פרשת: בלק | הדלקת נרות: 19:07 | הבדלה: 20:28 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

מסכת אבות ג', ט"ו: הכל צפוי והרשות נתונה | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב כעס פרק ב' | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
המשכת השפע בהנהגת האותיות יה"ו – פרק ו', י"א | דרך ה' לרמח"ל חלק ד' | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
מסכת אבות ג', י"א: המגלה פנים בתורה שלא כהלכה | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב כעס | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
התפילין – פרק ו', ז' | דרך ה' לרמח"ל חלק ד' | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

ביקורת המקרא | לנבוכי הדור | הרב אורי שרקי

פרק כ"ז עמ' 143

י׳ בתמוז תשפ״ה (6 ביולי 2025) 

פרק 34 מתוך הסדרה ספר "לנבוכי הדור" לרב קוק זצ"ל | הרב אורי שרקי  

מילות מפתח:--
Play Video
video
play-rounded-fill
 
שלום וברכה קהל קדוש אנחנו ממשיכים בלימודנו הנפלא והמרתק בספר
מנבוכי הדור, מאת רבינו אור האורות, הרב קוק, זכותו הגנה לדבר, אמן

ואנחנו בעמוד 143 פרק כ"ז.

טוב,

בענייני הביקורת

שבימינו נתפרסמו ביותר גם על העניינים היותר נשגבים ויותר עיקריים,

כלומר יש היום

בימינו,

בזמן הרב קוק זה כבר לפני הרבה זמן,

לפני למעלה ממאה שנה,

ביקורת על הדת,

ביקורת גם על המוסר,

וביקורת על כתבי הקודש.

יש הרבה ביקורת.

מה זה ביקורת? הכוונה לא להגיד זה לא בסדר, אלא הכוונה לבחון את הדבר, לבחון את האמיתות.

האם הדברים האלה מבוססים או לא מבוססים?

זה נקרא ביקורת.

ויש ביקורת מדעית, ויש ביקורת מוסרית,

ויש ביקורת חברתית,

יש הרבה סוגי ביקורת.

בענייני הביקורת שבימינו נתפרסמו ביותר גם על העניינים היותר נשגבים ויותר עיקריים,

צריכים להסתכל כל מי שרוצה להיות מהמשיבים באופן הראוי להמציא באמת רפואה למחלות הרוחניות שבאו לעולם לרגלי הטענות

שיסודן את כל פנים מהבנה שטחית בלתי נשלמת.

כלומר, במילים אחרות,

איך אתה מגיב לעובדה שישנן דעות רעות בעולם?

מה עושים?

כידוע,

יש בעניין הזה,

למשל ביחס לחילונות,

החילונות תופעה יחסית חדשה בעם ישראל, דיברנו על זה כמה פעמים, מהן התגובות האפשריות

של הממסד הרבני האורתודוקסי לעובדה שיש חילונות.

האפשרות האחת

היא לומר שלא קרה כלום, זה לא משנה מה שקורה,

כי תמיד היו מאמינים ומקיימים מצוות ותמיד היו עוברי עבירה.

לפעמים הכמות של עוברי העבירה היא קטנה,

לפעמים הכמות של עוברי העבירה היא גדולה.

אז מה זה משנה? לא משנה כלום.

העמדה הזאת היא העמדה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ',

שמבחינתו,

זה עיקרון אצלו, אין להיסטוריה משמעות.

לכן העובדה שכעת יש הרבה כופרים ואפיקורסים, זה לא משנה.

זאת העמדה האחת.

העמדה השנייה

אומרת לא, אנחנו צריכים להילחם,

להילחם נגד הדעות הרעות.

איך נלחמים נגד הדעות הרעות?

על ידי רדיפה.

ולכן באמת היו בקהילות

לפעמים מסירה למלכות,

ערמות,

פגיעה וכדומה,

במי שאיננו נאמן לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה.

מי שאומר אין תורה מן השמיים.

הנה, למשל, שפינוזה טען אין תורה מן השמיים, החרימו אותו.

בסדר?

מה?

כן.

לא אמרתי.

אחר כך, כשנגיע לדעה החמישית, אז נוכל לדון, בסדר?

הדעה השלישית אומרת, לא צריך להילחם בדרכים

של פגיעה ממשית,

אלא צריך להילחם מלחמה רוחנית.

להסביר מדוע הדעות

הנגדיות הן רעות, מדוע הן לא נכונות,

וכדומה.

יש ספרות שלמה

שתפקידה להסביר מדוע היהדות צודקת,

ומדוע מי שחולק על היהדות לא צודק.

יש ספרות כזאת.

עד היום.

הדרך הרביעית היא ההתבצרות.

אנחנו במלחמת התגוננות,

אנחנו רואים רוחות רעות מנשבות בחלל העולם, בואו נבנה חומות גבוהות

מסביב לעולם התורה.

ולכן אנחנו ככה נציל את הדור של ילדינו מההשפעות הנוראות של האינטרנט וכדומה.

וזאת הדעה הרביעית,

שהיא דעה של חולשה, אבל יגידו, מה אתה רוצה? לפעמים אין ברירה, מוכרחים להתגונן.

והדעה החמישית היא הנכונה, היא זו של הרב קוק, כרגיל.

עכשיו, למה הרב קוק צודק? כי הרב קוק אומר, רגע, רגע,

אם אני רואה תופעה שהיא רבת היקף,

מיליוני בני אדם הולכים בדרך מסוימת,

סימן שהקדוש ברוך הוא רוצה להגיד לי משהו דרך זה.

ואז השאלה היא, מה הקדוש ברוך הוא אומר לי?

זה עיקר מה שאני צריך למצוא שם,

יותר מאשר המלחמה,

לעד רבה, האכלה.

האכלה לא במובן של סובלנות נחמדה,

כי צריך להיות נחמד עם כולם,

אלא בגלל שבאמת אם יש דעה נגדית לדעה שלי, זה סימן שיש משהו לא מבורר אצלי מספיק,

משהו חסר אצלי, שנמצא בצד השני,

וצריך להכיל אותו.

ברור? אז זה כבר לא הנחת המבוקש.

זה הסגנון. צריך להבין, הרב קוק מדבר בסגנון של החברה שבה הוא כותב את הדברים האלה, שזו החברה החרדית

בליטא ערב עלייתו לארץ. אני מזכיר, הספר הזה נכתב

בתקופה שהרב קוק עדיין לא לגמרי ציוני,

וגם לא לגמרי סימפטי עם החילונים.

יש לו סיבות לכך, הוא שינה דעה, הוא שינה עמדה אחרי עלייתו לארץ.

בסדר?

בערך בחודשיים אחרי שהוא עלה לארץ,

כבר אנחנו רואים שיח אחר לגמרי.

בדעה של למצוא מה זה אומר?

כן, המקובלים באופן כללי.

תחמי הקבלה זה הדרך שלהם בכל דבר.

לא יודע אם בימי הרב קוק היו הרבה כאלה.

היה, כן, היה יהודי שהיה מתכתב עם הרב קוק הרבה בשם שמואל אלכסנדרו.

לאחרונה, ממש עכשיו, יצא לאור

אוסף המכתבים שלו אל הרב קוק.

כי בעיקרות ריא אנחנו רואים את המכתבים של הרב קוק אליו.

אפשר לענות.

הבעיה היא שמה שגורם לדעה הרעה להיאמר זה לא הטעות שבה,

אלא זה האמת שבה.

ואם אתה לא חושף את האמת שבדעה השנייה, אז היא תמשיך.

גם לומר את הדברים הלא נכונים.

כלומר, אם תאמר למישהו,

אתה טועה,

ואתה אפילו תסביר לו למה הוא טועה, ותשכנע אותו.

הוא לא ישנה דעה.

מדוע?

כי מה שמניע אותו זה גרעין של אמת שבדבריו.

אני זוכר פעם לפני שנים רבות,

פגשתי יהודי

שגדל ברוסיה הסובייטית.

תודה.

גדל ברוסיה הסובייטית.

היה מדען,

שוב שם.

אחר כך עלה לארץ, חזר בתשובה,

היום הוא מלמד תורה.

יום אחד הוא אומר לי, אתה יודע,

עשיתי, חזרתי בתשובה, הכל, אבל אני נשארתי קומוניסט.

אמרתי לו, מה זה השטות הזאת?

הרי הקומוניזם

הוכח ככישלון טוטאלי.

הוא אומר, נכון,

אבל רק שם מצאתי באמת דאגה לצדק החברתי.

אז מה תגיד לו?

כי זאת האמת, זה מה שחיבר אותו לרעיון של הצדק החברתי.

אז אתה צריך אולי לחשוף

כיצד התביעה שלו לצדק חברתי באה לידי ביטוי מוצלח יותר על ידי מה שיש בתורה.

צריך לראות איך, לא תמיד זה גלוי, בסדר?

זה הסימן.

כן, אבל לא תמיד זה ממומש.

כלומר, אתה יודע,

כשהייתה המהפכה הבולשוויקית,

חלק גדול מההנהגה של הבולשוויקים היו יהודים בחורי ישיבות לשעבר.

עכשיו, מה דחף אותם לשם?

הם לא ידעו שמה שדוחף אותם לשם זה מה שהם מצאו בגמרא.

כלומר, הרגישות לצדק החברתי באה להם מבית המדרש,

אבל הם לא מצאו את זה בבית המדרש.

לכן הלכו לחפש את זה אצל מרקס.

אומרים שכשלנין היה יוצא מהפוליטבירו,

היה מניין, היה אפשר להתפלל מנחה.

מה?

מיניים שההיסטוריה היא משמעותית.

נגיד כך.

כן, קודם כל, בגלל שהתנ״ך הוא כזה.

התנ״ך הוא ספר היסטוריה.

אם נקבל את העמדה של ליבוביץ', יוצא שהתנ״ך

איננו ספר יהודי.

כי 85% מהתוכן של הספר הוא בנוי על יסוד ההיסטוריה, התגלות השם בזירה ההיסטורית.

במובן יותר רחב, אנחנו נאמר

שהיהדות היא גם מונותאיסטית.

אם היא מונותאיסטית, אז היא כוללת את הכול.

ממילא, הממד ההיסטורי הפוליטי הוא משמעותי.

בסדר?

כמו שהצור שלנו עובד יותר טוב מאשר הצורות של אחי ישראל, נכון, אז מה, מה, מה,

מה שאתה אומר הוא נכון, אני לא הבנתי מה זה נוגע לעניין.

תמיד היו עוברי עבירה,

ותמיד היו עובדי השם. זה נכון, אז מה?

אז השאלה, זה שתמיד היו, האם זה אומר שהשינויים הכמותיים הם מחוסרי משמעות?

זאת השאלה.

התשובה היא שברור שברגע שתופעה היא מקיפה

חלקים גדולים של האנושות או של עם ישראל,

אז היא בעלת משמעות.

פשוט מאוד.

כן, טוב, איפה היא?

בענייני, אז לכן אומר הרב, אתה צריך לא לטעות, אתה צריך ל... מה, מה אתה רוצה?

בסדר, אז אם תגיד שזה עונש, אז זה גם משמעות, זה גם משמעות שאתה נותן,

בסדר?

לא אמרתי שזה צודק או שזה לא צודק,

כי אני אומר, השאלה אם אתה מתייחס לתופעה כבעלת משמעות.

בוודאי, כי הרי אם מישהו עובר עבירה, והרבה אנשים עוברי עבירה, נשאלת השאלה, מה דוחף אותם אל העבירה?

ולמה הם לא מצאו את הטוב אצלי, אני כזה טוב, אז למה הם לא באו אליי?

שאלה גם, לא?

אז...

בחטא העגל מה היה פסול אצל משה רבינו שלא באו אליו? שהוא לא ירד.

וירם כי בושש משה לבוא,

ואז אומרים, עשה לנו אלוהים.

נו, זה בדיוק מה שהם אומרים.

אני רוצה להבין משהו.

אתה מתכוון עכשיו לעבור על כל החטאים שבהיסטוריה?

זה לא יעזור לך, אני לא אעשה את זה, אני לא נכנס למשחק שלך.

זהו.

טוב,

אז בואו נמשיך, אז עכשיו השאלה היא, צריך לא לטעות.

לפעמים אנשים אומרים,

התופעה, הדעות הרעות, הדעות הלא נכונות, או הדעות האלטרנטיביות,

נובעות מחיסרון רגשי,

למשל, כן?

יצר הרע הוא חזק,

ולכן זה יצר הר.

אני שמעתי לפעמים דתיים שאומרים מדוע יש חילונים מפני הנוחות.

עכשיו הדבר הזה הוא מזעזע, כי זה אם דתי חושב שהחילוני מחפש את החילונות,

מאמץ החילונות מפני הנוחות,

זה סימן שאותו דתי הוא אדם אומלל.

הוא אומלל כי הוא באמת חושב שדתיותו היא דבר נורא.

ולכן,

במקום לחשוב שאולי יש לדתיות שלו ערך,

כן? זו שאלה.

האמת היא שהרבה פעמים אפשר לומר שדתיות היא עד רבה מתוך נוחות,

כן? כלומר, סידרו לך את כל החיים, מהלידה ועד הקבורה,

אתה גם תקבל משכורת בכולל ואשתך תעבוד, הכל יהיה בסדר.

כלומר, אתה מסודר,

אז זה גם יכול להיות, כי אפשר להגיד שזה נוחות מסוימת,

או ביטחון, אל תדאג, גם אחרי המוות שלך, העולם הבא, הכל בסדר.

טוב, אומר הרב, בענייני הביקורת שבימינו נתפרסמו ביותר, גם על העניינים היותר נשגבים ויותר עיקריים, צריכים להסתכל, כל מי שרוצה להיות מהמשיבים.

אגב, מה זה משיבים?

זה לתת תשובה

או להחזיר בתשובה, להשיב.

כן, יש ביטוי, דע מה שתשיב לאפיקורוס.

כלומר, איך אתה משיב את האפיקורוס אליך?

זו השאלה גם.

כן, באופן הראוי להמציא באמת

רפואה למחלות הרוחניות שבאו לעולם לרגעי הטענות,

שהיא עושה אותה על כל פנים בהבנה שטחית בלתי נשלמת,

כלומר,

הרבה פעמים הביקורת בנויה על אי-הבנה,

על הסתכלות שטחית על היהדות,

שמפורנסת גם על ידי הרבנים בעצמם לפעמים.

כלל אחד עיקרי, והוא,

שבין הטענות שהן פונות נגד תורתנו הקדושה,

בין תורה שבכתב,

בין תורה שבעל פה,

ישנם דברים כאלה שסיבת טעותם הוא הבנה רעועה בענייני התורה,

ויש מהן שסיבתן היא הבנה רעועה בעניין המושכל או המציאות שממנו הן באות לסתור ולהרוס,

וצריך המשיב להיזהר מאוד בעיון יפה לחפש את מקור הטעות.

כלומר צריך להבין, מה הביא את הטעות?

אתה צריך לא לטעות.

אם הוא בהבנת המציאות הרוחנית, השכלית, המוסרית או החומרית,

או שהוא מונח בהבנה משובשת בתורה,

בין שתהיה ההבנה המוטעית מיוחדת רק לטוענים לבדם,

שהיא תהיה הבנה מפורסמת לרבים, גם כן זולתם.

