שלום, ערב טוב, ברשות הרב.
הגמרא במסכת ברכות,
לקראת הסוף, בדף סג, עמוד ב',
מביאה את הפסוק "הסכת
ושמע ישראל".
והגמרא מבינה שכדי לשמוע צריך
עם ישראל
בכלל ובפרט
לעשות משהו שהמשהו הזה רמוז במילה "הסכת",
כדי שהוא יוכל לשמוע,
צריך להתכונן כדי לשמוע, צריך לעשות משהו כדי לשמוע.
הסכת ושמע ישראל,
הסכת.
ולא רק הס בה ובסמך, אלא אס, עין וסין.
הסכת, הכוונה, כתתו עצמכם על דברי תורה.
כדי שאני אוכל לשמוע דברי תורה,
אני צריך לחתת,
לשבור,
לעמול,
להכניס את עצמי לריכוזיות כזאת כדי לשמוע.
וכדי להסביר את הדברים מביאה הגמרא את המאמרה של ריש לקיש:
מניין שאין דברי תורה מתקיימים
אלא במי שממית עצמו עליה,
שנאמר בפרשת השבוע שלנו,
זאת התורה אדם כי ימות באוהל.
דורשים חז"ל, כך דורש ריש לקיש,
זאת התורה,
רק זאת התורה.
איך אפשר לזכות לתורה?
אדם כי ימות באוהל.
קח את עצמך אל האוהל,
האוהל,
זה יפורש בפרשה הבאה, פרשת בלק,
מה טוב הוא אוהליך יעקב,
משכנותיך ישראל,
תבוא אל האוהל, אוהל של יעקב,
ושם
תמית את עצמך,
אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.
מה כוונת חז"ל?
תבוא אל בית המדרש,
תשים לך חלילה כדור בראש.
אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.
אז כותב התורה תמימה,
נראה הכוונה שמייגע עצמו הרבה בשביל לקנות את התורה.
ואז הוא מביא כמה ראיות
שמצאנו בהם שהלשון מיתה אין הכוונה מיתה ממש,
חלילה,
אלא חולשה.
כלומר,
תחליש את הצדדים הגופניים שלך.
תתחיל,
אם עד היום היית מחוץ לבית המדרש
רק בחיי גוף,
תתחיל להבין שכעת אתה קצת
שולט
אתה מגביל את חיי הגוף,
לא מדכא אותם, לא לגמרי, אבל
זה נקרא להמית עצמו עליה, ואז אפשר לזכות לתורה.
נקרא את לשון הרמב״ם
בהלכות תלמוד תורה.
הרמב״ם מלמד אותנו,
כל מי שרוצה לזכות לכתרה של תורה,
שיהיה לו כתר של תורה.
שהוא עצמו יהפך להיות
תלמיד חכם,
נושא את התורה.
הרמב״ם מדריך אותנו איך מגיעים לזה.
אין דברי תורה מתקיימים
במי
שמרפא עצמו עליהם.
מי שלומד,
אבל הוא לומד
בצורה חלשה,
רפויה,
אז הדברי תורה הם שתים מעליו
והם לא חודרים לתוכו.
אין דברי תורה מתקיימים באלו שלומדים מתוך עידון,
ומתוך אכילה ושתייה,
אלא במי שממית עצמו עליהן
ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שינה לעיניו ולעפפיו תנומה.
אמרו חכמים דרך רמז, זאת התורה,
אדם כי ימות באוהל. אין התורה מתקיימת,
אלא במי שממית
עצמו
בעולי חכמים.
ובהמשך הוא אומר, אמרו חכמים ברית כרותה,
שכל היגע בתורתו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח.
דברי תורה מתקיימים, פירוש הדבר,
שאתה לומד
ואתה זוכר, אתה לא שוכח.
איך אפשר להגיע לזה?
אלא במי שממית את עצמו על דברי תורה.
בתנא דו אליהו
מספר לנו אליהו הנביא,
זכור לטוב:
בא אצלי תלמיד אחד
אחד
שאינו בקיא בהלכה.
כולנו רוצים לדעת הלכה,
אבל כדי לדעת להיות בקיא בהלכה,
אז צריך להתייגע הרבה.
אז בא אצלי תלמיד אחד שאינו בקיא בהלכה.
