טוב.
שלום וברכה.
היום אנחנו נדבר גם על מלחמה.
זה המשך לשיעור שהיה בפעם שעברה.
ננסה להבין משמעות הרוחנית של מלחמה שאנחנו נמצאים בה.
ונתחיל מגמרה ידועה, כולם בטח זוכרים אותה, גמרה במסכת שבת,
שאומרת שיש שש שאלות ששואלים את האדם כשהוא מגיע לעולם שכולו אמת.
שואלים אותו,
נשאת עמדת באמונה,
ציפית לישועה, קבעת עתים לתורה,
למדת דבר מתוך דבר, ועוד כן.
אז השאלה, אחת משש השאלות הללו זה ציפית לישועה.
למה זה כל כך חשוב לצפות לישועה, ומה זה משמעות של ציפייה לישועה?
ברור שכל אחד מצפה לישועה, אומרים בעזרת השם, כן, כן, מצפה,
אבל הרב קוק בן הים מסביר שציפייה זה לא משהו שאתה יושב ואומר, נו,
בעזרת השם, מתי זה יקרה? יבוא.
אלא שאתה אקטיבית נמצא בתהליך של ציפייה לישועה ואתה מתכונן,
אתה עושה הכל כדי להביא את הישועה.
כמו שאדם שהוא מצפה לאורח,
אז הוא לא יושב ומצפה,
אלא הוא עורך שולחן,
מכין אוכל, שוטף כלים, מטאטא את החדר,
הוא מצפה לאורח.
אז ככה זה גם, ציפייה לישועה זה לא דבר פסיבי,
אלא זה משהו שהוא,
זאת עשייה.
אחרת,
זה מצחיק שאחת מהשאלות המרכזיות שמסכמות את החיים שלך זה האם ציפית, כן, ציפיתי.
כמובן, כולם אומרים,
יהיה בסדר, אל תדאג.
כן, ציפיתי.
לא, זה משהו רציני, זו שאלה רצינית.
האם המשמעות של שאלה,
האם החיים שלך היו חיים מגמתיים?
מה זאת אומרת חיים מגמתיים?
שיש מגמה,
שאתה לא חי סתם.
פתאום קרה אירוע כזה, פתאום אתה עשית את זה,
פתאום מצאת, קנית, נסעת, אכלת, התחתנת, וכאילו כל מיני דברים קורים לך.
החיים שלך מגמתיים,
אתה הולך למשהו, יש לך מגמה בחיים,
הם מכוונים, הם מרוכזים למשהו,
ואתה בונה חיים שלך,
שהם הולכים למטרה גדולה בחיים, ומהי המטרה הזאת?
ישועה,
בניית בית המקדש, תיקון עולם, שינוי.
אז זאת הכוונה, ציפית לישועה.
האם אתה בנית חיים שלך שהם מובילים למטרה הזאת?
זאת הציפייה.
ודבר נוסף של ציפייה
זה שאתה כל הזמן נמצא במין קשב
למה שקורה לך, כן? זאת אומרת שאתה כל הזמן מנסה לפענח
אירועים שקורים לך בחיים,
שאתה בודק האם מה שעכשיו קרה מלחמה או קרה עכשיו פתאום אינפלציה באיזשהו מקום, פתאום
הרגו את המועמד לנשיאות בקולומביה,
האם זה תורם לגאולה
או להפך מעכב את הגאולה?
ציפייה לישועה זה שאם אתה נמצא בדו-שיח עם הקדוש ברוך הוא,
עם החיים שלך הופכים למשהו שאתה מפענח,
מה שקורה לך.
זאת הכוונה, ציפייה לישועה.
זאת אומרת,
שאחרת, לא מובן, למה זה כל כך חשוב?
אלא שאתה נמצא בקשב,
קשב להוויה.
אולי דוגמה לזה, אנחנו רואים עם מרדכי היהודים, אתם זוכרים כשנלקחה אסתר, אז כתוב שמרדכי היה מתהלך
על יד ארמון המלך,
ויש שם ביטוי כזה, לדעת מה זה ועל מה זה.
מה יש לו לדעת?
לקחו, זהו, נגמר, מה יש לדעת?
כאילו, יש כאן קטסטרופה, אסון, אבל מה יש כאן לדעת מה זה ועל מה זה?
אז המפרשים מסבירים, וגם הרב ציודה כתב על זה,
יש לו שיר כביכול, זה לא שיר באמת, הוא כתב את זה, פשוט חוזר על אותו ביטוי,
הוא כותב שם באור לנתיבותי, אני חושב, שם המאמר הזה נקרא,
אז הוא חוזר שם על הביטוי הזה, לא לחינם,
לא לחינם קרה כך וככה, לא לחינם קרה זה וזה וזה, הכל מביא לזה וזה וזה וזה,
זה הכל מגמתי.
זה בעצם הגישה של ציפייה לישועה,
שאתה נמצא בדו-שיח עם ריבונו של עולם,
ואתה קולט אירועים ההיסטוריים שמתרחשים מול עיניך כשלב לישועה,
לבניית בית המקדש,
לביאת המשיח, כן? זאת אומרת, אתה קולט את זה.
