אז ממילא גם כשאתה כבר ניגש לנושאים האלה, אתה ניגש אליהם במין כאילו תחושה לפעמים של אי-רלוונטיות לחיים, כי כרגע זה לא חי,
זה לא אותנטי עדיין, נכון? זה טעות אגב, כי באמת צריך לגשת לכל נושא ונושא, כאילו אתה צריך לדעת את זה. איך אתה חושב שנתקדם למקדש אם אנשים לא לומדים קודשים וטהרות?
זה ברור שצריך יהיה יום אחד לתת מענה לכל השאלות האלה,
כמו גם לכל ענייני חושן משפט, כן, הדיינות וכולי.
למרות שעכשיו זה מופיע בצורה עדיין מאוד מצומצמת, יום אחד
יקום פה סנהדרין, זה ודאי חייב מענה,
וצריך להיות בקיא וחריף בכל הסוגיות האלה.
וכהונה, אז קודם כל, כל עבודת הכהונה,
כל עבודת המקדש,
כל ענייני המלכות, אתה צריך לדעת, כאילו, עוד פעם,
המלך יש לו יועצים, אנחנו מתפללים על זה, השיבה,
שופטינו כבראשונה, ויועצינו.
איזה יועצינו?
כל היועצי המלכות.
יועצים זה דבר עניין מאוד רציני.
הם אלה ש...
עכשיו, בשביל להיות יועץ למלך, אתה בקיא, צריך להיות בקיא.
אם המלך הוא
מדריך את ההנהגה שלו על פי התורה, אתה צריך להיות בקיא בהמון המון סוגיות.
זאת אומרת, זה בעצמו מיילד רוחב,
ריח המציאות, רוחב מאוד מאוד גדול של התורה שבעל פה.
כל עוד היינו בגלות,
אז כמעט לא נכתבו על זה ספרים,
על הלכות, תורה, או מדינה,
וכו', זה כאילו,
אה, שהרמב״ם כתב, נכון, הלכות מלכים.
זה בערך,
מעט מאוד נכתב על זה, והיום המון שו"תים, וספרים, ובירורים,
והתייחסויות וכו', כי זה מתחיל יותר ויותר לגדול ולהיות רלוונטי, וחי, ונצרך,
וההדרכה נצרכת. זאת אומרת, ככל שאנחנו במדרגת חיים יותר גבוהה,
כאומה,
אז התורה שבעל פה היא הרבה יותר רחבה ומהירה,
והשאלות הן הרבה יותר,
הן חייבות מענה לפעמים מיידי, לפעמים ידע ובקיאות גדולה,
לכשייווצר כזה מצב וכולי.
אז אם כן,
אז צריכה ארץ ישראל להיות בנויה, וכל ישראל יושבים עליה, מסודרים בכל פדרה, מקדש ומלכות,
כן, כהונה ונבואה,
שופטים ושוטרים וכל פתח סיסיהם.
אז הנה, דיברת מקודם על השופטים,
על הסנהדרין, על ה... אז הנה,
ברגע שיש לך סנהדרין, ויושבים החכמים,
אתה אמרת שיש מחלוקות, אז הם יושבים עכשיו ומיישבים את המחלוקות. עם ישראל הוא צריך פסיקה אחידה,
לא פסיקה שהרב הזה אומר ככה, והרב הזה חולק עליו, והם
רבים על גבי דפי הרשת, נכון? באתרי, הוא אומר ככה והוא אומר ככה.
אז מה אנחנו נעשה?
מי שהולך איתו יעשה איתו, מי שהולך איתו יעשה איתו, נכון?
זה לא שלם.
שלם זה שהם ישבו ביחד בתוך בית דין,
בתוך הסנהדרין, וידונו עד שיצא שם עשן,
ויפסקו הלכה יחידה לכולם.
ברור הנקודה הזאת.
אז ודאי גדילה של התורה שבעל פה, שהתורה היא פסוקה,
פסיקה לכל ישראל,
ולא כל אחד הולך לפי הרב שלו.
זה עדיין סממן גלותי,
שלא יושבים ביחד ולא מיישבים את הדברים.
אז חיה היא תורה שבעל פה, בכל זיו תפארתה.
