שלום, צהריים טובים.
גם לקראת ג' תמוז, בעזרת השם, שיחול ביום ראשון.
איזה שלושים ואחת שנה לפטירתו של הרבי, זיה.
והרבי,
מעבר לכל הסגולות המיוחדות מאוד שהיו בו,
הרבי היה איזה משהו בעיניי דרמטי ביותר,
שאומרים שהוא לקח ברצינות את מה שהבעל שם טוב אמר. הבעל שם טוב אמר שאהבת ישראל
זה גם ליהודי שמעולם לא ראית ומעולם לא תראה.
אז רובנו אומרים זה וורט יפה, וורט נאה יש לבעל שם טוב, בסדר.
אבל הרבי לקח את זה ברצינות, הוא אומר, אהבת ישראל זה לכל יהודי,
שגם אם אני לא אראה אותו מעולם והוא לא יראה אותי מעולם, צריך לדאוג לו.
והוא לא רק יסתפק באמירה כזאת, אלא יצר,
לאורות האלו כלים מרובים,
שזה כל השליחים שמנסים וגם מצליחים להגיע ליהודי בכל נקודה שהוא לא יהיה.
זה הכל נובע מאהבת ישראל עצומה,
שבעיניי היא פלא עצום, כי אנשים מחולקים קצת לשניים. יש כאלה שמתעסקים ביחידים, עוזרים לאנשים בפרטי,
ויש כאלה שעסוקים במקרו,
להציל את עם ישראל.
אבל שיהיה מנהיג כזה גדול, שמצד אחד עסוק באמת בעניינים חובקי עולם ביותר,
עניינים של פיקוח נפש של עם ישראל, וגם כאן מעורב, היה כאן מאוד מעורב במה שקורה במדינה, עצות לנשיאים, למפקדים, לקצינים, לאלופים,
ראשי אמ"ן וכו' וכו' מצד אחד, ומצד שני להשקיע המון המון זמן והמון המון שעות במצוקות ובבקשות ובצרות של היחיד,
של היחיד ולהשקיע ולהמון שעות כדי לתת לפגוש יהודים ולתת להם דולר לצדקה ולהפוך אותם גם כן למנוע של שליחות.
ולהחזיק את שני הדברים האלה גם וגם בשתיהם בעוצמה טוטאלית
זה פלא עצום.
זה פלא עצום.
אז יש הרבה מה לדבר על הרבי, עוד נדבר על זה, אבל אני רוצה ללמוד היום משהו לכבוד ההילולה הזאת, כי כמו שאמרנו, הרבי מאוד מאוד הדגיש את אהבת ישראל, היה גם אחד המבצעים.
אהבת ישראל לכל יהודי, ללא תנאי,
לראות כל אחד את הנקודה הפנימית שבו ולאהוב כל אחד.
אז אנחנו בשבת
שעוסקת במחלוקות,
קורח, רש"י אומר,
פרשה זו יפה היא נדרשת, היא נדרש תנחומה, אז אומרים שמחלוקות זה תמיד,
יפה זה נדרש, נדרש יפה.
והיום
אני רוצה ללמוד איתכם
משהו מהנכד של אדמו"ר הזקן.
לא מהאדמו"ר הזקן,
אנחנו עומדים כאן תורות של אדמור הזקן, היום זה הנכד שלו, הצמח צדק.
הצמח צדק, יש לו ספר מופלא ביותר שנקרא "דרך מצוותיך", וזה ביאור פנימי למצוות,
לא לכל המצוות, אבל יש שם
הרבה מצוות שהוא מבאר אותן בדרך הפנימיות והחסידות והקבלה.
והיום
נלמד על איסור שנאת ישראל ומצוות אהבת ישראל, שזה בדיוק הלאום הזה של מחלוקת.
מחלוקת שאיננה לשם שמיים,
היא מחלוקת שבעצם מובילה בהכרח לשנאה,
ונכון, כמו שאנחנו רואים אותנו בפרשה,
יש שנאה, יש מחלוקת,
וההפך מזה זה אהבת ישראל,
מצוות אהבת ישראל.
אז על זה נלמד היום.
מתאים לכם?
יופי.
למה זה?
אם יש מצוות ואהבה, יש איסור לשנוא. כן.
זה מצוות ואהבת לרעך כמוך. כן, הנה, יש גם מצוות ואהבת לרעך כמוך,
וגם איסור לא תשנא את הכי בלבביך.
וכשאתה שואל את עצמך מתי הדבר הזה קורה,
סתם לשנוא מישהו זה כנראה לא קורה, למה שאני אשנא סתם יהודי, אלא זה קורה בדרך כלל, בזמן של מחלוקות, ובזמן של... זה לא רק של מותר לי לשנוא אותו, מצווה לשנוא אותו,
משנא לך השם ישנא,
כו׳ וכו׳.
כן, כן.
אז בואו נראה,
יש לו כאן בעיניי אבחנה בלתי רגילה
למצוות אהבת ישראל ואיסור שנאת ישראל,
וזה יהיה הלימוד שלנו כדי לתקן את מחלוקת קורח
ועדתו שבסוף הובילו חלילה לשנאה בתוך עם ישראל.
אז הוא אומר ככה, איסור שנאת ישראל מזאת ארבת ישראל, לא לשנא את חברו שנאמר לא תשנא את הרכב לבביך ולאהוב כל אדם מישראל שנאמר
ואהבת לרעך כמוך. ידוע מה אמר ידל הזקן לגר
דאלך שנאי לחברך לא תעביד. זהו כל התורה כולה
ואידך פירושהו זיל גמור.
טוב, הממרה הזאת שדיבר על זה היא ממרה מאוד מאוד תמוהה פעמיים.
קודם כל, האם לא קצת הפרזנו
להגיד שאהבתך כמוך זה כל התורה כולה? מה עם שבת?
מה עם סוכות?
מה עם פסח?
מה עם הרבה מצוות שלא קשורות?
כן, הוא יגיד.
באמת, אינו מובן, תן לך מצוות בן אדם לחברו. אתה יכול להגיד שזה,
אהבתך כמוך זה המצווה העיקרית
בבן אדם לחברו.
