאן, לא, הוא לא בדמיונות,
בפנטזיות, בסרטים שלו בראש. לא, לא, הוא כאן, הוא בנוכח.
הולך נכוחות.
עכשיו תראו איזה מדויק הרב.
אף על פי שהוא מתלבט מאוד איך להוציא את רגליו מתוך הבוט של החטאים, לא יודע מאיפה להתחיל.
כמה חטאים, כמה עוונות, כמה דברים, מאיפה אני מתחיל בכלל?
אף על פי שלא נתברר לו כלל וכלל איך מתכנים את העבר כולו. בוא'נה, אני לא יודע מאיפה, איך אני מתעסק עם העבר שלי.
אף על פי שהדרכים המעצים אינם עדיין
כלל סלולים לפניו, לא יודע מאיפה ללכת.
להבין נגף הם מילים. תראו, אני אגיד שנייה במילים שלנו, הרב, הרי זה מטורף עד כמה הרב מדויק.
מטורף, עד כמה הוא כאילו בנימי הנפש של היהודי.
אומר פה הרב,
אתה עומד מול המציאות שלך, שלך, ואין לך מושג.
אבני נגף, כאילו, הכל חסום לי, אחי, אני לא יודע מה לעשות.
טוב, תראו מה זה.
אבל הרצון להיות טוב,
זהו רוח גן עדן אלוהים,
המנשב בנשמה וממלא אותה עושר אין קץ,
עד אשר גם אש הגיהנום של הצער העמוק מתהפך גמור לנחל הדני.
מטורף. אומר הרב, מה האירוע?
בוא תקשיב טוב, זה שאתה רוצה להיות טוב
זה רוח גן עדן אלוהים. זה כאילו,
אתה כאילו, בעצם הרצון שלך,
אתה נוגע ברמה הכי גבוהה שאתה יכול לגעת.
תקשיבו, זה מטורף.
כאילו, הוא לוקח אותך,
אנחנו מתבחבשים בחטאים,
מתבחבשים באמירות, מתבחבשים בזה, כאילו, הוא אומר לך, תשמע, אתה יכול להתבחבש.
בוא, תחזור שנייה לרצון, לחפץ, מה החפץ שלך בחיים?
ברגע שאדם מכוון לרצון טוב,
הרב כותב במקום אחר, הרצון הקדוש, הטוב והבהיר,
ככה הוא קורא לזה באות הקודש.
כאילו יש איזה משהו, אדם עומד מול הרצון,
זה אני.
אומר הרב, אין
לשער ואין להעריך את גדולת העושר,
שצריך אדם לחוש בעצמו. זאת אומרת, דווקא הצער העדין הזה,
דווקא הפער הזה, מגלה לי בעומק שמה אני שייך?
לרצון טוב.
אחרת לא היה מזיז לי בכלל.
לא היה לי שום צער.
הוא אומר, הרב, הצער הזה זה מתוק, זו מטענה שקיבלת לאיזה סנסור, שאתה יודע להגיד, בואנה, הוא קופץ לי כשאני לא רוצה טוב.
אז אני בא, זה האירוע שלי.
כל העבודה שלנו בחיים
זה עבודה, התפילה נקראת עילוי הרצון, כך הרב קורא לה.
לקחת את הרצון שלי, פאק, להעלות אותו.
התפלל חנה,
על השם,
לא אל השם.
מה היא מתפללת?
על השם. אומר, הקדוש ברוך הוא איך, בשבילך, לא בשבילי.
תקשיבו, זה פלא פלאים, כאילו.
למרות, הוא אומר, מתלבט מאוד איך להוציא את רגליים מתוך רבות של החטאים. באמת אני לא יודע. לא יודע מה לעשות, מאיפה להתחיל, איך אני, מה אני עושה עם זה?
רצון טוב.
עכשיו אני רוצה שנייה לקחת את זה
לנקודה שכאילו אני פוגש הרבה,
דווקא הרבה פעמים בקשר זוגי,
בין אדם שמנסה ומנסה ומנסה,
ואומר, שמע,
זה לא מתאים לי,
ואללה, אני לא שייך לזה.
רגשתי היום איזה מישהו, הוא אומר לי, תשמע, אולי אני לא מתאים להתחתן.
אולי, לא יודע, אולי אני לא שייך לזה, אני לא, כל פעם לא מצליח לי.
אנחנו אומרים לו,
תורת הסוד, הרב זצלון אומר לו, תקשיב, תחזור מהר לרצון שלך.
האירוע הוא ברצון.