כלומר, ברגע שישראל יושבים עליה מסודרים במקדש מלכות כהונה, נבואה, שוסטים ושוטרים וכל תכסיסיהם,
אז התורה שבעל פה היא מופיעה, היא חיה בכל זיו תפארתה.
פורחת ומעלה ניצה ומתחברת לתורה שבכתב בכל שיעור קומתה.
מה הכוונה מתחברת לתורה שבכתב?
היא יונקת ממנה.
התורה שבעל פה היא הרי ביעור התורה שבכתב.
תורה שבכתב היא נקראת בשמיים.
למה היא בשמיים?
היא מאוד מאוד מאוד תמציתית,
מאוד מאוד
חייבת הרחבה.
יש לפעמים פסוק אחד על איזה משהו.
על הפסוק הזה יש שלושה פרקים בגמרא, הבנתם?
לפעמים אין אפילו פסוק, כן?
הלכות שבת, כן?
ל"ט מלאכות, עררים התלויים בסערה,
אין פסוק.
המלאכה היחידה שכתובה זה "לא תבערו אש בכל מושבתיכם".
אתם מבינים?
זהו.
מה?
זה, כן, נכון, נכון, בבבטה, נכון.
אני לא יודע אם הכל, יש שם גם בירורים שהם קשורים לתורה של זה, אבל זה נכון שזה,
אתה צודק, יש הקדמה של אחד הראשונים שאומר משהו דומה למה שאתה אומר.
מה זה לא בשמיים? בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, תנורו של הכנעים, מצוין.
מה זה לא בשמיים?
הכוונה, צריך לפסוק אותה בארץ, על פי רוב, על פי רבים להטות, נכון?
לא יכול להיות שרבי אליעזר פה יעשה בת קול,
והמים ילכו אחורה, והעץ שם יעקר ארבע מאות פרסה. זה לא ראייה לזה שאתה צודק בהלכה, זה הכוונה, לא בשמיים.
לא על פי בת קול נפסוק הלכה,
אלא הקדוש ברוך הוא, אתה כתבת בתורה שבכתב על פי רבים לעטות, ועל פי זה אנחנו נחליט אם תנורו של עכנאי הוא תנור של חוליות, אם הוא טהור או טמא, לא על פי מופתים של רבי אליעזר.
זה הכוונה, לא בשמיים.
בסדר? זאת אומרת, רוצים, התורה שבעל פה,
היא תפסוק
למה שקורה בארץ, על פי הכללים שיש.
יש לנו כללי פסיקה, אחרי רבים לעטות, למשל. בסדר?
יפה.
אוקיי, הבנו?
אוקיי, אז אם כן,
אז כשהאומה חיה יותר עם כל מוסדות החיים הכלליים שלה, כן? מערכות החיים הכלליות שלה הן
חיות ורלוונטיות, הן לא תיאורטיות על המדף, בתוך ספר,
אלא באמת יש סנהדרין ובאמת יש מקדש פעיל ויש שאלות לכוהנים, נכון?
ויש הלכות שמתחדשות בהקשר של המלך,
והמלכות, והנהגת המדינה וכולי, אז התורה שבעל פה היא חייבת, כאילו, כל הזמן,
היא מאותגרת על ידי החיים,
והיא מניקה אותם, זאת אומרת, שאלות שמתחדשות,
מצבי חיים שמתחדשים, הם חייבים לקבל תורה מהמקור האלוהי, אז התורה שבעל פה היא מאוד מאוד מתרחבת,
פורחת ומעלה ניצה,
חיה בכל זיו תפארתה,
מתחברת לתורה שבכתב בכל שיעור קומתה.
זאת אומרת,
היא יונקת מהתורה שבכתב, יש ביניהם,
היא מרחיבה אותה, היא מבארת אותה,
היא יונקת ממנה, יש פה
הערה גדולה מאוד מן השמיים לארץ, בסדר?
בגלות נפרדו התאומים.
מה זה התאומים פה? זו התורה שבכתב ותורה שבעל פה.
נתעלתה התורה שבכתב למרומי קודשה וירדה התורה שבעל פה בעומק תחתית.
מה זאת אומרת נתעלתה התורה שבכתב למרומי קודשה?
הכוונה נעשית
פחות ופחות, כאילו,
נגישה במידה מסוימת.
