טוב, שלום וברכה.
אנחנו רוצים לעסוק היום מתוך הפרשה על הפסוק שכבר כולם רואים אותו במלחמה,
"אין עם כלביא יקום כי הרי יתנשא".
זה נאמר על ידי בילעם הרשע.
למה זה נאמר על ידי בילעם הרשע?
ואנחנו עכשיו משתמשים בזה בכל המבצעים וכל ה... זה, ואיך מתייחסים לזה כשדווקא זה נעשה על ידי גוי רשע שהוא מציג את זה.
ואנחנו נראה שאנחנו, חז"ל, דורשים את זה בצורה אחת,
ובמציאות
הגויים תופסים את זה בצורה אחרת.
זאת אומרת, אנחנו רואים כאן איזה,
הגויים רואים איזה צד מלחמתי מאוד גדול, שאנחנו בעצם באים, נלחמים כלביא וכארי,
אבל החז"ל אומרים שבעצם מתייחסים לזה, אנחנו נראה את העניין של המצוות,
וככה גם הגויים באים לידי ביטוי.
זאת אומרת,
הגויים מבינים שהתשואה של ישראל במלחמה היא קשורה לאיזה עם שיש בו איזה משהו מיוחד.
ובגלל זה זה דווקא נאמר על ידי גוי.
בואו ננסה, יש כאן סקירה, אנחנו נעבור עכשיו ככה איזה עיון איתכם, איזה,
ככה את כל המפרשים, שככה אמר הרבה מפרשים, מה שנספיק בעיקרי הדברים, תראו שיש כאן איזה משהו חורז.
אנחנו תמיד עוברים על המון מפרשים,
על מנת, מה לעשות, לראות שיש כאן איזה פאזל שהוא בונה למקום אחד ונבנה למקום אחד,
בגלל זה אנחנו נראה את הדברים. אז בואו נראה.
נתחיל מרש"י.
אין עם כלביא יקום.
כשהם עומדים משנתם שחרית, הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות,
ללבוש טלית, לקרוא את שמם ולהניח תפילין.
ובעצם חז"ל אומרים את זה,
אז מה זה ארי?
הבוקר, הבוקר אצלם מיוחד,
הם ישר מה עושים בבוקר, לא הולכים לאיזה משתה או הולכים לאיזה לים או פשוט, מה הם עושים בבוקר קודם כל?
הם מצוות, טלית,
קריאת שמע, תפילין,
וגם כן בסוף היום שלהם, בלילה למיטתו,
מה הוא עושה קריאת שמע, מיטתו, מפקיד באחור ביד המקום,
ואז הקדוש ברוך הוא בעצם בא מהחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא אומר כאן רש"י,
שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים.
רש"י בעצם הוא מסביר את הדברים. זאת אומרת, אנחנו אומרים קריאת שמע,
אנחנו מכין תפילין,
שימו על הציצית, והקדוש ברוך הוא מה עושה?
הקדוש ברוך הוא
שומרם ונלחם מלחמותיהם.
בסדר? זה רש"י,
בעצם מה עם ישראל עושה?
בתנועה של הארי ולוי,
ומה הקדוש ברוך הוא בעצם מתוך כך גורם במלחמה את התוצאה האדירה של הניצחון במלחמה.
אדם חיילים ישתה, נתנבט שאין משה אמת על שיפיל ממלכי מדיין חיילים וירגו אמהם,
שנמוות בלעם בן-באור, הקוסם,
מה שיקרה בסוף, גם בלעם ימות יחד עם מדיין.
אבן עזרא,
במקור השני,
מסביר
אין עם כלביא יקום,
מה זה כלביא יקום? רמז כי נצח מלכי כנען.
כנען, מלכי כנען, שבע תומות כנען, הם היו חזקים מלך 31 מלכים,
ואומר בלעם הרשע,
מה אתה חושש, שהם יכנסו לארץ? הם יכנסו לארץ וינצחו את כולם.
הקרוב לדעת, הדבר הקרוב, כמו מלחמת מדיין, שלא נשמעה מלחמה כמוה,
של נפקד מזרע ישראל אחד.
אומר מלחמת מדיין זה הייתה שואה אדירה.
למה?
כי בדרך כלל, במלחמות,
כל מיני הביניים,
כשהיו נלחמים, ברור שאת המלחמה של פנים לפנים עם חרבות,
ברור שאנשים הולכים ליפול שם,
ושם הלא נפקד מזרע ישראל אחד,
ומתו חמישה מלכים ונפש אדם אשר לא ידעו משכף זכר היו שלושים ושתיים אלף.
וזה בעצם עם כלביא יקום, מראה על כוח תשועה אדירה שיש בעם ישראל.
בכור שור, מקור השלישי,
אומר אין עם כלביא יקום, למה כלביא? כלומר, אתה היית סבור להשפילם?
לא כן, אלא התנשאו והתגברו כלביא וכאריה.
כן, אז זה בעצם העניין של הזה, והאונקלוס מסביר שלא יש כבלילה עד שיאכל טרף וישתה דם חיילים, כמו ארי,
שטורף כשהוא שבע, רובץ ושוכב. זאת אומרת, בואו נראה מה זה, כי לוי יקום או כי הרי יתנשא.
בואו נבין את זה. רבי חיים פלתיאל, מקור רביעי,
מסביר
מה זה הלוי ומה זה הארי.
אומר רבי חיים פלתיאל, כאן הזכיר לוי קודם ארי,
וכן מן הקימה,
כן,
כי לוי יקום.
לכמה מקדים ארי ללוי, לגבי שכיבה,
דחב כארי.
למה בשכיבה אתה מקדים את הארי?
יש לומר, דלוי,
יותר מסוכן לטרוף
וידוק בטריפה יותר מן הארי.
הלווי אומה רוצה, כן, הלווי, אנחנו יודעים שהלווי זה סוג של לביאה,
היא יותר מסוכנת לטרוף, ובשלת הטרפה ממהר לקום לטרוף יותר מן הארי.
הזינוק שלה,
הוא מכר לשקוב מן הטריפה יותר מן הארי.
זאת אומרת, הכוח, מי שפועל ידוע שהארי עניינו יותר, הוא יותר שוכב,
והלוויות מביאות לו את האוכל, הם יותר כוח ציד הרבה יותר מהם, מהארי.
ולאחי קלידתך, התחלתי ליציאת מצרים, כשמתחילים להרוג בשונאיהם,
מדמים אותם לכיבם ולטריפה.
פעם יצאו יוצא ממצרים ומתחיל
ליצור משהו גדול בעולם,
אז מה זה קודם כל? כלווי.
על כן מקדים לאבי לארי, דהוא ממהר לקום ולטרוף.
ולקמן כבר עקו שונאיהם דכתיב ועצמאותיהם יגרם, ורוצה לומר על המנוחה המדמה לשכיבה,
הוא מקדים כארי, כשאנחנו מדברים על שכב כארי,
כלווי מי הקימנו,
למה? ללוויה.
למה? כשהוא ממהר לנוח מטריפה.
כשהוא שוכב, דווקא הארי הוא יותר ממהר בשכיבה שלו מאשר הלווי.
