הנושא שלנו,
אולי לפני הנושא שלנו,
אנחנו מייחדים את הלימוד הזה כרגילנו בקודש לחיזוק עם ישראל.
אנחנו נמצאים בימים,
באמת בשבוע האחרון,
12 יום האחרונים,
נמצאים באמת במלחמה עצימה מאוד,
וקדוש ברוך הוא נתן ברוך השם כוח לראש ממשלתנו ולכל השרים ולעם ישראל גבורה לצאת למלחמה הזאת,
בשביל לגדוע, קוראים לזה, את ראש הנחש, אבל באמת, זה מלחמת עמלק.
זה מלחמת עמלק.
ואסור לנו,
אסור לנו להסכים להפסקת אש,
אסור לנו להפסיק, למרות שאנחנו הסכמנו. אני מאמין שראש הממשלה סומך על זה ש...
לא יודע, אנחנו רואים שיש מלא,
אנחנו רואים שכל הזמן עושים תרגילים,
ברוך השם, איך אומרים? בתחבולות תעשה לך מלחמה.
מכיוון שאם אנחנו נשאיר את השלטון הזה שם,
אז הוא יצמח עוד פעם.
הוא יצמח עוד פעם.
יש להם סבלנות.
המגמה שלהם זה להשמיד את מדינת ישראל ואת העם היהודי, בעיקר את מדינת ישראל,
והם לא יזוזו מהמקום הזה, וזה לא יעזור שאנחנו נראה להם ונסביר להם,
וגם ניתן להם מכות קשות.
כל עוד הם קיימים,
הם אימצו דרכים לפתח מחדש דרכים מדרכים שונות בשביל להשמין ממדינת ישראל.
וזה בדיוק עמלק.
אני אמרתי כבר שזה דומה ליבלית.
אני לא יודע אם מישהו מכיר זוכר את העשב הזה שנקרא יבלית.
יבלית זה עשב כזה שהחקלאים בדורות קודמים נלחמו בו קשה מאוד, כי אם אתה לא עוקר אותו מהשורש לגמרי,
הוא פשוט צץ לך כל הזמן מחדש.
אז ברור, הוא שותה גם הרבה מים, אבל ברוך השם יש היום ריסוסים,
אחד מהם נקרא רנדאפ,
שהוא, כשאתה מרסס, אז הוא יורד עד השורש ומשמיד את העשב הזה לגמרי, לכן בשנים האחרונות אני לא כל כך מרגיש שנלחמים איתו,
אבל אמלק זה כמו היבליט הזה, כל הזמן הוא יצמח מחדש בשביל להפריע,
בשביל לקלקל.
גם עם ישראל,
להבדיל אלפי הבדלות, הוא גם כמו יבלית,
שכמה שלא,
כמה שלא משמידים אותו ומדכאים אותו, הוא כל הזמן צץ מחדש. אבל הוא לא צץ בשביל לקלקל,
הוא צץ
בשביל להביא טוב לעולם.
זה כנגד זה ברא אלוקים. אנחנו ראש, הוא ראש גוי, מה שנקרא,
ואנחנו ראש של הטוב, אנחנו הראש של הטוב.
וזו מלחמה.
לצערי, את המלחמה הזאת אנחנו ננצח אותה בסוף. השאלה איזה מחיר נשלם עד שנבין את זה. ברוך השם, עם ישראל יותר ויותר מבין את זה.
למרות שיש כל מיני גופים, לצערנו, שמנסים לחבל
במגמה הזאת, אבל עם ישראל, עם בריא,
אנחנו רואים שרוב העם מבין את זה ודורש
מהמלחמה. אתמול היה איזה משהו מרגש מאוד, איזה בחורה אחת, שכנראה הבית של ההורים שלה נפגע בטיל
ישיר,
ועם כל החורבן שהיא רואה מול העיניים שלה, וביבי היה שם, אמרה לו,
תודה רבה.
ובבכי אמרה את זה, הוא חיבק אותה, כי הוא מרגיש שהיא מתפרקת,
כן?
היא מתפרקת, אבל
עומדת מול בית
שבור
ואומרת לו תודה על המלחמה הזאת.
אני חושב שזו תמונה שמתארת את כל המצב שאנחנו נמצאים בו היום.
עם ישראל רוצה
שאנחנו נמשיך להילחם ונגדע את הרוע מהעולם.
הדבר המדהים הוא שגם ראש הקנצלר הגרמני,
שהוא,
גרמניה היא הייתה שורש ערה לפני כמה דורות,
או לפני 80 שנה,
ואיך אומרים, החמינאי החליף את היטלר,
כן?
הוא אומר, ישראל עושה את העבודה בשביל כל העולם.
לשמוע את זה דווקא מגרמניה,
זה דבר מדהים מאוד, זה היפוך,
היפוך ממש מדהים.
אז אנחנו, כמו שאמרתי, אנחנו מאחלים לעם ישראל
שהדברים יעשו ברחמים,
ברחמים, אבל במלחמה חשובה, אורות גדולים.
אנחנו עוד לפני כמה ימים, כשהיה את ההפצצה הגדולה הזאת, אז לא אמרנו את החנון, אמרנו זמירות של הלל,
זמירות של תודה.
זה ימים גדולים.
כמה אנשים אטומים מרגישים את זה?
חוץ מאטומים אטומים שבאמת,
השם ירחם עליהם גם כן.
ירחם עליהם, ירחם עליהם.
נכון, נכון, נכון. וזה נכון לעשות את זה.
להגיד הלל ולהודות לקדוש ברוך הוא, כי זה ברור. איך אמר לי מישהו עכשיו בטלפון שהוא לא שומר תואר ומצוות? זה כמו מגילת אסתר,
שזה הכל כאילו טבעי,
אבל יד השם רואים אותה בבדיוק והבדיוק ובתזמון,
שם רואים את השם בתוך המהלך הזה.
ואנחנו נמצאים בתפילה,
הנושא שלנו הוא נושא התפילה,
שבאמת הדבר שיכול לחזק את עם ישראל ביותר ואותנו,
ולפתוח שערי,
שערי, לא, לא, לא, שערי, שיכול לפתוח שערי מלחמה, שערי ניצחון, שערי ניצחון,
זו התפילה.
מלבד, כמובן, הגבורה של החיילים והגבורה של ראשי העם וכו'.
ואנחנו נמצאים עכשיו בתפילה, ואנחנו רוצים באמת להתקשר לצינור הזה, שהוא הצינור של עבודת השם כמעט הכי חזק, אם לא החזק ביותר,
כן? של עבודת השם, שההתקשרות שלנו להיות אנשים טובים,
שגם נלחמים, אגב, ברע.
זו התפילה, וזה לא יושב טוב, בשביל זה אנחנו לומדים את זה. כולנו יודעים שזה לא יושב טוב, הדבר הזה.
אז אם אנחנו נסכם מה שראינו עד היום בכל מיני פרטים, זה היה דברים קצת
מורכבים ומסובכים.
אנחנו למדנו שאדם, בדרך כלל, הוא מפתח את ה... בעיקר את השכל שלו.
הוא לומד מקצוע, הוא לומד אנגלית, הוא לומד חשבון, הוא לומד פה ולומד שם.
סליחה.
מפתח את השכל שלו, אבל את הרצון,
שזה הכוח הכי מרכזי של האדם,
שזה המנוע של האדם, זה הרצון,
אנחנו מפספסים את זה.
הרצון הזה צריך לעבור טיפול.
איך הכותרת פה?
טיפול ברצון להיות רצון ערכי.
צריך לטפל ברצון.