זאת אומרת, אם אתה מסתכל על דורות של הגמרא,
אז הם היו דורשים את התורה שבעל פה,
בי"ג מידות, כן, שמה של,
נכון, הברייתא שמה של רבי ישמעאל,
לפני התפילה,
ול"ב מידות, יש כזה של רשב"י, ויש,
היו דורשים את התורה שבכתב,
ועכשיו אתה, איך אומרים, נסמך על דברי חז"ל של פעם,
שפעם הם דרשו את זה בגמרא,
אז אני עכשיו מנסה להבין מה רש"י פה אומר, ותוספות.
אבל אתה לא דורש את זה.
אנחנו לא דורשים,
כן, כלל ופרד וכלל בדורנו וכולי.
לא, לא דורשים.
תראה לי, תראה לי.
לא?
לא, לא, לא, לא, לא דורשים.
אנחנו לומדים את מה שהם דרשו.
בסדר, זאת אומרת, תורה שבכתב היא נעשית יותר מרוחקת.
כלומר, היא לא,
אנחנו בקיאים בה הרבה פחות ומבינים איך לדרוש
אותה גם ברמה ההלכתית או לאורות הלכה מתוכה וכולי, אף אחד לא עושה את זה, אף אחד.
אף אחד לא עושה את זה. מה?
אז זה מה שהוא אומר פה, שניתלתה תורה שבכתב למרומי קודשה.
כלומר, היא כזה,
יש פה פירוד של נפרדו התאומים,
וירדה תורה שבעל פה לעומק תחתית.
מה זאת אומרת, ירדה תורה שבעל פה לעומק תחתית?
אתה גם לא יכול ללמוד כמו שצריך, כי אתה בגלות,
אתה בהישרדות.
וגם
המצבי חיים הם הרבה יותר מצומצמים.
בסופו של דבר זה שכינתא בגלותא,
השכינה בגלות,
והמצבי החיים הם מאוד מצומצמים.
זה שטייטל הגלותי, כן?
העיירה הגלותית.
זה מה שיש לך בגלות.
זה קהילה קטנה,
עם כל מיני שאלות בתוך הקהילה, וזהו. אבל זה לא מדינה עם שאלות, כן? עם מלך ומקדש, כן? ומלכות, וכהנים, ונבואה, וזה כבר רוחב חיים לגמרי אחר. זה מצריך צינור הרבה יותר גדול של הארה.
אז התורה שבעל פה,
איך כתוב במסכת חגיגה,
מלכה ושריה בגויים אין תורה.
אז החגיגה, בדף ה' כתוב, כיוון שגלו ישראל ממקומם,
אין לך ביטול תורה גדול מזה, בסדר?
וגם כן כתוב בברכות,
דף ח', כתוב, מיום שחרב בית המקדש, אין לך, אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא דלת אמות של הלכה.
מה זה דלת אמות של הלכה?
דלת אמות של הלכה זה ביטוי של צמצום החיים, חיים מצומצמים.
כלומר, ההלכה היא ביחס אל האדם הפרטי,
זה לא י"ב מיל כמרחב מחנה ישראל,
כי חרב בית המקדש, אז האדם הפרטי,
יש לו מענה, אתה לומד אורח חיים.
זהו.
אז מעטים עוסקים בחושי משפט, אבן העזר, יורי דעה,
אבל גם זה חלקים, זה גם לא הרמב״ם, אתם מבינים? גם אלה עוד השלושת חלקי שולחן ערוך,
שהם עוסקים בהלכות דיינים וכולי, ונשים, גיטין,
איסור והתר וכו', אבל תסתכלו את הרמב״ם. הרמב״ם זה נושאים הרבה יותר רחבים מהארבעה חלקים האלה.
פשוט הם לא רלוונטיים, אז לא פסקו אותם,
בסדר?
לא, יש לו הלכות כאילו שקשורות אל המקדש ולטומאה וטהרה וכו', הוא כאילו פסק את כל התורה, הרמב״ם.
אבל צריך עוד הרבה יותר מזה.
אז בגלות נפרדו התאומינית,
עלתה תורה שבכתב למרומי קודשיו,
ירדה תורה שבעל פה בעומק תחתית,
כאילו היא מאוד מצומצמת,
החכמים והחיים עסוקים בתחומים מאוד דלת אמות של הלכה,
כמובן, חיים מצומצמים, בסדר?
