שלום וברכה, אנחנו ממשיכים את המסענו הגדול
בהרב חרלפ
בנושא של צפונותיה של ארץ ישראל.
אנחנו היום מתחילים את פרק י', אמרנו שיש 48 פרקים, 48 תחנות להסיר את העלות, את המסך
העמוק של צפונותיה של ארץ ישראל.
היום אנחנו נפתח עוד מסך,
פרק י'.
הנושא של הרב חרלפ זה בחינת אברהם ודרכי יהושע.
בואו נראה את ההסבר.
יש לנו איזה דברים שאנחנו לא רואים בארץ ישראל, דברים שלא נראים.
ועל זה הרב חלפי ינסה לעמוד היום,
על ככה, שאנחנו עושים דברים מסוימים, אבל אנחנו לא יודעים מה ההשפעה שלהם.
היא כמו כתוב שעושה גדלות
לבדו כי עולם חסדו. אנחנו לפעמים עומדים פה,
והקדוש ברוך הוא בעצם, כמו שראינו בפרשת שבוע, שבארנון הערים נדבקו אחד בשני,
ועם ישראל לא ידע מזה.
כל הפרשה שלנו, פרשת בלעם,
זה דבר שנעשה בחוץ, מזמין את המצלמה,
ופתאום יש את זה מישהו שמקלל. אף אחד, עם ישראל בכלל לא יודע מזה.
וזה בעצם דברים שהם נעשים ועם ישראל לא יודע.
וזה עושה נפלאות גדולות לבדו,
כי עולם חסדו.
הקדוש ברוך הוא פועל במציאות,
ואנחנו בעצם צריכים,
לידה הקדוש ברוך הוא מגלה לנו מה מתגלה לנו במציאות,
דברים שנסתרים. בואו נראה.
אומר העם חלפ,
באחרית הימים
עת נאור ה' ממעון קדשו
לפקוד את עמו,
וישראל שבים אל ארץ תושתם.
עם ישראל חוזר לארצו,
ומתחילים כל הצפונות של ארץ ישראל להתגלות.
בית אימם וחדר אורתם מתגלות שתי בחינות.
כן, כתוב בבקשה עד שווה נפשי, עד שהבטיב אל בית אימי ואל חדר אורתי.
הדבר הקשה ביותר זה אתה בא למכון מאיר ואתה לומד נפלא
אבל יש עוד דרגה שאתה לוקח את זה, מביא את הקדושה שהשגת אל בית ימי חדר ראותי.
אומר הרב, בחינת נגלה ובחינת נסתר.
מה זאת אומרת בחינת נגלה ובחינת נסתר? בואו נראה.
בחינת נגלה היא בניין הארץ.
שתילת האילנות וענפיהם נושאים פרי,
שהוא הקץ המגולה. כן, הגמרא אומרת בסנט ז'
גמרא מפורסמת מאוד,
שכשארץ ישראל נותנת פריאה בעין יפה,
אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.
זאת אומרת שעם ישראל,
שארץ ישראל נותנת פירות,
אז זה לא, זה נראה לך כאילו דבר פשוט,
משהו נגלה.
אבל אנחנו יודעים שעל ארץ ישראל, ושמעו עליה אוהביכם,
ארץ ישראל היא שממה אם עם ישראל לא לא,
אם הקדוש ברוך הוא בעצם לא מתגלה בגושך של ארץ ישראל, ואז כל הפירות,
אין כזה דבר סתם פירות בארץ ישראל.
אם יוצאת פרי, אז יש כאן ממש מראה שהקדוש ברוך הוא בעצם בא ומתגלה לאדם, ויש לנו גאולה,
אז זה הפירות שבארץ ישראל.
זה מבחינת רחל.
אלמא דיטגליה.
זה, יש שם מבחינת נגלה, המבכה על בניה, והקדוש ברוך הוא אומר לה, מניק הולך מבכי,
ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, נאום השם,
ושבו מארץ אויב.
ויש תקווה לאחריתך, נאום השם, ושבו בנים לגבולם.
אז נפלא, אתה רואה את ארץ ישראל הולכת ונבנית, ויש בניינים, ויש תעשייה,
ויש ממש עוצמה גדולה עם כל הבנייה בארץ ישראל וחקלאות.
ארץ אל קמה, נפלא, זה מבחינת רחל.
אולם, אומר הרב,
ההתגליה לזו שהיא מגעת ידי פועל ומעשה,
ובאים פריצים ורוצים מחללה.
זאת אומרת,
כשאתה עכשיו בונה את ארץ ישראל,
וארץ אל נבטה, וזה כבר לא מלארי המחלות ביצות,
ארץ אל נבטה, בניינים גדולים, ותעשייה אדירה, ותעשייה ביטחונית אדירה,
וכל מה שארץ ישראל, עם כל הכוחות שלה,
ביטחונית וכן הלאה,
השאלה היא, מה אתם עושים עם זה? זאת אומרת, מה הקומה הבאה?
כל הקומה שארץ היום נבנתה, בשביל מה?
לקומה הבאה לירושלים, עיר הקודש,
לבית השם, בית המקדש.
