שלום וברכה, אנחנו נלמד
ספר יהושע,
פרקים מיוחדים מספר יהושע,
ולפני כמה ימים, לפני שהתחילו המבצעים והמלחמות,
אנחנו התחלנו קצת ללמוד על התנ״ך באופן כללי, היה לנו שיעור על זה,
נקרא תפוחי זהב במזכירות הכסף,
אני חושב שיש את זה באינטרנט,
ביוטיוב,
והיום מה שתכננתי, אז אמרתי, שאנחנו נלמד כמה פרקים מתנ״ך,
והיום אנחנו נלמד מספר יהושע.
אולי נתחיל מזה שחז"ל אומרים שאילולא בני ישראל עשו חטא,
אם לא היו חוטאים,
הקדוש ברוך הוא היה נותן לנו רק חמישה חומשי תורה וספר יהושע.
זאת אומרת, כל השאר,
כמעט כל התנ״ך בדיעבד.
זה קצת מפתיע.
לא שיר השירים, לא תהילים ולא ספר שמואל ולא מלאכים ולא שופטים ולא כל התריסר, כל... לא.
איך?
מי מוותר על דברי הימים?
אבל זה מה שהם אומרים, זה אצלכם נמצא במקור מספר אחת.
אמר רבי ועדה ברבי חנינא,
אלמלא חטוי ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד.
אז זה אומר שבספר יהושע זה משהו מיוחד במינו.
חז"ל משווים אותו ל...
לא פחות או לא יותר, לחמישה חומשי תורה.
אז אתם מבינים שיש כאן משהו מאוד מאוד עוצמתי,
מאוד חזק, מאוד גדול.
אבל כשאנחנו קוראים,
אז אנחנו קוראים, כן, יפה, דברים טובים, נכון.
אנחנו לא כל כך מתרשמים.
למה?
זה בגלל שיש הבדל אם אתה קורא תנ״ך או אתה לומד תנ״ך.
זה לא אותו דבר.
כשאתה קורא, אתה קורא, בסדר, מה שכתוב.
אבל כשאתה
לומד
אז אתה צריך ללמוד ככה, כאילו אתה יודע ששם, ועל זה בעצם היה לנו שיעור הראשון,
תפוחי זהב ומשכיעות הכסף,
ששם ראינו שכשאתה לומד תנ״ך אתה צריך לקרוא אותו, ללמוד אותו, כאילו משהו שם מוסתר,
שאתה כשלומד,
אז אתה לא לוקח שם מה שכתוב, אלא אתה מנסה להבין מה כתוב שם באמת.
לא מה שכתוב, אלא מה באמת כתוב שם.
ואני אראה לכם פה נקודה אחת שהיא בעצם תדגים לנו מה אני מתכוון,
איך ללמוד ספר יהושע ולא לקרוא.
נתחיל מזה שהקדוש ברוך הוא מתגלה ליהושע, אני אקרא לך ויהי אחרי מות משה עבד השם
ויאמר השם אל יהושע בן נון
משרת משה לימור
משה עבדי מת
ואתה קום
עבור את הירדן הזה אתה וכל העם
כל עם השם אל ארץ אשר אנוכי נותן לכם לבני ישראל.
נותן להם לבני ישראל.
אתם מבינים?
מה שעכשיו קראנו,
יש כאן משהו מסתתר מאחורי דברים עולם.
אנחנו ביחד ננסה עכשיו להבין מה מסתתר פה.
שוב, אני אקרא את זה שוב.
תקשיבו טוב טוב טוב,
אולי ככה, מהר"ל בספר,
באר הגולה
אומר שכל, אני עכשיו מצטט
מילה במילה במערל, כל דברי אמת
רחוקים הם בתחילת העיון,
ובסוף
זוהרים כשמש בצהריים.
זאת אומרת, כשאתה
קורה משהו עמוק,
זה חייב להיות
בעיניך מוזר.
תחשבו על זה.
מה בשבילך מפתיע? מה בשבילך משהו עמוק?
רק כשזה משהו מוזר.
כי אם הכל רגיל, אז מה אתה,
ממה אתה מתפלא?
זאת אומרת, זה דברים עמוקים חייבים להיות מפתיעים.
הם לא יכולים להיות, אה, כן, בסדר, אני יודע.
אז אומר מהר"ל שם,
אומר,
אם אתה רואה משהו בדבריי, הוא מדבר על דבריי,
משהו מפתיע, רחוק, מוזר,
דע לך ששם מסתתר אוצר גדול,
תחפור ואתה תגלה שם דברים גדולים.
