טוב, שלום לכולם,
אנחנו בעזרת השם נלמד עכשיו על הפטרת פרשת חוקת.
פרשת חוקת, פרשה מאתגרת, תכף ניגע בה,
ההפטרה שלה מבחינת, שוב, המקור זה ספר שופטים,
פרק י"א, מפסוק א' עד כמעט סוף הפרק.
יש לכם בדיוק את זה,
יש כאן למישהו את ההפטרה מולהן, לראות עד איפה זה,
זה כמעט עד סוף הפרק, נדמה לי שעמד עד פסוק ל"ב או ל"ג, אף בכל אופן נלמד את כל פרק י"א, כי הכל קשור,
אבל זו ההפטרה,
ספר שופטים פרק י"א,
ושוב נסביר את הקשר הראשוני בין הפרשה להפטרה, או ליתר דיוק,
כמו תמיד נעשה קודם את הפשט פרשה, פרשת חוקת
זה פרשה שעוסקת בכמה וכמה נושאים, שגם במבט ראשון נראים לא קשורים אחד לשני, ואנחנו באותה הזדמנות גם נסגור לנו פה את הפינה הזו,
למרות שזה כאמור הלכנו שיעורים בפני עצמם על הפרשה, פה אנחנו יותר בהפטרה של הנפש,
אבל בשביל להבין את ההפטרה אנחנו צריכים גם לחרוז את הפרשה.
פרשת חוקת מתחילה בזאת חוקת התורה מצוות פרה אדומה, מצווה משונה שהיא הפכה להיות המייצגת של החוק,
לכאורה למצווה שאין לה טעם,
תכף ניגע בזה,
שבמידה המצווה מתארת שאם אדם נטמא, טמא, מת, אז מזים עליו מים שמעורבבים בהם אפר של פרה אדומה.
פרה אדומה, זו הייתה פרה מאוד מיוחדת בזמן שהמקדש היה קיים, גם היום עכשיו תנאים אם יש היום פרות אדומות מנסים למצוא.
מכל מקום זו פרה שהייתה כולה בצבע האדום, כן,
חום אדמדם כזה, ברמה מאוד, שאפילו אסור שיהיה שתי שערות שהן לא בצבע אדום.
בת שנה, תמימה, כמו פרה כזו, מה שנקרא מעניילונים.
ואותה היו לוקחים, שורפים את האפר, מערבבים במים, מזים, כן, משפריצים על מי שנטמא בתמא מת, באיזשהו מקום היה במגע עם מת, וככה על ידי תהליך, שבע ימים, עץ ארז, שני, תולעת, יש שם איזה עוד כמה מרכיבים.
ככה הוא היה טהור, נראה משהו,
פגעני לחלוטין, ולכן זה נראה כזו מצווה לא מובנת, עקב ניגע.
אז כאן, כאמור, מתחילה הפרשה.
משם אנחנו עוברים לסיפור המאוד מאוד קשה של מי מריבה.
כן, עם ישראל צמא למים, כן, מגיעים שם בקדש, סליחה, לפני זה מתה מרים.
כן, מרים מתה, מרים הנביאה, אחות אהרן מתה בקדש, ושם אין מים לעם לשתות. כן, חז"ל אומרים, כי מרים הייתה אחראית על הבאר, היה באר מרים,
כאילו המים הגיעו על ידי הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת הוא הביא את זה על ידי הזכות של מרים, ועכשיו כשמרים מתה לא היה מים לשתות,
והם באים למשה וככה מתעצבנים עליו,
ואז קורה משהו שנחשב החטא הגדול ביותר שחתם משה רבנו,
הקדוש ברוך הוא מצווה על משה לעקות את הסלע ויצאו ממנו מים, משה, ככה זה לכאורה בפשט,
ככה
חס ושלום, אני רק אומר לסבר את האוזן,
מביכול מאבד את העשתונות וככה מכה את הסלע ולא מדבר אליו.
ועל הדבר הזה משה רבנו מקבל עונש לא להיכנס לארץ ישראל,
כן, דבר גם שצריך להבין אותו.
לא סיימנו את הטרגדיות בפרשת חוקת,
אז אחרי שמרים מתה ומשה מת במובן מסוים בזה שהוא לא ייכנס לארץ ישראל, עכשיו גם אהרון הכהן מת. זאת אומרת, זו פרשה מלאה במוות.
אהרן הכהן עולה לאור ההר יחד עם משה ואלעזר ושם יש איזו החלפת משמרות, אלעזר לובש את הבגדים של אהרן ואהרן נשכב ומת מיטת נשיקה ומשה ואלעזר חוזרים אל העם.
משם יש לנו גם עוד
מגע עם מוות באופן אחר, אתם כבר מתחילים לראות מה הקו החורס פה, את הפרשה.
זה הנחשים השרפים,
עם ישראל נלחם, סליחה, עם ישראל שוב מתלונן,
אין לחם, אין מים וכולי,
ואז יש מגפה על ידי נחשים שרפים,
שבשנייה האחרונה משה מציל אותם בזה שהוא עושה
נחש נחושת, ומי שמביט על נחש הנחושת ניצל,
מי שלא,
אז הוא מת.
ומשם יש לנו סיפור, אה, סליחה, סליחה, אני דילגתי לפני הנחשים השרפים, מחילה, מחילה.
היה פה עוד איזה חלק,
שבפרשת חוקת,
עם ישראל מתקרב פה לארץ ישראל ומגיע לגבול אדום, כן, שם זה האזור המזרחי,
והקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל שלא להילחם באדום, עם ישראל בא בטוב לאדום, מבקש שיעבור בגבולו, ואדום מתעקש, לא בשום פנים ואופן, למרות שעם ישראל אומר, עזוב, אנחנו נשלם לך על הדרך, על המים, על הזה,
רק תן לנו לעבור,
אדום לא נותן, ומה שיותר משורנע זה שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל לסגת, בדרך כלל עם ישראל, מי שעומד בדרך,
אז נלחמים בו, פה ככה עושים עיקוף,
ואז כאמור יש את הסיפור עם עמוד הארון והנחשים השרפים,
ואז ממשיך עוד מלחמה גדולה מול סיחון, כן? מגיעים שם
לארץ סיחון,
שזה בצפון כזה,
ושם יש איזה, הכל כזה ברמזים, זה סיחון, ואחרי זה עוג מלך הבשן, שהוא גם איזה חלק מסיחון.
