שלום וברכה.
אנחנו נמצאים ערב פרשת חוקת,
ואני רוצה לגעת ביסוד שהתורה חושפת,
שמאוד מאוד מאוד רלוונטי לימים שלנו.
אנחנו ברוך השם,
אני חושב שכבר אין אדם שלא מבין שאנחנו חיים רגעים היסטוריים,
רגעים היסטוריים חשובים של עם ישראל,
אבל בעצם של העולם כולו,
שהקדוש ברוך הוא מוביל את עם ישראל ליעודו האלוקי,
להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, להוביל את העולם לטוב,
למוסר, לתקן עולם במלכות שדאי כפשוטו.
וכשאנחנו מתבוננים על האירועים הגדולים הללו שחווינו בעיקר בשבועיים האחרונים,
אנחנו שואלים את עצמנו,
איך יכול להיות שיש אנשים שעדיין לא רואים,
לא ברור להם שזאת המציאות,
שיש מהלך אלוקי עצום שפועם בתוך המציאות?
אלא שיש כמה יסודות
שכשאנשים לא מבינים אותם,
הם לא מצליחים לראות.
עיניהם אטומות מלראות את הגודל הזה.
ולכן, אגב,
כאשר האדם מגיע לעולם של מעלה ונשאל שאלות ברור על החיים שלו,
אחת מהשאלות שהוא נשאל זה האם ציפית לישורה.
והאם ציפית לישורה בתוך
שלל השאלות שהוא נשאל היא לכאורה שאלה מאוד פשוטה.
אדם ישאל האם נסעת ונתת באמונה, זאת שאלה קשה.
האם נסעת ונתת באמונה? האם בעצם אבדת את החיים שלך, הכלכליים, המקצועיים,
באמונה?
ביושר,
על פי ההלכה,
מתוך ידיעה שהשם הוא הנותן לך כוח לעשות חיל?
זאת שאלה קשה.
האם קבעת עיתים לתורה? שאלה קשה.
אבל האם ציפית לישועה היא לכאורה שאלה טריוויאלית.
ולכן רש"י מוסיף במקום הערה,
ציפית לישועה לדברי נביאים.
כלומר, יש נטייה
לראות את הישועה על פי הדמיונות שלך.
ככה צריכה להיות הישועה.
יש לי דמיון איך נראה משיח, דמיון איך נראית גאולה,
וכשהמציאות היא לא ככה,
אני לא מצליח לראות,
כי ככה דמיינתי לעצמי.
אחד מהדברים שמעכבים את המבט העמוק על הגאולה של ימינו
היא התובנה איך היא אמורה להיות.
ואני רוצה לגעת ביסוד שמופיע בפרשה, אבל אני רוצה להתחיל מהמסקנה.
יש מדרש,
ויקרא רבה, שאומר,
אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר, עתידה בת-קול
להיות מפוצצת בראש הערים ואומרת:
כל מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכר.
עד ההוא דכתיב,
מתוך
הנבואה של בלעם, כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
אגב,
הנבואות של בלעם באמת עוסקות באחרית הימים,
ובתוך הנבואה הזאת מתגלה יסוד
שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא בא ושואל מי פעל עם אל.
כלומר,
שהגאולה,
מה שיישאל עליה, מי פעל עם הקדוש ברוך הוא. כלומר,
הגאולה
היא לא הופעה אלוקית,
היא הופעה אנושית
שדרכה הקדוש ברוך הוא פועל.
כלומר, נשאל שאלה כזאת:
מי
ניצח את איראן?
צה"ל או הקדוש ברוך הוא?
על ידי מי הניצחון הופיע?
אפשר לומר, רק על ידי בשר ודם.
כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה.
אני לא מוכרח לראות את הקדוש ברוך הוא.
נכון,
זאת הגאולה.
כלומר, הגאולה היא פעולה אלוקית דרך המציאות,
דרך ההופעה האנושית.
ויותר מזה שזה דרך הגאולה, זאת הדרישה האלוקית.
