טוב, מוריי ורבותיי האהובים והאיכרים, מה שלומכם?
אני מקווה שאתם בטוב, שיהיו בשורות טובות בעזרת השם.
אנחנו בלימוד משותף
מתורת מורנו ורבנו הרב אלישע וישליצקי, זכר צדיק לברכה.
בסוף השבוע, בעזרת השם ביום שישי,
ט"ו בתמוז, תחול הילולת רבנו אור החיים הקדוש.
ואנחנו ננסה גם לעסוק בתוך כל הדברים שלנו בתורתו הקדושה והמתוקה
של רבנו אור החיים הקדוש.
ואני רוצה לשתף אתכם בתור התחלה באיזה התבוננות כזו שעלתה לי עכשיו בנסיעה.
14 פסוקים
מתוך 95 פסוקים של פרשת בלק
עוסקים בחלק שלישי של הפרשה בסיפור הביזארי,
יש לומר, של האתון,
וצריך להבין את האירוע הזה. עכשיו, אני רוצה להתבונן בכל האירוע הזה דרך
קצת מפתיעה,
לא לגמרי מפתיעה אם תחשבו על זה,
של תופעה,
תופעה שאנחנו חווים אותה לאורך המלחמה,
של אנשים בעלי ידע, ניסיון ולכאורה הרבה מאוד מקצוענות,
לכאורה,
שטועים פעם אחרי פעם,
הם אומרים שטויות במחילה מכבודם. איך יכול להיות שאנשים עם כל כך הרבה ידע
אומרים דברים כל כך שגויים.
איך זה קורה פעם אחרי פעם שאנשים בעלי דרגות,
בעלי רפרטואר עשיר של ניסיון צבאי וכולי,
איך יכול להיות שאנשים טועים ואומרים דברים שממש פעם אחרי פעם מתגלים כשגויים?
איך זה קורה?
מה התשובה
שנהוג להגיד אותה מתחילת המלחמה?
המילה שאנחנו נוהגים להגדיר בה שאדם תקוע באיזו מחשבה
שהוא לא יכול להשתחרר ממנה, המכונה קונספציה אייבה,
קונספציה. אז עכשיו אני רוצה שתשימו לב לדבר מאוד מאוד מעניין שנמצא בתוך הפרשה.
מתי הפעם הראשונה, חידון התנ״ך,
חלק 3-4.5,
מתי הפעם הראשונה בפרשה שמופיע שם הוויה?
לאורך כל השיח
בין בלעם לבין אלוקים,
עם כל הסיפור מופיע שם אלוהים,
שמות אלוהים.
בואו נסתכל לרגע.
שתאמינו לי שאני לא עובד עליכם, חלילה.
בואו נסתכל לרגע.
בואו נתבונן בתחילת הפרשה.
ויבוא אלוהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך. זאת אומרת, מי שמדבר
אם בלעם בפועל זה אלוהים.
ויאמר בלעם אל האלוהים,
פסוק י"א,
זה היה י',
פסוק י"ב, ויאמר אלוהים אל בלעם, לא תלך עמהם,
לא תאור את העם כי ברוכו.
אוקיי, ויקום בלעם בבוקר ויאמר אל שרי ולק לכו אל ארצכם, כי מעין השם לטיטי להלוך עמכם. זאת אומרת, עוד פעם,
אלוהים הוא זה שבפועל מדבר עם בלעם.
אבל בלעם מנסה להציג את הסיפור כאילו מי שמתגלה אליו זה השם.
נקודה שצריך לשים לב אליה.
הלאה, אנחנו מתקדמים קדימה,
ואז ויבוא אלוהים אל בלעם, פסוק כ',
לילה ויאמר לו, אם לקרוא לך באו אנשים, קום לך איתם,
ואך את הדבר אשר אדבח אליך אותו תעשה,
ואז בשלישי של הפרשה, פסוק כ"א, ויקום בלעם בבוקר ויכבוש את אתונו וילך עם שרי מואב.
ויחרף אלוהים כי הולך הוא ויתייצב מלאך אדוני בדרך לשטן לו.
אז הפעם הראשונה שמתגלה באמת
השם י"ק-ו"ק בפרשה,
מתגלה באמת, לא סיפורים של בלעם,
זה בסיפור של האתון והמלאך.
למה?
תגידו לי אתם למה לדעתכם האירוע הזה.
עכשיו, איך רש"י מסביר במקום?
מה התשובה של רש"י?
בואו נסתכל.
התשובה מדהימה בפני עצמה.
רגע, רגע.
לשטן לא.
רש"י דיבור המתחיל לשטן, לא? מלאך של רחמים היה.
בסדר? זה מבוסס על תנחומה, תנחומה חטא.
והיה רוצה למונעו מלאכתו שלא יכתב ויאבד.
זה כבר פירוש די מדהים, נכון?
מה אכפת לך שהרשע המרושע הזה ימות? מה אכפת לך?
אבל ככה רש"י אומר, מלאך של רחמים היה.
והרוצה למונעו מלאכתו שלא יכתב ויאבד.
אז מה הסיבה שמופיע כאן מלאך של רחמים?
כי הקדוש ברוך הוא רצה למנוע את בלעם מלאכתו.
עכשיו,
לאחרונה כזה בחסות ראש הממשלה עלתה ה... עלה המושג סייעתא דשמיא, נכון? ראש הממשלה אמר מה הסייעה הגדולה ביותר בכנסת? סייעתא דשמיא.
איך הוא אמר?
שהסייעתא דשמיא זה כל מה שמחזיק אותנו פה והכל זה סייעתא דשמיא.
ובדרך כלל אנשים נוטים לפרש שסייעתא דשמיא
זה שהקדוש ברוך הוא עוזר לאדם
במה שהוא רוצה, נכון?
אני רוצה משהו והקדוש ברוך הוא מסייע לי במה שאני רוצה.
בעצם מה שאנחנו רואים מפה, שעשייתא דשמיא זה אלוקים,
או השם, יותר נכון,
עוזר לך
לא לעשות את מה שאתה רוצה.
הפוך ממה שהיינו חושבים.
בלעם רוצה משהו והקדוש ברוך הוא לא עוזר לו, וזה הרחמים.
עכשיו, כאן אני רוצה שניגע פה באיזה נקודה
שפתאום התבהרה לי.
מה זה הסיפור הזה של האתון?
סיפור כל כך מוזר, כל כך מוזר ותמוה,
וחז"ל עוד אומרים שאחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות, ככה בפרקי אבות בפרק ה',
אומרים
שזה פי האתון.