רוב מצוות בבן אדם לחברו קשורות במידה מסוימת
כזו או אחרת, לתשומת לב לזולת.
זהירות בממון שלו, זהירות בכבוד שלו וכולי. בסדר גמור. אבל מה זה קשור בין זה לבין אדם למקום?
מה זה קשור לשבת? מה זה קשור לסוכות? מה זה קשור לפסח? מה זה קשור לשבועות?
מה זה קשור לטומאה וטהרה?
לא קשור.
אז זה פעם אחת. אז זה קושייה אחת.
הוא אומר אותה, תנח, נמצאת בן אדם וחברו,
אבל מבטיח בן אדם למקום,
מה יקרא למימה?
ובפרט שבו התברכתי אם צדקת מה תיתן לו,
כידוע.
וגם נודע מה שתיקנו,
שנכון לומר קודם התפילה, הרי אני מקבע על עצמי מצוות עשה של ואהבת הלכה כמוך,
לפי שהוא יסוד גדול בעבודת השם ולהבין עניינה.
בנוסף לדבר הזה תיקן רבנו הארי,
שבתחילת התפילה,
שהתפילה זה גם פנייה לקדוש ברוך הוא, זה לא רק בן אדם לחברו, אנחנו אומרים, הרי אני מקבע על עצמי מצוות עשה של ואהבת הלכה כמוך, כלומר כי זה יסוד גדול.
לא אומרים, הרי אני מקבל על עצמי אמונה,
מקבל על עצמי עמחות שמיים, מקבל על עצמי עשרת הדיברות.
אומר רבנו, אומר רבנו הרי, מקבל על עצמי
מצוות אהבת רכה כמוך.
מה המרכזיות? זה דבר אחד.
שאלה שנייה,
הוא יגיד בהמשך, אני אגיד אותה כבר עכשיו כדי שהשאלות יהיו לנו מול העיניים ואז נתחיל לענות.
שאלה שנייה היא על עצם התרגום של הלל, כאילו שאלנו שתי שאלות, נכון? שאלה אחת, למה זה כזה דבר מרכזי? אבל שאלה שנייה,
בתורה כתוב, ואהבת לרעך כמוך.
הלל מתרגם את זה,
מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. זה לא אותו דבר.
זה ממש לא אותו דבר.
ואהבת לרעך כמוך זה ציווי חיובי על אהבה.
מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך זה דבר די בסיסי.
גם גוי מבין את זה, וזו סברה פשוטה, זה ודאי לא... מה?
זה לא רק עשה ולא תעשה, זה ודאי, אלא
זה מקטין את זה מאוד.
כאילו, תשמע, אתה אוהב שצובטים אותך?
אל תטוות אחרים. בסדר?
זה אני יכול להבין, זה גם,
אתה יודע מה, אפילו חיה מבינה את זה.
אתה מאלף אותו, אז הוא מבין.
אהבת לרחק כמוך זה מדרגה כל כך גבוהה.
אז למה הלל שהגיע אליו הגוי, בסדר, אתה מגייר אותו רק עם הדבר הזה.
אז למה אתה אומר, אבל אתה לא אומר לו את זה נכון, אתה אומר לו את זה בצורה שגויה.
כן, אז חלק אמרו, מתרצים, שהגוי לא היה מסוגל להבין את זה.
כל עוד הוא עדיין גוי, הוא בכלל לא מסוגל להבין מה זה מדרגה של ואהבת לרחק כמוך, אז הלל אמר לו את הפירוש המצומצם.
מה שאתה אומר לך, תעשה לחברך,
אבל זה לא תירוץ טוב, כי אם זה כך,
אז איך הלל יכול להגיד לו, זה כל התורה כולה?
זה לא כל התורה כולה.
כשתתגייר, אני אלמד לך את "ואהבת לערכה כמוך", את הנוסח האמיתי, וזה כל התורה כולה. מה שאני כרגע אומר לך זה
התחלה.
יש פה משהו שאנחנו לא מבינים.
טוב, אז תירוץ אחד
למצווה הזאת, למצוות "ואהבת לערכה כמוך",
שהוא, כמו שאני אומר, הוא נכון גם, במיוחד גם במחלוקת.
והנה בטעמי מצוות פרשת קדושים כתב רבנו הארי ז"ל, וזה ללשונו, כי ישראל, כל ישראל, כל ישראל,
סוד גוף אחד של נשמת אדם הראשון כנודע אצלנו בספר הגלגולים,
וכל אחד מישראל הוא דבר פרטי, ומזה הוא הערבות שהאדם מראה בשביל חברו,
אם יחטא.
אנחנו כולנו גוף אחד.
מור הזקן אומר בתניא, עם ישראל זה נשמה אחת בגופות מחולקים.
ולכן נוהג מורי ז"ל הארי לומר פרטי הוידויים וכולי. יש דברים שאתה יודע בוודאות שלא עשית.
לא עשית.
כל מיני דברים שרשומים שם, לא עשיתי אותם.
בסדר, לא על יד וכל זה, יש כל מיני דברים שאתה אומר, שמע, לא יודע, שרנו עלינו, ועדיין דיברנו על זה.
אז
מרינו, מרדנו, כל מיני דברים שאתה אומר, שמע, אני לא, אני עפנו, לא, כאילו, אדם אומר, אני הייתי נימן לאשתי כל החיים, הכל בסדר, למה אתה אומר את זה? אומר, רבנו הארי, אתה אומר את זה לא על עצמך, אתה אומר, מה?
גלגול זה אפשרות אחת, שהספרדים תמיד אוהבים,
והוא אומר,
קפצתי לך שאני אגיד לך, אבל הסיבה השנייה, אמנם אתה לא עושה, אבל יכול להיות שמישהו אחר עושה בעם ישראל, ואנחנו גוף אחד, היד הזאת לא עושה, אבל היד הזאת כן עושה.
אז צריך להגיד את הווידוי בלשון רבים.
כי כל ישראל גוף אחד עד קל לשונו, וברור דבריו הוא שהאדם הראשון היה כללות כולל נאשמות כולם בישראל,
והיה כולל כולם, מהם נתלים בראשו, מהם בזרועו,
ועל שם זה נקרא אדם, אדמה לעליון,
כי הוא מבחינת כלליות, ונמשך מבחינת אדם דלילה,
שכולל להיות ספירות וכו'. טוב, אז אם כך, זה טעם אחד.
למה המצווה כל כך חשובה? כי אנחנו כולנו גוף אחד.
אבל הוא לא מסתפק, וכאן הוא אומר את הטעם הבא,
וכדאי מאוד להקשיב לטעם הזה.
והנה, אף על פי שנתבהר היטב טוב טעם למצווה זו, עדיין יש בזה עוד טעם נפלא,
בעוצם הטובה שהאדם עושה לו ולכל העולם
בקיום מצוות עשה זו, ולהיפוך חלילה,
כשמבטל מצוות עשה זו, ועובר על לא תעשה של תורה דלא תשנא.
אז כאן הוא אומר את השאלה שכבר הקדמנו.
"והיינו על פי ביאור מאמר הלל הנזכר לאלה, שאינו מובן גם כנאמה ביערור מצוות עשה זו בעניין השלילה.
מה דשנא אליך ולחברך לא תעביד?"
ולא אמר לו, "האין שבה, אני אגלה מפשוט הכתוב".
כן?
כדי תרגם אונקלוס, "ותרחמי לחברך קבעתך". אונקלוס תרגם,
ואהבת לרעך כמוך,
תאהב את חברך כמותך, אז למה הלל שינה מהתרגומה?
וכאן הוא מתחיל להסביר את זה.
והעניין כי דבריו אלה הוא פירוש מצוות ואהבת לרעך כמוך בעניין עמוק.
יפה.
אני רוצה רגע פה,
אני אשאיר אתכם במתח,
ושואל,
אם כולנו באמת נשמה אחת, כל עם ישראל נשמה אחת,
כולנו,
אז מה מפריע לי לאהוב את החבר?
מה, למה שאני לא אהב את החבר?
מה מפריע לי תשובה
לדבר הזה?
שאני רואה אצל החבר דברים לא טובים.
או שהוא אומר עמדות משובשות שמעצבנות אותי.
אתה יכול להגיד דברים כאלה,
נכון?
אתם מכירים, יש משחק, אני משחק עם הבנות שלי לפעמים,
שנקרא סבבה והכול, אתם מכירים?
אתם מכירים?
סבבה והכול, אבל הוא יותר נמוך ממך.
מתחתן איתו או לא מתחתן איתו? כאילו,
כל מיני...
אז הבת שלי סיפרה לי שהם שיחקו את זה באולפנה,
ואז היא אמרה, מישהו סבבה והכל, אבל הוא שמאלני.
אז היא אמרה, אם הוא שמאלני,
משהו אצלו לא בסדר בראש.
אז למה שאני מתחתן עם אדם שאין לו דברים אוהבים?
כלומר, זה לא יכול להיות שיש איזה עמדת שמאל שהיא הגיונית.
הוא כנראה...
אז מי שאומר לך עמדות משובשות, אתה מתעצבן עליו.
כן? או יש לו מידות לא טובות אפילו,
חברה מסוימת.
אז אתה אומר, אני רואה דברים לא טובים, אני לא אוהב אותו.
זה הדבר
כי אם מישהו
הוא הכל טוב, ואנחנו גם אחים, אנחנו בעם ישראל, אז אני מן הסתם אוהב אותו, נכון? פה, מכון מאיר, כולנו אוהבים את כולם פה, אנשים כולם נחמדים, כולם טובים, כולם מתוקים, גם כולם, אני חושב,
בדברים העיקריים אנחנו חושבים בצורה קרובה, נכון?
נאמר ככה, נכון?
כולנו מאמינים, הקב"ה, וטובתו, וגאולת עם ישראל,
בארץ ישראל, ורוצים המשך התקדמות, ומשך צדקנו, בית המקדש, ואמונה, ואהבה, וכו' וכו'. זה הנה, נכון? אין פה איזה פערים גדולים מאוד,
משהו כזה.
אז מה מפריע בכל אופן עם מצוות אהבה? אז הוא אומר,
דהיינו,
והעניין כי דבריו אלה הוא פירוש מצוות הבטחה, אחר כמוך בבניין עמוק, דהיינו, כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו,
אין הפירוש שאינו יודע כלל חובותיו.
אדרבה,
יוכל לראות ולהבין היטב עמקות פחיתותו יותר מיד זולתו עליו,
שאר זולתו אינו רואה אל העיניים והוא ירד על לביו,
אלא הכוונה שאין החוב תופס מקום אצלו כלל להתפעל מזה,
וכאילו אינו רואה אותו כלל,
מפני האהבה הגדולה אשר הוא אוהב מאוד את עצמו,
על כל פשעיו שיודע בדעתו תכסה אהבה,
בבחינת מקיף,
שלא ימשך מן האידיאל לידי התפעלות במידות,
ולכן אין תופסים מקום כלל להתפעל מזה,
וזהו שאינו רואה חוב לעצמו שנשקע ונתבטל באהבה רבה המכסה על כל הפשעים מבחינת מעקיף.
איזה הסבר מדהים.
הוא אומר ככה, האם נבקש מכל אחד מאיתנו לקחת דף ועד ולרשום עשרה דברים
אנחנו צריכים לתקן באישיות שלנו.
מישהו כאן יש לו בעיה למלא את הדף הזה?
באישיות או בהתנהגות.
מישהו כאן יש לו בעיה למלא את הדף הזה? לי אין בעיה למלא את הדף הזה. טוב, עשרה דברים, תוך שנייה אני רושם.
בסדר, לא רוצה לפרט אותם לכולכם.
כי על זה, אבל אין לי בעיה לרשום עשרה דברים לפחות, שאני צריך לתקן.
עכשיו, אני יודע את הדברים האלו.
אלא מה? בכל אופן, הבוקר קמתי
וחייכתי לעצמי, וזה, והגעתי לכאן, ואנחנו, אז איפה, למה הדברים האלה לא מפילים אותי? למה אני לא, אה, איך אני יכול ללמד תורה פה, אני יודע שאני צריך לתקן את זה, ואיזה קנאה,
כבוד, כעס, מלא דברים, מידות שצריך לתקן.
אומר אדמו"ר אצלמר צדק, כל אחד מאיתנו,
יש לנו רשימה שאנחנו צריכים לטפל בה, בכל אופן, היא לא מפילה אותנו, אנחנו אומרים, בסדר, בסדר.
על כל פשעים תכסה אהבה, אני לא נותן לזה לבטל את האהבה שלי לעצמי.
אני אוהב את עצמי ואני חמוד ואני מתוק,
יש דברים שאני צריך לתקן,
אני שם אותם בארון, אני אגיע אליהם, אני יום אחד אתקן אותם.
לא בגלל זה אני לא אקום בבוקר מהמיטה ולא אסתכל על המראה.
זה נמצא, הוא אומר, זה נמצא אצלך במקיף.
במקיף.
יש לך חסרונות, נכון?
אני יודע שאני לא מושלם, אני בן אדם, אני מנסה לתקן, אני משתדל, אני משתדל להיות היום יותר טוב מאתמול ומחר יותר טוב מהיום.
אבל אני יודע שיש דברים שצריך לתקן, גם יכול להיות שאני איפול מחר,
או אעשה איזה משהו שאני לא רוצה, אבל צריך לתקן אותו, כולנו בעלי תשובה.
נכון?
כן או לא?
כלומר, קמנו בבוקר,
הסתכלנו במראה,
נתנו חיוך, התלבשנו יפה, באנו למכון מאיר,
וזה לא גרם לנו,
הדברים שאנחנו צריכים לתקן, לזה שאנחנו החלטנו, זהו, אני, זהו, אני מושבת, אני, מי אני ומה אני. הסתדרנו.
את החסרונות שמנו באיזה משהו ש...
טוב, בסדר.
מה?
לא בבוידים, כי אנחנו רוצים לתקן את זה, אבל שמנו את זה, הוא קורא לזה מקיף, שמנו את זה באיזה ארון,
אנחנו נטפל בזה לאט-לאט.
ככה אנחנו מתנהגים עם עצמנו.
כל כך יפה. הוא אומר,
כי מפני האהבה הגדולה,
שהאדם אוהב את עצמו מאוד,
על כל פשעיו שיודע בדעתו תכסה אהבה.
בבחינת מקיף,
שלא ימשך מן הידיעה לידי התפעלות במידות,
ולכן אין תופסים מקום כלל להתפעל מזה.
וזהו שאינו רואה חוב לעצמו, למה?
שנשקע ונתבטל באהבה רבה המכסה על כל הפשעים בבחינת מקיף.
מצד שני,
וכאשר יראה זולתו על החוב שלו,
ויבין אותו ירגז מאוד,
אף על פי שיודע בעצמו שהם מתו,
והיינו לפי שעיקר רוגזו אינו על עצם הפחיתות
שחברו מדמה שקר, שהרי יודע שהם מתו,
רק על שידיעת חברו את פחיתותו בבחינת יש והתפעלות,
מה שאין כן כשהוא יודע אהבה מכסה.
והרגז על חברו על ההתגלות שגילה חברו החוב שלו מתוך ההסתר,
וכיסוי אהבה שאתה מכסה עליו ולאה נראה כלל, ואתה אצל חברו נראה לאש ודבר מה".
וואי.
כשמגיע מישהו אלינו, או אנחנו למישהו,
והוא מתחיל להגיד לנו ביקורת על דברים לא טובים,
אז אנחנו כועסים עליו. למה?
כי אני כאילו אומר לו, תקשיב.
הרי מה שאתה אומר, אני יודע.
אתה לא מחדש לי כלום.
אף אחד לא יכול להגיד לאדם חיסרון שהוא לא ידע
לפני כן, נכון?
נדירים.
אז אתה אומר, תקשיב, מה שאתה אומר, אני יודע.
אבל כמו שזה לא גרם לי להתפעל,
זה גם לא אמור לגרום לך להתפעל.
כמו שאני חי עם זה ומסתדר,
גם אתה אמור לחץ עם זה ולהסתדר.
למה? להתפעל, הכוונה...
להתפעל, לא, להתפעל, הכוונה להעביר על מישהו ביקורת, להעביר על מישהו, זה עשו... מה אתה עושה עכשיו?
כאילו הוא אומר, כמו שאני על עצמי,
בוא, בוא, יותר קל לדבר את זה הפוך, נכון?
אני על עצמי, נגיד, יודע אדם על עצמו שהוא לא תמיד מסודר.
יכול להיות דבר כזה?
הוא מחזיר כל דבר למקום.
תאמין, זה קורה? קורה.
ואתה אומר, בסדר, אז מה, בגלל זה אני, זה, טוב, אני ברוך השם ממשיך לחיות.
ואל, פתאום אני מגיע, ואני רואה, לא יודע, מגיע הביתה, אני רואה, לא יודע מה, מישהו הכין איזה אוכל, כל השייש כזה, ואומר, מי עשה את זה?
בואי, זה אחד הילדים, מה קורה? מה זה זה? בסדר, צריך להיות מסודר, בחיים סדר זה דבר חשוב, נכנס פה ב-200 קמ"ש.
תגיד, יש לי שאלה, חביבי, על עצמך,
כשלא סידרת, אמרת, איזה כיף זה שמדי פעם מבולגן פה, זה עושה הרגשה ביתית,
נכון?
ואצל השני נכנסת ב-200 קמ"ש, למה?
למה אצלנו, כשכל אחד עסוק בנגעים שלו,
אנחנו יודעים להגיד, בסדר, בסדר,
זה לא מי שאני באמת, או זו לא תמונת החיים המלאה שלי,
אבל כשזה אצל מישהו אחר,
אז אני דווקא כן מדגיש אצלו את הנקודה השלילית.
כלומר, למה אני מתנהג עם מישהו באופן
שאני לא מתנהג בו עם עצמי? מה ששנוא עליי, מה שנוא עליי?
שנוא עליי שלוקחים את החסרונות שלי ושמים אותם במרכז, ככה, בחלון ראווה. זה לא חלון ראווה שלי.
תסתכל על הדברים הטובים שלי, לפחות ככה אני מתנהג כלפי עצמי, אני מסתכל על הדברים הטובים שבי.
זה לא שאני לא מודע לכישלונות ולדברים שצריך לתקן, אני מודע, אבל אני לא שם אותם,
לא אומר, זה האישיות, כי זה חלון הראווה. לא.
אז למה
אני עושה כך,
בדיוק כמו שאני לא רוצה לעשות לעצמי, אני עושה את זה למישהו אחר?
או למה מישהו אחר עושה את זה לי?
כשבא מישהו ואומר לי,
אתה יודע, יש לך מלאכת חסרונות, הנה זה, וזה, וזה, ומדגיש,
זה מעצבן אותי, כי אני אומר לו, תקשיב,
אני יודע שיש לי חסרונות,
אבל
אתה לא אמור להתפעל מזה,
כמו שאני לא אמור להתפעל מזה. בסדר, יש חסרונות, שים אותן בצד.
בוא נראה משהו אחר.
כך הוא אומר, כן,
אני פה לא מדבר על לראות,
אנחנו רואים, אין בעיה.
השאלה מה זה עושה אם אתה רואה, בסדר?
כן, אבל כשאני רואה על עצמי פגמים,
אני רואה על עצמי איזשהו פגם,
עכשיו זה ממוטט אותי,
אני עכשיו עסוק בלשים על זה כל הזמן את ה... אני אספר לך סיפור על רבשלום קרליבך, זכר צדיק לברכה, שגם היה מאוד קשור לערבית.
רבשלום מספר שפעם הוא עשה איזה סמינר,
ופתאום באה אליו אחת המשתתפות ואומרים לו, רבשלום, מה חלמתי עליך בלילה? הוא אומר, כן, מה חלמת?
הוא אומר, חלמתי שאתה נמצא באיזה חדר,
ובחדר אחר נמצאים מלא מלא אנשים, יש להם מלא מלא קעקועים על הידיים,
ונכנסים עליך, אחד-אחד,
ואז יש לך איזה מין פנס כזה ביד,
אתה מאיר עליהם
עם הפנס,
ואז כל הקקועים נמחקים.
אז הוא אמר לה, וואו, טוב,
ומה את אומרת על החלון הזה?
איך את תפרש את הטוב?
אז היא אומרת, אני מפרשת שמגיעים אליך אנשים
שיש להם, כל אחד מהם הרבה מאוד מומים כאלה ואחרים,
אתה לא עסוק
בלגרד להם את המומים ולהגיד להם כמה לא בסדר, אלא אתה מאיר עליהם
אור של טוב, וזה מוחק את ה...
את הסיפור המעניין, החלק הראשון בסיפור הזה, שרב שלמה אמר לה,
הוא מסתכל ואמר לה, אני רואה שהבנת והוא התחיל לבכות.
כאילו מישהו גילה את הסוד שלו,
אתה מבין?
אנחנו יכולים
בקלה קלות להימשך אל הצדדים הפחות טובים של מישהו,
אבל יש כאן, כאילו הוא טוען, יש פה חוסר הוגנות,
כי לעצמך אתה לא עושה את זה.
לעצמך אתה לא עושה את זה. כשמדובר על הפגעים שלך, אתה אומר, כן, הכל בסדר, מה, אני לא כזה,
על כל פנים מתחסי אהבה. בסך הכל, כל אחד מאיתנו מתהלך בעולם ואומר,
בסך הכל אני בסדר.
בסך הכל אני בסדר.
חיסרון פה, חיסרון שם.
הסך הכל הכללי הוא בסדר.
אתם מתמחים באיזה שביעות רצון בסיסית.
אבל כשזה מגיע לזולת,
אנחנו מסתכלים עליו באיזה מין ביקורת, אומרים, כן, זה לא בסדר,
זה לא בסדר,
זה לא,
נכון?
סתם, אתה נוסע בכביש, מישהו חתך אותך.
אתה יודע, בפנייה ימינה, פתאום מישהו מגיע מהצד ונכנס.
אתה רק תמיד מחכה בתור אף פעם לא עוקף, נכון? אתה תמיד מעולם לא עשית.
אבל אצלך אתה אומר, טוב, טוב, הם בסדר, נו, אני ממהר, הם בטח יסלחו לי, אני צריך, אני צריך, נכון?
בדיוק היה גם מקום פנוי, נכנסתי, בטח הוא לא הפריע לו.
אצלנו אנחנו אלופי התירוצים, שמים את זה בצד וממשיכים הלאה.
אבל אצל המישהו השני, הו, נכון?
מה קורה פה? מה קורה פה? צופרים לו ככה עם יד פתוחה, ככה.
נכון?
אז על זה אומר עצמך צדיק, זה הבעיה.
חוסר ההוגנות פה.
כמו ששנואי עלינו, שמישהו בא ולוקח עם אור ומאיר על כל החסרונות שלנו,
כי אנחנו לא עושים את זה לעצמנו,
ככה אל תעשה את זה למישהו אחר.
נכון?
לא מדובר פה על לא להיות מודע לחסר, יש לו חסרונות, כמו שלי יש חסרונות, הכל בסדר.
ורבי חיים אומר שבכלל,
אם אני רואה בו חסרונות זה כנראה חסרונות שגם קיימים בי.
השאלה, מה זה עושה לך?
מה זה עושה לך?
בסדר, יש לו חסרונות.
נו, אז מה עכשיו בגלל זה אני צריך להתפעל ולהסתכל עליו
דווקא דרך הפריזמה של החסרונות?
אז אני חוזר כאן למשפטים הנפלאים.
וכאשר ירא זולתו על החוב שלו, יבין אותו ארגז מאוד, אף פי שיודע בעצמו שהם מתו,
ועניין לפי שעיקר רוגזו של האדם אינו על עצם הפחיתות שחברו מדמה שקר. זה לא שטופלים עלי משהו שלא קיים,
שיודע שהם מתו,
רק על שידיעת חברו את פחיתותו,
הוא בבחינת יש והתפעלות. למה אתה מתפעל מזה, אח שלי? למה אתה הופך את זה לעיקר?
מה שאין כן כשהוא יודע, האהבה מכסה,
והרגז על חברו, על התגלות שגילה חברו החוב שלו,
מתוך הסתר וכיסוי האהבה שאתה מכסה עליו,
ולא היה נראה כלל, ועתה אצל חברו נראה לישו דבר מה.
וזהו, מה דשא נילך גילוי זה לחברך לא תעביד.
שלא תראה, לא תראה, אלא תראה,
חובותיו ופשעיו, הן במילודי עלמא,
בדברים שבין אדם לחברו,
ואין במילי דשמיא.
אל תראה זה לישו דבר מה,
אלא יהיה האהבה שלך לא גדולה כל כך,
אל תחסה על הפשעים ולא תניח אותה מן הידיעה לבוא להתפעלות במידות. בסדר, אני יודע. האם בגלל זה זה אמור עכשיו לפעול אצלי איזה משהו שאני לא אדבר איתו ואני לא אסתכל עליו? לא, בסדר, יאללה, בדי לא יעזור.
כל דבר צריך להסתכל ולעיין בזה?
את הדברים הטובים של הזולת אנחנו עוברים בבקיאות.
על הדברים השליליים?
בעיון,
נכון?
כשמישהו רואה משהו, עושה משהו שלו, ישר מצלם את זה, הוא מפיץ.
צריך לעשות הפוך,
לצלם דברים טובים ולהפיץ. עושים את זה, אבל לא מספיק.
לא להניח את זה להתפעלות.
וכמו כאשר יהיה לאדם רצון ותשוקה נפלאה לחברו
מצד המשכה רבה ועצומה שמעצמיות הנפש שיש לו אליו,
כל אשר יעשה לו רעות, היפוך אהבתו,
לא יהיו תופסים מקום כלל ובטלים נגד האהבה רבה. מה אם הרבה לא יוכלו לכבות את האהבה?
כן?
כן?
תראו, זה קצת דומה, נגיד, על... קצת, נגיד, מערכות יחסים של הורים וילדים. הורים מאוד מאוד אוהבים את הילדים שלהם, ולכן, הרבה פעמים הם, על כל פשעים, תכסה אהבה.
כאילו, בסדר, הילד הזה, אבל הוא הילד שלי, מה אתה רוצה שאני עכשיו כל הזמן אסתכל על הדברים? הוא הילד שלי, אני אוהב אותו.
הוא צריך להשתפר, הוא צריך לתקן, בסדר גמור.
אז זה על הילדים, זה על עצמנו.
אומר הצמח צדק, תעשה את זה גם על הזולת.
לא לחפש את המומים של הזולת,
אבל גם אם אתה רואה אותם, אל תהפוך אותם למשהו שהוא מזיז לך את המידות ואת ההתפעלות. בסדר, זה עושה דברים לא טובים. עכשיו, בגלל זה, אני עכשיו אסתכל עליו לפני שנתיים וחצי,
שלוש, היה איזה שבוע או שבועיים שהיו בהם דברים נוראים בכבישים. ממש נהגים הלכו מכות,
ואפילו מישהו נהרג,
וגם צילמו את זה, וממש ראו,
ממש הולכים מכות בצורה נורא ואיומה.
אסדות וזה. טוב,
אני נסעתי,
הייתי צריך,
נסעתי בכביש מספר 4,
הייתי צריך לפנות במחרף גבעת שמואל.
אז הייתי בנטיב הימני ומחכה, היה פקק.
בעודי מחכה, מישהו נכנס לפניי.
אמרתי, טוב, נכנס נכנס, אבל אין מצווה שכל העולם ייכנס, אז כבר טיפה נצמדתי לרכב
שהיה לפניי,
שאף אחד לא ידחף לי.
עודי נצמד, מגיע מונית,
ככה עם הקרניים, מה שנקרא, נדחף.
אז הורדתי את החלון,
החלון של הנהג היום היה פתוח.
אמרתי לו, אחי, אם היית מבקש שתתלך להיכנס בשמחה,
אבל גם שלא ביקשת, כנס, שיהיה לך יום טוב,
שיהיה לך זה, אתם כל השבוע, כל היום על הכבישים,
איזה לחץ, איזה עומס, השם מברך אותך.
ועצרתי ונתתי לו להיכנס.
אז הוא מסתכל עליי ככה,
ומחפש,
זה שם, לוקח, מוציא סוכריה, זורק לי.
אני מסתכל, זה היה, איך קוראים לזה,
אניס, איך יש כזה טעם כזה חריג?
לקריץ, לקריץ, לקריץ, איך הוא נקרא לקריץ? אמרתי לו, לקריץ. אני לא אוהב לקריץ, יש לך משהו אחר.
הוא צממן אתה זרק לי.
אמרתי לו, טוב, אני עונה, אני מברך, הכל בפקק, אני מברך, תענה אמון. הוא שם יאללה, אני פשוט עונה בזוהר אמון,
אני שמברך אותך.
זה בטח, כאילו, הוא עשה משהו לא בסדר.
זה הבן אדם?
הנה, תוך שנייה, תוך שנייה,
אם אתה רגע משנה את הפוזיציה, הוא אומר, שמע, אחי, אני יודע שאתה זה, אבל אתה קודם כל, כל היום על הכביש,
כל היום חותכים אותך אנשים, אתה מונית, אני נוסע, בסדר, זו העבודה שלו.
וואלה, אחי, אני רואה אצלך דברים אחרים. בשנייה זה התהפך.
אפשר לעשות דבר כזה?
בסדר.
עכשיו, אם הייתי צופר לו ולא נותן לו להיכנס,
א', זה היה סתם לא נחמד, ובאמת, לא הייתי זוכר את זה לספר לכם.
אבל בגלל שקרה איזה אינטראקציה, הקדוש ברוך הוא רחם עליי, ונתן לי את המוחין הזה להגיד את המשפט הזה,
כאילו, אני זוכר למה אמרתי, אמרתי לעצמי, היה כל כך הרבה,
כל כך הרבה מריבות בכבישים,
שאני אעשה בכבוד משהו אחר, אני אעשה אהבת חינם בכביש.
ממש, אני זוכר שכל השבוע יצאתי ונתתי לאנשים להיכנס,
וזה, כאילו, אמרתי, נעשה איזה תיקון, מה שאני יכול.
פתאום ההוא נכנס לי, אז אמרתי, הנה, יש כאן הזדמנות.
אז,
זה טוב.
נכון.
יפה, יפה, בדיוק.
אל תהיה מאלה שמחפשים תקלות לעם ישראל.
אחרי זה, אחרי זה, הוא ישלים לך.
הוא ישלים לך אחר כך. יאללה, בוא נסיים.
ולכן הוא אומר, אוקיי. עכשיו שאלנו, זוכרים? למה זה כל התורה כולה? רבותיי, מה?
בואו רגע נתעלם, נתעלם, נתעלם.
יש לנו תורה, מצוות, מלא מלא דברים. מה המטרה של כל האירוע הזה?
המטרה היא שתהיה שכינה בארץ.
אדם מקיים מצוות.
אז הוא מוריד את הרצון של השם יתברך לארץ.
אין לך השראת שכינה יותר גדולה מאשר כשהעם ישראל באחדות.
ולכן אם אתה מסיר את המניעות
של הפירוד,
זה יוצר את השראת שכינה,
שזה גם מטרת כל עשיית המצוות, הרי המצווה היא לא, אין לה מטרה בפני עצמה,
אלא המצווה היא אשר קידשנו במצוות,
מטרת המצווה להביא קדושה. אם אדם מקיים את מצוות עבורו יתברך, הוא מושך את האור של השם יתברך למטה.
אבל אין לך משיכת תור יותר גדולה מאשר
כשעם ישראל ביחד.
אז הוא אומר, תראו,
וזה מה שכתוב,
ולכן זהו כל התורה כולה,
שעל ידי התקללות נשמות ישראל אלו באלו,
ויהיו לאחדים ממש,
כאילו היא קומה אחת לבד,
על ידי זה גורם למעלה עניין נפלא,
שהוא יסוד ותכלית התורה כולה, והוא מה? עניין?
ייחוד קודש אבריחו הוא שכינתה.
נכון, אומרים לפני המצווה לשם ייחוד קודש אבריחו הוא שכינתה. שכינתה זה כנסת ישראל.
קודשא בריחו נוצר ביניהם איחוד. איך? על ידי מצווה. אני מקיים את מצוות הבורא יתברך, אני אתייחד איתו.
אבל אם כל עם ישראל באחדות,
אז זה כאילו המצווה הכי גדולה, זו הקדושה הכי גדולה.
אז הוא אומר,
והוא עניין איחוד קודשא בריחו שכינתי של שכינתי עם הטאטאה ומטרונית המקור נשמות ישראל. זה הביטוי לעם ישראל.
כי הנה שופר די יעקב מעין שופר די אדם הראשון.
הפירוש של יעקב היה כללות כל הנשמות,
והוא מעין שופרד האדם העליון וכולי. טוב, אני טיפה מדלג פה על ה... מתאר פה מה זה נשמת ישראל.
טיפה דילגתי שני שורות.
והיו לאחדים, על ידי זה נעשה אחד באחד, שהשם יתברך
מתייחד עם ישראל, והיו לאחדים,
ואין האדם דלעילה רואה חוב לעצמו.
ואז הקב"ה עובר על כל פשע של הישראל.
יהודים אומרים,
אומרים בעשרת ימי תשובה, בחודש אלול, אבינו מלכנו.
אבינו מלכנו, חולנו ועננו.
אז מישהו אמר לי פעם משהו יפה.
בא יהודי, אומר לקדוש ברוך הוא, אבינו מלכנו,
אקרא רוע גזר דיננו.
אז הקדוש ברוך הוא אמר לו, תראה,
אתה אתמול
הצבעת על איזה יהודי ואמרת, זה לא אח שלי!
לא!
אומר הקדוש ברוך הוא, תראה, הוא בטוח בן שלי, זה אני יודע, שהוא בן שלי.
אז איך הוא בן שלי ואתה לא אח שלו?
אז זה לא מסתדר.
אז קודם כל, לך תסדר את זה שאתה אח שלו, ואז אתה לא תקרא לי אבינו מלכנו, כי הוא בטוח בן שלי, כי כולכם בנים שלי.
בסדר?
אז זה מה שהוא אומר כאן, השם מטבח מתייחד עם ישראל, היו לאחדים
ואין האדם דלילה רואה חוב לעצמו
ואז הוא עובר על כל פשע של ישראל
כמאן דמסתחי בים ערב, ומי ששוחה בים גדול.
כמו שכתוב, עזרת השם עוד שתי שבתות,
קורה חוקת בלאקן, לא הביט אבן ביעקב ולא ראה עמל בישראל,
מפני שהשם אלא אבימו ואין האדם רואה על דרך ושעל חובה לעצמו
כן ודי לחכימה
ואין פירוש לא הביט ולא ראה שנעלמים. מה זה לא הביט אבן ביעקב? מה הקדוש ברוך הוא לא רואה? אבן זה מגרעות. מה הקדוש ברוך הוא לא רואה את המגרעות של עם ישראל? הוא רואה!
אבל זה לא תופס אצלו מקום.
בסדר, שוען, אז יש להם...
עזוב,
זה לא הדבר המרכזי, בוא נדלג מעל זה.
פלא עצום.
פלא עצום, נכון?
יש לנו חברים שלפני הרבה שנים נולד להם תינוק,
והוא נולד, יש תופעה של תינוקות נולדים עם פזילה.
אבל פזילה חמורה הייתה לנו פזילה, עין אחת לפה, עין אחת לשם.
אז ניתוח, זה ניתוח, לאיזם מסדרים את זה.
אבל ניתוח אפשר רק בגיל שנה לעשות.
בגיל שנה, סיפור לנו שהם בעצם התלבטו לעשות את הניתוח, כאילו, כזה ילד חמוד וזה, למה?
אתה מתרגל כבר, כזה ילד מתוק, אתה רואה את החיוך, אתה אומר, אז אין אחת לשם, אין אחת לשם, קחת ילד לניתוח.
עד שההורים אמרו להם, תקשיבו, עושים ניתוח,
אחרי זה הוא יהיה לו בגן, וכל זה. קחו, עשו את הניתוח, סידרו את זה.
אבל אפשר להתרגל, אתה מתרגל נכון לדברים האלו.
אז הקדוש ברוך הוא לא ראה,
לא הביט אבן ביעקב ולא ראה עמל בישראל.
למה? כי השם אלוהיו עמו, ואין האדם רואה על דרך משל חובה לעצמו.
ואין פירוש לא הביט ולא רע שנעלמים ממנו חלילה,
כי הכל גלוי וידוע, אפילו שיחה קלה,
אלא כמו שכתוב, וירא אבן ולא יתבונן.
הוא ראה את האבן, אבל הוא לא מתבונן.
נכון? כמו שאמרת, יפה מאוד.
הנר של הבדיקת חמץ, אחרי זה שורפים אותו. למה? מה, אתה הנר שחיפשת פה מומים לעם ישראל? לא טוב.
שאין נמשך מן הידיעה שלו שיודע אותם, בדעתו יתברך שאין הגבול בתכלית, לידי התפעלות במידות הגבורה.
כי אהבה מכסה, כמו שכתוב היסך אלוה בעדו.
מה שאין כן, אם יש פירוד בישראל,
כל אשר בו מום לא יקרע ויגרום למעלה בבחינת פירוד,
ואז יהיה רואה את החוב.
אם יש פירוד לעם ישראל, אז רואים את החוב.
אם כל אחד מאיתנו מסתכל על הזולת ואומר, הוא כזה, הוא כזה, הוא דפוק,
אז גם הקדוש ברוך הוא כביכול רואה את זה.
אבל אם אנחנו רואים, אני לא מסתכל!
זה לא מעניין אותי בכלל. אגב, זו הנהגה טובה, ממש. כתוב, לא להסתכל כשיש למישהו איזה משהו, אם אתה יכול לעזור לו, תסתכל.
אבל אם אתה לא חייב לעזור למישהו שיש לו איזה תקלה,
אל תסתכל.
למה להסתכל באדם שיש לו איזה משהו לא טוב?
מה?
מה שאין, כי אם יש פירוד בישראל,
כל אשר במור לא יקרה ויגרום למעלה בחינת פירוד, אז יהיה רואה חוב בפרט עליו שהוא המפריד רחמת הליצלן מזה.
וברכנו אבינו כולנו,
אבא תברך אותנו שנהיה אחד.
ואז כולך יפה ראיתי ומומבך,
עם כל עם ישראל ביחד, אנחנו הכי יפים בעולם.
מה אתם חושבים, עם כלאבי?
כל הישועות, כל הניסים,
כל הפלאות העצומות שקרו.
אף אחד לא, אני מקווה שלאף אחד אין פה ספק שזה קרה רק בגלל התכנונים המעולים וכל זה, הכל היה צריך לפעול שם בתאומים מטורפים, זה יד השם הייתה עלינו, למה?
למה? אנחנו כבר שנה וחצי נלחמים אחד עם השני,
מוסרים את הנפש אחד על השני, אז יש אהבה. אז לא רואים את העמל בישראל, לא רואים את האוון.
ונעשה,
אז כולך יפה ונעשה,
מבחינת איחוד קודש הבריח הוא שכינתי גילוי אור אינסוף במקור נשמות ישראל למה ואחד באחד.
וזה סוד אם תהיה עם השם אלוהיך,
כמו שהשם אלוהיך הוא עם כללות שמות ישראל בחינת תם,
דהיינו הערת חוכמה היא לאה בקללות האיברים, ושכינתי בעבודת ענך כמוך,
ואין רואה חובותיו, כמו כן תהיה אתה תמים עם חבריך,
כדי שיהיה השם אלוהיך במסירות נפש.
וזה שאמר הלל ואידך פירוש ההוא.
הלל אומר הרי מה מטרת כל המצוות? השראת שכינה. אז תדע לך, השראת שכינה הכי שורה כשיש בינינו אחדות.
ושם המצוות גם עושות השראת שכינה, אבל לא באותו ערך
של האחדות בתוך עם ישראל.
וזה שאמר הלל ואידך פירוש ההוא,
שהרי כל המצוות הן לייחד קדשו ברוך הוא שכינתה כידוע, זה תכלית המצוות.
אבל עיקר הייחוד, אדם דלילה, הקדוש ברוך הוא בשכינתה, נקרא שתופריד יעקב,
הוא תלוי בהתגלות אהבה אמיתית עד להיות כמוך ממש,
חלק ה' עמוק הנזכר לאל. וזה נעשה על ידי קיום מצוות "אהבת לאחר כמוך כנזכר לאל" ושאר כל המצוות הן כמו פירוש להסביר הייחוד.
מצוות אהבת לך כמוך זה הייחוד בעצמו
של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל.
שאר המצוות זה פירוש לאיחוד.
אז יוצא שמה שהילל אמר,
מה ששנוא לך אל תעשה לחברך זה לא גדר מצוות אהבת לך כמוך, זה המחסום בפני המצווה.
למה אני לא מצליח לקיים את המצווה? כי אני מתפעל, כשאני רואה מומים אצל אחרים.
אז הוא אומר לך, צמח צדק, תקשיב.
פשוט
תסתכל על האחרים כמו שאתה מסתכל על עצמך.
כמו שכשאני מסתכל על עצמי ואני מכיר היטב את החסרונות שלי,
זה לא גורם לי להתפעל מזה. אני אומר, בסדר, יש לי חסרונות, נו, אז אני אמשיך קדימה, הקדוש ברוך הוא
ייתן לי תקווה ואני אתקן את זה עם הזמן.
אז למה אצל החבר אתה אומר לו, לא, עכשיו, מייד, תתקן, לא, אי אפשר ככה, זה בלתי אפשרי.
תירגע, חביבי.
כשאנחנו לא מסתכלים אחד על השני בעין כאותי קפדנית,
יש בתוכנו אהבה,
יש ביתנו אחווה, יש בתוכנו, ואהבת על זה במדרגות שונות.
זה יוצר איחוד קודשא בריך הוא שכינתה, וזה העיקר.
ושאר המצוות הם פירוש למצווה הזאת.
שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להסתלק ממחלוקות חינם, ולהיות באהבה ואחווה, שלום ורעות, אמן ואמן.
בבית שלום, בחודש טוב ומבורך.
