בוקר טוב, שבוע טוב,
בשורות טובות,
כל ישראל, אמן.
משימתנו זה ללמוד תנ״ך בגובה השמיים ולעיין בדברים היטב
בחינת נבואות שהוצרכו לדורות.
בפעם הקודמת,
שמואל, כן, מה אנחנו עושים?
בפעם הקודמת ראינו את התוכנית של דוד,
נכון?
בעצם טענו שהסיבה שדוד המלך רוצה, הוא עדיין לא מלך,
רוצה לרדת יחד עם אחיש מלך גת למלחמה עם שאול,
זה כי הוא בעצם מנסה,
לדעתו אולי, אם הוא יצליח להיות במלחמה,
הוא לא יצליח להגן על שאול ולהציל אותו.
ולכן העובדה שדוד לא יורד למלחמה היא בשורה לא טובה לשאול.
בסדר? זה מה שראינו בפעם הקודמת.
והגענו עכשיו לפרק, הגענו לפרק כ"ח.
בסדר?
פרק כ"ח,
פסוק ג',
שמואל א', אם אתה שואל אם זה שמואל א' או ב', אז זה לא טוב.
ושמואל מת.
ויספדו לו כל ישראל ויקברו ברמה ובעירו,
ושאול יסיר אהובות ואת העידונים מהארץ.
ויקבצו פלשתים ויעבור בהחנות בשונם,
ויקבוץ שאול את כל ישראל והחנות בגלבוע,
וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא,
ויחרד ליבו מאוד.
וישאל שאול בה' ולא ענה הוא ה' גם בחלומות,
גם בהורים,
גם בנביאים.
ויאמר שאול לעבדה בקשו לי אשת בעלת אוב והלכה אליה ואדרשה בה.
ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור.
ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילכו ושני אנשיו עמו.
ויבוא אל האישה לילה ויאמר
כסמי נא לי באור ויעליל את אשר אומר אלייך.
ותאמר האישה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול
אשר הכרית תרבות את העידונים מן הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי לעמיתני.
וישבה לשאול באדוני לאמור, חי אדוני אם יקרך עוון בדבר הזה.
בתאמר האישה את מי אעלה לך, ויאמר את שמואל לעלי לי.
ותאר האישה את שמואל, ותזעק בקול גדול. בתאמר האישה אל שאול, לאמור, למה רימיתני ועתה שאול? ויאמר לה, המלך, אל תראי כי מה ראית?
בתאמר האישה אל שאול, אלוהים ראיתי עולים מן הארץ. ויאמר לה, מה תוארו? בתאמר, איש זקן עולה,
והוא עוטה מעיל, וידע שאול כי שמואל ובי יכוד אפיים ארצה וישתחו.
ויאמר שמואל אל שאול,
למה הרגזתני להעלות אותי? ויאמר שאול, צר לי מאוד, ופלישתים נלחמים בי ואלוהים שר מעלי ולענני עוד, גם ביד הנביאים, גם בחלומות.
ויאמר שמואל, ולמה תשאלני ואדוני שר מעליך ויהי עריך,
הכוונה הוא עם ערע שלך.
עכשיו אני מזכיר לכם
ששאול עדיין לא יודע מי זה ערע הזה.
עד הרגע הזה, הוא לא יודע.
האם זה דוד?
הוא לא שמע את ידיי משמואל,
וזו הפעם הראשונה שהוא שומע את זה. ויעש ה' לא,
כאשר דיבר בידי,
ויקרא ה' את הממלכה מיד לך, ויתנה לרעך לדוד.
זו הפעם הראשונה,
שאול כבר העריך את זה, כי הוא הבין,
הוא גם בירך את דוד, ראינו את זה, אבל זאת הפעם הראשונה שהוא שומע את זה משמואל.
בסדר?
ברור.
נכון.
כאשר לא שמעת בקול אדוני ולא עשת אחרונה פה בעמלק, על כן הדבר הזה עשה לך אדוני היום הזה.
ויתן אדוני גם את ישראל לאמך ביד פלישתים, ומחר אתה ובניך עימי,
גם את מחנה ישראל ייתן אדוני ביד פלישתים.
וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה, ויירה מאוד מדברי שמואל,
גם כוח לא היה בו,
כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה.
ותבוא האישה אל שאול ותרא כי נבהל מאוד ותאמר אליו, הנה שמע שפחתך בקולך ועשין נפשי בכפי,
ושימה לפניך פת לחם ואכול, ויהי בך כוח, כי תלך בדרך
ועם האם, ואומר לא אוכל, ויפרצו בו עבדיו.
וגם האישה, וישמע לכולם, ויקום מהארץ, וישב אל המיטה,
ולאישה עגל מרבק בבית, ותמהר, ותזבחהו,
ותיקח קמח, ותלוש, ותופהו מצות,
ותיגש לפני שאול ולפני עבדיו, ויאכלו,
ויקום וילכו בלילה ההוא. רבותיי, הפרק הזה
הוא פרק חשוב מאוד,
למעשה דרמטי,
ואנחנו נצטרך להעמיק בו אל נכון.
כן,
תראו,
הגמרא מספרת שפעם, הגמרא במסכת תמין מספרת שפעם אחד האמוראים אמר, מחר נעסוק בשאול.