יש שם איזה מלחמה ניסית,
כי נאמרים שם ככה בשפה כזו מאוד משלית,
על כן יאמרו המושלים, בואו חשבון,
והמדרשים מתארים שהיו שם איזה ניסים ונפלאות,
אבל ברמת הפשט, מה שקרה שם
זה שסיחון,
עם ישראל באמת הצטווה לא להילחם במואב,
סליחה, באדום, וגם,
אחרים זה מרשים הסבירים שגם לא להילחם במואב,
ובעמון, שהם, אדום זה הרי צאצאים של עשיו, והעמון ומואב זה באיזשהו מקום צאצאים של לוט, זאת אומרת, יש פה איזו קרבה משפחתית,
אבל סיחון,
הם לקחו שטחים ממואב ומעמון,
ועכשיו עם ישראל נלחם וכבש את ארץ סיחון, שבתוך זה גם השטחים ממואב ועמון.
למה סיפרתי לכם את כל זה? כי זו ההפטרה.
מה קורה בהפטרה?
הבטחה, כן, עד כאן זו הייתה הפרשה, סיימנו,
אתם עוד נבין תכף מה הקשר בין הדברים,
אבל קודם כל בפשט,
בהפטרה מדובר על שופטים פרק י"א על מלחמת יפתח הגלעדי בבני עמון.
שוב, כמה מאות שנים לאחר מכן,
אנחנו נתקלים בבני עמון שבאים להילחם בעם ישראל, והעם ישראל נמצא אז בתקופה של שפוט השופטים, אין מנהיג,
אין מלך בישראל, על הכל כזה בלגן.
ומי שכוכבו דורך באותה תקופה, זה איזה דמות, שתכף נראה, דמות כזו מאוד,
שלכאורה לא הייתה אמורה להנהיג,
יפתח הגלעדי, אבל הוא מקבל את ההנהגה על עם ישראל.
וכשהוא ניגש למלחמה עם בני עמון, הוא שואל את בני עמון, מה אתם רוצים, מה אתה בא להילחם, מה קפצת פנו?
ואז אומר בני עמון, הנה, אתה זוכר את מה שהיה בפרשת חוקת ובספר דברים?
כן, גם בספר דברים התואר, שעם ישראל כבש לי את הארץ, כן? שנכנסתם פה לארץ ישראל עם משה רבנו, אתם כבשתם את הארץ.
ואז אומר לו יפתח, לא, תקרא טוב פרשת חוקת.
בפרשת חוקת,
מה שכתוב זה שלא לקחנו לך את הארץ, אלא לקחנו משיחון.
ושוב, הוא לא אומר את זה בפשט,
אבל המדרש אומר, כאילו בסדר,
ובתוך סיחון היה חלקים שאתה הסתבכת שם עם סיחון.
כן, אתה, סיחון לקח ממך, אנחנו לקחנו ממנו, כן?
הגונב מהגנב פטור, זה גם לא גונב גנב, הכובש, מהכובש, פטור.
בקיצור, ואז אומר לו, אתה נלחם פה על משהו שגם 300 שנה אנחנו פה, מה פתאום נזכרת?
טוב, זה כמובן לא משכנע את עמון, הם באים להילחם עם עם ישראל, וכמו תמיד,
אוכל אותה, כל האויבים של עם ישראל.
וההפטרה, שוב, ההפטרה מסתיימת פה,
פה הפרק עצמו מתאר גם את הסיפור הידוע על נדר יפתח, שיפתח, לפני שהוא יוצא למלחמה, נודר נדר ואומר מי אשר יצא ראשון מביתי, אני אתן אותו עולה להשם, ויוצאת בביתו, בת יפתח,
והיא בפשט, כן, היא משלמת כביכול את המחיר על הנדר המשונה הזה של יפתח,
ניגע גם בזה,
אבל זו ההפטרה וזו הפרשה. בסדר, הקשר, הפשט הוא שלכאורה,
יש פה פרק בתנ״ך שמזכיר את מה,
את האירועים שקרו בפרשת חוקת, המלחמה שם המסכו,
ועוד פעם שהיה שם חלקים מהעמון,
וכאן לכאורה אנשי כנסת הגדולה הצמידו את ההפטרות.
טוב, עד כאן נפלא,
אבל המטרה שלנו, כזכור, זה לא רק להבין את פשט הדברים, אלא לנסות להבין את הדברים לעומק,
ולכן אנחנו קודם כל ננסה להבין את העומק של פרשת חוקת, ומתוך כך את הקשר העמוק אל ההפטר.
אז כפי שציינתי,
פרשת חוקת,
הקו שחורז זה התמודדות עם מוות.
הרבה מוות יש בפרשה הזאת.
אבל אני מדייק, זה לא בדיוק רק מוות פיזי,
אני חושב שהניסוח היותר מדויק זה התמודדות
עם חוק המוות.
המילה של פרשת חוקת זה המילה חוק.
היא גם פותחת במצוות פרה אדומה שעוסקת בהתערות עם מוות, ויחד עם זה, כזכור,
מצוות פרה אדומה היא נחשבת חוק.
המילה חוק
זו מילה שאנחנו משתמשים בה היום, כן,
לחוקים חברתיים וכולי, אבל חוק זה חקוק בסלע.
חוק זה איזשהו סלע, איזשהו קיר,
שאי אפשר לעבור אותו.
פרשת חוקת, ותכף נראה הפטרה,
היא מתארת מציאות שהיא מוגבלת.
מוגבלת.
זה בעצם הרעיון של פרשת חוקה.
אתם רואים פה הפטרה של הנפש, פרשה של הנפש.
איך בן אדם מתמודד בחיים שלו
עם חוקים,
עם חוקי המציאות, החוקים שהקדוש ברוך הוא קבע בעולמו,
שהראשי ביניהם זה חוק המוות,
שלכאורה אי אפשר לנצח אותו.
הרע האדומה היא באה לתאר על מוות.
מוות, דיברנו על זה כבר גם בהקשרים אחרים,
זה הדבר שהכי מאיים על החיים שלנו.
לא רק לאחר מאה עשרים, כשאדם מת פיזית.
לאורך כל החיים שלנו
יש לנו למעשה פחד מוות מהמוות.
מוות זה לא רק,
כאמור, המוות הסופי.
כל כישלון בחיים שלנו
הוא סוג של מוות.
מוות זה המתה של חיים.
חיים זה משהו מצליח.
חיים זה משהו שהוא דינמי, שהוא חי, כן?
כן, מים חיים, נכון? מים זורמים, תכף נראה גם מי מריבה, שום דבר הזה.
מוות,
כישלון,
זה עצירה של חיים בכל התחומים,
התחומים האישיים, המשפחתיים, הלאומיים, שכאמור,
שיא הדברים זה הפסקת החיים
שמוכרים לנו לאחר שאדם
מגיע ל-70, 80, 90 ולפעמים גם
דקה או שתיים או יום-יומיים או 20 או 25 שנים בחייו.
המוות מגיע לכולם.
ומצוות פרה אדומה, אתם מבינים, באה לטהר,
באה להוציא את האדם מחוק המוות.
פרה אדומה
היא לא ניתנת להבנה פשוטה. זה הכוונה שמצוות פרה אדומה היא חוק, כן? חוקה חוקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות לערע אחריה.
הרעיון העמוק, ככה מסבירים המפרשים, זה לא שאי אפשר להבין לגמרי פרה אדומה.
פרה אדומה גם, תכף נראה, יש הסברים עמוקים.
שהרש"ר הירש מביא הסברים מופלא על פרה אדומה, הרב קוק מביא הסברים על פרה אדומה.
הרעיון ש...
מה שאומר שלמה המלך, אמרתי החכמה ואירך הוקם מני,
שיותר קשה להבין מצוות פרה אדומה מאשר מצווה כמו לא תרצח.
לא תרצח זה משהו שהוא... יש בו גם איזה מימד של הבנה אנושית ראשונית.
גם שם אגב יש עומקים תמיד אינסופיים.
אבל יותר קל להבין.
פרה אדומה זה משהו שכמו שתיארנו קודם, זה נראה איזה משהו הזוי לחלוטין.
בעומק הדברים אפשר גם להבין. זאת אומרת, מה שאני מנסה להגיד זה שלנצח את חוק המוות,
שזה הרעיון של פרשת חוקת,
זה בא לידי ביטוי שניתן לנצח גם את החוק של אי-הבנה של פרה אדומה. זאת אומרת, יש כאן איזה משהו שגם בתוך פרה אדומה עצמה,
יש לך פה איזו התמודדות עם איזה כישלון, עם איזה קיר, שגם אותו אפשר לפרוץ, וזה להבין מה העומק של פרה אדומה,
מה העומק של פרה אדומה?
מסבירים, המפרשים, שציינתי, יש גם נוספים, הקבלה.
פרה אדומה זה ביטוי לשיא עוצמת החיים. פרה זה פר, כן?
פרה ורבה, שור והנקבה של השור, הפרה,
זה מה שמפרה את החיים בעולם.
לוקחים פרה, ולא סתם פרה, אלא פרה אדומה. אדומה זה דם.
טוטאלית. זאת אומרת,
דם זה חיים.
זה, זה ה... כן, אנחנו תמיד רואים דם, אנחנו נבהלים,
כי זה מזכיר לנו מוות, כי האדם הוא בתוך הגוף,
אבל כאשר הוא יוצא מחוץ לגוף, אז אנחנו ככה,
זה מזכיר לנו את המוות. אבל אדם עצמו, זה יסוד החיים, כן?
אדם הוא הנפש.
והערה האדומה זה כאילו ביטוי לעוצמת החיים הטוטאלית,
אשר לא עליה עליה עול, זה גם חלק מהרעיון, נכון? שאין עליה,
עוד לא שמו עליה מחרשה, זאת אומרת, איזה משהו מאוד ראשוני של החיים.
אומרים חז"ל אפילו שלא יהיה שתי שערות, זאת אומרת, בת שנה, שזה כאילו שיא,
היא לא קטנה מדי, היא לא מבוגרת מדי, היא נמצאת, מה שנקרא,
לוקחים אותה,
כאמור, שורפים, לוקחים את האפר ומערבבים במים חיים אל כלים ומזים עם עץ וזאת.
במילים אחרות, אנחנו לוקחים את עוצמת החיים ועל ידי כך לוקחים את מי שנטמע במת,
מי שמרגיש את הכישלון,
מי שנגע במוות, ראה את המוות, והוא נמצא עכשיו בעמדה שזהו, אנחנו מוקפים בחיים במוות, בייסורים, בכישלונות, אי אפשר לנצח פה את הכישלונות של החיים,
אנחנו,
זה נקרא טומאה.
קדושה זה הפוך, זה לצאת מהמוות.
מזים עליו את מי הפרה האדומה, רוצים להגיד לו, תתחבר מחדש אל החיים.
זה הרעיון של פרה אדומה.
מצוות פרה אדמאי,
אפשר לנצח את חוק המוות.
נראה לך שיש חוק מוות, נראה לך,
שיש איזו מגבלה שבעולם הזה שאי אפשר להתגבר עליה?
תדע שאפשר להתגבר על הכל. זו ההתחלה.
ואז כאמור ממשיכה הפרשה.
שימו לב, המשך הסיפור, נכון, מיד אחרי פרה אדומה יש לנו את כל הרעיון של חטא, סליחה, מות מרים.
מרים היא גם, מרים היא ביטוי לחיים.
באר מרים, עלי באר, ענו לה וכולי.
מרים היא האישה, כן,
כן, היא המקבילה הנשית לנבואה של משה רבינו.
מישהי שגם ניצבת על המים, נכון, בתחילת הדרך, שמשה על ים סוף, מרים אי ביטוי, שוב, לחיים הזורמים,
ומרים מתה.
מבינים שוב, עם ישראל נמצא בפרשת חוקת,
חטף מכה ראשונה,
זה שיש מוות, טוב, אז אמרו לו, יש פרה אדומה שתעזום, קצת מתגבר על המוות.
מכה שנייה,
חוטפים על זה שמרים מתה, ואז אין מים, כן, בפשטות, אין מים לשתות, אבל זה יותר מזה.
כאילו, מקור החיים שלנו נעלם. הנה, גילינו שיש בעולם הזה כישלונות.
אני חשבתי שהחיים,
תמיד יהיה לי מים, תמיד הכול יהיה טוב,
והנה, מסתבר שיש מלחמות, יש הרוגים, יש קשיים.
מה עושים?
ניצבים מול סלע.
זה לא סתם שהמים, משה רבנו, כן, צריך להוציא מים מהסלע.
סלע, שוב, אמרנו, חקוק בסלע, רחוק. סלע
זה איזשהו קיר.
אומר משה, שימונה המורים,
מן הסלע הזה נוציא לכם מים?
נכון שאתם לא מאמינים,
נכון שזה עכשיו העמדה הנפשית שלכם, מרים מתה, יש מוות, החיים נכשלתי,
זהו, אני עכשיו לא יכול לנצח שום דבר.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה,
דבר אל הסלע.
משה
מכה את הסלע.
וכאן, כאמור, יש איזה חטא של משה רבנו.
אין כל המפרשים דנים מה בדיוק היה החטא של משה רבנו, שבגלל זה הוא לא נכנס לארץ ישראל.
ההסבר הידוע ביותר זה של הרמב״ם בשמונה פרקים,
שאומר משה רבנו, היה פה איזה סוג של כעס.
כמובן, יחסית למעלתו של משה רבנו, כן?