מה זה, מה זה הפי האתון הזה?
המחשבה שלי,
פתאום
חשבתי ככה,
שבלעם שבוי לגמרי בגלל השנאה שלו שמקלקלת את השורה, כמו שגם רש"י אומר,
שזה מה שגורם לו לקום בבוקר מוקדם.
הוא כל כך שבוי בתוך השנאה התהומית שלו והקונספציה שלו,
שהוא לא רואה כלום, הוא לא רואה שמונעים אותו מללכת.
הוא תקוע לגמרי.
עכשיו, מה האתון מבטאת בעצם?
מה הרעיון של האתון?
האתון זה הפשטות.
הפשטות,
הטבעיות, הפשטות.
כלומר, יש לאדם צדדים מאוד פילוסופיים עמוקים, גדולים, קוסם, נביא, כל מיני כאלה דברים,
גבוהים מאוד,
שהוא בטוח שהוא בזה מבין, יודע דעת עליון.
אבל יש גם תעתון שלו, יש את הצדדים הפשוטים שלו,
הצדדים שהיית מזלזל בהם אפילו.
ופתאום מתברר לך שמי שרואה ישר,
זה לא הצד הגבוה שבך, כי הצד הגבוה נכנס לתוך קונספציה,
הוא לא רואה אפילו.
כלומר, דווקא הפשוטים, האנשים הפשוטים, הם מזהים משהו שאתה לא מזהה.
לפעמים אתה שומע נהג מונית, אז הוא יותר מבין ממה שאנשים חכמים אינטליגנטים מבינים. למה?
כי יש באדם הישר, הפשוט,
יש פה משהו שלפעמים לאדם המתוחכם והחכם אין לו.
וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ללמד ב-14 פסוקים האלו. רוצה ללמד
שלפעמים הצד הפשוט של האדם יכול לזהות יותר טוב מה אלוקים רוצה מאשר הצד האינטליגנטי שלו.
ואנחנו נחזור לנקודה הזו בהמשך.
זה אולי, אולי הסיפור פה מתחיל,
ואז אתה שואל את עצמך, איך יכול להיות שאנשים אינטליגנטים מאוד
תקועים בתוך קונספציה?
כי הם מאוד מאוד חכמים,
אבל החוכמה שלהם
לפעמים היא חלק מתפיסה שגויה קונספטואלית.
הם באמת חכמים.
אבל לפעמים החוכמה הזאת היא הופכת להיות סוג של דבר שמטעה אותם.
הם כל כך רוצים משהו שהם לא מסוגלים לראות את הפשטות, מה שהם רוצים ממך.
עזוב מה אתה רוצה,
מה הוא רוצה ממך.
ואז אתה לא מסוגל לראות אפילו את הדבר הפשוט, ואז מה פוקח לו את העיניים?
תשימו לב לדבר מאוד מאוד יפה בפשט.
מתי נפקחות העיניים של בלעם? שימו לב.
ואז הוא נפגש, הוא נהיה השטן,
ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך, חרבו שלופה בידו, אני מדלג קצת, ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים, ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר.
ועל פסוק כ"ו, ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
לא רואה, לא רואה, לא מזהה, לא מזהה.
ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם, ויחרף בלעם וייח את האתון במקל.
ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם,
מה עשיתי לך? כי כיתני זה שלוש רגלים.
ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי!
הוא לא נבהל מזה שהאתון התחילה לדבר.
לו יש חרב בידי, כי אתה הרגתיך.
ותאמר האתון אל בלעם,
הלא אנוכי אתונך אשר רכבת עליי מעודך עד היום הזה,
האסכן הסכנתי לעשות לך קוב, ויאמר לא.
אוקיי, היא חושפת לפי חז"ל את הקשר הרומנטי שהיה להם,
וגם זה דבר שצריך להתבונן בו, מה הנקודה, מה רוצים ללמד אותנו בסיפור הזה.
על השפלות שלו, איך שלא נסביר את זה.
עכשיו תשימו לב מה קורה.
מה הוא אומר לה?
הוא אומר לה, לא.
ויגל אדוני את עיני בלעם, ויירא את מלאך אדוני ייצא בדרך, וחרבו שלופה בעדו, וייכוד וישתחו לאפיו.
מה פותח את העיניים של בלעם?
לאשרות.
שהוא מודה בטעות.
מודה ואומר לא.
צודקת.
צודקת.
פאק!
פותחים לו את העיניים.
זאת אומרת,
מה גורם לאדם לפעמים להיסגר בתוך הקונספציה?
שהוא כולו,
כולו בטוח שהרעיונות שלו נכונים, והסברות שלו נכונות, וכל המחשבות שלו נכונות.
ואז הוא לא מסוגל לראות בפשטות את מה שהאתון שלו רואה.
חמור רואה את מה שאתה לא רואה.
איך אתה לא רואה? יא חמור, חמר.
איך אתה לא רואה את זה? למה?
כי אתה יותר מדי מתוחכם.
אתה בטוח שכל הרעיונות שלך הם כל כך חכמים, כל כך נכונים,
שאתה לא רואה איפה האלוקים מראה לך.
יש חרב, אתה לא רואה שיש מישהו שמאיים על החיים שלך?
אתה לא רואה שאתה בסכנה?
אתה לא רואה את זה?
למה אתה לא רואה? כי אתה חכם, נכון?
אתה כל כך חכם שאתה לא רואה את הפשטות.
ואז פתאום,
האתון מתחילה לדבר איתו,
ומבקשת ממנו דבר פשוט: תגיד לי, זה לא נכון שהיה ככה עד עכשיו?
לא נכון שיש איזה הכרת הטוב שאתה חייב אליי?
אז הוא אומר לה, את צודקת.
לא, צודקת.
ואז מה קורה?
פאק, הקדוש ברוך הוא פוקח לך את העיניים.
אז איך הקדוש ברוך הוא פוקח לך את העיניים?
בגלל שאתה לא חכם, אתה פשוט.
ברגע שאתה פשוט, פאק, נפתחות לך העיניים.
מודה ועוזב ירוחם.
מודה באשמה.
ברגע שהוא מודה באשמה,
הקדוש ברוך הוא פוקח לו את העיניים. תראו, פשט.
אז עוד פעם, מה שאלנו,
איפה מופיעה מידת הרחמים בפעם הראשונה, לא מפי בלעם,
אלא בפשטות, בתוך הפרשה, איפה זה מופיע?
בסיפור של האתון.
למה הקדוש ברוך הוא מתגלה במידת הרחבים לבלעם? כי הוא לא רוצה להרוג אותו,
הוא רוצה למנוע אותו מלחטוא.
