הנושא שנדמר אותו היום זה המעבר מהמדבר לארץ ישראל,
או יותר נכון, הקשיים במעבר מהמדבר לארץ ישראל. אני רוצה להדביר באופן עקרוני,
כל מעבר מגיל לגיל, ממקום למקום,
הוא כרוך בקשיים.
זה טבעי.
יש כאן מישהו שעבר את גיל המעבר?
אתם עוד צעירים.
רואים עליך.
יש קשיים, אנחנו עוברים, בפרשה שלנו,
עוברים ממדבר, מ-40 שנה במדבר לארץ ישראל, ואנחנו ממש בפאתי היעד, כמו שאומרים.
ממש אוטוטו נכנסים לארץ ישראל,
ובמעבר הזה אנחנו עוברים כמה קשיים.
שאלו אותי, מה זה נוגע לדור שלנו, לתקופה שלנו?
נכון, ההבדל מהמעבר ההוא למעבר הזה,
המעבר ההוא הוא, אחרי 40 שנה
הגענו לארץ ישראל.
אנחנו כרגע,
אחרי אלפיים שנה
של מדבר העמים, היינו בגלות.
למה? כולל בית שני.
טוב, נניח,
בית שני בכל זאת היינו כאן בארץ.
לא כלום, קהילה לא מוכן עלייה.
לא, מחורבן הבית עד עכשיו לאלפיים שנה.
בית הראשון.
700 שנה זה לפני כן.
כן, אבל אני מדבר כרגע על התקופה האחרונה.
אלפיים שנה, קצת פחות מאלפיים שנה,
היינו במדבר העמים, ככה קוראים לגלות מדבר העמים.
ואנחנו בתקופת מעבר.
הגענו לארץ,
ומטבע הדברים,
כל תקופת מעבר היא כרוכה בקשיים.
שאלו אותי איך עוברים את הקשיים.
מי הזכיר כאן את עזה? אביאל, אתה אמרת.
אה?
הוא צודק.
הדוכים נוסס.
אתה צודק.
הוא הזכיר עכשיו את עזה.
בשביל להתגבר על קשיים, צריך להסתכל על המציאות בפרספקטיבה,
זאת אומרת, להסתכל בגדול.
גם הקשיים הלאומיים, גם האישיים,
לכל אדם יש קשיים,
חוץ ממי?
חוץ ממני.
מי שכח אותי.
אבל איך?
צריך לראות את כל הדרך.
אם אתה רואה רק את הרגע, את הזמן הזה,
כמובן שיש קשיים.
קשה לך להתמודד איתם עם הקשיים האלה.
ואם תסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר,
אתה יכול להבין את זה,
לדעת מאיפה באת,
לאן אתה הולך,
ואיפה אתה נמצא בשלב המעבר,
ואיך להתמודד עם הקשיים האלה בשלב המעבר.
אז זהו הנושא של פרשת השבוע.
אנחנו עוברים כרגע
מהמצב המדברי למצב של ארץ ישראל.
ואני רוצה להסביר את ההבדל בין שני המצבים האלה,
וגם,
כאמור, איך זה נוגע למציאות שלנו היום, כאשר נמצאים בארץ ישראל.
המדבר, ההנהגה המדברית, כך זה היה,
הייתה כולה ניסית.
מה זאת אומרת ניסית?
היה חסר מים,
הייתה אספקת מים, מרים הנביאה
הייתה אחראית למים,
היה חסר אוכל, היה מן, היה אסלה, הכל מיני שמים.
היו ענני עכבות שהגנו עלינו, הכל מיני,
אה?
כן, למה?
תיזהר,
שלא יהיו תלותים.
אתה הולך בדרכו של האלוקים,
הוא אומר, אלוקים רק נותן, נותן הטוב, אמיתי,
רק נותן, לא מקבל כלום, רק נותן.
אתה בסדר גמור, אבל
נותן בלי תמורה.
במדבר היינו תלותיים.
אדם שמקבל בנישים נפלאות את כל מה שהוא קיבל,
כמו הילדים שלך,
הוא תלותי.
למה?
אם זה רגע נגמר,
מסיבה זאת או אחרת,
הוא בהיסטריה.
הוא לא יודע איך להתמודד עם זה.
זה המצב המדברי.
כל הזמן, והיו משברים במדבר בגלל התלות הזאת.
מה זה מעשי העגל?
הם היו תלויים במשה, פתאום משה נעלם,
והתחילו לחפש את
חלופה למשה רבנו.
הנהגה אחרת וכו'.
וככה כל המשברים, העניין של המתלוננים והמתאווים וכל הדברים האלה.
ארץ ישראל זה לא ככה, זה הנהגה אחרת.
כאן אתה רוצה לאכול?
מה אתה צריך לעשות?
לעבוד. לעבוד, איך אומרים ברוסית?
רבותה. רבותה.
צריך לעבוד.
זו תכונתה של ארץ ישראל.
יש ניסים.
אבל בטבע,
אתה רוצה לנצח את האויבים שלך? מה אתה צריך?
להילחם. להילחם?
אתה לא יכול להיות תלוי.
זה מהפך,
מגישה.
בשלב המעבר הזה אנחנו עוברים כאן גם במנהיגות.
ההבדל בין המנהיגות של המדברית
ובין המנהיגות של ארץ ישראל.
מי היו המנהיגים במדבר?
שלושה מנהיגים היו.
היה משה רבנו,
המנהיג הכללי,
ראש השבט, כמו שאומרים, ראש השבטים.
היה אהרון, מה התפקיד של אהרון היה? ענני הכבוד.
מה זה ענני הכבוד?
ענני הכבוד זה להגן על עם ישראל.
והייתה מרים, מה התפקיד של מרים?
כוח אנשים.
מים, מים, מים, מספקת את המים.
המילה מרים, אתה מוציא את הרעש, נשאר מים.
מספק מים.
ובפרשה שלנו אנחנו רואים את המעבר. איך
כשמרים נפטרה וכשהאהרון נפטר, מה קורה בעם ישראל?
וגם היום,
אם יש מנהיגות,
ופתאום המנהיג הזה,
מסיבה זאת או אחרת,
נפטר,
מתחיל משבר, בלאגן.
סליחה?
אני לא שמעתי.
אמרתי, כל היעדרות של מנהיג אוכנו-טוראטי מסכימה למשבר. נכון.
אז אנחנו בתהליך המעבר.
המנהיגים של המדבר נפטרים אחד-אחד,
ועכשיו מי ינהיג את העם ואיך ינהיג את עם ישראל?
זהו הנושא.
אז ברשותכם, הייתי רוצה לקרוא מה שהרב ציודה מתייחס למדבריות הזאת.
קודם כל, משבר עם מרים.
מרים נפטרה,
ועם בצדק זועק לשמיים.
מים, מים, רוצים מים, אי אפשר בלי מים.
בכלל אי אפשר במדבר על אחת כמה וכמה.
עם צודק?
אה?
דרך, לא בדרך, לא בדרך, שבדרך זועק.
לא, הם היו בסדר גמור.
כלומר, ביקשו בצורה הוגנית.
אין לנו, המנהיגה נלמה.
אין מים בברזים, תגיד.
אפשר לצעוק ואפשר לבקש.
כשצניעים,
כולם מבקשים.
מי היה צריך להתמודד עם זה?
משה רבינו.
והאהרון, בעיקר משה רבינו.
הוא המנהיג, צריך להתמודד עם זה.
וכאן בהנהגה הזאת היה לו, היה משבר גדול,
זה לא היה פשוט.
משה רבנו, המנהיג, באיי הידיעה,
הוא בעצם נכשל
בהנהגה הזאת.
במה הוא נכשל?
שהוא כעס.
מנהיג, אסור לו לכעוס. שאלו אותי למה,
מישהו כאן אבא במקרה.
או בשקל, לא זה מטרור בשקל.
כעס, מי שכועס, מאבד את מעט השכל.
ככה חז"ל אומרים.
מי שכועס, מאבד את השכל.