היה פה איזה רגע של...
משה רבנו לא דיבר אל הסלע, אלא היכה אותו.
זו הנקודה.
איך מנצחים את הסלע?
איך מנצחים את הקירות במציאות?
דרך אחת זה לכעוס. שוב, זה התסכול הזה,
שאני נתקע פה מול איזה קיר, ואני לא מאמין שאפשר לשבור אותו, שאפשר להוציא ממנו מים.
יש צד מסוים שמשה רבנו, שהוא במדבר,
זה ההנהגה שלו.
עם הנהגה כזו,
אי אפשר להיכנס לארץ ישראל.
בארץ ישראל, תראו, זה לא פרסונלי, משה.
משה רבנו, תפקידו להיות מנהיג במדבר. במדבר מקים את הסלר.
בארץ ישראל מדברים אל הסלר.
חזל אומרים, נכון, שתלמידי חכמים מחוץ לארץ נקראים חובלים,
ובארץ ישראל נקראים נועם.
ומחוץ לארץ ההנהגה היא לחבול, במכות,
בלהתנגש עם המציאות.
בארץ ישראל זה יותר בנועם.
אגב,
יש תלמיד חכם מארץ ישראלי שבאמת שקול כנגד משה רבנו,
שהוא מבטא את זה. מי?
מי גם היה לו עסק עם סלע ומיינא?
רבי עקיבא.
רבי עקיבא, ארבעים שנה עם הארץ, גם, הוא סלע.
אין, לא נכנס פה כלום.
מתייאש מללמוד תורה,
אבל אז הוא רואה
אבנים שחקו מים, מים שחקו אבנים.
רואה סלע עם טיפה ועוד טיפה, אמר רבי עקיבא, כן?
אם המים מצליחים לאט-לאט לחפור בסלע, גם אני, והולך ונהיה תעמית חכם גדול.
יש לדבר אל הסלע, שוב, ואני ממשיך פה את ההמשך, אנחנו צריכים פה כל הזמן להגיע להפטרה, אז אני כאן
מקצר הכל, אבל בגדול, אתם מבינים?
החטא מי מריבה, מות מרים זה אותו רעיון, נתקלנו פה באיזה קושי והנה משה רבנו בסדר הוא לא עשה את זה בצורה מלאה אבל עם ישראל לומד אפשר להוציא מים מסלח אפשר לנצח את הסלעים אפשר לנצח את החוק אפשר לנצח את המוות נכון זה לא יהיה מלא משה רבנו יישאר פה במדבר כל הדור הזה ימות במדבר אבל הדור הבא יעלה
הניצחון על המוות הוא לא מיידי, זה לאט-לאט,
טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה,
אבל המציאות מתקדמת, זה מה שאנחנו לומדים בפרשת חוקץ.
אפשר להתגבר על כל החוקים והמגבלות במציאות,
רק
שזה יהיה בצורה מאוד מאוד ארוכה, איטית ולטווח ארוך.
ואז הנה אנחנו ממשיכים עם מלך אדום.
מלך אדום, שעם ישראל כבר צריך לעבור בגבולו,
ומלך אדום לא מרשה. מה שאמרנו, נסגר, יאללה.
מה, תכה את אדום ותיכנס.
יש מגבלות למציאות. זו לא פעם ראשונה שאנחנו,
מה שנקרא,
מוותרים מול אדום.
מתי היה פעם נוספת?
אבינו יעקב, מה קורה? שהוא נפגש עם עשיו בפרשת
וישלח, נכון?
מגיע עשיו עם 400 איש עמו, ויעקב משתחווה.
בסדר, אומר לו,
עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, אנחנו עוד ניפגש יום אחד וננצח אותך.
אבל בינתיים,
כן, יהיה צד שאת אדום עכשיו אנחנו לא יכולים לעקוד, שוב, אנחנו לומדים.
המציאות היא מפותלת.
הדרך לנצל את חוק המוות,
לנצח את חוק המוות, זה על ידי ניצחונות חלקיים,
לא מלאים, בסדר? פה עוקפים,
פה הולכים לאט, פה מדברים,
בסופו של דבר זה יקרה,
אבל זה מה שאנחנו לומדים בפרשת חוקה.
ואז זה ממשיך עם אהרון הכהן.
שוב, תראו כמה,
אמרנו, בפרשה הזו כמה מכות עם ישראל חוטף, אחרי מרים, אחרי משה.
הנה, גם אי אפשר להילחם באדום, צריך להאריך את הדרך. עכשיו גם אהרון.
עכשיו, אהרון,
אם הוא היה, בניעוד למשה, שהוא כזה, איזה מישהו מעל עם ישראל, אף פעם משה לא היה באמת,
מה שנקרא, החבר של עם ישראל.
משה הוא המוביל.
אהרון, כידוע, אוהב שלום ורודף שלום. אהרון זה, כן, ליבו של ישראל, ככה חז"ל.
משה זה המוח, משה זה המוביל.
אהרון זה הלב, הוא ומרים הם יחד עם העם, לכן גם
שבחטא העגל, אז אהרון ככה הולך עם העם ברמה מסוימת,
ומרים ואהרון מדברים כנגד משה, וזו פרשת בעלותך שם, על האישה שלו.
בסדר, יש פה גם את המחירים לזה שהאדם הוא יחד עם עם ישראל ולא מוריד, אבל תחשבו את מה קורה לעם ישראל,
הלב שלהם עכשיו מפסיק לפעום בפרשת חוקת.
גם פה מה קורה?
נכון, אהרון מת,
אבל יש את אלעזר.
אלעזר מלשון עזר,
סומך כנגדו.
זה מתואר שם במדרש, איך היה פה ממש חפיפה מאוד מאוד ברורה.
עולים אלעזר ואהרון אל אור ההר עם משה,
ואהרון פושט בגד, אלעזר לובש בגד. יש פה ממש איזה תהליך ש...
שוב, אלעזר לא נשמע הרבה על אלעזר אחרי הסיפור הזה, נכון? זה לא כמו אהרון שהוא מילא לנו פה את הפסוקים.
אבל עדיין,
עם ישראל ממשיך גם דרך
אלעזר, זה חשוב לזכור את זה, גם כאשר נפטר תלמיד חכם גדול, בתקופה הזו
של פרשת חוקת, נפטרו כמה תלמידי חכמים גדולים,
וגם ישנם כאלה שברגע שהם נתקלים בחוק המוות, הנה יש פה איזה מישהו שזה, אה, מה יהיה, איך נמשיך,
ואז מנסים כל מיני הדחקות,
אם אפשר, אם אפשר,
שקט, נפלץ.