אנחנו נחזור לנקודה הזו, זו נקודה מאוד מאוד יסודית, מאוד חשובה.
ואז מה גורם לכך שגם בלעם נפקחות לו העיניים?
מתי שהוא מודה באשמה,
אז נפקחות לו העיניים.
זהו, זאת הייתה מחשבה, עד כאן מחשבות.
אני רציתי,
בסדר, אז פעם הבאה שאומרים לכם, מה זה סייעתא דשמיא?
סייעתא דשמיא זה שהקדוש ברוך הוא עוזר לך?
למה שאתה רוצה? לא.
הקדוש ברוך הוא
עוזר לך
לא לטעות במה שאתה רוצה ושמנוגד למה שהוא רוצה ממך.
זהו.
זה הסייעתא דשמיא האמיתית.
אז ככה, אז אור החיים,
עוד רגע אנחנו נחזור אליו.
הנקודה שרבנו הרב אלישע זצל היה חוזר עליה הרבה מאוד בפרשת בלק,
כשהוא היה מלמד פרשת בלק,
זה יסוד שהוא היה חוזר עליו גם בהיבטים שונים ושבוע שעבר כזה זה רץ ברשתות וחשבתי להקריא לכם קטע קטן מתוך הדברים.
הרב היה מנסה לברר הרבה פעמים מה יסוד ההתנגדות של אומות העולם לישראל.
למה ישראל הם סוג של גורם מתסיס שגורם הרבה שנאה בעולם לישראל?
מאיפה זה בא?
מה מקור השנאה לישראל?
והרב היה מסביר יסוד שבאמת בפרשת בלק הוא מבהיר אותו מאוד.
ישראל נכנסים לארץ,
הדבר הזה מאיים על אומות העולם,
כי הם לא יכולים להמשיך להתנהג כמו שהם מתנהגים.
זה היסוד שבעצם גורם בתת מודע לסוג של חרדה ופחד לאומות העולם.
זאת אומרת,
ברגע שאתה מזהה גורם
שעלול למנוע ממך להמשיך להתנהג כמו שאתה רוצה,
אתה לא רוצה שהוא יתקיים.
אז פרשת בלק היא יוצאת דופן מאוד מכל הפרשיות בתורה.
חוץ מזה שמשה רבנו לא נזכר בפרשה,
גם זו פרשה שאם לא היו מגלים לנו שהיא הייתה, לא היינו יודעים עליה בכלל, נכון?
פרשה שאנחנו לא יודעים עליה.
מתי אנחנו בעצם רק מגלים מה קרה בה?
בסוף הפרשה שזה הופך להיות סוג של ניסיון להחטיא את עם ישראל באופן גלוי.
אבל אם לא היו מגלים לנו את הדבר הזה, את הקללות, איפה היינו יודעים?
זה אירוע שמתרחש לגמרי מחוץ לרדאר שלנו, לגמרי מחוץ לרדאר.
איזה אירוע דומה היה בסוף הפרשה הקודמת,
אם אתם זוכרים?
הסיפור של נחלי ארנון, נכון? רש"י חושף שם.
על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואת ואהב בסופה ואת הנחלים ארנון. איך רש"י פירש את הפסוק הזה?
כשאתם מספרים בניסי ים סוף,
בספר מלחמות השם ואת ואהב בסופה,
בסופה זה מלשון ים סוף, ככה רש"י מסביר,
ואת הנחלים ארנון. אל תשכחו להזכיר את מה שהיה בניסי נחלי ארנון. מה היה שם?
כולם מכירים את המדרש,
ששני הערים בעצם האמוריים עלו למעלה ואמרו יאללה בואו נזרוק עליהם את האבנים וככה נמחק את הסיפור, ההשמדה של עם ישראל בצורה כזו שלא יישאר שריד וזהו נגמור עם הסיפור הזה.
ומה קרה? הקב"ה עשה נס, הצמיד את שני הערים ומעך אותם. עכשיו,
למה הם שרו את השירה לבאר? כי הבאר העלתה בעצם את הדם והאיברים שלהם,
והם הבינו איזה נס היה להם.
אז מה רש"י אומר? בפעם הבאה שאתם מספרים על הניסים הגלויים שיש לכם,
בספר מלחמות השם ואת ואהב בסופה,
אל תשכחו להזכיר גם ואת הנחלים ארנון.
כלומר,
אל תשכחו להזכיר עם הניסים הגלויים גם את הניסים ה...
נסתרים.
אבל בכל אופן, מה אנחנו רואים?
מה המכנה המשותף בין פרשת בלק לפרשת נחלי ארנון?
שהיה פה אירוע שאלמלא היו מספרים לנו עליו,
לא היינו יודעים עליו בכלל.
כלומר, יש פה אירוע שאם לא היה מתגלה אלינו, לא היינו יודעים עליו.
עוד פעם,
אחד ממלכי האמורי מנסה לחסל אותנו פתרון סופי
בלי שאנחנו יודעים עליו.
גם בנחלי ארנון, גם בסיפור של בלק ובלעם.
עכשיו, בשבוע שעבר,
יכול להיות שראיתם, יכול להיות שלא ראיתם,
אבל איש עסקים יהודי
בשם סלומון
פרסם פוסט
מאוד מאוד ידוע שהתפרסם בכל העולם היהודי.
בהתחלה ייחסו את זה לעיתונאי בריטי,
אחרי זה התגלה שזה לא הוא אלא מישהו אחר.
אז אני מקריא לכם כמה שורות מתוכו,
זה הכנה מאוד מאוד יפה לדברים שהרב אלישע אומר פה.
קוראים לו ברל, ברל סלומון.
יש משהו בישראל,
ככה הוא כותב,
זה מתורגם מאנגלית כמובן,
יש משהו בישראל שגורם לאנשים אי-נוחות.
וזה לא מה שהם אומרים שזה, כלומר, לא מה שישראל אומרים.
הם יצביעו על פוליטיקה, התנחלויות, גבולות ומלחמות,
אבל אם תגרדו את שכבת הזעם החיצונית,
תמצאו משהו עמוק יותר.
אי-נוחות לא ממה שישראל עושה,
אלא ממה שישראל מייצגת בעצם היותה.
אומה כל כך קטנה לא אמורה להיות כל כך חזקה, נקודה.
לישראל אין נפט,
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
יש בה אוכלוסייה בגודל של עיר בינונית בארצות הברית.
היא מוקפת אויבים,
שנואה באו"ם, מותקפת על ידי טרור,
מגונה על ידי סלבריטאים,
מוחרמת, מושמצת, מותקפת.
