טוב, שלום וברכה.
אנחנו באמצע, אה, רגע, השיעור הוא לרפואת
עושר רפאל בן קרן ליאת ושלמה עגור בן רות.
אנחנו ממשיכים בספר דרך ה' מרמח"ל.
אנחנו בחלק הרביעי,
בפרק השישי,
בפסקה י"א.
דיברנו על המשכת השפע,
והתחלנו מהלילה,
המשכנו אל היום,
דיברנו על שתי המצוות שבהם,
שעל ידם נמשך השפע אל המציאות,
והם קריאת שמע ותפילה.
בסדר?
אגב, לגבי התפילה זה עולם ומלואו.
למשל, החתם סופר עשה לעצמו קיצור של כוונות הארי,
ולכן תפילת שמונה עשרה שלו הייתה אורכת רק חצי שעה,
בגלל שכיוון שהוא היה עסוק בצורכי ציבור, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו שתפילתו תכלול את כל הכוונות של האר"י,
אז לכן זה היה רק חצי שעה.
אנחנו, ברוך השם,
מצליחים להכניס את כל הכוונות בשתי דקות ורבע,
על ידי,
כפי שרואים בבתי הכנסת, שכל היהודים,
כשעוברים שתי דקות ורבע, כבר אומרים לחזן, נו, נו,
כן, בכבוד.
עכשיו, אבל אצל רמח"ל רואים שהנושא של התפילה תופס מקום מאוד מאוד מרכזי
בהמשכת השפע בעולם,
במיוחד בתקופה שאין לנו עבודה של קורבנות.
בסדר? טוב.
י"א: "והנה צריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיהם נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם,
הם שלושה,
והם נרמזים בשלוש אותיות השם ברוך הוא".
שזה י' ה' ו'.
כלומר, השלושת האותיות האלה הן שלוש הנהגות
של הורדת השפע אל המציאות.
כידוע לכם, בשמו של הקדוש ברוך הוא יש כמה אותיות?
ארבעה, אז הוא אומר שלוש אותיות.
כן, כי ה' האחרונה היא לא מן המניין של ההשפעה,
אלא של קבלת השפע ומסירתו לעולם.
אז לכן יש בעיקר שלוש הנהגות י' ה' ו'.
והם נרמזים בשלוש הוציאות ה' ברוך הוא, וחיבורם ביחד
להשלמת הבריאה כולה נרמזת בהאחרונה.
הנה, אנחנו רואים פה האות הרביעית,
שהיא כבר אות של חיבור.
וכנגדם,
שלושה הכינויים הגדול,
הגיבור והנורא.
מה זה גדול?
גדול זה חסד?
אני שואל פה מה פירושי מילה גדול בעברית.
בלי גבול, כן.
כי הרי למשל, אם אתה אומר על נייודע חפץ בגובה מטר,
הוא גבוה או נמוך?
תלוי ביחס למה.
כלומר, ביחס לסנטימטר אחד, מטר זה הרבה,
זה פי מאה.
ביחס לקילומטר זה אלפית.
יוצא ששום דבר בעולם איננו גדול, הוא תמיד גדול יותר מ וקטן מ.
אז מתי, אז מה זה הגדול באמת?
אין סוף.
המשמעות של המילה גדול.
גיבור, מה זה?
מי שגובר.
אז עד כמה אפשר לגבור?
עד אין סוף. אז מה זה יוצא? נקודה.
כלומר, ההפך של הגדול זה הגיבור.
מה הגדול?
לא, הנקודה זה לא כנגד החסד.
זה כנגד הגיבור.
לא, אני מדבר על הה.
נכון.
לא, זה לא אמר.
זה נאמר בשיעור הקודם, לא נאמר בהקשר הזה.
כי מה זה גבורה? זה להתגבר.
להתגבר זה לדחוס.
כלומר, אתה מונע מכוח להתפרץ.
הכובש את יצרו, למשל.
אז הגבורה המקסימלית
זה נקודה.
בסדר?
ההפך של גדול.
גדול אינסוף, גיבור אינסוף קוטן.
כן? גודל וקוטן.
אז מה זה הנורא?
זה באמצע.
הנורא זה האיזון הדק בין הגדול לבין הגיבור.
למה זה נקרא נורא?
כי תמיד יש להתיירא שמא תיפול לצד זה או לצד זה.
ואיך אומר הנביא יחזקאל?
ומעל ראשי החיות רקיע,
כעין הקרח
הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה.
כן? כך כתוב בספר יחזקאל בפרק א'.
זאת אומרת, מה זה נטוי על ראשיהם? זה קרח הנורא שיכול ליפול.
בסדר. אז זה, והממשיך אותם כראוי,
הוא זכותם של אברהם, יצחק ויעקב.
אברהם כנגד גדול,
יצחק כנגד דיבור, יעקב כנגד נורא.
יעקב הוא זה שאמר, מה נורא המקום הזה?
והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם,
הוא זכותו של דוד המלך,
שמתחבר עם האבות ומשלים תיקונם של ישראל.
כלומר, בדוד אתה מוצא משהו מאברהם,
משהו מיצחק,
משהו מיעלם.
זה הבסיס, כן, זה אותה אחרונה, הה.
וזה מכוון,
זה הבסיס של הכוונות של תקיעת שופר בראש השנה.
אם תראו ספרי כוונות,
למשל בשלה
על ראש השנה,
הוא מסביר מתי מתעורר אברהם, מתי יצחק, מתי יעקב, מתי דוד.
כן, בתקיעות של ראש השנה.
סליחה רבה, זה קדוש, זה מכין,
קדוש? למה אתה אומר את זה?
יש כמה סוגי קדוש.
יש קדוש, יש קודש, יש קדושה.
כן, בואו לא נסבך.
עשיתי טובה, בואו לא נסבך.
זה מספיק מסובך גם ככה.
טוב,
והנה,
מה?
נכון, זה לא אני אמרתי, זה הרמח"ל אומר את זה.
היו"ד כנגד הגדול, כן.