ויחי משמע, ישנם לא ישכב עד יאכל טרף. אז אנחנו יודעים שבעצם, אם נסביר את זה,
לקום של... לטרף עצמו, הלווי יותר חזק.
לשכיבה, הארי יותר חזק. אבל לבוקר,
אין עם כלווי יקום.
זה הקימה, זה הבוקר.
ללילה,
ישכב כארי, דווקא כארי.
ולא ישכב עד יאכל טרם ודם חיילים ישתה,
ולא כתוב שעם דומה לארי ולהביא שינו שוכב ושתורף ושותה דם חיילים.
אז זה בעצם ההסבר, רק נסביר שאריה,
כתוב בבוקר,
איך אתם רואים בשולחן העורך הראש, התגבר כארי,
לעמוד בבוקר.
הארי באופן כללי,
זה חיה מאוד מאוד ישונית.
מה הבעיה של הארי?
שאנשים באים נגיד באפריקה ובאים מטייל,
ואתם רואים אריה ברחוק מהם, מצלמים,
מה הסכנה?
שבשנייה אחת הוא מתהפך,
התגבר כארי. זאת אומרת, הוא במצב השנוני מאוד, הוא יכול להתעורר,
כמו שמספרים לזה אנשים שבאפריקה פתאום,
אחרי כמה שניות הוא לידם כבר.
לא חיה אחרת שהיא תמיד רצה או היא תמיד במרוצה.
הארי, המצב של המעבר הזה בין שכיבה לבין קימה,
זה הארי.
עכשיו בואו נבין כל אורזות,
אז תראו, קודם כל אנחנו רואים במפרשים עכשיו שמדברים כאן, מה? על קריאת שמע,
על הבוקר לתפילה. מה עוד יש לנו עוד ארי?
מה עוד יש לנו כארי עוד?
בואו נראה.
אין כלל אבי, אומר רבנו בכי,
רמז שינצח מלכי כנען.
ויותר נכון, שיהיה רמז
למלחמת מדיין, שלא נשמע מלחמה כזו. כמובן, כמו שראינו,
שאין נפקד איש מישראל,
לביתו חמישה מלכים וכן הלאה.
במדרש, בעת החומה. אין עם כלל אבי יקום, כשהם עומדים ממיטתם,
הם מתגברים כארי וחוטפים המצוות, שישי תפילין וקריאת שמע. זה המדרש.
שימו לב, רש"י מביא את המדרש הזה,
ואחרי זה הוא אומר משהו אחר.
וקריאת שמע, הבעיה לא ישכב עד שיאכל ומחבב כל מזיק הבעיה לטורפו.
כן? ואז בואו תראו,
קורא קריאת שמע ויתחרף כי יאכל, הקדוש ברוך הוא ניחם בעדו,
ועוד דרשו, לא ישכב עד יאכל טרף,
התנבא על משה שלא ימות עד שינקם הם, שנאמר,
נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים ואכל תעשה כל עמך.
אז בעצם אנחנו רואים שגם בן דברי חם מביא את הצד המצווה של עם ישראל,
שמקמים באופן כללי בתוך בתיהם.
מה זה קשור למלחמה?
אז בואו תראו.
הבעל הטורים גם כן מביא את הרמז,
הפוסק מתחיל בה, מסתיים בה, שמשה יהרוג את זה לחמשת מלחמי מדיין,
אבל אספורנו עכשיו מתחיל לדבר על הצד הפשט שבדבר.
אומר אספורנו,
כלוי יקום,
אומר אספורנו, להילחם עם מי שלא נלחם בם כלל.
מה זה כלוי יקום?
יש לנו את ישיבת מלאכי כנען,
יש לנו בעצם מלכים שבאו נגדנו,
אבל ליצור מלחמה עם עם שתגיד שמע, הוא לא בא נגדנו ישר,
כמו מה שרוקים עם איראן,
כביכול הם רק מאיימים מרחוק.
להילחם עם מי שיאכל בם כלל עד יאכל טרף,
יאכלו ויבהרו אותם האומות שהם טרף
מעכשיו לשניהם, כי אמרו, כלחמנו הם. זאת אומרת,
יש מצב
שעם ישראל,
הוא מתחיל להילחם,
ואז כל האומות
זה יהיה כמה? כמו לחם,
כלחמנו הם.
בואו תראו למה זה כתוב,
איך כתוב הפסוק שם?
כי אשתה מה? כי אגיד נשא?
אשתה דם, נכון?
זה אשתה דם, בואו תראו את הזה, אנחנו נראה את ההגדרה שבזה.
דם חיילים אשתה.
נשמע קצת יותר מדי סדיסטי, זה משהו כזה, נכון?
מי שיש לו חייל חלש, אנחנו נראה את אורחם הקדוש, ננסה להבין את מה זה אדם חיילים ישתה, בסדר?
ממשים בזה, בכל מיני אלפיית מצות, חס ושלום, בואו נראה.
האנשי הקדוש מביא,
באמת, מתחיל כבר לפתוח את המחשבה.
ככה לאט-לאט, בואו נפלו את המחשבה.
העניין כי לביא יקום, אומר האנשי הקדוש, הנה לביא, הוא חלש,
והרי הוא גיבור בעצם.
ונבוא לעניין.
אז זהו, לביא, או בעצם יש שם כאלה, דורשים את זה כלביאה.
והיא בעצם כללווי, אין מושג לביאה, זה מושג שבעצם בא לידי ביטוי כללווי.
אבל לביא זה בעצם הנקבה של הארי.
יש מסבירים שהלווי הוא לפני הארי. זאת אומרת, יש כפיר,
יש כפיר, יש לביא ויש אריה.
בכל הסדר של הגדילה של האריה.
אבל בעצם הלווי זה משמע שהם בעצם אותה נקבה ככה נראית במפרשים אחרים.
והנה הנביא הוא חלש והארי הוא גיבור בעצם. ונבוא לעניין, אמר, אשר חשבת להכניע כוח ישראל
על ידי היעדר מהם משה רבנו עליו השלום,
עד שלא יוכלו להיכנס לראש הארץ, אינו כלום.
זאת אומרת, תגיד עכשיו משה רבנו לא ייכנס לארץ,
כמו שראינו בפרשה הקודמת.
והנה הם עם כלווי, שהוא מסוג אריה, אך נחלש הנקרא לוי,
כן אחר סילוק משה כלווי, יקום בכיבוש הארץ, ביריחו,
ולא כארי.
אז עכשיו, בגלל שמשה רבנו לא נכנס לארץ,
אז אולי יש כאן רואה איזה בילה מרשה שמשה רבנו לא נכנס לארץ,
האם אפשר לתפוס אותם?
שמשה רבנו לא איתם?
"והטי החולשם היא כי מיד יכלו ליפול בעניין העי,
אבל אחרי כן הוא כארי התנסה.
שיתגבר, שיגבר יותר על מלכים רבים בכוח גדול". זאת אומרת, בהתחלה
אנחנו נתכנס לארץ ויהיה איזה תהליכים שאולי יפלו כאן, יפלו,
יפלו בעצם במלחמות, אבל אחרי זה
יגבר יותר ויותר.