זה הרעיון.
אז עכשיו שוב, אני אקרא לכם משהו,
תחפשו מה מוזר במה שאני אקרא לכם.
זה רק שני פסוקים.
תחפשו משהו שהוא לא יכול להיות,
כן?
דעו לכם,
גם בדברי הרב קוק הרבה פעמים, אבל גם את זה קורה בתנ״ך,
שאנשים,
יש איזשהו קסם כזה בדברי הרב וגם בתנ״ך,
שאנשים קוראים תנ״ך והם נכנסים למין כזה קצב מסוים,
שזה מרדים אותם, שזה מאפנט אותם, והם לא שמים לב למשהו,
אל תתרשמו מרובד חיצוני שאתם מבינים,
תחפשו רובד עמוק, שוב, תקשיבו טוב.
ויהי
אחרי מות משה עבד ה' ואומר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמור.
זה פסוק ראשון.
עכשיו, פסוק שני.
משה עבדי מת ואתה קום עבור את הירדן הזה,
ואתה וכל העם השם אל ארץ אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל.
זהו.
מה מוזר פה?
אה, יפה מאוד.
בדיוק, יפה מאוד.
טוב מאוד.
יפה, נכון.
משל, למה דבר דומה?
אדם,
לא עלינו, מישהו נפטר,
ואתה עכשיו בא לנחם אבלים, בא אליהם הביתה,
ואתה אומר להם,
אתם יודעים שאבא שלכם מת?
אתה מבין שזה כזה אמירה קלוצית כזאת,
כאילו זה כל כך,
כל כך לא מתאימה?
מה?
אנחנו יושבים פה שבעה, אנחנו כבר בוכים פה שלושה ימים, היינו בהלוויה,
אתה יודעים, אבא שלכם מת?
אוקיי, כן, שמנו לב.
אתם יודעים, לא יכול להיות שקדוש ברוך הוא יבוא ליהושע בן נון ויגיד לו,
משה עבדי מת ואתה קום ויעבור את העם, את הירדן הזה, זה לא יכול להיות.
למה זה לא יכול להיות?
כי קדוש ברוך הוא לא אומר דברים בנאליים
וגם לא אינפורמטיביים.
כל התגלות אלוקית היא מזעזעת.
יש תיאורים בחז"ל שהנביא שמקבל נבואה אז הוא מתפרק,
הוא מתעלף, הוא קורא לו שם משהו,
דברים,
זה לא אותו בן אדם, לפני הנבואה ואחרי הנבואה.
זה משנה את כל הקונצפציות שלך, כל השקפות עולם, הכל משנה.
אם השם מתגלה לנביא ואומר לו משהו,
ומה הוא אומר לו?
הם שלושים יום בחוק,
כי נכון שם,
ועל מות משה,
התאבלו כל העם.
הסימן שקדוש ברוך הוא אומר משהו אחר.
מה הוא אומר?
אז עוד פעם, שמה? אל תהיה כמוהו?
שמה?
מה אתה עושה לישראל?
אההה, סברה?
זה טוב לבדוק סברות, זה טוב, כן, לחשוב.
בכל אופן,
כדי להסביר לכם,
אולי ככה,
אז יש מדרש
שאומר ככה, שבאמת נבואות הן תמיד סודיות.
אתם יודעים שכל נביא שמקבל נבואה, אסור לו לגלות
מה השם אמר לו.
ואם הוא מגלה, הוא חייב מיתה.
זה משהו רציני מאוד.
לנביא אסור להגיד.
אלא אם כן הוא קיבל שליחות.
ואז השם אמר לו, לך אמור לבני ישראל כך וככה, או לך תעשה עוד,
אבל הנביא לא אומר כלום.
והנה יש כאן מדרש
על נבואה שיהושע קיבל פעם ראשונה בחיים.
מקור שתיים.
השכים משה והלך לביתו של יהושע.
נתיירע, נתיירע יהושע.
תארו לעצמכם שפתאום
ראש ממשלה בא למזכיר שלו הביתה, דופק אצלו בבית בבוקר, בדלת.
אתם מבינים שזה אירוע,
משה בא ליהושע, אתם מבינים את זה? זה הפוך, כן?
נתיירה יהושע ואמר,
משה,
רבי, בית צלי,
יצאו להלוך.
אז הם יצאו מהבית של יהושע והתחילו ללכת
לאוהל מועד, הלך משה לשמאלו של יהושע,
כאילו הוא פחות חשוב מיהושע עצמו.
זה היה אחרי שהשם אמר למשה שיהושע יהיה אחר כך במקום משה.
אז משה הולך לשמאלו של יהושע,
כאילו הוא תלמיד של יהושע.
נכנסו לאוהל מועד,
ירד עמוד ענן
והפסיק ביניהם.
משנסתלק העמוד ענן,
הלך משה אצל יהושע
ואמר לו,
מה אמר לך הדיבור?
אמר לו יהושע,
כשהיה הדיבור נגלה אליך,
יודע הייתי מה מדבר עמך?
אותה שעה צעק משה ואמר,
אמר מאה מיתות ולא קנאה אחת.
ושלמה מפרש,
מפרשה את הסיפור משיר השירים,
כעזה כמוות אהבה,
קשה כשאול קנאה.
אוה, אוה, אוה, על זה אנחנו לומדים, יפה, נכון?
אז זהו, עכשיו,
מה שחז"ל אומרים,
שזה שקדוש ברוך הוא בחר ביהושע להיות במקום משה,
זה היה מהפך אדיר
בכל עם ישראל.
אנחנו פשוט רגילים שיש משה, יהושע, משה עולה להר סיני, יהושע יחד איתו, וזה, הוא אדם גדול,
אבל באמת זה לא היה ככה.
באמת, כשכולם היו במדבר,
אז התייחסו ליהושע כמשרת משה.
זה לא שמשה ויהושע עלו להר, לא, זה משה על ההר.
ומה יהושע? היה נהג שלו, אז הוא יחד איתו היה שם בהר.
אבל הוא?
כלום.
משרת.
לוקח את הנעליים שלו.
וככה זה היה כל הזמן.
תמיד באותה תקופה היו גדולי ישראל, חכמים, עמוקים, היו גם נביאים באותה תקופה.
כשמשה אומר עכשיו
לקדוש ברוך הוא, תבחר מי יהיה במקומי אחר כך,
אז כולם היו מצפים מי יהיה במקומו.
אולי אלדד ומידד שהם היו נביאים,
אולי קורח לפני שהוא סרח,
אולי זה היה דתן ואבירם, חז"ל אומרים שהם היו גדולים מאוד והיו,
כשבני ישראל אמרו נשים עלינו ראש ונחשו במצרימה, הם דיברו על דתן ואבירם, הם היו תאומדי חכמים עצומים, גדולים.
אולי כלב בן יפונה, היו אנשים עצומים.
פתאום
באים נהג של משה רבנו ואומרים הוא יהיה במקומו.
ואם זה היה לא יאומן,
כשזה קרה.
משרת משה, מסדר את הספסלים, הגמרא אומרת עליו.
ומה שעוד יותר חריף פה,
זה שכולם ישבו, כולם דיברו,
שיהושע, מה שאפיין את יהושע,
זה שהוא היה טיפש.
כן, הוא היה טיפש וחזק.
ולא רק שהיה טיפש, אלא ככה קראו לו.
לא אמרו את זה בפירוש, בפנים.
אבל בין האנשים, כשדיברו, בין האנשים, הוא הטיפש הזה, הכסיל.
הוא טמבל כזה.
כולם חשבו שהוא טיפש.
ופתאום,
הוא יהיה במקום יהושע?
תגיד לי, זה במקום משה?
זה ייתכן דבר כזה? אבל זה מה שאומרת הגמרא.
סליחה, מדרש.
מקור שלוש אלף.
אוצר נחמד ושמן בנאווה חכם זה משה וכסיל אדם יבלנו זה יהושע שלא היה בן תורה והיה ישראל קוראים מותו כסיל בעם כולם ידעו שזה כסיל טיפש
ובשביל שהיה משרת, משה זכה לירשתו שהיה מכבד ופורש סדין על ספסל ויושב תחת רגליו.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, איני מקפח זכרך ועליו נאמר נוצר
תאנה יאכל פריה, זאת אומרת נוצר תאנה יאכל פריה.
מי שעשה את הזה, אז הוא גם יאכל את זה.
וואו, וואו, וואו, וואו, זה היה משהו מדהים.
מה הוא בדיוק עשה?
הוא פרס סדין על הספסלים, סידר שם את הכיסאות,
הביא מיקרופון,
הביא כיבוד,
כן, כזה כזה משהו, פתאום, בום,
הופך להיות לראש מכון מאיר.
רגע, רגע, רגע, מה הולך פה?
לא הרב ההוא, ולא הרב ההוא, ולא זה, פתאום זה שמסדר שם את הדברים,
איך זה יכול להיות?
זה השוק.
