שלום וברכה, אנחנו ממשיכים בספר דרך השם
מאת רבנו ארמח"ל.
הלוא הוא רבי משה חיים לוצטו.
זכותו יגן עלינו אמן.
ואנחנו בחלק הרביעי,
בפרק השישי,
באות זין.
כן, אנחנו עסוקים בכל סדר היום מאז היציאה מהטומאה של הלילה,
אלא הערה של היום שמתלווה להתעוררות
של האדם,
לפעולה יש גם הערות
שבאות מהקודש.
ואז יש שתי צורות עבודה,
התפילה
וקריאת שמה, קריאת שמה ותפילה.
אך עניין התפילין
הוא יותר גדול מן הציצית הרבה.
כן, הציצית זה כמו סימנים, כן, אדם נסמן כעבד לאלוהיו,
כלומר, למי אתה שייך? הנה, יש לך ציצית, סימן שלשם אתה שייך.
זה מה...
נכון, זה מה שאומר, כן, אך עניין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית, הרבה.
והוא,
כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו.
זאת אומרת,
יש בעלי חיים מפותחים שיש להם קרניים. שמתם לב לזה?
כן? גם בהמות, גם חיות,
שיש להם קרנם.
הקרן, למשל אצל הצבי, זה תפארת גדולה, זה משהו יפה, בזה הוא משוויץ,
בזה הוא נלחם.
הקרניים הם לכאורה גידול, כן? הם תוספת על ההכרח הטבעי. אם אתה נוטל מבעל חיים את קרניו, הוא עדיין חי.
הוא לא מרגיש שחסר לו משהו מהותי.
ולכן הפלא הוא איך יכול להיות שהאדם שהוא עוד יותר נעלה מן הצבי,
אין לו קרניים.
תודה רבה.
מדוע אין קרניים לצבי,
לאדם?
כדי שלא יניחו את מעותיהם על הקרניים שלו.
טוב, התשובה היא שיש לאדם קרניים,
שהם,
מה?
שיהיה מקום לקיפה, לא נראה לי.
על כל פנים,
נו, גמרתם שמה, בפינה שמה? אתם רוצים שאני אפריד ביניכם?
האדם יש לו קרניים,
רק שהן קרניים רוחניות,
שלא צומחות מתוך הטבע,
וזה התפילין.
התפילין זאת ההשלמה של נפש האדם.
לכן גם המלכים נהגו לשים עטרה על ראשם.
או, מה שאתה ציינת, הכיפה.
מה הכיפה מציינת?
קבלת עול מלכות שמיים. כלומר, יש משהו מעליי
ואדם לא נולד עם כיפה על הראש.
זה דבר שהוא מוסיף.
אז מה שאומר כאן הרב, אך עניין התפילין הוא יותר גדול מעציצית הרבה, והוא כי נתן הבורא יתברך לישראל,
שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו,
באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות
יתייחסו תחת האור הגדול הזה, ויתוקנו בו תיקון גדול.
והוא מה שאמר הכתוב, וראו כל עמי הארץ,
כי שם השם נקרא עליך,
ויראו ממך.
ותלה עניין זה במצווה זו, בכל הלכותיה ופרטותיה. לכן יש גם הלכות מרובות בדיני התפילין. זה מדהים לראות כמה הלכות יש,
ושכל אחת מהן היא לעיכובה.
רוב ההלכות בתפילין הן לעיכובה.
ומעניין שהאומה שמתוכה נוצרנו, דהיינו מצרים,
גם היא נהגה בהנחת תפילין.
אבל לא תפילין כמו שלנו,
אנחנו רק יודעים שבמקום שבו אנחנו מניחים תפילין של ראש,
הפרעונים היו מניחים נחש.
כן, ראיתם בטח בכל העתיקות,
מה שהארכיאולוגים מצאו במצרים,
אנחנו רואים דמויות פרעוניות על הזרוע, כן,
יש להם כמין צמידים על הזרוע, אבל על הראש זה הרבה יותר בולט,
ויש להם כמין נחש.
כשהנחש בטבעו הוא עגול.
עגול.
הנחש מציין עגלילות.
לעומת זה,
התפילין הן קובייתיות.
הן עשויות מקווים ישרים.
זה המעבר מן העיגולים אל היושר.
מה אתה רוצה?
אנחנו מרובעים.
מה זה זאת אומרת להיות מרובעים?
יש מעלה ומטה.
זאת אומרת, יש סולם ערכי.
בעוד שהגוליות, העיגוליות היא מציינת טבע.
בטבע יש כמין טבעת,
אין מעלה ומטה באמת.
לכן הגמרא בירושלמי אומרת, אין ריבוע בחיות.
תנסה לעשות ביצי תרנגולת קובייתיות, לא ילך לך,
עם כל הפיצוח הגנטי.
שאתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נאמרו.
אה, מהמציאות,
מהחפירות הארכיאולוגיות אתה רואה את זה.
לא, זה לא רק שלי,
אבל אגב,
דבר מעניין שיש שאלה מה עם תפילין של רש"י ורבנותם.
אז אם תראה את המסכה של תותנך עמון,
אחד הפרעונים,
המסכת מתים, כן, של הפרעה הנקרא תותנך עמון.
זה אחת הפירמידות היחידות שמצאו עם כל האוצרות שהשודדים לא הצליחו לשדוד.
וראו שם אוצרות אדירים של זהב וכל מרגליות וכולי.
ורואים על המסכה שהייתה מונחת על הפנים שלו,
שבמקום של תפילין של ראש יש שם שתי חיות,
נחש ונשר.
שזה בדיוק תואם מה שהקבלה אומרת על תפילין של רש"י ושל רבנותם.
מעניין, בסדר?
אגב,
מעניין שהם היו גם מגלגלים את המומיות שלהם בפסים של פפירוס,
כן, הרבה תחבושות כאלה,
עם כתבי קודש. זאת אומרת, הרעיון לכתוב על פרשיות
ולשים את זה על הגוף,
זה רעיון שלהם גם כן.
ומתוך הקליפה הזאת, מתוך כור הברזל, נולד עם ישראל.
פשנט.
