שלום, צהריים טובים. אנחנו, היום ג' תמוז, אז נגיד כמה מילים רגע על הרבי, ואז נחזור ל...
אפילו.
ואז הגענו לפרק כ"ז בספר שמואל,
אבל היום ג' תמוז, 31 שנים להסתלקות של הרבי.
ברוך אתה ה' אלוהינו בכל יום שהכול נהגיד.
אז ברשותכם, ממש כמה דקות
לחזק את ההתקשרות.
אפשר להגיד שהדרך,
הגדולה של הרבי בנויה על שלושה יסודות או
מרכיבים הראשון,
זה טמון במילה השביעי.
הרבי הסכים להיות אדמו"ר בגלל שהוא הבין שהוא השביעי לראשון.
ומה המיוחד בשביעי?
הוא הסביר במאמרים שלו שהמיוחד בשביעי שהוא שביעי. כלומר, לא בגלל שהוא יותר צדיק או גדול מהקודמים,
ודאי שהרבי לא ראה את עצמו גדול מהאדמו"רים שלפניו,
אלא הדור השביעי זה בעצם הדור
שמממש,
מביא לכלל מימוש וביצוע את כל התשתית הגדולה שבנו הדורות שלפניו.
ולכן בעצם אפשר להגיד שתנועה ראשונה אצל הרבי זה הרצון לממש את כל הרעיונות הגדולים שבעצם כלולים במילה אחת,
שזה משיח. כלומר,
מציאות
של עולם אידיאלי שיש בו ריבוי גדול מאוד של דעת
כללית ודעת השם וקדושה שפורצת בכל המקומות ולא מתכנסת
ולא מצטמצמת, אלא עיקר שכינה בתחתונים.
ומזה נגזר יחס למדע, ויחס לחוכמה, ויחס לאומות העולם, וכל הדברים האלו כולם, זה בעצם עניין אחד.
למה הרבי חשב כך? בגלל שהרבי ראה את... בימי חייו, הוא ראה את הרוסיה הצארית נופלת, את האימפריה הקומוניסטית קמה, הוא ראה שתי מלחמות עולם,
הוא ראה את הפיתוחים המדעיים, הוא ראה את האטום.
כלומר, העולם באופן כללי,
עובר דרמות גדולות מאוד, אז היה ברור שאנחנו בעצם, הדור השביעי שאמור לממש את האור הגדול של אורו של משיח, במשיח עצמו במציאות. ולכן הרבי הלך על זה בכל הכוח.
הוא ראה גם את זה נכון, צודק? צודק, הוא גרם לזה שברית המועצות נפלה, הוא ראה גם שברית המועצות נופלת בימי חייו.
אז זה עניין אחד. עניין שני, אני ממש מקצר, יש מקום יותר להאריך,
עניין שני זה שהרבי עלה להיות אדמו"ר
זמן קצר אחרי השואה,
חמש שנים אחרי השואה,
וקיבל החלטה מדהימה בעיניי
שהוא אחראי על כל היהודים בעולם,
ושהוא ירדוף אחרי כל, הרב זקס הגדיר את זה, שכמו שהיטלר,
שהרבי כאילו מגיב להיטלר, כמו שהיטלר
רדף אחרי כל יהודי בשנאה, הרבי החליט לרדוף אחרי כל יהודי באהבה.
זאת מחשבה דרמטית.
יושב צדיק הכי גדול בניו יורק, בסדר? הוא דואג לניו יורק,
ליהודי ארה״ב, משהו כזה. לא.
הוא מחליט לדאוג לכל היהודים בעולם, ובשביל זה הוא מקים תשתית
בלתי רגילה
של אנשים שיגיעו ליהודים האלה, ומשקיע גם מאמץ גדול מאוד כדי להגיע גם אם זה יהודי אחד, גם אם זו קבוצה קטנה.
וזה הדבר השני, כלומר, להגיע לכל יהודי ולדאוג שלא נאבד אף יהודי.
לא נאבד אף יהודי, שכל יהודי יהיה מחובר לנקודה היהודית שבו, לזהות היהודית שבו.
וממילא ימשיך את מסורת הדורות, יש על זה המון המון סיפורים.
אין סוף, לא נוכל לספר את כולם, כמה הרבי דאג והתאמץ ובגלל זה הוא הקים,
חמיב התחיל, והוא הרחיב בזה מאוד, את מפעל השלוחים,
שהוא מאוד מאוד לא אופייני לחב"ד. חב"ד היה תמיד שני טיפוסים, מסקיל ועובד.
מסקיל זה מי שהיה ללמד את מאמרי חב"ד הארוכים,
ואוהב את זה מי שהיה מעריך בתפילה.
ובא הרבי וחידש את מושג השליחים,
כי הוא אומר, המציאות השתנתה.
לא יכול להיות שאתה תישאר בין ארבע קירות ותלמד מאמרי חסינות עמוקים, כשבחוץ אח שלך תובע ולא יודע להגיד קריאת שמע.
לך,
תלמד, תקים, תעשה, תיצור,
תשנה את העולם. תהפוך את העולם היום באיזה מין מחשבה רדיקלית כזאת.
זה אירוע מדהים, זה היסוד השני.
והשלישי,
זה ה...
אני אומר, ביסוד הראשון זה גם הפצת המעיינות,
הפצת פנימיות התורה, לימוד פנימיות התורה במעגלים רחבים וכולי.
ביסוד השני זה קשור לכן, אחד זה התורה,
והשני זה עם ישראל.
והדבר השלישי זה היכולת של הרבי להיות בעת ובעונה אחת,
הדרישה נאמר שלו, מכל אחד ואחד לקחת חלק במסע הזה.