ובכל זאת,
היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא, ברפואה, בביטחון, בטכנולוגיה, בחקלאות, במודיעין, במוסר,
ברצון עז ובלתי ניתן לשבירה.
הם הופכים מדבר ושדות פוריים.
הם מפיקים מים מהאוויר.
הם מיירטים טילים באוויר.
הם מחלצים בני ערובה מתחת לאף של המשטרים הגרועים בעולם.
הם שודדים,
סליחה,
הם שורדים מלחמות שהיו אמורות למחוק אותם ומנצחים.
העולם צופה בזה ולא מצליח להבין.
אז הם עושים מה שבני אדם עושים כשהם עדים
לעוצמה שהם לא מבינים.
הם מניחים שחייבת להיות רמאות,
חייב להיות סיוע אמריקאי,
חייב להיות סיוע של לובי זר,
חייב להיות דיכוי,
חייבת להיות גניבה,
חייבת להיות איזו תחבולה אפלה שנתנה ליהודים את הכוח הזה, חייבת להיות סחטנות,
כי חס וחלילה שזה יהיה משהו אחר,
חס וחלילה שזה אמיתי,
חס וחלילה שזה נרכש ביושר או גרוע מכך שהדברים נועדו להיות באופן הזה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
ככה הסיפור של מיעוט גולה
משועבד ושנוא אמור להסתיים.
אבל היהודים לא נעלמו,
הם חזרו הביתה,
בנו מחדש את ארצם,
החיו את שפתם,
החזירו את מתיהם לחיים,
בזיכרון, בזהות ובעוצמה.
זה לא נורמלי,
זה לא פוליטי,
זה מקראי.
אין נוסחת קסם שתסביר איך עם חוזר לארצו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך רציונלית להסביר את המעבר מתאי הגזים לעמדות השפעה עולמיות,
ואין תקדים היסטורי להישרדות מול הבבלים, הרומאים, הצלבנים,
האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה, ועדיין
לקום בכל בוקר לעבודה בתל אביב.
ישראל היא אירוע חסר היגיון,
אלא אם כן אתה מאמין במשהו שנמצא מעבר לחישובים הרציונליים.
זה מה שמטריף את העולם,
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה, השנואה והבלתי אפשרית הזו עדיין נבחרת,
מוגנת ומשגשגת, אז אולי אלוהים הוא לא מיתוס בכלל,
אולי הוא עדיין בתוך הסיפור,
אולי ההיסטוריה אינה אקראית,
אולי הרוע לא מקבל את המילה האחרונה,
אולי היהודים אינם רק עם, אלא עדות.
וזה מה שהם לא יכולים לסבול.
כי ברגע שאתה מודה שההישרדות של ישראל אינה רק מרשימה, אלא אלוהית,
הכול משתנה.
המצפן המוסרי שלך צריך להתכוונן מחדש.
הנחות היסוד שלך, ההיסטוריה, כוח וצדק קורסות.
על היסטוריה, סליחה, כוח וצדק קורסות.
אתה מבין שאתה לא צופה בסופה של אימפריה,
אלא בתחילתו של מהלך
בתוך סיפור נצחי.
אז הם מכחישים,
הם משמיצים והם זועמים.
קל יותר לקרוא לנס רמאות מאשר להתמודד עם
האפשרות שאלוהים מקיים את הבטחותיו והוא עדיין מקיים אותן.
עד כאן דברי ברלס, מה?
הוא יהודי, הוא יהודי. כן, כן.
הוא יהודי, אבל הרעיון שלו הוא רעיון,
בוודאי שהרעיון עצמו הוא רעיון שכל אדם יכול להבין את הרעיון הזה.
זאת אומרת, אתה שואל את עצמך, אז למה השנאה מגיעה?
בגלל שיש משהו בהתנהלות של ישראל, בהיסטוריה, שזה לא רציונלי.
אז או שאתה מייחס את זה לקונספירציה,
או שאתה מייחס את זה באמת,
איך הקראנו בשיעור על הסוד הישראלי לפני שבועיים,
שפרידריך הגדול ביקש מהרופא שלו הוכחה לקיומו של אלוהים,
אמר לו הרופא,
היהודים
הם ההוכחה לקיומו של אלוהים.
אז בתחילת הפרשה,
הרב
בשיחות שלו
כדבר אלישע אומר ככה:
בפרשה אנו פוגשים את הניסיון של אומות העולם להארע לעם ישראל.
יש הרבה הסברים ומחקרים מהי סיבת האנטישמיות.
פעם מפני שהיהודים עשירים,
ופעם מפני שהם עניים.
פעם מפני שהם חכמים, ופעם מפני שהם טיפשים.
פעם השנאה נובעת מצד היותנו בארץ,
ופעם שונאים אותנו דווקא בגלל שאנו לא עולים לארץ.
מהו המכנה המשותף לשנאה התהומית שלא עוזבת אותנו?
התורה עונה על כך בשפה פשוטה,
ברורה וכואבת:
ויעקוץ מואב מפני בני ישראל. מה זה אומר ויעקוץ?
אנחנו נחשבים כקוץ ביניהם, קוץ מכאיב ומטריד,
מגביל ומשבש תוכניות.
לכאורה, מהן התוכניות אותן אנו משבשים למואב?
הרי עם ישראל עושה את דרכו על מנת להיכנס לארץ, לארץ ישראל.
אין לו שום שאיפה להתיישב במואב, אז מה זה מפריע לך?
אם כן, יותר מזה,
גם יש לנו ציווי אל תגור במואב,
אל תתגר בו מלחמה.
כלומר, יש לנו איסור להתגרות במואב.
ואנחנו אפילו, אסור לנו להרוג אותם, אז מה אתה רוצה?
אל תצרי תמורה ואל תתגר בו מלחמה.
לכאורה, מה הן התוכניות שאותן אנו משמשים למובה? הרי עם ישראל עושה את דרכו על מנת להיכנס לארץ.
אם כן, מדוע זה כל כך מפריע לבלק?
הניסוח של התורה הוא מיוחד מאוד.
עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלכוך השור את ירק השדה.
בלק לא נוקב בשם של עם ישראל, הוא מכנה אותם בשם קהל.
השם קהל מלמד שהעוצמה של עם ישראל נובעת מכוח הציבור.
עם ישראל איננו אוסף של פרטים.
בלק חושש שאחרי שעם ישראל ייכנס לארץ,
מואב לא ימצאו עוד דם בחייהם כאומה.