לא מרחב החיים הכללי וכולי.
ומכל מקום היא מקבלת יניקה חשאית
מאור תורה שבכתב
מספיח העבר, המספיק לעמידה בחיים מצומצמים,
והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום עד אשר
מהרה יפוח היום, אולי, רגע, אז אני, לפני שאני אמשיך,
אני אסביר פה, בסדר? מכל מקום היא מקבלת יניקה חשאית, התורה שבעל פה, מאור תורה שבכתב.
כלומר, מן השמיים, כן?
אז בכל זאת, כן, יש עמלבי, אם הוא כתב, פירוש על התורה,
שהוא אומר, אני,
המטרה שלי הייתה להראות את הקישור הבלתי מתפשר,
ושום אפשרות אחרת
יכולה להיות של התורה שבכתב ותורה שבעל פה, בסדר? הוא ממש עסוק בזה,
איך התורה שבעל פה יונקת מהתורה שבכתב וכולי,
אז זה מקבל איתי נקרא חשאית מאוד תורה שבכתב,
מספי אחי עבר, מה זה ספי אחי עבר?
מאיך שלמדו פעם, אנחנו כן לומדים גמרא,
ופעם הם למדו ככה את הפסוק הזה, אז אנחנו גם לומדים, אז אנחנו... אבל זה ספיח העבר,
כי אם החיים היו אולי במצב יותר שלם, אז אנחנו היינו ניגשים לתורה שבכתב ודורשים אותה
בצורה בלתי אמצעית. היום אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אין לנו פשוט יכולת.
אז אנחנו בספיחי העבר, אנחנו נלמד עכשיו את הגמרא הזאת, את המסכת הזאת, איך הם דרשו את הפסוק הזה,
איך הם דרשו פה את ה...
י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, בסדר.
זה נקרא ספיח העבר. מה זה ספיח?
ספיחים זה בעצם שנה שעברה היה פה שדה,
נגיד, לא משנה,
של מה.
והשנה, מזרעים שנפלו בשעת הקציר, נגיד שזה היה חיטה, אז גדלים ספיחים.
גדלה חיטה, לא זרענו עוד פעם השנה חיטה,
אבל גדל פה, אתה רואה שהיה פה פעם חיטה.
זה נקרא ספיחים, אז זה מושג הלכתי, כן? זה קשור, יש איזה התייחסות בכל מיני הקשרים.
אז אנחנו אוחזים בספיחים, בסדר?
ספיח העבר.
כלומר, מה שנשאר פעם, מפעם,
כשהשדה היה זרוע.
כלומר, שהתורה שבעל פה, כשיותר נכון שארץ ישראל הייתה,
עם ישראל ישב בה, והיה מקדש, מלכות, כהונה, נבואה,
שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם.
אוקיי.
אז אם כן, מכל מקום היא מקבלת עיני ככה שהיית מאור תורה שבכתב.
מצפיח העבר.
המספיק לעמידה בחיים מצומצמים.
ויש לנו,
יש לנו בסופו של דבר חכמי הדור,
ופסיקות, וחידושים, וכולי, אבל זה מצומצם ביחס למה שהיה.
והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום עד אשר מהרה יפוח היום
ואור חיים יבוא מאוצר גאולת עולמים וישראל יעשה חייל,
ינטע על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו.
זאת אומרת, תשימו לב,
אנחנו היום אחרי ירידה מאוד מאוד גדולה של הגלות,
אנחנו עכשיו בעצם בתהליך של עלייה, בסדר?
אנחנו עוד לא הגענו לגאולה השלמה, כן?
אבל אנחנו במצב
שהתורה שבעל פה היא כן בהתחדשות גדולה, היא כן בהירעננות,
יותר ממה שהיה לפני מאה שנה, שהיינו בשטייטל הגלותי, בסדר?
אז עכשיו אתה לא בגלות, אתה צריך לתת פה בכל זאת מענה הלכתי למדינה,
ויש כאלה גורמים במדינה שמנסים להתנתק מזה, לעשות הפרדת דת ומדינה.
לא רוצים,
אבל יש מערכות שבכל זאת הרבנות והרבנים כן נותנים מענה והמדינה מקבלת את זה וכולי.
