שלום לכולם, ברוכים הבאים לשיעור לפרשת השבוע שלנו,
פרשת בלק,
פרשת בלק בעזרת השם.
אז הנושא שלנו על תפקיד הרע בעולם,
כן, תפקיד הרע בעולם.
באמת פרשת בלק,
נכון, זו פרשה מאוד מיוחדת בתוך המארק של התורה,
סוג כזה של יציאה החוצה לאיזה מחוז של אגדות, דמיונות, לא בדיוק, זה ברור שלא דמיונות,
אבל משהו נראה כמו סיפור כזה, סיפור אגדתי,
כן, בשני קוסמים שם שמסתובבים על ההרים,
אחד מכשף, אחד קוסם,
בשניהם יש צד של קסם ורוצים לקלל את ישראל.
סיפור מאוד מיוחד, מאוד מעניין,
ואנחנו באמת צריכים להבין מה המסר שהתורה רוצה להעביר לנו בסיפור הזה.
בסיפור שיש פה מישהו שמנסה לקלל את ישראל,
כן, ובעצם לא מצליח.
אז יש כמה מסרים חשובים בפרשה,
אהבת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל,
למשל שנמצאת שם,
אהבת השם לעם ישראל,
כל הברכות המעולות של בלעם, ברכות עליונות וגדולות ועצומות מאוד,
אמ... שמבטאות את התארה הפנימית שנמצאת בישראל, את הקדושה הפנימית של ישראל.
אבל יש מסר אחד חשוב גם כן, שנמצא פה בפרשה, שבעצם בלעם הוא,
בלעם הוא הנציג של ה... בלעם וגם בלק, אבל בלעם הוא נציג של הרוע בעולם, כן?
נציג של הרוע. בלעם יש לו,
כן, עין רעה, אנחנו יודעים.
כן? יש לו עין רעה ויש לו נפש גבוהה.
יש לו את המידות הרעות.
הוא שייך לרע,
וזה מתבטא בזה שיש לו גם יכולת לקלל באמת, יש לו יכולת לקלל,
והקללות שלו פועלות,
הקללות שלו הורסות,
יכולות להרוס, להרוס דברים.
אז בילעם שייך לרע, שייך לרוע במציאות, לצד הרוע.
והרוע הזה, כן,
הוא בא בעצם להתמודד מול עם ישראל,
והוא לא מצליח,
הוא לא מצליח.
אז יש פה בירור מאוד עמוק ומאוד חשוב,
כן, על התפקיד של כל הרוע במציאות,
שהבלעם הוא הנציג של הרוע הזה,
הנציג של הרוע בעולם.
שהוא רוצה, כן,
יביא לבלק ביתו מלוא ביתו כסף וזהב, רואים שיש לו תאוות ממון,
יש לו תאוות אריות גם, בעל בהמתו,
כן, יש לו תאווה לגאווה, מה זה?
היא הבת זוג שלו, אתה אומר, לכן אין בעיה שהוא יבוא עליה. יכול להיות, בסדר.
זה הגיוני, נכון? מה זוגו?
אהבת ממות, אהבת עריות.
עין רעה, מסתכל על הכל בעין רעה, והוא מצליח לקלל.
מצליח לקלל.
אז הנפש הרעה הזאת של בלעם,
איך היא עובדת, איך היא מקללת?
איך בעצם הרוע פועל?
מה המנגנון של הרוע?
ובאמת, מה שאלת השאלות, מה תפקיד
הרוע הזה שנמצא בעולם?
מה תפקיד הרוע הזה שנמצא בעולם, שבלעם מייצג אותו?
בסדר,
אז אנחנו צריכים להבין, צריכים להבין איך יש יכולת בכלל לבילעם לקלל, קודם כל. איך יכולת לקלל?
אם הקדוש ברוך הוא רוצה או לא רוצה? מה הכוונה שאתה יכול לקלל משהו? כשאתה מקלל,
אז אתה משפיע על הדבר שיהיה לו, על מי שאתה מקלל אותו,
שיבוא לו רע, כן? שיבוא לו הרס, שיבוא לו איזשהו חורבן.
אתה ממש מקלל אותו.
הופך אותו להיות קל.
קל, שאפשר לנופף אותו, כן?
קל, כלל על שום קל.
לנופף אותו, להזיז אותו בקלות
על ידי קללה.
אז איך אפשר לקלל?
ולמה יש את האפשרות הזאתי של הקללה?
למה יש את האפשרות של הרוע בעולם? למה הקדוש פנים נתן מקום לרוע?
במציאות לכאורה היה יותר טוב שהקדוש פנים הותן רק טוב במציאות.
למה הוא נתן מחוזות שליטה,
טריטוריות כאלה של שליטה לרוע שבעולם?
מדוע הוא עשה את זה?
טוב, אז בשביל זה נלמד כמה דברים מתוך הפרשה וננסה לבאר את
הנושא החשוב הזה של תפקיד הרע בעולם.
בואו נתחיל קצת עם הפסוקים,
מתחילת הפסוקים.
בקצרה, כן?
כן?
אהלו וואקווי, כן? זה בשם ה' הם עושים.
אוקיי,
טוב. אז אתה רואה את זה שהתלמיד באור,
כמו בלעם. בסדר, אז בואו נבין מה התפקיד הזה של ה... מה המקום של הרוע הזה בעולם.
וישלח מלאכים אל בלעם
בן באור פטור אשר על הנה ארץ בני עמו,
זה בלק שולח, לקרוא לו לאמור, הנה יצא מצרים, הנה כיסא אתן הארץ, והוא יושב ממולי. ככה בלק שולח לבלעם.
ועתה לך נערה לי את העם הזה, כי יצומו ממני, אולי אוכל נקה בו,
ואגרשנו מן הארץ. כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר טהור יואר.
וכאן אנחנו רוצים רגע לעצור ולשאול על הפסוק הזה, מה הפירוש?
ידעתי אשר תברך מבורך ואשר טהור יואר.
כלומר, בלק בעצם אומר שמי שיברך בלעם,
אשר תאור יואר אני מבין, מה זה אשר תברך מבורך?
מה הכוונה בזה?
מה, בלעם יש לו גם כוח לברך?
בלעם יש לו גם כוח לברך?
כי ככה יוצא, ככה יוצא.
אבל אז זהו, אז אם ככה זה
הורס את כל מה שהסברתי לכאורה, מה זאת אומרת?
בלעם הוא רק שייך לצד של הרוע, לצד של הקללה הוא שייך, יכול רק לקלל.
לאור, לקוב, מה זה לברך?
מי יכול לברך?
טוב עין הוא יבורך, כתוב. טוב עין הוא יבורך, עין טובה.
מי שיש לו עין רעה כמו בלעם, איך הוא יכול לברך?
אוקיי, אז נענה על זה עוד רגע.