עכשיו,
עכשיו אנחנו ננסה להבין,
אתם זוכרים במדרש השני שקראנו, זה שם הקדוש ברוך הוא מתגלה ליהושע ולא מתגלה למשה,
אומר לו משהו שאסור לו לגלות,
ואני רוצה להעלות פה סברה
ולהגיד לכם, אני חושב שהקדוש ברוך הוא אמר, שאני יודע מה הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע.
זה לא כתוב בשום מקום,
זו סברה אישית פרטית שלי, אין לזה שום מקור,
אבל לעניות דעתי,
אני יודע מה השם אמר לו יהושע.
הוא אמר לו לקרוא את ערפלי תואר של הרב קוק
בעמוד ס"ה.
ועוד מעט אני אגיד לכם מה כתוב שם,
ואתם תבינו שכנראה זה מה שהשם אמר ליהושע.
אבל לפני כן,
אני אספר לכם דוגמה.
כדי שאתם תבינו מה אני מתכוון להגיד,
אני אספר לכם דוגמה.
הדוגמה היא,
באלמנות
של צה"ל.
לצערי הרב,
יש
במלחמה האחרונה יש הרבה אלמנות צעירות,
והן,
וגם הן אלמנות, וגם יש להן אלמנות עם ילדים,
ועכשיו כשהיא צריכה להתחתן עם מישהו
עם בעל חדש, אם היא רוצה להתחתן עם מישהו, בעל חדש,
זה בעיה פסיכולוגית וגם חברתית וגם רוחנית מאוד מאוד גדולה.
למה?
כי יש אנשים שהם בונים מה שנקרא פרק ב'.
הם התגרשו מאישה ראשונה והם מתחתנים עכשיו עם אישה נוספת.
זה קורה,
לא עלינו.
אבל כשזה קורה, בדרך כלל
בני זוג הם לא אוהבים אחד את השני,
כי אחרת לא היו מתגרשים.
הרבה פעמים זה קורה גם שהם שונאים אחד את השני,
או שלפחות אחד שונא את השני,
או לפחות נעלבים,
זה מערכת מורכבת,
מסובכת,
כריעה בבשר חי,
בני זוג שמתגרשים.
לא, לא, לא.
לא, לא מאלמנה, סתם, בני זוג, בעל ואישה, התגרשו.
כשהם התגרשו, בדרך כלל, לא תמיד זה כך, אבל בדרך כלל, הם
לא יכולים לסבול אחד את השני, אחרת לא היו מתגרשים.
אז כשהיא מתחתנת פעם שנייה,
אז היא שמחה שבעלה הוא כבר מישהו אחר, הוא לא כמו בעלה הראשון.
היא שמחה, יופי,
ההוא היה כזה וכזה,
והפעלי עכשיו הוא כזה וכזה, והיא אוהבת אותו,
ואם היא משווה ביניהם, אז היא משווה תמיד לרעתו,
והכול מצוין.
הבעיה היא כשאדם מתחתן עם אלמנה.
אלמנה לא התגרשה מבעלה,
היא עדיין אוהבת אותו, כן,
מתגעגעת אליו,
הוא חלום חייה.
ועכשיו היא החליטה להתחתן פעם שנייה.
זה לא פשוט להתחתן פעם שנייה.
ובעלה הראשון זה מה ש...
זה כאילו הראשון,
אלוף נאוריה,
מישהו שגם אם היו ביניהם קצת סכסוכים וקצת ויכוחים וקצת בירורים,
כל זה,
אחרי שהוא נהרג,
הכל זה נשכח.
פתאום דמות שלו הופכת להיות לאגדית,
פתאום
הוא הופך להיות למשהו
שהיא עושה ממנו אידיאליזציה,
אידיאליזציה.
אידיאוליזציה, זה כמו עם האידול קצת, אבל אידיאליזציה נגיד.
הוא תמיד היה כזה, והוא תמיד כזה,
ובשבילה הוא הדגם, האידיאל, הכי עליון,
אנחנו לא יכולים להיות יותר טוב עוד איזה.
עכשיו היא מתחתנת עם מישהו אחר.
אז בעלה הוא היה מ"פ בצנחנים,
היה לוקח אותה עם אופנוע שלו,
והם היו עושים שם כל מיני דברים שם משוגעים,
והוא ניגן בגיטרה,
והוא היה שר,
והיה מביא לה פרחים,
היה מביא לה כזה זר ענק כזה של פרחים,
ושופך את הזרע הזה עליה, והיא הייתה וואו, וואו, מתעוררת, פתאום יהיה גשם של פרחים עליה.
והבעלה השני,
הוא שותה תה פושר,
והוא דואג שמיתרי הקול שלו לא ייפגעו.
