שלום לכולם,
אנחנו ממשיכים במסכת אבות, פרק ב',
משנה י"ד,
מקום מספר 1, רבי אלעזר אומר,
הווה שקוד ללמוד תורה,
ודע מה שתשיב לאפיקורוס,
ודע לפני מי אתה עמל,
ונאמן הוא בעל מלאכתך,
שישלם לך שכר פעולתך.
אז רבי אלעזר היה אחד מחמשת תלמידיו הגדולים,
של רבן יוחנן בן זכאי, נקרא קצת על תולדותיו, מקום מספר 2. תנא בדור השני מגדולי תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי,
שאמר עליו שהוא כמעיין המתגבר,
ולפי אחת הגרסאות
הוא שקול כנגד כל חכמי ישראל,
שאם כל חכמי ישראל בכף מאוזניים אחת והוא בכף מאוזניים שנייה,
מכריע את כולם כמעיין המתגבר.
המתגבר.
ובסוף הלך בהעצת אשתו לדיומסית,
לא יודע איפה זה,
מקום רחצה ויין, ונעקר תלמודו ושכחו.
כל התלמוד הוא שכח,
כל התורה שלמד שכח.
איזה צער גדול.
מה יותר צער גדול לאדם?
לאבד את כל המינות בבורסה,
או לשכוח מה שלמד הם יכולים היום?
מה אתם מתלבטים בכלל? ברור.
כל תלמודו הוא שכח, איזה צער גדול.
חבריו ביקשו רחמים ותלמודו חזר אליו.
איזה חברים צדיקים.
תתפלאו להשם בבקשה שיחזור לו כל התורה.
חזר.
חבריו היו רבי אליעזר בן אורקנוס, יהושע בן חנניה, יוסע החסיד ורבי שמעון בן נתנאל, דרש למעשה מרכבה, זה דברים פנימיים,
וירדה אש מן השמיים.
אם עמד רבי יוחנן וזכאי, הוא נשקור על ראשו.
מצוין.
אז הוא אומר רבי אלעזר,
הווה שקוד ללמוד תורה. כתוב שקוד ולא?
שוקד. מצוין.
מה ההבדל בין שוקד לשקוד?
מה זה שקוד ללמד תורה? והאם יש קשר למשפט הבא:
"ודע מה שתשיב לאפיקורוס". מה זה אפיקורוס?
כופר.
למה נקרא אפיקורוס?
אומר רבי עובדיה ברטנורא שני פירושים
שלוש לאפיקורוס
לשון הפקר
שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר.
כאילו זה הפקר, התורה, כלום, זה זלזול.
הנה מפירוש שני
משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה
על שמבזה את התורה או לומדיה. אוי ואבוי למי שמבזה את התורה, אוי ואבוי למי שמבזה את תלמידי חכמים.
אפיקור,
אפיקורוס, על שם הפקר,
שאוי ואבוי, הוא יכול להיות כהפקר.
כלומר, לחטוף
עונש רציני. הרי דבר שהוא שמור, שומרים עליו, דבר שהוא הפקר. כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה בו.
מי שמבזה את התורה, מזלזל בדבריה,
אז זה משון הפקר. אבל הפירוש היותר פשוט שאנחנו מכירים,
שאפיקורוס היה כופר יווני.
נקרא ארבע, מגן אבות לרשבץ, וכבר פירשנו בחלק ראשון,
כי אפיקורוס שם אחד מהיוונים שהיה כופר בעל יתברך. אומר, אין אלוהים.
ורז"ל שימשו זה השם לכל מי שהוא כופר באמונתנו.
בין שיהיה כופר בעת ברך שהוא לא קיים,
בין שיהיה כופר ואומר שם שניים,
וכולי, כמה שהיה גוי יווני שכפר, על שמו כל מי שכופר נקרא אפיקורוס.
זה לא טוב, הוא אומר שהוא לא צודק.
איך?
אחר כך, כן.
הווה שקוד ללמוד תורה.
מה זה שקוד ללמוד תורה?
אומר רבנו יונה, קביעות.
שקוד שכל כולו קובע עצמו ללמוד תורה.
אבל האם יש קשר בין המשפט הראשון לשני או לא? שתי גישות יש. גישה ראשונה,
קודם כל אתה לומד תורה. מה זה תורה?
מה לומדים בתורה?
לא, זה חלקים בתורה.
מה יש בתורה ללמוד?
נכון, יש גמרא,
ושולחן ערוך זה מה לקיים.