הגמרא אומרת, הוא אמר, בן שנה שאול במלכו,
מה זה בן שנה? כבן שנה מלוכלך בטית ובצואה.
בלילה,
סיוטים.
באו לו סיוטים בלילה.
למחרת הוא בא בבית המדרש, אמר לתלמידים, אני כנראה דיברתי לא בכבוד על שאול,
אז נעניתי לכם, עצמות
שאול בן קיש.
שוב פעם בלילה סיוטים.
הוא מבין שהוא גם כן עדיין לא דיבר בכבוד, ואז הוא אמר, נעניתי לכם, כלומר אני מבקש מכם סליחה, עצמות
שאול בן קיש, מלך ישראל.
כי שאול,
זה שהוא חטא אנחנו יודעים, אבל את התשובה שלו,
הגדולה,
מאוד אפילו,
לא מספיק
שמים אליה לב.
בואו ננסה רגע לאפיין את החטאים
של שאול,
ואז נראה איך הוא חוזר עליהם בתשובה.
לשאול היו
שני חטאים מרכזיים,
הם קשורים זה בזה כמובן.
כלומר,
הוא לא השפיל את עמלק, זה היה החטא המרכזי שלו, אבל אז,
אז בעצם הוא קיבל עונש משמואל,
הוא קיבל עונש משמואל, ואז הוא חטא שני חטאים.
אחת אחד היה שבמקום לקבל את העונש ואז אם אתם זוכרים דיברנו על כך אם היה מקבל את העונש אז בכלל לא ברור שזה עונש כי מה העונש שבמקום שהבן שלו יהיה מלך החתן שלו יהיה מלך יהונתן בכל מקרה דוד ובכל מקרה הנכד מהבן או נכד מהבט הוא יהיה המלך אז אם הוא אולי נלחם בדוד אז העונש הוא כמעט בלתי מורגש לא הוא החליט להילחם בדוד
כלומר הוא לא קיבל את העונש הוא לא התבטל אל העונש הוא רדף אחרי
דוד, היא ניסה לסכל את דוד,
תוך כדי שהוא מפקיר את הביטחון הלאומי של עם ישראל, כי אם אתה מעסיק את הצבא שלך מרדוף אחרי דוד, אז הצבא הזה לא עסוק בלהגן עם פני פלישתים, בסדר?
על הדברים האלו שאול חזר בתשובה.
על המרדף אחרי דוד,
תוך כדי הפקרת הביטחון הלאומי,
שאול חזר בתשובה בפרק שראינו,
אתם זוכרים? בסלע המחלקות.
בסוף, מכל המרדפים של שאול אחרי דוד היה בסך הכל פעם אחת שהוא באמת היה קרוב לתפוס את דוד. בשאר הפעמים דוד הצליח
היה פעם אחת שהוא באמת היה קרוב, לא קרוב, אלא זה היה רק כן של זמן, כי הוא עשה איגוף,
ואז,
לא איגוף אלא קיטור,
ואז באו פלישתים, באו השליחים, מלאכים ומודיעים לשאול,
פשטו פלישתים על הארץ.
ואז כתוב שנחלק ליבו, אנא ואנא, מה לעשות?
וגם העבדים שלו. חלק אמרו,
בסדר, פלישתים, עכשיו יש לנו הזדמנות.
חלק אמרו, מה לעשות?
השליחות שלנו זה פלישתים.
המשימה, התפקיד של מלך.
ואז שאול עוזב את דוד,
בפעם היחידה באמת שהייתה לו אפשרות ללכוד אותו,
והוא הולך ונרחב בפלישתים. אז הוא חזר בתשובה.
חזרה בתשובה שנייה הייתה שהוא בעצם בירך את דוד, נכון?
אחרי פעמיים הוא בירך את דוד, אז הוא בעצם
הפסיק לסכן את דוד ובירך אותו.
חזרה בתשובה השלישית,
כמו שאמרנו שהוא בכלל לא מקבל את העונש, זה פה.
כאן שאול,
אנחנו מיד נבין, טיפה נעמיק בדבר הזה,
נחקור אותו קצת, כאן שאול מקבל את גזר הדין ולא נלחם בו.
הרי הפרק הזה הוא פרק מדהים.
בואו נעשה קצת איזושהי חזרה, בסדר? אני קצת פותח פה את הפרק הזה, ואז נבין מה היה, ולדעתי יש פה ממש דרמה גדולה מאוד.
שאול הסיר את האהובות ואת העידונים, נכון? רואים שזה הייתה איזה מין מצוות דגל של שאול, כן? שאול הסיר את, למה הוא הסיר את האהובות והעידונים?
אמרנו בשבוע שעבר שזה בעצם האפיון של ממלכה.
ברגע שיוצרים ממלכה, הממלכה לוקחת אחריות על החיים.
כל האהובות והעידונים והכישופים,
חלק הם בכלל רמאים, אבל גם מי שלא רמאי,
הוא מנסה לפתוח את האהובות בכל מיני קומבינות. לא, אנחנו לא רוצים קומבינות וכל מיני קוסמויות, רוצים לפתור את הבעיה כמו שצריך.