הוא הולך עם, בקיץ הולך עם צעיף קצת כזה, כזה ציר,
קצת כזה, ציר,
והוא מדבר בשקט,
והוא בכלל לא קצין,
וגם לא היה בצנחנים.
הוא פקיד,
פקיד
במשרד הפנים,
וזהו.
הוא גם לא יודע לנסוע באופנוע.
בעלה הראשון, כשלקח אותה למדבר,
אז הוא נתן לה לירות מה-M16 שלו,
נגיד החוק, היא הייתה, וואו, משתוללת ממנו.
וההוא אומר, תן, אנחנו צריכים, הוא לוקח כדורים כדי, בשביל שינה, כי הוא לא כל כך נרדם טוב בלילה, אז הוא לוקח כדורים והולך לישון כזה.
אבל ילדים צריכים אבא,
וקשה לגדל שם חמישה ילדים לבד,
וקשה למצוא את בן זוג, אז ההוא הסכים,
אז הם יושבים שם בשולחן שבת,
והוא שם ככה אוכל כזה.
בעלה בעצמו היה בא, עושה סטייקים, היה שישליקים,
והוא כזה ש...
ואז
היא יושבת כזה, מסתכלת לבעלה החדש, ושותקת, אבל מדי פעם עושה.
וזאת בעיה גדולה.
בעיה גדולה.
לכן,
מה שצריך לעשות
זה ללמוד משהו שהוא סוד
של החיים, סוד גדול של החיים.
צריך, היא צריכה, אלמנה,
אם היא עדיין אוהבת את בעלה והם לא,
והיא לא מכבדת את בעלה החדש וכל זה, אז באמת לא כדאי להתחתן.
אז עדיין מוקדם.
אבל אם היא החליטה שהיא מתחתנת,
אז היא צריכה לדעת
שבבעלה החדש יש משהו יותר עליון ויותר חשוב ויותר נשגב
מהבעלה הראשון.
היא צריכה לדעת שיש בו אוצר.
אם כל מה שהוא שקט והוא חלש וכל זה,
יש בו משהו שאין בבעלה הראשון.
למשל, לבעלה הראשון
היא לא הייתה יכולה לספר דברים דקים שקרו לה בלב,
שאולי היה לה איזשהו מתח, פחד, קושי עם אחות שלה.
ואם היא הייתה אומרת את זה לבעלה הראשון,
אז היא אומרת, שטויות, אל תשימו לב, תעזבי לה, אנחנו לא, לא, לא.
והשני מבין אותה.
הוא יושב איתה, מבין אותה,
הוא אמפתי כלפיה.
יש בו משהו שלא היה בראשון.
אני ממקדקים של האישיות שלה, הראשון לא קלט,
והשני קולט.
וגם אם לא זה, אז משהו אחר.
אבל עצם העובדה שמשווים בין זה וזה,
זאת טעות גדולה. עצם העובדה שהיא משווה ביניהם, זאת טעות.
ובאמת ככה קשה מאוד להתחתן, כי נעליים הגדולות,
מי ייכנס שם?
כמו יהושע עכשיו צריך להיות במקום משה רבנו.
הטיפש הזה במקום משה.
ומה שצריך
לעשות ומה שהיא הייתה צריכה להגיד
זה שברור שבעלה הראשון היה מיוחד, משה היה, נגיד לבעלה הראשון משה והשני קראו לו יהושע,
שלמשה היה ודאי משהו עצום, גדול ומיוחד במינו, והיא אוהבת את זה עד היום. היא ממשיכה לאהוב את הנשמה הזאת, אבל
בנשמה של בעלה השני יש משהו יותר עליון ויותר גדול ממה שהיה בבעלה הראשון.
ועל זה אומר שפת אמת
וגם הרב צדוק מלובלין,
הם אומרים שבכל יהודי יש משהו שהוא יותר טוב מכל העולם כולו, מכל האנשים האחרים,
מכל עם ישראל.
יש בך משהו כזה שאין את זה בכל עם ישראל.
אתה הכי טוב מכולם במשהו, מבחינה מסוימת.
איזשהו אספקט, מבחינה,
באישיות שלך יותר אתה חייב, אתה צריך להגיד את זה לעצמך וגם אישה צריכה להגיד את זה לעצמה וגם לגבי בעלה השני.
יש בו משהו שהוא יותר טוב מכולם.
אומר את זה רב צדוק מלובלין, אצלכם זה מקור שש, א',
סליחה,
שש, מקור שש.