יש אמונה זה מה לחשוב,
יש מוסר זה איך להתנהג.
התורה רחבה.
האם מה שלומדים בתורה מספיק להתמודד עם כל מיני שאלות של כפירה בדורות האחרונים?
לא בטוח, אומר אהרון.
שתי גישות.
גישה אחת, תלמד תורה,
אבל תלמד גם דברים שיש בכוחך להתמודד עם כפירה.
לא חייב שבתורה יש כל הדברים שיתמודדו נגד כפירה. לא חייב.
כלומר, תלמד הרמב״ם, אומר למשל, הרמב״ם,
הוא עבר על כל ספרי עבודה זרה שבתקופתו.
ככה הוא כותב.
כדי להתמודד עם עבודה זרה. די אתה אויב, אתה לומד אותו,
ואז מתמודד. הרמב״ם עסק בזה הרבה. למד אריסטו, למד פילוסופים, למד
הרבה דברים כדי להתמודד. כלומר, יש חלק, תלמד תורה, ובלי קשר,
תלמד כל מיני מדעים, כל מיני דברים אחרים,
ואז תדע להתמודד עם הכפירה.
זה פירוש אחד.
פירוש שני,
מספיק התורה.
נתחיל ברב קוק, מקום מספר 7. אומר הרב קוק,
מתבהר במאמר רז"ל,
"אדם ובהמה תושיע אדוני".
דורשת הגמרא לפסוק הזה, אלו בני אדם שערומים בדעת,
משימים עצמם כבהמה.
אומר הרב שהבהמה עושה לפי טבעה.
הבהמה לא מתפלפלת יותר מדי.
פרה צריכה לאכול,
אוכלת, צריכה לנוח, נחת,
טבע, הוא טבעי.
הוא לא פועל לפי שכל.
זה כבר מנגנון אוטומט, אינסטרקטיבי.
ויתרון האדם ממנה, מה יתרון האדם על השימפנזה?
הולך הוא שאף על פי שיצר הלב רע מנעוריו,
יש הרבה תסיסות, הרבה תאוות באדם,
אבל אחרי,
סליחה,
הולכו אחר שכלו ולא אחרי יצר תיבו לבהמה אין התלבטות.
היא צריכה לאכול, היא אוכלת, אבל בני אדם יש להם התלבטות.
האם לאכול גם לא בשעת הארוחה?
נשנש פה ושם, לאכול שטויות, דברים לא בריאים,
לבהמה, היא לא תאכל ביסלי.
היא לא תאכל.
היא יודעת מה צריכה לאכול.
אבל בן אדם,
יש לו אפשרות לאכול יותר ממה שהוא צריך,
כי יש תאוות,
יש יצר הרע, לא רק באוכל, בכל מיני דברים.
והאדם צריך להשליט את שכלו על יצרו.
ממשיך הרב, אבל אחרי שכבר הגביר רגילותו בטוב על טבעו, זו מלחמה קשה מאוד, רמב״ם מורה נבוכים,
חלק א', פרק לא זוכר,
מביא ארבעה תיאוריות למה אנשים טועים.
שלוש בשם תלמיד אריסטו,
קורפיפניוס, משהו כזה,
ואחד בשמו.
אומר הרמב״ם,
את התיאוריה שלו,
אנשים התרגלו לדברים לא נכונים,
גם בתחום הדת,
גם בתחום המעשה.
למשל,
פעם שכנעו אותנו שאפשר לעשות
שלום עם הערבים.
הסכמי אוסלו, שטפו את המוח, אפשר לעשות
איתם שלום.
עבד או לא עבד?
לא עבד, תודה רבה.
לא עבד, נכון?
אבל שטפו את המוח, התרגלנו שנים שאפשר לעשות שלום.
מה למשל, אנשים התרגלו לאכול לא בריא.
לך תשחרר אותם
מההרגלים האלה.
התרגלו לסיגריות, התרגלו לאלכוהול, התרגלו למחשב, התרגלו. איך תשתחרר עכשיו מתמכרות?
זה קשה מאוד מאוד מאוד.
לכן אומר הרב קוק,
העניין זה להגביר את הרגילות בטוב, את תרגילנו בתורתך.
התרגלת לאכול סוכר?
תפסיק.
יהיה קשה בהתחלה.
סיגריות? תפסיק. יהיה קשה.
מי שמפסיק להתגבר על סיגריות,
צריך לעשות לו מסיבה רצינית.
זה לא פשוט.
זה שנים של הרגלים.