ואז הילכו זקני מואב, זקני מדיין,
קסמים בידם, ויבואו אל בלעם וידאו אליו דברי בלק, ואומר עליהם המלינו פה הלילה, ואשיבתי אתכם דבר.
כאשר ידבר ה' אלי וישבו שרי מואב עם בלעם.
כן? ואז פעם ראשונה, בוא אלוהים אל בלעם, ואומר מי האנשים האלה יימך, ואומר בלעם אל האלוהים, בלק מעין סיפור המלך מואב שלח אליי.
הנה העם היוצא ממצרים ויחס יתן הארץ, עתה לך קבע לי אותו, אולי יוכל להילחם בו וגירשתיו.
ויאמר אלוהים אל בלעם, לא תלך עמהם לא טהור את העם, כי ברוך הוא.
טוב, אז
לא נותן לו רשות ללכת.
ויקום בלעם בבוקר, ואומר לשר בלק, לכו אל ארציכם,
כי מעין אדוני לטיטי להלוך עמכם.
כן, אז כאן כבר חז"ל מדייקים, להלוך עמכם,
תשלחו איזה שרים יותר מכובדים.
טוב, ויקומו שרי מואב ויבואו אל בלק, ויאמרו מעין בלעם הלכים. מה נשמע הרבה דיוקים חשובים,
בואו לא נעצור בכל רגע.
ואוסף עוד בלק, אשלוח שרים רבים ונכבדים מאלה.
ויבואו אל בלעם ויאמרו לו, כה אמר בלק מן ציפור, אל נא תימנע מהלוך אלי.
כי כבד אך כבתך מאוד וכל אשר תאמר אלי יעשה ולכה נא קבע לי את העם הזה.
ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק,
אם יתני בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי אדוני אלוהי לעשות קטנה או גדולה.
אבל בכל זאת,
כלומר אחרי שבעה אחת ה' אמר לו אל תלך ותקלל בכל זאת אומר להם ואתה שבו נא בזה גם אתם הלילה.
וידע מאוסף אדוני דבר עימי.
נכון זה מאוד כאילו הקשור. הוא אמר לך אל תלך איתם.
לא, הוא עדיין לא מוותר.
חכו תשבו פה,
שתו קפה, תשנו משהו, אני אחכה. אולי נחכה מהשם מאוסף ה' מדבר עימי.
כלומר, מה אנחנו רואים שבעצם, מה הוא בעצם? רוצה.
הוא רוצה, בדיוק.
וזו נקודה חשובה.
ואז בפעם השנייה, באמת, ויבוא אלוהים אל בלעם לילה ויאמר לו, אם לקרוא לך ברור אנשים, קום לחיטם.
ואך את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תעשה.
ויקום בלעם בבוקר, ויכבוש את אתונו, וילך עם שרי מועד.
וזה, למה הבאנו את כל הפרשייה הזאת פה?
כי בעצם להתמודד מול השאלה הזאת, כן, שאלה גדולה,
שהקדוש החוץ בפעם הראשונה אומר לבלעם אל תלך איתם,
אתה לא תקלל את העם, ובפעם השנייה הוא אומר לו,
אם לקרוא לך בא אנשים קום לך איתם.
איך אתה פתאום משחרר את בלעם ללכת בפעם השנייה?
האם הקדוש ברוך הוא חזר בו?
מה, הוא התחרט?
הוא שינה את דעתו?
אז זה אי אפשר לומר, שהקדוש ברוך הוא שינה את דעתו, התחרט, זה לא עובד ככה, הוא לא משנה את דעתו.
זה לא יכול להיות, בטח לא בגלל אדם כמו בלעם, כן?
מילא תפילות הצדיקים וזה, יכולים למתק את
ההנהגה האלוקית,
כי ככה נקבע, נחקק במציאות שהתפילות ממתקות את ההנהגה.
אבל הקדוש-הוא לא משנה את דעתו, זה לא עובד ככה. בטח שבילעם לא יכול לשכנע אותו אחרת.
כן, אבל פעם ראשונה הוא לא אמר לו את זה.
כן, אבל פעם ראשונה הוא אמר לו לא ללכת.
אדם עכשיו אומר לו כן ללכת.
אז יש פה איזו נקודה שצריך להבין אותה.
טוב, אז בואו נתחיל פרה-פרה, או אתון-אתון.
בסדר, נתחיל דבר דבר.
אז ככה, אור החיים הקדוש, הוא מתמודד קודם כל עם השאלה הראשונה שאמרנו,
שהאם בילעם גם יכול לברך?
בילעם גם יכול לברך? איך זה יכול להיות?
אומר אור החיים הקדוש, אה, האזכרה היוצאת שלו השבוע, לא? מתי זה יוצא?
ט"ו, מתי זה ט"ו? איזה יום?
שישי.
יום חמישי ההילולה של אור החיים הקדוש.
רבי חיים בן עטר, איזה זכות?
אנחנו לומדים ככה בשבוע שלו, לומדים מדבריו, בסדר?
אומר אורח חיים הקדוש, ויש להעיר בעניין זה.
בשלומם אשהו צודקין כי לילותיו של בלעם, יש שני טעמים בדבר.
וגם למה הקללות שלו פועלות?
אחד להיותו רע עין,
עין הרעה פועלת את הקללה, ננסה להסביר את זה קצת בהמשך.
והשני שהיה יודע רגע באפו, כמאמרם זד בבחוד אף זית, שגם על זה נדבר.
אנחנו נגיד שיש שני הדברים קשורים אחד לשני כנראה.
והיה מקלל ברגע הזעם.
ראה עין ויודע לכוון לרגע הזה.
אבל הברכה, אין מציאות שהיא תתקיים מפיו.
אתם מבינים, ארוחנו, הקדוש מבין, בלעם זה עמוד הרשע, כן? זה ציר רשע, בלעם.
זה שורש הרשע. מה, ברכות? הוא יכול לתת ברכות? טוב, עין הוא אבורך, עין תורה צריכה כדי לברך, איך אתה מברך בלעם?
תשובה,
ונראה כי לעולם ברכת בלעם כברכת חמור.
אלא שהרשע היה מערים,
כשהיה רואה בהצטגננות שפלוני יעלה לגדולה וכדומה,
היה עושה שמברכו.
וכשבא הדבר ומתברך, חושב שברכתו של בלעם גרמה.
ולא כן הוא אלא מזלו גרם.
וכמו כן עשה לבלק שראה בכוכבו שעתיד למלוך במואב,
וברכו בדבר עצמו לרמותו כי הוא הסובב.
כן?
כלומר, הוא מסביר לפני זה,
לא, לא, הוא מסביר לפני זה,
מה זה?
לא, הוא אומר כי ברכת חמור כאילו ביטוי של, כמו שחמור יברך אותך.
כשחמור יברך אותך, זה לא שווה כלום, אז גם אל תהיה ברכת אדיוט קלה בעיניך. על ברכת חמור,
כן, כן, כן, כן. על בלעם, על דרך המשל, על הגורש, הוא מתחבר לאתון שלו, על ברכת חמור.
בכל אופן, כי הוא מסביר שלמה, איך בלק אמר לו,
ידעתי את אשר תברך מבורך.
הוא הסביר לפני כן, אני אוהבת את זה כאן,
שבלעם בירך את בלק שהוא יהיה מלך למואב.
והנה בלק אומר לו, הנה אני ידעתי, אני עצמי יודע, יש לי ניסיון איתך,
שמי שאתה מברך מבורך, ככה בלק חשב.
אבל בעצם מתברר שבלק היה קוסם גדול, אומרים שהוא היה קוסם יותר גדול מבילעם,
אבל הוא דברים,
כנראה שבלעם היה מסוגל לדעת שבלק לא.
ומסבור החיים הקדוש, כן,
שבלעם לא בירך את בלק,
הוא בירך אותו, הוא עשה את עצמו מברך אותו,
אבל זה שבלק נהיה מלך זה לא קשור לשום רכה של בלעם,
שום בלעם ראה בקסמים שלו,
בדרכים שלו, בהצטגננות שלו,
שבלק עתיד למלוך.
אז הוא, כן, מניפולטור,
הולך לבלק, אומר לו, יש לי שיחה בברכה,
תראה, אני אתן לך ברכה טובה וזה, וכך הוא יודע שבלק גם יצ'פר אותו וישלם לו את גמולו.
אז לרמותו, כי הוא הסובר, כאילו הוא הסיבה.
אז בעצם, אומר החיים הקדוש, בלעם לא יכול לברך. בקיצור, ברכתו כברכת חמור.
כל הכוח של בלעם זה יכולת הקללה שיש בו.
זה יכולת הקללה.
אשר תקלל, אשר טהור יואר.
אבל את זה גם אנחנו צריכים להבין כיצד בלעם יכול לקלל, מאיפה מגיע לו הכוח הזה לקלל.
כן, מה נמצא אצלו?
אז אמר לנו אור חיים הקדוש היותו רעיין והודע לכוון את שעתו של הקדוש ברוך הוא. מה פירוש הדבר הזה?
אז זה הגמרא במסכת ברכות שאומרת לנו כך,
כן?
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי,
מניין שאין מרצים לו לאדם בשעת כעסו.
דכתיב
פניי ילכו ואניחותי לך.
אמר, זה הקדוש ברוך הוא אמר למשה, פניי ילכו, פניי זה לשון של כעס,
כן? אחרי שפניי ילכו, אז אני חוטי לך, אז אני אהיה במנוחה איתך, אוכל לדבר איתך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.
מחכה שיעברו, יעבור שלב הזעם שלי, שלב הכעס שלי.
של הקדוש ברוך הוא מדובר פה,
על שלב הזעם של הקדוש ברוך הוא.
אומרת הגמרא, ומי יכריתך כמה דקוד שבריכו?
האם יש כעס לפני הקדוש ברוך הוא?
מה השאלה הזאת בעצם אומרת?
למה הגמרא שואלת שאלה כזאת?
האם יש ריתחה כלפי הקדוש ברוך הוא?
כי מה, מה כאילו, מה עומד בבסיס השאלה?
אסור לכעוס, כן? וריתחה זה דבר מה?
מה?
כן, זה לא בעינות, אבל אסור לכעוס.
כעס זה דבר שלילי, כעס זה דבר רע, דבר שלילי.
והקדוש ברוך הוא כולו טוב,
כולו טוב, כולו טוב, כולו טוב, כן?
אז לא יכול להיות שהוא יוציא מעצמו דבר שהוא שלילי, דבר שהוא לא טוב.
כעס, לא יכול להיות שהוא הוציא דבר כזה.
זה כל מה שאומרים בבסיס השאלה, שהקדוש ברוך הוא לא טוב.
אז מה התשובה? כן, אבל יש כעס כלפיו.
איך זה יכול להיות? הרי הנחת יסוד הייתה שהקדוש ברוך הוא טוב,
והוא לא יכול לעשות כזה דבר של כעס, כזה דבר רע,
אז איך זה יכול להיות?
אז מה התשובה של הגמרא?
אתם מבינים, התשובה היא לא אומרת,
לא, הוא לא כועס,
לא מתרצת משהו אחר, מה היא אומרת? כן, הוא כועס, אבל רק איזה,
רק רגע היא תכף תגיד לנו, רק רגע הוא כועס. אז מה, עדיין גם רגע אסור לכעס, מה זה הדבר, אז מה התשובה בעצם?
אז מה אנחנו לומדים מזה?
שהנחת היסוד הייתה שבגלל שהקדוש ברוך הוא כולו הטוב המוחלט,
בסדר?
כולו הצדק המוחלט,
כן?
אז לא יכול להיות שיהיה בו צעד של כעס,
צעד של הנהגה שהיא רעה כלפי המציאות, זה הנחת היסוד הייתה.
ממילא גם זאת התשובה, נכון, לא יכול להיות,
לא יכול להיות.
ואם אתה רואה את הקדוש חוק כועס, אז מה אתה מבין?
שהכעס הזה הוא חלק ממה?
הוא חלק מהטוב האלוקי.
הוא חלק מהטוב האלוקי, וזה מה שאנחנו רוצים לברר פה.
בסדר, את זה אנחנו רוצים לברר פה עוד מעט דרך הרב קוק ועוד כמה מקורות. אז בואו נראה.
אז אומר את הגמרא בכל אופן, הנ, הקדוש חוק כועס, דתניה ואל זוהם בכל יום.
כך כתוב, פסקו במפורש, אל זוהם בכל יום.
וכמה זעמו רגע,
וכמה זה רגע?
אחד מחמשת ריבו הוא 8,888 בשעה,
וזוהי רגע.
תחשבו,
חלקו שעה בחמשת, מה כתוב פה בכלל?
חמשת ריבו, כאילו 58,000 ו-8,000, 58,888.
קל, 58 זה כמו איזה פרסומת ל... לא יודע, ביטוח ישיר,
58888,
כן, 58888,
מעניין המספרים האלה,
58,888 בשעה,
חלק שעה בזה, וזוהי רגע, ואין כל בריאה יכולה לכוון אותה שעה.
כלומר, זה משהו מאוד,
כן, רגע מאוד קטן במציאות, אי אפשר לעמוד עליו.
חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ב, ויודע דעת עליון.
יודע דעת עליון, מה זה דעת עליון?
אנחנו יודעים שבלעם, לא שהוא יודע את הנהגת השם בעולם, אלא הוא יודע את הרגע של הקדוש חוק כועס.
אשתא אומרת הגמרא, דעת בהמתו לא הווידע, דעת עליון הווידע,
כן, או אפילו את בהמתו הוא לא,
כמו עם האתון שם,
אלא מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה.
"והיינו דאמר להו נביא לישראל,
עמי זכר נמי עץ בלק מלך מואב וגומר",
כן,
ומה ענה אותו בלעם, "למען דעת צדקות השם".
מה זה הפסוק הזה?
כן, אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,
דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע.
שאלמלא כעס, הכוונה אילו כעסתי,
נמלא אימיות זה, אילו כן, אילו כעסתי,
לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. הכוונה מישראל.
לא היה נשאר מים ישראל שריד ופליט.
והיינו דקאמר לבלעם לבלק,
מה יקוב לו כבו אלו, מה יאזום לו זעם השם.
מלמד שכל אותן הימים לא זעם.
הקדוש חולה זעם כל אותם הימים.
אז זה דבר שגם צריך להבין אותו. מה פירוש של הקדוש חולה זעם באותם הימים של המדבר?
לכן בעצם הגמורת פה, בלעם היה יודע לכוון את הרגע,
אז הוא היה יכול לקלל,
זה הכוח שלו לקלל, עדיין צריך להבין איך הוא מקלל. עוד לא הסברנו, רק כאילו, זה משהו מאוד טכני.
שהוא יודע לכוון את הרגע,
ואז מקלל, איך זה קורה בדיוק, ננסה להסביר.
אבל, אבל מה, איך עם ישראל ניצל,
פשוט אשכו לו כעס באותו זעם, לא זעם, באותו זמן שבלעם רצה לקלל,
לא זעם. מה זה הדבר הזה שהוא לא זעם? מה הכוונה כאן?
גם את זה ננסה קצת להבין, בעזרת השם, עד כמה שידנו תגיע.
מלמד שכל אותנו היא לא זעם.
אומרת הגמרא עוד דבר, וכמה זעמו,
רגע,
רגע נכון, וכמה זה רגע? כמה זה רגע?
אמר רבי אבין ויתמה רבי אבינה, רגע כממראה.
מה זה רגע כממראה? הכוונה רגע.
כמה שלוקח כממראה כדיבורו, כמאמרו.
בזמן שלוקח להגיד רגע.
זהו,
זה הזמן, רגע כממראה, כאמירתו.
רגע כאמירתו.
זמן מאוד מאוד קצר, אמרנו אחד בשעה חלקי 58,88,
288, כן?
ומנה לן דרגע רתח שנאמר כי רגע בהפוך חיים ברצונו.
והיא בהייתם המאה חכה חווי כמעט רגע עד יעבור זעם. אמרו לי שהמילה רגע היא מאוד צפועה לכעס האלוקי, אבל כי הכעס האלוקי הוא רק רגע.
רגע כממרה.
מהמילה רוגע אתה אומר, יפה, יפה, רגע מהמילה רוגע.
יפה, זה בהחלט משהו שמתחבר לכל מה שנלמד פה בהמשך.
אז עכשיו, רגע, אז אם ככה, תגידו לי, עכשיו אנחנו כועס רגע,
אז ובלעם יכול לקלל כי הוא יודע לכוון את הרגע הזה,
את שעת הכעס האלוקית,
כן?
מה הוא בדיוק יכול לקלל שם?
מה הוא יכול לקלל?
אה?
אז זה התוספות במסכת ברכות.
אומרים התוספות ככה,
שילמלא כעס במשטרה וכו', אומרים התוספות,
ואם תאמר,
מה היה יכול לומר בשעת רגע?
מה הוא יכול לומר בזמן הזה?
תשובה יש לומר כלם.
הרי כלם זה גם שלוש אותיות, כן? כלם רגע.
כן, קלם, מה זה קלם?
תכלה אותם.
טוב, הוא יגיד קלם, ואז מה...
אז המסבירים המפרשים שבגלל זה, בלק העלה אותו,
העלה אותו, לאן הוא העלה אותו?
במקומות, במקום הראשון,
כל המקומות, בעצם למקום שהוא יכול לראות את עם ישראל.
למה הוא העלה אותו במקום שהוא יכול? במקום הראשון הוא העלה אותו לבמות בעל, זה נקרא.
אחרי זה לשדה צופים, אחרי זה לפאור.
כן, אבל נכון, במקום ראשון, במות בעל,
הוא העלה אותו שם, כי משם הוא יכול לראות את עם ישראל, כדי שהוא יוכל להצביע.
כאילו, שהבילה מוכנה,
קלם, קלם עליהם, כאילו, את מי קלם?
אתה אומר את קלם, אולי זה, לא יודע, את ארצות הברית, את מי קלם?
לא, את אלה, את אלה, קלם את אלה, בסדר?
קלם.
זו תשובה ראשונה של תוספות.
תשובה אחת, יכולה להגיד קלם, במילה רגע.
אבל תשובה שנייה,
תראו איזו תשובה עצומה של התוספות, הוא אומר,
אינמי, וזו נקודה מאוד מאוד עקרונית, משהו משהו, אינמי, מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה,
אה, שמעתם?
מה הוא עושה בעצם?
תופס את הזמן הזה ונכנס אליו.
אז מה זה? הוא כמו פתח, הוא חור. הוא נכנס דרך החור הזה,
הוא לא יכול להרחיב את החור. יכול להרחיב, להרחיב, להרחיב, להרחיב, להרחיב, להרחיב.
תפסת אותו,
תפסת אותו, אתה עכשיו יכול מה? למתוח אותו, לפתוח אותו, לפתוח אותו, להמשיך את הקללה, להמשיך את הקללה. אם הוא נכנס, זה כאילו נפתח הפתח, הרגע הזה פותח את הזעם של הקדוש ברוך הוא,
הוא נכנס דרך הפתח הזה, ואז הוא כמו לטפון, כמו סקל. אתה תופס גל ומשיך לרחוב עליו, כן? אבל פה לא רק לרחוב עליו, אלא הוא תופס את הפתח הקטן הזה,
ומרחיב, מרחיב, מרחיב, מעצים אותו.
וואו, מה קורה פה? מה בעצם, מה זה אומר הדבר הזה, כן? שבלעם יכול לחדור לשם ולהתפתח יחד עם ה... לפתוח עוד שערים של קללות, של קללות, של קללות על עם ישראל דרך הפתח הזה. אז ננסה גם כן להבין את זה. אז קודם כל, בסדר. אז אמרנו,
בשביל זה,
אז הקללה של בלעמי, היא מה אמורה לעשות? היא אמורה לגרום להרס, לחורבן, לנזק, למי שהוא מקלל אותו, כן?
אבל איך שהקדוש ברוך הוא השאיר מקום לקללה לחול בעולם?