כל זמן שעם ישראל לא הגיע אל נחלתו,
יכולים המואבים לחיות חיים מופקרים ולשלוח את בנותיהם לבצע קלקולים מוסריים.
אולם כשעם ישראל עומד להיכנס לארץ,
מואב מפחדים שמשהו הולך להשתנות.
הם חוששים מפני סדר חדש שעתיד להיות בעולם,
סדר מוסרי וסדר משפחתי.
והיה קוץ מואב, כשאדם רוצה לחיות באופן מופקר
וניצב מולו
קנה מידה מוסרי מוחלט,
מבחינתו זה כמו קוץ, והוא רוצה לשלוף אותו.
אני חייב להזכיר בהקשר הזה, מניטו היה חוזר הרבה מאוד פעמים,
שהשמדת סדום מגיעה מיד אחרי סיפור,
איזה סיפור? מי זוכר?
איזה סיפור יש לפני השמדת סדום?
מה האירוע שקדם להשמדת סדום?
מה?
הכנסת אורחים, נכון,
אבל כל הסיפור של הכנסת האורחים היה בגלל ברית המילה, נכון? בא לבקר את החולה וכולי, ברית המילה וכל הדבר הזה. זאת אומרת,
ברית המילה
זה מעבר
של אברהם אבינו לשלב נוסף בזהות שלו.
כלומר, הזהות שלו עוברת
טרנספורמציה
יותר גבוהה.
ואז ברגע שאתה מציב רף מוסרי יותר גבוה,
זה שופט אוטומטית את מי שלא נמצא ברף הזה.
כלומר, סדום מקבלת דין
ברגע שאברהם אבינו מציב רף חדש של מוסר בעולם,
וזה מסכן בעצם את האומות האחרות.
אז באופן לא מודע,
הן מבינות את הסכנה שהן נתונות בה. אגב, ככה אפשר להסביר בצורה מאוד מעניינת את השואה.
למה דווקא עכשיו
מתעוררים הגרמנים להשמדה?
אז כמובן שאפשר להסביר את זה בכל הדרכים הרגילות שאפשר להסביר, כי עם ישראל ניסה להתערות וכולי, לאבד את הזהות.
אבל אפשר להסביר שבאופן לא מודע,
הם מבינים שהולכת להיות הקמה מחדש של הזהות העברית
במדינתה, מדינתו.
והם לא יכולים לשאת את הדבר, כי זה יגביל אותם,
כי זה ימנע מהם להיות מה שהם רוצים להיות.
ואז הם מבינים שצריך לעשות השמדה.
זה חוק טבע היסטורי,
רוחני כמובן.
ואז הרב ממשיך ואומר ככה: את כל זה מואב מבינים,
לכן הם רוצים לצאת למלחמה על החיים המקולקלים שלהם.
אלא שהם מודעים לכך שהיכולת שלהם להילחם היא מוגבלת.
וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל האמורי.
מה הוא ראה?
מי היה המגן הגדול של מואב?
סיחון ואוג.
הם היו שני המלכים הגדולים.
הם היו מה שנקרא האחראים על ה...
פרוטקשן.
הם הגנו עליהם.
כן, הם היו המעצמה. זה כמו איראן.
ברגע שאיראן קורסת, אז כל הקטנים יודעים שזה עניין של זמן עד שהם קורסים גם בעצמם.
סיחון ואוג היו איראן.
הם הגנו על כל המלכים הקטנים שהיו בסביבה.
אז מואב מבינים שזה נגמר, הסיפור נגמר. אם אנחנו לא מגייסים פה נשק גרעיני,
זה הלך.
אז כך הוא אומר:
"אלו שני מלכים",
ככה רש"י כותב, "אלו שני מלכים, סיחון ואוג, שהיינו בטוחים עליהם,
לא עמדו בפניהם.
האנו על אחת כמה וכמה.
לכן הם שולחים שליחים אל זקני מדיין לטכס עצה.
אמרו מנהיגם של אלו במדיין נתגדל.
נשאל מה מידתו, אמרו להם אין כוחו אלא בפיו,
אמרו אף אנו נבוא עליהם באדם שכוחו בפיו.
על סמך דברים אלו, ממשיך הרב,
מקבל מלך מואב החלטה ללכת לזירת קרב יותר עמוקה ושורשית,
זירת הקרב הרוחני שבו כלי הנשק המרכזי הוא הקללה.
אז הוא מסביר שהקללה יכולה לחול רק אם,
הוא אומר כך, הקללה יכולה לחול רק אם יש לה אחיזה כלשהי במציאות.
ציון הקלקול והדגשתו מעורר את הכעס האלוקי,
ובאותו זמן נוצרת האפשרות לקלל.
הדמות שבה הם בוחרים ואותה הם סוחרים כדי להוציא אל הפועל את התוכנית,
היא דמותו של בלעם.
באותה תקופה הוא גאון הטומאה ויש לו כישרון רוחני מובהק,
וכך נוצר ציר הרשע,
הקלקול והטומאה שמחבר בין בלק לבלעם".
עכשיו,
זה בדיוק העניין. זאת אומרת, אתה מכיר את הפירוש הנפלא של
עקדת יצחק?
רבי יצחק הראמה
הוא אומר, מה זה הקלחוך השור?
מה זה הדוגמה הזו שהוא נותן? לא יכולת לתת איזו דוגמה יותר אגרסיבית,
איזה אריה, מה זה קלחוך השור?
כאילו, זה מוזר כזה.
אז הוא אומר שהשור
מניח את הסנטר שלו על חלקת אדמה,
ובלשון שלו הוא מלחך את כל מה שמסביב. אז איפה נשאר הדשא?
מתחת לסנטר שלו.
אומר רבי יצחק הראמה, אנחנו מוגנים,
אנחנו לא מפחדים עם ישראל,
אנחנו בסך הכל רוצים באופן אלטרואיסטי לגמרי להגן עליכם.
כלומר, זה האנטישמיות הטהורה.
אני רק למענכם אני רוצה. אני מוגן, אני לא חושש.
כי לכוח השור, כי מתחתיי,
מתחת לסנטר של השור לא יקרה כלום. אנחנו בסדר, אנחנו מוגנים.
אבל אני דואג לכם?
אז תבואו איתי בבקשה, בואו נעשה קואליציה.
אבל יכול להיות, עכשיו זה הסבר אחד.
לא, אז שוב, לא כולם מוגנים. למה?
מה?
הרי זה מלא מלא מלכים קטנים.
נכון? יש שם מלא מלכים קטנים, חוץ מסיחון והוגעו ומלכים קטנים.