אבל אם אתה נתקע רק בבניית החומר, מה קורה?
מתחיל להיות משבר,
משבר של עולם החומר, עולם התאוות,
ההישארות באגוצנטריות, בחיים, בנהנתנתניות,
הכל נהנתני,
נשארים בנהנתנות וכאילו אין לזה עוד קומה.
בגלל זה, כשאם אנחנו לא מדברים עכשיו על בית המקדש,
הדבר הזה יהיה מאוד מסוכן.
הוא כותב, בואו נראה.
עולם ההתגליה לזעוק, כשהיא מגעת לידי פועל ומעשה,
ובאים פריצים ורוצים לחללה,
לומר הכוכי והאוצי מלאדי עשה לי את החייל הזה.
כי אנחנו יודעים שבמלחמת יום הכיפורים
הייתה איזה סוג של משבר אחרי מלחמת ששת הימים.
שבאו כוכי וכוכי ובעצם מלאדי עשה לי את החייל הזה, התלהבו, עשו כל מיני
צעד של צה״ל, כביכול כוכבי ועצמי יהודי, אבל איפה כל הניסים להודות לה' שמישהו מחשב איזה תיקון גדול לדבר הזה.
ואז קרה מציאות שאתה רק כוכבי ועצמי יהודי, בא בא עם הכיפורים
ועם המשבר הגדול שקרה.
אומר הרב,
זה בארץ ישראל לשנותה, את גליה.
למישהו מכוכבי ועצמי, זה כתוב, וזכת את ה' את אלוהיך,
כי הוא נותן לך כוח לעשות חיל,
לזכור את ה'.
רוצה להתגייל על הזו להכי קשוב לדוד, לעזוב את הארץ בשלמותה. אם אתה מתפסק רק בנהנתנות,
אז יש כאלה שאומרים, טוב, תשמע, הנהנתנות לא טוב לנו מספיק, בואו נלך למיאמי,
בואו נלך למקומות אחרים, לקליפורניה, יש שם אולי יותר כסף ויותר הצלחות.
כי אם הכול זה נהנתנות,
אז אולי יש מקומות אחרים בעולם שאומרים יותר נהנתנות.
ואז יש סכנה.
רוצה להתגייל על הזו, שאתה רק בונה את עולם החומר בלי עולם הרוח שמחובר,
יש כאלה שאומרים טוב, העולם החומר, אז בואו נחפש עולם נהנתני סיר הבשר במקומות אחרים בעולם.
כן, אפשר לעשות איזה הייטק, איזה אקזיט, דברים כאלה במקומות אחרים.
רוצה להתגל על זו, להרחיג שוב נדול, לעזוב את הארץ בשבילמותה,
בהריסתה ובחורבנה.
אז,
אומר הרב, מקים השם עבדים נאמנים,
דורשי השם וחושבי שמו,
ההולכים ומכריזים על כבוד
שם אדנותו,
שהוא אדון כל הארץ.
מה זאת אומרת?
והם אומרים לו, אנחנו חזרנו לארץ ישראל, למה?
כוח מעשיו הגיד לאמות, הקדוש ברוך הוא מחזיר אותנו לארץ.
אם אתה לא בא מתוך הראייה שהקדוש ברוך הוא מחזיר אותנו לארץ, אז כל הבעיה של הבנים ביניהם הערבים,
אפשר להגיד, שמע, מה אתם
באתם לכאן איזה, באתם מאירופה,
אנחנו היינו כאן לפניכם.
אם אתה לא בא מתוך כוח התנך,
איזו אמירה יש לך כלפי העולם, כלפי אותם, כל המלחמות שיש פה.
נכון, אז זה היה מקלט לילה, עכשיו בעצם המשבר,
אם הוא לא בא מתוך מבט עמוק של דורשי השם,
אז הדבר הזה יכול להיות מסוכן.
זה היה משבר גדול שבעצם אנחנו רואים את זה.
הציונות החיונית היא כבשה,
הגיעה עד הכותל והחזירה את המבטחות לוואקף.
למה?
כאילו, אנחנו הגענו למקלט שאנחנו רוצים לעשות, אבל
ללכת ולחזור להר הבית ולהר בית השם ולבית המקדש?
כבשת, אתה מחזיר את המבטחות לוואקף?
לא על זה דובר.
אומר הרב,
הלכים מכריזים על כבוד שם עדותו, שהוא אדון כל הארץ,
וכל מה שנעשה הוא מפעלות תמים דעים,
אשר החל לפקוד את עם קודשו, להשיבם
אל ארץ תחייתם.
אנחנו בעצם אומרים, רגע,
כל שיבת ציון, מי עשה את זה?
הקדוש ברוך הוא.
הוא החזיר אותנו, הוא מקבץ את עמו ישראל,
הוא מבוא מבט,
והם הם מבחינת אברהם אבינו אליו השלום. זאת אומרת, אברהם אבינו עזוב את הכל
ועולה לארץ,
למה? לך לך.
מה זה לך לך?
כן, אתה בעצם עובר תהליך עמוק של לך לך, לעצמך,
כן?