והתורה מטפלת ברצון, וההלכה מטפלת ברצון, והתפילה מטפלת ברצון,
אבל אנחנו לא שמים לב לזה
שזה טיפול ברצון, שזה הטיפול, כמו שאמרנו, הכי מרכזי של האדם להפנות את הרצון שלו, שזה דבר בלתי נשלט, הרצון הוא משהו בילט אין, זה החיים של הבן אדם, זה הרצון,
לקחת את הרצון הזה ולשים אותו על הדרך הנכונה.
זה מה שלמדנו עד עכשיו.
עכשיו אנחנו נראה כל מיני,
איך בעצם,
מה העצות הקדושות, איך באמת לטפל ברצון.
כאשר הטיפול המרכזי, כמו שאמרנו,
הוא התפילה,
שבתפילה אנחנו מקשרים את עצמנו לרצון הטוב,
ה-18.
ואדם צריך להגיע למצב כזה שהוא בעל ה-18,
הוא לא אומר אוף,
אלא הוא בעל ה-18 ואומר, יש לי הזדמנות,
אם אני אדם באמת טוב ורוצה טוב,
למרות שקשה לי כל הזמן להיות ברצון הטוב הזה,
כן?
יש לי הזדמנות
להיתפס בכלי הזה,
כן?
בכלי הזה ששם אותי ברצון הטוב, שאנחנו רוצים שיהיה טוב.
כמו שאמרנו לגבי האוכל,
אתה הנחת את הדפים? יש דפים שלכם.
כמו שאמרנו לגבי האוכל, כל אחד רץ, עוד מעט יש אוכל,
כולם רצים לאוכל, לא שוכחים, כי אם יודעים שאתה לא אוכל,
אין לך כוח להמשיך.
כן?
האדם צריך לרוץ באותו מידה שלוש פעמים ביום לתפילה,
כי היא המזון לנשמה, היא נותנת לנו כוח.
מי שרוצה להיות אדם טוב, הוא צריך לרוץ לתפילה.
עכשיו, עוד פעם, זה לא שחור לבן,
זה אנחנו רוצים יותר ויותר להיות במקום הזה.
התפילה זה הכלי.
בהתחלה זה קשה, בהתחלה זה צריך להתאמץ,
אבל לאט-לאט,
מי שמבין, כמו שאמרנו, מבין את החשיבות של התפילה,
ומבין את המילים,
אז המילים מתחילות לנגן לו בנפש,
ומתחילות לנהל אותו.
ואנחנו נראה עוד עצות מעצות שונות איך ההלכה וכל ההלכה בעיקר, לא רק בענייני תפילה,
מובילים אותנו למקום הזה.
בסדר?
אז יש...
שיניים.
ברוך השם.
בסדר, זה בדיעבד כזה, כן.
בסדר.
בסדר, לא, לא, אנחנו נלמד, אנחנו נלמד בהמשך את החשיבות של התפילה בציבור, בסדר.
אבל מה, ומה כן הבעיה?
אמרת, מה הבעיה?
אז אני אומר שהשמונה עשרה, בשביל שאנחנו,
בשביל שאנחנו נהיה מקושרים לזה,
זה עבודה, קוראים לזה עבודה, נכון? קוראים לזה עבודה שבלב,
כלומר זה דבר שצריך,
אנחנו צריכים לעבוד על הלב שלנו,
לפתוח אותו שהוא ירצה.
אז בהתחלה זה קשה, כמו כל דבר, כל ההתחלות הן קשות.
אני זוכר פעם שעבדתי, הייתי גנן.
גנן בחקלאות, כן.
אחרי הרבה שנים של לימוד,
אז בימים הראשונים, לעבוד שמונה שעות,
זה היה קשה.
הייתי חוזר הביתה מפורק.
אתה מתאמץ עוד יום ועוד יום ועוד יום, ואחר כך אתה זורם לך בקלילות,
וזו עבודה גם, בסופו של דבר, היא עבודה כיפית,
עם סיפוק, עם הרבה אור.
אבל בהתחלה, כל ההתחלות קשות.
גם לקום בבוקר זה קשה,
אבל אדם שהרגיל את עצמו לקום בבוקר,
הוא לא מוכן לוותר על הקימה הזאת בבוקר,
כי זה עולם אחר, של חיים.
אז התחלות קשות, אנחנו צריכים
לעבוד על זה.
אבל בואו נתקדם קצת, בסדר? בואו נראה.
בעיקר התשובה לשאלה שלך זה להכיר בחשיבות של התפילה,
שהיא מאבדת את הרצון הטוב שלנו,
בשעון עיבוד,
ולהכיר את המילים של התפילה.
בפשטות להכיר אותם
ולנסות לשים את הדברים בצד ולהתרגש מהמילים. זה הסוד.
וגם אני צריך לעבוד על זה. כולם צריכים לעבוד. מי לא צריך לעבוד על זה?
צריך לעבוד על זה, אבל זו מתנה נפלאה.
עכשיו בואו נראה עוד כמה דברים, בסדר?
כתוב במסכת ברכות, מקור מספר 1,
כתוב לא תאכלו על הדם.
מה זה לא תאכלו על הדם?
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, דמכם, כלומר קיומכם.
הדם על הבוקר, איך הוא מתחיל את הבוקר?
כן?
קודם כל,
להתפלל על החיים שלו. לפני שהוא מתחיל את החיים,
בבוקר, להתחיל מה שנקרא ברגל ימין.
לכוון את הרצון שלו על הבוקר,
על ההתחלה,
במקום מה אני אוכל, מה אני אשתה,
איזו ארוחה,
איזה בורקס ואיזה קורסון.
דבר ראשון,
לתעל את עצמו לכיוון הטוב, לרגל ימין.
ומתוך זה נמשך כל היום שלו.
ולא לתת לרצונות החומריים שלו,
את הכיוון החומרי להשתלט עליו,
אלא להתחיל ברגל ימין.
אתה נותן ידיים,
נוטל ידיים בבוקר. מה זה אומר?
נוטל ידיים. אתה מסיר את הקושי של הלילה.
הלילה הוא זמן שהתאוות משתלטות על הבן אדם.
לילה.
כן?
אתה, דבר ראשון בבוקר, נוטל ידיים, ואתה מנקה מהמקום הזה, אתה מתחיל חדש.
אתה אומר מודה, מתחיל במודה.
לא אשתי תשיא לי קפה,
או לא משנה כרגע, תרתיכי לי את המים.
אז אתה לא רץ לחמם את המים, בסדר?
לשתות את הקפה שלך.
לפעמים צריך, זה משהו אחר, כן?
אבל אתה נותן ידיים, אתה אומר, מודה אני לפניך.
בסדר, אז צריך להתרגל. לא, לפעמים זה צורך שאתה לא יכול להתפלל אם אתה לא שותה משהו.
בסדר.
אם זה לצורך התפילה, זה משהו אחר.
אם זה לצורך
למלא את התאווה של הבן אדם, אז זה בדיוק הנקודה.
בואו נראה איך העין היה, איך הרב קוק מסביר את הגמרא הזאת, בסדר?
אדם הוא הנפש.
זאת אומרת, אדם הוא כוח החיים של הבן אדם,
נכון?
זה החיות של הבן אדם.
והשאלה, לאן אני מזרים את הדם הזה, בסדר?
ובו טבוע כוח החיים והרצון.
הרצון, המנוע, זה הדם. אין דם, אין חיים.
נכון? זה גם סוג של משל, כן?
כן, אדם זה החיים של הבן אדם.
אמנם מצד עצמו הוא בהמי,
הוא משולל שלמות, כלומר,
הרצון הוא משהו באופן טבעי,
הוא בהמי,
הוא חסר כיוון.
או שיש לו כיוון, לכיוון הבהמי, אוכל, נשים, כסף,
זה באופן פשוט.