"עד גדר לא ישכב, אחד יאכל טרף", והוא אמרו,
"שמש בגבעון דום",
שלא רצו להשאיר קצת ליום אחר, נכנסים ללחימה
בלי סוף, כן? רוצים לגמור, לפרוס את הכל.
כי בשלו ישכב בלילה עד יאכל ולאכל טרף, אז בעצם ההסבר הוא שיחשי הקדוש,
שמש בגבעון דום ואיך בקהילון, למה הוא לא ישן? כי הוא רוצה לגמור ביום הזה את כל המלחמה,
כמו שנאמר על יהושע.
ואז עם דם חיילים הוא הביזה והשאל ישתה,
כי לא ישכב עד שיעשה שני הדברים, אחיית בשרם בחרב,
ושתיית דמם וממונם,
אז מה זה הדם כאן? זה בעצם דמים, דמים, מה זה דמים?
דמים זה כסף.
אז שתיית הדם זה לא מעשה זה, אלא שתיית הדמים זה בעצם לבוז את כל ממונם של הגויים.
"טרם ישכבון", גם כיוון ביומו הוא יאכל, כאילו יקדישו לשמיים השלל קשו בירכו,
"בל יימשך מכשול כמעשה אחר", אנחנו בעצם בסוף, הוא משאיר את הכל, את כל הביזה,
הוא לא יאכל את זה.
אז זה בעצם מתחיל כבר להסביר קצת את המלחמות בארץ,
כמו שהשייח חזוש מסביר.
עכשיו,
בשפתי כהן אנחנו נראה שזה ממש סדר המלחמות ההיסטורי שהעם ישראל עובר,
לפי הפסוק הזה, בסדר? בואו נראה את זה.
ברוך אתה ה' אלוהים מלחמת העולם שקונה מדורם.
אומר השך,
בשפתי כהן,
אין להם כי לביא יקום, נתנבאה מלחמת מדיין, שנאמר בה,
נקום ונקום במי ישראל מבין את המדיינים.
אל תקרא יקום אלא ייקום.
מה זה ייקום?
כי הרי התנשא על שלושים ואחד מלכים.
לא ישכב עד יאכל טרף, לעמות משה עד שיקום ממדיין,
וכן יאכל טרף בגימטריה בלעם, מדיין ומלכיה.
ואמר ולא ידע מה אמר,
ומתנבא על הירגתו ועל הירגת מדיין ומלכים ואינו יודע מה אומר.
זאת אומרת, בלעם אומר את זה, והוא מדבר על מה?
על מה יקרה לו שהוא ימות.
בדם חיילים ישתה, בגימטריה אלו שלושים ואחד מלכים.
אומר המדרש:
אין אומה בעולם כיוצא בהם.
הרי הם ישנים מן התורה ומן המצוות,
עמדו משנתם, עומדים כאריות,
חוטפים מצוות, לובשים ציצית, מניחים תפילין,
קוראים קריאת שמע, ממליחים מהקדוש ברוך הוא ונעשים כאריות.
ומפליגים דרך ארץ למשא ומתן.
ואז תראו מה קורה בעצם.
אם נתקל אחד מהם, או אם מחבלים באים לגר באחד מהם,
תראו מה עושה אשך. אשך אומר שמה שנאמר בקריאת שמע בחז"ל,
שזה קריאת שמע,
הוא אומר, זה הצעד המלחמתי.
למה?
כשעים מחבלים באים עליהם,
ממלכים בקדוש ברוך הוא ואומרים שמע ישראל והם ניצולים.
כן, אפשר להסביר את מה ששחר אמר את זה לפני אלף שנה.
איפה ראינו את זה?
איפה ראינו את זה?
כן, בעוטף,
בשמחת תורה,
שמי שצעק שמע ישראל,
זה מוצגית שמע ישראל.
ממלכים בקדוש ברוך הוא ואומרים שמע ישראל והם ניצולים.
לא ישכב עד יאכל טרף,
כשאומרים השם אלוהינו השם אחד,
בורחים המחבלים מפניו
ומלחשים אחריו ברוך שם כבוד מלאכותו לעולם ועד.
והוא נמסר בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה.
אנחנו מבינים בעצם ששמע ישראל זה לא, כלומר זה עכשיו מסביר שזה פעולה מלחמתית.
כשאתה אומר שמע ישראל,
כתוב שם השם עליך ונקרא עליך, זה תפילין,
אז זה פעולת מלחמה,
ככה מסביר שך.
וכשבא לישן מפקיד ורחול הקדוש ברוך הוא שנאמר בידך הפקיד רוחי.
וכשנאום ממשנתו, ממליך מלך העולם, הקב"ה.
אנחנו מבינים כאן, עכשיו תראה שבעצם הוא מחבר בין המדרש לבין הפשט המלחמה.
שרום הלילה הם עושים אותו שמורי היום,
השעה משלמנו בבוקר, ודם חיילים ישתה,
נתנבא שאין משה שוכב עד שיעשה נקמה,
בואו חמשת מלכי מדיין, כמו שראינו,
לא ישקף עד יאכל טרף, זה בלעם, ודם חיילים ישתה,
אלו מלכי מדיין.
אמר להם משה לישראל, בלעם הרשע עושה לכם כשפים ומפריח
לחמש מלחמי מדיאן. בסוף, ממש כמו סופרמן, הם עפים באוויר.
מה עושים? הראו להם ציץ, ששמו של הקדוש ברוך הוא סקרו את הציץ,
כלומר קודש השם,
מעמידים אותו מול,
הוא היה לוקח את זה בפנחס, מעמידים אותו מול חמש מלחמי מדיאן עם בלעם,
והם נופלים.
מה כתוב בקציץ?
קודש השם.
אתה יודע שהוא כן, שכלי הקודש, זה הצי שכתוב בו קודש השם, ואת מלכי מדיאן הרגו לחיילים בגללם בן ברוס, זאת אומרת, אנחנו מבינים שבעצם יש לנו כאן קשר בין התפילין,
בין המצוות, למה? להפלת
אותם גויים.
בזוהר,
הוא מביא כאן את הזוהר, השך מביא את הזוהר, של לשכב ותאכל טרף,
הוא אומר, מי העם תקיף כישראל, שקם בבוקר,
כמו אריה,
להתפלל,
ואומר שירים ותשבחות,
ומשתדל באורייתא,
ולא, וכאשר אדם נמצא על מיטתו,
הוא מקדש שמו וממליך אותו למעלה ולמטה בקריאת שמע.
ואומר הזוהר,
ואז דבר, מה זה העם כאבי יקום? אומר הזוהר, זמינין היעלמא אמה למכם על כל עמין דכנען,
כשעם ישראל בזכות הדבר הזה שהוא משמע ישראל וכל כזה, מה הקדוש ברוך הוא יעשה להם?
אומר הזוהר, יבוא עם שאמה למכם על כל עמין דכנען, כארי יתגבר,
והוא יתקוף
כל אותם גויים,
ועושה את הפעולות האלה כמו אריה,
שיעמוד על הטרף שלו.