על כל פנים משובשת,

אבל בשני האופנים, הנה החצי ממנו והלאה.

כן, זאת אומרת,

מה המקור של הטעות? מעניין, רבי נחמן ברסלב גם כן,

בספר ליקוטי מוהר"ן, כשהוא מביא טעויות,

הוא שואל שאלה,

אך מהיכן נמשכת הטעות?

פירוש הדבר, נכון, זה טעות, אבל בכל זאת, זה הגיע מאיזשהו מקום,

יש משמעות לטעות הזאת.

מה מחפשים שם?

וכן,

יש שתן תביעות מחולקות,

ואולי נביא את הדוגמה הפשוטה, האתאיזם.

כן?

מאיפה נובע האתאיזם המודרני?

אז הרב קוק באורות, מה?

הרב קוק,

דוד הרליך.

טוב,

הרב קוק באורות מסביר שהאתאיזם בא מדרישה,

מתביעה פנימית של הנשמה לזיקוק האמוני.

אז אם אתה לא מבין את זה,

אתה תילחם באתאיזם ולא תצליח.

מה?

מה אני אומר?

כן, כי לא חשפת את המקור האמיתי של אותה טעות.

וכן ישנן תביעות מחולקות שטוענים החפצים באירוס מעשי.

ישנן תביעות כאלה שהן נובעות ממקור מושחת, מנפש רעה.

החפצה ברה ובקיעו, מה שנקרא יצר אורך.

אה, אתה מדבר ככה, ויש לך יצר רע.

וישנן גם כן תביעות שעצם המטרה שלהן היא ישרה ונכוחה.

אלא שישנן מניעות גדולות בתיבה החיים, שאי אפשר כלל שיהיו התביעות האלו,

הללו יוצאות אל הפועל בהווה או בעבר,

ויש מהן שהן רק עתידות לצאת אל הפועל בגוונים יותר שלמים ממה שהטוענים חושבים.

כלומר, לפעמים גם הטוען נגד התורה,

הוא לא יודע עד כמה הוא אומר דבר אמת שזה עוד לא זמנו.

מה?

נכון, זה מה שנקרא בתלמוד יש מסכת הנקראת מסכת עבודה זרה.

איך יש מסכת כזאת בתלמוד? זה לא נורא?

זה לא בושה וחרפה, מסכת עבודה זרה,

זה מה שאומדים בישיבה.

כן, הכוונה, אתה צריך לדעת מה הם אומרים.

אתה לא תבין מה הם אומרים, לא תדע מה התורה אומרת.

כשמשה בא להתמודד מול פרעה,

אתה צריך להבין, אבל מה פרעה טוען?

מהי הטענה שלו? כלומר, אם לא, אתה לא מבין.

תקשיב, אתה יכול ללמוד אותי אם רק

לנשטש לך הייתה איך שאתה חבר'ה עובד? טוב, אז תישאר בישיבה.

מה, אתה מפחיד אותי?

אני שואל, איך זה, כלים, לא?

יש פה קוזרי במקרה?

יש קוזרי או אין קוזרי?

תביא, תביא, תביא.

הנה, אני רואה.

אתה כמעט.

אני קורא כאן בקוזרי מאמר שני,

פסקה ס"ד.

הסנהדרין חובה הייתה מוטלת עליהם שלא תחסר להם כל ידיעה

בחוכמות האמיתיות

והדמיוניות

והמקובלות,

בכללם גם כישוף

וידיעת כל הלשונות.

כלומר, הם צריכים לדעת הכל.

אתה רוצה לדעות בסנהדרין?

האם אתה יודע משהו על בודהיזם? לא יודע? לך מפה.

בסדר?

"הייתכן כי ימצאו תמיד בקרב העם שבעים זקנים חכמים,

אם אין החוכמות נפוצות וקבועות בעם".

בסדר?

זה אחת מארבע ההלכות

שאם היו מקיימים אותן, העולם היה נראה אחרת.

בסדר?

אחת מעט שצריך לדעת את כל החוכמות, אתה כבר יודע את זה.

אתה צריך לשאול, מה עם השלוש האחרות?

אה,

שאסור להתפרנס מהתורה,

רמב״ם מפורש,

שאדם חייב בפרנסת אשתו,

ושכשיש מלחמת מצווה כולם יוצאים.

והרביעית זה שצריך לדעת את כל החוכמות.

רק ארבע הלכות שאולי שכחו אותן, אם היו מקיימים את ארבע ההלכות האלה, אולי העולם היה נראה אחר.

בסדר? טוב.

אממ... אבל הידיעה הקצרה של הטוענים בטבע החיים והפזיזות בדחיקת הקץ גורמות לאותן הריסות הדמיוניות,

שאם היו יוצאות אל הפועל היו מחריבות את העולם, ועכשיו הן רק נאמרות ונכתבות, הן מטשטשות אותן,

מטמטמות הלבבות

ומכות את אורה של הנשמה העלוית הבריאה.

ממש אומר הרב,

יש דעות שיש בהן אינטואיציה נכונה, רק שלא הגיע זמנה.

וכשדבר לא הגיע לפני זמנו, הוא מופיע בצורה מקולקלת.

נצייר נא אדם,

החי חיים טבעיים ובריאים,

אבל משולל מכל ידיעה במציאות מחלה ורפואה.

לא ידע כלל עניין מציאות חולים בעולם,

ולא שמה כלל שיש הנהגה אחרת היוצאת מכלל ההנהגה הכלכלית הטבעית שלו,

שתוכל לתפוס מקום במציאות.

כן? כלומר, הוא אדם בריא, הוא אף פעם לא ראה מחלה,

והנה פתאום נכנס לבית חולים אחד.

וירא את הרופאים והנהגתם עם החולים,

ומה מאוד השתומם.

תחת אשר הוא יודע אך אחת שהסדר הנכון לחיים גופניים מאושרים הוא לאכול,

כדי סובעו לחם ובשר,

ולעמול כראוי בעבודת כפיים.

וזה שהוא חש בכל חושו הטבעי כי הוא טוב ויפה לאדם וממתיק לו את חייו ומחזק את כוחותיו,

והנה מה ישמע מהרופאים הנראים אמנם לאנשים טובים וחכמים?

הם מצווים את החולים להתנהג באופן אחר לגמרי.

מזה הם שוללים את התנועה, את שער במיטה.

ומזה את המאכל היותר טבעי, הלחם והבשר, אתה תקבל רק אינפוזיה.

ולעומתו הם נותנים לו לא כדי שביעה של איש בריא, כי מעט מעט כפות של רוטב.

והוא עומד ומשתומם, מתפלא וקורא תגר על הרופאים וקורא חיי הטבע, העבודה ואכילה גסה טבעית.

לכל

המוסרות

הרפואיות נדמו לו גזירות קשות ממוליכי שולל.

כן, כלומר, אתם השתגעתם?

אגב, יש סיפור,

על יפם יהודי אחד שאמר לרב קוק

שבחוץ לארץ

הוא ראה יהדות בריאה,

ובארץ יהדות מקולקלת.

טוב, הרב קוק לא ענה, התחילו לדבר על דברים אחרים,

ואז אותו אדם אמר, סיפר לרב קוק על עיר מרפא מאוד טובה.

וחוץ לארץ. אומר הרב קוק, אני הייתי בעיר הזאת, וראיתי שכולם חולים.

אמר לו, זה בגלל שהחולים באים לשם.

אמר לו, גם ארץ ישראל היא בית חולים אחד גדול.

והעם אומה בא לכאן כדי להירפא.

גם וגם, אני חושב.

אני חושב שגם וגם.

