שלום וברכה, אנחנו ממשיכים בלימודנו המרתק
והנפלא בספר הקדוש לנבוכי הדור
מאת רבנו אור האורות,
הרב קוק, זכרותו הגן עלינו, אמן,
ולמי שלא יודע, אנחנו בעמוד 140, דיבור המתחיל ולאלה.
על מה מדובר?
הרב, בעמודים הקודמים,
כפי שהוא נוהג בכמה מקומות, דיבר בעד אחדות הדעות,
לא במובן של נאיביות,
אלא בשיתוף של כל כוחות החיים בבניין האישי.
כלומר, לפי הרב, לא ייתכן שתיבנה אישיות שלמה
בלי כל הקומות של האישיות,
החל מהבריאות הגופנית,
דרך תיקון המידות,
הרגש הדתי,
הרגש הלאומי,
ההשכלה העליונה,
ורק מתוך
שכל אלה נמצאים במצב בריאותם,
אז אפשר להגיע
לשיאים אנושיים,
ייתכן שהוא מתכוון גם לנבואה.
מה?
כל השחורות מגיעים, התוכנות כזה. כן, צריך לדעת הכל.
מה הבעיה?
זה נכון.
אז איך אמרו רבותינו, החיים לא פיקניק.
וחז"ל צדקו שאמרו את זה.
טוב,
ואלה הבקשות יחד,
אבל זה ברור שאפשר לעשות מה שנקרא שיתופי פעולה.
אחד מומחה לזה, השני מומחה לזה,
ולאלה הבקשות יחד,
חובה עלינו לאמץ כוחותינו ושאיפותינו להגיע אליהן,
כי רק אז נחוש כי נוכח השם פנינו,
וכי אנו שואפים אל התעודה שמראש היא מוכנת לנו מראש צורים,
מימי נעורי עמנו מעת צאתנו מארץ מצרים.
כלומר, אתה לא יכול לדבר על יהדות שבנויה על שרות אופקים,
או על התמסרות לממד אחד של החיים בלבד.
אנחנו זקוקים לכל מרכיבי החיים.
האומנות, הספורט,
הפוליטיקה הכלכלה ואפילו תורה ומצוות
גם זה קשור
בסדר
על כן הבו אחים נעבוד יחד עבודת עמנו נדע נע כולנו שאנו צריכים להוסיף ולא לגרוע לבנות ולא להרוס
אגב זה דבר מעניין כי הרב כותב בתקופה של התפשטותה של התנועה החילונית בישראל על כל ענפיה
והשאלה שעמדה בפני האורתודוקסיה כאשר
התחילה החילונות להתפשט.
לא,
החילונות כתופעה כוללת. זה אמרתי, יש הרבה מאוד אופנים של חילונות,
אבל אני אומר, מה שקרה בתחילת המאה ה-19,
רוב העם היהודי היה מה שאנחנו מגדירים היום כדתי.
בסוף המאה ה-19,
רוב העם היהודי היה מה שהיום אנחנו מגדירים כחילוני.
כלומר, קרה שינוי באמצע,
בערך בשליש האחרון של המאה ה-19 התהפכה המגמה לטובת החילונות.
ואז נשאלה השאלה,
באורתודוקסיה אצל הרבנים בעיקר,
את מגיבים.
איך להגיב?
מצאנו בזה חמש דעות.
הדעה האחת אומרת,
לא קרה כלום.
הרי תמיד היה אחוז מסוים של עוברי עבירה,
לפעמים האחוז הזה הוא קטן,
ולפעמים האחוז הזה גדול.
אז עכשיו הוא גדול, מה זה משנה?
כן?
לפי התפיסה הזאת, שהיא התפיסה למשל של פרופסור ישעיהו ליבוביץ',
אין משמעות להיסטוריה.
ולכן תופעה היסטורית כמו התפשטותה של החילונות היא חסרת משמעות.
מה זה אומר שאין משמעות להיסטוריה? זה אומר שלהיסטוריה אין משמעות.
איך אפשר להגיד את זה? הוא דיבר עברית ולכן הוא אמר להיסטוריה אין משמעות.
מה הבעיה בזה?
מה השאלה שלך?
ודאי.
אבל אתה לא מנסח את שאלתך. זאת אומרת,
השאלה היא, מה חשוב בעולם?
אז אתה יכול להגיד, מה שחשוב בעולם
זה למשל,
הקדוש ברוך הוא.
בתפיסה הזאת, הקדוש ברוך הוא חשוב, כל השאר לא חשוב.
יש כאלה שיגידו, לא, מה שחשוב זה שיהיה לי עולם הבא.
העולם הבא, זה כבר מעניין, אבל
זה אמנם נוגע לאדם, אבל לא לאדם בהיסטוריה.
יש מישהו שאומר לך, לא, מה שחשוב
זה שהתוכנית ההיסטורית של ההיסטוריה תצליח,
משיחיות למשל.
על זה יאמר ליבוביץ',
אה,
משיחיות זה לא דבר חשוב ביהדות,
אפשר להסתדר בלי זה.
מה שחשוב זה לקיים מצוות.
ככה אומר ליבוביץ', מה שחשוב זה לקיים מצוות,
והדבר היחיד שיכול להיות בעל משמעות בעולם זה מסירות נפש על קיום מצוות.
זה ברור.
לא יודע מה זה, זה גישה אחת.
אז הגישה האחת אומרת, ביחס לחילונות,
בעצם לא קרה כלום.
אדישות.
הגישה השנייה, שהייתה מצויה בראשית התופעה, זה מלחמה.
צריך להילחם בחילונים.
זה אפיקורסים, כופרים.
כן? למשל, כשהאשימו
את ענק, רב נחמן קרוכמל,
שהוא אתאיסט,
תקלו את ארונו וקברו אותו גם מחוץ לבית הקברות.
כן, היו חרמות, היו מסירה לשלטונות וכל מיני דברים כאלה.
זו הדעה השנייה.
הגישה השלישית הייתה להילחם,
אבל לא בדרכים של מלחמה,
אלא בדרכים של ויכוח.
אנחנו נכתוב ספרים,
אנחנו ניתן הרצאות, שבהן אנחנו נראה
כמה שהחילונים טועים.
זו אפשרות, נכון? הם טועים, הם לא בסדר,
איזה שטויות הם אומרים,
תורת האבולוציה, רחמנא ליצלן, וזה, אנחנו נראה שכל זה זה לא נכון.
זו הדעה השלישית.
הדעה הרביעית
היא לא צריך לדבר איתם, לא צריך שום דבר, צריך להתבצר פנימה.
מלחמת הגנה.