זה לא עסק פרטי שלו, אלא כל אחד
הוא בעצם שליח לממש את הרעיון הגדול הזה,
ולכן הרבי השקיע מצד אחד בעניינים חוזקי עולם ממש,
ומצד שני הוא השקיע המון גם באנשים הפרטיים היחידים,
וכמעט,
תסתכלו באיגרות של הרבי, איגרות קודש,
ותראו שכמעט ללא יוצא מן הכלל, בכל איגרת שהוא פונה למישהו,
הוא תמיד ישים שם איזו דרישה והתעניינות מה אתה עושה
בעניין הסביבה שלך, איך אתה משפיע עליה לטובה,
פלא שאתה לא מספר לי שייסדת איזה שיעור,
שעשית איזה משהו, שלקחת על עצמך איזה תפקיד.
שבת עברנו בילדים, ככה קצת קראנו איגרות, למדנו איגרות קודש של הרבי,
אז ראינו איגרת
של ילדה.
זה היה, למדנו איגרות בשנת תשכ"ח, זה היה שנה החל מלחמת ששת הימים.
או בשנת, כן, אז באמת האיגרות שם עוסקות בנושאים, הרי עולם וחובקי עולם, יש שם איגרות לחיים בר-לב, הרמטכ"ל שהיה, ולשרון, לנשיאים, לראשי הממשלה,
הוא גם עסוק בעניינים של בית כנסת צמח צדק, שבדיוק שוחרר, ואיך... דברים גדולים.
וילדה כותבת את המכתב.
ילדה בבית ספר יסודי,
שהיא לא מבינה איזה רש"י,
בחומש בראשית.
ילדה.
אז הוא עונה לה, איך שמחתי לקבל את המכתב שלך?
תודה רבה.
בטח את משפיעה על בנות כיתתה
ועל אנשי ביתה ללמוד גם כן רש"י.
הופך אותה לשליחה.
ילדה.
ואז הוא אומר לה, לגבי שאלתך,
הכי טוב שתשאלי את המורא שלך, שתענה לך בעל פה, אז הוא גם מגדיל את המורא.
אבל מכיוון שגרמתי כל כך הרבה קורת רוח, ששלחתי את האיגרת, אני את המכתב, אני אענה לך, הוא אענה לה בהרחבה יחסית.
אז אותו בן אדם עסוק מצד אחד המון המון ביחידים של העם ישראל, בפרטים,
ומצד שני עסוק בכלל ודורש מכל אחד מאיתנו, וזה מה שאולי מספיק לא מבינים, זה היה הרעיון
שעמד מאחורי חלוקת הדולרים של הרבי,
שהתחילה אחרי שאשתה נפטרה.
מה הרעיון? בדרך כלל אנשים מגיעים לצדיק ונותנים לו פדיון נפש. קח,
קח את הפדיון נפש וגם את הצרות שלי ותתפלל עליי.
אבל אצל הרבי זה לא היה נראה לו השיטה הזאת. הוא לא בא,
לא באת אליו כדי לשים עליו דברים, אלא באת אליו כדי שהוא ישים עליך דברים.
ולכן ברגע שהוא נותן לך דולר, בעצם הפך אותך למה?
שליח.
אז קדימה, תתחיל עכשיו לרוץ.
תתחיל לפעול.
כן?
המטרה הייתה להפוך את כולנו,
במידה כזו או אחרת, ועדיף במידה הכי הכי עליונה,
לכאלה, ואצל הרבי זה היה מאוד מאוד דחוף ובהול. הוא התייחס לזה כמשימה גם הכי חשובה וגם הכי דחופה בבהולה,
להביא את העולם למצב האידיאלי שלו,
בכל התחומים, אגב, גם כלפי גויים,
שבמצעות בני נוח,
גם כלפי אומות העולם,
להביא את העולם למצב מתוקן,
שבו מלאה הארץ דעה את השם, ופשוט הרבי הוא זיהה ולקח ברצינות את מה שהרמב״ם כותב בהלכות מלכים,
תקופות מלך המשיח. האם הרבי היה משיח או לא?
שמעתי פעם איזו הגדרה יפה
שהרבי קיים בעצמו, ובמקום שאין משיח, השתדל להיות משיח.
זה מין ציור איך זה יכול להיראות.
בסוף, כדי שיהיה משיח, הוא צריך להגיע לארץ ישראל,
וצריך שיהיה זה, וכולי וכולי. אבל איך יכול להיראות השפעה עצומה של אדם אחד מכוח תורה גדולה שהוא מלא בה,
ואכפתיות עמוקה מעם ישראל ומהעולם כולו?
ככה זה יכול להיראות. זה הציור.
זה הציור. היום ג' תרמו 31 שנים לפטירתו.
עוד שאלה מאוד מעניינת, האם הרבי חי או מת? מה אתם אומרים?
אני אומר, חושבים שהוא חי. צריך להגדיר מה זה חי, מה זה מת. דבר חי זה דבר שממשיך לצמוח, לגדול.
דבר מת זה דבר שמתכווץ ומת.
אז אחרי פטירתו של הרבי, לפני 31 שנה,
כל המפעלים שהרבי יזם ועסק לא רק שלא נפסקו,
ולא רק שהם ממשיכים באותו קצב שהוא זה, אלא הם ממשיכים בקצב יתיר מבחיי,
יותר מבחייו, אחרי פטירתו,
המפעלים האלה מתקדמים, בין אם זה הפצת המעיינות,
הספרים שיוצאים, ספרי החסידות שלא מפסיקים להוציא,
בין אם זה מפעל השלוחים שגדל והכפיל ושילש את עצמו,
בין אם זה
האכפתיות וההגעה לכל יהודי, זה רק גדל והולך ומתפתח
עוד ועוד. אז לכן, מכיוון שאצל צדיקים החומר הוא לא בדיוק מהווה מגבלה.
אדרבה, דווקא כשהם מוגבלים בתוך חומר זה קצת כביכול מגביל,
אז כשהם עוברים למצב שאין חומר שמגביל, אז המפעל רק גדל.
