בוקר טוב לכולם, בשורות טובות,
רישות ונחמות.
נקדיש את השיעור הזה כהרגלנו.
ארוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מדברו.
לחיזוק עם ישראל,
לתת גבורה גם קודם כל לראש הממשלה,
לשרים שלו, לחיילים שלנו, למפקדים שלנו,
לרפואת הפצועים. אפשר להגיד אמן.
אפשר להגיד אמן, כן, זה מה.
לא, אבל אצל ספרדים עונים אמן על כל אחד.
רק אשכנזים אומרים בזור.
אין לי מושג.
על כל פנים, רגע, חטופים גם, שנזכה בעזרת השם,
שהחטופים יחזרו בריאים ושלמים עד כמה שהדבר ניתן.
צריכים לדעת, אמרנו כמה פעמים, שאנחנו לומדים ומבררים את האמת,
כי כל החוסר יכולת לעשות דברים בתוקף וגבורה,
זה כאשר בפנים הדברים לא ברורים.
כשהדברים ברורים אז יש החלטיות,
אבל כשהדברים לא ברורים, כשלא יודעים אם החטופים זה יותר חשוב, הניצחון יותר חשוב, זה כל הזמן
מתערבב בתוך הראש גם של השרים שלנו, אבל זה לא רק השרים שלנו,
השרים שלנו זה בבועה של העם שנמצא באותו מקום. זה לא...
אתם ראיתם כשאנחנו הולכים למלחמה
על איראן, שכל העם, ברור לו שזה צריך לעשות את זה,
אז יש החלטיות.
וכשהעם
מבולבל ולא יודע מה יותר חשוב, החטופים או הניצחון,
אז הדברים לא עובדים כמו שצריך.
מתבחבשים כבר כמעט שנתיים.
הלימוד שלנו זה ברור האמת, מה נכון, מה לא נכון, והדברים האלה עוברים בצינורות תת-קרקעיים לכל האנשים.
אנחנו נשמה אחת, אנחנו עם אחד,
זה לא רק משהו, סיסמה.
אנחנו עם אחד, כלומר, הנשמות שלנו מחוברות.
וגם בן אדם שיושב באיזה חדר, כמו הגר"ש, היה לומד סגור, בחדר סגור,
כן, אז החידושים שהיה מתחדש לו בראש היו מתגלים גם אצל תלמידי חכמים אחרים. למה? כי אנחנו קשורים אחד בשני,
והחוזק שלנו מחזק גם את האחרים.
והחוזק שלהם גם מחזק אותנו.
זה ביחד.
כולנו, למה אשמים?
אבל למה אשמים? אשמים, רק המילה אשמים.
אנחנו כולנו אחראים על הבלבול הזה.
שמים זה מזמיה קשה.
טוב, אצלך לא.
אנחנו ממשיכים, בעזרת השם אנחנו לומדים את
נושא התפילה,
מתוך באמת רצון להבין את הערך של התפילה
ולהיות מחוברים יותר לתפילה,
כדי שהתפילות שלנו יהיו יותר אמיתיות, יותר טובות, וממילא גם ינהלו אותנו
בצורה הנכונה. התפילה זה לא סתם איזה משהו כזה, ענן כזה.
יש מאחורי התפילה יסודות
שלמים של הבנת הנפש היחידית והציבורית,
ואיך הדברים גם עובדים.
אז אנחנו, הכותרת היא אדם ירא שמיים,
אדם שהוא באמת ירא שמיים.
ירא שמיים הכוונה שהשמיים מנהלים אותו,
שהאמת מנהלת אותו, שהטוב מנהל אותו.
רצונו ממוקד,
במה רצונו ממוקד?
שרצון השם הטוב יתגשם במציאות.
אדם מרשמיים רוצה שהרצון האלוקי, שהעולם יהיה טוב, מוסרי, הגון,
ישר וכולי,
שזה לא יישאר רק בתור תיאוריה נחמדה לבית מדרש,
כן? אלא זה ירד וישתלשל לתוך המציאות בכל דרכי החיים.
גם במלחמה, מה שדיברנו קודם.
אבל בוודאי בבית,
בעבודה,
בנהיגה,
באכילה,
בכל תחומי החיים.
אז אומר הרב בפסקה ח'
בפרק ב',
אנחנו בפרק ב',
באורות התפילה,
אני קצת קיצרתי פה, אומר ככה, החזון העולמי היותר נשגב,
כלומר החזון, התמונה של עולם מתוקן,
יותר אידיאלי ויותר תהומי,
כלומר, גם גבוה מאוד וגם יורד עד לפרטי הפרטים של החיים,
הוא העולם בתור הצגה של רצון השם,
התגלות רצון אלוקים עליון קונה הכול.