לטובתך בעצם, מה זה לך? לך לשם, מה זה לך לך?
אברהם אבינו, שם אתה בארץ ישראל,
ההליכה היא לעולם העצמי שלך, אתה מבין מי אתה, מה המהות שלך, הזהות שלך.
זה מבחינת אברהם אבינו.
שכל כך השתוקק אל הארץ, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,
לא היה אדם שקראו אדון,
עד שבא אברהם וקראו אדון.
בעצם הוא הראה שיש אדון.
זאת אומרת,
שיבת ציון החזרה לארץ ישראל, אומר הרב,
זה כמו אברהם אבינו, צריך לדבר על מה?
שהקדוש ברוך הוא החזיר אותנו לארץ ישראל.
הקדוש ברוך הוא גאל אותנו.
הקדוש ברוך הוא קיבץ אותנו.
הקדוש ברוך הוא איבד לנו את הארץ.
מה זה איבד לנו את הארץ? הוא בעצם הביא אותנו לדבר הזה.
אם לא,
אתה מתחיל להיות במשברים גדולים מאוד במלחמה,
בלמסור חלקים מארץ ישראל.
כי זה לא, כי עולם הנתני, זה מפריע לנו עם תל אביב,
דברים ואתה רואה נשאר בפינה שלך ואפשר למכור הכל אפשר לזה כי כן אפשר בפינה שלך ואין לך ערך
אז אם אתה המקלט המדיני שלך הוא לא מסודר כמו תל אביב
אז אחרי זה ראינו את המשברים הקשים שאפשר להגיע אליהם
ואין דור שאין בו כאברהם שאנחנו צריכים שאברהם אבינו קורא בשם השם
קראו אדון שהוא רואה את השיבת ציון מתוך איזה ראייה?
מתוך ראייה של
שיש אדון אלוהי הארץ.
זה מבחינת אברהם,
השלב הראשון שמסביר הרב חרל״פ.
נמשיך הלאה.
מתוך זה,
גם התורה.
אומר הרב,
יופי, בנינו את הארץ,
ארץ ישראל נבנית,
עלמא דתגליה, בחינת רחל אימנו,
שהיא הולכת ונבנית.
עכשיו מתחיל להיות עוד דבר.
הרי כמציון יוצא תורה,
הוא דבר השם ירושלים.
התורה גם כן מתעוררת בארץ ישראל. באלפיים שנה
עם ישראל היה בגלות,
ושכחנו מה זה סודות התורה, כי מציין זה תורה.
והיא נאמרה לנו, אין לה קדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה.
למה? כי ברית ישראל ממשיכה בית המקדש.
אין לה קדוש ברוך הוא אל ארבע אמות של הלכה.
אנחנו כבר חוזרים לארץ ישראל, מתחילים להתבקע כאן העולם הפנימי של ברוך הקודש ונבואה,
דברים שעוד יתבררו בעם ישראל.
מתוך זה גם התורה רוצה בגאולתה,
לצאת משבייה ולעזוב את גושה,
את אווירה של רץ העמים.
זאת אומרת, כמו שעם ישראל עוזב את הגלות, גם התורה,
אומר הרב,
עוזבת את הגלות.
מה זה אומר?
בואו נראה, משהו מאוד מאוד עמוק.
ואף גם בימי כהנות התלמוד הבבלי,
שמפיו אנו חיים ומפיו נכיל לעולם,
הגישה התורה שהיא נתונה במחשקים.
כן, הגמרא אומרת,
אף על פי שהיא עצמה לא נחשכה חלילה,
נתונה במקום של מחשקים במחשקים הושיבני,
כי אם תה עולם, זאת אומרת, יש בבל. אמרת הגמרא בסנהדרין בדף כף דלת.
תמות בבל זה מה זה?
זה במחשקים. מה זה חושך?
זאת אומרת, צורת הלימוד הבבלית היא איכא דה עמרא.
יש אום ככה, איכא דה עמרא ככה, יש אום ככה.
או איבא את אימה, אם תרצה לומר ככה, אם תרצה לומר ככה. זאת אומרת,
מה זה איכא דה עמרא?
זאת אומרת, יש לך איזה חדר חשוך,
ועכשיו יש לך איזה פיל בתוך החדר ואתה לא רואה אותו.
ובא אחד ומתחיל למשש ואומרים, שמע, אני מרגיש את הרגל, יש פה איזה עמוד,
אי קדמה וככה.
יש לך ואומרים, שמע, אני מרגיש עוד עמוד, אי קדמה וככה. יש לך ואומרים, שמע, יש איזה חדק פה, איזה צינור,
אי קדמה וככה, אתה עושה איזה פאזל, ואז מה?
יש פה פיל.
אבל זה חושך, תא שמה. מה אתה עושה? אתה לא רואה,
אתה מה עושה? רק שומע, מה אתה עושה? רק ממשש.
בחושך.
איך מתחיל תמוד הבבלי, איך מתחיל הזוהר, תמוד הירושלמי, איך הזוהר מתחיל?
תא חזי.
מה זה תחזי?
בואו רואה.
