שלום לכולם שלום ללומדים בבית ושלום ללומדים פה במכון אנחנו נמצאים בלימוד משותף
בספר הסוד הישראלי ממשיכים לצעוד ביחד לאורך כל הימים הגדולים האלה
ופוקחים עיניים למאורעות הגדולים ומנסים להתבונן בהם
בעין אלוקית כמה שאפשר תודה רבה תבורך תודה צדיק תודה רבה
הנה אני אברך בשקט אבל תענו
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו שלא יתלוננו אהלן אהלן ככה אז אני רק רוצה מה שנקרא לצאת ידי חובת ראש חודש
אנחנו נמצאים בחודש תמוז
ראש חודש תמוז
שהרבנות הראשית עכשיו כבר החליטה הכריעה שאנחנו צריכים לקבוע אותו כיום עד שיקבעו את זה לדורות
שיקבעו את זה בינתיים כיום שבו צריך להגיד הלל שלם בברכה,
מחר בעזרת השם יש אירוע גדול בכותל המערבי,
נגיד תודה להשם על הניסים.
ראוי להזכיר כאן שמורי חותני הרב אלישע זצל היה מזכיר בכל שנה שאחרי ניסי מלחמת המפרץ הרב חיים דוד הלוי תיקן
לכוון בכל שנה בהלל של ראש חודש שבט על ניסי מלחמת המפרץ.
כי המלחמה התקיימה בעיקר בחודש שבט,
היא הסתיימה בפורים, חודש וחצי כל הסיפור.
אז היום אנחנו כבר, מה שנקרא, בחג הכורים, כידוע,
כמו שפרסמו,
על כל הכורים הגרעיניים.
אז אנחנו מחר-מחר נגיד ככה ליל שלם בברכה,
ונודה להשם על כל חסדיו הגדולים.
זה ככה כפתיח, אז לראש חודש תמוז,
אני בטח הזכרתי את זה כבר בעבר,
אבל אני הולך לעשות עכשיו משהו שלא ייעשה.
יאכלו למלאכם.
מה?
וזה לא ידעתי. ההילולה של יוסף?
איך זה פרח מזיכרוני? טוב,
קיצור, ההילולה של יוסף, רבותיי,
בזכות יוסף הצדיק.
בזכות יוסף הצדיק.
אז תכף, אנחנו ניגע עוד רגע בהשגחה.
לא תכננתי,
לא ידעתי, אבל זה ממש הזדמנות מאוד מאוד מיוחדת לגעת בנקודה הזו גם, מה שנדבר עוד רגע.
לרב קוק,
כמו שהזכרנו כמה פעמים,
יש פתגמים לחודשים נקרא מגד ירחים והפתגם שלו לחודש תמוז
שנת תרפ"ש ע"ב 1912 הוא גם פתגם פחות ידוע כולם מכירים את כשהנשמה מהירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אורנאיים אבל את שאר הפתגמים לא כל כך מכירים
אז אנחנו משתדלים בכל חודש ככה לגעת באיזה נקודה בפתגמים האלה
אז מה שאני הולך לעשות אמרתי שזה לא ייעשה כי אני הולך לקחת את הפתגם של הרב ולהפך אותו
זאת אומרת, הוא מדבר על משהו אחד, אני אדבר על משהו הפוך,
אבל שאפשר ללמוד מזה.
וזה יהיה היציאה ידי חובת העיסוק שלנו בראש חודש תמוז.
איזה מאורע גדול קרה בראש חודש תמוז?
מי זוכר?
יום טוב גדול שהיה צריך להיות.
יום טוב גדול, יום טוב של י"ז בתמוז.
היה אמור להיות יום טוב, י"ז בתמוז, נכון? מה היה אמור לקרות בי"ז בתמוז?
מה?
יפה.
כן, משה רבנו ירד מהר סיני ושעבר תלוחות הברית.
משמע שאם הוא לא היה שובר אותם זה היה אמור להיות יום טוב.
אגב, תשימו לב לדבר מאוד מעניין,
החודש המרכזי
שבו המרגלים הלכו ועשו את המסע שלהם היה חודש תמוז.
יצאו בכ"ט בסיוון,
חזרו בט באב.
כלומר רוב הזמן של המרגלים היה בתמוז.
זה הסיפור של המרגלים.
בכל אופן י"ז בתמוז היה אמור להיות היום טוב הגדול של עם ישראל,
להודות להשם שנתן לנו את התורה,
היינו עושים חגיגות והיינו רוקדים במעגלים ובמקום זה מה קרה?
רקדו במעגלים אבל מעגלים אחרים, מעגלי העגל.
וככה כותב הרב קוק בפתגם לחודש תמוז תרע"ב: "בכל דור עבודת עגל הזהב תסבב שברון לוחות העדות".
שוב,
בכל דור עבודת עגל הזהב תסבב שברון לוחות העדות.
מה הפתגם הזה אומר? מה משמעות הפתגם? מאוד פשוט
שאל תחשוב שעבודת עגל הזהב זה משהו שהיה בעבר,
אלא בכל דור ודור, אגב זה קשור ליוסף הצדיק,
יוסף הצדיק
מידתו היא מידת היסוד, מידת היסוד זה הברית.
מה זה אומר מידת הברית?
זה אומר להיות נאמן
למשהו בצורה כזו שגם אם יש לך פיתוי מאוד גדול,
אתה לא נופל, אתה אוחז בקשר ואתה לא מרפה למרות הניסיון הגדול.
ויוסף הצדיק בעצם הוא הדוגמה לכך שגם כשהיה רגע של משבר הוא לא איבד את הברית
ושמר עליה, שמר על הקשר עם בית אבא, שמר על הקשר עם הקדוש ברוך הוא.
אז
מה ההפך של זה?
שבכל דור ודור עבודת עגל הזהב, מהו עגל הזהב?
כמטאפורה, הזהב הוא מתכת
שמבטאת עושר,
מבטאת רווחה,
מבטאת עונג.
כל הצדדים האלה של העונג זה הזהב.
והזהב ועגל הזהב הוא ביטוי לפולחן של האדם לעונג הרגעי.
כל סוגי העונג הרגעי זה עגל הזהב. כלומר,
עם ישראל צריך להמתין לבואו של משה רבנו להביא את התורה לא מצליחים להמתין ועובדים את עגל הזהב
אומר הרב בכל דור
עבודת עגל הזהב תסבב שברון לוחות העדות במילים אחרות לוחות העדות מה הם מבטאים?
את עולם הערכים את העולם האצילי
את עולם הברית
אז בכל דור כאשר פונים לכיוון של עגל הזהב נשברים לוחות העדות
ללוחות העדות הכוונה זה הצד
של הברית שלנו.
הברית שקשורה ללב,
שקשורה ללוחות הברית.
לכן נקראים לוחות הברית, כן?
לוחות שמהווים את הברית בינינו לבין
הקדוש ברוך הוא. עכשיו למה אמרתי שאני רוצה... זה, זה הפשט של הפתגם לכאורה.