כלומר, יש פה משל,
כן? כמו שיש סיפור, נכון? יש סיפור,
והבמאי צריך לקחת את הסיפור ולהפוך אותו להצגה,
שהצגה תהיה תואמת
עם הרעיון של הסיפור,
כן?
אז הסיפור שלנו זה הרצון האלוקי שהעולם יהיה מתוקן.
והעולם אמור להיות הצגה תואמת
לרצון האלוקי.
מה שנקרא, הארץ מתנהלת כמו השמיים,
או שמיים וארץ נשקו.
מה זה שמיים וארץ נשקו?
זה לא רק באופק אתה רואה שהשמיים וארץ מחוברים,
אלא שמיים וארץ נשקו זה שהארץ מתנהלת,
החיים הארציים מתנהלים בקופי,
עתק הדבק,
של הרצון האלוקי שהעולם יהיה טוב.
כמובן שזה יהיה בדיוק,
אז זו העבודה שלנו כל החיים.
לא הבנתי, עוד פעם.
זה מה שאנחנו רוצים, שזה יהיה עתק הדבק. אז רק השתמשתי בלשון של...
זה מדיניות של הקדוש ברוך הוא. נכון, נכון. אבל זה לא אומר שיש פה, המקום החיילי שלנו,
יהודית, כמו שהולך רוב, ושם זה אותו דבר, זה עניין של בית המקדש.
כמה זה מחובר בית המקדש?
אנחנו, אז אנחנו רוצים, אנחנו רוצים, לא אנחנו רוצים, הקדוש ברוך הוא רוצה,
בית המקדש הוא רק הפרוז'קטור,
המגדלור,
שמהיר לכל האנושות, לא רק לעם ישראל,
שאנחנו רוצים שכל החיים יהיו מחוברים לרצון האלוקי. גם מי שנמצא שם באיזשהו מקום,
דיברנו גם, גם אדם שסורך את הנעליים שלו,
או שנמצא בשירותים עם איזה יד הוא משתמש, שהכול יהיה מחובר בדיוק לרצון האלוקי,
לא רק בבית המקדש. בית המקדש הוא משפיע כדי שבכל דבר יהיה,
בכל דבר יהיה הרצון האלוקי הטוב והישר, שנמצא גם בשריחת הנעליים בצורה הנכונה, כי יש מאחורי השריחת הנעליים בצורה הנכונה, יש עומקים נפשיים מאוד גדולים, שאדם מתחיל ברגל ימין.
כן, וקושר בשמאל, צריך להבין מה זה קושר שמאל, אבל זה לא הנושא שלנו כרגע.
אז הכל.
כן, לא, קושר בשמאל קודם, לא, לא, נועל בימין וקושר בשמאל. נועל בימין?
לא, בוא נעלה.
מי צריך להגיד ימין?
אה, למדתם את זה ביום ראשון?
בסדר.
רב שמעון, רב שמעון,
רב שמעון, עכשיו אנחנו לא נלמד את הסוגיה הזאת, רב שמעון.
רב שמעון,
רב שמעון,
בואו נעצור את זה, נשים בצד, אחר כך, אחרי השיעור או בערב, תפתח ספר שולחן ערוך, תבדוק. תבדוק, בסדר, בסדר.
על כל פנים,
בין כך ובין כך, יש בזה סודות גדולים, בסדר?
זה אסון המוסופים, אחד שניצל, ניגע לאסון. נכון, נכון.
כן.
טוב, עכשיו, זה לא, עזוב עכשיו, יוסף חיים, עזוב.
בקיצור,
עכשיו, יש פה משהו יותר עמוק.
זה לא שאנחנו רוצים שהארץ תתנהג כמו השמיים,
שהחיים הארציים יהיו מנוהלים על פי הרעיונות האלוקים של טוב ומוסר.
יש פה משהו יותר עמוק שדיברנו עליו הרבה פעמים,
זה בעצם על ידי ההתנהגות שלנו אנחנו חושפים שהארץ באמת היא קופי של השמיים,
רק שזה מעוכב,
זה מעוכב.
אנחנו לא הולכים להמציא משהו חדש, אנחנו לא מנסים להתנהג כמו השמיים,
אבל הארץ היא לא כמו השמיים.
הארץ מוכשרת להתנהג כמו השמיים, אנחנו צריכים לחשוף את זה.
הפורים במציאות, הוא לא רוצה להשאיר את כל זה.
בסדר, אתה נכנס משהו להרבה יותר המון. אנחנו מדברים עכשיו על משהו יותר פשוט.
ברמה האמיתית,
כל מה שקורה בדיעבד זה רצון השם,
כן? אתה יודע איפה אנחנו, הדבר הכי חריף,
הכי חריף?
בפורים.
דיברנו על זה שיעור שעבר, בפורים.
שאתה אומר, אתה לא יודע להגיד ברוך המן או ברוך מרדכי,
ברוך היטלר או ברוך הרצל.