איך הוא השאיר מקום לרע לחול בעולם?
להרס, שיש הרס שקשה לאדם בעולם, כן? אדם עובר אירועים לא פשוטים, עובר מחלות, עובר התמודדויות קשות, כן?
איך זה שעם ישראל עובר דברים קשים ביותר?
עובר דברים קשים ביותר.
דברים רעים,
אסונות שמתרגשים על המציאות.
איך הכותל שלו השאיר מקום לרע הזה להישאר?
ובלהם יכול להוסיף על הרע הזה, להגביר אותו, כן?
להגביר אותו, להעצים את הרע הזה בקללה שלו.
איך זה יכול לקרות? למה הכותל שלו השאיר את המקום הזה?
אז בשביל זה בואו נקרא קצת ביחד, נלמד פסקה באורות הקודש.
אורות הקודש של הרב קוק,
בסדר? בחלק ב' היא נקראת עומק טוב ועומק רע.
עומק טוב ועומק רע. וכאן הרב בעצם לוקח אותנו לאיזה,
את ההבנה העמוקה של תפקיד הרע בעולם.
אומר הרב, חוכמת הרזים מבארת את הממשיות
של הרוחניות לכל ערכיה.
קודם כל, זה בשביל להבין את זה אומר, צריך את חוכמת הרזים,
מה שאני לא יכולה עכשיו ללמד אתכם.
חוכמת הרזים זה חוכמת הרז, זה הסוד, חוכמת הסוד, החוכמה הפנימית,
אז היא מבארת את הממשיות של הרוחניות. הרוחניות היא דבר ממשי,
היא לא דבר מופשט רק איזה דבר ממשי,
היא מעצבת את כל המציאות.
מתארת, חוכמת הארזים מתארת את היש בכל אופיו,
את הטוב ואת הרע בכל מילואיהם.
בסדר? אז מי שמעמיק בחוכמת הסוד, יודע לתאר על הטוב ועל הרע.
שמה, מה אנחנו מבינים עליהם?
ובאספקלריה של קודש ביראה,
רואים אנו שעומק הטוב הוא המסבב את עומק הרע,
כדי שיתעמק הטוב גם כן על ידי הרע,
ויהיה בכל מילואו וטובו היותר שלם.
אז מה אומר פה בעצם?
איזה משפט? עומק הטוב מסובבת עומק הרע.
אתם מבינים? כלומר, הטוב,
כן, אבל לא הטוב הסתם, אלא העומק של הטוב.
כדי להגיע לטוב הכי עמוק.
הטוב הכי עמוק זה הטוב הכי הכי טוב, הטוב מכל טוב.
להגיע אליו לטוב העמוק,
אז אם זה רק טוב קליפתי,
חיצוני, או טוב פשוט יותר,
זה לא צריך בשביל זה רע, זה הוא יכול להופיע גם טוב כזה.
אם אתה רוצה להגיע לעומק של הטוב,
כלומר לטוב שבטוב, לטוב שיותר גדול מכל טוב,
בשביל זה הוא בעצמו מסובב את הרע, את עומק הרע.
הוא מסובב את הרע, עומק הרע זה הרע מכל רע, אתם מבינים? את הרע הכי גדול, את הרע הכי גדול גם.
העומק הזה מסובב את הרע הגדול.
למה? כי הטוב בעצמו יודע ומבין שאי אפשר שהוא יצא מן הכוח אל הפועל, אי אפשר שהוא יתגלה במציאות,
אי אפשר שהוא יתגלה בעולם בלי שהרע יגיע,
בלי שהרע יהיה.
הרע הוא בעצם מאפשר,
הרע מאפשר,
כן, לטוב לצמוח, מאפשר לטוב לצמוח.
כן, אם אין רע במציאות,
אז הטוב הוא רק נשאר,
הטוב נשאר באיזשהו מישור חיצוני, איזשהו מישור רדוד, במישור רדוד שלו.
אבל כדי שיתגלה טוב עמוק, טוב שלם,
כן, טוב עמוק וטוב שלם,
את צריך בשביל זה שיהיה רע. מה הכוונה של זה שיהיה רע?
למשל, אם אדם נמצא באיזשהו מקום שהוא חושב שטוב לו בחיים בסך הכל, מה הוא צריך?
מה הוא צריך? יש לו, נגיד, הגיע לאיזושהי עבודה טובה,
יש לו,
טוב לו פחות או יותר עם אשתו, במשפחה, עם הילדים, אין לו זה.
פתאום מתחילים להתרגש עליו אסונות, פתאום מפטרים אותו מהעבודה,
או נותנים לו מטלות יותר חזרות, קששות בעבודה, שהוא לא מצליח,
הוא אומר, כבר לא טוב לי שם, אני רוצה לעזוב.
פתאום מתגלים לו כל מיני קשיים בזוגיות,
בסדר? כל מיני קשיים שמתגללים.
מה הרעות האלה? לשם מה הם באו? לשם מה הם באו? הם באו לשם מה? בשביל להצמיח אותו,
להגדיל אותו לקומה הבאה שלו.
להגדיל אותו לקומה הבאה שלו. הקדוש ברוך הוא אומר לו, שמע, אתה חושב שכבר הגעת למי מנוחות, אתה מתחיל להתרגל לחיים קלים,
אתה חושב שזה הטוב שלך.
מצפה לך טוב הרבה יותר גדול, טוב הרבה יותר עשיר,
הרבה יותר עליון, הרבה יותר מחייה, טוב הרבה יותר מחייה.
בשביל זה אתה צריך,
אתה צריך דווקא לקבל,
נזקים מהעבודה הזאתי, אתגרים, עבודות שלא תרצה אותה, שתתרחק ממנה.
תתרחק ממנה וכך אתה תפתח לעצמך פתאום
עולם חדש, אולי העולם החדש ייפתח לי, כשעכשיו אני אחפש מסלול אחר, ובמסלול הזה פתאום הוא מוצא לעצמו צמיחה אחרת.
מצא חיים חדשים, החיים התחדשו לו, הגיע לטוב הרבה יותר גדול בעבודה שלו.
או במשבר שהוא חווה בזוגיות עם אשתו, חווה איזשהו משבר בזוגיות, אז דווקא המשבר הזה,
כן, אז פותח אותו לרגע,
לרגע, צריכים ככה ללמוד איך מתייחסים,
איך עושים יחסים ביני לבין האישה, איך בכלל יחסים בין בעלי בני זוג.
אז הוא הולך אולי לטיפול,
הולך אולי ללמוד, אולי לעצור מהקורסים, הסדנות,
ופתאום הוא מגלה שעד עכשיו הוא הרגיש שהיה לו טוב,
אבל זה היה טוב נמוך, זה היה טוב נמוך.