אז הוא קבע פגישה עם אליהו הנביא,
והוא רוצה לדעת
למה הוא לא בקיא בהלכה.
ואמר לי,
עוסק אני בדברי תורה
הוא מחמד ומתאווה ומצפה אני אם תורה תבוא עליי ואין תורה באה עליי.
הוא בחור ישיבה, הוא אברך, מאוד טוב.
הוא אומר, אני עוסק בדברי תורה
וגם אני מאוד רוצה
שהתורה תבוא עליי.
אבל הוא שואל אותך אליהו הנביא, התורה לא באה עליי.
אמרתי לו, כך משיב אליהו הנביא,
בני,
לא זוכה האיש לדברי תורה,
אלא אם כן מוסר נפשו למיתה עליה לכבוד שמיים.
אתה יכול לעסוק בתורה ואתה יכול להתפלל ולרצות,
אבל אתה לא זוכה לתורה ואז אתה לא בקי בהלכה.
למה?
כי הייתה חסרה לאותו תלמיד
מסירות נפש.
לכבוד שמיים.
כשור הזה שמכניסים אותו לעול,
והוא מוסר עצמו על כבוד בעליו לעובדו,
שנאמר ורב תבואות בכוח שור.
אנחנו צריכים להיות שברים.
השור
יש לו כוח,
לכן אפשר איתו לאסוף הרבה תבואות.
התבואה שלנו זה התורה שאנחנו רוצים לדעת את ההלכות,
אבל צריך להיות כמו שור.
למי יש כוח של שור?
מי שממית,
מי שמוסר נפשו למיתה עליה לכבוד שמיים,
הוא יקבל כוח כמו שור.
נשים לב
שפעמיים
אומר אותו תלמיד
לאליהו הנביא
את המילה אני,
עוסק אני בדברי תורה.
הוא מחמד ומתהווה ומצפה אני.
יש פה איזה מישהו שיש לו אני.
הוא עוד לא המיט עצמו.
כפשוטו, להמיט את עצמו.
אם קיים בי האני הזה,
אז אני יכול לבקש שהתורה תבוא עליי.
אבל אין תורה באה עליי.
אולי ריבונו של עולם מחפש לתת את התורה לכתובת
שלא מצפה שהתורה תבוא עליה,
אלא למישהו שממיט את עצמו.
והוא לא אומר אני עוסק ואני נראה את הגמרא בסוטה כ"א עמוד ב'
אמר רבי יוחנן
מרא דא ערדי ישראל
אין דברי תורה מתקיימים
אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו
שנאמר באיוב והחוכמה מאין תימצא
אומר רש"י
מן העשוי כאין
הדברי תורה מחפשים כתובת
שאין לה כתובת.
אף אחד לא גר בבית.
אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו.
והחוכמה מאין?
החוכמה מחפשת אדם
שהוא לא עני אלא הוא אין.
באלף,
אין.
אותן אותיות.
אם יש אין,
אין,
אז יש מקום לחוכמה להופיע.
אבל אם יש, אני,
אפילו שאני מאוד רוחני ומאוד מצפה לתורה שתתגלה עליי,
אבל אין מקום, צפוף.
שאלו את הרבי מקוצק, כשהוא היה ילד קטן,
איפה נמצא הקדוש ברוך הוא?
ענה הילד הקטן,
לימים הרבי מקוצק,
הקדוש ברוך הוא נמצא איפה שנותנים לו להיכנס.
הקדוש ברוך הוא לא נדחף.
אם אני בלון גאוותן מנופח,
אז הקדוש ברוך הוא לא נדחף.
יש לו מספיק מקום בשמיים.
כדי שהוא ישרש שכינתו בארץ,
הוא מחפש מישהו כמו משה רבנו, הענב מכל האדם,
והחוכמה מאין תימצא.
אומר הקדוש ברוך הוא, פה יש מקום,
פה הכינו לי כלי קיבול.
אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.
עכשיו יש מקום להופעת
שכינה לתורה.
כל זה בא לידי ביטוי
במשוואה שאומר אליהו הנביא
לאותו תלמיד שאינו בקי בהלכה.
לא זוכה האיש לדברי תורה אלא אם כן מוסר נפשו למיתה.
בעזרת השם,
מחר,
בפעם הבאה,
נשתדל לראות
מהי ההגדרה המדויקת למסירות נפש על תורה.
שלום.
