שלום, ערב טוב,
ברשות הרב.
אור חיים הקדוש שואל,
מה זה העניין של קללה?
ממה נפשך?
אם האדם המקולל חייב,
כלומר על פי המשפט האלוקי מגיע לו עונש,
אז העונש יגיע אליו
גם בלי שהוא יקולל.
ואם כפי המשפט האלוקי
לא מגיע לו עונש,
אז גם כן, הקללה לא תפעל כלום.
וכי בגלל שמישהו כועס
והוא מקלל,
אז יקרה משהו?
הרי כל ההנהגה שלנו היא בידיו יתברך,
לפי חשבון של שכר ועונש.
אז מה פועלת הקללה?
נכון, הוא אומר,
הברכה
היא פועלת להרבות חסד בעולם,
גם אם לא מגיע לי.
גם אם לא מגיע לי הרבה שכר,
אבל בא איש חסד
והוא מברך אותי,
הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד
והוא אומר, אף על פי שלא מגיע לו,
בא איש וברך ועשה טוב,
אז גם לאדם,
אף על פי שלפי השכר והעונש לא מגיע לו טוב,
אבל איש חסד יכול לפעול טוב.
אבל איך איש שרוצה לקלל יכול לפעול?
אומר האורחיים הקדוש,
אכן הקללה לא יכולה לפגוע במישהו שלא צריך להיפגע.
אבל לפעמים עוברי רצונו צריכים להיפגע,
אבל הקדוש ברוך הוא
מתנהג איתנו בי"ג מידות רחמים,
שאחת מהם היא ערך אפיים.
ריבונו של עולם
מעריך
אפיים
לעוברי רצונו.
מגיע לחוטא בחטאים מסוימים, במצבים כאלה,
שלפי החשבון האלוקי מגיע לו להיענש,
אבל הקדוש ברוך הוא
נותן צ'אנס,
מאפשר לחזור בתשובה,
והוא לא ממהר,
יש לו מידת ערך אפיים.
בזמן שיש זעם השם כי רגע באפו,
אז באותו זמן לא נוהגת מידת ערך אפיים.
אומר ארוחיים הקדוש,
כך הקללה היא יכולה לחול בזמן שאין בו ערך אפיים.
לא שהמקלל יכול לפעול קללה על המקולל,
אלא בזמן מסוים
שבו
אין את אותה הנהגה של ערך אפיים,
אז החוטא חשוף לעונש וזה יוכל לבוא דרך
המקלל.
אם כן, אומר ארוחיים הקדוש,
חיפש בלעם בדמיונו
לראות את החטאים של עם ישראל,
ואז
הוא יוכל,
בזמן שהקדוש ברוך הוא לא הרך אפיים,
לפגוע בהם.
חשב, כך כותב ארוחיים על בלק, על בלעם,
כי עם בני ישראל יש בהם חטאים,
ואז התברר לו שבכל ענפי הקדושה שבהם נאחזים עם בני ישראל,
אין בשורש העליון שום שליטה
לפגמים ולחטאים.
כלומר, הוא גילה לתדהמתו
שגם אם רואים שכלפי חוץ,
פה ושם,
יש חטאים בישראל,
אבל שורש הנפש של ישראל
הוא לא נפגם.
הוא חיפש בשורשים של ישראל כתמים,
כוחות רעים,
שחלילה נפעלו כתוצאה מהחטא,
ואז הוא נדהם לראות.
אין
השלכות
לתוך נפשם של ישראל מהחטא.
יכולים להיות פגמים חיצוניים,
אבל בפנים אין פגם.
אם כך,
הוא לא מצא שהקללה יכולה לחון.
מסיים האורחה עם הקדוש:
"והגם שהיו ביד ישראל עוונות כמו עוון העגל והמרגלים".
איך אפשר לומר שאין פגם בישראל?
הוא אומר: "כבר אמר השם עליהם לשון סליחה".
מילה אחת כל כך קצרה וכל כך
בעלת רושם.
והוא אומר: "השם סלחתי",
חטאנו.
בעגל, במרגלים, ריבונו של עולם סלח,
אז בלעם מחפש, בלק מחפש,
לא מוצאים השלכה של החטא בפנימיותם של ישראל.
כך אנחנו מוצאים פסוק מפורש בהמשך.
אומר בלעם,
לא הביט אבן ביעקב
ולא ראה
עמל בישראל, השם אלוקיו עמו ותרועת מלך בו.
מסביר הישמח ישראל מאלכסנדר שהזכרנו אותו גם אתמול.
מה הפירוש לא הביט אבן ביעקב
ולא ראה עמל בישראל?
אין חטאים.
בעיתונים כן כתוב שיש חטאים.
בתורה כתוב שאין חטאים.
מי צודק?
שניהם צודקים.
יש חטאים
שרואים אותם בעין השטחית
של העיתונות והתקשורת.
רואים כלפי חוץ חטאים.
אבל התורה זה עין פנימית.
לא הביט אוון ביעקב, הכוונה לא הביט אוון בתוך יעקב.
יכול להיות שהידיים
שיעקב עשו איזה חטאים,
אבל בתוך פנימיות לבבם של יעקב
לא הביט,
אוון, אין בפנים כלום.
