טוב, שלום וברכה.
היום אנחנו נעסוק ביישוב מיוחד
בפרשת שבוע בטהרת פרה אדומה מול הדמיון של הבינה המלאכותית,
ונבין קצת את הרקע של הדברים.
נבין בעצם למה נאמר על טהרה,
שזה עולם שכל העולם הבינה המלאכותית
לעולם לא יגיע אליה,
כי אנחנו רוצים ליצור משהו אחר.
וזה בעצם סוד התורה מול כל העולם הדמיון שהאנושות נמשכת אליו.
בנושא הבינה המלאכותית.
נסביר טיפה את הרקע.
באופן כללי, בינה מלאכותית בנויה מצורה של המון עיבוד מידע,
מהמון המון אגוריתמים של עיבוד מידע,
וסיסטיקות כאלה ואחרות, אבל בצורה של דיבור אנושי.
אתה מושך את האדם, כי אתה רואה דיבור אנושי, נראה שיש כאן איזו ישות מולך,
אבל זה סוג של מידע.
ואנחנו מנסים עכשיו לראות איך אנחנו יוצרים משהו אחר, מה זה טהרה ממקור אחר.
בוא נסביר טיפה את העניין, למה זה בא לידי ביטוי.
בפרה אדומה יש לנו בעיה מתמטית מאוד קשה.
מה הבעיה המתמטית בפרה אדומה?
שאמר שלמה המלך, אמרתי החכמה,
והיא רחוקה ממני.
כשמנסה להבין את הסוד פרה אדומה, אומר אפילו שלמה המלך החכם מכל אדם,
זה רחוק ממני.
מה הבעיה בפרה אדומה?
שמי שאמזה, מי שהוא עוסק בטהרה, הוא מה צריך להיות?
הוא צריך להיות טהור,
והוא זורק את המים הטהורים אל הטמא,
והוא מטהר אותו והוא הופך להיות מה?
טמא.
מה הבעיה בזה?
שמבחינה מתמטית,
תמיד נשארת טומאה בעולם.
אם תיקח את הדבר הזה בעצם בצורה מתמטית,
ותזרוק את זה, כל אחד זורק על מישהו אחר, תמיד נשאר מישהו אחד טמא.
אז איפה יש טהרה?
זו בעיה גדולה מאוד.
מבחינה מתמטית, אם תיקח את המשוואה להגיע לאחד שהוא טהור,
אי אפשר,
כי תמיד אחד יישאר לך איזה אחד איקס שהוא תמיד הוא עוסק ב... הוא העם הזה, הוא עוסק בזה,
הוא נהיה טמא.
אז יש לנו כמה דברים. בואו נדבר על נושא הטהרה והטומאה באופן כללי, מה זה אומר.
אבל אני אסביר קודם את הרקע.
כמו שאתה אומר כאן,
אני חושב שאנחנו נגדיר את איזה עומק השאלה.
טהרה,
אם שאלת טהרה, לפי המהר"ל, טהרה זה איבוד כוחות חיים. טומאה זה איבוד כוחות חיים.
טהרה זה מפגש עם כוחות חיים.
נסביר, מה זה טומאה? מה זה איבוד כוחות חיים?
אדם, אישה נידה, מה זה? זאת אומרת, היה כאן ביצית שלא הופרטה.
היה כאן כוחות חיים, פנצל חיים גדול,
לא מומש, אז זה הפך להיות נידה, יש טומאה.
קרי, היה כאן זרע שאפשר לצום איזה חיים.
כוחות חיים שלא מומשו זה טומאה, זה מושג טומאה.
מה זה טהרה?
טהרה זה תיפגש עם כוחות חיים ותאזן את הכוחות חיים שעבדו.
זאת אומרת, מה תעשה?
לך למים חיים. מה זה מים חיים?
מים זה כוחות חיים, אתה רואה, צונאמי,
עוצמות המים.
ואז אתה נפגש עם כוחות חיים ואתה בעצם מוצר איזון על כוחות חיים שעבדו.
בסדר? מים, פרה, פרה,
זה היה שיא העולם הגשמי,
זה היה פרה לתת לך חלב, הייתה לתת לך טרקטור חרישה,
הייתה לתת לך בשר, בחור שרואה הדר לו.
זאת אומרת, שיא העולם החומרי, פרה, אדומה, שיא הצבע.
שולל עליה עול, שיא כוחות החיים.
כי עדיין בשיא כוחותיה, ואז תפגש עם כוחות חיים,
ואז תנסה לאזן את הכוחות חיים שעבדו.
בסדר? זה מושג באופן כללי, טומאה וטהרה.
טומאה, איבוד כוחות חיים,
האדם שמת.
אדם שמת, היה פה כוח חיים,
נשמה, שבעצם איבדנו אותה.
אז זה נקרא אבי אבות הטומאה. למה אבי אבות הטומאה?
כי היה ככוח חיים שנעלם.
אז לאור זאת אנחנו צריכים מה לעשות?
לחפש טהרה.
עכשיו בואו נסביר קצת את המושג של מוות זה שיא אבוי אבות הטומאה, נכון?
מוות אבי אבות הטומאה.
לאור זאת, אם המוות הוא אבי אבות הטומאה,
כי כתוב, שימו לב,
צריך משהו שיצא מעל המוות. מתי התחיל המוות בעולם?
לא התחיל המוות בעצם, היסטוריה של המוות?
התחיל אדם במשורת. אדם הראשון, אדם הראשון ביום רחם, ממנו מות תמות, נוצר מוות.
המוות יצא ובא מהאדם הראשון,
שהוא אכל מעץ הדעת.
מה אני צריך עכשיו בשביל לצאת מעולם המוות?
צריכה לבוא מצווה שאין בה דעת,
כן,
פרה אדומה.
כבר כל כך חקקתי, יש לנו איזה חוק כזה שאי אפשר,
גזרה גזרתי,
איך אפשר לחקר?
זה משהו שאמרתי איך קמא ואי איך קם ממני, אומר שלמה המלך, זה משהו עליון מעל הדעת.
צריכה לבוא איזה מצווה שהיא מעל הדעת,
בשביל לתאר אותי. למה? כי מייעץ הדעת התחיל מוות, התחיל תומעה.
כל מוקם שמוזכר בתורה לא ידעתי,
זה לא ידעתי יום אותי.
לא ידעתי יום אותי.
המוות זה יוצר עולם של אי-ידיעה. גם באופן כללי, באנושות אדם מתכנן דברים ורוצה לבנות דברים, פתאום בא המוות וקוטע את הכול.
אז המוות יוצר את העולם האי-ידיעה בעולם האנושי הכי קשה.
שפתאום יוצר מוות וקוטע את כל השאיפות,
את כל התקוות.