והנה, בא לאומתו איש אחד,

פלש ותמים ידוע חולי,

אשר מעולם לא טעם טעם חיים טבעיים,

כי מנעוריו היה נגוע אלוהים ומעונה,

מוטל בבית החולים

ומתנהג על פי הסידור המדיציני שהתבולו הרופאים תמיד.

הוא אינו יודע כלל מהם חיים טבעיים ומה טבעם.

והנה נזדמנו אלה הקצוות בוויכוח אחד.

הבריא המגושם הטבעי צועק,

הוי!

הלא פה תקננה הרשעה והסכלות,

מה עליכם להיות כלואים בבית ולאכול דברים קלים בעיתים תכופות הממלאים את הלב רק מורך ומחלישים את הגוף בהשפעתם?

איכלו מה שאני אוכל, והתנהגו כמנהג חיי,

בעטו ברופאים ובסדריהם, ועלה.

החולה המתמיד בכל יום,

ואין לו שום ציור מתי בבריאות,

טוען לעומתו רק הבל יפצה פיך.

רק זה הוא טוב,

רק להיות כלוא בבית, רק לאכול מרק עוף כפות אחדות מדי שעה.

אבל לעמול לתנועה הרבה, לאכול לחם ובשר בפעם אחת באופן המספיק לחצי יום,

זה דבר רב אמר וסדר מעוות.

והנה כל אחד מהם צדק לפי ערך מצב נפשו.

ואיך שנדקדק יותר בדבר, נדע

שאף שמצד תוכן העניין מצד עצמו במובנו ההגיוני

צדק הבריא ביותר,

מכל מקום מצד הנקודה המעשית ביחס אל החולים צדק החולה.

אלא שהוא טועה בהגיונו שהוא סובר שאין כאן הנהגה יותר משובחת מצד עצמה,

כי אם הנהגה זו של הרפואה הבאה אחר קלקולים,

והיותר שלם משניהם,

שרק הוא יוכל לעשות שלום ביניהם, הוא מי שמרגיש את עומקן של שתי הרשימות הנפשיות, דהיין,

שיודע הוא את חמדת החיים הטבעיים הבריאים,

ושמאוד ראוי לחשוק להיות מתנהג על פיהם בפועל, ואם זה,

יכיר גם כן את ערך המחלות ואת דרכי רפואתן,

ויכיר שמי שכבר נפל וחולי, דווקא השאיפה והבה לחיים הטבעיים תביא אותו להתנהג כולו על פי דרכי הרפואה,

אף על פי שהיא רחוקה הרבה מדרכי הטבע הבריא שלא שבת בו שום קלקול.

אז בעצם מה אומר כאן הרב?

אתה צריך לדעת להיות מסוגל לראות איך כל הדעות כולן

משתלבות במערך אחד כולל שבו יש מקום לכל דעה ודעה. כן.

אפשר להגיד הרופא, כן, הרופא.

הרופא הוא אדם שלמד, כן, כן, ברור.

מי זה הבריא ומי זה החולה?

לא יודע.

הנה, כן הרב יסביר לנו מי זה החולה.

המין האנושי בכלל הוא אינו בריא.

האנושות חולה,

בסדר?

קלקולים רבים חלו עליו,

על ידי החטא הקדום,

על ידי הנטייה הרעה, שנטע מדרך הישר הטבעי,

והגביר עליו כוחות רעים רבים.

אתם מבינים, על מי בעצם הרב כאן מדבר, מאחורי הקלעים?

על ניטשה, נכון?

בזמנו של הרב, במיוחד בתקופה שבה הוא כותבת לנבוכי הדור,

הפילוסופיה של ניטשה תופסת מקום מאוד גדול בעולם הרוח.

והטענה של ניטשה, זה הטענה של האיש הבריא.

מה הטענה?

הטענה היא שהמוסר והדת

הם גורמים מזיקים לאדם,

בגלל שהם מכופפים את שיעור קומתו המלא של האדם.

לכן ניטשה דיבר על השאיפה אל אוברמנץ',

האדם העליון,

הוא משוחרר מן הכבלים הנוראים שהטילו עליו המוסר והדת,

והוא האדם האמיתי,

אפשר לומר, הצלם אלוהים האמיתי. אגב,

ניטשה הוא גם נגד האמונה,

כן, נגד האמונה באלוהים.

האמונה באלוהים גם כן מכניעה את נפש האדם.

עכשיו, הנאצים השתמשו במשנתו של ניטשה כנראה לא לפי כוונתו,

אבל איהו דאזיק הנפשי, זאת אומרת, הוא דאפסיק הנפשי.

כלומר, הוא גרם שישתמשו בדבריו לרעה.

זה גם כנראה בגלל אחותו, אחותו הייתה נאצית.

כן, הוא דווקא היה נגד הנאציזם, כלומר, עוד לא היה נאציזם,

אבל הוא היה נגד המגמות הפאן-גרמניות שהיו אז.

והאמת היא, זה מאוד מעניין לראות שאסכולות שונות מתייחסות לניטשה.

היה פעם אפילו דיון באוניברסיטה בין שלושה הוגים ישראלים, ישעיהו ליבוביץ',

ישראל אלדד ולייבלה וייספיש.

שלושתם דיברו על ניטשה, כל אחד מנקודת הראות שלו.

כן, וייספיש דיבר מהבחינה הקלריקלית,

הוא היה בעצם חסיד נטורי קרתא קיצוני במאה שערים,

אבל הוא היה ניטשה עני.

הוא נקרא לי הממסד הדתי,

הכהני שלום, אנשי הדת.

יש, איך קוראים לו,

או ישראל אלדד שהיה לאומי,

וליבוביץ שהיה נאו-קנטיאני, בסדר? אז כל אחד השתמש בניטשה לצרכים שלו.

והם דיברו, עשו סמינר ביחד, זה התפרסם מאוד באותם הימים.

נכון, נכון, נכון. אז זה מה שאומר, כן. אז הרב אומר, בכמה מקומות, ראינו, זו לא פעם ראשונה שהוא מדבר על ניטשה,

שניטשה צודק,

רק לא במקום.

כלומר, ניטשה יותר מדי מאמין באדם,

והוא לא שם לב שהאדם הזה הוא אדם חולה.

זה העניין.

ולכן יש צורך בדת ובמוסר,

על מנת לתקן קצת את האדם המקולקל.

נכון שעתידות מצוות להיבטל, כאשר האדם יגיע לכל מלוא שיעור קומתו ואז נשמתו תאיר בקרבו, לא נצטרך את כל ההגדרות המקובלות היום של הדת והאמונה והמוסר,

אבל בינתיים צריך.

זה מה שהרב... מה?

אה?

זה כתוב בגמרא.

זה רבי יוסף אומר את זה, כן? עתידות נמצאות להיבטל, מסכת יבמות, כתוב במפורש.

על המשפט הזה כבר נשפכו הרבה קיתונות של ג'ו וטבעו הרבה קולמוסים, בסדר? לא נכנס.

אז איפה אנחנו?

כן, המין האנושי בכלל יהוא איננו בריא.

קלקולים רבים חלו עליו על ידי החטא הקדום, על ידי הנטייה הרעה שנטע מדרך הישר הטבעי והגביר עליו כוחות רעים רבים.

על כן אפילו המוסר הטבעי הכללי איננו לגמרי מתאים עם הנטייה הטבעית הבריאה שהנפש האנושית שואפת אליה מצד הגרעין הטבעי שנשאר בה.

היא חפצה בחיים אמיצים בריאים לגמרי.

זאת אומרת הרב אומר, כן, אחי נמי,

ניטשט צודק, המוסר לא לגמרי מתאים לטבע האדם,

אבל מה נעשה שהאדם קולקל?

ואותו החפץ נובע לפעמים ממקור בריא ואיתן,

אבל איננו בשום אופן מתאים לנפשות המקולקלות של המין האנושי.

