כאן אנחנו ממשיכים בשמירת הלשון.
כותב החפץ חיים: "דא דאיסור סיפור לשון רע הוא אפילו על עם הארץ,
כי גם הוא בכלל עם ה' וצבאותיו
שהוא הוציאה ממצרים".
אז מה אם הוא עם הארץ?
הוא שייך לעם ישראל.
בכלל, בדור שלנו, לספר לשון רע בכלל אסור, אבל
הדור שלנו, אלה שהתרחקו קצת מהיהדות,
ולצערי הרב, זה רוב העם.
אם נאמר יש 15 מיליון יהודים,
כמה מהם דתיים?
כמה מהם שומרי שבת?
לצערנו הרב, מעט מאוד.
רוב העם הוא רחוק מאוד.
אז אתה מדבר על יהודי שהוא רחוק,
לשון הרע,
למרות שהוא רחוק מתורה,
אתה פוגע בעם ישראל?
שאלו אותי למה.
כל יהודי זה חלק מעם ישראל כולו.
שאלו אותי איך אני יודע.
אני יודע.
במלחמת, המלחמה האחרונה שהייתה ביום כיפור, ביום שמחת תורה,
היו שם יהודים, דתיים ולא דתיים וכאלה ואחרים, זה לא משנה.
הוא יהודי.
הוא יהודי, הוא חלק מעם ישראל.
אז אסור לו לדבר על אף אחד לשון רע, על כל יהודי לא לדבר, למרות שהוא לא בדיוק בהשקפה שלך, או בזרם שלך, או משהו כזה.
כל שכן אם הוא תלמיד חכם,
בוודאי המספר לשון הרע עליו עוונו גדול הרבה יותר מסתם יהודי שמספרים עליו לשון הרע.
ואמרו חז"ל,
כל המספר אחר מיטתו של תלמיד חכם נופל בגיהנום, זה לא נעים.
וכמה פעמים נכנס ידי ובכלל מבזה תלמיד חכם?
וידוע גודל הנפשו של המבזה תלמיד חכם,
כן?
ודבר השם בזה וכו',
תכרת הנפש ההיא וכו'.
בקיצור, אסור לדבר על שאלה לאף אחד.
התלמיד חכם על אחת כמה וכמה, הוא גם מעריך,
כי קוצר הזמן, אני לא אאריך כמה הדבר החמור שמספרים על בן תורה,
על תלמיד חכם, למרות שהוא לא בדיוק בדעה שלך ובזרם שלך או משהו כזה, אסור לספר לשון הרע.
בסדר?
נראה אתכם.
יש לי בקשה.
יש שם יהודי יקר שהוא מכבד את אבא שלו,
ואני מעריץ אותו, מעריך אותו מאוד.
כל שנה
כל שנה,
כל כמה שנים, סיידמן,
עשרים שנה,
עשרים שנה הוא בא לכאן,
מבקש,
אני רוצה מניין לעלות לקבר של אבא שלי
בהר המנוחות.
בדרך כלל לי יש, נכון?
אולי חוץ מהקורונה,
זו זכות גדולה.
איזה כתוב מכבד את ההורים בחייו,
אבל גם במותו.
אחד הדברים זה להגיד קדיש על ביום הזיכרון.
אז אם יש תלמידים שיכולים בשעה שתיים ורבע,
בשתיים ורבע היא תהיה כאן הסעה לבטח קברות בהר המנוחות.
אז תעשו מצווה גדולה.
בבקשה.
ההסעה תיחכה בכניסה למכון.
כל טוב.