בדיוק. אז זה היום הקדוש הזה, ושנזכה ללכת בדרכיו ולגרום לו נחת, אמן ואמן. טוב, רבותיי,
חיים וחיים.
מה?
אז מי שמשיך את דרכו זה המשיח, זה השאלה?
שאלה.
טוב,
אני מזכיר לכם מה עשינו כבר.
למדנו בפעם הקודמת את הפרק עם נבל הכרמלי. לפני כן למדנו את פרקים כ"ה,
לא כ"ה אלא למדנו את פרק כ"ד וכ"ח, כלומר
סיפור של דוד ושאול ואת הפרידה, נכון?
סגרנו את הפינה הזאת,
זו לא פינה, זו פרשייה חשובה ביותר,
וכרגע אנחנו בפרק כ"ז,
שהוא בעצם הרגע הפרידה של דוד משאול, הוא נקרא שני פסוקים מפרק כ"ו,
כן?
שאול מברך את דוד,
והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיניי,
כן, תגדל נפשי בעיני אדוני ויצילני מכל צרה. ויאמר שאול לדוד, ברוך אתה בני דוד,
גם עשו תעשה וגם יכול תוכל.
וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו. זהו. אז עכשיו דוד קיבל את מה שהוא צריך משאול,
גם הסכמה, גם ברכה, זהו.
המשימה הגדולה שדוד נתן על עצמו, שהרבה לא הבינו אותה,
להיות ההמשך של שאול ולא התחליף,
המשימה הזאת
בה נכלל מימוש והצלחה.
מכאן יש לנו רק מה להפסיד.
ולכן מה אומר דוד?
ויאמר דוד אל ליבו, עתה אספר יום אחד ביד שאול, אין לי טוב כי מלט ימלט אל ארץ פלישתים,
ונואש ממני שאול לבקשי נהיות בכל גיבול ישראל ונמלטתי מידו.
למה הפוך?
כי שאול יש לו רוח רעה.
בסדר, אבל... אז אתה לא יודע, מחר הוא יתהפך עליי. מה אני צריך? השגתי מה שאני צריך?
מחר הוא יתהפך עליי,
ומחר דואג לספר לו עוד איזה לשון הרע. לא רוצה לקחת סיכונים.
זה מזכיר שקיבלת מחמור על הדף. במידה מסוימת.
ויעקב דוד ויעבורו בשש מאות איש אשר עמו אל אחיש בן מעוך מלך גת. ויש לדוד עם אחיש בגת ובאנשה ואיש וביתו.
דוד ושתה נאשיו בחינם הישראלית ואביגליה יש נבלה כרמלית.
ויוגד לשאול כי ברך דוד גת ולא יסף עוד לבקשו. הנה זה מועיל. אז אם כך, זה נורא חשוב לדעת מהי התמונה האחרונה
של דוד ושאול,
התמונה האחרונה היא תמונה של פיוס,
של ברכה.
שאול חזר בתשובה על כך שהוא רדף את דוד, בזה שהוא בעצם בירך אותו.
נתן לו ברכה, נתן לו הסכמה.
מצוין, זה מה שדוד רצה להשיג. זהו.
טוב, עכשיו יש פה בעיה. מה הבעיה? הבעיה היא שדוד ערק לאחיש.
ואחיש הוא אחד מחמשת מלכי פלישתים,
סרני פלישתים, יש להם את גת, עקרון, אשקלון, אשדוד ועזה.
ובגדול פלישתים זה אויבים של עם ישראל.
אז עכשיו איך דוד יסתדר בדבר הזה?
"ויאמר דוד אל הכיש, אם לא מצאתי חן בעיניך, יתני לי מקום באחת ערי השדה וישבה שם, אולם אשר בבדך בעיר הממלכה עמך.
ויתן לו הכיש ביום הוא את צקלג" לכן הייתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה. "ויהי מספר הימים
אשר ישב דוד בשדה פלישתים ימים וארבעה חודשים,
ויעל דוד וענשיו ויפשטו על הגשורי והגזרי והעמלקי כי הן יושבות הארץ אשר מעולם בואכה שורה ועד ארץ מצרים.
ויקרא דוד את הארץ
ולא יחיה איש ואישה ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדים
וישר ויבוא אל אחיש.
ויאמר אחיש אל פשטתם היום. אומר דוד על נגב יהודה ועל נגב הרחמי ועל נגב הקני.
ואיש ואישה לא יחיה דוד לאבי גת לאמור.
פן יגידו עלינו לאמור
כה יעשה דוד וכל משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלישתים. ויאמן אחיש בדוד לאמור,
הו אש הו איש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם".
רבותיי, יש פה דרמה גדולה מאוד.
אנחנו חייבים להבין את הדרמה הזאת, כי היא תשמש אותנו היטב במשהו שאנחנו נצטרך להבין אותו בהמשך.
מה דוד מבקש מהאחיש?
דוד יש לו כאן התלבטות, אבל מצד אחד אני לא יכול להיות בתוך גבולות ישראל, כי שאול מחפש אותי. מצד שני, אני לא יכול,
מה, אני אהיה בפלישתים, מה אני עושה פה?
ולכן דוד מחליט,
מה הוא עושה? הוא מחליט
לסייע לביטחון עם ישראל בלי שאף אחד ידע,
בלי שעם ישראל ידעו,
אבל גם בלי שפלישתים ידעו.
ולכן הוא מבקש להיות באחת מהרי הסרטי ציקלק, זה בעצם,
נגיד, דרום הר חברון של היום, באזור הזה, ציקלק, זיף וכו',
והוא משם יוצא לתקוף את גדודי עמלק,
אלו הם שוסי המדבר,
שבאים, חוטפים צאן,
בקר, או מדי פעם גם אנשים מוכרים אותם לעבדים, ועם ישראל מאוד מאוד סובל מהם.
במיוחד, אגב, זה מה שגם דוד עשה מול נבל הכרמלי, הוא העניק לו ביטחון בדיוק מהגדודים הללו.
במיוחד שכמו שראינו, רמת התפקוד של שאול מבחינת הביטחון של עם ישראל היא לא גבוהה,
ולכן פלישתים, למרות שהם חטפו מכה בתחילת ימי שאול,
על ידי הקרב של דוד עם גוליית וכולי, אבל הם ממהרים להתאושש,
והם ממשיכים להציק. אז דוד אומר, אני אדאג,
גם כשאני לא מסוגל להיות בצורה גלויה, אני אמשיך לדאוג לעם ישראל, כי דוד הוא צדיק,
שם שמיים, אז הוא... אבל אוי ואבוי, אם נחזיר שבויים,
אז יראו,
יראו את מי דוד לקח שבויים, אז לכן מה הוא... הוא לא לוקח שבויים. הוא יוצא, תוקף, הורג, חוזר.
מלך אחיש אומר לו, איפה תקפת?
הוא אומר, תשמעו, נגב רחמאלי, נגב יהודה, נגב קני.
אלה אזורים של מי?
של שבט יהודה. מלך אחיש בטוח שמה?
שדוד כל כך שונא את שאול ואת בני עמו, שהוא מחליט לנקום בהם ולהילחם בהם.
ולאמיתו של דבר, הוא לא יודע שדוד בעצמו עושה בעצם פעולה ביטחונית
לטובת עם ישראל ומגן על אזור דרום-מזרח יהודה מפני גדודי עמלק. אז בעצם יש כאן פעילות ביטחונית של דוד, סמויה.
אורד וינגייט כזה, כן?
אורד וינגייט עושה כל מיני
פעולות כאילו של הצבא הבריטי, אבל בעצם דרך זה הוא היה,
מה?
עוזר ליישוב, ומלמד אותם טכניקות של מלחמה, וכן הלאה, זה הדרך, בלי שהבריטים ידעו, עד שהבריטים גילו את זה,
אוי, ואז
הם סילקו אותו מכאן, כן?
זה כל כך מצליח,
התרפוסת הזאת של דוד,
שאח איש,
ואיר בימים ההם, ויקבצו פלישתים את מחנה,
רגע, נקרא את הפסוקים, כן?
ויאמן אח איש בדוד לאמור, רב אש הביש בעמו בישראל ויהיה לי בעבד עולם.
ויהי בימים ההם, ויקבצו פלישתים את מחניהם לצבא להילחם בישראל.
ויאמר אחי של דוד, ידוע תדע כי איתי תצא במחנה, אתה באנשיך.
ויאמר דוד אל אחי, לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדיך.
ויאמר אחי של דוד, לכן שומר לראשי השמחה כל הימים. הופה, עכשיו זה מתחיל להסתבק.
למה?
כי פלישתים מתארגנים במלחמה נוספת
כנגד עם ישראל, כנראה מזהים את החולשה של שאול.
ואז אחי שומר מצוין, תקשיב, דוד, אתה באמת עשית עליי רושם גדול מאוד,
אז אני...
אתה יוצא איתי למלחמה, נכון?
איתי תצא במחנה, אתה באנשיך.
וואו, מה עכשיו דוד יעשה?
ויאמר דוד אל אחיש,
לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדיך. כן, כן, כאילו, זה נראה שהוא מנסה להרוויח זמן.
ואז אומר אחי של דוד, לכן שומר לראשי השמחה כל הימים.
שומר ראש זה מי שאתה סומך עליו, הכי נאמן.
אומר אחי שאתה תהיה שומר ראש שלי,
וכל האנשים שלך יצאו איתי למלחמה.
זה אירוע קצת מסובך.
איך דוד ימלט ממנו? אני ברשותכם מדלג רגע על פרק כ"ח.
בסדר? אנחנו נחזור אליו. זה הפרק ששאול לחישון בבעלת האוב. אני רוצה רגע לגמור את הסוגיה של דוד.
אז אני קורא את פרק כ"ט, את תחילתו.
לא, את כולו בעצם.
ויקבצו פלישתים את כל מחניהם אפקה
בישראל חונים בעין אשר ביזרעאל.
אנחנו נצטרך להבין אל נכון מה פתאום הקרב עם פלישתים מתנהל בכלל באזור הזה. איך הגענו לשם?
נתייחס לזה בהמשך.
ושרני פלישתים עוברים למאות ולאלפים,
ודוד ואנשיו עוברים באחרונה עם אחיש.
טוב, אמרנו, השומר ראש.
ויאמרו שרי פלישתים, מה העברים האלה? ויאמר אחיש של שרי פלישתים, הלו זה דוד, עבד שאול, מלך ישראל, אשר היה איתי זה ימים או זה שנים,
ולא מצאתי בואו מאובא מיום נופלו עד היום הזה? כן, אחי שאומר, כן, זה דוד, ואני סומך עליו.
ויקצפו עניו שרי פלישתים, ויאמרו לו שרי פלישתים, השבט האיש
וישוב אל מקומו אשר יפקעתו שם, ולא ירד עמנו במלחמה,
ולא יהיה לנו לסתם במלחמה, ובמה יתרצה זה לאדוניו ולא בראשי אנשים מהם? מה, זה גיס חמישי, מה אתה מסכים לא לרדת איתנו?
הופ, הנה נפתרה הבעיה של דוד,
הולכת להיפטר.
נכון? הוא עד עכשיו ככה, לא הייתה לו ברירה כדי שלא יזהו אותו.
פתאום באים הסרנים ואומרים, הוא לא מתאים.
מצוין, דוד רק צריך טיפה להמתין,
והבעיה תיפטר מאליה.
"הלא זה דוד אשר יענו לו במחולות לאמור,
ייכה שאול באלפיו ודוד ברביבותיו".
מה אתה שכחת? הוא הרג את גוליית.
טוב, יש פה הפסקה.