לקחת אחריות על המציאות ולתקן אותה, ולכן שאול הוא מלך,
וממלכה לוקחת אחריות, ולכן הוא מסיר את האהובות ואת העידונים, כי זה בעצם איזה מין מצוות דגל כזאת,
זה לא הולך ביחד עם ממלכה.
אתה לא מנסה כל מיני מיסטיקות זולות או יותר או פחות
וכשיש לך ממלכה, ממלכה צריכה לתקן את הדברים לכתחילה.
אז לכן זה מה ששאול עשה, עכשיו הוא במצוקה.
אז הוא הולך לבעלת האוב.
עכשיו אמרנו,
אני חוזר חזרה למשהו שאמרנו בפעם הקודמת.
כאשר פלישתים נלחמים בשאול בגלבוע,
מה זה?
מה זה? אפשר להגיד אולי
שפלישתים באמת הצליחו משום מה להבקיע את כל
מרכז הארץ ולהגיע עד הגלבוע,
זה קשה מאוד להגיד דבר כזה, מוזר.
במיוחד שאנחנו נמצאים בספר שמואל כרגע בשלב הזה,
אחרי שני הפסדים של פלישתים.
הרי פלישתים הפסידו בקו הראשון שלהם, לשאול.
הרי שאול היה המלך בסך הכל כמה שנים?
שנתיים.
אז בתחילת מלכותו של שאול פלישתים הפסידו, נכון?
פעם אחת. אמנם לא תבוסה,
אמנם לא גמרו את המלאכה, אבל היה ודאי הפסד.
אחר כך היה את הקרב של דוד וגוליעת, שזה גם עדיין כנראה בתוך אותה שנה, משהו כזה, וגם שם הם הפסידו, ופה כבר דוד הוביל קרב גדול מאוד, נכון? ורדף אותם וכן על זה הדרך, היכה שאול באלפיו ודוד ברביבותיו, ויש שם מצעדי ניצחון וכן על זה הדרך, מצוין.
והראיה שהמצב הביטחוני השתפר כל כך היא העובדה ששמואל מצווה על שאול ללכת ולהילחם בעמלק,
והמלחמה בעמלק על פי התורה יכולה להיעשות רק כאשר
בהניח אדוני אלוהיך לך מכל אויבך מסביב.
רק אחרי שאתה,
כמו המבצע עם כלביא, אחרי שגמרנו עם חיזבאללה וגמרנו עם עזה, אז אתה חושב שאומרים, טוב, איראן זה,
הם לא באמת
הם מאיימים עלינו, הם משתמשים בזרועות,
טיפלנו בזרועות, לא, לא, עכשיו תילחם בעמלק, עכשיו ניגענו למלחמה. מצוין.
אז אז אז חייבים להגיד שהקרב עם פלישתים השלישי,
זה שהם נלחמים בנו בגלבוע,
זה תוצאה של מה?
של חולשה.
כלומר, הם מבינים שהם יותר לא יכולים להבקיע דרך
המקום שהם היו תמיד רוצים להבקיע ממנו.
שפלת יהודה,
תל הזקה שפלת יהודה, בואכה,
בית שמש, זנוח, צורה אשתאול,
נסרים, ירושלים, הגבעה וכולי, זה הדרך הזה.
הם חטפו פעם אחרי פעם,
חטפו שם תבוסות,
ולכן הם עושים, מה הם עושים?
אגוף ארוך מאוד, אגוף צפוני,
עולים צפונה ואז מזרחה,
ומנסים לתקוף את ממלכת ישראל מהאגף הצפוני שלה.
עכשיו, הם בעמדת נחיתות.
שאול נמצא בגלבוע, אתם תתארו לעצמכם את השטח הגיאוגרפי הזה. הגלבוע זה הר מתנשא מאוד מאוד גבוה. מתחתיו עמק המעיינות, עמק יזרעאל, עמק חרוד, עמק המעיינות, כל הזה, זה שטח נחות.
אתה נמצא למעלה, אתה מגן, יש לך שרשרת הרים, רכס הרים אחד של הגלבוע, בין הגלבוע אחר כך יש את עמק דותן, אחרי זה יש לך עוד רכס הרים שהכל מגן על בעצם נחלת בנימין של הר כביר וכולי.
שאול נמצא בעמדה עדיפה, בסדר? כי הם באמת עושים פה איזה אגוף מאוד מאוד רחוק.
אבל אתה רואה, אתה למד
שלא משנה כמה יהיה מצבך טוב,
מבחינה צבאית,
אם המלך הוא מפחד,
אז זה לא יעזור שום דבר.
בסדר, ושאול כרגע בפחד, הוא חולה, כן, זו הכוונה.
פחד כתוצאה מהמחלה, ולכן זה,
אני לא יודע מה לעשות.
הזכרנו עוד בפעם הקודמת להיכן נעלם אבנר. עוד פעם, אני לא מצאתי לזה שום סימוכים, אבל זו השערה שלי ששאול פחד
שפלשתים עושים לו תרגיל,
והם שולחים כוח צפוני כדי שהוא יריץ את כל הצבא צפון, ואז הם יתקפו אותו מהמקום הרגיל, ולכן הוא מפצל את הצבא שלו לשתיים, זה כבר איזו נקודת חולשה מסוימת,
ואבנר בנר הוא אלוף פיקוד מרכז.
טוב,
אז זה האירוע.
ועכשיו הוא הולך לבעלת האוב.
זה כאילו סוג של אירוניה כזאת מסוימת בתנ״ך,
שדווקא בעלת האוב שאותם שאול רדף היא זאת שמנחמת אותו,
ומעודדת אותו, ונותנת לו לאכול, וכל הדברים האלו.
אבל עובדתית,
מחר אתה מסיים את האירוע שלך.
אני רוצה לדקדק איתכם דקדוק רציני ביותר, רבי יוסף חיים, מה שמואל אומר לו.
כמה צריך לדקדק בדברי הנביאים, זה לא יאומן.
כל מילה פה זה אוצר.
אתם לא מסכימים?
איפה, חלק מהחברים חסרים, איפה רב ארן? חסר לי רב ארן.
רב זאב.
אה, התחיל החופש, אה?
מה?
וואי וואי, המשבר התקדם, יש עוד הפתעות בהמשך.
ברגע שמגיעה ההתנגשות הטיטנים בין המושגים שנקראים יולי-אוגוסט
לבין המושג שנקרא ישיבה וחודש תמוז, יש פה איזה...
צריך איכשהו לסדר את זה.
טוב, בעזרת השם.
אני מקווה לסדר את זה איכשהו.
נעשה איזו החלפה.
אז על כל פנים, מה שמואל אומר לו,
הוא אומר לו ככה, טוב, זה עונש על עמלק.
ויתן אדוני גם את ישראל עמך ביד פלישתים,
ומחר אתה ובניך אימי, גם את מחנה ישראל ייתן אדוני ביד פלישתים.
זו הנבואה.
אתם מחר הולכים להפסיד במלחמה,
שכמו שאמרנו מבחינה צבאית,
אתה אמור לנצח בה,
אתם תפסידו.
יש מלחמה שלמרות שאתה אמור לנצח, אתה מפסיד בה.
וואו.
אוקיי.
עכשיו אני שואל אתכם,
מה הם הברירות העומדות לפני שאול?
מה הוא יכול לעשות?
לא לצאת. לא לצאת המלחמה!
הוא יודע שהוא יפסיד.
יפסיד. אז אם שאול עסוק בלברוח מהעונש, כמו שהוא היה עד עכשיו עסוק,
אז הוא יכול להגיד, אוקיי, אם אני הולך להפסיד, אז אני לא אצא למלחמה,
אני אשאר בבית.
מה עם עם ישראל?
אולי גם את עם ישראל הוא יכול להגיד לכם, תקשיבו, אנחנו הולכים להפסיד, אין פה מה לצאת למלחמה שנפסיד בה,
קצר קווים וכל הדברים האלה. זו אפשרות.
מה שאול בוחר לעשות?
איך, איך, איך?
מה הוא בוחר לעשות?
לצאת למלחמה. רגע, אבל זה לא מספיק.
הוא יוצא עם הבנים שלו.
מה זה אומר
שהוא יוצא עם הבנים שלו? אז יש כאן מדרש נפלא מאוד.
המדרש הזה מופיע בתנחומה אחרמות, אבל המדרש כאן נעוץ בפשוטו של מקרא.
למה?
כי מה כתוב?
איך איך?
שר בניך הייתי.
אה, מחיצתי, כן, כאילו, יפה. סליחה, לא התכוונתי לזה, אבל אני רק איזה.
שמואל אומר לו, אם תקבל את העונש ותרד למלחמה ותיפול בה,
אז זהו, יתכפר לך,
ולכן אתה ובניך אימי בבחיסתי, שמואל הנביא, כאילו האחדות תחזור.
אבל עדיין,
המדרש אומר משהו אחר.
המדרש מתאר פה תמונה,
נכון? הרי מה שבא בפסוקים שהאישה מדברת עם שאול בסוג של אחד על אחד כזה.
היא מעודדת אותו, ואז כתוב, ותגש לפני שאול ולפני עבדה ויאכלו ויקומו וילכו בלילה ההוא.
עכשיו,
אני מזכיר לכם, אחיי ורעיי,
שמה זאת אומרת
שאול יורד למלחמה?
אם הוא יורד למלחמה כשהוא פוחד,
אז זה כבר ראינו בסרט הזה אצל גולעת.
נכון? אצל גולעת שאול פחד, וזה שיתק את כולם.
אם שאול יורד למלחמה, זה אומר שהוא חייב מה?
הוא חייב להסתיר משהו.
הוא חייב להסתיר את הפחד
על מנת,
על מנת מה?
אשלה עם מפלה.
המדרש אומר כך,
זה מדרש תנחומא אחרי מות.
כך אומר המדרש.
המדרש אומר, אתם יודעים, אולי אני אקרא לכם את המדרש ותראה אם אני מוצא אותו מהר,
אם אני זוכר נכון את המקור,
אז זה מדרש תנחומה אחרי מות.
אני חושב שיש ספריה בעולם שאפשר למצוא דברים בקלות.
מה?
מדרש תנחומה, תנחומה.
מה אני בחינם? מפתח בחינם, כן.
