טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו נדבר היום על
התמודדות עם קשיים לא רגילים, בסדר?
קשיים גדולים.
זה נכון גם להתמודדות עם קשיים רגילים,
אבל זה אפילו נכון להתמודדות עם קשיים
רגילים,
עצומים,
מאוד מטלטלים וכולי. בשביל להתמודד עם אתגרים כאלה, עם קשיים כאלה,
אז...
ולהישאר במקום רוחני, במקום שפוי, במקום שמח.
או לדגור את הדלת, נו, אה.
אני אחר כך... טוב, לא משנה.
אז הדבר הכי חשוב
זה קודם כל
אמונה
וביטחון, בסדר?
לכאורה זה דברים מאוד טריוויאליים ופשוטים,
אבל אנחנו רואים שזה לא מדויק,
בגלל שכשאדם מתמודד,
זה אתגר לא קטן לאחוז באמונה ובביטחון בהשם.
אני תכף אפרט כל דבר, כן, למה. כי, למה זה אתגר לא קטן? כי הרגש
הוא עלול לסחוב את האדם למקום מאוד נמוך.
כואב, כן, רחמים עצמיים, כעס, ייאוש, תסכול, מרמור,
כאב מאוד גדול.
זה בסדר להרגיש כאב, אבל אדם
הוא חייב גם כן לתת מענה לכאב הזה, מענה רוחני,
כי להישאר רק עם כאב זה דבר,
או עם תחושת קורבנות, כן,
או עם, זה דבר שהוא מאוד,
בעצם שלא מוביל אותו לשום מקום טוב, בסדר? דווקא בשיא של המשבר,
אז אדם, הוא צריך לשמור על איזושהי סטריליות רוחנית.
מה הכוונה? מה אני מתכוון?
כלומר, באיזשהו מקום
להישמר מהרגשות השליליים האלה, הקשים האלה,
שהם פשוט מושכים אותו למטה בשיא הכוח.
ואנחנו רואים פרשת השבוע,
כאילו הוא צריך בעצם, איך הוא יימנע מהם?
על ידי האמונה, בסדר?
מה שאנחנו רואים פרשת שבוע על נחש הנחושת, נכון?
אז מסופר שם ששם היו כל מיני קשיים לבני ישראל,
התחילו להכיש אותם נחשים. לא משנה, זה היה עונש,
זה שהם דיברו לשון הרע.
אבל, ואז שם, משה עשה שם נחש נחושת, הרים אותו ונרפאו,
הביטו עליו ונרפאו.
אז המשנה, מסכת ראש השנה, שואלת,
וכי נחש ממית או נחש מרפא,
מחיה,
אלא בשעה שישראל
מביטים אל השמיים, מיד נרפאים, כן? מרימים עיניהם אל השמיים, מיד נרפאים.
מה המשנה הזאת רוצה להגיד?
יש כל מיני אמצעים בעולם, יש כל מיני סיבות,
אבל בשביל להירפא,
רונן, אתה יכול לסגור את הדלת, בבקשה?
זה מפריע לי.
בשביל להירפא צריך
בראש ובראשונה להביט אל השמיים.
כלומר, להיות חדור באמונה
שהשם הוא האלוהים, נכון?
אנחנו אומרים את זה
בקריאת שמע, שמע ישראל, השם אלוקינו. מה זה השם אלוקינו?
י"ק ו"ק הוא מנהיגנו, ככה מסביר הר"ן.
הוא המנהיג שלנו.
כלומר, כל מה שקורה לך הוא
הוא לא במקרה, הוא בהנהגה אלוהית
מאוד מאוד מדויקת,
ואתה חייב לזכור את זה, אנחנו אומרים את זה פעמים ביום.
השם שהוא מנהיגנו הוא אחד.
אין עוד מנהיג, אין פה, אין עוד מישהו, אין שליט מבלדיו.
כל מה שקורה זה מאוד מאוד מושגח.
עכשיו,
כשאדם הוא בתוך כאב,
שזה הנושא שלנו, למי שיתערב קצת באיחור,
הנושא שלנו זה איך להתמודד עם קשיים,
עם אתגרים מטלטלים מאוד בחיים, עם קשיים עצומים.
אז כשאדם הוא בתוך המשבר הזה,
הדבר הראשון והחשוב ביותר שהוא צריך לזכור
זה ש...
להגיד לעצמו, מי מנהל פה את הכול, כן?
מי שולט בהכל?
השם יתברך, נכון?
ולא להילחם בזה.
כן, לא, אלא קבל את זה, וידום אהרון, נכון? כתוב מה כתוב על אהרון, שמתו שתי בניו, שני בניו,
וידום אהרון. אז הוא קיבל על השכר, על השתיקה הזו.
זה שהוא לא התחיל להקשות קושיות על ההנהגה האלוהית, או התחיל שם על לא יודע מה.
אלא בשתיקה הזאת יש הרבה אמונה, הרבה...