אדם אומר, טוב,
תשמע, איך אפשר להמשיך פה את זה,
ואז אדם, יש לו כל מיני הדחקות,
הוא בעצם לא נפטר על תלמיד חכם, הוא חי, הוא משיע, איך עוד דברים כאלה?
תלמידי חכמים נפטרים וממשיכים אותם. זה המשך חייהם, כן? אומרים חז"ל,
אומרים חז"ל, תלמידי חכמים,
כן? מעמידים ישיבה על קברם.
הם,
התורה שלהם, בזה שלומדים את התורה שלהם,
דבריהם הם זיכרונם, הם ממשיכים לחיות, שפתותיהם מדובבות בקבר.
אז זה כאמור ההמשך שם של הפרשה.
ואז, שימו לב, הסיפור כאן של הנחשים השרפים, אותו רעיון.
עם ישראל שוב נתקל במוות, נחש, אתה תמיד, עוד מחטא הדם הראשון, זה ביטוי למציאות של המוות, משהו שהוא זוחל על הקרקע, נחש מלשון ניחוש,
איזו התנהלות כזו של החיים, לא מתוך עמדה של טהרה,
של שכל, אלא מתוך איזו אקראיות כזו.
וגם, מי שמרים ידו, מי שמרים, סליחה, מרים עיניו ורואה את נחש הנחושת, הוא חי.
זאת אומרת, יש אפשרות תמיד לנצח את המוות.
כל התקלות שאדם נתקל בחייו, כל הבעיות, כל הנחשים,
כל המחבלים הנחשים, השרפים שהם מסתובבים,
אפשר.
אפשר לנצח את זה ברגע שהאדם תמיד שייך אל
נצח, שייך אל המציאות העתידית, ולא רק עכשיו חי את ההווה.
וזה, כאמור, סוף הפרשה. סוף הפרשה זה המלחמה הזו עם סיחון,
שהמלחמה הזו היא מלחמה גם מאוד מסובכת,
שכמו שאמרנו, הנלחם פה עם סיחון,
אבל בעצם הוא כבש שטחים של עמים אחרים.
זאת אומרת, אתה לא נלחם ישירות בעמון ובמואב, אתה עושה כאן איזה משהו עקיף.
וגם החלק הזה עצמו של סיחון זה כל האזור שם של רמת הגולן וכולי, זה אזור שהוא לא בדיוק ארץ ישראל.
זו מדרגת ביניים, יש מדרגות. יש את קדושת ארץ ישראל,
שזה עבר הירדן המערבי ובעבר הירדן המזרחי, יש דרגות שונות ויש חוץ לארץ.
גם יש כאן איזה ניצחון חלקי. אנחנו לא מסיימים פרשת חוקת בזה שעם ישראל נכנס לארץ ישראל,
משה רבנו ניצחנו וניצחון מוחלט. לא.
פרשת חוקת מדברת על ניצחון חלקי, על ניצחונות שגם,
כאמור, יש הרבה קורבנות בדרך, וגם משה רבנו נשאר בחוץ לארץ, וגם מה שכבשת זה בעצם שטח שהוא עוד לא לגמרי משאת הנפש שלנו, זה עוד לא ארץ ישראל.
ויחד עם זאת, זאת חוקת התורה.
ככה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו.
זו פרשת חוקת, ואחרי שעשינו את כל ה...
מציא שהיה פה את הפרשה, ניגש להפטרה.
אז מה קורה בהפטרה?
ההפטרה, עם ישראל נמצא
כמה מאות שנים לאחר מכן,
בתקופת שופט השופטים.
שופטים, פרק י"א.
מה קורה בשופט השופטים?
שופט השופטים זה מציאות מלאה במוות,
מלאה בחלקיות, מלאה בכישלונות.
זה לא עכשיו ימי שלמה המלך,
וזה גם לא תקופת ישוע בן נון, שהיה פה איזה חלק של התלהבות.
אנחנו נמצאים פה בין לבין, מצד אחד ישוע וכל הזקנים אשר איתו מתו, מצד שני עוד לא הגענו לעידן המלוכה, עוד שמואל לא הגיע.
אנחנו נמצאים עכשיו במציאות כזו חלקית. גם פה אדם יכול להתייאש, אין, אין, מה לעשות? זה המציאות, אין לנו מנהיגים רציניים, אין לנו בית מקדש.
איך נילחם עכשיו מול אויבים שלנו?
והנה,
אנשי כנסת הגדולה מצאו שנקרא את ההפטרה הזו יחד עם פרשת חוקת. בואו תראו
איך על ידי מנהיג חלקי,
מציאות חלקית,
מלחמה חלקית,
מנצחים את המוות, מצליחים להתקדם.
ויפתח הגלעדי
היה גיבור חיל, אבל הוא בן אישה זונה.
והיולד גלעד את יפתח.
יש הסברים מה בדיוק הפירוש הזה שהוא בן אישה זונה,
יש טוענים שהיא לא הייתה מאותו שבט, ולכן היא נקראת ככה,
אבל יש גם פשט שהיא הייתה אישה מופקרת.
יפתח הגלעדי זה ביטוי למישהו שבא ממשפחה בעייתית,
ולא רק בעייתית.
ותל את אשת גלעד לא בנים, ויגדלו בני האישה, ויגרשו את יפתח.
ויאמרו לו, לא תנחל בבית אבינו, כי בן אישה אחרת אתה.
אז יפתח מסתבר שזה ילד שסבל מהתעללות.
בסדר?
גירשו אותו מהבית, האחים שלו נלחמים בו.
שוב, זה יהיה המנהיג של עם ישראל.
ולא רק זה, תגידו, טוב, הוא אבל בנה את עצמו ועשה,
הגיע להישגים בחיים שלו.
פסוק ג', ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב,
ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו ממנו. מה זה?
דומה גם לדוד באותה תקופה, בתקופה מסוימת שהוא עוד לפני שהוא הגיע שם לירושלים.
שימו לב, הגאולה מגיעה מאנשים מסובכים, מאנשים מורכבים.
זו פרשת חוקת, זו הפטרת חוקת, להבין איך הקדוש ברוך הוא מקדם את עולמו.
גם בן אדם שהוא נכשל, גם בן אדם שהגיע ממציאות חיים בעייתית.
בסופו של דבר אפשר לנצח את החוק.
התחושה הזו, שאין, נתקלתי פה עכשיו,
אין, החיים התעברו בי.
אני כל החיים מוקף בכישלום,
אני כל החיים מוקף במוות,
אני כל החיים מוקף בחוסר הצלחה.
לא נכון,
לא מבין.
אפשר, אפשר תמיד לקדם. נכון, אתה לא, אתה יפתח, אתה לא תהיה
משיח השם. אבל אומרים חז"ל,
יפתח בדורו
כשמואל בדורו.