צריך, אז זה מעץ הדעת.
באה המצווה שהיא חייבת להיות מעל הדעת,
שאין בה ידיעה,
לצאת מהמוות.
בסדר, בגלל זה דווקא המצווה של פרה אדומה חייבת להיות מעל הדעת. אבל זה באופן כללי, למה כולם קוראים לה מצווה שאין בה טעם,
שהיא מעל הדעת.
עכשיו נחזור לשאלה שאמרנו,
מבחינה מתמטית, הבעיה שהיא לא מובנת, שמה שאמרנו תמיד נשאר שם מציאות שטומה.
המזה, המטהר, הוא הופך לטמא.
איך נוציא מזה? מישהו יש רעיון?
איך אתה, במבחינה מתמטית, יכול לצאת מזה?
מישהו מהר מפצח את השאלה הזאתי, הרי בעצם אם המזה
שהוא אסף איש טהור, או אדם איש טהור לוקח את האור,
הוא זורק את איפה פרה אדומה,
המים החיים וכן הלאה,
הוא הופך להיות טמא.
אז איך יוצאים מזה?
מחכים יום? עדיין, אז לא משנה, אז השני שיזרוק הוא גם יהיה טמא, אז
איך יוצאים מזה?
אה, יש פה איזה סוד.
לבודד משהו. אז מישהו, יש רעיון?
בלי דעת.
איך עושים?
יין. יין אתה אומר.
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם של הקונה את דבורה".
אז בואו נראה.
זה הסוד
שרבי עקיבא מלמד אותנו.
בואו תראו את המשנה הראשונה, זה ככה מסתיימת מסכת יומא.
מקור ראשון.
אמר רבי עקיבא,
עקיבא,
אשר לכם ישראל,
תראה פרק ח' משנה ט', זה ככה המשנה האחרונה, זה גם הסוגיה שמסתיימת במסכת יומא.
אשר לכם ישראל, יש לנו את זה גם שיר.
לפני מי אתם מתארים?
מי מתאר אתכם?
אביכם שבשמיים, שנאמר, וזרקתי עליכם מים טהורים ותרתם.
ואומר, מי גווה ישראל, אשם.
מהמי גווה מתאר את עצמי, אף הקדוש ברוך הוא מתאר את ישראל.
רבי עקיבא כאן אומר משהו, פצצה אדירה.
מי שיבין את העומק כאן, הוא בעצם יוצר את הפיצוח של המשוואה המתמטית של איך מוציאים את הטומאה מהעולם.
איך יכול להיות
שאתה יכול להוציא את הטומאה מהעולם?
עם מישהו שיזוק עליך שהוא לא איש טהור,
טהור או משהו כזה,
מישהו ממקור אחר יזרוק את המים הטהורים.
אז מה אומר רבי עקיבא?
מי מתאר אתכם?
אביך עכשיו שמים.
אז אם הקדוש ברוך הוא זורק את המים הטהורים, זו המציאות היחידה במשוואה מתמטית,
שמה?
שאפשר לצאת מטומאה בעולם.
בסדר, הבנו?
זאת אומרת, הקושי הגדול של החוקה החקקטית, שהמצווה בלי דעת, של פרה אדומה,
היא היסוד שאי אפשר להתאר עם כל מי שמתעסק
בטהרה הוא נטמא, וייתן טהום וייתמר על כל אחד, אי אפשר.
בא רבי עקיבא אומר לכם, אשיר לכם ישראל.
מי מתאר אתכם? אביך יש שם שמיים.
וזרקתי עליכם, ואני אזרוק עליכם מים טהורים.
יש איזו זריקה
שתיצור איזו טהרה שהיא ממקור עליון, ואז
זו האפשרות היחידה
בעולם לצאת מטומאה.
אז זה בעצם הרעיון.
מה זה קשור לימים לחוצית?
זה נקודת המרכז. זאת אומרת, טהרה,
אנחנו ננסה להבין מה ההבדל בין טהרה לכל דבר אחר. טהרה היא הכנה.
אדם נטהר
בשביל להתכונן למשהו.
למה הוא מתכונן? למשהו מה? למשהו עליון.
זה לא בא מן היש,
שבעינייה מלאכותית ברור שזה בעצם בא מסקירת מידע.
ואנשים היום ממש נכנסים לזה ואפילו חושבים את זה בגלל שזה בא, אמרנו בשפה אנושית,
הם כאלה שמתמכרים לכך,
אבל זה דמיון.
דמיון שאין בו שום דבר אחר.
סתם דמיון של אלגוריתמים שבעצם יוצרים השוואות סטטיסטיות מכל מיני מקומות.
מנסים לכתוב לך משהו בשפה אנושית שמתחיל למשוך את האדם.
והמקור היחידי של ההפך בזה,
זה עולם הטהרה, שאנחנו רוצים משהו מעל הדעת.
יסוד התורה זה הטהרה,
אנחנו רוצים לפתח משהו שמעל מושגי היש.
קודם כל זורק לי משהו.
מה אני עושה כשאני רוצה לזורק לי משהו?
אני אטהר.
אני רוצה לקבל משהו שהוא עליון, אני לא מאייש,
זה נטהר.
קדושה
זה אותיות לפני תורה.
ק',
מה באחריו?
ר', ד',
מה באחריו? ה', ש' זה ת', ה' זה ו'.
לפני אותיות תורה באה קדושה.
אתה רוצה לקבל את אור התורה הפנימי, אתה צריך ליצור משהו לפני.
מתכונן.
הכוהנים באים
להיטהר, בשביל מה? בשביל לקבל את סדר העבודה.
אז קודם כל אנחנו בבוקר אנחנו נוטלים ידיים,
בשביל מה לעשות? להתחיל את עבודת היום.
יש איזה טומאה שבאה בידיים, שהיא באה בקצוות שבגוף,
ולמה נוטלים ידיים מסירוגים?
דיברנו על זה פעם, למה?
כי זו טומאה מאוד חזקה כתובה בית יוסף, זו טומאה שהיא קופצת מצד לצד, היא בת חורין.
אתה עושה ימין, קופצת שמאל, שמאל קופצת ימין.
מה אתה עושה שלושה צדדים?
היא לא משתחררת.
לא סתם, אז שטוף את הידיים וזהו, מה אתה צריך עכשיו אם היא שמאל?
לא, זו טומאה שהיא מאוד חזקה, היא קופצת מצד לצד,
אומר הזוהר.
רק אחרי השינה שקבלת טומאה חזקה.
שירותים גם עושים את זה, אבל באופן כללי,
טומאה חזקה קופצת מצד לצד. בגלל זה תחשוב שלוש פעמים שהיא חזקה,
ואז אתה משחרר אותה.
מה הבעיה?