אחיש מבין שהוא לא יכול ללכת נגד כל הסרנים שלו.
"ויקרא אחיש אל דוד ויאמר אליו, חי אדוני" מעניין, הוא אומר כאילו, בשם השם.
כי ישר אתה וטוב בעיניי צאתך וברכה איתי במחנה, כי לא מצאתי בך רעה מיום ברכה אל עד היום הזה, אתה היית נאמן ונלחמת ביהודה.
הוא לא ידע את זה, כן?
שזה לא היה.
ובעיני עשירנים לא טוב אתה.
ואתה שוב ולך בשלום ולא תעשה רע בעיני עשר לפלישתים.
מה עכשיו אמור דוד להגיד?
אסור להגיד מתאים לי כדי שלא יתפסו אותו.
להוריד את הראש בהכנעה, ולהגיד, טוב, בסדר,
יפתרה לך הבעיה.
אבל דוד אומר הפוך.
ויאמר דוד אל החיש, כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה,
כי לא אוהב ונלחמתי באויבי אדוני המלך.
עכשיו, איך להסביר את הפסוק הזה? אפשרות אחת להגיד, תקשיב, זה חלק מההונה. אם דוד ישר יקבל את ההצעה,
אז יחשדו בו, אז הוא ממשיך לשחק את המשחק.
מצד שני, זה קצת סיכון,
אם הוא יצליח לשכנע את החיש.
נכון? זו אפשרות אחת.
ואז אחיש אומר, ויאן אחיש ויאמר אל דוד, ידעתי כי טוב אתה בעיניי, כמלאך האלוהים.
אך שרי פלישתים אמרו, לא יעלה עימנו במלחמה.
ועתה אשכם בבוקר ועבדי אדונייך אשר באו איתך, והשכמתם בבוקר ואור לכם ובלכו.
וישכם דוד הוא באנשיו ללכת בבוקר ולשבו אל ארץ פלישתים ומפלישתים עלו יזרען.
אז זה אפשרות אחת.
אני רוצה להציע, אין לי ראיות חד משמעיות לזה,
אבל אני חושב שזה הכיוון שדוד
הוא מאוד הצטער על זה שהוא לא יורד במלחמה.
מדוע?
את עיקר ההישג דוד השיג כבר מקודם,
שהאחיש מינה אותו לשומר ראש.
כלומר, אז הוא לא צריך להילחם בקו החזית.
לדעתי,
דוד תכנן לרדת לשדה המערכה
כדי להציל את שאול.
זאת אומרת, אם אני אהיה שם,
אני אוכל להגן על שאול, אני אוכל למלט אותו.
אני אוכל או לתת לו מודיעין,
או אפילו למלט אותו.
דוד מאוד רוצה לירדת לשדה המערכה כדי להצליח למלט את שאול. כלומר, העובדה ששאול מת,
אנחנו נלמד בהמשך את זה,
העובדה ששאול מת הייתה,
אומנם שמואל הנביא אומר את זה, כן, בתור נבואה, אבל מבחינה צבאית לא הייתה הכרח. כלומר, היה אפשר גם אחרת.
הקרב יכול היה להתנהל אחרת.
אבל בשביל זה היה צריך שם את דוד. מישהו שמכיר את התוכניות, יודע למסור את המודיעין, יודע למלט את שאול,
העובדה שדוד לא יורד לשדה המערכה היא בעצם
הכריעה את הכף
ששאול
כנראה
ייתפס על ידי פלישתים.
זו אפשרות שאני רוצה לענות. כן,
כן.
כי הוא פשוט היה בצד של הפלישתים, מה זה מסתדר? מה,
שכתבים את ההיסטוריה?
שמואל כתב את ספר שמואל, אז הוא מספר מה היה.
טוב,
עכשיו,
אני רוצה רגע לחזור לפרק כ"ח:
ושמואל מת, ויספידו לו כל ישראל ויקברו בהרמה ובעירו, ושאול יסיר אהובות ואת העידונים מהארץ,
ויקבצו פלישתים ויעבורו ויחנו בשוניהם,
ויקבוט שאול את כל ישראל ויחנו בגלבוע.
טוב,
אז קודם כל זה ברור,
ברור לנו שהסיבה
שפלישתים פותחים כרגע במלחמה על שאול, כי שמואל מת,
ושמואל היה מי שבעצם נתן כוח, העמיד את שאול,
אז הם מזהים כאן איזו הזדמנות.
עכשיו,
קצת גיאוגרפיה. איפה הקרב הזה מתנהל?
נכון. בגלבוע.
עכשיו, יש שתי אפשרויות להבין
איך הקרב הזה מתנהל בגלבוע.
איך הגענו לגלבוע? הרי פלישתים נמצאים בשפלת יהודה,
נכון?
שפלת יהודה. זה בדרך כלל הקרבות איתם, זה באזור.
עמק האילת, תל הזקה, זה האזור. זה האזור. שם היה דוד וגוליית, שם היה זה. זה האזור.
להגיע עד הגלבוע, מה זה אומר? זה שתי אפשרויות. אפשרות אחת,
שנדבר עליה בהמשך, אולי,
לא אולי, נדבר עליה בהמשך, זה שהיה כאן איזה בגידה מבפנים,
שאפשרה לפלישתים לעבור,
לחצות את לב הארץ ולהגיע עד הגלבוע.
אפשרות אחת, נדבר עליה בהמשך.
אני כרגע נוטה לאפשרות
שזה סימן חולשה של פלישתים.
כלומר, הם כבר מבינים,
הרי פלישתים נמצאים כאן בשלב הזה אחרי שלושה הפסדים,
שני הפסדים בעצם במלחמה, הפסד אחד
זה במלחמה הראשונה של שאול ויהונתן ופלישתים, הם הפסידו, נכון?
אמנם
שאול ויהונתן לא גמרו את המלאכה בגלל מה ששאול אסר עליהם לאכול, אבל פלישתים נסו.