אנחנו במצב שבו יש שיטפון של כפירה בעולם,
ולכן אנחנו צריכים לבנות חומות עבות שיבדילו בין אוילה מאטירת,
כלומר עולם התורה,
לבין העולם החיצון,
שהוא לפי שלא מעניין אותנו ומסוכן תישאר בתוך בית המדרש.
זה גישה של הסתגרות,
לא רק במובן הגיאוגרפי אלא גם במובן המנטלי.
אנחנו לא נלמד את מה שלפני כן למדנו, את החוכמות וכו'.
או נשמה בלי גוף או גוף בלי נשמה, איך שאתה רוצה.
זה השניהם.
בעיקר באירופה, כן? אצל הספרדים זה היה,
כן,
נגיד,
אצל הספרדים פיתחו דגם אחר של אישיות,
קוראים לזה נורמליות.
הגישה החמישית? לא.
הגישה החמישית היא הגישה של הרב קוק.
כשהרב קוק רואה
תופעה גדולה,
זה לא שהוא מתנגד למלחמות או הסתגרות וכו',
או הגנה, אבל השאלה האמיתית שהוא שואל זה,
מה הקדוש ברוך הוא רוצה לומר לי דרך זה?
זו השאלה האמיתית.
זה מפק שהרב קוק הוא משום מה מונותאיסט,
כיוון שהוא מונותאיסט,
הוא מאמין שמכל דבר פורץ דבר השם.
גם רבי נחמן ברסלב אמר משהו כזה.
זאת אומרת,
אנחנו רואים כל מיני דברים, אז מה זה בא ללמד אותך?
יש לך מה לקבל?
בסדר?
אז זה גם מה שהרב כאן אומר,
שנדע נא כולנו שאנו צריכים להוסיף ולא לגרוע,
לבנות ולא להרוס.
נחוש נא כל אחד בעצמו וכל מפלגה בכללה,
מהו הנמצא עימה בערך יתרון על שאר עמנו. כלומר, מה יש לך שאין לאחרים?
תן אותו.
כדי שתשפיע מכישרונה על הירודים ממנה במקצוע שלה.
למשל, הדתיים, מה יש להם שאין לחילונים?
תורה ומצוות.
זה הרבה, לא?
יש לדתיים הרבה מה לתת.
תורה, מצוות.
מה יש לחילונים לתת?
האם?
בואו נפרט את זה יותר.
איכות הסביבה. איכות הסביבה. העצמאות הכלכלית.
למשל, אם אתה רוצה לדעת,
עכשיו, אני זוכר, בזמנו הייתי בעיר הקודש ימית, עליה השלום.
טוב, השם גורם לזה.
אפילו דיברו בליחוש אומו, חבל ימית חי.
אל תגיד את זה לתלויים,
אבל הייתי בעיר הקודש ימית, עליה השלום,
בתקופה שבאו לשם כמה אלפי יהודים למנוע את פינויה של העיר.
זה היה אחרי שתושבי העיר המקוריים עזבו,
ואז באו כמה אלפי יהודים למלא את הבתים כדי למנוע את הפינוי.
במשך כמה חודשים, זה היה איזה שלושה חודשים,
שבהם העיר שקקה,
שקקה חיים.
והיה אפשר להסתובב ברחובות העיר. אגב, צריך להבין, אז באו הרבה רבנים,
מילאו את בתי הכנסת, בתי המדרש ואת המתנ"סים, היו שם שיעורי תורה יום ולילה,
כל הזמן,
תפילות כל הזמן וכו' וכו'.
והיו בתוך האוכלוסייה שבה גם קצת חילונים.
היה אפשר להסתובב ברחובות של העיר,
מרחוק יכולת לזהות איזה בית
הוא של חילונים.
איך?
שהייתה גינה מטופחת.
אחרים באו ללמוד תורה.
נקרא לזה אסתטיקה. יש כמה סוגים של איכות הסביבה.
אבל יש גם, למשל, הערך של העצמאות הכלכלית.
או למשל, בזמנו היה
פודקאסט ארוך של למעלה משעה בין ראש ממשלתנו ירום הודו
לבין גדי, מה?
לבין גדי טאוב.
ואז גדי טאוב בסוף הפודקאסט אומר לו בעזרת השם נעשה ונצליח.
ואז ראש הממשלה הוסיף הוא בהרבה מאמצים הרבה השקעה.
כן?
הרי הדתיים המציאו מושג נורא,
שמשתק את החיים, קוראים לזה השתדלות.
שמעתם על המושג הזה?
השתדלות.
הדתיים.
אני לא יודע.
זה האשמה קולקטיבית. כן, נכון.
לא, כי יש הבדל בין השתדלות
לבין השתעדלות.
השתעדלות, הכוונה שאתה לא עושה כלום. פירוש הדבר, אתה עושה מעט מאוד,
ואתה משאיר לקדוש ברוך הוא להשלים.
זה השתדלות. עשיתי השתדלות.
בסדר?
לעומת זה יש אנשים שלא משתדלים, הם עושים, כדי שזה ייעשה, שהסיפור ידפוק בסוף.
אז למשל נשיא ארצות הברית טראמפ עושה השתדלות
להרוס את איראן, השתדלות, כן.
טוב,
אז למה דיברתי על זה? אה, נראה שלכל אחד, הרעיון של עצמאות כלכלית למשל,
זה רעיון אופייני לחילונות, יותר.
מה?
עצמאות כלכלית זה שאתה צריך להרוויח
את הפרנסה שלך.
שמעת על הרעיון הזה?
זה רעיון מעניין, שאומנם יש דתיים שדואגים לפרנסתם,
אבל יש גם איזה מין עמדה כזאת יותר פסיבית, קווייטיסטית ביחס לחיים,
ולכן כל אחד יש לו מה לתרום.
אני קורא כאן בתוך הרב,
נחוש נא,
כל אחד בעצמו וכל מפלגה בכללה,
מהו הנמצא עימה בערך יתרון על שאר עמנו,
כדי שתשפיע מכישרונה על הירודים ממנה במקצוע שלה.
מעניין, קראת כנראה את המשפט הבא,
ועם זה, ולא תשכח גם כן את מידת הענווה לדעת את החסר לה,
למען תשאף להשתלם מהשפעת מפלגה אחרת עליה.
יפה שקראת, כלומר הייתה אינטואיציה של מה יהיה המשפט הבא שלך.
יפה. עכשיו, זה מזכיר לי סיפור מפורסם.
בזמנו שני תלמידים מישיבת מרכז הרב נשלחו לדבר באחד הקיבוצים.
מה קרה בארץ הקיבוץ?
היה שם,
זה הקיבוץ של פעם, כן?
גילו שהנערים בני החמש עשרה, שש עשרה,
אוי ואבוי, מעשנים.
לא גראס,
סיגריות,
כן? מעשנים.
המקבר הזה עבר לוועדת החינוך של הקיבוץ.
ישבו, ופה ושם, ישבו,
למה זה קורה?
הגיעו למסקנה שזה בגלל שלתעירים יש זמן פנוי,
והם לא יודעים מה לעשות עם הזמן הפנוי.
אז עשו סמינר על הזמן הפנוי,
והביאו אנשים מכל מיני מגזרים שיספרו מה הם עושים בזמן הפנוי שלהם.
ביניהם הזמינו בחורי ישיבה.
ואז שני הבחורים הגיעו מישיבת מרכז הרב ואמרו,
לנו אין זמן פנוי,
אנחנו לומדים, מתפללים, הולכים לנוח,
אוכלים,
לומדים, מתפללים, אין לנו זמן.
אז כולם הקשיבו, זה היה מאוד מעניין,
התחילו לשאול שאלות,
ואז יש ילדה בת 12 שאמרה,
אתם לימדתם אותנו הרבה דברים שיש ללמוד מכם,
מה יש לכם ללמוד מאיתנו?
אז הבחורים ענו, תגידו אתם.
ואז הסתררה דממה,
ואמרו שהילדה מפריעה, וזה לא היה לעניין, עברו לנושא אחר.
חזרו לישיבה, זכוכי דעת עם האף למעלה.
הרב צבי יהודה קוק שואל אותם, נו, איך היה בקיבוץ?
סיפרו את כל הסיפור,
עד השלב שבו הם לא ידעו מה לענות כששאלנו אותם מה יש להם ללמד אותנו.
הא-ה-ה.
הרב צבי יהודה זרק אותם מהבית,
אמר, מה, לא היה לכם מה ללמוד מהם?
יש הרבה מה ללמוד מהם.
ואז הוא התחיל, אז רשימה שלמה של דברים.
כן, אהבת הטבע, אהבת הארץ, מסירות נפש,
יש השכלה כללית וכולי וכולי וכולי, הרבה דברים.
זה לא עקרוני מדי, זה פשוט האמת, יש מה ללמוד.
זה גם מה שהרב אומר כאן, בסדר?
לעומת זה, לפעמים בחוגים שקיבלו השפעה היקפית מתורת הרב קוק, אומרים,
הציונות החילונית גמרה את תפקידה, אין מה ללמוד ממנו.
אם זה היה נכון, אז למה היא קיימת?
זה גם שאלה, אותו דבר. על כל דבר אתה יכול לשאול למה הוא קיים, כנראה שהוא ממלא איזשהו תפקיד, יש לו מה ללמד אותך.
זה לא זמן רב,
הנה, הרב כאן מביא דוגמה שמקרבת את הרעיון לקוראים הדתיים שלו.
זה לא זמן רב,
היה בנו מאורע היסטורי של מחלוקת החסידים ומתנגדיהם.
המחלוקת, אגב, זה לא זמן רב באמת, כלומר, כשהרב מדבר,
המחלוקת היא בערך בת 80-90 שנה, בערך, כן?
לא מעבר לזה.
זה זמן קצר.
לכן גם הרב קוק קורא לזה החסידות החדשה בכמה מקומות.
יש חסידות של ימי הביניים, של רבי יהודה החסיד וכולי,
וגם לחב"ד הוא קורא החסידות התבונית החדשה.
החדשה. כן, מה אתה אומר?
רוצה להגיד משהו?
אתה עם הכיפה.
רוצה להגיד משהו? אה, בסדר.
טוב,
המחלוקת אכלה בנו רב.
באמת, זה היו דברים מאוד לא נעימים, מאוד קשים,
אבל כאשר נסתכל, אגב, אני ראיתי את הקונטרסים הראשונים שיצאו נגד החסידות.
כן, הרי
זה לא בבת אחת.
זה התחיל ככה מקונטרסים קטנים,
ושם כותבים מה החסידים עושים.
הם קמים בבוקר
ומתהלכים אנה ואנה
ושמחים וטובי לב.
אתם מבינים?
זו ההאשמה הכבדה.
מה?
כן, אבל היא מדברת לפני זה.
לפני זה, בסדר.
מה?
בבוקר?
אתה צריך להרגיש בלחץ.
זה הגדול. טוב,
המחלוקת אכלה בנו רע,
אבל כאשר נסתכל בדבר נראה שבאמת עם כל המגרעות
שאי אפשר לשום תולדה אנושית שתהיה נקייה מהן,
ומכל שכן אנו במצבנו המפוזר והרטוש,
אבל בכל זאת
אנו מכירים
כי התנגשו כאן שתי נטיות ששתיהן נצרכות להשתלם.
כלומר,
ברוך השם שיש חסידים וברוך השם שיש מתנגדים.
כוח היסוד המעשי שבדת והרחבת לימודיו על כל ענפיו הרבים והעצומים,
וכוח היסוד הרגשי עם כל הרחבתו,
שברור שהדברים האלה יצרו גם ניגודים.
בזמנו רבי שניאור זלמן מילאדי בא לתניא,
כשהתלבט היכן ללמוד, האם ללכת לווילנה
או למזריץ'.
התלבט.
אמר
ללמוד אני כבר יודע,
להתפלל אני לא.
אז הוא הלך למזריץ', למאגיד במזריץ'.
הגיע למאגיד במזריץ',
ישב שם חודש.
עזב.
למה? שם לא יודעים ללמוד.
אחרי כמה זמן חזר למזריץ', והמאגיד אומר לו, אה, הליטבק חזר.
זה הרקע. טוב.
מה שבאמת שניהם ככתובים.
כן, הרי רבי חיימי וולוז'ין בספר נפש החיים
כזכור, ספר נפש החיים מחולק לארבעה חלקים.
נקראים שער ראשון, שני, שלישי ורביעי.
בין השער השלישי לשער הרביעי,
יש חלק נוסף,
שנקרא פרקים.
מה יש בפרקים האלה? זה שמונה פרקים גם, כמו הרמב״ם.
זה קונטרס נגד החסידות.
כשהטענה העיקרית שלו זה שאם זה ימשיך ככה,
לא יהיה להם מורה הוראה.
לא יהיה מי שיורה הוראה בישראל.
כן, זה מה שהרב אומר.
צריך מישהו שידאג לזה שיידעו ללמוד גמרא, שיידעו לפסוק הלכות וכולי.
מה אתה עושה שהחסידים...
אה, בגלל שהם לא לומדים גמרא כמו שצריך, או בקושי לומדים,
העיקר זה לרקוד, וקצת יהיה קצת אלכוהול, וזה, כן, כן, אבל מצד שני,
הטענה של החסידים זה שהמסנגדים הם יבשים.
איפה עבודת השם שלהם, איפה השמחה שלהם, וכולי.