אז לכן הרב אומר,

בואו נשאיר את המוסר במקום,

למרות שבצורתו המצויה הוא גם כן לא הכי בריא.

יש כאן מקומות, גם באורות וגם פה בספר הזה, הרב מדבר על כך שיש שני סוגי מוסר.

יש מוסר של הישר ומוסר של הכובש.

כן, מושגים הלקוחים מהרמב״ם משמונה פרקים,

פרק שישי,

שבו הרמב״ם דן בשני סוגי צדיקים.

יש צדיק

שיש לו מלחמה פנימית,

אבל הוא מתגבר על היצר הרע שלו.

אבל יש לו מלחמה פנימית.

ולכן יש לו קושי,

יש לו סבל גדול כדי לעמוד בדרישות של הטוב.

ויש צדיק שהטוב אצלו כל כך טבעי לו, הוא כל כך מזדהה איתו, שאין לו שום מאבק.

מי עדיף?

כובש, זה שכובש את יצרו,

או הישר, שאין לו מלחמה.

אז הרמב״ם שמה מכריע בצורה ברורה ביותר, הישר עדיף על הכובש.

יותר טוב שלא יהיו לך מאבקים מאשר שיהיו לך.

זה כך אומר.

בעצם הרב אומר,

החברה, אחד הדברים שהרב מאבחן

ביישוב החדש בארץ ישראל,

אצל הקיבוצניקים דאז,

החלוצים,

זה הדרישה לחיים של יושר ולא של כבישה.

הוא אומר, מה שניטשה רצה יכול להצליח

דווקא בארץ ישראל, בגלל קדושת המקום,

הקדושה של התקופה ההיסטורית שבה אנחנו חיים וכולי.

בסדר?

טוב.

אומר הרב כאן, מה?

כי זה הזמן של הגאולה.

זו הקדושה שבה טבע פורצת,

והיא טובעת את מקומה.

בסדר?

אז שוב אני חוזר פה לדברים.

יותר ממה שחלה המין האנושי בכללו,

חלתה האומה הישראלית,

שכש... אז אנחנו לגמרי עקומים.

זאת אומרת,

הגלות עשתה לנו הרבה רע.

כן? אגב,

בספר אדר העיקר, הרב מסביר שיש כאן חדירה של השפעה נוצרית.

הנצרות לימדה שהקדושה זה דבר רציני ועצוב.

ככל שאתה יותר רציני ועצוב, אתה יותר קדוש מעונה, אתה יותר טוב.

שזה הפך מה שהתורה מלמדת בכל מקום.

כן? שאם בחוקותיי תלכו,

עץ השדה ייתן פריו.

כן, ויהיה נורא כיף, יהיה לך הרבה בקר וצאן, והרבה כסף, והרבה בריאות, ואתה תילחם נגד האויבים ותנצח.

כן, התיאורים של התורה לסחרו של האדם מישראל,

זה לא שאתה תזכה לאיזו דבקות מיסטית,

אלא להפך, שהחיים יהיו חיים טובים ונעימים.

טוב,

אז לכן אומר הרב, אנחנו בגלל הגלות נהיינו לגמרי מטומטמים.

יותר ממה שחלה המין האנושי בכלל, לא חלתה האומה הישראלית.

מה?

מה?

נכון.

מה אומרת הגמרא,

שהרי למה אסור למלא פיו צחוק בעולם הזה, שנאמר,

אז ימלא שחוק פינו.

זאת אומרת שהמטרה היא השחוק.

מתי? כשיאמרו בגויים.

שכשם שמצא מוסרה צריך להיות טהור, גבוה ורם,

כן צריך עמו גם כן,

צריך עמו, סליחה, גם כן כוח החיים שלה

להיות אמיץ, כביר ואדיר.

כן, אז כשהרב כותב,

זו התחלה של רעיונות כמו מכבי,

כן, המכבייה, מה זה?

זה מין אולימפיאדה של יהודים,

כן? כלומר, רעיון פתאום של יהדות השרירים וצריך להתחבר אל עבודת האדמה.

אמנם, החוליים הרבים שחלו עליה,

הדורות הרבים שעברו על אבותינו במרידה של עבודה זרה,

שהיא השחתה נוראה, נוקבת ויורדת עד תאום הנפש

ופועלת על הדורות הבאים באופן מוטבע נורא מאוד,

הגולה, הנדודים, הפיזור והשפלות שבאו בתור רפואה למחלה המוסרית הציבורית.

הם גם כן שינו הרבה את סדר החיים הטבעיים.

מה שלעת כזאת, אז לכן כל ייסורי הגלות הם באים כדי לאזן את ההגזמות שהיו לנו בזמן שבית המקדש היה קיים.

כן, בזמן שבית המקדש היה קיים, במיוחד בית ראשון, שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות,

בקנה מידה מבהיל.

אז היה צריך קצת לשבור את האומה הזאת.

קצת הרבה לשבור את האומה הזאת.

ואז זה עשה אותנו חולים בלכיוון השני.

שאדם יש לו, לוקח תרופה ויש גם תופעות לוואי של התרופה.

מה?

החולי זה החולשה הנוראה של הזהות היהודית.

ונסתם מפני כל עלה נידף ורודף עין.

למשל, כן.

כן, חרדה מכל, מכל דבר שבא מבחוץ, כן? כלומר, החוץ מאיים,

בוודאי.

למשל, מי שכל הזמן חושב שצריך לעבוד את השם, כי אם לא, אז אני אסרף בגיהינום, זה לא אדם בריא.

מה שלעת כזאת,

מי שישאף להגשים בפועל תביעה של חיים טבעיים,

אפילו אם יהיו מצוירים ביושר,

בישר שבאנשים ובזך שברגשות,

את נפש האומה הוא חובל ומרחיקה מאורח חייה,

שהיא צריכה להתנהג בדרך רפואה. כלומר, אומר הרב,

אל תנסה עכשיו לעשות אותנו בריאים לפני הזמן.

כן, זו אפולוגטיקה של הקטנות היהודית.

זאת אומרת, מי שהשאר להקשיב בבואה, נכון, נכון, נכון. אז קודם כל צריך להבין האם האומה היא חולה או בריאה.

אומר הרב קוק, האומה חולה.

אם האומה חולה, אז אל תיקח ממנו את רפואותיה. היא זקוקה לרפואות.

הרפואות האלה יש להן מחיר.

הקטנת הקומה האנושית.

בסדר? אז השאיפה לבריאות של מלוא הקומה האנושית זה דבר בריא,

רק אתה צריך להיות מודע לזה שלא הגעת לשם עדיין.

הרב כאן עושה מטוטלת של איזוני, בסדר?

סמכוני בעשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת

אהבה אני.

כן, זה אהבה חולה, זה לא אהבה בריאה. כן, מה?

אה?

להיות חולה אהבה זה לא טוב.

צריך לאהוב, למה צריך חולי?

אז יש זמן של חולי וזמן של בריאות אהבה.

כן, למשל, ספר שיר השירים, איפה הביטוי הזה? לקוח משיר השירים, נכון?

מה תגידו לו, שחולת אהבה אני.

ומה יש בסוף?

יש אהבה.

הפרק האחרון של שיר השירים כבר לא מדבר על חולי אהבה, על אהבה באמת.

כן, מה אתה אומר?

מהיום?

האם אנחנו יותר חולים ויותר בריאים? איפה אני יודע?

אנחנו כנראה גם יותר חולים, גם יותר בריאים.

על כן אין ראוי להכחיש את השאיפות הטבעיות,

כי אם לברר מהן הפסולת והטוב שבהן,

שאינו בכל זאת מתאים לדרכי החיים הנהוגים בפועל בישראל, יהיה נכלל בכלל התקווה המלאה שאנו מפעלים אליה בתפילת השבעה שופטים כבראשונה,

ורצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה.