שאדם לא נטהר.
אומרת הגמרא בסוטה, אין אדם עושה עבירה,
אלא אם כן נכנס בו
רוח שטות.
זאת אומרת, מרנות, זה לא אני, לא יודע מה קרה לי, וזהו.
ואז ברוח שטות.
אז מה אדם נידון?
השמירה בטהרה.
אדם קם בבוקר והתחיל לריב מפה, רב מפה, רב שם.
מה קרה לך בבוקר? השתגעת, רבתם עם כולם, מה קרה לך היום?
אם אתה מסתכל ככה, הפרע הפנימי של היום,
הוא לא נתן לידיים בבוקר.
הוא לא נתן לידיים, אז הרוח שטות.
אין אדם עושה עבירה אם כן נכנס ברוח שטות.
הוא לא נטהר.
לא יעצור את הטהרה,
יעצור את האיזון,
מה קורה? אז זה גורם אחרי זה לרוח שטות.
זאת אומרת, הטהרה זה עולם איזון שאנחנו בעצם תמיד מפתחים אותו, בסדר?
לדוגמה, אמר הרב קוק,
למה עושים מים אחרונים?
פשט, מה לך, למה עושים מים אחרונים?
אה?
מלח, איזה מלח?
איזה מלח סדומית?
תגיד, מה קשור מלח סדומית? פעם, פסדום. בסדר, מה זה קשור אלינו עכשיו?
אומר הרב קוק, מלח סדומית, סדום.
אומרת הגמרא, מה זה סדום?
שלי, שלי, שלי, שלי, שלך, שלך.
זה את סדום.
כשאתה בצלחת שלך,
אתה מאוד אגוצנטרי, אתה מאוד,
לא אכפת לי, כולם מתים, אני עם הצלחת.
אני אוכל, כולם מתים.
אז אדם חי בתוך מאוד אגוצנטרי, יש בו איזה קצת ממאה ממידת סדום,
קצת מלח סדומית.
מה תעשה?
תתאזן אחרי זה.
נושאים עם החולים.
זאת אומרת, המלח סדומית
זה מייצר עולם שאתה תאחוז בצלחת שלך, באוכל שלך,
אתה אולי שוכח את התפקיד ה... להיות יותר אדם שמחובר,
לא אגו-צנטרי,
מלך סדומית, תתנקה מהמלך סדומית.
בסדר? זה בעצם ההסבר.
אנחנו רואים שבעצם כל נטיית הידיים היא סוג של איזון בנפש.
"והתקדישתם וייתם קדושים", אנחנו כבר נראה,
אדם יוצא ויוצר איזון בנפש.
בגלל זה טהרה היא עולם האיזון,
שאדם לא יטפל ברוח שטות, גם אדם נותן לידי, שם כוזר ציפרוניים, הולך לספר.
יש כמה דברים, מכיס דם, אומרת גם משכן ערוך,
גם מכיס דם, אתה תרמת דם, קחי טול ידיים,
הסתפרת
כשאתה הולך,
טול ידיים,
ציפרוניים, נותים ידיים.
זאת אומרת,
זה עולם שאנחנו לא רוצים שיפעפע בנו הרוח שטות,
אנחנו יוצרים איזוני נפש.
בדרך כלל הטומאה היא הולכת לאיפה?
בקצוות שבגוף.
בגלל זה הידיים,
גם הידיים זה דווקא בקצוות,
הציפרוניים זה שיא הקצוות ובגלל זה שם יש
מכירה בטומאה. בזה כתוב, עשו זוג ציפרוניים.
כתוב שזורקן רשע, קוברן צדיק,
שורפן חסיד.
מתייחסים לדבר הזה, לקצוות של הגוף בצורה מאוד חשובה.
לאור זאת,
עכשיו אנחנו מבינים מה זה עולם טהרה. אנחנו רוצים לפתח משהו שהוא יותר עליון.
זה לא מן היש, זה מעולם העליון.
זה בדיוק הפוך
לכל עולם המידע המלאכותית,
שמנסים שבעצם ייצור משהו מלאכותי,
שאתה מנסה לחפש מידע.
אני רוצה מידע מהעולם העליון,
מאוזן יותר.
בואו נראה.
אומר רבנו באחייהי,
מקור השני:
במדרש
נחומה ויקחו לך פרה אדומה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אליך פרה, לך אני מגלה טעם פרה,
אבל לאחרים חוקה.
דמה רבון הכתיב כי אקח מועד עני משרים אשפוט,
וכתיב היה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון.
דברים המכוסים עמקם בעולם הזה עתידים להיות
צפויים לכם לעולם הבא.
זה משהו שהוא יתגלה,
זה סוד.
זאת אומרת, זה כבר לא מעולם המידע,
העיבוד נתונים.
עולם של פרה אדומה מנסה לייצר לנו עולם מעולם שלפני צדדת.
עולם עליון יותר, שהוא לא נכתב.
גילוי אליהו,
רוח טהרה,
אור יקרות וקיפאון.
כי הדין סימא דצפי, אותם עברים שרואים שנאמר,
והלכתי עברים בדרך וידעו בטבעות לידעו,
אדריכם, אלה הדברים עשיתם ולא עזבתם, כתוב בישעיה.
אעשה לא נאמר, אלא עשיתים שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחבריו.
דבר אחר, דברים שלא נגעו למשה, נגעו לרבי עקיבא וחבריו, וכל יקר ראתה אינו,
זה רבי עקיבא, אז שימו לב,
זה מה שאמר רבי עקיבא כאן, אולי ברמז שהזכרנו כאן,
שרבי עקיבא מפצח את השאלה בעולם היש,
איך יוצאים במבחינה מתמטית
מטומאה בעולם,
שצריך לבוא משהו מבחוץ ולזבוק את הטהרה,
זה הקדוש ברוך הוא,
הוא מתאר אתכם.
אומר, ממשיך רבי נברך להביא את החומה, אמר שלמה, כל זה ניסיתי בחוכמה,
אמרתי החכמה, והיא רחוקה ממני.
אמרתי החכמה, זה שכתוב, וייתן אלוהים חכמה לשלמה.
בעצם אומר, אמרתי החכמה, זאת אומרת, כל עולם החוכמה,
מה ידע, ידע כאן שלמה מלך את כל היש,
שיחת קלים, שיחת עופות, שיחת ידע הכל.
לתת חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם, מכל חכמת מצרים.
ומה הייתה חכמתם של בני קדם?
שיודים במזלות ואומרים בחכמת התקרב, הם ידעו כל אחד, כל החכמות
העולם האנושי התרבותי שהיה בזמנו, כל העולם.
החכמה, מה זה חכמה חכמה? כל אחד השיג משהו במזלות,
בעוף שדרשו על הכי, עוף שם יוליך את הכל, ידעו בכל מיני ציצופי עופות.
אמר שלמה במלאכת שלמה, בכל אלה עמדתי,
כי רציתי להבין את כל חכמות העולם,
ובפרה אדומה לא עמדתי.
אמרתי, איך קיימה,
והיא רחוקה ממני,
והיא רחוקה בגימטיה פרה אדומה.
ומצינו,
ככה רצינו שוב במשנה פרה, פרק ג' משנה ה',
שנעשו תשע פרות אדומות
משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה.
כמה יש לנו פרות אדומות?
תשע, היו, אבל עשירית תתגלה לימות המשיח.
ראשונה עשה משה, שנייה עשה עזרה,
ושמעון הצדיק וחנן כהן גדול עשו שתיים-שתיים. כמה הגענו?
שתיים-שתיים, ויש לנו כמה?
אחת, שתיים, ועוד ארבע, שש.
שביעית שרף אליהו,
ושמינית שרף חנמל המצרי,
תשיעית שרף ישמעאל בן פבי,
עשירית עתיד לשרוף מלך המשיח במהרה בימינו.
זה שאמר כתוב,
מי כתוב בקהלת, מי ככה ממי יודע פשוט דבר, חוכמת אדם תראי פניו,
ועוז פנים ושונא. בעצם אנחנו יודעים שבפרה אדומה תתגלה ללמוד את המשיח.
אנחנו יודעים שבאופן כללי היום במכון המקדש
יש להם פרות אדומות שמצאו, חלק מצאו בארה״ב,
חלק מצאו בכל מיני, ברמת הגולן,
פרות אדומות שלא עלה להם עול, שהן כבר מוכנות
מכתחילה,
מסמנים אותן לטובת,
אם יצטרכו פרה אדומה, כל פעם יש איזה מקום מסוים שיש פרה אדומה שהיא בהיקון,
ומסמנים אותן,
וגם מתאים לאדם איזה סוג תקציב לטובת הפרה דומה שמצאים בכל מיני מקומות.
בואו נראה.
מצינו שנעשו, אמרנו את הדבר הזה.
מצינו שנעשו תרש הפרה דומות אמרנו.
עכשיו נמשיך.
מי כחכם זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר, השם ברחמה יסד ארץ, ומי יודע פשוט דבר זה הקדוש ברוך הוא, שפירש תורה למשה.
חברה אדם תאיר פניו, אמר רבי יהודן,
כוחם של נביאים שמדמיין דמות גבורה,
שלמעלה לצורת אדם, שנאמר, ואשמע כל אדם בן אבלי, כבי דא אומר ברבי סימון ומאחה,
ודמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה,
ואוזן פניו ישונה שהוא משתנה מבית הדין ומבית הרחמים, על ישראל, ככה דרשו במדרש.
כמה מבינים שבעצם אדם שיוצא מתנועת מת יכול לקבל משהו הרבה יותר עליון, כמו עליהו הנביא, שזוכר את זה לגילוי הרבה יותר עליון,
לעולם של נבואה שבאה לידי ביטוי בנושא הזה,
שאנחנו בעצם רוצים להגיע לדרגת הטהרה הזאתי.
עוד דרשו ארבעה דברים יצרה משיב עליהם וכתיב בהם חוקה.
מה זה חוקה?
זאת אומרת, אין לי בהם טעם.
אשת אח,
ביבום,
כלאיים, כן, מה זה צמר ופשטן, שזה בא מהצומח,
זה בא מהחי,
שעיר המשתלח, שאנחנו שולחים אותו
כביכול לכפר על עבוד בישראל, שעיר המשתלח, פרה אדומה.
אשת אח, אומר המדרש,
תכתיב ערוות אשת אחיך לא תגלה,
צד אחד,
יש איסור שרבעת השחר לא תגלה,
והכתיבו שמרתם את כל חוקותיי.
ואם מת בלא בנים ולא נתן לגט, היא במאי יבוא עליה.
אתה דוד אחד אמרת שאסור אשתך.
תש"י אתה אומר לי, יש מיטת ייבום. זה הפוך, זו סתירה.
כליים, נאמר לא תיבה שעטנז,
תש"י סדים על צד תכלת שהוא של סיימתם מותר.
בכהנים אפשר שעטנז,
תחליט, מה אסור הוא מותר?
תחליט, אסור הוא מותר.
תכתיב, והמשך את ציר הלזה לחפש בגדיו,
והוא עצמו הולך למיטה ומכפר לאחרים,
כתיבה, הייתה זאת לכם חוקת עולם,
בפרה אדומה.
מה פרה אדומה? זה מה ששאלנו, שאלת מיליון דולר.
כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף
מטמאים בגדים, והיא עצמה מטהרת את הטמאים.
כל מי שתעסק בזה, הוא נטמא, אבל הוא עצמו מה?
אסף איש טהור, הוא טהור חייב להיות, אבל הוא נטמא כשהוא עוסק בטהרה של השני.
שם מה כתוב? מי ייתן טהור מטמא?
לא אחד. מי ייתן טהור מטמא?
מי זה?
הקב"ה.
כגון אברהם, מטרח, חזקיהו, מאחז,
מרדכי משימי, ישראל מאומות העולם. זאת אומרת, יש לנו איזה משהו מאוד מעניין.
בא טהור ממקור טמא, אברהם בא מטרח.
חזקיהו הצדיק במאחז, שהוא היה הרשע.
מרדכי בא משימי, מגירה, יש מה שנקרא שהוא כאילו לקראת נמרצת.
ישראל מאומות העולם, העולם בא מן העולם הזה.
מי עשה כן? מי ציווה כן? מי גזר כן?
לא יחידו של עולם?
טמנת אינן, בבערת כגריס וחצי כפול,
מבחינה בכל התואר, בעצם מבינים שהמקור מאיפה,
המקור איפה מקור הטהרה?
מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, זה לא בבייש.
זה לא את הסטיסטיקות.
זה לא גרף.
טהרה זה משהו ממקום עליון.
מטהור, מטמא, אלוהיך, מהקדוש ברוך הוא.
אתה עושה פעולה של טהרה.
אתה יכול לעשות מקווה.
אתה נותן ידיים.
אבל מה אתה רוצה לעשות?
שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליך רוח טהרה.
בסדר? אנחנו עושים פעולה,
אבל מי רלכת הטהרה?
הקדוש ברוך הוא בעצמו.
וזה רק תלך למים טהורים.
זו פעולה אחרת לגמרי, שהוא לא מוכרת במציאות.
הפוכה מכל עולם המידע שאנחנו באים מידי ביטוי,
אנחנו מחפשים משהו עליון.
לא מהבינה,
כן, מעולם הזה, אלא מעולם החוכמה.
בסדר?
בעניין המדרש הזה החידוש גדול שנמצא בארבע המצוות האלו שנקראות חוקות.
אשר לב כוח חכם קטן מאכיל דעות נשגבות שבהן.
ויצרה מפתה אחריה.
כן, מה מפתה אחריה? אומר שיש כאן איזה סתירות, וכל שכן,
את יודעת, פרה שיש לטמוע עליה, שהיא מעצמותה וגופה כוללת
דבר ואופפו, טומאה וטהרה, אומר רבנו באחר.
שהיא מטמאה כל העוסקים בה,
והיא מתארת את הטמים בהפרה.
ואפילו אבי אבות הטומאה, מה זה טומאת מת?
כגון
חרב וכל שיער מני מתאחות, שינהגו באמת, הרי אין טהורים מטומאתם בעזרת שלושים ושביעי.
ואיך אפשר להמציא טהרה מתוך הטומאה?
ומי יכול להוציא טהור מטמא? לכך הביא הפסוק.
מי יתן טהור מטמא.
וכן יגאה בארץ שאדם מטמא בכיסאו חצי פול, שהוא יהיה במקום אחד מגופו,
אבל אם כל האדם כולו בארץ מראשו ועד רגליו, הוא הופך להיות טהור. מה זאת אומרת?
כולו, כולו סימן טומאה, הוא הופך להיות טהור?
והנה גם זה פלא דבר טמא, הוא גם כן טהור מטמא. זאת אומרת, מה זאת אומרת?
אם אני מסתכל נקודתית, לא, אבל אם זה הכל,
הוא הופך לטהור. מי יהפוך את זה לטהור?
כביש ברוך הוא בעצמו.
וכן, מסכת תדע פרק רמה, מי ייתן טהור מטמא, זה חלב מן הדם. יש לנו עוד דברים, עוד דברים שהם חלב מן הדם, יש לנו דבר שיפוכו.
הדם, הדם בעצם מחלב, נוצר מה?
לא, דם נוצר מחלב.
דם האישה נעקר ונעשה חלב.
ככה נעשה חלב ונוצר מדם.
מטעם זה יעשה את הכלי בסילוק פרשת פרה,
כלומר, המת מבית הבית, הבית טהור יצא מתוך רוב הבית טמא,
קרא לבטן האישה בית,
כן, בעצם גם כאישה שהיא מולידה, היא הפכה להיות טומאה,
היא טמאה.
ופירוש טומאה של מסכת חולין, פרק המקשה, אישה שמת וולדה בתוך מאה, והוא אשתה החיה, התאדה ונגעה בו,
החיה טמאה, טומאה טשיבה, והאישה טהורה עד שיצאה הולד.
יש לנו איזה משהו כאילו יציאת חיים, מה אמרנו? מה זה טומאה?
עיבוד כוחות חיים.
מה זה טהרה?
הרבה כוחות חיים.
אישה שהייתה עם ולד,
היה לה כאן
בגוף אחד שני,
כביכול נשמות.
כשיצא הגוף,
יצא הוולד, אז רגע, היא איבדה כאן כוחות חיים.
אז יש כאן טומאה.
מכאן אנחנו מבינים בעצם כל יסוג טומאה וטהרה.
טומאה זה איבוד כוחות חיים, טהרה זה להיפגש עם כוחות חיים, לבקש כוחות חיים שעבדו לי.
כן, כמו שאומרים, נגיד, אדם בקדיש.
מה זה כשאדם מת בעולם, באים היורשים שלו והוא יתגדל להתקדש שמרבה.
היה כאן אדם,
הייתה כאן נשמה שנפטרה מהעולם.
עכשיו כביכול הקביש-ברוך-הוא שמו חסר, למה?
כי היה אדם שמקדש שמו בעולם ועכשיו הוא נפטר.
באים היורשים שלו
ואומרים אנחנו הקביש-ברוך-הוא, מה נעשה?
בחיים.
ניקח את התכונות המיוחדות שהוא העיר בעולם ונעשה ששמך לא חסר, התגדל, התקדש שמרבה, ששמך הגדול לא יהיה חסר.
זה הקדיש בשיא העוצמה. למה?
כי אתה אומר, אני אגלה את שמך הגדול, שלא יהיה חיסרון בעולם, שנוצרה כאן, היה כאן עכשיו איזה אדם נפטר מהעולם, אז יש כאן איזה חיסרון בעולם.
אז עם קדיש,
אנחנו נחזיר את הכוחות חיים שיעבדו כאן.
שמך הגדול עדיין יהיה גדול.
זה הקדיש בשיא עוצמתו.
כן? זה בחיים עצמם.
זה סוג הטהרה.
להחזיר את הכוחות חיים שיעבדו.
על מעטת הקדיש שהיא יוצרת משהו גדול ועליון.
לאור זה,
בפנים יפות,
מסביר עכשיו את מה שדיברנו עליו
בהסבר של רבי עקיבא.
עכשיו תראו מה זה טהרה. למה בעצם טהרה זה ההפך
מכל נושא השיעור, ההפך מכל דמיון מלאכותי.
דבר שאנחנו עדיין לא השגנו אותו.
כן, כמו נגיד עכשיו דוגמה.
בשבת,
מה המצווה של שבת עצמה?
יש מצווה לשבת?
נוח. אז אם אדם לא נח, הוא לא קיים מצוות שבת?
מה? תגידי מה לעשות.
ותגיד דוגמה, יש במצוות סוכה, יש לך מצווה להישאר בסוכה.
יש לך מצווה בראש השנה, לשמוע קול שופר, בסדר?
פסח, יש שלוש מצות, ארבע כוסות יין.
מהי המצווה של שבת עצמה?
קידוש, הקידוש עושה גם ביום טוב.
עונג, עונג שבת, וכל אחד זה משהו אחר. יש עונג בגלידה,
יושב עונג בכבש, יש עונג אחד בחלה.
איזה מצווה של שבת?
מהי המצווה המיוחדת?
כמו שכל חג יש לו מצווה בפני עצמה.
אמרנו, שופר זה ראש השנה, נשמע כל שופר.
זה המצווה העיקרית. יש שם מנהגים, אבל סוכה זה מצווה, יישב בסוכה. זה המצווה.
מה המצווה של שבת עצמה?
זה לא לעשות.
אז מה לעשות?
אה?
לא לעשות. אז תגיד לי מה לעשות.
לנוח.
אדם עכשיו זה, אז הוא לא עורק עם שבת? מה?
לעשות ששבת בעצם אין, כתוב שחכמים היו עושים משהו לפני השבת.
כך רב ספרא היה מכריח שם, ערך שיבוט, היו עושים את ההכנה.