ומעניין הוא,
אז איך עושים את זה?
אז איך אנחנו לומדים?
אז חז"ל מלמדים אותנו שצריך הרבה פעמים לשים לב לפרטים,
שזה לא תמיד רק מבט כללי לכל מה שקורה, אלא דווקא על ידי פרטים.
אם אתם זוכרים, אנחנו פעם אמרנו את זה בשבוע שעבר,
שכשהם רוצים לתאר אירועים גדולים,
כמו למשל חורבן בית המקדש.
אז הם לא מספרים שם על שהביאו
שישה לגיונים של רומאים שם,
שישים אלף חיילים, שהם באו והקיפו את ירושלים.
לא, הם מספרים סיפור על קמצא בר קמצא.
פרט, אז הוא זרק אותו מהבית, אז הוא אמר לו ככה,
אז הוא התלונן לרומאים,
אז הרב זכריה בן אבקולס כך וכך,
אבל אנחנו יודעים שמאחורי הסיפורים הפרטניים הפשוטים הללו,
שם
תיאור של חורבן בית המקדש.
אז מעניין הוא שכמו שכשאנחנו עושים לב לפרטים, אפשר להבין מזה המון דברים,
אז מתברר שגם מבחינה,
שגם מערכת הריגול והניתוח של ריגול ברמה מאוד גבוהה,
הם הרבה הרבה עושים את זה על ידי שימת לב לפרטים,
דווקא פרטים,
פרטים קטנים.
אני אתן לכם דוגמה.
במלחמת העולם השנייה,
סטלין מאוד פחד שגרמנים יתחילו מלחמה נגד רוסיה באופן פתאומי.
אז הוא דיבר עם ראש אמ"ן שלהם,
קראו לו גנרל פאבל פיטין,
ואמר לו שהוא חושש מהתקפה פתע.
אז פיטין אמר לו,
אני מבטיח לך שחודש לפני שהם יתקפו,
אני אודיע לך שהם עומדים לתקוף.
איך אתה יכול לדעת?
הוא אומר,
כי אקלים בגרמניה הוא הרבה יותר רך מאשר אקלים ברוסיה.
קור בגרמניה מגיע בממוצע בחורף מינוס עשר מעלות צלסיום.
ברוסיה זה מינוס ארבעים.
אני הייתי פעם במוסקובה שהיה שם קור מינוס 37 וזה חוויה מאוד בלתי נשכחת.
אתה מרגיש שאתה עשוי כמו פינוקיו,
מאצטינקטינג ידיים שלך, לא זו זאת רגיל, כאילו אתה...
משהו קריף ביותר.
אז השמנים למכוניות ולטנקים
הם נקפאים בקור מינוס 20.
וצריך להכניס לשמן חומר שנקרא אנטי פריז.
בגרמניה אין, הם לא שמים את זה.
אבל אם הם עומדים לתקוף ברוסיה,
הם ודאי יצטרכו לשים לכל המכוניות שלהם אנטי פריז, אחרת אי אפשר יהיה להניע את האוטו.
אז הוא אומר, אצלי יש הרבה סוכנים שהם עובדים בגרמניה בתור,
עובדים בתחנת דלק,
ממלאים סתם דלק במכוניות.
אבל הם לא סתם, הם סוכנים שלי.
והתפקיד שלהם
זה כשחייל
גרמני בודק
רמת השמן באוטו שלו,
אז הוא מנגב את זה עם טישו כזה, עם בת כזה,
אז הוא זורק את הבת לפח.
פח.
תפקיד של הסוכנים שלי זה לקחת את הבד הזה,
לאסוף אותה,
ולשלוח אליי למעבדה כימית,
ואני בודק כל יום האם יש שם חומר אנטי פריז.
ברגע שיש אנטי פריז,
אני מבין שתוך חודש הם עומדים לפלוש.
זו סיבה אחת.
ואינדיקציה שנייה,
אני עוקב
בקפידה
על מחירים של בשר כבש באירופה.
אז אם בשר כבש באירופה יורד באופן פתאומי, דרסטי,
אני מבין שגרמנים מתכוונים לפלוש לרוסיה.
מה הקשר לבשר כבש?
מתברר שבשביל להילחם
בתוך קור כזה הם צריכים מעילים, מעילי פרווה,
כמו שהיה לכל החיילים הרוסים, מעילי פרווה, עשויים מכבש.
אז אם שוחטים המון כבשים בשביל פרווה,
בשביל לעשות מעילי פרווה,
בשר של כבש יורד במחיר.
אם מחיר יורד, סימן שהם מתכוננים למלחמה.
אז אני אדע מראש.
ואני חושב
שזה אחת הדוגמאות
איך אתה יכול להכיר ולדעת
כל מיני אירועים,
כמו שמרדכי אמר, מה זה ועל מה זה?
מה הולך שם?