אבל באמת,
כל אחד מישראל הוא מוגדל
בדבר אחד על כל ישראל.
ודבר זה הוא בחינת מלך על כל ישראל.
וכל אחת יש לו דבר אחד שבזה הוא נכתר בכתר
על כל ישראל.
גם, נכון,
נכון.
אבל זה היה אותו דור.
תשים לב, כן,
זה אותם אנשים, ההבדל שם, הפרש של כמה ימים.
זה אותם אנשים.
אבל אתה צודק שהתפקיד שלו אחר כך היה לחלק את הארץ, לחבוש את הארץ, לחלק אותה וזה.
אבל אנחנו נראה שהיו ליהושע גם תכונות כאלה שלא היו למשה.
אבל אני עכשיו אומר באופן עקרוני,
לא ביחס למשה ויהושע.
כל אחד צריך לדעת שהוא יותר טוב מכולם.
ועל זה נאמר,
היה אדם לומר, בשבילי נברא עולם.
כל העולם הזה הוא בשבילך.
זה נשמע כאילו כמו גאווה, נכון?
אבל זאת אמת.
אדם צריך לדעת
שבעולם הזה הוא פה גיבור הראשי.
הוא.
הוא גם צריך לדעת שגם השני הוא יותר טוב מכולם.
אתה יותר טוב מכולם והוא יותר טוב מכולם והוא יותר טוב מכולם והם יותר טובים מכולם. נכון, כל אחד יותר טוב מכולם.
מתי זה גאווה?
זה כשאתה אומר אני יותר טוב מכולם ואחרים הם סוג ב'.
אבל אם אתה אומר לא, גם הם יותר טובים מכולם.
יש להם תכונה כזאת ויש תכונה כזאת ויש משהו B שלא היה אף פעם בכל ההיסטוריה של מין האנושי.
יש משהו.
אני עדיין, לפעמים אני לא יודע בעצמי מה יש בי
שלא היה אף פעם בהיסטוריה ולא יהיה בהיסטוריה אף פעם.
אני לא יודע, אבל אני יודע דבר אחד,
שיש בי משהו שלא היה ולא יהיה.
האינדיבידואליות המיוחדת שלך,
אין לזה תקדים ואין לזה החלפה, ואתה יוניקום,
אתה יוניק
בעם ישראל.
זה דבר שחייבים, שכל אחד צריך לדעת את זה,
ולכן גם לכל אחד יש תפקיד
בהיסטוריה ובחיים ובמציאות,
תפקיד כזה שאף אחד אחר לא יכול למדות את התפקיד הזה, רק הוא.
אומר לזה שפת אמת, מקור שש.
א',
כל אדם נברא על דבר מיוחד, שמה שאי אפשר
לאדם אחר לתקן,
רק הוא.
זה הסיפור.
האלמנה הזאת צריכה לחפש בבעלה השני במה הוא מיוחד במינו ולדעת לאהוב אותו,
ולהעריך אותו, ולכבד אותו ככה,
כמו שהוא,
אם תה פושר ואם צעיף בקיץ ומבקש לסגור חלון, כי יש כמו רוח פרצים.
והוא פקיד במשרד הפנים,
נכון?
והוא יודע לעשות משהו כזה שהראשון לא ידע.
לפעמים היא לא יודעת מה זה כזה הזה,
אבל היא צריכה ללמוד מכוונת
לנקודה הזאת, לחפש את זה, ולאהוב את זה, ולהתקשר לנקודה הזאת,
ולהגיד, לא, הוא בשבילי עכשיו קול עולמי,
בעלי השני,
הוא קול עולמי.
ויכול להיות שבעלי הראשון לא היה מוכן
לגדל חמישה ילדים של מישהו אחר.
הוא היה גבר, הוא היה משהו, מצוין, נכון.
אבל השני לקח על עצמו לגדל חמישה ילדים של מישהו אחר,
והוא מתמסר עליהם,
ומשכורת הדלה שלו, של משרד הפנים, הוא כולה מחלק את זה לילדים,
מוריד מעצמו.
אני לא יודע זה או זה או משהו אחר, אני לא יודע מה,
אני רק יודע שזה שהוא חי פה בעולם והיא הסכימה להתחתן איתו,
סימן שיש, שהיא באינטואיציה,
זיהתה אפשרות לגלות בו אותו ניצוץ אלוקי שאין כמוהו בעולם.
ולא רק זה מה שעכשיו אמרתי עד עכשיו,
דרך אגב, זה מה שהיה גם ליהושע בן נון.
