טוב, שלום לכולם.
אנחנו בימים גדולים, ימים מיוחדים.
לא נפגשנו פה מאז שהתחילה המערכה מול איראן.
נכון לכרגע אולי היא הסתיימה, אבל אי אפשר שלא להתבונן בדברים.
אשריכם.
ולכן חשבתי קצת ללמוד את הנקודה הזאת של אינם כלביא עקום.
מה זה אומר,
מה המשמעות של זה ומה אולי קידמה אותנו המלחמה הזאת.
וגם זה יהיה חלק מי שאיתנו בכל התהליך של משנת הציונות הדתית, אז זה ממש המשך של אותו דבר.
טוב, אז אנחנו רוצים קצת לברר באמת איך להתבונן על המלחמה הארוכה שבתוכה אנחנו נמצאים שנה ושמונה חודשים, ועל השבועיים האחרונים
במאבק מול ראש התמנון האיראני.
המלחמה הזאת החלה בליל שישי, יום חמישי בלילה.
אותה שבת,
למחרת, הייתה שבת פרשת בעלותך.
ופרשת בעלותך כידוע היא בעצם פרשה שהיא קו פרשת המים
של התקופה המדברית שעם ישראל היה במדבר 40 שנה.
כלומר,
אפשר לומר שהתקופה המדברית שלנו מחולקת לשני חלקים. חלק אחד,
כמעט כשנה,
מהרגע שהגענו להר סיני, יצאנו מציאת מצרים,
התחלנו ללכת במדבר, עד שהגענו להר סיני באלף בסיוון,
ביום הזה באו מדבר סיני עד כ' באייר בשנה השנייה ליציאת מצרים, שבה נעלה הענן ועם ישראל התחיל לנסוע לכיוון ארץ ישראל.
כלומר, 355 ימים,
שנה פחות עשרה ימים, היינו בהר סיני.
מה קרה בשנה הזאת?
בשנה הזאת היה מעמד הר סיני,
היה מעמד מתן תורה, צווינו על בניין המשכן,
בנינו את המשכן, שרתה שכינה בישראל,
במשכן.
כלומר, איזה מין
שנה כשנה של תנאי מעבדה רוחניים אופטימליים.
אי אפשר לומר את זה ככה.
מכ"ף באייר בשנה השנייה ליציאת מצרים, פרשת בעלותך,
אנחנו עכשיו מתחילים לקחת את כל הכור האטומי הזה, הגרעין הרוחני הפנימי הזה,
ואמורים לקחת אותו למסע הגדול לכיוון ארץ ישראל.
אנחנו מתחילים לנסוע 39 שנות מדבר,
וכמובן המסע הזה עוד לא הסתיים עד היום הזה,
עד שהעולם יגיע לגאולתו ולתיקונו.
קו פרשת המים בין תנאי המעבדה של הר סיני לבין היציאה לדרך
זו פרשת בעלותך.
ואחד מהסימנים
של היציאה לדרך
או המצבים, תכף נראה, המשתנים במדבר,
ביציאה לדרך המסובכת הזאת,
היו החצוצרות, פרשת החצוצרות.
וכשאנחנו מתבוננים בפרשת החצוצרות
אנחנו רואים שבעצם היו חמישה מצבים שהתורה מציינת
שבהם תקעו בחצוצרות
וחמישה המצבים האלה מחולקים לשלוש קטגוריות
שבכל אחת משלושת הקטגוריות האלה היה נשמע קול אחר מהחצוצרות או החצוצרה,
והקול הזה הוא לא מקרי רק כדי להבדיל בין המצבים השונים, אלא הוא קול שמאפיין את המצב שעליו דובר.
כלומר, בואו נתקרא את הפסוקים.
מקור אחד אצלנו.
וידבר השם אל משה לאמור עשה לך שתי חצרות כסף וכולי,
מה שתי הכותרות הראשיות, המטרות הראשיות של החצוצרות,
ותקעו בהן, סליחה,
והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות.
כלומר, כותרת ראשית, החצוצרות האלה יש להן שתי מטרות ראשיות.
מטרה אחת, לקרוא לעדה, תכף נראה שתי אפשרויות,
ולנסוע.
מבית מסעות עם ישראל נסע במדבר.
כשעם ישראל שמע את כל החצוצרות, היא ידעה או
קוראים לעדה, אספת חברים, תכף נראה, או יוצאים למסע.
אבל עכשיו התורה מפרטת את שני הקריטריונים הגדולים האלה בחמישה מצבים משתנים.
מצב ראשון,
אם עם ישראל שומע שתי חצוצרות
שהקול שהוא שומע מהן הוא תקיעה,
כלומר קול פשוט,
ותקעו בהן,
כלומר קול של תקיעה משתי החצוצרות ונועדו אליך קול העדה אל פתח אוהל מועד.
כלומר אם עם ישראל שומע את שתי החצוצרות או משתי החצוצרות שומע קול יציב קבוע תקיעה,
הקול הזה יאומר לך אספת חברים כלל ישראלית,
כל עם ישראל יתכנס לאוהל מועד.
אפשרות שנייה, ואם באחת יתקעו,
אם תוקעים רק בחצרה אחת ולא בשתיים,
גם קול של תקיעה, כלומר קול של, קול פשוט הוא,
אז ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל.
אם כן אספת חברים של ההנהגה הרוחנית של ישראל, הנשיאים,
או אולי ההנהגה הפוליטית של ישראל וכולי.
אם כן רבותיי, תודה. אם כן שני מצבי תקיעה,
נעזוב כרגע שתי חצוצרות, חצוצרה אחת,
שני מצבי תקיעה,
שהם בעצם שני מצבים בהם תוקעים בחצוצרות, כלומר נשמע כל התקיעה,
א', אספת חברים כללית, ב', אספת חברים של המנהיגות הרוחנית,
בישראל.
הלאה.
אפשרות שלישית
ותקעתם תרועה ונשוא המחנות החונים קדמה
ותקעתם תרועה שנית
ונשוא המחנות החונים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם.