אבל גם צריך התייחסות. עכשיו,
יש הרבה תחומי חיים שלא עסקו בהם, כמו אמנות ותרבות וחקלאות וכן ואני יודע מה,
מדעי הרוח ונושאים שאתה צריך להתייחס אליהם בתור מה
התורה אומרת על זה, על כל האמירות האלה, על כל המעשים האלה, על כל הכיוונים האלה.
אז זה התחדשות.
בסופו של דבר, התורה שבעל פה זה כמו ירח שהולך ומתמלא,
בסדר? הוא יונק מהשמש, השמש פה זה התורה שבכתב.
והירח פה, אחרי שהוא היה חסר וקטן ומצומצם,
הוא כבר יותר מלא.
אנחנו בתהליך של התגדלות.
ככל שהגאולה מתקדמת, התורה שבעל פה היא מתרחבת, בסדר?
אפשר גם ללכת קצת אחורה לפעמים, כמו,
לא יודע, שהיה גירוש גוש קטיף, אז אני זוכר שהרב טאו אמר
שעכשיו אנחנו, יש לנו הרבה,
הרבה סוגיות נשכחות מאיתנו עכשיו,
כי הצטמצמנו, הגוף שלנו הצטמצם, אז גם ההדרכה הרוחנית היא מצטמצמת.
טוב, נחזור לענייננו.
אם כן,
ההערה הרוחנית.
אז מכל מקום יתקבל איתי ניקח אשר ידמעו תורה שבכתב.
מספיח העבר, מספיק לעמידה בחיים מצומצמים,
והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום, עד אשר מהרה יפוח היום,
ואור חיים יבוא מאוצר גאולת עולמים,
וישראל יעשה חיל.
היא נטעה על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו.
זאת אומרת, ואז וכבר
ישגשג בכל הדר סדריו, ואנחנו עדיין לא שם.
היא נטעה על ארצו, אנחנו כבר שם, בסדר?
עכשיו יש מלחמת עולם על הזהות הישראלית ועל ההנהגה פה וכולי.
אז ככל שהסדרים בארץ הם יהיו יותר על פי התורה,
אז זה יתרחבו את החיים וגם התורה שבעל פה היא תתרחב.
ההסק פה מובן, אני מרגיש כבר בדרשה של בית הכנסת,
החוט מיונתן ששאל אותי כמה שאלות.
אבל בסדר, אתם מבינים? אתם איתי? בסדר?
זה לא דרשה, על מותר לשאול שאלות.
בסדר?
אז תחל תורה שבעל פה לצמוח מעומק שורשיה,
תעלה מעלה-מעלה,
ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש,
חדשים לבקרים, והדודים יתאחדו בנביא הפריונם.
ואור נשמת הלכי העולמים המתגלה בתחיית
ישראל וברום קרנו יעיר באור שבעת הימים על אור החמה ואור הלבנה גם יחד.
אז מה זה,
אז תחל תורה שבעל פה לצמוח מעומק שורשיה,
אז זה כשישראל ינטעו בארצם,
תעלה מעלה-מעלה,
כשאנחנו נהיה פה בכל הדר סדריו,
הכוונה הארציים, מערכות החיים הכלליות,
אז התורה שבעל פה היא תתחיל, היא תצמח,
ותעלה מעלה-מעלה, ואור תורה שבכתב יזיח עליה קרני אורה מחדש,
יהיה פה בעצם התאומים האלה שנפרדו,
תאומים זה רמז, כאילו, לתורה שבכתב ותורה שבעל פה.
בקבלה זה כאילו התפארת והמלכות, כן? אז הם כאילו נפרדו בגלות, והנה, עכשיו הם חוזרים להתאחד.
בעולם הרוחני הוא מסתדר, כי
הארציות מסתדרת, ועם ישראל חוזר לארצו,
ואז אור תורה שבכתב יזריח
עליה קרני אורה מחדש, חדשים לבקרים,
והדודים התאחדו בנבי אפיריונם.
אז הדודים פה זה שתי המדרגות הרוחניות האלה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
ואמרתי לכם, מה זה מרמז בפנימיות?
זה על פי רבי יוסף ג'קטילה בספר שערי אורה, הוא ככה מבאר.
מדרגת התורה שבכתב לעומת מדרגת התורה שבעל פה.
זה תפארת, התורה שבכתב לעומת המלכות.