מי שלא מכיר, אז ממש כדאי להשתמש.
זה היה ממש לדעתי, ממש לקראת הסוף של המדרש, אבל אני אתחיל מההתחלה נגיד.
המדרש אומר שכששאול יצא מה...
בעלת האוב,
אז שאלו אותו, היו איתו שם אבנר והעמסה,
מה אמרה לך בעלת האוב?
אז הוא אמר,
הוא אמר, היא אמרה לי,
למחר אתה נוצח
ובניך מתמנים רברבים.
ואתה הולך מחר לניצחון גדול, וואו.
הוא אמר, שאול הצליח,
אני לא יודע איפה זה נמצא,
אני מריץ את הכול, אני זוכר את זה, זה היה בסוף,
בסוף פרשת האחרונות, נראה אם אני צודק.
יו, יו"ד, משהו כזה,
משהו שכן או שלא.
לא, לא מצאתי. טוב.
אבל זה לשון המדרש כמעט,
אין לי כוח לחפש אותו עכשיו.
למחר אתה רוצה... ואז כתוב שהקדוש ברוך הוא קרא לכל פמליה של מעלה ואמר להם,
בואו ראו בריאה שבראתי בעולמי.
בואו תראו משהו מופלא.
בנוהג שבעולם,
אדם הולך לבית המשתה, לא לוקח איתו את בניו,
בשינה עין הרע.
מה, כולם יראו איזה בנים וזה, הוא אומר, בואו תכנסו כל אחד מפתח נפרד.
וזה יורד למלחמה, ויודע שהוא נופל ולוקח בניו אימו.
הווי
אחרי מות שני בני אהרון וקרבתם לפני ה' וימותו. זה לשון המדרש.
כמעט בטוח שזה ה... בסדר?
אולי אני אעשה עוד פעם איזה מדרש?
מה?
הרב יודע, צריך היום לבדוק את הרבנים, אתה לא יודע?
אז זה אומר ששאול קיבל את העונש.
קיבל על עצמו.
כן, הנה המדרש.
הצעתי אותו.
אומר המדרש,
יצא לי פה יותר מדי, לא, לא, זה, לא זה.
יצא לי פה משהו קובץ גדול מדי.
כאילו זה הנוסח.
אמר לו, אבניר ועמסע מה אמר לך שמואל? אמר להם, אמר לי, למחרת אתה נחית לקרב ונצח,
ובניך מתמנים רברבים. אמר רבי שמעון בלקיש באותה שעה קרא הקב"ה לפעם הלאה שמעלה, ואמר להם,
בואו רובייה שברדתי בעולמי, בנוהג שבעולם.
אדם יורד למשתה ולא לוקח בניו אימו, וזה יורד למלחמה ויודע שנופל ולוקח בניו אימו.
זה המדרש.
פילי פלאות.
לוקח לא להריזה חשבונם, הוא לוקח אותם איתו.
אבל אתה צודק.
מה?
שגם מה הוא משיג בזה.
או.
או. או. או.
ככה אתה אומר?
הוא לוקח בניו אימו.
ושבשטח הכל תורן דוד. אם כן, אם הנביא אמר לו שהוא נופל.
שהוא אוהב.
אני רוצה לטעון טענה אחרת.
מעבר לזה. אז קודם כל, יש פה תשובה.
תשובה של שאול, נכון?
הוא מקבל את העונש,
הוא הולך על זה בכל הכוח, והוא עושה את זה באופן שהוא מסתיר את הפחד. הוא מתגבר על הפחד, הרי זו הייתה הבעיה, כלומר, על הפחד וזה.
הוא מתגבר על הפחד, מסתכל על הפחד בעיניים, ואומר, אומר לבנים, קדימה, אנחנו הולכים לנצח.
עכשיו, עוד פעם,
אם זה, איך ננצח? מה, זה לא ריאלי?
אם,
אז כאילו זה דברים שהם נראים מן השפה ולחוץ, אבל אם באמת
הקרב
הוא קרב שניתן לנצח בו, כי מבחינת התנאים הטופוגרפיים והצבאיים, כמו שאמרנו, לכאורה הפלישתים פה בעמדת נחיתות,
אז זה מתקבל עליהם. עוד, יהיה עכשיו עוד
ניצחון בסט של ניצחונות הפלישתים.
אבל כדי להבין מה באמת היה,
צריך רגע לראות את הקרב בפלישתים. הרי מה כתוב?
שמואל אומר פעמיים:
ויתן אדוני גם את ישראל עמך בעד פלישתים.
אוקיי, זה אומר שעם ישראל יפסיד במלחמה.
אבל הוא מכר אתה ובניך אימי, וגם את מחנה ישראל ייתן אדוני ביד פלישתים.
למה זה כתוב פעמיים?
כתוב פעמיים על עם ישראל,
נכון?
תשובה,
הראשון זה שיהיה כאן הפסד, בקרב הזה אנחנו נפסיד.
לא במלחמה, אבל בקרב הזה נפסיד.
זה הראשון.
השני,
כמו שאתה ובניך אימי,
כך גם
מחנה ישראל יהיה אימי, כלומר,
ימותו רבים מישראל,
לא תקום פעמיים צרה חס וחלילה. ככה אומר שמואל.