וכרגע החיים מתחדשים,
חיים מתחשבים, הוא מגיע, הוא פתאום מתעמק את הקשר בינו לבין אשתו, הופך להיות יותר עמוק ויותר עמוק ויותר עמוק, יותר טוב ויותר טוב ויותר טוב.
זה עומק הטוב שסובל את עומק הרע.
עומק הטוב אומר, מחכה לך,
מחכה לך עבודה הרבה יותר מתאימה לך, הרבה יותר טובה לך,
הרבה יותר מבורכת בשבילך, גם כלכלית, גם מעמדית, במעמד שלך, בהכל.
אז אתה צריך אבל לקבל איזשהו משבר מהעבודה הזאת.
מחכה לך יחסים עמוקים הרבה יותר עם אשתך,
צריך לקבל לפעמים איזשהו משבר דווקא.
אז עומק הטוב וסובב את עומק הרע כדי להופיע,
אומר הרב,
כן?
ובשביל כך,
אוקיי, בואו נמשיך, ובשביל כך יש מציאות של שאיפת הרע בכל היקום.
הרע המוסרי והרע המעשי.
כן, לכן יש רע בעולם, רק בשביל להופיע את הטוב בצורה יותר גדולה.
כן, הרע המוסרי והרע המעשי.
גם שיש רע מוסרי לאנשים,
יכולים להתנהג בצורה רעה,
וגם שיש פשוט רע בעולם, רעידות אדמה, זה רע מעשי לכאורה, כן?
מחלות, זה רע מעשי, מגפות, זה רע מעשי.
עוני, לכאורה, זה רע במעשיות של העולם, יש עוני, בעיות כלכליות.
אבל כל הרע המעשי הזה,
כל הרע המעשי הזה,
כן?
הוא רק בשביל,
כן? להופיע במילויו וטובו יותר שלם של הטוב,
של הטוב.
שאיפת חורבן העולם ישנה, אני ממשיך ברב,
שאיפת חורבן העולם ישנה במציאות לכל ערכיו.
כמו שישנה שאיפת בניינו, התעלותו ושכלולו.
הוא אומר את זה, קשור זה בזה.
יש שאיפה לחורבן העולם,
כן?
כלומר, דברים שיכולים להביא לחורבן, אמרנו,
אסונות כאלה, מלחמות, מגפות, מחלות.
אבל למה נמצאת שאיפת החורבן הזאת?
כמו שישנה שאיפת בניינו.
בגלל שיש בעולם שאיפה לבנות.
שאיפה של תיקון צריכה להיות שאיפה של חורבן.
שמעוד יענו התעלותו ושכלולו.
עצת השם העליונה היא לסור ממוקשי רע,
ולהעלות את האדם ואת העולם ממעמקי הרע אל מרומי הטוב.
ולזה נועד העולם והאדם,
ולזה נועד גם הרע עצמו.
למה הוא נולד?
להעלות את האדם אל מרומי הטוב. תראו איך הוא מסביר את זה עכשיו,
נותן עכשיו עוד קומה לזה.
למה לזה נועד גם הרע עצמו?
שבתור מהות מצוי עצמי בפנימיותו,
יתעלה גם הוא ויתהפך לטוב.
יתעלה גם הוא ויתהפך לטוב. כלומר, לא רק ש... נותן פה עוד משהו עכשיו, עוד חידוש.
על ידי מה שיכיר את שאיפת הרע שבו,
מכוונת אל השכלול הכללי של הטוב.
עכשיו, לא רק שהרע מעמיק, אתה מבין? לא רק שהעומק הטוב מסובב את העומק הרע.
לא רק זה, אלא בסופו... זה יוצא פה עכשיו חידוש נוסף.
שהרע בעצמו יתהפך לטוב אחר כך.
הרע בעצמו יתהפך לטוב אחר כך, כן?
שהוא בעצמו מבין למה הוא חלק מהשחרור של הטוב.
אז הוא בעצמו מכיר בכך שהוא רק מה? הוא רק כלי.
הוא רק כלי בידיו של הטוב להופיע. רק בידיו של הטוב להופיע.
אז אם נחזור רגע לגמרא בברכות ששאלה שם איך הקדוש ברוך הוא כועס?
הרי זה דבר רע לכעוס.
והקדוש ברוך הוא טוב איך הוא כועס?
אז מה התשובה שלה? הוא באמת כועס. למה?
כי הכעס של השם זה הטוב המוחלט. זה חלק מהטוב שלו.
הזעם של השם, הקללה שלו, זה חלק מהטוב האלוקי.
זה חלק מהופעת הטוב והשם,
שבשביל להופיע את העומק עומקים של הטוב, את הטוב שמכל טוב,
צריך להופיע את עומק הרע.
כן? ואז גם מתברר שהרע בעצמו מתהפך לטוב.
אז בואו נחבר עכשיו את הדברים לבלעם שלנו, כן? בלעם שלנו שבעצם בא לקלל את עם ישראל.
הוא בא לקלל,
ואיך הוא עושה את זה? אמרנו, איך לכללה יש לה יכולת לחול?
אז איך יש לה יכולת לחול? מכיוון שהקדוש ברוך הוא שם מנגנון בעולם של הרס, של רע, של חורבן.
מדוע?
כי המנגנון הזה של הרע הוא צריך להצמיח, אמרנו, את הטוב בצורה יותר מעולה, יותר טובה, והוא בעצמו עתיד התהפך לטוב.
הוא בעצמו עתיד התהפך לטוב. אז קודם כל, הדבר הזה שהרע עצמו מתהפך לטוב, תראו איך זה נמצא באופן מופלא בבלעם עצמו, כן?
שאלנו את השאלה, מה הקדוש ברוך הוא אומר לו בהתחלה, אל תלך איתם, אחרי זה בפעם השנייה,
אומר לו תלך איתם עכשיו, כן? תלך איתם.
מה קרה פה? מה, הוא שינה את רצונו? בלעם עשה ייחודים קדושים ושכנע את הזה? ברור שזה לא ככה, כן? זה לא תפילת צדיקים, אין בלעם תפילת צדיקים, הוא לא עובד ככה.
אז למה הקדוש ברוך הוא קורא פה?
אומר האבן עזרא, תראו את האבן עזרא הזה, הוא אומר ככה:
"במקום הזה אמר הגאון ז"ל,
אם עיתון טוען ויאמר, אחר שאמר השם לא תלך עימהם,
איך אמר קום לכיתם?"
כבר שאל הגאון, אמרת לו בהתחלה ככה אתה משתנה עכשיו?
אז יש להשיב,
כי השם לא רצה שילך עם האנשים הראשונים עד שיבואו שרים נכבדים מהם.
זו התשובה הראשונה, כאילו, שהוא נותן.
זה הגאון אמר.
זה מה שאמרנו כזה, הוא רצה, הקדוש ברצה שיבואו איתו שרים נכבדים.