וכן, כתוב, ועכשיו יש הסבר, וזו נקודה כאן,
שאומר הזוהר, ובזה אנחנו נבין את המהלך, את הקומה הבאה.
אומר הזוהר הקדוש,
אינם כלביא יקום,
מה זה כלביא יקום?
לקרבה קרבנין וילבן קמא מריאון לגבי מטבחה.
מה זה כלביא?
שבמזבח,
כשבאים בבוקר, קרבן השחר,
שמעביר עליו קורבן השחר, זה מה?
זה קורבן השחר שהוא כנגד העם כאבי הקום.
וכשיש לנו, כשכתוב שבשעת הקורבן המזבח,
מה רואים? שיש איזה, כשהקדוש בראשון מראש את זה, רואים את זה כמו אריה.
שאריה רבוץ על המזבח, ככה כתוב גם בגמרא, וככה המזון מביא אותו.
ואתה רואה את האריה תקיף במזבח, וכשאם יש לזה זכאים.
אבל אם הם לא זכאים הם רואים את זה כשהמזבח רואים את זה רק על, רואים כלב.
והייתי צריך לעשות תשובה.
אז הוא אומר כאן, עכשיו בוא נבין כאן עוד קומה גדולה.
זאת אומרת,
מה זה כלביא יקום?
זה מה זה? בית המקדש.
אין לנו היום בית מקדש, אז מה אנחנו עושים?
קריאת שמע.
מה אנחנו אומרים בקריאת שמע? מה אנחנו אומרים? מה הסוגיה שדיברנו עליה? מה הסוגיה הראשונה בש"ס?
ואתה קוראים קריאת שמע? מתי משלם שמה? שהכוהנים יחסיכו בתרומהם. מה זה קשור כהנים יחסיכו בתרומה? אמרת הגמרא לא.
תגיד לי מתי, אבל אני אגדיל לך שהנקודת הציון
היא בית המקדש.
קריאת שמע, אתה יוצא לגלות,
אין לך בית מקדש, אבל תזכור,
הנקודת הציון זה בית מקדש,
זה המקור.
וזה הזוהר מביא,
לא כמו שהסברנו על תסיסי לתפילין, אלא מה?
אלא כארייה שרובץ,
כארייה רובץ שרובץ על המזבח,
זה בעצם קורבן השחר, קורבן ההרביים,
זה כארי יקום.
הלאה.
ככה מסביר עכשיו המהר"ל מה זה בעצם ההסבר שאומרים על שחרית
גיבורים כמו כך כאר"י, כלווי,
מה זה העניין הזה?
אומר המהר"ל ככה במקור העשירי, לפי שאני קורא את זה באמצע,
אני אדגיש לכם,
שמי שעושה מצווה,
אומר המהר"ל, ואז מחבר לנו את הדברים,
פועל פעולה אלוהית נפלאה.
אנחנו לא מבינים, אבל אדם עושה מצווה בחדר חדרים ומשפיע על הטייסים שנמצאים עכשיו, מאיפה?
בעומק המערכה.
בא מהר"ל ואומר לך, אני מחבר לך בין הפאזל.
אה, בחז"ל דורשים מצוות, ציצית, תפילין, קריאת שמע?
מצוין, אומר המהר"ל.
אתה עושה מצוות?
עושה מצווה, פועל פעולה אלוקית נפלאה?
אז מה קורה?
וכך היה שכל אומה, כל מעשה האומה הזאת
אינם מעשים פחותים ושפלים, אלא מעשים נוראים וגדולים.
והמצוות, ואז מה קורה?
זה משפיע על עומק המלחמה.
כמו חמים ז"ל, תלמידי חמים עושים ודומים כי נשים עושים גבורה כאנשים, כי התורה היא אלוקית.
כאשר לומד ומתגבר בתורה, היא הגבורה עם הדברים האלוקים, כי אין עשיתם מצוות, כי אין זה לגמרי.
זה גבורה, אדם שבא ומנסה, מתעמק בתורה ומעמיק בתורה,
זה משפיע על המערכה, כי לוי יקום וכארי יתנשא.
עד כאן מלאך אחד. עכשיו בואו נראה מה אורח ים הקדוש מביא, שבעצם השבוע ההילולה שלו,
של אורח ים הקדוש,
ביום חמישי בלילה, אני חושב,
ותראו מה, איך הוא מסביר את הדברים. מי שיש לו לב חלש, יכול לצאת.
שימו מה שאנחנו חייבים הקדושים מסבירו, בסדר?
אומר לך היום הקדושים ככה:
"הן עם, אמרו הן,
על דרך עמרם ז"ל, מלאך רע עונה אמן בעל כוחו.
בלעם עצמו אמר הן,
כן, יהיה זה אם זה כלביא יקומו כארי.
ואומרו כלביא פירוש כמעטו ראשונה,
אינו כשר העולם.
שבתחילה,
להיות חסר על התלמדות המלחמה,
לא יעשה גבורות. בהתחלה עם ישראל עדיין לא בקי בכל המלאכת המלחמה,
אז הוא יהיה כלבי, יקום, יעשה נפלאות, רק כלבי.
כמו שכן היה, שאגם שמאודו היה שבוי בבית הבור, מעונה.
בסבל אנוש, אף פי כן, בקיצתו את העיר הפליא לעשות בסיחון ואוג.
עם ישראל היה בתוך המצרים, והיו כעבדים.
ועכשיו אתה רוצה להוציא אותם, עכשיו להיות אנשי מלחמה, מעבדים?
אז לאט לאט זה התחיל בתהליך, בהתחלה סיחון, ואוג,
ואמר עוד כארי התנשא, פרוש דרך ורם ז"ל,
ג', כל הזמן שמזכינים מוסיפים כוח כארי. אומרת הגמרא,
זו אזהרה שם שיש לנו כמה חיות
שמזכינים,
ככל שהם יותר מבוגרים, הם מה הם?
יותר חזקים, יותר מסוכנים. בדרך כלל האדם שהוא יותר מסכין, אז הוא נהיה יותר חלש.
יש כמה בארי,
כשהוא יותר הוא נהיה יותר זקן, הוא נהיה יותר חזק.
ואומרו התנשא שמתנשא ורם בכוחו, שהגם שיעברו עליו כמה מלחמות,
לא מפני זה יהיה נחלשים אל הולכים ומתגברים.
עוד ירצה אומר אוחם הקדוש, שמלבד כוח אשר עשה אשם בהם,
עוד יהיה בעיני כל האומות מדרגה גדולה לפחד מהם.
כי אומרו, וגם נמוגו.
והוא אמרו כלביא עקום זה בערך קבורתו, ובערך מה שיהיה נחשב בעיני העולם.
וכי הרי התנשא פה, שיותר ממה שהוא יהיה,
שהוא יהיו מתנשאים בעיני העולם. זאת אומרת, בעצם העולם יתייחס למוח העם הקדוש,
יראה אותם כמו לביא,
אריה, כמו תמונות של מלחמה שאנחנו רואים עכשיו בכל מיני,
בכל הרשתות,
כי העולם מסתכם עליהם כמו אריה שקם מתרדר מתו.