אתה נכנס לחדר,
ישר רואה,
יש פה פיל.
כל המבט
הולך ומשתנה,
שם יש לך חוסר להרצות. נכנסים בעולם של תא חזי מול תא שמה.
יפה. אז כמו שאומר כאן הרב,
שהיא עצמה לא חשבה כליל. זאת אומרת, אנחנו עדיין בתמוד הבבלי, יש אור תורה, התורה היא אש, היא לא נטמאת.
הלא כל דברי כי יש עם השם ויש איזה משהו גדול, אבל צריך לזכור שזה עדיין
עדיין מציאות שאפילו אנחנו נראה שהחמיר ירושלים אמרו לה
לחנן בבל בא וטיפשה את יד ובארד יחשוחה.
אוהבים טיפשים כשאתם יושבים בארץ חשוכה, אתם אומרים שמעת דמחשכי
ומהלכות חשוכות.
אז הם יסתכלו עליהם בעין שבעצם זה לא מקום תורה,
אבל זה מה שנשאר באותו זמן וזה מה שבעצם שמר עלינו בכל אלפי שנים, אלפיים שנה כמעט אלפיים שנה של גלות.
אז זה מה שהיה לנו, האור הזה שהיה, זה נר בתוך החושך הזה.
חוזרים לארץ ישראל, חוזרים לשמש,
שעה גבית יערה.
הקו האחרון בדורות האחרונים,
בייחוד כשהתורה נתונה בידי אלה שעושים אותה כרדום לחפור בה,
לעשות להם שמן, דור הפלגה, כתובה ברגמת יצחיים,
שהתורה היא כביכול איזה כביכול בא איזה ערב רב, שמנסים לעשות בה כרדום לחפור בה, התורה היא,
איך אומרת הגמרא, למה בני בבל מצוינים בלבושם?
בני בבל היו יותר מוצאים, במשל, מבושים בצורה יותר מכובדת מבני ארץ ישראל. למה?
זאת אומרת הגמרא שהם אינם בני מקומן.
אז הם מוצאים מול הגלות, מול הגויים, אז צריך להתלבש בצורה יותר יפה, שלא יהיה להם בכלל השם.
והשנייה, שאינם בני תורה.
הכל יש שם חיצוניות ואין תורה שם.
אז יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, אם ככה.
התורה,
אומר הרב,
מחכה לגאולתה,
עובדותה להאיר בגילויה.
כן, בוא נחזור טיפה לזה. תורת ארץ ישראל זה כמו תורת הזוהר.
איפה הזוהר בעצם נכתב?
כביכול, איפה הוא?
הוא בהידרא, הוא בדרך.
אז זה באוחה, הולכים בדרך,
תחת אילנה, תחת האילן, שם בשדה.
מה זאת אומרת? זה לא התפאורה של בית המדרש של תמוד הבבלי.
ששם זה הכל בית מדרש. לא, בארץ ישראל,
בעולם של הסוד,
זה מתגלה איפה?
בחוץ, בשדה.
תחת האילן, זה תורת ארץ ישראל, שגם בשדה יש מה?
יש קודש.
אומר הרב, התורה מחכה לגאולתה,
עובדותה להאיר בגילויה,
לצאת מנרתיקה.
אומר הרב, היינו בגלות, היה כאן איזה מה?
איזה נרתיק,
נתקענו שמה.
כן, איך מסתיים ספר בראשית?
איך הוא מסתיים?
וישם בארון במצרים.
אומר יוסף, תדעו לכם,
כל המצרים, הפאר האדור הזה,
בתוך ארון.
ארון במצרים, זה ארון.
דקוע בתוך ארון.
ואפילו מה? זה לא מקום גבורה אפילו, כן? מקום של התרבות המצרית שהשתעסקה המון המון בנושא של קברים,
ספינקסיקות, הדברים האלה, הפירמידות האלה.
אמר יוסף, אני לא רוצה שום דבר מזה.
מקום שלנו, איפה זה בארץ ישראל?
שים אותי בארון.
איפה?
בנחל. כן, בנילוס. למה?
כי אומרת הגמרא שדבר בנרתיק, שכתוב בגמרא, אם יש סוגי עקירה והנחה.
אם שמים את המר בתוך, כתוב שם שבתוך נרתיק, בתוך תיבה,
הבמיים, האם זה נקרא הנחה או לא הנחה?
אומרת הגמרא,
הבמיים זה לא הנחה.
אתה יכול לומר, יוסף, אנחנו לא מונחים פה.
בתוך המים, זה לא הנחה.
זה המקום שמסדרת עליו בארץ ישראל. וישם בערום במצרים, כל התרבות הגלות,
זה בתוך ארון.
וגם התורה.
ואז אומר הרב,
לצאת מן הרתיקה,
להאיר באור שבעת הימים.
כן, כתוב שעתיד ארובו,
יהיו אור, כל מה שאנחנו חוקרים עכשיו זה רק אור אחד, האור,
האור שמתגלה כאור שבעת הימים,
בחברו ובחברו של השם את שבר עמו.
בהשגות התורה יופיעו באופן ישר ומפולש,
מבלי שיקדמו להם ספקות ומבוכות.