חז"ל אומרים שמשה רבנו באמת היה גאון אדיר ואספקלריה מאיראן,
נביא עליון, חצי, כמו שאומרת הגמרא שם,
חצי איש האלוקים, חצי אדם, חצי אלוקים, וזה, ממש כל מיני, נכון.
אבל היה משהו אצל משה, תכונה מסוימת,
ליהושע הייתה תכונה מסוימת שהייתה יותר טובה ממה שהיה למשה. למשל, מה?
יהושע ידע להבין נפש האדם,
ומשה קראו לפחות ארבע פעמים בתורה שהוא כעס על אנשים בלי הצדקה באמת.
הוא כעס בטעות.
למשל, כשהוא כעס על בני אהרון.
אתם זוכרים, אחרי שנדב ואביהון נלקחו,
אז משה כעס על זה שהם לא אכלו את קורבן,
ראש חודש,
למרות שהם היו
אבלים אז אהרון אמר לו ומשה קיבל, אבל בהתחלה הוא כעס עליהם.
הוא כעס על בני ישראל בטעות
כשהיה שם סיפור עם בנות מדיין.
הם לא חטאו והוא כעס עליהם.
וגם סיפור עם בני גד ובני ראובן.
הוא האשים אותם שהם רוצים להפקיר את עם ישראל והם רצו רק להשקיע.
אז להשאיר שם את הצאן, ועוד ועוד ועוד, כן, ועוד ועוד אפשר להסביר,
לא עוד מקרים, אלא אפשר ועוד ועוד אפשר להסביר.
אפשר להגיד אחרת, אפשר להגיד ככה,
אבל יהושע הוא היה גאון בפסיכולוגיה,
ואנחנו רואים את זה דוגמה מאוד מאוד בולטת בסיפור עם אכאן.
אכאן, כזכור, הוא חטא בחרם,
ויצא בהורים ותומים,
יצא בעצם במין הגרלה כזו, כן, של מין אסור,
שיצא שזה,
שהחאן הוא זה שחטא.
ואם החאן לא היה מודה בזה,
לא היו עושים לו כלום, אי אפשר על פי זה להוציא בן אדם להורג.
ויהושע ידע להתחבר לנפש החאן,
ובאמת להבין אותו.
והוא אומר לו, בני,
הוא קורא לו,
יש לכם את זה?
הוא יושב, רגע.
לא, לא הבאתי לכם את זה.
אממה?
כן, נכון, תודה רבה.
ויאמר יהושע אל החאן, בני,
שים נא כבוד להשם אלוקי ישראל ותן לי תודה וכו', זאת אומרת, הוא רוצה שהוא יתוודה.
ואגד נא לי, מה עשית?
אז הוא קורא לו בני,
וחז"ל מסבירים שהוא באמת ככה מתייחס אליו,
כמו בן.
והח"ן קלט את זה שיהושע מתייחס אליו כמו בן, למרות שלא היו לו ילדים, כידוע.
והוא קלט את זה, זאת אומרת, לא היו עד שהוא התחתן עם אחיו אחר כך,
אבל באותו קטע, באותו זמן.
זה יכול, הוא גם ידע איך להתמודד עם כלב בן יפוניף, שנתן לו שם את חברון וזה, היה יהושע היה מאוד מאוחד
בלהבין נפש אדם, וכל ספר יהושע אין לו קונפליקט אחד עם אף אחד.
ואני חושב
שזה מה ש... עכשיו, עד כאן זה הכל, כל מה שדיברנו,
הכל זה מקורות של חז"ל.
עכשיו אני אגיד לכם, דעתי,
עניה פשוטה, פרטית שלי, שאין לזה מקור.
אבל אמרתי לכם בתחילת השיעור,
שלעניות דעתי, הקדוש ברוך הוא אמר לו,
ליהושע,
בנבואה על ערפלי תואר של הרב קוק.
למה?
כי בערפלי תואר של הרב קוק
אומר שם הרב,
שלא זו בלבד שלכל אחת יש יתרון על אדם אחר בעולם,
אלא גם אם לקחת עכשיו כל עם ישראל ביחד,
כולל כל חכמי ישראל,
כל הדורות, כל הגאונים וכל גדולי ישראל,
לשים אותם על קו אחד של האוזניים,
ואותך,
תמיד פה במכון מאיר,
לשים על קו שני של האוזניים,
אתה יותר טוב מכולם.
לא שאתה טוב יותר מכולם,
אלא אתה יותר טוב מכולם ביחד,
כל הדורות.
אלה שהיו ואלה שיהיו.
אתה יותר טוב מכולם.