אנחנו לוקחים,
רצון מופיע לי בחיים.
לא,
אנחנו רוצים
במאתיים קמ"ש וחיים את החיים שלנו במאתיים קמ"ש.
ולאט לאט יש השפעה, הרצון, החיים,
מתרוממים אל הרצון.
אבל הסכנה, שאדם אומר, שמע, לא נבנה בית המקדש, אחי, אלפיים שנה כבר לא נבנה.
אז נוריד את זה מהסידור.
לא נדבר על ירושלים, מה יש לדבר? זה לא נבנה, זה לא קורה.
אנחנו אומרים, מה פתאום?
אנחנו לא מוותרים מילימטר על ירושלים,
בתפילות שלנו,
בכמיהות שלנו, בהשתוקקות שלנו. יאמרו את העולם, אנחנו על ירושלים.
למה?
כי אני לא נבהל מהמציאות.
תקשיבו טוב, זה ברמה הרוחנית-פנימית-לאומית,
וברמה הפנימית רוחנית אישית.
אני מתבלבל, וואלה, לא מצליח לי, אני מנסה, מה תגיד לי? אני לא מנסה, מנסה, אבל לא הולך לי.
פעם אמר לי איזה בן אדם, בחור,
אמר לי, תשמע,
אם תפוס אותי, ככה הוא אומר, תפוס אותי בחולצת,
חוק אותי על הקיר,
תגיד לי, מה אתה רוצה?
ואני אגיד לך, אני הכי רוצה להיות דבק בקדוש ברוך הוא, להיות קדוש וטהור. זה, שואל אותי מה אני רוצה, זה מה אני רוצה.
אבל מה, דקה אחרי אני מתרסם.
בא בוכה, הוא אומר לי, תשמע, אז מה אני?
מה אני? אני כאילו, אני הראש שמתרסק.
עכשיו אמרתי לו, תדע לך,
האב כותב גם בכמה מקומות,
ההתמודדות של האדם בחיים היא לא עם החטא.
החטא יעשה תשובה, יתכפר.
לא כזה פשוט, אבל קלה שבקלות,
קשה שבקשות, יש בה כאילו.
איפה האירוע? האירוע הוא בתפיסה שלך את עצמך,
בעקבות החטאים שלך.
שנה אתה כבר לא רוצה, כבר.
אתה כבר לא רוצה להתחתן,
אני לא רוצה להקים מייד בקדושה ובטהרה, זה לא שייך אליי, זה...
יש כאלה, הם ילמדו תורה, הם יחזיקו את הבית... אני, עזוב אותי, אני לא, אני לא... עובדה, אני לא מצליח.
אנחנו אומרים שלא תעז להגיד את זה.
למה?
כי הסוד זה החפץ האדיר.
הסוד זה הרצון.
האדם אומר, זה, אני לא יורד מהרצון הזה, לא יורד.
איך זה אכפת לי? אני בסדר, קשה לי.
צריך לדייק, צריך לשייף, צריך
להעלות את הרצון, מה שאמרנו, לעילוי הרצון.
אבל האירוע, אומר הרב, זה לא שם,
האירוע זה שאתה התבלבלת.
תראו מה זה, וזה מה שאומר פה, הרצון להיות טוב זה רוח גני עדן אלוקים.
המנשב בנשמה וממלא אותה אושר אין קץ.
איזה זכות.
אדם מאושר, זה תלוי ברצון שלו.
ברצון, שאני רוצה טוב.
רוצה טוב. העושר של האדם הוא רצון טוב, ככה אב כותב.
העושר של האדם. מה זה בן אדם מאושר? זה בן אדם שהוא רוצה טוב.
זה מטורף.
כאילו, הופך את כל התמונה. אני בראש, מתי האדם מאושר?
הגיע, רצה מיליון דולר, קיבל אותם. רצה רכב, קיבל אותו. רצה, התחתן? התחתן.
אמר הרב,
האושר של האדם, רצון טוב.
מה אתה רוצה בחיים שלך? זה האירוע.
תבין את זה, הבנת את הכול. לא תבין את זה, תגיד, בחבש, תבחבש. החיים שלי מלאה אבני נגף.
אני לא מצליח, אין, אני לא מצליח בכלל. אני רוצה, אני פה, אני שם. לא, שום דבר לא מתרומם.
אומר הרב, זה לא אירוע בכלל, האירוע זה אם שאתה רוצה, תחזיק, תחזיק.