אז אתה אומר, עמון ומואב, בסדר, יש להם איזה הגנה,
נגיד, מואב לפחות,
אבל השאר לא מוגנים, הם יכולים לחסל אותם. אבל בעיקר לדעתי זה מלכי כנען גם.
זה סוג של מעצמה אזורית.
אבל אני חושב שהנקודה היא שבאמת מואב רוצה להגיד שהסכנה היא לא סכנה פיזית,
סכנה רוחנית מבחינתם.
כלומר, הם מפחדים שזה ישמוט את הקרקע מבחינה רעיונית
על הרעיון שלהם. וזה, זה לדעתי הסיפור.
כלומר, הרב אלישע מתמקד פה בסכנה הרוחנית שיש להם.
אז ככה,
אני מתלבט בגלל ש... טוב, בואו נעשה ככה.
אני רוצה קודם כל לגעת בפירוש של אור החיים הקדוש, כי הבטחנו, בגלל שהאזכרה של אור החיים הקדוש מגיעה בסוף השבוע הזה, ביום שישי,
אז אני רוצה שניגע בפסוק הזה, פסוק י' פרק כ"ג,
ונראה את הדברים של אור החיים הקדוש,
ודרכם אנחנו ניכנס לדברים של הנציב בסדר שהרב אלישע חוזר עליהם חזור ושנו לאין סוף בעקבות רבו
הרב צבי יהודה.
אז ככה פרק כ"ג פסוק י' מי מנה עפר יעקב
ומספר את רובע ישראל תמות נפשי מות ישרים ותהותהי אחריתי כמוהו.
אז אני רוצה שנתמקד רק
בפסוק תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. מה זה תמות נפשי מות ישרים?
למה בלעם רוצה שהוא ימות כמו ישרים?
אז אור החיים הקדוש מביא כמה פירושים.
הוא מביא כמה פירושים ואני רוצה שנתמקד רק בפירוש האחרון שלו.
וככה אומר אור החיים, מה זה תמות נפשי מות ישרים?
עוד ירצה
שבהגיעו ליום המיטה
ייטיב דרכיו
ממעשיו הרעים ותועבותיו
כי רשע שבאומות היה.
ואתונו שהייתה לו סוכנת,
בסדר, כמו שהזכרנו, דברי חז"ל,
כמאמרם ז"ל, תגיד עליו כמה הוא היה רשע ומתועב.
אלא,
שנתעבה שבשעת מיתה
ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות.
ולפי שעמד, מה בעצם אור החיים הקדוש אומר?
אור החיים הקדוש אומר שבלעם,
קלט שהוא לא יוכל להיות ישר בחייו
כמו עם ישראל.
אז הוא מקווה ומתפלל שלפחות כשהוא ימות הוא יהיה ישר.
הוא ימות כמו ישר, גם אם הוא לא יחיה כמו ישר.
כך הוא אומר, אלא שנתעבה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות.
ולפי שעמד על מזגו,
הכוונה, הוא הבין מי, מה שנקרא, איזה תכשיט הוא,
איזה גועל נפש הבן אדם,
והנה הוא רע בתכלית הרע,
ונמנע ממנו עשות יושר,
לזה שאל דבר שיכול להיות
שבשעת דכדוכה של מוות יהיה ישר.
הוא הבין שהמצב המוסרי שלו כל כך כל כך מושחת,
שלחיות כמו ישר הוא לא יצליח,
אז לפחות שימות כמו ישר.
וחי יוצא בזה, ככה מעיד אור החיים. לאור החיים יש המון בפירוש שלו,
פירושים פסיכולוגיים שנובעים מהיכרות מעמיקה עם כל מיני אנשים.
לפעמים הוא אומר איך מרגישים מוצאים להורג,
לפעמים הוא מסביר איך מרגישים אנשים ברגע של לחץ ופחד.
כאן הוא מסביר
אנשים שהוא הכיר, שימו לב, את התיאור הבא.
כיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש
כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו,
היו עושים.
הם היו עושים תשובה.
אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך.
כי דבר מלך עליהם, מלך זקן וכסיל.
הם אומרים, מה אני אעשה? תשמע, אני עובד אצל היצר הרע.
זה המלך זקן וכסיל, הוא הבוס שלי, מה אני אעשה? מה אתה רוצה?
אתה רוצה שאני אעשה תשובה? אני אעשה תשובה, אבל אחרי זה אני אחזור למה שהייתי לפני כן.
אז מה אתה רוצה?
אם הייתי יודע שאני עושה תשובה וזה נגמר,
הכל טוב.
אבל אני לא יכול, אני מיד אחרי שאני עושה תשובה, אני יודע מה יקרה.
רחמנא ליצלן,
ולא שאל הרשע שימות כמיתת הצדיקים שבישראל,
כי הוא מן הנמנע שיגיע השגה הזו.
לכן הוא לא אמר כמותם.
אז האורח חיים הקדוש אומר פה דבר מופלא,
שהבלעם הרשע ביקש בעצם לא לחיות כמו ישרים,
אלא למות כמו ישרים.
למה? כי הוא אמר, אני לא יכול.
עכשיו ראיתי כאן במהדורה של הוצאת עוז והדר,
יש הערות למטה.
יש כאן כמה דברים שאומרים על הדבר הזה.
לכאורה הטענה של הרשעים היא טענה שיש בה ממש.
כלומר, בן אדם אומר, שמע, אני מכיר את האופי שלי,
אני מכור,
אתה חושב שאני אעשה, אני אעשה טוב יום אחד, אחרי זה אני אחזור כבר למה שהייתי, אז למה זה לא ישתנה?
לכאורה יש פה איזו טענה.
אז הם אומרים כאן, מביאים כאן דבר מאוד יפה.
אומר ככה,
ביסמח ישראל
הביא דברי רבנו וכתב שם על טענת הרשעים.
אבל באמת טעותם על פניהם.
איך יוכלו עתה בעת חול ים לתאר בנפשם מה שיהיה בעת בריאותם?
בן אדם אומר לעצמו, מתי שכואב לו הגב,
איך אתה רוצה שאני ארוץ?
אתה יודע איזה כאבי גב יש לי? אני לא יכול לחשוב על הרוץ. אומרים לו, כן, בסדר, אבל חמוד, אתה תתרפא,
אתה תראה שאתה תוכל לרוץ.
הוא אומר, אתה מנסה לפרש מה יהיה בעתיד לפי ההווה שלך.
אבל יכול להיות שאם אתה תעשה סוויץ' בראש,
אתה תראה שהכל משתנה לך.