למה זה לא גאווה? בגלל שאתה מבין שגם השני יותר טוב מכולם.
אבל זה מה שאומר פה הרב קוק, אצלכם זה ממקור 6 ב'.
אומר הרב, אני אמרתי פה, לכן ס"ה, טעיתי, זה נ"א.
אומר הרב קוק ככה:
יש באישיות הפרטית של כל יחיד עניין איכותי יותר נשגב ונעלה
ממה שיש בכלל כולו,
על ידי ערך הקיבוץ שלו.
והצד העליון הזה, האישי,
הוא המאיר ומחיה את הכלל כולו.
ולפי רוממות הערך של האישיות ולפי ריבועים של האישיים גדולי ערך,
הכלל מתעלה מאוד מאוד בערכו הכללי,
והעלייה הכללית היא שיהיה לגמרי מתאים אל הגודל האישי היותר שלם.
כלומר,
יש בך, לא ש... כמו שאמר
רב צדוק מלובלין, שאתה יותר טוב מכל אחד אחר,
אלא פה בואו נקרא את השוב,
שאני אראה לכם את ה...
יש באישיות הפרטית של כל יחיד עניין איכותי יותר ונשגב,
יותר נשגב ונעלה ממה שיש בכלל כולו,
כשכולם יהיו מקובצים ביחד,
על ידי הערך הקיבוץ שלו.
כלומר,
מה אמר לו הקדוש ברוך הוא כנראה בנבואה, לדעתי האישית?
אמר לו, אתה יותר טוב ממשה רבינו.
זה מה שהוא אמר לו.
משה מת,
זה מה שהוא אמר לו.
משה עבדי מת,
ואתה קום.
זו הייתה הנבואה.
וזה כנראה
אותו ניצוץ שנתן ליהושע אחר כך
לגלות את זה במשך כל מהלך חייו עד סוף ספר יהושע.
כשהוא אמר,
גם תשימו לב שבפסקה שם,
בפרק הראשון שנאמר חזק ואימץ,
אני לא זוכר בדיוק,
אני חושב שזה בסביבות חמש פעמים.
אם לא בפרק עצמו, אז גם בפסקה הקודמת שם.
הם אומרים, המשפט הזה חוזר כל הזמן, חזק ואימץ. מה זה חזק ואימץ? מה? תהיה גבר,
תהיה קשוח, חזק,
כן, חזק ואמץ.
לא.
חזק ואמץ
זה הבנה שהקדוש ברוך הוא כתוב,
סומך השם לכל הנופלים.
זה שסוכת דוד נופלת,
יש לה יתרון
על בניין בית המקדש,
על סוכה עומדת.
כי יש יתרון בזה שאתה נסמך על הקדוש ברוך הוא.
סומך השם
לכל הנופלים.
יש משהו בסוכה,
בחינה יותר עליונה מבית המקדש,
או במשכן יותר מבית המקדש.
כי בכל אחד מהם יש בחינה שונה אחרת של התגלות אלוקית.
לכן בית המקדש נקרא סוכת שלם, או סוכת דוד.
לכל אחת יש בחינה מסוימת.
אור השם מתגלה בעולם בכללות,
ויש ערך לחולשה.
לכן, לעניות דעתי,
שוב, זו רק דעתי האישית פרטית,
חז"ל אמרו,
מה שראינו את זה בהתחלה במסכת נדרים,
חז"ל אמרו,
שאילולא חטאו ישראל,
אלמלא לא חטאו ישראל, אז הקדוש ברוך הוא נותן
חמישה חומשי תורה,
שזה עוצמה, שזה תורה לכתחילה,
זה אידיאל.
ואחר כך ספר יהושע,
שמספר על חולשה,
מספר על כוח של חולשה, כוח חלש.
אתם יודעים, כמו שבאטום,
באטום יש שתי כוחות.
כוח חזק וכוח חלש.
אז זה מה ש...
זה הרכב, זה שילוב, הייתי אומר אפילו,
זה לא שילוב, זה מין
תרכובת,
כלומר, דבר שלישי
בין האידיאל,
כמו שמש וירח,
של יהושע הלבנה ומשה כמה.
המפגש ביניהם, חמה ולבנה, וכל שני הדברים הללו, ביחד הם יוצרים את האידיאל של התגלות אלוקית.
ולכן כל שאר הספרים הם התפרטות לדברים הללו. אבל אנחנו לא קלטנו את זה, אז היה צריך לפרט את זה. אבל לכתחילה, זה שתי כוחות הללו,
וזה מה שהשם אמר ליהושע,
משה עבדי מת ואתה קום.
המי רגע?
