טוב שלום לכולם אנחנו לקראת סיום השנה ואנחנו השנה עוסקים במשנת הציונות הדתית
ובפעם הקודמת
עסקנו קצת בסוגיית המלחמה
האחרונה בשנתיים האלה שנה ושמונה חודשים ובפרט השבועיים מול איראן
ראינו את המשך חוכמה וכל מה שדיברנו פה ואמרתי כמדומני בסוף הדברים נכון אלעד בדף זה בצד שמאל?
כן אז מי שיש לפניו דף מי שבוע שעבר מה טוב מי שלא גם בסדר
אמרנו שכדאי מאוד ללמוד את פרק י"ד בספר ישראל ותחייתו,
בספר אורות,
בפרקי ישראל ותחייתו, בספר זה בעמוד ל"א.
בסדר? בהוצאה שלפניכם,
בהוצאה ישנה בעמוד ל"א. ספר אורות, עמוד ל"א, ישראל ותחייתו, פרק י"א.
בעצם הפרק הזה הוא קודם כל יכול ממש המשך
לכל מה שלמדנו פה השנה למשנת הציונות הדתית, בוודאי
שמאוד רלוונטי למלחמה
הארוכה שאנחנו נמצאים בתוכה ובפרט במלחמה האחרונה מול איראן.
אז בואו ננסה ללמוד היום את הפרק הזה למרות שאנחנו צריכים הרבה זמן ללמוד את הפרק הזה אבל יש לנו איזה 40 דקות אז ננסה להיות ממוקדים.
אומר הרב הפרק הזה הוא לא קל
יש בו כמה חלקים אבל ננסה להתמודד עם זה אומר הרב ככה כאחיזת הפשט והסוד זה בזה
יסוד אחדות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה יכול להיות שבסוף שבוע שעבר
הזכרנו משהו מזה או שכלום?
נגעתי אז אני מתייחס כאילו לא למדנו את זה בכלל
אני פותח את זה מההתחלה בסדר כן הלוא אז אני מתחיל את זה מההתחלה בסדר חוזר מההתחלה כאחיזת הפשט ועשות זה בזה
יסוד אחדות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה
כלומר ההסתכלות
היותר פנימית עם ההסתכלות החיצונית בעולם בחיים במציאות במסיבות בסגנון באדם ובהוויה
כן היא התאחדות הנס והטבע
בהנהגה וכמו כן באמונה
עוד משפט אחד נקרא
שני משפטים: ההתעמקות החודרת מאחדת את הנפרדים
מה שהשביל הבינוני מפרידם
אורו של משיח שיסודו רם ונישא וגבוה מאוד
מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם וכל העלילות של הטבע מקטן ועד גדול
פועלים בעדו ועימו על ידו ובהשפעתו
כמו העלילות הנסיעות. עד לכאן החלק הראשון.
טוב נתחיל לאט לאט.
כאחיזת הפשט והסוד זה בזה אנחנו יודעים
שיש ארבע מדרגות פרדס פשט רמש דרש סוד שארבעת המדרגות האלה זה לא רק בלימוד התורה אפשר ללמוד את התורה ברמת הפשט ברמת הרמש ברמת הדרש ברמת הסוד
אלא זה ביחס להסתכלות על המציאות
כמו שרב צדוק בצדקת הצדיק כותב שארבעת המדרגות של הפרדס
זה ארבע מדרגות של מבט א' על התורה וב' על סדר הופעת השם בהיסטוריה
אני יכול ללמוד פשט
אני נכנס למכון מאיר אני יכול להבין פשט מה זה פשט
פשט הכוונה, מה אני רואה?
אני רואה פה שני בניינים,
אני רואה גשר באמצע,
אני רואה פה אנשים יושבים ולומדים,
זה הפשט. רואה פינת קפה, רואה את המשרדים, רואה חדר אוכל,
רואה בית מדרש כמובן, זה הפשט.
רמז יותר עמוק, סוד,
זה מה יש פה במקום הזה.
מה התוכן הנלמד פה, מה האווירה פה,
מי הנפשות היושבות פה, מה המשמעות של כל מה שנעשה פה.
זה סוד, זה אדם שמגיע לפה פעם ראשונה, אין לו מושג מה הסוד, בסדר?
לכן המבט של הפרדס הוא לא רק מבט איך ללמוד תורה אלא הוא מבט על כל המציאות.
עכשיו כמובן שני הממדים היותר קיצוניים בפרדס
זה הממד החיצוני יותר והמד הפנימי יותר.
הממד החיצוני יותר זה הפשט
והמד הפנימי יותר זה הסוד.
אומר הרב
כאחיזת הפשט והסוד זה בזה.
יש שתי אפשרויות זה יכול להיות שהזכרנו יש שתי אפשרויות
איך להבין את היחס בין ארבעת המדרגות של המבט שלנו על התורה ועל החיים.
אפשרות אחת שארבעת הממדים, פשט, רמז, דרסוד,
זה ארבעה קווים מקבילים, זה מעל זה.
המבט הזה הוא לא נכון.
מדוע הוא לא נכון? כי הוא בעצם אומר, אין קשר בין המדרגות.
אני יכול, כשאני אומר ארבעה קווים מקבילים שאינם נפגשים זה למעלה מזה,
זה אומר שכל קו עומד בפני עצמו.
ולכן אם אני למשל חי בעולם הפשט,
גם אם אין לי את הקו שלמעלה ממנו,
הרמז עד הסוד,
לפחות את הפשט הבנתי.
אבל זה לא נכון.
כי בעולם שלנו הקדוש ברוך הוא לא מתגלה בקווים,
הוא מתגלה בעיגולים. זה נקרא יושר ועיגולים. נכון? הקדוש ברוך הוא מצד האמת הוא יושר,
ובעולם שלנו הוא מתגלה בעיגול. כדור הארץ עגול, מעגל השנה וכו' וכו' דברים עמוקים.
בכל אופן ארבעת הרבדים של הפרדס הם לא ארבעה קווים מקבילים שאינם נפגשים,
אלא הם ארבעה עיגולים זה בפנים זה.
כלומר העיגול החיצוני הוא הפשט, יותר פנים מרמז, יותר פנים מדרש, יותר פנים מיסוד.
מה נפקא מינא בין שני המבטים האלה?
האם זה ארבעה קווים או ארבעה עיגולים?
אם אני אומר ארבעה קווים,
כמו שאמרנו מקודם, אין קשר בין קו לקו.
הפשט עומד בפני עצמו,
הרמז בפני עצמו, הדרש והסוד כל אחד עומד בפני עצמו, אבל אם אני אומר זה עיגול בפני עיגול,
זה אומר שהעומק של הפשט הוא הסוד.
למשל, אדם, אני אתן דוגמאות שטחיות, בסדר?
גוף לא לבוש, בסדר? גוף כפי שהוא גוף, יפה.
מה הוא רואה?
הוא רואה גוף, כן, אבל הוא לא רואה את הסוד.
הוא רואה את הפשט, הוא לא רואה את הסוד. הסוד שיש כאן לב ומוח שנמצאים
מתחת לאור במרכאות,
והם אלה שמחאים פה את הגוף הזה,
נכון? ילד קטן שרואה מכונית
נוסעת ברחוב, מה הוא רואה?
הוא רואה ארבעה גלגלים מגומי ופח מתקדם על הארבעה גלגלים.
הוא לא יודע להרים מכסה מנוע שיש שם מנוע שדוחף את כל הרכב הזה,
נכון? אז ברור שאם אני לא יודע שיש פה מנוע,
לא הבנתי את הפשט.
אם אני אומר שזה ארבע עיגולים זה בתוך זה, שהסוד הוא עומק הפשט
והפשט הוא הלבוש החיצוני של הסוד,
אם אני לא מבין את הסוד לא הבנתי פשט.
ואם אני לא מבין שהסוד מתגלה בעולמנו דרך הפשט, אז גם לא הבנתי.
אני חייב דרך הפשט להבין, או לראות,
שארבעה גלגלים נוסעים על גבם פח
וזה הפשט. ואני צריך להבין שמה שמניע את כל העסק הזה זה סוג של מכונה שנקראת מנוע.
אחרת לא הבנתי כלום.
כי אם יהיה לי רק מנוע,
אוקיי, אם הסוד זה המנוע,
בוא ניקח רק מנוע, מה אני צריך עכשיו ארבעה גלגלים ופח
ומושבים ועניינים?
לא צריך.
טוב, עם מנוע אתה לא יכול להתקדם משום מקום.
משום מקום.
לכן אנחנו צריכים גם את הפשט וגם את הסוד, ולכן אומר הרב, רבותיי, משפט חשוב ביותר.
כאחיזת הפשט והסוד זה בזה. כשהקדוש ברוך הוא ברא את עולמנו,
הוא ברא את ארבעת המדרגות, ובפרט שתי המדרגות הקיצוניות, החיצונית, הפשט,
הפנימית, הסוד,
ברא אותם אחוזים זה בזה.
אני לא יכול לחיות רק בעולם של פשט,
אני אקח את הדוגמה של המכונית,
כי אז אני אחיה בפח עם ארבע גלגלים, ואני לא יכול לחיות רק בעולם של סוד, כי אז אני אשאר עם מנוע.
כדי שיהיה רכב, שייסע פה במציאות, אני צריך מנוע שמתלבש עליו פח וארבע גלגלים ומושבים וכל מה שיש שם.
ברור.
לכן יסוד אמונתנו
זה שהפשט והסוד אחוזים זה בזה.
אין פשט ללא סוד,
ואין סוד ללא פשט.
זה סדר ההופעה בעולם שלנו.
בעולם העליון,
רק סוד, לא צריך פשט, אין לבושים.
בעולם הזה, סוד מתלבש בפשט,
הפשט הוא הלבוש של הסוד.
ומי שמפריד בין הדבקים האלה,
כי הוא רואה, כי התפיסה שלו היא ארבעה קווים מגבילים ולא ארבעה עיגולים,
אז הוא לא הבין כלום.
אמרנו פה הרבה פעמים,
שמסכת נקראת מסכת,
משנה קל וחומר גמרא, מדוע?
כי מסכת היא סך הכל מסך,
היא מסכה.
נכון, אתה קורא במשנה מקרה ודין.
מקרה והדין זה הפשט, נכון, אבל בעומק המקרה והדין
יש עיקרון,
מה העיקרון שהמקרה הזה רומז עליו.
וכל מי שלומד גמרא בעיון,
הוא יודע שאם הוא לא הבין את העיקרון
שהמקרה והדין הזה מחביאים שהם המסך המסכה לעיקרון לא הבנתי באמת פשט המשנה ודאי לא פשט גמרא אבל בטח גם פשט משנה
אם המקרה והדין הזה מלמדים אותי את העיקרון כל דענים גבר במשנה לא היה לי כתוב כל דענים גבר
המוציא מחברו עליו הראייה במשנה לא היה כתוב לי המוציא מחברו עליו הראייה
במשנה יהיה תואר לי מקרה ודין
אני עכשיו צריך לסלק את המסך לסלק את המסכה לבוא מאחורי הקלעים רגע רגע רגע מה כתוב פה?
זה מה שהגמרא מבררת
זה מה שהראשונים מבררים.
מגלים לנו את הסוד שבעומק הפשט, לכן כל מי שלמד גמרא ברצינות פעם יודע שאם הוא למד פשט, מחילה מכבודנו, הוא לא הבין כלום.
אנחנו לא מזלזלים עכשיו בלימוד דף יומי, זה בסדר, זה חשוב.
גם הפשט הוא חשוב, ברור.
אבל זה חייב להיות קשור באיזושהי צורה, וכל אחד בהתפתחות שלו,
לסוד,
לממד היותר פנימי, ברור.
אם בחור רוצה עם בחורה,
הוא פוגש אותה בפגישות הראשונות בפשט, מה זה בפשט?
מה רחיצוני, מה היא מדברת,
מה היא מספרת,
מה היא מתארת.
אף אחד לא התחתן ככה.
ראיתי איך היא נראית ואני יודע מה היא מדברת.
אני רוצה להכיר את האישיות שלה, רוצה להכיר את המחשבות העמוקות שלה, רוצה לראות אם מה שהיא מדברת היא באמת שם.
זה היא, או שהיא מצטטת ציטוטים.
אולי היא סתם מדקלמת.
אף אחד לא התחתן ביחס של פשט אחד לשני.
רוצים לגלות את הסוד, ברור.
מצד שני,
אני לא יכול להתחתן רק עם סוד.
איזה נשמה תאורה.
כן, אבל מבחינתי היא ממש לא נעה.
אסור לאדם שיישא אישה עד שירנה, כי לא נעה, מה אפשר לעשות?
הוא לא יכול להתחתן ככה, זה גם פשט חשוב.
נכון.
אז הפשט והסוד אחוזים זה בזה.
זה יסוד סדר ההופעה האלוהית במציאות.
א', בהיסטוריה, וב', בתורה.
בסדר? רק אני מנסה קצת להסביר את הנקודה היסודית פה, שעומדת ביסוד המאמר הזה. כי אחיזת הפשט והסוד זה בזה,
עכשיו יותר ברור,
יסוד אחדות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה.
תורה שבכתב זה הסוד,
נכון? התורה אמרה לנו, והתורה שבכתב בסוכות ישבו שבעת ימים.
מה זה סוכה?
מה זו סוכה כשרה? מה זו סוכה פסולה? מה המחויבות של הגברא?
מה המשמעות הפנימית של הסוכה הזאת? למה צריך בכלל לשבת בסוכה? למה בתקופה הזאת בשנה?
אין נגמוס סוד. התורה אמרה לי פסוק סתמי.
זה סוד.
באה תורה שבעל פה, תפרק את זה מה זה סוכה,
מדוע יושבים בסוכה, מי חייב בסוכה, מהי סוכה כשרה וכו'.
נכון, אז תורה שבכתב זה הסוד,
תורה שבעל פה זה הפשט.
תורה שבעל פה זה הביטוי, הלבוש, ההופעה
של התורה שבכתב.
מסופר על הגאון מווינה בסוף ימיו שלמד רק חמישה רומשי תורה.
איך יכול להיות? הגר"א.
כל התורה כולה הייתה על ידו.
איגופה, בדיוק.
בגלל שכל התורה הייתה על ידו, נגלה ונסתר.
אז כשהוא קרא פסוק, הוא ראה את כל הש"ס,
וראה את כל המדרש וראה את כל הזוהר וראה את הכל בתוך הפסוק הזה.
אז הוא לא היה צריך עכשיו להגיע לגמרא,
כי הגמרא הייתה מונחת לו כשהוא קרא את המילים האלה בפסוק.
ברור.
בסדר? אז הסוד והפשט שאחוזים זה בזה,
זה יסוד האחדות של תורה שבכתב, כלומר הסוד עם תורה שבעל פה, כלומר ההסתכלות היותר פנימית שזה הסוד,
כלומר תורה שבכתב עם ההסתכלות החיצונית,
שזה תורה שבעל פה, זה הפשט.
בעולם, בחיים, במציאות, במסיבות, יש פה הרבה אפשרויות,
הרבה ממדים אבל בעיקרון זה היחס הכללי זה המבט הכולל
ביחס לכל מה שאנחנו פוגשים במציאות כן היא התאחדות הנס והטבע
הנס זה הסוד
הטבע
זה הפשט נכון הרמב"ן הידוע שלא רק נס גלוי זה נס גם נס נסתר זה נס הטבע זה נס נסתר אז בעומק הטבע יש נס נסתר נכון
כלומר כשהנס הוא גלוי אז כולם רואים זה גלוי לנקוד
בקיצור רבותיי העולם שלנו בנוי סיכום
העולם שלנו בנוי מפנים וחוץ,
מאלוהי וטבעי, מנס וטבע, מסוד ופשט, תורה שלכתב, תורה שבלתי.
ושני הממדים האלה אחוזיים זה בזה.
אני לא יכול להגיד מצד אחד
תנו לצה"ל לנצח,
כביכול אין אלוקים,
ואני לא יכול להגיד מצד שני השם יילחם לכם ואתם ישבו בשקט.
לא.
בסוד
להשם התשועה.
בפשט סוס מוכן ליום מלחמה.
סוס מוכן ליום מלחמה אומר רבנו בחייהם מחויבים בני אדם.
חייבים לאדם להכין להם סוסים,
כלי מלחמה, הכי טובים, הלוחמים הכי טובים, הצבא הכי חלק בעולם.
ב', אבל חשוב שנדע, כמו שאמרנו בשבוע שעבר,
שכפי שהתגלה כל השנתיים האלה, אבל בעיקר במלחמה בשבועיים האלה מול איראן,
שהקדוש ברוך הוא נלחם לנו דרכנו,
הסייעתא דשמיא של הסיעות בכנסת,
מה אמר ראש הממשלה כפי שהזכרנו פעם שעברה.
אז בעצם זה כל החיים שלנו.
כל החיים שלנו זה סוס מוכן לאיום מלחמה בעולם הפשט,
ולהשם את ישועה, דרך הסוסים,
בעולם הסוד.
ואין סתירה
בין שני הכוחות האלה.
זה אחוז אחד בשני.
אומר הרב,
אני קצת מתקדם, ההתעמקות החודרת,
עכשיו ככל שאדם יותר עמוק,
ככל שהוא יותר מבין את סדר ההופעה של הקדוש ברוך הוא במציאות ובתורה וכולי,
אז הוא יודע לייחד את הנפרדים,
נכון?
אף על פי שזה נראה הפוך, אם בני אדם עושים, אז בני אדם עושים, אז זה תלוי בבני אדם, אז הכל תלוי בבני אדם.
אם הקדוש ברוך הוא עושה, אז הקדוש ברוך הוא עושה, אז לא צריך שום השתדלות של בני אדם.
לך תסביר עכשיו, סוס מוכן ליום מלחמה, ולהשם התשועה דרך הסוס.
לא הבנתי, אם להשם התשועה, אז הוא יכול גם להשתדל בלי סוס, אז למה צריך סוס?
למה בני אדם צריכים להכין סוסים?
זה סדר ההופעה האלוקית. יש לך בעיה, לך לקוטל, שים פתק,
תציע הצעת ייעול לעולם אחר.
אבל ככה בחור סידר את עולמו,
שסוס מוכן ליום מלחמה, ולהשם התשועה,
המבט הנפרד, עלמא דפירודה, מה שלמדנו פה השקפה מפרידת,
היא מאוד מובנת, היא מאוד הגיונית.
לכן היא גם מאוד מצויה אצל רוב בני האדם.
אבל ההתעמקות החודרת היא יודעת לאחד את שני הכוחות האלה ללא סתירה.
מה שהשביל הבינוני מפרידם, כשאדם הוא בינוני הוא בין א' לב', הוא בין זה לזה, ממילא הוא בוחר אחד או שתיים, זהו.
אני בין זה לזה, מה אני בוחר?
יותר קל לבחור אחד, יותר קל לבחור שתיים.
אז יש כאלה יבחרו להסתכל על החיים ולחיות את החיים ברמת הפשט, ויש כאלה יבחרו להסתכל על החיים ולחיות את החיים ברמת הסוד.
אני לא רוצה שוב פעם, לא רוצה להיות יותר מדי אקטואלי, אבל
בשיעור של משטרה תסודתית,
הציונות החילונית לקחה את הפשט, החרדיות לקחה את הסוד.
והציונות התסודתית אומרת,
אתם לא מבינים? הסוד בפשט.
אתם לא מבינים?
הסוד בפשט.
הנס בטבע.
בסדר, אלעד, אני מחבר את זה לשיעורים שלנו.
לא תגיד שפתאום נעלמנו מהנושא, בסדר?
טוב,
רבותיי מתקדמים, עד לכאן חלק א', אם כן מבחינתי הכותרת של חלק א',
כאחיזת הפשט ועשות זה בזה, זהו,
אחד, שתיים,
אומר הרב, אם ככה,
וזה ככה, אורו של משיח,
אמרנו שביחס למושג משיח יש הרבה ממדים,
אמרנו ימות המשיח אלפיים שנה,
סליחה, שנות משיח אלפיים שנה,
אמרנו ימות משיח ברגע שסר שיעבוד מלכויות כפי הגמרא
אמרנו אי כבא דמשיחא חבלי משיח חלו של משיח רגלי משיח ואחד הביטויים גם המלך המשיח אחד הביטויים אורו של משיח
מה זה אורו של משיח אומר הרב מה זה הביטוי הזה
איזה תוכן רוחני הוא מסמל לביטוי הזה
אומר הרב אורו של משיח
זה בדיוק זה
זה מצד אחד להיות שייך לעולם הפנימי העליון לעולם הנס לעולם הסוד לעולם האלוקי המוחלט
ומצד שני לדעת איך העולם הפנימי הזה מתרגם בתוך מציאות חומרית מעשית עם כל המורכבויות והסיבוכים.
זה נקרא אורו של משיח.
אורו של משיח, לכן תורת משיח היא התורה הכוללת,
היא תורת ארץ ישראל,
שיודעת לאחד את הנפרדים מה שהשביל הבינוני מפרידם.
לכן אומר הרב, אורו של משיח,
שיסודו, איפה היסוד של האור הזה?
רם ונישא וגבה מאוד, בשפה של הפרק הזה, איפה הוא נמצא? בעולם הסוד,
בתורה שבכתב, בנס הוא נמצא שם,
גם שם הוא נמצא.
אבל הוא יודע להשתלשל אלינו,
להופיע אלינו דרך כל הכלים.
זה אורות בכלים, זה לא רק אורות למעלה מן הכלים,
וזה לא רק כלים בלי אורות חס ושלום.
אורו של משיח,
שיסודו עורם ונישא, ולכן אורו זה האור שמתחיל מהאורות, והמשיח זה
משוח במציאות, ספוג במציאות, משוח מלשון
שמן המשחק, שמן
שהוא נספג בתוך המציאות, כמו שדיברנו פעם.
אז זה התמקות החוד... סליחה,
אז אורו של משיח,
שיסודו רע וניסה וגבוה מאוד,
מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם.
וכל העלילות של הטבע, כל מאורעות ההיסטוריה,
מקטן ועד גדול, מהלכות יחיד עד הלכות ציבור, ממצבי שגרה עד מצבי מלחמה קיצוניים וכדומה זה הדרך,
פועלים כל העלילות של הטבע, מקטן ועד גדול,
פועלים בעדו עם הנס ועימו על ידו ובהשפעתו, כמו עלילות הנסיעות.
אז זה הפשט להגיד,
עשייה הגדולה בכנסת זה עשיית דשמיא.
זה פשט להגיד לפני שיוצאים למבצע או למלחמה, אלוהים יהיה בעזרנו.
זה פשט לבוא לכותל לפני ואחרי ולהגיד תודה להשם.
זאת האמת.
אלא מה? שבמלחמה הזאת,
בשבועיים האלה,
כמו שאמרנו שעבר שעבר,
זה בפרהסיה.
מדברים ככה.
ראש ממשלה מדבר ככה.
זה החידוש הגדול של השבועיים האחרונים באיראן.
לא רק הכור הגרעיני חשוב, הבליסטי חשוב, ההשפעה האיראנית, הכל חשוב.
וצריך להמשיך את זה, הכל חשוב.
הדבר הכי חשוב שהתחלנו לדבר בשם השם.
במשך חוכמה, התחלנו לקרוא בשם השם עם כלביא יקום.
היית שבוע שעבר?
אני לא יכול לחזור אם אתה שואל משהו שקשור לשבוע שעבר. כן.
כן, בכבוד.
נכון.
אני מתכוון לחוזר בתשובה מצוי במכון מאיר.
לזה אני מתכוון.
שלא יחשוב שהוא חי באורות.
מה נשמע?
אורות?
אחי,
או-טו-טו כיבוי אורות, תכף תקבל פטיש 100 קילו על הראש, הכל בסדר.
ואז כשהאורות נכבים, אז אתה מגלה שיש כלים.
ואז אתה מגלה שצריך להכניס את האורות לכלים.
ואז אתה לא חייב בדמיונות ובהזיות ובסרטים.
נכון? איך נראה מהלך שלב א' שחוזר בתשובה מצוי?
זורק את כל העולם הקודם שלו,
ולובש בגדים חדשים כפשוטו או כדרשו,
ומנסה להיות אדם אחר, אדם חדש.
יפה.
באשליה הזאת הוא יכול לחיות במקרה הטוב שעה,
במקרה הגרוע שנתיים.
יופי. ואז, מתי שהוא מקבל סטירה?
כי סוף סוף בעולם הזה הוא חי.
וסוף סוף ההורים שלו זה ההורים שלו.
והאופי שלו זה האופי שלו.
וחלק מהחיים הקודמים שלו יש בהם גם תוכן חיובי.
לא רק הכל שלילי חד ושלום.
אז הוא היה גם חלק מהחלומות אפשר להגשים אותם באופן קודשי של קודש.
ואז מגיעה ההתרסקות.
צריך תשובה על תשובתו.
בסדר, זה כן, משל התכוונתי.
אני בוא, בוא, אני אשאל אותך שמתי הגעת למכון?
שנה. אז אתה מבין כבר מה אני אומר.
אתה מרקע, סליחה שאני שואל, אתה לא חייב לענות, רקע חילוני?
לא. יש פה מישהו מרקע חילוני?
מותר לשאול, אסור לשאול, לא יודע.
אין מזכירים לאדם חטאיו. טוב, נגיד שכן, יפה, בחור בעל תשובה מגיע.
הוא לא צריך לראות, הוא מתלהב מאלוהים, הוא רואה את הזקן של הרבנים, הכל נפלא, איזה דברים אידיאליים, דברים גדולים, תיקון עולם.
הוא כבר הסגן של המשיח עוד מעט.
תגיד לי, לבזבז את הזמן לאכול ארוחת צהריים? אתה משוגע?
לא למדתי 50 שנה, בגיל 50 הגעתי למכון, תן לי ללמוד תורה, מה עושה בארוחת צהריים?
לישון בלילה?
לטבול במקווה? אתה יודע כמה תפילות נעשו במקווה?
כמה קלקולים, כמה ג'יפ אני סוחב איתי, צריך להיטהר?
כל היום, במקווה, בבית מדרש, בבית מדרש, במקווה.
לא אוכל, לא ישן, לא נוסע להורים, לא מכיר את החברים, שכח את עצמו.
יפה, מה יקרה אחרי כמה זמן?
פיצוץ גרעיני.
אחי, יש לך משפחה.
מה קורה איתך?
השתגעת?
יש לך אישיות.
תקשיב לנפש שלך.
כמובן, שים לה גבולות גזרה של קודש, שים לה מגמות מטרות של קודש, ברור.
ואתה לא יכול לחיות ב"אורות" בלי כלים.
כיתת אמונה זה כיתה מאוד מסוכנת.
זה פעם כתבנו פה למעלה בפקולטה לנבואה.
זה מסובך מאוד.
זה כיתה של אורות.
כי לומדים דברים גדולים, דברים נשגבים, דברים כלל ישראליים, תיקון עולם, גאולה, משיח,
תיקון עולם.
כן, אבל איך אני עכשיו מפנים את זה בנפש שלי?
איך אני מגלה את זה בדקדקנות של שמירת ההלכה?
ולא חי באיזה אופוריה של רעיונות נשגבים,
ולא יודע איך לפרוט את זה לפרוטות מעשיות עד קלה כבחמורה?
זה לא פה, כיתת אמונה זה מקום מאוד מסוכן.
אנחנו אומרים את זה פה מדי פעם.
אבל זה שלב הלך.
קודם כל קבל עליו עול מחוץ שמים, אחרי זה עול מצוות.
אבל אחרי זה ביחס.
גם זה מסוכן,
כי צריך לשמור מצוות גם לפני שאתה מקבל את עצמך ולמחות שם עליהם. בסדר.
אבל העיקרון, כמו שאמרת המשנה,
לא מכרז מהפרשת שמונה והם שמונה.
על בסיס זה נבנתה כיתת אמונה כשהוא קם הכל מיני.
אבל זה מאוד מסוכן להישאר בכיתת אמונה.
כי כיתת אמונה אמורה להתפרט לפרטי.
הסוד של כיתת אמונה זה הסוד.
זה נסתר.
זה אמור להתגלות בפשיעה.
אתה קם בבוקר לתפילה, או שאתה מדבר גבוה גבוה ואתה ישן עד 11 במיטה?
מה קורה איתך, תגיד לי.
אתה מדבר אידיאלים גדולים ואתה לא מדקדק בנטילת ידיים, איך לטול ידיים?
מצד שני גם הפוך, לא יכול להיות שאתה חוזר בתשובה עצבני דתי, לא מדקדק בנטילת ידיים עושה מאה פעמים ונטילת ידיים.
כי לא דקדק עד לפה,
ואת העולם הפנימי של הנטילה וכל העולם הפנימי של התורה, הוא לא מכיר.
עוד לא מתחיל להקים.
לכן זה כל כך חשוב האחיזה הזאת.
טוב, בואו נתקדם.
אם כן, אורו של משיח
שיסודו רם ונישא וגבוה מאוד.
אבל מה האור הזה? מה האופי? הצביון של אורו של משיח שהוא מצד אחד יסודו
בעולם הסוד הפנימי ומצד שני הופעתו בעולם החומר המסובך פה בעולם הזה.
הנס והטבע מתאחדים.
מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם וכל העלילות של הטבע
מקטן ועד גדול פועלים בעדו ועימו
בעדו של הנס, עימו עם הנס, על ידו של הנס ובהשפעתו של הנס, כמו עלילות הנסיעות.
רבותיי, עד לכאן פשוט.
עכשיו אנחנו מתחילים יותר להעמיק את זה.
אומר הרב,
אני קורא עכשיו כמה שורות קצת קשות, תכף נפרק את זה.
אומר הרב, המעשים כולם, דרך אגב, יש אפשרות להדליק את המזגן?
אנחנו לא רק בעולם הסוד, אנחנו גם בעולם הטבע.
מה?
יש אפשרות, הוא עובד או שלא?
לא חם לכם?
תוריד, תוריד, תוריד לנו, תוריד לנו, אלעד.
תוריד, אנחנו אנשי הקור,
צעם, אנחנו אנשים חמים.
טוב,
אני קורא עכשיו רבותיי כמה שורות,
בואו תעקבו איתי ביחד.
המעשים כולם עומדים בצורה עוברית.
כל ההוויה כולה,
נשמות אפרוחים או ביצים,
ורוח אלוהים מרחפת עליהם,
ומשיח גנוזו בקן ציפור,
זהו היכלו.
והאפרוחים מתפתחים ומתגדלים,
והביצים מתחממים והולכים ומתקרבים לצורת הוויית החיים והמפעל
ובכללות הכל הכל כלול
הכל פועל, לא יחסרו גם הכל כוחות השוללים
שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשה,
או טיפה רגע, כמו הכוחות החיוביים
והכוחות השוללים שהם מצטרפים אל הכל לעשות הצבעון של המטרה העליונה
שם בעומק ירידתם אורה חיובית עליונה גנוזה.
רבותיי, המשפט הבא לזה אני רוצה להגיע
תחת העוני הנורא
עושר עליון גנוז וחי
קודשא בריחו וחד מסכנה הם הם היושבים בהיכל קן ציפור.
המשפט האחרון הוא משפט מהזוהר.
הקדוש ברוך הוא ומסכן אחד יושבים בהיכל של קן הציפור.
הגענו לביאליק, לא, ממש לא ביאליק.
מה כתוב פה?
מי זה החד מסכנה?
חד מסכנה אומרת הגמרא,
זה זוהר.
הגמרא אומרת, חד מסכנה זה המשיח, נכון? למה הוא מסכן?
כי הוא פצוע.
הגמרא מתארת באחד המקומות איך המשיח כל הזמן
מסיר את החבישות שלו, ומחליף בחבישות חדשות, וכך מסיר את החבישות, וכל הזמן, פציעות, קיצור, מה זה בא לומר?
משיח, כלומר, גילוי אלוקות בעולם הזה, זה תהליך ארוך, זה תהליך מסובך, מורכב,
אנחנו משלמים מחירים כבדים בדרך.
נכון. זה חד מסכן.
יש לקדוש ברוך הוא כן,
ששם הוא יושב, הקדוש ברוך הוא. יפה.
מי אם הקדוש ברוך הוא בקן הציפור?
המשיח.
קוצ'ה בריחו ואחד מסכן.
יושבים בהיכלו של משיח, שזה כאן הציפור של הקדוש ברוך הוא.
אז נדמיין רגע,
יש איזה קן ציפור כזאת,
ששם יושב המשיח והקדוש ברוך הוא.
איך זה נראה?
אומר הרב, אני כבר חוזר להתחלה, אני כבר כן אחזור למילים,
אומר הרב, המשיח הוא כמו אפרוח בתוך ביצה,
אלא שכרגע הוא בתוך הביצה.
וכרגע, מה שמסתיר את האפרוח, אף אחד לא רואה את האפרוח,
כי יש קליפה שמכסה אותו, הקליפה מכסה אותו.
והקדוש ברוך הוא זה התרנגולת, או היונה,
זה ביחס לאפרוח,
שמרחפת מעל הביצה,
דוגרת עליה ומחממת אותה,
ודואגת לזה שהתהליך,
תהליך ההתפתחות של האפרוח בתוך הביצה, ילך ויתקדם,
עד שבסוף הקליפה תיבקע והאפרוח יצא החוצה.
רבותיי, לעניננו הנמשל, ואני עכשיו חוזר לקרוא את המילים פה.
המשיח שיושב בקאן ציפור,
חד מסכן האפרוח בתוך הביצה,
העולם הנסתר זה הסוד.
בעולם הסוד הכל כבר נמצא.
כל מי שראה פעם אולטרסאונד ראשון,
לקראת לידה,
אז הוא ראה.
הוא ראה שכבר בתחילת ההרעיון באופן יחסי.
רואים את האדם, אנחנו לא אנשי מקצוע להבין את זה, אבל האולטרסאונד שם אומר אתנו תמיד, הנה,
זה היד שלו, זה הרגל שלו, הנה אפילו רואים איזה מוזכר או נקבה,
הנה הלב שלו פה, איפה את רואה? אני לא רואה כלום.
נכון, זה היא למדה.
זאת אומרת, כל המציאות העתידית שתסה בסוף אל הפועל בעולם הגלוי, בעולם הפשט,
היא כבר נמצאת עכשיו בגנוז, בתמצית, בעולם הסוד.
כלומר,
כשהקדוש ברוך הוא יושב עם חד מסכנה, והחד מסכנה הזה, זה בעצם האפרוח בתוך הביצה.
כלפי חוץ מה אתה רואה? אתה לא רואה כלום.
כלפי חוץ בעולם הפשט אתה רואה בלאגן, עולם בלאגן.
העולם לא מתקדם לשום דבר, רק צרות ומלחמות ובעיות ועניינים.
כן, אחי, אבל רגע, אל תהיה אדם כזה, שטחי.
יש פה הקדוש ברוך הוא מרחף פה, מחמם את הביצה,
המשיח כבר נמצא, הכל כבר קיים.
הסוד הפנימי, המימד האלוקי הולך להתגלות, אך זה הולך ומתרקם, ואותו תואר, ביצה תיבקע,
אפרוח יצא.
ואנחנו חיים במתח הזה בין הפשט לבין הסוד.
בין מה שגנוז בתוך הביצה, האפרוח, הסוד,
לבין מה שכרגע לא מתגלה מהאפרוח הזה, ומתגלים דברים אחרים, לפעמים הם הפוכים לגמרי,
שזה הפשט.
זה מה שכתוב פה, בואו נקרא את זה רגע.
המעשים כולם עומדים בצורה עוברית. איזה מעשים?
המעשים האלוקיים, מעשה השם,
או המעשים המתוקנים של בני אדם.
זה נמצא כבר בעובריות.
התמצית כבר קיימת.
האדם הבוגר הזה כבר נמצא
אחרי חודשיים ברחם.
כבר הכל נמצא שם.
כל האיברים, כל הכישרונות,
קווי האופי, האינטליגנציה, הכל כבר שם.
בתמצית, בגניזה.
אלא מה זה? צריך להתפתח, לאט לאט נתפתח.
אבל הכל כבר שם. אז המעשה האלוהי,
דרך המעשה האנושי, בצד המתוקן,
כדי להביא עולם לגאולתו, הכל כבר קיים.
הכל כבר נמצא. המעשים הם בומריים.
המעשים כולם עומדים בצורה עוברית. תרגום.
כל ההוויה כולה.
לא רק ישראל, גם אומות העולם, גם רמת הדומם, הכל.
כל ההוויה כולה, נשמות,
אפרוחים או ביצים.
יש כאן אפרוח,
או מה שנמצא כאן בתוך הביצה.
ומי מחמם? מי דוגר על האפרוח הזה, על הביצה הזאת?
ורוח אלוהים מרחפת עליהם.
רוח אלוהים מרחפת על פני המים, הכל נמצא שם.
הכר בחור מגדל את
הפוטנציאל הזה.
ומשיח גנוז ובקן ציפור.
זהו היכלו.
והאפרוחים מתפתחים ומתגדלים והביצים מתחממים והולכים ומתקרבים לצורת הוויית החיים והמפעל.
רגע, וכלפי חוץ בינתיים מה קורה?
לא קורה כלום? אולי קורה הפוך?
רגע, אז מה שקורה בתוך הביצה
זה חיובי.
רגע, אבל בחוץ יכול להיות שיש כוחות שליליים, שוללים,
כוחות פחות חיוביים,
שהם אלה שמקדמים פה את התהליכים כדי שהאפרוח הזה יפקע את הביצה.
אז בכללות הכל, הכל כלול,
הכל פועל, לא יחסרו גם כל הכוחות השוללים,
שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשה,
כמו הכוחות החיוביים
והכוחות השוללים.
שהם מצטרפים אל הכל לעשות את הצביון של המטרה העליונה,
שם בעומק ירידתם
אורה חיובית עליונה גנוזה.
רבותיי, אני יוצא רגע פה.
אם אני הייתי אומר לכם ב-10 בבוקר, בשמחת תורה,
כמו שאמרנו בשבוע שעבר,
עוד שנה וחצי, שנה, שמונה, חודשים, שנתיים,
יהיה פה השמדת החמאס, בעזרת השם, אנחנו בדרך.
השמדת חיזבאללה, בדרך.
סוריה תיפול בדרך, החות'ים מקבלים מכות,
שליטה במרחב האווירי של איראן, של איראן, אולי הסכמי שלום, נקווה חיובי
בכל הפלטפורמה של כדור הארץ, או רק המזרח התיכון, לא יודע מה כדור הארץ מתכנן פה.
שלום אמיתי, לא שלום וכאילו.
את זה הייתי אומר לכם בשמחת תורה, לפני שנה ושמונה חודשים,
בעשר בבוקר.
אלעד, מה היית אומר עליו?
חולה נפש, הזוי הבן אדם.
אשפוז דחוף.
תגיד, אתה רואה מה קורה פה?
מה למד במשך הוא אמר? לתוך הבתים נכנסו.
אין השפלה ותהום וקטסטרופה יותר מזה, כמו שאמרנו שעבר שעבר.
נכון, אחי, הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה.
האפרוח הזה של השמדת חמאס, חיזבאללה, תימן,
סוריה, איראן,
האפרוח הזה הולך ומתחמן.
דרך אגב, זה לא התחיל בשמחת תורה, זה התחיל מאז בריאת העולם.
רק בשמחת תורה, כשקיבלנו כזאת סטירת לחי,
וכלפי חוץ בעולם הפשט, אתה רואה הפוך לגמרי.
אז אתה לא מספיק
שייך לעולם הסוד כדי
לראות את זה.
והיום, אם מישהו יעז להגיד,
אם פוליטיקאי יגיד שבעצם כל מה שהגענו אליו עכשיו זה תוצאה של שמחת תורה,
מיד סוקלים אותו באבנים, בתשקורת.
יש לנו חמישים חטופים, שכחת אותם.
לא אמרתי שזה טוב מה שקרה לנו, רק אמרנו, תראו את סדר ההשגחה האלוקית, זה מה שאמרנו.
והוא מיד מתקפל ומבקש סליחה, מה אתה מבקש סליחה?
זאת האמת!
זאת האמת שהקדוש ברוך הוא מנהל עולמו,
ותחת, כמו שהרב כותב פה,
תחת העוני הנורא,
עושר עליון גנוז וחי.
באותה מציאות של העוני, גנוז כבר העושר.
אז זה עוני? זה נורא? זה כואב?
קיבלנו סתירה? אנחנו כואבים? רוצים לתקן את הטעויות?
הכל נכון, להחזיר את כל אחינו בשרנו?
הכל נכון.
אבל אל תראה את המציאות צו לצו כב לקהל.
תראה את כל התהליך, תביני את כל החשבון.
תראה את הסוד שבפשט.
עוד פעם, משפט האחרון אני קורא.
ובכללות הכל, הכל כלול, הכל פועל, לא יחסרו גם כל הכוחות השוללים, שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו.
כמו הכוחות החיובים והכוחות השוללים,
שהם מצטרפים אל הכל
לעשות את הצביון של המטרה העליונה,
שם, בעומק ירידתם,
אורה חיובית עליונה גנוזה.
תחת העוני הנורא,
עושר עליון גנוז וחי.
קודשאבריחו ואחד מי זקנה,
הם הם היושבים בהיכל כאן ציפור.
וכל זמן שלא נבין,
שקורצ'ה בריחו הוא חד מסכן.
יושבים בהיכל כאן ציפור.
והחד מסכן הזה הוא האפרוח בתוך הביצה.
וכלפי חוץ הוא לא נראה, זה סוד.
אבל הקדוש ברוך הוא הרוח שלו מרחפת על הביצה והולכת ומגדלת ומפתחת את הביצה עד שתתגלה בחוץ. אבל בינתיים מה שתתגלה בחוץ זה המון כוחות שוללים.
עד שלא נבין שהאפרוח שבפנים ומה שמתגלה בחוץ
והקדוש ברוך הוא שחופף על הכל, זה חשבון אחד.
זה דבר אחד.
עד שלא נבין את זה, יש לנו בעיה.