לא ישכב. פירוש אין הלילה
מפלט לנוס מפניו כי לילה לפניו כיום העיר.
יש לך מלחמה בלילה, כן, כל המלחמות תמיד,
תמיד מתי מלחמות הן, לישראל?
בלילה.
אז למה דווקא בלילה?
כוח ההשפעה,
כל הלחימה היא דווקא תהיה בלילה.
למה? כי אהל לפניו כיום יאיר, וצא ללמד מיהושע, שאמר לשמש שתעמוד ולא אץ לבוא, וכדומה.
והוא אמרו, לא ישכב עד יאכל טרף.
אבל למדת שבזמן שכיבה מתעסק הוא באכילת טרף.
ואומרו, ודם חללים ישתה.
למה? לפי שטבע אנושי, כשהרבה להפיל חללים,
תיכר בעיניו נפש הנשארים.
לזה אמר אוי להם לאומות,
כי מאלה אדם בעיניו כמשקה אשר ישתה.
ולא נחשב בעיניהם אדם בגדר הריגה, אלא בגדר שתייה.
זאת אומרת, יש לנו מצב שהיחס למלחמה אצלנו,
בהתחלה, מה אתה עושה?
אתה יאכל טרף.
אחרי זה שתייה, שהיא דבר יותר קל.
זאת אומרת, עם ישראל הגיע לרמה כזאת של כוח לחימה,
כבר זה יהיה בגדר שתייה.
ודווקא לומר, ישתה, לפי מה שהקדימנו כאן על ידי הריגת עכו,
נדבקים חלקי הקדושה בעם השם, וזה מהלך שעכשיו רוחב הקדוש פותח אותנו, את המחשבה.
בסוד כי לחמינו הם.
כמו כן אמר כאן אשתה ואבין,
למדנו מכאן אדם שחשוב משקה.
בואו נבין את ההסבר.
רוחב הקדוש עכשיו פותח את המחשבה.
הוא אומר בעצם במלחמה אתה עושה ללקט,
אתה הולך לברר אם זה סוד קדושה בעולם.
מה זה מלחמה? לישון על חמה.
כשאנחנו חמים איזה אומה, אנחנו יוצרים איזה סוג של החמה איתם.
מה הבירור שיש לנו מול אותה אומה,
ומה אנחנו צריכים לברר
מבחינה רוחנית
ולנסות קדושה, כמו שאומר כאן אורחי הים הקדוש, כשאנחנו נלחמים מול אותה אומה.
אז בגלל זה יש לנו אדם חיילים משתה,
אם אתה שותה את החלקי הקדושה שבהם,
פותח את כל המחשבה אורחי הים הקדוש.
ליאור זאת, אנחנו נתחיל לברר כמה דברים.
בואו נראה קצת להבין את הרגישה של הדברים שכאן מוזכרים כאן בראשר איש,
שמביא כאן על עניין של היחס עם אותם, בואו נעבור יחד את המלבים,
אחרי נחזור לרש"ר יריש.
אומר המלבים,
אין עם.
רצה לומר, במקורת 13,
שהיה לפעל שהעם הזה יקום כלבי הטורף טרף אדם,
ולכן יקום לחמות שבעה עממין להשמיד גויים ולהכריתם.
והלבי, אם שאלת, מה זה הלבי?
אומר המלבים, זה הנקבה
של הארי.
למה כתוב עם כלבי יקום?
הנקבה של הארי, כשיש לה גורים,
היא תמהר לקום בכעסה.
זאת אומרת, היא, יש לה איזה גורים, היא יכולה להיות מאוד מאוד מסוכנת.
הוא כלביא, יקום.
והארי הוא גיבור יותר, והוא יתנסה, לא ישכב.
רצה אמרה, לו ינוח עד יאכל תרם וישמיד שבעה עממים,
ורצה אמרה כל שכן שעתה אי אפשר שתחול בעם שום קללה, אחר שהאל עוסק
לפעול עם כל הנרעות האלה. בעצם, כמו שכתוב שם,
שאוי ללאומה שבזמן, שתיכנס בזמן שהלביא
מחובר ללוויה,
מזדקים על אביו ולוויה, או אולי לא ממש תיכנס באדמה הזאת.
זה יש לנו גם בהקשר של העם כלבי.
אומר העמק דבר,
מה מיוחד בארי?
למה דווקא זה עם ישראל נדמה, דווקא גיגור ארי יהודה,
וכל הציורי המלחמה הם כאריות?
כי ארי התנשא,
אומר העמק דבר, ארי יש לו טבע,
התנשאות הנפש,
שהקן מכונה בשם מלך החיות.
להסתכל על האריה, הוא אומר, וואו,
תגיד, אבל יש פיל יותר גדול מאריה.
אז מה קטע, למה אתה מתלהב מאריה?
אומר, האריה, יש בו איזה בחינת, גם בדמות המרכבה,
יש לנו את האריה,
דמות של החיות,
נשר,
שור ואדם.
וזה מועיל לו הרבה לפי כרצונו יותר מפי כוחו גם כן.
באשר אינו רוצה שיגרע כבודו, זה היה מלך החיות.
ואם לא יוצא ידו לעשות מה שהחל לו, מה שראוי לפניו, שיחוש לכבודו,
וזהו ברכת ישראל. לבד כשמתגבר בטבע, עוד כארי התנשא,
התנשא נפשו בכבוד המעלה שקראת המלחמה. זאת אומרת,
מה זה כארי?
לפעמים אתה רוצה,
הלוויות הן טורפות כשהן רוצות מה לעשות?
לאכול.
אבל ארי,
יש לו כוח הרבה יותר רציני של משהו שהוא מלך החיות והוא טריטוריאלית.
זאת אומרת, הוא לא רואה שום חיה שעומדת מולו כארי התנשא.
זה כבר לא עניין של טרף,
אלא זה כבר כבוד.
אומר המגדבר,
הלוי, כי הארי כלווי, אתה רואה שיש כאן איזה איום מלחמתי,
אתה הולך להילחם איתו, זה כלווי.
אחרי זה, כבר זה לא עניין הטרף, אלא מה?
אלא הכבוד
של האריה,
שהוא נלחם, לא בגלל טרף,
אלא בגלל עצם הכבוד שהוא מלך החיות.
ולא עוזר, עוד עכשיו נביא את המשך החכמה.
הוא אומר, במשך החכמה,
יש לך כאן סקירה של כל הפאזל,
אחרי זה עושים את הפאזל הזה, בסדר? תראו את ה... אנחנו תראו, שימו לב שאנחנו רואים הרבה מפרשים, בסוף פותחים איזה שער פנימי יותר.
בואו נעשה את הסדר הזה.
אומר המשך חוכמה, כתוב יאמר ליעקב ולישראל מפעל אל.
אין ים כלביא, יקום כרי יתנשא.
פירוש לדרך הפשט, כי כעת, כעת הזאת המצב הנוכחי, אומר המשך חוכמה,
שהכרימו סיחון ואוג,
ועתידים עוד במקום במדיין ובמלכי כנען.
