נספר לשון רע. ילדים, יש לפעמים ילדים שובבים
שהוא מזיק.
הוא, מה שנקרא בלשון מודרנית, ילד מופרע.
יש דבר כזה, מישהו היה כאן ילד מופרע פעם?
אה?
עכשיו השאלה אם הוא טעה לספר עליו לשון הרע או לא.
הוא מזיק.
הוא מזיק, הוא לא, זה לא...
אז הוא אומר כאן תלוי, הוא מביא כאן סיפור.
לפעמים שייך איסור לשון הרע אפילו על קטן,
כגון לספר גנותו של יתום קטן,
ילד קטן, הוא יתום, הוא מאומץ על ידי איזה משפחה,
שמגלים אותו אחרים בתוך ביתם,
ועל ידי זה יוכל להיסבב שיגרשו אותו מאיתם.
משפחה תגיד, מה, הוא כזה שובב, למה אני צריך לטפל בו?
יגרשו אותו. היום יש בתי יתומים, עבודים סוציאליים, כל מיני דברים כאלה.
אבל אז זה לא היה ככה.
נכון, אגב,
איך אצלו על ידי סיפורי יסובב להזיק לקטן, אם לגרום לו נזק,
או לעצר לו על ידי הצער?
ואם מחווה בסיפורי לסייק הנזקים שבאים על ידי זה הקטן,
הוא אומר את זה, הילד הזה הוא ממש מזיק.
אז אם על ידי זה יוכל להדריך את הילד הקטן ויאשר אותו, זה בסדר.
אבל אם לא, אז זה לא בסדר.
אך צריך שילדה מתחילה בזרור שהסיפור הוא אמת.
לא שהוא יבוא ויספרו לו שהוא עשה ככה ועשה ככה דברים כאלה.
דרך אגב, ילדים מאוד רגישים.
חושבים שהם לא רגישים.
כל דבר, עושה להם שריטות בנפש,
מה שאומרים.
זה מאוד היזהר.
זה אומר, תלוי.
אם יש ילד שכתוצאה מזה,
נספר אליו שהוא לא בסדר לכל זה,
אז יגרום לו גם צער גדול וגם נזק גדול זה אסור.
אבל אם התוצאה תהיה שיישר אותו,
ויהיה בסצינה ויתקן אותו,
אז זה מותר לספר.
וגם בתנאי שיאהב את הילד הזה,
וגם בתנאי שיאהב את הילד הזה,
ולא להתנקם בו משהו כזה.