ההכנה של לפני השבת היא יסוד, השבת אתה רק מקבל.
כל הרעיון של מסעד השבת היא לפני השבת.
כמו שהמושג שידוע, מי שטרח בערב שבת,
יאכל בשבת. זאת אומרת, בעצם ההשפעה של האור
שאתה מקבל אותו, הוא מה נעשה לפני השבת.
בסדר? זה האור, בגלל זה האופנים ואיכויות הקודש. מה זה אופנים? כמו אופניים.
מתחיל לפדל,
אחרי זה מתחיל לקבל את התאוצה.
האופנים, אחרי זה בא אחיות הקודש בשבת.
תתחיל לפדל.
ומתי זה נעשה?
לפני.
ברור שאדם שלמד מכון מאיר שבוע,
השבת הזאת תראה אחרת לגמרי.
מה שעשיתם במשך השבוע,
תגידו לכם שאורה השבת מאיר בשבת
שבעצם היא בבואה של מה שנעשה במשך השבוע.
האופנים, התנועה הזאת, יכול להיות הקודש. בשבת אין מצווה, רק מקבל.
אחד הודיע לקראת כלה, פני שבת מקבלה.
בעצם זה גם כן סוג של טהרה, ובעצם זה פן. אנחנו רק מקבל, בשבת אנחנו רוצים להשיג משהו שאתה מקבל אותו.
אתה רק מתכונן,
בשבת אתה מקבל.
כן? זאת אומרת, שבע אל תעשה, אבל זה בעצם דבר שאנחנו מכירים...
בסיביות. בסיביות, אבל זה שבע אל תעשה, יש לנו מידה תעשה, שאין כאן, איפה מידה תעשה?
רק לקבל. זאת אומרת, זה משהו עליון.
זה בעצם משהו עליון, שאתה רוצה לקבל משהו עליון.
לא משהו בעצם שאנחנו מכירים מהיש, אלא משהו עליון.
אתה מכין את עצמך בעונג שבת, כמו שאמרתם,
אדם מתענג לכבוד שבת ובעונג שבת זה דהורייתא,
אבל בעצם אתה רוצה לקבל.
זה סוד, או שבת שאדם מקבל משהו.
לאור זאת, עכשיו אנחנו נבין
מה זה עולם הטהרה, שאתה רוצה לקבל משהו עליון. בואו נראה.
בואו נראה פנים יפו. נשפרש מה שנאמר במשנה מסכת יומא, אמר רבי עקיבא, אשר לכם ישראל, לפני מי אתם נתארים,
ומי מתאר אתכם, אביכם שבשמיים. שנאמר כי ביום הזה,
לא, מי קיבל ישראל השם?
יענו שקודם קידוש שם הכיפורים צריכים ישראל להיטהר
בווידוי ותשובה,
כמו שדקנו חז"ל,
ואז יכולים לקבל את הטהרה
מהאביהם שבשמיים.
ויש כתוב, לפי מי אתם מתארים שאשים אדם אל ליבו,
החייה זו טהרה העליונה קודם בו.
אתה יוצר טהרה בשביל לקבל משהו מה?
זה לא כמו עולם הנזירות,
עולם הבודה שהופכים את עולם הניתוק לאידיאל.
הניתוק כשאתה עושה טהרה הוא נועד למה? לקבל משהו.
זה לא העיקר, הפוך, אנחנו לא תורה, הפוך.
הטהרה היא בשביל לקבל.
אני מכין את עצמי לקבל כלים, לקבל משהו.
זה בשביל להתמלות, לא בשביל לתרוקן.
שישים אדם אל ליבו ובחנה את הטהרה ועליונה מקודם בואו. ואז מתאר התורה השם יתברך ביום הכיפורים כי הכתיב
לפני השם
תתארו
והיה לנו קודם בו הטהרה העליונה, יתארו את עצמם שהם מוכנים לקבל הטהרה, כי בלא הכנה
אינם יכולים לקבל את הטהרה.
זאת אומרת,
עם שילותו, את הטהרת המקווה שצריך בתחילה חפיפה, שלא יהיה דבר חוצץ,
ואז המקווה מתארהו, אתה צריך להוריד את כל דבר חצץ.
לכן צריך בתשובה להשיא, חציצה, חוצץ וברכות שמיים, אתה צריך שלא יהיה חציצה,
זה בעצם הנקודה. זאת אומרת, טהרה, אתה מפס משהו ממקור עליון, בסדר? לא מאייש.
וזהו עניין קידוש ידיים ורגליים, שיקדש עצמו בטרם כפיסתו לעול מועד.
הוא לא אוהב את המזבח, מה עושים הכוהנים, איפה לומדים את תתיעת הידיים?
מהכוהנים שרצים אל הכיור,
ומה עושים?
מקדשים ידיים ורגליים.
אמרנו, מה זה ידיים ורגליים? זה הקצוות שבגוף,
שם יש את הטומאה,
שם יש קידוש של ידיים ורגליים.
ויכין את עצמם לקבל הקדושה, כמו שכתב הרמב"ן.
יש מפרש, מה קשתו? בבואם אל אוהל מועד ירחצו,
עבדי כבר כתיב ורחצו, אז למה צריך עוד פעם לקרוץ? עניינו שיכין את עצמם בשעת קידוש לקבל
קדושת
אוהל מועד, בשעות העבודה. אתה נוטל ידיים בשביל מה? לקבל קדושה.
שתי מטעים קדושים,
או בעצם מה זה מים קדושים, כן? קראו למים מים בכיור, מים קדושים.
זה כבר לא טהרה, אתה טבלת לפי שכנסת על המקווה.
אז מה צריך עוד פעם לטול ידיים?
אני רוצה לקבל קדושה.
ויד אמר שחצב הטהרה יהיה בזה שמוכנים לבוא לפנים מלווית המזבח, הרי אתה עובד לפני,
נכנס לקום המקדש, אז מה צריך פעם לטול ידיים בקיעור?
לא, צריך,
אתה רוצה לחפש לאור עולם של קדושה.
והתערות הצאן לקבל קדושת קדושת הפנים, קדושת עבודה.
ומאזינים למדו חז"ל רצית ידיים לתפילה ולסעודה.
גם לזה אנחנו לומדים גם לטול ידיים בבוקר וגם לסעודה.
כי התפילה לעמוד לפני השם יתברך, כמו כתבו חז"ל,
שיהיו את עצמו כאילו הוא עומד בהיכל השם. אדם מתפלל ואתה נוטל לידי שיש להם את אותו ידיים לפני תפילה.
למה?
כשאתה מתכונן לתפילה, לעמוד את עצמו כאילו הוא יוכל בהיכל השם.
הוא עניין ביאת אוהל מועד וייתן את הידיים בסעודה.