ולא רע עמל בישראל היינו בפנימיות לבבם.
אז מה יש בפנימיות לבבם?
השם אלוקיו אימו.
היינו כי פנימיות נשמתם
היא חלק אלוקים ממעל.
השאלה,
אם החטא יכול לחדור פנימה, האם הוא עושה רושם?
האם יש לו השפעה על המהות שלנו?
קורה.
לפעמים, תינוק נשבע, הוא לא ידע, עשה חטאים.
אבל החיצוניות שלו
עשתה חטאים.
אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות,
אבל לא פנימיות
האדם מישראל חוטאת.
לכן מועילה תשובה בישראל.
למה?
הרי כתוב,
האומר הקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו חייו.
אבל בעם ישראל זה לא ויתור,
כי תשובה היא שישוב אל פנימיות לבבו,
אל חלק יעקב אשר בקרבו,
שהוא נקי מכל שיא גוף גם.
חטאתי,
אבל כשאני עושה תשובה,
אני בורח מהמגרש החיצוני אל
המאגרים הפנימיים,
שם אין חטא,
כי החטא לא נוגע בעצמיות ופנימיות לבבם.
לכן אמרו חז"ל,
אף על פי שחטא, ישראל הוא.
הרי זאת סתירה.
אם חטא, אז הוא לא ישראל.
כן חטא,
חטא בחוץ.
אבל הישראליות שבו, חלק יעקב שבקרבו,
זה לא חטא.
כל אחד מישראל, בכל מדרגה שהוא עומד, יהיה איך שיהיה,
יוכל
לקפוץ פנימה.
לזכות לתשובה.
וזהו לא הביט אוון ביעקב,
כי בחלק יעקב
באמת אין שם שום שמץ ופגם מחטא חלילה.
הרי כל אחד מאיתנו יש בו חלק יעקב,
הוא חלק מעם ישראל.
האישיות הפרטית שלי
זה עניין של בחירה חופשית,
ולפעמים יש ירידה,
אבל האישיות הכללית שבקרבי,
נקודת החיבור לכלל ישראל שבקרבי
היא תמיד נקייה.
וכך כותב האורחיים הקדוש על הפסוק הזה:
"לא הביט אוון,
לא ראה שום רושם מהחטא,
שאף על פי שלפעמים טועים מדרך השכל
או מדרך השכל, כלומר דרך התורה,
האוון החלק הרע לא נקבע בנפש פנימה,
על דרך אומרו
כולך יפה רעייתי ומומן בך.
שואל האורחיים הקדוש,
אז אם אין מום,
למה צריך להגיד כל יום,
אשמנו, בגדנו?
אמרת שאין מום.
זה לא שאין מום.
השאלה היא, מה השפעת המום עליך?
יש מום.
אבל מה הוא עושה?
הוא אומר, הוא עושה לכלוך.
אם מישהו יתלכלך,
אז מה הוא צריך לעשות?
להתייאש מעצמו?
להגיד, אין לי יותר סיכוי.
התלכלכת, לך להתקלח,
להתרחץ.
אולי יש כתם חזק,
שים שמפו הכי חזק, עוצמתי.
אין דבר כזה שאם התלכלכתי אני לא יכול להתנקות.
אין החטא עושה מאום קבוע,
אלא לכלוך
העובר על ידי רכיצה והדחה.
הוא מביא את הפסוק בשיר השירים,
שחורה אני ולנבע בנות ירושלים
כאוהלי שלמה.
האוהל יכול להתמלא אבק,
אבל אם תכבס אותו,
הוא יהיה נוצץ כמו אוהלי שלמה.
"כולך יפה ראיתי ומומן בך",
הפסוק הזה מופיע בספר אורות,
וכך
כותב מרן הרב קוק זצ"ל
באורות ישראל,
פרק ד',
אהבת ישראל.
אומר הרב,
האהבה הגדולה
שאנחנו אוהבים את אומתנו,
לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה.
דווקא משום שהרב אוהב את האומה,
אז הוא רוצה
לעשות ביקורת
חריפה על כל המומים ולתקן ולנקות,
ואחרי כל זה אומר הרב,
אז מה הסוף,
מה המסקנה.
אבל הננו מוצאים את עצמיותה,
גם אחרי הביקורת היותר חופשית,
נקייה מכל מום.
אומר הרב,
יש מום,
ותפקיד גדולי ישראל לבקר את מומיה ולתקן,
אבל זה לא נוגע בעצמיותה של האומה,
זה נוגע להתנהגות של האומה,
זה נוגע למחשבות, לדיבורים, למעשים של האומה,
אבל זה לא נוגע לעצמיותה, לפנימיותה של האומה.
לכן, אחרי כל הביקורת,
עצמיותה של האומה
אין בה מומים?
מסיים הרב באותו פסוק
שסיים האורחיים הקדוש.
כולך יפה רעייתי ומום אין בך.
בצד הכלל-ישראלי,
בעצמיות של ישראל,
כולך יפה
ומום אין בך.
בדברים העוברים, החולפים, הפרטיים,
שם יש עליות וירידות, יעלו שמיים, ירדו תאומות,
אבל בעצמיותה של כנסת ישראל,
כולך יפה רעייתי ומום אין בך.
שלום.