טוב,
אומר אבן עזרא, לא.
ולפי דעתי אין צורך,
רק טעמו כטעם שלח לך אנשים.
נכון, שלח לך אנשים בקשר למרגלים?
שלח לך אנשים,
כי השם אמר לישראל עלי רש.
והם לא האמינו, רק אמרו, נשלחה אנשים לפנינו,
אז שאל משה את השם, ואמר לו, אסר לך אנשים.
ואחר שאמר, כן, אז כאילו,
הקדוש בראשון אמר לך, אתה לא צריך אנשים, אתה רצית,
אנחנו רוצים, רצינו מרגלים,
טוב, אז תעשו את המרגלים,
אתם מבינים? אז מה הוא אומר פה בעצם? ככה אצל בלעם,
אותו דבר אצל בלעם,
ואחר שאמר השם לבלעם,
לא תאור את העם,
לא תקלל את העם.
מה צורך היה לו לומר,
וידע מיוסף השם, בפעם השנייה הוא אומר למצרים,
לדעמי יוסף ה' מדבר עימי.
רק חשב בלבו מחשבה רעה.
כלומר, אפילו שהשם אמר לו על לא תורת העם, בן העם לא הפסיק. למה? כי הוא העין הרעה של הוגן. הוא רוצה לקלל לבני ישראל. חשב בלבו מחשבה רעה, והשם אמר לו,
לך עם האנשים,
רק ישמר לך שלא תדבר רק מה שאומר לך.
ועד על פירושי וייחרף אלוהים כי הולכו.
מה בצמי בן עזרא אומר?
שבלב...
אבל מה, אתה תלך איתם, ומה אתה עושה כשתלך איתם?
אתה תהיה מה?
אתה תהיה כלי שלי, אתה תהיה כלי שלי.
אתה תהיה בעצם זרוע ארוכה שלי, אתה צריך להיות זרוע ארוכה שלי, אל תדאג.
אתה רוצה, אבל בגלל שאתה רוצה להיות איתם.
אז בואו ניתן את ה... במילים אחרות, איך זה נקרא?
אתה רוצה ללכת, אז תלך איתם. איך זה נקרא במילים אחרות?
במשפט שאנחנו מכירים, מה?
בדרך שהאדם,
נכון, רוצה ללך, אומר המדרש על זה.
אומר המדרש, בדיוק, אם לקרוא לך, זה בדיוק, אם לקרוא לך, באו האנשים, קום לכיתם,
אומר המדרש, מכאן אתה למד שבדרך שאדם רוצה ללך, במוליכין אותו.
שמתחילה נאמר לו, לא תלך, כיוון שיעיז פניו להלוך, הלך שקן כתיב ההיכרפלים, כי הולכו.
אז מה יש לנו כאן?
המילה מה רע הזה, אם האין הרע שלו רוצה לקלל את ישראל, רוצה ללכת.
ה' אמר לו בהתחלה, אתה לא הולך.
אבל הרע אומר, לא, אני רוצה ללכת.
אז מה שהוא אומר לו, טוב, אז תלך.
אבל מה אתה תהיה?
אתה בעצם תהיה חלק מהטוב שלי.
אתה בעצם תשמש אותי.
אתה בעצם תשמש אותי. זאת אומרת, מה בעצם השם אומר?
תראה שגם הרע,
גם הקללה, גם הרצון שלך לקלל,
בסופו של דבר זה יהיה בולט מאוד שהוא ישמש את הטוב,
כן? בגלל שאתה רוצה להופיע את הרע בעולם,
אבל אתה תבין שכל ההופעה של הרע, תבין בלעם, כל ההופעה של הרע,
היא נמצאת בידיים של הקדוש ברוך הוא.
היא חלק מהנהגת הקדוש ברוך הוא בעצם.
זה לא שאתה תצליח,
אתה הצלחת לשכנע אותו להופיע רע.
אלא כל הרע שאתה רוצה להופיע בלעם,
זה חלק מהטוב של השם.
חלק מהנהגה הטוב של השם. מה אתה שואל?
כן, כן.
ואיך אף אלוהים כי הולך הוא.
כי הולך הוא על זה.
כועס עליו, לא כועס עכשיו עליו. הרגע הזה מדובר, יש רק כועס כאילו באופן כללי בעולם,
ויש כועס עליו, או כעס עליו. בכל אופן, בעצם, הרע כאילו אומר, אני רוצה להיות עצמאי.
רוצה להיות עצמאי בשטח, רוצה להופיע רק רע, בלעם רוצה להופיע קללה על עם ישראל.
בראש וברוך הוא, אתה לא יכול.
אתה משתמש, אתה משומש תחתיי.
אתה חלק ממנה, אתה זרוע שלי. אתה תלך איתה, אין בעיה. אתה עוזר, אתה רוצה ללכת, מוליכין אותו. לך איתה,
אבל אתה גם תופיע את הטוב. דרך הרע אני אופיע את הטוב. דרך הרע שלך אני אופיע את הטוב.
אז בעצם, כן,
ראינו שהעומק הטוב מסובב את הרע, כן?
עכשיו בואו נשאל שאלנו,
כן, אז עכשיו אמרנו ככה, איך בלעם יכול לקלל? אז איך הוא יכול לקלל?
למה? כי הקדוש ברוך הוא השאיר מציאות של קללה בעולם.
מדוע הוא השאיר מציאות של קללה בעולם? כי כדי לבנות את העולם טוב יותר.
כדי להעצים את הטוב.
אז אמר אותו הסוד בלעם יכול להתחבר לרע הזה,
ואז מה הוא יכול בעצם לעשות? כיוון שיש רע, הוא יכול להתחבר לרע הזה ולהגיד,
אה, יש גם פה רע, ופה רע, ופה רע, ופה רע, ופה רע,
שלו ככה לקלל לקלל לקלל וככה הוא בעצם גורם את ה... כן? הוא מתחבר כאילו לזרם הזה של הקדוש ברוך הוא ומרחיב את הקללה.
אז הרב קוק בעין היה מרחיב את הדברים האלה של התוספות ואומר ככה
ש... בואו נמצא רק את המקום המדויק פה בעין היה.
בפסקה פה תרדו לסוף של הפסקה אין לנו זמן לקרוא את כולה פשוט.
אז הוא אומר פה לקראת הסוף של הכתוב והנה מישהו חכם גדול.
כן?
כאילו, הקדוש ברוך הוא יש לו רוע,
חס ושלום, אין הקדוש ברוך הוא רוע, יש לו כעס, יש לו זעם, אבל כל הזעם הוא בא בשביל הופעת הטוב. אולי נקרא את ההתחלה של הרב, נו נקרא קצת הענייה בהתחלה.