הוא עניין מה שכתוב עכשיו פתח המזבח וסיים בשולחן. כלומר,
שולחן שאדם מכפר עליו, גם כן אדם שאוכל בצורה נכונה,
נוטל ידיים לפני,
הוא יוצר מקום נכון לאוכל בצורה מאוזנת.
והדבר הזה, כמו שאמרנו,
הוא יוצר כאן איזון נכון ביחס של האדם. התקצץ שם ותם הקדושים,
מים ראשונים, מים אחרונים,
כמו שהזכרנו.
הוא דוגמת בגישתם אל המזבח. ונראה בזה הטעם נעשה הכיור
במראות הצובות, כן? בעצם כל הנחוש לתנופה,
לא מזה נעשה הכיור, הכיור נעשה בעצם מראות שהבנות,
שאותן בנות ישראל שהיו מסתכלות על ה...
היו יוצאות ויוצרות, מה זה מראות צובות, שהיו הולכות ל... עם ישראל היה בקושי השעבוד,
והיו באות ולוקחת שופטות גדרה ומאכילה את הבעלים שלהם דגים ואז היא מראה להם את המראה ואומרת לי אני יפה ממך ואז נזקקים אליהם
ואז הם גורמים שיותר יש מספר בני ישראל והמספר בני ישראל שהיה עם ישראלית רבה זה גרם ליציאת מצרים.
פשוט חז"ל שאמר הקב"ה חבים עליי עליי מן הכל אמר משה בנושא הכלי הזה שנועד לתאווה המראה
זה אני אשים ממנו את הכלי קודש הזה אמר הקב"ה חבים עליי מהכל
שעל ידיהם העמידו נשים זוועות רבות במצרים.
מזה נוצר הרבה מספר בעם ישראל,
ומתוך זה גרם לגאולה.
מתוכן מביאות לבעליה ידי תאווה, הרי שהיה דוגמת הקידוש הדיים והרגליים,
שהיא טרוטה דילטטה
לעורר אהבה עליונה.
זה הסוד.
מה זה טהרה?
אתה מעורר משהו מלמטה
בשביל לקבל מקום עליון.
היא טרוטה דילטטה מלמטה
לקבל אהבה עליונה.
אתה עושה משהו לכבוד שבת ואתה מקבל משהו מהאור העליון.
זה לא בכל המושגים של עולם המידע, היש,
את הסתטיקות,
זה לא זה.
כאן נכנסים בתורה למשהו שהוא,
אמרתי החכמה והיא חוקה ממני, היא יותר גבוהה.
או בעצם, כמו שהסברנו,
זה מעל עץ הדעת.
עץ הדעת
זה הגבול של עולם,
נקרא היש.
כשאתה עוסק בטהרה,
כן, בגלל זה יש גם המוות.
מוות זה טומאה, זה בעצם מוצר באצע דעת.
אתה עוסק בטהרה, צא מעל אצע דעת.
מאל אצע דעת?
כל היש, כל הבניין החוצית, זה הכל דעת.
כל זה עיבוד מידע.
אנחנו צריכים מקום עליון.
זה בתורה הטהרה שמאל אצע דעת.
לעורר אהבה עליונה.
ונראה עוד מה שתיקנו לחצי את הידיים לבד, דיינו, דף שאמרו, לתפילה,
מקום קורבן, דכתיב,
זה נשמע פעם משפתנו,
כי אין לנו בית מקדש, אז אנחנו מה עושים?
מתפללים כמו שהיה קרבן של השחר כנגד שחרית, קרבן של בן אביים כנגד מנחה.
מכל מקום, אינו אלא בדיבור ולא מעשה, וכן שכרון של אדם שהוא דוגמת הקורבן.
כנזכר, אינו אלא בדיבור ומחשבה, אבל המעשה הוא חול.
וידוע שבחינת הרגליים הוא דוגמת העולם העשייה כאדם המורכב מבחינות עולמות.
לכן נמנע מאיתנו מעשה קורבנות במחמת גם עולם העשייה, אין לנו עדיין בית מקדש,
כי הייתי בזוהר, בגלל זה אנחנו לא עושים, מה? לא נוטלים ידיים ברגליים.
כשהכוהנים היו רצים לכיור,
הם נוטלים יד ורגל ביחד.
יד ורגל.
לא צריך נטלה כמו שאנחנו נוטלים בבוקר עם הנטלה,
אלא אצלם זה יד ורגל.
אבל אין לנו היום את הרגליים,
את הר הבית שבעצם הוא קדוש,
אז אין לנו את זה.
ככה דמוי על לרצת ידיים בלבד.
וכל האוכל בנטילה, סימן רע לו, כמו שאמרו,
כשאיש מזריע תחילה יולד נקבה,
שלשון קללה,
ולא עוד, אלא כיוון שאינו יכול לקבל קדושת הסעודה, שהוא דוגמת הקורבן.
אם אדם מטיל ידיים, הוא מקבל משהו מהלחם,
מלשון הלחמה.
אתה מעלה ניצול קדושה שיש מה בלחם.
אתה אוכל משהו, אתה יוצא ניצול קדושה שיש בדבר הזה.
אז אתה מעלה משהו.
רק אוכל לסבכי מתים, שבמקום קדושה, מתאותה,
סליחה שלנו, במקום אחר, מבואה בזוהר,
וכי בלשתי שהזוהמה. זאת אומרת, למה? כי אין איזה הכנה.
דכתיב
ולימוץו כי בניית קדושה שריה שמה דמותה, אם אין קדושה חל שמה שם מוות. לכך חזירה התורה והתקדשתם והייתם קדושים. מה זה התקדשתם קדושים?
מה זאת אומרת?
להתקדש ואז הדבר הזה מאיר. זה מה שכתוב ויבוא עשו מהשדה.
בא עשו והוא מבקש ברכה מיצחק, מה הוא אומר לו?
הוא אומר, זה לא עובד.
מה זה ברכה?
אין לך כלים להשיג את זה, אין לך טהרה.
אז הוא אומר לו, מה אני אעשה? גם אני אביא, מה ברכני?
אז הוא מקבל איזה תשובה, משהו, אבל הוא אומר לו, איך אפשר לקבל? הוא אומר, השם הקדוש,
איך אפשר לקבל את זה? זה לא בא רם לברך אותך.
יש לך כלים, יש לך טהרה שהדבר הזה יחול?
אז הוא אומר לו, עשו, איפה עשתה עבירות שלך? אמרו בשדה. מה היית עושה?
גוזל.
לך צוד עלי ציד, מאיפה מן ההפקר?
איפה בשדה, מקום שבו אתה
היית עושה את העבירות?
תתהפך,
תתשובה, ואז יכול להיות שהברכה תחול עליך.