זו השאלה שלו.
יו"ד זה לכאורה מצומצם, נכון?
יו"ד זאת האות של העתיד.
זה האות של העתיד.
ככה יעשה, אז יעשיר משה.
יו"ד זה יו"ד העתיד.
אז יבנה יהושע.
כן, אותיות איתן.
אז היו"ד היא אות המציינת עתיד.
מה הגבול של העתיד?
אין גבול.
הה" מה זה?
איפה מצאנו את המילה "ה" בתנ״ך?
אה?
לא, אני רוצה את המילה "ה".
זה בפרשת וייגש.
"הלכם זרע וזרעתם את האדמה".
מה זה "ה"?
זה כך, זה עכשיו.
"ה"
אה לך.
כן, זה גבורה. זה מצומצם לרגע ההווה.
וההווה זה נקודה.
יוד זה נקודה, יוד זה העתיד.
נקודה כוללת את הכל.
עולם הבא דיברה ביוד.
כי זה באמצע.
מה זה ו? זה קו.
מה אתה שואל?
רמח"ל שואל את זה,
מה שאתה שואל,
בספר ערך כלך פתחי חוכמה.
ושם הוא מסביר שכל החזיונות
הם כמו בחלום.
בחלום חזיונות מתחלפים, כן? יכול להיות שאתה בתוך החלום רואה את עצמך באונייה
שהופכת תוך שנייה למטוס.
נכון, זה אפשרי, כן?
גם בבר באבא זה כך.
אה?
תביא בתקופה.
לפי ההערה, לפי ה... כן, לפי ההערה המיוחדת לאותו רגע.
ובכל שעה יש תת-טראפ חלקים של השפעות שונות.
והנה,
כנגד, אתם יודעים כולכם מה זה תת-טראפ.
כן, טוב, ו... מה?
אלף ושמונים, כן.
נכון.
תמיד שואלים, כן, אני,
המולד יהיה בשנה זה ושלושים וארבעה חלקים. אתה אומר, כמה חלקים?
כן.
כן, כאילו שזה חשוב.
פעם שאלתי בבית הכנסת את האחד של הילדים, הוא אמר, כמה חלקים? הוא אמר לי את מספר החלקים.
טוב,
האמת היא שמעולם לא תשמעו יותר משבע עשרה חלקים.
לא, כי שמונה עשרה חלקים זה דקה.
ונוהגים היום בבית הכנסת לומר את מספר הדקות.
ואז מה שנשאר, כן, למשל, וחמש דקות, וחמש עשרה חלקים.
וזה בריא שזה שמונה עשרה, זה הופך להיות דקה נוספת.
אין שום חשיבות. לא.
הסיבה שאחינו האשכנזים נוהגים להכריז את שעת המולד,
בגלל שהם רואים בהכרזת ראש חודש
כמין בית דין שמקדש את החודש.
ואז צריך להגיד מתי זה.
מה?
מה לתקן?
מה אכפת לך? היהדות אוהבת דברים ישנים.
הרי גם כשיקבלו את כל ההערות של הרפורמים,
את ייקום פורקן לא יבטלו.
וימשיכו לברך את גאוני בבל,
את ראש הגולה.
כן, טוב.
והנה,
כנגד שלושה הסוגים האלה,
נתקנו שלוש ברכות ראשונות של התפילה.
כלומר, ברכה ראשונה מסתיימת במגן אברהם,
ברכת אבות,
היא כנגד אברהם.
הברכה השנייה, אתה גיבור, כנגד יצחק, מידת הגבורה.
אתה קדוש, כנגד יעקב,
שהוא הקדוש.
כן? אז זה שלושת הברכות הראשונות,
הן קבועות. כמו כן, גם שלושת הברכות האחרונות, ובאמצע כל הבקשות.
אתה יודע.
תחיית המתים זה גבורה.
זה בכלל, הגמרא שואלת,
מה זה כל השבחים האלה שיש ב"אתה גיבור"?
וכי אפשר למנות גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מי ימלא לגבורות ה' ישמיעה?
כל תביעתו, אלא כל ששקול כנגד חיית המתים, הוזכר.
כן, גשם, רופאי חולים וכו'.
טוב, והנה,
מה קדוש לנורא?
הקדושה זה דבר שביר.
אתה יודע, כמו שאמרו על אליהו הנביא,
אליהו קפדן הווה.
זה קפדן שאם אין שלמות מוחלטת הוא מסתלק.
והנה כנגד שלושה הסוגים האלה
נתקנו שלוש ברכות ראשונות של התפילה ובהן נמשך השפע העליון בכללו.
ואחר כך באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך.
הנה אני מבקש רפואה, אני מבקש גאולה, אני מבקש בניין ירושלים, כל פעם זה נקודה ספציפית.
ובשלושת האחרונות מתחזק ומתיישב במקבלים על ידי ההודעה שנותנים עליו,
כלומר השפע המתחזק,
וזה כלל תיקון התפילה כולה.
אז מה זה תפילה?
זה הברכות האמצעיות.
כדי שהברכות האמצעיות תפעלנה צריך שלושת הראשונות ושלושת האחרונות.
הגמרא אומרת למה?
כי זה לא יפה לבקש אם אתה לא משבח,
וזה לא יפה לקבל אם אתה לא מודה.
יוצא שבעצם עיקר התפילה זה הברכות האמצעיות,
וכל השאר זה המסגרת.
ואולם,
בימות החול נמשך הדבר כפי סדר זה,
ובימות הקודש לא הטריחו חכמים את האדם ביותר משבע ברכות.
עכשיו, זה מעניין, לפי זה יש הלכה,
שאם אדם בטעות אמר ברכה של חול בשבת,
מה הוא עושה?
מסיים. מסיים את הברכה.
אומר את הברכה עד סופה. למה?
כי באופן עקרוני היה צריך לומר את הברכות האלה גם בשבת,
אבל לא רצו להטריע. אבל אם כבר התחלת, אז תגיד עד הסוף.
במוסף זה לא שייך, כי מוסף זה לא כנגד העמידה של יום חול.