עם ישראל החזיק ירושלים, ירושלים, ירושלים. אמרו לו, איזה ירושלים? אתם תקועים בפולין, בליטא, בתימן, במרוקו, איפה ירושלים?
עם ישראל אמר, אנחנו לירושלים,
שכחים לירושלים, זה הרצון שלנו.
כשאדם יש לו רצון קדוש, טוב ובהיר,
מי יכול לעלות בכלל?
מי יכול לעלות?
וזה סוד הרצון.
כאילו, ברגע שהאדם אומר, בואנה, הבנתי את האירוע,
הבנתי את האירוע,
אני צריך לראות איפה אני מחזק את הרצון שלי.
וזה מדהים, אדם עומד בתפילה,
עזוב את האוזן שלך, והרגל שלך, והיד שלך, אין בעיה, אולי להתפלל עליהם, אבל כאילו,
אה, רוצה ירושלים,
אתה רוצה חירות, אתה רוצה רפואה לכל החולים, זה מה שאתה רוצה, זה, לזה אתה שייך.
אה, לא עובד, שמע, כולם פצועים, כולם חי...
נכון?
אנחנו חיים.
הרצון של האדם זה הטוב, זה מה שהוא אומר.
אבל הרצון להיות טוב זה רוח גן עדן אלוהים המנשב בנשמה
וממלא אותה אושר אין קץ.
עד אשר גם אש הגיהנום של הצער העמוק מתהפך גם הוא לנחל הדני.
פתאום אדם מתחיל להבין שהגיהנום שהוא חווה בכל מיני זירות בחיים מתהפך.
מתי?
כשאתה חוזר לנקודת הרצון. תקשיבו טוב, הרצון זה שלך.
זה שלך!
זה לא של מישהו אחר.
הרצון זה אתה מכריע מה אתה רוצה.
דוד המלך אומר בתהילים, לעשות רצונך אלוהי חפצתי ותורתך בתוך מעי.
מה הרצון של יהודי?
דוד המלך.
מה הרצון שלנו? לעשות רצונך על איך אני חי חיים
שאני רוצה נכון. הבעיה היא ברצון, לא ביישום.
יש גם בעיה עם זה לא מצליח, לא מצליח, לא מצליח. בסדר? עושה עבודה, לאט-לאט, לא לאט-לאט.
בסכנה שאני מנמיך רצון בגלל שאבני נגף מלאים, מלא אתגרים,
מלא קשיים, מלא התמודדויות.
אני מדלג על הפסקה,
אני קופץ לפנקסי הראייה ק"ז,
היה לי פנקס ז: "הכול נהרס אצל האדם"
תקשיבו איזה פסקה מטורפת, "הכול נהרס אצל האדם
בזמן שהתשוקה הטבעית שלו לרוממות ולקדושה היא מדלדלת בקרבו.
כל היסוד של הבניינים הגדולים של עולמי האצילות בנשמת האדם מוכרח שיהיה טבוע על הבסיס של התשוקה הטבעית של הנשמה,
שאינה פוסקת להרוג אל הטוב המוחלט.
עצור בתוך כל השאיפות של רוממות ושל קדושה.
אומר הרב, קודם כל, יש לך תשוקה טבעית.
בפנימי שלנו אנחנו משתוקקים, רוצים, רוממות וקדושה.
קדושה זה תמיד המעבר.
פעם
לימדתי, נראה לי סיפרתי את זה, לימדתי במכינה,
במכינה לא דתית.
שם הפרידו את השיעור לבנים ובנות, זה היה שיעור בזוגיות.
שנה שלמה רץ עם הבנים בזוגיות.
ככה במשך תקופה לימדתי, ואז באתי לאיזה רב שהתייעצתי איתו,
והוא אומר לי, תשמע, יובל, לא מעניין אף אחד זוגיות היום.
אין לך מה ללמד זוגיות.
הוא אומר, הרב, מה זה לא מעניין?
הכי מעניין.
יש לי שיעור בנחלאות,
טרף, אני הולך לשם, בתי שמונה וחצי שם,
רווקים ורווקות, כולם מעניינים את הזוגיות.
לא מכירים את זה.
אמרתי לו, מה הרב מתכוון?
הוא אומר, תקשיב.
יש זוגיות להסתדר אחד עם השני.
לא מעניין.
זה יקר המציאות, זה מאוד לא פשוט, זה הרבה עבודה.
הוא אומר, זה לא...
הוא אומר,
אם אתה יודע לדבר על השכינה ביניהם,
על הקדושה בזוגיות,
זה מטורף.
אם לא, הוא אמר, תניח את המפתחות, תלך.