אבל אחרי שאדם מתרגל,
אז
סיכוי לחזור הוא כבר קלוש,
כי הוא התרגל.
אני חוזר.
שהבהמה עושה לפי טבעה. בהמה אין לה התלבטויות.
או חלק שהיא צריכה לאכול, נגמר הסיפור.
הוא לא טוב מדי.
ויתרון האדם ממנה שאף על פי שיצר לב הרע רע מנעוריו,
הולך הוא אחר שכלו ולא אחר יצר טבעו,
אבל אחרי שכבר הגביר את גילותו בטוב על טבעו, ברוך השם,
אדם מתרגל לעשות דברים טובים,
אז עושה הוא את הטוב האמיתי בטבעו, כבר אין מאבק.
הוא יודע שהוא צריך לאכול כמו הבהמה,
הוא אוכל. כשלא צריך הוא כבר לא אוכל.
ונמצא שהוא משתווה בזה לבהמה, הוא כמו הבהמה.
מה שבהמה עושה בטבע שלה,
הוא עושה השכל שהוא כל כך חזק בו,
שהרגיל אותו לאכול רק כשצריך לאכול.
בהמה, ראיתם פעם פרה מדברת לשון הרע?
מקווה שלא ראיתם אחרת זה אשפוז דחוף.
כן.
לא ראיתם, נכון?
אין לה שטויות עם דברת מה שצריכה.
לא יותר מזה, "ברוך הטוה אדוני, הלוהינו, מה לך הולום שהכל יום ורום".
לא יותר מזה,
אבל בני האדם יכולים אחרת.
ממשיך הרב,
"ונפצע הוא משתווה בזלע בהמה". אלא, מה ההבדל?
שזה האדם בא לו על ידי הרמימות דעת ביראה, על ידי החוכמה,
התורה שהוא לומד, הוא מתרגד דברים טובים,
ומשים עצמו כבהמה ששם טבעו בבחירתו לזה.
וזהו שאמר, הווה שקוד, לא כתוב שוקד,
לא כתוב לומד, שקוד ללמוד תורה. בלשון פעול, מה הכוונה?
שכל כך תתעצם בך הרגילות הישרה עד שתשוב לטבע ראשון
כדרך קניית המידות ולא תצטרך עוד לכפייה,
אלא יהיה ליבך ישר הולך לרצון קונך ידבך. זה מאוד עמוק.
יש בנו טבע ראשון וטבע שני.
מה הטבע הראשון?
אלוהי נשמה שתביא טהורה.
אלא שהתרגלנו מהילדות
לטבע שני.
אנחנו חושבים שהוא הטבע הראשון.
שהתעבוד זה מה שמנתב את האדם.
כך התפיסה המערבית אומרת.
תעשה מה שאתה רוצה, אין לך סיכוי להיות צדיק וקדוש.
התורה אומרת, קדושים תהיו.
כי יש טבע פנימי שהוא הטבע האמיתי שלך.
אלוהי נשמה שנתת בי טהורה. והאשכנזים מוסיפים, היא לא הייתה טהורה ונגמר, היא כל הזמן טהורה.
אדם בטבעו לא אמור לכעוס.
אדם בטבעו לא אמור לאכול יותר מדי. בטבעו.
אבל אנחנו אומרים שכן הטבע הזה לדבר לשון הרע. נכון, כי התקלקלנו.
כשאדם לומד אמונה מוסר, הוא חוזר לטבע הראשון שזה ינבא מתוכו. אברהם אבינו, רב לא היה לו.
מהיכן למד תורה, אומר המדרש,
שתי כליותיו נעשו כשני רבנים
ולימדו תורה.
למה שניים? אשכנזי ספרדי, שיש לו מריבות, כן?
כן? איפה תימנה? אבל לא משנה, כן?
בכל מקרה, שתי כליותיו כשני רבנים.
נביאה פנימית, לעתיד לבוא,
כתוב בנביאים, לא נלמד תורה, לא יהיה רבנים, תלמידים.
כי כולם ידעו אותי למקדנם, והתורה תתפרץ מתוך הנשמה.
לעתיד לבוא, כתוב שמצוות בטלות לעתיד לבוא. מה נוכל שרימפס, נחלל שבת, חס ושלום.
מסביר הרב קוק זצ"ל, יש לו כמה פירושים למשפט הזה. אחד הפירושים, הציווי יתבטל.
לא תצטרך ציווי, תעשה את זה מעצמך.
נביאה פנימית.
היום אמא אומרת לילד, שטוף כלים,
אמא, אין לי כוח.
אין לו כוח. הוא מרים אותה באוויר, הוא מרים אותה. זה שרירים יש לו. מה, אין לו כוח?
הוא לא רוצה!
אחרי זה חברים שלו באים איתו בו כדורגל, ישר הוא קופץ. אותו ילד, מה קרה?
את זה הוא רוצה
ואת זה הוא לא רוצה.
רצון המענוקה הפעמים מלשון ריצה.
כשאדם רוצה משהו, הוא ירוץ.
לכן, לעתיד לבוא מצוות בטלות, לא שם מצוות בטלות. הציווי יתבטלו. צריך ציווי.
הילד אומר לאמא, אמא, יש כלים לשטוף?
הלוואי, כן. בכל מקרה, אתה רואה שיהיה נביאה פנימית של האדם לתוך טוב, לתוך קדושה, לתוך טהרה.
הווה שקוד ללמוד תורה, לא כתוב שוקד.
הלוואי ונהיה מהשוקדים ללמוד תורה,
אבל שקוד כל מציאות חייך היא מציאות שאתה קשור אל התורה ואת התורה.
ומתוך שהאדם כל כך מלא בתורה,
אז דע מה שתשיב לאפיקורוס. אומר הרב צבי יהודה, מקור מספר 6. הווה שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס.
זו הדרכה יסודית.
הווה שקוד ללמוד תורה ומתוך כך דע מה שתשיב לאפיקורוס.
אומר הרב צבי יהודה, יש כאלה האומרים,
יש הרבה קלקולים. הוא כותב את זה לפני 40-50 שנה.
אם כן, צריך להרבות בעלי תשובה, להחזיר בתשובה, תהיה כמה קלקולים, לקרב כמה שיותר.
ובשביל זה צריך ללמוד מקצוע דע מה שתשיב לאפיקורוס, איך מתמודדים, איך מדברים בפני ציבור כללי.
צריך לזכור מהר צודק, שלא קיימת אצלנו הדרכה כזאת,
שכל אחד יתחיל לחנך ולעשות בעלי תשובה.
היסוד מה הוא? זה חשוב מאוד,
שקידת התורה,
שקידת תורת השם התמימה,
עד שמגיעים לגדלות התורה וגדלות באמונה. כל אחד מאיתנו צריך כמה שיותר לשבת וללמוד עד שהוא מתגדל, תלמיד חכם.
קודם כל, הווה שקוד ללמוד תורה.
אתה צריך להיות שקול בלימוד תורה, לשחרר את ידיעותיך בתורה, להתגדל באמונה,
ביטחון באשם ובקבלת עול מלכות שמיים.
אחר כך תנסה לקרב אחרים, משפחה, חברים, אבל קודם כל תהיה בעצמך.
אל תיגש למצוות תוכחה בבלע, פזיזות. פעם באו לרב צבי יהודה.
אני רוצה להחזיר בתשובת המשפחה כל מיני, והוא רק בתחילת דרכו, רק הגיע אליו לישיבה.
בא הרב צבי יהודה, לקח כוס,
מילא אותה במים,
עד הסוף, ועוד ועוד התחיל להישפך.
הבנת? אמר לו.
קודם כל תהיה אתה בעצמך,
כל אחד רק מגיע למכון, רוצה כבר זה לאט לאט, קודם כל תתמלא בעצמך בתורה,
אחר כך
תשפיע האחרים.
ככה הוא אומר.
צריכים כל, אה, אני מדלג שם, אה,
בדקות סגנונו של החפץ חיים. תראו, מסגנון חפץ חיים אמר, כתוב, הוכח תוכיח את עמיתיך.
הוכח או תוכיח?
איך אומרים? הוכחה או תוכיחה?
החפץ חיים היה כתוב, הוכחה.
יש מצוות תוכחה, גמרות תוכחה, אבל הוא הפך את התף ל-A.
למה?
מצוין.
איך אתה יכול לשכנע בן אדם
באמיתות התורה,
חשיבות תפילין, חשיבות צניעות? איך תשכנע?
איך תשכנע אנשים? חשיבות צניעות.
גם גברים, חשיבות צניעות.
לא תוכיח. תוכיח זה...
אתה מוכיח איך אתה מתלבש, איך אתה מתלבש, איך אתה מוכיח.
הוכחה מלשון שכנוע.
הוכחה. אני משכנע אותך שהדבר נכון.