גם להיות כמו שמואל זה יפה, אתה יודע.
במילים אחרות, הקדוש ברוך הוא בכל דור נותן את מה שצריך,
גם אם זה לא מושלם.
ויהי מימים, וילחמו בני עמון עם ישראל. הנה, בני עמון שהוזכרו בדרך אגב, בפרשת חוקה, שסיחון לקח מהם שטחים,
הם עכשיו באים להילחם עם ישראל.
ויהי כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל, וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב.
גלעד,
יפתח הגלעדי, יושב
בארץ טוב.
ארץ שלו טובה.
למרות כל הבעייתיות.
ויאמרו לי יפתח,
לך והיית לנו לקצין, ונלחמה בבני עמון.
שימו לב, ויפתח עכשיו מעביר סדרת חינוך את עם ישראל.
ויאמר יפתח לזקני גלעד,
זקני גלעד, לא את כל עם ישראל.
הלא אתם שנאתם אותי,
ותגרשו לי עם בית אבי.
ומדוע באתם אליי כאשר, אתה כאשר צה"ל לכם?
אתם הרי אנשי גלעד, אתם מחפשים דברים מושלמים, אתם מחפשים מנהיגים, נוצצים, אתם הייס-סוסייטי,
נכון?
אתם באליטה,
אתם, מה אתם פתאום באים אליי? להזכירכם, אני בא ממשפחה, כן, שזרקתם אותי וכולי.
מה?
למדתם משהו?
ויאמרו זקני גלעד אל יפתח.
לכן עתה שבנו אליך,
והלכת עמנו,
ונלחמת בבני עמון,
והיית לנו לראש לכל יושבי גלעדס.
תשימו לב.
יש פה איזה מהפך תשובה
שעם ישראל, אנשי גלעד, מתחילים לקלוץ.
נכון?
כאשר צר לאדם, כאשר אדם נתקל עכשיו
בקושי,
הוא מבין שעובדים,
הקדוש ברוך הוא נותן לבני אדם כוחות להתמודד עם הבעיות שלהם, עם המציאות המורכבת. המלבים,
ככה אומר,
שאמר להם,
אם הייתם באים עליי בעת שלווה, הייתי מוחל על העבר,
אבל אתם באתם אליי עתה רק כאשר צר לכם.
באופן שלא הגיח אינאכם מנה החרטה אל העבר, ולא אהבה וחשיבות,
רק ההכרח.
ולמה אלך לעזור אתכם חינם בלא בצע,
בלא ברית אהבה בינינו?
זה מה שלומדים אנשי גלעד.
ההכרח.
יש אה...
של הרב קוק באחד המאמרים שם, בזרעונים,
הוא מדבר על ההכרח.
המציאות הזו,
שהמציאות מכריחה אותנו להתקדם.
אנחנו בדרך כלל מתייחסים לזה כזה,
נקלענו פה לפינה.
להפך,
הדברים הכי גדולים בעולם
הגיעו מזה שבני אדם נקלעו לפינה.
שעם ישראל נכנס לפינה, שהתרבות, שהאנושות נמצאת באיזה פינה,
ודווקא הכרח הלחץ הזה
הוא זה שמוציא דברים.
אנחנו לכתחילה לא מבקשים את זה.
כלומר, אל תביאנו לו לידי ניסיון ולידי ביזיון. אנחנו לא, לכתחילה היינו שמחים
שלא נצטרך אנשים כמו יפתח עכשיו לנהל אותנו.
אבל לקדוש ברוך הוא יש תוכניות אחרות,
ולכן הם מבינים את זה.
ויאמרו זקנה יגיע ויפתח, לכן אתה, שבנו אליך, נכון? למדנו את הלקח,
קראנו את פרשת חוקה,
והבנו
שגם שלא מבינים לגמרי את פרה אדומה,
היא מתארת את המלץ.
גם כאשר המים,
אין לנו ישר מים, לא מכים בסלע, אלא לוקחים פה איזה תהליך.
למדנו שגם אם מרים, אהרון,
משה לא נכנס לארץ, אהרון מת,
אפשר להתקדם גם עם אליעזר,
גם עם אנשים שעוזרים, גם עם מציאות חלקית. למה אנחנו מושלמים? אנחנו גם לא מושלמים.
אז הנה, אתה יפתח, תפתח לנו פתח,
תיתן לנו את הכיוון.
ויאמר יפתח אל זקני גלעד,
אם משיבים אתם אותי להילחם בבני עמון,
ונתן השם אותם לפני, אנוכי יהיה לכם לראש.
מבינים?
זה יהיה הראש שלכם מעכשיו,
שהמציאות מובלת בצורה חלקית.
זה לא משחק אפס או מאה, או הכל או כלום.
מעכשיו תלמדו לכל החיים,
של לשמוח גם בחלקיות.
ויאמרו זקני גלעד אל יפתח,
השם יהיה שומע בינותינו, אם לא כי דבריך כן אעשה.
וילך יפתח עם זקני גלעד, וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין,
וידבר יפתח אל כל דבריו לפני השם במצפה.
דורשים חז"ל, מה זה במצפה?
אומר עמצות דוד,
כי שם נקבצו רבים מישראל והשכינה שורה על רוב ציבור.
ושמעו שם דברי תפילתו ותחנוניו.
יפתח, תראו, כמה שהוא לכאורה אדם ריק, נכון, והגיע מהשפתות,
הוא מרים את עם ישראל.
כולם מתנגדים יחד במצפה,
מתפללים, מתחננים לפני השם,
יש כאן איזה מהלך.
ואז,
וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמור,
מה לי ולך?
כי באת אליי להילחם בארצי.
ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח,
הנה, בוא ניזכר שנייה, אתה זוכר מה היה שם בפרשת חוקה? אתה זוכר מה היה בספר דברים?
כי לקח ישראל את ארצי, בעלותו ממצרים,
מארנון ועד היבוק ועד הירדן,
ועתה?
אשיב ואתן בשלום, תחזיר לי את השטחים האלה.
ויוסף עוד יפתח וישלח מלאכים למלך בני עמון. ויאמר לו, כה אמר יפתח,
לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון.
כי בעלותם, אגב שזה גם, נו,
החשמונאי, מי זה ששלח את זה? לא ארץ נוכרייה לקחנו.
אלעזר? אלעזר או שמעון, ששלח שם. לא ארץ נוכרייה לקחנו.
אותו רעיון.
"לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון,
כי בעלותם ממצרים, וילך ישראל במדבר עד ים סוף ויבוא קדשע.
וישלח מלאכים אל מלך אדום לאמור הברנה בארצך, ולא שמע מלך אדום",
בסדר? וויתרנו לו.