וכשישראל נושאים עיניהם אל השמיים,
כלומר שאנחנו מבינים שהשם הוא האלוהים,
ואין עוד מלבדו,
אין שליט מבלעדיו,
זה בעצמו מרפא, מרפא את נשיכת הנחש.
אז שום דבר שקורה לנו הוא לא קורה במקרה. הכל מאוד מאוד מדויק.
אז ההבנה הזאת היא מאוד חשובה, בסדר? כשאדם אין לו את זה,
תסתכלו מה קורה לאנשים שאין להם את האמונה הזאת,
הם מתפרקים.
הם מתחילים להטיח דברים כלפי לא יודע מה.
הם מתחילים להיכנס למקום של קורבנות,
שזה אסון מאוד גדול. כאילו, דפקו אותי,
למה זה קרה לי, למה דווקא אני, הם נלחמים בזה.
אתם יודעים, יש
איזה פסיכולוגית אמריקאית,
אני חושב,
היא כתבה לפני הרבה שנים ספר, היא חקרה את זה,
ספר שנכתב לפני 80 שנה כבר,
קובלר רוס קוראים לה,
אז היא כתבה חמישה שלבים של אבל.
עכשיו,
השלבים האלה מאוד, זה חשוב שנכיר אותם רגע, בסדר? אני טיפה אקריא לכם,
כי הם קורים בהמון תהליכים, זה לא קורה רק באבלות.
זה גם קורה באבלות, אבל זה יכול לקרות מכוח של פרידה,
זה יכול לקרות מכוח של...
אה...
אה...
בהרבה אירועים מטלטלים שפתאום אתה מבין שמה שתכננת הוא כבר,
הוא לא יוצא לפועל,
יש שלבים של התמודדות של הנפש וזה אפשר ללמוד פה מהשלבים שהיא כתבה.
אז השלב הראשון זה ההכחשה,
הכחשה,
כאילו להגיד לא, זה לא יכול להיות כאילו זה לא קורה לי,
לא יכול להיות שזה קורה לי, בסדר?
זה מנגנון הגנה שהוא מסייע לאדם לקבל ידיעה מרה,
כאילו בגלל הקושי, כן, אז
שהנה, כאילו האירוע הזה הוא, הנה, הוא מתקרב או שהוא קרה, כן, קרה פה משהו,
אז אדם אומר, נגיד אדם שמקבל פתאום ידיעה שיש לו מחלה מאוד מורכבת,
בואו נגיד את זה ככה, בעדינות.
אז הוא אומר, לא יכול להיות שזה קורה לי, כאילו, זה לא יכול להיות.
כאילו, זה הכחשה.
לא, בהתחלה הנפש דוחה את זה,
אז זה,
וזה, זה כאילו מאפשר לו איזה זמן קצת לעכל את זה, כן?
לגייס כוחות ולהתארגן על עצמו.
זה חיוני במידה מסוימת, כן?
כדי שיסתגל למצב הזה בצורה הדרגתית,
כי ידיעה קשה היא מאוד מטלטלת את הנפש, בסדר? אם מישהו,
מן הסתם, אנשים מכירים את זה מהאבלות,
פתאום טראח בבת אחת, זה מאוד מאוד קשה.
טוב,
השלב השני
זה, הוא כעס.
כאילו,
עוד פעם, לא חייב את כל השלבים וזה לא חייב להיות בסדר הזה,
אבל זה שלבים שאנחנו רואים אותם כל הזמן קורים, בסדר?
כאילו, למה דווקא אני?
אז,
כאילו,
ואז מתחילים פה כל מיני רגשות קשים של,
יכול להיות, קנאה, שנאה, כעס, כאילו, למה דווקא אני? למה זה לא קורה?
זה לא הוגן, כאילו, איך יכול להיות שזה קורה לי?
זה שלב מאוד קשה להתמודדות,
כן, אדם לא יכול ללחוץ פתאום על הסביבה בלי שום קשר,
זה יוצא החוצה, כאילו, לפעמים לאנשים הכי קרובים,
וצריך לתת מעטפת, כאילו,
בשלב הזה של הסביבה, כי אם, לא להיבהל, זה דברים מאוד טבעיים. השלב השלישי זה מיקוח.
כאילו,
זה מאפיין בעיקר אנשים שהם חולים במחלה אחת ושלום סופנית,
אז שהם נאלצים להתמודד עם קבלה של, נגיד, על ידיעה,
קבלת הידיעה שהסוף מתקרב, כן?
ואז אדם יכול להגיד, אני אעשה הכל, רק תיתן לי עוד כמה שנים לחיות, כאילו הוא מתמקח,
כאילו הוא מתמקח עם המוות,
כאילו הוא מתמקח עם האובדן,
הוא מבקש לדחות את הקץ, כאילו למנוע את
מה שהוא בעצם בלתי נמנע,
והוא כאילו מוכן לתת תשלום, כן? איזושהי תמורה לדחיית גזר הדין, כן?
או שהוא חייב עכשיו למלות את המשאלות האחרונות שלו, בסדר? זה מין מיקוח כזה, כל זה, הוא...