הפעם השנייה זה דוד וגוליית, שזה רק היה הספתח, ההמשך היה
קרב שבו דוד
היכה שאול באלפיו ודוד בריבותיו, וזה כבר פעמיים בתקופת זמן לא ארוכה,
כן?
שפלישתים מוכים אחריהם, מכה אחרי מכה.
אז כנראה פלישתים מבינים שללכת בדרך הרגילה ולתקוף חזיתית
את ממלכת יהודה וישראל דרך המקום שממנו הם תמיד עלו, כלומר לטפס מאזור עמק האלה את ההרים הגבוהים לכיוון הרמה בירושלים, זה לא הולך להם, הם כבר הפסידו שם פעמיים. ולכן מה הם החליטים לעשות? איגוף מאוד מאוד רחוק, הם עולים על ציר החוף,
עולים על ציר החוף, שכנראה היה תפוס בידיים שלהם,
נכנסים באזור ואדי ערה, נכון, ואדי ערה, והם מגיעים לגיבה ומנסים לתקוף את ממלכת שאול מצפון לדרום,
בסדר?
כלומר, הם מתייאשים,
הם מתייאשים מהדרך הפשוטה,
הנוחה להם לנהל את הקרבות, שזה לעלות מאזור שפלת יהודה לכיוון הרי ירושלים,
והם מותחים קו, איגוף מאוד מאוד ארוך.
מצד אחד יש בזה אולי איזה אלמנט של הפתעה כלשהו, מצד שני,
קווי האספקה מאוד ארוכים.
כל פנים, תנסו עוד פעם לדמיין איפה פלישתים נמצאים?
בשונם.
שונם זה אישה שונמית, זה למטה,
בעמק,
אמפי שונם.
איפה זה בדיוק?
יפה, למטה. איפה שאול נמצא?
למעלה. הגלבוע זה ממש רכס שחוסם את היכולת שלך להגיע,
כאילו הפלישתים בעצם רוצים לכבוש, הם נמצאים נגיד בשונם ובבית שאן, נגיד שזו עיר פלישתית,
הם צריכים לטפס על הגלבוע,
לכבוש שם את
צבא שאול,
ומהגלבוע להתחיל לנוע לכיוון דרום,
לרדת בעצם לעמק דותן, נכון? זה האירוע, לשם הם ירדו.
עמק דותן, אחר כך לטפס,
חתיכת אירוע, לטפס את הר חצור, הר כביר, ומשם להמשיך דרום עד שמגיעים לאזור שומרון ובנימין.
זה חתיכת אירוע, זה ברור לכאורה, נכון? מניתוח של השטח,
ששאול יש לו יתרון,
יתרון צבאי.
נכון? הוא א' מגן ולא תוקף, ב' הוא נמצא למעלה ואין נמצאים למטה.
הכל בסדר.
זו מלחמה יחסית בתנאים יחסית נוחים מהתנאים הקודמים שהיו.
כן?
ויקבצו פלישתים ויבואו ואכנו בשונה ויקבוצ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבוע.
אבל מה הבעיה?
הבעיה היא ששאול מת,
ששמואל מת,
וששאול
לא נמצא בפוזיציה שמאפשרת לו ניהול מלחמה.
גם מלחמה כזאת, שמתחילה בתנאים טובים,
דורשת,
דורשת חוסן, דורשת יציבות, דורשת גבורה, ושאול אין לו את זה, כי הוא מלא ברוח רעה.
ואין לו את דוד לידו
שיתמוך אותו.
עכשיו, יש פה שאלה מאוד מאוד חריפה בפרק הזה,
וזה,
יש פה דמות אחת מאוד מאוד חסרה. מי הדמות שחסרה
בפרק הזה?
לא. דוד, אנחנו יודעים איפה הוא, דוד עם פלישתים.
מי?
יונתן, נכון. ועוד אחד?
יונתן, יונתן לא חסר, יונתן יהיה...
יפה, יונתן יהיה עם שאול. אבנר בנר, איפה אבנר בנר? למה הוא לא נמצא כאן?
זאת שאלה חמורה מאוד, איפה אבנר בנר?
אבנר בנר הוא האחראי, הוא שר הביטחון, איפה הוא נמצא? למה שאול צריך להילחם לבד? אנחנו פה מוצאים פה את שלושת בניו, אנחנו מוצאים את זה.
לא מצאתי איזה הסבר, אבל לפחות בעובדה שאנחנו רואים את אבנר אחר כך
מהווה דמות מאוד דומיננטית ואף אחד לא מאשים אותו שהוא ברח מזדה המערכה,
כנראה,
כנראה, אני מעלה את זה בדרך בצורה אפשרית,
ששאול פחד
שבעצם פלישתים עושים לו הונאה,
והם מראים לו שהם תוקפים אותו מצפון,
הוא יפנה את כל הכוח אל ה... לשם,
ואז הכוח העיקרי של פלישתים יתקוף אותו מאיפה?
מהדרום, מהמקום המרכזי.
ולכן שאול נאלץ לפצל את כוח המגן, הוא ממנה את אבנר
למפקד פיקוד מרכז, אם תרצו,
והוא, יחד עם הצבא שלו, עולה לפיקוד צבא.
צפון, בסדר? זה קריטי, זה חשוב מאוד.
חשוב מאוד, נכון?
אנחנו יודעים, כולנו זוכרים היטב,
מי היה אלוף פיקוד מרכז במלחמת ששת הימים?
עוזי נרקיס, מדהים.
מי היה אלוף פיקוד צפון במלחמת יום כיפור?
חופי, יום כיפור.
ביום כיפור היה חופי.
גדלו היה בששת הימים, יום כיפור. יום כיפור.
מי היה אלוף פיקוד דרום?
אלוף פיקוד דרום ביום כיפור?
גורודיש.
מי היה אלוף פיקוד מרכז?