ואני חוזר שוב,
והמלחמה מול איראן סוף סוף החזירה לנו את האמת
הברורה שאנחנו קוראים בשם השם שהסוד והפשט הולכים ביחד.
סוס מוכן ליום מלחמה ולהשם התשועה.
עוד משפט אחרון, אני רואה שלא נספיק היום את הכל, נשמור את ההמשך הנראה לפעם הבאה, אבל עוד משפט בהקשר הזה, לחלק הזה,
הוא תאורי לב
היודעים רזה דמילה דשטוטה
ואיך היא מצטרפת לעיר רזה דחוכמת העקירה ואימיון הסבא.
משפט אחד:
העולם שלנו הוא עולם החוכמה.
באלף השישי פתחו מעניינות החוכמה, בין חוכמת החול, בין חוכמת כמובן הקודש, להבדיל וכולי.
אז יש רזה דחוכמתא, הרז
של החוכמה.
ויש רז של שטות, רזה דשטותא.
מקובלים, כידוע יעריכו בזה,
שהשטות היא יותר עמוקה מהחוכמה.
השטות זה החוכמה האלוקית שלא יכולה להיות מובנת
לחוכמת בני אדם.
חוכמת בני אדם היא גם חוכמה אלוקית,
אבל היא חוכמה מצומצמת, כי בגלל שהיא מובנת לבני אדם.
אבל יש חוכמה אלוקית שהיא כל כך עליונה, שהיא לא מובנת לבני אדם.
זה שטות.
זה מה שדוד המלך ביקש מהכדור ברוך הוא.
כל מה שבראת, הכל יפה עשית, הכל בראת בעיטו.
דבר אחד אני לא מבין למה בראת. שני דברים אני לא מבין למה אמרת. א',
למה בראת העכביש?
ב', למה בראת שיגעון.
אמר לו הקרב ברוך הוא, חכה חכה, אתה עוד תשתמש בעכביש במערה מול שאול ובשיגעון
כשתברח להכחיש מלך גד ובשנתו את עמו לפני אבימלך, כל החשבון הזה שם.
אז הרב מסביר בעולת ראייה לדוד בשנתו את עמו לפני אבימלך,
שהשיגעון זה החוכמה האלוהית היותר עליונה מאשר החוכמה האלוהית שמופיעה דרך החוכמה האנושית, כי היא חוכמה שהיא לא מסוגלת להיות מובנת בשונה מהחוכמה האנושית שהיא מובנת.
אז רזה דה שטותא,
העולם הסודי,
עולם השטות,
לא השטות
החיצונית של התשקורת, שטות אמיתית,
שטות אלוהית, שטות של רב עמון הסבא.
אז רזה דה שטותא זה הרבה יותר מרזה דה חוכמתא.
אז אומר הרב,
הוא תאורי לב,
היהודים רזה דמילה דה שטותא,
ואיך היא מצטרפת לעיר רזה דה חוכמתא.
רזה דה שטותא היא מאירה רזה דה חוכמתא,
כי היא הפנימיות של רזה דה חוכמתא,
היא הסוד של הפשט, רזה דה חוכמתא זה הפשט, רזה דה שטותא זה הסוד.
אז תאורי לב
ששייכים למדרגה הכוללת הזאת,
כמו רב נונא סבא, הם דרים באי מגדלה.
הם דרים במגדל, איזה מגדל?
בהיכל, איזה היכל?
וכאן הציפור, מי נמצא שם?
הקדוש ברוך הוא בחד מסכנה.
זה המגדל האמיתי, לא להתרשם מכל המגדלים בתל אביב או בירושלים או לא יודע איפה.
המגדל האמיתי זה זה...
זה המגדל.
להבין את כל החשבון, את הכל כלול הזה.
הם דרים בהימיגדלה ומסתכלים במיהם במפעלות תמים דעים
באור ישועתו.
איך הקדוש ברוך הוא הולך ומאיר
את הישועה דרך אחת מסכנה שנמצא כרגע בתוך הביצה ואף אחד לא רואה אותו ולא מדברים עליו כי הכל תקוע בעולם הפשט.
קוראים לזה תשקורת,
קוראים לזה חבלי משיח, נראה בהמשך.
טוב, היות ואתם, הפרק הזה חשוב רבותיי, אתם מבינים שהוא חשוב?
חברים, מה אומרים?
זה פרק חשוב, בסדר?
אני מציע לשמור את החלק האחרון לפעם הבאה,
חלק חשוב מאוד הפעם, איסורי חנק, מה זה איסורי?
משפט אחד, הרב כותב שכנגד ארבע מיטות בית דין, שקילה, שרפה, הרג וחנק, יש ארבע תקופות היסטוריות שבכל תקופה עם ישראל סובל איסורים
מסוג שקילה, שרפה, הרג וחנק, ודור האחרון שלנו זה איסורי חנק.
ואנחנו עכשיו במלחמה לנצח את איסורי החנק.
במלחמה, בשנת הים האלה, ומול איראן בעיקר,
מתחילה לנצח את איסורי החנק.
הייתי יכול לקרוא לפרק הזה, הניצחון על איסורי חנק.
ולחלק הזה עוד לא הגענו, זה החלק האחרון.
טוב, יישר כוך החנק, חיים תהיו.
אם אפשר, לפעם הבאה, שבוע הבאה, אני מקווה שנגיע כרגיל.
אני מגיע ביום רביעי לירושלים לשלושה שיעורים.
שני שיעורים ביום נשים ברובע,
ומדרשה ומכון הוראה. מדרשת ערובע סיימו שבוע שעבר,
מכון הוראה מסיימים היום.
זה אומר שאני צריך לבוא לירושלים בשבוע הבא רק בשביל שיעור אחד למכון מאיר.
אני בדרך כלל משתדל להגיע גם בשביל שיעור אחד או מצריף עוד כמה דברים בדרך.
אם אני לא אגיע, תבינו, אני מנסה לצרף כמה דברים כדי להרוויח את הנסיעה הזאת.
אתם חשובים מספיק כדי לבוא בשבילכם, כן? אבל
תבינו גם אותי.
בסדר?
טוב, יישר כוח, ברוכים ציונים.