אני קורא בשש בקטע המודגש למטה. המובן של הוכחה הוא בירור שכלי ושכנוע ולא סתם גערות ונזיפות. לא רוצה שאתה אמרת לא בסדר, נו, נו, נו, נו, נו, נו.
זה לא עוזר.
אתה משכנע דוגמה אישית.
רואים אותך שאתה מלא בתורה,
רואים שאתה חי את התורה, רואים שאתה אוהב את התורה, רואים שאבא אוהב תורה, רואים שאימא מלאת חסד.
זה משדר, זה הכלי הוכחה חזקה.
זה מה שהוא אומר.
מתוך שכנוע אמיתי, קודם כל שלך,
אם אתה בעצמך לא משוכנע,
קשה מאוד. שאל אותי השבוע, מישהו,
איפה כתוב, ניכרים דברי אמת.
זה עם שמשון ודלילה שם, אבל לא משנה.
אבל כשאדם חי את האמת,
הוא יכול לשכנע אחיהם. אבל אם אצלו זה כבר חופף, חפיף, כזה לא יושב טוב,
יהיה קשה לשכנע.
לכן, הוא היה כותב החפץ חיים, הוכחה ולא תוכחה,
עם איי. בסדר?
הרעיון אפשר.
טוב, אני רוצה לחזור לשקוד ללמוד תורה. תראו,
יש שקדנים בדור מופלאים.
מופלאים.
בינינו, אנחנו רחוקים משם, אבל צריך לשאוף
אדם בנציבות שלו,
נראה בהמשך מה הרב חוק אומר הזה,
כמה שיותר, אחד השקדנים הגדולים ביותר של הדור האחרון
היה הרב קנבסקי.
סיפורים אי אפשר לתאר, אי אפשר לתאר.
אני,
היום דיברנו,
לא זוכר מי אמר, אולי החזונאי שמר אליו, כל עוד הרב קנבסקי בבני ברק לא יקרה כלום.
כן, הרב לישיב אמר אליו, קודם בבני ברק לא יקרה כלום. באמת, אחרי שהוא נפטר, שבוע שבועים אחר כך, לא זוכר,
איזה פיגוע, ואחר כך עוד פיגוע, ועכשיו הטיל, וזה.
הרב עדש נאמר, כנראה שרקליסחי הגן עלינו. שמע, זה, זה צדיק.
כל שנה מסיים את הש"ס,
את הזוהר,
ירושלמי, תנ"ך, משניות,
ספרה, ספרי, הכל שנה מסיים. היה לו חובות, חובות קבועות, חוץ מהספרים שהוא חיבר, שזה בין הזמנים, כן?
אז זה פשוט לא יאומן איזה מסירות לתורה.
החותן שלו גם, הרב אלישיב.
גם, זה אי אפשר להאמין.
אז נתתי פה סיפור נפלא,
כן?
שאלו אותו פעם את הרב קנבסקי.
רצו לעד כמה הוא בקיא בתורה.
כמה פעמים מופיעה המילה משה בתורה?
אמר להם במקום 614. מישהו בכוונה שאל אותו.
אותו יהודי אמר לו, הרב, סליחה, במחילה מכבודו,
אבל כתוב,
600, המחשב טוען שכתוב 616 פעמים.
אתה אמרת 614,
עכשיו כתוב במחשב, אתה כותב עוד כתוב במחשב,
המחשב הוא לא משקר, המחשב.
כתוב עוד שתי פעמים, איך אתה אומר 614. טוב,
רבי חיים מתעקש, המחשב טועה.
מי יכול להגיד המחשב טועה? רבי חיים יכול להגיד המחשב טועה.
יש בדיוק 614 פעמים.
תמיש, איך אפשר להגיד שהמחשב טועה?
אמר לו רבי חיים,
אתה ביקשת מהמחשב שימצא את המילה משה.
כשאתה כותב למחשב משה,
אין ניקוד, אתה כותב מים, פורק את השו"ת, כותב מים ש"א.
המחשב לא קורא ניקוד.
בתורה המילה משה כתובה 614 פעמים. מה שהמחשב אמר עוד שתי פעמים,
איפה יש עוד מים ש"א בתורה?
מצוין.
אחד, ואם ממעט הבית מיות מיסה,
מיסה.
משה, מיסה. אם ממעט הבית מיות מיסה, אז אפשר לקחת חבורה אחרת.
פעם שנייה,
שמות כל בעל משה ידו.
שם זה משה ולא משה. הרב קנבסקי ידע, כמה פעמים כתוב משה. תראו איזה שקידה בתורה. הווה שקוד ללמוד תורה. סיפור אחר.