אני יודע שלא כולם מבינים בזה, וזה בסדר, זה מה שצריך להיות, אבל
אני אומר למי שכן, אולי קצת זה אומר לו משהו.
אז הדודים התאחדו בנביא הפריונם. בכל מקרה, התורה שבעל פה,
במובן שהיא מוארת גם, כאילו, מהתורה שבכתב.
היא דורשת אותה, אבל בגלות לא דורשת אותה,
אנחנו רק יונקים ממה שחז"ל שחיו,
דרשו אותה, כן?
בזמנו,
אבל אנחנו לא, אנחנו לא דורשים אותה מחדש,
זו תורה שבכתב,
אבל לעתיד לבוא כן.
זאת אומרת, מחדש, וכמו שבו, מה?
כן, הרב קוק כותב את זה, יש לו במאמר
מאוד מפתיע, האמת, בספר שנקרא, יש אותו פה, נכון?
כן, המורה לנבוכי הדור.
מה? לא, לא צריך, לא צריך להביא לי, לא צריך להביא.
כן, אז הוא כותב שמה שבאמת החיים יהיו יותר רחבים,
דומה לרעיון פה.
אז אנחנו נחזור לדרוש את הפסוקים מחדש,
בסדר?
ויכול להיות שההלכה תשתנה בעקבות זה,
אבל אנחנו נהיה במדרגה רוחנית כל כך גבוהה,
שזה יהיה אפשרי. כרגע אנחנו, או, אתה בכלל לא שם.
אל תדרוש לנו שום פסוקים מחדש במובן של עכשיו הלכה,
כן?
כן, אבל כמו שבועז הוא דרש מואבי ולא מואבייה,
אז לפי המאמר הזה של הרב קוק,
זה ברור שהוא יכל היה לפסוק את זה במובן של,
הוא היה גדול הדור, הוא היה ראש הסנהדרין בבית לחם, הוא היה ענק והוא בסדר, אז הוא יכול לחדש אפילו מהתורה
שבכתב אפילו, כן?
שאין דרכם של המונים מוביל לקדם בלחם ובמים.
אם כי אפשר גם לומר שלא, הוא לא דרש את זה,
יש כיוון כזה. הרמב״ם ודאי אומר ככה שהוא לא דרש את זה, אלא זה הלכה למשה מסיני.
ככה יש לא מעט ראשונים שאומרים, טוב, דיברנו על זה בשבועות, נכון?
שזה הלכה למשה מסיני, הוא לא דרש את זה, פשוט הוא ידע את זה, וזו לא הייתה הלכה מפורסמת.
בעם, אבל יש גם כיוונים שהוא דרש את זה ממש, בסדר?
זה להכריע בין זה לזה, זה קשה מאוד יהיה.
יש...
כדי לבדוק את זה, אני יכול להבין,
אני חושב שמה שהוא אומר,
שההלכה
של תורת מדינת ישראל תפדש
בגבות זגר דבות גאולה ובגאולה,
אבל אנחנו יכולים להתחיל את זה.
זה בא ביחד.
זאת אומרת, בוא נגיד ככה, שכל עוד השלבים בגאולה,
שהם עוד לא קרו מבחינה ארצית,
זה מעכב גם את התורה שבעל פה מלהופיע.
ברגע שהם יופיעו,
יהיה לך הופעה פתאום של מלכות,
כן, של מקדש,
של כהונה,
של סנהדרין, נכון? של
כל שלב כזה זה טראח.
הערה הרבה יותר גדולה של רוחניות. עכשיו, אתה שואל אם יכולה להיות הערה רוחנית והיא זו שתביא לזה?
כן.
זה גדולי עולם, בסדר, והשאלה היא אם לא חוספים דמי,
רק אם צריך להגיד מישהו שיהיה מסוגל להיות כזה נער,
עם דברים מאוד מאוד גבוהים,
והשאלה שלי שאני שואלת בשביל מאנשים גדולים, זה בא ביחד,
זה בא ביחד.
החפץ חיים, הוא אמר שבגלל שאור הגאולה הוא מתקרב,
צריך להתחיל לעסוק בקודשים ובטהרות, והוא הקים בית מדרש כזה, קודשים וטהרות, וגם הרב קוקלמבט באיזה תקופה,
כי הוא היה כהן, זה היה בית מדרש לכהנים.