כלומר בעצם אמורה להיות כאן מין תמונת מראה, תמונה זהה
לתמונת הפתיחה של ספר שמואל. מה הייתה תמונת הפתיחה של ספר שמואל?
לא של התבוסה בזה, מה כתוב? אני מזכיר לכם, מגיע המבשר, מי זה המבשר?
מי זה המבשר?
שאול בעצמו,
ומה אומר?
נס ישראל מפני, כתוב וינגף ישראל וינוסו איש לא עליו ביתי המכה גדולה מאוד ויפול מישראל שלושים אלף רגלי.
התנ״ך בדרך כלל במלחמות
נוקב מספרים,
של כמה נפלו.
קראנו בשבת, לא הספקנו, לא קראנו את זה, אבל 42 אלף איש במלחמת יפתח בגלעד,
22 אלף איש בפילגי איש בגבעה, 24 אלף איש באיפה?
במגפה, באיזה... התנ״ך אין לו בעיה לנקוט מספרים, הוא נוקט מספרים, יש אפילו מספרים שהם אולי נראים כמספרים על דרך ההגזמה,
כלומר,
300 אלף במלחמת האחים שם בספר מלכים, בסדר?
התנ״ך נוקט מספרים.
אז כך כתוב
וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינוסו איש לאוהלה ותהיה מכה גדולה מאוד ויפול מישראל שלושים אלף רגלי זו כמות לא קטנה כמובן
ואהרון האלוהים נלקח ושני בני אלי מתו חופני ופנחס וירוץ איש בנימין מן המערכה זה אמרנו מי זה שאול
ויבוא שלו ביום ומרדיו כאירועים באדמה על ראשו ויבוא הנה עלי שוכב ויושב על כסא יד כתוב יד ויאך כאילו עושה ככה דרך מצפה כי היה לי בו חרד על ארון האלוהים וכו' מה אומר לו המבשר ויאמר האיש אל עלי אנוכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר מאדמה ויאמר ויאמר המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלישתים
אוקיי זה מה זה ההפסד במלחמה וגם מגפה גדולה הייתה באה מה זה מגפה נפלו נהרגו מתו
וגם שתי בני חמת וחופים ופנחס ובעולם אומרים ככה.
זה מה שאומר שמואל לשאול שעתיד לקרוא עכשיו.
כאילו ספר שמואל יתחיל ויסתיים באותה תמונה.
זו טרגדיה נוראה.
הוא אומר לו פעמיים, לכן הוא אומר לו כאן פעמיים בפסוק.
נכון? יהיה גם ויתן, בפסוק י"ט,
ויתן אדוני גם את ישראל עמך ביד פלישתים. זה הפסד במלחמה.
ומחר אתה ובניך עמי וגם את מחנה ישראל ייתן אדוני ביד פלישתים.
מה קרה בפועל?
בואו נראה.
ברשותכם רבותיי, אנא מכם,
דלגו רגע לפרק
ל"א
עוד נחזור לפרק הזה, אבל רק כדי לסגור את התמונה.
רבי יצחק, אתה איתי, נכון?
ופלישתים נלחמים בישראל.
וינוסו אנשי ישראל מפני פלישתים ויפלו חללים בהר הגלבוע. לא כתוב כמה.
וידבקו פלישתים את שאול ואת בניו, ויכו פלישתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול.
ותכבד המלחמה אל שאול וימצאו המורים אנשים בקשת
ויחל מאוד מהמורים
ויאמר שאול לנוסח אליו שלוף חרבך בדוקרי ניבה
פן יבואו הערלים האלה ודקרוני ויתעללו בי ולא אהבה נוסח אליו כי ירא מאוד ויקח שאול את החרב ויפול עליה
ויאמר נוסח אליו כי מת שאול ויפול גם הוא על חבו וימות אמו
וימות שאול ושלושת בניו ונוסח אליו גם כל אנשיו ביום ההוא יחדיו
ויראו אנשי ישראל אשר בעבר העמק
אשר בעבר הירדן כינסו אנשי ישראל וכימתו שאול ובניו
ויעזבו את הערים וינוסו ויבואו פלשתים וישבו בהם".
אני שואל אתכם, מה היה?
נא להיצמד לפשוטו של מקרא.
מה היה?
אתה שמעת על אלפסי?
המפקד
בהקרב על הקסטל, שמה אמר?
הוא אמר, כל הטוראים לסגת,
כל המפקדים להישאר לחפות.
זה האתוס הציאלי שהמפקדים
עוזבים אחרונים.
זה משם, מהקרב על הקסטל.
שאול מבין שהוא הסיפור פה.
ולכן הוא מבין שאם הוא ימשוך את האש אליו, ההפסד הוא נתון. עם ישראל בקרב הזה יפסידו.
אתם יודעים, הפסד בקרב זה לא הפסד במלחמה.
בסדר, הפסידים בקרב הזה, דוד יבוא וישפר. זה שתיים אחת לטובת ישראל.
שתי קרבות, עם ישראל ניצח, קרב אחד פשטים ניצחו. בסדר.
אדמה שהפסדת תוכל לכבוש אותה
עוד מעט מחדש.
