בוקר טוב,
בשורות טובות,
טובות מאוד,
ועוד יותר.
אנחנו התחלנו ללמוד את דברי הרמב״ם בהלכות משיח,
ואמרנו, הסיבה לכך, למה אנחנו לומדים את זה, הרי זה לא,
לא מדובר כביכול שולחן ערוך, מדובר כאן,
אחר כך, דרך אגב, לא כתב הלכות משיח,
סיבה פשוטה, כי השולחן ערוך
היה דיבר על הגלות, הוא היה בגלות, הוא דיבר על היהודי שבגלות.
איפה אנחנו עכשיו בגלות?
איפה אנחנו?
איפה בארץ ישראל?
ירושלים.
חל שינוי, אני לא יודע אם שמתם לב.
ואנחנו, חברים,
בימים האלה ממש בחוש רואים את זה,
איך הגאולה יום ליום מביא האומר,
הדברים מתקדמים בקצב כל כך גדול, בלי עין הרע.
כן ימשיכו.
הרמב״ם כותב את הלכות משיח.
למה? כי הוא מסתכל על העתיד לבוא. הוא מסתכל מה יהיה כשעם ישראל יחזור לארץ ישראל.
מה יהיה כשיהיה קיבוץ גלויות.
מה יהיה כשמציאות שאין לנו מדינה ואין לנו צבא וכל הדברים האלה.
אז ברשותכם אני אקרא כאן את הרמב״ם, בסדר?
בסדר או לא?
בסדר.
כן מעניין.
כן. טוב, בסדר.
אל יעלה על דעתך, כותב הרמב״ם,
שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם,
או מחיה מתים,
וכיוצא בדברים האלו.
אין הדבר כך.
הוא כאן מביא הוכחה לדברים שלו.
זאת אומרת, הוא רוצה עולם כמנהגו נוהג, לכאורה לא סדרי הטבע לא השתנו, הכל יהיה כרגיל.
והוכחה לכך,
שהרי רבי עקיבא, חכם גדול מחכמי המשנייה,
הוא היה נושא כליו של בן קוזי והמלך. מה זה נושא כליו?
הוא היה המנהיג הדתי של עם ישראל בתקופה של מרד בר-כוכבא.
זה בר-כוזיבא קוראים לו, כי בסופו של דבר הסתבר שהוא לא היה.
הוא היה נושא כליו. מה זה נושא כליו?
הוא קיבל אותו.
כי הוא בא, מה היה, צריך להבין מה זה בר-כוכבא.
אחרי חורבן בית שני,
בר-כוכבא היה אותו אדם שהרים את נס המרד.
ואמר, אנחנו לא משלימים עם עם ישראל שהוא בגלות וכל מה שהיה, ורוצים גאולה,
רוצים גאולה.
אבל הוא היה מנהיג צבאי,
מנהיג מדיני.
זה היה בר כוכבא.
והוא היה אומר עליו, רבי עקיבא, שהוא המלך המשיח,
ודמע הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח.
הם חשפו שזה המלך המשיח.
הוא דימור, לא אומר חשבו, אלא דימור, אלא מה?
עד שנהרג בעוונות.
אז יש כאן בירור בין הרייבד והרמב״ם מה הייתה הסיבה שכאן בר כוזיבא נהרג.
כיוון שנהרג, נודע להם שאינו המשיח.
ולא שאלו ממנו, כשהוא היה המנהיג,
בר כוכבא,
לא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.
בעיקר הדברים ככה הם,
שהתורה,
חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים,
לאורך כל הדורות,
ואין מוסיפים עליהם ולא גורים מהם.
ואם יעמוד מלך מבית דוד,
הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו,
אבל צריך להגיד מה זה מלך.
מלך, הכוונה היא מנהיג,
מנהיג מדיני. מי היום ראש הממשלה?
בנימין.
נתניהו, תגיד.
אם יעמוד מנהיג
שהוא תלמיד חכם
והוא מנהיג מדיני, מנהיג את המדינה, את הצבא, את הכול, אם יעמוד דבר כזה, יש אפשרות כזו?
בוודאי, סיפרתי באחד השיעורים הקודמים על
הרב פרץ,
יצחק פרץ,
כן, שהשם ישלחנו רפואה שלמה,
רבה של רעננה לשעבר,
כן, שהוא מבית דוד,
הוא תלמיד חכם,
הוא באיזשהו שלב היה ראש ממשלה,
אז הוא כבר,
התנאי הזה קיים, מנהיג
מדיני, מלך,
מבית דוד,
והוא תלמיד חכם.
מה חסר עכשיו?
זה היה אמנם לתקופה קצרה.
הסברתי, כשראש ממשלה נוסע חוץ לארץ,
אז באופן אוטומטי מאמנים מישהו,
ראש ממשלה, והוא היה שר הפנים, השר פרץ,
הוא היה מחליף את יצחק שמיר, כמובן,
כן.
אז הוא היה כביכול, חלק מהדברים התקיימו בו.
ויעקב כל ישראל ילך בה ולחזק בדקה.
מה זה יעקב כל ישראל?
יצא חוק חינוך תורני חובה.
יכול להיות.
לא בגלל שהוא כותב כאן ייקוף אותה בכוח,
זה בגלל שעם רוצה את זה.
