עומדים מהר"ל,
גבורות השם.
גבורות השם, באמת עכשיו נמצאים בתקופה של גבורות השם,
בתקופה הזאת, ברוך השם.
אומנם פה המהר"ל מדבר על זה, על יציאת מצרים בספר הזה,
על גלות מצרים ויציאת מצרים.
טוב, אבל האמת ככה, אולי ניתן איזה הערה קצת על התקופה,
על מה שאנחנו נמצאים פה.
בתקופה הזאתי,
שבאמת המבצע,
אותו נכון המלחמה,
שיצאנו אליה, קודם כל מלחמה מלאת עוצמה, מלאת עוד כזאתי,
גם השם שלה, נכון? השם של המבצע,
שם מאוד מיוחד,
שם שמאוד מיוחד, שנבחר באמת, אם נותנים ככה לבחור, זה נראה לי אט אט גורף רוב קולו, אתם נותנים כמה אפשרויות,
עמקה לביא זה אחת האפשרויות הכי פופולריות, בטח שהיו נבחרות ברוב קולות אצל האנשים.
באמת שם מאוד מתאים למבצע הזה,
למלחמה הזאת אולי.
ככה אולי נגיד משהו על עמקה לביא,
עמקה לביא יקום כרי יתנשא, הרי מאיפה מגיע הפסוק הזה?
מאיפה מגיע?
בלעם. בלעם, בדיוק. בלעם אומר לנו את זה בברכות שלו,
בקללות שהפכו לברכות.
עמקה לביא יקום כרי יתנשא.
אז מה, מה בעצם, ואז כתוב שם "כארי התנשא" ו"דם חללי משתה" גם כתוב שם בהמשך.
אז יש שם שני זה, מה המשמעות של זה? יש לביא ויש ארי, נכון? יש לביא ויש ארי. העם כלביא יקום וכארי יתנשא.
מה ההבדל בין לביא לבין ארי?
מה ההבדל ביניהם?
לביא, באופן פשוט, בדרך כלל נוהגים לפרש שלביא זה כאילו הארייה יותר,
עדיין יותר בכוחו,
עדיין יותר צעיר, יותר צעיר, כאילו.
אריה זה כבר הדמות המבוגרת כאילו של האריה אבל הלוי הוא כאילו יותר צעיר.
אז האמת יש, אני חושב, ממש באור החיים הקדוש יש ממש על הפסוק הזה ככה פירושים שמאוד מתאימים לכל האירוע,
לכל מה שאנחנו נמצאים בו.
כן, אולי נקרא לכם ככה מאור החיים קצת.
איפה נמצא הפסוק בפרק כ"ד אמור להיות?
בספר במדבר עוד כמה פרשיות מגיעים לשם.
פרק כ"ג פסוק כ"ד
הן עם כלווי יקום וכארי יתנשא,
לא ישכב דוכל תרב ודם חללים ישתה.
תראו איזה יופי, איזה הערות יש פה לאור החיים,
לאור החיים הקדוש.
ראשי מפרש,
עם כלווי יקום אומר כשהם עומדים משנתם, שחרית,
הם מתגברים כלווי וכארי לחטוף את המצוות.
ללבוש טלית, לקרוא את שמה, להניח תפילין, כלומר יש איזושהי בחינה של התגברות לתפוס מצוות, כאילו ככה לפי פירוש של רשי.
תראו את הפירוש של אור החיים, כמה זה, אני חושב, מתאים לגאולה.
אנחנו גם אמרנו קצת גבורות השם, זה כאילו הגאולה ממצרים.
גאולה שלנו זה גם גבורות השם שמתגלות בגאולה חזרה לארץ ישראל.
תסתכלו איך הוא אומר פה,
איך מסביר פה אור החיים את רבי חיים בן עטר,
את הפסוק הזה.
הוא אומר שבלהם עצמו אמר, כן יהיה.
עם זה כלביא יקום וכארי יתנשא.
כן?
קודם כל זה לשון של עתיד, אתם רואים?
אינם כלווי יקום וכארי יתנשא.
זה
לשון עתידית, כאילו בלעם אומר הוא עתיד להיות כזה,
כן? אמנם הוא דיבר, אפשר להגיד, הוא דיבר על העתיד הקרוב שלו,
כן?
אבל זה גם, זה כנראה לעתיד גם שלנו, כן?
אז הוא אומר ככה, ואומרו כלווי פירוש כמעטו ראשונה,
אינו כשאר העולם,
שבתחילה להיותו חסר התלמדות המלחמה לא יעשה גבורות.
כלומר, כשיש עם שקם,
שהופך להיות עם,
אז הוא חסר עדיין התלמדות המלחמה.
הם לא רגילים להיות, כן, להיות
למודי קרב, לדעת,
גם צריך לזה גבורה, גם צריך לזה תחבולות,
גם צריך לזה אסטרטגיות,
כן?
אז בתחילת החיים הלאומיים,
העם הוא עדיין חסר ניסיון,
כן, עדיין חסר ניסיון,
אלא גם חסר יכולת צבאית לעשות מלחמה כמו שצריך, כן?
זאת אומרת,
אינו כשאר העולם שבתחילה להיותו חסר התלמדות, עוד לא למדו,
כן, הניסיון הוא ניסיון מלחמתי גם מבגר וזה, המלחמה לא יעשה גבורות.
אלא,
עם ישראל לא ככה, אלא מה כלביא יקום
ויעשה נפלאות.
כמו שכן היה,
שהאגם שמעודו הוא שבוי בבית הבור,
מעונה בסבל אנוש,
שאף על פי כן קצתו את העיר, הפליא לעשות בזיכון ואוג.
מה הוא אומר פה בעצם? עם ישראל היה שבוי, כאילו, בבית הבור. איפה הוא שבוי בבית הבור?
הוא קנה במצרים.
היה במצרים, נכון?
כלומר, הוא עם של עבדים,
עם שאין לו עצמאות, אין לו הכרה ביכולות שלו,
אין לו לימוד של היכולות שלו,
ואיך שהוצאים ממצרים,
פתאום זה כבר עם שמתחיל לעשות, אומר, בתחילת חייו הלאומיים,
כן, מתחיל לעשות נפלאות במלחמות שלו.
אפילו שהוא בא, מאיפה הוא בא? עכשיו, היה במצרים, היה עבד משועבד, היו אסירים שם,
המצרים היו מענים אותם ומעבידים אותם, מה היה להם בכלל? לא, איך שהם מתחילים,
כבר בתחילת החיים הלאומיים אפשר להתחיל לעשות תפלאות. הוא מדבר פה על מה?
"אף בי כן כצאתו את העיר הפלי אסות בסיחון ואוג"
כלומר, מלחמת סיחון ואוג שהייתה פה לפני בל"ג,
שהם הרגו את זה, נלחמו בסיחון ואוג. מתי היה מלחמת סיחון ואוג, תכלס?
כמה זמן אחרי שיצאו ממצרים?
ארבעים שנה, שנה ארבעים, שנת ארבעים שנה. אבל זה עדיין, זה יחסים של עם,
זה לידה עדיין.
זה כאילו, רק עכשיו נולד, רק עכשיו הוא התחיל.
ובכל זאת התחיל כבר מלחמות עצומות לעשות עם ישראל.
אתם מבינים?
מלחמות ש... זה כלביא עקום.
אתם מבינים?
כלומר, כלביא, כלומר, כבר בהתחלה שלו, אמרנו, לביא זה הצעירות יותר של האריה.
כבר בהתחלה של עם ישראל, כשהוא כמו לביא,
הוא עושה מלחמות פעיליות.
עכשיו זה ממש מה שקורה גם בגאולה שלנו, לא רק גאולת מצרים,
כמו שאמרו, לא רק גאולת מצרים זה קרה שם, אבל גם בגאולה שם רואים שעם ישראל איכשהו מתחיל.
כן, גם המילים, מה שהוא אמר פה, זה ממש מתאים כמו גאולת מצרים לגאולה שאנחנו אומרים פה, תראו,
כמו שכן היה, שהגם שמאודו הוא שבוי בבית הבור ומעונה בסבל אנוש,
אף על פי כנסת לא הייתי עשו פסיכון ואור, כן?
המשפט הזה שמאודו הוא שבוי בבית הבור ומעונה בסבל אנוש, למה זה גם מתאים?
למה זה גם מתאים בתקופה שלנו.
עם ישראל היה בגלות, כן? עכשיו, מה שעברנו בסוף הגלות,
בשואה, כן? מעונה בבית הבור,
גם בכלל לאורך כל הגלות,
אנחנו כפופים מאחרים,
וגם בטח מעונים בסבל אנוש,
ובכל זאת פתאום רק חוזרים לארץ, פאח, ישר מתחילים מלחמת פלאות, ישר מלחמת העצמאות, זה כבר היה פלא,
כל מלחמת העצמאות שם זה, יעשה נפלאות,
כללווי יקום.
תראי את המושג במה זה אומר כללווי יקום, כי הלווי כמו שהאריה בתחילת חייו, כאילו כמו,
בהתחלה שלהם הם רק כמו לוויים עדיין,
כמו לוויים, שבתחילת חייהם,
כן, אז הם כבר מתעוררים לעשות מלחמות של עריות,
מלחמות עם מלא פלאות, כן, ככה היה במצרים, אחרי 40 שנה מלחמות סיחון ואורג, שזה עמים,
כן, עמים מלמודי ניסיון, עמים חזקים בין בכוחות שלהם, בין בכמויות שלהם,
ועם ישראל ניצח אותם, כן, במלחמות.
זה פלא, זה כלווי עקום, בתחילת חייו הלאומיים,
חיים לאומיים צעירים,
עושים פלאות.
אז זה אז, וגם היום, אמרנו,
יוצאים מהגלות, עכשיו מלחמת העצמאות, אחרי 19 שנה, מלחמת ששת הימים,
כן,
וגם עכשיו, אחרי 70 ו...
כמה אנחנו היום?
77.
77 שנה, גם כמה זה כבר, זה עדיין נקרא לוי, עדיין אנחנו לוויים ב...
יחסית, כן, לדבר הזה, עדיין לוויים מבחינת ההתעוררות הלאומית. מה 97 שנה זה, לבן אדם זה מבוגר,
לאומה זה לא מבוגר בכלל, זה עדיין צעיר,
עדיין צעיר ובכל זאת כמה מלחמות כבר עברנו שזה קשור להמשך המלחמות שעברנו,
אבל מה ההצלחה,
כן, ההצלחה הפילית, המלחמה הפילית הזאת, הרי זה מבחינת הדבר הזה,
האיכות של התקיפה של חיל האוויר שם שהייתה,
זה עולה על, לכאורה עולה על מה שהיה בששת הימים, לא היסטוריון צבאי, אבל זה משהו מופלא ביותר,
הגילוי יכולות הזה שהיה שם.
נכון, מבצע
לא מהעולם הזה.
אז זה כלביא יקום.
בסדר, זה ממש ממש פלא, ממש מתאים, אני חושב.
ומה זה אחרי זה כארי התנסה, כן?
כארי התנסה,
אז נכון שאנחנו יחסית צעירים בזמן של האומה,
אבל אנחנו כבר ותיקים יחסית במה?
ותיקים במה?
עברנו כבר הרבה מלחמות.
הרבה מלחמות עברנו. עם ישראל, למוד מלחמות כבר בתקופה הקצרה שלו בתור עם,
כמה מלחמות הספקנו לעבור.
בין אם זה גם מבצעים,
חצי מלחמה, שלושת מלחמה, לא משנה, עברנו הרבה קרבות כבר עברנו, אז זה כארי.
כארי הוא אומר,
כן, שזה פירוש הדרך עומרם ז"ל,
שלושה כל זמן שמסכינים מוסיפים כוח, ארי וכולי. כלומר, הוא אומר שהארי כמו שהוא מסכין הוא מוסיף כוח.
אז פה זה כבר, לוי אמרנו זה הצעירות,
ואחרי זה הארי זה כבר הזקנות של הארי,
אבל פשוט לא זקנות במובן כבר שפסה,
גם נגמר לו כוחו,
אלא הוא מסכין אבל הוא מוסיף כוח.
ואז הוא אמרו, התנסה,
שהוא מתנשא ורם בכוחו,
שהאגם שיעברו עליו כמה מלחמות לא מפני זה יהיו נחלשים,
אלא הולכים ומתגברים.
כן?
זאת אומרת שאפילו שעברו על עם ישראל עברו הרבה מלחמות,
הרבה מלחמות,
אז המלחמות יכולות להחליש.
גם להחליש את המוטיבציה, להחליש את החשק כבר,
להחליש את הצבא עצמו, הרי מלחמה מחלישה עשרות עברת את הצבא.
לא, בעם ישראל זה קורה אפילו הפוך.
ממש רואים בזה, כשעם ישראל אחרי המלחמות הוא
הולך ומוציא כוחות חדשים מתוכו,
כן, הולכים ומתגברים. מה זה?
הולכים ומתגברים, כן.
לא מפני זוכרים, זה כארי יתנשא.
בסדר? כאל אבי יקום וכארי יתנשא.
טוב, אז זה קצת ככה,
הערות ככה חשובות על התקופה,
מה שהיה פה.
בסדר, אז זה נחזור מגאולת
מדינת ישראל חזרה לגאולת מצרים.
בסדר? פה יותר חמור גלות מצרים, לגבורות השם.
אוקיי, אז אנחנו בפרק 14. מתחילים עכשיו, כן, המהר"ן מתחיל פה,
לדרוש בעצם את הפסוקים שמתרים את גלות מצרים,
ואפשר ללמוד מזה, קודם כל, יש בזה הרבה יסודות אמוניים שאפשר ללמוד מזה, זה דבר אחד,
אבל הדבר הנוסף, גם לראות איך ללמוד פסוקים על פי חז"ל.
הוא מביא פה כל מיני מדרשים של חז"ל על פסוקים, כל מיני דברים,
ולתת את הכוונות של חז"ל בפנים, כן, אפשר ללמוד,
דרך ללמוד איך לראות את הפסוקים לפי חז"ל.
אז ככה,
ויקום מלך חדש על מצרים,
נכון? ככה זה, אשר לא ידע את יוסף. ככה מתחילים הגזרות, מתחילים מהפסוק הזה.
ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. בפרק רמא דסותיו, ויקום מלך חדש רב ושמואל, חד אמר חדש ממש,
וחד אמר שנתחדשו גזרותיו.
בסדר?
אז או שהוא היה חדש ממש, או הוא רק נתחדשו גזרותיו.
מדה אמר חדש ממש, תכתיב חדש, פשוט מדה אמר התחדשו גזרותיו,
דלא כתיב וימות וימלוך.
כן? ומאי אשר לא ידע את יוסף.
כלומר, אם הוא רק התחדשו גזרותיו והוא לא חדש, מה זה הכוונה אשר לא ידע את יוסף? הכוונה,
דא וכימן דלא ידע ליה.
הוא עשה את עצמו כאילו הוא לא יודע את יוסף.
אז זה הגמרא בסוטה אומרת. יש לנו פה שתי דעות.
האם זה המלך,
כן, מלך חדש, או מלך שרק התחדשו גזרותיו.
מה רוצים להגיד לנו בזה?
ונראה.
למאן דאמר חדש ממש, כאן המהרן מסביר לנו,
מה אומר חדש ממש? עד הכתיב חדש,
ולא כתיב יעקב מלך על מצרים,
כדי שלא תאמר שהיה זה המלך בנו או בן בנו של הראשון, ולא אבי חדש ממש.
לכך כתב חדש, כלומר,
לא בנו ולא בן בנו, רק מלך חדש ממש.
זאת אומרת, למי שאומר שהוא חדש, הכוונה שהוא שלט חדשה,
זו הכוונה.
זה לא רק חדש באישיות שלו, שהוא רוצה להגיד שזה גם לשני זה נכון.
זה שזה מלך אחר מתקופתו שלו,
סלומות זה ודאי ככה, כי כן עברו,
הרי אם עושים את חשבון, כן,
אז טוב, תלוי מתי התחילו הגזירות האלה של היו"ר, אבל עברו כמה עשרות שנים,
אפשר היה להגיד שזה אותו מלך, אבל מה הוא רוצה להגיד בכל מקרה זה לא אותו מלך.
מי שאומר חדש, הוא מתכוון להגיד,
הוא גם לא ממשיך את השושלת,
זה שלטון חדש עלה פה, שושלת מלכות חדשה,
כן?
הוא לא בן בנו של הראשון,
זה חדש ממש.
והשני שאומר, נתחדשו גזרותיו,
נראה לומר שלא היה מלך המלך שהיה בימי יוסף. למה? כי קשה להגיד את זה, הוא אומר, כי אין נראה
שיהיה הרשע מאריך ימים כל כך,
כל כך מאריך ימים,
אלא שהיה בנו או בן בנו, וכל זה מלכות אחת נקרע.
אתם מבינים? בכל זאת אומרת, זו לא אותה אישיות,
אבל השאלה אם הוא ממשיך את אותה שושלת מלוכה,
כן?
זה, מהאדם האחד הוא ממשיך את אותה שושלת מלוכה,
המדע הראשוני אומר לא,
הוא לא משרת אותה שאלת מלוכה, אלא שואלת מלוכה חדשה.
קול למלכות אחת נקרא. ומפני שנתחדשו גזרותיו, כתב חדש, מפני חידוש הגזיר.
ולמנדה אמר חדש ממש,
הקים מלך חדש ממש לקיים הגזירה, כי על ידי המלך הראשון, כיוון שידע את יוסף, לא היה בה שעבוד ממנו.
ומנדה אמר שנתחדשו גזרותיו, סובר כי אף שהיה מלכות הראשון,
מפני הגזירה שראויה להתחדש בזה הזמן, התחדשו הגזירות אף כי היה מלכות הראשון.
אז כל אחד מהם בא להגיד לנו איזשהו חידוש מסוים
בגזירות האלה של ה...
בגזירות על עם ישראל במצרים.
הוא אומר ככה, שמה?
הוא אומר מי שאמר, זה שאומר חדש ממש,
זאת אומרת, זה הקדוש ברוך הוא חשבן את הדברים,
הקדוש ברוך הוא סידר את הדברים שיהיה פה,
כי בשביל להביא את הגזרות על עם ישראל, קודם כל הוא כאילו אומר,
אז הוא סידר את המציאות במצרים.
הרי בדרך כלל השושלת של המלוכה ממשיכה.
אז למה שהם הביאו פה שושלת חדשה של מלוכה?
למה הוא הביא שושלת חדשה של מלוכה?
כדי,
כמו שכבר למדנו, שקודם כל הוא מסדר את המציאות בשביל,
כן, בשביל עם ישראל,
כן, בשביל להצמיח את עם ישראל.
אז היה צריך להביא גזרות על עם ישראל בגלות מצרים, לכן הקודם כל הוא סידר את המציאות שהחליף את השושלת.
כדי שיוכלו לחול לגזרות האלה.
כי המנדה אמר הזה אומר, כאילו אם זה יהיה מהשושלת הקודמת שאוהדת את יוסף,
אז יהיה יותר מורכב לעשות את הגזרות על עם ישראל.
לכן היה פה, בסדר, הקדוש ברוך הוא סידור את המציאות בשביל להביא את זה.
זה המנדה אמר שחדש ממש. ולמנדה אמר השני,
המנדה אמר השני, שאמר שנתחדשו גזרותיו, זה אומר שאף על פי שזה היה המלכות הראשון,
כלומר אותה שושלת מלוכה,
זה אומר, בכל זאת,
החידוש הוא,
מפני הגזרה שהוא ראויה להתחדש בזה הזמן, התחדשו הגזרות אף כי היה מלכות הראשון.
כן, זאת אומרת שהוא רואה את הפלא מכיוון אחר, כאילו, את החידוש פה,
את ההשגחה האלוקית, בכיוון השני, הוא אומר,
שאף על פי שזה אותו מלך, אותו שהוא שלט שלא אמורה לקרות,
זה לא אמור לקרות,
הגזרה הזאתי,
אבל בכל זאת הקדוש ברוך הוא שלח בליבו כאילו להתהפך על עם ישראל.
למה? בשביל להוציא את הגזירה הזו לפועל.
אז כל אחד כאילו מביא פה איזושהי ריבוטה עד כמה הקדוש ברוך הוא מסדר את העניינים במצרים, כן? בשביל אבל להופיע את עם ישראל.
כי היה צריך להביא גזירות של עינוי ושיעבוד על עם ישראל, שהגזירות האלה הם יהיו סיבה בסופו של דבר לבניין עם ישראל.
ולכן כל אחד מאיר כאילו זווית אחרת,
או שאפשר לומר,
או שאפשר לומר שהקדוש ברוך הוא סידר את זה על ידי שהוא החליף מלך,
החליף את השושלת מלוכה,
או שאפשר לומר שהוא סידר את זה שהוא שינה את המחשבות,
כן?
נכנס לתוך העולם הפנימי, לתוך עולם המחשבות של המלכות,
המלכות הזאת, והפך להם את היחס לעם ישראל בשביל הגזירה.
בסדר? אז כל אחד כאילו מדגיש דבר כזה, אוקיי?
אמר על המשהו, קודם כל למאן דמה אחד אומר,
חדש, אה...
ודאי חדש ממש, ואז זה ודאי לא אותו מלך עצמו.
זה גם לא אותו מלך עצמו.
לא, אז הוא אמר הכי לכי זה ככה, הוא אמר, מה זה אמר חדש ממש? הכוונה זה לא, זה חדש, הכוונה זה לא אותה שושלת, זה חדש ממש. שניהם זה לא אותו מלך, הוא אומר,
אחד זה לא אותה שושלת, ואחד
זה מי שאומר שרק נתחדשו גזרותיו, הכוונה שזה כן אותה שושלת,
אבל אבל רק יתחדשו הגזרות שלו.
אבל למה זה גם לא אותו מלך?
אמר, קודם כל זה לא חייב, ככה אמרה לי סבי,
אבל הוא מסביר,
הוא הסביר את זה למה מצד שכתוב, הוא כתב פה,
אין נראה שיהיה הרשע מאריך ימים כל כך.
מצד זה, אין נראה,
זה היה פה, עברו כמה עשרות שנים.
תראה, בתקופה היא גם כמה,
לא היו חיים כל כך הרבה זמן,
טוב,
השבטים כן חיו הרבה זמן, אבל זה בעם ישראל.
יוסף חי מאהבה עשר שנה.
כן, אז הרי כתוב שזה, מתי זה התחיל? אחרי שיוסף נפטר, כן, מי, זהו, זה קצת באמת, זה נכון, כי הפרעה שהיה בימיו של יוסף, הרי,
נכון, הרי יוסף עלה במצרים, באיזה גיל אמרנו?
באיזה גיל הוא עלה במצרים לגדולה?
בגיל 30,
והוא נפטר בגיל?
110, אז כבר עברו 80 שנה,
כבר הוא, אז בן כמה היה פרעה הזה, כן, מה, הוא כבר היה,
גם הוא חי מה, הוא חי, הוא הגיע עד 120, כאילו,
הוא היה בן שלושים לפני והמשיך את שמונים, קצת קשה להגיד את זה.
אפשרי, אבל לא, לכן הוא אמר,
לכולי עלמא זה לא אותו מלך.
לאו של זה, בנו, בן בנו, לא משנה, בסדר? אבל לא אותו שהוא שאל, אותו שהוא שאלה.
ואז כל אחד מדגיש לך בעצם עד כמה הקדוש ברוך הוא,
זה החידוד שיש פה, זה נקודה, אתם מבינים, אמרתי לכם, אפשר ללמוד מפה הרבה איך להתבונן על הפסוקים,
איך להתבונן על חז"ל בפסוקים.
גם זה אשר חז"ל בפסוקים, מה חז"ל באים לומר לך?
גמרא לא מדגיש מה הם באים לומר לך בעצם, מי לומר לך כמה הקדוש ברוך הוא
מסדר את המציאות בשביל לגדל את עם ישראל.
אז או שהוא יסדר את המציאות להחליף להם את השושלת,
או שהוא יסדר את המציאות להחליף להם את המחשבות כאילו.
זה יפה, כאילו, ההבנה הזאת, בסדר?
אה... הלאה, ויאמר אל עמו,
נכון, אז עכשיו מלך מצרים אמר אל עמו את זה,
תנא הוא התחיל בעצה, לכך הוא לקה תחילה,
ובך ובעמך יעלו הצפרדעים.
ככה הגמרא אומרת,
שהוא התחיל בעצה, ויאמר אל עמו,
כן, הווה נתחכמה לו וכל זה,
נכון הוא אמר להו ונתחכמה לו, כמו שנראה בהמשך.
אז הוא התחיל, הוא רצה, הוא עשה עצה על עם ישראל בשביל
לשעבד את עם ישראל, לכן
הפורענות התחילה בו.
כמו שבמכת צפרדעים רואים שכתוב שיעלו הצפרדעים בך ובעמך.
בך ראשון, אחרי זה בעמך.
ככה אומרים חז"ל, בסדר?
מה באים לומר לנו בזה שהוא התחיל בעצה תחילה?
תראו לך, איך המר"ל, מה הוא אומר לנו, בירו בזה, כי היה המלך דווקא התחלת הגזירה,
שהרי לא נתן אותם, השם יתברך, לעבדים,
רק לפרעה, ולא עבדים לעבדים.
ולפיכך התחיל פרעה, ואחר כך עבדיו.
תראו איזה יופי, זה אומר, מה חז"ל באים לומר לנו בזה?
שבעצם המלך היה צריך
להוציא את הגזירה האלוקית לפועל.
מדוע? כי הקדוש ברוך הוא גם כשהוא שולח את ה...
כשהוא נתן את הגזירה על עם ישראל,
כן, הוא נותן את הגזל עם ישראל, הוא לא נתן אותם להיות כאילו
עבדים לעבדים,
אלא זה בניו של מלך, אז כאילו זה לא כבוד לבניו של מלך,
אלא כאילו זה עבדים של המלך.
נכון שבסוף המצרים שיעבדו בהם, אבל המצרים שיעבדו בהם בתור חלק מהאומה המצרית בעצם,
מכוח המלך של המצרים הם שיעבדו בהם.
אז גם כאשר הוא כאילו שולח את בניו לגלות,
הוא עדיין מקפיד להישמר ולהישמר בכבודם, כי להישמר בכבודו אומר,
אתם תהיו משועבדים,
ולא תהיו משועבדים לאנשים סתם, לאנשים נמוכים,
תהיו משועבדים למלכות מצרים,
למלכות מצרים, וזה מה שבאים לומר לך, שלכן המלכות של מצרים מתחילה את השיעבוד,
לכן המלך של מצרים מתחיל את השיעבוד,
כן?
זה כאילו לבטא את ה...
כאילו את האהבה של הקדוש ברוך הוא לבניו, גם כשהם יוצאים לגלות.
לא נתן אותם עבדים לעבדים.
פתאום יש לך לעבדים, רק לפרעה, ולא עבדים לעבדים,
אתם מבינים?
וכאילו העבדות היא עם כבוד, עבדות היא עם כבוד.
לכן זה שהמצרים שיעבדו בנו זה רק מתוקף שהם היו שליחים של מלכות מצרים.
אז זה מה שבאים חז"ל ללמד אותנו בזה.
יפה. ואז מה אמר להם המלך הזה?
הוא אמר, אבה נתחכמה לו.
מה זה אבה נתחכמה לו?
למי?
לעם ישראל, לכאורה.
אז היה צריך להיות כתוב, אבה נתחכמה להם.
כן, בדרך כלל שהם מדברים על, כאילו, אם זה בא מבחוץ, כן?
לפעמים קוראים לעם ישראל בתור יחיד,
זה נכון, אבל זה הקשר הקדוש שהוא קורא לה, אבל אם הפרעה,
אם...
פרעה זה סיפר לנו אף, זה לא מספיק.
ב...
כן, אז כן, אבל הווה נתחכמה לו,
נכון, הוא קרא להם גם כן בזה, אתה צודק,
אבל בכל זאת, חז"ל אומרים,
זהו, באמת הוא מחבר את הדברים האלה אחד לשני.
בואו נראה, תראו מה נקרא.
הוא אומר מה אחד הדורשים על זה,
אומר, חזק, גמרא דורשת, להם היא באי אלה.
אז הוא אומר, אבל היא נתחכמה להם, מה זה לא?
אמר רבי יוסי בר חנינא,
בואו ונתחכמה למושיען של ישראל.
לא, כאילו אומרים, לא, זה לא.
כאילו, הקדוש ברוך הוא, אמרו, נתחכמה לקדוש ברוך הוא, מושיען של ישראל.
זהו, תכף הוא יחדד את זה, שהכוונה בעצם לעם,
עוד נראה מאוד איפה הוא מסביר את זה.
מה, איך נתחכם למושיען של ישראל?
נדונם באש,
הנה באש השם נשפט, בחרב ובחרבו את כל בשר.
נדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול העולם.
דכתיב כי מנוח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מנוח.
והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא,
אבל על אומה אחת מביא.
הוא אינו מביא,
אבל הם באים ונופלים לתוך המים שנאמר במצרים נסים לקראתו.
"באנו דאמר רבי אלעזר מה ירתי כי בדבר אשר זדוע ובגדרה אשר בשלו ונתבשלו עד כאן".
אז מה ההתחכמות של המצרים, של מלך מצרים, של פרעה הזה על עם ישראל? מה הוא אומר? הוא אומר,
נתחכם למושיען של ישראל שמה?
שאם נדון אותנו באש, הוא יצטרך לדון אותנו באש.
אז הוא יכול לעשות את זה, כתוב בעיני באש השם נשפט.
זאת אומרת, הוא מבין,
הם מבינים שמה?
שהקדוש ברוך הוא מעניש, איך הוא מעניש, איך זה נקרא?
מידה כנגד מידה, איך שאנחנו נעשה עם ישראל,
ככה הוא יכול להעניש אותם.
אז אם נפגע בהם באש, הוא יפגע בנו גם באש.
אם נפגע בהם בחרב, הוא יפגע בחרבה את כל בשר.
אז מה נעשה?
אז אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא הבטיח לא להביא מבול לעולם.
לא למחות את העולם במים.
אז מה נעשה? אז נדון אותם במים, וככה הוא לא יוכל
להחזיר לנו מידה כנגד מידה,
והוא לא, וככה נתחכם עליו, שהוא לא יוכל להעניש אותנו.
זה כמות של תלמידי חכמים כאלה, כאילו התפלפלות היא תלמודית, מאוד מעניין.
ככה המצרים עשו את החשבונות האלה.
על כל פנים,
אז מה
אבל מה הם לא יודעים? לא יודעים שהוא לא מביא, על כל העולם הוא לא מביא מבול.
אבל על אומה אחת הוא כן מביא.
כן?
אז טעיתם, עכשיו הוא אמר אני לא אביא מבול למחות את העולם, אבל לא על אומה אחת.
וגם הם לא ידעו שהוא אינו מביא, אבל הם באים ונופלים לתוך המים,
שנאמר, ומצרים נסים לקראתו. כלומר, הם אלה שהפילו את עצמם על המים,
ולכן זה לא נקרא שהוא מביא עליהם.
וזה מה שאמר רבי אלעזר,
כי בדבר אשר זדו עליהם, מי אמר את זה?
אמר את זה יתרו, בדבר אשר זדו עליהם.
זדו מלשון, מה? מלשון,
לא, בגדרה שבישלו בה נתבשלו.
ככה, זה הגמרא, נכון? יש ביטוי כזה.
בקדירה שהם בישלו בה נתבשלו,
זדו מלשון כמו נזיד עדשים, כי נזיד,
נזיד זה עושים את זה כמו תבשיל, תבשיל,
תבשיל עדשים. זאת אומרת, באשר זדו עליהם, מה שהם רצו, בקדירה שהם בישלו את ישראל, בה הם התבשלו.
מידה כנגד מידה. הם פגעו בעם ישראל במים,
הם הוכו גם כן במים בקריעת ים סוף.
זה מה שיתרו הבא.
טוב, אז זה כאילו המדרש פה.
עכשיו, מה רב רוצה לדון איתנו בעצם על כל הנושא הזה של המים?
למה המים הם אלה שהקדוש ברוך הוא איתם מוחה את העולם?
מה, מה, מה,
מה מסתתר מאחורי הכוח הזה של המים לעומת ה...
כן,
רואים פה בעצם שהקדוש ברוך הוא מחה את העולם דווקא במים,
נכון?
ואחרי זה הוא אמר, לא, את כל העולם אני לא מוחה במים.
הוא איזשהו משהו מאוד,
שעומד מאחורי כל ההבנה של מהות המים, של צורת המים.
אז הוא רוצה לבאר לנו את זה.
דקדקו רבותינו ז"ל בכתוב הזה.
ואף על גב שנכתב כל הפסוק בלשון יחיד, הנה עם בני ישראל עצום ורב,
כמו שאמרת, כתוב עם, ולא נאמר עצומים,
שבוודאי דרך הכתוב להזכיר בלשון יחיד העם,
אבל מילת לא שבכל מקום נדרש למיעוט לא ולא לאחר.
אין דרך הכתוב למכתב על רבים?
לא דרך לכתוב לא על רבים.
וחילוק גדול בין עצום ובין מילת לא, שהרי לא נמצא בשום מקום שידרשו לשון יחיד למיעוט ה',
ואפשר לבוא לשון יחיד על רבים.
אבל לשון המש והמיעוט כמו מילת לא, בכל מילת עליו, שדרשו את זה בכל מקום למיעוט, לא ייתכן לומר על עם אשר הם רבים.
לכן הוא רוצה להוכיח בסופו של דבר למה חז"ל אמרו
"והנתחכמה לו", הכוונה למושיען של ישראל.
לכן דרשו ז"ל שזאת המילה הבאה לומר,
נתחכמה למושיען של ישראל.
עושים בו משהו לשוני כזה.
אז מה הכוונה אבל?
כן בסוף הפרעה, כמו שאמרת,
ארגמן הוא קרא לעם ישראל עם אז מה הם מתכוונים פה זה יפה הוא מסביר איך הוא מחבר את הדברים הוא אומר כך ואין דת רבותינו ז"ל
כי פירוש לו למושיען
רק הם מפרשים לא לעם כן מפרשים לעם כמשמעות באמת הוא התחכמה לעם ישראל
רק שרצונו לומר לעם שהם מיוחדים ונעשים כאיש אחד וזה במה שהוא יתברך אלוהיהם
ובזה הם נבדלים מכל האומות ונעשים עם אחד
ולאחדות שלהם שמאחד אותם נתחכם וזהו למושיען.
אומר בעצם נתחכם כאילו לעם ישראל,
אבל לעם ישראל מה הופך אותם להיות
עם אחד?
מה מגבש אותם להיות כאיש אחד הוא קורא לזה, כאיש אחד, להיות ישות אחת, הרי אמרנו עם ישראל זה ישות אורגנית כזאת, מה מגבש אותם?
זה צריך להיות כדי שיהיה הרבה הרבה פרטים שמתחברים להיות ישות אחת,
ישות אורגנית אחת, צריך להיות משהו שמחבא ביניהם. מה מגבש אותם?
מגבש אותם,
כן, הקדוש ברוך הוא. כאילו שכולם בעצם הם בניו של הקדוש ברוך הוא.
כן, שהם מיוחדים לאלוהיהם, מופרשים לאלוהיהם.
כן, מופרשים לאלוהים. אז זה הכוונה,
נתחכם לעם, אבל מה הופך אותנו להיות עם בעצם, הוא אומר פה?
מה הופך את עם ישראל להיות עם?
בזה שאנחנו,
כן,
שהשם הוא האלוהים שלנו.
בגלל שהשם הוא האלוהים שלנו, לפחות עלינו להיות עם אחד.
אתם יודעים, האלוהות של הקדוש ברוך הוא, היא מגבשת את עם ישראל להיות כנשמה אחת,
כגוף אחד.
זה דבר מאוד עמוק.
רק שאת אומרת, לעם שהם מיוחדים ונעשים כאיש אחד, וזה, איך הם נעשים איש אחד? במה שהוא יתברך אלוהיהם.
ובזה הם נבדלים מכל האומות ונעשים עם אחד.
ולאחדות שלהם שמאחד אותם, נתחכם.
כלומר, מה האחדות שמאחד אותנו,
שאוסף אותנו ביחד, שמחבר אותנו ביחד,
זה האלוהות של הקדוש ברוך הוא.
לזה כאילו הם מתחכמים.
אז בעצם הוא אומר פה שפרעה מאה ונתחכמה לו,
למושיען של ישראל, הוא לא כאילו פונה לקדוש ברוך הוא, הוא מתכוון,
הוא פונה כאילו,
הוא מתכוון לעם ישראל, אבל איך עם ישראל הופך להיות עם?
עם ישראל הופך להיות עם מכיוון שהוא עם השם.
מכיוון שיש לו אלוהים אחד.
אלוהים אחד שמגבש את כל האנשים ואת כל החלקים בעם ישראל לגוף אחד, לישות אחת.
אז זה נתחלקם, כאילו, מה שעומד בכוח הייחוד שלהם, וזה מושיען של ישראל.
בסדר? אז כאילו הוא חיבר פה בין, אז הוא כן בסוף אומר הכוונה לעם, אבל לעם שהם מתאחדים בעקבות הקדוש ברוך הוא.
אז זה מה שהוא הסביר על מושיען של ישראל. עכשיו הוא הולך לדון, כמו שאמרנו, על הנושא הזה של המים.
הנושא הזה של המים.
כן?
והחוכמה הזאת,
מה הייתה החוכמה, כאילו, שלה?
כי הוא יתברך המהווה את כל הנמצאים, ומאיתו הכל נותן הצורה והחומר.
וכאשר יצאו היצורים מן הראוי אשר יש להם לנהוג על הסדר אשר סידר אותם הקדוש ברוך הוא,
מעביר את הצורה אשר ברא הקדוש ברוך הוא.
וידוע לכל משכיל כי הצורה דבר מקוים,
ובמים אין קיום,
ואשר הם נגרים ארצה.
ומפני מיעוט צורתם לא נאמר במים בריאה ויצירה בפרשת בראשית.
וזה ראייה על מיעוט היצירה בהם.
וכן החושך לא נאמר בו בריאה ויצירה.
כן?
אז המהר"ל אומר שהמים, מה שמאפיין אותם,
מיעוט הצורה.
מים זה מיעוט הצורה.
וזה יסוד שהוא גם מחזור עליו בהמשך הספר הזה,
אצל משה רבנו שהיה משוי מן המים.
אבל כאן בואו ננסה להבין קודם כל את הדבר הזה, כי יש פה נקודה מאוד יפה.
למה הקדוש ברוך הוא מוחה את העולם דווקא במים?
כמו שראינו פעם, מתי הוא מחה את העולם בעצם? רק במבול.
כשהוא רצה לברוא עולם חדש, זה היה מבול וזה נעשה במים, לאו דווקא במים.
זה מה שהוא רוצה להספיק.
אז הוא אמר, כי המים שלהם מיעוט צורה.
כיוון שיש מיעוט צורה, זה כתוב שהוא מביא אותם למחות את הצורה של העולם. מה הכוונת הדברים?
אז הוא מביא פה מדרש מאוד יפה שמבאר את זה, ואז הוא מבאר לנו את המדרש הזה.
ובבראשית רבה בפרשת ייקבעו המים,
כן, בבריאת העולם, מתי נאמר ייקבעו המים?
ביום השלישי?
ביום השלישי.
הוא אומר במים, לא כתוב בריאה במים, או יצירה במים, כן? כי הוא אומר את זה,
מיעוט היצירה בהם, רק ייקוו המים.
אמר רבי לוי,
ייקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם.
ייקוו לי המים.
כאילו מלשון תקווה, כאילו, מה שאני עתיד לעשות בהם.
מה, מה, שמע?
למשל למלך שבנה פלטין.
המלך בנה איזשהו, כן, ארמון מכובד,
איזשהו כרך כזה, עיר מכובדת,
והושיב בהם דיורים אינמים.
היו שם דיירים אינמים. מה עשו?
היו משכימים ושואלים בשלום המלך ברמיזה ובאצבע.
איך אמרו בשלום המלך? היו כאילו מסמלים, לא יכולים לדבר.
אז עושים כזה לייקים, עושים לייקים למלך שלה, כאילו להראות שהם שמחים בו,
שהם שמחים במלך, עושים לו כל מיני לייקים.
אמר המלך, המלך אמר, וואי, חבל ששמתי שם דיורים אילמים,
כן?
אם כאלה משבחים אותי,
כשהם אילמים, אז מה אם אני אתן להם
דעה ודיבור כמה הם ישבחו אותי, כן?
אמר המלך, אילו היו פיקחים, על אחת כמה וכמה הם ישבחו אותי.
אז מה הוא עשה?
הושיב המלך בהן דיורין פיקחין.
שם שם דיירים שיש להם, יכולים לדבר, ויש להם שכל וכל זה.
אז מה הם עשו, הדיורין הפיקחין האלה?
תראו, זה משל כל כך נפלא.
עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו שלנו היא.
אין פלטין זה של מלך.
זאת אומרת, הדיורים אלמים עושים לי הרבה לייקים, עושים שם כאלה שיודעים לדבר, הם ישבחו אותי יותר, שם שם כאלה עם צורה,
פיקחים, יש להם דעה, יש להם דיבור,
מה הם עשו?
תפסו את הארמון, אמרו זה שלנו, שכחו את המלך,
שכחו שיש פה מלך.
אז מה אמר המלך?
אמרו שלנו,
אין פלטין זה של מלך, אמר המלך, תחזור הפלטין לכמו שהייתה.
כן, נחזיר אותה לדיורים האלמים שלה,
לא צריך את האלה שהם יבואו ויעשו לי את הלייקים האילמים שלהם,
אבל לפחות יכירו במלכותי.
כן? לעומת אלה שבאים עם דעה ועם דיבור, אבל לא מכירים את מלכותי.
לכמו שהייתה. כך מתחילתו של עולם היה שבחו של הקדוש ברוך הוא עולה מן המים,
דכתיב מקולות מים רבים אדירי בשבי רעיו.
ומה היו אומרים? אדיר במרום השם.
אתם יודעים? כלומר,
הרי המים הם בעצם מה שאומרים פה,
רוח אלוהים וחפש על פני המים, המים כאילו קדמו לבריאת האדם, הם היו רק נמצאים בעולם.
ואז כשהיו רק מים, אז היו אומרים, קולות מהם רואים, דמי משמר ים.
ומה היו אומרים? אדיר באמרום ה'.
אז מה היו משבחים את הקדוש ברוך הוא.
מה הקדוש ברוך הוא? מה אלו שאין להם חוכמה?
לא אמירה ולא דיבור כך.
היו מקלסים אותי, לכשנברא אדם, לאחד כמה וכמה.
אם מהמים שהם לא יכולים לדבר ואין להם שכל דעת, הם מקלסים אותי ככה, אדיר במרום השם, אם אני אברע אדם
עם יכולת, אדם עם שכל,
כן?
אז הוא, הלכת קלמה, הוא יקלס אותי.
עמד דור המבול ומרד, דור אנוש ומרד,
דור הפלגה ומרד. כן, אז הכל זאת ברא אדם, ומה קורה?
שם שם דיורים פיקחים, אוחז ואומר, העולם שלי.
דור המבול מרד, דור אנוש מרד, דור הפלגה ומרד,
מרד בו.
אמר הקדוש ברוך הוא, יפנו אלו ויעמדו ויבואו אלו,
דכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.
עד כאן.
בסדר? זה המטרש. ולכן הקדוש ברוך הוא אומר, אני אחזיר את הפלטין הזה למה שהיא הייתה.
נחזיר את המים, כאילו.
וזה המבול, כאילו, נחזיר את המים.
מה המטרש הזה בא לומר? זה מתאר מאוד יפה את
כאילו את מעשיו של האדם בעולם, כן? שהקדוש ברוך הוא הביא את האדם שיכיר במלכותו של השם.
הוא אומר, כשהיה לי פה מים, הם הכירו במלכותי.
אבל אין להם שכל ואין להם דעה ודיבור. עושים לי רק באופן אילם עם הכיר במלכותי.
אני רוצה לשקר במלכותי בתודעה, בתודעה.
כן?
בהכרה מלאה.
אז נשים שם בני אדם ונראה כמה הם ישבחו אותי.
זה אשר בורא את העולם,
בשביל שישבחו אותו.
בני אדם הכירו במלכותו. מה בא האדם ומה עושה?
תופס בפלטין, אומר: הפלטין שלי.
המלכות הזאת שלי, אין פה מלך בעולם.
האדם כאילו מסלק את הקדוש ברוך הוא מהעולם.
ולכן הוא אומר, אני מה אני אעשה? אני אחזיר אותם לדורות הזה.
ימחק אותם ויחזיר אותם למים הקודמים.
אז בוא נחזיר פה, זה בעצם היחס בין,
אני רוצה להגיד, ההבדל בין אדם לבין,
המים זה כאילו החומר הכי הכי הכי פשוט,
החומר הכי בלי צורה.
למים אין להם צורה משלהם, זאת אומרת שאין להם מהות מיוחדת משלהם.
נכון? כי המים הרי, איזה צורה יש למים? איזה צורה הם יקבלו?
איזה צורה מה הם יקבלו?
לפי הכלי, בדיוק איפה שתשים אותם, הם יקבלו את הצורה של הכלי.
מה זה?
נכון, איפה שתשים אותם, הם יקבלו את הצורה, תשים אותה על הקרקע, הם יקבלו כל מיני שלולית בסגנון כזה, סגנון אחר, בתוך כוס קבלו כוס, מקו, מקו,
כל דבר זה.
לעומת האדם שהוא שיא הצורה.
וזה כאילו היחס, האדם הוא שיא הצורה,
ולכן דווקא שיא הצורה היא מצד אחד הולך לשבח את הקדוש ברוך ובצד שני היא יכולה לבעוט בחסרי שרור וזה הזה ולכן כאילו המים שהם חסרי הצורה הם באים ושוטפים את האדם. אז זה מה שהוא מסביר פה באזה אולי אני אראה את זה בפעם הבאה בעזרת השם.