עוד מסופר, פעם נסע הרב קנבסקי לירושלים לברית.
הנהג שהסיעה אותו אמר לחבר שלו, לחבר שלו,
בוא תצטרף הנסיעה, אני מסיעה את רבי חיים, כדאי לך להיות בנסיעה, אין לך שאלות, תשאל. אותו אדם היה חוזר בתשובה, החבר של הנהג,
חוזר בתשובה טרי.
טוב, שמח, היה מבסוט,
נסעו, הנהג פה, רבי חיים פה, הבן של רבי חיים מאחורה,
והחבר של הנהג שחזר בתשובה טרי היה מאחורה גם כן.
יפה.
בסדר, מצוין.
כן, תודה שאתה מחזק את הצביח, תודה רבה.
בכל מקרה, ככה הייתה הנסיעה.
החל אותו בעל תשובה להגיד, מה אני אשאל את רבי חיים ב...
מה אני אשאל אותו בנסיעה?
אותו חוזר בתשובה,
גידל כלב.
דיברנו על הכלבים, כמה אנשים היום מגדלים כלבים,
כמה רבים כלבים.
טוב, אמר לרבי חיים, יש לי כלב כמעט כמו בן משפחה.
ברוך השם, התחלתי לעשות קידוש בשבת,
והסתפקתי האם גם הכלב צריך לשמוע את הקידוש או לא. חוזר בתשובה טרי, האם גם הכלב צריך לשמוע את הקידוש,
כמו שאר בני הבית או לא.
ענה לו רבי חיים שיש להקל בדבר. לא, לא חייב, לא חייב.
מאיר אותו בעל תשובה לחפש שאלה אחרת.
טוב, עד שהבריק במוחו,
הרעיון.
אמר לרבי חיים, שמעתי שיש הלכה,
ולתתי עשב בשדך לי והמתך, ואחר כך ואכלת ושבעת. אדם שמגדל חיות,
חייב להביא לחיה,
קודם לאכול ואחר כך הוא.
יש לך חתול, כלם, קודם כל הם אוכלים ואחר כך אתה, זה ההלכה.
ואז הוא אומר לרבי חיים,
לגבי ילדים, לא.
מי קודם?
האבא, קודם ילדים.
כלל טוב, שתהיו הורים בעזרת השם,
יש פה כמה הורים, קודם כל אבא ואימא לוקחים מהאוכל,
זה דרך אגב, זה הלכה.
הם מוותרים, ההורים מוותרים, אבל
ראוי שיהיה כבוד להורים,
קודם הגדולים לוקחים.
אבא ואימא, סבתא וסבתא אם יש, אחר כך הנכדים לוקחים.
כבוד, זה עניין.
אז הוא אמר לו, לרבחיים,
לגבי ילדים,
אז הוא אמר, אבל הכלב שלי הוא כמו בן בית ממש.
אז מי קודם?
אם יש לו דין של כלב שהוא קודם או דין של בן, שאני קודם לאכול, ככה שיתחיל רבי חיים.
כי אצל רבי חיים מבין שיש פה איזה יצור כזה לא פשוט,
מה הולך לכל הנסיעה, הכל,
כן?
הוא אמר לו,
צריך להחמיר.
טוב, ואחר כך רבי חיים קלט מה הולך להיות,
ואז הוא אומר לבעל תשובה ולנהג ולבן שלו,
בוא נחפש בשס
איפה מוזכר כלב.
וכך התחילו לעבור מסת חטא.
אחרי מסכת, ברכות, שבת, עירובים, פסחים, כל מקום. רבי חיים, פה מופיע כלב, פה מופיע כלב, פה מופיע כלב, פה מופיע כלב.
עברו על כל הכלבים שבש"ס.
לאחר שהתפרסם הסיפור, ניגשו לבנו של רבי חיים.
אמרו, הסיפור אמיתי?
באמת הוא עבר על כל הש"ס? בכל הש"ס הוא מצא איפה מופיע הכלב?
אמר לו הבן של רבי חיים, לא,
לא. מיד קפצו השואלים, הסיפור לא נכון?
הרגיע אותם ואמר, הסיפור נכון.
רק שלא עברנו על כל הש"ס.
במסכת מעילה,
רבי חיים אמר שלא מוזכר כלב,
במסערת ראש השנה מוזכרת כלבה ולא כלב.
הבנתם?