האם בן אדם רוצה להטריע?
לא ראוי.
לא ראוי שאדם יטריח את עצמו,
בגלל שבטלה דעתו אצל כל אדם, ואדם צריך לעשות מה שכלל ישראל עושה.
מה?
מה בנחת? זה שאני לא חושב על הבעיות שיש.
הרי כמו מה שיש באמצע זה בקשות.
בקשות מזכיר לי מה חסר.
אם אני אומר רפאנוס, סימן שיש חולים.
אוי ואבוי, למה לזכור חולים?
כי הנה היום מקודש ומבורך בעצמו ועוזר בהמשכת השפע ודי שישתדל לאדם על הכלל.
והיינו שבע ברכות, שלוש ראשונות על שלושה סוגים,
וכן שלוש אחרונות,
וכמו שנדבר למעלה, והאמצעית
על כלל קדושת היום שתתחזק ותאיר ותמשול.
והיא העוזרת ומשלמת לכל הפרטים.
בואו נדבר מזה לפנים בסייעתא דשמיא.
ברור, עד כאן ההסבר הכללי גם של קריאת שמע וברכותיה וגם של העמידה וברכותיה.
י"ג עוד צריך שתדע
שהנה כלל העולמות מתחלק לארבעה.
כן, מעניין, הפילוסופים אמרו כמה עולמות?
שלושה.
המקובלים אומרים?
ארבעה.
מה שהוא אומר כאן, ארבעה.
מה?
המהר"ל זה תלוי, כשהוא מדבר לפי הפילוסופים זה שלושה,
כשהוא מדבר לפי המקובלים זה ארבעה.
סתם שאלה.
מה?
העולם היה אדם קדמון, אבל הוא לא מדבר על זה.
עוד צריך שתדע שהנה כלל העולמות מתחלק לארבעה, והנה.
עולם הזה בשני חלקיו עליון ותחתון שהם החלק השמימי
ונקרא עולם הגלגלים, והיסודי והוא נקרא עולם השפל.
וכלל שניהם נקרא עולם אחד.
טוב, וזה כבר זה מחלוקת עם הפילוסופים.
הפילוסופים כשמונים את העולמות,
אומרים את עולם שתחת גלגל הירח,
שזה כדור הארץ וכל אשר בו,
והם שמים מעל לזה את הרקיע עם הכוכבי הלכת וכל אשר בו. זה העולם השני.
והעולם השלישי לפי הפילוסופים עולם הסכלים הנבדלים או המלאכים.
לפי המקובלים שלושת אלה הם רק שניים.
כי גם עולם הגלגלים זה חלק מהעולם התחתון,
הנקרא עולם העשייה.
עד כאן ברור.
יוצא לפי זה שכל מה שנחקר על ידי האסטרונומיה,
כולל כל הגלקסיות כולן, על מיליארדי מיליארדיהן
של גלקסיות,
כל זה עולם אחד
עם עולמנו.
זאת אינטואיציה, אגב, שהמדע בימינו מקבל אותה,
כי אותם חוקים השולטים בעולמנו התחתון הזה,
הם-הם החוקים השולטים בעולם העליון והגלקסיה.
כן, כי הפילוסופים התרגלו לדבר על שפל ועליון,
ואז המקובלים אומרים, לא, בעצם זה אותו הדבר.
נגיד ככה, העולם שבו אתה חי,
אתה ואני חיים בו, עולם כדור הארץ,
לא רואים בו כל כך הרמוניה.
אתה רואה לפעמים, הנה יש עגבנייה רקובה שנפלה על הרצפה.
זה לא אסתטי.
ברור.
אבל אם אתה מסתכל על הכוכבים,
ואתה אומר, וואו, איזה אחדות, יש פה, ירש עמך, מעשה את צביעותיך,
ירח בכוכבים אשר כוננת.
זה עושה לך את זה, נכון? למרות שמבחינה פיזיקלית זה אותם חוקים,
אבל האפקט בנפש הוא אפקט אחר לגמרי.
אתה יודע,
מה?
אפקט זה מושג יווני, רק כזה שמאי, לא פתיע. אתה צודק, זה מושג יווני.
המושג עולם הוא מושג יווני.
כן, זה תרגום של המילה היוונית קוסמוס,
או בלטינית מונדוס,
או באנגלית וורד.
כן, זה דרשות שבאו אחר כך.
אגב,
יש המילה עולם בתנ״ך, היא קיימת במובן של זמן או של העלמה.
כן, זה שמי לעולם, חז״ל אמרו, שם שמעלימים אותו, שלא אומרים אותו.
שם הוויה, כן?
ארץ וש...
בתנ״ך
במקום עולם אומרים שמיים וארץ.
זה שני דברים, הצד התיאורטי והצד המעשי, בסדר?
טוב, הלאה.
מה?
קדוש, קדוש, קדוש, מה זה?
שלוש עולמות.
נגיד, כדבריך, נגיד שלוש עולמות.
מה כלול במילה קדוש הראשונה?
לא, הראשונה,
קדיש על ארעה,
נכון?
הארעה,
לפי המקובלים, כולל גם את מה שאנחנו קוראים רקיע וכוכבים.
כל זה נקרא ארעה.
אה?
אז איפה הרביעי?
זה ברוך כבוד השם במקומו.
טוב, הלאה.
והיינו, עולם הזה בשני חלקיו, עליון ותחתון, שהם
החלק השמימי ונקרא עולם הגלגלים והיסודי,
הוא הנקרא עולם השפל,
וכלל שניהם נקרא עולם אחד. אגב, יש לציין שכשרמח"ל כותב את זה, הוא משתמש במינוח של האסטרונומיה הישנה,
כשהוא כבר יודע שהיא לא נכונה.
בסדר?
למה הוא עושה את זה? כי זה יותר נוח מבחינה ספרותית.
הספרות הרבנית התרגלה למונחים האלה, בסדר?
אבל הוא יודע שזה הכל שטויה.
אסטרונומיה.
האסטרונומיה של פעם היא בטלה, כן? אין לה מקום.