למה אני אומר את זה? כי יש פה משהו מאוד מאוד עמוק.
גם בתפיסה של האדם את עצמו, לחיות החיים, להיות מאושר,
אין שום סיכוי, אם אתה לא מחפש בחיים שלך, חפץ.
איך הוא אומר פה?
רוממות ולקדושה.
אין, בלאכול יותר טוב ולקבל יותר כסף לא תהיה מאושר.
מה תהיה מאושר? הוא אומר פה, הכל נהרס אצל האדם
בזמן שהתשוקה הטבעית שלו לרוממות ולקדושה היא מידלדלת בקרבו.
אם זה לא היסוד של החיים שלך,
איך אני יותר קדוש?
איך אני חי איתו יותר מעבר? איך אני מנחיח את הקדוש ברוך הוא בחיים שלי?
חיי חיים מרוממים, לא רק אתה כאן ועכשיו.
הכל נהרס.
כל היסוד של הבניינים הגדולים, של עולמי האצילות בנשמת האדם,
מוכרח שיהיה טבוע על הבסיס של התשוקה הטבעית של הנשמה.
הכל בנוי על זה שאני משתוקק לקדוש ברוך הוא.
הנשמה שלנו היא חלק אלוק עמימה על ממש.
היא שייכת לאינסוף ברוך הוא.
כן, מכיסא עליון חוצה והיא שייכת למשהו אינסופי. אתה מאכיל אותה בקעש? היא לא יכולה את זה. היא צריכה משהו שהוא אינסופי, שהוא גדול, שהוא נשגב.
וזה מה שאומרים פה כל היסוד של הבניינים הגדולים של עולמי האצילות בנשמת האדם מוכרח, שיהיה טבוע על הבסיס של התשוקה הטבעית של הנשמה,
שאינה פוסקת להרוג אל הטוב המוחלט,
העצור בתוך כל השאיפות של רוממות ושל קדושה.
זאת אומרת, מה אנחנו מבקשים?
של רוממות וקדושה.
ואומר פה הרב בצורה מאוד חייפה, הוא אומר, הכל נרס. אם אתה לא מחזיק את התשוקה הזאת, את הרצון הזה, את החפץ הזה,
באמת, כמו שהרב כותב פה בפסקה שקראנו, כאילו,
להחזיק משהו יותר גדול, הכל מתפרק לך, הכל מתפרק לך, אתה לא מצליח להחזיק שום דבר.
רק נסיים ככה בפסקה שהיא מאוד,
כמו כל הפסקאות של הר"א, מאוד אופטימית. כשאדם מרגיש בעצמו ראיקנות גמורה,
ורואה שאיננו כלום,
ונפשו משתוכחת בקרבו מרוב דחאותה למראה אפסותה.
איזה אפס.
למה הוא מצליח כלום?
לא מצליח כלום, לא מתרומם לשום דבר.
ידע
כי תשועת השם קרובה להעיר לו.
תקשיבו, זה מטורף כמה האמון הוא נותן.
דווקא כשאתה מרגיש כאילו, אללה, אין לי סיכוי.
ידע
כי תשועת השם קרובה להעיר לו.
תשועה של הקדוש ברוך הוא מגיע.
ממידה טובה, מרובה ממידת פורענות.
ואם לפני שבר גאון,
לפני גדולה ואורה, דכאות רוח וענווה פנימית.
יש פסוק,
לפני שבר גאון.
גאון הכוונה לגאווה. כשאדם הוא בגאווה, הוא עף על עצמו בזה,
אז אומר לנו שלמה המלך,
זה לפני שבר.
עוד שנייה הוא מתפרק.
זה מטורף הפסוק הזה. לפני שבר גאון.
לפני שאתה הולך עוד שנייה, אתה הולך להישבר?
לפני כן יש לך גאווה, אתה עף על עצמך, כאילו שאתה מי יודע מה, עד שהחיים, איך אומרים,
מראים לך מי בעל הבית.
וזו נקודה מאוד חזקה שאומר פה, לפני שבר גאון,
לפני גדולה ואורה,
דכאות רוח וענווה פנימית. מטורף. דווקא כשאדם מרגיש איזה דכאות, ואני לא שווה כלום, אני לא ראוי, אני לא מכיר,
אני לא...
אור גדול הולך לפניו. איך אומר פה? תשועת השם קרובה להעיר לו, משהו גדול הולך להיפתח לו.