אתה מתבלבל, כן?
ברוך סינואר או ברוך בי, אתה מתבלבל.
בדיעבד הכל אלוקי, בסדר?
אבל אנחנו מצווים שאנחנו באופן, בבחירה החופשית שלנו, ננהל את החיים שלנו בצורה נכונה. וכשאנחנו לא מנהלים בצורה נכונה,
אז באים כאלה ומחזירים את הספינה לדרך שלנו, בסדר? אבל אנחנו עכשיו מדברים על זה שאנחנו רוצים באופן בחירתנו החופשית,
שכל אחד באופן אישי, וגם מבחינה לאומית, ובסופו של דבר גם מבחינה כלל אנושית,
שאנחנו,
שהעולם יהיה הצגה מדויקת של הרצון האלוקי.
עכשיו, הדבר הזה נבנה בתפילה, הנושא שלנו נבנה בתפילה, כמו שדיברנו, כשאתה מתפלל, אתה מתחבר לרצון האלוקי,
ומזכיר לעצמך שלוש פעמים ביום, שלא תשכח, כי אחרי שתי דקות כשאתה יוצא מהתפילה,
עם כל הרצון הטוב שלך שיהיה בריאות, ויהיה פרנסה לאנשים,
ויש משפט צדק,
שיהיה משפט צדק, וזה,
אחרי חמש דקות מישהו אומר לך טלפון, תשמע, נשבר משהו, תבוא לתקן, וזה, אתה,
הכל נשכח. אז אנחנו
כל כמה שעות מתחברים חזרה לרצון הזה,
שגם כשאנחנו מתקנים ההוא עם הטלפון, מתייחסים אליו בסבלנות,
מתקנים מה שצריך לתקן ולא מתקנים מה שלא צריך לתקן.
זה לא רק להיות כזה פראייר תורן, כן?
אז בתפילה אנחנו מתקשרים כל הזמן,
נטענים עוד פעם ברצון הטוב הזה שיהיה טוב בעולם, שיהיה משפט צדק, שלא יהיה רשעה,
וכולי וכולי. בסדר?
בתפילה אנחנו בעצם מבקשים שהחזון הזה יתמלא.
כשאני מבקש שהחזון הזה יתמלא,
זה לא רק שאני מבקש ממנו.
ברגע שאני רוצה שהחזון הזה יתמלא,
אז בכל הצמתים שאני נמצא אני בוחר, כלומר זה מנהל אותי, אותי זה מנהל.
חוץ מזה,
למה זה מנהל אותי?
כי באמת זה הקדוש ברוך הוא רוצה, אם אני רוצה דברים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה, אז זה לא יוצא.
דיברנו על דוגמא, אם ביצה היא לא הופכת לחביתה על המחבת, אתה יכול לזרוק שם מיליון ביצים, לא יהיה לך חביתה.
כלומר, יש תכונה פיזיקלית, ביולוגית, לא יודע מה שביצה שאתה מקשקש אותה הופכת לחביתה.
אז אותו דבר, כיוון שיש רעיון אלוקי שהקדוש ברוך הוא רוצה שהעולם יהיה צדק,
אז אני יכול לפעול לכיוון הזה, אבל אם הוא לא היה רוצה שיהיה צדק,
כי אני יכול לטחון,
אתה יכול לטחון, להביא גם שק של פיסטוקים וזה לא יצא.
אתה מבסוט על הפיסטוקים.
אם אני מזכיר פיסטוקים,
נגיד לך סוד.
כל אדם מדבר מנייף, שסימן שאני אוהב פיסטוקים.
זה מה שאני עושה, כשאני צריך להעביר את הזמן.
כדי להפגיע עליו, זה החיים.
זה החיים. כשיש קליפה קשה בחוץ, צריך לפצח, כן.
נכון, נכון, נכון. זה בדרשה לט"ו בשבט.
כן.
פסקה י"ד,
דלגים.
מיעוט האמונה בתפילה,
זה כאילו סוג של כותרת.
הרבה פעמים אדם עומד בתפילה,
תת-הלל, כתוב שצריך להתפלל,
אבל הוא לא מאמין בתפילה. בפנים, בעומק, הוא לא מאמין בתפילה.
אז בסדר, אז הוא צריך להתפלל,
אבל הוא לא מאמין בתפילה.
מה קורה בנאדם שעומד בתפילה?
הוא בעצם לא מאמין בתפילה, אבל הוא רגיל,
הוא לא יודע.
אנשים רגילים לא מאמינים בתפילה, זה פעם, פעמיים, שלוש, עשר, עשרים.
אחר כך הם לא באים לתפילה יותר.
כשקטנים, ההורים מכריחים אותם, ואחר כך, כשהם עצמאים, אז הם
פורשים כי חבל על הזמן.
אבל פה מדובר על מיעוט אמונה בתפילה, לא כמו שאני תיארתי עכשיו,
זה אולי יהיה בט"ו, אלא מיעוט האמונה בתפילתו
הבא לא מפני חוסר אמונה בהשגחה האלוקית חס ושלום,
אלא מפני דיכאות ליבו מרוב עוונותיו
ועוצם שברון רוחו בתשובתו.
זאת אומרת, מדובר פה על אדם שהוא בא לתפילה
ויושב לו על הכתפיים או על הגב כל מה שעשה אתמול בלילה,
שזה לא תואם
את מה שהוא עצמו כואב לו על מה שהוא עשה. והוא אומר, מה, אני עכשיו עם כל מה שעשיתי אתמול בלילה, עכשיו אני עומד לפני ריבונו של עולם, איזה צורה יש לזה?
זאת אומרת, הוא לא מאמין,
הוא מאמין בתפילה, הוא מבין מה זה תפילה.
הוא מבין שתפילה זה דבר חשוב, הוא מבין שהתפילה עובדת, הוא מבין את זה.
אבל הוא מתבייש מעצמו, הוא כואב לו הלב,
לא כואב לו הלב, אלא, מה, הקדוש ברוך הוא עכשיו ישמע אותי אחרי מה שהיה אתמול?
אה?
לא, זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה הבחנה דקה במה הוא לא מאמין.
זה נכון מה שאתה אומר.
הוא כרגע,
אני מדבר, הוא מאמין באופן כללי לא במה שאתה אמרת בהשיבנו, הוא מאמין באופן כללי על הכוח של התפילה, אבל הוא מתבייש לבוא עם כל השק שיש לו על הגב, הוא מתבייש לבוא.
הוא מתבייש לבוא,
הוא לא מאמין שהקדוש ברוך הוא ישמע אותו.
הוא לא מאמין שהקדוש ברוך הוא ישמע אותו
על השק שיש לו על הגב שלו, בסדר?
אמרנו כמה פעמים,
זו פסקה מאורות התשובה. מאורות התשובה,
כל פסקה יש שם ככה:
יש פציינט עם בעיה,
שצריך להבחין מה הבעיה,
זאת אומרת, יש פציינט עם בעיה, יש דיאגנוזה ויש פתרון.
אז אנחנו מדברים על מצב כזה שבן אדם עכשיו עומד בתפילה,
מאמין בתפילה, רק שהוא לא מאמין שהקדוש ברוך הוא עכשיו ישמע את תפילתו בגלל השק שיושב לו על הכתפיים עכשיו.
בסדר?
זה המקרה,
כן?
אלא מפני דיכאות ליבו מרוב עוונותיו
ועוצם שברון רוחו מיואש מעצמו
ומוייש מהתשובה.
אז נכון שלא צריך להתאייש מהתשובה, אתה צודק, אבל זה המצב שלו כרגע.
הוא לא אחוז במקום הזה שתמיד שערי תשובה פתוחים,
הוא לא שם.
הוא עכשיו בדיכאון מעצמו, בסדר?
אז זה מקומות שאנחנו נמצאים בהם, אתה כאילו עכשיו מתפלסף איתי, אבל זה מקומות שנמצאים לפעמים, נכון?
כולנו נמצאים במקומות כאלה מדי פעם, נכון?
יפה.
אומר הרב,
סופה שתתהפך לאמונה עליונה ואדירה בימין השם רוממה, שתעשה נפלאות גדולות,
בעזרת השם יתברך המדריך ענבים במשפט
ומלמד ענבים דרכו. כלומר, השיוורון לב הזה
הוא שיוורון לב
שהוא חיובי, יש לו נקודה מאוד חיובית, שיש בו הרבה ענווה.
שבן אדם בעצם הוא נמצא בתשובה, הוא רק לא יודע שהוא נמצא בתשובה.
השיוורון הזה זה תשובה.
השיוורון הזה אומר שאני מצטער מאוד על המקום שאני נמצא שם ואני רוצה
חבל הצלה ואני לא יודע מה לעשות.
כן, זו ענווה גדולה.
והקדוש ברוך הוא מדריך ענבים במשפט. הקדוש ברוך הוא שולח לאנשים האלה
שהם רוצים תיקון, הוא שולח להם חבלים,
או יותר נכון סולמות.
שולח להם, שולח להם.
קודם כל, הסולם הראשי זה שבפנים זה מתהפך.
זה מתהפך, כי כאדם שהוא עניו,
אז מבפנים נפתחים מעיינות חוכמה, מעיינות שמרפאים אותו,
נותנים לו כיוונים.
כן, מרפאות, שולחים לו כיווני הצלה.
כי הפנים-פנים שלנו זה אלוקי.
הנשמה הטהורה היא בן אדם,
והרגע שהוא ענה והוא פותח את עצמו לתוך הנשמה הטהורה ששולחת לו עצות טובות.
או, כמו שדיברנו כמה פעמים,
לפעמים
פוגש איזה חבר
שמספר לו איזה סיפור, ההוא מספר לו איזה סיפור,
משהו שקרה לו עם אמא שלו.
אבל מה שהוא קרה עם אמא שלו,
בשבילו זה תשובה למה שהוא מחפש.
הקדוש ברוך הוא הפגיש אותו.
או שאתה קורא איזה ספר, הוא נכנס לאיזה שיעור שזה בדיוק מה שאתה מתלבט,
בדיוק הרב מדבר על הנקודה הזאת.
ככה הקדוש ברוך הוא שולח כל מיני מסרים או מלחמה שזה חריף יותר או איזה מודעה או איזה, לא יודע.
הקדוש ברוך הוא שולח מדריך, הוא שולח הדרכות
בכל מיני כיוונים, לא חסר לו שליחים,
איך האדם הזה שכואב לו
הוא שבור, הוא שבור כי הוא רוצה להיות אדם טוב,
הוא מסתכל על עצמו במראה והוא רואה שהוא אדם לא טוב,
כן?
הקדוש ברוך הוא אוהב ענבים, והוא שולח להם תרופות,
שולח להם כיוונים,
שולח להם הדרכות.
השיבורים שלו,
זה מזמין לכל מיני אנשים, פערות שבהם. כן.
הוא שולח להם, כן, עם כל מיני פערים.
סיבומים.
כן, כן, כן, נכון.
אבל זה, אתה מדבר על הרב אליהו, שיכול להיות שהיה לו מודעות מי יושב לפניו.
אבל גם אדם שאין לו מודעות בדיוק מי יושב לפניו,
אבל הוא נותן שיעורים, הוא נותן שיעור באורחות התפילה.
ויושב איזה אדם בתוך השיעור שמתלבט באיזה דבר, והקדוש ברוך הוא שלח,
נניח,
את המלמד
למסור לו את המסר הזה, אפילו שהוא לא יודע בכלל שהוא מסר לו את המסר הזה.
הרב אליהו יכול להיות שזה היה ממודע, אתה מבין? הוא היה רואה את האנשים, את הפרצופים, יודע מה הבעיה של זה, מה הבעיה של זה, אז הוא שולח לו רמזים.
טוב,
טוב, אז זה נקודה אחת.
נקודה שנייה. נקודה שלישית,
זה גם כן דבר דומה,
כאב לב הבא על ידי תפילה,
כשאין עמה אור תורה,
שהמחשבה תוהה מה בצע בהשתבכות הנפש בצער הרוחני ההוא.
וכי יש שינוי רצון למעלה?
איזה תועלת יש בתפילה?
זה מה שאמר יוסף חיים. זה מצב יותר חמור, נקרא לזה.
זה אדם שבכלל לא מאמין בתפילה.
מה זאת אומרת לא מאמין בתפילה?
הוא אומר, מה,
הקדוש ברוך הוא ישנה את דעתו בשביל פירור כזה, יבחוש בן שלולית כזה, שעכשיו צועק אליו?
אין שינוי אצל השם. אצל השם אין שינוי. מה, הוא לא יודע מה טוב, מה לא טוב, מה, אתה חושב שאתה יכול לשנות את הרצון של השם?
כלומר, זה בעצם חוסר אמונה כמעט טוטאלי בכלל בתפילה.
כי כל התפילה בנויה על זה שהקדוש ברוך הוא משנה את דעתו, לא במובן שאני הסברתי קודם, אלא המציאות משתנה, הוא לא משתנה.
אבל המציאות משתנה בהתאם לפתחים שהוא פותח.
ואף שמאמין שלמרות כל הקושיות,
כך הוא הדבר, כלומר צריך להתפלל, מבין, לא מבין, צריך להתפלל.
כן? והתפילה מועלת.
לא מפני כך יחדל הלב בכאבו.
כלומר, הלב כואב,
זה בעצם כמו שאנחנו עושים משהו שאנחנו לא שלמים איתו.
אנחנו לא מבינים אותו,
יש איזה פער בין מה שאנחנו עושים למה שאנחנו מבינים בפנים,
אז כואב הלב.
זה לא יעזור כאילו, זה לא יעזור.
אבל אף על פי שהבן אדם הזה מתפלל,
כי הוא יודע באופן כללי, ידוע שצריכים להתפלל, והתפילה עוזרת, אבל הוא לא באמת שלם עם זה, הוא לא מאמין בזה, הוא יודע שזה כך, אבל הוא לא מאמין,
הוא לא יודע איך זה עובד,
הפסק הזה, הוא לא, הוא,
בסוג כזה של דו-קוטביות כזאת בתוך התפילה,
כן? אז
למרות שהוא מבין שצריך להתפלל, וזה נכון להתפלל, והוא חייב ללכת לתפילה וזה, אבל הספק הזה, הקטן הזה, שמקננו,
הוא ממשיך לכאוב לו שם בפנים בלב, וזה כמו תולעת, זה כמו רעל שממיס את כל היראת שמיים שלך ואת כל היחס שלך לריבונו של עולם.
עכשיו, כל זה כשאין אור של תורה. כלומר, כשאדם הוא לא מואר
באור של תורה, שהוא לא מואר בהדרכה האלוקית,
שאף אחד לא הסביר לו
את
המנגנון הנפשי שהתפילה עושה לבן אדם ומתקנת.
אבל כשאדם לומד, וזה מה שהרב קוק ינסה פה להסביר לנו
בכמה מילים,
כשהוא לומד את הדברים והוא מואר באור של אמת,
אז הוא מבין את המנגנון ואין לו את הספקות ואין לו את הכאב לב, והתפילה שלו תפילה שלמה.
צריך להבין איך התפילה עובדת, וזה בעצם,
זה לא רק בפסקה הזאת, אבל כל מה שאנחנו נלמד פה באור התפילה זה באמת להתחבר לתפילה, להבין מה התפילה הזאת מבחינה נפשית,
איך היא עובדת, איך היא משנה,
איך היא משנה את האדם,
איך היא משנה את המציאות,
איך היא משנה את המציאות לטובה.
זה בעצם הנושא שלנו.
כן.
אז בואו נראה מה הרב עונה פה.
אבל אם תורת אמת, כלומר, כאשר מתבהר הדברים,
חודרת הבינה על דבר הערך הגדול של הופעת הרצון ברום גודלו,
בהבלטתו והוצאתו מן הכוח אל הפועל.
כלומר, כשאתה מסתכל על דברים בבינה, בשכל,
אתה מתחיל להבין כמה שהרצון של בן אדם,
הרצון החיובי של בן אדם, הרצון הגדול של בן אדם לדברים גדולים,
אתה מתחיל להבין איך זה משפיע.
היום, למשל, כל ה-coaching עובד על זה.
coaching, כאילו, אימון. יש כזה...
coaching זה כזה, איזה סוג של טיפול כזה, של... שאנשים שרוצים להשיג, שהם רוצים,
הם תקועים, הם...
אה, coacher. כן, coacher, כן.
זה בנוי על הדבר הזה,
שככל שאתה מנכיח את הרצון
בחיים שלך ומפרט אותו לפרטי פרטים,
אז אתה רץ לשם, הרב קוקו קודם, אתה חותר למקום הזה.
אתה נשאב לשם, כן.
אבל זה לא מספיק.
זה צריך להיות רצון טוב,
וזה רצון, הרצון הזה תהיה מחובר לריבונו של עולם, כי לעשות שינויים,
הרבה אנשים מנסים לעשות שינויים בלי
הגזירה של ריבונו של עולם שמחיה את החיים,
זה לא עובד.
זה לא עובד. זה נחמד מאוד, זה עושה טוב, אבל זה נמס.
פעם שמעתי מ... אני קצת משנה, סיפרתי לכם את זה, אבל
מישהו שמתעסק למשל באימון לענייני דיאטות,
זה לא עובד בסוף.
זה לא עובד.
רוב האנשים שעברו את הקורסים האלה וזה,
אחרי תקופה הם שמנים פי שתיים מה שהיו לפני כן גם.
זה לא עובד.
אבל כשזה קשור לרצון השם,
זה עובד, כי רצון השם הוא זה שמאפשר לבן אדם לעשות שינוי.
לבן אדם קשה לעשות שינוי.
רק רצון השם שמפעיל את העולם כל הזמן ואת כל אחד אחד מאיתנו,
כשאתה מתחבר לרצון השם אשר קידשנו את אותיו וציוונו למשל,
או מלך העולם,
אז השינויים שאתה פותח פתח להם על ידי הרצון שלך,
כן, הרצון שלך שהוא רצון אלוקי,
אז הדברים משתנים.
אם לא,
זה לא עובד. יש כל מיני ספרים שמנותקים מריבונו של עולם,
איך לקנות חברים ואיך להיות נחמד.
זה לא עובד, שום דבר לא עובד. זה לא נכון.
סתם, אם אתה אדם שלא טוב לך בפנים,
אתה לא יכול להיות נחמד לאנשים, זה זיוף.
זה כולם מרגישים את הזיוף.
אתה מרגיש שאתה הולך לאיזה מקום,
לא יודע מה, לאיזה חנות, אתה רוצה לקנות משהו, איך שהמוכר,
וואו, בשבילך.
עד שהוא מרגיש,
עד שהוא מרגיש, כן, שאתה לא בפוטנציאל לקנות,
הוא כבר לא איתך.
הוא לא איתך, הוא כבר עם הקליינט ההוא.
מייד זה ככה, כן?
זה לא עובד. צריך להיות אדם טוב שרוצה טוב.
בשביל להיות אדם שרוצה טוב,
מי שלא מאמין שהעולם הוא טוב, ומי שמנהל את העולם הוא טוב, והכול לטובה,
הוא לא מלא בטוב הזה.
זה משחק,
וזה לא עובד.
אני אומר קצת דברים קיצוניים, כי בסופו של דבר אנחנו אנשים, אנחנו צלם אלוקים,
ואנחנו כן, יש לנו גרגירים טובים, לא גרגירים, יש לנו טוב, רק שאנחנו לא מחוברים אליו.
לכן צריך להתחבר נכון לטוב הזה,
ואז זה שופע החוצה.
אז מה שהוא אומר פה,
ברגע שאנחנו מבינים את הרצון,
הרצון הטוב,
כן, הרצון ברום גודלו, הרצון הטוב, לעשות טוב בכל מיני תחומים,
בהבלטתו, זאת אומרת להנכיח אותו, לשים אותו במרכז.
בדרך כלל המרכז שלנו זה
כסף, כבוד, תאוות, כל מיני דברים.
אבל להבליט את זה שהרצון הטוב יהיה מרכז החיים שלנו,
שמנהל, דיברנו על זה מיליון פעם רע.
והוצאתו מן הכוח אל הפועל, שזה לא יישאר גנוז הרצון הטוב,
אלא הוא גם יופיע בכל דבר שאתה עושה.
גם כשאתה הולך לצבא ואתה הורג מחבלים,
זה רצון טוב שרוצה לחסל את הרוע בעולם.
וגם כשאתה מתפרנס, וגם כשאתה נוהג,
וגם כשאתה מדבר עם אשתך, הכל.
ולפי המידע שאדם מלא יותר אור קודש, ככל שאתה יותר מלא באור קודש, כלומר, ברצון הטוב הזה,
זה מנהל אותך ומשפיע לך על כל החיים,
ומתקן גם את החיים מסביב, כי כל אחד עושה את התיקון שלו.
בלבד מה שהוא משפיע על אחרים,
כן, עושה את התיקון שלו. אם כל אחד עושה את התיקון שלו, אז יש עולם טוב.
התיקון הוא פשוט מאוד.
אם נהיה אנשים טובים, יהיה עולם טוב. אם נהיה אנשים רעים, יהיה עולם רע.
זה פשוט מאוד.
אבל איך אתה אדם טוב,
זה בעיה קשה, זה לא פשוט.
איך לחשוף את הטוב לב שנמצא בפנים ולנהל את החיים החומרים עם הטוב לב הזה,
זה עבודה.
העבודה הזאת נעשית בתוך התפילה.
ברור, ברור, ברור. אבל גם אם הסביבה מקולקלת
ואתה לקוד בסביבה הזאת,
אתה לקוד, אתה לקוד. כלומר, ההלכה אומרת שתלך תגור במקום,
אבל לא בסביבות כאלה, אבל אתה צריך להמשיך לעשות טוב במסגרת שאתה יכול.
עכשיו, לעשות טוב זה גם לפעמים להילחם עם הרוע.
כלומר, כשאתה, למשל, איזה גבלן שאתה מוותר לו,
אז הוא אחר כך ישקר גם לאנשים אחרים.
כן?
לא רק לא להיות פראייר, זה אמרתי קודם, אבל
בכל מקום יש מה לעשות טוב.
גם הבחירה לפעמים בין רע לגרוע,
בהנחה שגרוע זה יותר רע מרע,
כשאתה בוחר, סליחה, ברע ולא בגרוע,
אתה עושה את הטוב.
כי ברוב החיים זה לא הבחירה בין טוב לרע,
זה בחירה,
אבל כשאתה בוחר באפור ולא בשחור,
אתה עושה טוב.
כי אין לך את הלבן.
בסדר? זו נקודה שלא כל כך מבינים אותה,
כן?
שרצון עצמו הוא יותר טהור ואידיאלי, ככה יותר קשור הוא רצונו בעומק גדול של הישות הוועדתית. ככל שהרצון שלך,
אתה מחובר יותר לרצון שלך,
על הרצון הטוב שלך, אתה מחובר יותר לרצון האלוקי שמנהל את העולם בכל רגע ורגע.
אתה מתחבר לרצון הזה, כמו שאמרנו כמה פעמים,
אתה פותח את השיבר.
הרצון האלוקי שיהיה טוב הוא כל הזמן קיים.
יש חסימות.
כשאתה מתפלל, כשאתה רוצה טוב,
אתה פותח את השיבר.
זה עובר דרכך.
אתה מוסיף טוב בעולם.
עזוב את האחרים,
זו בעיה שלהם.
אתה את שלך צריך לעשות.
וכן רצונו פועל באמת במערכות ההוויה, וזאת היא פליאה,
יצירה, פשוט הזמן שלנו נגמר,
אז אני אסביר את זה במילים שלנו.
התפיסה הזאת, שאני חושב שאנחנו בכלל לא נמצאים בה,
הפילוסופית הזאת, שאם הקדוש ברוך הוא נצחי ויציב, אין אצלו שינוי,
אז איך אני יכול לשנות אותו? זו שאלת השאלות,
שמי שמתפלסף ונכנס לעומק ההבנה, אם הקדוש ברוך הוא, הרצון שלו קבוע, אז איך אתה יכול לשנות אותו?
כן.
אז הרב מסביר פה גם שאצלנו לא יכול להיות שמצד אחד אין שינוי ומצד שני אפשר לשנות.
זה בשכל שלנו.
אבל אצל הקדוש ברוך הוא
יכול גם להיות יציב, גם יציב וגם לשנות.
אין בעיה אצל הקדוש ברוך הוא, זה רק בשכל שלנו, בהבנה שלנו,
בשפה שלנו זה לא זה, אבל יש עולמות אחרים שזה כן הולך ביחד,
שאש ומים כן הולכים ביחד, אצלו זה הולך ביחד הכל,
כן?
וגם אפשר עוד פירוש אחד להסביר,
שהוא לא משתנה, אבל ההופעה שלו,
כלומר הרצון הטוב של הקדוש ברוך הוא הוא מוחלט, לא זז מילימטר,
כן?
אבל ההופעה בשטח, איך הרצון הזה מתנהל, זה משתנה בהתאם לברואים.
אם הברואים הולכים בדרך ישרה,
כן?
אז אין צריך לעשות שינויים בהיסטוריה.
ואם הם הולכים בדרך עקומה,
אז צריך להעלות את איראן ואת ביידן ואת סינואר וזה, כדי לעשות סדרת חינוך.
זה כמו אבא.
אבא רוצה שילד שלו יהיה לטוב,
שיעשה דברים טובים.
אם הילד הולך בדרך טובה,
אבל אם הילד הולך בדרך לא טובה,
אז הוא מוביל אותו לדרך הטובה
בכל מיני שיטות.
חינוכיות למיניהם.
בסדר?
אז י"ז לא הספקנו,
זו הפסקה האחרונה של הפרק הזה.
לא הספקנו, נשאל אתכם
בדקות הספורות שנשאר.
דיברנו פה חצי שעה.
35 דקות, זה מה שנשאר לנו. כן, זה מה שנשאר לנו.
היה בעיה עם הדפים, עכשיו יש שיעור של הרב רן למעלה.
כן. אז אני שואל אתכם, ממה אתם יוצאים? מי שרוצה לשתף,
עם מה אתם יוצאים ממה שלמדנו, מה אנחנו עושים בחיים ממה שלמדנו.
מוזמנים לשתף, לא חייבים לשתף.
אני שואל, כמו שאמרתי כמה פעמים, כי אנחנו לומדים לא בשביל להיות חכמים,
לומדים בשביל להיות אנשים טובים.
זו שאלה, מה אני לוקח ממה שלמד בשביל להיות אדם יותר טוב?
איש טוב.
יפה. אם אתה יוצא מזה שאתה איש טוב,
היה שווה לפה לבוא מעפרה
למכון מאיר,
היה שווה.
היה שווה.
גם אתה ישן, אתה ישן שנת צהריים
כן
זה, זה, אני מבין מה שאתה אומר.
זה, יש, למילה אשם יש כמה בחינות.
אתה כשאתה מדבר על המילה אשם,
אתה מדבר על זה שאתה לוקח אחריות, זה בסדר גמור.
אבל היום, היום, אני דווקא מדבר על היום, המילה אשם הרבה פעמים היא מילה שבאה ממקום,
מקום נפשי, נפשי, כן, בדיוק, נפשי, שגורם לבן אדם להתייאש מעצמו.
זה ההערה שלי.
אם אתה לוקח אשם במובן הזה שאני אחראי על זה,
מה אני טעיתי, זה בסדר גמור.
כי למשל, כשאנחנו אומרים, אשמנו, בגדנו,
גם האחים שאמרו, אשמים אנחנו,
זה במובן הזה שאנחנו אחראים על מה שקרה, זה לא קרה סתם.
כשאנחנו אומרים, אשמנו, בגדנו, המילה אשמנו,
תראה, המפרשים אומרים שאנחנו
שוממנו את נפשנו על ידי עבירותינו.
זה לא משהו ספציפי, זו מילה כללית,
רק כך שהיא מתפרקת.
טוב,
טוב, ברוכים תהיו, בשורות טובות, ישועות ונחמות.
ברוכים תהיו, בשורות טובות, ישועות ונחמות.