הוא שם לב לכל מיני פרטים קטנים,
וקטן ותרש מדברים שם, אז הוא מקשיב למה שהם אומרים, שם פתאום שמים לב שצריכים להשתחוות לאמן וזה, זה, הוא מקשיב, הוא מבין, הוא מנתח,
הוא מפענח.
מה שאומרים לו.
ולפני כמה זמן הייתה לי שיחה מאוד מעניינת
עם איש אחד
שהוא לימד אותי,
הוא אמר לי,
מתי תתחיל, הוא אומר שאני יודע האם ישראל תתקוף באיראן או לא.
ידעתי, הוא אומר, ידעתי האם ישראל תתקוף באיראן או לא.
אמרתי, איך ידעת?
מתברר שהוא,
יש בנאט"ו, אתם יודעים מה זה נאט"ו?
כולם יודעים מה זה נאט"ו? נאט"ו זה ברית צבאות
מדינות מערב.
אנגליה, לא, לא, רק אירופה, לא.
ארצות הברית, אנגליה, צרפת, גרמניה,
הם התארגנו כולם ביחד נגד ברית ורשה.
ברית ורשה זה היה ברית המועצות יחד עם מדינות סוציאליסטיות אחרות, כמו פולניה, גרמניה המזרחית, ורומניה, ובולגריה, ועוד ועוד, התארגנו ביחד.
פירושו של דבר, אם מישהו תוקף אחת מהמדינות הללו, אז כל הברית הולכת ותוקפת מישהו שהתחיל את המלחמה.
כן, זאת הכוונה.
אז זה משהו מאוד רציני, ברית נאט"ו.
אז בנאט"ו יש להם מודיעין
של נאט"ו,
שלא שייך לא לאמריקה, לא לאנגליה, אלא כמו
כוח כזה,
מודיעין.
ובמודיעין יש הרבה אגפים, יש אגף שהוא מרגלים,
רגילים שהם אוספים מידע,
יש אגף שעוסק בניתוח לוויינים, את התמונות מלוויין,
יש כל מיני אגפים,
וכל האינפורמציה שהם אוספים,
זה מגיע למחלקת-על.
מחלקת-על הזאת היא אנליסטים.
זאת אומרת,
יושבים שם אנשים חכמים מאוד, מאבדים את המידע,
והם חושבים, חושבים, חושבים, ואומרים, יהיה ככה וככה וככה. גם בארץ יש אותו דבר, זה בכל המודיעין בעולם.
יש תפקיד שנקרא אנליסט.
אז האיש הזה,
הוא היה בן 50,
הוא עכשיו בן 50,
הוא היה אנליסט
של נאט"ו.
עד גיל 40 הוא לא ידע שהוא יהודי.
בגיל 40 זה התגלה לו,
והתחיל תהליך של
בירור יותר ויותר מה זה העם הזה, מה זה עם ישראל,
וזה וזה הלך והתרשם יותר ויותר ויותר, עד שהוא החליט שהוא רוצה להיות יהודי,
פנה שם לרבנים וכל זה, הם אמרו לו לעשות ברית מילה,
הוא עשה ברית מילה,
נדבר שהוא כהן,
הוא חשב שהוא כומר,
הוא ממשפחת כומר, כי אבא שלו אמר לו שאנחנו priests,
priests,
איך אומרים כהן באנגלית?
פריסט,
אז הוא חשב שהם
הוא כומר,
בסוף נדבר שהוא כהן.
והלך יותר ויותר התקרב,
ולפני שנתיים, זאת אומרת שנה וחצי,
כשהתחיל, כשנהיה הטבח בעוטף עזה,
כשהוא שמע שיש טבח,
הוא עזב את הכול, זרק את הכול,
קאט
ופשוט עלה לארץ.
הסתובב בו בארץ כמה חודשים,
ולפני שנה הוא בא למכון מאיר ללמוד פה במחלקה האנגלית.
ועכשיו הוא לומד פה.
אז הוא אמר לי שהוא ידע שביבי עומד לפתוח במלחמה.
אמרתי, איך?
איך ידעת?
אז הוא אומר,
מזה שהוא התחיל להגיד בזמן האחרון,
בעזרת השם.
אמרתי, נו באמת, מה, איך אתה לפי כזה, בעזרת השם,
אולי הוא אומר את זה לבייס שלו, כן, כמו שהוא אומר שם, הוא אומר את זה כדי...
זאת אומרת, לא, אין דבר כזה.
הוא אומר, תשים לב,
לפני 25 שנה בערך,
קצת יותר,
פניסטן,
החליטו לעשות פצצת אטום,
וברגע שנודע בעולם,
כל העולם התנגד לזה,
עמדו על הרגליים האחוריות, זה מה שהיה שם התנגדות חריפה,
ואיימו עליהם שיתחילו נגד המלחמה, ויהיה אמברגו, וניתקו נגד שם קשרי מסחר, ובלאגן, בלאגן, בלאגן,
בלאגן, אף אחד לא העז לתקוף.
ויש אחר כך בפקיסטן,
שהם אנשים לא לגמרי סבירים,
יש להם
נשק גרעיני.
אחר כך היה אותו סיפור בקוריאה הצפונית.
כולם היו נגד.
למה ארצות הברית לא הפציצה להם כור גרעיני?
או כל נאט"ו, כל קואליציה? הרי הם מבינים מה זה צפון קוריאה.
זה משוגעים, אלה הקומוניסטים, עם כל הקינג גונג'ון.
באמת, הוא אנשים לא נורמליים.
אף אחד לא העז לפתוח במלחמה.
זה מאוד לא פשוט לפתוח במלחמה נגד
צבא,
נגד מדינה ריבונית,
כמו איראן, 90 מיליון אוכלוסייה, נשק,
מקום חמישי בעולם בתפוקת הנפט, זה מדינה.
אף אחד לא העז.
כדי לעשות דבר כזה, הוא אומר,
צריך הרבה,
הרבה,
צריך להיות שיקולים לא רק רציונליים,
כי אם זה שיקולים רציונליים,
אדם לא יתקוף.
כי אם הוא תוקף, אז הוא במילים אחרות פותח מבחינה דין בינלאומי.
הוא נותן הצדקה לאיראן, אם הם, אם וכאשר הם כן ישיגו נשק גרעיני,
ואם ההתקפה שלך לא תצליח?
וסתם אני שואל אתכם, מטוס לא היה יכול לטפול מעל הטהרן?
תקלה, מטוס.
והוא נוחת שם עם מצנח.
אז יש לנו עכשיו שבויים באיראן.
זה לא רק חמאס.
במי אתה מדי רציונלי שנעשה את זה במטרה שזה כאילו,
כי לי אתה מדי נראה שאנחנו לא באמת יכולים לתת להם ספר עיניים.
נכון.
אתה צודק,
אבל אותו שיקול היה יכול להיות בכל המקרים האחרים.
יפן מאוימת על ידי צפון קוריאה לא פחות מאיתנו,
על ידי איראן,
והם לא העזו לפתוח במלחמה.
ומבחינת הדין הבין-לאומי, מה יש לך טענה?
אתה יכול לקבוע בשביל מדינה אחרת. אתה פתחת במלחמה.
אם אתה פתחת, אז עכשיו
הוא יכול לזרוק עליך פצצת אטום.
אם אתה לא הצלחת, פיצצת, פיצצת, ובכל אופן הם הצליחו לעשות פצצת אטום,
והוא זורק עליך. אז יש לו הצדקה, הוא יכול להגיד, הם יתקפו אותי.
זו הייתה הגנה עצמית.
תראה, זו החלטה מאוד קשה.
תן לכם עוד סימן כזה, עוד נתון.
יש גברת אחת בשם סימה שיין,
שהיא ראש מדור,
שנייה אחת, אני אגיד לכם בדיוק, ראש חטיבת מחקר במוסד לשעבר.
תפקיד מאוד רציני, נכון?
אז היא אומרת שלא ברור שהאיום האטומי עכשיו,
אחרי הפצצה הזאת
של פורדו,
לא בטוח שהאיום אטומי הוסר.
זו החלטה רצינית,
מאוד קשה לקבל החלטה כזאת.
לכן אומר פה האנליסט הזה,
אומר, זה רק כשיש לך אמונה אתה יכולת לצאת.
וביבי לא סתם היה אומר בעזרת השם.
אתם מבינים, זה לא מטבע לשון או סתם כזה, אצלו זה רציני.
הוא עושה את זה באמת.
יש ריאיון,
שתסתכלו, אני פה כתבתי את מה שהוא אמר, ריאיון, מילה במילה, מה שהוא אמר בנושא הזה לעיתונאי אחד שם, מגל, איך?
רינון מגל. רינון מגל, כן.
אז זה מקור שש אצלכם, אז הוא אומר ככה.
ואנחנו לקחנו כאן סיכונים גדולים.
זה צריך להאמין בזה, מה שהוא כותב פה.
לקחנו סיכונים גדולים.
כמי שבסוף בסוף
העיניים נשואות עליך,
אתה צריך לקבל את ההחלטה.
כלומר, אמרתי, רגע, אני פה 40 שנה
נלחם כדי למנוע מאיראן להגיע לרגע הזה, והגענו לרגע.
לקבל את ההחלטה.
ואני יכול להגיד לך מה הייתה האמירה שלי כשסיימנו את הדיון.
אמרתי שאלוהים יהיה בעזרנו.
משום שהיא כל כך החלטה גורלית.
קיבלנו את ההחלטה וחבריי הצטרפו אליו ואני גאה בהם ואני גאה בעם שלנו שמקבל את ההחלטה.
נושא בעול ומבין שאנחנו מצילים את נצח ישראל.
זה מה שאמרתי.
ואז עיתונאי,
הוא מבין את זה כבר, כבר כולם שמו לב לדבר, לתופעה הזאת,
אז הוא לא יודע איך לנסח את זה, אז הוא אומר שעובר עליך דבר ריליגיוזי.
זה לא שאתה חוזר בתשובה,
אתה מתקרב ליהדות, אתה מתקרב לשורשים.
תשימו לב איך הוא אומר, עובר עליך אגב משהו ריליגיוזי בתקופה האחרונה?
כי על העם עובר.
כן, כולם שמים לב שמשהו קורה בעם ישראל כולו.
חוזרים בתשובה, אנשים.
עונה לו ראש ממשלה.
השבעה באוקטובר שינה הרבה דברים בדפוס של הזהות,
חיבור.
יש פה דברים שנראים כמו ניסים,
אבל אני רואה את זה כרגעים גורליים,
ואתה מתמלא בשאלות האמונה, בשאלת האמונה.
בסוף,
יש לך את האמונה או אין לך את האמונה?
וכן, האמונה הזאת מפעמת בי,
והשליחות הזאת מפעמת בי.
ואלו לא סתם דברים.
אתה שואל אותי איך אתה עומד בכל הדברים?
איך אתה עומד?
אם אין לך את האמונה הזאת
ואת השליחות הזאת, באמת לא תעמוד.
ואתם כמובן יודעים שכשפתחו את ה... כשסיימו את הדיון על התקפה באיראן,
שרים קראו את ספר תהילים, גמרו שם ספר תהילים.
וראש הממשלה קודם הלך לכותל וכתב בסייעתא דשמיא,
ובסוף הוא חזר לכותל והתעטב בטלית ואומר, אני הרגשתי צורך לקרוא קריאת שמע, והוא קרא בשם המלכות, ובסוף עכשיו הוא דיבר, בסוף הוא אומר,
אני מודה לקדוש ברוך הוא על סייעתא דשמיא וכל הדברים הללו.
אז מה זה אומר?
אז זה אומר, ציפית על הישועה?
תשים לב
מה קורה לך פה.
אתם מבינים?
זה, אתה יכול להגיד, אה, כן, זה כזה קורה, מעניין וזה.
אבל אתה יכול להבין, לא, משהו קורה,
משהו קורה פה לעם ישראל.
כל השינויים שאתם רואים עכשיו,
כשהם קורים במציאות, הם שינויים בשמיים.
השינויים מתרחשים בכנסת ישראל,
שהם מתגלים בצורה בולטת יותר בראש ממשלה,
בממשלה שלנו וגם בעם ישראל,
העם כולו.
אתם יודעים שיש מחקר
שעשו אותו על רמת ההשפעה של הטבח
לרמת הדתיות של העם.
אז 33 אחוז
מהעם ישראל אמרו שהם יהיו יותר קרובים לאמונה בהשם ולמסורת ישראל ולאמונה
לאמונה בקדוש ברוך הוא
ממה שהיו קודם.
אם קודם הוא אמר על עצמו שהוא חילוני היום הוא אומר לעצמו שהוא מסורתי.
אם קודם אמר על עצמו שהוא מסורתי היום הוא קורא לעצמו דתי.
היה דתי, נהיה חרדלי.
אתם מבינים?
זה קורה, התהליך הזה.
זה חשוב שאנחנו נשים לב שזה משהו מתרחש פה.
זה לא, אתם מבינים מה זה שליש מעם ישראל, אתם מבינים לך שזה מדבר פה על מיליונים,
מיליוני אנשים מהתוצאה, מהטבח?
תסתכלו את המחקר הזה, הבאתי לכם את זה פה במקור שתיים.
הוא אומר ככה, אני אקרא באנגלית ואחר כך אני אתרגם.
הוא אומר ככה,
30 of Israel's Israelis hold a stronger belief in God since October 7th. Jerusalem Post וזה איש פה צביקה קליין בתאריך הזה לפני שנה יצא המחקר הזה.
שליש,
אתם יודעים זה משהו מדהים נכון?
אבל מה שיותר מדהים עוד יותר מפתיע
זה ש-33 אחוז זה סך הכל בעם ישראל,
בכללי.
אבל אם אתה לוקח דור צעיר,
אז זה לא 33,
אלא זה כמעט 50 אחוז,
זה 48 אחוז.
זה רק זקנים לא כל כך זזו בדבר הזה, אבל צעירים,
אתם יודעים, חצי מהעתיד של עם ישראל התקרבו ליהדות, בהשם,
לא שם כזה למסורת,
לאשם פה, זאת הייתה השאלה.
Stronger believe in God.
ותראו את זה אומר פה בפסקה השנייה. The younger of the responses,
כלומר אלה שענו על השאלות הללו.
The more they reported an increase in faith from 48% among those age 1892,
29. to 18% among those 60%. אתם מבינים איזה שינוי פה קורה? מה מתרחש?
אז מה באמת מתרחש?
אני חושב שמה שקורה, אם אתה מצפה לישועה ואתה מנתח כל מה שקורה,
מה שקורה זה אנחנו מתקרבים עוד שלב ועוד שלב לבניית בית המקדש.
ברצינות.
כמו שיש גמרא, אצלכם זה מקור שלוש, לא, ארבע.
גמרא בסנדרין אומרת ככה,
טניה, רבי יוסי אומר, שלוש מצוות נצטלבו ישראל בכניסתם לארץ.
להעמיד להם מלך, להכריד
זרוע של עמלק,
ולבנות להם בית הבחירה.
זהו, זה שלושה שלבים.
שלב אחד עשינו אותו, הקמנו את המדינה,
את המלכות.
שלב שני, אנחנו עכשיו נמצאים פה.
איך, מי האנשים האלה שאנחנו נלחמים מולם?
זה צריך להבין.
האנשים הללו הם עמלקים.
מה מאפיין עמלק?
מה זה, מה זה עמלק?
הרי אין היום עם עמלקים מבחינה גנטית.
אז מה זה עמלק?
עמלק זה מישהו שיש לו,
חז"ל נותנים שתי אינדיקציות לעמלק.
אחת זה שהוא רוצה להשמיד את עם ישראל,
והשני שהוא מוכן להקריב את עצמו, את חייו,
למען המטרה הזאת.
תראי, יש הרבה אנטישמים בעולם,
אבל הם לא...
רוב,
רוב האנטישמים בעולם,
הם לא מתכוונים להשמיד אותנו.
הם אנטישמים, רשעים,
עם אך שמם,
אבל הם לא מתכוונים להשמיד אותנו.
אבל יש כאלה
שהם ברצינות
רוצים להשמיד.
אז זה מרכיב אחד בזיהוי, באינדיקציה, מי זה המלא.
זיהוי שני, מרכיב שני,
זה שהם מוכנים על זה למות.
אומרת על זה גמרא,
ויש מדרש, ורש"י מביא את זה פה במקור אחד א',
מלמשל לאמבטי רותחת
שאין כל בריאה יכולה לרד
בתוכה
בא בן בליעל אחד,
קפץ וירד לתוכה
אף על פי שנקווה
הקרע אותה, זאת אומרת קירר אותה
בפני אחרים.
מה זה?
מים רותחים, תדאמינו לעצמכם, מים רותחים,
כתוב, היא רותחת, והוא בא וקופץ לתוכה.
ברור מה יקרה איתו,
אבל הטמפרטורה ירדה.
זה מה שמאפיין עמלק.
וכשאנחנו מסתכלים היום בעולם,
אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא בחסדו הגדול
הביא לנו את עמלקים מכל העולם לארץ,
קיבץ אותם פה.
חיזבאללה
וחמאס
וחותים ואיראנים.
אתם מבינים?
אין הרבה אנשים בעולם
שהיו מוכנים לעשות מה שהם עושים סתם.
הרי תחשוב, מה שמאפיין ארבעת הכוחות הללו, חותים, איראנים,
חיזבאללה וחמאס,
אין להם שום אינטרס בלהילחם איתנו.
חות'ים זה הדוגמה הכי בולטת, נכון?
מפציצים להם דברים, יקרי ערך, עושים להם שם השמדה, בלאגן, הורגים וכל זה, הם ממשיכים לראות
מה האינטרס שלהם.
שמא תגיד, טוב, זה אידיאולוגיה, זה הג'יהאד האסלאמי, זה זה.
זה לא.
רוב האסלאם הוא לא רוצה להשמיד אותנו.
זה שהם שם רשעים, והייתה אנטישמיות במדינות האסלאם וכל זה, זה נכון.
והיו פוגרומים, כל זה, זה נכון.
אבל אין היום,
כל העולם, יש היום מיליארד וחצי כמעט מוסלמים.
רוב רובם, הם לא אומרים שהם רוצים להשמיד אותנו.
יכול להיות שהם אנטישמים.
דווקא, כאילו,
יצא לי לדבר עם כמה מוסלמים ממדינות אחרות.
והם לא אנטישמים, כאילו, לפחות מה שהם אומרים.
לא,
כלום, כמו מין כזה בחריין,
או אמירת, אמירויות,
ואין, אין שום עניין, מה, לא אכפת לו מישראל, כאילו, במובן הזה שמשהו
שווה, לא שווה, כמו...
אבל כזה ש...
שהוא בוער לו להשמיד,
רוב המוסלמים לא מדברים על זה.
מסתם הם אנטישמים, אבל לא, זה לא הכרזה שלהם,
חוץ מארבע הכוחות הללו.
ומילא,
נגיד, יש כאלה שהם בטח היו מוכנים להשמיד ורשעים גדולים.
אני מתאר לעצמי, יש הרבה כאלה.
אבל שהוא ינזק מזה?
שהוא יקריב בשביל זה את המשפחה שלו ואת כל זה?
לא,
לא מוכנים.
רק עמלק מוכן לקפוץ לאמבטיה הרותחת לדעת שאתה נכווה בה, אולי תמות שם מהכוויות.
העיקר לקרר את האמבטיה.
ואין עוד דוגמאות חוץ מאלה.
זאת אומרת, תחשבו,
כאילו,
מה עשו לכל החמאס ואיראן?
מפרקים להם צורה,
מוחקים להם את הערים וכל זה, זה לא אכפת, הם לא נכנעים.
זה עמלק.
זאת אומרת, אתה לא תמצא דוגמאות כאלה בהיסטוריה,
שמלחמות בין העמים עד כדי כך שהוא מוכן
לנזק
כדי לעשות למישהו נזק סתם.
אתה לא מרוויח מזה כלום,
ואתה משלם.
אין כזה דוגמאות בהיסטוריה.
רק פה, זה עמלקים.
ואני חושב שזה מה שראש הממשלה שלנו הבין,
ולכן הוא יצא למלחמה.
זה גם שיקול פרקטי, שהיה איום ממש,
ממשי,
בדקה תשעים, כל זה זה נכון.
אבל יש כזה גם מרכיב נוסף, שזה מה שהגמרא אומרת.
אנחנו עושים צעד אחד
לבניית בית המקדש.
יש מדרש כזה חזק מאוד שמספר על מכירת יוסף.
אז תשימו לב איך המדרש הזה עושה את ה... כל מה שעכשיו דיברנו,
אפשר לסכם את זה במדרש הזה.
אצלכם זה מקור מספר אחת.
אומר מדרש ככה:
שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף.
יוסף
היה עוסק בשקו וטענתו, ראובן היה עוסק בשקו וטענתו. למה ראובן?
למה יוסף היה עשה, קראו לו אסון,
מכרו אותו לעבדות,
זה קטסטרופה, אז הוא היה מתאבל על זה.
ראובן היה מתאבל בזה, למה? כי הוא רצה להציל אותו, והוא חשב שאם סמי ישימו אותו בבור ולא יהרגו אותו,
אז אחר כך הוא יוכל להוציא אותו מהבור וזה וזה, והלך וחזר, והילד איננו. זאת אומרת, הוא היה בטרגדיה,
בטראומה מאוד גדולה,
עוסק בשקו ותעניתו.
יעקב היה עוסק בשקו ותעניתו.
מה זאת אומרת? מביאים לך חתיכת בגד של הבן שלך ומלא דם.
זה שלך, זה של בן שלך,
תכיר את זה.
אתם יודעים, זו טרגדיה.
יהודה היה עוסק ב... לקח לו אישה.
כל הסיפור הזה עם יהודה שהולך לתמר,
והיא אומרת לו,
תביא את המשכון,
והוא שולח לה גדי עזים,
ופתילים, ומקל, מטה בידיך, כל הזה בלגן, בלגן, בלגן, בלגן, ופתאום היא נעלמת, לא הייתה פה גדי שעה,
והיא יושבת שם בכל מיני,
כל הבלאגנים הללו.
אבל מה עומד מאחורי זה?
הקדוש ברוך הוא עושה
בורא אורו של מלך המשיח.
זה מה שקורה.
על ידי כל הסיפורים הקטנים הללו, הורידו אותו לבור,
רוסי הוא שם מדיינים או של ישמעאלים ואשת פטיפר עוסקת שם איתו וכל הבלגן הזה זה בעצם בריאת אורו של משיח.
איך זה קשור?
ועוד איך קשור?
מיוסף יוצא משיח בן יוסף
ומסיפור עם יהודה ותמר יוצא משיח בן דוד.
אבל בחוץ כשאתה מסתכל אתה רואה שם כל מיני דרמות כאלה
של המשפחתולוגיה של הוא הלך ללאה והיא הלכה לשם והוא ברח וזה, הרגו את הילד.
זה נקרא ציפייה לישועה.
כשכל מה שקורה לך,
אתה מסתכל זה בעיניים של הקדוש ברוך הוא בורא אורו של מלך המשיח.
הרגו שם את
ההליך המנאי או את האייטול המוסבי,
הוא מייני, כל זה, כל... שם באו, הפציצו, פורדו, וכל...
כל זה, זה הכל חיצוני.
זה לא מה שקורה באמת.
באמת אנחנו הולכים שלב אחרי שלב
לבניית המשיח.
וזה מה שאומר הרב קוק.
ציפייה לישועה זה כשאתה מצפה לישועה באופן אקטיבי.
ואני חושב שזה מאוד חשוב שאנחנו נבין מה קורה לנו היום.
שכל מה שמתרחש זה מתרחשים דברים על עולמיים, שכל היסטוריה אנושית,
הכל הולך לפה.
אנחנו עכשיו נמצאים בשפיץ של היסטוריה עולמית.
וכמו שאני אומר את זה כמעט בכל שיעור,
כשיהודים עמדו באושוויץ,
אם היו אומרים להם שבעוד שלוש שנים
תהיה לכם מדינה,
הם לא היו מאמינים.
שלוש שנים
מהמהלך הזה הגדול שהעריצו אותם שם באושוויץ,
יש מדינה שנלחמת נגד אויבים,
הרבה צבאות ערב,
נלחמת, מנצחת,
ואחר כך בונה מדינה לתפארת, וכל השנים נלחמת, ויש להם טנקים, מטוסים, אוניות, וגרמניה מתחנפת עלינו,
ואנחנו מבחינה כלכלית עכשיו, אתם יודעים שהתל"ג הלאומי שלנו עלה מעל גרמניה,
שהיא המדינה בין הכי מפותחות, מהכי כלכלית, יותר חזקה בעולם,
וכל מבחינות, מי היה מאמין?