כך אומר יצחק בעצם, למי? לעשו.
הוא חוזר, הוא לא עושה את אותה עבודה.
ובעצם הרעיון כאן שיצחק אומר לעשו,
לך לשדה ותעשה לי ציד,
זאת אומרת, הוא הולך לאותו מקום שהיית עושה עבירות,
והיא תעשה תשובה.
כך מן ההפקר ועד תגזול, והוא הולך לאותו מקום.
זאת אומרת,
את צריכה שהברכה צריכה להיות כלים לחול.
אתה רוצה ברכה ממישהו, אבל יש לך כלים להכיל את הברכה?
זה יסוד עולם הטהרה שמכין את הכלים לקבל לטעמה את האור העליון, את טעודתתא כטעודת דילילה.
ככה הרב רוק בעצם מסיים,
מסיים את השיעור באורות ישראל בתחילתו,
הרב בעצם מדבר על הסוד הטהרה, וזה בעצם סיכום של השיעור,
שהרב בעצם לקח את כל המקורות האלה שהזכרנו,
ומסביר את זה, ותראו את זה בכיוון שהרב אולי רמז בעיני רוח קודשו,
על הבינה המלאכותית.
בסדר?
מול הטהרה שאנחנו מדברים עליה זה אחד מול השני.
הוראות ישראל בתחילתו י'
כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מילואו,
לסליחה מקורית מתארת.
רוצים להגיע למה?
לעולם מתוקן, עולם טהור,
שבא לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו, זה לא קשור רק לאדם עצמו והטבת רצונו,
שבזה צריכים להיפגש בו תור ומידת חסד מיוחדה,
בלא התקללות עם כל המידות כולן.
בלא שיקול של עוז, צדק ומשפט, צריך לעורר את כל הכוחות החיים, את החסד, את הצדק, את המשפט.
כי אם תיקון לכולל את סיבת החטאים, לכל המקור של החטאים עצמם.
למה אדם נפל בחטאים האלה?
איך עושים את זה, אומר הרב קוק? חוק הטהרה,
העברת רוח אטומה
על ידי שמו של משיח שקדם לעולם.
אמרנו, הפרה העשירית תבוא, מי יעשה אותה? המשיח.
השם של משיח, אומרת הגמרא,
שהוא היה לפני בריאת העולם.
פרה אדומה מכפרת, אומר הרב,
מה היא עושה?
היא מתארת מטומאת מת,
נעוץ בסילוק המיטה מיסודה.
זאת אומרת, אני רוצה לצאת לפני המוות בעולם.
מתי אמרנו למוות התחיל?
בעלת העולם מעומק חטאו.
אני רוצה לצאת מפני כל,
לפי כל המציאות של הבריאה של היש.
מחטא הארץ, מקיטור כה לבנה, מאפיית התיאוריה העולמית,
בסופו של מציאותה,
מהנמחת האידיאל העולמי במציאות, כל עצות החטאים האלה.
אדם, עץ פרי עושה פרי, לא היה כאן חטא הארץ,
קידוק הלבנה, שהקדוש ברוך הוא אמר, אין שני מלכים יכולים להיות בכתר אחד.
יש כל מיני חטאים שנצרו במציאות. אני רוצה לחזור את הטהרה למקום לפני כל התסבוכות של החיים.
מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו.
עכשיו, מה הבעיה? שימו לב לכל הבינה, זה לוקח את המידע עם כל ההרס שיש בעולם, עם כל הדעות הדמיוניות,
ההזויות,
ואת זה הוא מאבד לך.
זה מסוכן מאוד, אין בזה טהרה.
לעולם לא יהיה בזה טהרה.
הכל,
הכל צריך להיות מתקן, מתוקן.
הכל צריך להיות מטהר.
שאיפת ישראל לבניין האומה, לשיבת הארץ,
אומר הרב,
היא שאיפה של עומק הטוב,
החודר את כל היש, איפה?
בשורשו.
לא זקיפת לבנה מאיזה בניין,
כי אם פנייה, כן, למה זה בניין?
לבנה, בינה, בינה איכותית.
כי אם פנייה שלמה ועומקה על יסוד של כל הבניין,
לקולנו בתיקון, לחפש את המקור,
מי גווה ישראל השם.
לא בעצים אחדים,
וענפים מאילן החיים והטוב. לא לחפש עצים אחדים, מידע זה עצים, זה ענפים.
אלא לחשוף את המקור,
את מעיין החיים,
שישד עץ החיים עם כל שורשיו,
כן, מה זה כתוב?
עץ הדעת, והיה לפניו מה היה?
עץ החיים בתוך הגן, שהוא יותר עליון.
אנחנו רוצים לחפש את עץ החיים, שם מקור הטהרה.
עם כל שורשיו, גזעיו, ענפיו, פירותיו ועליו,
משם יונק.
לחפש את המקור היניקה.
ממנו יבוא רוח חיים, רוח חדש,
ועולם חדש ייבנה.
כאשר השמיים החדשים
והארץ החדשה אשר אני עושה,
עומדים לפני נאום השם,
כן יעמוד זריכם ושיבכם, אומר הרב,
זה הסוד.
אז זה עולם שעכשיו, עולם שנשטף בעולם הבינה מלאכותית
בעיבודי מידע,
יש איזו פרשה בתורה שהיא הופכת את כל הקערה בעם ישראל,
עולם הפרה אדומה, עולם הטהרה,
ממקור העליון,
עץ הדעת,
הטהרה שלפני הדעת.
זה, אתה צריך מצווה שאין בה דעת,
מצוות טהרה, פרה אדומה,
בשביל לצאת
מלפני עץ הדעת.
ואז בעצם אתה מבין שהטהרה היא מקור עליון.
וזה מה שאנחנו בעצם מנסים במציאות שהעם ישראל עכשיו חוזר לעולם, שנחזור לבית המקדש,
נחזור לעולם של טהרה וקדושה, שאנחנו בעצם דבר של עמיתנו אלפיים שנה,
אבל אנחנו חוזרים לארץ ישראל, אז לא יש שם טעת ידיים, זה בבוקר, זה דבר שהיה כן בעם ישראל,
אבל לאט-לאט נחזור למקור של הדברים שבעצם, מה המקור שאנחנו נותנים ידיים, כמו הכוהנים שאנחנו נותנים ידיים בבית המקדש.
נחזור למקור הטהרה,
ואז וזרקתי עליכם מים טהורים ואותרתם,
ואז נצא מהטומאה העולמית. מה זה טומאה מערב? כל הנפילות של העולם,
נצא מהם ונקבל משהו עליון,
וזה סוד הטהרה של פרה אדומה מול כל היש שבחיים.
אז קובעים טוב.