מה?

בסדר, לא הבנתי כלום מהשאלה שלך.

אתה אומר, יש אנשים שחושבים שהכול במקרה.

יש דברים שבמקרה.

נו, ואז מה?

אבל המהר"ל אומר משפט יפה.

הדברים הגדולים אינם במקרה קרה.

זאת אומרת, דברים קטנים, אתה יכול להגיד שזה מקרי,

דבר שהוא מקיף דור שלם או כמה דורות, אתה לא יכול להגיד שהוא מקרי.

רמב"ן מפורש בפרשת שלח

על הפסוק וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה.

מה זה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה? שיהיה דור שלם שלא יקיים תורה ומצוות.

כן? אז סימן שהתורה ייחדה לזה טיפול מיוחד, לדור כזה.

אתה יודע?

טוב.

כי הפועל ידיעה של השוטרים כבראשונה, אתה אומר שדרך...

העיקר, מה ש... הרב בעיקר מתכוון לסוף המשפט, לביא הסרב, ממנו יגון ואנחה.

כן, ברור.

כן.

יש דברים קטנים שקורים במקרה,

לא בהשגחה.

בניגוד למחשבה הדתית המצויה שכל דבר הוא בהשגחה.

זה לא... אני עד עכשיו תפסתי.

לא אשמתך, זה מה שיכיל אותך.

דעת הבעל שם טוב?

אומרים שזו דעת הבעל שם טוב.

הבעל שם טוב אומר שלכל דבר יש משמעות,

לא שכל דבר מושגח, זה משהו אחר.

לפי הרמב״ם,

זה שהעלה נפל ככה או נפל ככה,

זה לא דבר בעל משמעות.

לפי הבעל שם טוב, אם הוא נפל ככה ולא ככה, יש לזה משמעות.

בסדר?

טוב.

השגחה הכוונה שהקדוש ברוך הוא ייקח על עצמו את הטיפול בדבר הזה.

זה קרוב, זה קרוב לרעיון של ההשגחה.

זה קרוב לרעיון של ההשגחה,

אבל זה לא זהה.

טוב,

פרק כ"ח.

כשם שבכוחות הטבעיים ובחזיונות המציאות המוחשת, אף על פי שהם מתחלקים לעמוד ניצוצות מפוזרים מכל מקום, כל מה שאנו מוסיפים לחקור באמיתתם,

הרי הכל עולה לכלל אחד כלול באחדותו,

שזה באמת מורה לנו דרך ההוראה של הכרת אחדות השם הטהורה,

שכפי מה שהמדעים הולכים ומתפתחים מהאמת הגדולה הזו של השם אחד הכתוב על דגלם שישראל הוא הולך ואור,

כי עלינו להשכיל שמסעות הנפש והכוחות הרוחניים הפועלים על החיים האנושיים,

אף על פי שנראה אותם לפעמים כנפרדים,

מכל מקום הם עולים למקום אחד ומיסוד כוח אחדות

הם נובעים.

זה דבר ידוע, כן? זה רעיון שחוזר הרבה ברב.

ותקנת הציבור האנושי,

וכן תקנת כל אומה בפרטיותיה,

ומכל שכן אומתנו הדוגלת בשם האחדות האדירה, היא תלויה רק בקיבוץ, כל מה שנראה לפי ההשקפה השטרית מפוזר

לכלל מדעי אחד.

ומכל שכן, שהפסד גדול הוא להרחק ולהפריד,

מה שהוא גם מורגש למאוחד ומקושר.

ואם נראה שלפעמים החיים מורים על דברים שהם ראויים להתכנס בכלל אחד, ולהיות מתעלים זה מזה, שהם נראים כנפרדים סוצרים זה מזה,

זה לזה, נשכיל לדעת שזה בא מפני החולי הנמצא במסכת חיי הציבור.

פשוט.

מה?

קיבוץ הוא ההתפתחות?

אתה אומר שההתפתחות היא מתבטחים כמו המדעים,

אז הוא אומר, היא תלונן רק בקיבוץ, זה כל מה שנראה לפני השלטה של קיבוץ.

כן, נכון.

מה השאלה שלך?

טוב, אז מה שהוא אומר כאן,

תראה, קודם כל, הבנת את הפסקה הראשונה, נכון?

כן, איך אני יודע שהבנת?

כי אני המשכתי לקרוא, ואף אחד לא העיר, סימן שכולם הבינו.

עכשיו, מה אומר את הפסקה הראשונה?

אתה יודע, מה היא אומרת הפסקה הראשונה?

על מה?

זה לא על זה שהוא מדבר.

לא, הוא לא מדבר על זה.

אבל זה לא מה שהוא מדבר.

זה לא מה שהוא אומר.

מה זה שבכוחות הטבעיים, אך ידועו למציאות המוחשת אף על פי שהם מתחכים, אמרות ציושלות מפוזרים מכל מקום.

כל מה שאנו מוספים לחקור במיוחדם, הרי הכל עולה לכלל אחד כאילו באחדותו. על מה הוא מדבר?

האחדות במה?

זה לא מה שהוא אומר.

אז סימן שלא הבנתם את הפסקה הראשונה.

אז למה נתתם לי לקרוא אותה?

על פיזיקה הוא דיבר.

הוא מדבר במדעים,

שבמדעים יש נטייה לחפש תיאוריות כוללות.

זה הכוונה.

למשל,

אצל היוונים הקדמונים, אנשי המדע של יוון העתיקה,

לא ראו צורך למצוא כללים אחידים לכל המציאות.

ולכן, זה לא יפריע להם בכלל שחוקי

ארבעה יסודות, יש מים, רוח ועפר,

שונים מהחוקים של כוכבי הלכת.

לכוכבי הלכת יש חוקים משלהם,

לחומרים שמתחת לגלגל הירח,

איפה שאנחנו חיים,

יש חוקים אחרים,

וזה הכל בסדר.

עכשיו, גם לכל כוכב הם מצאו חוקיות אחרת.

המסלול של כוכב מאדים מנוהל על ידי חוקיות שונה מהמסלול של כוכב חמה.

בסדר?

ככל שהמדע התפתח,

עלה יותר ויותר הרעיון שיש חוקים אחידים לכל המציאות כולה.

למשל, ניוטון,

כשהוא המציא את חוק הגרביטציה,

קרא לזה חוק הגרביטציה האוניברסלית.

מה שקורה עם התפוח שנופל מן העץ,

זה גם מה שקורה במסלול של המאדים מסביב לשמש.

זה אותו הדבר.

כן,

זה הרעיון שיש אחידות בחוקי הבריאה.

פעם שאלו את אלברט איינשטיין,

מניין לך שיש אחידות בחוקי הבריאה?

והוא ענה, זו אמונה.

כלומר, יש בעצם השפעה של היהדות.

היהדות השפיעה באופן סמוי על ההתפתחות המדעית,

בזה שהיהדות טענה שיש הסבר אחד לכל המציאות.

איפה היא אמרה את זה? במילים, אשם אחד.

אם אשם הוא אחד,

סימן שיש לך נוסחה אחת שמסבירה את הכל.

אגב, הכל לא רק בתחום הפיזיקלי או הביולוגי,

גם בתחום התרבותי, הסוציולוגי, כל התחומים כולם,

הכל מוסברים דרך נוסחה אחת כוללת.

בסדר?

עכשיו, המדע, ככל שהוא מתפתח,

יותר ויותר מפנים את הידיעה הזאת שהיהדות מסרה אותה בנבואה,

אבל לא דרך הניסיון המעשי.

והניסיון המעשי היום מראה יותר ויותר שהיהדות צודקת באמירה הזאת, בסדר?