סוגריים: חכמים למדו
ותקעתם תרועה תקיעה תרועה
תרועה יתקעו תקיעה לאחר התרועה אם כן תקיעה תרועה תקיעה חכמים למדו מכאן את סדר התקיעות בראש השנה מכאן למדו
בכל אופן אם כן כשעם ישראל יוצא למסעה
אז הוא שמע שלושה קולות
תקיעה
ראשונה, לאחריה התרועה, ובסוף עוד תקיעה.
תקיעה, תרועה, תקיעה.
טוב.
אבל, אומרת התורה, ובהקהיל את הקהל, אבל כשעם ישראל מתקהל,
השפה צריכה להיות כללית או הנשיאים,
אז תתקיעו ולא תריעו, כפי שראינו מקודם.
הלאה, מצב 4. וכי תבואו מלחמה בארצכם ולצר הצורר אתכם,
והריאותם בחצוצרות.
כשיש מצב של מלחמה,
הקול שנשמע מהחצוצרות הוא קול של תרועה.
בסדר מצב 5 וביום שמחתכם ובמועדכם ובראשי חודשכם הם תקעתם בחצוצרות ימים טובים - תקיעה.
סיכום טבלה
3 מצבי תקיעה 1 - אספת חברים כללית 2 - אספת ההנהגה 3 ימים טובים
מצב אחד של תרועה - מלחמה
יציאה למלחמה. מצב אחד של יציאה למסע - תקיעה תרועה תקיעה.
מצוין.
אז היו בעצם שלושה מצבים או תקיעה לחוד או תרועה לחוד או תרועה תקיעה.
מצוין, דרך אגב סוגריים אני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו
אם ראש השנה נקרא בתורה יום תרועה,
אז לפי
הפסוקים האלה זה יום של מלחמה.
ואם חכמים דרשו על פי הפסוק, הותקעתם תרועה, הפסוקים, תרועה יתקעו,
תקיעה לפניה, פשוטה לפניה, פשוטה לאחריה,
ככה דרשו בגמרא, זאת אומרת
שחכמים העבירו את ראש השנה מהיותו יום מלחמה,
להיותו יום יציאה למסע.
מה ראת התורה שבכתב לראות בו ראש השנה יום מלחמה?
זו תורה שבעל פה, לראות בו יום יציאה למסע. שאלה טובה,
לא הנושא עכשיו, אבל כדאי לחשוב על זה, זה דבר חשוב מאוד.
בכל אופן, לענייננו, מה אנחנו רואים?
רואים שכשעם ישראל יוצא למלחמה,
הקול שנשמע הוא תרועה.
מה ההבדל בין תקיעה לתרועה?
אומר הרב הירש במקור אחד,
תקיעה, השורש של המילה תקיעה, מלשון תקע.
משמעות תקע, להכניס דבר בכוח
על מנת שיישאר שם דרך קבע.
דבר, כשאני אומר תקיעה שורש תקע, זה אומר דבר תקוע.
יש יתרון לדבר תקוע.
היתרון לדבר תקוע, שהוא יציב,
הוא קבוע, מסמר קבוע,
תקוע בקיר, הוא קבוע, הוא לא זז.
נכון, המזגן
תקוע בקיר, הוא מקרר אותנו, הוא לא הולך לתייג.
אז יש יתרון למצבי התקיעה.
כלומר, מצב התקיעה, היתרון שלו,
הוא שהוא מסמל מצב של יציבות,
של קביעות, של שגרה,
של ודאות.
זה מצב התקיעה.
לכן כשעם ישראל מתאסף כולו ביחד,
או ההנהגה, או ימים טובים, יישמע קול התקיעה.
הקול של התקיעה מאפיין את המצב.
כי כשעם ישראל ביחד,
או ההנהגה ביחד, או ימים טובים,
הכל יציב, הכל קבוע,
השם חללנו, בקביעות וביציבות ובשגרה,
הכל בסדר. יופי.
אבל שורש תרועה, אומר הרב הירש, מן לשון רעוע.
תרועה משורש רעה.
כלומר, כשאנחנו שומעים קול תרועה,
הקול... הקול של... בניגוד לקול של התקיעה, שהוא קול יציב וקבוע, טו...
הקול של התרועה הוא רועה, טו-טו-טו, שמרים תרועה. הוא רעוע.
מה זאת אומרת? זאת אומרת שכשיישמע קול תרועה,
אנחנו במצב רעוע.
במצב שהחיים מזדעזעים, מיטלטלים, חוסר יציבות, חוסר קפיאות, אין לנו מושג מה הולך להיות.
לכן ברור שמצב מלחמה,
שאתה לא יודע לאן זה ילך, מה יהיו התוצאות,
זה מצב רעוע.
במצב מלחמה, קול תרועה.
יציאה למסע,
תקיעה, תרועה, תקיעה.
המקום שמנו אתה יוצא הוא יציב וקבוע - תקיעה.
המקום שלו אתה הולך,
היד שתגיע אליו,
קבוע ויציב - תקיעה.
אבל הדרך,
המסלול בדרך,
רעוע, תרועה.
אם כן יציאה למסע - תקיעה, תרועה, תקיעה. לענייננו,
מה אנחנו רואים?
שלפני שעם ישראל עוזב את הר סיני, את תנאי המעבדה בהר סיני,
ויוצא למסע הארוך של ההיסטוריה, לא רק במדבר, אלא עד סוף ההיסטוריה,
אומרת התורה, תדעו לכם, יהיו מצבים שונים במציאות ההיסטורית שלכם.
יהיו מצבי תקיעה,
יהיו מצבי תרועה, יהיו מצבי תקיעה, תרועה, תקיעה.
ולכן מלחמה, נתחבר אלינו, מלחמה,
זה לא מפתיע.
מלחמה זה מצב של תרועה.
ומצב התרועה הזה, הוא כבר היה ידוע מראש,
כמובן, צריך כאן לומר דברים פשוטים,
שכמו שאמרנו בהתחלה, שלמצב התקיעה יש יתרון, הקביעות והיציבות, יש לה גם חיסרון, שלפעמים תוקע אותך
באותו מצב, אתה לא מתקדם, אתה לא מתפתח.