ייאמר ליעקב, כמו על יעקב ולישראל,
פירוש של בית יעקב וישראל למרון, ראו מה פעל השם.
ברוך שככה לא בעולמו.
עם כלוי יקום, שהלוי, כששוכב, אינו ניכר מאומה,
וכשיקום רואים מי יהיו.
כן, העם הזה.
הלו היו עבדים,
ואפילו אנשי ביתם לא שלטו, מה, המצרים שלטו בהם?
ופתאום,
כלוי יקום וכארי יתנשא.
פתאום העם, כל העולם מסתכלים, וואו, העם העבדי הזה פתאום נהיה,
אנשי מלחמה,
שאין העזר מהשתתפות בממלכות אחרים, רק מעצמם.
ממש, תראו מה במשך החומה,
שהם מעצמם בלי ממלכות אחרת.
וכמו הארי שאינו קורא זולת לו לעזרה.
יש לנו כל מיני חיות שהן קוראות לעזרה,
מלחיות יותר גדולות.
אבל הארי זו חיה שלא מבקשת מאף אחד עזרה.
ראו מפעל השם ברוך הוא,
כי אין זה סידור טבעי. מה שאומרים שמה שהגדרה של המלחמה הזאת, אנחנו פרצנו בלי לחשוש משום מקום אחר,
אחרי זה,
מי שרצה להצטרף אלינו.
רק השגחה פרטית מאלוקי קול, חסום מלה, ראו.
כאשר ידעו דרך רץ החוץ, שזה יקדים תחילה, אלא מוציאה ממצרים.
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל,
שאין בפלאים של ישראל שום נחש או קסם,
רק כוח השם יתברך.
ימשיך המליצה כך, כי תועפות ראם לו.
כן, זה אחד ההסברים שהמון המון ניסו להגיד
שבמוסד, שהגיע עד עומק מקומות,
כמו שמתעסקים עם כל מיני מזיקים וכל מיני רוחות.
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל,
רק כוח השם יתברך.
השם ישראל, כי לא כוח נחש ביעקב,
לא תפעול קסם בישראל, כי עת יאמר יעקב,
ועל ישראל ראו מה פעל אל. מי עשה את זה? הקדוש ברוך הוא בעצמו.
כי העם כערי יקום וכערי יתנשא.
תבין כל זה.
עכשיו אנחנו מבינים כאן את העניין של ההגדרה של הדברים.
אז בואו נראה, ראינו עד כה המצוות,
המצוות, תפילין מזוזות, תפילין וציצית וצפיית שחרית וקריאת שמע.
ראינו מקור שבעצם זה הצד המלחמתי, שבחרמידיאן, של שלושת ראשונים וחד מלכים.
ויש לנו גם הסבר של הזוהר, שמה זה מדובר כאן על הקורבנות,
על קורבן שנראה, שמה שאנחנו בעצם מעיר עליהם זה כמו ארי.
ועכשיו רואים את הדימויים של מה זה ארי, מה זה לביאה, בכל מיני היבטים.
לאור זאת,
בעצם ישראל אומר המהר"ל, זה בעצם ההגדרה שלנו.
איך אנחנו יודעים אם אנחנו מנצחים במלחמה או לא?
אומר הנצח ונצח ישראל, ואמר אחריו, אין עם כלביא יקום וכארי יתנשא,
לא ישכב עד יאכל טרע ואדם חיילים ישתה.
במדרש אין עם כלביא יקום, אין אומה כיוצא באומה זאת.
הרי הם ישנים מן התורה
ומהמצוות ועומדים משנתן כעריות.
חושפים קריאת שמע וממליכים בקדוש ברוך הוא, והיה נעשים כעריות.
אם נצטרך לקבל כוח, אומר המהר"ל,
מה אתה עושה? אתה מחובר לזהות שלך.
איך אתה עובר מהעבד
ללוי ואריה? מה אתה עושה?
אתה מחובר לזהות שלך.
אתה מחובר לתפילה, לקריאת שמע.
מפליגים לדרך ארץ, זה משא ומתן. זאת אומרת, כאן אומר המהר"ל,
מה זה הפעולה של קערי ולוי?
אתה מחובר לזהות שלך. אתה מחובר לזהות שלך, אתה הופך מעבד שמצאת ממצרים,
עם זהות אתה הופך להיות כמו אריה.
כן, אתה הולך לכותל, שם את הפתק,
ואז אתה רואה פתאום עם ישראל מתחיל לקבל כוח שכמו לביא וכאריה,
מתפללים.
אם נתקל אחד מהם, או מחבלים באים לגב אחד מהם,
ממליך הקדוש ברוך הוא לשכב עד אוכל טרף. כשאומר השם אחד,
נחלים כל המחבלים מפניו.
ורצו לפרש במדרש הזה, כמו שהתבר אומר המהר"ל, כי ישראל הם עם השם, יתברך, מבליך הציצה.
לכך אין ראוי לשבח את ישראל בכוח ובגבורה אנושית.
אז מה, אם עכשיו איזה גולגלות יוצאת גולגלות? לא.
השבח הזה על גבורה אלוקית,
לא גבורה אנושית.
אם מישהו עכשיו יסביר את המלחמה בצורה שעכשיו, הנה, יש כאן איזה טקטים מלחמתיים, לא.
מי שיודע שהמלחמה הזאת הייתה כאן עם צפי
הרוגים ומטוסים שצריכים ליפול,
היה כאן ממש ניסים.
ומה שכתוב בעיניים כלבי יקום, הוא רצה לומר שכל עניין שלהם אינו דברים פחותים.
אך עושים מעשים גדולים ונוראים,
ודבר זה הם המצוות האלוקים.
זה שנקרא עם כלביא יקום, כלומר שמעשיהם גדולים,
ואין לך מעשה גדול יותר ממי שעושה מצווה אלוקית.
תגיד, טוב, מה אתה, בקריאת שמע, בבוקר, בארץ, ציצית תפילין, זה ברור, לא אומר זה מצווה אלוקית,
זה דבר ענק.
אין לך גדול מזה.
כי לפי חשיבות המעשה שהוא מעשה אלוקי,
נחשב מעשה גדול מאוד.
לפיכך, מה שישראל עושים, מצווה אלוקית,
דבר זה נחשב שהם עם כלביא יקום וכארי יתנשא.
זאת אומרת, זה מחובר.
אתם קוראים קריאת שמע, אתם אומרים תהילים, השרים אומרים תהילים במלחמה,
אז הקדוש ברוך הוא בעצם הופך אותם למה?
לאריות, ללוויות.
מה שהוא גובר על דברים הרוחניים, הוא נקרא שיאכל טרף.
כלל הדבר הכתוב רוצה לומר, כי ישראל מעשים אלוקים,
כמו שראו לאומה אלוקית,
בזהו אין העם, כאבי יקום, כאבי יתנסה. זאת אומרת, אם אתה מחובר לזהות, אומר המהר"ל,
איך אתה עובר ממצב למצב,
תהיה מחובר לזהות שלך.