הכל הוא ידע איפה מופיע הכלב,
איפה לא מופיע, איפה מופיע הכלבה.
היה לו פשוט עבה שקוד ללמוד תורה. איך לא המדרגות האלה, אבל כל אחד מאיתנו,
כמה שהוא יכול, יותר, עוד יותר ועוד יותר ללמוד,
איזה זכויות גדולות. נחזור אלינו.
המשפט הבא
במשנה ודע לפני מי אתה עמל, תזכרו.
כתוב עמל, לא כתוב יודע, לא כתוב לומד, עמל.
ונאמן
ובא למלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. אל תדאג, בסוף יהיה שכר.
אנחנו למדנו לפני כמה חודשים.
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב. אז איך הוא אומר פה, יהיה לך שכר תשובה?
יש מציאות של אנשים
שזה מה שמדבר עליהם.
לא הוגעו למדרגה גבוהה כמו שלכם,
שאתם לומדים לשמה.
הם צריכים ככה,
אם בא לך עצר הרע ואומר עסוב ללמוד תורה,
תגיד לו, יש שכר.
על עבירות יש עונש, אבל פה יש שכר. אז זה רק אם העצר הרע תקף אותך. זה פירוש אחד.
בא החפץ חיים ואומר דבר נפלא.
מה זה דע לפני מי אתה עמל?
מקור מספר תשע, אומר החפץ חיים,
והעיקר
שצריך האדם לזכור תמיד
מאמר התנא,
ודע לפני מי אתה עמל,
אם הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. והכוונה,
כי בדרך בשר ודם, כשמתנאים איזה אדם וגומר אימו על איזה עסק שיעמיד לו על זמן פלוני ופלוני, אני עכשיו
מזמין משחר
מה אתה רוצה לעבוד שחר?
מזין ממך איזה משהו,
ארון.
ארון.
סיכמתי איתך, חמישים אלף ארון בגדים, יפה.
פתאום אין לי כסף,
אין לי חמישים אלף.
מה אני עושה?
אני מלווה.
ועוד פעם מלווה.
אה, זה לא נעים.
לא נעים. עד שהשסק לי את הכסף, לקח לי מלא זמן להשיג את הכסף.
האם
אני אכבש שכר על העמל,
שחיפשתי עוד כסף?
לא.
הוא רוצה חמישים אלף, נגמר הסיפור.
ואילו אצל השם יתברך,
אינו כן.
אומר החפץ חיים,
יש אחד
בעל לו אלימות בקלות.
יש לו אייקו גבוה, קולט ישר תוספות גמרות, ויש אחד, לוקח לו זמן,
כל כך הרבה זמן לקלוט.
יש אחד,
גר בקיבוץ,
תפילת ערבית, אין לו מניין בקיבוץ.
בקיבוץ. הוא צריך לנסוע חמש קילומטר עד למקום אחר, ויש אחד קרוב לבית שתיבלח.
אתם חושבים זה אותו שכר?
לא.
יש לו שכר פסיעות, הוא התאמץ.
אומר החפץ חיים ונאמן, לפני מי אתה עמל? אומרים כל ערב,
מודים אנחנו לך ה' אלוהינו. שהם רצים ואנחנו רצים.
שהם עמלים ואנחנו עמלים.
הם עמלים ואינם מקבלים
שכר ואנחנו עמלים כאן משכר. אומר חפץ חיים
השם לא מחפש תוצאות בלבד
העיקר זה הדרך, העמל. אם אני מזמין עכשיו נגר לבית שלי, קראתי בית חדש
גובה
שלוש מטר,
שתי מטר שמונים
שתי מטר שמונים גובה.
הזמנתי נגר ארון בגדים
שאה נגר,
עשה לי ארון שתיים תשעים
מנסים להכניס את הארון, לא מצליח, הגובה 2.80. חצי שנה הוא עבד על הארון הזה, ארון שווה 50 אלף שקלים.
אני בא אליו ואומר, מה זה?
הוא אומר, אבל עבדתי עליו, תביא לי, תביא לפחות חצי מהכסף.
לא מקבל שקל.
בעולם החיצוני אין ערך לעמל.
אין ערך, תוצאות בלבד.
גם מערכת הלימודים, לצערנו הרב, אין ערך לעמל. הכל ציונים והישגיות.
דיברנו על זה פעם.
אחד מוציא מאה, מקבל מאה, אבל אחת שהוציאה שבעים וקרעה את עצמה,
קרעה את עצמה, מגיע לה יותר מה...
אני מתכוון בעולם האמיתי.