אבל נפש שנהרגה לא תוכל להשיב אותה.
אז שאול מבין שבקרב הזה אנחנו נפסיד.
אבל לגבי הנפשות שאז הוא לא למוד כאן, שאול, ברור לו שאם הוא יצליח למשוך את האש אליו,
מה יקרה?
פלישתים יתמקדו בו, ועם ישראל יצליח להינצל.
לא היה אדם שהציל כל כך הרבה אנשים בחייו כמו שאול.
שמשון הרג הכי הרבה,
ושאול הציל הכי הרבה. למה? בואו נראה.
בדיוק הייתי ביום חמישי, לא היה לכם איזה לוויה,
אז ראיתי שם בבית הלמין מישהו שתרם איברים,
ויש שם איזה,
יש שם סמל כזה מיוחד כזה, במותו הציל חיים.
נגיע אליך, אתה צודק.
כן, דומה מאוד, אבל נכון, אתה צודק.
בואו נראה מה כתוב.
ופלישתים חיים בישראל, וינוס אנשי ישראל מפני פלישתים אל תפוח ה... נופלים חדנים בהר הגלבוע.
מתחילה כאן איזה, שאול,
וידקו פלישתים את יונתן,
וכאילו אתה קורא את הפסוקים,
אתה חושב שהמלחמה זה פלישתים נגד שאול? איפה עם ישראל פה?
אין עם ישראל, כאילו, תחמד המלחמה אל מי? אל שאול.
וימצאו המורים אנשים בקשת. כלומר, הצלפים של פלישתים
מכוונים, מחפשים, איפה אני... הכל ממוקד... יש בזה גם היגיון, בסדר?
כמו בשחמץ, אתה מוריד את המלך הזה.
אבל, אתה יודע, שאול גם שיחק על העניין הזה,
נכון?
הוא היה יחל מאוד מהמורים.
אגב, למה הוא פחד מהמורים?
מה...
המורים זה המורים בקשת. למה הוא כל כך פחד מהם?
מה?
כן, אתה חושב? בגלל זה?
מה?
הוא טרף, שבמורך הוא פוגע לך מהזרצח, איך אפשר להתבודד?
כן.
אפשרות אחת. כן, זו אפשרות. אני לא...
אפשרות שנייה, אני חושב שהוא פחד שברגע שיהרגו אותו בחץ,
אז זה לא יהיה מספיק בולט,
ואז כאילו הם ימשיכו הלאה.
ולכן הוא רצה שיהיה ברור,
כאילו שיהיה להם...
ברור שהם הרגו אותו, ואז הם אולי ירפו?
אולי?
ויאמר שאול ונושק אליו, שלוף חרבך ודוקרנו וכו', ראינו את זה.
קיצור, ויאמר שאול ושלושת בניו ונושק אליו, גם כל אנשיו ביום ההוא יחדיו,
זה החפ"ק שלו.
זה האירוע.
מי שנהרג זה חפ"ק המלך.
מה עם כל עם ישראל?
כל הצבאות הצליחו לנוס.
הפסידו.
כתוב אחר כך.
ויאמרו אנשי ישראל אשר בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי נסו אנשי ישראל, וכי מתו ויעזבו את הערים וינוסו. הם נסו.
הערים נפלו בעד פלישתים, אבל הנפשות ניצלו.
ואת הערים האלה אחרי זה דוד יכבוש מחדש.
השיבו אותם חזרה לגבול ישראל.
זהו.
זה הסיפור.
כלומר, שאול יורד למלחמה כגיבור,
קיבל על עצמו את הדין לחלוטין, אבל הוא לא הסתפק,
אוקיי, אני מקבל את הדין, יורד למלחמה, מחכה שזה ייגמר.
אלא הוא אומר, אוקיי, אני יכול לעשות כאן עוד איזה אקט מאוד משמעותי,
שמה?
שמה?
שיציל.
איך אם אני אדאג,
ידאג, הרי זה ברור שהוא יצא בצורה שהיה קל לזהות אותו יחסית.
תסתתר לפחות, אתה יודע מה? תעשה ככה זה, תסתתר.
זה נגיד אחאב לא עשה, אחאב
הוא שמע את הנבואה ולכן הוא התחפש, נכון?
יפה, את זה הוא לא עשה.
שאול לפחות תסתתר, לא, הוא יצא עם חפק מובהק של מלך,
עם הדגל, עם האנטנות, עם התרנים, עם כל מה שצריך,
וזה כדי שפלישתים יימשכו אליו,
ומה?
ויעזבו את ה... והעם ינצל.
יש לכם
מעשה יותר
אצילי מהמעשה הזה?
הוא ובניו.
כלומר, הוא בכוונה מקים חפ"ק בולט.
הוא יכול היה לרדת למלחמה, אבל ללבוש בגדים פשוטים, בגדי אזרח כזה.
נכון? הוא יכול...
בגדים כאלה פשוטים וכל זה. שלא ייזהו אותו. לא, הוא לובש את הבגדים של המלך.
אנחנו אחרי זה נראה.
איך אני יודע שהוא ילבוש בגדים של המלך?
העמלקי, אחרי זה נדבר מי העמלקי הזה ששדד את גופתו,
הוא לקח את הכתר ואת ההצעדה, נכון?