אני רוצה להגיד גם שההפך הוא הנכון.
בכל דור ודור קבלת לוחות העדות
מהווים סוג של שבירה של עגל הזהב.
מה הכוונה?
המלחמה הזאת
אספה נאמנות מאוד עמוקה של עם ישראל לערכים רבים,
לערכים של ערבות הדדית, מסירות נפש, נאמנות למדינה,
נאמנות בהמון המון היבטים, המון המון היבטים.
זה הפך
עבודת עגל הזהב.
זה הפך עבודת עגל הזהב.
עגל הזהב זה לחפש את הנוחות
ולא לחפש את הברית.
וכשאתה מחפש את הברית ולא מחפש את הנוחות,
אז אתה מתקן את מה שהביא לשברון הלוחות. כלומר, אתה בונה את לוחות הברית.
במילים אחרות, יותר פשוטות,
עם ישראל קיבל על עצמו את הברית מחדש.
למרות השבירה שהייתה, עם ישראל קיבל על עצמו את הברית מחדש, והקדוש ברוך הוא
גומל לו כמים הפנים לפנים.
אז זה עניינו של חודש תמוז. חודש תמוז הוא חודש שבירת הלוחות,
אבל אנחנו עדים להיפוך
בשנה השנתיים האחרונות
ועם ישראל מקבל על עצמו מחדש את הברית
והלוחות נבנים מחדש.
עם ישראל מקבל על עצמו את לוחות הברית מחדש
ואשרינו אשרינו שאנחנו זוכים להיות בדור כזה באמת ברוך השם זה היה חודש טוב שיהיה חודש טוב שיהיה בשורות טובות
הייתי צריך להביא כבר השבוע בשיעור ביום ראשון הייתי צריך להביא בקבוק יין
או וויסקי, או וודקה, להרים כוסית לחיים.
תראה מה זה, איזה ליטווקים המכון הזה.
הסוהר כדה למעלה. הסוהר כדה?
לא, סתם, זה רק אני, זה רק אני הבעייתית.
זה לא המכון, חס וחלילה.
זהו, לא, צריך להביא כאן, אני ממליץ, צריך להיות שוב פה בקבוק קבוע.
אם יש איזו בשורה טובה, אז מרימים כוסית, זהו.
ככה, עכשיו אני אגיד לכם איזה הרהור מחשבה שעובר לי בראש לאורך כל השבוע הזה, השבוע מאוד מיוחד.
ואני רוצה לקשר את זה ללימוד שלנו.
אמרתי לכם כבר שהספר הסוד הישראלי,
או שבעה ציון אס לעמים, כמו שהוא נקרא בהתחלה,
הפעם הראשונה,
הוקדש לנלי ולמיכאל.
נלי זו אשתו של אברהם לבני,
ומיכאל זה הבן שלו, הבן היחיד שלו.
ואנחנו זכינו, ברוך השם, להכיר גם את נלי וגם את מיכאל,
באמת זכות גדולה.
ומיכאל, אם אתם זוכרים,
אז היה אחד מחטופי אנטבה, בסדר? הבן של
אברהם לבני היה חטוף באנטבה. הוא היה בן 15 באותם ימים,
והוא היה גם בחור מאוד מאוד אמיץ וחצוף,
ועשה,
שיגע את המחבלים.
כולם זוכרים את זה כאירוע, הבחור בן ה-15 שעשה שם בלאגן,
ולא היה ממושמע ולא הקשיב להם,
שנקרא נשמה חירותית,
והיה שם גם סיפור מאוד מאוד מעניין, איך הם ניצלו בזכות ה...
גם התושייה שלו,
ולבן שלו הוא קרא יוני
על שמו של יוני נתניהו, מפקד המבצע.
אז יש פה איזה קשר מאוד מיוחד בין
אברהם לבני לבין
משפחת נתניהו.
יש פה קשר, זה קשר מיוחד, זה קשר רוחני,
גם אם נתניהו עצמו,
ראש הממשלה שלנו לא מודע לקשר הזה,
יש פה איזה קשר.
עכשיו,
אני מאוד מאוד התפעלתי השבוע מכל הצעדים, המהלכים שנעשו פה, עם כל כך הרבה יוזמה ותושייה וכוחות, ובאמת
קרה פה אירוע שהוא בינלאומי בכל קנה מידה.
מדהים, באמת. לא רק להודות עליו, גם להבין שקרנה של ישראל עלה בכל העולם.
כאילו, אנשים מסתכלים עלינו ומתפעלים בהתפעלות עצומה.
אחרי שהיינו בשפל, אז עלינו, ברוך השם, למקום מאוד גבוה.
עכשיו, תראו,
אני לא רוצה להגיד שזה סוג של הסוד הישראלי,
אבל יש ספר שהוא במידה מסוימת מקביל לסוד הישראלי. ספר חול,
אבל הוא ספר מאוד מאוד חשוב.
והספר הזה הוא ספר מומלץ לקריאה, בין המלצות הקריאה. הנה, אנחנו בחודש הספר העברי, אז אני עושה לכם המלצת קריאה.
מה זה?
לא לא לא לא לא כבודו במקומו מונח אבל אני מדבר על הספר הזה מקום תחת השמש שכתב ראש הממשלה בנימין נתניהו
ויצא באנגלית בהתחלה בשנת תשנ"ג 1993 ולאחר מכן הוא עשה עדכון גרסה בעברית
אחרי הסכמי אוסלו ספר שנכתב לפני הסכמי אוסלו ואחרי הסכמי אוסלו הוא עשה עדכון גרסה ויצא אחר כך בעוד מהדורה בשנת
2001 תשס"א אני לא יודע אם יש מה אני משער שיש עוד מהדורות אבל
בכל אופן זה ספר שבשונה נגיד מהספר האוטוביוגרפי שלו שהוא גם ספר חשוב
הוא ספר שבו אפשר להגיד שנתניהו פורס את התפיסה ההיסטורית
המדינית שלו
איך הוא מבין את עם ישראל לאורך ההיסטוריה
חושף כמובן את המשניות שהוא גדל עליהן גם של סבא שלו הרב נתן מיליקובסקי וגם של אבא שלו בעיקר של אבא שלו
והוא קיצור ספר רחב יריעה היסטורי וגם מסביר בצורה מאוד עמוקה את האידיאולוגיה שלו ואת תפיסת העולם שלו כמדינאי
וזה מסביר הרבה מאוד דברים שנעשו גם במלחמה עכשיו
וזה ספר שכדאי מאוד להכיר.
זה באמת מי שרוצה לקבל תמצית גם של ההיסטוריה היהודית
וגם של ההתנגדות, ההיסטוריה של ההתנגדות ללאומיות והבנה של
העולם הערבי ושל הסכמי אוסלו מלא מלא דברים מלא מלא ספר גדוש
מאוד מאוד יסודי.
בתוך הספר הזה אני אגב במאמר למכון אז ציטטתי חלק ממנו ציטטתי איזה כמה עמודים לקראת סוף הספר
שבעצם מסבירות את הדוקטרינה של נתניהו ואני רוצה להסביר לרגע
למה הספר הזה קשור מאוד לרעיון של הסוד הישראלי.