מה?
בגלל שעד כמה שאני יודע,
כדור הארץ מסתובב מסביב לשמש ולא ההיכר.
מה?
מה נכון?
אה, אין דבר כזה גלגלים גם.
גלגלים זה נהרס על ידי קפלר.
כן.
ברור, נו, אז מה?
אז ממשיכים לקרוא לזה עולם הגלגלים.
תגידו, זה עולם המסלולים, זה יותר טוב, בסדר?
לכן אמרתי, זה שימוש בטרמינולוגיה רבנית
שמעתיקה את המדע הישר.
נכון, נו, אז מה?
אבל עדיין יש כוכבים או אין כוכבים?
יש, לא, זה מה שהוא אומר.
ועל העולם הזה יש עולם המלאכים,
שהוא העולם השני,
שהפילוסופים חושבים אותו לעולם שלישי, בסדר?
ועלה, אגב, מה זה עולם המלאכים? זה דבר מאוד מעניין. לפי הפילוסופים,
מלאכים זה השכלות,
כן? כלומר, זה השכלים הנבדלים,
שהשכלים הנבדלים הם משיגים את האלוהות יותר טוב ממה שהאדם משיג.
לפי המקובלים, המלאכים זה לא השכלות,
אלא זה שליחויות.
מלאך ממלא שליחות.
זה גילוי של רצון.
כן? אבל יש בכל זאת דמיון
בין עולם השכלים לבין עולם השליחים.
כן, זה מחוץ למוחש. מלאך זה לא מוחש.
אתה לא יכול לגעת במלאך.
ועליו,
עולם הכוחות העליונים,
שורשי הבריות,
שזכרנו בחלק ראשון, ונקרא עולם הכיסא.
עולם הכיסא, מה שחקי הקבלה מכנים בשם עולם הבריאה.
זאת אומרת, אנחנו אומרים, עשייה, יצירה, בריאה.
מה זה?
לא.
והנה,
למעלה מזה במדרגה ייבחן כלל השפעותיו יתברך
גילויי אורו שמהם נמשכים כל המציאויות כולם ובהם הם תלויים,
וכמו שנתברר בחלק ג' פרק ב', שזה הספירות.
או אם תרצה, עולם האצילות.
כן, זה דומה לעולם ההידאות.
כן, מה אתה אומר?
כן, כן, אפשר להגיד את זה.
הוא מלאכים.
עולם המלאכים יש לו דמיון למה שהפילוסופים קראו העולם השלישי.
בסדר?
אבל הוא אומר שהוא עולם פטרידאות גם במלאכים.
זה עולם שפה נכפלים.
אה, מהבחינה הזאת כן, נכון, נכון.
אה, כדי להבין, הרי על מה הפרק מדבר?
על התפילה.
בסדר, עכשיו אנחנו רוצים להבין איך התפילה עובדת,
דרך איזה עולמות היא עוברת,
בסדר?
אתה יודע, תראה, היום בסידורים שופכים את הדברים האלה, כן?
כן, מכאן עד כאן הוא בעולם הבריאה, מכאן עד כאן הוא בעולם האצילות.
כן, והנה, על דרך השאלה
נקרא לכלל כל ההשפעות האלה עולם אחד ונקראהו עולם האלוהות.
אז זה עולם האלוהות. זה קצת ביטוי פרדוקסלי, או עולם או אלוהות.
כן?
אז זה לא האלוהים, זה עולם האלוהות.
כלומר, מה שיש לו קרבה גדולה אל הבורא,
ומשם אנחנו ממשיכים השפעה.
ואומנם, הנה תראה, הוא לא דיבר על החמישי.
לא, לא, זה הרביעי.
מה?
נכון.
או אם תרצה, הספירות.
למה הוא לא כותב אף פעם את המילה ספירות?
כי בזמן שהוא כתב את הספר הזה, נאסר עליו להשתמש במינוחים קבליים. אז הוא עושה הרבה שמיניות באוויר כדי להכניס את הרעיונות האלה לשפה אחרת.
בסדר?
מה?
הכוחות העליונים.
הכוחות העליונים. אה, לא, יש.
לא רק כלל השפעותיו, למעלה מזה מדרגה, זה הכוונה.
והנה תראה שאין שייך בו שם זה, אלא על דרך ההשאלה, כמו שאמרנו, ועל הטעם שנבאר,
מה שאין כן שלושת העולמות הקודמים שבהם יכוון השם הזה באמת,
וזה כי הנה עולם יקרא קיבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום,
מתחלקים למחלקות רבות ומתייחסים זה לזה ביחסים שונים,
והנה בעצמים כולם יהיו מוחשים או רוחניים,
ייתכן עניין זה באמת.
ונמצא שיקרא עולם הזה עולם בהיותו קיבוץ גופים שפלים או שמימיים במקום אחד.
ונקרא עולם המלאכים עולם בהיותו גם הוא קיבוץ מלאכים רבים במקום אחד,
כפי מה ששייך בם.
ועולם הכיסא עולם בהיותו קיבוץ כוחות רבים במקום ששייך בם.
אך השפעותיו יתברך, כן, עולם האצילות,
הנה אינם מעצמים מרובים ונמצאים שונים כלל.
לכן נשאלנו כל זה עולם.
אז זה עולם על דרך ההשאלה.
אבל הבחנות הן
ומיני גילוי
אור ממנו יתברך,
שאין עניינם אלא משהו יתברך שמו נמצא לבריאותיו ומשפיע עליהם כפי ענייניהם.
אך ביות שנבחן בהשפעות אלה חילוק סדר והדרגה כפי מה שראוי למקבלים,
שבהם נשרשים חילוקיהם, סדריהם והדרגותיהם של הנמצאים,
כמו שהתבארר בחלק ג' פרק ב', על כן נקרא לכלל כל זה עולם.
כלומר, העולם הרביעי,
אף על פי שהוא לא ממש עולם,
אנחנו קוראים לו עולם בגלל הראות
השפעותיו בעולמות התחתונים.
בסדר?
ונחשבהו למעלה מכל השלושה,
כי לפי ההדרגה כך הוא,
שהרי ההשתלשלות כולו עולה במדרגה זו,
המוחשים במלאכים,
המלאכים במה שעליהם דיינו הכיסא ומדרגותיו,
והכיסא בהשפעותיו יתברך ובגילוי אורו שהוא השורש האמיתי לכל.
כלומר,
הכל מתעלה אל הכל.
העולם התחתון אל העולם השני,
השני אל השלישי והשלישי אל הרביעי.
יש איזה מין חיבור של שלשלת
או שרשרת
בין העולמות.
בסדר?
טוב. והנה, עכשיו כל זה שאלתם בשביל מה אנחנו צריכים לדעת את כל זה, עכשיו הוא יגיד לנו.
והנה, על פי סדר זה נתקלנו חילוקי התפילה.
דהיינו שלושה חלקים בתחילה לתיקון שלושה עולמות. עולם הזה, עולם המלאכים, עולם הכיסא.
וזה בקורבנות, זמירות וברכאות קריאת שמע.
כלומר,
בקורבנות אתה בעולם העשייה,
בפסוקי דזמרה, בעולם היצירה או עולם המלאכים,
בקריאת שמע וברכאותיה עולים אל עולם הכיסא, שהוא עולם של...
שזה עולם הבריאה, בסדר?
אחר כך תפילה מעומד.
מה זה מעומד?
במצב של עמידה, בסדר?
בהרבה ספרים, בטעות כתוב מעומד.
זה לא נכון, צריך להגיד מעומד.
מה אני יכול לעשות?
עולם המלאכים פסוקי די זמרה, מה אתה לא רואה?
הרי בפסוקי די זמרה יש תיאור,
הלוא בפסוקי די זמרה יש תיאור של עולם הרמוני וכיפי.
אתה בעצם, אם אתה תאמר פסוקי דה זמרה במקום שבו הציפורים מצייצות בבוקר, אתה תרגיש שזה ממש מתאים.
ולכן, זה עולם ה... אתה רואה את ההרמוניה הנפלאה של ההוויה, זה עולם היצירה.
זה המלאכים, כן.
פשוט, מה מתברר בקריאת שמע? האחדות של ההוויה.
בין המאורות לבין הבוחר בעמו ישראל, על ידי ה' עלינו ה' אחד.
זה גילוי הייחוד.
הייחוד של הכוחות הנפרדים.
מה, בעולם האצילות זה למעלה מן ההשגה.
זה שורש ההשפעה על הכל ביחד.
אחרי שאתה הסגת את הייחוד, אתה מתעלם מעל הייחוד.
אתה עומד לפני האינסוף.
וזה עולם האצילות, שהוא זמן העמידה.
ודאי.
קשר להם. נכון, נכון, נכון. טוב.
אז זה מה שהוא אומר כאן, קורבנות, זמירות וברכות קריאת שמע.
אחר כך, תפילה, איך אומרים?
מעומד, כן? לא מעומד, כפי שמופיע.
פשוט אין מילה כזאת בעברית מעומד.
זה פשוט זה לא קיים.
מעומד ממצב של עמידה.
כן?
ומה?
לכן גם יש תקיעות מעומד, יש תקיעות
מיושב,
לא מי מיושף.
כן, מה אתה אומר?
גם רק לדישאי פיזית אני אומר, יש פה... זה קשור לזה שאתה פיזית עומד.
מה?
כי המפגש עם האלוהות זה מרומם את האדם בשלמותו,
ולכן אתה צריך להיות בעמידה לעומת התפילה המוסלמית שהיא קריאה.
בסדר?
טוב.
כן, נכון, נכון, נכון. טוב.
למה זה?
מה?
למה? אה, כי ביום הכיפורים אנחנו עושים כמו במקדש.
המקדש הוא מקום לא טבעי לנו.
שמה זה משכנה של השכינה,
ולכן אין מקום לאדם, בסדר?
והיא, מה?
אה?
בכל תפילה, ארבעת הסתרים.
נכון.
למה לא?
יש לך... בערבית, תגיד, יש... רגע.
אתה יודע שנוהגים להתפלל מנחה ערבית צמודים זה לזה,
נכון?
אז במנחה יש לך קורבנות,
יש לך פסוקי דזמרה, אשרי,
יש לך עמידה,
ואתה מוסיף לזה בערבית את קריאת שמע.
בסדר? זאת אומרת, אתה מחבר.
אשכנזים, אין להם קורבנות במנחה.
זה נכון.
חבל.
טוב.
אני יכול להמשיך?
טוב.
אחר כך תפילה מעומד והיא כנגד עולם האלוהות,
להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהם.
ואחר כך שלושה חלקים אחרים,
להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה עד הסוף.
והיינו,
קדושה דסדרה,
שיר הלוויים ואין כלואינו.
ואחר כל זה עלינו, והוא לחזור ולהמליך, מלכותו יתברך על כל העולמות,
אחר שנתברכו ממנו. אז בעצם התפילה זה כמו עלייה וירידה.
כן? ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשווה אליכם.
והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.
בסדר?
נכון, לפי זה, אלינול שע בהר זה אחלה תפילה.
זה המעבר מכל ההשפעות שקיבלת בתפילה, להעביר אותם אל העולם של העשייה ממש.
כן.
בחינותיהם,
לפי מה שקיבלת מעולם האצילות, מה שבריאה,
מה שברכה זו, ברכה זו.
הוא לא מפרט איך זה.
הוא לא מפרט איך זה.
והנה נתחברו, אבל הוא ממליץ לך לקרוא בספרים שקשורים לזה,
שאר הכוונות וכדומה.
והנה נתחברו לזה עוד קצת עניינים פרטיים לעורר הרחמים ולהרבות הברכה.
כלומר, יש דברים שהם לא הכרחיים בשביל כל העלייה והירידה הזאת,
אבל הם טובים.
ומכלל זה, ומכלל זה עניין הווידוי,
אזכרת י"ג מידות ונפילת אפיים.