לכן לפעמים הקדוש ברוך הוא צריך
לטלטל ולזעזע את המציאות, לעשות אותה רעועה,
שמלחמה זה אחד המנגנונים שלה,
כדי שהתרועה הזאת תכריח אותנו, תכף נראה,
לגלות איזו קומת חיים חדשה,
שלולא הזעזוע והטלטול ללא התרועה,
היינו תקועים באותו מצב,
כפי שהיה לפני כן.
ולכן הקדוש ברוך הוא מחולל את התרועה.
בא אל מלחמות זוהרי הצדקות עד אור חדש על ציון תהיה.
את הדברים שאמרנו עכשיו אומר הרב בעין היה
בצורה פשוטה.
אומר הרב ככה:
אנחנו יודעים שבחיים שלנו פה בעולם הזה בין חיי היחיד,
בין חיי משפחה,
בין חיי עם,
ודאי עם ישראל,
בין חיים של עמים, של אנושות,
יחסים בינלאומיים וכלל האנושות.
אנחנו יודעים שגם בחיים הפרטיים והלאומיים
והכלל האנושיים
יש שני מצבים.
יש מצבי תקיעה ויש מצבי תרועה.
אף על פי שהחיים במהות שלהם, הם חיים תוססים, הרב תכף יגיד,
חיים שיש בהם רתיחה,
חיים שיש בהם גלי ים הומים, כמו גל אחרי גל אחרי גל.
יש מלא כוחות חיים, מלא כישרונות, מלא חיכוכים, מאבקים באדם הפרטי, במשפחה ובאומה,
בין העמים וכולי, זה נכון.
אבל,
אומר הרב מקור שתיים בעין היה,
החיים המעשיים,
עם כל רתיחתם
ועמיית גליהם,
בכל לב ונפש של האדם הפרטי ובכל הקיבוץ החברתי,
המה בתכונתם מלאי עוז וחום.
החיים בעולם שלנו הם חיים מלאי עוז, מלאי חום, מלאי תוקף, מלאי עוצמה.
במילה יותר פשוטה הייתי אומר, מלאי תסיסה.
חיים רתוחים,
חיים של גלים הומים.
יפה. אבל,
איך זה יופיע במציאות ההיסטורית?
אומר הרב תלוי.
אמנם לא בכל עת אינם עומדים במצב אחד.
לא בכל הזמנים, החיים התוססים, הפוטנציאליים,
התוססים האלה מתגלים בתסיסתם אלא לא בכל עת הם עומדים במצב אחד לפעמים יש מצב אחד
תנועות החיים היחידים של האדם הפרטי
וכמו כן החברותיים של העמים
שוקטים ונמים יושבים בסתר והולכים לאט לפעמים החיים הם שגרתיים יציבים
הכל שגרה הכל שקט הכל רגוע הכל ידוע הכל קבוע מצבי תקיעה
ולפעמים כאשר הזדמנו מאורעות וסיבות שהכדור ברוך הוא מעורר פה
להופיע קומה חדשה, יתגלגלו ויזדעזעו החיים,
הקב"ח הוא יריע בקול גדול,
ייצור רעוע במציאות,
ולפעמים כאשר יזדמנו מאורעות וסיבות, יתגלגלו ויזדעזעו החיים, והחום,
החום, הרתיחה של המציאות, של התסיסה של הכישרונות, של תסיסת החיים,
והחום ילך ויתגבר,
וחלק אחד מהקיבוץ, מהקבוצות האנושיות,
יצית את הלהבה במשנהו, זה ודאי נקרא מלחמה,
עד שיהיו החיים עזים ומלאים חום ואש נוער.
אם כן, לא מפתיע אותנו שיש מצבי תרועה.
ומצב התרועה זה מצב שבו החיים עוברים מהיציב והקבוע,
השגרתי והשקט, עוברים למצב בלתי ידוע,
מטלטל ומזדעזע.
אנחנו נמצאים כשנה ושמונה חודשים,
בוודאי בשבועיים האחרונים,
במצב רעוע.
כשהמטרה כמובן היא לא סתם של להכניס אותנו
ממצב של יציבות, של תקיעה, למצב של טלטלה בשביל שום דבר.
אלא הרעוע הזה אמור להופיע משהו.
בעל מלחמות, עד אור חדש על ציון תאיר.
אם זה כך, וזה כך.
כלומר, כך התחילה מלחמה. המלחמה התחילה, הזאת, השבועיים האלה, מול איראן,
התחילה בפרשת בעלותך.
התחילה בפרשת אחת האוצרות.
שם זה התחיל.
אם זה ככה,
אנחנו יודעים,
ואני לא עכשיו מדבר באופן מיסטי, אנחנו יודעים את זה, יודעים
שכתוב בספרים הפנימיים,
קוראים שם
לבן שלהם או לבת שלהם,
יש להם רוח הקודש ממרומים.
נכון? הרוח הקודש שמתנוצצת בהורים ממרומים, לקרוא שם ספציפי לבנם או לבתם,
זה בעצם שם שמבטא אולי את האופי שלו, את הכישרונות שלו, אולי את סדר הופעת החיים שלו וכו'.
ממש אין מין רוח הקודש. הרבה פעמים כולנו קוראים פה יודעים
שחשבת לקרוא לבן שלך שם מסוים,
ואחרי שהוא נולד פתאום אתה רואה איזה פנים אחרות, ופתאום איזה הערה אחרת,
משום מקום,
ואתה קורא לו שם אחר לגמרי, בכלל ממה שתכננת כשהיית נער.
כשיהיה לי בן, אני אקרא לו ראובן.
היי, גאה הילד, קראת לו שמו.
מאיפה זה בא?
רוח הקודש ממרומים.
כך כתוב בספרים.
אז אם לקריאת שם של אדם פרטי
על ידי הוריו
יש כאן התנוצצות של רוח קודש ממרומים,
אז כשראש ממשלה,
נציג האומה הישראלית,
קורא למלחמה בשם, אמר לי מישהו אתמול,
שזאת הפעם הראשונה שראש ממשלה קורא בשם,
כי בדרך כלל המחשב קורא שמות.
לא יודע, לא בדקתי את זה.
כל המלחמות, מקף מבצעים עד היום,
המחשב הוציא איזה שם.
פה פתאום בן אדם קורא שם,
וראש ממשלה, נציג כלל ישראל, קורא שם.
זה לא דבר מקרי.
אם רוח הקודש מתנוצצת על הורים באופן פרטי,
אז ודאי שרוח הקודש לאומית מתנוצצת על מנהיג אומה, ודאי עם ישראל,
ודאי בדור גאולה,
ודאי במצב מלחמה, ודאי מלחמה אסטרטגית קיומית מול איראן.
אז אני רוצה קצת לברר,
אני בעקבות זה הלכתי לברר את הפסוקים,
את הפסוק והפסוקים, "הן עם כלביא יקום ואחרי יתנסע" וכו'.
מה יש בפסוקים האלה,
שהוא אולי
חושף לפנינו את המהות של המלחמה הזאת?
ואני חושב שמתברר כאן משהו,
דבר יסודי ביותר,
במלחמה, בשבועיים האחרונים בפרט,
כל המלחמה, כל השנה שמונה חוזניות, ודאי בשבועיים האלה.
אז רבותיי,
אז מי אמר כמובן אינם כלביא עקוב? אמר בילעם הרשע, נכון.
יש למישהו אולי פה איזה חומש במדבר או תנ"ך, אני רק רוצה רגע לקרוא את הפסוקים.
אחריי.
יש, יופי.
אני רק אקרא את הפסוקים רגע לפני כן, כי כאן בדף זה לא נכנס.
בספר במדבר פרק כ"ג
נאמר ככה, הפסוקים שלנו זה כ"ג כ"ד,
אבל אני רוצה רגע לקרוא טיפה לפני כן.
אני אקרא לפני כן.
אני מתחיל מפסוק,
נגיד י"ח, ויישא משלו ויאמר, זה השלב בנבואה של בלעם השלב הזה עכשיו,
ויישא ומשלו ויאמר, קום בלק הוא שמה,
אז הנה עדיין בנו ציפור,
לא אישיל ויכזב וכולי, אני מדלג,
פסוק כ"א, לא יביט אבן ביעקב ולא רעמל בישראל,
רבותיי, סוף פסוק כ"א,
השם אלוהיו עמו
הוא תרועת מלך בו.
אני לא יודע אם זה מדויק מה שאני אומר עד הסוף,
אבל תרועת מלך בו,
מה אמרנו עכשיו, מה זה תרועה?
ומה זה תרועה של מלך?
איזה מצב זה?
מלחמה.
מלך שיוצא למלחמה, והרואה אותם בחצוצרות, הלכות מלכים ומלחמותיהם.
אחד מהתפקיד של המלך,
אחד מתפקידיו של המלך זה להוציא למלחמה את האומה.
אם כן, אולי הפסוקים האלה, וכנראה שכן,
הם מכוונים לבלעם רואה איך עם ישראל מתנהג במצב מלחמה, ובפרט מלחמה שהעם הזה קם כלביא ומתנשא כארי.
תכף נראה.
אז אם כן, השם אלוהיו אבימו הוא תרועת מלך בואו, תכף הפסוק הזה ידבר יותר.
עכשיו שימו לב, אל מוציא המצרים כתועפות ראם לו,
עכשיו הגענו אלינו בדף במקור שלוש,
כי לא נחש ביעקב
ולא קסם בישראל,
כלומר מלחמה בישראל
זה לא סדר טבעי, תכף נראה,
ועכשיו לענייננו,
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, זה החצי השני של פסוק כ"ד אצלנו בדף במקור שלוש,
ואז אין עם כלביא יקום וחרי יתנשא,
וההמשך לא ישכב עד יאכל תרע, ודם חנים משתה.
אומר המשך חוכמה,
אולי קודם כל פשט פסוק,
עם ישראל קודם כל נמשל ללוי ולאריה.
יש רצו לחלק בין לוי לאריה, עם כלוי יקום,
כארי יתנשא,
המשך חוכמה לא מחלק רגע, נעזוב את
השיטות שמחלקות, ויש חילוקים חשובים מאוד, נעזוב את זה עכשיו.
בכל אופן, עם ישראל א' נמשל לאריה.
ב',
מתי הוא נמשל לאריה?
כשהוא קם, הוא קם כמו אריה.
ג', אולי,
אם כן, כשאתה רואה מציאות
שעם ישראל קם למלחמה כלווי,
או קם במלחמה כמו לוי,
תדע לך, קורה פה משהו.
אומר המשך חוכמה, רבותיי, דברים מופלאים ביותר.
יש שתי תכונות לאריה
שמופיעות בעם ישראל כשהוא יוצא לקרב.
לא בכל המלחמות זה מתגלה לנגד העיניים.
והרבה פעמים במלחמות זה סמוי מן העין.
במלחמה הזאת, שעכשיו השנה ושמונה החודשים האלה והשבועיים האחרונים האלה,
זה מאוד ברור מה שאנחנו הולכים עכשיו להגיד.
רק משוגע ועיוור לא רואה את הדברים.
תראו מה אומר רמי שוכמה, דברים מופלאים ביותר.
אומר רמי שוכמה, מקור שלוש: "יתבוננו גבורותיו ונפלאותיו מה שפעל השם"
זה הפסוק לפנינו, עם כלאבי יקום.
סוף הפסוק הקודם, כעת יאמר ליעקב ולישראל
מה פעל הם. עכשיו שימו לב:
"כי הנה עם כלאבי יקום".
טוב,
מה התכונה של הלוי של אריה כשהוא קם שהיא התכונה
של עם ישראל ההתחלה של הדברים ידועה תכף יהיה כאן חידוד מבהיל ביותר
אומר המשך חוכמה
את זה אני גיליתי ממש לפני כמה ימים
בעקבות המלחמה עכשיו את המשך חוכמה הזה
אומר המשך חוכמה שהלוי כששוכב
אינו ניכר מאומה
כל אחד מאיתנו היה פעם בתנחיות היה בספארי
ראה את האריות רובצים
על רבצם יפה איך נראה האריה הזה?
רדום, עייף, חלש, חסר כוח. בסדר.
אבל ברגע אחד
הארייה הזה מתעורר
ועובר מ-0 ל-100, תכף נראה ממינוס מיליון לפלוס אינסוף, תכף נראה,
עובר מ-0 ל-100 בפעם אחת, ובפעם אחת שהוא מסתער,
משמיד אותו איבה, ואז הוא מגלה את הגבורה הפנימית שאתה חבויה בו גם כשהוא רבץ,
ונראה כרדום ופסיבי.
זה כולנו יודעים.
אבל המשך חוכמה אומר פה דבר מופלא מאוד.
כשהלווי, כששוכב, אינו ניכר מאומה
מכוחו וגבורתו, מהפוטנציאל האמיתי שלו.
וכשיקום,
רואים מי הוא.
כשהוא קם, כולם מזהים את העוצמה, איזה גבורה, איזה הסתערות, איזה ניצחון.
תראו מה אומר המשך החמור.
כן, העם הזה, עם כלביא יקום, העם הזה נמשל ללביא.
כן, העם הזה, הלו היו עבדים במצרים.
עד כדי כך, מה המצב של העבד?
דאפילו על אנשי ביתם לא שלטו.
עבד לא שולט אפילו על הדבר הכי אלמנטרי של החיים שלו,
הכי בסיסי של החיים שלו, שזה הבית שלו.
הם ולא שולטים על ביתו.
ועם ישראל יצא ממצרים מעבדות לחירות,
והסתער על מלכי האמורי וכל מלכי המזרח, מזרח הירדן, ואחרי זה 31 מלכי מבר ירדן,
וכולי וכולי.
רבותיי,
אני רוצה רגע לקחת את המשפט, הלוא היו עבדים ואפילו אנשי ביתנו לא שלטו,
ופתאום כלביא יקום וחרי יתנסע.
רבותיי, מה קרה לנו בשמחת תורה לפני שנה ושמונה חודשים?
לא שלטנו
אפילו על אנשי ביתנו.
פרצו לנו לתוך הבתים,
פרצו לנו לתוך היישובים,
הרגו, שרפו, טבחו, ערפו,
נשים וטף,
חטפו.
למה האסון הזה של שמחת תורה הוא כזאת סטירת לחי מהרבה צדדים,
אבל לא היה הצד היסודי והעיקרי זה.
איך יכול להיות דבר כזה שבמדינה ריבונית,
עם עם שררה ושלטון,
כביש 232 פרוץ, כל העוטף פרוץ,
נכנסים לתוך הבתים,
לתוך היישובים,
איבד את השלטון לגמרי על הדבר הכי בסיסי שלך,
שזה הבית שלך.
זה יכול להיות דבר כזה.
זה האלם הגדול שהיה לנו בשמחת תורה.
עדיין אנחנו באלם מדי הדבר הזה.
אני נוסע לפעמים בכביש 232, כולל בעזרת השמיים אחרי הצהריים.
אתה לא מאמין שבמשך יום-יומיים שלטו שם על כל האזור
אויב
בבית שלך.
רבותיי, כשאויב נכנס לבית שלך
ושולט על הדבר הכי בסיסי של החיים שלך,
שזה הבית שלך והילדים שלך ואשתך.
באופן הגיוני, אי אפשר לקום מדבר כזה.
מדינה נורמלית הייתה מתרסקת אחרי מה שקרה לנו בשלטון.
כמו אריה,
עכשיו זה ברור, זה לא האריה ששוכב בספארי ופתאום קם להסתער על איזה טרף.
זה ממינוס מיליון לאינסוף.
זה לא מאפס למאה, זה הרבה יותר מאשר מאפס למאה.
זה ממצב של תהום וקטסטרופה,
של חידלון גמור,
למצב של ניצחון מוחץ.
זו תכונה אחת של האריה שהיא תכונה שמתגלה בעם ישראל
שתכף נדבר עליה.
תכונה שנייה של האריה אומר המשך חוכמה
האריה כשהוא מסתער
הוא לא קורא לעזרה לאף אחד
האם האריה כשהוא מסתער על תרפו
הוא קורא לנמר לדוב בואו תעזרו לי
לא
אריה מסתער לבד
כך עם ישראל
קם כמו אריה עם קטן
הרי כל הפרשנים
וכל החוזים
ההוזים באולפנים
סיפרו לנו במשך תקופות ארוכות, שנים ארוכות,
שאין סיכוי שמדינת ישראל וראש ממשלת ישראל יחליט
לתקוף את איראן לבד.
כי אי אפשר, ואין סיכוי, ומה יהיה המחיר?
אומר המשך החוכמה, התכונה של האריה,
מסתער לבדו.
נקרא לשונו.
ופתאום כלביא יקום וכארי יתנשא זה הסוף, שאפילו אנשי ביתו לא שלטו,
ואף על פי זה מהתהום קם להסתער וניצחון גמור.
ב.
שאין העזר מהשתתפות ממלכות אחרים, רק מעצמו.
הוא כמו הארי שאינו קורא לזולתו לא לעזרה.
כמו שאריה לא קורא לזולתו לעזרה, ככה עם ישראל, קם לבד, מסתדר לבד.
זה שאמריקאים יצטרפו אחר כך כי טראמפ אוהב להצטרף למנצחים, ברוך הבא, או לא ברוך הבא, צדדים לכאן ולכאן.
בסדר, נגיד ברוך הבא, למען דבר ברוך הבא, בסדר.
אבל אנחנו לא היינו תלומים בכם.
נסתדר לבד, נילחם בציפורניים.
רבותיי, אומר המשך חוכמה דבר מופלא מאוד.
שתי התכונות האלה של ההסתערות של הלוי,
שאלה שתי התכונות של ההסתערות של עם ישראל,
שתי התכונות האלה, א', לקום מהתהום,
ב', לעשות את זה לבד
ולנצח ניצחון כזה גדול,
שתי התכונות האלה, אתה לא יכול להסביר אותן
בסדר אנושי טבעי.
אתה לא יכול להסביר את זה בסדר אנושי טבעי.
אתה לא יכול להגיד, צה"ל מנצח, המוסד ניצח.
כולם רואים את הניסים.
כולם רואים את עשיית הדשמיא.
לכן אומר השם משמואל, המשך חוכמה.
ראו מה פעל השם ברוך הוא, המילה ראו לא כתובה פה, כן? אלא מה פעל השם ברוך הוא, כי אין זה סידור טבעי רק השגחה פרטית מאלוקי כל.
כלומר, אני אגיד רגע משפט שלם.
כשיהיה מצב בהיסטוריה,
כשעם ישראל יקום כמו לביא, א' מהתהום,
ב' לבדו, וינצח,
אם מישהו אומר לנו בעשר בבוקר בשמחת תורה לפני שנה ושמונה חודשים,
שאחרי שנה ושמונה חודשים
כמעט לא יהיה חמאס, כמעט לא יהיה חיזבאללה,
אין סוריה,
שליטה מוחדת במרחב האווירי של איראן וכל מה שעשינו שם.
לא אומר לנו את זה היום,
ב-10 בבוקר בשמחת תורה.
מישהו היה מאמין שזאת תהיה התוצאה?
שילמנו מחירים כבדים,
עדיין חטופים בשם מחירים כבדים,
ולצערנו הרב נופלים בקרבות,
השם ייקום דמם.
נכון,
הבנה להסתכל בעיניים רחבות, בעיניים אמוניות, בעיני אמונה,
על כל האירוע הגדול הזה.
מתי ראש ממשלה בישראל אמר
בסוף ישיבת קבינט לפני שיוצאים למלחמה הזאת?
כשהתחזיות הן
שייפלו מטוסים וטייסים בשבי חד ושלום,
ויהיו מתחים עצומים, עם נזקים נוראים, ואני לא רוצה להמשיך,
כהתקפת מחצי רענית ראשונה.
ומה שקורה, ולכן הוא אומר בסוף ישיבת הקבינט, אלוקים יהיה בעזרנו,
כך מסתיימת ישיבת קבינט.
מתי ראש הממשלה אמר פעם ראשונה ואחרונה?
אמר, עשייה הכי גדולה בכנסת זה עשייתא דשמיא.
אני אומר את זה בתרגום חופשי.
מתי פעם אחרונה,
המנהיגות הפוליטית, פעם ראשונה ואחרונה, המנהיגות הפוליטית בעם ישראל,
והתשגורת אפילו,
והאומה הזאת דיברה במלחמה בשפה של ניסים,
בשפה של הקדוש ברוך הוא איתנו.
אמרו לי אנשים עם יותר ניסיון, יותר זקנים, יותר ותיקים,
גם במלחמת ששת הימים, בזמן המלחמה לא דיברו ככה.
אחריה יתחילו לדבר ככה.
אבל בזמן מלחמה לדבר ככה?
רבותיי, החידוש הגדול של המלחמה הזאת
זה מה שכתוב בפסוק.
כעת, כעת עכשיו, כשאתה רואה את הניסים מול העיניים,
גם הניסים של מה שאתה עושה שם, וגם
באופן יחסי, לצערנו הרב,
קיבלנו מכות, אבל לאין ערוך פחותות מה שחס ושלום צפינו.
כעת ייאמר ליעקב ולישראל, מה פעלל?
אתה יודע למה?
כי אתה רואה שהעם הזה קם כלביא.
מהתהום ולבד, לניצחון כזה אדיר.
וזה אי אפשר להסביר
במושגים אנושיים רגילים.
זה סייעתא דשמל.
זה נס.
זה הקדוש ברוך הוא פועל.
איתנו, דרכנו.
רבותיי, מה שמתחדד במלחמה הזאת
זה שהמלחמות של עם ישראל זה לא רק מלחמות טבעיות מצד אחד,
ולא רק מלחמות אלוקיות מצד שני.
חזרנו למציאת הציונות הדתית.
זה לא או תנו לצה"ל לנצח,
או השם יילחם לכם,
ואתם מתחרשים, שבו בשקט.
תנו לקדוש ברוך הוא לנצח דרך צה"ל.
וזה השיח,
וזה מה שמדברים, הדבר העיקרי במלחמה עכשיו,
עם כל החשיבות, ובוודאי חשוב,
זה לא רק השמדת הכור האיראני, ולא רק הבליסטי,
ולא רק ההשפלה של הכבוד הלאומי שלהם, ועוד אלה דברים שאנחנו עוד לא יודעים,
שכל זה חשוב מאוד.
הדבר הגדול במלחמה הזאת,
שחזרנו לקרוא בשם השם,
וכולם מדברים בשם השם.
נכנס פרשן בערוץ 11. יום למחרת או בלילה של מתקפת המחט שהמנהיגות האיראנית הפוליטית,
הצבאית והמדענים מחוסנים ברגע אחד.
נכנס, אמר לי מישהו, נכנס עם
תמונות של כל המדענים האלה ומתחיל לרקוד באולפן ואומר, רבותיי, זה נס, אתם מבינים שאנחנו בנס?
זה החינוך הגדול של המלחמה הזאת.
ששם השם נקרא אלינו ואנחנו קוראים בשם השם.
יודעים לקרוא בשם השם, לא מתביישים מזה ואומרים את זה בקול צח,
וברור,
זה מלחמת עם כלביא.
וזה אולי רוח הקודש שהתנוצצה בראש הממשלה ממרומי,
לקרוא למלחמה הזאת בשם הזה, כי תכונת הלביא התגלתה בנו.
וכשתכונת הלביא מתגלה, א', לקום מן התהום, ב', לבד,
ולהגיע לכאלה הישגים,
כל השנה ושמונה חודשים האלה, ודאי שבועיים האחרונים,
זה כמו שאומרים יש חוכמה,
אין זה סידור טבעי,
רק השגחה פרטית מאלוקי קול.
ואת זה אנחנו אומרים
ומדברים.
איך יש קובץ,
אחרי מלחמת ששת הימים נכתב ספר, כידוע, תקופה גדולה על ידי הרב כשר,
ובסוף הספר יש קובץ שנקרא שיחו בכל נפלאותיו,
כל מיני מנהיגים של עם ישראל ולהבדיל של הגויים,
שהגיבו לניסים המופלאים שהיו אחרי מלחמת ששת הימים.
אז רבין שהיה הרמטכ"ל באותם ימים אמר בעצרת הודיה,
מאת השם הייתה זאת נפלד בעיניו.
ועזר ויצמן מפקד חיל האוויר אמר
אצבע אלוקים.
ועוד יש שם הרבה, הרבה, כן, הרבה ציטוטים של כל מיני גנרלים,
להבדיל,
מנהיגים של האויבים שלנו, וכולי וכולי.
עיתון הארץ כתב באותה תקופה,
גם מי שלא מאמין,
מוכרח להודות שמעמדם של השמיים עלה בששת הימים הללו.
חברים, מי שמבין את מה שקורה היום,
הוא אומר שזה ניסים יותר גדולים מלחמת ששת הימים.
אם הייתי אומר לכם לפני שבועיים, שעם ישראל, שמדינת ישראל, חיל האוויר, ישלוט במרחב האווירי של איראן תוך כמה שעות,
הייתם מאמינים?
הייתם מסתכלים עליהם כמשוגע,
ובצדק.
הטילים שנפלו פה בארץ,
שיש מקומות שאסור להגיד, אבל קרובים מאוד למקומות מאוד אסטרטגיים,
עם פוטנציאל פגיעה נורא גם בחיי אדם של אנשים רציניים מאוד, וגם
של מקומות משמעותיים מאוד, אסטרטגיים.
זה ניסיון, עם כל מה שספגנו,
בשפה זו.
זה נס אדיר.
והפעם בעל הנס מכיר בניסו.
אני חושב שזה החידוש הגדול של המלחמה הזאת.
הקריאה בשם השם.
בשפה אחרת, אני לא רוצה
לגזול את השיעור הבא, אבל ממש עוד
שלושה משפטים, תסתכלו רגע במקור ארבע.
אני חושב שהתמצית של השבועיים האלה
זה פרק אורות ישראל ותחייתו,
פרק בספר אורות, בפרקי ישראל ותחייתו, פרק י"ד,
ישראל ותחילתו פרק י"ד, זה ממש התמצית של המלחמה הזאת. תראו מה אומר הרב,
כאחיזת הפשט
והסוד זה בזה,
יסוד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה,
ההסתכלות היותר פנימית עם ההסתכלות החיצונית בעולם, אני מדלג,
כן היא התאחדות הנס והטבע.
אנחנו רגילים לחשוב,
כפי מאמרם של חז"ל, שהעולם שלנו, לא רק התורה,
היחס ללימוד התורה, אלא גם המציאות ההיסטורית,
היא מורכבת מארבעה ממדים, פרדס, פשט, רמש, דרס, סוד.
ואנחנו רגילים לחשוב שארבעת הרבדים האלה זה ארבעה רבדים של קווים מקבילים שלא נפגשים.
כלומר, פשט, קו תחתון,
למעלה מזה רמז, למעלה מזה דרש, למעלה מזה סוד.
המבט הזה הוא לא נכון.
כי אם אני אומר שזה המבט על הפרדס,
זה אומר שכל אחד מהממדים עומד בפני עצמו.
הפשט עומד בפני עצמו, אז גם אם לא הבנתי רמז, הבנתי פשט.
א', בתורה וב', בסדר המאורעות.
אלא,
היחס הנכון בין ארבעת הרבדים האלה זה לא ארבעה קווים מקבילים זה למעלה מזה,
אלא ארבעה עיגולים זה בפנים זה.
העיגול החיצוני הוא הפשט, יותר פנים מרמש, יותר פנים מדרש, יותר פנים מיסוד.
הסוד הוא עומק הפשט, משמע לא הבנתי פשט, לא הבנתי סוד.
מה קורה לנו כל הזמן?
או שאנחנו חיים בפשט,
או חיים בסוד.
או חיים במראה החיצוני כפי שהדברים נראים,
צה"ל מנצח, פוליטיקה מנצחת, מלחמות זה מנהיגי עולם וכולי,
או עיסוקים בסוד, הקדוש ברוך הוא ינצח, לא צריך להילחם,
השם יילחם לכם וכו' וכו'.
אנחנו או בפשט או בסוד.
חיים את הקווים המקבילים של הפרדס הזה.
וזה טעות חמורה,
כי הפשט והסוד, כשכבר הוא ברא את עולמנו, הפשט והסוד אחוזים זה בזה.
הסוד הוא עומק הפשט,
הפשט הוא הלבוש החיצוני של הסוד.
ועד שאנחנו לא נבד... דרך אגב, הרב חלף מסביר שהמילה חבלי משיח, המילים חבלי משיח,
כי המילה חבלי מלשון חבל,
מה התכונה של חבל שיש לו שתי קצוות?
והחבל מחבר את שתי הקצוות.
צד אחד של החבל זה הפשט, צד שני זה הסוד.
במקום הפשט נגיד העולם הגלוי, החיצוני, החומרי,
במקום הסוד נגיד העולם הרוחני, האלוקי הפנימי.
במקום הפשט נגיד תורה שבעל פה, מה שמתגלת דרכנו, במקום הסוד נגיד
תורה שבכתב,
במקום הפשט נגיד טבע, במקום הסוד נגיד נס, זה מה שהרב כותב פה.
אומר הרב, כאחיזת הפשט והסוד זה בזה,
יסוד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה,
ההסתכלות היותר פנימית עם ההסתכלות החיצונית בעולם, בחיים ובמציאות,
אני מדלג, כן היא התאחדות הנס והטבע.
אומר הרב,
בהנהגה של הכדור ברוך הוא את המאורעות,
וכמו כן באמונה, איך מסתכלים בין האמוניות על המציאות,
ההתעמקות
החודרת מאחדת את הנפרדים.
מאוד קל להפריד את הפשט מן הסוד.
מאוד קל להפריד את הטבע מהנס, את החיצוני מהפנימי.
כי כלפי חוץ זה נראה שני קווים מגבילים שלא נפגשים בהם, לא קשורים בכלל.
אבל לראות סייעתא דשמיא
בסיעות של הכנסת,
ולהגיד, זה סייעתא דשמיא
מה שהסיעות של הכנסת האלה החליטו.
זה ייחוד הסוד והפשט, זה אחוזים זה בזה ממש.
וזה לא בא מאיתנו הדוסים,
זה בא מפוליטיקאים, מראש ממשלה,
אפילו מאנשי תשקורת.
זה עצום.
עברנו פה שבועיים אדירים.
גדולים מאוד, גם כואבים, אבל שבועיים אדירים.
לא רק על פגיעה חמורה, אני מקווה,
ביכולות של האויבים,
ובפרט האויב ראש התמנון.
שבועיים גדולים מהבחינה הזו,
זה יסוד המלחמה הזאת.
הסוד והפשט שאחוזים זה בזה,
ההתעמקות החודרת מאחדת את הנפרדים.
מה שבשביל הבינוני מפרידה, ברור, אתה בינוני, אתה רואה בין זה לזה, או זה או זה, אתה בין זה לזה.
בין באמצע, בינוני, בין זה לזה.
אורו של משיח, תורת ארץ ישראל, התורה הפנימית, תורת הגאולה,
היא מאחדת את הכוחות.
אורו של משיח, שיסודו רם ונישא וגבוה מאוד מעולם מסעות,
מואר הוא מהתוכן העליון,
שהנס והטבע מתאחדים, מאוחדים שם, עד שזה יורד אל הפשט.
וכל העלילות של הטבע,
מקטן ועד גדול, פועלים בעדו ועימו, על ידו ובהשפעתו, כמו עלילות הנסיעות.
ויש כאן עוד דברים מופלאים מאוד, רק משפט אחרון בעל פה אני אגיד,
כתוב בזוהר
שהקדוש ברוך הוא וחד מסכנה יושבים בקן ציפור, הרב מזכיר את זה בהמשך פה.
קודשא בריחו וחד מסכנה אם הם יושבים בהיכל קן ציפור.
מסבירים המקובלים, מסביר כאן הרב,
חד מסכנה כידוע לפי הגמרא זה המשיח.
הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא, למה הוא נקרא חד מסכנה?
למה לפי הגמרא הוא חובש את פצעיו
ומוציא תחבושת, מחליף תחבושת, שם תחבושת חדשה, מה זה כל זה? הביטוי למשיח כחד מסכן הזה בא לידי ביטוי שהממד הפנימי של המשיח עוד לא מתגלה במציאות.
הרב אומר כאן, זה כמו ביצה
שיש בתוכה אפרוח, אבל יש קליפה שחוסמת, לא מאפשרת. האפרוח עוד לא גדל כמו שצריך, הוא עוד לא בקע את הביצה.
אז כלפי החוצה אתה רואה ביצה, אתה רואה קליפה.
אבל בפנים יש כאן עובר שהולך ומתפתח.
המשיח הוא בפנים, כבר הכל נמצא בעובר, כל כוחות החיים כבר נמצאים, רק הוא עדיין לא יצא אל הפועל, אל האור.
אז בעולם הגלוי, בעולם הפשט,
אין עדיין פה מציאות בכלל.
האפרוח גנוז בתוך הביצה.
בעולם הפנימי הנסתר, בעולם הסוד,
הכל פה מתרקן.
אנחנו חיים בתקופה
שבה
הסוד מתחיל להופיע בפשט.
עשייתא דשמיא מופיעה
בסדר החיים המעשיים,
כנגד כל הסיכויים.
עוד משפט אחרון, אני לא יכול לוותר עליו. הרב כותב
שכנגד ארבע, תראו אחר כך את כל הפרק הזה, דברים חשובים מאוד,
שכנגד ארבע מיטות בדין, סקילה, שרפה, הרג וחנק,
יש ארבע תקופות היסטוריות שהאיסורים שעם ישראל עובר הם בחינת איסורי סקילה, שרפה, הרג וחנק.
והוא אומר, ובדור האחרון דור שלנו,
האיסורים הם איסורי חנק.
מה זה חנק? אין לך אוויר.
מה זאת אומרת אין לך אוויר? אומר הרב,
איסורי חנק,
אני קורא את הסוף.
איסורי חנק הם האיסורים האחרונים
של ירידת האור למעמקים, הסוד יורדת פנימה אל הסוד,
אבל כלפי חוץ הוא לא נגלה.
אז מה אתה רואה בחוץ?
בחוץ אתה רואה השתלויות פוליטיות,
אתה רואה
תקוות זמניות, אתה רואה ציפיות חומריות.
איסורי חנק הם האיסורים האחרונים של ירידת האור למעמקים,
לחשוף סיבות קטנות וקלות,
לנעוץ תקוות במחקות ומאורעות זמניות, בנטיות לב
של מושלים ובמהלכים של השתדלויות פוליטיות,
ואז ממילא לעורר גם קטני רוח שאין להם כי מטרות קרובות מגושמות ומצומצמות.
איסורי חנק, כנקרא בזוהר, קטנות מוחין, מוח קטן,
זה להבין את האירוע בפשט שלו, ולא בסוד שלו.
לא בסוד שמאיר את הפשט.
אתה לא רואה את המעשה העוברי של המשיח שהולך ומתרקם פה והולך ומופיע.
זה איסורי חנק,
והמלחמה הזאת מנצחת את איסורי חנק.
אפשר לקרוא לשורה זה הניצחון, אני צורך ענק.
כי במלחמה הזאת, בשבועיים האלה ראינו.
זה לא מושלים,
זה לא פוליטיקאים,
זה לא תקוות זמניות.
זה הקדוש ברוך הוא פה מחולל את כל האירוע הזה.
ואנחנו לא סיימנו אותם.
זה תהליכים ארוכים.
ברוך השם, אינם כלביא יקום וכאבי יתנשא במהרה בימינו אמן.
יישר כוח, יש הרבה מה להשלים פה,
זה זריקת כיוון.
יישר כוח.
יישר כוח.