טוב, השלב הרביעי יכול לקרות, שיכול להיות זה דיכאון.
כאילו, טוב, אז טוב, אז בשביל מה לטרוח? בשביל מה להמשיך לחיות? כי הכל, העיקר חסר מן הספר, בסדר?
זה מה,
כאילו, מה הטעם בכלל לעשות משהו? זה אמירות אופייניות כאלה, שכאילו מלווה בתחושה חזקה של רגשות אשם,
של אובדן, של בושה, של מחשבות עגומות, של כישלון, של החמצה.
אז טוב, פה מומלץ רק להקשיב למי ששמה, כן?
קשה ל...
והשלב החמישי, שהוא הקבלה, קבלה של דברים.
לקבל את זה, בסדר?
לקבל את זה בגזירתו יתברך, אנחנו נאמר את זה פה, בסדר?
כאילו, כל השלבים הקודמים,
אדם עלול לעבור אותם, עד שהוא בעצם...
איזה שלבים שהוא נלחם, נלחם באירוע, כן? הוא עוד לא השלים איתו, אבל ברגע שהוא מקבל את זה, אז הוא כבר,
אז זה בעצם,
הוא מבין שהוא לא יכול להילחם בזה, לפחות הוא מקבל את זה בצורה,
בהקשר שלנו פה, בשיעור הזה, בצורה אמונית, אנחנו נקרא לזה ככה, כן?
אני לא חושב שהיא כתבה את זה פה ככה
לגויים בצורה אמונית, אבל אנחנו נאמר את זה.
כי הידע אומר,
קבל את זה בגדרתו יתברך, והכל לטובה.
אני עובר את התיקונים שאני צריך וכולי. אז אני אמרתי פעם בשיעור, אולי שמעתם אותי,
שיש איזה תוכנית שהיא נקראת נינג'ה ישראל, נכון?
אני לא מכיר אותה, אבל ככה סיפרו לי.
אז כששמים איזה מבוגר בתוך מתקן כזה של כושר צבעוני,
הוא צריך לעבור כל מיני מסלול מכשולים כזה. אני צודק?
כל מיני קצת כוח וזה, נכון?
קשה, נכון?
מכשיל אותו, נופל, יודע, זה, ומי שהוא מנצח הוא נינג'ה ישראל. אז במידה מסוימת,
אז כל אחד מאיתנו הוא נינג'ה ישראל, אתם מבינים?
כאילו הוא שם, הקדוש ברוך הוא שם אותנו במין מתקן כזה,
שנקרא העולם,
עם הרבה קשיים ואתגרים,
ואנחנו צריכים לצלוח אותם,
כן, ולהוציא עם עצמנו כל מיני כוחות של התגברות ושל השתדלות ושל חוסר נפשי שדיברנו עליו בשיעור הקודם.
בשום פנים ואופן אדם הוא מאוד מאוד חשוב לא להפוך את עצמו לקורבן, כאילו להיכנס למחשבות של קורבן, להגיד אני מסכן, דבקו אותי, החיים לא היטיבו איתי,
אם רק הייתי עושה ככה, אם רק אם ההיא הייתה
מסכימה להיפגש איתי, אם רק...
כל הדיבורים האלה הם ממכרים,
אבל הם מאפשרים לאדם לא להתמודד
ולא לקחת עצמו בידיים,
וזה תוקע אותו מאוד, זה גורם לעוד כישלונות ולעוד בעיות.
כי אדם הוא אחראי הבלעדי,
מלבד הקדוש ברוך הוא, כן? אבל להתקדמות שלו. זאת אומרת, ברגע שהוא ייקח את עצמו בידיים ויתחיל
ולהתקדם ולהשתפר ולאסוף את עצמו,
אז הוא גם יוכל לצאת מהמצב המורכב שהוא מצוי בו. בהקשר שלנו,
התמודדות היא מתגר מאוד מאוד גדול.
כל עוד הוא במקום של רחמים עצמיים,
ולמה זה קורה לי, ולמה דווקא אני, ולמה זה, הוא ממש תקוע. עד כאן הדברים ברורים, בסדר?
יש שאלות או משהו?
מותר לשאול שאלות,
זו לא דרשה של שבת פה, בסדר? של בית כנסת. אני אוהב שאלות. מי ששואל שאלה, אני נותן לו אחרי השיעור קוסמאל.
בלי נדר.
בלי נדר.
קריב, קריב. מה? כן.
אה, כל הכבוד. איך קוראים לך? תזכיר לי סתם.
כן, כן, אני זוכר, אני זוכר.
לא, הם אף פעם לא טובים.
אני אסביר לך למה.
דווקא במקום,
דיברתי על זה בשיעור קודם.
אם תרצה, אולי תסתכל בערוץ יש.
דווקא במקום שאתה לא יכול לשנות,
מה שאתה יכול לשנות, מה שבידיים שלך,
תשנה.
כן, מאוד חשוב, השתדלות, אנחנו לא...