כן.
אבל כפוף הוא אל כוח השכל והקדושה הפועל
עליו ומטביע עליו את צורתו. כלומר,
הרצון, נקרא לזה, כן,
הוא מושפע, יכול להיות מושפע על ידי השכל. השכל הוא זה שמשפיע על הרצון.
ככה רמב״ם גם כותב בשמונה פרקים לרמב״ם,
שהשכל הוא המקום שממנו אתה יכול לשלוט על כל המערכת הנפשית שלך, על ידי זה שאתה לומד את הדברים,
מברר את הדברים,
וכמו שאמרנו הרבה פעמים, גם מאורות הקודש,
שהדעת מחוללת את הרצון.
כשאתה לומד כמה חשוב דבר מסוים,
אז הרצון שלך הולך לכיוון הזה.
אז,
אבל כפוף הוא אל כוח השכל והקדושה הפועל עליו ומטביע עליו את פצורתו, בהיות האדם דבק בדברי תורה שהוא עוסק בהם.
אז אנחנו רואים פה קודם כל כלל פשוט מאוד.
לכוון את הרצון הגולמי הזה, או שבאופן טבעי הוא הולך לחשקים של החיים,
כלי אחד זה לימוד התורה.
לימוד התורה,
לימוד מה נכון, מה לא נכון, מה טוב, מה לא טוב.
זה עושה לך חשק, רצון.
חשק לעשות את הדברים שאתה לומד אותם,
שמבוררים כמו שצריך.
אדם שברור לו, אני יודע מה,
שלאכול נניח ממתקים או לשתות קוקה קולה או כל מיני מאכלים כאלה שהם מלאי סוכר,
שברור לו שהדבר הזה הוא לא טוב,
כן?
והוא רואה אנשים שהם מכורים לדברים הזה,
והנזקים שזה גורם, לשיניים, לגוף וזה.
יש לו רצון להימנע מזה.
איך הוא עושה את זה אחרי שהוא התרגל?
אז זה נושא אחר שצריך לדבר עליו, זה,
כן? אבל רואים שהשכל וההבנה,
היא מחוללת את הרצון.
הכלי השני, שזה הכלי שלנו, שזה הנושא שלנו, זה התפילה.
התפילה היא איבוד הרצון.
בואו נראה את זה.
הוא אומר קודם כל משפט,
שהוא סיכום של כל מה שלמדנו עד עכשיו, בסדר?
התפילה היא קישור הרצון בקדוש ברוך הוא, לקשור אותו,
לחבר אותו
ברצון של הקדוש ברוך הוא, כי התפילה, בתפילה בשמונה עשרה,
מבואר מה הקדוש ברוך הוא רוצה בעולם.
וגם מה הרצון שלך, האמיתי,
כי הקדוש ברוך הוא טבוע בתוכך, יש לך את הניצוץ האלוקי,
כן?
אז התפילה מקשרת אותך
למקום האמיתי שלך, מחבר את עצמך עם עצמך, ועל ידה נעשה הדם מוטבע ברצון האלוקי.
זאת אומרת, הרצון,
הרצון, אמרנו, הדם זה הרצון, זה הנפש, כן?
אז על ידי הקישור בתפילה,
אז כוח החיים שלך
הולך לכיוון של האלוקות.
דהיינו, לכיוון הטוב, לרצון הטוב.
בסדר?
עד כאן?
עכשיו הוא נותן לנו פה כלי נוסף, שהזכרתי אותו קודם בקצרה,
לקחתי את זה מפה,
והשאלה היא, בבוקר,
כן?
איך אתה מתחיל?
לאן אתה מפנה את האדם הזה, את הרצון הזה?
זה גם כן, זו תחבולה
שאדם, הרבה פעמים אנחנו אומרים,
אתה בא לאיזשהו מקום, תתחיל ברגל ימין,
נכון?
רגל ימין ברגל טובה.
גם אדם בבוקר מתלבש, נכון?
קודם יד ימין, קודם רגל ימין, נכון?
גם בבית המקדש, הולכים תמיד מצד ימין, עולים למזבח מצד ימין, ימין מבטא את החסד,
את הטוב, חסד זה טוב, את הרצון הטוב.
תתחיל תמיד בימין, תתחיל בטוב.
כל הדברים האלה זה ממש coaching, זה אימון.
זה אימון.
איך כל הזמן לתעל את עצמי לא לסחף אחרי הכיוון השלילי,
אלא לבנות את הכיוון החיובי.
אתה בא לחברה, אתה בא לעבוד.
תבוא עם רצון טוב. לא, יש בן אדם בא, ישר מה מגיע לו.
נכון?
תבוא, תיתן, תתרום, תעשה.
כל המערכת, כל המערכת היא חיובית.
אחר כך גם תגיש חשבון.
ברור שבן אדם צריך להגיש חשבון, נכון?
זה ברור, הוא לא עובד בשביל שקלים.
איך אומר הרב אמנון יצחק? במכולת קונים עם שקלים.
כן.
טוב.
אז הוא אומר ככה, הרגשות הראשונות
שבתחילת כל יום
פועלות הן באדם לכונן על פיהם את כיוון הנהגותיו ואת הלוחותיו בחיים.
זה מה שהסברנו הרגע, כן.
אני נזכר עכשיו,
אתם יודעים,
שמה שאנחנו זורקים, סוכריות על החתן והכלה.
המנהג המקורי, זה שעוד לא היו סוכריות, זה היו שזורקים...
שורים, שורים. היו זורקים כליות ואגוזים.
היו זורקים על החתן והכלה,
והיו גם שופכים מים בתוך צינורות,
שהיין לא יישפך סתם על הרצפה, אלא היו שופכים יין.
היה בטח איזו טורבינה כזאת, אתה יודע,
שמעלה את זה עוד פעם למעלה, כמו מזרקה כזאת של מים,
אבל של יין, היו משמחים את החתן וכלה.
כן? אבל נדבר רק על הקליות ואגוזים. הרב קוק גם כן מסביר
שקליות ואגוזים זה המותרות של החיים.
לא זורקים עליו לחם, לחם זה עיקר המזון של בן אדם.
או גם הגב שזורקים אותו, הוא גם מתאפש ואתה לא יכול לאכול אותו.
אבל הקליות ואגוזים זה מותרות.
אומר הרב קוק, בתחילת הנישואים של הזוג, כשאתם מתחילים, זה הנקודה שמתחילים,
תזכרו שמותרות
אפשר לזרוק אותן.
אל תבנו את החיים שלכם על מותרות.
מותרות זה תוספת, המילה מותר זה תוספת.
תבנו את החיים שלכם על העיקר
של החיים.
אז עוד פעם, הנקודה הזאת שהכול הולך אחרי ההתחלה,
אתם מתחילים את הנישואים שלכם,
תתחילו בצורה נכונה.
וזה ההבדל גם בין שבע ברכות לירח דבש.
שבע ברכות, אתה מתחתן,
אתה משתף את הציבור, כי אתה מתחתן להקים בית בשביל הציבור,
לחזק את הציבור.
כל בית איתן הוא בית שהוא מחזק את החברה הישראלית.
אבל אדם שבתחילת הנושאים שלו הולך לבלות שם בירח דבש,
בפיליפינים, אני לא יודע מה, בגואה, לא יודע בדיוק איפה כל המקומות האלה,
אתה מתחיל את החיים שלך במקום לא נכון.
בסדר?
אותו דבר פה, זה בדיוק, אבל כאשר קודם התפילה
כבר יקדם על דמו עול תאווה חומרית של אכילה, דבר שהוא תקם בבוקר,
מה אני אוכל ארוחת בוקר?
או הולך ישר לאכול,
הרי הוטבע בו מקודם, בהתחלת היום, הרצון הבהמי, הוא נותן לרצון הבהמי שלו,
נותן לו מקום, במקום לכוון את הרצון שלו למקום של קדושה, של טהרה,
שבעיקר של רצון טוב, לעשות טוב בחיים,
הוא ישר דסחף.
ואז ישוב ויקבע להיות נושא התאווה החומרית,
שלא בקשר לעבודה שם, הוא קובע את עצמו להיות קשור לתאווה החומרית,
כסף, נשים, אוכל, כל מה שאתם רוצים,
במקום להיות קשור על הבוקר לריבונו של עולם, לטוב.
על כן כתוב, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
קודם תתפללו.
קודם כל,
תכניסו את הרצון הטוב לתוך המנוע של החיים, שזה אדם, שהוא המנוע של החיים,
כן,
שלא להקדים באדם את רגשי הבהמיות בהיותם קודמים בו לרגשי הקודש.
זה מופלא הדבר הזה.
אני בכוונה אומר וחוזר על הדברים כדי שאנחנו נזכור את זה.
לא רק לגבי התפילה בבוקר,
אלא בכלל, להתחיל ברגל ימין.
כל צומת, בכל רגע אדם יכול לתפוס את עצמו ולהגיד,
נכון, עשיתי כל מיני שטויות עד הרגע, יכול כל שנייה לתפוס את עצמו ולכוון את עצמו למקום הנכון. אבל אם הוא מתחיל את זה על הבוקר,
על ההתחלות,
אז הוא מרגיל את עצמו למקום טוב, זה אחר כך נהיה לו גם טבעי,
כן?
בהיותם קודמים בו לרגשי הקודש, כלומר שהוא קודם כל מחזק את הכוחות הבהמיות
לפני שהם קודמים לרגשי הקודש, דהיינו לטוב,
יפעלו עליו להמשיכו, זה מושך אותו בתכונותיו והליכותיו,
השפל ערכם להיות מכוון להנאות, כמו שאומרים.
כן, אמרנו כמה פעמים, המילה תהנה היא מילה שמבטאת
תרבות חיים לא נכונה, אנחנו לא קמים בבוקר בשביל ליהנות,
אנחנו קמים בבוקר בשביל לעשות טוב.
מי שעושה טוב, הוא בסוף גם נהנה מאוד,
הוא שמח, ומי שהולך ליהנות, הוא בסוף בדיכאון.
יש אצל הפסיכיאטרים הרבה תור ארוך,
אלה שמחפשים כל הזמן רק ליהנות, כי אין דבר כזה.
הנשמה גם לא נהנית,
היא נהיית עצובה, בדיכאון מהדברים האלה. זה יכול להיות תוספת בשביל קצת לנשום,
בשביל לתת רווח,
אבל לא יותר מזה.
אלא תשתדלו שיהיו ראשית ההרגשות. ההרגשות בבוקר תעבוד, תעבוד
על הרגשות שלך בבוקר,
על הרגש שלך,
על הרצון שלך,
להיות רגשות נעלות ומכוונות לתכלית השלמות. כלומר, להיות אדם משתלם ונהיה יותר ויותר אדם טוב.
רצון טוב,
שלמות אמיתית, ותמשיכו עליו.
הלקוח המוטבע בו, תמשיכו, תמשכו,
כן, תמשיכו או תשפיעו עליו,
וקומכם בבוקר,
בהיות עדיין פנוי באותו יום, כי בבוקר זה דף חדש,
לפני שעולה לך בראש שאתה צריך ללכת לבנק ולעשות זה ולעשות זה ולפני כל התוכנית של היום,
כן,
קודם כל,
לך תתפלל,
שתעלה על עצמך את הרצון שאני עכשיו קם בבוקר,
אני הולך להיות בבוקר אדם טוב.
גם כשאני הולך לבנק,
זה בגלל שאני אדם טוב שצריך לפרנס את המשפחה שלי, שצריך לדאוג שהכסף לא יתממס
בריבית הנמוכה שהבנק נותנת לי.
לא משנה,
או להוציא כסף לקנות דברים, או לקנות דברים,
כן, או לעשות משא ומתן, אבל זה בא מרצון טוב לפרנס את המשפחה, להועיל לחיים.
אז באותו יום, אם עשה ציור חדש,
אז לפני שיש לך ציור מה אתה הולך לעשות היום,
אז תיקח את רצון התפילה והשפעתו הבא בהרגשת הנפש,
שהיא דבקות האדם מבור. דבר ראשון, תדביק, תדביק, תחבר, תקשר את הרצון שלך להיות דבק
בטוב.
שזה ינהל לך את החיים.
דבקות בשם זה דבקות בטוב.
מי שלא אוהב את השם, מי שמפריע לו, הוא אדם שהוא לא אדם טוב.
לא יכול להיות אדם טוב,
מי שלא דבק בשם. ואם הוא אדם טוב,
למרות שהוא לא, הוא דבק בשם, רק הוא לא יודע.
סיפרתי לכם פעם,
אחרי שחזרתי בתשובה, באתי אליו מאלוהים, אז מישהו אמר לי,
שמע, רואים שאתה שמח, רואים שאתה מאיר, רואים את זה,
אבל מה לעשות, אני לא מאמין, אני לא מאמין, אני כופר בריבונו של עולם.
אז אמרתי, תשמע, אני אגיד לך סוד,
במה שאתה כופר, גם אני כופר.
במה שאני מאמין,
אתה לא יודע.
זאת אומרת, אז אנשים שהם אנשים טובים ויש להם רצון טוב, אף על פי שאין להם כיפה על הראש וזה,
הם דבקים באלוקים, הם רק לא יודעים את זה.
זה נקרא דבקות, מאיפה קיבלו את זה?
מהנשמה הטהורה שלהם, קיבלו מההורים.
יש עוד דרכים שבן אדם
מפתח את הדרכים הטובים שלו,
את הרצון הטוב שלו, אבל אם הרצון הטוב לא נמצא,
אם לא מחזקים אותו, אם לא מטפלים בו,
אז הוא נסחף.
יש הרבה אנשים באמת שגלו בבית דתי,
או בדורות שבאו ובנו פה את הארץ.
כולם היו פעם דתיים, כולם למדו תורה. עם ישראל ספוג בתורה כבר 3,500 שנה, וזה מפעיל אותו.
אבל אם הם לא משמרים את זה,
אז בדורות הבאים זה הולך ומתמוסס.
עד שהנכד הזה חוזר בתשובה חזרה, כי הנשמה צועקת.
הצילו.
זה בא מהמקום הזה, יש לנו נפש טהורה.
ושמחוברים בבניין הארץ, בשיבה לציון,
זו תורה גדולה,
וזה באמת חודר פנימה ומוציא את הטוב של הבן אדם.
כשאנחנו הפסקנו בשנים האחרונות עם האידיאלים של בניין הארץ,
כן, בניין הארץ ומדינת ישראל וכל זה,
אז באמת רואים שלאט לאט, כולל שלא היו קשורים בתורה, הקשר שלהם לתורה היה בבניין הארץ,
אז זה הולך ומתמוסס,
מתמוסס, מתמוסס.
ואז שיושבים לך כל מיני גנרלים,
שעשו הרבה לטובת המדינה, אנחנו חייבים להם הרבה.
מנסים לקחת אותנו למקום אחר.
זה מתמוסס, כי הם כבר לא שם.
הם גם כן, כל הגנרלים האלה, מה הם עושים אחר כך?
מנכ"לים שאנחנו מוכרים נשק, מנכ"לים של כל מיני חברות.
כסף.
זה לוקח אותם למקום אחר,
לצערנו הרב.
אבל אדם שקשור בתורה, לא רק בארץ ישראל, אלא בתורה,
אז התורה כל הזמן זה צינור,
תפילה, צינור, מצוות, צינור, שמחברות אותו כל הזמן למקום הטוב, לרצון הטוב.
עד כדי כך שהרמב״ם אומר שכל אחד ייקח מצווה אחת,
נכון?
מצווה אחת, שיהיה מסור נפש על מצווה אחת.
כן? כל מצווה, כל דבר שקשור לטוב,
מחבר אותנו,
את הטוב שנמצא בפנים,
מחזק אותו ומקשר אותו לטוב.
וזה אחר כך מופיע בהרבה דברים אחרים,
בהתנהגות בבית,
גיוס לצבא.
טוב,
אני חושב שזה כלי פנטסטי, מה שהרב פה אומר זה דבר נפלא.
עכשיו נעבור, זה היה פסקה,
איזה פסקה זה היה? פסקה ו'
בפרק ב'. עכשיו אנחנו בפסקה ז', בסדר?
עוד פעם, אני מעמיד בפנינו בשיעור הזה,
אנחנו רוצים להיות אנשים טובים,
אנחנו רוצים לטפל בלב שלנו,
שהלב שלנו ירצה טוב.
זה לא בא לבד.
אם אתה מזניח את זה,
זה נופל.
הגרביטציה מושכת אותנו למטה, לארץ.
ואני לא צוחק, זה משל, אני לא צוחק,
כן?
למשל, בגמרא יש את האות ה', למשל, שזה מבטאת את העולם הזה,
אז היא בנויה ככה שמי שנמצא בה'
והוא לא כל הזמן מחזיק מעמד, הוא נופל למטה, זה פתוח.
גרביטציה מפילה אותו למטה. בעולם הזה צריך כל הזמן לדבש,
לדבש באופניים.
אתה, יש לך מנוע חשמלי, אז זה לא חוכמה.
זה לא עובדי על פדלים אתה נופל.
אה, כן, אז אתה בירידה.
כן, צריך כל הזמן להחזיק מעמד שם.
צריך כל הזמן לשים דלק.
זה לא, לבד אתה נופל למטה.
בסדר?
עכשיו יש לנו פה עוד משהו מופלא.
התפילה,
הנה קודם הכותרת, בסדר? בחן את עצמך עד כמה אתה אדם ערכי.
אדם אמיתי שלא מתחפש ולא מתחבא.
יש לך אפשרות לעשות בחינה עם עצמך, האם אני אדם ערכי,
אדם ששואף לטוב, או לא.
בלי פחד לראות את התמונה ואת המראה שאני לא כל כך שמה,
כדי לעשות מקצה תיקונים.
יש כאלה שלא רוצים לראות את הפרצום שלהם במראה, כי אין מה לראות שם.
גם זו מראה רוחנית גם, כן?
אבל גם זה, יש אנשים שלא רוצים לראות את הפרצום שלהם במראה.
התפילה מאפשר לנו מראה לדעת מי אנחנו.
עוד פעם, בשביל לתקן, לא בשביל להתייאש.
מי שמתייאש,
כשהוא רואה את עצמו עם הפגמים שלו,
אז הוא גבתן.
הוא רוצה להיות חושב שאלוהים הוא מושלם.
לא, אנחנו כולנו חסרים, כולנו יש להם פגמים,
ויש לנו הזדמנות להסתכל במראה ולראות מי אנחנו ואיך אנחנו יכולים להשתפר.
זה בסדר, התפילה היא מראה...
אישי נשמעות שאדם שמר עושים אותו לזה. אני מסכים איתך,
אבל המראה הזאת היא מראה של חז"ל.
תפילה זה חז"ל,
בנו אותה.
לא, זה מראה של חז"ל.
בסדר? אבל בואו נראה.
התפילה היא בדיקה גדולה לטהרת נפש האדם.
בסדר?
באופן פשוט זה מובן.
אתה מתפלל,
כתוב שם, אני יודע, "השיבה שופטינו כבראשונה".
כן? אם אתה מרגיש,
אם אתה מרגיש שאני באמת רוצה שיהיה משפט צדק בעולם,
אני במקום טוב.
אבל אם זה לא מעניין אותי,
מה מעניין אותי משפט צדק? סימן שאני במקום לא נכון.
אם אני רוצה שאנשים יהיו בריאים, אני מתפלל, כן,
לרפואה, לא רק שלי,
אז אני נמצא במקום טוב, יש לי רצונות טובים, רצונות,
כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, כן?
הקדוש ברוך הוא רופא,
נכון?
אז אני רוצה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה,
אבל אם לא אכפת לי מאנשים שחולים,
אכפת לי, ההוא חולה שם. אגב,
שמעתי היום בשורה טובה שהרב
בן יעקב, ברוך השם, חזר
לביתו מבית חולים.
כן, בשמחה גדולה.
כן, שמעתי היום, הרב קופניק סיפר לי, זה מאוד הפתעה, מאוד טובה.
אבל אדם שלא אכפת לו מאנשים אחרים,
נפל טיל שם בבאר שבע, מעניין את הסבתא שלי,
הבית שלי נחרב,
הילדים שלי, לא, מישהו שם חטף טיל.
בסדר.
אבל אם זה אכפת לך,
סימן שאתה אדם טוב. אבל אם לא אכפת לך, סימן שאתה לא אדם טוב, לא מספיק אדם טוב, לא אדם לא טוב, לא מספיק טוב, אתה צריך להשתכלל.
אז כשאני מתפלל ואני רואה שאני לא מזדהה עם הדברים שם בשמונה עשרה, לא מזדהה איתם,
זה לא בא לי מקירות הלב, סימן שאני צריך לעשות איזו עבודה.
אם אני לא רוצה שבית המקדש, אנחנו מתקרבים עכשיו חודש תמוז, סוף חודש תמוז,
אם אני לא באמת רוצה שהקדוש ברוך הוא
ישיב אותנו חזרה לארץ ישראל, או יבנה את בית המקדש.
אז משהו מקולקל אצלי.
אני צריך ללמוד על בית המקדש.
איך העולם יהיה מתוקן על ידי בית המקדש?
ומה החשיבות של בית המקדש לאנושות כולה?
מי שלא אכפת לו מבית המקדש,
לא אכפת לו מאנושות. שתהיה מלחמה באיראן, שתהיה מלחמה פה, רק שפה לא תהיה מלחמה.
ואם יש פה מלחמה, אז אני אלך לגור במקום אחר.
אז אדם יכול לבדוק עד כמה אכפת לו באמת מהערכים שמשתקפים בתוך התפילה, שהם הערכים שהקדוש ברוך הוא רוצה שהם יתממשו בעולם.
והנשמה שלנו רוצה שזה יתממש בעולם, רק אנחנו מנותקים ממנה.
מה חולף?
בחרת את הגבולות לזכורת.
לא, אתה לוקח אותנו למקום אחר.
זה אכפת לי, אני בודק את עצמי אם זה...
אבל כשאני מתפלל עכשיו,
אם באמת אכפת לי, אז אתה במקום טוב. לא, אני במקום טוב, בסדר.
אחר כך יש...
בסדר.
אבל...
אבל...
יוסף חיים,
זה לא הנקודה שאנחנו רוצים לדבל בה. זה שאנשים אולי...
לא, אבל הכלי פה הוא לא הכלי, אתה רוצה, השאלה שלך היא אחרת.
אבל פה אנחנו מדברים עכשיו על משהו אחר לגמרי.
אני עכשיו בודק את עצמי.
אתה שואל איך אני משמר את זה.
שזה שיש שם מישהו שנפגע ואני ממשיך להרים טלפון וממשיך לבוא לעזור אם צריך וזה,
זה דבר חשוב מה שאתה אומר, אבל עכשיו אני בודק את עצמי במראה,
האם זה אכפת לי או שלא מעניין אותי, זה היה שמה.
זה מה שעכשיו אני, על זה אנחנו מדברים עכשיו, בסדר?
זה כלי עכשיו,
איפה אני עומד?
מה?
על הערכיות. על הערכיות של איפה הרצון שלי עומד, ועכשיו אני רואה אם אני במקום טוב, לא מקום טוב, אם מקום טוב,
יופי.
יש תמיד מה לשפר, אם מקום לא טוב,
בואו נראה איך אני בונה את זה.
כשאני בונה את זה בצורה נכונה,
אז ימשיכי להיות לי אכפת.
עכשיו, ברוך השם, יש לנו מדינת חסד,
שיש לנו קהילה,
ואנחנו מזניחים את החלשים,
זה באמת לא בסדר, אבל לנו יש מדינת חסד,
שיש לנו, בנינו מערכות שעוזרות
ומלוות את כל ה...
נקרא לזה הנחלשים, נקרא לזה, בסדר?
יש לנו מערכות כאלה,
ויש לנו מתנדבים,
וכל אחד מתנדב, אתה לא יכול להתנדב הכול,
אבל אתה יכול להתנדב.
זה שאתה לומד תורה היום, לומד תורה,
במקום ללכת לעשות עסקים
מתוך הבנה שהלימוד תורה שלך הוא מועיל לעם ישראל,
אתה תורם למדינה.
אם היית יכול, בן אדם שלא לומד תורה, והיה לך כוח,
והיית הולך, נהיה, אני יודע, עובד במד"א,
אפילו במשכורת, כן?
או כל מיני, במקום לעבוד בחברת אייטק, היית במד"א, או במכבי אש, או כל מיני גופים כאלה שעוזרים למדינה,
זה,
כשאתה נמצא במקום טוב,
אז אתה מכוון את עצמך למקומות האלה.
וכל אחד מכוון לאן שמתאים לו, ולאט לאט כל התמונה היא, כל הפינות נסגרות על ידי כל מיני אנשים טובים,
שכל אחד יש לו תחום אחר.
יש אדם שרוצה להיות במד"א, הוא לא מתאים לו מכבי אש, אחד מתאים לו מכבי אש,
לא מתאים לו מד"א.
כאן מדהים לו להיות בזק"א, מתנדבים של זק"א,
כן? זה גם דוגמה.
אז כשאנחנו בודקים את עצמנו, אני פלשתי למקום שאתה
דחפת אותי לשם, אבל עכשיו אני רוצה, אנחנו מדברים עכשיו על בדיקה.
אני רוצה לדעת מי אני, אני רוצה לדעת מי אני, יש לי רצון טוב, אכפת לי או לא אכפת לי, אני אדם ערכי או לא ערכי, כי אני רוצה לטפל בעצמי.
אני לא מפחד לראות
שיש לי פגמים.
מי שלא מפחד לראות שיש לו פגמים ורוצה מהם לתקן,
התפילה בשבילו זה גם, זה סוג של חשבון נפש, בלי יותר מדי חשבונות.
האם אכפת לי?
שיהיה, תכף, אתם יודעים מה, הזמן כבר נגמר.
זה,
יש פה בהמשך.
השאלה היא כזאת, אם יש מישהו שרוצה ללכת לשיעור הבא,
אז שיגיד לי. אם לא, אפשר
קצת להמשיך, כי השיעור הבא הוא לא מוקלד.
אז, ונוכל לגמור את זה. אז בסדר.
יש מישהו שרוצה ללכת?
אה?
לא, יש.
בבית המדרש יש חבורה
עם הרב גיא.
נדמה לי שזה מתחיל ב-12 גם.
12. אז בואו, הייתי רוצה לגמור את זה. אתם מסכימים שנגמור את זה?
אה?
מתאים לכם לגמור את זה?
ומי שלא, שיקום מי, לך. אני לא רואה.
אני לא מקפיד.
טוב,
בואו נראה.
התפילה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת,
כרצון יוצרו יתברך,
ואם הוא קרוב לעשות רצונו כרצון עקרונו,
עושה רצונך כרצונו, זה בדיוק בדיקה, אם אני באמת עושה רצוני כרצונו.
או איפה אני נמצא, בכמה מעלות, בכמה אחוזים אני נמצא.
על כן חייב אדם להיזהר
שלא יימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף
במאכל ומשתה וכו'.
אחרי שאתה מסתכל בתפילה איפה אני עומד,
ואם אתה רוצה שהרצון שלך יהיה רצון כמו ריבונו של עולם,
בוא אני מציע לך עצה.
דבר ראשון,
אל תפנה את עצמך להיות אדם נהנתן, זה מה שכתוב פה.
אדם חייב להיזהר שלא יימשך לך רצון עצמו בענת הגוף.
אל תחפש לך עכשיו מסעדות,
ואל תחפש לך כל מיני מטעמים,
ואל תחפש כל מיני, אני לא יודע מה, כל מיני מחצאות וכל מיני מלונות וכל מיני, אל תחפש, אל תרדוף אחרי הדברים האלה. אני לא אומר שלא תלך, שלא תעשה אוכל טוב לשבת.
אנחנו לא אומרים שלא תיקח את אשתך פעם בשנה, פעמיים בשנה,
לחזק את הזוגיות.
זה לא לרדוף אחרי בתי מנון.
סתם ללכת ליהנות,
לא, אם אתה מרגיש שההנאה הזאת מחזקת אותך, זה בסדר גמור, אבל יש אנשים שרודפים אחרי,
במלון הזה הם לא היו, במלון הזה, במסעדה הזאת הם לא היו,
הם עוד לא נסעו ב-BMV, יש להם רק טויוטה.
טויוטה, יש להם רק טויוטה.
כן, אבל יש שם בין אנשים, מה, BMW זה יותר,
אז יש בן אדם שהוא חולם, מתי יהיה לו BMW?
אה?
כולם, כן, כולם.
זה גרמני בכלל, כן. אני לא חושב, אבל עזבו, אני מנסה להביא דוגמה, כן.
אדם לא צריך לרדוף אחרי הנאות של האוכל, בסדר?
לא מאכל ולא משתה וכיוצא בזה.
כי יוטבע בו טבע החומרי.
כשאדם רודף אחרי הדברים האלה,
אז הוא מושך את עצמו,
מטביע בעצמו הרגלים,
שבמקום להיות אדם מרכיז, אדם שרודף אחרי הנאות.
עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמיתיים, הקדושים חזר.
אדם כזה ששקוע באוכל וכל זה,
אז זה לא מעניין אותו. תיכף הוא, לא מעניין אותו כל מיני דברים אחרים.
לא מעניין אותו, זה לא מעניין אותו. יש לו את הסטייק בצלחת?
שיישרף העולם.
אבל אני מדבר ככה בשביל ה... רק בשביל להחריף את הזה.
הוא אומר את זה, ואם כן יאבד תפילתו שהיא כלל גדול וטוב.
אדם שהוא כל הזמן רוצה אוכל, נשים, הנאות וזה,
אז הוא מאבד את כוח התפילה שלו.
באמת הוא בא אחר כך לתפילה ואין לו חשב להתפלל.
אז לאט לאט הוא בהתחלה הוא בא לבית כנסת,
אחר כך בזמן התפילה הוא קורא עיתון,
ואחר כך הוא גם לא בא לבית כנסת.
כי הוא לא מחובר לשם.
אדם שעסוק בהנאות של החיים שלו לא מחובר ברצונות הערכיים שלו.
זה לא בא לזרוק לפח את הנאות החיים.
כי הנאות החיים צריכים, כמו שהוא אמר, בשביל קצת להתחזק, ואני אמרתי, זוגיות, לכבד את השבת,
ועוד כל מיני דברים.
אבל יש לזה משמעות ערכית.
כשאתה הולך לבית מלון בשביל קצת לנוח,
זה עובד קשה כל השנה עם אנשים,
לא פשוט לעבוד עם אנשים, אתה רוצה קצת חופש, להיות קצת במקום שקט מול הכינרת,
לא לחשוב על שום דבר, לסגור את הטלוויזיה, לסגור את הרדיו,
לאכול קצת אוכל טוב, להסתכל על הדגים או על הציפורים,
זה בסדר גמור, כי אתה רוצה להמשיך,
שיהיה לך כוח להמשיך לעמוד, אחרי זה אתנחת,
זה בסדר גמור.
כי כיוון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבוע וכאלה הבלים,
יש לי את הדברים שלי, יש לי את הבית שלי,
יש לי את האישה שלי, יש לי את האוכל שלי,
לא יצייר בהתפללו, הראש שלו לא חושב,
למשל, על עלינו לשבח.
עלינו לשבח זה סיכום של התפילה.
כל הרצונות שלנו האמיתיים מוטבעים בתוך העלינו לשבח.
וכמו שאנחנו תמיד שואלים, ממה אתה יוצא?
אז אחרי שאנחנו מתפללים הכתוב שלך הוא סידר לנו, ממה אתה יוצא אם עלינו לשבח?
אז בעלינו לשבח כתוב על כן נקווה.
מה נקווה?
שיתוקן עולם במלכות שדי, שהעולם יתוקן.
אדם שרוצה שהעולם יתוקן הוא אדם טוב.
יתוקן כלומר שיהיה משפט צדק,
כמו שאמרנו, שאנשים יהיו בריאים והמערכות יהיו מתוקנות, הכל על פי דרכי תורה,
כן?
והאלילים יכרתו, זה גם לא מעניין אותו, כי הוא לא מבין מה זה אלילים.
הוא לא מבין שהתרבות השלילית, התרבות הנהנתנית,
התפיסות עולם המקולקלות,
הוא לא מבין בכלל איך הן מזיקות לחיים, זה לא מעניין אותו,
כי בצהריים הסטייק שלו והצ'יפס מונח על הצלחת.
או השישליק, לא יודע כל אחד מה שהוא, לא, אבל כשאדם,
זה מה שמעניין אותו,
אז זה לא מעניין אותו דברים אחרים. אותו מעניין שבצהריים, כשהוא בא הביתה,
או שהולכים, אתה יודע, למסעדה,
יש לו את הצלחתים,
אז זה לא מעניין אותו שום דבר. יש לו את האוטו שלו, יש לו את האישה שלו, יש לו את הכסף שלו בבנק,
לא מעניין אותו שום דבר.
אני אומר, אדם כזה, שהוא כל הזמן רודף אחרי נהנתנות,
זה לא מעניין אותו.
והרשעים יפנו אליו, יתברך. זה שהרשעים יתהפכו ויהיו יראי השם,
הוא לא זורק את הרשעים לפח.
אנחנו מחכים שהרשעים יתהפכו, לטובה.
זו נקודה חשובה מאוד, כן?
זה לא מעניין אותו הדברים האלה, כי הסטייק מונח אצלו בצלחת, בוקר, צהריים וערב.
כי מה יזיקו, זה לא קשור לזה, זה לא אזעקה,
נכון?
כי מה יזיקו האלילים מבחינתו לאשר עיניו וליבו למלות את גרסו ומעדנים?
מה, איך אלילים מפריעים לו?
הסטייק מונח?
לא מפריעים לו.
ובהיות ציורי התאווה בלבבו,
כשיש לו ציורים ויש לו שאיפות,
יש לו שאיפות של תאווה,
רדיפה, אחרי כסף, ממון וזה,
כן?
זה לא מעניין אותו.
לא ישכיל ולא יבין.
עכשיו תראו, אני ציטטתי, זה אני ציטטתי פה,
בבוקר, לפני שאנחנו מניחים תפילין, יש,
אומרים יהי רצון.
מי שאומר, אני אומר את זה, כן?
נשי מחוץ קודשא בריך רושחים ומתחילו ומתחילו ומתחילו ומתחילו ליחד שמותקי ליחד.
מה כתוב שם?
וציוונו להניח על היד לזיכרון זרוע נטויה
ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודותו יתברר שמו ועל הראש נגד המוח
שהנשמה שבמומחי עם שאר חושיי וכוחותיי כולם יהיו משועבדים לעבודות ולדברות כלומר אני בבוקר אני קושר
את הלב שלי ואת היד שלי את הלב שלי אני קושר למה שכתוב בתפילין כלומר לתפילין זה התמצית
כל הרצון הטוב האלוקי בעולם.
זה קריאת שמע, זה התמצית של הכל. אני קושר את עצמי
שהלב שלי, הרגשות שלי, הרצון שלי יהיה קשור לטוב.
ואני קושר את המוח שלי למה שכתוב בתפילים, שכל המחשבות שלי וכל מה שקשור לכוחות שנמצאים במוח יהיו קשורים לטוב.
אני קושר את עצמי על הבוקר.
ומי שיכול כל היום ללכת עם תפילים,
אז זה כל הזמן הוא קשור לזה,
כן?
וגם היד אני קושר, היד זה עשייה,
יד שמאל שהיא החלשה יותר,
שהיא מושכת למקומות הלא-טובים.
אני גם אותה קושר,
קושר אותה, לאן? לטוב, לעשות דברים טובים.
זה התפילין, צריך לשים לב לזה כל בוקר,
זה קשור למה שאמרנו קודם, כמו שהתפילה קושרת אותנו לטוב,
גם התפילין,
גם הציצים, כל ההלכות קושרות אותנו כל הזמן לטוב,
כי באמת העצות הטובות להיות קשור לטוב זה המצוות.
כמו שאומר הזוהר.
מה זה המצוות?
עצות טובות. אתה רוצה להיות אדם טוב, אני נותן לך עצות טובות.
אתה רוצה, תיקח, אתה לא רוצה, לא תיקח, יש לך בחייה חופשית.
אבל העצות, איך להיות אדם טוב, זה המצוות.
ורוצים להבין איך כל מצווה, מצווה קושרת אותך לטוב?
תלמדו, ליקוטי הלכות של רבי נתן, תלמדו עניה של הרב קוק,
תלמדו זוהר.
כן.
אבל תשמעו מה כתוב פה בסוף.
אם שאר חושי כולם יהיו משובדים לעבודתו יתברך שמו.
ובהמשך כתוב, ועל ידי זה נמעט הנאותינו.
זה לא כתוב בכל מקום.
אבל אני, יש לי את הנוסח אצלי בסידור.
על ידי זה נמעט תאוותינו, הנאותינו.
שהנאות לא יהיו המרכז לחיים שלנו.
הם יהיו אולי by the way,
מתלווים כשצריך, כמו שאמר שמעון,
רבי חכם שמעון אמר.
מתלווים.
אנחנו לא רוצים להיות אנשים נהנתנים.
זה לא מביא אותנו למקום טוב.
לא, לא שמעתי.
התפילין של ראש,
שמים אותם פה, כשהיית ילד, היה לך פה פתח.
כשתהיה אבא,
אתה תשמור על הילדים שלך, כי זה פתוח פה עד שזה נסגר.
הפתח הזה זה הפתח למוח, התפילין מלמדות אותנו,
או מפנימות לנו, כשאנחנו חושבים על זה, גם אם לא חושבים זה קורה,
שאני רוצה שהמוח שלי יהיה משועבד
משועבט הכוונה, מנוהל על ידי רצון השם לעשות טוב.
שהמחשבות יהיו מחשבות טובות,
לא מחשבות, לא תחבולות לעשות רע, תחבולות טובות וכולי.
בסדר?
אני חושב שחשוב להגיד את הדברים האלה, זה לא הלכה, זה לא בשולחן ערוך, זה לא טוב, זה יותר קשור לחסידות,
אבל בסידורים הספרדיים כולם חסידים, תדעו לכם.
אבל זה חשוב, לדעתי.
לדעת, זה מכניס אותך,
מתעל אותך בבוקר למקום נכון.
זה כל הרעיון פה, מתעל אותך בבוקר למקום נכון.
על כן יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו.
אנחנו, ההלכה נותנת לנו כל מיני תחבולות,
אבל האדם צריך גם מנפשו מה מתאים לו בדיוק.
על כן יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו מאלוקי החסד הרחמים החפץ בשלמותו.
כל המצוות ניתנו לנו בשביל לתקן אותנו,
לחשוף את הרצון הטוב שלנו. אדם שהוא עם רצון טוב הוא אדם שמח.
הוא נהנה יותר מכל ההנאות שיכולות להיות בעולם.
אני אומר, אדם בריא בנפשו זה אדם שהוא חפץ לעשות טוב, שהוא שולב רחב.
זה לא אומר שהוא כל היום מחלק דברים,
הוא גם מתפרנס, ובשביל לתת הוא צריך גם לקחת.
אבל הלקיחה היא בשביל לתת.
דיברנו כמה פעמים. אתה הולך עכשיו לסופר בחורף,
עומד לך איזה דיילת שם עם שולחן עם כוסות קטנים של מרק.
קח,
קחי,
נותנת לכולם כוסות קטנים של מרק.
למה היא נותנת לך? היא אוהבת אותך?
היא רוצה שתהיה לך חם עכשיו?
לא.
היא רוצה שתקנה את ה... מאחוריה יש כזה דוכן מלא מרקים שלא עושים,
או שיש עוד חברות של מרקים. איך?
כנור?
כן, יש לה, מאחורי, רוצה למכור מרקים.
אז זה נקרא לתת בשביל לקחת.
אנחנו רוצים לקחת בשביל לתת.
כן?
אז ברור שאתה לא יכול לתת בלי לקחת.
אם אין לך כסף, אתה לא יכול לתת.
בסדר?
על כן יתחזק האדם ויתחכם וירא עצה לנפשו מאלוהי החסד והרחמים.
אחפץ בשלמותנו. הקב"ה רוצה רק את טובתנו,
שנהיה אנשים טובים, שזהו כבודו ותפארתו של ריבונו של עולם,
שהטוב מנהל את החיים.
כי הוא ברא עולם.
עולם חסד ייבנה, ברוב חסדו.
ולא בשביל שיהיו איראנים כאלה.
לכן הוא שלח את עם ישראל להילחם באיראנים.
שהרשע בסוף
מנוצח
או מנוצח או שהוא אוכל את עצמו בעצמו גם, דרך אגב.
ונבקש ונשפוך שיחינו בתפילה, נבקש שידריכנו בנתיבתו.
אנחנו מתפלאים, אדוני ראש הממשלה, תדריך אותנו ללכת בדרך נכונה.
ולא כתוב פה דרך, כתוב נתיבה,
נתיבתו. נתיבתו, דרך זה משהו כללי.
נתיב זה פרטי, איך בדיוק אני יכול להיות אדם טוב
שמתאים לי
ויער לנו באורו הגדול, ייתן לנו אור איך ללכת בצורה נכונה,
שנדע ונשכיל מה הוא יתברך דורש מאיתנו.
מה הוא דורש מאיתנו?
לעשות חסד,
להיות אנשים טובים.
ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו?
ללכת בדרכיו זה גם בשבילנו.
כי בן אדם שלא הולך בדרכיו,
הנשמה צועקת.
עזרה לו, עצוב לו, עצבני, כל זה בא מהנשמה שבן אדם לא הולך בדרך שמתאימה לאישיות שלו.
הוא הולך בדרכים אחרות.
אז זה הורג אותו. כשאדם הולך בדרך לא נכונה, זה הורג אותו.
כן,
עד כאן להיום.
רוצים לשתף? אפשר לקום.
מי שרוצה לשתף,
עם מה אתם יוצאים?
מה אתם לוקחים ממה שלמדנו?
היום לחיים שלכם.
מה אתם עושים עם זה?
מוסר סקל.
מוסר סקל ל... למה?
לא, לפעמים אפשר גם עם חברים,
זה לא דבר רע לצאת עם...
אני לא יודע, אבל אני באמת אף פעם,
אין דבר כזה שאני הולך עם חברים לאיזשהו מקום.
אבל אני לומד עם חברים תורה.
לומד עם חברים תורה. החבורה, החבר'ה זה שלומדים תורה.
כן, זה נכון, אתה צודק, אבל זה לא אנשים כמונו, זה אנשים שמתנדנדים, זה באמת מסוכן מאוד.
התייחסות לתפילה בצורה יותר מעמיקה.
נו, ברוך השם, זה מה שצריך לצאת מפה באמת.
אבל זו עבודה יומיומית, אני רואה את עצמי,
אני רואה את עצמי שאני בא...
עבודת שנים. עבודת שנים, כן.
אבל זה הולך ונהיה יותר רך, יותר קל, יותר זורם,
כי זה באמת, כן אתה.
המילים האלה, המילים האלה,
כשאתה מחובר אליהן, הן מתוקות.
איך אמור על ירושלים,
איך אומרת נעמי שמר, זו המילה, ירושלים צורבת בשפתיים.
זה ביטוי שהמילה הזאת,
היא צורבת בשפתיים, היא משאירה רושם.
כשאתה
אומר את המילה של התפילה,
זה מתוק. מי שרגיל לזה, זה מתוק.
זה באמת מתוק.
אבל זה עבודה עד שזה נהיה מתוק.
זה מתוק וזה עושה אותך אדם טוב.
זה מה שחשוב.
זהו?
כן.
כן.
נכון.
זה לא אני אומר את זה, אני ראיתי את זה אולי ברב באיזשהו מקום.
שאנחנו צריכים, כמו שאנחנו עושים, ממה אנחנו יוצאים.
נכון? מה אתה יוצא בסוף?
אז בסוף התפילה, אחרי ה-18, כל מה שאחרי ה-18,
בוא נאמר ככה, מה שלפני ה-18 זה סולם להגיע למקום הזה,
שב-18 אתה באמת מחובר, זה מרים אותך, מרים.
וכל מה שיש אחרי ה-18 זה עם מה אתה יוצא מה-18.
עם מה אתה יוצא, כן?
אחד הדברים שאתה יוצא זה החשבון נפש, התחנון,
כן?
וכל הדברים זה עם מה אתה יוצא,
ועליהם לשבח, זה ה... איך אומרים?
איך אומרים?
הפלאנץ', איך קוראים לזה?
יש כזה ויטוי כזה.
שואלים את זה, מה הפאנץ'?
הליפתא. הליפתא, לא, זה לא הליפתא.
זה הנקודה, זה הפוינט,
זה עלינו שבח, כן.
טוב,
חברים יקרים,
שנזכה,
שנזכה גם להתפלל וגם שהתפילה תשפיע על עם ישראל לטובה,
על הניצחון,
:::::::::::::::::::
::::::::::::::::: של של שליש