יש חסד לאברהם, שזה הרב רומז דקן,
שאומר, למה יש לנו פלפולים? למה צריך לפלפל בתורה?
מפלפל, למה צריך לפלפל?
אומר התורה בעצם, בגלל שאנחנו כביכול בגלות,
כמו שהגלות דמות בבלי,
אז היא נכתבה בצורה שיש כאן הרבה מוץ,
הרבה קליפה.
כמו שאתה לוקח את המוץ והקליפה,
אתה צריך לנער אותה באיזה כל מיני שקלה וטריא, שקלה וטריא, ואז אתה מנער,
מנער, מנער, ואז כביכול אתה מקבל את הפרי.
אז זה בעצם העולם הזה של הפלפול,
הוא נועד
להוציא את המוץ מהתבן.
כאילו, הוציא את הפרי, את הקליפה מהפרי.
אז צריך את זה.
למה? כי זה תורת גלות, תורת תמות בבלי.
בלול מהקול, זה בלול מהקול הזה.
כשזה דבר שבלול מהקול, מה אתה עושה? אתה מנסה לנפות.
איך אתה מנפה? אתה מתחיל לנקות את הדברים, לראות את עיקרי הדברים.
זה תמות בבלי.
זו הנקודה של תורת גלות.
אומר הרב, תחזור לארץ ישראל.
הכול יבוא ישר מפולש, ישר אל.
שכן מה שביאורי ההלכות וליבונם באים בדרך כלל
על ידי התעוררות של ספקות וקושיות,
שעל ידי הדיון והעיון בהם הדברים מתחוורים ומתלבנים,
צריך לעשות איזה כל מיני ספקות וקושיות ולברר את זה.
אין זה, אלא שהחטא גרם שהסתתמו מעיינות ההשגה
ולא יכלו להפיע כי אם על ידי עלמות ואסתרים. בגלל זה אנחנו צריכים מאוד מאוד לפלפל בתורת הבבלית.
למה? כי היא באה עם המון קליפות.
כי מציון זו תורה, אז אנחנו צריכים לנער את כל הקליפות האלה.
וזהו ההבדל שבין תורת ארץ ישראל לבין תורת חוץ לארץ.
אמרו חזל,
בסדר, כד שם, מה ידיכטיב?
ויקח לי את שני המקלות.
אחד קראתי נועם, ולאחד קראתי חובלים.
אומרת הגמרא נועם, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל,
שמנעימים זה לזה בהלכה.
חובלים,
אלו תלמידי חרבים של בבל שמחבלים את זה בהלכה. מסביר הרב,
למה בארץ ישראל אנחנו צריכים, זה נועם ובחוץ לארץ זה חובלים?
כי בגלל שתורת ארץ היא חוץ לארץ, היא תורה שהיא באה עם מוץ, עם קליפות.
מה צריך לעשות? לנער את המוץ, לנער את הקליפות האלה.
אז למה זה גם נקרא חובלים?
כי צריך לחבול.
לנער, צריך לחבול אחד בשני. למה? כי זו התורה.
התורה היא באה עם קליפות,
היא באה עם המון מוץ.
אז צריך מה לעשות?
לנקות אותה, לברר אותה.
אז חייבים שיהיו מחבלים, זה לזה בהלכה. למה?
כי ככה יהיה, עד שלא תנער את הקליפות, לא תקבל את הפרי.
אבל בארץ ישראל,
איך נקראים?
נועם, למה נועם?
כי כבר אתה מקבל את הפרי ישר.
לא צריך לבוא ועכשיו לנער אותו בכל הקליפות,
ולעשות בו את המלאכת זורם, לא צריך את זה.
זה בא עם נועם.
אומר הרב, זה לא רק עניין של באבז, זה גם, אתה יודע שבארץ ישראל נקראים נועם, למה? כי התורה היא מבוררת.
לא צריך את הפלפולי, הלחץ והזה, כי זה תורת גלות.
כי הסעגת התורה שבארץ ישראל היא מעין אותה בחינה שלפני החטא.
שאין צריכים להרבות כל כך בקושיות וספקות, אומר חבר הכנסת אברהם.
צריך להקשות ולהתפלפל, זה בגלות.
אתה בחושך, אז היכא דה עמרי ככה,
אתה עושה פאזל,
תנער את כל הזה כאן, זה ה...
אבל איך נסודר התעמוד הירושלמי?
אי לחטא אותו.
נסודר, הכל אי לחטא, זה לא...
לא צריך את הפלפולים שבאים לידי ביטוי באיקא דה ארמה ואי בית תאמה.
יש שום ככה, בפעמוד הבבלי.
מפני זה מנעימים זה לזה בהלכה. אז בעצם בא לידי ביטוי
בצורה של נועם.
כי התורה בארץ ישראל היא באה בצורה של נקייה,
כי מציון זה תורה,
לדבר השם ירושלים.
לא צריך לעבור את הלכלוך של הגלות,
של החושך.
בואו נראה לה.
ויש מתוך זה, בא טשטוש בארץ,
איש לא יבין שפת רעהו.
