חברים, היום, בימים אלו ממש, מתקיימות מסיבות סיום
של מוסדות החינוך,
והלימוד שלנו היום, כוסו חכמינו, זה לימוד לכבוד המורים,
המורות,
הגננות,
הגננים, אם יש, המחנכים, המנהלים,
כל הגיבורים האלו,
שנמצאים ממש בחזית של העשייה הכי חשובה, שזה לחנך
את הדור הבא. הרבי היה קורא לזה חלק יפה.
מי שזכה לעסוק בחינוך, הוא אומר, ההשגחה העליונה העמידה אותו על חלק יפה,
לעסוק בחינוך ילדי ישראל, אז אני רוצה להתחיל את השיעור באיזה חוויה,
שאתה יודע, כשאדם נמצא,
כנראה כל אדם שנמצא בתוך איזה משהו, אז הוא,
יש משפט בערבית, הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.
גם לא את המגרות וגם לא את המעלות.
אבל לפעמים כשאתה מקבל איזה הידהוד מבחוץ, אז זה עוזר.
אז בשנים הראשונות שהגענו לפתח תקווה, אז היינו עושים, אשתי ואני,
כל חודש,
קוראים לעשר משפחות מהקהילה, עושים איזה מפגש יותר קרוב,
יותר מצומצם.
ובערך נמתח לפני שנתיים, כי חלק מהחודשים אי אפשר, וזה, חגים, פרשן.
ותמיד היה סבב, הסבב היה מה אתה עושה בחיים ומה אתה באמת עושה בחיים.
היו תשובות מאוד מעניינות.
דוגמה, אחד החברים, הוא עובד בבנק,
במקום של ההלוואות.
אז הוא אמר, אני,
בזה אני בנקאי, באמת אני פסיכולוג.
כי דרך הכסף
אתה נחשף הרבה פעמים למצוקות של אנשים. מישהו מגיע לקחת הלוואה, לפעמים זה בסיבות מסמכות.
הלוואה זה לא משכנתה, זה לא, זה לא, הוא בהלוואות של הבנק.
הרבה פעמים זה חובות, זה כל מיני מצוקות,
אז זה הרבה לעודד את האנשים, נגיד להם יהיה בסדר,
לדאוג להם לפרסת תשלומים נוחה וכו' וכו'.
זה היה.
והייתה שם תופעה שחזרה על עצמה כמעט בכל המפגשים.
אולי בשונה קצת מהיישובים ששם יש אחוז מכריע של עובדי הוראה.
לא יודע איך זה בעלונה הבשן, יש עובדי הוראה וחקלאים כזה, חצי חצי, נצרים, ככה זה היה.
אצלנו רוב האנשים הם לא,
רוב מוחלט, הם לא עובדי הוראה. יש מעט מחנכים, הרוב הם מקצועות חופשיים, מה שקוראים.
עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים, גם גברים וגם נשים.
ואז היה קורה כזה מצב שהיינו עושים סבב והיה מגיע
על איזה איש חינוך או אשת חינוך,
שאתם מספרים מה הם עושים,
פחות מורה בכיתה א', לא משנה מה.
ההוא אחריו
לא היה מוכן לדבר.
הוא אומר, לא, מה, אחרי ההוא, מה יש לי להגיד? מה, אני מתבייש לספר מה אני עושה? אני מתבייש בזה, הוא עושה את זה, משהו, לא, זה...
כשפתאום היה מדבר איש חינוך, היה מדבר מורה או מורה,
אז כולם היו כאן.
מה זה לגעת
בנפשות של אנשים?
ועכשיו אני רק רוצה להגיד שאם הסיפור של ה-AI
והפיצוץ של היכולת ההגעה למידע.
אגב, אתם יודעים שיש ג'וני, שמעתם על ג'וני?
בית ספר משלם,
ויש בית ספר וירטואלי בכל המקצועות,
המורה הכי טוב,
והתלמידים יודעים פשוט מהמורה הזה.
כלומר, זה ברור שאת הידע,
אנחנו כבר עכשיו כנראה נוכל לרכוש ממורים הכי מעולים שהם לא...
ואז זה עוד יותר מבודד את עבודת החינוך. בסדר, יש המון המון ידע,
אבל איך הידע הזה פוגש אותי והופך אותי לאדם אחר,
זה מאוד תלוי במחנך, שאני רואה אדם שהוא לא רק יודע, אלא הוא חי את מה שהוא יודע,
והוא מתנהג בצורה הזאת, והוא אישיות שלמה מוסרית,
אז בעצם זה כנראה יאפשר הרבה הרבה יותר זמן לעבודת החינוך
מאשר לעבודת מה שקוראים להספיק את החומר או להעביר את זה, כי זה, יעשו את זה בבית התלמידים עם הג'וני ושמוני וכל הזה, והוא ילמד אותם והכול, בסדר?
אבל המפגש השלם של עולם ערכים ודעות וזה, זה, זה, זה מדהים. אז
מי שזוכה לעסוק בחינוך,
אשר אבא שחלקו,
ואני חושב שגם זה הולך, בסדר, עולה. כלומר, אני מאוד מנהל למד במכון מאיר,
אני בטוח שגם כל הרבנים, כי פה כל מי שמגיע, הוא רוצה ללמוד.
אין פה בעיות משמעת, נכון?
אגב, היו פה פעם.
היו.
אתה מאמין דבר כזה, ירמיהו?
היה כאן במכון מאיר לפני כמה שנים, לפני
שש, שבע שנים, היה פה מסלול הסדר.
אה?
מי מגיע למכון מירה לעשות הסדר?
כל מיני פליטי חרב, שמפה, משם, וזה,
והם צריכים להיות, ונוכחו, וצריך לרדוף אחריהם. בקיצור, זה לא היה מוצלח, לכן סגרו את זה.
אז,
אבל מי שמגיע לכאן זה מי שבגדול רוצה ללמוד. אין פה, אין בעיות, נכון?
אנחנו ניתן ג' בכיתה, זה עוד יותר מסובך.
אז לכן הלימוד הזה הוא לכבודם של אנשי החינוך.
הקדוש ברוך הוא ייתן להם, ימשיך לתת להם כוחות.
אגב, אני אומר כאן בעוד הערה מוסגרת, תדעו לכם שיש,
כל שעה, אומרים את זה כל פעם, אבל אני פוגש חברים שלי, ראשי שמות, אין רעמים.
זה נכון?
אין.
לא, אז יפה, זה בגלל שאתה בפריפריה.
בפריפריה הבעיה היא פחות חמורה.
כי כבר אנשים באים לגור בגולן, אז יש לך זה, אבל
בפתח תקווה, אין. כאילו, רוב ה...
לא גרים.
כי זה יקר לגור במרכז, אז לא גורמים,
אז צריך להביא מישהו מרחוק.
אז אם אדם נוסע כבר מרבבה לפתח תקווה, אז הוא כבר ילמד בישיבה בברוכין,
יש לו מטר מהבית.
קשה, כן.
ואז מה זה אומר? זה אומר ש...
קיצור.
אז זה הלימוד שלנו.
בסדר? מתאים לכם?
אתם באנרגיות?
חיוביות?
מדהים.
יאללה, זה גמרא, מסכת דעה, עמיתי, דף פ"ה, עמוד ב'.
אומרת הגמרא ריש לקישא ומציין מערתא דה רבנן.
היה להם איזה מין תחביב כזה לציין היכן קבורים החכמים,
לגלות את זה. כנראה היה סוג של רוח הקודש,
כמו שרבנו ארי הלך
וגילה את כל הציונים של כל הצדיקים בגליל.
אז מה שלקיש היה עושה את זה?
כמעטה למערתא דרבי יחיא עלמא מיניה, כשבא למערה של רבי יחיא, מי זה רבי יחיא?
רבי יחיא זה תלמידו הגדול,
חברו אותם במידה מסוימת של רבי יהודה הנשיא,
והוא היה אחראי על כל העריכת כל המשניות שלא נכנסו לסדרים.
רבי, רבי חייא ורבי יושעיה, הם היו עורכי הברייתות,
זה נקרא ברייתה.
אז ריש לקיש לא מצליח לגלות את המערה, אז הוא הבין שזה בגלל שהוא לא ראוי, כאילו שהוא לא במדרגה.
חלש דעתי,
חלשה דעתו, אמר ריבונו של עולם,
לא פלפלתי תורה כמותו?
מה, אני במדרגה פחות גדולה ממנו?
היא עצתה בת קול ואמרה לו, תורה כמותו פלפלת?
תורה כמותו לא ריבצת.
אוווווווווווווו מה זה להרביץ תורה?
מה?
מה? תעזרו לי. מה זה הדבר הזה? לרבץ.
קרא רבץ כארי.
איך איך איך איך?
לרבץ.
זה ביטוי כזה. מה?
זה מה שאומרים להרביץ כאילו מה זה נקרא היום?
לא, לא להרביץ. למה אתה הולך שלילי?
איך איך?
לשבת.
אה, ככה אתה אומר, מה?
מרביץ תורה, אז מה זה נקרא להרביץ תורה?
יש כיבד וריבץ לפניו.
כתוב בגמרא, רבי עקיבא
כיבד את הבית וריבץ לפניו, הכין לו אולי כאילו את המיטה, איפה שהוא ירבץ,
ישכב, נכון, אז זה היה.
בקיצור, תורה כמותו לא ריבצת, הכוונה תורה כמותו לא לימדת.
כלומר,
אתה כבר לא,
מבחינת הרמה התורנית שלך והחוכמה, אתה פלפלת כמוהו.
אבל מבחינת, הייתי אומר, יצירת התנאים, מרבץ לפני מישהו, זה ליצור לו את התנאים הנעימים מסביב,
אתה לא היית כמוהו.
אתה לא היית כמוהו.
אז קודם כל למדנו מזה שזה גורם מכריע.
גורם מכריע. הגורם המכריע הוא לא רק כמה רמתך גבוהה בתורה, אלא כמה תורה אתה מלמד. מ-ל-מד.
עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור.
הרבי,
עכשיו זה ג' תמוז, לספר הרבה סיפורים על הרבי, קיבל איגרת,
יש איגרת
ידועה ומפורסמת
של ראש כולל, ביבנה נדמה לי,
ששולח לרבי, יש לו עשרים אברכים, והוא שואל
מה ללמוד איתם,
שימו זה או זה.
אז הרבי עונה לו, מה?
יש לך עשרים אברכים
והם ישבו וילמדו בינם לבין עצמם?
בעוד שבחוץ אנשים לא יודעים מה זה שמע ישראל ולא יודעים מה זה אלפי,
אם לאפסי תשמע, תסגור את הכולל,
ותשלח את כולם להיות רבנים ומורים.
והוא אומר לו, ויהי, מה תגיד, וכל זה, אז ש...
אז תחשוב מה קורה אם זו הייתה הבת שלך, אם היית סוגר את הגמרא,
ואצלי כולם הבת או הבן היחידים.
אז הכוונה היא ש...
אתה יודע, יש כל מיני שלבים, יש כל מיני דורות.
לא היה מעולם בעם ישראל,
עד המאה השנים האחרונות, מצב שבו יש כל כך הרבה יהודים שבאמת לא יודעים כלום.
או יודעים מעט מאוד.
יודעים מעט מאוד.
כן, סיפר לי איזה חבר שהוא מרצה לאסלאם.
ככה באיזה גוף אקדמי כזה שצריך לשלם הרבה כסף מאוד כדי
ללמוד בו בכלל.
אז הוא אומר, אני בא ללמד אותם קוראן.
הקוראן הרי בנוי על התנ"ך, הם לא יודעים כלום בתנ"ך.
לא יודעים.
והם באים ללמוד אסלאם.
אז אמרתי להם, תגידו, ככה הוא מספר,
איך הייתם מרגישים אם הייתם נרשמים לקורס בתולדות ארצות הברית והמרצה לא היה יודע אנגלית?
הייתם, מה? זה לא רציני.
אז אתם נרשמים לאסלאם, אתם לא יודעים מיהדות, זה לא רציני. אתם כאילו, אתם, זה קומה שנייה, אתם צריכים...
אז הוא מלמד אותם מיהדות דרך האסלאם.
אז יש זמנים כאלו שבהם
המטרה היא ללמד,
ללמד כמה שיותר בהמון, תלמוד תורה בהמון. אז הוא אומר לרשת לקיש, אתה פלפלת בחוכמה ודאי, אבל
להעמיד תורה בשכבות רחבות זה לא עשית כמו רבי חי.
טוב?
תמשיכו, בואו נקרא את הסיפור בשלמותו.
כי אהבו מינצו רבי חנינה ורבי חנינה, היו רבים ביניהם מתווכחים.
אמר לרבי חנינה, עכשיו צריך להבין על מה הם התווכחו,
סתם הם רבו,
על מה הם רבו?
על מה הם רבו?
מה אתם אומרים?
תכף נראה.
אבל זה ברור שזו לא הייתה מריבה פשוטה של ילדים קטנים.
אמר לו רבי חנינה לרבי חנינה, בהד דידיקה מינצית,
איתי אתה רב? חס וחלילה, אם ישתק לך תורה מישראל,
אם תשתכח תורה מישראל,
מהדר נא לה מפלפולי. אני בפלפול שלי מחזיר את התורה. פלפול הכוונה, אני אצליח כאילו לשחזר את המערכת.
אפשר ללמוד את התורה מהפסוקים וההלכות והמסורת.
כתוב על נתניאל בן כנז שבימי אבלו של משה רבנו
נשתכחו שלושת אלפים הלכות, והחזירה נתניאל בן כנז בפלפולו. אתה יכול כאילו מלמטה למטה להגיע לזה מחדש.
בסדר?
לשחזר כאילו את המערכת,
לשחזר את החוכמה הזאת.
אמר לי רבי יחיא, לרבי חנינא בעד דידי קמינצית, איתי אתה רב?
הרי אני, אתה אומר, אם התורה תשתכח, אני אחזיר אותה.
אני עושה, אומר רבי יחיא,
דאבדי לתורה שלא תשכח מישראל. אני דואג שהתורה לא תשתכח. למה?
מה יבידנא? ואז הוא מספר מה הוא עושה, וזו גמרא מאוד מאוד תמוהה, אנחנו חייבים להבין אותה לעומק.
מה יבידנא?
אזילנא הולך,
ושדינא קיטנא
אני זורע קוטנא,
וגדיל נא נשבי,
אני אחרי זה מהכותנה, אני גודל,
הורג רשתות,
וצייד נא תווי, אני צד צבעים,
עם הרשתות האלו,
ומאכיל נא בשרי וליטמי,
מהבשר אני נותן ליתומים,
ומהעור אריכ נא מגילתא, אני מייצר מגילות,
וכתיבנא חמישה חומשים,
אני כותב חמישה חומשים,
חומשי תורה, וסליק נא למטה, אני מגיע לעיר,
ומקרינה חמישה ינוקי בחמישה חומש. אני מחלק
חומש לכל תינוק,
ומתנינה שיטה ינוקי, שיטה סדרי, ואני גם מלמד
לשישה תינוקות, כל אחד סדר,
ואמרנא לו, ואני אומר להם, עד דה אדרנא ואתינא, עד שאני אלך ואחזור, לא ברור לאן הוא הולך וחוזר,
אקרו אהדא די ואטנו, אהדא די. תלמדו אחד את השני.
ועבדילה לתורה, דלא תשתכח מישראל.
והיינו דאמר רבי,
כמה גדולים מעשה חייא.
איזה מחנך דגול חייא וכל זה. הגמרא המשיכה של אלוהים רבי,
יותר גם ממך? הוא אמר להם כן, יותר ממני.
ואז אמרו לו, יותר מאבא שלך? הוא אמר לו, עד פה.
לא תהיה כזה, לא יותר מאבא, אבל יותר ממני. כלומר,
מעשה חייא גדולים מהמפעל שרבי עשה לחיבור המשנה.
זה דרמה, חשמל בהיכל.
אז אנחנו צריכים לנסות להבין בסיפור הזה, א', על מה רבי חייא ורבי חנינה היו רבים,
מה מריבה שלהם,
וב',
אז אני חושב שהמריבה שלהם היא בדיוק על זה.
הם הרי אנשים גדולים, כן?
אז המריבה שלהם היא על הדרך החינוכית.
מהי הדרך החינוכית הנכונה?
האמת, זאת מריבה שהיא,
אפשר להגיד, חוצה דורות, אולי זו גם המריבה שאתה בין בית שמאי לבית הלל.
מה עדיף?
להקים סיירת איכותית,
מעט אנשים אבל פצצה, והם
ייצרו את השינוי.
או
לפתוח את השערים לרוחב,
כמה שיותר.
מה, מה?
רבי אלעזר בן עזר ורבן גמליאל. רבן גמליאל, שהיה, למרות שהמבית הללו, היה שמותי,
והוא אמר, כל שאין תוכו כבר לא נכנס. אתה רוצה להיכנס למכון מאיר?
מבחן כניסה.
קודם כל צריך לדעת שישה סדרים, בעל פה, וגמרה, אם לא, אז אתה לא מתאים.
שלום.
ורבי אלעזר בן עזריה,
אבל חבר'ה, הפתחו את השערים ובאותו יום נוספו
ארבע מאות ספסלים לבית המדרש.
אז מה, אז רבי חנינה אומר, שמע, השיטה שלי, אני לקח פה חבר'ה רציניים,
משקיע בהם,
מפלפול, פלפול הכוונה, כמו שאמרנו, הבנת דבר מתוך דבר,
הסקת מסקנות, חריפות המחשבה וכל הדברים האלה, אני בואה לכאן איזה סיירת רצינית,
פתאום אני אהפוך את העולם, פריסק.
אז אם תשתקח תורה, אני,
דרך הסיירת הזאת,
אני אחזיר.
אפשר לומר במידה מסוימת שזה אולי הייתה
חלק מהתפיסה של גדולי ישראל בציבור החרדי, אבל
כמעט היו רק אז, רק בציבור החרדי, אחרי השואה.
כלומר, אנחנו מעונקים,
זה עולם תורה, אבל זה כאילו סיירת שתציל את המצב.
ורבי חנינה יש לו שיטה אחרת.
אבל השאלה, מה השיטה של רבי חנינה?
מה העניין?
זה ברור שהוא חולק על רבי חנינה ואומר לו, קודם כל, השיטה שלך היא לא מונעת, היא רק
פותרת בעיה, אבל אני רוצה ללמד את הבעיה מראש שלא תהיה.
מה השיטה של רבי יחיא?
אז האמת, אני ממש מתלבט בדבר הזה. אני אגיד לכם כל מיני פירושים שנאמרו,
אבל אחרי זה נגיד את מה אני חושב בדבר הזה.
אפשר להתחיל מהסוף,
שזה ברור שהסוף הוא די קל.
קודם כל, יש פה קושיות ברורות. בקיצור, מה רבי יחיא צריך לזרוע פשטן?
תקנה רשת בחנות, או שתקנה ספרים, או שתקנה מגילות.
תקנה פשוט ספרים, זה הכול.
תתחלק לאנשים. למה הוא צריך לעשות?
זו הקושייה בסיפור הזה. אבל
כבר אפשר להבין בסוף הסיפור שהדרך של רבי חייא היא מה?
לגרום לתלמידים להיות מלמדים.
איך,
וכאן אנחנו צריכים כבר רגע להרחיב את המושג הזה, עתידת תורה שתשתכח מישראל.
למה שהתורה תשתכח?
למה שהיא תשתכח?
מה, פשוט לא יזכרו?
הנה, רבי פתר את הבעיה, רבי כתב את המשניות, אז זהו, אז נגמר הסיפור.
רבי אומר, רבי חייא יותר גדול ממני.
איך? אתה כתבת את המשניות. מילא לפני המשניות של רבי,
אז אתה יכול להבין שלא כתוב, ותורה שבעל פה, ונדודים, ושמדות, ופונות. אולי מספיק שדור אחד לא יהיה מי שיעביר את זה הלאה.
הלך.
נכון? מספיק שהרומאים, דור אחד, חותכים את המסורת.
ראינו את זה בדורות שלנו, נכון? 70, בסך הכול, הקומוניזם היה 70 שנה, זה הכול.
בקצי,
התחלה, יהודי מזרח אירופה, יהודי מזרח אירופה, כולם דתיים.
ארץ החסידות.
זה ברוסיה, אדמו"ר הזקן הוא הרב של כל יהודי רייסין.
70 שנה, בקצה השני,
מחיקה גבורה.
אנשים אומרים לך, איך אתה יודע שאתה יהודי?
סבתא הייתה מדליקה נר חנוכה, זהו, זה מה שנשאר.
אי אפשר, אז אתה יכול,
מסוכן מאוד.
אבל ברגע שרבי כתב את המשניות, נגמר הסיפור, אז כבר עבדה הסכנה, אז מה העניין?
העניין שתהיינה משניות אבל אף אחד לא יימד אותן.
למה?
תשתכח תורה מישראל, זה בגלל שהיא לא תהיה מעניינת.
היא לא תהיה, אני לא ארגיש שהיא שייכת אליי.
גם רבי שמעון בר יוחאי אומר,
שעתידת תורה תשתכח מישראל, והיא לא תשתכח כי אני,
כי היא לא תשתכח מפיזרון מרבי שמעון, כי אני,
תהיה פנימיות התורה שתבין,
תסביר את כל הדברים בצורה עמוקה.
אז יש פה בעיה של שייכות.
זה כבר ברור לגמרי שרבי חייא אומר, את השייכות אתה פותר על ידי הפיכת הלומד
למלמד.
כשאתה צריך ללמד משהו,
זו אמירה למחנך, כן?
כשאתה צריך ללמד משהו,
יש לך יותר אחריות,
יש לך יותר תשומת לב,
אתה יותר מחויב, אתה יותר זה, ולכן לביחייה, מה שהוא עושה,
הוא לוקח את החמשת החומשים הזה ומלמד כל תלמיד משהו אחד, ואומר להם, תלמדו אחד את השני.
אז זה מובן.
מה?
הקשר, הקיבוץ, זה למדתי רק,
כן, כן. אז אתה הולך כאילו לתחילת הדברים? כן. תכף נגיע אליהם.
אני רוצה רגע להתחיל בפניכם, קודם כל שנבין איזה משהו.
אז האירוע הזה, להפוך את האנשים למלמדים, תראו כמה זה דבר חשוב. כלומר, לצורך העניין, מורה בכיתה, בסדר, כאילו, איך התלמיד בא לידי ביטוי?
איך היום יוצרים למידה אינטראקטיבית, למידת שערים, למידה חוקרת, למידה זה? לא רק התלמיד יושב ככה, מקשיב, מדבר, מדבר, מדבר.
יש איזושהי דינמיקה בינינו של שאלת שאלות, ואז,
ובאמת, פה אני רוצה לשתף מזה, אני חושב שזה המנגנון או המכניקה שהכי עובדת. אתה רוצה ללמוד,
תהיה בטוח שאתה תלמד, שאתה תלמד ותתקדם,
תעביר שיעור.
אני לא מסוגל.
אתה מסוגל, מי שנתן לך את המוחין להיות מהנדס או להיות זה, ייתן לך גם את המוחין להעביר שיעור. תעביר שיעור, תראה שאתה מסוגל.
אצלנו בקהילה יש, כמו בכל קהילה יהודית מתוקנת, יש דף יומי.
אז בהתחלה, בסבב הראשון, אחד החברים, הוא יזם את השיעור, הוא לקח
להעביר את הדף יומי, ואז הוא אומר לי, תשמע, אני לא מצליח, זה כבד עליי כל יום.
ואז הוא רצה, אומר לי, יוצא לנו בשכונה יש מדרשה של דף יומי.
חבר'ה חרדי, עורכים, יושבים ולומדים, בבוקר הם לומדים, ואחרי צהריים מתפזרים בבית הקרס ומעבירים דף יומי. הוא אומר, אני אפנה למדרשה, והוא אמרתי, אל תפנה לאיזשהו מדרשה, חכה.
הרמתי טלפון לחמישה חברים.
אמרתי, היום אני רוצה להציע לכם הצעה, לתת לכם מתנה.
מה, דף יומי?
לא כל יום, אתם חמישה, כל אחד
ילמד דף, וההוא שזה, הוא מוכן ללמד שניים.
מוכנים?
מוכנים.
עכשיו, אתה צריך ללמד דף.
אז קודם כל, הם הרבה פעמים מחזיקים את כל הזה.
אבל אתה צריך ללמד, אתה צריך להגיע מוכן.
אתה צריך, וזה מחזיק.
עכשיו, מה קרה?
עם הזמן, אתם יודעים מה קרה?
נוצרה
נוצר ביקוש להצטרף למלמדים.
ופתאום, וואו, לא מה פתאום, רצו כבר לחלק את זה לעמוד, אז לא מה פתאום,
כל אחד שומר על הדף שלו.
זאת הדרך
הכי הכי מועילה וגם יעילה
ללמוד, זה ללמד.
גם בזכות הציבור.
בסדר? צריך ללמד שיעור בתנ״ך, אני צריך ללמד, אני יושב, אני מכין, זה ציבור, אז מגיעים דברים.
הרבי היה אומר שמי שלומד
כדי ללמד,
מבין,
אני מצטט את אדמו"ר הזקן,
המוח שלו מזדכך אלף פעמים יותר מאשר אם היה לומד רק לעצמו.
כך אומר אדמו"ר הזקן, והרבי אומר את זה,
שאדמו"ר הזקן אומר את זה בתורה אור,
וספר תורה אור זה לא ספר מליצות,
אלא זה ספר
פנימי ועמוק, ולכן זה כפשוטו.
זאת אומרת, זה פי אלף יותר.
בהבנה,
במהירות, בתפיסה, זה הכול. תלמד.
וזה למדנו מרבי יחיא.
עם ילדים.
עם ילדים.
תלמדו אחד את השני.
תלמדו אחד את השני.
חברו אותה.
הנה הדף גמרא, הנה השאלות, הנה זה, לכו.
כמעט בכל מקום ש... פה פחות אני לומד גמרא, ובמקום שאני לומד גמרא, או שלימדתי כאן גמרא, זה היה זה. שיעור פתיחה, איך בנו שיעור גמרא טוב?
גם בכיתה. שיעור פתיחה של הרב, רבע שעה, שהחבר'ה לא ילכו לאיבוד, תתפזרו.
הגדרת המשימה, החבר'ה, צריכים להיות מפה עד פה, תשימו לב לנקודה הזאת, תתתתתתה. צרו!
זרוק אותם למים!
אוקיי, מה הבנתם? איך הבנת את זה? איך הבנת את זה? תקרא, לא קראת טוב. תאמר, הרב אליכטרשטיין אומר, תאמר, הם היו רועדים מפחד.
תאמר, אהההה.
זה, ככה מתקדמים,
וככה מלמדים.
לימדתי באיזשהו מקום ככה,
התחלתי באיזה מקום, איזו קבוצה,
ואז התחילה המלחמה ויצאתי למלחמה שלושה חודשים,
ומי שהחליף אותי,
הוא לא, בגלל המלחמה לא הספקנו לתאם שום דבר, פשוט קראו לו והוא הגיע,
אז הוא מבין שהוא צריך ללמד גמרא, זה שווה, לימד שעה גמרא.
אחרי פעם וחצי באו אליו התלמידים, אמרו לו, תשמע, אנחנו לא רוצים ללמוד ככה.
אנחנו רוצים כמו זה, מה? הוא אומר למה?
הוא היה מלמד אותנו רבע שעה, ואנחנו היינו 40 דקות הולכים מכות.
הוא אומר, לא אמרתי לי, בטח,
למה ללמד זה יותר קל במובן מסוים, בסדר?
אבל אתם מבינים את ההתחככות?
זה האירוע, במיוחד היום.
תן לאנשים ללמד את עצמם, בסדר?
חבורה.
אצלנו בכלא יש חבורת מדרס, זה תענוג להקשיב לחבורה, יש מישהו מעביר אותה, יש קפיטן, יש מוביל.
אבל הם רבים איתו, זה לא נראה לי ככה, ונראה לי ככה.
אז זה הסוף, הסוף הוא מובן, אבל מה ההתחלה?
מה הסיפור של רבי חייא,
ומה שמה שרבי חייא, הוא עושה את זה ברונדלים, כלומר הוא בא, עושה את כל הסיבוב,
משאיר את הילדים, אומרים להם, חבר'ה, אני הולך לעוד סיבוב, לזרוע, לקצור, להכין, עד שאני חוזר, בינתיים תלמדו אחד את השני.
למה הוא צריך את זה?
אז יש בזה כל מיני אמירות, כל מיני... יש כאלה שאומרים
שמה שנקרא תיירס הקוידש.
נגיד, בונים בית כנסת.
אז צריך שמרגע הבנייה,
כבר בשלב היציקה, אני מזדהה עם זה,
תפילות וזה, תודה.
תפילות וזה, ושכל הלבנים,
הכל יהיה, כמו עכשיו אהרון קודש הזה, שבנו באיזו ישיבה בראשון שם, ואנחנו עשויים מכסף והכל שם, והכל הכנות והכל.
כאילו,
כמה אחורה אתה מתחיל?
כמה,
רבי חי אומר, אני, אתה לא מתחיל מהילד, אתה מתחיל מהפשתן שאימנו אתה מכין את המלכודת.
זה אפשרות, לי קצת קשה עם הפירוש הזה, זה נראה לי חריגה מוגזמת,
מאוד.
מה?
כן,
נראה לי כזה, ברור שצריך שיש מעלה,
כשהדברים עצמם נעשים כמו שצריך.
אבל ללכת כל כך אחורה?
אז אני חושב שהכוונה כאן היא...
טוב, תגידו אתם מה אתם חושבים.
למה שאני אגיד לכם?
בדיוק כתוב שצריך כאן ללמד, אז מה אתם רואים?
כן?
כן. הוא מאכיל אותי את השבוע הזה.
לגבי משמעת התורת חסד, זה ממש כתוב במפורש, כי יש פה איזו סטייה בסיפור,
נכון? מהתורה,
כשאת הבשר של הצבעים הוא מאכיל ליתומים.
זה כבר לא קשור ללימוד תורה.
זה ממש תורת חסד.
יפה.
אז אפשרות, אני רוצה להציע שתי אפשרויות בעקבות הדברים של הרב רן, שתי אפשרויות.
אפשרות אחת,
מה שאמרת, תורת חסד,
זה,
ואת זה הבנתי אחרי שדיבר איתי פעם איזה סופר סתם.
סופר סתם שאנחנו
מזמינים קצת את התפילין של הילדים ושלי והילדים ועוד,
וככה כל המשפחה.
ישבתי איתו פעם, אז הוא אומר לי,
תראה,
כמה חבל שבישיבות
לא מחנכים בכלל
לעסוק בתחומים הפרקטיים של הקודש,
כגון
סופר סתם או מכין בתים.
אין לזה שום איזה.
זאת אומרת, לא כולם מוכשרים לשבת ללמוד כל כך הרבה זמן, ועוד יותר לא מוכשרים להיות, ללמד.
אז אתה אומר, תשמע, או שאתה רם ומלמד,
או שאתה הלך תהיה, יוצא החוצה.
אבל יש בתוך עולם הקודש תחום שלם, שהוא מאוד פרקטי,
של כתיבה,
והוא זה, ואתה יכול לשים בנאדם בפנים.
הייתי,
היינו בסיור, בביקור אצל הרב שלמה לוי, הרב של ראשון,
של ראש הישיבת ההסדר בראשון,
ורב השכונה שם, עם הרב ראשון.
והכרנו בישיבה שלו,
מרחיב ידיים וזה, ישיבה ככה, זה שם מקווה, ויש שם מכון סתם.
בישיבה, והחבר'ה שהם, יש להם משיכה לדבר הזה,
הם שם חלק לומדים סתם, וכתיבה, וחלק עם הבתים, וחלק כזה, ועם הידיים. מי שיש לו ככה ידיים טובות וכל זה, אז הוא,
למה שלא יעשה את זה, עם מקדחה וכל זה, והפרסים וכל העניינים האלה.
כשרבי חייא הולך, אני רוצה לטעון כך, כשרבי חייא הולך, הוא מותח, מותח, מותח, מותח, ואומר ככה, ילד,
אתה רוצה להיות חקלאי?
מושך אותך, בוא, בוא איתי. ערב חקלאי איתך בשדה.
תדע לך, מהחקלאות שלך, בסוף התורה נבנית.
זה בניין התורה, כי אנחנו גם נלמד הפרשת תרומות ומעשרות, ונלמד זה,
ונתרום לכלכלה, ובסוף, כאילו, זה הכוונה, מהתורה, מהפשטן הזה, בסוף יהיה זה.
ילד, אתה רוצה להיות זה, כן, כל מיני, הריגה, בוא, אני הורג איתך את המלכודות של הזה,
מהדבר הזה שאתה עושה, מהכישרון הידיים הזה, בסוף אנחנו נבנה את התורה. ילד, אתה רוצה
להיות, תעסק בזואולוגיה, בעלי חיים וכל זה, קדימה, בוא, אנחנו, אני איתך. הרב
הולך עם התלמידים בכל השלבים ובעצם פותח מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד את האפשרות
לעסוק בדבר שהוא בעל משמעות עם קישור אל הקודש שהוא לא רק לימוד תורה.
ולכן הוא עושה שפותית שאתה קח תורה מישראל. אני חושב, ככה נראה לי. הוא פותח את האפשרויות.
כמו שהיום יש כל מיני מלא מוסדות חינוכיים שהם לא רק שב תלמד, אלא שב תלמד תטייל, שב תלמד תעסוק בחקלאות, שב תלמד מקצוע,
שב תלמד תעשה גם מנהיגות, שב תלמד וגם תנגן,
תגידו אותם.
מלא מוני דברים. והרב בעצמו,
בדרך כלל במקומות כאלה מחפשים ראש ישיבה.
אם זו ישיבה סביבתית אז הם יבקשו מישהו שהוא מבין בסביבה. ואם זו ישיבה חקלאית, זה מי שמבין בכלל. ואם זו ישיבה של לנגן,
אז הוא צריך לדעת לנגן. כלומר, אתה פותח את האפשרויות להגיד, תקשיב, בוא נפתח את האדם כמה שיותר.
ולכן גדולי מעשה יחיא.
לכן גדולי מעשה יחיא, בגלל הדבר הזה.
זה לא רק בגלל שהוא עכשיו הולך ועושה כוונות,
אבל בסוף התכלית היא רק על לימוד תורה. אני חושב שלא.
אני חושב שרבי יחיא עושה את זה בעצמו,
כי אם תלמיד הולך ואומר, טוב, אני נפלטתי מהמערכת.
כל השבים נשארו ללמוד,
אני לא, אז אני נפלטתי מהמערכת ואני בשדה. זה אחד.
ואם תלמיד הולך לשדה ואת מי הוא רואה שם?
רבי יחיא.
הוא רואה אותו, זורע.
הוא אומר לו, מה אתה עושה? אני זורע, למה? צריך לזרוע.
בלי שהנזרע פה, לא יהיה תורה.
בלי שיהיה, אז זה קשור אחד לשני.
ויש גם תורה בשדה.
אז הוא זורע בשדה.
זה נראה אחרת לגמרי, התלמיד הזה.
והפשטן, והצבעים, והשוחט, וכל השלבים כולם.
זאת אפשרות אחת.
ואפשרות שנייה,
היא קשורה למה שאני לא,
לראש מוסד.
ראש ישיבה.
רבי חיה ראש ישיבה.
טוב, ראש ישיבה מצוין.
אז ראש ישיבה, מה הוא רוצה?
רוצה ללמד תורה, נכון?
זה מה שהראשייה רוצה לעשות.
בא רבי חייא ואמר, תקשיב,
אתה בתור ראש ישיבה,
אתה אמור לדעת כמה עולה מנת אוכל
שאתה משלם עליה בחדר אוכל.
כמה אתה משלם ארנונה?
כמה תלמיד צריך פה לשלם?
כמה התקציב?
כמה זה? אתה אמור להיות אחראי על הכל.
אתה לא יכול להישאר רק למילה הבעלה.
מה?
כן, כן. אתה אמור לדעת,
כלומר, רבי חייא הוא לא רק בקצה של הלימוד תורה,
אלא הוא בונה את התשתיות.
כדי שיהיה לימוד תורה צריך שיהיה גם את זה, וגם את זה, וגם את זה, בגבי שדה, וזה, צבעים, ואור,
וכל זה,
ואם אני רק אעסוק בלימוד תורה ולא אדאג שיהיה
הזרמה של אורות, אז עוד רגע לא יהיה לי ספרים ללמד את התלמידים.
זאת אומרת, הוא לוקח אחריות מלאה,
שלמה, וגם על זה המראה בגדולים הסיכים,
על לקיחת האחריות המלאה הזאת,
שלמה, מקצה לקצה.
זהו. זה השיחות מעורב, לדעת מה קורה,
מה הולך.
אז אם אני מסכם את הגדולים מאז החייא, קודם כל הדבר הכי בולט זה שרבי חייא
הפך את האנשים מלומדים למלמדים, וכשאדם מלמד הוא שייך,
הוא בפנים, זה דבר מאוד מאוד מדהים, זה דבר ייחודי.
ביקש מהתלמדים, תלמדו אחד את השני, אבל הם ראו כמה אכפת לו מהם, הוא לא זרק להם והלך,
הם ראו כמה הוא טרח וכמה הוא הכין, הוא כנראה גם עשה להם איזושהי הכנה לפני כן,
ותלמדו אחד את השני.
תלמדו אחד את השני, זה נפלא, זה בעצם חברותא.
אה, יפה, אז זה דבר אחד. דבר שני,
רבי חייא פותח מאוד מאוד, כי יש כאלה שלא מתאימים ללמוד. אז מה, הם יהיו בחוץ?
לא.
אז הם יהיו בתחנה הזאת, או בתחנה הזאת, או בתחנה הזאת, או בתחנה הזאת. הם יהיו חלק מהרצף.
כמו שדיברנו על סופרי סתם, אז זה, הם חלק מהרצף, אתה חלק מהרצף.
מדפיסי הספרים, סופרי הסתם.
אתה נמצא מלמדי הדף יומי, מלמדי המשנה היומית, מלמדי, זה לא משנה, בקצה למעלה יש את הראשי הישיבות והרמ"ים וכל זה,
פירמידה מאוד מאוד גדולה.
שרי העשרות, מה זה שרי עשרות? שמלמדים עשרה אנשים.
שרי אלפים, שיעור של אלפים, טוב?
עשרה עשרות, שרי אנשים, רוב עשרה אנשים יושבים איתו, תשעה אנשים.
יפה מאוד, להפוך אנשים להיות מלמדים.
הדבר השלישי זה לקיחת אחריות מלאה.
בעיניי, נגיד, זה הרב שטיינזלץ,
ככה, אני, ככה עולה בדעתי שם. אז אמר, אוקיי,
התורה היא אין סוף,
והיא מתוקה וכל זה, אבל היא לא נגישה לדור הזה.
צריך להנגיש אותה, זה לא לקח אחריות, והוא התחיל לבאר, ולבאר, ולבאר, ולבאר.
אבל כדי לבאר צריך להקים מוסד, צריך לעשות תקציבים, צריך לגייס תמיכות,
וצריך לעשות ערב גאלה, וערב דינר, וערב פה, וערב להתעסק עם מיליון דברים בשביל...
הוא עשה את זה, הוא התעסק עם זה.
אבל כי הוא התחיל באיזה, אני חייב לבאר, אני חייב כאילו לתפור את הרשתות כדי לצוד את האנשים, לא רק את הצבעים, כדי שאנשים יוכלו ללמוד.
זו לא כל כך אחריות, מקצה לקצה, לא רק אמר, חבר'ה, יש תורה וזה, בואו.
לא, אני אדאג שכל מי שרוצה ללמוד יוכל לפתוח ספר ולהסתכל ולהבין מה כתוב.
כי אני אבאר לו את זה.
אבל כדי שהביאור הזה יצא לפועל, צריך לעשות המון המון דברים לפני,
ואחרי, ותוך כדי, הוא עשה את זה, הכניס את הידיים לתוך הסיפור.
וואו, גדולים מעשיך יהיה.
אז לכל המחנכים היצירתיים מאוד שלנו, והמנהלים, ורשתות החינוך, שבאמת עושים דברים מדהימים היום, לא יודע, אני קצת מכיר את רשת עמית, כי אני במועצה החינוכית שלהם.
יש שם משהו, דברים מדהימים, בכל כיתה הם... מה, אני צריך לזוז, מה?
כן, זה כאילו כל זה, יש שם השערים,
שער חקר, שער מנטור, שער זה, ממש כול תלמיד יכול לבחור איך הוא ילמד, כדי שהוא יתפתח בצורה הכי טובה,
יצמח ויגדל,
בגדולים גדולים מהסכייה במגוון תחומים שנזכה בעזרת השם.
ללמוד וללמד, אמן ואמן. חזקו ואימצו כל המחנכים ברוכים תהיו.