עתידה בת קול להיות מפוצצת בין הערים ואומרת,
מי פעל עם אל יבוא וייטול שכר.
והמדרש אגב ממשיך,
ורוח הקודש אומרת, מי הקדימני ואשלם.
כלומר, אומרת רוח הקודש,
לא רק מי פעל עם אל, כשהוא ראה במציאות
שיש פעולה אלוקית, אז הוא מצטרף. לא.
מי הקדים את פעולת השם?
כלומר, מי אמר, רגע, רגע,
הגיע זמן הגאולה, קדימה, בואו נביא יהודים לארץ ישראל.
הגיע זמן הגאולה, בואו ניישב את השממה. אבל רגע, הקדוש ברוך הוא לא נוכח, נכון?
אני מקדים,
ודרך זה הוא יפעל.
תראו הדוגמאות שהמדרש אומר.
מי קלס, מי קילס, סליחה, לפניי
עד שלא נתתי לו נשמה? מי עוד קילס לפני שנתתי לו נשמה?
מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית?
מי עשה לי סוכה עד שלא נתת לי מקום?
מי עשה לי מזוזה
עד שלא נתתי לו בית? כלומר,
אדם עשה מזוזה כשאין לו בית. איך?
אם אני מבין
שאני צריך לקדם את המציאות,
אזי
אני עושה את הדברים עוד לפני ההופעה שלהם.
אבל אני מבין שזה הדרך שבה הקדוש ברוך הוא יופיע.
כלומר, אנחנו צריכים לייצר את התהליכים שדרכם הגאולה יכולה להופיע.
ואז הרבה מאוד אנשים
מרגישים, רגע, למה צריך?
אם הקדוש ברוך הוא
זה שגואל, אז שהוא יגאל.
כלומר, יש לאדם מתח מתמיד
בין השתדלות לבין ביטחון באשם.
אני חולה.
אני הולך לרופא או שאני מתפלל?
ברור לנו שאתה צריך ללכת לרופא ולהתפלל.
אבל לא עולה על הדעת שלא,
אני אסמוך רק על הקדוש ברוך הוא.
כלומר, במישור הפרטי התרגלנו שיש דרישה מהאדם לפעול.
אתה רוצה פרנסה? תעבוד.
אתה רוצה זיווג? תחפש.
אתה רוצה בריאות? תשמור על עצמך.
מה עם המישור הלאומי?
האם במישור הלאומי אנחנו מבינים, אתה רוצה גאולה?
קדימה, תפעל.
במישור הגאולי, הרבה פעמים האנשים עדיין נמצאים בתפיסה
שאני צריך לחכות שבית המקדש ירד מהשמיים.
אני לא עולה לארץ עד שהמשיח לא יבוא ויקרא לי.
כלומר,
אני לא מבין שאני צריך להקדים מי קדימני ועשה.
אני צריך לפעול פעולה אקטיבית
שתוביל את יד השם.
אני רוצה לחדד את זה
באירוע הגאולי שביטא את השורש של הדבר הזה.
עם ישראל יוצא ממצרים.
לאורך כל יציאת מצרים, עד אותו הרגע,
הקדוש ברוך הוא מוביל את הכל, ועם ישראל הוא פסיבי.
עם ישראל לא ארגן מרידה במצרים,
עם ישראל לא הלך ואסף כלי נשק,
הוא לא יצר מהפכה, הוא לא יצר שום דבר, הוא לא ברח ממצרים, כלום.
הוא עבד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה.
210 שנים.
עד שמגיע הקדוש ברוך הוא ומתחיל לפעול.
כלומר, האדם נמצא בגאולה שלו בפסיביות.
הקדוש ברוך הוא, השם ינחם לכם ואתם תחרישו.
יש רגע
שבו הקדוש ברוך הוא דורש שינוי מוחלט במציאות.
ונוטע נטייה גאולית
שהיא תלך ותתפתח עד דורנו אנו.
והרגע הזה,
זה, שלום וברכה, הרגע הזה,
זה בקריאת ים סוף.
בואו נזכר מה קורה בקריאת ים סוף.
עם ישראל נמצא במצרים.
ברוך השם, הקדוש ברוך הוא, מכת בכורות, יוצאים.
עכשיו מגיעים
אל רגע שבו סגר עליהם המדבר.
עם ישראל תקוע.
יש ים לפניהם, מדבר, פרעה, מה עושים?
מה התחושה הטבעית של יהודי בעת צרה? מה עושים? צועקים אל השם.
משה רבנו צועק אל השם.
מה התגובה האלוקית?
מה תצעק אליי?
למה אתה מתפלל?
דבר אל בני ישראל ויסעו.
האור החיים הקדוש מבין שיש פה מהפכה.
אומר האור החיים הקדוש קשה.
ולמול מי יצעק אם לא להשם אלוקיו?
כלומר, אדם נמצא בצרה.
מה הוא אמור לעשות כיהודי מאמין?
לזעוק אל השם.
אז זה מה שהם עשו.
מן המצער קראתייה,
קראתי מצרה לי, ככה אנחנו רגילים.
יותר מזה, אם אדם יתפלל ולא נענה, מה נגיד לו לעשות? אומר האורח חיים הקדוש.
תתפלל עוד,
תוסיף להתפלל.
ולכן אומר האורח חיים הקדוש,
איך יכול להיות?
מהי האמירה האלוקית הזאת? מה תצעק אליי?
ומוסיף,
הלא כל עוד אדם לא נענה,
מה יעשה?
לא ירף מהתפילה,
זה ההליך הנורמלי.
ועוד,
גם אם עכשיו הוא רואה שמתחיל פתח, אמר לו הקדוש ברוך הוא,
ערם את מטך, איזה יופי.
אז אם ככה, התפילה פועלת, תמשיך, מה פתאום, מה תצעק אליי הזה?
ועוד קשה אומר רוחם קדוש,
הקדוש ברוך הוא אומר לו, דבר אל בני ישראל וייסעו.
לאן ייסעו?
לאן? המציאות תקועה,
יש ים.
מה הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה?
פה בעצם נטמן יסוד של גאולה, שהיא הגאולה שלנו.
כלומר, הגאולה שלנו, אני אומר את זה בצורה קשה,
תכף נקרא את זה בדברי
אם הבנים שמחה,
יכול להיות לפעמים רגעים בגאולה שלנו שתפילה
היא חוסר אמונה.
ובואו נבין את הדברים.
כלומר, אומר ריבונו של עולם למשה רבנו, מה תצעק אליי?
מה תעסוק עכשיו בתפילה? אלא מה צריך לעשות?
תפעל.
תפעל במציאות.
כלומר, אני אשאל שאלה פרקטית.
מה מעכב היום את בניין בית המקדש?
תפילה על בית המקדש,
או החלטת ממשלה לבנות את בית המקדש?
החלטת ממשלה.
אה, תגידו, אבל עם ישראל לא שם. נכון.
אבל אם הממשלה כמייצגת את עם ישראל
תחליט שבונים,
אז בונים.
איך בונים?
סולל בונה.
משרד השיכון.
מה, בית מקדש סולל בונה במשרד השיכון? כן.
מה, הוא לא ירד מהשמיים?
השכינה תירד מהשמיים, אבל בית המידע צריך לפדות אותו.
קיבוץ גלויות,
איך מקבצים גלויות?
שליחי עלייה הלכו וחיפשו יהודים בכל מקום.
איך הם העלו אותם?
בכנפי נשרים או במטוסים?
עם דלק ועם טייס.
כלומר, יש דרישה לייצר את תהליך הגאולה.
תראו מה כותב ארבע בנים שמחה.
ארבע בנים שמחה, הרב יששכר טייכטל,
שהיה עם
התנגדות עזה לציונות.
אחד מהמניעים העזים להתנגדות הזאת, זה
איך אתה כופה מהלך גאולי על הקדוש ברוך הוא. מה זאת אומרת?
לא לעלות בחוכמה.
יש מהלך אלוקי, אתה, אתה,
מה אתה מתערב?
כשהרב טייכטל חווה את השואה, הוא מבין, רגע, זה בדיוק הפספוס.
זה בדיוק התגובה האלוקית לחוסר הפעולה שלנו.
וכותב
אבא בנים ספיחה, אוי שכר תייכתא אל השם קום דמו.
כמו חן אחא, כמו
מה תצעק אליי, גם עכשיו הגאולה שלנו.
שאין די באמונה בלבד,
אלא
אין להם אלא לסע אל הים. לא אמונה,
מעשה.
לא תפילה, פעולה.
ואז אין הים עומד לפניהם.
כלומר,
אם אני חוזר אל השאלה של האורח חיים הקדוש,
דבר בני ישראל וייסעו, לאן ייסעו?
אלא כשעם ישראל פועל,
אז המציאות מתפרקת.
המציאות נפתחת.
כלומר, איפה יתגלה התהליך האלוקי כשהמציאות תיפתח
בפני עם ישראל?
היית אומר,
יכול להיות
שעם ישראל יוכל
לייצר כלי נשק
שיעצור טילים, זה לא...
כשעם ישראל יתחיל לפעול לייצר,
הקדוש ברוך הוא ייתן ברכתו.
תראו מה המשיח
אומר אורח חיים הקדוש, אבל בלא מעשה גם תפילתך לא תועיל.
כלומר, בלא מעשה,
אומר אם אני סליחה, התפילה לא תועיל.
וכמו כן, הוא גם כן באמונת המשיח.
שאף שכולנו, מגודלנו ועד כותננו, מאמינים בו,
לא די באמונה בלבד,
אלא צריך לזה עוד מעשה מצידנו לקיים אמונה זו.
וכמו שהורו לנו רבותינו הקדמונים,
ועלינו לעשות כמו שעשו ביציאת מצרים.
דבר אל בני ישראל ויסעו, ואחר כך
באה ישועה מהקדוש ברוך הוא.
וכמו כן, המצווה עלינו, אומר
יום הבנים סליחה,
בזמן השואה,
לדבר אל בני ישראל וייסעו לארץ ישראל. צריך לפעול, צריך לעשות,
כדי לחזק את אמונתנו בביאת המשיח. כלומר,
אומר פה עוד יסוד מופלא שמתחבר לדברים של הרב חרל"פ.
הרב חרל"פ הרי לימד
שיש בכל דור נקודה מרכזית שהיא נקודת השורש שמתקנת הדוח.
אמר הרב חרל"פ, מה הנקודה המרכזית? ארץ ישראל.
כלומר, על ידי זה
שהאדם פועל את ארץ ישראל,
האמונה יכולה להופיע בו.
אכן אומר הרב טייכטל,
דבר בני ישראל וייסעו,
ככה גם עלינו עכשיו לדבר עם בני ישראל וייסעו לארץ ישראל,
ואז האמונה בגאולה תופיע. כלומר, ככל שאתה פועל את הגאולה,
האמונה בגאולה הולכת
ונבנית בתוכה.
ואז תבוא הישוע.
ואז הישוע יכולה להופיע.
כלומר, אם עם ישראל לא פועל אקטיבית,
לא מחליט החלטת ממשלה על בית המקדש,
הפעולה האנושית לא יוצרת הכלי שלתוכו,
הגאולה יכולה להופיע.
ולכן צריך לעשות את זה.
אבל זולת מעשה מצידנו, גם התפילה לא תועיל.
אם אנחנו לא נפעל פעולה מעשית,
זה לא מספיק.
נמצא,
מסכם,
אם אבנים שמחה,
אנא נמי בדידן, גם אנחנו,
באמונת ביאת המשיח,
תראו איזה אמירה קשה, מי שאינו רוצה לעשות דבר בזה,
אלא ממתין לבואו שיבוא ויישא אותו לארץ ישראל,
הוא סימן שאין לו אמונה כלל בזה,
וכל אמונתו היא רק מהשפה ולחוץ,
הוא משתה עצמו בכך.
אומר אורח חיים הקדוש,
אומר סליחה עם הבנים שלך, מי שחי
עולם של תפילה בלי מעשה בנושא המשיח,
בנושא הגאולה, הוא בעצם לא מאמין בגאולה.
הוא מרמה את עצמו.
הוא לא מאמין.
ואני אתן דוגמה מעשית.
אם אדם מאמין
בעלייה לארץ ישראל,
מה הוא צריך לעשות? להתפלל על עלייה או לעלות?
אם אתה מאמין, תעלה.
תתפלל על עלייה, תעלה.
אם אדם מאמין ביישוב הארץ,
מה הוא צריך לעשות? להתפלל על יישוב הארץ או לעלות לארץ?
סליחה, להתפלל על יישוב הארץ או לבנות את הארץ? תבנה את הארץ.
כלומר, אומר היום הבנים סביבה, יש רגעים
שבהם אי-עשייה ותפילה
זה בעצם הוכחה לזה שאתה לא באמת מאמין,
שזה לא אמיתי אצלך.
והרבה פעמים אנחנו מסתכלים על התהליכים האלוקיים
רק במימד הרוחני שלהם, ולא מבינים שדווקא הגודל הוא במימד הרוחני.
אני רוצה לתת דוגמה.
דוגמה לאיזושהי סגולה שרצה פה בתחילת המלחמה,
שבעיניי היא קלקול רוחני.
בתחילת המלחמה
הייתה סגולה שהסתובבה לתת
מטבע של כסף לחיילים
כדי שיחזיקו בכיס, כדי שהם יהיו שליחי מצווה.
כלומר, יש סגולה ידועה.
אדם מספר לך שהוא נוסע עכשיו לחו"ל,
נוסע לעיר רחוקה,
אתה אומר, תשמע, קח חמישה שקלים, כשאתה מגיע לשמה,
שים את זה בצדקה.
מה עשית? הפכת אותו לשליח מצווה, ושליחי מצווה אינם נזרקים.
כשאנשים באו ואמרו לחייל, קח, שים חמישה שקלים בכיס
כדי להיות שליח מצווה, מה בעצם אמרו?
כל מה שאתה עושה כחייל
זה לא שליח מצווה.
איך אני הופך אותך לשליח מצווה?
קח מצוות צדקה.
אבל איך יכול להיות?
כל מהותו כחייל זה לא שליח מצווה?
זה לא שליחות אלוקית?
כל העשייה הזאתי, זה לא?
צריך את החמישה שקלים הללו?
זה חוסר הבנה בנפש
מה הגודל
של כל המהלך הזה.
אני אתן אולי דוגמה אפילו יותר קיצונית.
נותנים לחייל בו עושים תהילים בכיס.
כלומר, שהתהילים זה דבר קדוש, שמציל.
אבל המדים עצמם זה לא דבר קדוש.
כשהרב צבי יהודה היה אומר על מדי צל שזה בגדי כהונה.
מה הכוונה?
סתם במובן
של היופי, של הפאר,
או במובן שמה זה בגדי כהן?
זה הבגדים שהכהנים לובשים כדי לתקן את העולם,
כדי לפעול בבית המקדש להשראת שכינה.
כשחייל לובש מדים, מה הוא לובש?
אז זה לא מגן עליו?
אני לא נגד עכשיו ללכת עם תהילים בכיס,
זה נושא שנבין שיצירת עולמות נפרדים,
שכאילו, טוב, זה עולם החול.
מדהים זה עולם החול.
זה העולם הנמוך.
בואו נחבר לו עולם של קודש,
ניתן לו חמישה שקלים כדי שיהיה צדקה,
ניתן לו תהילים,
זה חוסר הבנה
איך הקב"ה מופיע.
הקב"ה פועל דרך המציאות, זה הגודל.
ואז כשאני לא רואה את זה, אז באמת,
העיקר זה התפילה, לא הפעולה.
אני אתפלל.
לא, יש רגע שבו התפילה,
אני לא חלילה בא ואומר, אל תתפלל.
אבל רגע, באיזה צומת אתה עכשיו?
תן אולי דוגמה מעשית נוספת.
רופא רואה לידו מישהו ומקבל התקף לב.
מה אני מצפה שהוא יעשה?
יקרא תהילים או ירד להחיות אותו?
בוודאי, תירד להחיות אותו.
אתה שופך דמים אם אתה לא עושה את זה.
אז לפעמים אנשים אומרים לי, אני רוצה שהוא ירד להחיות אותו,
אבל תוך כדי שהוא מחיה אותו, שיאמר תהילים.
באמת?
אני רוצה שכשהוא עסוק בלהחיות אותו,
הוא יהיה כל-כולו מרוכז בהחייאה, לא יגיד תהילים עכשיו.
עכשיו, למה האדם אומר, רגע, אני רוצה, כי הוא מרגיש,
טוב,
אני לא יכול להגיד שהחייאה היא קודש,
אני צריך להוסיף לתהילים כדי,
אבל זה הקודש.
ודאי שאם עכשיו יש לו זמן פנוי, אז תקרא תהילים.
הוא עכשיו נוסע איתו בהמולדס ולא עושה כלום, ודאי, תקרא תהילים.
אבל בעצם הפעולה עצמה היא מקודש.
ולכן אומר, אני רוצה לחזור אל המשפט החזק הזה של אם הבנים שמחה,
שמי שאינו רוצה לעשות פעולה אקטיבית, אלא ממתין לבואו
שיבוא ויישא אותו לארץ ישראל, הוא סימן שאין לו אמונה כלל בזה.
בזה, וכל אמונתו היא מהשפה ולחוץ,
הוא משתה עצמו בכך.
זה גודל האמירה.
אז מי שעושה דבר כזה,
פעולה אקטיבית, מראה שמאמין בזה.
וזאת האמונה,
תאמצאו לעשות פעלים בזה מצד עצמו, ואז
אתה מאמין בזה, אז אתה פועל אקטיבית.
כמו שאומרת רוח הקודש, מי הקדימני ועשה, אתה מוסיף עוד,
אתה לא מחכה, אתה פועל.
זה אגב חלק מהבירור
על הגיוס.
האם בגיוס אני מקדם?
אני לא מדבר עכשיו אל השאלות המורכבות האחרות
שיש במה המטרה של הרבה אנשים, האם הם רוצים
לקדם את החיילים תורנית או ההפך,
האם רוצים שהחרדים יגייסו כדי שנשנה אותם,
ולכן באמת יש פה הרבה בירור והרבה תיקון שצריך לעשות כדי שהצבא יוכל להכיל באמת מגזרות חרדיות אמיתיות.
אבל יש שאלה לפני כן,
איך אני מסתכל על הפעולה הזאת?
האם אני מסתכל עליה כגופה
היא עשיית קודש, או שלא, היא חולין?
יש אגב עוד יסוד.
לפעמים
ההיצמדות אל העולם הרוחני וריחוק מהעולם המעשי
היא לפעמים תירוץ לחוסר עשייה,
תירוץ לעצלנות.
ניתן דוגמה.
סיפור שהולך איתי הרבה מאוד שנים,
יום אחד הגיע אליי תושב, אומר לי, הרב, יש לי בעיות שלום בית.
אתה יכול לעזור לי? אמרתי לו, בבקשה,
אתה רוצה שאני אפגש איתך
ועם אשתך?
אומר, לא,
אני צריך את עזרתך בצורה אחרת. אמרתי לו, מה?
אומר לי, תראה, אני שמעתי שיש סגולה
שאם תוקעים בשופר בבית,
זה קורע את המקטרגים ועושה שלום בית.
אמרתי לו, טוב, ומה, למה אתה צריך אותי?