זה חיבור בין תורה למדע, לא במובן הילדותי של האם תיאוריות מדעיות סותרות את התורה או לא,

אלא דרך הרעיון של ידיעת האלוהות שהולך ומתפתח בין היתר על ידי המדע.

אז על זה אומר הרב, זה אנחנו כבר יודעים,

כן, כשם שבכוחות הטבעיים ובחזיונות המציאות המוחשת.

מה אתה רוצה?

כן, כן, ודאי, הרב קוק גם ידע על זה, כן.

יש שם מדעי גאילה שבסוף הכל פעם מאותו אותם חלקים... למשל, זה אחד מהדברים,

כן.

יש הרבה תיאוריות מדעיות, הרב קוק היה מודע לתיאוריות החדשות, כן.

יכול להיות שכן, שליהדות הוא לא מוסר.

הוא לא מוסרי?

הוא לא מוסר.

הוא לא מוסר.

אבל באופן הדרגתי הולכים ומשיגים אותו, זה מה שאומר.

אז מה? אני לא יכול לתת מה בפיזיקה האריסטוטלית אמרו ככה,

כשאתה לוקח חתיכת אדמה,

שם אותה באוויר ועוזב אותה,

מה המסלול שלה?

קו ישר כלפי מטה, בסדר?

אם אתה לוקח את אחד מכוכבי הלכת,

אז אתה עוזב אותו, מה הוא עושה? סיבוב.

למה?

זה מפגיעה שיש לו חוק אחר,

כי הוא עשוי מחומר אחר,

והחומר האחר, החומר החמישים, קראו לזה, או האתר,

יש לו חוקיות משלו, שהוא רוצה להידמות

לאינסופיות ולכן הוא בתנועה עיגולית.

בסדר?

לעומת האדמה שאין לה נפש ולכן היא כיצור מת,

ולכן הקו שלה הוא הקצר ביותר שיכול להיות, קו ישר.

הנה, זו דוגמה.

כן, מה אתה אומר?

אגב, סתם ככה,

אריסטו אמר שיש פחות, יש יותר שיניים לגברים מאשר לנשים.

הוא מעולם לא בדק את זה,

כי זה פשוט לא נכון,

כן?

כן, היו לו שלוש נשים, ואף על פי כן הוא מעולם לא בדק

האם זה נכון שיש להם פחות שיניים. טוב, מה אתה אומר?

אני לא יכול לשמוע אותו, אתם מדברים שם. מה אתה אומר עם הרעיון של האחדות?

כנראה זה יותר קל לדבר על אחדות

בתחום הפיזיקלי מאשר במידות.

טוב, בואו נ... עכשיו שהבנתם על מה הרב מדבר,

אז אפשר לקרוא בפנוכו, בסדר?

כשם שבכוחות הטבעיים ובחזיונות המציאות המוחשת,

כמו שאנחנו מרגישים בחוש,

אף על פי שהם מתחלקים לעמוד ניצוצות מפוזרים.

כלומר, אתה רואה הרבה תופעות שונות.

אתה רואה תפוח נופל מן העץ, ואתה רואה את השמש שוקעת.

אתה לא חושב שזה אותו הדבר.

מכל מקום, כל מה שאנו מוסיפים לחקור באמיתתם,

הרי הכל עולה לכלל אחד כלול באחדותו.

כלומר, אנחנו רואים שיש חוקיות

אחת כוללת לכל העולם,

המוחש שזה באמת מורה לנו דרך האורה של הכרת אחדות השם הטהורה כלומר עולם שבו הכל אחד זה גם מגלה את אחדות השם

שקפים מה שהמדעים הולכים ומתפתחים

האמת הגדולה הזו של אשם אחד הנה

אמרתי לכם שהיהדות פרסמה את שתי המילים האלה

אשם אחד הכתוב על דגלם של ישראל הוא הולך ואור עד כאן בתחום המדעי

עכשיו בתחום של הדעות

כך עלינו, כן, עלינו להשכיל, שמסעות הנפש והכוחות הרוחניים

הפועלים על החיים האנושיים,

אף על פי שנראה אותם לפעמים כנפרדים מכל מקום, הם עולים למקום אחד ומיסוד כוח החרטוט הם נובעים.

כלומר, גם התופעות, הדעות השונות, הרגישויות השונות,

החוויות הרוחניות

והמעשיות השונות,

כל אלה הם בעצם פונים אל דבר אחד.

גם לזה יש נוסחה אחת כוללת.

מאיפה הרב חוק לא מוכיח את זה, אלא הוא מזמין אותנו להשוות את זה לזה.

בסדר?

עד כאן ברור?

טוב.

ותקנת הציבור האנושי,

וכן תקנת כל אומה בפרטיותה, ומכל שכן אומתנו,

הדוגלת בשם האחדות האדירה, כלומר עם ישראל הוא נציג אמונת הייחוד בעולם,

היא תלויה רק בקיבוץ כל מה שנראה לפי ההשקפה השטחית מפוזר,

לכלל מדעי אחד.

כלומר, אתה צריך לדעת, כשאתה רואה מחלוקות בעולם,

מאיזה שור יש כל דעה נובעת.

ואז יוצא שמר אמר חדה, ומר אמר חדה ולא פליג.

מה?

זה לא מסובב דבר, הכול נובע מאותו פורה, יש שוני.

אז יש שוני אורגני.

כן, זה מה שכתוב

במסכת אבות.

בעשרה מאמרות נברא העולם,

והלא במאמר אחד יכול היה להיברות,

אלא

לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות,

ולתת עונש לרשעים שמחריבים את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

משפט לא ברור בכלל, נכון?

תודה. עכשיו, מסביר המהר"ל,

המהר"ל מסביר שהמספר 10 פירושו אחדות אורגנית.

מה זאת אומרת?

המספר 10 זה המספר הגבוה ביותר שיש, נכון?

כי יותר מאחד, שתיים, יותר משתיים, שלוש, ארבע, חמש, שבע, שמונה, תשע,

יותר מתשע, עשר. זה המספר הכי גבוה שיכול להיות.

מצד שני,

מסמנים את המספר הזה ביהדות באות יוד, שהיא נקודה.

איך יכול להיות הריבוי המקסימלי עם הקוטן היותר קטן שיכול להיות, היוד?

אלא זה בא להגיד, כל העשרה מחוברים למערכה אחת.

עכשיו, למה זה חשוב?

זה חשוב כדי לדעת

שהשם אחד.

כלומר, דווקא בעולם של ריבוי,

צריך שתתגלה האחדות באיזושהי צורה, וזו האחדות האורגנית.

אתה שואל, אז מה, מאיפה הפירוד שבתוך האחדות הזאת?

על זה יש ספר שלם בשם פרוטגורס שכתב אפלטון,

שכל הספר כולו זה התלבטות בשאלה שלך.

ומה המסקנה?

אין לו מסקנה.

זה מאוד מעניין. זה אחד הספרים היחידים של אפלטון,

ששם הוא אומר, לא מצליח להסביר.

לא מצליח להסביר לך איך מהאחדות יצא הריבוד.

אז אם אפלטון לא יכול,

אנא על מה נענע באתרי?

מה?

יש תשובות, יעיין הכבודו בנצח ישראל פרק ג'.

שמה המהר"ל כן נותן תשובה.

עיין בנצח ישראל פרק ג',

בסדר?

שמה המהר"ל נותן תשובה.

כן, אז...

עכשיו, מה זה הסיפור הזה של לתת שכר טוב?

זה בא לענות על שאלה

ששאלו הקדמונים,

למה צריך להעניש את החוטא,

את הרשע?

למה צריך להעניש את הרשע?