אז אני חוזר, אבל באמת טעותם על פניהם.
איך יוכלו עתה בעת כל ים לתאר בנפשם מה שיהיה בעת בריאותם?
כי אחרי התשובה באמת נעשה לבריאה חדשה ונמאס בעיניו מעשות כל רע.
כאשר עד עתה התאווה נפשו לכל התאוות.
כן אחר כך תמאס נפשו בכל רע ותבחר בטוב.
עד כאן.
וכן כתב בספר בית אברהם לרב הקדוש מסלונים,
לאחר שהביא דברי רבנו, וזהו וקידשתם היום ומחר,
שיתקדשו כל כך היום,
שכוח זה יחזיק אותו גם למחר,
ולא ידאג כלום מה יהיה בהמשך הזמן.
והיינו, וזה מה שכתוב: עוז והדר לבושה,
ראשי תיבות "עול" עוז והדר לבושה.
שיקבל עליו עול מלכות שמיים כשור לעול וכחמור למשא
בלי לחשוב מה יהיה התכלית,
אם יכול לעמוד בקושי מלחמה,
ויעשה תשובה שלמה,
מן השמיים ירחמו עליו
ותשחק ליום אחרון,
שישחק מטענת היצר הרע מה יהיה ליום אחרון.
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.
אז בן אדם לפעמים אומר לעצמו, תשמע, מה אני אעשה? איך אני אוכל להחזיק מעמד?
אל תעשה חשבון של מה שיהיה אחר כך. תעשה עכשיו,
אתה תקבל סייעתא דשמיא.
תקבל סייעתא דשמיא לשנות את הכיוון.
ואם אתה אומר, אבל ראיתי כמה פעמים ולא הייתה סייעתא דשמיא, לך תדע.
לך תדע. אתה לא יכול לדעת מה יקרה. יכול להיות שישתנה משהו בסיפור.
זה פירוש נפלא, נפלא של אור החיים הקדוש. זה קודם כל,
זכותו תגן עלינו.
זה בט"ו בתמוז בסוף השבוע כל אחד ידליק נר ילמד מדברי אור החיים הקדוש עכשיו באותו פסוק
כמובן
הרב אלישע היה מזכיר
פעם אחרי פעם ישרים
אז קודם כל פירוש נפלא נוסף של הנציב שיש בפרשה שלנו הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב איזה פירוש נפלא של הנציב יש על הפסוק הזה הן עם לבדד
מקף ישכון
כלומר, כשעם ישראל מתנהל לבדד, הכוונה שהוא נאמן לטבע שלו,
הוא ישכון.
אבל בגויים, כשהוא מנסה לצאת ידי חובת הגויים,
לא יתחשב.
וכבר למדנו פה, אם אתם זוכרים, הייתה סדרה שלמדנו על הקונטרס הנפלא של הנציב בעצמו, יש בסוף שיר השירים על האנטישמיות. יש לו קונטרס שלם,
שהפסוק הזה, אין עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב,
הוא עושה שם קונטרס ארוך ארוך על האנטישמיות. מומלץ מאוד.
לקרוא, אם לא, אפשר גם להאזין. בסך הכל למדנו את הדברים של הנציב.
אז ככה, מי הם אותם ישרים? שואל הרב אלישע.
מה הן התכונות שלהם?
אומרת הגמרא,
מהי ספר הישר? איפה הגמרא? עבודה זרה כ"ה.
נדמה לי שבדף היומי אמורים להגיע לזה השבוע או השבוע הבא.
אמר רבי חייא,
ברא הבא אמר רבי יוחנן, זה ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים.
אומר הרב אלישע,
ספר בראשית נקרא ספר הישר על שם האבות שהיו ישרים.
שואל הנציב, לכאורה המושגים צדיקים, קדושים,
יראה אלוקים, הם מושגים יותר מתאימים ומדויקים לתיאור אבותינו הקדושים.
מדוע אם כן בחרה התורה לכנות אותם דווקא בתואר ישרים?
הנציב מעיר שאנו מוצאים את התואר ישר גם ביחס לקדוש ברוך הוא.
צדיק
וישר הוא.
איפה?
זה כתוב?
בשירה תאזינו.
מדוע הקדוש ברוך הוא מכונה בתואר זה?
מבאר הנציב שהתואר ישר ביחס להנהגה האלוקית נועד להצדיק הדין בחורבן בית שני.
התארים קדוש,
צדיק ויראה אלוקים אלו תארים שמעידים על מעלה רוחנית ויש להם הרבה גינונים חיצוניים.
בסדר, הנציב אומר שם
שאנשי בית שני היו צדיקים ועמלי תורה,
צדיקים וחסידים ועמלי תורה ובכל זאת הקדוש ברוך הוא החריב את הבית. איך יכול להיות? למה?
כי הם לא היו ישרים בהליכות עולמים.
ככה הנציב אומר. מה זה אומר?
הוא אומר ככה: "בבית שני עסקו בתורה ואף היו גומלי חסדים,
אך לא היו ישרים.
והקדוש ברוך הוא צדיק וישר הוא,
ולכן אינו סובל אנשים שאינם ישרים בהליכות עולמים.
משום כך, לבסוף נחרב בית המקדש.
על זה הצדקנו עלינו את הדין צדיק וישר הוא.
שלמרות שבמבט חיצוני בית המקדש לא היה צריך להיחרב, כי היו דור של צדיקים ועמלי תורה,
בכל זאת מאחר והם לא היו ישרים הוא נחרב.
מה זה אומר ישרים?
אני הרבה פעמים ניסיתי להבין מה הכוונה של דברי הנציב.
בדרך כלל נוטים להסביר ואני לא אומר שזה לא נכון חלילה.
הרב צבי יהודה והרב אלישע היום מסבירים ללא הרף
שישרים בהליכות עולמים הכוונה אנשים בעלי מידות טובות.
בסדר?
אני אקריא מעט מלשונו הקדושה של הנציב.
הנציב בהקדמה המפורסמת שלו לספר בראשית,
כך הוא אומר,
קודם כל המשפט המפורסם, הוא אומר ככה: ועל זה היה צידוק הדין,
שהקדוש ברוך הוא ישר ואינו סובל צדיקים כאלו,
אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם,
ולא בהקמימות, אף על גב שהוא לשם שמיים.
דזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ. כלומר,
יש אנשים שבגלל שהם צדיקים
וחסידים
ואנשים נקרא להם אפילו אידיאליסטים,
לקדושה,
הם רואים מקום לגיטימי לייצר מחלוקות, מריבות וסכסוכים על ערכים.
