בפרשתנו, פרשת חוקת, בעליית רביעי,
אנחנו מוצאים
משא ומתן חיצוני עם מלך אדום,
משא ומתן שמנהל משה.
נקרא בקצרה: "וישלח משה מלאכים יקדש אל מלך אדום, כה אמר אחיך ישראל, אתה ידעת את כל התלאה אשר מצעדנו".
אומר משה
למי שהוא מכנה אותו אחיו:
עברו עלינו הרבה הרפתקאות.
וירדו אבותינו מצרים, אהבה נשב ומצרים ימים רבים,
ויראו לנו מצרים ולאבותינו, ונצעק אל אדוני וישמע קולנו, ואשלח מלאך ויוצאנו ממצרים, והנה אנחנו, וקדש עיר קצה גבולך.
יצאנו ממצרים,
ממש לא נהנינו שם,
ואנחנו בדרך
לארץ ישראל.
מה אנחנו מבקשים ממך?
נעברה נא וארציך, לא נעבור בשדה ובחרם,
ולא נשתה מי ואר, דרך המלך נלך, לא נטה ימין ושמאל,
עד אשר נעבור גבולך.
רק רשות מעבר אנחנו רוצים,
לא נבוא על מנת להשתקע,
פשוט
דוך מעבר לארץ ישראל.
ויאמר אליו אדום
לא תעבור בי,
פן בחרב אצא לקראתך.
אפשר לענות לא, אבל אדום הוא כבר מאיים בחרב.
ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקנאי ונתתי מחרם רק אין דבר ברגלי אעבורה.
איזה ניסיון אולי תתגמש.
ויאמר לא תעבור ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה וימהן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויהיה את ישראל מעליו.
זאת הפרשייה בקצרה.
ננסה
להעיר כמה הערות
שראינו בדברי הפרשנים.
ראשית סמיכות הפרשיות.
הפרשייה הקודמת היא חטא מימי ריבה.
אותו מצב קשה כלפי פנים שהעם הוא מתלונן
והוא מבקש מים וכתוצאה מזה משה רבנו מכה בסלע והקדוש ברוך הוא אומר לו ולאהרון
יענו הם מנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן
לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם הם
מי מריבה אשר רבו בני ישראל את השם ויקדש בה.
חטא מי מריבה והעונש ששני המנהיגים הגדולים לא ייכנסו לארץ.
ואז מופיעה
מופיעה הפרשייה הזאת של המשא ומתן לעבור דרך אדום לארץ ישראל.
על הסמיכות הזו
עומד המדרש.
אומר המדרש
בנוהג שבעולם אדם עושה בפרקמטיה עם חברו והקפידו
פורש ממנו
ואינו רוצה לראותו.
אם אתה עוסק באיזה מסחר
ומישהו עקץ אותך,
אתה יותר לא חבר שלו, אתה יותר לא רוצה לראות אותו.
נמשל, ומשה, אף על פי שנענש על ידי ישראל,
שנאמר בתהילים "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם",
לא פרק מהסען מעליו, אלא "וישלח מלאכים"
מקדש אל מלך עדו.
הרי משה רבנו עבר טלטלה עצומה בחטא מי מריבה
ויקציפו על מי מריבה.
עם ישראל לא היה בסדר.
וזה גרם
וירא למשה בעבורם בגללם
איזו גזרה קשה על משה שלא יעבור לארץ.
ונוהג שבעולם
משה היה צריך להיות ברוגז עם עם ישראל.
משה רבנו הוא איש האלוקים.
המידות שלו הן לא אנושיות.
הן אלוקיות.
על כן,
משה רבנו מבליג
והוא ממשיך להנהיג את ישראל כאילו לא קרה כלום,
כאילו הם לא גרמו לו את הגזרה הנוראה הזאת,
ולכן לא פרק מסען מעליו, הוא ממשיך
לטובת ישראל.
אומר המדרש, זה שאמר הכתוב,
לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרובו.
משה רבנו הוא כזה צדיק,
שמה שכתוב במזמור ט"ו בתהילים,
נאמר גם עליו,
לא עשה לרעהו רעה,
וחרפה לא נשא על קרובו.
רעהו וקרובו זה עם ישראל.
הוא אוהב אותם, ממשיך לאהוב אותם.
שואל רב סניחה בוני מפשיסחה,
את סוף הפסוק אנחנו מבינים.
אבל המדרש אומר, זה שאמר, כתוב, לא רגל על לשונו.
משה רבנו לא דיבר לשון הרע.
איפה זה רמוז פה?
עונה רפסי רבוני מפשיסחה,
אם היה משה פורק מסען בגלל שנצמחה לו רעה על ידי ישראל,
אז היו שואלים, מה פתאום הוא הפסיק לעזור לעם ישראל?
אה, הם גרמו לו רעה.
אז הוא היה בעקיפין מדבר עליהם לשון הרע.
משה רבינו לא רגל על לשונו, אין אצלו לשון הרע.
לכן הוא ממשיך
לפעול לישועתם של ישראל כאילו לא קרה כלום,
כדי שחלילה לא להוציא עליהם
איזה דבר רע.
כשמשה שולח את השליחים אל מלך אדום,
הוא אומר להם שיספרו קצת את קורות החיים של עם ישראל,
שהיינו במצרים,
סבלנו,
ואז
ונצעק אל השם וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים.
מי זה המלאך שנשלח למצרים להוציא אותנו?
אומר רש"י,
מלאך זה משה.
מכאן שהנביאים קרויים מלאכים.
כך צריך להסתכל על משה רבנו.
משה רבנו הוא באמת מלאך.
אז מה שכותב רש"י זה מופלא מאוד.
אבל בחומש אוזניים לתורה של הרב סורוצקין
הוא כותב
דברי רש"י אלה קשים.
נכון שמלאך זה משה,
אבל איך משה רבנו שהוא עניו מכל האדם,
הוא מתפאר לפני מלך אדום
והוא אומר לשליחים תאמרו שהשם שלח מלאך להוציא את ישראל ממצרים.
משה רבנו
מלמד את השליחים לומר אני מלאך.
זה נכון שמשה רבנו מלאך,
אבל הוא ענב מכל האדם, אז איך הוא אומר על עצמו שהוא מלאך?
עונה האוזניים לתורה שהוא שמע מחמיב,
רבי אליעזר גורדון,
ראש ישיבת טלס,
שסיפר על גאון אחד מרבני וילנה,
שיצא פעם להתאוורר מחוץ לעיר,
ואז הוא רואה בשדה איזה כפרי,
מנהיג עגלה שהיא רתומה
לסוס ולפרה,
וזה כלאיים,
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו.
אז הוא מיד בא אליו ואמר לו,
אולי אתה לא יודע, אבל זה אסור על פי דין תורה להנהיג עגלה עם סוס ופרה ביחד.
אמר לו הכפרי,
לא,
אני ממשיך.
אותו גאון
המשיך ללכת אחריו,
ואז הוא אומר לו, אתה יודע שאיסור כלאיים הוא איסור חמור,
ואתה תיענש על זה, ואתה זה וזה.
הכפרי היה כפרי,
הוא אמר לו, עזוב אותי.
המשיך.
ואז, כשהוא ראה שאין ברירה,
אמר לו אותו גאון,
אתה יודע מי אני?
אתה יודע עם מי אתה מדבר?
אני הרב הכי גדול של וילנה.
השם שלי הולך בכל המדינות.
וכשאני אבוא הערב בחזרה לווילנה,
אני אכריז עליך נידוי ושמטה.
אז הכפרי נבהל,
רץ אל העגלה,
התיר את הפרה והשאיר אותה רתומה לסוס.
מה רואים?
רואים שלפעמים הגאון והצדיק,
הענב, צריך להתפאר בגאות
ולהגיד על עצמו כמה הוא גדול כדי למנוע אותו מעבירה.
כך אומר האוזניים לתורה, אפשר להסביר
שמשה רבנו אומר לשליחים
תאמרו
למלך אדום שהשם שלח מלאך להוציא אותנו ממצרים.
זה אני משה, זה אני המלאך.
נכון, אני ענב מכל אדם שעל פני האדמה,
אבל כדי להטיל אימה על מלך אדום שלא יעיז לסרב,
אז צריך לפעמים להגיד את הדברים האלה.
אמנם הוא מסיים האוזניים לתורה,
ראינו שההתפארות כביכול של משה רבנו בפני מלך אדום לא הועילה.
למה?
כי טובע ציפורנו של כפרי יהודי מקרסו של מלך אדום.
אותו כפרי יהודי באמת כששמע את דברי הרב הגאון
אז הוא הבין ובאמת הוא נכנע אבל מלך אדום אפילו
שאתה אומר לו שהשם שלח מלאך
הוא עדיין
לא מבין.
אומר משה רבנו לשלוחים לומר למלך אדום
ונצעק אל השם
וישמע קולנו.
כותב רש"י
בברכה שבירכנו אבינו הקול קול יעקב שאנו צועקים ונענים.
משה רבנו מדגיש את הכישרון של ישראל
היינו בצרה הגדולה של מצרים
השמענו קול של תפילה, של בקשה לריבונו של עולם,
והוא הוציא אותנו.
כשמלך אדום מסרב, הוא אומר,
לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך. אומר רש"י,
אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם,
ואמרתם,
ונצעק אל השם וישמע קולנו, ואני אצא עליכם
במה שהורישני אבי,
ועל חרבך תחיה.
אז אנחנו רואים פה התגוששות
בין הקול קול יעקב לבין הידיים, ידי עשו.
שואל האוזניים לתורה,
הרי אדום החליט בוודאות לצאת נגד ישראל למלחמה,
אז הוא היה צריך לומר לא תעבור בי
כי בחרב אצא לקראתך.
למה הוא אומר
פן בחרב אצא לקראתך?
והוא עונה,
על פי המדרש בבראשית רבה,
הכל כל יעקב הידיים ידי עשיו, אומר המדרש,
כל זמן שהכל כל יעקב מצפצע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,
אז אין הידיים ידי עשיו שולטות.
כלומר,
המבנה שקבע הקדוש ברוך הוא,
זה כאשר אנחנו לומדים בבית מדרש, כשאנחנו מתפללים בבית כנסת,
הקול הזה מתחזק אז הוא מכריע את הידיים של ידי עשיו אבל אם חלילה הקול קול יעקב נחלש אז ידי עשיו
הן מתחזקות
אז המשוואה הזאת היא תלויה בנו
לכן אומר אוזניים לתורה אומר מלך אדום
אני לא ודאי שיהיה לי כוח נגדכם
פן בחרב אצל לקראתך
אם חלילה תהיה אצלכם חולשה בהקול קול יעקב,
אז
אני אעשה חשבון.
אני אבוא עם החרב,
עם הידיים ידי עשיו.
אבל אם אני אראה שהקול קול יעקב מתחזק
ומצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,
אני כנראה לא אבוא עם החרב עליכם,
כיוון שאז
אין לי סיכוי.
שלום.
שלום.
::::::
::::::
של של של של