צריך להעריך גם את העמל, צריך להעריך את הדרך. בתורה יש ערך לעמל.
ישבת, אומרת הגמרא, למדת יום שלם.
לא הבנת כלום, תקבל שכר.
כי ביהדות יש ערך לעמל.
ניסית,
והתעמדת אפילו שנפלת,
יש ערך לעמל. ונפנה מי אתה עמל,
ונאמן הוא בעל מלאכתך. בעולם החיצוני לא תקבל שכר על העמל, אבל בעולם הרוחני,
ועוד איך יהיה שכר על העמל. תדעו לכם, יש גדולי ישראל, קראתי עכשיו, הנציב,
נציב מוולוז'ין,
לא, הרמה שלו לא הייתה גבוהה.
בינוני ומטה, לא הכישרוני בכלל.
לא היה כישרוני, מספרים שהוא שמע את ההורים שלו אומרים,
הוא לא מתאים לו תורה. נשלח אותו למסחר, משהו כזה.
הוא רצה כל כך ללמוד תורה.
והוא בכה, בכה ואמר, לא, לא, אני רוצה ללמוד.
וישב ולמד, והיה לו קשה מאוד בלימוד. לא רק הוא, לא יחיד.
לא יחיד.
והתאמץ ונהיה אחד מגדולי ישראל, ראש הישיבה הגדולה וולוז'ין,
רבו של מרן הרב קוק זצ"ל. דרך אגב, הוא אמר,
לו קמה ישיבת וולוז'ין, בשביל הרב קוק היה שווה.
הרב קוק היה לומד 60 דפים גמרא בעיון כל יום.
הוא היה באמת גאון, הרב קוק.
כישרונות זה מדהים. אבל הסבלה הכישרוני, ולא רק הוא.
ולא רק הוא. רבי עקיבא היה כישרוני, רבי עקיבא.
עם הארץ לא יודע קרוא וכתוב, אבל עמל, עמל, עמל התמדה, זה הכוח, זה הסוד הגדול.
ותראה מה יצא ממנו.
לכן ביהדות, אחשי, זה חשוב מאוד.
יש ערך לעמל יותר מהתוצאה,
ונאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך.
טוב, אנחנו לא גדולי הדור, אבל מהומה אמר הנא הרב קוק,
שתי פסקאות נפלאות באורות התורה בהן נסיים, שמונה,
כי זה קשור לכולנו.
שקידת התורה מציירת יפה בנשמה את התכונה הישראלית
וצורתה המיוחדת.
רק לנו יש את התורה הקדושה שמרוממת ומעלה.
ובזה היא ממלאת את האומה חיים. איך?
כשימצאו בכללותה שוקדים רבים, אתה לא חייב להיות גדול הדור,
אבל כל אחד שקד על התורה ולומד תורה,
וממילא כל אחד ואחד הפועל לפי חלקו בונה עולם עליה. השיעור שלנו עכשיו וכל שיעור תורה וכל לימוד וכל חברות אנחנו בונים עולמות.
אנחנו בונים עולמות, צריכים להאמין בזה.
כל לימוד תורה מקדם את העולם, לא רק את האדם הפרטי, את העולם.
התורה מקדמת, אז כל אחד ששוקד על התורה מקדם את העולם.
יש מוסר פנימי
של שקידת התורה הבאה מאהבת האומה בקבוצה. זה מאוד עדין הפסקה הזאתי. כלומר, מה יגרום לאדם לרצות ללמוד תורה? זה קשה.
אומר הרב קוק, מביא לך רעיון.
איך לא ירצה בן ישראל לדעת את כל תורת אומתו?
החביבה והקדושה לכל פרטיה,
עד כמה שידו מגעת באהבה נאמנה.
אני אוהב את עם ישראל,
אני אוהב את התורה, מאוד עמוק. אם אתה דואג לעם ישראל,
תאהב תורה,
כי התורה תשפיע על עם ישראל רק טוב
ורק חסד, ודרך זה פתח הוא לעסוק בתורה לשמה במובנה יותר נזכר.
אדם שלומד תורה כדי לעשות חטא בעם ישראל זה מדרגה גבוהה מאוד.
הוא מרוויח מזה גם הוא,
גם לא אותו בחיים, הוא טשמח, הוא יותר טוב, לא נכון.
אבל שאיפה שלו
לעומת עם ישראל, שנזכה בעזרת השם לשקוד על התורה כמה שיותר, ומכן להביא ברכה וחיים לכל העולם כולו.