אנחנו בעד שאדם ייקח אחריות על החיים שלו וישתדל, מה שהוא יכול לשפר.
אבל אם יש תחומים שזה לא בידיים שלך, לא יכול לשנות.
אז דווקא פה אסור לו לרחם על עצמו,
אלא זה מה שאני אמרתי, הוא צריך להגיע למצב החמישי,
לשלב החמישי של לקבל את הדברים.
לא להילחם בהם, להשלים איתם, זה לא תלוי בי.
יכול להיות שזה
לא מה שהייתי רוצה,
מן הסתם, אם זה כל כך מצער אותי, נכון?
אבל אני צריך לקבל את זה. אנחנו תכף נראה
המקום הזה של הקבלה,
שאני לא נלחם בזה יותר, הוא מאוד מאוד משחרר.
אנחנו נראה תכף למה,
אנחנו תכף נראה איך אנחנו אפילו ממנפים אותו, בסדר? אבל
הוא מאוד הכרחי. כל אדם נלחם בזה והוא מרחם על עצמו, הוא תוקע את עצמו.
הוא לא יוצא מזה.
אתה מבין מה אני אומר?
זה שאדם מרחם על עצמו,
כי הוא לא משלים עם זה,
הוא כל הזמן עוסק בזה. כי ברגע שבן אדם משלים עם משהו, אז הוא הרבה,
זה מאוד מקל עליו.
זה מוריד ממנו. ברגע שאדם אומר למה זה קרה לי, למה דווקא אני, למה
היא עשתה לי את זה, למה
הוא פיטר אותי, למה הוא, למה אני,
עזוב, פיטר אותך, בסדר, יאללה,
נקסט,
עבודה הבאה, לא להתחיל, אנשים יכולים למעט את ההתרסקות שלהם בצורה מאוד גדולה,
על ידי שהם מחליטים, אנחנו אנשים חזקים, אדם חזק,
לימדתי בשיעור קודם,
הוא לא מבזבז זמן על רחמים עצמאים, זה בזבוז זמן.
הוא לא מתעסק בבעיות שהוא לא יכול לפתור,
כי הוא לא יכול לפתור אותן.
זה בזבוז זמן,
הוא לוקח אחריות על החיים שלו.
אוקיי, אם אתה לא היה זה, מה שנשאר לך זה רק להשלים איתו.
לקבל זה יותר מלהשלים.
כאילו, אתה אומר, זה רצון השם, השם הוא האלוהים.
לקבל את זה באמונה, כשאני אומר לקבל דבר זה באמונה.
להגיד, השם מדייק אותי, השם מנהיג אותי,
השם מנהל את הכל. אם השם עשה את הדבר הזה, זה הדבר הכי מדויק בשבילי.
הדבר הכי נכון, הכי
מדויק זה.
יש לזה הרבה סיבות, אגב, למה השם עושה דבר.
יכול להיות שהוא...
נגיד, מדברים פה על איזה ייסורים שבאו על האדם, בסדר? נדבר בסדר.
אז יכול להיות שעכשיו יתקפרו,
מה שאנחנו אומרים, כפרת עוונות, נכון?
יתקפר איזה עוון גדול, אני יודע מה, איזה משהו.
זה יכול להיות, יכול להיות שזה בא לגדל את האדם.
בספר חובות הלבבות הוא אומר
שייסורים הם באים או מצד זה או מצד זה, בסדר?
או כפרת עוונות או בשביל לגדל את האדם, כמו שאלוהים ניסה את אברהם כתוב, נכון?
זה בעקדת יצחק, לקחת לעקוד אותו, זה בשביל לרומם אותו,
כן? רש"י אומר, ניסה מלשון נס להתנוסס,
הרימו אותו על דגל, שידעו כל בעולם מי זה אברהם אבינו, איזה ענק הדורות,
איזה אהבת השם הייתה לו, איזה יראת שמיים, איזה מוכנות להקריב הכל
בשביל השם יתברך.
בסדר? אז לפעמים ניסיון הוא נועד לגדל את האדם. עכשיו, זה בהקשר של אברהם, זה פרסם אותו, כן?
אבל אני אגיד לכם עוד הקשר.
אנחנו צריכים ללמוד להתייחס לכל ניסיון בתור,
או כל משבר,
בתור עכשיו
אירוע שאמור לגדל אותי מבחינה רוחנית,
לקרב אותי אל השם.
זאת אומרת,
זה בא להוציא ממני כוחות
גדולים של אמונה.
בא להוציא מהאדם כוחות של הנהגה, שינהיג את עצמו בדרך
מוסרית וערכית,
כי לפעמים אנשים במשבר הם, איך אומרים, המטרה מקדשת את האמצעים, הם יורים לכל הכיוונים, הם
שוכחים את כל עולם הערכים שלהם,
ולא,
הפוך,
אתה צריך עוד יותר להתחזק מפה,
אתה צריך עוד יותר לגדול מבחינה רוחנית,
אתה צריך...