מה בעצם המקום שהם מתלכדים
שני הדברים גם יחד.
נתניהו,
בנימין נתניהו, ראש הממשלה,
ובמובן הזה הוא באמת מהווה, הנה אמרנו היורצייט של יוסף היום,
הוא מהווה מודל מאוד מאוד תמציתי או מאוד מאפיין של משיח בן יוסף.
מה שנקרא זה משיח בן יוסף.
הוא דואג לכלכלה, דואג לביטחון,
דואג למיקום של ישראל בין אומות העולם.
אגב, הספר הזה באנגלית לא נקרא "מקום תחת השמש", איך הוא נקרא?
A place among...
רגע, רגע, אתה מפריע לי להגיד את השם באנגלית.
A place among the nations.
כלומר, בעברית, מקום בין האומות.
שמקום תחת השמש במידה מסוימת הוא קצת מקטין את העוצמה של השם.
מקום תחת השמש, גם לנו מגיע מקום.
מקום בין האומות, אני חושב שזה אומר שאנחנו,
יש לנו מקום בין האומות.
אבל הוא אומר יותר מזה, כי הוא אומר בעצם שיש לנו מקום מרכזי מאוד בין האומות, ויש לנו מה להגיד לעולם.
הוא אומר את זה בהמון מקומות בספר.
מראה את זה. רגע, עכשיו, כן, סליחה שקטעתי אותך.
מה?
לא.
לא, לא, לא. אני לא זוכר איך נקרא הספר של פרס, אבל זה לא מקום תחת השמש.
זה בטח מזרח תיכון, חדש.
טוב, בכל אופן,
שמי רחב, אוי ואבוי, שמש העמים.
אז ככה, אני אקריא לכם קטע קטן.
נתניהו,
נתניהו, התפיסה העמוקה שלו כמדינאי הייתה מאז ומעולם,
שהכשל של מדינת ישראל היה הכשל של ההסברה.
כשאתה לא יודע להסביר בצורה טובה את ההצדקה למה שאתה עושה, בסוף אתה תיתקל בהתנגדות,
וההתנגדות תוביל לזה שאתה לא תוכל להמשיך את מה שאתה עושה.
לכן נתניהו בעצם מתחילת דרכו השקיע המון המון המון בהסברה.
הסברה,
הסברה של צדקת דרכנו,
הסברה למה המלחמות שלנו חשובות וכן הלאה
וכן הלאה. עכשיו במלחמה אתם רואים שזה נושא מאוד מרכזי
שהוא פעל בו המון.
זאת אומרת, קודם כל
ברמה האיראנית בוודאי, כל הזמן לעמוד מול העולם, גם מול האמריקאים,
גם באו"ם, כל הזמן להסביר שיש פה סכנה עולמית.
לא סכנה למדינת ישראל, זה סכנה לעולם.
וזאת הייתה הנקודה שלו.
כל הזמן הוא עמד על הנקודה שאנחנו הפרונט ליין,
אנחנו השורה הראשונה של העולם,
במלחמה במעצמות הרשע.
והאמירה הזאת,
אם אתם זוכרים, כל הזמן אנחנו מזכירים שהייחוד של הספר הסוד הישראלי,
שהוא לא מביא, הוא לא מדבר על עם ישראל רק כבשורה מבחינה נקודתית.
כלומר, יש פה עם מאוד מאוד מיוחד.
כלומר, יש פה בשורה לעולם.
הוא מדבר בשפה אוניברסלית. בגלל שהוא גוי שהתגייר,
בגלל שהוא היה נוצרי והוא מכיר את הנצרות טוב,
אז הוא גם מסביר מאוד יפה את הכשלים של תפיסות אחרות.
הוא מסביר מה עם ישראל הביא לעולם.
עכשיו תראו, אני אצטט איזה קטע קטן.
כמובן שבזה נתניהו ממשיך ישיר של הפעולה
הגדולה מאוד של בנימין אחר,
בנימין
תיאודור הרצל,
שפעל קודם כל בזירה המדינית.
הוא הסביר לעולם למה חשוב שתקום מדינה ליהודים.
אז יש לנו פה עוד בן של רחל,
רחל, בנימין, יוסף, קיצור,
כידוע היורצייט של יוסף זה, של הרצל זה גם,
עוד מעט בכ' בתמוז.
אז ככה, בספר מקום תחת השמש כותב נתניהו כך:
כל זה מוליך למסקנה ברורה: הכוח הוא אבן הפינה של כל מאמץ לגייס בעלי ברית חדשים ולשמור על בריתות קיימות.
כלומר אם אתה רוצה
להצליח בזירה המדינית אתה צריך כוח.
והכוח הוא אבן הפינה של כל מאמץ לגייס בעלי ברית חדשים ולשמור על בריתות קיימות. למה? כי אם אין לך כוח,
אז מזלזלים בך.
ואף אחד לא רוצה להיות חבר של בן אדם שאין לו כוח והוא מסכן,
ויצטרכו לעזור לו במקום לשתף איתו פעולה,
כי שווה לך, גם לך שווה.
ואז הוא אומר ככה, אבל,
אבל,
בלי מערכה שתעורר את אהדת מדינות העולם,
לא יהיה די גם בכוח צבאי וכלכלי כדי להבטיח תמיכה ממושכת מצד מדינות אלה.
באותה מידה עצמה,
אין האהדה הבין-לאומית תחליף להגנה עצמית.
כלומר,
נתניהו בעצם התייחד בזה שהוא פעל תמיד בשתי החזיתות.
נגיד את זה ככה בצורה סכמטית,
הימין אוחז תמיד בעמדה אנחנו צריכים כוח ולסמוך על עצמנו.
והשמאל אומר, בלי אומות העולם לא נצליח.
בעצם אלה שתי התפיסות.
עכשיו,
התפיסה הקיצונית בימין תגיד,
מה אכפת לנו מאומות העולם?
אנחנו נסתדר לבד.
השמאל, בקיצוניות של עומה, אומר,
אנחנו בלי אומות העולם, לא נצליח לבד. אנחנו חייבים את אומות העולם.
נתניהו אומר, אתה חייב את שני הדברים גם יחד. אתה צריך כוח מאוד חזק להיות עצמאי,
ואתה צריך שיתופי פעולה ובריתות עם העולם, ולכן אתה צריך להסביר את עצמך.
אתה לא צריך להתרפס ולהגיד, אני מסכן, תעזרו לי. לא.
אתה חזק,
ובשבילך כדאי לך להצטרף אליי,
כי אני עוזר לך.
וזו תפיסה שונה גם מהשמאל הרגיל וגם מהימין בקצה.
הוא מסביר ככה שהכישלון לדוגמה במלחמת לבנון הראשונה נבע, הכישלון, מה הכוונה? הייתה לנו הצלחה פנומנלית מבחינה צבאית.
הצלחנו מאוד.
מה הייתה הבעיה?