כתוב ככה, מניין שאין מרצינו לאדם משעת כעסו,
שאינה פניי הלכו בהליכות הילך. אמר לקדוש ברוך הוא למשה, המתן עד שיעבו פנים של זעם ואניח לך.
הורונו שכל המידות שחקק השם מטבח בטבע האדם ונפשו,
אין בהם אחת שתהיה רעה בהחלט.
עד שהייתה טובה לנפש בהיותה נהדרת.
גם במידות זה ככה. אין מידה אחת שהיא רעה. כל המידות שיש בהם,
אפשר להשתמש בהם לטוב, אפילו הכעס.
כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב.
הפועל הטוב פעל הכל לטוב. הקדוש ברוך הוא פועל רק טוב בעולם, וגם במידות של האדם הוא פועל רק טוב.
רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמידתה.
מזה יצא שאין לדחוק אפילו המידה הרעה יותר מדי,
באופן שלא ניתן לה שום מקום,
כן?
כי ככה הקדוש ברוך הוא גם מתנהג.
אז עכשיו נדלג קצת למטה,
וחז"ל הוסיף,
כן,
חז"ל הוסיפו שגם המועטה הוא שהשם כועס,
הוא לתכלית טוב, אני קורא קצת בסוף הפסקה הזאת.
אז תראה, הוא לתכלית כמו שראינו בעומק הרע, הטוב בסופו של עומק רע.
וקראו הרגע שהקדוש ברוך הוא כועס בה.
והנה מישהו חכם גדול,
עכשיו תראו ככה, אם היה חסיד,
אם מישהו חכם היה חסיד,
להשתמש בחוכמתו איך להיטיב ולהרבות פעולות הכוחות הטובים.
לא שרואה כאילו יש בו פעולות של טוב, אתה חכם גדול, אתה מרחיב את הטוב.
אבל בלעם הרשע הוא הפוך. בלעם הרשע הוא דמות הדעה,
הדעת המשולל מתכלית מוסרי.
אם כולו פונה להרע,
ובהיותו יודע ומשקיף על המציאות כולו, ויודע גם כן ההכנות שיש בו להרע,
אז השתדל להרחיב העניינים הרעים.
וזהו לכוון אותה שעה, קדוש ברוך הוא כהסבה, להרחיב העניינים הרעים.
כי בגלל העין הרעה שלו,
כן, אז הוא תופס את הרגע שמראה שיש רוע בעולם,
אמנם רוע כאילו אופייה אתה טוב,
ונוקח את הרוע הזה ומוסיף ומוסיף ומוסיף עליו, מרחיב אותו, מרחיב אותו.
אז מה הוא עושה בעצם? הוא יוצר עוד ועוד רע במציאות.
אבל מה, יפה אז, אז בלעם מצליח כאילו לייצר הרס אמיתי בעולם,
חורבן אמיתי, נזק אמיתי.
אבל מה למדנו עכשיו? שכתוב בעצם אומר לו,
כל ההרס שאתה עושה,
גם הוא בסוף יתחבר לטוב.
גם בלעם כאילו חושב שהרע שלו זה משהו עצמי.
משהו עצמי מצד עצמו שאפשר להופיע רע בעולם. לא.
גם הרע שאתה עושה כולו יתחבר לטוב, אומר לו הקדוש ברוך הוא. גם הרע שאתה עושה כולו יתחבר לטוב.
כן? זה מה ש... אתה תעשירה, תביא עוד ארס, עוד ארס, עוד חורבן, אבל כל החורבן הזה, בסוף אתה תבין איך כל החורבן שהבאת בלעם,
כל החורבן הזה רק עזר לטוב להיות יותר חזק.
לטוב להיות יותר עצום, יותר חזק.
תסתכלו על קליפת סנוואר.
קליפת סינואר, כמה רע הביאה על עם ישראל,
אבל כמה הוא חיזק את עם ישראל.
כמה רע הוא הביאה על עם ישראל, אבל כל הרע שהוא עשה,
זה כמה זה בנה בעם ישראל.
כמה עוצמות יצאו מעם ישראל.
כמה כוח, כמה גבורה,
וכמה הצלחה גם בשדה הקרב יצאה מתוך קליפת סינואר הזאת.
כן, כמה הצלחה בזה.
כל הרע שניסית לעשות, העומק הטוב סובב אותו. כמה ברכה את זה.
אולי יש פה, זה לא ייפגעו, זה ברור שזה היה דברים, נזק גדול מאוד, ארץ גדול, אבל כל הארץ שעשית,
זה אותו דבר, עזר לטוב ליבונו בצורה גדולה.
וזה מה שרומזים חז"ל,
פלא גדול, חבל שלא נתחיל בזה קצת יותר, עוד טיפה, כמה דקות, אבל הוא צריך לעצור עוד דקה, שתיים.
חז"ל אומרים, מה זה הקדוש-חוך הוא כועס?
אתה יודע איך מזהים את הרגע שהוא כועס? אומרת הגמרא,
פה למטה אומרת הגמרא, איך מזהים אותה, נקרא את זה זריד?
ואם התרתך במציאות, אמרנו זה רגע, אם התרתך
אמר רבייה באנך תלת שאי קמייתא כי חברה קרבלתא דה תרנגולה,
כאשר הקרבולת של התרנגול נהיית חיוורת, מה זה חיוורת?
לבנה.
וקאי אחת קרא.
אומרת השעה כל שעתה ושעתה נמי קאי אחי כל שעתה היית בשורי כסומקי.
יש בקרבולת, יש בה פסים אדומים, סומקי זה באדום.
ואי שעתה לת בשורי כסומקי.
וואו, מה כתוב פה?
והתרנגולת, מה יכבד זה אם שהקדוש ברוך הוא כועס?
שהתרנגולת, הכבוד שהתרנגולת מאדום הופכת ללבן.
תרנגול. תרנגול, בסדר, טוב.
של התרנגול.
מאדום הופך ללבן, אתם מבינים מה כתוב פה? אומרת לך כבר, רגע, כל שעה יש לו זה? הוא אומר, לא.
יש עדיין פסים אדומים, יש שעה אחת שזה רק לבן.
מה זה השעה שזה רק לבן?
שהקדוש ברוך הוא כועס.
מה זה לבן? זה החסד.
מתי זה רק חסד?
דווקא אם הוא כועס, אתם מבינים?
כשהוא כועס, אין שהוא רק יסומקה,
יש רק טוב.
בעצם כל הכעס האלוקי זה טוב עמוק שמסתתר.
זה עומק הרע, עומק הטוב שמסובבת עומק הרע להופיע.
זה מה שבלעם, כאילו, הקדוש המסר שהופך מבלעם,
זה שכל הצרות והזה בסופו של דבר באים לסובב טובות גדולים שהולכים לבוא על עם ישראל, שעוד נזכה לראות אותם בעזרת השם.
עד כאן.