וגם אל מלך מואב לא שלח ולא עבה, וישב ישראל בקדש.
בסדר? אדום אמרנו שזה עשיו, ומואב,
שהוא האח שלך, כן, עמון ומואב, שיצאת מילות,
אנחנו פנינו בשלום, ולא הסכמתם.
וילך במדבר, ויסב אל ארץ אדום ואת ארץ מואב,
ויבוא ממזרח שמש לארץ מואב, ויחנו בעבר ארנון.
ולא באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב. שוב, החלק הזה שאתה רוצה ממנו שם, אזור ארנון וזה,
אנחנו לא כבשנו אותו בהתחלה.
ואז, וישלח ישראל מלאכים אל שיחון מלך האמורים אל החשבון, ויאמר לו ישראל לאברנה בארץ אחד מקומי,
ולא האמין שיחון את ישראל עבור בגבולו,
ויאסוף סיכון את כל עמו ויחנו בה יצא וילחם מישראל.
וייתן השם אלוהי ישראל את סיכון ואת כל עמו ביד ישראל,
ויקום ויירש.
ישראל את כל ארץ האמורי יושב בארץ האי, ובתוך זה היו גם חלקים שסיכון לקח ממכם.
וירשו את גבול האמורי מארנונה דאבוק ממדבר ועד הירדן.
אה?
ועתה השם אלוהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל.
ועתה תירשנו, מה אתה רוצה מאיתנו? אנחנו נלחמנו עם סיכון מלך האמורי,
ושם אתה, קודם היה לך סכסוך עם סיחון מלחם ראוי, והם לקחו לך שטחים,
אז עכשיו אנחנו לקחנו מהם,
אל תסתבך איתנו.
תראו איך הוא מוסיף,
הלא את אשר יורישך כמו של אלוהיך אותו תירש,
ואת כל אשר הוריש אשר אלוהינו מפנינו אותו נירש.
תראו, זו שפה,
לא שאתם מתכככים, שפה של המארץ, יפתח היה המארץ,
מקהלי עולם, אומרים לך, שלושה מקהלי עולם שהתמנו.
ככה הוא מדבר, הוא עושה כאילו, הוא אפילו נותן איזה לגיטימציה לעבודה זרה של
סיחון.
הוא אומר לו, מה שיוריש אותך,
ויש כאן איזה אמירה.
אנחנו נמצאים פה במציאות מסובכת, אבל אנחנו עוד לא במציאות שעם ישראל כובש פה חופשי ומשמיד את כל העמים, ומצד האמת היה צריך להגיד לסיחון, מה הטבע כמו של אלוהיך, אנחנו נשמיד אתכם.
נפתח, בימי שבועות השופטים, אני אומר, תקשיב,
כל אחד, מה שנקרא, בטריטוריה שלו, נכון, אנחנו לא יכולים עדיין לכבוש את הוורדן המזרחי.
אנחנו עוד לא נמצאים פה בימי בית המקדש.
אז מה, אז עכשיו התייאסנו?
עכשיו ניתן לך פה להשתולל?
טוב, אי אפשר לכבוש את כל ארץ ישראל השלמה? אי אפשר לבנות עכשיו את בית המקדש? אז הכל אבוד?
לא.
זו המציאות עם כל הפוליטיקה והסימוכים והבעיות שקיימות בעולם, מבחינה דתית, מבחינה תרבותית,
מבחינה ביטחונית, מבחינה כלכלית, צריכים להתחשב פה בגורמים בינלאומיים,
במיליון דברים.
אבל בתוך כל זה,
אנחנו מקדמים את המציאות.
קדוש ברוך הוא, בורא אורו של משיח.
ואתה,
הטוב טוב אתה מבלק בן ציפור מלך מואב,
ארוב רע עם ישראל עם נלכון ומלחמבה, כן? זו הפרשה הבאה על בלק.
אני זוכר, היה שם עוד אחד שחשב שהוא יוכל ככה להילחם בעם ישראל.
אתה יודע איך הוא סיים?
בשבט ישראל בחשבון ובבנותיה, ובארור ובבנותיה, ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלוש מאות שנה,
ומדי לא הצלתם בעת ההיא.
ואנוכי לא חטאתי לך, ואתה עושה אותי רעה להילחם בי,
ישפוט השם השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון,
ולא שמע מלך בני עמון לדברי יפתח,
השם שלח אליו.
ואז, כן, ותהי על יפתח, זה פסוק כ"ט,
ותיאל יפתח רוח השם, ויעבור את הגלעד ואת מנשה, ויעבור את מצפה גלעד ומצפה גלעד מר בני עמון. אז הנה, יפתח עם כל הבעייתיות של המלחמה הזו, עם האישיות שלו, עם הטענה החצי צודקת, עם כל הדברים,
הוא הולך ומנצח.
ואיך זה הסוף? אמרנו, זה כבר חלק נמצא בהפטרה, חלק זה המשך הפרק, אבל זה אותו רעיון. כולנו יודעים את המשך הסיפור.
ויידר יפתח נדר להשם ויאמר,
אם נתון תיתן את בני עמון בידי,
והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראת קישובי בשם בית בני עמון,
והיה להשם ועליתור עולה.
על זה אומרת הגמרא מסכת תענית, דברים הידועים.
אמר רבי שמואל בר נחמן, אמר רבי יונתן,
שלושה שאלו שלא כהוגן, לשניים השיב כהוגן.
לאחד השיבוהו שלא כהוגן.
אליעזר עבד אברהם ושאול בן קי שאלו שלא כהוגן, אבל הקדוש ברוך הוא ככה
מה שנקרא,
החליק להם את זה,
כן, אליעזר שעשה שם עם הסימן עם הגמלים,
ושאול שאמר לגבי מי שיביס את גוליית, כן, אז יקבל את בתי מיכל, כן, אם דוד לא היה עמיד, לך תדע,
היה מביס את גוליית איזה גוי, מה הוא היה עושה?
אבל איכשהו הקדוש ברוך הוא גלגל טוב, גם אליעזר זכה ברבקה ליצחק,
וגם שאול קיבל את דוד.
אבל יפתח, לא,
יפתח גלעדי שאל שלא כהוגן, מה זה הנדר הזה חופשי, לך תדע מה יצא, אומרים לך ז"ל, אגב, לא רק אם תצא הבת שלך, גם אם היה יוצא לך חזיר או זה, כאילו משהו שלא כשר להקרבה, מאיפה אתה...
אבל יפתח אמר ארץ היום, אומרים לך ז"ל.
יפתח, אתם מבינים, הוא ביטוי,
הוא
התוצר של פרשת חוקת.