אבל לא יושלמו באדם אחד,
שני הכוחות יחד בכל תוקפם. זה קשה מאוד להיות גם זה וגם זה.
וממילא גם בשיאה אחת לא יושלמו כראוי שניהם יחד.
על כן, כאשר הורגש הצורך ליחידים
לנשא כוח הרגש על ידי הרמת ערך התפילה,
השתפכות הנפש,
הלימודים הפיוטיים המביאים לרוממת הלב,
ולחזק גם כן את הדמיון הטוב כשבא הדבר בהמון,
עורר חשש גדול שמא ירחיב הגבול כל כך בתביעתו,
עד שיעיק ליסוד המעשי.
והיה החשש גם כן נכון, וצורך ההגנה מוכרח.
כן, כלומר, רב כאן מצדיק את המתנגדים.
ומכל מקום, מהתנגשות הכוחות
נוסף גם כן רכוש רוחני באומה.
מאורע זה התולדתי, וחשוב לנו מאוד ללמוד ממנו
מהו כוח דרישת הסבלנות
לתועלת הצלחת האומה בכללה.
אמר לי פעם ליטאי אחד,
מה שכתוב בשולחן ערוך משנכנס הדר
מרבים בשמחה,
צריך לבדוק האם זה דין או היתר.
אז מזה מראה, וכאן אני מביא דוגמה. הנה, רואים שהמתנגדים והחסידים, כל אחד הוסיף קניין חדש לאומה, ולכן מזה אתה יכול ללמוד על כל הדעות כולן,
שכל דעה מוסיפה משהו חדש שחסר בנפש.
עכשיו, האם כאן הרב מדבר על סובלנות?
התשובה היא כן, השאלה היא בזה מובן.
היום, כשמדברים על סובלנות,
יש הנחת יסוד מאחורי הסובלנות,
והיא שאי אפשר לדעת את האמת.
לכן, אתה אל תילחם.
מה מונח מאחורי האמירה הזאת שאי אפשר לדעת את האמת?
לא רק שאין אמת, אבל שאם אפשר היה לדעת את האמת,
אז לא הייתי סובלן.
כלומר, היה מקום לעריצות הדעת שלי.
הדעה שלי היא האמת היחידה,
ולכן אין צורך ואין ערך בכלל לסובלנות.
אם אפשר?
אפשר.
והרב קוק הולך בכיוון אחר לגמרי.
לפי הרב קוק, אני יודע את האמת
וצריך סובלנות.
למה?
משום שכל החלקים של הדעות הם מצטרפים לאיזה פאזל אחד גדול
שעל ידו האמת מתגלה.
שמה?
אתה אומר שבעשרת הדיברות אין סובלנות.
לא יהיה לך אלוהים אחרים.
אני מתכוון, תתכוון לעניין של ה... כן, זו השאלה שלך.
אני רק רוצה לשאול מדוע אתה לא המשכת עוד שתי מילים.
על פניי.
משמע שמאחוריי יש.
בסדר? זה כבר, היסוד של הסובלנות
נמצא בקנאות של עשרת הדיברות.
כפי שהרב מסביר בספר אורות,
במאמר שלו על מלחמת האמונות והדעות,
שאף על פי שהקנאות
היא יסודית מאוד באמונת הייחוד,
יסוד הסובלנות נמצא בתוכה פנימה.
כי אם יש לך הסבר שכולל את הכל, אז אתה צריך לכלול את הכל.
ראיתי? טוב. זה לא מופיע. לא. אם זה היה רק דרוש על שתי מילים בתורה, לא הייתי אומר את זה.
למה זה לא מופיע? אולי למה התורה מסבירה את זה?
כן, למה התורה אומרת, אשר חלק השם אלוהיך לכל העמים,
אשר תחת השמיים,
ועתה לא כן נתן לך השם אלוהיך, הנביא הקים להם מקרבך וכו'.
או למשל, מדוע זה רק דומיננטי בפסוק שמע ישראל,
שאומר השם שהוא אלוהינו ולא אלוהי האומות.
הוא עתיק.
מה?
זה רש"י.
רש"י זה פשוטו של מקרא.
כן?
אתה רוצה פסוק אחר?
כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם אלוהינו.
עולם ועד.
כן? וכולי. ואפשר להביא עוד. מה?
- אני רוצה, אפשר להביא את זה הפוך כשבאים במשרה הארון ואומרים לו משה שיש לי בסוף כאילו כן איזושהי עבלה שני בסוף כאילו אם אני... זאת אומרת יש דינמיקה היסטורית.
הדינמיקה ההיסטורית בנויה ממספר כוחות: אחד, מכוח של קנאות,
מצד שני,
כוח של סובלנות.
עכשיו, יש קנאות של שטות
ויש סובלנות של חולשה.
קנאות של שטות זה לומר לקחתי רעיון אחד ואני משליט אותו על הכל.
וזה הרי שטות, כי הרי יש עוד רעיונות בעולם.
סובלנות של חולשה זה שאתה אומר, צריך, ממילא אף אחד לא יודע, אז צריך לתת לכולם לדבר.
אז הקנאות האמיתית היא בעצמה יסוד הסובלנות.
כך מסביר הרב באורות, במאמר הנקרא למהלך,
לא למהלך, אלא למלחמת האמונות והדעות, כמפורסם.
יש לימוד שם, תחופת המזרח שבה קורה שישה, כן?
אתה צודק, הדתות המונותאיסטיות הן קנאיות,
יש רק אחת.
דת קנאית זה האסלאם.
דת מונותאיסטית יש רק אחת, האסלאם.
איפה אתה מצאת עוד דת מונותאיסטית?
לא, אני שואל פשוט,
חוץ מהאסלאם, האם יש עוד דת מונותאיסטית בעולם?
היהדות היא לא דת, היא אומה.
אז איפה מצאת עוד מונותאיזם?
לא, האסלאם לקח מונולטריה.
מה זה מונולטריה?
אליל אחד.
בסדר?
טוב, בואו נקרא את מה שיש לרב לומר כאן.
זה מאוחר מדי.
אז רמזתי, אבל זהו.
מושג הסבלנות,
בימי הרב קוק לא היו אומרים סובלנות,
אלא היו אומרים סבלנות.
היום המילה סבלנות מתארת משהו אחר.
אז כשהרב אומר סבלנות, הוא מתכוון לסובלנות, בסדר?
מושג הסבלנות על פי רוב הוא על פי רוב משובש.
הרבה חושבים
שאין ראוי להיות חזק כל כך בדעה ובנטייה,
כי אם פונה גם כן מקום לכל דעה וכל נטייה,
תהיה גם כן הפוכה מדעתו ונטייתו.
ולפעמים שואלים אותי אנשים, האם אתה חושב
שרק אתה צודק, וכל מי שלא חושב כמוך טועה?