הרי הרשע נענש דיו בעצם זה שהוא רשע,

והצדיק

קיבל שכרו בעצם העובדה שהוא צדיק,

אז למה צריך לתת לו שכר?

מי שאל את השאלה הזאת?

סוקרטס, סוקרטס, כן.

כן, אבל הבולדהיזם היפני נולד מאוחר יותר מסוקרטס נארווי.

בסדר, בסדר.

יכול להיות שיש גם השפעות שם, שהפילוסופיה היווני. בכל מקרה,

כן, זו בדיוק השאלה. אז למה צריך לתת שכר?

למה צריך לתת עונש, נכון? כי הרי שכר מצווה, מצווה, שכר עבירה, עבירה.

התשובה היא, בגלל שהעולם נברא בעשרה מאמרות.

פירוש הדבר,

כל המציאות היא אורגנית. כלומר, כשהצדיק הוא צדיק,

הוא לא רק מטיב לעצמו, הוא מטיב אל העולם כולו.

הוא מזרים טוב לתוך העורקים של ההוויה.

ואז הטוב הזה חוזר אליו בתור שכרו.

והרשע, כשהוא מזיק, הוא מזיק לא רק לעצמו,

אלא הוא מזריק רוע למערכת של ההוויה כולה.

ולכן הרוע הזה חוזר אליו.

לכן זה נותן עונש לרשעים.

בסדר?

טוב.

על כן עלינו להתאמץ להעלות את החיים למצבם הטבעי,

באופן שיוכלו לקבל השפעה מתאחדת

שהיא שלמה וטבעית.

ומכל שכן, כאשר נמצא שכבר רכשו להם

החיים קניינים רוחניים על פי המושג של כוח מאוחד,

שחלילה לנו לנתחו ולהפרידו.

אף על פי שלפעמים ירד ערך החיים על ידי חוליים חברותיים.

כלומר, אתה אומר, בסדר,

אבל אם אתה ככה, אז אתה סובלן,

ואז אתה מביא גם תופעות שלילי, אתה מוכן להשלים עם תופעות שליליות.

עד שנמצא שהדרכה שהייתה טובה ונאותה להם

בזמן העלייה והטוב, לא תיאות בזמן השפלות.

מכל מקום חלילה להרוס את היסוד המביא לעליית החיים והשבתם לאיתנם,

היא השאיפה האחדותית,

מסיבת מקרים מכאיבים שנזדמנו שהם נערכים למום עובר.

אפשר לחשוב כאן על החינוך של הנערים,

כן?

בתקופת ההתבגרות,

גיל ההתבגרות, מה שנקרא גיל הטיפש עשרה.

אז הנערים רגילים,

זה דרכם של הנערים לעשות הרבה שטויות בזמן נערותם, נכון?

אני חושב ש... אני מכיר כמה מקרים כאלה שנערים עושים שטויות.

אז זה לדאבון ליבם של המחנכים ושל חברה בכלל, זה איך אתה מתנהג וכולי, נכון?

אבל אם אתה מבין

שזה מצטרף אל בניין הכוחות של החיים,

אז איך סבלנות.

זה יעבור עם הגיל, כן? טוב.

אז זה גם מה שהרב אומר כאן.

אתה רואה תופעות שהן באופן נקודתי עוצרות את ההתפתחות של החיים,

אבל אתה צריך להבין שזה חלק מן המעצורים הנדרשים להשלמת החיים.

יש על זה חידוש של הבעל שם טוב,

על הפסוק "ויקח את שני נעריו עמו ואת יצחק בנו".

מה זה? "ויקח את שני נעריו".

מסביר הבעל שם טוב, השנים של הנעורים,

שני,

שונשנים,

נעריו של הנעורים.

איך הוא לוקח אותם עמו?

על ידי מילתא דבדיחותא שבקדושה ואת יצחק בנו.

זאת אומרת, הצחוק של מילתא דבדיחותא שבקדושה הוא בונה,

ואת יצחק בנו בונה.

בסדר?

אה?

למה?

למה?

יש מילתא דבדיחותא, יש הרי יש ליצנות,

ויש מילתא דבדיחותא.

ליצנות זה שלילי, מילתא דבדיחותא זה חיובי, נכון?

המילתא דבדיחותא שבקדושה, מאיפה היא באה,

מאיפה אדם קונה את הכישרון של המילתא דבדיחותא שבקדושה?

משנה נעריו.

יצחק, מישהו נצחוק.

בדיחותא, יצחק זה בדיחותא. הם יצחק פה, לא? זה יפה.

בהשוואות? גם יכול לראות, בבג"ץ גם יש שם הרבה בדיחות.

כן.

אני רוצה לדעת עכשיו מה זה שנעריו?

שני נעריו, השנים של הנעורים.

שני, מלשון שנים, נערה, מלשון נעורים.

בסדר?

יפה. נו, ואז מה?

הוא מדבר על דבור, הוא צריך ללא דיבר על דבור. נכון.

טוב, זה נושא אחר שהרחבנו עליו. טוב,

המוסר הפרטי,

אהבת האומה, ההשתלמות המושכלת,

איום התורה והמצוות, שימו לב שזה מקביל למדרגות שאדם צריך לקנות כדי להיות בריא, לפי מה שהוא עשו בפרקים הקודמים.

כולם יחד עולים בקנה אחד, בטבעם של ישראל, במציאות אהבת השם ושמירת ברית השם הכוללת הכול.

על כן עלינו לעמוד על המשמר שלא לפוצץ לרסיסים את הבניין הגדול והאדיר הזה שהוא קיומו של עולם בכלל ויזיבו וקיום עולמנו הישראלי הודו והדרו בפרטים.

כלומר אל תאמר

עיסוק זה צריך לבוא על חשבון עיסוק אחר, אלא הכל ביחד.

כתוב על ויבוא יעקב שלם,

שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.

נסביר הרב, בדרך כלל השלימויות האלה מתנגדות זו לזו.

כי אדם שרוצה לעשות הרבה ממון,

יוותר על גופו.

ואדם שרוצה תורה, יוותר על ממונו.

ואצל יעקב היה לו גם גופו, גם ממונו וגם תורתו ביחד.

כן, אז מה שכאן הרב כאן מזמין אותנו,

שלא לדחות צד אחד מפני הצד השני.

איך זה צבוְּאְל־יוֹאייָּרְאֽוֹאוֹאוֹדְאוָאוֹאוָאוֹדְא־אוֹאוָֹאו־אוֹהִפְא־עָכוּת־אוּבְאַאְקֹֹנְ־אוְא־אֹאוֹאֻע־אוֹאְֶכְּאְֹּעִצְְׁאְָאוֹאוֹתְאוְֹא־אוָּוָ־אְאְא֖
[fwdevp preset_id="meirtv" video_path="https://vimeo.com/1099094993" start_at_video="1" playback_rate_speed="1" video_ad_path="{source:'https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4', url:", target:'_blank', start_time:'00:00:01', fwdevp_time_to_hold_add:'0', fwdevp_add_duration:'00:00:07'}"]
מספר פרק בסדרה : 34
התאחדות הדעות בדרך לנבואה | לנבוכי הדור | הרב אורי שרקי
לא קיימים פרקים נוספים בסדרה זו

#-next:

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש"ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id="meirtv" video_path="https://vimeo.com/1099094993" start_at_video="1" playback_rate_speed="1" video_ad_path="{source:'https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4', url:", target:'_blank', start_time:'00:00:00', fwdevp_time_to_hold_add:'7', fwdevp_add_duration:'00:00:07'}"]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 34 מתוך הסדרה ספר "לנבוכי הדור" לרב קוק זצ"ל | הרב אורי שרקי

[shiurim_mp3]

ביקורת המקרא | לנבוכי הדור | הרב אורי שרקי

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!