עכשיו בוא נאומר, הרב,
אם אתה בא ואתה לוקח את תורת הגלות,
ואתה מדבר ככה בארץ ישראל,
אז משהו כאן מתחיל להתבלבל פה.
למה?
כי איש לא יבין שפת רעהו.
הארץ,
מתוך שהעוסקים בה רחוקים מהתורה והמצווה הכתובה והמסורה עוסקים בידם מסואבות ומוחות מטומטמים ולבבות ריקנים מכל יקשי קודש.
מי בונת הארץ?
אותם אלה שבאים מתוך ראייה שהיא ראייה זרה,
אומר הרב,
יחפצה לשוב לשמותה וצווחת ואומרת
לא לזה חיכיתי כל הזמן.
ולעומתה התורה דוחקת בה לאמור, הגיע הזמן שישראל צריכים
לקום מאפרם.
וממילא בוא תבוא הישועה גם לשכינה שתתנער
מהפרה ותקום ותלבש בגידי תפארת אמה.
והתורה לעצמה גם היא לובשת שק.
אשר לא זכתה עדיין לתקומתה וליפעת גילוי אור קדשה.
ובזה נעשה אז ישראל בחינת
חמר גמל. מה זאת אומרת?
זה מושך לכאן
וזה מושך לכאן.
חמר גמל בעצם זה צורה של,
יש חמור וגמל וכל אחד מושך לכיוון אחר.
ושכינה רמה אומרת, הגיע עדודים ועוד לא פותח הסמדר, השערים נעולים.
אין יוצא ואין בא.
מה רב הוא דורש כאן? דורש מה? דורש שיש כאן פנימיות
של תורת ארץ ישראל, היא יכולה להעיר
על כל האנשים שעשו חוקים, שבנו את הארץ בצורה נכונה.
אם זה לא מעיר אחד לשני,
למה? כי אתה עוסק בתורת גלות.
אז גם העולם החול הוא מונתק ממך.
אז הוא צריך שני כתבים.
אלה חיים בחיים שלהם,
כמו איזה גטו,
ואלה חיים בבוהמה שלהם,
וזהו, אבל ארץ ישראל דורשת את מקומה.
ואז נוצר כאן איזה משברים גדולים, אפשר למכור את הארץ,
אז אתה רואה שמי מוכר את הארץ?
אותם כאלה שהם מתעסקים גם בתורה,
אבל תורת גלות, אז הם גם יכולים למכור את הארץ.
ואלה שעוסקים בעולם הנהנתני,
מצד החול, הם גם יכולים למכור את הארץ.
אומר הרב, הארץ אומרת, איפה?
איפה? לאן היא באה?
אז מוטל, אומר הרב,
על הקדושים שבעם,
גאוני וצדיקי הדור,
יחידי סגולה, להתאמץ בקדושה יתרה,
להקשיב באוזן קשבת את כל השם הקורא בכוח.
למען ציון לא יחשה,
ולמען ירושלים לא אשקוט,
עד יצא כנוגה צדקה,
וישועתה כלפיד יבער.
וראו גויים צדקך, וכל המלכים כבודך,
וקורא לך שם חדש, אשר פי השם יכוונו.
אומר הרב,
הקדושים שבאו, רגע, משהו כאן משתנה כאן.
אתם רואים שעכשיו בעצם נוצר משהו חדש, ציון,
ירושלים, כמו שדיברנו כאן,
ארץ אל נבנתה,
אבל למה?
למען ציון לא יכרשה.
והיית את עולם החול, אבל בלי ציון,
בלי ירושלים, שרת בעולם נהנתני,
זה יוצר משבר.
עד יקצה כנהוג הצדקה ושתק כלפיד עיוור, ואז ראו קהן צדק, וכל מרחייך
לוקח שם חדש, אשר
לפי השם יקוונו, שם חדש. מה זה שם חדש?
שם של תורת ארץ ישראל שנעלם בכל תורה, בכל ימי הגלות.
להתחזק
ולהתאמץ. מה זה המושג הזה להתחזק ולהתאמץ?
מה זה חזק ואמץ?
בואו נראה את זה.
נדבר על זה הרב פה.
לשבר ולגדע בריחי ברזל,
לפתוח שערים למען יבוא גוי צדיק שומר אמונים, כן? פתרון שערים
יבוא גוי צדיק שומר אמונים, ועל ירפו ידיהם
ולא ישקטו עד אשר ימכלו את אשר החלו ובל יגורו ובל יפחדו קל, כי כל השם אשר דיבר ליהושע הראשון
שיכניס את ארץ ישראל חזק ואמץ,
רק חזק ואמץ. מה זה חזק? כמה פעמים קונסה חזק ואמץ ויהושע? כמה פעמים מוזכר?
ארבע פעמים, כן?
אז בעצם ההסבר הוא למה, מה זה חזק ואמץ? מה הפשט?
מה זה חזק ואמץ?
להתחזק,
אדם מגיע למכון מאיר, הוא מתחזק.
הוא יכול להיות שמתחזק ואחרי זה נעלם לו.