אתה מחובר לזהות שלך,
אז זה הופך להיות
עם ישראל,
זה מלחמות שהקדוש ברוך הוא עושה, ואז הוא מרים אותן לדרגת כלביא וכארי,
זה מכוח המצוות, אז בעצם עושה לנו את הבאזל הזה
בין הדרשות של המצוות לבין הערך של המלחמה,
כי אם אתה מחובר לזהות שלך,
אז המלחמה מקבלת כוח אמיתי.
עכשיו,
בואו נראה לאור זאת,
על פי הפנימיות של התורה.
רבי יצחק מלווי בברדיצ'ב נראה את זה, עם חסידות.
רבי יצחק מלווי בברדיצ'ב אומר בשבע עשרה.
זהו, בפירוש כתוב, ואין להם כלווי אקום.
פירוש בתחילה,
שקם לעבודתו הוא כלווי.
תל-אבי הוא ארי נקבה, כן, שאלתם,
מה זה הלוויה?
הוא בהתחלה עובד על מנת לקבל פרס.
מה זה נקבה?
ובבחינת נוגבה, זאת אומרת,
האישה היא שמחה שאתה נותן לה פרס ואתה נותן לזה משהו,
זאת אומרת, יש כאן איזה כוח של קבלה,
זה נוגבה, אז בעצם עובד על מנת לקבל פרס בהתחלה.
וכארי התנסה,
אחר כך שמתנסה עצמו לבוא למדרגה יותר הוא,
הוא כארי.
דהיינו, ארי זכר,
כפירוש רש"י,
שעובד שלא היה מעט לקבל פרס.
גוב חיין זכר להשפיע, הוא משפיע כבר.
ככה מסביר
רבי סנטברדיץ' בבקשת הלוי.
לא ישכב עד יאכל טרף, פירוש אחר כך מתגבר שיעלה גם אחרים.
וזהו יאכל טרף נשמות ונצצות שהם יהיו נטרפים עד הנה.
וזהו ודם חללים ישתה.
האמצעות שנפלו נקראים חללים,
ואחר כך כשמקביעים נקראים חיים.
מה זה חלל?
אתה בעצם מברך כל כך משהו שהוא עוזב, ואתה מברך עליו, אתה מה עושה?
אתה מרים אותו, אתה מעלה אותו.
זה כן, בורא נפש, אתה בעד חסורה מכל מה שבראת,
לאחריות בעט נפש כל חי.
אז בעצם זה סדר, אומר, כשאתה מביא בחסלות, ומסבירים את זה כארי,
ככלביא, כארי,
כלביא זה
המדע בקווי פרס, כארי זה לא מה במדע בקווי פרס,
ואז אתה מתחיל לברר עם טסות גושה שבעולם,
שזה בעצם הולך ונבנה.
ואור זאת, מי שעושה את כל הסדר פה,
זה רבי צדקו מלובלין, זה המקור האחרון.
בסדר, מקור 18. אומר רבי צדקו מלובלין,
זה עושה לנו את הפאזל של המהלך כאן.
זהו הפירוש במדבש רבה,
אני מחליק את לשון זה בלעם.
כן, זה המקור שאנחנו מזכירים, שבלעם הרשע, הוא מביא לנו את הברכה הזאת.
שאלו עכשיו ותגידו, מי אמר את הלעם כלב יקום?
אה, תחפש דוד המלך, תהילים.
זה בלעם הרשע.
שהחליק נבואותיו ונפלו בשיטים?
והיינו במה שנתן להם תקיפות ששום ישראל לא יאבד ועל ידי זה יכול לסמוך על זה שילחתו חס ושלום?
אומר רבי צעקל מלבלין זה בעצם בלעם הרשער אם הוא אומר משהו כזה הוא מסוכן מאוד.
ואם שהאמת כן שכל מישהו מישראל לא יאבד חס ושלום אבל יסבלו מקודם הרבה והרבה עד שיתברו ויצורפו.
ועל זה אמרו בגמרא בחגיגה אל תאמינו ברע.
אם יאמר לך את שערך טוב והקדוש ברוך הוא מוכר לך אל תאמין.
ובלעם החליק בנבואותיו שהקדוש ברוך הוא יברר כל מישהו מישראל.
זאת אומרת,
אומר הפסק מלובלין,
אם אתה מבין שזה נאמר על ידי בלעם הרשע, כנראה שיש לו כאן,
צריך להיזהר בפסוק הזה.
מה צריך להיזהר? בואו נראה.
וזהו עניין, שמקודם אמר, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.
שהקשה בבעל הטורים, למה שם גידים לביא לארי?
פסוק זה להפך קרא שכב כארי בהפוך של שכיבה.
כאבי מיקימנו עכשיו נדבר לפי סדר הגקימה, ביום בתחילה התגבר רק כלביא,
ואחר כך כארי התנסה.
וכאן אמר וקרא על דרך מה שנאמר,
קרא נפל, שנפל חס ושלום,
מכל מקום שכב כארי, שהתגבר כארי,
לשוב,
ואף אם ייפול אחר כך ממדרגתו,
עוד פעם חס ושלום, מכל מקום יהיה כלביא על כל פנים,
אף שיפול עוד פעם חס ושלום,
מכל מקום מיקימנו,
כן, וכלבי מי קימנו. שימו לב, אומר כאן הרבי צדק בן-גוריון יובלין, על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש,
אם עוונות תשמוריה,
אם חובעין שגיאו, יש הרבה חובות,
הרבה חובות התרבו,
וכל דרגין הסתיימו בדינה, כל הדרכים, כל הדרגות
יהיו סתומים בדין, מי יעמוד?
ודאי מי ירפה לך, מי יעמוד בכל אורחין דטיובתא, מי יעמוד בכל
דרכי התשובה.
פתיחים מיני, ויהיו, מה זה דמי?
דמי בגימטריה חמישים שערי בינה. שימו לו דמי, דלת, דמי, מי, מה יוצא?
כן?
מה זה דמי?
איך כתוב פסוק?
וכלבים יקימנו, נכון?
ודם חללים ישתה. דמי, גימטריה חמישים.
חמישים שערי בינה. והוא תשובה, כמו שנאמר, ולבוא יבין, ושב, ורפא לו, וזירור.
תשובה, מי?
מה זה מי? חמישים יעמוד.
זאת אומרת, אומר יוצא כולם מבינים, בעצם בילם הרשע,
הוא אומר, תקשיב, לא כולם יקומו.
יש כאלה שהם לא צדיקים,
יש כאלה שלא קוראים קראת שמע.
אולי אלה
לא יקומו כלבי וכארי? שימו לב, זה בלעם הרשעות, הוא רשע.
כשהוא אומר משהו, שימו לב למה הוא אומר.
הוא אומר, יצא לכולם ותיזהרו ממנו. למה? כי הוא מנסה לעשות אולי איזה בירור.
אולי לא כולם יקומו?
אולי לא כולם יתעוררו?
הוא מנסה להפריד בין הצדיקים לבין אלה שאינם צדיקים.
אולי יש כאלה שלא מחובר לזהות שלהם,
כמו שאמרנו כאן, שזה בעצם מי שמחובר לזהות שלו.
