בוקר טוב,
שבוע טוב,
בשורות טובות.
כתוב בשולחן ארוך לגבי ברכות,
אני מצטט,
כתוב שאדם צריך לברך,
או חייב בעצם, הוא מתחיל חייב,
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.
המינימום מאה ברכות לפחות. תשאלו אותי למה.
למה לא?
אבל כאן הוא מביא, המשנה ברורה, טעם אחד, יש כמה טעמים.
הטעם שהוא מביא,
הוא מביא כאן, הוא אומר,
שמי הברכות האלה,
לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל,
תיקן דוד על זה לברך מאה ברכות בכל יום.
וכאן המשנה ברורה מביא מדוע כשאדם נוהג כהלכה כל יום,
אז יש שם מאה ברכות.
אני אומר את זה בתמצית,
כי אני מאוד ארוך ומפרט כל דבר ודבר.
אנחנו מתפללים שלוש פעמים 18 שבעצם זה 19. כבר יש לנו את רוב המאה.
ובריקת המזון, ותפילת שמה, וכל זה, בסך הכל מגיעים למאה.
הבעיה היא ביום שבת.
תלו אותי למה,
כי בשבת, בין 18,
יש רק שבע ברכות
לכל תפילה.
אז משלימים את זה באמת בברכות על פירות, על זה.
ישנו יהודי יקר, הרב אהרן כהן,
שהוא מזכה את הרבים,
ושימו לב, בשבת יש לו בשמים.
מישהו שם לב לזה?
הוא עושה את זה בשביל לזכות את הרבים.
למה החבר'ה באים ומברכים?
מיני פסמים, עצי פסמים,
אישווי פסמים,
נותן ריח טוב בפירות, כל מיני.
רוצים לזכות את הרבים. מגיע לו יישר כוח.
ואני רוצה להגיד עוד טעם, אם ברשותכם,
שמביא עם הטעם, זה כנגד 100 אדנים במשכן.
במשכן היו 100 אדנים. מה זה האדנים האלה?
האדנים האלה, זה היה מכסף, עושים אותם מכסף,
בהם היו תוקעים את הקרשים של המשכן
במאה האדנים האלה.
ואם היה חסר אדן אחד,
המשכן לא יכול היה לעמוד.
ואכן, צריך מאוד להקפיד על מספר 100 במשכן.
ואני אגלה לכם סוד,
כל אחד מאיתנו הוא משכן.
כל ברכה זה אדן.
לא מבינים את זה כל כך,
אבל אני אומר, מה שחז"ל אומרים בעניין הזה,
אז מי שרוצה שהוא יהיה מקדש או משכן לשם ה', מישהו מעוניין בדבר הזה?
זה לברך מאה ברכות.
כי אם אתה מכשיר אפילו אחד פחות מאה,
מה המשל דומה? למניין.
אם יש רק תשעה, אפשר להתפלל ברכת כהנים וכל הדברים, אי אפשר.
תורה וכל זה.
אותו דבר מאה ברכות והמשקל.
אז אני מבקש, מי שרוצה שיהיה לו טוב,
מי?
מאה ברכות כל יום.
בעזרת השם, השם יזקנו ביד בית המקדש.
אז נזקה גם משכן הלאומי, לא רק הפרטי, אלא גם הלאומי.