להתחזק ואחרי זה לאמץ את זה,
שההתחזקות לא תיעלם לך.
זה נקרא חזק ואמץ, אני אמצתי את זה.
לא זה בא לי, התלהבתי פתאום, התלהבתי ואחרי זה
קיקיון דיונה בלילה הבאה, בלילה הבאה, התלהבתי ואחרי זה זה נעלם לי.
לא חזק וזה נעלם,
אלא חזק
ואחרי זה מה?
ואמץ.
אתה מאמץ את הכוח, ההתגאות הרוחנית שלך בעצם, מה? אתה יצרת ממנה אחרי זה חיבור לחיים שלך,
אימסת את זה.
רק חזק ואמץ, בארץ ישראל זה לא רק להתחזקות ונגמר,
נעלמת,
אלא זה הופך להיות חלק מאורחות חיים.
וכל הנצחי לכל גדולי ישראל הנמצאים בעת
התחלת צמיחת הישועה.
ובייחוד אלה,
הנמצאים בארץ ישראל.
ועליהם ללכת בדרכיו של יהושע
מצד אחד. מה כתוב יהושע?
וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק
מלמד של עם ברוכיו של הלכה.
כתוב שם מה זה, מה קרה שם בסוגיה שם, בגמרא?
הגיע למלאך, ואמרו לו, אתה באתי.
הוא אמר, למה באתי?
כל עוד שעסקת במלחמה,
אז זה היה ביטול תורה.
ועכשיו,
כשהיה לך איזה זמן,
נתן לך את המידוג, או עכשיו היה לך זמן,
למה לא עסקת בתורה?
זאת אומרת, יש לנו קשר
בין התורה, לבין מה?
לבין המצוות המלחמה.
הישוע בעצם מגלה ואומר, רגע, לא, צריך להתחבר.
אומר למלאך, אם אתה עוסק בלחימה, הכל בסדר,
זה חלק מהקודש.
אבל עכשיו, אתה מבין שזה מתוך תורה בה?
או זו רק לחימה שזה רק לחימה שהיא חולית,
כן, או זה בלי איזה קשר של קודש.
זה דרכיו של יהושע.
מצד שני, להלוך נגד רוחו של כל אדם,
כתוב שאמר משה משה רבנו בעצם לוקח את
יף קודש, לא היה רוחות.
שיהושע, מה צריך לעשות?
שצריך ללכת נגד רוחו של כל אדם ואדם.
זה דבר קשה ביותר.
שאומר רוחם הקדוש,
שעומד תהיה,
דמיים יהיה הלילה שלו,
שרוחם הקדוש אומר שבעצם מה זה רוח
כל בשר?
הוא אומר, יש אנשים שקדושי מעלה, שבהם יש רוח,
ללכת כגד רוחם,
ויש רוח של פחות מזה, אבל רוח כל בשר?
לפעט ורומם.
ככה אתם, כל מי שהתעסק בבשר, וגם איתו לפעט ורומם.
הוא אומר, זה הצד העליון, לדעת איך לחבר את הכול אל הקודש.
ויהיו הם המוצאים והמביאים להיות רועים ונאמנים
לצום קדושים עם השם.
המשיך הרב.
אולם,
עליהם הדעת
כי חלילה להם להטיל על ישראל שום חוב אשמה.
אומר הרב, בארץ ישראל הדרך צריכה להיות בצורה אחרת לגמרי. זה לא כמו שמכים בסלע, אלא מה?
מדברים לסלע, לראות שיש כאן משהו פנימי עמוק.
למה?
חשבתים לו מה הסוד.
שמענפים היוצאים מאיזשהו שורשים ארעים אשר רק הם אנחנו צריכים לחלוף קלים מן העולם.
ויפחדו וירעדו מכל אשר בשם ישראל יכונה,
כי אף על פי שהם הכיסאים והם אמרים בפניו, אומר ראש ומדבר,
אינו נוסס מתוכם ושם ה' בקרבם.
מה בעצם המקור של הרב חלאפ?
שבארץ ישראל כל יהודי
הוא צדיק.
שאם לא כן, מה היית עושה ארץ ישראל?
היית מכירה אותו.
אז הוא אומר,
הוא אומר,
רב חסד אברהם, ואף על פי שנראה בעיניך כרשעה,
צדיק הוא, שנאמר השם צדיק יבחן,
שאם לא כן,
ארץ ישראל אתה מכיר אותו.
כאן לומדים שהמבט
בכל יהודי שנמצא בארץ,
איך צריך להסתכל עליו?
בריאה פנימית.
אל תסתכל, שום חוב אשמה, יש כל מיני משהו שמחיה אותו.
ולזקוף את כל הירידות
וההשפלות
על חשבון השורש הרע שיסודו רק מהמים ולא מישראל. הוא אומר, למה בעצם קרה להם הדבר הזה?
כי תרבות מביאים להם מסכים מול העיניים,
עם תרבות גויים,
והם רואים כל מיני סיפורי הוליווד,
הם חושבים שזה החיים שלהם, זה ההוליווד וכל ה... שם הניאוף וכל הזה, הם חושבים שזה חיים.