תשובה,
זה הרי מה שחושב כל מי שיש לו דעה.
אם יש לך דעה, אז אתה חושב שאתה צודק,
ושמי שלא חושב ככה, אתה טועה, נכון?
למה?
מה שאתה אומר זה גם דעה.
אם אתה אומר שיש אמת אחת ויש לה פנים זה רבות,
אז זה סימן שיש לך דעה.
מי שאומר שיש אמת אחת ופנים רבות לה,
חושב שמי שלא חושב ככה טוען.
כן, גם, רק כמו שהאמנתי.
כן, אבל זה לא אומר,
אבל אם אני אגיד חושב כמו שאתה אמרת,
אתה תחשוב שמי שלא חושב כמוך טוען,
שהוא לא חושב כמוך שיש מקום לכל מיני דעות.
אממ, כן, מאיפה אנחנו?
זהו אמנם דבר טוב ואמת,
ואז שציין בייחוד שאימתי תיתן הסבלנות
פרי טוב לאומה?
דווקא כשתבוא הסברת הפנים גם כן לנטיות ההפכיות
מפני ההכרה השלמה, שכשם שיש חלקים טובים
ונטיות מועילות באותם הקרובים לליבי,
כן ישנם גם כן נטיות מועילות בדרכים שבהם מתגדרים אחרים הרחוקים ממחשבותיי.
בדעת הנכון שאין לך דבר שאין לו מקום.
זה משנה באבות.
מה?
שאלה, אבל אני חושב על קורח, איפה המקום שלו? מה זה, שהוא יבול? גם קורח יש לו מקום.
הרי כתוב מוריד שאול ויעל,
שעתידים בלועי קורח לעלות.
כלומר, מה שקורח אמר, הוא לא נטול כל היגיון.
הרי עד כדי כך שחז"ל אומרים, קורח שפיקח היה,
מה ראה לשטות זו? ראה שמואל שיוצא ממנו.
מה עשה שמואל?
עשה בדיוק את מה שקורח רצה לעשות.
הוא לא נתן מקום לכהונה,
אפילו מינה את עצמו כהן גדול,
למרות שהוא הלוי,
והוא לא בנה את המקדש,
והוא לא רצה מלכות,
והוא גם לא העלה את כולם למשפט אליו, אלא היה עושה בית משפט מסתובב.
פירוש הדבר,
שמואל עשה הלכה למעשה, מה שכורח רק חלם עליו.
כן, כורח בעצמו, פשוט לא היה לו מקום שם. זה בדיוק העניין. אין לך דבר שאין לו מקום,
ולכן צריך למצוא את מקומו.
וכשהוא מחוץ למקומו,
אז הוא מזיק.
הוא מקדים את זמנו.
בדיוק, או את מקומו.
כן.
זה הדבר שאין לו מקום, אז מה עם חלקים הלא מועילים שבדבר?
הלא מועיל מתכלה מעצמו.
בוא אני אסביר לך משהו. פעם אחת יהודי אחד שגדל
בגוש הסובייטי,
ואחרי שנים רבות
עזב את סובייטלנד,
עלה לארץ,
ואפילו נהיה דוס.
ואפילו נתן שיעורי תורה.
יום אחד הוא שואל אותי, תגיד, אתה יודע,
למרות שחזרתי בתשובה,
אני מרגיש שאני עדיין נשארתי קומוניסטי.
שאלתי אותו, מה זה השטות הזאת?
הרי הוכח למעלה מכל ספק
שהשיטה הקומוניסטית היא כישלון חרוץ,
היא לא הביאה את העושר לאדם וכו' וכו'.
הוא אמר, נכון, אבל
רק שם מצאתי באופן מזוקק
דאגה לצדק החברתי.
כלומר, זה שאתה תראה לו את הטעות שבקומוניזם זה לא יעזור, כי מה שמניע את ההזדהות שלו עם הקומוניזם זה דווקא הצד החיובי שיש שם.
אבל ברגע
שאתה חושף את זה
ואתה מראה שכדי לממש את הצדק החברתי
זה נמצא בצורה יותר נכונה בתוך בית המדרש ולא מחוץ לו,
ממילא
כבר יש לו עם מה להזדהות בתוך היהדות
וגם הצדדים השליליים נופלים מעצמם, כן? כבר אין להם במה כבר להיאחז.
אה, אתה אומר על הצד הנפסל, מה יהיה מקומו?
יש לו מקום.
המקום שלו זה העין.
אני אסביר.
ביהדות יש עיקרון שהעולם נברא יש מעין.
אז כדי שיהיה היש, צריך שיהיה עין.
אז מקומו של העין הוא הרקע של היש.
היא ביש או בעין?
הכוללות היא מעבר ליש ומעבר לעין.
וזאת הייתה השאלה של אבותינו ששאלו,
היש השם בקרבנו, אם אין?
אומר ספר הזוהר,
שאלתם הייתה שאלה טובה.
ולא עוד, אלא שברגע שהם שאלו אם אין,
התכוונו למקום גבוה יותר.
שואל הזוהר, אם כן, למה נענשו?
כי שאלו בחוצפה.
אבל השאלה הייתה טובה.
בסדר?
משהו כזה.
ואז בא עמלק להשיב את הוודאות, כי במקום שיש ספק,
עמלק בגימטרייה ספק, הוא בא להשיב את הוודאות.
טוב,
יש על זה בגמרא, אני חושב במסכת פסחים,
שמצרים היא 400 פרסה על 400 פרסה,
ומצרים אחד מ-60 בכוש,
ביבשת האפריקאית,
ומצרים,
וכוש אחד מ-60 בעולם,
והעולם אחד משישים בגן,
והגן אחד משישים בעדן,
ועדן אחד משישים בגיהינם.
נמצא כל העולם ככיסוי קדרה לגיהינם.
עד כאן דברי הגמרא.
לפי זה,
יוצא שהגיהינם זה דבר מאוד חשוב,
עליו עומד כל העולם.
צריך למצוא את המקום של הדעה,
צריך לשלוח אותו לגיהינם,
ועל זה כתב שי צ'רקה ספר חמוד הנקרא "לעזאזל עם בבא".
מכיר?
מה שם, מלבד הטיול שם בעולמו של עזאזל,
בסוף מה אומר הבבא לאשתו?
בסוף בסוף?
את יודעת, גם בעזאזל היה נחמד.
האם יש יהודי שהשורש שלו מעבר ליש?
התשובה היא כן, זה הלץ.
הלץ.
לכן הוא, בהגדה גם של פסח לא מופיע, הוא הבן החמישי שלא הגיע.
ושכל ההגדה כולה היא חיפוש אחריו.
נו, אז מה?
זה לא ספצץ.
זה אומר שיש שורה של... לא, זה אומר שיש תפקיד לעבודה זרה.
זה מה שאנחנו אומרים, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.
ועכשיו, קירבנו המקום עם העבודה זרה לעבודתו.
זאת אומרת, אנחנו צריכים את העבודה זרה כרקע לעבודת השם. בלי זה אתה לא יכול לעבוד.
כן, בסדר.
פה משמע שיש אישה מאוד חזקה, באורות לא משמע כך. למה באורות לא משמע כך? לדון על הסובלנות החלשה, הסובלנות ה... הוא נגד הסובלנות החלשה.
אנחנו מדברים על הסובלנות החזקה.
זה באורות שם, בעמוד קל"א.
כן? שם הרב אומר את זה במפורש.
מה אתה רוצה?
אה, טוב.
אם כבר אתה מביא, אז יש איזה מקום.
אתם רואים אותי כאלה ברבים?
כן, ודאי.
רק שנייה.
רק שנייה.
מוס קל עלק.
"יודעת היא"
כן?
מי שאל שם אתה? כן.
"יודעת היא" הכוונה "היא" זה היהדות.
"כי בכל יש ניצוץ אור.
הניצוץ האלוהי הפנימי
זורח בכל אחת מהאמונות השונות.
בתור סדרי חינוך שונים לתרבות האנושית,
לתיקון הרוח והחומר השע והעולם היחיד והציבור שלה,
אלא שהם בהדרגות שונות.
כשם שכוח הצומח אחד הוא, ומתגלה בארז אשר בלבנון,
ובאזוב אשר בקיר,
אלא שבראשון הוא בא בצורה עשירה ומרובה,
ובשני בצורה ענייה ומעוטה.
כן,
אור הניצוץ האלוהי,
בה בגבוהה שבדתות ואמונות באופן עשיר בדרך רוממה,
ובירודה שבהן באופן מטושטש בעוני ושפלות.
בסדר?
ולכן בסוף,
הוא כותב,
לכן תחת לדחות את כל תוכן ההרג המחשבי,
שהניצוצות הקטנים של הטוב מתחילים להתנוצץ ממנו,
ושהם בעצמם מצודדים נפשות
ללכת אל עמקי התהום,
מקום שלטון החושך הממית את הנשמה בעוצם גבורתו,
עלינו להרבות את האור המקורי,
לגלות את הרוחב ואת העומק, את הכלליות והנצחיות
שיש באורן של ישראל, לבאר איך כל ניצוץ טוב המתגלה בעולם אחר,
הרי הוא נובע ממקורו ומתחבר אליו בחיבור טבעי וכו'.
יותר משמע שאנחנו מסתכלים על הדברים על איזושהי במה ושופטים אותם ומבינים את זה? כן, אנחנו נוטים, ודאי, נו, אז מה הבעיה? או יותר משמע שאנחנו שומרים ראש פתוח.
לא, לא, הרב ממש לא פתוח.
הרב הוא אדם דוגמטי,
כן?
רק שהוא אומר,
הדוגמטיות שלי היא שאין דבר שאין לו מקום.
זו אמירה דוגמטית מאוד.
כן, שומעת שגם על זה אפשר לעשות, גם על מישראל וכל דבר. נכון, נכון.
אז זה הרקע, זה מה שנקרא העין שלפני היש,
מה שאתה מדבר עליו,
או מקומו של הלץ,
לץ אותיות צל.
בסדר?
והוא הבן החמישי שלא מגיע באגדה לליל הסדר,
שכל האגדה היא חיפוש אחריו.
בסדר?
לכן לפני שקוראים את ההלל בסוף ליל הסדר פותחים את הדלת ואומרים
ברוך הבא.
למי אומרים את זה?
אליהו הנביא, ומה התפקיד של אליהו הנביא?
והשיב לבבות על בנים ולבנים על אבתם.
כלומר, הוא אומר מצאתי את הבן החמישי ברחוב, זה שלכם?
פה היינו.
אז אם כן,
אין לך דבר שאינו מקום, אבל
אותה הסברה
לא תוכל באופן ההגון למעט את כוח הבירור והאנרגיה
של השאיפה למטרה העיקרית שנדברה לאדם בתור הוספת תיקון ובניין האומה.
על כן צריך גם רק להשכיל שכל ההתנגדות צריכה להיות על גרעין,
על הגירעון וההרס,
אבל לא על הבניין והוספת הכוח.
מערב גם עשה הפגנות למען השבת,
והוא ניסה לכפות הרבה עניינים
דתיים על היישוב בתקופת המנדט,
היו לרב קוק מלחמות.
יש אפילו תדמית חכם שכתב ספר על זה בשם "אורות השנאה",
להראות שהרב קוק גם היה אחד לוחם וזה, אל תחשבו שהוא היה כזה מתוק.
ואז,
פעם אחת אגב, כשהרב צבי יהודה קוק
תקף כמה שרים בממשלה בצורה קשה מאוד,
אז אשתו של אחד השרים אמרה לו, אביך לא היה מדבר כך.
אמר,
כשבן יהודה דיבר דברי נבלה על הדת, הרב קוק מילא את כל הרחובות של יפו במודעות
בן יהודה בלום פיך.
כלומר בעברית של ימינו, סתום ת'פה.
אז הוא אומר, זה שאבא היה נחמד כולם זוכרים?
זה שאבא היה לוחם לא זוכרים.
כן, טוב.
מה שבא לגרוע ומה שבא להרוס
צריך להילחם נגד ההרס, כן, נכון.
אבל גם לדעת שגם להרס יש תפקיד.
הרי בכל תנועה יש גם מעצורים.
אז יש כאלה שבוחרים להיות בצד של המעצור.
ואז
כאשר יתרומם האדם למעלה זאת להבין בכל תנועה כללית,
גם הרחוקה מדרכו,
את הצד המחייב שלה,
כלומר הצד החיובי שלה,
יכיר כי גם התנועות השוללות
והמהרסות
נוסדו גם כן
לתכלית הטבת הבניין והחיוב,
וממילא יכיר את תעודתן ויבין להטוטן לחפץ התיקון בבניין.
כלומר, גם תופעות שהן לכאורה רק הרס,
יש להן גם תפקיד.
אז זה יכול לנחם אנשים כמו, טוב, אני לא אגיד את הרשימה.
למשל,
אבל תמלאו, לפי מספר האותיות שאני משאיר,
פלוני, פלונית וכו'.
למשל,
השלילה הכפרנית, הנה, האתאיזם.
אז האתאיזם זה נגד האמונה, לא?
אומר הרב קוק, לא, האתאיזם דבר חשוב מאוד,
כן?
היא המחלה היותר רעה והיותר מסוכנת בעולם בכלל ובאמינו בפרט.
כאשר נתבונן אל מטרתה הטבעית, מפני מה היא נוסדת בחלק מן המין האנושי,
וממילא גם כן בחלק מן האומה הישראלית,
אז נכיר כי כאשר לכל
הציורים החיוביים, הלא עם האמת שיש בהם,
הנה גם הדמיון עושה את שלא מערבב בהם מושגים מתאים.
אז בעצם הכפירה יש לה תפקיד של אקונומיקה,
בה לנקות
את הסיגים שמתחברים אל האמונה.
דמיונות, קשקושים, אמונות טפלות
שנדבקות בתוך האמונה הטהורה,
ולכן ברוך השם יש גם אפיקורסים.
אפשר, אם אתה מסתכל על הצד הזה,
יכול להיות שהוא גם יסביר לך עכשיו את הצד השני, למה עבודה זרה זה חשוב.
למשל, באיגרת מ"ד לאלכסנדרוב,
שם יש אפולוגטיקה נפלאה של עבודה זרה.
יש סיפור מעניין
בהלכות עבודה זרה, בפרק א', הרמב״ם אומר
שאברהם אבינו היה הראשון שנודע לו על הסיבה הראשונה.
שואל הרעב"ד, מה עם שם ועבר?
כן, אבל בסדר, ונגיד אחרי המבול, נגיד כך,
כן, מה עם שם ועבר?
עונה הרעב"ד,
ושמא לא נזדמן להם לשבור הצלמים.
עכשיו, הדבר הזה הוא תמוה מאוד. זה כאילו בא לומר, ברחוב של שם ועבר לא הייתה חנות של עבודה זרה.
לעומת אברהם, הוא גדל בחנות,
אז לא הייתה לו ברירה אלא לשבור את הצלמים.
כן? ככה זה יצא.
כן? בפוקס.
במקרה הוא ישב שם שבחנות, אז...
אלא אם כן מבינים,
וזה משתמע קצת מאיך שהרב מסביר את הדברים באיגרת מ"ד,
שעבודה זרה עם הצלמים זה היה חשוב מאוד
באותם הימים.
זה היה קודש הקודשים, אפשר לומר, שאפשר לבנות עולם מוסרי כלשהו.
כשאדם יודע שהוא מתיירא מאיזה כוח עליון שעלה ושצריך לתת לו דין וחשבון,
זה בונה משהו בו.
אברהם היה גאון בזה שהוא הבין שהזמן שבו יש תועלת
מרובה בעבודה זרה על פני האמונה הטהורה,
העידן הזה יסתיים.
שהגיע הזמן לשבור את הצלמים.
וזה היה דבר לא פשוט,
כי הוא היה צריך לקחת בחשבון את כל הטיפולים הפסיכיאטריים
שהזדקקו להם עובדי הצלמים האלה, כשהם רואים ששוברים להם את האל.
זה שבירה של עולם הערכים שלהם.
ואברהם בכל זאת אמר, לא, הגיע הזמן.
כן? ברור.
איזה תפקיד היה לזה?
איזה תפקיד היה לעבודה זרה לפני כן?
למשל, זה שאדם יודע שיש כוח עליון מעליו,
שמשקיף עליו, והוא צריך לתת לו דין וחשבון.
הדבר הזה הוא חשוב מאוד, זה בונה את השיעור קומה המוסרי של האדם.
ואברהם היה גאון שהוא הבין שהעידן הזה שבו
יש לעבודה זרה יתרון על פני האמונה בטהרתיו,
העידן הזה הסתיים.
זה לא היה פשוט, הוא היה צריך לקחת בחשבון
גם את הטיפולים הפסיכיאטריים שיצטרכו
אנשים לעבור בעקבות שבירת האלים שלהם.
כן?
שמת לב שיש דז'ה וו.
טוב.
איפה אנחנו?
אתה רוצה להגיד? מישהו ראה בו? כן, בסדר, אוקיי.
אז כאשר נתבונן על המטרתה הטבעית פנימה, היא נוסדה בחלק מן המין הנשיא ובמילא גם כן בחלק מהאומה הישראלית,
אז נכיר כי כאשר לכל הציורים החיוביים, הלא,
עם האמת שיש בהם, הנה גם הדמיון עושה את שלו, מערבב בהם מושגים מתאים.
אפשר לראות את זה אצל הרבה דתיים שיש תערובת של עבודה זרה שם.
וביותר, אז אפשר להגיד שכאן הוא אומר,
שמכיוון שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, יש יתרון לכפירה על פני האמונה,
על פני האמונה האלילית, אפשר גם להגיד הפוך, כמו שעולה מאיגרת
עמדלת לאלכסנדרוף.
לא, לא, תעזוב.
לא, לא. וביותר,
לא, לא, תעזוב. תעזוב. וביותר,
כאשר יעברו דורות רבים ברישיון עבודה עיונית,
אמרתי לך שלא צריך.
מפנימי.
טוב.
וביותר, כאשר יעברו, אגב, יצא לאור השנה,
הנחושות במוסד ביאליק
קובץ איגרותיו של שמואל אלכסנדרוב.
אתם רואים למה הרב עונה, זה דבר מאוד חשוב.
וביותר,
כאשר יעברו דורות רבים ברפיון עבודה עיונית על שדי הדעות,
הלא המושגים היותר נהלים וצחים יתעטפו במחלצותיהם הילדותיות
והתייצבו באופן פראי בלבבות.
על כן,
כן, מי הם המביאים את המין האנושי בכללו ואת אומתנו בפרטה
לגבר חיילים, לזכך את המושגים הרוחניים, לעמידם על טהורתם?
רק אותם בעלי השלילה.
כלומר, זה טוב, השוללים האלה.
כן, שאף על פי שאין בהם קניין עצמי של דעות חיוביות,
אבל זה ההיעדר עצמו,
הלא גרם להם שחסרים בהם גם כן אותם הצללים הדמיוניים שנתקבצו לבעלי החיוב.
כלומר, יש גם עולם שלם של דמיון שהתפתח אצל בעלי הדתות, שהוא חיובי
ושהוא חסר בעולם הכפרני, ולכן יש יובש,
יש יובש של אידיאלים,
יש ניסיונות ילדותיים למלא את עולם הדמיון בשטויות,
ולכן האודיו-ויזואלי כל כך משמעותי היום בעולם הכפרני.
מה,
מתי רואים שיש טועלת על הכפירה?
אה, פשוט מאוד. למשל,
עבודה זרה אומרת לאדם שיש ישות שמעליו,
ושהוא צריך לתת לה דין וחשבון.
כן? זה בונה איזשהו יושר, איזה מין שור קומה.
לבחירה יש גם תפקיד, נכון? לסלק את הציורים הדמיוניים והמטופשים שנדבקו באמונה. אז יש לתפקיד וללתפקיד.
אפשר לומר שהאמונה היא תולדה של איזושהי מטוטלת.
בין אמונה ובין עבודה זרה לבין כפירה,
יש מטוטלת, שבסוף מגיע לרטט אמצעי שהוא האמונה.
בין שתי קצוות של אהבה ויראה.
בסדר?
מה?
עליו השלום, כן.
סו וואט.
סלאם אברהם יוצא לשמור בסדר.
כן.
מה שאתה אומר שמותר לעבוד עבודה זרה
בחוץ לארץ, קודם כל אנחנו מעלימים עין.
וזאת הייתה שיטתם של שם ועבר, שצריך להעלים עין.
אבל אברהם רצה לזכות את העולם במדרגה נוספת,
לכן הוא שבר את הצלמים.
אפשר לומר, לכן הקדוש ברוך הוא אמר לו,
תפסיק לעשות את זה בחוץ לארץ, תעשה את זה בארץ.
כן.
אגב, איפה זה כתוב שאברהם שבר צלמים?
כתוב במדרש
וגם בקוראן.
כן, מה אתה אומר?
נכון.
נכון.
הרב אומר, כאילו, כשהוא היה יודע נתן לך ברוך הוא ל...
לפעמים, כן.
בכל מקרה זה מה שהורקוק אומר.
היה פה תועלת מורה של עשיו, בבצעי החילים.
נו.
ונמצא בו העניין גם של השטילה של צה"ל. נו, אז מה?
אז נתן לזה לקרות.
לא, הוא לא נתן לזה לקרות. צריך לדעת להילחם.
כשאתה לא מצליח,
כנראה שיש לקדוש ברוך הוא גם איזה תוכנית בזה.
זה פשוט.
לא, כי הרב קוק לא אמר שזו תוכנית פעולה המעשית.
זה כמו למשל מה שהרב קוק אומר,
עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי,
היא בחלה נפשנו בכל הפשעים האיומים של מדינה בעת רעה.
בסדר?
מזה יש מישהו בעיתון שכתב שהרב קוק מוכן לדחות
את הגשמתו של החזון הציוני כל זמן שהדבר הזה דורש מאיתנו פעולות נחרצות מדי.
כן?
עד כל זמן שלא מגיעים ללא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
שזה זיוף מוחלט של דברי הרב קוק, מסיבה פשוטה. א', הרב שמע לא אומר שצריך לחכות עד לא יישא גוי אל גוי חרב. ב', הרב אומר במפורש,
ועל זה בעל המאמר מדלג,
שאנחנו צריכים להשתדל בכוחותינו כולם להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא,
אבל האיחור הוא איחור מוכרח.
כלומר, אתה תנסה כמה שיותר בכל כוחך להגשים את התוכניות שלך.
רק אתה לא צריך להתייאש, כשאתה רואה שהקדוש ברוך הוא שם לך מחסומים,
כנראה שיש בו גם תוכנית, בסדר?
כן,
האודיוויזואלי מספק
איזו אשליה של עולם דמיוני.
לכן, הארי פוטר כל כך פופולרי,
בסדר?
כי חסר במלא מלא.
אז יש כל מיני, במקום זה יש גם סלוגנים.
כלומר, היום החברה הכפרנית
חיה יותר על סיסמאות
מאשר על תוכן ממשי,
נכון?
אז למשל, יהיה רק,
למשל, רק לא בך, רק לא בך,
למשל, כן? כל מיני אמירות שעניינן לתת איזושהי משמעות לחיים,
בסדר? טוב,
איפה היינו?
רק אותם בעלי השלילה, שאף על פי שאין בהם כנעצים של דעות חיוביות,
ועל זה העדר עצמו.
הלא גרם להם שחסרים מהם גם כן אותם מצבים הדמיונים שנתקבצו לבעלי החיוב. על כן,
הם מכאיבים את הלבבות של בעלי החיוב בלעגם ומטלותיהם,
וממילא יתעורר החפץ לדעת לעצמו,
ולהשיב גם כן לאחרים בירורי דברים ממושגם הפנימיים. כלומר, זה מה שמעורר,
צריך לעורר אצל בעלי החיוב גם צורך בשיח עמוק יותר,
רחב יותר.
ועל ידי הנטייה הזאת של חפץ גלילת החרפה התבררו הדברים והתנמנו המושגים.
כלומר כמו בין המסנגדים לחסידים אז יש גם פה בין הכופרים למאמינים.
ויפוצו ענני הדמיון מאור האמת וימצאו גם כן בעלי השלילה אחר כך
מושגים חיוביים טהורים שכוח האמת הגדול אחריכם להיכנע לפניהם. זאת היא תמצית הסובלנות או הסבלנות הבאה מהקפה כללית של דעת השם ואמונה שלמה בדעת נפש כי כל פועל השם למענהו.
אז לא יתקצף האדם יותר מדי.
אתה צריך אז לגנוז את כל הפשקווילים, גוואלד, אוי ואבוי, שומו שמיים,
כל הדברים האלה יעברו מן העולם, גם כן,
בראותו שועלים יוצאים מבית קודש הקודשים,
ולא יחרד, באמת מצחוק של רבי עקיבא, ולא יחרד לבבו גם כן מכל המולה של המונה של רומי העולה בשעון,
זה שוב רבי עקיבא שלא מתרגש מכל המונה של רומי,
כי ישכיל ויכיר
להוציא מכל דבר את התועלת הרצויה,
מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר.
זה נאמר על המלאכים שכל אחד נתן איזושהי מתנה למשה,
למרות שבהתחלה הם התנגדו לזה שהוא יקבל את התורה,
ואף מלאך המוות נתן לו דבר.
גם מלאך המוות מסר לו דבר, שנאמר על כן על אמות אהבוך,
אל תקרא על אמות אלא על מוות,
גם היותר מפסיד ומכלה,
גם כן נותן תועלת למי שמשכיל ערכו ותעודתו,
הוא מכשיר את עצמו ואת זולתו להשתמש בדברים היותר נראים כמסוכנים,
להשכיל ולהיטיב להצלחת הפרט והכלל.
שאל אותי תלמיד חכם ידוע,
מדוע אתם תלמידי הרב קוק?
כל פעם שאתם רואים דעה חדשה, אתם מאמצים אותה.
אז עניתי בגלל שאנחנו מונותאיסטים.
זה גם מה שעולה פה מהדברים.
איך?
לא, זה אומר שעבודה זרה יכולה להפוך לעבודה זרה.
טוב, בואו לא ניכנס עכשיו לפסיכואנליזה של דבר.
זה לא כל מה שנאמר בפרק.
כן, אבל שים לב שהרב לא מעלה את הסיגים, אלא תראה בית האור.
עד כאן.