לא, יונה אפרת.
למה לא זוכרים?
כי לא הייתה מלחמה שם.
אבל אם הייתה פורצת מלחמה ביום כיפור פיקוד מרכז, זו הייתה החסיד הכי מסוכנת.
כי בדרום זה בסיני, עם כל הכבוד, ובצפון די מהר הצליחו להכיל את זה.
פיקוד מרכז זה תוך שנייה.
אז
זה היה פיקוד שהיה ברמת הסיכון הכי גבוהה,
בסוף קרה שם כלום, אז אנחנו פחות זוכרים.
אז לכן
שאול לא ידע, אם יש כאן
תרגיל הונאה,
בעצם פלישתים מושכים כוח לכיוון צפון כדי לפצל את צבא ישראל,
ולכן לפי דעתי הוא בעצם מינה את אבנר על החזית היותר מסוכנת.
בסוף לא קרה בה כלום, אז אנחנו לא שומעים על אבנר, אבל אבנר היה שם.
טוב,
אז עכשיו שאול צריך לנהל את הקרב מול פלישתים בצפון.
כמו שאמרנו, לכאורה זה קרב נוח, אבל גם קרב נוח
צריך לדעת איך לעשות אותו.
ויער שואל את מחבל הפלישתים ואירע וחירד ליבו מאוד,
שזה מסביר את הטרגדיה.
אין באמת סיבה לפחד.
אם היה לידו מישהו יציב כמו דוד, הוא אומר לו, למה אתה מפחד?
מה הבעיה? אם למטה הלכנו למטה, אנחנו אוכלים אותם בלי מלח.
אם בשתי הקרבות הקודמים ניצחנו, עכשיו אנחנו לגמרי נגמור אותם.
אבל אין לידו מישהו.
שאול
קורס בחירה נפשית.
ויאמר, וישאל שאול באדוני ולא ענה הוא אדוני, גם בחלומות, גם בהורים וגם בנביאים.
ויאמר שאול לעבדיו, בקשו לי אשת בעלת אוב,
והלכה אליה ואדרשה בה.
ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת אור ועין דור.
כן?
ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים, וילכו שני אנשים עמו,
ויבואו אל האישה בלילה, ויאמר,
כסומי נא עלי באור ועלי לי את אשר אומר אלייך. ותאמר האישה אליו, הנה אתה ידדת את אשר עשה שאול, אשר הכנית עובס את העידונים מן הארץ,
ולמה אתה מתעקש בנפשי לעמיתני?
וישב אלה שאול באדוני לאמור,
חי אדוני אם יקרך עוון בדבר הזה.
ותאמר האישה את מי אעלה לך, ויאמר את שמואל להעלה. אני רוצה רגע לעצור כאן
וטיפה להתבונן, ברשותכם. למה שאול,
למה שאול כל כך התמסר למצווה הזאת
של הסרת האובות והעידונים מן הארץ?
תגידו, זה איסור, בסדר? יש הרבה איסורי תורה.
זה לא עבודה זרה.
רמב"ם אומר שזה טיפשות, חלק אומרים שזה לעבור על תמים תהיה עם השם על הלך,
אבל זה נראה ששאול ראה בזה איזה מצוות דגל,
נכון? זה כתוב כמה פעמים, נכון? גם בתחילת הפרק
כתוב ושאול הסיר את האובות ואת העידונים מהארץ.
גם שמע מינה שלפני ששאול הגיע זו הייתה תופעה נפוצה.
אז למה זה תופעת דגל כזאת?
בסדר?
ואיך יכול להיות ששאול שהסיר,
הוא בעצמו הולך אל הדבר הזה. התשובה היא כזאת:
מתי
בן אדם צריך ללכת,
אני יוצא מנקודת הנחה כמו דברי הרמב"ן הקדושים,
שהאובות והעידונים היו אנשים שהיו להם יכולות רוחניות כאלה ואחרות,
כנראה הם משכו אותם מהטומאה,
לראות דברים, להבין דברים וכו', וזה קיים עד היום.
יש גם היום גויים כאלה וכו',
שיש להם יכולות כאלה של תקשור וכן על זה הדרך.
התורה אוסרת את זה.
למה?
אז מתי אדם הולך לחבר'ה כאלו?
כשהוא במצוקה,
ושאין לו שום פתרון שהוא פתרון ריאלי,
אז הוא בורח על מחוזות המיסטיקה הטמעה.
כשבאים להקים מלכות,
כל הרעיון בהקמת מלכות זה לקחת אחריות על המציאות.
מספיק ללכת לרועה בקפה ולכל מיני בעלות אור וכל מיני הוקוסים פוקוסים, צריך לקחת אחריות להקים מערכת שתטפל במציאות.
ובמקום ללכת לעובי עידוני, תלך לרופא.
והרופא,
בעקבות המון המון מחקר ומדע וכו', יגיד, יגיד להגיד לך בדבר הזה וזה, תעשה כך וכך.
זה מה שהתורה רוצה.
כלומר, העובי העידוני זה איזה מין דרך לעקוף את המציאות,
כי המציאות כאילו היא לא, אין, אי אפשר, היא לא,
היא לא פתירה, אז אני הולך לזה משהו שעוקף אותה. אבל הדבר הכי נכון, מהו?
זה ליצור מצב שבו לוקחים אחריות ומקימים הערכות. ולכן שאול הוא המלך הראשון.
הוא אומר, מלכות ועובי עידוני לא הולכים ביחד.
מלכות לוקחת אחריות
ופותרת את הבעיות.
אגב,
אגב,
אחת הסיבות
שאסור ללכת לעובי עידוני כאלו,
כי זה ממש נוגד את יסוד התורה של בחירה חופשית.
מה?
נגיד, אדם הולך, אני אגיד לכם איך זה עובד, איך הדינמיקה עובדת.
אדם הולך לאיזה מגיד כזה, מגיד עתידות, מתקשר.