אומר לי, הרב, אני לא יודע לתקוע בשופר.
אתה יודע.
אני צריך שתבוא ותתקע ברחבי הבית, וזה יציל אותנו בשלום בית.
אמרתי לו, אני מסכים,
אבל יש לי תנאי אחד.
תלכו אתה ואשתך למפגש של ייעוץ זוגי, אחרי המפגש אני אבוא לתקוע בשופר.
בלב אמרתי, אם אתה רוצה, אני גם אבוא לנגן בגיטרה, מה שאתה רוצה.
הוא הסכים?
לא.
למה?
דורש ממנו מעשה.
יותר מזה, אם אני אבוא לתקוע בשופר,
והזוגיות שלו לא תשתפר,
מי אשם?
אני אשם.
כנראה לא תקעת טוב.
כנראה לא קראת את המקטרגים.
כלומר, אני מעביר את החיות עליך.
למה אין גאולה? כי אשם לא פעל עדיין.
למה אין קיבוץ גלויות? כי כנראה הקב"ה החליט שעוד לא הגיע הזמן.
למה יש לנו אויבים? כי הקב"ה לא החליט שהגיעה השעה.
אבל אם אני מבין שזה על הידיים שלי,
שזה באחריות שלי,
שתדע בת קול לשאול את זה,
אז אני מבין,
אין לי פריווילגיה להסתתר מאחורי איזה שהם רצונות אלוקיים.
לפעמים אנשים אומרים,
אתה שואל אותם שאלה אמונית, גאולית,
אתה לומד היום תורה,
אתה מגיע היום לתפילה, אתה עולה לארץ ישראל.
אם ירצה השם,
יש לך ספק מה השם רוצה?
מה אתה מצפה?
שהשם ידפוק לך על הכתף ויגיד לך, תשמע, לך?
שהוא ייתן לך את הכוח לעשות?
לא, אתה צריך להתאמץ,
צריך לפעול.
וזה היסוד של הגאולה שלנו.
לכן מסכם
האב טייכטל,
שמי שעושה דבר כזה מראה שמאמין,
וכאשר ראינו, כן היה במצרים,
שהיא שורש כל הגאולות האחרונות, שהשם הקפיד
מה תצעק אליי בתפילה, שהתפילה לא תועיל לך כאן כלל,
אלא דבר אל בני ישראל וייסעו,
אף שהנשיאה מצד עצמה הייתה בסכנה.
ואז באה מהקדוש ברוך הוא הגאולה האמיתית.
כן, ממש צריך להיות אצלנו.
זה התהליך. עכשיו, כשאנשים מסתכלים
על הימים הללו
ומחכים לאיזו גאולה שמימית כזאת,
אז באמת, זה לא מהלך אלוקי פה, זה מהלך אלוקי.
בסדר, היה סייעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא עזר,
אבל זה לא גוף המהלך אלוקי, מהלך אלוקי זה,
לא, זה גוף המהלך אלוקי.
ככה הגאולה.
ואם אתה לא רואה את זה,
זה כי אתה בורח מלעשות.
כי נוח לך.
כי אתה לא באמת רוצה בית מקדש.
אתה לא באמת רוצה משיח.
זה היסוד.
בפרשה שלנו,
יש אירוע שעם ישראל מתלונן, אבל זה במדבר קרה הרבה פעמים.
ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, במן,
ואז הקדוש ברוך הוא מעניש אותם.
וישלח השם בהם את הנחשים, השרפים,
ומתים רבים מעם ישראל.
חוזרים בתשובה.
אומר ריבונו של עולם אל משה,
עשה לך שרף
ושים אותו על נס.
והיה
כל הנשוח וראה אותו וחי.
ויעש משה
נחש נחושת, וישימהו על הנס וכולי.
מה הכוונה?
הקב"ה רוצה להציל את עם ישראל שחזר בתשובה.
למה צריך נחש נחושת
שיהיה על נס וצריך להתבונן בו?
הייתי אומר, זה שורש של עבודה זרה.
למה?