מילא אדם פשוט יוצא פעם. אני פעם כעסתי לפני כמה שנים.
בסדר.
אני המנהיג, בהידיעה.
משה רמב"ן כועס.
שימון האמורים,
איך הוא מדבר אל עם ישראל, זה יפה?
ככה להגיד אל העם?
שימון המורים.
הייתי רוצה להגיד, אני לא רוצה לעשות תעמולה פוליטית,
אבל ייאמר לזכותו של המנהיג העכשווי של עם ישראל,
איך קוראים לו?
לא ביבי.
כבוד.
אני לא ראיתי אותו אף פעם מתרגז,
למרות שתוקפים אותו.
כל הזמן.
מישהו ראה אותו מתרגז פעם?
כועס?
מישהו ראה אותו פעם כועס?
כועס?
כעס?
אני לא ראיתי את זה.
שמה?
אולי הוא כעס, מותר לו,
אבל זה מנהיגות.
מנהיגות.
למה, מהמנהיג לומדים, ומה היה העונש?
לא ייכנסו לארץ ישראל.
ולא רק, חיללתם את השם, חילול השם.
למי אומרים את זה?
למשה רבנו, חילול השם.
נורא ואיום.
משבר המנהיגות
אצל משה רבנו.
זה לא מקרה, כמובן.
בא ללמד אותנו משהו.
מישהו רוצה להיות כאן מנהיג?
מי שרוצה להתחתן, בקיצור,
אתה עוד לא התחתנת,
אתה גם לא.
התנאי בדייט,
לא לכעוס,
לא לכעוס.
שאלו אותי,
אה?
תזכיר מצגים ותנאי בבית. זה כן,
זה מותר.
כמו שאומר הגאון מווילנה,
אדם אסור לי לכעוס.
אם אתה כועס, רק
תהיה כעס חיצוני, אבל לא כעס פנימי.
אז זה משבר.
משבר לא פשוט הדבר.
משבר המנהיגות,
דווקא של משה רבנו.
כן?
הדבר השני שהיה במשבר שעם אהרון. מה היה התפקיד של אהרון?
אהרון,
ענני הכבוד, להגן על עם ישראל. והנה הוא נפטר מן העולם.
מי שם לב לזה?
העמלקים,
בוודאי, עם ישראל הרגיש.
המנהיג הרוחני זה אהרן הכהן.
כן,
הם ראו שאנוני הכבוד השתלקו.
זה גם משבר.
המשבר הזה שם.
עכשיו, מה הדומים, מה הדבר הדומה
למשבר השני לדור שלנו?
ומה זה דומה?
מי זה היו עמלקים?
כנענים או עמלקים?
הם היו דו-פרצופים.
דו-פרצופים.
מה זה דו-פרצופים?
הכנענים נלחמו כאן על ארץ ישראל,
והסיבה הייתה מוצדקת.
כובשים אתם.
באתם לסלק אותנו מהארץ, אנחנו נלחמים בכם.
זה היה הטענות של מלך ערד.
אני כנעני.
אבל הוא דיבר באיזה שפה?
עמלקית.
באמת הוא היה עמלקי.
זה היה מלך הרב.
מה ההבדל בין העמלקי לכנעני?
העמלקי רוצים
להרוג אותנו לא בגלל הטריטוריה,
ולא בגלל ניגודי אינטרסים,
כי הם שונאים אותנו בגלל שאנחנו יהודים.
היום.
איראן, הוא קיים משאבים, משה טרח, או... נכון, אתה צודק.
אמן הרשע,
היטלר, יימח שמו,
איראן,
כל אלה,
הם רוצים, התותים,
התותים, החות'ים, אני לא יודע איך קוראים להם.
זה דומה מאוד למה שהיה.
ולכן גם, דרך אגב,
המלחמה שהייתה היא
מלך ערן הייתה עד חורמה.
למה הייתה מלחמה? תפסו שפחה אחת בשבי,
בסך הכל.
ומה הייתה הפקודה?
עד חורמה. מה זה עד חורמה?
לשטח את השטח,
לא להשאיר אף אחד.
אה?