הבעל שם טוב, גם כן,
ברוחניות עשה משהו דומה. כאילו, הוא ראה שצריך לקדם את הגאולה,
וכאילו, לפי מה שאתה שואל, זה ההשתדלות,
וזה בעצמו יביא. יום אחד אנחנו נצטרך את כל ההלכות האלה בשביל...
גם היום אנשים לומדים דיינות, שמונה שנים. לא כולם יהיו דיינים בפועל, אבל גם אלה שיהיו דיינים, הסמכויות שלהם בארץ הן יחסית מצומצמות.
צמות,
ועוד מצמצמים אותם, יש מלחמת עולם עם בג"ץ.
אז מה,
אז מה, אבל בסדר, אבל אתה רוצה להקים סנהדרין, אז תלמד דיינות, אתה רוצה שזה יתקדם. זאת אומרת, זה בא ביחד, כן?
גם הבעל שם טוב, הוא כבר הרבה עבודת הרגש והדמיון וכולי, כי הוא ראה שאנחנו,
לא עסקו בזה כל הגלות, זה היה שכל,
כאילו, והלכה, כן? כאילו, זהו, אל תתעסק איתי עכשיו רגש ודמיון.
הוא אמר, לא, אתה רוצה לחזור ולחדש את הנבואה,
אתה צריך,
עבודת השם עוד חיה, הרבה רענות. אז אתה רואה שזה גם בהלכה,
גם בהכשרות, גם
ברוחניות.
אז אם כן,
אז תחל, אני חוזר לעניינים.
זה בא ביחד, אתה מבין?
זה דוחף את זה וזה דוחף את זה.
זה דוחף
הלימוד שלנו של מסכתות כאלה,
שהן כרגע לא רלוונטיות,
אבל יבוא יום והן יהיו ממש רלוונטיות,
וחשוב שתהיה מוכן לזה,
אז זה גם מיילד את המצב שהוא העתידי, בסדר?
והפוך,
המצב העתידי שאתה עכשיו צריך לתת לו מענה, או המצב החדש,
שאתה צריך לתת לו מענה, כי התרחבו החיים פתאום, אז בואו ניתן לו מענה, הוא בעצמו מיילד את התורה שבעל פה, בסדר?
זה דיברתי בתחילת השיעור.
כן.
עם ישראל היה חוק, לא יודע אם זה הסיבה, אבל כוח הדין, לא כוח.
כן, אוקיי.
אני שואל לעצמי אם אנחנו לא,
האם זה שאנחנו אומרים, לא, לא, אנחנו,
יאללה, זה לא עולם,
אותה ישיבות, אותה ישיבות, אותה ישיבות. וצריך קצת טיפה, כאילו, יותר מעשית, כאילו,
ללכת,
לא יודע, תביא אותנו להפגש, אבל ללכת להתחיל להגיע לדרום מעשרים יותר, כאילו, לפעמים אנחנו, בעולם הדתי,
כאילו, אישור זה יגיע. יש לך תמיד את הכיוונים האלה ואת הכיוונים שמרגיעים אותם, נכון?
זה ככה כל הדורות.
האלה רוצים להתיישב על כל הגבעות ביהודה ושומרון.
אומרים להם, לאט-לאט,
יש את ההתיישבות הרגילה, שלא יסכן אותה. אלה רוצים לעלות להר הבית, אומרים להם, לא, לא, לא עושים את זה לאט. אסור, זה, זה.
אז כל הזמן, יש לך כאלה, אומרים, אתם מעפילים בהר, הם אומרים, לא, זה, זה, בסדר, אז תמיד יש לך את כאלה שדוחפים קדימה, פתיל תכלת, כאילו,
אומרים, לא, זה לא, זה, כן, רבברום לא לבש, אתה יודע.
אבל, טוב, מצאו, טוב, קיצור, אתה מבין? אז יש הרבה סוגיות כאלה, זה כל הזמן אתה על הציר הזה של לכבוש את היעד הבא, או ש...
אבל צריך להיזהר שזה לא יהיה חטא המעפילים גם, נכון?
כי יש תחומים מסוימים שאומרים, לא, זה ממש איסור גמור, זה...
יפה,
הבנו.
אז תחל תורה שבעל פה, לצמוח מעומק שורשיה. יש כאלה אומרים, בוא נתיישב בעזה, נכון, עכשיו, וזה יאללה, קדימה, קדימה, מה?
אתה מבין מה הבעיה, אבל אני איתך אגב,
אני חושב שזה מצווה, הבעיה שכנראה שצריך אולי תשקיע בגרעינים תורניים יותר,
ואז לא יהיה בעיה, כי תצמיח פה דור שיבינו שזה הפשט.
אבל כרגע אתה רואה שלהרבה אנשים לא מבינים אותך בכלל, מה אתה מדבר,
כאילו, איפה אתה בכלל?
כנראה שהפתרון הוא חייב להיות בשורש, כאילו,
זה גם היום, גם ביחס לארץ ישראל, וזה גם אחיזה,
וזה גם ביחס לחינוך, כאילו, אמרתי, גרעינים תרענים,
ולעשות פה שינוי, יש פה מלחמת עולם על הזהות, על החזון של המדינה,
זה לא צחוק.
אתה לא יכול להכריח,
כאילו, כשהם אומרים, אנחנו לא מבינים מה אתה רוצה. אתה רואה אפילו הרפורמה המשפטית, שזה דברים כאלה פשוטים, לכאורה.
אני חושב שהיא בכלל לא מספיקה.
זה לא לעשות כמה שינויים קוסמטיים שם,
זה לא יספיק בכלל,
וגם זה לא מצליחים להעביר, זה מלחמת עולם,
והקול זועק לשמיים, אז בסדר, טוב, איך אומרים?
נכנסת לסוגיות הכבדות.
אז תאכל תורה שבעל פה יצמוח מעומק שורשיה, תעלה מעלה-מעלה, ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש,
חדשים לבקרים,
והדודים,
זה שתי המדרגות האלה, יתאחדו בנביאי הפריונם,
ואור נשמת הלכי העולמים המתגלה בתחילת ישראל וברום קרנו, יאיר באור שבעת הימים.
לאור החמה ואור הלבנה גם יחד. זאת אומרת, ברגע שיש
מדרגת חיים שמאפשרת את זה, אז
קומה רוחנית
רחבה וגדולה יותר יכולה להופיע.
כיוון שהיא
יכולה להופיע, אז היא מתחילה להופיע. בסדר, זה מה שהוא מתאר פה, אז הדודים מתאחדים, תורה שבכתב, תורה שבעל פה.
והיהו רם ישר חודר ומושך מזה לזו,
ועונה את הארץ ואת העם בכל ליפת חיים,
והיהו הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים,
ביום חבוש השם את שבר עמו,
ומחץ מחקתו ירפאה".
זאת אומרת,
התורה שבעל פה היא תגדל מאוד,
היא תהיה כמו החמה.
וגם התורה שבכתב עוד יותר, כאילו,
יהיה לנו הרבה יותר הבנות,
ונבין סתרים שבתורה שבכתב,
ושבעתיים, כאילו, נכון? זה כאילו 49. שבעתיים זה,
אז כאור שבעת הימים, ביום חבוש,
השם את שבר עמו ומחץ מכתו ירפק. כלומר, הכל התעלק, הכל התעלק, אבל במה זה תלוי?
בגאולה הארצית.
זאת אומרת, ביום שכבשנו את ירושלים ונכנסנו אליה,
נפתח המון חלקים של התורה שבעל פה, בבת אחת.
תראה, הקב"ה נכנס בירושלים של מעלה,
עד שישראל נכנסים בירושלים של מטה.
תעשה גזור הדבק להמון תחומים עכשיו.
ברגע שיהיה לנו סנהדרין,
וואו, וואו, איזה התרחבות של הרוחניות.
יהיה מקדש, זה פש, לילה עולה, נכון?
יהיה נבואה, כאילו, הכל,
זה מאפשר את זה, זה מעלה את השלב הבא.
אנחנו כל הזמן רוצים להיות בהתקדמות והתפתחות
לכבוש את היעד הרוחני הבא וכולי, וזה בעצמו הגדלה של כל התורה שבעל פה. אוקיי, בסדר?
שאלות טענות מעונות קושיות?
ברוך ה' לעולם,
מל ועמל חזקים ומורחים תהיו בשורות טובות.