הוא אומר, אבל לא, אומר
רב צעקובי מנובלין,
דע לך, כמו שכתוב בזוהר הקדוש,
שגם אם אתה נופל כלווי וכארי,
ונראה כביכול, אין לך מקור וממעוד תשמורייה,
מי יכול להעמיד אותך?
מה זה מי?
מי זה בעצם?
חמש שערי בינה, יש תשובה תמיד.
כן, בתיקונים, קם רבי שמעון,
שכתוב שם, השם צבאות ייעץ, ייעץ ומי יפר.
ישבה בלעם בהחקת לשונו,
להגביה על ליבם שאפילו אחר כל הנפילות,
ויחזור ויפול כלביא, ויפול מכל מקום, מי הקימנו?
הוא אומר לך, אם תיפלו, אין לכם מי שיקים אתכם.
כן, זו תפיסת העץ הרעה, נפלת, זהו, נגמר הסיפור.
וזה שאמר, על ידי זה נפלו בשיטים.
מה הוא עשה? אמר, בואו נפיל אותם.
בואו נפיל אותם בזנות.
ובאמת הדברים האמיתיים, אבל רק בדיעבד.
שאל יפול לב האדם חס ושלום ולא יתייאש,
כי כל מישהו מישראל לא יידח חס ושלום,
ויתברר ויתלבן עד שיהיו בכלל ועמך כולם צדיקים.
אומר רבי צבי הקומי לבלין, יופי, אז נפלא,
מי שמחובר לזהות שלו יקום.
האם כולם אריות בישראל? כולם לוויים?
כולם שומרים מצוות? כולם מכין תפילים?
כולם עם אסטיסית כמו קרקעת שמע?
לא כולם, זה אולי כאלה שלא יקומו.
אומר, על זה ניסה בלעם הרשע לעורר.
ובא, ומצדקנו במלך, תיזהר ממנו, תזר ממנו.
חס ושלום. לא יתייאש כל מישהו מישראל,
לא יידח וממינו נידח, ויתלבן ויהיה בכלל,
ובמלך כל המצדיקים.
וזהו הפירוש בגמרא. כתוב, בגמרא בברכות,
ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע.
שהוא קבע את המחות שמיים, מה כתוב שמה?
שחג חג בערים ומלווים מקומנו.
יש כאן שכיבה וקימה, שכוחר וקומך,
ועול תורה ועול מצוות.
אז אומרת הגמרא,
אולי נקבע בקריאת שמע,
אולי זה יהיה הפסוק של קריאת שמע, של קבלת אמרות שמיים.
למה?
וכן יפול לב האדם, היודע נגיע לבבו, כמה קלקל,
באיזה פנים יקבל עול תורה ועול מצוות?
על כן רצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע.
למה בקריאת שמע?
שיהיה להתחזקות שלא ייפול בדעתו,
כמו שהאמת הוא כן,
שלא יידח ממנו נידח.
ויתברר לבסוף, ועמך
כולם צדיקים.
אנחנו רק לעולם הבא, זאת אומרת, בעצם הוא מסביר,
הוא אומר, הוא צדק ומבלין,
כל עם ישראל קשורים לזה.
בואו נביא את המהלך, ובשבת שנאמר, טוב זאת השם, רק נסביר את הרקע של הדברים, באיתא פרקי רבי אליעזר, קמאל התמר, מודה עוזב ירוחם,
שבת זמן תשובה, וכינו במדרש,
כך כוחה של תשובה,
עמד אדם הראשון ואמר, מזמור שיר ליום השבת,
מי שישים
ליבו וירצה להיטיב מעשיו,
יוכל לזכות מעין עולם הבא, ויתברר בעמך כולם צדיקים.
מה עושה כאן, אבו צדק? אנחנו מבינים בעצם עושים פאזל של הכל.
ראינו ברש"י,
מה זה לביא,
מה זה אריה,
קמים בבוקר,
קריאת שמע, לביא, כן, טלית, תפילין.
ראינו כוח של זמן זה שבעצם בא לידי ביטוי במלחמות.
ראינו מה זה כלביא, מה זה כארי.
זה בעצם המלחמות שלנו באו לידי ביטוי במהלך שעם ישראל ייכנס 31 מלכים.
רואים שדברים קשורים זה לזה.
ואז כמו שראינו שבהסבר, שאם אתה קשור לזהות שלך, כמו שהמהר"ל מסביר,
אז אתה יכול לנצח במלחמות.
אומר רבי צדק מלובלין, תיזהר, זה בעילם הרשע.
מה הוא יעשה?
הוא יגיד לך, טוב,
מצוין,
אתם באמת לוויים, אתם באמת עריות.
אבל לא כולם.
מי שקורא קריאת שמע
וטלית ותפילין,
הוא באמת יכול לנצח את המלחמה. מי שלא, לא.
בואו נתפוס אותם, את אלה שלא מצליחים.
בלעם הרשע מנסה להורר סכנה בדבר הזה.
אומר רבי צדוק הכהן מלובלין,
אין כזה דבר, הפוך, תיזהר ממנו.
עם ישראל, בעמך כולם צדיקים,
להושלם ירשו ארץ.
גם אם אדם נפל בכל מיני נפילות,
נדע שאפשר לקום.
בגלל זה אפילו בפרשת בלק רצו לקבוע אותה איפה?
בקריאת שמע, מה קריאת שמע?
בדיוק הנקודה, למה קריאת שמע?
זה איחוד השם.
גם בלק של ברכת הכי רחוק שיש לבילעם הרשע שנפלו בשיטים,
גם שם אפשר לעשות איחוד השם.
כלומר, אפשר תמיד למעלה לקום,
תמיד אפשר להתעורר.
זה בעצם ההסבר שרבותי הקומונומי מביא בעצם מחבר לנו את הכול,
ומראה לנו שבסוף של למה דווקא נאמר הדה גוי
את הדבר הזה של להיזהר מהנפילות אלא באמת אפשר תמיד לקום וזה עם ישראל תמיד יכול לקום.
יראו בתשובה אתה הופך את השער אריה ובחובה לזהות שלך אתה אומר שמע ישראל אתה מתעורר ואז באמת הכוח שלך
מאיר אותך בימי ערך כל המצדיקים לעולם הירשו ארץ.
אז זה הפסוק המיוחד שמוזכר בפרשה
שמע לדי בגללם הרשע, אנחנו ראינו את כל הסקירה של הדברים,
מזה אנחנו מבינים כמה הכוח שהעם ישראל מחובר לזהותו,
מתוך זה עם ישראל יוצא למלחמה, הוא מנצח.
הדרש והפשט קשורים זה בזה, הדרשות,
שזה סיב תפילין, קשורים לפשט.
באמת שעם ישראל הופכים להיות, כמו הרמ"ד שמסביר,
כאריות,
ואז ההשפעה על כפי אומות העולם באה לידי ביטוי מה כוחם, כוחם של ישראל שעושים מצוות בעורף,
זה גם מאיר על העומק המערכה,
ואז אפשר לנצח בכל צורה שהיא.
כלביא יקום וכארי יתנשא.
זקובימסו.