יש שתי אפשרויות,
או שאתה רוכב על המשבר או שהוא רוכב עליך.
אם אתה רוכב על המשבר, זאת אומרת שאתה גדל,
אתה גדל,
אתה לוקח את זה בשביל לבנות קומה חדשה בנפש,
התייחסות חדשה אל החיים, לברר כוחות נפש,
וזה מנוף לגדילה.
אבל קודם כל, לפני הכל, אמרתי בתחילת השיעור, אנחנו חייבים להתייחס לאירוע הזה באמונה.
כי איך אדם בלי אמונה יתייחס אליו?
הוא יגיד, כאילו, איזה...
החיים האלה כאלה אכזריים, נכון?
גורל אכזרי, כן, פטאליזם, כאילו גורל עיוור, אין שום משמעות לכלום.
וזה כן סבל סתם, בלי שום משמעות.
ואנחנו לא מתייחסים ככה, אנחנו אומרים הכל מושגח,
כל פרט ופרט בחיים, הכל כל כך מדויק.
הכל בא לגדל אותנו, אז כזה אירוע עוד יותר בא לגדל אותנו, בא לבנות בנו משהו, בא לרומם אותנו, כאילו אדם יכול להתרגז מזה, נכון?
ולכעוס, ולהתעצב, ולבעוט,
והוא יכול לגדול לאופציה הרבה יותר טובה.
בסדר? בואו אני אגיד לכם משהו. הקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה עם בריאותיו, כתוב. מה זאת אומרת לא בא בטרוניה עם בריאותיו?
הוא לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. זאת אומרת, אם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם מסוים איזשהו ניסיון,
סימן שהוא מאמין בו.
הוא מאמין בו שהוא יכול
לעמוד,
לעמוד בניסיון הזה.
אז
ושנייה להתפלל,
ולקבל את המצב שזה המצב שלך, אבל לא לקבל את
הסופניות של דבר, כי אם הוא יתפלל,
זה יכול מאוד להיות שאתה תוכל להחליט לבטא את הגזרה או להחליט את החייו.
כן.
כשדווקא התפילה נכנסת לתוך הקבלה.
אני חושב שזה לא סותר.
זאת אומרת,
אני חושב שכל השלבים לפני הקבלה הם פשוט,
הם טבעיים, אבל הם המון בזבוז אנרגיה על הריק.
וברגע שאתה מקבל את זה, שעכשיו זה האירוע, האירוע שה...
כן, או אדם, אדם מקבל את זה, שהאירוע הזה שהרופא אמר את זה, בסדר? זה האירוע וזה...
אני לא נלחם בזה.
זה לא אומר שאני לא עכשיו אתפלל מעומק הלב,
כי הרי אפילו חרב חדה מונחת עצמו של אדם, הלמנה עצמו מן הרחמים.
אבל אם אני עסוק בהכחשה,
או בכעס, למה דווקא אני?
או מיקוח, תן לי כמה שנים.
מה זה מועיל?
זה כזה כוחות,
לא מספיק אתה סובל, אז אתה גורם לעצמך עוד יותר לסבול.
אז בוא תגיד,
בוא, כאילו, בוא ננחת, זה המצב, לא בחר,
לא בחרתי בזה, כן, האדם לא בחר בזה.
זה האירוע כרגע.
בואו נראה איך אני מתפקד הכי טוב, איך אני גדל מזה?
איך אני מוצא מעצמי כוחות שלא היו בי?
בונה בניין של אמונה עמוק, של ביטחון בהשם.
אם הקדוש ברוך הוא שם אותו באיזושהי סיטואציה,
באיזשהו מצב, אז כנראה שזה הכי טוב בשבילו.
זה בדיוק מה שהוא צריך.
אז בספר חובות הלבבות,
אנחנו למדנו את זה קצת בבוקר, נכון? אני אעשה לכם מבחן.
רק אתה, רק אתה.
למדנו, תהיה לך חזרה קטנה, זה טוב, לא חזרה?
למדנו היום בשער ג' בשער הביטחון,
הוא כותב שם הדברים שהם לנושא שלנו, הם הדברים הכי חשובים, באמת,
הכי
ממש יסודיים. הוא אומר קודם כל,
מה זה ביטחון בהשם, הוא מגדיר שם, ביטחון בהשם בפרק א', הוא אומר,
אז יש לך מנוחת הנפש, ואתה בוטח,
כאילו,
אתה סומך על מי שאתה בוטח עליו,
שהוא עושה את הכי טוב בשבילך, בסדר? אוקיי, עכשיו,
איך אדם קונה ביטחון בהשם? מה היסודות שלו? אז קודם כל להאמין,
וזה,
תדעו לכם, מה שאני אגיד עכשיו,
בן אדם שהוא מפנים את זה, זה משנה לו את החיים. אני אומר לכם, אני פעם,
כשלמדתי את זה פעם ראשונה, כתבתי לי את זה על איזה פתק,
והייתי חוזר על זה, חוזר על זה, חוזר על זה,
עד שהייתי מרגיש שאני ככה מתייחס עכשיו לכל האירועים.