והדבר הזה מחריב את היישוב.
והנציב אומר, הקדוש ברוך הוא לא סובל צדיקים כאלה.
זו אמירה מאוד מפליגה.
וזה היה שבח האבות, כך הוא אומר בהמשך. שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר,
עוד היו ישרים.
היינו?
שהתנהגו עם אומות העולם,
אפילו עובדי אלילים מכוערים,
מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר הוא קיום הבריאה.
עכשיו, תשימו לב איך זה מתכתב בצורה מדהימה עם הסיפור של האתון.
למה שם השם מופיע בפעם הראשונה בסיפור של האתון?
כי הקדוש ברוך הוא מה אומר לבלעם? אני לא רוצה להרוג אותך.
אני רוצה שאתה תתקן את דרכיך.
כלומר, איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם?
אני רוצה שאתה תחיה.
לא רוצה לחסל אותך.
אני לא רוצה להחריב את העולם.
איך יכול להיות? הרי הוא רשע, מגיע לו.
אני לא רוצה.
כלומר, מה הכוונה שהאבות היו ישרים בהליכות עולם?
שהם היו כאלה שמבינים באינטואיציה הרוחנית שלהם מה המגמה של הבריאה.
זאת הכוונה.
כלומר, לפעמים שבן אדם, גם צדיק וחסיד,
עלול להיתקע בתוך קונספציה שהוא אומר,
אני יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה,
אבל הקדוש ברוך הוא אומר לך, לא, לא, תשמע,
עם כמה שאני רוצה את כל מה שאתה נלחם עליו,
אבל אני רוצה יותר מכל שהעולם לא ייחרב.
ואם אתה תמשיך בכיוון שלך, העולם ייחרב בסוף.
אני חוזר על הלשון של הנציב.
וזה השבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי השם באופן היותר אפשר,
עוד היו ישרים,
היינו שהתנהגו עם אומות העולם,
אפילו עובדי אלילים מכוערים,
מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם,
באשר היא קיום הבריאה.
כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל לסדום,
אף על גב שהיה שונא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם.
והוא נותן כאן דוגמאות של כל האהבות.
אז הוא מסיים את ההקדמה ואומר,
ובלעם,
בשעה שהייתה רוח הקודש עליו,
לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שהינו צדיק וחסיד כאברהם, יצחק ויעקב.
אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה,
אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ.
הוא אמר, מילא אני לא צדיק וחסיד,
אבל איך יכול להיות שאני ברמה הכי פשוטה רוצה להרוס את העולם?
זה מזכיר קצת, נכון, את הדברים שהרב קוק כותב על נשמות של עולם התוהו.
שהם רוצים להחריב את העולם, יש כאלה שרוצים להחריב את העולם, לא כדי לעשות אותו יותר טוב,
שפשוט אשכרה, הם פשוט כל דבר רוצים להרוס.
להרוס לשם להרוס.
אז הוא אומר,
וכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ,
שאם שראוי היה לא לשנוא את ישראל תכלית שנאה באשר שהם הבני אברהם, יצחק ויעקב,
וראשם במקור הקדושה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקור רומה שלמה,
ואינה דרך ישרה בקיום העולם.
ועל זה צעק תמות נפשי מות ישרים,
היינו מקיימי הבריאה.
הלוואי שאני לפחות אמות
כמו הישרים, לא הצדיקים, לא החסידים.
ובדברנו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר, ספר הישר,
שהוא ספר הבריאה.
כלומר,
מה מסביר הנציב? מה זה ספר הישר, ספר הבריאה?
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
רוצה לקיים אותו.
מה מקיים אותו?
ישרות.
לפני שאתה צדיק, לפני שאתה חסיד,
עורך הרב אלישע אומר פה בשיחה,
בכל ספר בראשית אין טבילה אחת במקווה.
כל ההידורים של הדור הזה,
כל הגינונים, כל הלבושים החיצוניים, לא כתובים בספר בראשית.
ספר בראשית כולו עוסק בדרך ארץ.
ספרם של אברהם, יצחק ויעקב,
כשאבינו שבשמיים נותן משימה הם אומרים הנני הנה אני מוכן להיות אני כי אתה אבא שלי קראת לי רק על גבי הנכונות הפשוטה הזאת בונים את כל הקומות הרוחניות.
כמה הדברים האלה נפלאים נפלאים ומופלאים
ואני חושב שבימים כאלה שאפשר לראות בצורה כל כך מובהקת
מה בינינו לבין אויבינו
מה בין בני לבין חמי
מה בינינו לבין הרשעים האלה,
שאפילו ישרים אי אפשר לומר עליהם,
ודאי שלא צדיקים וחסידים,
אבל להחריב את העולם כפשוטו, להרוס את העולם,
לא לקיים את העולם.
ומולם עומדים ישראל.
עומדים ישראל שרוצים בכל כוחם רק להחיות את העולם,
לקיים את העולם,
להיטיב ולנסות לאפשר אפילו לרשעים היותר גדולים לעשות איזו תשובה.
אנחנו נמצאים מול אנשים כאלה רשעים של הטוב
את הטוב הם רוצים להחריב.
ואנחנו, אפילו לרע, אנחנו רוצים לתת איזה צ'אנס שאולי ירצה לתקן את עצמו.
מה בינינו לבינם?
ישרים מול עקומים.
אבל יש כאן גם לימוד גדול, וכאן אני חוזר עוד פעם לסיפור של האתון,
שלפעמים גם בן אדם
טוב מאוד,
טוב מאוד,
עלול, אם הוא לא מתחבר למדרגה של הישרות הפשוטה שלו,
להתעקם
עקמומיות גדולה מאוד.
זה גם נקודה חשובה.
הפשטות
מתיישרת,
ולפעמים התחכום מתעקם עקמומיות מאוד מאוד גדולה.
שנזכה בעזרת השם
להיות ישרים,
על גבי זה אפשר גם צדיקים וחסידים בעזרת השם, אבל ישרים זה א',
ושנזכה וזכות הצדיקים הגדולים, רבנו הרב אלישע אור חיים הקדוש,
שנזכה בעזרת השם בסוף השבוע לציין את האזכרה שלו,
תגן עלינו ועל כל עם ישראל לגאולה ברחמים רבים, אמן וכן יהי רצון.
תודה רבה.
אז מוריי ורבותיי,
למי שיש עדיין עוד קצת כוח,
אנחנו נמשיך בסוד השבועה.
אני אקח רק ספר ונמשיך.