ומיד
יתפוס בכל האמצעים לבסס מידת ענווה זו, בכל מקורות הרוח שבידו,
וירומם, אף ינשא בטהרת נשמתו,
בהידבקה במקור השלם, באור מלך גאות לבש
אל חי העולמים.
זאת אומרת, יש פה משהו אדיר, אדיר, אדיר,
שאדם מחזיק בראש דווקא כשאתה קווץ' כזה,
ויש לך את הצער העדין הזה של הנשמה,
ואתה מרגיש שכאילו, בואנה, מאיפה אני מתחיל בכלל?
אומר הרב, תדע לך,
אתה בכיוון, אתה בכיוון.
אור גדול הולך להופיע לך.
תשועת השם קרובה להעיר לו.
ומיד יתפוס בכל הממצאים לבסס מידת ענווה זו בכל מקורות הרוח שבידו.
וירומם אף ינסה בטהרת נשמתו בהידבקה במקור השלם באור מלך גאות לווה של חיי העולמים. זאת אומרת, מיד תתפוס את הנקודה של הענווה הזאתי
ותרעיד אני מרים את החיים שלי, מרים את הנשמה שלי.
מה זה הטהרה הזאתי? זה הרצון, זה החפץ הזה. אני שייך, אני רוצה את זה, אני שייך לזה,
משתוקק לזה, זה מה שאני רוצה. אני רוצה ירושלים, בנויה, רוצה מקדש, רוצה להיות אדם ענר, רוצה להיות אדם קדוש, רוצה להיות דבק בקדוש ברוך הוא. זה אני.
מי אני? ההוא כן שאמר, תרימו אותי, תדפוק אותי על הקיר.
מי אני? אני רוצה את הקדושה. אמרתי לו, זה אתה, אחי.
זה אתה.
אבל אני נופל, אני זה.
זה עצת העץ, הוא יסתכל, שזה אתה, הנפילות שלך. תקן אותן, צריך לעשות תשובה, ודאי.
אבל מי אתה?
מלא מלא בטוב, מלא מלא ברצון טוב, מלא מאוד בחפץ,
כמו שאומרים פה, חפץ עליון.
וזה אדם שכאילו במקום של ריקניות גמורה, ואני לא שווה,
ואני דפוק, ואני מעפן, הוא אומר, לא, מה פתאום?
אני יודע שתשועה גדולה קרובה לך, יש פה משהו גדול שהולך להופיע.
ואני מסיים במזמור תהילים, אפשר הרבה להעריך עליו.
מזמור לדוד, אדוני, מי יגור באוהליך?
מי ישכון בהר קודשך?
מי יכול? מי יכול להגיע לרמות האלה בכלל? מי יכול? מי יכול?
אומר לו דוד המלך, הולך תמים,
הולך בחיים שלו, ומתנהל בחיים שלו בתמימות,
פועל בעולם צדק,
דובר אמת בלבבו.
דובר אמת בלבבו,
אחד בפה, אין לו אחד בפה ואחד בלב, הוא בלב שלו.
לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה,
וחרפה לא נשא על קרובו.
אומר דוד המלך, נבזה בעיניו נמאס,
ואת יראה השם מכבד. הוא אומר, כאילו, מה אני? אני, מה אני? אני בענווה, כאילו, בואנה, אני, אני, כאילו, כלום. אני בזוי ביחס ליד האנשים, יראה השם, איזה גדולים יש.
נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח.
גם בממון שלו.
עושה אלה לא ימות לעולם.
אין, הוא לא ייפול, לא ייפול. למה? כי הוא מחובר לגמרי לרצון האלוקי.
הוא מחובר לגמרי לרצון האלוקי. הוא לא נופל.
כתוב להודיע, אנחנו אומרים בפורים,
להודיע שכל קובעיך לא יבושו ולא יקלמו לנצח כל החוסים בך.
אין, אין. אם אתה מקווה אליו, אתה לא הנושא. אין לך בושה. בושה זה כאילו מביישים בתגובה על איזה פדיחה לא נעים.
אם אני לא הנושא, מה, כן, מה, אין לי מה להתבייש בכלל. כאילו, זה לא...
וזה החפץ הטוב, החפץ האדיר הזה, זה היסוד של החיים שלנו.
יאללה, שנזכה בעזרת השם יתברך להיות מלאים ברצון,
לחזור לרצון הטבעי הפשוט שלנו, להיות דבקים בו יתברך.
שכל נסטיין,
ארוך אתה ה' אלא ראו ערך העולם פורר נפשט דמות וקצר נא כל מה שבראת אחת נהנה כשהוא אחר בערכי העולמי.