שבעקבות כל מיני מהלכים שעשינו הייתה התנגדות של העולם ולא יכולנו להתקדם.
הוא אמר אם הייתה טיפה הסברה
של השקרים של הערבים,
של הדרך שבה הם מציגים אותנו,
אז המצב היה משתנה.
מה שמוביל אותי בעצם לעמוד וחצי האחרונים של הספר, וזה קטע מאוד מאוד מעניין, ממש עמוד וחצי האחרונים.
נתניהו מספר סיפור שקרה לו בשנת 1986, תשמ"ו,
וכך היה, מעשה שהיה, כך היה. זה ממש העמוד וחצי האחרונים.
נתקלתי,
קיצור, אני אספר את הסיפור ואז תראו לאן הוא מכוון.
נתקלתי בתופעה זו בבוקר גשום אחד בשנת 1986. כשביקרתי בשער טיטוס ברומא,
עמדתי תחת הקשת והתבוננתי בחורבות הפורום הנשקף משם.
קבוצת תיירים יפניים
פינתה את השטח לקבוצה של מבקרים מסקנדינביה.
מדריך התיירים הצביע במטריה נוטפת מים על תכריטי
מנורת שבעת הקנים הנישאת על כתפי חיילים רומאים עטורי ניצחון.
התחריטים נראו כאילו נחרטו באבן רק אתמול ולא לפני אלף תשע מאות שנים,
כשחגגו הרומאים את ניצחונם על היהודים ואת חורבן בית המקדש.
יהודים רבים נוטים ברגעים כאלה להתכנס בתוך עצמם ולהרהר על גורל עמם.
חורבן הבית היה אחד משני האסונות הגדולים
ביותר בתולדותיו וקדושות האסונות של עם ישראל.
אבל
מה ששווה את תשומת ליבי באותו בוקר ברומא
היה דווקא מבט פניהם של התיירים הסקנדינבים.
הם הנידו בראשיהם,
הצביעו בידיהם על המנורה,
וכמה פעמים שמעתי אותם מבטאים בבירור את המילה "ישראל".
אולי הרגישו את מה שחשו רבים אחרים כשביקרו בשער טיטוס,
שמנורה זו, החרוטה באבן,
מסמלת את יכולתו של קיבוץ אנושי להתגבר על חוקי ההיסטוריה.
היה זה ג'ובאני בטיסטה,
ויקו הפילוסוף האיטלקי שחי במאה ה-17 שביטאה את מה שנראה לו כחוקיות היסטורית שאין מנוס מפניה
מעגל חייהן של אומות מקיף סדרה צפויה של שלבים לידה נעורים בגרות ומוות
היסטוריונים רבים שבאו אחריו מהגל עד טוינבי
אימצו רעיון זה וכהוכחה לנכונותו הביאו את האשורים הבבלים הפרסים המצרים היוונים הרומאים בני האינקה האצטקים
ואפילו את הקומוניסטים של ימינו לתרבויות שנולדו, שגשגו, שקעו ומתו.
אם נמתין תקופה ארוכה למדע, הם מבטיחים לנו ההיסטוריונים, יעשו שיני הזמן את שלהם ויכריעו את כולם ללא יוצא מן הכלל.
אבל היהודים
מהווים חריג בחוקיות זו.
הם ספגו מהלומות יותר מכל אומה אחרת
ואף על פי כן סירבו לגבוה.
ואולי נכונים יותר דבריו של אחד מתלמידיו היהודים של הגל,
רב נחמן קרוכמל,
הרנק,
לדבריו יש לו ספר נקרא המורה נבוכי הזמן.
גם ליהודים היו תקופות של שקיעה כמו לאומות אחרות,
אבל הם התחמקו מן המוות פעם אחר פעם על ידי לידה מחודשת
שפתחה להם מעגל חיים חדש.
אפשר שכאן טמונה הסיבה
לעובדה התמוהה.
כשביקש פרידריך הגדול מרופאו
להביא לו ראייה לקיומו של האלוהים,
היה מוכן להסתפק בתשובה
קיומם של היהודים
הוא ההוכחה לקיומו של אלוהים.
איזה משפט.
קיומם של היהודים הוא ההוכחה לקיומו של האלוהים.
אתם מבינים למה זה קידוש השם כשעם ישראל קם על רגליו
ומתגלה כארי, כלווי?
ולמה זה חילול השם נורא כשעם ישראל מושפל עד עפר? למה?
כי כשאנחנו עומדים על הרגליים,
אז הקדוש ברוך הוא עומד על הרגליים.
כשאנחנו מושפלים, הקדוש ברוך הוא מושפל.
זוהי התעלומה הגדולה ששבתה את ליבם של רוסו וביירון,
בלפור ווילסון של מיליוני בני אדם בעולם כולו.
מרק טוויין ביטא את רחשי ליבם של כל אלה כשאמר
"היהודים הם רק אחוז אחד מן הגזע האנושי.
כוכב קטן מהבהב,
עכור ועלוב,
העובד
בזוהר שביל לחלב.
לפי ההיגיון כמעט שלא היה צריך לשמוע על אודות היהודי,
אבל שומעים עליו ותמיד שמעו עליו.
הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות.
הוא ידע להילחם על נפשו בכל הדורות,
גם כשידיו כפותות לאחור.
ואני מוסיף,
גם כשהוא בעצמו כפת לעצמו את ידיו לאחור.
מותר לו להתהדר בכך.
המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם,
מילאו את שמנו ככוכבי שביט עד שזיבם דעך ונמוג לחלוטין.
בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים,
עד שנשתתקו ונעלמו.
עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבה,
וכיום הם יושבים בחשיכה תחת השמש.
היהודי ראה את כולם,
ניצח את כולם, ועדיין אינו מראה סימני הידרדרות.
גם לא תופעות של זקנה,
או תשישות, או אובדן תנופה.
כל הברואים חדלים,
פרט ליהודי.
כל עוצמה קורעת,
קורעת בכף,
רק שלו שרירה וקיימת.
מהו סוד חיי הנצח שלו?" עד כאן דבריו של מארק טוויין.
ונתניהו מסיים את הספר ואומר כך: "ייחודו
של העם היהודי
התבלט עוד יותר משחזר וזכה לתחייה לאומית.
אפשר להצביע על שרידים של עמים עתיקים אחרים המפוזרים בחלקים אחרים של העולם,
כניצוצות של תבערה גדולה שנפוצו ברחבי תבל.
אולם רק אצל היהודים לא קבע רמץ כשדעך היא שם.
רק עם ישראל ידע להצית
אש חדשה מן הגחלים הלוחשות.
אבל,
וככה הוא מסיים ממש,
עכשיו נפתח שלב חדש בתולדות עמנו.
מאז תקומתה של מדינת ישראל השתנתה מהות שאיפותיו.
בגולה היה יעדו המרכזי של העם להשיב את מה שאבד.
כיום מטרתו היא לשמר ולחזק את מה שהוא שב.
אנו רק בראשיתה של משימה זו.
ולתוצאות מאבקנו תהיה משמעות עמוקה לא רק לגורלם של היהודים,
אלא לאנושות כולה.
בלבבות רבים לאין-ספור בעולם כולו רוחשת התקווה שהיהודים אכן
יוכלו למכשולים הכבירים הזרועים בדרכם,
יצלחו את הנהר הגועש המפריד בין הכיליון לישועה,
וישובו ויבנו את ארץ הבכירה שלהם.
אם הולכים ומתגשמים דברי הנביא עמוס,
ביום ההוא
הקים את סוכת דוד הנופלת,
יש לראות בזה הוכחה
שיש תקווה לכל עם ואומה תחת השמש.
איך אמר נתניהו השבוע?
יש בזה איזה,
אני לא זוכר את הביטוי המדויק שלו, אבל הוא אמר משהו סמלי מאוד,
שממלכת פרס הייתה זו שנתנה את האישור ליהודים לעלות ולהקים את בית המקדש,
וכיום היהודים הם אלה שמשחררים את הממלכה הפרסית,
מעול הרודנים ששולט עליהם.
זו התבוננות מאוד מאוד עמוקה בהיסטוריה.
תראו את המשפט, למה אמרתי את זה, סביב המשפט הזה. יש לראות בזה הוכחה
שיש תקווה לכל עם ואומה תחת השמש.
תחייתו של עם ישראל היא אפוא אחד הסמלים הגדולים של האנושות.
כמעט כמו המשפט "שיבת ציון נס לעמים".
כמעט אחד לאחד.
אין זה סיפורם של היהודים בלבד,
אלא של רוח האדם הנשגבת.
המסרבת בעקשנות להיכנע לאימי ההיסטוריה.
זהו מסע שאין דומה לו,
מסעו המפרך והמרומם של עם הנחוש בדעתו
לשוב ולזכות במקום הראוי לו בין האומות.
ככה מסתיים הספר.
אז לא אומר שזה בדיוק מה שנקרא אין לו את
נקודת העומק שהספר הסוד הישראלי מעניק מבחינת המקורות אבל גם פה יש מקורות לא מעטים גם מתוך העולם היהודי
ולמי שלא קרא את זה בעבר,
אף פעם לא מאוחר,
עדיין אפשר לקרוא את הספר הזה ולא נסליחו,
כי יש בו באמת נקודת מבט
מאוד שורשית, עמוקה, גם היסטורית וגם רוחנית.
והנקודה שבה לא יכולתי להעריך עכשיו יותר מדי,
אבל הטענה שלו היא, בין השאר בסיום של הספר,
זה שהתרגלו יותר מדי לאורך הדורות לראות את היהודי כחלש.
ובגלל שהתרגלו לראות אותו כחלש,
היה קל מאוד לתמוך ביהודי, כי הוא תמיד היה מסכן.
אפשר להגיד שעד היום, כשמגיעים לכאן, נגיד, מנהיגים מכל העולם, לאן לוקחים אותם? המקום הראשון?
יד ושם. יד ושם. למה? להראות שאנחנו מסכנים. תראו, אנחנו מסכנים. קמנו מעפר וזה, גם לנו מגיעה מדינה.
אבל, אבל, הוא אמר שברגע שהפכנו להיות חזקים,
פתאום
לערבים היה קל מאוד להציג אותנו כרעים.
והעולם כבר לא ידע איך להכיל אותנו,
כי הוא היה רגיל לראות אותנו מסכנים וחלשים.
אמר, אנחנו צריכים אבל להרגיל את העולם לזה שהיהודי הוא לא רק המסכן והחלש,
אלא הוא יכול להיות חזק וצודק.
לא רק חלש וצודק, אלא חזק וצודק.
וזו אחת הנקודות החשובות לדעתי בספר הזה, ובזה הוא פורך בעצם הרבה מאוד מהשקרים הערבים שיושבים
על יהודים שבעצמם מאמינים שהחזק לא יכול להיות צודק.
זאת הטענה שלו.
הוא טוען שהשמאל בעצם מאמץ את התפיסה הערבית שאומרת, תראו, תראו, הם חזקים מאיתנו.
ולכן אנחנו לא צודקים.
לא נכון, אנחנו חזקים וצודקים.
זהו.
לחיים, לחיים, לחיים.
לחיים, לחיי עם ישראל, לחיי הסוד הישראלי.
לא רק מקום תחת השמש, אלא
שיבת ציון נס לעמים.
אז בזמן שנותר לנו, אנחנו נתקדם מעט
בספר הזה.
ככה אנחנו צריכים פה אחד מהמי שזוכר אם אנחנו אנחנו הגענו לדעתי לעמוד 86 הנבואה הכרח מהותי או שהתקדמנו יותר מזה.
אז מי יוכל להזכיר לי?
אני כמעט בטוח שהגענו לשם.
יש פה מישהו שמתנגד מישהו שמביע הסכמה.
אה? יש נמנעים.
מה?
אני חושב שאנחנו הגענו לפה.
טוב,
בכל אופן,
ככה חזרה קצרה רק על העיקרון.
למה הוא מדבר על הנבואה?
מה הקטע פתאום לדבר בספר על הנבואה?
הטענה של אברהם לבני היא שהנבואה
היא הייחוד של עם ישראל.
עם ישראל הוא עם הנבואה, לא עם הספר.
כן, לרגל חודש הספר העברי,
לא עם הספר.
לא עם הספר, אלא עם הנבואה. למה?
מכיוון שהנבואה היא הדיבור האלוהי שכל הדורות, לאורך כל הדורות, ממשיך
להיות מדובר דרכנו.
תורה שבעל פה, ממשיכה וממשיכה וממשיכה.
אנחנו לא זוכים עדיין לנבואה,
אבל הנבואה חייבת לחזור. כמו שעם ישראל היה חייב לחזור לארץ,
הנבואה חייבת לחזור. למה?
כי אנחנו לא יכולים לחיות
בלי קשר ישיר לריבונו של עולם.
מה זה קשר ישיר? לא סברות, לא מחשבות, באמת שהוא מדבר.
וכמו שאמרנו לפני כן, שההוכחה הכי טובה לקיומו של אלוהים זה קיומם של היהודים,
אז היהודים הם גם ההוכחה הכי חזקה
לזה שיש אלוהים שמדבר, לא אלוהים של פילוסופיה,
מה שאני חושב על אלוהים.
לא, אלוהים שמדבר.
וזאת הנקודה של הנבואה.
אבל אברהם לבני בעצם מרחיב את כל הנושא הזה עוד ועוד,
ואני חושב שאפילו, אפילו בעמוד 84 ו-85 אנחנו ככה לא התעכבנו הרבה.
הוא מביא כאן,
תחזרו לרגע לעמוד 84-85, הנבואה ומעמד הר סיני.
הוא מביא כאן את דעת הרמב״ם ואת דעת רבי יוסף אלבו בספר האיכרים ומיישב בין שניהן,
בין שתיהן.
הוא מעלה כאן את השאלה,
מה הנושא המרכזי של הנבואה?
האם הנבואה נצרכת בשביל מעמד הר סיני?
ומעמד הר סיני זה גילוי של הנבואה.
תסתכלו בעמוד 84. הנבואה ומעמד הר סיני
ישנה מציאות מעבר לנבואה.
בעקבות רבי יוסף אלבו עלינו להכיר בכך שמציאות הנבואה תלויה כולה
בהתגלות התורה בהר סיני.
כי תורה מן השמיים היא עיקר האמונה,
לפי שהוא הכרח המביא אל הימצא הנבואה.
בסדר?
ציטוט מתוך ספר העיקרים.
כלומר, מה אומר רבי יוסף אלבו?
שבזכות מעמד הר סיני יש נבואה,
לא בזכות הנבואה יש מעמד הר סיני.
אז מה נכון יותר?
אז תסתכלו על ההמשך.
וכן, עלינו להסכים לדבריו של הרמב״ם, לפיהם יסוד הדעה,
כלומר עיקר באמונה,
בנבואה קודם לדעה בתורה.
כי אם לא יהיה הנביא, אין תורה.
אז מי צודק, רבי יוסף אלבו או הרמב״ם,
שבלי נבואה אין תורה, רמב״ם,
או שגילוי התורה מאפשר את הימצאות הנבואה.
מה התשובה?
אברהם לבני מיישב ביניהם. אכן סתירה בין שתי הדעות.
תסתכלו בהערה, מה הסתירה?
הסתירה לכאורה היא שלפי ההסבר של רבי יוסף אלבו, הנבואה תלויה בתורה.
ואילו לרמב״ם התורה תלויה בנבואה.
התירוץ הוא שמבחינה היסטורית הופיעה הנבואה ואז התורה.
מבחינת התפתחות הדעת צריך מדרגה נבואית כדי לקבל תורה.
אך מבחינת החשיבות הנבואה היא סעיף של התורה.
תסתכלו על זה בלשון של לבני עצמו.
אך אין סתירה בין שתי הדעות.
דעת הרמב״ם נכונה הן מהבחינה ההיסטורית
והן מבחינת הבנת התפתחות הדעת האנושית.
כלומר, שמה?
שקודם כל מה יש?
נבואה.
ורק בזכות הנבואה אנחנו מקבלים תורה.
אבל מבחינת המבנה הפנימי של התורה,
אין הנבואה
אלא שורש מסתעף
ממתן תורה בהר סיני.
למה זה חשוב להבין את הדבר הזה של רבי יוסף אלבו?
כן. נכון. נכון. נכון. מציאות השם. נכון. נכון.
כן. כנראה.
מה, אתה מדבר על במהדורה אחרת?
אין הנבואה אלא שורש. מה, והציטוט שלמטה מ...
נכון,
נכון.
רגע, אין הנבואה אל שורש, מסתבר במבטן.
לא, לדעתי, לדעתי, זה נראה, זה יותר, כן, כן, זה נראה לי רבי יוסף אלבו. כן, כן, ככה זה נראה.
רגע,
שנייה אחת.
רציתי להעיר על זה משהו.
למה זה חשוב ההבנה הזאת של רבי יוסף אלבו?
אני חושב שהחשיבות של הדבר הזה,
נגענו בה.
כי בעצם במעמד הר סיני, מה קרה?
עם ישראל כולו נהיה נביא, נכון? לפחות שתי הדיברות הראשונות קיבלנו כולנו.
עכשיו, לפי מה שהרמב״ם אומר,
לכאורה הנבואה מתחילה, יכולה להתחיל מאדם פרטי.
כלומר, מאדם אחד שהוא נביא.
רבי יוסף אלבו רוצה להגיד שהנבואה במהות שלה, כל הנבואות שהיו עד אז,
בעצם חיכו לרגע
שתגיע לעולם תורה.
זה שהיה נביא פרטי כמו אברהם, שאלוקים דיבר איתו, יצחק או יעקב, לא משנה.
המטרה הייתה בסוף שתתגלה תורה בעולם.
כלומר,
שדבר השם יופיע בצורה כזאת שאפשר לחיות ככה,
עם שלם יכול לחיות ככה.
זה חידוש, ולדעתי זה הדיוק של רבי יוסף אלבו.
שכל המשמעות של נבואה ניתנה בשביל שתתגלה בעולם תורה.
וזה שיש נביא שהוא באופן פרטי נביא,
זה בזכות זה שהתגלתה תורה לעם שלם.
בזכות זה גם אתה נביא.
זה מעניין, זה גם חוקים שהם נושבים. נכון מאוד.
לכן הוא רוצה להגיד שהם לא סותרים אחד את השני. רבי יוספל בו והרמב״ם לא סותרים.
אבל הדגש של רבי יוספל הוא מאוד מאוד חשוב.
אגב, לדעתי יש בזה עוד נפקא מינות ודי לה חכימא ברמיזה.
זאת אומרת, יש פה, ברגע שאתה מעמיד
את הנושא של הנבואה,
נבואה,
נגיד על דמות של אדם מאוד מאוד חכם,
אז אתה הופך את הנבואה למשהו של אדם מאוד מאוד מיוחד.
אבל ברגע שאתה מדבר על איזה סגולה שמתגלה בכלל,
אז יכול להיות שגם יהודי שהוא לא הגיע לשיא מעלת השלמות, ראתה שפחה על הים מאשר הלורא יחזקאל בן בוזי. איך יכול להיות שראתה שפחה על הים? איך?
כי יש בתוכה סגולה. ברגע שיש סגולה, גם אדם פשוט יכול להפוך להיות.
אבל ברגע שאתה הופך את הנבואה לאיזה אירוע של אדם מורם מעם,
אז רק יחידים יכולים להגיע לדבר הזה, ולא כולם.
זו נקודה מסוימת להתבוננות.
נכון.
אני מסכים.
אני מסכים, וזה המקום שלדעתי גם רבי יהודה הלוי נותן את משה רבנו כמודל
של הופעת עם ישראל בשלמות.
מה זה עם ישראל בשלמות?
אם ראית אדם שנכנס לאש ולא קורה לו כלום, וכו' וכו' וכו',
אה, אבל זה משה רבנו.
אבל זה, או לך רד כי שיחט עמך.
לך רד מגדולתך.
למה רד מגדולתך? למה? כי בשביל מי נתתי לך את כל התורה הזאת? את כל הנבואה נתתי בשביל העם. אז מה אתה, חושב שאתה תישאר נביא באותה מדרגה? בום.
יפה.
אז עכשיו ככה. אין הנבואה אלא שורש מסתעף ממתן תורה.
משום שכשהיה צורך להודיע לבני אדם את תורת השם,
היה צורך שבני אדם יהיו נביאים על מנת תקבלה.
כלומר באמת הקדוש ברוך הוא רצה לתת תורה לעם ישראל, כלומר לתת הדרכה איך לחיות את כל החיים בחיבור לעץ חיים,
כלומר לרצון האלוקי.
אבל מה לעשות חמוד שבלי להיות נביא אתה לא תצליח לקבל את הדבר הזה,
אז אני אעשה אותך נביא.
אבל תדע לך שקיבלת את הנבואה בגלל שרציתי להגיד לך איך לחיות
בחיבור אליי.
הנקודה זה לא להיות נביא,
הנקודה זה להיות מחובר לרצון האלוהי.
אבל איך תהיה מחובר לרצון האלוהי בלי שאלוקים יגלה לך אותו?
פום.
אמנם קדמה נבואת האבות לנתינת התורה על ידי משה, שזה הקושייה לכאורה על רבי יוסף אלבו.
כי אם אתה אומר שהתכלית התגלה במעמד הר סיני, אה, אז איך הם היו נביאים לפני כן?
תירוץ.
אבל כל הנבואות שהיו קודם מתן תורה, כולן היו לתכלית נתינת התורה.
וכן כל הנבואות שנמצאו לנביאים,
לאחר שניתנה התורה, היו לתכלית קיום התורה.
נכון?
נכון? מה, איך מסיים אחרון הנביאים, מלאכי, מה הוא אומר בסוף?
זכרו, תורת משה עבדי.
כלומר, מה זה תורת משה עבדי?
במילים אחרות?
תורת העם.
לא תורת משה במובן הפרטי שלו כמשה.
תורה שהתגלתה לעם שלם.
אם כן,
הנבואה ומתן תורה הינן שתי מצויות צמודות זו לזו,
הקשורות באותו הכרח מהותי ובאותה תופעה היסטורית.
הן מהבחינה ההיסטורית והן מהבחינה המהותית אי אפשר להכיר את האחת
מבלי להכיר את השנייה.
למרות שלמרבה הצער קיימות גישות מזויפות רבות המבדילות ביניהן,
ושמשום כך גם אינן יכולות להבין את שתי המציאויות לאשורן.
מובן הדבר שההתוודאות לקשר ההיסטורי שבין התופעה הנבואית
לבין מתן התורה בסיני קודמת להכרת הקשר המהותי ביניהן.
בקיצור, במילים אחרות,
לכן אנחנו מברכים כל בוקר אשר בחר בנו מכל העמים,
ונתן לנו את תורתו. כלומר, אשר בחר בנו מכל העמים, נתן בנו
את האפשרות הזו להיות זכאים או ראויים לנבואה,
ראויים לקבלת התורה, מתאימים לתורה,
מתוך זה נתן לנו את התורה.
כלומר, אשר בחרבנו מכל העמים זה יצירה של עם שבסוגה להגיע לנבואה.
כלומר, לשמוע את הדיבור האלוהי.
לכן כשיהודי קורא תנ"ך,
זה לא כמו שגוי קורא תנ"ך.
למה?
כי הוא לא קורא את זה רק עם השכל,
הוא קורא את זה עם הנשמה.
וזה דבר באמת מדהים.
היום בדיוק שלחו איזה סרטון כזה של איזה צמד כזה, זוג, חבר וחברה מדברים על למה לא לרדת מהארץ.
קטע פשוט הזוי.
יושבים שניים כאלה, נראים הכי סטלנים שבעולם, באמת.
יושבים להם באיזה זולה איפשהו, לא יודע אם...
והחברה שאומרת לחבר,
למה לא לרדת מהארץ? פה יש טילים וזה.
אז הוא מסביר לה ככה בנאום חוצב להבות שלוש דקות
מה זה להיות עם ישראל,
ומה המשמעות של להיות מחובר לתכלית של עם ישראל.
בואו, אתה אומר, איזה דבר הזוי. כאילו, האנשים לומדים שנים בשביל להגיד את הדבר הזה. שני הסחטלנים האלה יושבים,
מדברים ככה בארבע דקות בסבבה שלהם על הייעוד ולהיות עם ישראל מחוברים.
אתה אומר, זה לא בא מהשכל של הבן אדם,
זה בא מהנשמה.
כאילו, יהודי, בנשמה שלו מתפרץ משהו.
אימא של אשתי אמרה שהשבוע היא פגשה את אימא של סשה טרופונו,
שמשפחה, נכון?
חבר של ספיר כהן,
נכון? ספיר כהן שהייתה בשבי,
אז גם אימא של סשה וסשה היה בוודאי בכלא, בשבי,
ואימא שלו גם הייתה איתו. עכשיו, היא הייתה ברוסיה מנותקת מכל השורשים, באמת.
אחר כך הלכה לנחל עוז,
גם קיבוץ, מנותקת לגמרי.
מה לשמוע את האישה הזאת עכשיו, כאילו למדה במדרשה שנים.
מדבר את הכל בהשגחה, וכל מה שהיה זה בהשגחה.
כאילו, אני באמת, כאילו, אתה אומר לעצמך, מה זה?
מה זה העם הזה?
ואתה אומר, מאיפה זה בא? זה בא מהנשמה.
אה...
נכון.
מה זה? מה?
הוא מדבר על...
הוא מדבר על זה... מה?
זהו, אני... מה שנקרא, תוך כדי הקריאה של הפרק, אני מגלה שאנחנו דילגנו על כל מיני קטעים שכנראה קראתי אותם לבד.
בכל אופן, בעמוד 82, תסתכלו לרגע,
תסתכלו, הוא מאוד מתנגד למושג הלטיני של נביא.
כלומר, הכרח הוא להדגיש את הדבר המובן מאליו,
איחודה של הנבואה היהודית.
אין שום דבר משותף בין הנבואה היהודית ובין הניחוש או אגדת העתידות המצויה אצל עמים אחרים.
על כן אין ראוי לתרגם את הביטוי העברי נביא על ידי המונח הלטיני
פרו...
איך זה? איך הוגים את זה?
פרופט, נכון? גם באנגלית אומרים את זה ככה, נכון?
פרופט, כאן זה לדעתי בצרפתית הוא כתב את זה, כן, פרופיט, מה?
כן, אז מה זה פרופיט או פרופט,
שפירושו ביוונית מי שמקדים לומר.
אלא הנביא הוא נושא דבר השם,
אשר בורא ניב שפתיים,
הנביא הוא דוברו של השם ומוטל עליו למסור איזו ידיעה לעם.
ואין הידיעה הזאת מצטמצמת בהודעת העתיד,
היא שייכת לכל ממדי הידיעה במובן הרחב ביותר של המילה.
כלומר, לממדים מוסריים,
רוחניים, דתיים, מטאפיזיים ומטה-היסטוריים.
משה, ישעיהו, ירמיהו אינם מגידי עתידות.
יכולתם להודיע את העתיד קשורה בכך שהם משיגים את אמיתת מציאות העולם בכללו ובפנימיותו הנעלמה,
בכל מישוריה יש.
וידיעה זו מאפשרת להם לחזות בהתפתחותו ההכרחית של אותו מכלול ענקי של כוחות
המהווה את העולם.
במובן הזה דומים הם למדען שמכיר את יחסי הכוחות המרכיבים
מערכת נתונה שמסוגל משום כך לצפות את התפתחותה.
כן, זה כמו שחזאי אומר, עוד שבוע יהיה גשם. אומרים, אה, איך ידעת, אתה מגיד עתידות.
לא, אני פשוט מכיר את המערכת הסינופטית.
זה הכל.
אז הנביא מכיר את המערכת הסינופטית הרוחנית.
אז הוא רואה דברים שאחרים לא רואים,
כי הם פשוט רואים את העולם הזה.
הוא רואה את המציאות הרוחנית, אז הוא יודע מה הבעיה,
מה שורש הבעיה.
בפנימיות התורה קוראים לזה את העולם האצילי,
את העולם הפנימי, את העולם של ההנהגה האלוקית.
עולם ההנהגה האלוקית זה העולם שבו הקדוש ברוך הוא, מה שאנחנו רואים פה בעולם זה רק התוצאה של מה שכבר הוחלט בעולם ההנהגה האלוקית.
לכן מה הנביא רואה? הנביא רואה בעצם את העולם האצילי, את העולם הפנימי.
שוב, אני לא נכנס עכשיו לניואנסים עם בדיוק את העולם האצילי או משהו אחר.
הוא רואה עולם פנימי יותר משל אחרים.
לכן הנביא הוא לא מגיד עתידות,
הוא רואה את פנימיות ההוויה.
ומי שרואה את פנימיות ההוויה, הוא ידע גם להגיד
מה הולך לקרות,
אבל הוא יגיד לך גם מה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה אולי,
או שזה כן יקרה בצורה ברחמים,
או לא משנה מה.
זאת הנקודה.
זה המשמעות של להיות נביאים.
לכן זה לא מגיד עתידות.
עכשיו, בנוגע לשאלה, אז מה היחס בין,
נגיד, הנביאים, או כל מיני אנשים שיש להם כוחות רוחניים בעולם?
באופן כללי,
באופן כללי,
נגיד את זה ככה בזהירות.
ברגע שיורד כוח לעולם הוא מתגלה בהמון המון שכבות.
כלומר,
ברגע שיורד לעולם,
נגיד יורדת לעולם איזו הערה מאוד מאוד גדולה,
אז כולם מרגישים אותה.
גם מרגיש אותה זה באפריקה וזה בתאילנד, כולם מרגישים אותה.
אין דבר כזה שיורד משהו לעולם ורק
קבוצה אחת מרגישה אותו.
עכשיו, אחד מרגיש אותו ויש לו אנטי לזה,
אחד מרגיש אותו ומרגיש איזה משהו מזה.
כלומר, לפי ההכשרה של הכלי, ככה אתה תופס את מה שיש.
לכן, לדוגמה,
בגמרא במסכת שבת כתוב שהגרים עמדו על הר סיני.
מה הם רוצים להגיד?
שגם הם קלטו את זה, פשוט עדיין לא היו אצלנו.
כלומר, היה להם כבר את ההבנה,
אבל הם עדיין לא הגיעו.
ואז הם הגיעו יותר מאוחר.
אבל יש כאלה שקלטו את זה, וקלטו את זה בצורה עקומה יותר.
כל אחד והכוח הרוחני שלו קלט את זה.
מה הייחוד של עם ישראל? שיש לו יכולת לקלוט את דבר השם בצורה נקייה.
אבל זה לא אומר ש... בסדר, זו מחלוקת ראשונים גדולה.
לא ניכנס אליה עכשיו.
האם בעבודה זרה יש ממש או לא?
הנה, התחלנו מסכת העבודה זרה בדף היומי.
האם עבודה זרה זה משהו ממשי או לא?
הרמב״ם אומר, זה הכל שטויות.
הרמב״ן אומר,
יש בזה משהו, גם בנביאי השקר, אבל
שלנו יותר מדויק.
כלומר, מה שכתוב בתורה בפרשת שופטים, תמים תהיה עם השם אלוקיך,
הרמב״ן אומר, לנו יש נביא,
והנביא
מדייק במה שנביא אומות העולם לא מדייק.
כלומר, אל תלך לבעלי האוב והאידאוני. למה?
כי לנו יש משהו מדויק יותר.
חבל ללכת.
למה לנסוע בסובארו אם יש לך פרארי?
אתה תגיע יותר מהר.
אבל... לא, זה לא הבדל כמותי. ברור.
ברור זה איכותי זה אומר שבמילים יותר פנימיות הייתי אומר נביא אומות העולם יונק ממקום נמוך יותר בעולם הפנימי
ולכן יש לו טעויות שם
כי המלאכים שהוא מתחבר אליהם אומרים לו לפעמים טעויות
זה מסוכן אגב יש
בכל מי שמכיר קצת את העולם העולם של הניו אייג' גם יש מקומות מסוכנים מאוד אנשים מגיעים לכל מיני מקומות שפשוט כמו חס וחלילה בן אדם מעלה באוב משהו
וזה לוקח אותו למקומות רעים מאוד.
זה נכנס פה ויכול לעשות, זה מסוכן. בקיצור, לא מתעסקים עם דברים כאלה, ככה סתם.
ובן אדם שעושה את הדברים האלה בצורה לא מדויקת,
זה יכול גם,
שאומרים לו שטויות, אומרים לו טעויות, מטעים אותו בכוונה.
גם בתנ״ך זה מופיע, נכון? רוח רעה,
רוח זרה שפתאום נכנסה ומטעה את הנביאים.
מה זה היה נביאי השקר?
אתם חושבים שזה היה סתם אנשים?
זה היה אנשים ברמה הרוחנית והכול, עשו את כל העבודה,
לא משנה מה קרה שם, אבל הם קיבלו מידעים שגויים
מכל מיני סיבות.
זו גם דוגמה, זו גם דוגמה.
לא, זו דוגמה, כן, כן, זו דוגמה, כן, אבל שם היה משהו שהוא כעס על זה גם.
למה אתה מעלה? כאילו, אתה מכריח את ה... מכריח אותו לעלות.
אבל יש גם נביאי שקר ממש.
כיוון שאומרים לך שאתה תנצח במלחמה ואתה לא תנצח במלחמה.
או שאתה לא תנצח ואתה כן. בקיצור, זה לא פשוט.
לא פשוט.
היום יש ערוצי תבהלה, אז היו ערוצי נביאים, נביאי שקר, כל מיני היה.
כל דור וערוציו.
אבל הנקודה בסופו של דבר היא שברגע שיש כוח רוחני,
הכוח הזה נמצא אצל
טובים ולא טובים,
ומקבלים איזה משהו.
אבל אם אתה רוצה לקבל משהו מדויק, אז אתה הולך למקור המדויק.
והנביאים של ישראל בעצם קיבלו את זה ממקור יותר מדויק.
אגב, תשימו לב שהנביאים גם התנבאו לאומות העולם. יש נביאים מלא נבואות לאומות העולם. ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, התנבאו לאומות העולם.
כן, כן, כן. יונה, מי לנו כיונה.
טוב, מוריי ורבותיי,
הרגנו מהזמן, אז אנחנו נעמוד כאן. תודה רבה, בשורות טובות. להתראות.
תשעות.
תשעות.