נספר לכם איך זה עובד, כן?
אז דבר ראשון, מתקשר על זה, נספר לו כל מיני דברים עליו, מהעבר.
בגיל ארבע נפלת, יש לך צלקת בגרוע, איך הוא יודע?
בגיל שמונה אתה כמעט נדרסת, בוא'נה, איך הוא יודע? אוטו כחול, וואו, איך הוא יודע?
הוא יודע עליי הכל, נכון? ככה זה עובד.
ואז נוצרת בנפש,
הנפש כאילו,
פתיחות
וקבלת כל מה שהוא אומר כדבר ודאי מוחלט, כי עובדה שהוא צדק. אף אחד לא יודע שיש לי צלגת באגר, אף אחד לא יודע שכמעט נדרסתי בגיל שמונה,
ואף אחד לא יודע שיש לי... נכון? יפה.
הוא אומר לך, ועכשיו יש לך בכיס הימני שטר של 100 שקל ושטר של 20 שקל.
איך הוא יודע?
באמת הם יודעים? סבבה.
עד כאן, בסדר.
כלומר, עד כאן הוא לא אמר שום דבר שאני לא יודע.
איך הוא יודע?
הוא לא אמור לדעת. אבל בכל אופן, הוא לא חידש לי דבר כי אני יודע שיש לי שטר של 100 וזה, ואני יודע שבגיל 8 וכו' וכו'.
אבל עכשיו הוא מתחיל לדבר על העתיד.
בנפש,
אני מייחס לדברים שהוא אומר על העתיד את אותה ודאות מוחלטת
כמו הדברים הקודמים שהוא אמר על העבר.
וזה הטעות.
למה?
כי ליהודי אין עתיד.
אין לך עתיד.
מה יש לנו?
אין מזל הכוונה, אין עתיד. מה יש לנו?
רק הווה.
רק הווה בחינה חופשית. אם היום אני אחליט לתקן את מעשיי ולשנות אותם,
תהיה עליי גזרה אחרת.
אז כשאני הולך למישהו כזה,
אז הוא מצלם רגע את המצב שלי בהווה,
והוא אומר לי,
לפי המצב שלך בהווה, זה מה שיהיה לך מחר,
מוחרתיים וזה. ואני אומר, וואו, נכון, הוא צודק, זהו, אין מה לעשות.
כמו שהוא אמר לי על העבר,
ככה לעתיד. אבל זה לא נכון, הוא כאילו נועל אותך בתוך התבנית, כי אדם יכול לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו ולשנות אותו מן הקצה אל הקצה. ואיך אנחנו יודעים את זה? ישעיהו ל"ח.
בא הנביא ישעיהו לחזקיהו ואמר לו, כה אמר ה' צב לביתך כי מת אתה ולא תחיה.
זה דבר השם מנביא שאומר את זה בצורה חד משמעית.
לכאורה חזקיהו צריך לברך אשר קידשנו וציוונו לשמוע בכל דברי הנביא
וגם לברך שהחיינו ולמות.
למה שהחיינו?
כי הוא מקיים מצווה בזה שהוא מת.
הוא שומע את כל דברי הנביא.
נכון?
נגמר הסיפור. זה לא מגיד עתידות, זה לא איזה אור וזה עידוני.
זה נביא השם, ישעיהו.
מה אומר חזקיהו לישעיהו?
תודה רבה. צא בבקשה החוצה.
צא מכאן.
ויאסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויאבקי בכי גדול. ויאמר אדוני, זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ולבב שלם,
והטוב בעיניך עשיתי ועל חזקיה הוא הכי גדול.
ויאמר אדוני אלישעיהו הולך אל חזקיה ואומר לו: כה אמר אדוני שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני יוסף על שניך 15 שנה הנה
גזירה משתנה.
אם חזקיה אומר טוב אמרת לי יזהו אין ברירה אז
אז כשאדם הולך למגיד עתידות, הוא קודם כל מתחיל איתו מהעבר,
ואז הוא מדבר איתו על ההווה, ואז הוא מדבר איתו על העתיד, ואתה מייחס לעתיד את אותה ודאות שתייחסת לעבר, וזו הטעות.
כי ליהודי אין עתיד, יש לו רק הווה.
אם תשנה היום את מעשיך, כל העתיד שלך משתנה.
אז אסור לך לדבר על מה יהיה הלאה, כי זה הכל תלוי בעכשיו.
הוא נועל אותך. עכשיו, המגיל התהילות נעל אותך בתוך ההווה, ואתה כבר לא יכול לצאת. כן, הוא אמר, הוא כבר צודק, זהו, אי אפשר לשנות.
זה האיסור.
מה? עזרא, מה אתה אומר?
זה הקדוש ברוך הוא, זה לא העסק שלנו.
שאול מסיר את האובות והעידונים לא בגלל שזה האיסור הכי דחוף וכולי,
אבל זה עומד בניגוד גמור ומוחלט לממלכה.
ממלכה לוקחת אחריות, פותרת בעיות.
לא מנסה לעקוף אותם ולהגיד ככה יהיה וככה יהיה.
כאילו האור העדיוני זה משהו סטטי,
זה ככה, אני רואה מה יהיה. אתה רואה מה יהיה? אם זה מה יהיה, מה צריך לעשות?
לשנות. הגמרא אומרת, "איבאי מלכותא עקרטורא".
יש הר.
המלכות רוצה לסלול דרך. אם אתה אדם פרטי, אתה תעשה כזה, המלכות אומרת, אה, יש פה הר,
צריך לעשות דרך, נזיז את ההר.
לא יהיה פה הר, נפתור את הבעיה.
נפתור את הבעיה.
אוהו, שואל לנו רב זאב, איך הוא הולך לבעלת האור?
ולמה הוא הולך לבעלת האור, ומה היה שם, על כך ועל עוד השבוע הבא, חזק וברור.