גם שעם ישראל, 48 אחוז מדור הבא זז,
אז אני מתאר לעצמי שיהיו ירידות אחר כך,
והם יתייאשו, ויגידו שמילקי בברלין יותר זול,
יהיה כל מיני.
אבל התזוזה הזאת
היא תזוזה משמעותית מאוד.
אנחנו נמצאים בתקופה מדהימה,
תקופה אדירה שאנחנו זוכים לחיות בה.
כמו שאומר הרב צבי יהודה,
זה גם אני אומר לכם, זה כמעט בכל שיעור, אבל תשימו לב,
מקור שלוש.
הוא אומר, נשמות אדירות הולכות ומתגלות.
הרב צבי יהודה אומר שהנשמות בתקופה שלנו,
זה הן גבוהות, כל כך גבוהות הנשמות הללו,
שכמעט מאז מתן תורה, מאז בהר סיני לא הופיעו בעולם שלנו נשמות ברמה כזאת.
זה מה שקורה, זה מה שאתם, אנחנו.
זה לא לעתיד לבוא, זה עכשיו.
תראו מה אומר פה.
נשמות אדירות הולכות ומתגלות, נשמות גדולות ונפלאות,
שורשי נשמות שהיו בהר סיני וגילויין התעכב עד זמננו.
בספר אורות
יש כמה פרקים על גילויי נשמות אלו.
אף אין שייכות למעשה השם הנורא והאדיר שמתגלה בדורות אל.
זה מה שקורה לנו עכשיו.
וזה מאוד חשוב שאנחנו נדע לענות על השאלה, ציפית לישועה? אתה מבין איפה אתה חי? אתה מבין מה שקורה לך?
וכשאתה מבין,
אז אני חושב שכל אדם
צריך לשאול את עצמו,
כאילו, מה אתה אישית יכול היום לתרום למהלך הגדול הזה של המאמץ במלחמה,
בגאולה,
בגילוי אורו של משיח?
מה אתה יכול לעשות את זה?
ואני חושב שבגדול,
בגדול,
נראה לי שהיום המקצוע החשוב ביותר שאפשר לעשות היום בעולם זה מקצוע, בעם ישראל אני מתכוון,
זה מקצוע מחנך.
מחנך
זה לאו דווקא מורה בבית ספר.
זה יכול להיות אדם
שמעביר דף יומי בבית כנסת, או מישהו שהוא
שהוא עיתונאי בערוץ 14 או משהו כזה.
שאתה משפיע על אנשים אחרים,
זה העניין, שאתה יכול להשפיע ולהגיד
וללמד לדבר עם אנשים אחרים.
גם כשאתה נוסע, אתה מביא טרמפיסט באוטו,
ואתה יכול לדבר איתו על תיקון, על שינוי
שקורה בעם ישראל,
לפתוח את העיניים.
ויש אנשים שאין להם כישרון כזה, מה הוא יעשה?
איש הייטק, יש לו כישרון למסחר, לביזנס, לחקלאות, הוא חייל מצוין, אבל הוא לא, אין לו כושר הזה.
זה גם מצוין, זה גם טוב,
אבל אל תהיה הייטקיסט בשביל שיהיה לך בית, אוטו, בריכת שחייה ורילוקיישן.
ומה זה רילוקיישן, כן?
לא,
תנסה גם את החיים שלך בהייטק ובצבא ובספורט ובמוזיקה, בחקלאות,
תכוון הכל למען תיקון עולם, למען בניית בית המקדש,
משיח.
איך, תחשוב, איך אתה תורם לזה, תחפש דרכים, תהיה אידיאליסט.
זה נראה לי מה שמחכה לנו, לשם אנחנו שואפים.
אלו הנשמות שנולדות.
ולסיום,
אני אגיד לכם משהו שגם מאוד הרשים אותי.
הרב שמואל אליהו
אמר שהיינו צריכים לברך ברכה על מה שקרה,
צריכים לברך ברכה שחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה בשם המלכות.
אבל כיוון שדברים הללו שקרו,
הם לא קרו לאנשים פרטיים, זה לא משהו לך אישית קרה,
אלא זה קרה לכלל ישראל,
אז יש ברכה יותר כללית, יותר עליונה,
וזו ברכה
הטוב והאמיתית,
והוא בירך את הברכה הזאת בשם המלכות,
ואני בירכתי גם בשם המלכות ברכה הטוב והאמיתיו,
ואני אומר לכם, אל תפספסו ההזדמנות הזאת.
אנחנו עכשיו בתקופה, בשלב,
שזה עדיין אפשר לברך על החסד הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה לנו,
ולברך לעצמך, פשוט בשקט, מי שמתבייש יכול להגיד את זה לעצמו,
בשם המלכות,
על הטוב והאמיתיו,
שקיימנו וקיימנו והגענו לזמן הזה שאנחנו חיים בו.