כלומר, יש פה שלושה דברים.
וידוי, 13 מידות, נפילת אפיים.
שזה גם לא כל יום, אצל אשכנזים זה רק בשני וחמישי,
למשל.
והיינו, כי הווידוי הוא לסתום פי המקטרגים,
ולא יגרמו לו שתידחה תפילתו חס ושלום. הרי אדם,
כשהוא גומר את העלייה העצומה שלו
בתפילת העמידה,
אז הוא מיד חוזר לעולם שלנו,
והעולם שלנו, כל הקליפות רק בהמתנה.
לתפוס אותו בשעה שהוא יוצא.
כן, אבל עכשיו עלית הרבה מעבר לזה.
ואז הסכנה של שליטתן של הקליפות היא יותר גדולה.
בסדר?
טוב.
כן, כן, נכון. לא, לא, זו לא טעות.
זה חלק מהעניין.
"והיינו כאבידוי לסתום פעם מקטריגים ולא יגרמו לו שתידחה תפילתו".
למשל, יש שאלה
איך יכול להיות
שמיד בסיום תפילת יום הכיפורים אומרים "והוא רחום מכפר עוון".
איזה עוון.
עכשיו אחרי יום הכיפורים. אין עוונות.
כן, מזה ישעיהו ליבוביץ' רצה להסיק שיום הכיפורים זה בלוף אחד גדול.
כן, אבל הוא לא הבין שמה שהרב מסביר באורות התשובה,
שלמה אומרים והורחו מתחפר עוון, למשל, במוצאי שבת.
הוא אומר, בגלל שעצם המעבר מקדושת השבת לימי חול,
יש בזה כבר שורש של חטא.
אז קל וחומר, כשאתה מדבר על המעבר מיום הכיפורים,
המעלה העצומה שלו,
או שפתאום אתה עובר אל מה שמאב למטה מיום הכיפורים,
צריך כפרה.
כן, ידעתי שתגיד את זה. טוב, הלאה.
והיינו כי אבי...
בסדר, תסתדר, נו.
אזכרת
היו"ג מידות
זה כוחם שיתפוס האדון ברוך הוא במידת רחמנותו,
ובשליטת רוממותו יעבור על פשע ויחון אף בהיעדר הזכות.
ונפילת אפיים אף היא כניעה גדולה לפניו יתברך,
אשר כוחה גדול לשתתפייס מידת הדין ויקמרו הרחמים הגדולים,
ויהי השפע נמשך בריבוי וברווחה.
ואולם זהו הסדר הכולל שעליו נוזלי התפילה, ויש פרטים רבים לכלל זה, שבהם תלויים פרטי הסדר, במזמורים, ושאר הפסוקים שנתקנו,
כל דבר במקומו. כלומר, אתה יכול להיכנס לפרטי פרטים, למה מילה זאת נאמרת, למה משפט כזה נאמר.
זה כבר, צערי בשביל זה ספר שלם.
אני ממליץ בהקשר הזה, יש ספר,
ואני תפילה,
שבו יש הסבר לכל הפרטים האלה.
אה?
בהחלט מומלץ, כן.
אף בהיעדר זכות.
כן, כלומר, ברגע שמידת הדין הרי יש לה טענות.
מה הטענות? הגאווה של האדם.
אם הוא נכנע, אין גאווה.
נכון, זה מדבר על נפילת אפיים, לא על י"ג מידות.
יש פה שלושה דברים, וידוי,
י"ג מידות, נפילת אפיים.
נכון, נכון.
בסדר? זה שלושה דברים שונים.
אין, לא קשורים זה לזה.
אבל אפשר לשאולים קריאת תורה בנקראסמה?
בוודאי.
קריאת התורה זה כנגד קריאת שמע.
כלומר, כשם שקריאת שמע היא בעולם הבריאה,
ושם אנחנו קוראים שלוש פרשיות מן התורה,
אז כשאתה יוצא מהווידוי,
אתה מגיע לקריאת התורה שהיא המקבילה בירידה.
בסדר?
וצריך שתדע שהנה בסדרי ההנהגה היום מתחלק לשני חלקים והוא הבוקר,
ואחר חצות שהיא בין הארבעים.
זאת אומרת, מה ההבדל בין בוקר לאחרי הצהריים?
שבבוקר אתה בשפע של חיים,
ובאחרי הצהריים אתה צריך להצדיק,
כלומר לעמוד למשפט, להצדיק את החיים שקיבלת במתנה בבוקר.
להגיד בבוקר אז דעתך.
זאת אומרת יש פה חסד של חיים שניתנים לך במתנה בלי שתזכה.
אחרי הצהריים שואלים רגע מה עשית מן היום שקיבלת?
זה הזמן של עמדת הדין.
אברהם הוא שייך לבוקר, יצחק לאחרי הצהריים,
כשאברהם היו נפגשים,
אברהם ויצחק היו נפגשים זה הבוקר ואחרי הצהריים שנפגשים.
וצריך שתדע שהנה בסדר הנהגה היום התחלק לשני חלקים והוא הבוקר
ואחר חצות שהיא בין ארבעים,
וגם הלילה מתחלקת לשניים, כמו שאמרנו למעלה.
ואומנם, וכולם צריך שתימשך ההערה וההשפעה על העולמות כפי בחינת חלק הזמן ההוא,
ועל זה סידרו התפילות במניינם.
והיינו כי הנה לשני חלקי היום תקנו תפילת שחרית ומנחה,
והנה בבוקר שהוזמן נתחדש השפך
כפי בחינת היום, תקנו הסדר בארוכה
כפי כל המצטרך.
אך לחלק השני של היום, שנמשך אחר הראשון, לא נצטרך אלא קצת השתדלות
להשלמת העניין כפי חלק הזמן ההוא.
זאת אומרת, מנחה זה המשך של שחרית.
אגב, זה, לכאורה אפשר להגיד, רגע, למה אתה אומר דברים כאלה? הלוא היום, לפי היהדות, מתחיל בלילה.
זה לגבי עבודות שמכוונות כלפי העולם.
לעומת זה, התפילה היא מכוונת כלפי מעלה.
אותו דבר כמו הקורבנות.
איך הסדר של הקורבנות?
קודשי קודשים נאכלים ליום ולילה.
כן, עכשיו למה זה ככה?
כי בקורבנות אתה חוזר מן היש אל העין,
מן היום אל הלילה.
לעומת זה, בשאר מצוות התורה זה זמן אופטימי,
מן ההיעדר אל ההוויה.
לכן מתחילים בלילה וממשיכים ביום.
לכן אפשר,
לכן פסודה רביעית יש.
אה?
אחר הצהריים זה המשך היום.
זה המשך הבוקר.
אה?
למה לא הצהריים? מה אתה מקווה לצהריים עצמם?
אחרי הצהריים, אתה קורא לזה אחרי, נכון?
סימן שאתה התחלת בבוקר. אדם קם בבוקר
והוא עובד עד הלילה, נכון?
אה, למה לא קוראים לזה אחרי הבוקר?
לא, צהריים זה נקודה אחת.
זה הזמן של עמידת השמש באמצע.
זה נקרא צהריים, כן.
שבטעות היום מקובל לקרוא לזה צהריים,
שזה ממש לא עברית.
נכון?
איך זה צריך להגיד?
אז יש בזה שתי שיטות,
שתיהן לגיטימיות,
או צהריים או צהריים.
אבל צהריים, אין לזה מקום כלל.
צריך למחות במשבשי השפה.
בסדר?
טוב.
אז זה מה שאומר כאן.
והנה בבוקר שהוזמן התחדש השפק מבחינת היום,
תקנו הסדר בארוכה, כפי כל המצטרך.
אך לחלק השני של היום, שנמשך אחר הראשון,
לא יצטרך אלא קצת השתדלות.
להשלמת העניין כפי חלק הזמן ובלילה,
להיות בעניין יותר חידוש מפני השתנות הבחינות,
דהיינו בחינת הלילה שהיא יותר מתחלפת מהיום,
ממה שהוא בין הארבעים מהבוקר,
על כן תקנו סדר יותר בארוכה משל מנחה,
והיינו בברכות הקריאת שמע.
אך קצר משל הבוקר,
כי על כל פנים כבר השפע נמשך ובא מהבוקר.
ואולם, לחלק השני של הלילה
לא קבעו סדר לכל,
שלא להטריח את הציבור.
מה, אתה רוצה באמצע הלילה להקים את כולם?
אבל הניחו הדבר לחסידים שיקומו
וירונו כל אחד כפי ידיעתו, שזה תיקון חצות.
כן.
מה?
שמה בגלל הגלות?
כן, אבל כשאין גלות,
אז יקום בלילה, בשביל הכיף.
כן?
קומי רוני בלילה.
הרי יש זמנים שלא אומרים באמצע החנות, אז לא אומרים תיקון רחל, אבל אומרים תיקון לאה.
כן, מה אתה אומר?
באמצע הלילה אין קורבן.
כן, וכבר,
אפילו תפילת ערבית עצמה, רשות הייתה אליה שקבועה חובה,
כל שכן תיקון חצות הלילה.
אגב, מה זה שערבית היא רשות, אבל כבר אוה כחובה?
צריך להחליט או שזה רשות או שזה חובה.
מחלוקת תנאים, נכון?
יש תנאים שאומרים שתפילת ערבית רשות,
יש שאומרים תפילת ערבית חובה.
הלכה, תפילת ערבית רשות.
אבל כברואה, כחובה.
מה זה התסבוכת הזאת? פשוט מאוד.
תפילת שחרית זה כנגד אברהם,
שתיקן תפילת שחרית,
ובזכותו היה לנו בית ראשון.
תפילת מנחה הוקנה על ידי יצחק אבינו,
ובזכותו היה לנו בית שני.
יעקב, תפילת ערבית, בית שלישי עוד לא היה.
אז אי אפשר,
אין בחוויה הקולקטיבית של עם ישראל חוויה של בית שלישי,
ולכן זה חייב להיות רשות.
אבל עם ישראל יש לו כוח של אמונה,
ומכוח אמונתו קבע לעצמו ערבית כחובה.
מתוך ביטחון שמגיעים אל הבית השלישי.
בסדר?
מה יעשו בבית השלישי אגב?
מה יעשו?
יקריבו קורבנות, לא?
בסדר?
איך אני יודע?
זה מה שאומרים בכל תפילת מוסף.
אני זוכר שפעם אחת
רואיינתי ברדיו,
לפני תשעה באב,
והיה איתי באותו ריאיון גם רב אחר.
ולקראת סוף, זה היה על תשעה באב, דיברנו על זה, לקראת סוף הריאיון,
שואל אותי, שואל המראיין את הרב השני,
האם הוא רוצה שבבית שלישי יקריבו קורבנות?
אותו רב התחמק
ואמר כל מיני שמיניות באוויר,
ושאנחנו עוד נראה, וכולי וכולי.
כך שאלו אותי, אמרתי, תראו, זה מה שאני אומר בכל תפילת מוסף.
אדם מקבל תפילת מוסף, הוא מבקש להקריב את הקורבנות.
והנה, תראה, אגב, היה ויכוח על זה, מעניין, בין הרב הירשנזון,
הרב חיים הירשנזון,
לבין הרב קוק.
הרב חיים הירשנזון רצה כבר בתקופה של המנדט הבריטי
שיבנו את בית המקדש,
אבל הוא הוסיף,
אבל בלי קורבנות.
קורבנות זה לא מתאים לזמן שלנו,
זה מתאים לתקופה הקדומה,
אנחנו נבנה מקדש, אבל בלי קורבנות.
הרב קוק עונה לו,
אני דווקא חושב לא כמוך.
אני חושב שלא צריך לבנות את בית המקדש עכשיו,
כי צריכה להיות התעוררות רוחנית מהנבואה,
אבל כשנבנה, נקריב קורבנות.