הייתי נתקל באירוע קשה,
הייתי מתחיל לחזור על השישה דברים שאני אגיד לכם עכשיו, בסדר?
קודם כל, להאמין שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך,
כאילו, הוא אוהב את האדם יותר מכל מי שאוהב אותו, הוא מרחם עליו,
יותר מכל מי שמרחם עליו, בסדר? אהבה שהיא בלתי תלויה בדבר, נכון?
אינסופית.
אוהב עמו ישראל, נכון?
קודם כל להאמין, אדם עכשיו, בואו ניקח את זה בהקשר של השיעור.
נתקע עכשיו בסיטואציה מאוד קשה, מאוד מאוד מאתגרת.
אז תנסו אפילו לחשוב כל אחד עם עצמכם.
בואו קחו איזו סיטואציה קשה מאוד שהייתה לכם או משהו כזה, ותתחילו לראות עכשיו אם הייתם יכולים להתייחס אליה, אולי אתם עכשיו בתוך סיטואציה קשה,
מאתגרת. אם אתם יכולים להתייחס אליה אחרת, מתוך היסודות האלה שנדבר עליהם עכשיו, בסדר?
צריך קודם כל להאמין שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי.
הוא אוהב אותי כמו שאף אחד לא אוהב אותי.
הכי הכי הרבה שיש, בסדר?
הדבר השני
זה שהוא יודע יותר טוב בשבילי,
יותר טוב ממני מה טוב בשבילי הוא יודע.
הוא יודע את התועלת
מה הכי יועיל לאדם בין נגלה ובין בנסתר.
כי אם בא בן אדם ורוצה להועיל לך, יכול להיות שהוא חושב שזה מועיל לך, כי ככה זה נראה, לא לעיניים,
אבל יכול להיות שבנסתר זה עושה לך נזק, יכול להיות שלעתיד זה יגרום לך נזק, אבל הקדוש ברוך הוא העתיד גם פרוס לפניו.
זאת אומרת, אם משהו קרה לאדם,
אז זה קודם כל מתוך זה שהשם אוהב אותו,
כל דבר, זה הביטחון בהשם.
שזה הכי טוב בשבילי,
זה יותר טוב ממה שאני הבנתי.
אני חשבתי שאני רוצה את התוכנית הזאת,
והקדוש ברוך הוא אמר לי לא,
זה התוכנית, תוכנית אחרת.
אז כנראה שהוא יודע יותר טוב בשבילי מה טוב בשבילי, בסדר? לא כנראה, בטוח.
הדבר השלישי לדעת שהשם הוא חזק.
מה זאת אומרת חזק?
הכוונה לא חסרה לו יכולת בשום דבר.
בשום דבר. זה לא שזה קרה לי כי השם לא היה מסוגל למנוע את זה.
השם היה מסוגל למנוע את זה.
אז אם זה קרה לי, סימן שהוא לא רצה למנוע את זה, נכון?
נדבר עכשיו על אירוע,
כי הדברים האלה הם לא רק ביחס לדברים מצערים,
זה איך אני אמור לחיות? מה זה ביטחון בה' שזה הפיתוח הכי גדול של האמונה?
ככה הרמב"ן אומר,
שהאמונה היא כמו גזע והביטחון זה כמו הפירות. כאילו זה אמונה גדולה שכל הבוטח מאמין ולא כל המאמין בוטח. ככה הרמב"ן כותב בשער הביטחון.
וכאילו מי שיש לו ביטחון בה' זה אמונה מאוד גדולה.
אוקיי, אז הוא חזק,
הוא יכול היה שזה לא יקרה, נכון? והנה זה קרה, כנראה שזה הכי מדויק לי.
זה מה שהוא רוצה, נכון?
אז בסדר, זה גורם מאוד אדם
להשלים עם דברים.
אוקיי, הדבר הרביעי
זה שלא חסרה לו ידיעה להשם.
לא כמו אדם, יש אדם שאוהב אותך,
אבל הוא לא יודע כל רגע מה קורה איתך, נכון?
הוא לא יודע,
אבל השם כל רגע יודע מה קורה עם כל אחד.
הוא יודע מה קורה בחדרי הלב שלו.
הוא יודע מה המחשבות שלו ומה הצער שלו ומה הוא חווה בחיים.
וזה טלטלות.
אז השם יודע מה קורה לעשות, כנראה שזה... אם הוא יודע והוא חזק והוא יודע יותר טוב בשבילי מה טוב בשבילי והוא גם אוהב אותי,
אז כנראה שזה מאוד מדויק לי, אתם מבינים?
זה מאוד עוזר להשלים, השער הביטחון הזה, אני ממליץ ללמוד אותו בלי סוף.
הדבר החמישי
זה שאף אחד,
אף בריאה, אף אדם
לא יכול לא להזיק לך ולא להועיל לך,
אם ה' לא היה רוצה.