אה, לא, פשנט זה הכתר שלהם.
לא, לא, לא, פשוט נציין שזה הנחש הזה.
אגב, הנביא ירמיהו אומר על מצרים, קולה כנחש ילך.
כן, לא במקרה.
כן, מה אתה אומר?
אה, כי הם הבינו שהנחש מציין מה שהוא מציין בתורה.
זה השכל הטבעי.
וזה מעלת האדם.
הרי בגן עדן יש דיאלוג פנימי באדם בין השכל הטבעי שלו לבין השכל האלוהי שלו, השכל הנבדל.
לא, לא.
כן, זאת אומרת שהמעלה היותר עליונה זה השכל האיבי.
מה?
כן, בוודאי, בוודאי, זה המשכה.
גם כיפה זה חוט.
כיפה זה חוט, תלוי איזה כיפה.
כן, ברור.
הכיפה צריכה להיות מרובעת.
תעשה כיפה מרובעת.
מה?
יש גם באוניברסיטה,
כשאתה מקבל את התואר, יש לך איזה כובע מרובע כזה.
אבל זה אולי בגלל תפיסה מרובעת.
נכון, נכון, נכון. טוב, הלאה.
מה?
שהשיער מה?
השיער מחליף את הקרן. נכון, יש בזה גם משהו.
כן, הלאה.
וראו כל עמי הארץ,
כי שם השם נקרא עליך,
ותלה עניין זה במצווה זו בכל הלכותיה ופרטותיה.
דבר מאוד מעניין.
האם התפילין זה מעשה דתי או מעשה לאומי?
אם אני מסתכל ברמב״ם בהלכות תפילין,
אז הוא כותב שמי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו,
הוא מתמלא ביראת שמיים.
אם זה נכון, זה מעשה דתי.
אם אני מסתכל בתורה,
מה הסיבה של הנחת תפילין לפי התורה?
זכר ליציאת מצרים.
כלומר, זה אות כבוד על זה שהשתחררת מהאומה המצרית.
אז זה מעשה לאומי.
ואולי זה גם בכלל מעשה אוניברסלי.
וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך ויראו ממכה.
זאת אומרת, אותה המצווה יכולה להיתפס בשלושה מישורים שונים.
או דתי, או לאומי, או אוניברסלי, לפי מדרגת ההכרה שלך.
בסדר?
כן.
לפיך.
כן, ואז מה?
נו, אז מה?
אבל מה זה תורת השם? האם תורת השם זה דת?
אני לא נגד, אני רק אומר שיש פה מישורים שונים.
זה כמו שלמשל,
אדם לא שותה יין שגוי מגיש לו.
לא נעים, נכון? הגוי הביא לך, אוי, איזה יופי, באת, וניקח כוס יין.
אתה אומר לו לא.
השאלה היא, למה אתה אומר לו לא?
אם תגיד לו את האמת,
זה כדי שאני לא אתחתן עם הבת שלך.
זה לא יפה,
אז הוא יגיד, בסדר, אז מה אתה עושה אצלי?
תחזור לארצך, תעזוב אותי.
מה אתה אומר? לא אתה משקר, אתה אומר, זה מסיבות דתיות.
הסיבות דתיות אנחנו מכבדים.
כמו שיש אדם שיש לו סכרת,
אז נותנים לו אינסולין ולא נותנים לו עוגיות מתוקות,
אז גם מקבלים את זה שזה דתי.
בסדר?
זה דת זה מה שמשה אמר לפרעה, אנחנו הולכים לזבוח שלושה ימים. כן, בדיוק, משה אמר לפרעה, אנחנו, יש לנו עניין דתי, רוצים לזבוח, וזה, כן.
כן, בדיוק, בדיוק.
לא, הרמב״ם מציין לא חשוד על חוסר לאומיות, נאמר כך.
כן, טוב.
אז זו הנקודה.
עכשיו, מה זה וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך?
אז אומרים, אלו תפילין שבראש, נכון?
יש את השאלה,
איך, מה הקשר בין תפילין שבראש לשם השם?
נכון?
מה?
פשוט מאוד. אם אתם לוקחים מטבע של שקל,
הנה, יש לי במקרה,
הכינו אותי מראש,
כן,
הנה, המטבע הזה הוא מטבע ישראלי של שקל.
עכשיו,
הוא העתק של מטבע מהתקופה הפרסית,
שעליה גם הייתה כתובת, גם פה היא עודקה,
בכתב עברי קדום,
יהוד, יוד, ה', ד',
כן, מדינתא די יהוד, זה היה המחוז
שבו ישבו היהודים בימי שיבת ציון, בימי כורש,
ועל המטבעות האלה, שזה מהמטבעות העתיקים ביותר בעולם, לפני כן לא היו מטבעות,
אז כתובות שלוש אותיות י"ד, ה"ד,
יהוד.
עכשיו, אם אתם תיקחו בכתב עברי קדום, תהפכו את הכתב, הנה, עכשיו אני מחזיק את המטבע הזה,
הפוך,
היו"ד תיראה כמו ש"ן עם שלושה
ראשים,
והה כמו שין עם ארבעה ראשים.
יוצא לפי זה שמה שאנחנו קוראים היום שין
של שלושה ראשים וארבעה ראשים בתפילין,
זה במקור י' ו-ה',
שזה השם יא.
שם השם נקרא עליך.
בסדר?
מה זה?
בוודאי. מה זה היו"ת זה השם יא. מה? מה אתה רוצה?
מה אתה רוצה? הבעיה היא שלא יראו את זה. זה...
טוב, אז...
ניקח את זה.
רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.
נא להכיר,
זה בכתב עברי קדום,
י' ו-ה'.
י' ו-ה' בכתב עברי קדום.
הי' הוא כאן והה' כאן, בסדר? זה בכתב עברי קדום.
עכשיו,
פה-פה-פה-פה, הפכנו.
זה נראה כמו ש' עם ארבע ראשים.
וזה נראה כמו שין עם שלושה ראשים.
בסדר?
מה?
אה?
שם.
לכן,
משה אמר לעשות את שני הציורים האלה, אנחנו מסבירים אותם כשני שינים.