מסך מול העיניים, ואתה רואה כל הדברים האלה.
זה לא הם, הם עם ישראל קדוש.
מה, אסמת לו מסך מול העיניים, וכל הזמן הוא רואה רק את השריטים של ניאוף,
ורצח ושפיכות דמים, ומה אתה רוצה שיקרה?
שיסדו רק מהעמים, ולא מישראל.
שכולם קדושים
ומדוחם השם.
כן, כתוב, קדושים תהיו.
מה אומר רשי?
יבוא פרושים מן אריות.
זאת אומרת, תסביר לי.
אתה אומר, אתה קדוש, תגיד לי מה לעשות.
אני איך תפילין,
ציצית.
קדושים תהיו, תגיד לי מה לעשות, מה אני אעשה?
לא, פרושים מאריות.
בא אחד, אומר לרב, תשמע, אני לא בוגד, אני לא גונב.
אני בן אדם פשוט. מה זה בן אדם פשוט? אתה קדוש!
מה זה אתה קדוש?
כי הקדושה העם יעשה קדושים, רק מה?
מה אומר רשי? אל תפריע לקדושה לפרוץ.
אל תפריע לקדושה לפרוץ.
קדושים תהיו, כן,
שהקהל יהודי קדוש,
הכת אפריה, פרושים מהעריות, אל תבגוד, ומה יקרה?
הקדושה תפרוט מאליה.
כולם מוקדשים בתוכם השם, ובזה יבוא הכל
על מקומו.
אלה שהם מבחינת הגוף של ישראל,
יקומו ויחיו את הארץ בכל כיהניה החומרים. יש כאלה שצריכים לעסוק במה?
בבניית הארץ, בכל הצדדים החומרים, זה דבר נפלא.
ואלה אשר הם מבחינת הרוח של ישראל,
יקומו ויהפיכו רוח קדושה וטהרה. צריכים לדבר על מה?
על עוצמת הקדושה של ארץ ישראל.
ואוכי אשר עליך ודבר ייסד בפיך וימוש מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר השם את הבדלם.
התחיל ליצור את הכוח הקדושה והפנימיות של התורה שהולכת ונבנית מדור דור.
היו כולם לימודי השם.
ניגש חורש בקוצר, גם החורש וגם בקוצר.
מה זה חורש וקוצר? מה ההבדל?
חורש זה מה זה?
מזריע, נכון?
קוצר זה מה זה?
זה כבר אחרי התהליך של הגברה הזאת. יש כאלה שמה, הלוך ילך ובחור נוסעו במשך חזרה,
כשהם זורקים את הזרע, הלוך ילך ובחור בוכה,
או יבוא ברינה,
נושא על אומותיו.
אז יש כאלה שחורשים, רק אם הוא חורש, אז הוא אומר, טוב,
זה צורה אחת, יש אחד שקוצר את זה כבר.
האם הדבר הזה, הוא חייב שיהיה מה? שיהיה ביחד.
ואחד באחד ייגשו ודוד מלכם בראשם,
אם אתה מחבר ביניהם,
על דוד המלך,
כתוב על דוד המלך שמה הוא?
הוא נפטר בחג שבועות, שהוא חג חקלאי,
מצד אחד, וחג מתן תורה.
אז דוד המלך זה בדיוק הדמות שחג שבועות, מצד אחד רגל,
חג חקלאי, ביקורים, מצד שני,
יום המתן תורה, נסתר, האם יש קשר בין דברים?
דוד המלך.
אדמוני,
מצד אחד זה, ויפה עיניים,
זה בארץ ישראל, הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי, מחוברים.
אז זה בעצם אנחנו רואים בפרק הזה, הפרק של הרב,
מבחינת אברהם, מבחינת דקי יהושע,
איך היו צריכים להיכנס למבט הנכון של ארץ ישראל?
מבחינת הנגלם, מבחינת הנסתר, וגם התורה,
כמו שארץ ישראל הולכת ונבנית,
גם התורה היא הולכת ודורשת את מקומה,
ואם מתחילים לקבל את אור התורה בצורה פנימית,
זה הופך להיות, תמיד החדש שבארץ ישראל נקראים נועם,
ואז ארץ ישראל מקבלת את עוצמה והדרה,
אפשר בעצם ליצור משהו שחזק ואמץ
כיהושע בארץ ישראל, ולא חסר לנו ליפול בכל מיני מבטים שמעשים להכניס תורת גלות שהיא חושך
בארץ ישראל, ואז זה נוצר ממש מרחק
וקוטביות
בעולם הרוחני בין התורה, שהיא כביכול בין התורה לבין העולם הנתניה, צריך ליצור דברים מחוברים,
וזה בא לידי ביטוי דווקא, דווקא בארץ ישראל.
זה הקומה הבאה, זה בעצם המסע,
הפרק העשירי של הצפונות של הרב חרל״פ,
בשאר ארץ ישראל, אז שאנחנו ממשיכים משלב לשלב ב-48 פרקים,
48 תחנות על לקבל את עומקה הצפון של ארץ ישראל.
יזכו וימצאו.