אז באמת, חכמים אומרים,
וכי נחש ממית,
וכי נחש מחיה,
אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה
ומשפדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתרפים, ואם לא,
לא היו.
אז בסדר, אז תגיד,
תרים עיניך כלפי מעלה. למה צריך
את הנחש נחושת?
אומר בעל העקדה יסוד מופלא.
אומר בעל העקדה,
הקדוש ברוך הוא רוצה ללמד את עם ישראל
שהגאולה האלוקית
לא מופיעה בנס בלבד,
היא מופיעה דרך השתדלות שלך.
אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יציל אותך?
קדימה, תפעל.
תעשה נחש נחושת.
תעשה פעולה בטבע.
תעשה השתדלות.
שידעו ויכירו
שאי אפשר להם בארץ ישראל לחיות רק על הנס. זה לא יקרה.
זה לא דרך הפעולה של ארץ ישראל.
זה אגב ממש תיקון חטא המרגלים.
מרגלים רצו עולם נשיא
מן שממשיך לרדת מן השמיים,
מציאות כזאת שהאויבים שלנו מתים מאליהם,
זה הרבה יותר פשוט, אני לא צריך לעשות כלום.
אבל לא, זה לא הגאולה.
הגאולה היא אתה צריך לפעול בארץ ישראל,
זה הגאולה. אה, פעולה היא מורכבת, נכון?
פעולה היא מסוכנת, נכון?
פעולה יותר ארוכה כשהיא פעולה אנושית, נכון?
ברוך השם, אנחנו אחרי 150 שנות ציונות.
רוב עם ישראל פה.
איך רוב עם ישראל הגיע לפה?
עוד גל עלייה, ועוד גל עלייה, ועוד גל עלייה,
ועוד שליחים שהולכים לשכנע, ועוד אנשים, ועוד סמינרים,
ועוד גלי עלייה, ועוד קבוצות עלייה.
בסופו של דבר, ככה זה הופיע.
כלומר, כל המהלך האלוקי
הופיע בצורה הזאת.
ישוב הארץ.
איך בנינו את הארץ?
עוד בית, ועוד דונם,
ועוד כרם, ועוד פרדס, ועוד חווה, ועוד...
זה תהליך הגאולה.
וכשמישהו מבקש לראות תהליך גאולה אחר,
אומר הם אמנים שמחה, זה בא משתי סיבות.
או כי הוא לא באמת מאמין בגאולה,
או כי הוא עצלן ולא רוצה לפעול.
ואז הוא בורח מלהתבונן אל המציאות,
להתבונן אל המעשה, נחש הנחושת, ואומר,
ככה הקדוש ברוך הוא יציל אותי.
זה היסוד.
ואני חושב שבאבים הללו,
של גודל לוקי שמופיע בתוך המציאות,
אנחנו חייבים לזכור שזאת הדרישה, לפעול עם אל. מי הקדימני ועשה.
מי הקדים את הקדוש ברוך הוא ופעל.
תחשבו הרי, אנחנו מסתכלים למשל גם על איראן.
איזה ניצחון, איזה נס.
אבל מאחורי הקלעים גילו לנו שכבר
עשרים שנה
עובדים על הדבר הזה.
עשרים שנה
עובדים
על תהליך הגאולה, או אפילו יותר מעשרים שנה, שלושים שנה,
ארבעים שנה,
מנפילת השלטון, מנפילת השעה.
זה הבנה. אני צריך לקדם את הגאולה.
עוד צעד, ועוד צעד, ועוד צעד, ועוד צעד. תחשבו, איזה אורך רוח,
איזה אמונה צריך במה שאתה עושה
כדי לפעול ככה. אבל זה המבחן האמיתי.
זה מבחן גאולתנו.
אז שנזכה, בעזרת השם, להיות פועלים עם אל מתוך
ראייה אמיתית
של המהלכים האלוקים שפועלים לנגד עינינו.
וכד השם תיאליכם שבת שלום.
וכד השם תיאליכם שבת שלום.