יש לו ממי ללמוד.
אבל בשביל מה? ואני רוצה להסביר, איך זה כל כך
נוגע לימים האלה?
בשביל שפחה אחת שנפלה בשבי. למה?
איפה הפרופורציות בכלל?
בשביל שפחה אחת
אפילו לא נהרגה, רק נפלה בשבי.
בשביל זה צריך
לשטח את כל השטח?
אלא מה, ישראל הבינו שלא השפחה נפלה בשבי.
עם ישראל נפל בשבי,
כי כל המלחמה שלהם הייתה להשפיל אותנו, להוריד אותנו.
זה בדיוק מה שקורה היום.
דומה.
בואו נקרא מה ארציודה כותב על הדבר.
לא היה מים לעדה.
כמעט סיימנו את התוכנית האלוקית של המדבר.
בסופו של דבר,
מדבר הוא רק דרך,
ויש להשתחרר ממנה ולהגיע לתכלית אל המסע דהיינו לארץ ישראל.
הדרך היא הכנה, מעבר, פרוזדור.
וצריכים להתקרב לאט-לאט אל מחוז חפצנו.
חייבים להמשיך הלאה להתקרב יותר אל ירושלים.
מתקרבים לסיום עסק המדבר,
ומתוך כך מסתלקת מרים,
וממילא מסתלקים המים שנמצאים בזכותה.
נפגשים בחיסול המדבר,
ומתוך כך בחיסול ההנהגה האלוקית המיוחדת למדבר מציינו בדרך לכניסה לארץ.
עניינה של הארץ הוא הופעת הקדושה שבטבע,
מה שלא כן במדבר.
מתמעטת ההנהגה הניסית, המדברית,
ומה שמודגש על ידי הסתלקות מרים ואהרון, ובסוף אף משה גם.
והם מסתלקים
לפי סדר מדרגותיהם. קודם כל מרים,
אחר כך אהרון הגדול ממנה, לאסוף משה.
כן, אנחנו עוברים כאן את התהליך הזה.
מרים סייעה למשה רבנו בצד הגשמי שלנו,
בהנהגת העם ובשיפוק צרכיו.
לכן במותה נתמעתה ההנהגה הניסית מצד זה,
נשתלקה בארה של מרים. אהרון סייע למשה רבנו בצד הרוחני של ההנהגה,
טעם ועבודת הקודש, לכן במותו התמעתה ההנהגה הניסית מצד זה, הצד הרוחני.
נשתלקו אדוני הכבוד.
אז זה המעבר.
היום אנחנו גם עוברים משברים לא פשוטים.
ההנהגה הניסית
שהייתה במדבר העמים,
שהייתה לנו רק תורה,
היינו במדבר העמים,
היא הצטלקה במקומה בהנהגה חדשה.
מה ההנהגה של היום?
אתה רוצה להצליח? מה אתה צריך כמו שציינו?
להשתדל,
להתאמץ.
אתה לא יכול לשבת פסיבי
כמו שרבי יוסף, שיושב בחיבוק ידיים.
זהו, גמרנו.
להילחם.
זה כמו הנכדים שלי, שהיום נלחמים בעזה,
ברפיח, בח'אן יונס, במקומות כאלה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,
שהכול נהיה בדבריו.
כן, אנחנו בתקופה כזאת.
תקופה לא פשוטה, תקופה מסובכת.
אבל אנחנו יודעים את סוף התהליך.
מה יהיה סוף התהליך?
ידעת, יהיה טוב, ידידי ונציגי.
יהיה טוב או עוד יותר טוב?
האמת, להודות לקדוש ברוך הוא זוכה.
זו לא תקופה פשוטה.
זו לא תקופה פשוטה, אבל נעבור אותה בעזרת השם.
ננצח במלחמה הזאת.
נגיע, ייבנה גם בית המקדש במהרה בימינו.
נזכה לביאת המשיח במהרה בימינו.
הרתי אותה ותתוח (תעתתם בכת זוני וא
תטוח אותקתאול לך משתה..�..lתא יכול אזרת־אוֹתא וָ�טעתֵא
