לגבי קידוש הלבנה שאנחנו נוהגים לעשות
החירוש חודש, אמנם כתוב בשולחן ערוך
הרואה לבנה בחידושה מברך אשר במאמרו בשחקים וכל הנוסח של קידוש הלבנה שאנחנו נוהגים לומר.
המשנה עבורם מביא כאן שאלה באמת
כתוב הרואה לבנה בחידושה,
אבל מה קורה עם אדם שהוא לא רואה?
כמו אדם עיוור. אדם עיוור לא רואה את הלבנה בחידושה.
כן יברך או לא יברך.
אני מצטט כאן את המשנה הברורה בעניין הזה.
סומה, דהיינו עיוור, חייב בקידוש הלבנה.
מדוע?
מה תמה הברכה המיוחדת הזאת?
כי ברכה זו נתקנה על חידוש העולם,
לא רק על עניין שאתה רואה את הלבנה בחידושה.
אני בדקתי את זה היום,
כל העולם של היום, ללא העולם של אתמול.
תשאלו אותי איך אני יודע.
ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.
אנחנו רואים את זה כל יום.
אבל לא שמים לב,
אבל בארץ חודש יש עניין מיוחד לברך על זה שהקדוש ברוך הוא מחדש את העולם.
גם הוא נהנה על ידי שהעיוור
שאחרים רואים, מוליכים אותו לדרך.
לכן, הוא אומר, למרות שהוא עיוור,
הוא צריך לברך,
בגלל שהעולם מתחדש, בין שאתה רואה אותו ובין שאתה לא רואה אותו.
למה אני אומר? יש אנשים שהם עיוורים, הם לא רואים שהעולם מתחדש.
לא כל אדם רואה את העולם מתחדש כל יום.
שואל אותי איך אני יודע?
אם אני רואה אדם עצוב, אני אומר, למה אתה עצוב?
מה קרה לך?
למה?
אתה לא רואה שהעולם מתחדש?
בטובו, לא סתם.
מותר להיות עצובים בראש חודש.
כל יום.
עבדו את ה' בשמחה, בשמחה גדולה.
על זה שהעולם מתחדש. הוא אומר לי,
יום ליום יביע העומר,
ולילה לילה יחווה דעת, הכל הולך ומתחדש.
אשרינו מה טוב חלקנו,
שאנחנו רואים שהעולם מתחדש מיום ליום,
במיוחד בתקופה שלנו.
תראה אחד
הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו.
שיהיה לנו ראש חודש טוב ובשורות טובות.