כי אז התרבות תשתנה,
ולא נזדקק
לאינטואיציות של התרבות הזמנית להיום,
אז כולם יבינו למה צריך קורבנות.
בסדר?
עכשיו, הרב קוק הוסיף עוד משפט מעניין,
ונראה שכאן הרצל ניבא ולא ידע מה ניבא,
כשדיבר בספר אלטנוילנד על מקדש לא במקומו.
כן, הרי רואים שם בספר אלטנוילנד, הוא מתאר איך שמהר הזיתים רואים את המקדש בירושלים, רק הוא לא מזכיר שיש שם קורבנות.
כן, טוב.
יש כאלה שלא אהבו את המשפט הזה של הרב, אז באחת הגרסאות מחקו את זה.
ומה?
כלומר שהרצל בספר אלטנוילנד,
נקרא תל אביב,
ניבא ולא ידע מה ניבא, שהוא דיבר על כך שצריך לבנות בית כנסת גדול.
בעצם הרב אומר, בינתיים בואו נבנה בית כנסת גדול.
וזה בעצם מורכב, זה המקדש שהרצל רואה בספר אלתנוילה.
מה שהרצל אמר?
לא, הרב שמע מדבר, הרצל קורא לזה מקדש,
אבל הרב אומר, זה בעצם בית כנסת.
טוב,
והנה תראה
כי השלוש תפילות אבות תקנום,
ומצד זה מוטל על כל ישראל לסדרם.
מה זה תפילות אבות תקנום?
הם פתחו את השער
של האפשרות להתפלל דרך תפילת שחרית,
דרך תפילת מנחה,
דרך תפילת ערבית. כלומר, יש איזה מין צינור
שנבנה בנפש שמאפשר את הפגישה הזאת.
מזה אני מבין שהתפילה זה דבר לא טבעי.
כלומר, מבחינה היסטורית,
העבודה הקדומה ביותר של האדם הייתה של קורבנות.
רק בתקופת האבות התחדשה גם התפילה.
בניגוד למה שבאינטואיציה של ימינו, שרושבים שתפילה זה מובן מאליו,
וקורבנות זה לא מובן, זה בדיוק הפוך, כן.
האבות, למה? זה עבר מאוד.
הנביאים השתמשו בתפילות האלה.
הנביאים השתמשו בנתיבים האלה, כן?
להקריב קורבן זה הרבה יותר קל,
כי זה בעצם לא דורש ממך השתנות של הזהות שלך.
אתה מביא קורבן.
זה לא הטוב, לא?
וזה פועל על העולם החיצון.
לעומת התפילה, שהיא עבודה על הערובה הפנימית של נפש האדם.
מה אתה אומר?
מה הקורבן?
לא, לא, לא, לא, לא, לא.
אם היה רק תפילה,
זה היה אומר שאתה לא משתף את הבהמה בעבודת השם.
אילו הקורבן מורה על התחושה של סולידריות כללית של האדם עם עולם החי,
עם עולם הצומח,
ואפילו עם הדומם.
אז צריך גם, לכן צריך גם וגם.
כן.
הקורבן זה להתקרב, אבל מה מתקרב?
ההוויה בכללה מתקרבת.
עכשיו, אני צריך לעמוד על הקורבן,
ואז לעשות איזושהי עבודה פנימית, אבל היא לא חלק מההלכה של הקורבן,
בסדר?
לכן אתה תראה שהקדמונים היו מקריבים קורבנות ותפילות, הם לא ידעו.
אז איפה רשם של תפילה שאברהם פתח ויצחק פתח ונכתובים לנאומות העולם?
אפשר להגיד שזה פתוח לכל העולם. אתה שומע תפילת כל פה.
מה זה שומע תפילת כל פה?
כלומר,
כדי להתפלל צריך להיות מישראל או להצטרף אל ישראל.
הרעיון להתפלל אל השם זה רעיון יהודי בלבד.
אתה מתעלב לזה?
כן, כלומר, אצל הנוצרים צריך איזשהו תיווך של קדוש,
אחד הקדושים שלהם,
ובאסלאם אין בכלל תפילה.
יש הכרזת אמונה.
כן, מה שהם עושים במסגד זה לא תפילה.
תפילה במובן של תיקון עולם. לא, תפילה במובן של בקשה.
של בקשה, בקשה לשינוי בעולם. אתם רואים, תיקון עולם.
אז זה, בעצם באסלאם זה לא קיים,
זה קיים מחוץ לתפילה הרשמית,
וזה נחשב לדבר מגונה, למשל, שבמסגד אתה תבקש את זה.
התשפטה מסודרת של משמעאל ידעה על זה.
נכון, הם שמעו על זה, כן. אז ביתי בתפילה ייקרא לכל העמים.
טוב, והנה תראה,
כי שלוש התפילות אבוד תקנו, מצד זה מותר לכל ישראל סתם, ואולם תיקון חצי הלילה האחרונה,
דוד נזדרז בו, וכמו שנאמר,
חצות לילה אקום להודות לך.
והוא המשלים עם האבות,
תיקונם של ישראל הוא כמו שהתבאר למעלה.
אך לא נקבע העניין להטילו על כל ישראל,
אם על חסידיהם להיות במדרגה קצת למטה מן האבות.
כלומר, זה דוד המלך, הוא לא כמו האבות, הוא קצת פחות.
ולכן גם ההשפעה שלו היא לא השפעה על כל ישראל, אלא על החסידים.
הוא זה שהמציא את ה... כל מה שהזדרז לעשות את תיקון חצות.
שנאמר, חצות לילה, קום להודות לה.
והנה,
בימי הקודש נוספת תפילה
כנגד קורבן המוסף,
והוא בבחינת השפע הנוסף ביום ההוא,
כפי בחינת קדושתו ועניינו.
אפשר לרמוז גם שזה כנגד יוסף.
יוסף מוסף.
שם יש תמיד שעיר חטאת,
לא בשבת, אבל שאר המועדים,
שעיר חטאת כדי לכפר על מכירת יוסף.
זהו?