פרשת חוקה מסבירה, תקשיבו,
המציאות מתקדמת באופן חלקי.
יפתח זה מציאות חלקית,
זה המצב.
יש פה עם הארץ, לא ככה איזה רגש מאוד גדול,
אבל לא יודע, רגש בלי שכל, רגש בלי תורה.
כזה עמדה כזו, אשר, לא יודע, אני רוצה ש...
נודר, כן, יש כזה היום כזה, נודר באימא שלי.
יש פה איזו אמירה שהיא מגיעה ממשהו טוב,
אבל
ויעבור יפתח את בני עמון להילחם בם, ויתנם השם בידו,
ויקים ערוער ועד בואכה, מינית עשרי, מיר ועד עבל כרמים, מכה גדולה מאוד, ויכנעו בני עמון בבני ישראל. אמרנו,
מנצחים את החוק, מנצחים את המגבלה, מנצחים את המציאות החלקית,
ואז ויבוא יפתח המצפת אל ביתו, והנה ביתו יוצאת לקראתו,
בטובים ובמחולות, ורקי יחידה אין לו ממנו בן או בת.
זאת הטרגדיה.
ואיכו אותו אותו, ויקרא את בגדיו, ויאמר אהב איתי,
אחריה הכרתני, ואת היית בעוכרי,
ואנוכי פציתי פי אל השם, ולא אוכל לשוף.
ותאמר אליו, אבי,
פצית את פיך אל השם, עשה לי כאשר יצא מפיך,
אחרי אשר עשה לך השם מקמות מאויביך מבני עמון. תראה איזה בת אצילית, כן, אבא שלה,
זה, והיא, כן, אמרת, נדרת נדר, כן,
פצית את פיך, אין מה לעשות.
זה בסדר. עכשיו, חז"ל מתארים שהיה פה מציאות גם מסובכת, שאומרים חז"ל,
שההסתבכות הזו בנדר,
שאומר שם המדרש בראשית רבה,
ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו,
באותה תקופה פנחס חי, הוא היה אב בית דין.
למה יפתח לא הלך ושיתיר לו את הנדר? יש מושג כזה, להתיר נדר, אם לא התכוונת,
הלך לחכם.
אלא פנחס אמר, הוא צריך לי ואני אלך אצלו,
ויפתח אמר, אני ראש קציני ישראל ואני הולך לאצל פנחס,
בין דין לדין עבדה נעריי.
לא ניכנס עכשיו בדיוק פה מה פנחס,
הפשט פנחס לא חי באותה תקופה, זה כבר כמה שנים אחרי זה, אבל יש כאן איזו אמירה שתלמידי החכמים באותו דור, היה שם איזו קנאות כזו, שלא הסכימה ללכת לקראת האנשים כמו יפתח, ויפתח בכלל, כידוע,
היה איזה, מה שנקרא, עוש בקיר.
מה שאבל החשוב זה להבין במדרש הזה, שהמציאות פה מתארת של דור עם בעיות.
אנחנו לא נמצאים פה עכשיו בדור שבית המקדש נבנה בו,
שיש פה איזה ניצחון,
שיש פה ניצחון עם דור בעייתי, עם קשיים וכולי.
ואף על פי כן, גאולת ישראל ממשיכה גם מתוך זה.
ויאמר,
ואת אומר אל אביה,
עשה לי הדבר הזה, הרפה ממני שניים חודשים, והלכה וירדתי להרים, ואבכה על בתוליי, אנוכי ורעותיי.
ויאמר לכי, ואשלח אותה שני חודשים, ותלך היא ורעותיה, ותבק על בתוליה להרים.
וימיקת שניים חודשים, ותשב אל אביה, ויעש לה את נדרו אשר נדר. אגב, יש דעה שבסוף הוא לא הרג... היה היתר לא להרוג אותה, אלא רק ככה ישבה בבתוליה,
והיא הייתה כזאת צדקת, שהיו מגיעים אליה בנות ישראל,
ללמוד איזו מסירות נפש כזו.
ויהי לא ידע איש, ותהי חוק בישראל. זאת אומרת, בת יפתח, אתם מבינים? היא הפכה להיות איזה מודל לאיך שוב אדם מצדיק אליו את הדין ופועל גם בתוך מציאות חלקית, גם שהוא ברמה האישית משלם מחירים גדולים.
מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעה ימים בשנה.
כאן מסתיים הפרק.
אני מסכם מה שראינו בהפטרה של פרשת חוקת.
פרשת חוקת מלמדת אותנו.
יש חוק,
יש מגבלות במציאות,
אפשר להתגבר על כולם, ולהתגבר לאו דווקא הכוונה שיש פה ניצחון מוחלט,
בניצחונות חלקיים, ניצחונות קטנים,
מים ששחקו אבנים, שלאט לאט מקדמים את הגאולה,
כך גם בהפטרה ביפתח הגלעדי, הוא וכל הדור המסובך שלו מקדמים את עם ישראל עם החלקיות,
עם כל המוות מסביב,
אבל מנצחים בסוף את המוות.
גם בת יפתח, שהיא עוד פעם מתה בפועל, לא מתה בפועל, אבל היא ניצחה את המוות בת יפתח. כי היא הצליחה שוב להתחבר לאיזה חוק נצח בעם ישראל,
שלימים, כן,
ותהי חוק בישראל. עכשיו אני שם לב,
פסוק ל"ט אחד לפני הסוף, יש גם שוב את המילה חוק.
כן, עוד פעם זה לא בהפטרה, אבל זה מתחבר טוב.
ותהי חוק לישראל.
יש חוק,
חוק-על, והחוק-על הוא שתמיד,
אפשר לשפר, תמיד אפשר לקדם,
וככה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו.
זה משהו שכדאי מאוד להפנים את זה בחיים האישיים,
וכמובן הלאומיים,
אבל הלאומיים זה כבר אנחנו מכירים את זה, גם בחיים האישיים של הבן אדם.
נתקל במשהו, נדרת נדר, אתה פה, נמצא באיזה פינה, הכרח, תקוע, עניינים.
בסדר, לא אמרנו שכל הבעיות ייפתרו.
נכון, יש פה איזו בעיה פיזית, נפשית, משפחתית,
שכל החיים אתה תמשוך אותה.
אבל אתה כל הזמן מתקדם, אתה
חופר בסלע, ובסוף,
בטווח ארוך,
ייכנסו לארץ ישראל. גם אם לא משה, אז מישהו אחר.
גם אם לא אתה,
אז הילדים שלך ימשיכו את הדבר הזה, ואם לא הילדים, אז עם ישראל.
בסוף נכנסים לארץ ישראל, בסוף עם ישראל יקבל את המלוכה.
בעזרת השם.