אבל הם הבינו את זה כיוד והה, שם השם נקרא עליך.
אגב,
סתם ככה,
ראשי תיבות, שם השם נקרא. מה ראשי תיבות?
שין.
שם, שין, השם יוד, נקרא נון.
טוב,
זה בעל הטורים אומר.
אז זו שאלה גדולה, איך היו כתובים הלוחות?
אתה אומר מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדים, אם כן זה הכתב אשורי,
זה לא כתב עברי קדום.
מה נעשה שבירושלמי כתוב אחרת?
בירושלמי כתוב שעין שבלוחות בנס היה עומד.
כי איך היו כותבים עין בכתב עברי קדום?
עיגול.
בסדר?
אז זה מחלוקת בבלי ירושלמי.
המהר"ל מפראג לא ראה את הירושלמי הזה,
כי הוא מאוד כועס על מי שאומר שהלוחות היו כתובים בכתב עברי כדור.
הוא אומר, איך אפשר? הרי מ' וס' בנס היו עומדים, אם כן זה הכתב האשורי.
הוא לא ראה את הירושלמי.
לא נעים.
טוב.
אבל מה ההסבר שנתנו במהלך הדורות?
ההסבר שנתנו במהלך הדורות לשינים?
מיליון הסברים קבליים שכולם נכונים, אגב.
יעיינה כבודו גם בעיניה
על ש״ן שבתפילין הלכה למשה מסיני, הרב שם מסביר.
למה זה הלכה למשה מסיני? ד' וי'.
טוב,
אני ממשיך בדברי רמח"ל.
ואומנם
שני איברים ראשיים נמצאים באדם,
ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול,
והם המוח והלב,
המוח בראש,
הלב ביד.
וצבעה הבורא יתברך שיימשך האור הזה אל המוח תחילה
על ידי תפילה של ראש,
ויתוקן בו המוח והנשמה שבו.
מה זה נשמה שבו? הכוונה הארת הנשמה שבו.
ויתוקן גם הוא בו, ועל ידי זה נמצא האדם כולו
בכל בחינותיו,
נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה, ומתקדש קדושה רבה.
כנראה שיש פה,
כן, דילגו פה על איזה מילה.
מה כתוב אצלך?
על ידי תפילה של יד שכנגדו.
אהה, נכון. טוב, גם מצי זה כתוב. ויתפשט אחר כך על הלב, על ידי תפילה של יד שכנגדו.
נכון, אתה צודק. ויתוקן גם הוא בו.
סתם אני דילגתי. ועל ידי זה נמצא האדם כולו בכל בחינותיו, נכלל
תחת המשך, כלומר המשכה.
הקדושה הזאת, ומתעטר בה, ומתקדש קדושה רבה. ואומנם, מה?
לפי זה צריך לכאורה להניח תפילין של ראש תחילה.
נכון.
אבל ההלכה היא בדיוק ההיפך.
אז כנראה שצריך להניח של יד תחילה.
כן.
אז זאת אומרת,
המניח של יד,
מניח של ראש,
ואז השפע נמשך מהראש אל היד.
בסדר?
ככה זה יוצא, מניח ספר.
ואומנם פרטי עניינים שונים נמצאים בתנאי המצווה,
בכל חלקיהם כולם,
עניינים מצטרחים להשלמת התיקון הנרצה בכל הערך ככה לקו,
כפי מחלקות בחינותיו של האדם. הרב קוק כתב על זה ספר שלם,
בשם חפש פאר,
שבו הוא דן גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רעיונית
בכל ענייני תפילין, ובפרט במקום הנחת תפילין של ראש,
שהייתה לו מלחמה גדולה על הדבר הזה,
שלא יורידו יותר מדי קדימה
את התפילה של ראש.
כי הוא אומר שבלי זה לא יוצאים ידי חובת תפילין.
מה?
כן, דבר מזה, אז טוב, הוא היה אז צעיר,
והוא כתב את הספר הזה בעילום שם,
והוא חתם כדי.
כדי, כלומר, כמו שאתה אומר, כדי אמר לה בגמרא, כן? מי שאנונימי זה כדי.
אז הרב קוק חתם כדי,
ראשי תיבות, כהן דעתו יפה.
והספר הזה הגיע לבעל השדה חמד, רבי חיים חזקיה המדיני,
ואז הוא מציין את הספר הזה, הוא אומר,
ספר חבש פאר והוא לכהן שדעתו יפה ונקייה.
כן, הוא אהב את הספר,
כדין, כן, טוב, על זה, לא, הוא כדיו, אונקיה,
מהם עברו, כן, עכשיו, או כדיון,
אפשר לעשות הרבה דברים. עכשיו, בכל מקרה,
על זה היה ויכוח,
יש מי שכתב קונטרס שלם כדי לדחות את דברי הרב,
בקיצור,
היו על זה ויכוחים,
לא כל כך משנה, הספר הזה הוא ספר חשוב,
שהרב קוקי עשה לו גם מהדורה חדשה אחר כך, יותר מאוחרת,
יוסיף כמה דברים וכו'.
והנה,
נצטווינו להתעטר בעיטור זה כל הימים.
כלומר, במיוחד שיש שם המשכה של כוחות עליונים,
וגם זכר לציאת מצרים, וכל הדברים הניתנים בתפילין,
זה חשוב שזה יהיה כל יום.
חוץ מימי הקודש, שהם עצמם אות לישראל,
ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר.
מה שאין כן, שאר הימים,
שאי אפשר להשיג העיטורים, אלא בהשתדלות הזאת.
אגב, לפי זה התפילין הן מצווה שהזמן גרמה.
מחלוקת אם גם לילה הוא זמן תפילין או לא, ההלכה היא שלילה לאו זמן תפילין.
אבל בכל מקרה, בשבת לא מניחים תפילין, יוצא שזו מצווה שהזמן גרמה, ולכן נשים פטורות מהנחת תפילין.
מצאנו על מיכל בת שאול שהייתה מניחה תפילין.
זאת אומרת שהיא הייתה בעלת מעלה מיוחדת,
היא ניחה תפילין.
עולה השאלה בימינו, האם נשים יכולות
להניח תפילין או לא?