ויקח הנזר אשר על ראשו והצעדה על זרעו.
מי יוצא ממלחמה עם נזר?
על הראש.
מה זה הדבר הזה? הוא יוצא כאילו עם האלף הייצוגי שלו.
הלו, פלישתים, אני פה, הנה אני.
בואו, תפסו אותי, ומה?
תעזבו אותם.
זה נראה לי פשט.
שאול ירד במותו לשדה הקרב כדי ליפול כגיבור,
אבל במותו להציל את החיים של עם ישראל.
והוא הצליח כי לא כתוב כאן מספר.
כתוב "ויפלו חללים" איפה המספר? תגיד לנו מספר, כמה נהרגו? תמיד כתוב מספרים.
תראו, גם בספר שמואל, גם בכל מספר, נכון?
תמיד כתוב מספרים. ראינו כאן 30,000. אחרי זה היה כתוב,
באיזה מקום היה כתוב
"ויבחר ששת אלפים מישראל",
ואחר כך "העולים מהגלגל" ו"נלחמים".
יונתן הורג 20 איש בחצי מענה,
ואחר כך זה, נכון?
תמיד כתוב מספרים.
ירשיע, וכן, פה לא כתוב, כתוב נפלו חללים,
וכל זה,
נכון?
הוא הציל במותו רבים. עכשיו בואו נראה את המשמעות של זה, איך אני יודע
שהוא הציל.
תראו את המשך הפרק הזה,
פרק ל"א:
"ויהי ממחרת ויבואו פלישתים ופשט את החללים
וימצאו את שאול ואת שלושת בניו נופלים בהר הגלבוע. זה אומר שאיך שהם הרגו אותם, הם חדלו את המלחמה. אמרו, יאללה, נמשיך מחר.
ויכרתו את ראשו ויפשיטו את כליו וישלחו בארץ פלישתים סביב לבשר בית עצביהם בעת העם.
וישימו את כליו בית השטרות ואת גבייתו תקעו בחומת בית שאן.
וישמעו אליו יושבי יבש גלעד ותשרסו פלישתים לשאול.
ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה ויקחו את גביעת שאול ואת גביעת בניו מחומת בית שאן
ויבוא יבשה וישרפו אותם שם ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה ויצומו שבעת ימים".
מה זה אומר?
זה אומר שאחרי המלחמה עם פלישתים
היה לעם ישראל, אנשי אבש גלעד, כוח צבאי מספיק חזק ומיומן
שהצליח לחדור לתוך, כנראה אחד המקומות הכי שמורים,
לתוך עיר פלישתית בית שאן,
להוריד את גוויית שאול ובניו מהחומה, בן הסתם זה היה שמור, ולהביא אותה לקבר ביבש גלעד. זה אומר ששאול במותו הצליח לגרום לכך שהכוח הצבאי בעם ישראל נשמר.
שפישתים לא ניצלו את ההצלחה, ניצלו את ההצלחה ולהסתער קדימה, הם לא עושים את זה.
הרי המטרה של פישתים זה לא הערים שנמצאים בצפון,
בית שאן ועוד כמה ערים שם בעמק.
הם כל הזמן רוצים להגיע לעאן,
לבנימין, לגבעה, אבל כאן הם הרגו את שאול,
שלחו לבשרת בית הצבא לנסות פרסומות, אבל בעצם התיישבו טיפה בצפון ולא איימו על הממלכה ההארדקור,
על לב הממלכה וכל זה. כל זה עשה שאול במותו.
מי זה שאול מלך ישראל שכתוב,
נעניתי לכם עצמות שאול מלך ישראל? אופס, סליחה.
נעניתי לכם עצמות שאול מלך ישראל?
זה המלך הגדול הזה שקיבל על עצמו את הדין,
ירד עם בניו למלחמה, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא הזמין את כל פעם, תסתכלו תסתכלו מה זה,
אבל הוא לא סתם ירד כדי למות,
כמו הקברניט בטיטניק, שרואים אותו כזה ככה, זהו, אני,
יאללה, כבר נמות.
אלא הוא אומר, אני במותי יכול להציל רבים.
אם אני אבוא מדוגם, אם אני אבוא עם כל הסמלים,
עם הנזר, עם העץ עדיין, הכל,
ופלישתים ייראו אותי ויימשכו אחריי ויהרגו אותי ואני אפול שם וכל זה, בינתיים עם ישראל יצליחו לנוס ולברוח, כל אחד יברח לאן שיברח, ונציל את הנפשות.
מה יהיה עם השטחים שהפסדנו? יבוא דוד המלך, יכבוש אותו מחדש.
תוך שנייה הוא יכבוש אותם.
אבל את הנפשות אי אפשר יהיה להחזיר.
תשובתו של שאול עצומה וגדולה בנפילתו.
איך הוא בדיוק נפל, מה היה שם, מי בגד בו ועוד. אנחנו נדבר על זה בעזרת השם בפרקים הבאים. אבל בעצם היום סגרנו את הסיפור של בעלת האוב. יש לנו כאן באמצע סיפור ביניים של דוד בצקלק, ובזה נדבר בעזרת השם כבר בשבוע הבא.
עסק וברוך.
