בוקר טוב,
בשורות טובות.
כתוב בברכות השחר,
כתוב, בסוף אנחנו רואים את האי רצון,
אז אומרים, כן, אז אומר כאן הערה חשובה,
אומר המשנה ברורה,
ויחתום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל,
מדוע שהכל ברכה אכלתם.
אז הוא אומר, לגבי האי רצון,
אומר כאן המשנה ברורה שמבקשים כמה בקשות,
אבל צריך מאוד להיזהר כשאנחנו רואים את הדבר הזה,
לא להגיד בלשון יחיד,
אלא מה כתוב?
שתרגילנו בתורתך. מה זה תרגילנו?
לשון יחיד או לשון רבים?
אה?
מי זה רבים?
כל עם ישראל.
מי שרוצה להצליח בחיים,
מי? ארין צעד רגע.
תמיד לחשוב על הכלל,
לא על עצמך.
מישהו חושב על עצמו כל הזמן?
זה מה שמאיר המשנה בו.
אל תגיד תרגילי ני.
אני נוהג לסופר בשעתו, כשהתחלתי להתפלל, הייתי בבית כנסת של אשכנזים.
שם אומרים
בברכות השחר, אה, בברכות שמונה עשרה,
החז"ל,
כשהוא חוזר, אומר,
רפאיני, גאהלני וכו'.
אני שומע את מה שהוא אומר, רגע.
הוא שייך ציבור וכל הזמן מה הוא אומר? גאהלני, רפאיני,
מה איתי?
הוא לא השליח שלי?
רק שלא?
הרגיעו אותי, אמרו לי,
ככה האשכנזים נוהגים להגיד, הם מתכוונים,
תרגילנו,
רפאינו,
גאה עלינו, אבל אם אומרים בביטוי כזה,
זה לשון יחיד, כאילו זה לשון יחיד.
נרגעתי.
כל התפילה זה לשון יחיד, אנחנו מתפללים על מי?
מי אמר?
הרב רן אמר, על כלל ישראל.
לא לכוח.
אנחנו גם בתוך הכלל, זה נכון,
אבל קודם כל הכלל, כלל ופרט וכלל.
שנזכה כולנו להיות אנשים כלליים,
שנזכה כולנו להיות אנשים כלליים,
שנזכה כולנו להיות אנשים כלליים, שנזכה כולנו להיות אנשים כלליים, שנזכה כולנו להיות אנשים כלליים,