כמו כל מדרשת זמן בתפילין.
האם, אז אתה אומר שהיא יכולה.
אז אני שואל אם היא יכולה.
מה אתה אומר?
היא יכולה.
הדבר הזה הוא מחלוקת הפוסקים.
יש פוסקים שאמרו שלא.
שלא כי זה כמו לא ילבש.
כן? שזו התנהגות גברית ולא מתאימה לנשים.
רבי משה פיינשטיין כתב דבר מאוד מעניין בנושא הזה, הוא אומר,
אם היא עושה את זה מתוך יראת שמיים בינה לבין עצמה ולא מפרסמת את זה,
אז אדרבה זה טוב,
אבל אם זה כדי להתריס נגד תורת משה, אז לא.
כי יש התרסה, לא, יש הרבה התרסה.
אתם לא בסדר שאתם לא...
אתה עושה את זה נגד האיסור,
נגד לאסור את זה, אסור נגד...
תראה, אני אגיד לך משהו.
פעם אחת שאל אותי,
לא, יש לי חבר ששאל את הרב מרדכי אליהו,
האם מותר להעלות אישה לתורה?
אז הוא ענה, לא, בגלל הרפורמים.
פעם אחת רפורמי אחד שאל אותי, למה אתם לא מעלים אישה לתורה?
אז אמרתי, בגללכם.
אז הוא אמר, אני חשבתי שאנחנו מעלים אישה לתורה בגללכם.
בסדר, יש אי הבנה בכל...
כן, כמו שזה התרסה, כן, כן, איפה שיש התרסה.
כן, ברור.
כן, אז זהו, אז לפי הקבלה בכלל, מיכל בת שאול הייתה גלגול של זכר וכל מיני דברים כאלה, כן, בסדר. משהו אחר. כן, כן, נכון, נכון. אגב, אומרים שהבנות של רש"י הן ניחו תפילין.
כן,
יכול להיות, אני לא יודע. אני יודע, אומרים על הבנות של רש"י שהן ניחו תפילין,
חיפשתי שעות
בגוגל, לא מצאתי מקום.
מה?
שבניקים.
שבניקים. כן. אבל א', אני לא מצאתי, אז כנראה שזו סתם אגדה אורבנית.
2. אם הם כבר הניחו תפילין, תשאל השאלה, איזה תפילין?
כי הבת של רש"י היא גם האימא של רבנותם.
ואז השאלה האם היא מניחה של אבא שלה או של הבן שלה.
ובכלל, גם האימא של רבנותם היא גם האימא של רשב"ם.
הרשב"ם כותב שמה שכתוב והיו אל שוטפות בין עיניך זה לא תפילין,
אלא זה קושרם על לוח ליבך.
אז יוצא שכל המשפחה כולה מסובכת בענייני תפילין.
אני כבר לא יודע.
מה הרשב"ם מניח?
מה הרשב"ם? הרשב"ם מן הסתם מניח של רש"י.
כן, למרות שהוא אומר שזה לא פשוטו של מקרא, זה לא אומר שהוא לא מניח.
הרשב"ם היה גם אחיו הגדול של רבנו תם, הוא הבכור.
עד רש"י, מה הניחו?
אז נגיד ככה, לפי חפירות ארכיאולוגיות,
נמצאו מתקופת בית שני
גם תפילין של רש"י,
גם תפילין של רבנותם, הרוב של רבנותם אגב,
וגם תפילין צדוקיות עם עשרת הדיברות,
כן? הרי הצדוקים היו מניחים עשרת הדיברות בתור תפילין.
מה?
איך נראו התפילין? אתה יכול לראות אותם בהיכל הספר,
פה בירושלים.
יש שם תפילין שמצאו במדקה כמובן, כן, לא ידעו לעבד דעות גסה, אבל כן,
תפילין דומים מאוד לשלנו.
בקומראן, בקומראן ובעוד כמה מקומות,
לוחמי בר כוכבא מצאו, כן, מה אתה אומר?
יש לו, זה לא הנשמה המחולקת,
אלא מקומות שבהם נראית פעולתה.
הוא אומר, נראית פעולתה במוח ובלב.
כלומר, המוח הוא מוקד המחשבה של האדם,
הלב, מוקד הנפש, הנפשיות, הרגשית של האדם,
ואת שניהם צריך לקדש, מה הבעיה?
עכשיו, לגבי החלק היותר גופני, הדחפים, הטבעיים של האדם,
בשביל זה יש ברית המילה.
טוב.
איך הצדוקים הגיעו לעשר תל אביב? הם קראו בתורה.
איך הם הגיעו לסימן?
הם גלגלו והכניסו לתוך ה... למה הם נגדו למסור?
הם אמרו, זה דבר חשוב, מה התורה?
חבל, בתורה כתוב...
מה כתוב בתורה? ארבע מקומות. זה כתוב, כשרתמות על ידינו. מה לקשור?
את הפרשייה הצלשק. לא, לא כתוב שזה דווקא הפרשייה.
זה פרשנות שלנו, כן? אנחנו הפרושים.
כן?
טוב.
אגב, היו רצו לקבוע עשרת הדיברות בקריאת שמע.
מפני הצידוקים ביטלו.
וזה, אז כל הוויכוח אם לעמוד בעשרת הדיברות או לא לעמוד בזה, הכל קשור לדברים האלה.
אה?
עשרת הדיברות זה ארוך?
יותר מארבעה פרשיות? אני לא בטוח.
כן, כן, כן.
טוב, מה?
רבי אברהם אבולעפיה הנייה תשעילין בלילה. יכול להיות, אני לא יודע. יש לך מקור לזה?
עולם הבא.
בחיי עולם הבא זה כתוב?
לא, זה חסר.
לא שהוא הגיע לך אולי.
אה, הוא אומר רק שהוא תרגל את השם.
יכול להיות, אני לא יודע.
זה בסדר, זה...
הנהגות של רבי אברהם מבולפי, היה קשה לשפוט באופן כללי, כן?
כן, הרשב"א עשה לו צרות,
כידוע, אבל רבי חיים ויטל דווקא כן אהב אותו.
מה אני אעשה?
טוב,
אז איפה היינו?
והנה נצטווינו להתעטר בעיטור זה כל הימים, חוץ מימי הקודש,
שהם עצמם עוטלי ישראל,
ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר,
מה שאין כן שאר הימים שאי אפשר להשיג העיטורים אלא בהשתדלות הזאת.
גם אחר ההשתדלות עצמו,
אין מעלת,
אי אפשר להשיג העיטורים האלה, מה שאומר.
כלומר, יש הארה מיוחדת של התפילין, שאתה לא משיג אותה אם אתה לא מניח תפילין.
בזמניה אתה קודם שלא צריך, כי הארובות פתוחות,
ארובות השמיים נפתחו.
אז אתה לא זקוק לתוספת.
לכן מכאן הקושייה על אלה שמניחים תפילין בברית מילה.
כן?
מה יום העצמאות?
מניחים תפילין ביום העצמאות, כן.
אבל זה כמו כל הימים שבהם אומרים הלל, שגם כן מניחים תפילין.
כמו חנוכה, כמו...
פורים לא אומרים הלל.
לא, הוא שואל, כי הרי אם אני אומר שבימי קודש
מניחים, לא מניחים תפילין כי ערובות השמיים נפתחו,
אז למה ביום העצמאות מניחים תפילין?
בסדר?
מחוץ לה.
הקודש האלה כן, אלוהים, טוב, בסדר. יש מדרגות, איך אומרים? יש מדרגות,
יש גם אומרים,
הנכי נמי.
כן, זה שתי התשובות שלמדתי במרכז הרב לכל שאלה.
אתה יכול לענות
יש מדרגות, אתה יכול לענות הנכי נמי.
טוב,
וגם אחר ההשתדלות עצמו, אין מעלת העיטור המושג בו כמעלת העיטור הנמשך מאליו
בימי הקודש, אלא פחות ממנו הרבה. כלומר, שבת זה יותר גדול מתפילין.
זה מה שאומר.
אמנם הדברים כולם בכל גבוליהם משוערים מן החוכמה העליונה כפי משהו היותר נאות.
שוב הוא רומז, צריך ללמוד קבלה כדי להבין את הפרטים האלה.
והנה,
אחר היות האדם מצוין
בציצית
ומעוטר בתפילין,
נדכנו לו סדרי התפילה לתקן כפי המצטרך,
והכוונה בכלל להעמיד הבריאה כולה, כל העולמות,
במצב ראוי לשיושפע בם השפע העליון,
ולהמשיך השפע מלפניו יתברך עליהם
כפי המצטרך.
אז יש משהו רב עוצמה בתפילין ובהציצית,
וזה מכין את התפילה. יש לרב קוק ספר הנקרא "עולת ראייה",
פירוש על הסידור.
יש שם פרקים רבים על ציצית ועל טלית גדול,
ועל תפילין ועל קריאת שמע וכו'.
שם הרב גם כן לוקח השראה מתורת הקבלה ומסביר את זה בשפה מובנת.
אז זה בבית ראשון, האם הניחו תפילין יום-יום?
אנחנו לא יודעים איך דרשו את הכתוב בימי בית ראשון.
ברור שהניחו תפילין, השאלה היא מתי ומי.
כן? אנחנו רואים מהתלמוד שהייתה חולשה בזה שהושלב בהנחת התפילין.
אבל עצם זה שברור שהתפילין יש להם מקור מצרי, זה מראה על קדמות העניין.
כן, למשל כתוב על שאול, ששאול היה מניח תפילין, כן?
זה עולה מהכתוב, גם כן, שמה שיש לו אצעדה ונזר,
אז יכול להיות שזה דווקא היה למלכים.
יש לנו עדות מעניינת מהתקופה של התלמוד של איזה נוצרי בבבל שכותב שהתפילין הם איזה מין סוג של חפץ שמניחים הרבנים בראשם.
טוב, יכול להיות שכנראה שיניחו כל היום.
אבל יש שאלה ששאלו, נדמה לי, את רבנת רונאי גאון.
האם מותר להניח תפילין בפרהסיה,
או שיש מזה משום יוהרה?
שאלה ששאלו את רבנת רונאי גאון.
ואז הוא עונה,
ברור שאין יוהרה, כי זה פושע מי שלא עושה את זה.
אבל עצם זה ששאלו שאלה כזאת, זה כבר אומר משהו על המצב.
אומרים שהכל השתנה בזכות אסמג, רבי משה מיקוסי,
בספר מצוות גדול,
שהוא ראה שאנשים חלשים בהנחת תפילין,
אז הוא הסתובב בהרבה קהילות כדי לשכנע.
אגב, יש במסכת שבת סיפור על אישה אחת
שהייתה נשואה לתלמיד חכם שמת בחצי ימיו,
והיא הלכה מבית מדרש לבית מדרש והתפילין שלו בידה
ושואלת כי אורך חייך ואורך ימיך,
אז בעלי שכולו למד תורה,
למה קרה לו שהוא מת בגיל צעיר?
והיא הייתה מסתובבת עם התפילין, היא שמה זה התפילין?
היא רצה להראות, הוא היה צדיק, הוא היה מניח תפילין.
זה היה כאלה.
כן.
האם בית ראשון? יש דבר מעניין,
יש כתובת לכיש.
לכיש זה כתוב, זה לא יודע, זה ציור קיר גדול,
שהיה בארמון של סנחריב, מלך אשור.
ושמה יש תיאור של כיבוש העיר לכיש על ידי האשורים.
ושמה רואים דמויות של יהודים, כן? יהודים מתקופת בית ראשון, מאוד מעניין לראות איך הם נראים. יש להם את האף היהודי, הכול.
ו...
זקן.
זקן גם. טוב, זקן היו הרבה, שגם הכנענים היה להם זקן.
אבל יש להם, הם נראים ממש יהודים.
ושמה רואים את כל המלחמה על כל הפרטים של האכזריים וכולי, רואים גם שמביאים שבויים יהודים לפני מלך אשור,
שיושב על כיסא מלכות.
עכשיו, הפקיד האשורי שמביא את השבויים,
יש לו על הראש שתי עטרות,
עם איזה עיגול פה, במקום של הנחת דפילין של ראש,
ויש לו גם שתי רצועות שיורדות לו.
אז שמה נאמר, מה?
כן, זה תחריט.
עכשיו, אפשר להגיד, טוב, זה עיטור אשורי.
אפשר להגיד שזה סימן של הכובש,
שהוא משתמש בכוחות של הנכבש.
אז אולי זה ראייה גם כן,
קדמות התפילין.
כן,
בית ראשון, כשסנחריב כבש את העיר לכיש, וימי חזקיהו הוא מלך יהודה.
כן,
תפילין כל היום, זו מחלוקת בין הארי לבין הגר"א.
הארי אומר שאין לנו כוח להמשיך את פגושת התפילין מחוץ לזמן התפילה, ולכן הארי לא היה מניח תפילין
אחרי התפילה,
ואילו הגר"א סובר שלא צריך לכוון בהנחת תפילין,
ולכן הוא אומר שצריך להניח תפילין כל היום,
גם אם אתה עובד במוסך עם שמנים מתחת לרכב.
מה?
לא צריך, לא, כי האר"י אומר, תפילין זה דורש כוונה מאוד מאוד מרוכזת, שאתה מגיע אליה רק בתפילה,
וקצת לימוד אחרי התפילה.
הגר"א אומר, אין מצווה כזו,
ולכן הוא סבר שצריך להניח תפילין כל היום.
אגב,
אגרא היה מניח תפילין רק של רש"י, ולא של רבנו תם.
כן, שאל אותו רבי חיים מוולוז'ין, למה?
הוא אמר, כי אני סובר שצריך להניח תפילין כל היום.
ואז מה יהיה?
כשאני מניח תפילין של רבנו תם, אני צריך להוריד תפילין של רש"י.
זה לא נהג כמו הספרדים שעושים שניהם ביחד.
אז יוצא שאני מבטל תפילין של רש"י בזמן שאני מניח תפילין של רבנו תם.
נו, אז מה?
אז מה השאלה? על מה אתה מקשה?
אני הבאתי ראיות שהיו תפילין ביומי בית ראשון, זה מה שאני אמרתי.
בסדר?
השאלה היא, האם בזמן המדבר הניחו רק שתי פרשיות,
ואת שתי האחרות רק אחרי שנכנסו לארץ? יש איזה פלפולים שלמים בתורה שלמה של הרב קשר, שמה, יש לו קונטרס שלם על זה.
כן, מה זה?
האם משה רבנו הניח תפילין גם של רש"י וגם של רבנו תם,
או שלא הניח בכלל?
אתה רוצה תשובה?
אני לא יודע מה עשה משה רבנו.
אנחנו לא בקיאים בכל האופן שבו דרשו את הפסוקים בימי קדם.
כל מה שתלמיד ותיג עתיד,
לחדש
הלכה למשה ומתיני. מה זה לחדש?
משמע שזה לא ידעת על זה לפני כן.
שגם מה שהוא מחדש,
אנחנו מייחסים את זה למשה ומתיני.
קשר של תפילין, כן, זה נכון.
מי כתב את זה, שהקדוש ברוך הוא הראה לו קשר של תפילין?
הגמרא אומרת, נכון?
הגמרא נכתבה לפני משה או אחרי משה.
בסדר, אוקיי, הלאה.
מה?
כן.
אה?
לא, השאלה היא מה זה ריבוע.
זה משמע מכמה פוסקים, מהרשב"א למשל,
שזה יכול להיות גם על בן.
לא, אז זה שזה, יש תפילין עגולות, זה, המשנה מתייחסת לזה.
היא מתנגדת לזה. אז מה שם, מי שעשה את זה.
מה? זו הייתה מחלוקת, כנראה בין הצדוקים לפרושים.
אני עושה את זה. טוב.
אה?
אתיופים.
האתיופים, האתיופים לא היו להם תפילים, נכון. נו, אז מה?
אני לא יודע, יש הרבה סיבות למה מסורות לא עוברות.
יש הרבה דעת.
טוב.
בכלל,
יש שאלה גדולה איך השתלשלה ההלכה האתיופית,
איך היא הגיעה לידינו,
מאיפה היא התחילה,
זו שאלה של מחקר.
יש הרבה מאמרים שיכתבו על זה.
חלקם כשרים, חלקם לא.
ואולם,
כלל התפילה,
בואו נמשיך, פסקה י',
ואולם כלל התפילה מתחלק לארבעה חלקים.
הראשון, הקורבנות,
השני, תוכה דזמרה,
השלישי, קריאת שמע וברכותיה,
הרביעי, התפילה ומה שלאחריה.
טוב, אז לגבי הראשון, הקורבנות,
מצאנו בזה הבדל בין הספרדים לאשכנזים.
האשכנזים כשרים,
ולכן אנחנו מניחים שהם אומרים קורבנות בבית.
לעומת זה, הספרדים חשודים שהם לא רוצים לומר קורבנות,
לכן מכריחים אותם לומר אותם בבית הכנסת.
התוצאה היא שגם אלה וגם אלה אומרים קורבנות.
מה?
ולדים לא אומרים?
שום דבר?
לא, אבל אפשר להגיד קורבנות, אבל...
אה, בסדר. לא, הם אומרים קורבנות בסוף.
לא, לא, אני מדבר על מה שלפני, לפני...
כן?
אהה, בסדר, אוקיי.
בית כנסת אשכנזי שאומר קורבנות הכנסת.
הבית כנסת אשכנזי שאומר קורבנות הכנסת. אז הם נהיו, הם יסתפרדו.
כן,
כן.
אבל יש הרבה בתי כנסת אשכנזים שמתחילים לפחות עם רבי ישמעאל אומר.
13 מידות שהתורה נדרשת בהן.
בכל מקרה,
אי אפשר לזלזל באמירת הקורבנות, אלא אם כן יש
מנהג מפורש,
משום שעל פי הקבלה הדבר הזה הוא מאוד משמעותי.
אני מתמודד קודם כל עם הצורך לתקן את העולם. אני מודע אל הרע שבעולם והצורך לעשות משהו לטיהורו של העולם.
וזה הקורבנות.
ברכות השחר.
ברכות השחר, כי זה בשחר. אנחנו מדברים אחרי שהאדם מניח תפילין.
כן, מה?
מה?
אם התפילה היא הקורבנות,
זה מה צריך להגיד?
התפילה היא לא במקום הקורבנות.
התפילה זה הפך הקורבן.
אבל עכשיו שאין לנו קורבנות אז התפילה לקחה על עצמה תפקיד נוסף על תפקידה המקורי
שהוא להיות במקום הקורבנות.
כי בקורבנות אתה מביע את הגעגוע למצב הנורמלי,
המצב שבו התפילה היא במקום קורבנות הוא מצב לא נורמלי.
איזה ומקומן, זה טוב מאוד להגיד פרק איזה ומקומן, ככה אתה יודע הלכות קורבנות,
כן?
לא, זה ביטוי לגעגוע, כן? גם ביטוי לגעגוע.
למשל, נשאלת השאלה.
למשל,
מי אוכל,
למשל,
בכור, מעשר בפסח?
מה? מה פתאום?
שינה ואכילתן, הבכור נאכל הכוהני,
המעשר לכל אדם.
נו, אגב, בלי כמה ימים.
וכמה ימים?
שני ימים ולילה אחד, נכון? מה עם הפסח?
אלא בלילה.
אה, לא אלא.
התחלתי, אם אתה רואה שאתה יודע.
כשייבנה בית המקדש,
נאמרה בינינו אינשאללה,
אתה צריך לדעת מתי לאכול מה.
פסח ראשי תיבות חמץ.
פסח ראשי תיבות חמץ.
פסח זה פה, סמך וחטא, זה לא חמץ.
זה לא, זה מנוי ב... ידעתי שתגיד את זה, בסדר?
זה צליל.
כן, חצות מנויה אבצליק.
אז איפה היינו?
אז ארבעה חלקים, השני בתוקי דה זמרה,
תוקי דה זמרה, זה מה שכתוב,
אני פשוט קורא מה שכתוב.
תוקי דה זמרה,
שבו האדם עולה מעולם העשייה, העכור והחשוך,
עולה לעולם היצירה, ההרמוני והיפה.
כן, למשל, אדם אומר,
וואו, איזה יופי של עולם, איזה יופי של בריאה.
מה החוויה שהוא חווה?
חוויית היצירה, לא העשייה.
זה דה זמרה.
מה?
זה דה זמרה. זה בארמית.
זה דה זמרה של זמרה.
כן, זה, לפי הקבלה, זה זומר.
זה זומר מלשון לחתוך קוצים.
כי בדרך של התפילה יש הרבה קוצים.
צריך לבטל את הקוצים האלה. זמיר עריצים.
איך, מה זה הקוצים האלה שיש?
אז זה קוצים הכרתיים.
מחשבות, עצבות,
התעסקויות, דאגות וכולי, צריך לחתוך את זה. אז זה יהיה פסוקי לזמרה, זה חותך את זה.
זה בגלל השבח, זה בדיוק העניין.
השבח מכניס את האדם למצב של שמחה.
כן, השמחה זומרת.
אה, זומרת, זה גם שם זמרה, ברור, אבל השאלה היא,
מה ההבדל בין זמרה לשירה?
הזמרה היא
פעולה חיצונית, השירה באה מבפנים.
הבוחר בשירי, ומתוך השירי יש מקום לזמרה.
מה זה זמרה?
הרי כתוב על דוד המלך שהוא נענש על שהוא קרא לדברי תורה זמירות.
שנאמר, זמירות היו לי חוקיך.
שעל זה הוא נענש בפרץ עוזה וכו'.
אז מה הבעיה בלהגיד זמרה?
כי זמרה זה הרמוניה חיצונית. זה כמו שאתה מהלך
לך להנעתך עם מגלת סופרמרקט
בתוך הסופרמרקט, ואתה שומע בלאנג, בלאנג, בלאנג, בלאנג, בלאנג, 25% הנחה על מוצרי ניקיון, דלנג, דלנג, דלנג, דלנג, דלנג, דלנג, עולה, כן, כלומר, יש משהו שהוא,
אפשר לומר, אסתטיקה שאיננה חודרת למעמקי הנפש.
לעומת זה, השירה היא פורצת מתוך איותו של האדם,
שירה מלשון שרשרת,
השראה, קיצור, משהו פנימי,
ולכן צריך להתחיל מהפנימי, ועל זה אנחנו אומרים, הבוחר בשירי,
זמרה.
או שירו לו,
זמרו לו.
ברור?
מתחילים מהפנים,
מתוך כך האסתטיקה החיצונית יש לה מקום.
אפשר לזה גם דמיון?
אפשר.
האם זה טוב שיהיה גם ניגון? למה לא?
הרי רבי הלל סייטלין אומר, איפה טוב לומר פסוקי לזמרה בשדה.
למרות שתפילה צריכה להיות בתוך בית.
פסוקי לזמרה בשדה.
אגב, זה היה מנהג הארי ז"ל, שקבלת שבת,
אם לך דודי, הוא היה עושה
בשדה,
מחוץ לצפת,
ואחר כך נכנס למזמור של יום השבת לתוך העיר.
כלומר, היה מתחבר אל ההוויה הקוסמית.
מה, אתה מדבר עם כלים?
אתה יכול לנגן, מה הבעיה?
יש ניגון של אמירת תהילים, לא?
כשאומרים תהילים,
זה הרי פסוקי נזרע זה תהילים.
יש מנגינה.
זה לא.
מה?
אתה צריך להיראות עם החזן, לא?
צריך להספיק יחד עם החזן.
נו, אז בסדר, בסדר, אם אתה באמת רוצה להאריך,
אז תתחיל לפני שהחזן מתחיל.
מה?
העיקר שתגיע לגאל ישראל יחד עם הציבור.
בסדר?
מה?
אל תדאג, בשביל מה לדלג?
אז תגיד בשירה, תתחיל מוקדם יותר, ואז אתה תספיק בשירה.
בסדר?
יש אדם מתפלל לאט,
הוא לא מצליח לעקוב אחרי החזן.
אז מה הוא יעשה?
הוא יתחיל מוקדם יותר כדי להגיע לגאל ישראל עם החזן.
התחיל באותו זמן בעיה שלו.
הוא אומר שלא, הוא... טוב, הלאה.
איפה היינו?
ברור, ברור.
עכשיו, יש קריאת שמע וברכותיה, אז כל אדם עולה לעולם הבריאה.
עולם הבריאה הוא עולם של אחדות,
ולכן שם שמע ישראל אשם בנו השם אחד,
שהוא מאחד את החסדים והגבורות,
את הטבע והמוסר,
יוצר המאורות עם אהבת עולם וכולי וכולי.
לא, ביחס ליצירה ועשייה, התכוונתי, בסדר?
יעויה נגע בספר הקדוש ואני תפילה,
ששם הדברים האלה מוסברים היטב.
ויש אחר כך כמובן העמידה שזה עולם האצילות.
אז בואו נראה איך שהרמח"ל מנסח את זה, כי ה...
כן,
נכון, אז אנחנו נראה, בשביל זה אנחנו קוראים את הספר.
זה היתרון,
שכשהרמח"ל מסביר משהו, אני פטור מלהסביר בעצמי.
בואו נראה.
הקורבנות, הנה הוא אומר ככה,
הקורבנות, הכוונה בהם בכלל
הוא לטהר העולם כולו ולהסיר ממנו כל מה שהוא עיכוב ומניעה אל ביאת השפע העליון בו. כלומר,
קורבנות זה על דרך השלילה, מלחמה נגד הרוע.
פסוקי דזימרה,
הכוונה בהם בכלל לגלות עור פניו יתברך על ידי התהילות שאנו מתהללים בו ומספרים בשפחו,
שזה עניין תלאו הבורא יתברך,
במעשה הזה דהיינו בהילול לפניו,
והוא עניין הבוחר
בשירי זמרה.
שימו לב שהרמח"ל פה בכוונה לא משתמש בטרמינולוגיה קבלית, כי כשהוא כותב את הספר הזה,
כבר נאסר עליו להשתמש במינוחים האלה.
קריאת שמע וברכותיה.
זה האור של הפנים של הקדוש ברוך הוא.
מה?
זה מה שהוא כתב, אני אעשה. כן.
שמה לא שייך תפילה בכלל.
תפילה זה כאשר חסר לך משהו,
אבל אם לא חסר, אז אין מה להתפלא.
מה?
זה לא אדם קדמון.
קריית שמע וברכותיה,
כבר ביארנו עניינם בכלל, יש אצל הרב קוק,
נסתכל בספר של אביבי, קבלת הראייה כערך רביעי,
שם הוא מסביר מה ההבדל בין אצילות לבין אינסוף.
קריית שמע וברכותיה, כבר ביארנו עניינם בכלל,
בפרקים הקודמים,
ומלבד מה שביארנו נכלל בהם עוד עניין אחר, והוא
כי סדרי כונניות הבריאה והשתלשלותה כבר ביארנו בחלק ראשון,
שאולם הנבראים כולם משתלשלים ובאים מדרגה אחר מדרגה, מן הכוחות השורשיים עד הגשמיים.
ואולם גזרה חוכמה עליונה שלהיות הנבראים כולם מקבלים השפע מפניו יברח,
יהיו תחילה מתקשרים זה בזה ממטה למעלה,
התחתונים בעליונים מהם והעליונים בעליונים יותר,
וכן על דרך זה עד הכוחות השורשיים והם יתעלו בו יתברך ויושפע להם שפעו.
ואחר כך יתפשט השפע מלמעלה למטה
בכל מדרגות הבריאה כראוי וישובו ויתייצבו כולם על מדרגותיהם לפעולם
כפי מה שסודר להם.
ואולם הברכות האלה של קריאת שמע סודרו על פי הרזים האלה
ובאותו השבח וההילול מתעלות מדרגות הבריאה מלמטה למעלה
עד יתקשר הקול במדרגה היותר עליונה.
ואז נקשר הקול ונתלה,
בעורו יתברך, ונמשך השפע לכל הברואים,
והוא מה שנעשה בתפילת שמונה עשרה. זאת אומרת,
מקורבנות לפסוקי די זמרה, ומסוקי די זמרה לקריאת שמע, יש עלייה.
מגיעים עד הפסגה, שהיא התפילה, ואז השפע יורד.
כן, זה במצב של היום.
מצב של היום, כן.
אז זה מה שהוא אומר, שהכל מחובר אל האלוהות,
וזה הפעולה נעשית על ידי הברכות של קריאת שמע,
שהן שלוש, כידוע, בבוקר,
הכוונה יוצר המאורות,
אהבת עולם וגאל ישראל.
יש לזה גם משמעות מאוד עמוקה,
כי ביוצר המאורות זה החיבור
אל הסדר העולמי, בין בטבע בין ברוח,
כלומר, בין בכוכבי הלכת
ובין בעולם המלאכים
ובין בהיסטוריה, בעל מלחמות זורי הצילקות,
אבל הכל זה מערכת של חוקתיות,
מין דטרמיניזם רוחני.
אפשר להגיד עיגולים, לעומת זה אהבת עולם או אהבה רבה מסתיים בהבוחר בעמו ישראל באהבה,
זה היסוד המוסרי
של התגלות הקדוש ברוך הוא אל האדם דרך הדיבור,
שזה בא לידי ביטוי בתורה.
בתורה, ואז החיבור של שניהם מאפשר את גילוי ייחוד השם.
אחר כך, מתוך כך, נכנסים אל הזיכרון ההיסטורי,
שזה בא לידי ביטוי בברכת גל ישראל, שמתחילה במילה אמת.
הוא אומר פה שהקורבנות זה כמו שם דרך השלילה.
נכון.
גם בבית המקדש הקורבנות הזאת אומרת, כן, כן.
איפה העבודה החיובית בבית המקדש?
ההודח קיבלו את המקדש, זה ברכת כהנים.
זה לא מספיק לך?
וגם השפע שבא משם.
זהו.
""