כמו חזקיהו המלך, עם רוצה תורה.
היום מסתבר ש...
הרבה הורים שולחים את הילדים שלהם לחינוך דתי או את חינוך חרדי אומרים מה שבטוח, בטוח.
אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו להם שורשים, יהדות ודברים כאלה.
ולא רק זה, הילדים בעצמם,
מעניין, בבתי ספר מסוימים,
הנוער, הצעירים,
באו ואומרים, אנחנו רוצים כאן להתפלל עם תפילין בבית ספר,
והייתה איזו התנגדות.
בא שר החינוך ואמר, לא!
כל ילד יהודי שרוצה להניח תפילין יכול להניח תפילין. למה לא?
אבותינו אלפי שנים מסרו את נפשם על תפילין.
עכשיו למה שלא יכולו להניח תפילין?
מה גרוע בדבר הזה? הוא אמר, טוב.
הנכד שלי הוא עוד מעט בר מצווה.
ואז הוא ביקש,
סבא, בוא נדבר קצת על תפילין.
צריך להניח תפילין.
אמרתי לו,
שיבין את הרעיון של התפילין.
אמרתי לו, תראה,
מה זה תפילין?
לוקחים קובייה שחורה, שמים על הראש, זה נראה משונה, נכון?
זה נראה קצת ממוצע,
משונה.
ואני נוהג לספר, כשהייתי מדריך בחברה להגנת הטבע,
הפעם הייתי באילת,
והתארחתי בבית לא דתי.
ובבוקר השכם הנחתי תפילין בחדר שלי.
הילדה הקטנה של אותו, זה שהתארחתי אצלו,
פותחת את הדלת,
והיא רואה אותי עם תפילין.
אז היא אומרת, אבא, תראה, הוא שם קופסת גפורים על הראש.
ככה זה נראה.
לילדים קטנים.
אמרתי לנכד שלי, תראה,
בתפילין יש בתוכו בתים.
בבתים
כתובים כל מיני דברים. מה הדברים שכתובים בתפילין?
בני בכורי ישראל,
שמע ישראל, כל זה.
זה לא רק
על הראש, זה צריך להיות, אמרתי לו, לנכד, בתוך הראש.
זה לא רק דברים כתובים.
זה דברים שכתובים צריכים להיות,
זה הזהות היהודית שלנו.
היהודית, הזהות היהודית היא כתובה בתפילין,
של ראש ושל יד וכל הדברים האלה.
וזה באמת, הנאצים, יימח שמם וזיכרם בשואה,
לא יכלו לסבול יהודים עם תפילין,
ויתעללו בהם בעניין הזה של התפילין, שמו תפילין.
למה, הנחת תפילין זה אתה,
אתה כאילו אומר, זה הזהות שלי.
הזהות שלי אשמה ישראל.
בני בכורי ישראל,
וכל הדברים שכתובים שם, ובראש, ולא רק בראש, גם בלב,
כנגד הלב.
אני מקווה שהנכד קלט את הדברים האלה.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
התורה הזאת היא נצחית, היא שייכת לי כל הדורות.
ויעקב כל ישראל, איך בה לחזק בדקה?
והיום לא צריך כפייה.
היום אנשים מרצון הולכים לבית כנסת ומניחים תפילים, שומרים שבת וכל הדברים האלה.
ברוך השם, יש שינוי גדול בעם ישראל בימים האלה, וזו רק ההתחלה.
ולוחם מלחמות השם,
המלחמה הזאת שאנחנו נלחמים כאן נקראת מלחמת מצווה.
מלחמות השם, למה באו לכלותינו?
וכל דור ודור באים לכלותינו, ומי מציל אותנו?
הקדוש ברוך הוא משאירנו בידם
על ידי חיל האוויר הכי הכי הכי הכי טוב בעולם.
וזה לא מקרה.
זה לא מקרה הדבר.
הרי זה בחזקת שהוא משיח. הוא לא משיח,
אבל אם הוא עושה את כל זה, זה חזקת משיח.
ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו
וקיבץ נדחי ישראל,
היום אנחנו בקיבוץ גלויות, בעיצומו של תהליך.
הרי זה משיח בוודאי.
מה יעשה המשיח כשהוא יבוא לגלות לכם?
מה הרמב״ם כותב?
מה הוא יעשה?
שהמשיח יבוא, מה יהיה?
מה?
אני לא שומע. טוב.
אני אקרא את הרמב״ם.
ויתקן את העולם כולו.
זה לא רק עניין לאומי,
אלא עולמי יתקן את העולם כולו.
לעבוד את השם ביחד,
שנאמר כי אז זה יהפוך אל העמים שפה ברורה,
לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד.
ביום ההוא יהיה השם אחד בשמו אחד, במהרה בימינו,
אמן.
אותו... ממת־ה־הׂ־תוּּ־א־הֶָא֥אְֶֶׂכְּא־אֶ״ָָּהָָָּּׂׂוְֵאֶּׂהְְַַָָָּׁׁׂׂ֥אְִֶָֹּהֵֶָָּׂרְאְְָָׂאֶ־ְֶׂ־ְְֶֶֹּּׁׂ֣הֵ�ְׂאְְ״ְָׂ֗�
