טוב,
חבר'ה, אנחנו רוצים לחיות עם הזמן. נפש הפרשה, השיעור הזה, העניין שלו זה לחיות עם הזמן.
לחיות עם הזמן זה לחיות עם הפרשה, פרשת חוקת,
שמלווה אותנו, וגם עם הצדיקים, שמלווים אותנו, ואנחנו עדיין באור המקיף
של המילולה של הרבי ג' תמוז, שהיה אתמול, תודה.
ברוך אתה ה'
והיום, בעצם השיעור שלנו היום,
בנוי בחלקו,
השיחה של הרבי,
לפרשת חוקת,
זה בליקודי שיחות חלק כ"ח,
השיחה הראשונה.
אבל אני רוצה רגע להסביר, בסדר? זו שיחה ארוכה, ויש בה הרבה מאוד דעות. לפעמים אנחנו נשתמש או ניגע בנקודה אחת בשיחה הזאת.
אבל אני רוצה רגע להסביר מה ההקדמה לשיחה הזאת.
לצערנו הרב,
זה סיור משמח, אז לא צריך להזכיר כאן דברי צער,
אבל אני אומר את זה,
אולי זה נכון עד הרבי.
המילה משיח נהפכה עם השנים לאיזה משהו שאתה אומר שאתה רוצה להגיד על משהו שלא יקרה.
טוב, נו,
כשיבוא המשיח,
אז נו, או, למי אתה מחכה למשיח? כאילו, שזה מה, נכון, נהיה כבר איזה מין שיגרד אלישנה, מספרים, דרך בדיחה, בדיחה עצובה, שהיה אדם אחד שעמד בהתחלה המרכזית בתל אביב, שהייתה פעם,
הוא היה צועק, משיח, אח, משיח, משיח.
אז אם מישהו שאל אותו, תגיד,
מה אתה עושה? הוא אומר, אני עובד בזה. הוא אומר, כמה נותנים לך לשעה? הוא אומר, עשרה שקלים. זה מאוד נמוך לשעה יותר רעש. השכר השעתי נמוך,
אבל העבודה מובטחת לכל החיים.
הוא לא יגה.
אז אפשר להמשיך.
אז קודם כל יש להצטער על הדבר הזה, כמובן,
כי האמונה בביאת המשיח בכל יום שיבוא,
היא אחת מי"ג עיקריים שהרמב״ם מנה בעצמו,
והרמב״ם כידוע היה מאוד מאוד ריאליסט ורציונליסט,
אז כנראה התופעה הזאת היא נשענת על אחד משני דברים.
או שלא יודעים, על זה אומר אדמו"ר הזקן, שמשיח שכולם מחכים לו לא יגיע, משיח שמגיע אף אחד לא יחכה לו.
מה הכוונה? הכוונה היא שכנראה שהאזור של, בגלל הגלות, אני כרגע לא נכנס לסיבות, אבל כנראה בגלל הגלות והמצוקות והקושי וכל זה,
אז המילה משיח נתפסה אצלנו כחלק מאירוע אוטופי. תחילת המתים, משיח, הכל כזה.
בעוד שלעמיתו של דבר, לפי כל המקורות כולם,
משיח וביאת משיח שייך לחלק הריאלי לגמרי, המעשי הריאלי
של תולדותיו של עם ישראל וגאולתו.
בעוד שבאמת תחילת המתים היא איזה מין אירוע ניסי,
בלתי רגיל, שלא שייך לסדר הנורמטיבי והרגיל של העולם הזה. ולכן הרמב״ם,
דיברנו על זה הרבה בחבורה,
הכניס את ביאת המשיח
בתוך היד החזקה, ולא יכניס תחילת המתים. למרות שגם תחילת המתים היא חלק מאות גימל עיקרים,
וביסודות האמונה, אבל היא לא חלק מהעולם המתנהל לפנינו שהוא נכנס ליד החזקה, בסדר?
אז לכן,
זה ברור שהאירוע של ביאת משיח הוא דבר שצריך לצפות לו בימינו,
כי מדובר במה? מדובר במנהיג.
מנהיג, זה מלך המשיח, מנהיג,
שהוא יהיה מצויד בכל התכונות הנדרשות,
יהיה לו כמובן, הוא יהיה חכם בכל החוכמות,
ודובר את כל השפות,
ויהיה לו חן על הפנים, ויהיה נעימות, ומלא בענווה ומתיקות.
הרמב״ם אומר שהוא ימלוך ובנו,
והוא ימות ובנו ימשיך אותו.
וכן על זה הדרך, ויהיה מלא, מה?
ויהיה עשיר. ויהיה עשיר, וכל הדברים, נכון.
והוא ינהיג את עם ישראל, והוא יהיה דמות ריאלית לגמרי. כלומר, יילוד אישה וגם ימות, כך אומר הרמב״ם.
שייך לגמרי, ולכן צריך לצפות לו בכל יום שיבוא. כלומר, זו מנהיגות קראתי שתעמוד, וגם אפילו היה לנו כל מיני
דוגמאות לדבר הזה.
כיצד זה יכול
להיראות?
הדוגמה הכי בולטת, הרב קוק זיהה אותה,
זה הרצל שהופיע באיזה מין הברקה כזאת.
בסך הכול הרצל כציוני פעל פחות מעשר שנים.
1897 זה הקונגרס הציוני הראשון, 1904 הוא מת.
ובתקופת זמן הקצרה הזאת היה ברור לכולם שהוא מנהיג העם היהודי. לא רק ליהודים היה ברור,
גם לגויים היה ברור,
האפיפיור והסולטן, כולם קיבלו את פניו,
והוא עורר איזה רושם עצום, וזה, עכשיו,
ברור שהוא לא היה משיח בן דוד, כן, אבל
איזה דמות של משיח בן יוסף, הרב קוק זיהה בו, כלומר, הנה, מנהיג שממש מ-0 ל-100,
יום קודם היה אדם אנונימי,
שנה אחר כך, כל העם היהודי מכירים אותו.
אתם מבינים את ה...
למה להאמין בכל יום שיבוא? זה לא יהיה שונה מהרצל, במובן הזה,
של ההופעה המדהימה שקרתה די פתאום. הרצל זה לא איזה מנהיג שגדל בתנועה הציונית, שלא הייתה, כן?
מגיל ארבע וזה, ולאט לאט התפתח בפוליטיקה, ופתאום זה... לא, הוא חווה את משפט ורייפוס, נדמה לי זה 1885,
נדמה לי,
95,
והוא בעקבות הדבר הזה חושב מה שחושב, כותב ספר, עושה זה, מכנס את הכינוס, בום!
מלכות.
מאוד מאוד מאוד, הרבה הרבה מאוד מהר מבחינה היסטורית. אז זה בעצם האירוע, בסדר?
ולכן,
אז התחלתי להגיד מהם הסיבות שבעצם בגללם
המילה משיח ניתנה מילה נרדפת למשהו שלא יגיע, חלילה, כן?
הסיבה אחת, כי אנחנו כנראה משייכים את המשיח
לאיזשהו אזור אוטופי כזה שהוא לא...
והסיבה השנייה,
שאנחנו כנראה לא מבינים למה אנחנו צריכים משיח.
כי אם זה היה חסר לנו,
אז היינו,
כשהיה לנו איזשהו ציור כלשהו,
אז היינו מבינים מה חסר,
ולא היינו דוחים את זה לכזה אחר כך, אנחנו כנראה לא מבינים מה חסר.
אז זה בדיוק מה שצריך לעשות, להבין מיהו המשיח ומה חסר.
אפשר להגיד שהרבי,
כל ימיו היו קודש,
כל חייו להביא לימות המשיח.
הוא כל הזמן ניסה לצייר לנו איך זה ייראה.
איך זה ייראה, איך זה...
אפשר גם להגיד אולי שהוא ניסה גם די בעצמו לצייר איך זה נראה שיושב אדם ומנהיג את כל העם היהודי, כי קודם כל הוא הגדיר את זה לעצמו,
ואחר כך גם העם היהודי בעצם,
בעצם השתכנע מהדבר הזה, וקיבל, ופנו אליו מכל, כל, כל קצוות העם היהודי, ואיך זה נראה? שמישהו היכה ארץ בשבט פיו,
שהוא מנהיג את עם ישראל בדיבור, או, כן?
אז זה מין ציור כזה, כן? כמובן, המשיח צריך להיות בארץ ישראל, והוא צריך להיות, וכו', אבל ציור, איך זה יכול להיראות?
איזה מין משהו כזה. יפה. ולכן, בכל מקום שהיה איזה עניין של משיח,
אז הרבי היה מאוד מאוד דלוק, כן?
ומאוד מאוד התייחס לזה,
באחד המקומות שיש, מופיעה סוגיית משיח,
הקשורה למשיח,
סגי, ברוך הבא.
מה נשמע?
יש לך דף?
פנקו לי אותו בדף, הגיע מרחוק, בחום,
ירושלמי.
אז באחד המקומות
זה מופיע, סוגיית המשיח, אגב, גם אור החיים הקדוש. בכל מקום שאור החיים הקדוש
מזהה איזה אירוע של גאולה ויכולת לחשב את הגאולה, הוא יחשב אותה.
תראו, באור החיים הקדוש בצורה שיטתית. כל פעם שיש לו איזה,
הזוהר אומר איזה משהו על גאולה,
הוא מיד הולך על זה.
הפירוש אור חיים הקדוש מלא מלא במתח גאולי, וגם הרבי.
הרבה פעמים הוא דיבר על המשיח,
הוא חי את זה כל רגע, הוא אמר, נכון, אני כאילו משוגע על זה, אני רוצה, הוא רצה להביא את המשיח בימיו,
עשה כמו שהוא יכול ומסר את זה אלינו.
אז אחד המקומות זה אצלנו.
ודרך הפרשה הזאת,
של פרשת פרה אדומה, שנראית על פניו לא קשורה למשיח,
אלא פרשה הלכתית,
דרך הדבר הזה אני רוצה שננסה להבין איך נראה המשיח,
מה הציור שלו, ובעיקר איך נראית התקופה שלו.
מה חסר לנו.
ושנצא מכאן עם חשק גדול,
וואלה, שזה יקרה בימינו.
וכדי שזה יקרה בימינו, כבר אני אומר, צריך שכל אחד מאיתנו יסכים להדליק את ניצוץ משיח שקיים אצל כל אחד ואחד. כי כל אחד הוא קצת משיח.
כל אחד יש בו איזה ניצוץ משיח.
וכשכל אחד מדליק את הניצוץ שלו, בסוף זה מדליק את הניצוץ של המשיח הגואל.
בסדר? זה דבר מדהים לראות שהרב אליהו והרבי,
אגב, הרב אליהו והרבי לא כל כך הכירו
עד השנים האחרונות.
מה, הם נפגשו,
ברגע שהם הכירו זה היה כאילו נשמות תאומות, אבל
פעם התגלגל הרב אליהו איזה דבר מלכות, והוא ראה שהם מצטטים איזה משהו, ואז הוא כאילו שלח איזה מכתב שלה, ומאז
התחילה איזו היכרות וקרבה, ואז שהרב אליהו נהיה רב ראשי, הם נפגשו.
ואחד הדברים המאוד מאוד מאוד דומים אצל הרבי והרב אליהו זה הציפייה הממשית שלהם ברמה יומיומית
לביאת המשיח.
שזה אירוע שצריך...
עוד רגע הוא קורה.
טוב,
הפסוקים לפנינו, בואו נראה אותם, בסדר?
הוא ידבר אדוני משה ולאהרון לאמור, זאת חוקת התורה, אז כבר אנחנו מבינים שבפרשת פרה אדומה, מעבר להיותה פרשה פרטית,
אם איזה מצווה פרטית, מה המצווה? איך להתהרים מטומאת מת,
יש בה איזה משהו כללי.
היא גם מהווה את חוקת התורה, הסיפור של התורה כולה, בסדר? אז אפשר באופן כללי להגיד שהסיפור של התורה זה
זה כיצד אנחנו יוצאים מטומאה לטהרה.
איך אנחנו יוצאים מטומאת מוות לחיים.
זה הסיפור של כל התורה. התורה נקראת
תורת חיים, התורה נקראת מעיין חיים, זה כאילו הסיפור הכללי.
בסוף זה גם אירוע הלכתי, שאדם שנטמא טומאת מת, יש לו את המנגנון איך הוא יוצא מטומאת מת, אבל זה גם האירוע הכללי,
איך אנחנו יוצאים מאטימות וטומאה וכולי לחיים,
ונראה את זה בהמשך.
אז אומרת התורה, זאת חוקת התורה אשר ציווה אדוני לאמור, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך עפרה אדומת ימימה אשר אין במום אשר לא עליה עליה העול.
לא עליה עליה העול.
ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו. ולקח אל אלעזר הכהן מדמה באצבעו והיזה על נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים, אני בכוונה קורא את הפסוקים, שרפת פרה לעיניו, אנחנו אחרי זה נחזור אליהם,
את אוריו ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף.
ולקח הכוהן את ארז
ועזבו ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה,
ולקחו לטמא מעפר שרפת הפרה ונתן,
טיפה פה דילגתי כמה פסוקים,
הרבה אפילו, איזה עשרה פסוקים.
אחרי כל התהליך הזה, לקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו, אחרי שיש כאן את האפר הזה שנוצר מהשריפה,
נתן עליו מים חיים אל כלי,
ולקח עזוב,
זה כבר עזוב שני, כי כבר גם את השריפה עשו עם עץ ארז ועזוב. עכשיו יש פה עוד עזוב,
אסוב זה זעתר של ימינו,
וטבל במים איש טהור,
וייזה על האוהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקוור. טוב, אז זה הפסוקים.
המשנה אומרת
במסכת פרה, פרק ג',
המשנה אומרת ש...
איך כתוב כאן?
כתוב, רגע, דווקא הפסוק הזה נשמט ממני, כתוב,
בפרשת חוקת יש מצווה מיוחדת.
מה המצווה המיוחדת?
כתוב שצריך להשאיר את עפר הפרה למשמרת. איך זה כתוב?
"והייתה לעדת בני ישראל" בדיוק הפסוק שנשמט לי, כן? פסוק ט',
"והייתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נידה חטאתי".
מזה לומדים
שבכל פרה שעושים, כל פרה אדומה שעושים, היו עושים שתי צנצנות: צנצנת אחת לשימוש וצנצנת אחת למשמרת.
ואחרי שאתה נגמר את הצנצנת לשימוש, היו עושים עוד פרה אדומה עם עוד
צנצנת אחת לשימוש וצנצנת אחת למשמרת, אבל
בצנצנת לשימוש
היית גם צריך לערבב מהפרה הקודמת.
בסדר? אז תראו מה אומרת המשנה.
לא מצאו משבע עושים משש, מחמש, מארבע, משלוש, משתיים ומאחת.
כלומר, היו, יש פה שבע פרות אדומות שנעשו,
והמשנה מיד אומרת, ומי עשה? ראשונה עשה משה,
שנייה עשה עזרא,
חמש מעזרא ואילך, דיבר רבי מאיר.
הם אומרים שבע מעזרא ואילך, זו מחלוקת.
מי השען, שיבעון הצדיק, וכאן כהן גדול עשו שתיים, שתיים.
אל יעני בן עקוף, וחנמא אל המצרי וישמעאל בן פי אבי, גם כן היו כהנים גדולים, עשו אחת אחת.
אז יש כאן כאילו, מי עשה,
היה נגמר בשלב מסוים האפר היו עושים עוד, אבל תמיד היה גם אפר משמרת מהפרות הקודמות, ולכן,
נגיד, מי שנטמא טומאת מת
בפרה האחרונה, היו זורקים עליו אפר שהיה עשוי ממה?
מהאפר של הפרה הכי חדשה, וגם מהאפר
של כל הפרות, לא רק של לפניו, של כל הפרות הקודמות.
עד האפר של משה רבנו.
מה הדין אם אין?
אם אין. אז אומרת המשנה, אם אין, אז אין. אז בסדר, אז תעשה מהאפר של הפרה האחרונה. לא מצאו מ-7, עושים מ-6, מ-5, מ-4, מ-3, מ-2, מ-1.
אם אין לך, אז אתה תעשה בדיעבד גם מהפרה הכי חדשה.
אבל לכתחילה המצווה היא לקחת ולעשות את אפר שרפת הפרה,
לערבב אותו מכל הפרי כל הפרות שנעשו עד אל האדם הזה, כולל ההיפך של פרת משה רובר.
מה?
זה למשמרת, זה למשמרת, לזה, בדיוק.
בסדר?
אחד אתה משתמש, ובשני אתה קצת מערבב.
זהו.
זה מה שאומר כאן הברטנורה.
לא מצאו משבע משום דאמרן, מכל חטאות שהיו שם מזין עליו משום אחי קאמרי, לא מצאו משבע אפילו מזין אפילו מאחת.
יפה. אז זו המשנה.
הרמב״ם
בנוי על המשנה הזאת,
והוא מונה, יש לו ספירה קצת אחרת,
וכאן רבותיי,
אירוע חשמל בהיכל.
אתם איתי?
אמרנו, פרשת חוקת, יש פה חוקת התורה,
אומר הרמב״ם,
אין מכניסים כלום מאפרה להניחו באזהרה, שנאמר והניח מחוץ למחנה.
ושלושה חלקים היו חולקים את כל אפרה,
אחד ניתן בחיל, אחד בהר המושכה,
שלושה, אני אמרתי קודם שתיים, זה שלושה,
ואחד מתחלק לכל המשמרות.
וזה שמתחלק את כל המשמרות היו הכהנים מקדשים ממנו, וזה שניתן בהר המשחי ישראל מזין ממנו,
וזה שניתן
בחיל בתוך בית המקדש היה מוכן ומוצנע למשמרת.
שנאמר והייתה להדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעים ממנו
וכן היו מצניעים מאפר כל פרה ופרה ששורפים בחיל.
ואז אומר הרמב״ם בתשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה.
ראשונה עשה משה,
רבנו, שנייה עשה עזרה,
ושבע מעזרת חורבן הבית,
ועשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה, אמן כן יהי רצון.
תודה. זה היה טוב שעכשיו אמרתם אמן. עכשיו רבותיי,
אני מבקש שנעצור פה רגע,
ונזדעזע כולנו כאיש אחד.
הרמב״ם כתב את המשנה תורה, אומרים הוא טבל את הקולמוס בזהב,
וכתב כל מילה וכל אות מכוונת.
זה ספר הלכה.
מה הרמב״ם פה עכשיו?
העשירית יסמל לך משיח? בסדר גמור, אני מבין.
צריך להגיד לנו מי עשית העשירית.
זה עניין של ההלכה.
כלומר, הרמב״ם אומר, מה?
זה הכל בירוש של הרבי לרמב״ם. הרבי אומר ככה, הרמב״ם הוא ספר הלכה.
אז חייב להגיד שכל מה שכתוב כאן הוא הלכה.
חייב להגיד.
אין אפשרות.
ולכן אתה לא יכול להגיד, יש כאלה אומרים, אפילו הרמב״ם שהוא כזה רציונאלי וזה, כשהוא מגיע למה שהוא לא יכול, הרבי אומר לא.
יכול להיות שכן.
נגיד הרמב״ם במצוות חנוכה, הוא אומר, מצוות חנוכה, מצווה חביבה היא ביותר.
הרמב״ם אמר, אתה אבא של השמועה שאסור להבחין בין מצוות למצוות וכולי, אז איך אתה, טוב, אז רואים שאפילו הרמב״ם,
זה מצד שני זה גם,
אפשר להבין את זה, למה זו מצווה חביבה, בגלל ש...
מה?
אחרון, הרמב״ם מתכוון לאחרון, אחרון חביב. למעשה מצוות נר חנוכה היא המצווה האחרונה בדרבנן.
מצוות דרבנן זה נר שבת, עירובין, נטילת ידיים זה שלמה המלך,
זה שלוש, אחרי זה יש לנו מקרא מגילה,
משלוח בנות, טוענות לווינים זה עוד שלוש, זה פורים,
והאחרונה זה הדלקת נר חנוכה. יכול להיות שהרמב״ם אומר, חביבה כי היא אחרונה, כל האחרונים חביבים.
אחרון חביב, ולא כי היא עדיפה, אלא אחרון חביב, פה אנחנו נפרדים, בסדר גמור.
כאן,
אז אומר הרבי לא?
אז אוקיי, אז למה צריך? העשירית תעשה מלך המשיח, זה הרמב״ם בא לענות כאן על
שאלה בהלכה, אמר שאלה בהלכה, אנחנו כולנו טמאי המתים,
כיצד נבנה את בית המקדש,
כיצד נעשה את כל זה, הוא אומר העשירית, יעשה מלך המשיח,
הוא לא יעשה את זה בהוקוס פוקוס, כבר היום יש כאלה שמגדלים פרה אדומה,
נכון, מכון המקדש ועוד, מגדלים פרעה אדומה.
מהרה יתגלה מלך המשיח, הוא יעשה פרעה אדומה.
אז זה עניין הלכתי.
מה קשה לרבי?
מה קשה לו?
מהרה יגלה אמין כן יהיה רצון.
מה זה?
תפילות?
באמצע ספר ההלכה?
מה אתה מתפלל אותי?
מה, אתה צריך, יש פה איזה עניין הלכתי כלשהו.
צריך ללמוד ממנו, נכון?
תן לנו ללמוד את התשובה שלנו,
אוה, יפה, אז אתה אומר ככה, אז הרמב״ם בא ללמד אותנו עניין של הלכה,
שיהודי צריך להתפלל, זאת מצווה,
להתפלל, לזכות לביאת משיח, מתי?
בימיו, במהרה יגלה אמן כן יהי רצון.
חייבים להגיד שהרמב״ם לא רק מתפרץ כאן באופן רגשי,
ואומר וואו, מה שזה, אלא הרמב״ם בא ללמד אותנו הלכה, אומר לה הלכה, אתה מתפלל לביאת משיח?
אתה רוצה שהוא יגיע?
בסדר? תראו, הוא אומר את זה כאן,
הבאתי כאן את הקיצור ליקודת שיחות חבל, לא הצלחתי להעתיק את הליקודת שיחות עצמם, כי הכל היה קבצי PDF כאלה, אבל טוב, זה היה קיצור.
אז לפחות נקרא חלק ממנו.
איתה ברמב״ם, תשע פרות נעשו וכולי.
העשירי תעשה מלך המשיח, מהירה יגלה אמן כנרצון. צריך להבין מדוע מביא הרמב״ם בספר ההלכות
עניין של סיפור.
זה לכאורה עמאי דאבה אבה.
ומדוע אומר שהעשירי יעשה המלך המשיח.
זה גם לא מובן במשנה.
המשנה לא אמרה את זה.
וגם אם ישנו טעם, צריך להבין מדוע מוסיף תפילה, מהרה יגלה.
ומדיון ימביא את התפילה כאן ולא במקומו,
בהלכות מלך המשיח. אה, שזו עוד שאלה.
נגיד שהרמב"ם רוצה ללמד אותנו,
הרמב"ם הרי מסודר.
הכל מסודר ברמב"ם, זה לא פה, כל אחד ייכנס כאן בלאגן.
חנות מסודרת, כל דבר נמצא במקום.
אתה פותח הכל
מונח בצורה מדויקת.
אז נגיד שהרמב״ם רוצה ללמד אותנו מה?
את ההלכה שלא מספיק לצפות לביאת המשיח. הרב אליהו היה אומר איך אתה מחכה למשיח כמו שאתה מחכה לאוטובוס.
הם נוסעים באוטובוסים?
לא, אללה, זה לא זה.
פסדתי אותו, יו, פסדתי את האוטובוס, אוי, הגיע, נכון?
תראו מה זה, למרות שהאוטובוס מגיע. אני נוסע כאן בקו 426. 426 זה גימא טריה,
כן?
4 ועוד 2 זה 6, ועוד 6 זה 12,
י"ב שבטייה, ועוד כל מיני כוונות וכל זה.
זה גם ארבע אמהות, ושם הוואי היו...
חברים, אי אפשר לנסוע באוטובוס רגיל, זה לא מעניין אותי.
עשיתי גבעה, אני נוסע פה מספיק שנים כדי שיהיה לי מספיק גימטיות על האוטובוס הזה. עכשיו, פה,
פה, בתחנה שאני עולה, גשר המתרים,
זה בעצם התחנה הראשונה שלו.
הוא יוצא מהמסוף,
עכשיו יש להם מסוף חדש כזה, לא באחר, פעם היה באחרונים, היום זה שם למטה,
בבגין למטה, הוא יוצא משם, מהמסוף, נכון, אלי?
יש להם מסוף,
אז אף אחד לא עולה שם מהסוף,
והתחנה הראשונה שלו זה כאן.
כלומר, האוטובוס מגיע ריק.
עכשיו אנחנו נגיד, אנחנו בתחנה עשרה אנשים, נגיד,
כולם יודעים שהאוטובוס מגיע ריק.
כשהאוטובוס מגיע, מה יקרה?
כולם רצים.
מה אתה ריץ?
עומדים על הפתח ככה.
גם אני, זה לא שאני כאילו,
אומר לכם, גם אני רץ, נכון.
האוטובוס ריק, אתה עולה כל האוטובוס, ומה אתה עושה?
אוטובוס הגיע, האוטובוס הגיע, המשיח הגיע, הנה הוא הגיע, איזה שמחה.
עוד פעם לא היה מובייט, היום המובייט, אתה עוד רואה איפה הוא, איפה המשיח, אתה רואה איפה הוא נמצא בזה.
פעם זה בכלל היה איזה אור גדול, ישועה.
אז הרב אליהו אומר, תחכו למשיח כמו שאתה מחכה לאוטובוס, לפחות כמו שאתה מחכה לאוטובוס, כן.
אז עוד פעם, נגיד שהרמב״ם רוצה ללמד אותנו, לא נגיד שהוא רוצה ללמד אותנו, צריך להתפלל על ביאת המשיח כדבר קונקרטי,
לא כדבר שפעם יקרה, אלא דבר שצריך לקרות בימיי,
כי אם אתה מרגיש שזה חסר, אז למה הוא לא שם את זה? איפה?
הלכות מלכים ממלחמותיהם. יש גרסאות, אגב, שקוראות לזה הלכות מלכים,
הלכות משיח מלכים ממלחמותיהם.
יש כאלה, זו הגרסה של ההלכות הללו ברמב"ם.
שים את זה שם, קלאסי, למה הוא מביא את זה כאן? שאלה טובה?
זה הכל ברמת הנפש, אנחנו מיד נבין את זה ברמת העבודה הנפשית של הרבי ושל הרמב"ם.
והבאור בזה,
ובהקדים שהרמב״ם מביא את זה שתשע פרות נעשו וכולי בהמשך לדין שהיו צריכים להניח את עפר הפרה למשמרת
לא כמו המשנה
ששם הובא עניין זה בהמשך לדין שהיו מזין על הכהן השורף את הפרה מאפר כל הפרות שנעשו. והוא
מפני שלהרמב״ם תשע פרות קשור עם הדין שצריך להיות עפר פרה למשמרת
ולכן מביא הרמב״ם איך שקיימו עניין זה שהיה עפר הפרה תמיד תשע פרות נעשו משנצטרו במצווה זו
עד שלך בבית השנייה, ולכן נמשיך, ועשירית תעשה מלך המשיח.
ומוסיף,
מהרה יגלה הבן כנראה רצון, כי מצוות פרה אדומה דורשת לעשות פרה עשירית במהרה,
כדי שיהיה פרה למשמרת בתדר, בתדר הכוונה כנראה בתדיר.
כן? כלומר,
לכאורה יכול להגיד, אתם מבינים את הזה?
הוא אומר ככה, אם מצוות פרה אדומה היא רק כדי להיטמע מתומת מת,
הרי אין שום איסור להיות תמאי מת.
מותר לנו להיות תמאי מתים.
אסור להקריב קורבן פסח בטומאת מת, אסור להיכנס לבית המקדש בטומאת מת.
אז אם בינתיים אין לנו בית מקדש ואין לנו שום דבר, אז מה הלחץ?
אומר הרמב״ם, לא, לא הבנת. יש גם מצוות עשה שמה?
שיהיה תמיד אפר של פרה אדומה. גם אם אף אחד לא צריך, גם אם כל ישראל הם טהורים, או גם אם כל ישראל הם טמאים מתים והם לא צריכים להיטהר,
זה לא משנה, צריך שיהיה אפר לנשמרת תמיד.
וכל עוד אתה לא קיים את זה, אז אתה עובר על המצווה, ולכן אומר הרמב"ם, מה?
״מהרה יגאלי המשיח ויקיים את זה״, זה כאילו הסיבה.
עד כאן זה כאילו, למה הוא בכלל אומר לנו את מלך המשיח? למה זה חשוב?
כי אנחנו צריכים את זה, כי עכשיו אנחנו עוברים על ההלכה.
עכשיו כשאין לנו אפר, פרה, אדומה, וטלטלת למשמרת, אנחנו עוברים על ההלכה.
צריך להיות למשמרת, גם אם אף אחד לא צריך להתער. טוב,
אבל מה שמעניין אותנו יותר זה התפילה שלו בסוף.
הוא מוסיף
מהרה יגלה אמן כי נהי רצון
בעניין זה דווקא,
כי הרמב״ם פוסק
שצריך לא רק להאמין בביאת המשיח,
לא רק להאמין, אני מאמין,
אני מאמין שבוודאי יגיע המשיח.
לא, זה לא מספיק.
וזה פסק של הרמב״ם, חבר'ה, זה לא איזה אבורט נחמד, זה פסק, הלכה אמדומים פה כרגע, פתוה, פסק.
אלא גם לחכות לביאתו, ומה הגדרת לחכות לביאתו?
שמרגיש חסר בלי ביאת משיח,
שלכן, או.
עכשיו הוא מסביר,
אני רגע עוצר.
קרה לכם פעם
שעסקתם באיזה נושא מאוד מאוד בצורה אינטנסיבית?
אה?
קרה לכם?
תגיד, אני זוכר שלמדתי במבחני רבנות.
בסדר, לקראת המבחן, אתה לא מבין, אתה חוזר, חוזר, חוזר, חוזר, חוזר, חוזר,
ואז מה שקורה שכל דבר שאתה רואה,
מזכיר לך איזה סעיף על שולחן ערוך.
כמו שלמדתי הלכות, ברוכים הבאים חמודים.
למדתי הלכות, תסתכל רגע, אולי אפשר להוריד את הטמפרטורה, כי חם לי, אני עוד שניהם מתעלף.
רן, רן.
טוב, לא משנה.
תוריד את הטמפרטורה פשוט.
בסדר?
אז, שב.
אז,
אז,
כל דבר שאתה רואה, אני זוכר שלמדתי הלכות נידה,
והכנו איזה, קיצור, קיצור,
הלכות שבת, כל דבר מזכיר לך איזה סעיף בשולחן ארוך. החיים נהיים סעיף,
סעיף מהלך בשולחן ארוך. כל דבר אתה רואה, מזכיר לך.
אם אתה טרוד מביאת משיח,
זה מעסיק אותך, כל דבר יזכיר לך.
כל דבר.
זה, זה, זה, נכון?
כלומר, זה לא חוכמה להזכיר,
הרמב״ם רוצה לחנך אותנו, הרמב״ם הוא גם מחנך.
זה לא חוכמה להזכיר שצריך להתפלל על ביאת משיח בהלכות משיח. כי שמה זה העניין, הרמב״ם אומר לך, בוא, בוא תראה.
כשאני לומד הלכות פרה אדומה ונכנס לי איזה עניין של משיח, אני מיד נזכר שצריך להתפלל עליו.
כלומר, הרמב״ם רצה ללמד אותנו שהתפילה על ביאת משיח צריכה להיות בכל מקום ובכל הזדמנות, מול כל דבר, ולכן הוא מזכיר את זה דווקא באיזה מקום?
במקום שזה בא לו כבדרך אגב, לא במקום הישיר.
ברגע שהוא עושה את זה פעם אחת, הוא כבר לא צריך להזכיר, יש עוד מקומות שהרמב״ם מזכיר את המשיח, לא בהלכות,
תודה רבה.
לא בהלכות מלאכים. ברגע שהוא עושה את זה פעם אחת, הוא כבר,
כמו שכל הלכה הוא כותב רק פעם אחת ב...
כל הלכה הוא כותב רק פעם אחת. כן, סגי.
נכון.
נו?
נכון.
לא שומע. בדיוק. הוא מרגיש את כל העולם זה טיפולים. אתה יודע.
אבל זה היה גם כשהיית רבב"ק, אחי. לא שמעתי.
האוטו שלנו עכשיו זה הונדה סיוויק. עכשיו היום צריכה רחמים מרובים, היא עוברת טסט היום.
שמשלח לה רחמים ותעבור את זה.
וואלה, שבואנה הוא נקודות אותו. אמרתי שתי, תקשיבי, אני לא ראיתי אותו אחד כזה
ב"קול ישראל".
לא, זה...
הייתי אפסלאפסלה, אתה... אנחנו נקרא לי אפסלאפסלה. איך שאתה קונה, וואו, בוא, אלה, כולם.
כל הכביש, אונדה.
אתה לא רואה מה שלא בפוקוס לך, אתה פשוט כאן,
בפרסומת לטיטולים, אתה לא רואה, עד שיש לך ילדים, כל העולם טיטולים, כל העולם הוא...
אתה לא מונח שם בכלל. אז אם אדם מונח,
מונח אצלו, עניין של משיח,
אז הוא, אז כל דבר מזכיר לו, אז הוא אומר, רגע, פרדו, יביא משיח, בום, אז הוא כותב את זה, אז בכוונה הרמב״ם כתב את זה,
לא בהלכות הרלוונטיות, כי אז זה לא חוכמה,
הגעת להלכות משיח, ודאי שצריך להתפלל.
לא, הרמב״ם אומר לך, תשמע, פרדו, מה הזכיר לי משיח?
כל דבר מזכיר לי.
הוא מוסיף,
"מהרה יגאל יבן כן יהי רצון,
בעניין זה דווקא כי הרמב״ם פוסק שלא צריך לא רק להאמין בביאת המשיח אלא גם לחכות לביאתו
שמרגיש שחסר בלביאת המשיח שלכן גם כשהמשיח נזכר בדרך אגב
בפרה אדומה
מתעורר בליבו רגש של ציפייה וממילא מיד מבקש מהרה יגלה האמן כי הנה היא רצון ושוב פעם הרמב״ם מראה אותנו כאן הלכה שהציפייה והכיסופים צריכים להתעורר מול כל דבר
בכל דבר שמזכיר את המשיח אתה מיד נו נו מתי יגיע מתי יגלה מתי כבר נו מה מה
אמרתי, מה, מה הוא עושה את זה, רועי, תן לנו, שיצפו אותי לבוא לך. אמרת שהוא יהיה עשיר, אתה כבר יכול לדמיין מה הוא ייתן לך.
ועניין זה, אנחנו נדבר על זה עוד שנייה,
ועניין זה מודגש דווקא כשהתפילה באה שלא במקומה,
כשהמשיח נזכר בדרך אגב, ולאחר שהרמב״ם מלמדנו עניין זה,
אינו צורך לומר זאת בשאר המקומות שבהם הוזכר המשיח. נפלא.
פשוט ביאור נפלא.
לתפילה של הרמב״ם. זו לא התפרצות רגשית של הרמב״ם, זאת הלכה.
וזה מאוד מדוקדק. אתה צריך להתפלל לביאת המשיח בימיך, וכל דבר צריך להזכיר לך את התפילה הזאת.
וזה מופיע בפרה אדומה.
זאת חוקת התורה. בסדר? זה חוקה, טוב.
אבל בכל אופן,
וזה לא מופיע כאן בקיצור,
תסתכלו בשיחה המלאה,
הרבי שואל,
טוב, בסדר, הבנו את העיקרון.
אבל למה הרמב״ם בחר
דווקא ללמד אותנו את ההלכה הזאת,
שכל דבר צריך להראות לך את התפילה לביאת המשיח, דווקא דרך
הלכות פרה אדומה. היו עוד מקומות שבהם הרמב״ם מדבר על מלך המשיח,
או זה כמו בהלכות פסח, בקורבנות, בבית הבחירה ועוד, ויכול היה בכל אחת מההלכות האלו ללמד אותנו, למה דווקא פה?
אז הוא אומר את הפצצה הבאה.
הוא אומר כך,
תקשיבו טוב,
הוא אומר כך, כי היחס בין החיים שלנו עכשיו בלי משיח
ליחס אל החיים שלנו עם משיח זה כמו היחס בין טומאה, סליחה,
בין מוות לחיים.
בין מוות לחיים, לא בין דומה, בין מוות לחיים.
אני אסביר את זה טיפה, בסדר?
יש כאן עוד, נראה לי חבר'ה שזוכרים את זה.
כשהייתי בערך בכיתה,
כיתה זה היה ד' נראה לי.
לא, יש פה יותר, כיתה ד',
1982-1981, משהו כזה, אולי אפילו לפני, ג'.
הגיעו לישראל טלוויזיות צבעוניות.
אתם זוכרים? זוכר?
בהתחלה, אגב, הגיעו,
זה היה נורא מצחיק,
הגיעו והיו שמים מחיקון בטלוויזיה
לבטל את הצבעונית, שלא תהיה
אפליה בין האוכלוסיות.
ואז הייתה התעשייה שלמה שהולכת לעקוף את המחיקון,
בסוף הגיע נדמה לי בגין, אמר, צריך להיטיב עימה, והתחילו,
אז היו אנשים קונים קונטיינרים של טלוויזיה צבעונית ווידאו.
אני זוכר, היינו ילדים קטנים,
השכן למעלה, מקומה רביעית, קנו טלוויזיה צבעונית.
עלינו לרגל לראות את הפלא הזה, עלינו כל הילדים ככה וזה, לראות טלוויזיה צבעונית. זוכר, ראינו את הפסטיגל, פסטיבל, מה שהיה, או-הו, זה היה...
ובמאז זה ישבנו על ההורים שלי, אני ואחי, פה, טלוויזיה צבעונית, דחוף, בהול וכל זה, היה לנו תלוויזיה צבעונית, זה היה בדיוק הגיע בערב של הגמר של מכבי תל אביב.
התפילות שהצליחו לחבר את זה לפני המשחק, עד שחיברו, היינו שם, אז למה לספר לכם כל הדבר הזה?
גם שחור לבן אתה בסדר, אתה רואה הכל, נכון?
אתה רואה את הכל שחור לבן.
סבבה, רואים את הכל.
תקשיב,
זה שחור לבן, זה צבעוני.
אתה לא באמת, זה לא שאתה באמת מת.
כן, זה לא, זה, אבל זה פשוט בשחור לבן.
זה לא צבעוני.
או אם אתם רוצים, דוגמה טיפה יותר קרבית,
עשיתי קורס סלילה לפני הרבה שנים, צללתי גם,
הייתי צולל, כשהיה לי פעם זמן וכל זה,
אז צללתי בכל מיני אתרים, יש פה גם חבר'ה שצללו,
צוללתי כמה פעמים בים תיכון, בכל מיני מקומות, יש הגוררת, הצוללת, צוללתי בקיסריה, בכל מיני מקומות.
הייתי יורד לים סוף,
ביבי,
מישהו, אחד המדריכים, אמרנו לו,
בהתחלה את הקורס עשינו בים תיכון.
אגב, פגשתי את המדריך הזה, אז יוחנן לא היה.
אז הוא אמר לי, תקשיב, אמרתי לו, מה ההבדל בין טלוויזיה שחור לבן לטלוויזיה צבעונית?
כשתגיע לים סוף תראה. אתה יורד לים סוף, הו הו!
מה זה הדבר הזה?
איזה, אתה אומר, מה זה, ים תיכון זה, מה יש לחפש שם? הכל אפור, הכל כזה, אתה לא רואה כלום פה, יום סוף, אתה רואה דברים בלי...
רבותיי, אנחנו היום חיים,
כולנו מבסוטים מכל הדברים, אבל צריך לדעת, עיוורי צבעים.
חיים בעיוורון צבעים.
עוצמו,
מה שיהיה עם ביאת המשיח,
יכול להיות שזו הסיבה שאנשים דוחים את ביאת המשיח, כי זה נראה שאם כשמשיח יבוא,
העולם יהפך ליותר כזה דוסי כזה, חניו כזה,
וכולם רק לימד תורה כל היום,
ורק כזה, אז אתה אומר לעצמך, אז אולי לא כדאי, אני רוצה דווקא. אני אומר לך, הפוך,
הפוך, הפוך.
כשמשיח יגיע,
קח את הכפתור של העוצמה של החיים, סובב אותו.
לווליום המקסימלי שלו, הכל בהרבה יותר עוצמה. הגמרא במסכת זאת אומרת
שמיום שלך בית המקדש,
אתם זוכרים מה הגמרא אומרת? שהיא מביאה שם סט של דברים.
מה קרה?
ניטל טעם הפירות.
הפירות לא טעימים.
ניטל טעם ביאה ונמסר לעוברי עבירה.
יחסי אישות בין איש לאישה, ירדה העוצמה שלהם.
אתה יכול להריץ את זה רק בטומאה. ועוד כל מיני דברים שמבטאים מה?
ירידת עוצמות החיים.
כשיבוא משיח, עוצמות החיים יעלו.
מי לא רוצה את זה?
אנחנו נדע יותר, נלמד יותר, נזכור יותר, נאהב יותר, נשיר יותר, נרקוד יותר, נשמח יותר, ניצור יותר.
מה?
נחיה יותר.
עכשיו, אני אומר כאן באיזה, הרבי,
הוא הגיע אליו, הצייר ברוך נחשון.
אתם מכירים את הציורים של ברוך נחשון?
יש לו את התהילים של ברוך נחשון, והוא הגיע אליו, הוא נסע אליו באונייה, שלושה שבועות יחד עם אשתו,
והגיעו לרבי, הוא היה בעל תשובה, הצייר, הרבי, כידוע, סיפור מפורסם, הוא שלח אותו ללמוד ציור שנה שלמה על חשבונו,
אמר לו, תעשה תערוכה ואני אבוא, ויש תמונה של הרבי בתערוכה של ברוך נחשון.
שמעתי את זה גם מברוך נחשון בעצמי.
והרבי גם הדריך אותו איך לצייר.
הוא אמר לו, את כל האומנויות כבר תיקנו,
את היכל הנגינה מתוקן,
מה האופי של הציורים של ברוך נחשון?
מה האופי?
אני לא מבקר ציור, אבל מה האופי?
מלא צבעים, צבעוני, חי,
המון המון דגים,
וחסידים רוקדים,
ואור ונרות.
כלומר, אתה רואה את הציור הזה ואתה אומר,
מישהו כאן התכוון לצבוע את החיים. כאילו שהחיים יהיו הכי עוצמתיים שיש. וזה הכל סביב הקודש.
יש לו ציורים סביב פרקי תהילים, זה התהילים. יש לו לכל פרק ציור.
בצבעים, בצבעונים, זו הייתה הכוונה.
לכן הרבי אמר לו, תתקן את עולם הציור באופן הזה, לא בכל מיני ציורים כאלה מדכים וצבעים, אלא תשתמש בכל הצבעים שאפשר,
בכל העוצמות שאפשר, הוא גם התפלל הרבה לפני כן,
הציורים של אמר תהילים, היה צובע,
היה מצייר בחצות, היה כל מיני עשה, כל מיני דברים נפלאים,
אבל אתה עובר על הציורים, אתה מתמלא במה?
בחשק לחיים. תדעו לכם,
אני חושב שהמשיח יגיע, אתם יודעים מאיפה הוא יגיע לפני שהוא יגיע לירושלים?
הוא יגיע מתל אביב.
הוא יגיע מתל אביב, אמר לי איזה פעם, איזה תל אביבי אחד, הוא אומר לי, אתם, שמע שאני מבין את זה במכון מאיר, הוא אומר לי, אתם הירושלמים חושבים שתוכלו להסתדר בלעדינו.
אבל שלי ימי המלך כתוב בתנ״ך,
בדברי הימים, שכשהוא הביא את העצים מצור על רפסודות, הוא הביא אותם על ים יפו.
זאת אומרת, העצים לבית המקדש זה דרך תל אביב, אתם צריכים אותם.
למה אני אומר את זה?
כי אני מאוד אוהב את תל אביב. כשאתה הולך לתל אביב, במיוחד לאזור של הנמל וכל זה,
אתה רואה שיש שם עוצמות חיים בלי להתנצל.
מחירות, רוצים מחירות, זה הכול יהיה ככה.
קח את זה, זה יתחבר אל הקודש.
זה משיח.
מי לא רוצה את זה?
מי לא הוסף, מתאבה לדבר הזה?
עכשיו, איך אני יודע שזה כך?
קודם כל,
אמרנו חוקת התורה, נכון?
הנביא יחזקאל,
הנביא יחזקאל,
כשהוא מתאר את תהליך גאולתם של ישראל בפרק ל"ו,
מה הוא אומר?
הבאתי כאן חלק קטן מהפסוקים, אבל:
"ולקחתי אתכם מן הגויים קיבוץ גלויות,
וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם.
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גאולתיכם, אטהר אתכם".
שזה בעצם
תיאור של זריקת מי פרה אדומה על כל עם ישראל.
אז הבנו, חוקת התורה, פרה אדומה, זה לא רק על אדם פרטי שנטמא טומאת מת.
נטמא טומאת מת, הכוונה,
ייאוש, חידלון, חולשה, חלקיות, שלא יהיה לכם ספק,
כל אחד מאיתנו הוא קצת מת. להוכיח לכם את זה?
להוכיח לכם את זה, סבבה.
מי כאן היה פעם ילד שירים יד?
מי כאן הלך ללונו פארק בתור ילד שירים יד?
יפה. בתור ילד, לאיזה מתקנים אתה רץ ראשון?
לכל המתקני העינויים האלה.
בלק ממבה, שממבה, נכון?
רצים, רצים, לכל הענקות היו עומדים בתור.
עכשיו אתה הולך עם זה בתור אבא עם הילדים,
ואומר, אבא, בוא בורידי לזה. אני אומר, תקשיבו, חבר'ה, אני פה עם הקטן,
הוא מפחד, אני אתוקן בפלפילונים, באלה שעושים ככה וזה.
מאיזה גיל התחלנו להגיד, לא מתאים לי הדבר הזה, ואני רוצה רק את ה...
באיזה גיל שמשהו בחיות שלנו מת,
נכון? ואז אנחנו, כאילו, פתאום טיפה הצטמצמנו, אני כבר לא רוצה לחוות,
החוויות בעוצמה, אני מסתפק באיזה...
בגלל הדבר הזה שאני מגיע אלינו לפארק, אני הולך למקומות האלה, בכוונה.
כדי להגיד, לא, עוד לא עבדה תקוותנו, אני... בזמן לא הייתי.
פעם אחרונה שהייתי, שיחדתי את אשתי לעלות איתי, היו בדיסלין,
דיסלינגורד או משהו?
דיסלינג, לא יודע, איך קוראים לזה? סופרלנד, בראשון.
בזמן זה היה.
אמרתי, אשתי, איך קוראים שם לרכבת אילואים הזאת?
יש לה שם,
בסופרלנד, יש לזה שם אחר נראה לי.
סופרלנד זה אנקונדה? יכול להיות.
קיצור, כל שם גרוע מחברו.
עליתי עם אשתי,
אמרתי לה, תקשיב, זה מאוד עוזר,
כשבזה, תצרכי, ככה, את שחררי את זה.
מה אנחנו עושים? היה לי צורך, ואני לא שומע את הקול הזה. אמרתי, מה?
אז כשנגמר, אני כזה מסתכל, אני רואה אותה כאילו חברת.
זה הפעם האחרונה שאתה...
ילדים הם חיים, הכל מלא חיות, אז המתקנים האלו בסך הכל משקפים אצלהם את תנועת החיים שכן קיימת אצלהם.
ואתם יודעים איך זה, כאילו, אדם מזדקן, מזדקן, מזדקן, מזדקן, אז כל פעם הוא מוריד מעצמו את זה אני כבר לא אעשה, את זה אני כבר לא אעשה, זה כבר לא מתאים לי, זה אני כבר לא אעשה, לאט לאט הוא כאילו מצטמצם,
זה נהיה רצועה צרה צרה צרה, עד שזה נסגר,
בסדר?
זה כאילו האירוע.
אומר לנו הנביא,
כשתחזרו מהגלות,
וזרקתי עליכם עין טהורים ותארתם מכל תומותיכם ומכל גור שלכם אטהר אתכם ונתתי לכם מה? לב חדש.
בית מדרש להתחדשות.
היום אתה אומר את המילה חדש, רגע, חדש, רפורמי זה... יהיה חידוש.
ורוח חדשה אתן בקריבכם, לא נפחד מהמילה חידוש, לא נפחד מלחדש דברים.
ואסירותי את לב האבן לבשרכם ונתתי לכם לב בשר.
לב האבן זה לב שהוא תקוע.
לב בשר זה לב שהוא מרגיש.
נחזור להרגיש.
נחזור להרגיש.
נחזור לאהבה תחזור.
היום אנחנו הולכים להתפלל, נגיד, תפילת מלחה, תפילת ערבית, תפילת שחרית. אנחנו הולכים להתפלל.
יהיה לנו יצר להתפלל לקדוש ברוך הוא.
הכל יהיה חי, הכל יהיה
כמו זוג אוהבים שיש להם פרפרים בבטן, נכון?
אומר הנביא,
זה האירוע.
אז אנחנו מבינים פתאום,
אתם מבינים שכדי להגיע לתקופה הזאת צריך מי?
מישהו שיתווך לנו את זה. ומי?
זה המשיח, וירא יגאל יאמן כן יהי רצון.
אנחנו נפגוש בן אדם שכל תנועת חיים שלו מלאה חיות, מלאה חיוניות, מלאה אנרגיה, מלאה שמחה, מלאה זה.
והוא ייקח אותנו למקום הזה שנרצה לחיות כל רגע ורגע, בצורה מלאה ביותר.
ואיך זה בא לידי ביטוי בפרה אדומה?
רבותיי, זה פלא עצום, גם דיברנו על זה נדמה לי בשנה שעברה,
הארכנו רק על זה שנה שעברה, נזכיר את זה בכמה רמזים.
בדרך כלל,
כשמדברים על טהרה,
אז הצבע השולט הוא צבע לבן.
טהרה מתקשרת אצלנו עם לבן, נכון?
שנאמר, אם יהיו חטאיכם כשני,
כאשר אל הגי ילבינו, אם יאדימו כתולה,
כצמר יהיו. ויש בזה אמת.
כלומר,
יש צד שטהרה קשורה לניקיון,
וניקיון קשור ללבן, להסרת כל ה...
איך איך איך?
בשעיר. בשעיר, הלשון של זהורית נהפכת מאדום ללבן, נכון מאוד.
זה צד אחד.
והוא מתאים ליור כיפור. כלומר, אחת בשנה אנחנו בעצם פורשים מהחיים,
פורשים מהחיים,
ולובשים בגדי לבן, ומסתכלים על החיים כזה כמו מהצד, ובסדר.
זה אחת בשנה.
אבל כל השנה זה בדיוק הפוך.
אדם שחווה טומאת מת,
הסכנה היא שהוא יחווה כזה חידלון,
נפטר לו איזה קרוב, אחד משבעה קרובים,
מה, מה צריך לחיות, בסוף כולם מתים, מה זמן יש להשקיע,
למה צריך ללדת ילדים?
אה, ייכנס לאיזה חידלון.
מה אומרים לו?
בואי נה, בואי נה, בואי נה, בואי נה, בואי נה, היה צריך לחזור דחוף לחיים.
תביאו פרה.
פרה זה עוצמה,
עוצמת חיים.
פרה זה שורש פרש, פר.
זה שער פרש, ושער פרש,
אתם מכירים, בלשון הקודש יש שערים, שתי אותיות.
שער פרש זה שער שממנו כל המילים שקשורות להתפשטות
והשפעה, כמו פרץ,
פרש, פרם, פרק, פרח, פרר, פרד,
פרם, להכל, לקחת רשו ולהרחיב אותו, אז זה פרה.
לא מספיק שהיא פרה, מה היא צריכה להיות?
אדומה, מלאה בדם, אדומה.
מלאת חיים.
לא מספיק, מה היא צריכה להיות?
תמימה, שלמה, שלמות החיים בלי שום פגם.
לא מספיק שהיא תמימה, מה היא צריכה להיות?
לא עליה על העול. כלומר, חירותית לגמרי, טינג'ר, כאילו, אה, לא מקבלת מסגרות.
וואו, חתיכת חיים, לא מספיק.
קח את הפרה האדומה,
חבר אותה למה? למקור האנרגיה הבאה, העוצמתי, מהו?
אש.
עכשיו, את האש הזאת, ממה תיצור?
מה יהיה שרפת הפרה? עץ,
קח איזה עץ ארז, חסון כזה גבוה, גיבור,
אותו תדליק זה,
ושנית תולעת, קח תולעת שמייצרת איזה צבע?
אה, זה אדום בריבוע כבר, הפרה האדומה,
והשנית תולעת הוא אדום, זה כבר אדום באדום.
תוסיף גם אזוב,
ענווה, אבל תבינו את היחס.
היה לנו פרה, אדומה, תמימה, לא עלה עליה עול, עץ ארז, אש,
ועזוב.
צריך קצת ענווה, כן, אבל קודם כל חיים, עוצמות חיים.
את כל האירוע הזה תשרוף, ומזה תיקח אפר,
שאפר זה בעצם הדיבוק של כל הדברים, זה התמצית, זה ה-SNS, התמצית של כל הדבר הזה,
בסדר?
את האפר הזה, מה אתה עשה איתו? שזה כאילו בעצם, אנחנו מבינים שהאפר הזה הוא תרכיז חיים.
מה נעשה איתו עם האפר הזה? איפה נשים אותו?
במים חיים.
עוד עוצמת חיים.
למה מים חיים? מים חיים זה מי מעיין. למה מי מעיין יש להם כוח טהרה כל כך גדול?
כי מי מעיין זה מים שחלחלו לתוך האדמה,
וכבר כאילו התייאשו, אמרו, דאר, עבד, הלך עלינו. אם היינו זוכים, היינו נופלים על איזה נהר, או איזה אגם, או סתם איזה מדף סלע, והיינו גב.
עכשיו אנחנו שוקעים בתוך האדמה, הלך עלינו, זהו, עבוד.
אבל פתאום מגיעים לאיזה תחתית שאין תחתון למטה ממנו,
והם ככה אומרים, קראנו בנית עודד,
יש בעיה, יש תשובה, יש תיקון בעולם, ומתחילים ללחוץ, ללחוץ, ללחוץ, ללחוץ, עד שהם פורצים מהאדמה.
עברו ביטוש, והם פורצים מהאדמה.
כוח הטהרה, כוח החיים שכבר התייאשתם ממנו.
קח מים חיים, שים את האפר בתוך הדבר הזה,
ומזה תרזה על הטמא.
וואו, הטמא אמת.
כלומר, בעצם, כשאומר לנו הרמב״ם שאת
הפרה העשירית יעשה המשיח,
זה לא רק שהוא יעשה אותה, אלא הוא יהיה כזה.
הוא יהיה כזה, מישהו כזה שאנחנו נסתכל עליו,
והדבר המרכזי שאנחנו נרצה, כשנהיה איתו בקשר זה מה?
זה לחיות הרבה יותר בכל העוצמות.
וכשיש לך עוצמות חיים, אתה אומר, אבל תעזור לי, לאן לכוון אותם? זה התורה, תורת חיים.
תראו, אומר את זה בימי השילוח,
שתיים וחצי שורות, אומר את זה.
ולא למשה רבנו נתברר
טעם פרה אדומה,
כי פרה רומז על חיים מבוררים.
אדומה מורה על תקופות, או על תקיפות.
תמימה היינו תמימה בהדמימות, היינו לא נחלש שום איבר מכוח התקופות, היא בשיא המלאות שלה
שיש בה, אשר אין במום, היינו אין בחוכמת ישראל שום חיסרון,
חוכמת ישראל לא באה להחליש אותך ולא באה להחסיר אותך,
רק היא חוכמה מבוררת,
אשר לא עלה עליה העול, היינו מעולם לא היו תחת שום שעבוד,
רק השם יתברך משה עליהם לבדו.
זה חוכמה, פרה אדומה מביאה את כל אוספות החיים.
אז אם כך,
למדנו מהדברים האלו,
שהסיבה שאנחנו לא מספיק מתפללים לביאת משיח בימינו זה כי אנחנו לא מבינים
איך תיראה התקופה הזאת.
לא מספיק מבינים, לא מספיק חיים.
ואנחנו לא מבינים שמי שיביא אותנו לתקופה הזאת זה המשיח. הוא לא יבוא לצמצם לנו את החיים ולהגיד לנו מה אסור,
אלא הוא יבוא להגדיל לנו את החיים ולהגדיל את העוצמות. מי לא רוצה דבר כזה?
איך?
כן, הופך את עמל לטוב.
ולכן הרמב״ם בעצמו מפרש את הדבר הזה שצריך להתפלל על ביאת משיח בימיו בכל סיטואציה אפשרית
דווקא על סוגיית פרה אדומה כי היא הסוגיה הכללית
שמבטאת יותר מכל את ההבדל בין החיים שלנו היום לבין החיים שלנו אם מלך המשיח מהרה יגלה בימינו מנקן יר הצהוב.
מנקן יר הצהוב.