זאת אומרת, אם איזהשהו אירוע קרה או קורה,
אז מישהו, לא יודע,
נתתי דוגמה היום בבוקר, מישהו מדבר עליך לשון הרעת.
זה יהיה... אתה צריך לדאוג מזה או לא לדאוג מזה?
זה לא יכול להזיק לך אם ה' לא ירצה שזה יזיק לך, נכון? יכול להיות שזה יזיק לו,
נכון?
יכול להיות שבגלל שיראו שהוא כזה תחחן וזה יפטרו אותו, הוא רוצה לפטר עוד... שיפטרו אותך, נכון?
זאת אומרת,
מה אתה, זה מונע הרבה חרדות, שער הביטחון, זה ממש כלי אדיר לנפש.
אף אחד לא יכול לא להועיל לך ולא להזיק לך אם השם לא רוצה פה. כולם בובות על חוטים מבחינתך.
כולם מסביבך, זה הכל
גילוי של רצונו יתברך.
תתייחס רק אליו.
השם הוא האלוהים.
הוא מנהיג אותך ורק הוא מנהיג אותך.
אתה בידיים שלו מאה אחוז.
הוא אוהב אותך,
הוא יודע יותר טוב בשבילך,
ממך מה טוב בשבילך, הוא חזק,
הוא יודע כל מה שקורה איתך,
לא שכח אותך, אל תדאג,
ואף אחד לא יכול להזיק לך, שום דבר לא יכול להזיק לך בחיים, שום דבר,
אם הוא לא ירצה.
גם אף אחד לא יכול להועיל לך אם הוא לא ירצה,
הכל ממנו יתברך.
והדבר האחרון זה שהוא טוב.
אלה שישה דברים.
הוא טוב.
טוב השם לכל ורחמה לכל מעשיו. הוא טוב.
בהטבה שהיא גם למי שלא ראוי להטבה הזאת, הוא טוב לכל, נכון?
טוב השם לכל.
אז אם כל מה שקורה לי זה מתוך שהוא טוב,
זה הבנה מאוד גדולה. אז אם קרה לי פה אירוע מצער,
אבל אני מבין שהוא קרה ברצונו ובידיעתו ומכוחו,
ושהוא טוב, אז כנראה שהאירוע הזה הוא לטובתי,
זה בא לגדל אותי,
זה בא להוציא ממני כוחות, זה בא לבנות אותי.
אתם מבינים את האירוע פה?
זה מאוד מאוד חשוב הידיעות האלה, זה ממש היסודות של כל ההתייחסות אל החיים,
אל היום-יום, אל כל אירוע.
זה מאוד מאוד משמעותי הדבר הזה.
אז,
יפה.
עד כאן שאלות או משהו כזה?
בסדר?
אוקיי, אז,
מה עוד רציתי? שנייה רגע.
דיברתי על שער הביטחון, אז איבדתי את ה...
אוקיי, כתוב שהקדוש ברוך הוא,
כתוב שמגלגלים חובה על ידי חייו, נכון?
לא מגלגלים חובה על ידי חייו.
לפעמים בא מישהו, הוא עושה לך משהו לא טוב, בסדר?
אם הוא לא היה חייו, זה לא היה בא על ידו,
אבל זה אומר שגם אתה חייב, זאת אומרת,
זה לא קרה במקרה, כן? אם מישהו בא, חס ושלום,
פאק, אני יודע מה,
מתנגש לך בפגוש, מוריד אותו, בסדר? לא קרה שום דבר, אבל נפל לפגוש, בסדר?
מבאס, ללכת למוסך, זה מרגיז, נכון?
תשובה, תלוי בך.
תלוי איך אתה רואה את המציאות.
אבל מה שבטוח שזה לא קרה במקרה, בסדר? זה לא היה קורה סתם.
אז מגלגלים חובה על ידי חייו,
אבל זה סימן שגם אני, יש פה חובה, כן?
אז זו אפשרות אחת, כן? שזה בא על חשבון של,
אמרנו, הייסורים זה או בשביל גדילה רוחנית
או בשביל כפרת עוונות.
לפעמים זה יכול להיות גם ייסורים של אהבה.
ייסורים של אהבה
זה ייסורים שהם בלי עוון.
זה קשור באמת לגדילה הרוחנית.
כאילו זה בא לגדל את האדם, או לפעמים לכפר על הדור.
רבי, כאבה לו השן 13 שנה.
13 שנה.
שווה על כאב עצום.
אבל כל ה-13 שנה הזו לא הפילה אישה אחת את העובר שלה, כמה דברים שם לא קרו.
בסדר? הוא כאילו כיפר על כל הדור בכאב שלו.
יום אחד הפסיק לו הכאב, טאק, התחילו עוד פעם הצהרות לחזור. זאת אומרת, לפעמים יש כזה דבר,
שאדם הוא במדרגה כזאת כללית, והוא מכפר על כל הדור,
ו...
כתוב, חולאינו הוא נשא, נכון?
זה...
כן.
זה... זהו.
כן.
כשהייתי ילד, אינתי איזושהי מעלה,
סביבה שגיברתי.
כן.
כשגרם לי כל כך הרבה צער, כל אחד,
כמו נמות, כמו נמות, כמו נוסעים, ילד, כאילו, מה יכול להיות השם,
כמו את השם, כאילו, אפילו, על מלש כאילו, בלי.
כן. כשגרם לי הכוונה, צער, אתה רוצה כוונטוסטיאלית, אותו ילד כאילו.
זו הייתה כוונה טובה לגמרי, לגמרי.
עוד פעם,
הייתה כוונה, בוא נאסוף את ה...
הייתה לך כוונה טובה,
עשית איזשהו מהלך,
אבל הוא גרם להרבה צער במשפחה.
גם לי.
אה, גרם לך,
גרם לך צער, הייתה לך כוונה טובה, אבל הוא גרם צער לך
ולכל המשפחה.
אז אתה חייב ל...
זה דיברנו על זה בשיעור קודם.
ההתייחסות אל העבר,
ולימדתי שיעור קודם,
הבאתי איזה
אמרתי, מתוך איזה ספר שנקרא "שלושה עשר דברים שאנשים חזקים לא עושים",
של אימי מוריס קוראים לזה.
כן, ספר מאוד טוב לדעתי.
אני הבאתי משם לא את כל השלושה עשר, כי לא הכל הרלוונטי לנו וכולי, וגם גיירתי את זה, אני נוהג לפעמים לגייר,
לגייר הדרכות כדי שיתאים לעולם האמונה שלנו.
אבל אחד הדברים שם שבספר,
ושאדם
הוא
חייב
לעשות איזשהו שינוי קוגניטיבי בהקשר הזה, כאילו חשיבתי.
בכל ההתייחסות אל הצער שיש לו מהעבר,
זה נכון לגבי כל החיים.
כל אדם מתמודד עם זיכרונות קשים ואכזבות שהיו לו נכון וכולי.
אז איך אנחנו יכולים בעצם
שזה לא יחליש אותנו בהווה.
תשובה,
במקום להסתכל על האירוע הזה ולחוות מחדש עוד פעם את הרגשות השליליים שהיו ואת כל הכאב וכמה זה גורם לך היום צער וכולי,
כאילו אתה עדיין לא יצאת מזה,
אתה חייב כאילו,
האדם חייב, הוא יכול אם נזכר במשהו להתייחס אל האירוע בתור מה אני יכול ללמוד מזה היום.
זה מתקן את העבר, זה מה היום אני לומד ממה שקרה,
אבל לא לחזור עוד פעם לרגשות השליליים, אתה מבין?
או לחזור לעובדות, מה קרה,
אבל לא לחוות את זה עוד פעם,
כי יש אנשים שלא משתחררים מדברים,
וזה סתם מכביד עליהם, זה סתם מנמיך אותם, זה סתם מוריד אותם, אתה מבין?
זה לא נותן לו שום דבר.
אלא אם אתה חוזר לערב ואתה אומר, מה אני יכול ללמוד היום,
או איך זה בנה אותי, או מה טוב זה הוביל,
אתה מתקן את זה למפרע, בסדר?
זה חשוב לדעת שאין אדם שלא קרו לו דברים שהוא מרגיש בחיים שהוא נכשל או שהוא... זה בסדר.
אנחנו לא מלאכים וגם לפעמים דברים קורים מתוך כוונה טובה, אתה מבין?
אבל זה בסדר, אבל אין שום טעם שאני אתעסק בזה עכשיו.
יש אנשים שחיים,
התיקון של העבר לא יבוא, תקשיב לי טוב,
מהתעסקות עם העבר.
התיקון של העבר יבוא מזה שאדם חי את ההווה בצורה מלאה.
ובשביל לחיות את ההווה בצורה מלאה,
אתה חייב להשלים עם העבר.
לא, ללמוד מזה זה במובן שהבנתי מה לקח שאני יכול לקחת את זה, והמשכתי הלאה.
אני לא,
אני לא,
מחילה,
אני לא,
אני לא נשאר שם יותר מעשר שניות.
בסדר, למדתי שכזאת הנהגה זה לא טוב, וזהו, ביי.
סלמתי עם זה, לא מתעסק עם זה יותר בחיים.
הבנת?
יש אנשים שחיים את ההווה שלהם מתוך שהם מרגישים שהם יכזבו מישהו,
ושהם חייבים עכשיו לפייס אותו,
כל היחסים שלהם הם לא טבעיים, לא נורמליים. עזוב, תהיה חזק,
תהיה באמונה, תהיה באמונה שהשם הוא האלוהים.
ומה שהיה,
היה, עיקר להתחיל מההתחלה,
נכון?
טוב, חברים, שלא טענות מעונות קושיות,
ברוך הנרי לעולם, אמן ואמן, חצדקים וברוכים תהיו.
תורו טובות,
תורו טובות, תורו טובות, תורו טובות, תורו טובות,
