לגבי לשון הרע, אנשים מתים.
כתוב,
אסור לבזות ולחרף
את המתים.
וכתבו הפוסקים,
דייש תקנה וחרם קדמונים,
שלא להוציא לעז ושם רע על המתים.
אדם מת, לא מדוברים עליו. זהו.
זהו לשון הרע, ודברים טובים, כן. זכר צדיק לברכה, כן.
וכל זה, אפילו אם המת, עם הארץ.
ואם הוא חס וש... אם הוא תלמיד חכם?
בכלל.
הייתי אומר, מת, מת, מה זה משנה כבר?
כן נדבר אליו, לא ידבר, הוא כבר מת. לא, הוא אומר, לא, זה חרם.
גם כשהוא מת, אסור לדבר אליו,
למרות שזה כבר לא נוגע אליו לכאורה.
כל שכן, אם הוא תלמיד חכם,
בוודאי המבזה אותו עוון פלילי הוא,
והאדם הזה חייב נידוי,
כמו שנפסק ביורא דעה וכו',
ואיסור של מבזה את תלמיד חכם, הוא אפילו ימבזה אותו בעצמו.
כל שכן, שאסור לבזות דברי תורתו.
אם אתה אומר, למשל, יש לפעמים,
הרב אחד אומר ככה, הרב אחד אומר אחרת, כל זה,
בסדר, כל אחד אומר את דעתו, אבל לבזות אותו?
להגיד שהוא ככה או אחרת?
הוא אומר, גם זה אסור.
לא רק אותו, אלא גם את תורתו, אסור לבזות.
אסור, זה יכול להרבות מחלוקת בישראל, חס ושלום.
כבר מספיק לנו עם כורח ועדתו, אנחנו צריכים עוד מחלוקות?
יהוֹהסדְא־ל�000ִדְאְהָהֶהָעַרְהְָאִהֲהְִעְהְבְּזְָׂך־הְַּׂ֪אֶהְְׁע֪הֹּוֹהְָָאְֶָאָָּֽׂיְ֥הְחְֶּׂאּוָהָ כְָָאְּוֽ הָֹ֫�ָעְ�־וָֽׂ־הְָּאֶׂוֹהָּ ע�
