שלום לכולם, בוקר טוב, תודה רבה, יישר כוח.
טוב, הנושא שלנו היום,
הנושא שלנו היום, נושא מאוד מיוחד, מאוד מעניין,
בעירה של מרים,
כן, הבאר של מרים מפורסמת שליוותה את עם ישראל במדבר,
אבל בפרשת חוקת, הפרשה שלנו באמת,
הבאר תופסת,
כן, מקום מאוד מרכזי
בכל ההופעה של הפרשה.
כן, בעצם באר מרים, אנחנו פוגשים אותה בפרשת חוקת
בשני מופעים, שני מופעים מאוד מרכזיים, האמת, שנמצאים בפרשה.
פרשת חוקת היא פרשה מאוד עמוסה בעושר רוחני מאוד מאוד גדול
בפרשה הזאת, והבאר,
הבאר ככה פוגשת אותנו בשתי מקומות.
איפה זה?
מקום ראשון זה קודם כל בחטא ממריבה.
כן, חטא ממריבה, האירוע המפורסם שכולנו מכירים אותו,
שבו משה רבנו ואהרן הכהן בגללו
לא נכנסו לארץ ישראל, באופן פשוט, כן? זה עכשיו לפי הפשט של הפסוקים.
מה זה?
מה זה השני?
מה השני? סליחה.
זה האירוע הראשון, לא, זה הראשון.
זו הפעם הראשונה, חטא ממריבה.
חטא ממריבה שבעצם, על מה היה כל הנושא הזה?
שהגיעו לקדש,
ובקדש מתה מרים, נפטרה מרים, וכשנפטרה מרים הסתלקה גם הבאר.
הבאר שליוותה את עם ישראל ולא היה מים לעם,
אין מים עכשיו לעם,
כשהסתלקה הבאר...
הבאר אין מים,
ולכן,
ה' שלח את משה ואהרון לדבר אל הסלע, הם היכו בסלע.
בסופו של דבר הם יחזירו את המים. הם יחזירו את המים לבני ישראל.
אז זה
המקום הראשון של באר מרים שם.
שרואים שהיא באה גם בעקבות מרים,
כן, מפה זה לכאורה המקור, שיודעים שהבאר באה בזכות מרים, כן?
שברגע שמרים נפטרה, אז גם הבאר הסתלקה.
אבל משה ואהרון בזכותם הצליחו להחזיר את הבאר.
הצליחו להחזיר את הבאר.
יפה. אז זה המקום הראשון. מה המקום השני?
המקום השני זה עלי באר, הנעולה, נכון.
זאת אומרת, זה מה שנקרא שירת הבאר.
שירת הבאר שהיא נמצאת בהמשך הפרשה.
שירת הבאר, שבני ישראל שרו. על מה הם שרו?
צריכים להבין על מה הם שרו, מה התרחש שם,
כן?
אז תכף נסביר את זה.
על מה בעצם הייתה שירת הבאר שם.
רק צריך להכיר בעוד דבר, בפרשה שלנו צריך לשים לב
על נקודה מאוד מאוד חשובה שנמצאת בפרשה,
שבעצם מה קורה בפרשה, מה הנקודה המיוחדת שקורית בה.
אתם יודעים מה הנקודה שמייחדת פרשת חוקת?
יש הרבה דברים, אני לא אומר,
אבל הנקודה צריך לשים לב אליה, המרכזית,
שזאת פרשה ששלושת האחים לא, לא נפטרו, מרים ואהרון.
מרים ואהרון נפטרו, זה נכון.
ושתיים עם גזירה, נכון. אבל זאת פרשה שמדלגת 40 שנה קדימה.
צריך לשים לב לזה.
זו הפרשה פתאום, כאילו אנחנו כך קוראים את התורה, ואנחנו מתחילים קוראים את התורה בשבוע שעבר, אנחנו ממשיכים משבוע שעבר מהבית כנסת, ממשיכים השבוע לקרוא את התורה.
אבל לא שמנו לב שפתאום בפרשה יש, התורה ככה עושה לנו קפיצת דילוג הזמן, דלגת 40 שנה קדימה,
כן?
יש, תחילת הפרשה מדברת על פרה אדומה,
ומייד אחר כך, אחרי פרה אדומה מתחילה הפרשייה של מות מרים וחטא מי מריבה.
זה כתוב, אומר רש"י,
ויבואו כל העדה מדבר צין, כל העדה, עדה שלמה,
שכבר מתו מתי מדבר,
שנת ה-40, הגענו לשנת ה-40 פתאום.
קפצנו מהשנים,
מ-38 שנים קדימה, משנה שנייה של יציאת מצרים,
שהתרחשו בה הרבה אירועים קודם לכן,
תחילת המסעות שהיו בפרשת בעלותך ובנסו וכל זה,
היו בשנה השנייה של יציאת מצרים,
ואנחנו כאילו ממשיכים את שבוע שעבר,
אבל בשבת הבאה פתאום עכשיו הוא 30 שנה קדימה, צריך לשים לב לזה.
וה-38 שנה קדימה האלה הן מאוד מאוד משמעותיות, בסדר?
זה עכשיו, אנחנו נמצאים עכשיו בשערי הכניסה לארץ ישראל.
זה כל הסיפורים עכשיו של פרשת חוקה, כל הסיפורים, שערי הכניסה לארץ ישראל.
ממות מרים מתחילים הסיפורים, לכן צריך להדגיש את הנקודה הזאת.
טוב, נחזור אלינו.
עם ישראל שר את שירת הבאר, "עלי באר ענו לה".
מאיפה מגיעה השירה הזאת ולמה הם שרים אותה?
כן, אז איך זה קרה? אז התורה מספרת שאחרי מרים,
אחרי מות מרים, עם ישראל עכשיו
מתחיל לנוע,
אנחנו בשנת ה-40,
אז נועה נועה,
מתחילים לנוע על איזה כיוון? ארץ ישראל.
עם ישראל נועה נועה סוף, לכיוון ארץ ישראל.
איפה עם ישראל עכשיו ממוקם?
הוא ממוקם בדרום של הארץ, בסדר? בדרום של הארץ,
כן, הוא רוצה להיכנס לארץ ישראל מכיוון מזרח,
מכיוון מזרח, מכיוון הירדן.
הירדן זה שער הכניסה שאמור להיות לעם ישראל לארץ ישראל. הוא רוצה להיכנס מכיוון הירדן, בסדר? לארץ ישראל.
עם ישראל ממוקם עכשיו, נמצא בדרום-מזרח.
הוא בא, רוצה להמשיך לכיוון צפון, לכיוון,
לעלות לכיוון הירדן.
שם נמצאת ארץ אדום.
ארץ אדום שולח מלאכים לבני אדום, כך מספרה בפרשה,
למלך אדום, מלך אדום אומר לו, אתה לא עובר כאן, לא מרשה לך לעבור,
אפילו שעם ישראל מבטיח, לא נשתה מבאר וכל הדברים האלה, דרך המלך נלך,
שום דבר אדום לא מוכן לתת לעבור.
והקדוש ברוך הוא מעל עם ישראל, אסור לכם להתגרות באדום מלחמה.
כן, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה. יש לנו שלושה עמים שאסור להתגרות בהם מלחמה,
בסדר? שהם נשמרים, הנחלה שלהם נשמרת לעתיד לבוא.
איזה שלושת העמים האלה? הם נקראים אדום,
עמון ומואב.
בספר בראשית הם נקראים קניק נזיק אדמוני.
קניק נזיק אדמוני זה אדום, עמון ומואב.
ששלושת העם, הנחלה שלהם לא ניתנה. כזאת שהוא אומר, אני לא נותן לכם את הנחלה שלהם עכשיו,
למשה רבנו, ליהושע בן נון,
לדור באי הארץ שיצאו ממצרים,
אתם לא מקבלים עכשיו את הנחלה שלהם,
אתם תקבלו אותה בעזרת השם,
זה נקרא נחלת עשרה עממים.
כן, נחלה, כלומר שארץ ישראל תהיה משבעה עממים לעשרה עממים.
כניק נזיק קדמוני, אדום ממון מואב.
אז אי אפשר לכבוד שנחלות אדום ממון מואב, למה? לא ניכנס עכשיו, למה? אבל אי אפשר.
אז עם ישראל עוד שולח למלך אדום, אומר מלך אדום, אתם לא נכנסים פה.
לכן עם ישראל צריך לעשות סיבוב.
מזרחה יוצא מאדום, מזרחה עולה למעלה, אדום זה נמצא,
יש באזור הרי אדום שמול אילת שמה, באזור הזה,
ואז עולים צפונה, סובבים את אדום. בשנת ה-40, אנחנו עכשיו בשנת ה-40,
מגיעים לארץ שנמצאת מעל אדום זה מואב,
ומעל מואב נמצאת ארץ סיחון,
ומעל סיחון נמצאת ארץ אוג,
בסדר? פחות או יותר תיארתי לחשת עבר הדין המזרחי.
אדום, מעליהם מואב,
מעליהם סיחון, עמון נמצא גם שם, קצת מזרחה יותר,
קצת צפון המזרחה מסיחון, ואחר כך
ברמת הגולן נמצאת כבר ארץ אוג.
תראו, אנחנו צריכים קצת להתקדם, אני אנסה לעשות את זה מהר, כי יש לנו הרבה מה להספיק היום,
אני מרגיש שעוד לא התחלנו בכלל לדבר מה שאני רוצה לדבר.
אז בכל מקרה, עם ישראל עושה את הסיבוב הזה,
ומגיע למואב,
מגיע גם לארץ מואב, מעל ידו אמרנו יש ערי מואב, נכון? ערי מואב.
אם ניקח בצד הגיאוגרפי, זה מים המלח,
כן,
מזרחה לעבר הרדן, באזור ים המלח,
עד לאמצע ים המלח,
זה ארץ מואב פחות או יותר.
וגם את מואב אי אפשר, כתוב בתורה, אל תעצר את מואב, נכון?
אל תעצר את מואב, כתוב את זה פה,
אסור לעשות גם את מואב,
אז צריך להמשיך עוד,
אז ממשיכים לארץ סיחון.
ובארץ סיחון מתרחש,
בדיקת הכניסה לארץ, סיחון שמה,
מתרחש בעצם הנס שבעקבותה מגיעה שירת הבאר, שירת באר מרים.
זה נקרא איזה נס? נס נחלי ארנון.
נס נחלי ארנון.
כי עם ישראל בא להיכנס לרציחות, שם נס נחלי ארנון. מה היה בנס נחלי ארנון?
נס נחלי ארנון, רש"י, מתאר לנו שהאמוריים,
נחלי ארנון זה נחל, אגב, יש נחל ארנון, אומרים שהוא אחד המקומות היפים בעולם,
זה נמצא בירדן, אחד המקומות היפים בעולם,
זה באמת נחלת ארץ ישראל גם,
אז זה נחל שיש לו שני ערים,
שני ערים משני הצדדים,
אוקיי?
והאמוריים,
האמוריים הכוונה אנשי סיחון, סיחון היה המלך האמורי,
אז הם חלק משיבת המקנען, אוקיי?
אז אותם כן מותר לכבוש,
וצריך גם לכבוש הנחלה שלהם.
אז הם, האמורים, התחבאו בעצם איפה?
הם התחבאו בערים.
כלומר, תחשבו, השני ערים קבועים, באמצע יש נחל עמוק.
יש נחל עמוק,
אז אומרים האמורים נתחבא
בצד אחד של הנחל,
של ההר, סליחה, כשעם ישראל יעברו למטה,
אנחנו נמצאים בנקודת, איך זה נקרא?
שולטת, במילים אחרות אפשר לקרוא לזה נקודת השמדה,
נכון? זה גם שטח השמדה, לא, שטח השמדה זה על למטה.
הם בשטח, אתה צודק, אנחנו בשטח השולט, הם בשטח השמדה, צודק. הם בשטח השמדה, בני ישראל הוא בשטח השמדה,
ואנחנו מלמעלה משמידים את בני ישראל פשוט וקל.
איזה מארב מתוכנן להפליא. לכאורה אין לעם ישראל לאן לברוח כאן, כן? אין לעם ישראל לברוח, הם ישראל עברו למטה,
זורקים עליהם חיצים, אבנים, בליסטראות,
מחסלים את עם ישראל בנחלי ארנון. זה היה התכנון האמורי,
תכנון ממלכת סיחון לעשות ככה.
ואז מה שקרה,
שלפני שעם ישראל הגיע, אז בעצם הערים,
כן, הקדוש ברוך הוא שלח את הערים, ותכף נראה למה הוא עשה את זה.
יש שם את שתי לשונות.
שוב, אני מצטער על לב, יש פה המון המון חומר, נראה מה נספיק לקרוא, יש פה שתי... יש לשון בגמרא, יש לשון ברש"י, זה קצת שונה,
הסיפור איך הוא מופיע בגמרא, איך הוא מופיע ברש"י,
כן, בואו נקרא את הסיפור בגמרא, ותראו מה, נקרא את הסיפור רגע בגמרא, איך הוא מסביר,
איך הגמרא קוראת את זה, מסכת ברכות, תראו פה,
"כי אבו כחלפי ישראל עתו אמורי הבדליהו נקרותא ותשו בו", נשאו להם נקרותא, זה כמו מערות,
וטשו זה התחבאו, התחבאו במערות האלה, בהרים.
אמרי כי חלפה ישראל אחא נקטילינון.
אמרו כשעם ישראל יעבור למטה אנחנו נהרוג אותם, בשטח השמדה.
ולא אבו ידא דארון אבי מסרי קמאי יהודי ישראל. לא היו יהודים שאהרון היה הולך מפני ישראל,
ואבא ממיכלאו טורי מקמאי ובא מנמיך את הערים לפניהם.
כיוון דעת אהרון,
כיוון שהגיע אהרון, אדבקו טורי בעדה עדה, נדבקו הערים, הערים זזו אחד לשני,
פתאום האמורים יושבים ככה במערה,
רואים את ההר, מתחיל לזוז לקראתם, את ההר שכנגד הזה,
מתחיל לזוז לקראתם, אין להם לאן לברוח,
ההרים זעזועו ומחצו אותם, כן? כתוב שהיו נקעים, כן? כל מיני בליטות בהר השני, והוא נכנס לתוך המערות של האמורים, נכנסו לשם,
וקטלינון והרגו את האמורים, ונחת דמאיו לנחלי ארנון,
נחת דם דם שלהם ירד לנחלי ארנון,
ובינתיים כשעם ישראל מגיע, אז הערים עכשיו מפנים את הדרך חזרה.
ואז כל הדם של האמורים ירדו למטה לנחל, מתחת לזה, ועם ישראל עובר למעלה בצורה קלה,
ועם ישראל לא ידע,
לא ידע בכלל מה נעשה שם,
בעל הנס הזה.
אמר הקדוש ברוך הוא, אמר, איך אני,
כן, אני אגלה לבניי,
כן, אני רוצה שבניי ידעו על הנס שעשיתי להם,
שככה חיסלתי את האויבים לפניהם.
אז מה עושה הקדוש ברוך הוא?
שולח את
הבאר.
או, פה פעם חושבים עכשיו את הבאר מרים עוד פעם. שולח את באר מרים,
שולח אותה למטה, למעמקי האדמה,
כן? והיא באה ומעלה,
מעלה את המים של למטה, שהם בעצם מעורבים בדם,
באיברים,
כן? של אויבי ישראל, של שונאי ישראל, ומעלה אותם על פני הקרקע. וכאשר עם ישראל עובר, אחרי שהוא עובר, הוא רואה בעצם את הבאר שמעלה את כל האיברים של האמוריים,
ואז הם הבינו בעצם את הנס שהקדוש ברוך הוא עשה להם בנחלי ארנון.
וזה נקרא נס נחלי ארנון.
ועל הנס הזה הם שרו,
כן, הם שרו את שירת הבאר.
שירת הבאר שהיא הודיעה להם על הנס האלוקי שהשם השמיד את האויבים מלפניהם.
וזו הפעם השנייה של באר מרים בפרשה.
בסדר?
תראו את הפסוקים קצת, שהפסוקים כבר מתארים לנו את הדברים האלה.
וישאו בני ישראל ויחנו באבות, וישאו באבות ויחנו באי האיברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש, משם נשאו ויחנו בנחל זרד.
זה דרומה יותר.
משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי.
עוד מעט נדבר על נחל ארנון הזה, הוא מאוד מאוד חשוב המיקום שלו של נחל ארנון.
כי ארנון, עוד מעט נדבר, נסביר אותו. כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי.
על כן יאמר בספר מלחמות אדוני את והב בסופה ואת הנחלים ארנון.
או, עכשיו מתחילים פסוקים, יש ספר מלחמות השם,
מתאר פה את מלחמות השם.
יש מלחמות השם, והב בסופה,
אז הכוונה, סופה זה, בעצם רש"י מסביר, זה ים סוף.
המלחמה שהשם עשה בים סוף,
ואהב זה מלשון יהב, נתן.
עם ישראל נתן לעם ישראל את המצרים בים סוף.
אז הייתה מלחמה אחת שהשם עשה בים סוף, וכנראה מלחמה בים סוף,
הוא עשה עוד מלחמה דומה לכך בנחלי ארנון.
כן?
בסדר? כמו בסופה, כמו בים סוף, גם בנחלים ארנון.
ושד הנחלים אשר נטה לשבט הר ונשען לגבול מואב,
ומשם בארה.
היא הבאר אשר אמר אדוני למשה אסוף את העם ואתנה לאמיים הנה הבאר של מרים חוזרת אלינו
ואז כשעם ישראל ראה את הנס הזה אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר אנולה
עם ישראל שר את השירה לבאר עלי באר אנולה זאת שירה כזאת של ההודיה שלהם על הנס שהשם עשה והודיע להם בעזרת הבאר של מרים
בערך עפרו עשרים קרו הנדיבי העם מחוקק משענותם
ומדבר מתנם ומתנה אחלה במות ומבמות הגאה אשר בשדה מואב
ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון.
יש לנו הרבה מה להסביר פה,
נראה מה נצליח לגעת. אני צריך ככה בכלל להתקדם קצת מהר כדי להספיק פה את הדברים.
אז בסדר, אז זה כאילו הסיפור של נחלי ארנון,
כן?
תראו אבל איך רש"י ככה מתאר את הסיפור.
רש"י מתאר את זה טיפה שונה מהגמרא,
כן? רש"י מתאר ומסביר לנו את ה...
ואת הנחלים ארנון.
אומר רש"י, כשם שמספרים בניסי ים סוף,
כך יש לספר בניסי נחלי ארנון,
שאף כאן נעשו ניסים גדולים.
ומה עם הניסים?
כן, ושד הנחלים, תרגום של נקודותיים,
תרגום של שפך אשד,
שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם.
הייתם רוצים לראות כזה דבר, ככה, מלא דם של אמוריים שמסתובב לכם בתוך ה...
זה,
אנחנו ככה, אולי יוצא לנו איזושהי צמרמורת,
אבל זה עשה לעם ישראל טוב לראות כמה השם משגיח עליהם. תביני כמה השם משגיח עליהם,
כמה שמגן עליהם ודואג עליהם אפילו שהם דברים שהם לא ידעו, מסכנות שהם לא ידעו.
לפי שהיו, אני קורא ברש"י, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר והרים סמוכים זה לזה.
אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חברו בהר מזה.
והדרך עובר בתוך הנחל.
אמרו האמורים כשיכנסו ישראל לארץ לתוך הנחל נעבור נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם מחצים ואבני בליסטראות.
והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמורים היו כנגד אותן נקעים.
כמין קרנות
ושעדיים בולטים לחוץ.
כיוון שבאו ישראל לעבור,
תראו את הלשון הזאת של רש"י, היא חשובה מאוד.
כשבאו ישראל לעבור, כאן הוא קצת שונה מהגמרא, שימו לב.
רש"י אומר, נזדע...
הגמרא אמרה שמה גרם להרים לזוז? לפי הגמרא, מה גרם להרים לזוז?
אה?
אתה שומע?
אהרון הברית, נכון.
רש"י אומר אחרת, מה גרם להרים לזוז? תראו, זה מאוד מעניין.
כיוון שבו ישראל עבור, נזדעזע ההר של ארץ ישראל,
כשפחה יוצאת להקביל פני גבירתה.
בסדר?
כשפחה יוצאת להקביל פני גבירתה.
זה חשוב מאוד, ההגדרה הזאת. וזה מה שגרם להרים לזוז, כאילו,
ההר מתחיל לרקוד.
למה מתחיל לרקוד? כי עם ישראל מתחיל להגיע לארץ.
אם ישראל מתחיל להגיע לארץ, ישראל רוקדת לפניו.
כשפחה שמגבילה פני גבירתה.
זה מה שהתרחש פה, הערים רוקדים לקראת עם ישראל.
יפה.
ונתקרב לצד הר של מואב,
ונכנסו אותן השדיים לתוך אותן נקיים והרגום.
כן?
וזהו אשר נטה לשבט הר,
שההר נטה ממקומו, ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו נשען לגבול מואב.
ואהבו ישראל על הערים ולא ידעו הניסים האלו אלה ידי הבאר שנכנס לשם. איך? ומשם בארה?
משם בא האשד אל הבאר.
כיצד אמר הקדוש ברוך הוא, מי מודיע לבניי הניסים הללו?
מי מודיע לבניי? המשל, אומר, נתת פת לתינוק, הודיע לאמו.
אם נותנת מתנה לילד,
תגיד לאבא, לאימא, שידעו שעשית הכרת הטוב, שיהיה להם הכרת הטוב, זה חשוב.
בכל מקרה, לאחר שעברו, חזרו הארים למקומם, והבאר ירדה לתוך הנחל,
והעלתה משם דם ההרוגים,
וזרועות ואיברים מולי חתן סביב המחנה בישראל, ראו ואמרו שירה.
ישראל רואים את הבאר מסתובבת עם זרועות של אמוריים,
כן, מחזה ככה
מאוד מעניין, ואומרים על זה שירה על הנס שהשם הציל אותה.
אומרים שבאר מרים, אנחנו פוגשים אותה פה בשנת ה-40,
בחטא מי מריבה,
ואחר כך כאן בכניסה לנחלי ארנון,
בסדר?
שהיא זאת שמודיעה בעצם על הנס שנעשה שם.
אז אנחנו רוצים ללמוד היום,
א', על הבאר עצמה, מדוע, במה זכתה מרים,
שקיבלה דווקא את הבאר, שבזכותה באה הבאר לעם ישראל. במה זכתה דווקא מרים לדבר הזה?
למה באה הבאר בזכות מרים ולא בזכות משה או בזכות אהרון?
זה דבר ראשון. ודבר שני שצריך להבין,
למה הקדוש ברוך הוא בחר להודיע על הנס הזה דווקא על ידי הבאר של מרים?
מדוע דווקא על ידי הבאר של מרים השם הודיע על הנס?
בסדר? על הנס שנעשה בנחלי ארנון ולא באופן אחר.
למה הבאר מרים זכתה להיות המודיעה, כן?
מה שרש"י כתב פה, הקדוש ברוך הוא רוצה להודיע לבניי על הנס שעשיתי, דווקא על ידי באר מרים.
וגם מה המטרה של השירה הזאת, עלי באר ענו לה, מה המשמעות שלה?
שבני ישראל שרים פה עכשיו שירה על הבאר.
האם זו שירה רק על הנס הזו, על הנס שהיה פה?
כי המשמעות של השירה יש פה קצת,
בשירה עצמה,
אנחנו תיכף נראה שזו המשמעות של השירה שהם שרים בכלל על כל הנס של הבאר שהיה בכל שנות המדבר, לא רק על מה שהיה עכשיו בנס נחלי ארנון.
טוב, אז אנחנו רוצים,
רוצים, בסדר, אז על הדברים האלה קצת ננסה לעבור לפי הסדר, ובעיקר להעמיק קצת בנושא הזה של בארה של מרים והקשר שלה לנס נחלי ארנון.
טוב, אז בואו נתחיל על הבאר של מרים.
חז"ל מספרים לנו ששלוש מתנות ניתנו לעם ישראל במדבר,
נכון? המן, עני הכבוד והבאר,
כאשר המן ניתן בזכותו של משה רבנו,
ענני הכבוד בזכות אהרון והבאר בזכותה של מרים.
עכשיו, קודם כל צריך לדעת, הבאר הזאתי,
עם ישראל בעצם נהנו ממנה בשתייה, שתו ממנה מים.
עכשיו, איך בדיוק שתו ממנה מים? מה, כאילו, אם מישהו היה צמא, מה הוא היה עושה?
היה צריך ללכת עכשיו לבאר, כאילו, תחשבו על תור של,
הייתם פעם בתור לבירזייה?
אז תחשבו על תור של 60 ריבו.
מה?
אוי, יפה, כן, בדיוק, ארצור לאומה,
תור של 60 ריבו לבירזייה. זה לא עובד ככה, כנראה, אתה צודק.
אז מה היה צריך לעשות? אז הבאר, זה היה סלע, חז"ל אומרים,
סלע גדול,
שהיה דומה לקברה כמו איזו נפה כזאת גדולה,
ככה מלא במים,
שהוא פשוט היה מסתובב עם עם ישראל במדבר.
עם ישראל הולך, הסלע הולכת איתם.
כיף לראות איזה סלע מסתובב, איתך סלע של מים הולך איתך במדבר.
אחלה דבר.
כשעם ישראל היה חונה,
אז הסלע היה חונה איתו, המדבר, הבאר הזאת, היה חונה איתם,
ואז מה שהיה קורה, כל נשיא של שבט,
כל אחד מהשבטים היה בא, כל נשיא היה בא וחוקק חריץ
בין הבאר לכיוון השבט שלו, לכיוון השבט שלו, אוקיי?
ומהחריץ הזה, מהזה,
היו אחר כך באים, ואז לכל שבט היה לו בעצם נער מהבאר היה זורם אליו.
וגם בנער הזה, לכל שבט,
אז שמה לכל משפחה הייתה לוקחת אליה, הייתה עושה עוד אפיקים, עוד יובלים כאלה, יובלים, ערוצים כאלה קטנים.
כל אחד היה לו ככה איזה שהם מוציאים מהמעיין הנובע האינסופי הזה,
היה מוציא עוד נחלים למשפחות שלו ולאנשים,
כל אחד, מה שהיו רוצים שם וזה, וככה היה ממילא הרבה מים,
כל אחד במקומו,
ולא שהיו צריכים לחכות בבירזייה שם איזה תור ארוך.
זה לא עבד ככה, כן?
תראו את התוספתא במסכת סוכה שמסבירה לנו ככה על הדברים האלה,
כן?
אומרת התוספתא, הבאר שהייתה עם ישראל במדבר,
דומה לסלע מלא קברה,
מפרפרת ועולה כמפי הפח הזה, עולה עימהן להרים ויורדת עימהן לגאיות.
באר הולכת, באר הולכת, עולה למעלה, יורדת למטה,
כל המקומות, מקום שישראל,
תגידו, עם ישראל הלך במישור,
כן, אבל אז כתוב,
תראו, מקום שישראל שורה כנגדן, במקום גבוה כנגד פיתחו של אוהל מועד.
זה צריך לדעת, כשעם ישראל היה חונה,
אז היה נשאר,
היה מקום שהוא היה חונה,
אוהל מועד היה נשאר איזה גבעה כזאת, גבעה קטנה שעליה אוהל מועד היה נמצא.
אוהל מועד היה גבוה, היה במקום גבוה כאילו, אתם מבינים?
שהוא היה יותר גבוה מהמחנות.
גבעה כזאת קטנה, תלולית כזאת, ששם גם הייתה הבאר עומדת במקום הגבוה הזה.
ואז נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהן,
ואומרים עליה את השירה
"עלי באר ענו לה,
עלי באר,
והמים מבעבעין ועולין כי העמוד למעלה,
וכל אחד ואחד מושך במקלו,
איש לשבטו ואיש למשפחתו.
אז ראיתם, יש ערוצים לשבט ולמשפחות,
שזה הולך לשם.
עכשיו, רואים מכאן דבר מאוד מעניין.
השירה שאנחנו קוראים בפרשה שלנו בשנת ה-40,
השירה שעם ישראל שר, "פועלי באר אנולה",
היא כבר נאמרה, השירה הזאת,
גם במדבר, במשך 40 שנה של המדבר.
כל פעם שהנשיאים היו באים להעלות את הבאר לשבט שלהם,
היו אומרים את השירה הזאת.
בסדר, השירה הזאת, לא נאמרה,
רק אז בשנת הערבים, היא נאמרה כבר קודם לכן.
כי באמת השירה היא לא רק על נס נחלי ארנון,
היא גם על נס הבאר עצמו.
היא גם על נס הבאר עצמו.
הנשיאים מאושרים את השירה הזאת בשלב שהיו רוצים למשוך מבאר מרים אליהם למקום השבט.
וזה הפירוש של השירה בפשט שלה שכתוב פה בפסוק י"ח:
"באר חפרו אסרים קרוע נדיבי העם במחוקק במשענותם ומדבר מתנה". מה זה חפרו אסרים קרוע נדיבי העם? זה הכוונה הנשיאים,
והיו כאילו השרים, הם השרים, שהיו קוראים אותה לשבט שלהם,
כן, על ידי, במחוקק, היו חוקקים בקרקע ולוקחים ערוצים,
ערוץ של מים חיים לתוך המעל שלהם.
זה כאילו הביאור הפשוט של הקוראה נדיבי עם וכל מיני שנותן וזה.
בסדר?
והיו אומרים ככה את השירה הזאת, הליבר, כל פעם שהיו רוצים למשוך מים מהבן.
עכשיו, דבר מעניין נוסף,
דבר מעניין נוסף,
נכון, אנחנו יודעים שהמן היה לו את כל הטעמים של המאכלים.
אתם יודעים שכתוב את אותו דבר גם על הבאר.
גם על הבאר, באיזה טעם היה למים?
למים טעם של מים.
אבל מה, הם שתו רק מים?
מה, לא היה להם בשבת,
לא היה להם קולה על השולחן?
לא היה איזה מיץ תפוזים כזה, אני יודע מה, מיץ מנגו, לא היה על השולחן?
אז אולי גם לא בשבת, לא יודע, אולי גם סתם ככה בחופש,
ביולי-אוגוסט, יש לו את זה משהו קר.
מה זה?
או, אז, לא, זה אוכל.
אז המשקאות,
כמו בבאר. אז המשקאה בבאר.
בבאר הייתה גם נותנת את המשקאות.
תראו, תהפכו את הדף,
אומר פה הרב צדוק בספר מחשבות חרוץ, הוא מביא כאן,
כן, ושם ברפידים רפו ידים מהתורה,
וניתן להם בעירה של מרים, הוא ניתן ברפידים,
שעמוזן מובא בספר דבש לפי, זה של החידה,
דיו תואמין בו טעם יין וכל מיני משקין.
בסדר?
וכמו שהמן היה לחם של מלאכי השרת אוכלים, ככה בר משקה של מלאכי השרת שותין.
המן זה לחם של מלאכי השרת, הבארי מים של מלאכי השרת.
וזה מעבד כל טעמי המשקאות, הם יכולים לטוב שם משקאות קלים,
כן?
ומוגזים למיניהם, כנראה. כל האפשרויות.
אולי גם חריפים האלה היותר, כן? אולי כאלה שרצו קצת חריפים, אולי בירו קצת, משהו.
כל אחד מה שהוא רצה, משקה של מלאכי השרת.
יפה.
עכשיו אנחנו רוצים אבל להבין,
אוקיי, אז זה קצת על הבאר עצמה. אמרנו, אבל למה דווקא בזכות מרים?
במה זכתה מרים שהבאר בא בזכותה?
כן?
היא? על משה רבנו? כן. יפה. על משה, נכון.
אז מרים, כבר בשם מרים, מה אנחנו שומעים בשם מרים?
איזה מילה אתם שומעים בפנים? מים, מים. כבר מרים זה מים.
היא כולה נקראת על שם המים, בסדר?
היא מר ים, היא נקראת מר ים, הים מר לישראל, אבל היא הפכה אותו לרם ים, היא שר בשירה, רמה בים.
מרם שר רמה בים. בכל מקרה, מרם יש בתשם מים.
היא, דבר ראשון, היא ניצבת מרחוב.
כלומר, היא עמדה על המים אצל משה רבנו ביאור, זה מה שהצית לומר, יישר כוח,
כן?
ושמרה על משה רבנו במים.
היא שומרה את המים על משה רבנו, בזכות זה שהיא שמרה על המים,
בזכות זה היא מקבלת,
כן, שבזכותה מגיעה באר של מים לבני ישראל.
כן, ככה, אני חושב שזה הסבר אחד,
שאמרה על המים, על משה רבנו,
קיבלה בזכות זה באר לעם ישראל.
ועדיין כאילו צריך להבין את הקשר, מה בדיוק הקשר בדבר הזה, כן,
של הזה. צריך להיות עוד קצת דברים בעד הדבר. אז כנראה שיש עוד משהו.
מה אנחנו עוד יודעים שמרים הייתה?
תראו, קודם כל, מים היא הייתה נביאה, נכון, נכון, היא הייתה נביאה?
אבל גם משה ואהרון הוא כאילו נביאים. אז אני אומר, למה דווקא הבאר מגיעה בזכותה דווקא?
כאילו, מה הקשר בינה לבין הבאר?
בינה לבין מים. מה המים מייצג אצלנו? מה, מה...
תורה זה במשל, אתה צודק.
חיים, יפה, חיים. בפשט, בפשט, אתה צודק. תורה ודאי שזה גם תורה ממשלה למים, וגם שירת הבאר מפרשים אותה על תורה, אתה ודאי צודק.
אור החיים הקדוש ועוד מפרשים, אבל
בפשט, מים זה חיים.
בפשט, זה הכי פשט שבעולם. בלי מים אין חיים.
בלי מים אין חיים.
כשהמקום הוא יהיה יבש, יגיע שם המוות גם כן. מוות כפשוטו.
המים נותנים חיים לעולם. מים נותנים חיים לעולם.
עכשיו מתחילים לפתוח לנו קצת פתח.
מרים, אנחנו יודעים שמה היא הייתה עושה? היא נתנה, מה היא נתנה לעם ישראל במצרים?
נתנה להם חיים.
קודם כל היא זאתי שאם נדבר, נחזור על משה רבנו,
היא נתנה את החיים למשה רבנו, בסדר? נתנה את החיים למשה רבנו, היא הרי שכנעה את האב,
את עמרם, לחזור ולקחת את יוכבד ולהוליד את משה.
ועכשיו זה מובן, היא שמרה עליו בייאור, היא שמרה עליו בייאור, היא בעצם
הקפידה להעניק לו את החיים, לשמור על החיים של משה רבנו.
או, בדיוק, אבל זה לא רק שמשה רבנו נגמר,
מחייה העניקה חיים לכל עם ישראל.
העניקה חיים לכל עם ישראל, איך?
אנחנו יודעים שהיא הייתה אחת מהמיילדות,
אחת מהמיילדות, משפרה ופועה,
היא בעצם, ותחיינה את הילדים,
ותחיינה את הילדים, סיפקה להם מים ומזון, הילדים במצרים.
אז מרים היא מעניקה את החיים לעם ישראל במצרים.
דאגה לחיים שלהם, שומרת על החיים שלהם, מעניקה להם את החיים.
כן, עכשיו זה יותר מסביר, אה, כנגד זה תקבלי מים שהם מעניקים חיים.
עם ישראל יקבל מים בזכותך, מים ניסים שהם מעניקים חיים.
בסדר?
אז זה הדבר של הענקת חיים שמרים נתנה,
ותכיינה את הילדים, כנגד זה יש מים חיים.
דבר נוסף יש בבאר,
קודם כל תראו, הכלי יקר, ככה למשל כותב, תרדו קצת למטה פה, יש כלי יקר שאומר,
הבאר שהיה מספיק להם כל צורכיהם בזכות מרים שאחזה במידת גמילות חסדים, שכן נאמר, ותכיינה את הילדים שהיו מספקים להם מזון.
מצד שהם חיו את הילדים,
אז היא עשתה חסד, אז הבאר שעושה חסד, שמביאה חיים,
ניתנה בזכותה.
אבל יש עוד משהו בבר, אני רוצה לשאול אתכם עוד שאלה.
יש ברפואה, זה נכון, נכון, יש ברפואה,
אבל זה משהו קצת ניסי, אבל משהו לא ניסי, אלא משהו שצריך,
למה עוד צריך, תחשבו, למה עוד צריך מים במדבר חוץ מלשתות?
בכלל, למה צריך עוד מים מבחינת התורה?
מבחינת, לא, חוץ מלשתות, טהרה, טהרה, בדיוק, טהרה, טהרה.
אם יש טמאים, איזה טמאים יש, נגיד? אם האישה היא טמאה לבעלה,
אם אישה טמעה לבעלה,
היא טעומת טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמאה טמ�
ישראל בכלל לא היה איתם בכלל דם נידה.
בנות דם נידה לא היה להם.
זו מציאות ניסית כזאת.
שענני הכבוד הזה שמעו שלא יהיו בכלל דם נידה, יש איזה מדרש כזה.
אבל עדיין, לכאורה תאומת לידה כן יש.
כי אישה, ברגע שהיא יולדת ילד,
גם אם אין לה דם בלידה, היא טמאה לידה.
אז היא צריכה להיטהר לבעלה בטבילה,
צריכה טבילה, במקווה.
או גם בנים, כן, בדיוק, גברים, טמאי אמת,
טמאי קרי,
מזהב, גם צריכים טהרה במיגר.
איפה הם טבלו?
אז מה התשובה לכאורה, איפה הם טבלו?
כנראה בבאר של מרים.
כנראה, הבאר של מרים היא הייתה המקום שבה טבלו,
שבה טבלו בני ישראל במדבר, אתם מבינים?
זה שימש לא רק כמקום לשתייה, אלא גם מקום של טבילה.
אבל עכשיו פותחנו דבר מאוד יפה,
כי עוד סיבה למה מרים בזכותה ניתנה הבאר,
כי מרים היא גם זאתי שדאגה באמת
לקרב את האנשים לבעליהן במצרים.
לקרב את האנשים לבעליהן במצרים.
אנחנו יודעים שהבעלים במצרים לא היה להם כאילו חשק, נכון?
אחרי יום עבודה מפרך, אז לבוא כאילו ולהיות עם אנשים שלהם והולידו, לא היה להם חשק לזה, היו כבר שבורים,
היו מדוכאים.
לא היה להם חשק להיות עם אנשים.
אז מה הנשים היו עושות?
היו מתקשטות ומייפות את עצמם וכל זה.
אז מי בעצם עודדה אותם לעשות את זה? מי הביאה אותם לעשות את זה?
מרים הנביאה.
היא עודדה את האנשים להיות כאילו טהורות לבעליהן במצרים.
ואז זה מאוד מסביר עכשיו למה הבאר ניתנת בזכותה.
תראו את השפתי כהן, איך הוא אומר את הדבר הזה,
כן?
אומר השפתי כהן,
אתם רואים פה את הדיבור המתחיל השני שלו, ויקהלו על משה ואהרון, הוא מדבר על חטא ממריבה שם עם הבאר, הוא אומר ככה,
ומה שהבאר היה בזכות מרים,
אז קודם כל הוא מביא את דברי רבנו בחייה.
כמו שכתב הרב רבנו בחייה ז"ל, הטעם שהיה לזכות המים ממשה,
ככה הרבה נוכל, זה הסברנו מקודם, היא נתנה כאילו חיים, העניקה חיים למשה,
ובכלל לילדים, כנגד זה היא קיבלה חיים.
את הבאר שמביאה חיים.
אומר עוד טעם אחר, תראו את הזה: "לפי שהייתה מטבלת בנות ישראל הנידות והיולדות".
קודם כל היא הייתה דואגת להטביל אותה, מי הייתה הבלנית של מצרים?
במצרים היה צריך גם בלנית.
היא הייתה הבלנית של מצרים, במצרים שהייתה מטבילה את הנשים הנידות והיולדות.
זה דבר אחד.
ובנוסף,
והייתה נקראת שפרה גם, נכון? למה היא נקראת שפרה?
כולנו יודעים שמה?
מה למה היא נקראת שפרה? כי היא משפרת את הוולד.
הוא אומר פה עוד פירוש,
לא רק שהייתה משפרת את הוולד,
אלא מה עוד הייתה עושה?
לפי שהייתה משפרת ומקשטת אנשים כדי שיתאוו להן בעליהן,
כן?
ואף על פי שהוא בעבודה, היא הייתה משפרת אנשים.
אתה אומר, תתקשטו, תכינו את עצמכם לקראת בעליכם,
שהם ירצו בכם, הרי הם בעבודת פער, כשאין להם חשק.
ואף על פי שהוא בעבודת פער, כשהיו רואים נשותיהם,
היו מתנחמים על כל מה ששיעבדום,
והיו מתאבים להם.
והיא הייתה סיבה שהעמידו שישים ריבוב ושנותה עליהם השכנה ונגאלו.
והאישה נקראת באר, ולכן היא קיבלה... אז בעצם מה היא עשתה פה?
היא דאגה לתארה של בנות ישראל, גם מצד, הייתה הבלנית במצרים,
וגם מצד זה שהייתה מקשטת את הנשים,
שיהיה חיבור בין האיש לבין האישה,
לכן היא זכתה לבאר, שבזכות הבאר הזאתי,
נכון אמרנו שבזכות הבאר מה קרה? מלבד המי שתייה,
גם היה בהם טהרה שאנשים יכולות לתאר לבעליהם.
יכולים לתאר לבעליהם במדבר, במקום שאין מים.
בסדר? אז זה,
אז זה כאילו עוד סיבה שלכן הבאר הגיעה בזכות מיה. אז אמרנו או מצד "תיצבו אחותו מרחוק"
או מצד "בתיכהנה את הילדים" כל הדברים נכונים, כל הדברים נכונים.
הביאה חיים, קיבלה חיים כנגד זה,
וגם מצעד שהביאה טהרה וקיבלה מים שמטהרים כנגד הטהרה שהיא הביאה.
ולכן אומרת הגמרא במסכת שבת,
תראו את הגמרא פה, אמר רב, מעיין המיטלטל טהור,
וזהו בעירה של מרים.
מה, הרב אומר שאם יש מעיין שמיטלטל ממקום למקום,
אז טהור לטבול בו, זה לא נקרא כמו מים שאובים בכלי,
אלא טהור לטבול בו.
מה זה מעיין המיטלטל? ראיתם פעם מעיין שמיטלטל ממקום למקום, יצא לכם לפגוש דבר כזה?
מעיין שזז אתכם בטיול? אין דבר כזה. אז מה זה, מה זה המעיין הזה? הדבר היחיד שיש לבארה של מרים.
כבר אומרים, הבארה של מרים זה המעיין המיטלטל היחיד שקיים,
ותור לטבול בו. מה הגמר בא לרמוז כאן?
שהייתה כאילו טבילה בבאר הזה של מרים.
יפה, אז זה ככה דיברנו, הסיבות של מרים והבאר שניתנו בזכותה.
אבל ראינו גם ששירת עלי באר היא בעצם הייתה כל 40 שנה.
ואנחנו צריכים להבין למה דווקא היא זכתה להודיע את הנס של נחלי ארנון.
למה דווקא הקדוש ברוך הוא אמר, אני יודע את הנס, הודיע לעם ישראל, את הנס שעשיתי להם
בנחלי ארנון, שלח את הבאר של מרים לעשות את זה.
מדוע דווקא באר מי היה מזאתי שזכתה להודיע את הנס הזה?
טוב, אז כאן אנחנו צריכים להבין את מה קרה בעצם בנחלי ארנון.
וגם,
או ככה,
הבאר אמרנו הלכה עם ישראל במדבר עד שנת ה-40.
ומה קרה אחר כך?
מה קרה לבאר אחר כך?
איפה היא עכשיו? היא נעלמה.
היא בכנרת. מי אומר את זה?
חכמים.
כן, הזוהר.
טוב, זוהר דווקא לא יודע אם הוא אומר את זה, אבל יש את זה בירושלמי.
יש את זה ברש"י.
כן, הר"י הקדוש, נכון.
אבל רש"י כותב את זה, רש"י על הפרשה שלנו אומר את זה. רש"י על הפרשה שלנו, תראו פה למעלה, בעמוד השני, למעלה.
רש"י בפרשה שלנו אומר על הפסוק, ונשקפה באר על פני הישימון, אומר רש"י,
שנגנזה בימה של טבריה.
כן, ועומד עליה ישימון, מביט ורואה כמין קברה בים,
ויה באר כך דרש רביתן חומה.
אז הבאר נגנזה בימה של טבריה, בכנרת.
איך היא הגיעה לכנרת אבל?
מעניין, למה דווקא בכנרת?
יש בגמרא בעשרת שבת, קצת אפשר לחשוב שהיא בים תיכון, אבל יש בזה קצת דיונים,
למעשה רוב הזדמנים שבים של טבריה, באר מרים.
איך היא הגיעה לים של טבריה?
עכשיו זה מה שרוצים להסביר עכשיו. אמרנו שעם ישראל הלך, שימו לב,
הוא מגיע לנחלי ארנון,
ושם קורה הנס הזה עם המורים. למה, מה זה נחלי ארנון? מה זה המקום הזה?
מה זה המקום הזה?
ולמה הוא כל כך קריטי וחשוב?
אתם יודעים למה הוא כל כך קריטי? למה זה נחלי ארנון?
שימו לב עכשיו, מה זה נחלי ארנון?
נחלי ארנון זה בעצם
הקו גבול בין ארץ מואב ל...
לאיזה ארץ?
סיחון, לארץ סיחון.
שסיחון אגב כבש את המקום הזה ממואב,
זה היה של מואב קודם לכן,
אבל עמון ומואב תיארו בסיחון, כלומר מואב כבש את זה מסיחון ועכשיו זה שייך לסיחון,
כי אם זה היה שייך למואב,
אז עם ישראל לא יכול לכבוש את זה מואב אמרנו, נכון? כי כבר שזה שייך לסיחון אפשר לכבוש את זה מסיחון.
אז נחלי ארנון אמרנו זה אשת אדום בדרום-מזרחית,
מעליהם מואב,
מעליהם סיחון.
איפה הקו גבול בין מואב לסיחון?
נחלי ארנון.
אז זה קו הגבול,
מה קורה אחרי שעם ישראל כובש את ארץ סיחון?
מה קורה עכשיו בארץ סיחון בעצם?
זה הופך להיות מה?
זה בעצם הכניסה הראשונה להתיישבות בארץ ישראל.
זה המקום ההתיישבות הראשון של ארץ ישראל.
כלומר, ארץ ישראל המלאה,
מתי עם ישראל עובר אליה? דרך איפה?
דרך איפה עם ישראל עובר לארץ הירדן המלאה?
דרך הירדן. בימי יהושע הוא כובש את ארץ ישראל.
העיקרית זאת עבר הירדן המערבי, אוקיי?
זה יהושע הולך לעבור, בסדר? בעוד כמה חודשים פה, הולך לעבור לשם עם עם ישראל,
את הירדן ממזרח למערב.
ממש בנס שנקרא נס פקיעת הירדן, שהירדן עלה למעלה,
עלה שתיים עשרים מלמעלה.
יהושע הולך לעבור את נס הירדן, את הירדן, סליחה, לארץ ישראל המלאה.
אבל
בסיחון עם ישראל מתחיל להיכנס כבר לארץ ישראל.
כי זה גבולות, זה ארץ ישראל המזרחית.
איזה ירדן המזרחית.
בנחלת סיחון,
בנחלת סיכון התחילו להתנחל בני ישראל.
הם התחילו להתיישב שם.
מי התחיל להתיישב בנחלת סיכון? מי התיישב שם?
איזה?
לא, מנשה, היה באוגו למעלה יותר, ראובן וגד.
ראובן וגד הםו בנחלתו של סיכון.
הבנתי? עכשיו, אז זה יוצא שנחלי ארנון, אתם מבינים מה קורה פה?
נחל ארנון, כמו שנחל הירדן הוא שער הכניסה לארץ ישראל,
אז נחל ארנון הוא שער הכניסה לארץ ישראל הראשונית.
כאילו ארץ ישראל עדיין היא לא השלמה, היא לא המלאה, כי זה ברדינא המזרחי,
היא פחות בקדושה מארץ ישראל הזה.
אבל להתחלת הכניסה, עם ישראל כבר נכנס לארץ, בארץ סיכון.
עד מואב אמרנו, אי אפשר לכבוש, אמרנו, עשו סיבוב, מאדום למואב,
מגיעים לנחל ארנון, שהוא מפריד בין מואב לבין סיכון, זה כתוב בפסוק הרי,
שכתוב פה בפסוק ש... כי ארנון גבול מואב, בין מואב הוא בין האמורים,
הוא הגבול, הוא הגבול.
אז בנחל ארנון, לקראת הכניסה לארץ,
אז ההימורים רוצים לסכל את הכניסה של בני ישראל לארץ, למקום הזה.
אז הם עומדים עכשיו למערב שם, עומדים למערב,
והקדוש ברוך הוא עושה את הנדס, כמו שאמרנו,
מצמיד את הערים.
איך אמר רש"י, איך הנס נעשה?
שהערים, מה, איך הערים זזו? למה?
רש"י כתב?
שפחה לקראת גבירתה.
עכשיו אתם מבינים?
למה שפחה לקראת גבירתה? כי עכשיו,
אז זה הגביר, השפחה, כאילו ארץ ישראל היא השפחה של עם ישראל, היא יוצאת לקראת הגבעת, לקראת עם ישראל.
כי עכשיו נחל ארנון זה מקום הכניסה למקום ההתיישבות הראשוני שבארץ.
למקום ההתיישבות הראשוני שבארץ, זה המקום הכניסה לשם.
ארץ ריחון, שבה התיישבו ראובן וגד, התיישבו שם.
אז לכן,
לכן הארץ כאילו יוצאת לקראתם ומועכת יחד את האמורים.
עכשיו, הקודם כל אמר, רגע, איך הם ידעו על הנס הזה?
אז בכניסה לארץ באים האויבים ומנסים לסכל את הגזע שלנו לארץ.
עכשיו כשאנחנו רוצים להיכנס לארץ ישראל,
באים שונאי ישראל ונסים לסכל את זה.
אומר לך, אני אודיע להם דווקא על ידי הבאר. למה דווקא על ידי הבאר?
כן? כי שם גם הבאר נגנזה.
עכשיו הבאר גם נגנזה.
זהו נגמרה הבאר עכשיו אחרי 40 שנה. למה?
כי המציאות הניסית של המדבר עכשיו
נגמרת.
כן, אבל המן,
אבל פה כבר נכנסים לארץ ומתחילים לשתות מנחלים של ארץ ישראל עבר הירדן המזרחי. תראו את הנציב פה למטה עמק דבר ומשם הלכו ישראל בארה.
אומר הנציב למטה לא היה עיר בעבר הירדן ששמה בארה אלא מקום שעמד הבאר מללכת עוד משום שלא היו נצרכים עוד לה נקרא המקום בארה.
ושם הוא שירה על הבאר.
כן?
אז שם הוא שירה על הבאר של כל 40 שנה וגם עכשיו על הנס שנעשה.
ואז שלא אמרו שירה עליו עד כה ומשום שאין מבכין על הנס,
עד גמר כל צורכו,
ונדלג, ככה כל מה שלא יצאו מן המדבר לא אמרו שירה עד שהגיעו לעבר הירדן ונגמר צורך הבאר, אז אמרו שירה.
בין אחרי נחלי ארנון נגמר צורך הבאר,
כי עכשיו יש נחלים של עבר הירדן.
זה מקום אגב מאוד פורה עבר הירדן המזרחי שם,
מאוד פורה, נחלים, מעיינות מים וזה,
עכשיו מתחילים לשתות מארץ ישראל,
אז הבאר נגנזת,
הבאר נגנזת בארץ.
עכשיו, איך היא הגיעה לטברה, אני חושב, זה כבר רעיון ש... אני חושב ש... למה לטברה? כי לכאורה
היא נגנזה בירדן, שנמצאת ליד שם, בנחל הירדן,
ואז אם היא הירדן, כאילו היא המשיכה,
היא עלתה למקום הקבע של הירדן וחובה לכינרת.
אז היא עברה לכינרת, הבנתם?
היא עלתה לירדן, ובתנועה הפוכה, יש קייקים הפוכים, כן?
נגד הזרם, עלתה, נראה לי שזה נגד הזרם,
עלתה לכיוון הכינרת, עשתה איזה, מה זה?
הקדוש ברניה שוב לאחור, כן, שוב לאחור.
חזרה ועלתה לכינרת, כעשר קיאקים הפוכים לתוך הכינרת, ונראה לי שאולי זה מה שקרה.
נגנזה בירדן ועלתה לכינרת.
אבל מה קורה פה בעצם? עכשיו תראו איזה יופי.
אז למה דווקא באבר נבחרה לזה?
מכיוון, הקדוש ברניה בעצם אומר, יש פה משהו מאוד מיוחד.
הקדוש ברניה עושה לעם ישראל,
יש פה איזושהי הטבעה אלוקית,
כאשר האויבים שרוצים לחסל את עם ישראל,
אז בכניסה לארץ ה' שולח לנו מסר, תדעו לכם.
יהיו לכם אויבים מסוימים שיננסו לחסל אתכם ולגמור אתכם.
אבל אני אעשה לכם ניסים שאתם אפילו לא תדעו מהם.
עוד לפני שהם יתחילו לעשות דברים,
אני אציל אתכם.
אתם מבינים? כלומר, ואנחנו יכולים לראות את זה בימינו, ממש דברים שקורים לנו,
כל מיני דברים שבכלל לא ידענו שיש לנו עלינו איומים מכל מיני מקומות שהקדוש ברוך הוא דאג, כאילו,
הוא דאג להסיר את האיום עוד לפני שהוא התחיל לזוז לקראתנו.
רק בדיעבד, אנחנו מגלים כמה איומים היו לנו.
כמה טבעת חנק, נגיד, הייתה לטעם ישראל, בכלל לא ידענו עליה.
והקב"ה גם הקדים רפואה למכה בכל מיני דרכים איך להסיר אויבים של ישראל לפני שהם ירצו לסכל את זה.
ולכן הבאר מרים,
שהיא בעצם אומרת ככה, עד עכשיו היא הייתה נס,
אבל עכשיו בכניסה לארץ היא הופכת להיות חלק מהטבע של ארץ ישראל. היא נגנזת בארץ ישראל, לכן נחלה ארנון,
בתוך הטבע של הארץ.
אז ככה בתוך ארץ ישראל, זה המסר שעובד בתוך ארץ ישראל בכניסה לארץ,
אז יש טבעות של אויבים, של חנק של אויבים שמנסים לחסל את עם ישראל והקדוש ברוך הוא מסיר את המזימות שלהם ואפילו אנחנו לא יודעים מזה.
ודווקא באר מרים הניסית היא באה ומגלה לנו,
כן, מגלה לנו כמה הצלות הקדוש ברוך הוא עושה לנו שלא ידענו ולא היינו יודעים לולא ש...
כן, לא היינו יודעים עליהם בכלל והקדוש ברוך הוא סילק אותם עוד לפני שהם התחילו.
הנש של המדבר של הבאר היא נטבעת בתוך הטבע של ארץ ישראל וזה נשאר לדורות שההודעה הזאת ממשיכה ללוות את עם ישראל במהלך כל הזמן.
אנחנו מסירים עלינו אויבים ומגלה לנו את הניסים שהוא עושה לנו לאחר מכן כמו שהוא עשה בנס נחלי ארנון.
טוב עד כאן אם תהיו.
