שלום לכולם אנחנו עסוקים בספר שופטים עדיין בהקדמה כשמה שאני חשבתי לדבר היום זה על המבנה של הספר על הבעיות שיש בו
סיבוכים שיש בו
אם הם מבקשים ממני לצבוע את הספרים בצבעים
ספר יהושע הייתי צובע בצבע אדום צהוב
צבע חזק
צבע
שמבטא עוצמה, צבע שמבטא בהירות.
בצבע ספר שופטים,
ככה הייתי חושב, הייתי צובע בצבע אפור,
שחור.
ספר יהושע, צבע בוהק, צבע חזק.
ספר שופטים, צבע,
סוג של צבע כזה.
נראה בספר שופטים שעם ישראל מצב מאוד מבולבל.
זה נכון, זה לא נראה, זה באמת ככה.
חוטאים,
בכובש,
הקדוש ברוך הוא מקים שופט שמנצח או חוזר בתשובה וחוזר חלילה.
רוטים, כובש, שופט.
ביהושע כיבוש הארץ
הוא על ידי עם שלם,
מאוחד, חזק, כולם ביחד.
כמה זמן ספר יהושע?
לפחות 14 שנה, 7 שנים כיבוש, 7 שנים חלוקה כתוב בחז"ל.
עוד כמה שנים הכי יהושע היה חי.
לא כתוב כמה שנים זה בספר.
בספר שופטים,
לפי הרמב״ם, 369 שנה, בצד גמרא.
זה גם מתבטא בשם של הספר.
יהושע,
שם של בן אדם, שם של איש.
ספר שופטים, הרבה שופטים.
ההנהגה האלוקית מופיעה דרך
האנשים האלה.
יהושע, שמואל,
שופטים, מלאכים.
כשיש שם אחד זאת הנהגה אחת.
כשיש כמה שמות וכמה הנהגות.
חז"ל לימדו אותנו שכמעט לכל שבט היה שופט,
זאת אומרת, היו הנהגות שונות.
הרב רמר בספר שלו, "איש לשבטו", בעמוד 13,
מביא את המדרש הזה
שלכל שבט היה שופט.
אומרים חז"ל, "אלקוט שמעוני שופטים מ"ב".
מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים.
משבט שמעון
לא קם לא שופט ולא מלך.
בשביל החטא שעשה זמרי.
המדרש מפרט,
התנאי בקנעל משבט יהודה, אהוד משבט בנימין, דבורה ברק בהר אפרים משבט כדש נפתלי,
גדעון משבט מנשה ואבימלך,
נו גם שופט, הבנו אחריו,
תולה בן תפואה משבט יששכר, יער בגלעדים וחרבות יער משבט מנשה,
יפתח משבט הגלעד, יפצן בתלחם יהודה,
אלון משבט זבולון,
זבולוני,
עפתומילי משבט אפרים,
שמשון משבט דן,
אלי ושמואל משבט לוי.
ומכן כל אחד מהשבטים העמיד לנו שופט בתקופה הזאת.
בהמשך נראה שכל שבט יש לו הנהגה אחרת, כל שופט יש לו הנהגה אחרת.
ומכן יהושע,
הנהגה אחת, שופטים הרבה הנהגות.
יהושע,
הספר מתחיל, ספר יהושע מתחיל בפסוקים, ויהיה חמות
משה ואת אדוני.
וימר אדוני ליהושע בן בן נון משרת משה למון.
הפסוק הזה אומר הרבה מאוד.
א', אחרי מות משה, עבד השם.
אומר השם
ליהושע בן נון שהוא משרת משה.
זאת אומרת, יש פה המשך של משה.
משה עבדי מת,
פסוק ב'.
ספר שופטים מתחיל דומה אבל שונה.
זה מתחיל ספר שופטים, פרק א', פסוק א',
ויהי אחרי מות
יהושע
ולא בן נון, יהושע.
השם לא מדבר לעם ישראל,
עם ישראל פונה.
וישאלו בני ישראל,
והשם לאמור, מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להילחם בו?
מנה ישראל שואלים.
ספר יהושע,
השם פונה ליהושע,
שהוא משרת משה.
ספר שופטים מתחיל בשאלה.
עם ישראל שואל את הקדוש ברוך הוא, מי יעלה לנו בתחילה?
זאת אומרת, ספר יהושע ימשוך אל משה רבנו. כתוב בהגמרא, אלמדך אתו ישראל, ניתן לחמישה חומשי תורה.
וספר יהושע בלבד, שהוא עניינה של ארץ ישראל.
אבל ספר שופטים, בגלל שישראל חטאו,
כתוב בה גם במפורש.
אז ספר שופטים מלא בחטאים.
אם כן, יהושע מתחיל גם כן בהשגחה אלוקית מלמעלה למטה. זאת אומרת,
השם פונה ליהושע.
כתוב גם למי הוא פונה.
השם פונה מעצמו, בלי פנייה מלמטה, פנייה מלמעלה.
אל יהושע.
ספר שופטים מתחיל בשאלה מלמטה, שואלים את הלמעלה.
בשיעור בני ישראל את השם, בא השם.
לא את ה' אלא בא ה', כי יהושע וה' דיבר בצורה ישירה פחות יחסית, כן.
בואי שעלו לנו כנראה בביתומים,
אז עכשיו הוא בצורה ישירה.
מי יעלה לנו?
אז אם כן יהושע מתחיל מלמעלה,
ומכל ספר יהושע התערות דילתתה בעקבות התערותא דילתתה,
השם אומר ליהושע מה לעשות, ואז
עם ישראל עושה.
שופטים מתחיל הפוך,
עם ישראל שואל,
וה' עונה התערותא דילתתה עובדת
מעוררת התערותא דילאלה.
אני חושב שהוא גם ממשיך, יש נקודה מאוד משמעותית בכל ההנהגה של הספר הזה.
אומר השם ליהושע, משה עבדי מת.
זאת אומרת, נגמרה התקופה,
אתה משרת משה, אתה עזרת למשה רבנו,
אתה ממשיך אותו, אבל דרך כלל אתה לא משה.
אתה ממשיך את השלב ב' באותו הדבר, אבל
אתה לא משה, וזה מודגש,
ואתה ממשיך אותו, אבל.
בשופטים הכותוב, יהושע מת.
יודעים שהוא מת גם פה, כי המשאבים היו שמשה מת. היה צריך כנראה להיפרד ממשה.
פה לא צריך להתפרד מיהושע כנראה.
אנחנו מוצאים בספר שופטים המון המון בעיות.
הרב רמבר שלא מגדיר בספר שלו,
אמרתי איש לשבתו בספר הזה,
ספר שופטים זה בעצם ספר של נבואה שבא לנסוף בעם ישראל, כמה אתם לא בסדר.
גם יש לך אפשרות להתרומם, לעלות למה ולמעלה,
למעלה למעלה.
בית ספר שופטים מתחיל בשליחות של יהודה,
לא כל ישראל,
יהודה יעלה בתחילה, שמעון יצטרף אליו.
אחר כך, במשך הפרק, יוסף,
בני השבטים של המלכות, יהודה ויוסף.
אחר כך מתחיל חסרונות.
אחרי שיהודה כובש, אחרי שאוסף כובשים,
ואז פרק א', פסוק חווה.
ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה,
ואת הענך ואת בנותיה,
ואת יושבי דור ואת בנותיה, בלעם,
יושבי בנותיה,
מגידו.
ואל הכנעלי יושבת בארץ הזאת. פסוק כ"ח:
וכי חזק ישראל ואשים את הקני למס, והורש להורישו.
ישראל חזקים, אבל לא כדי לחסל את הקני, רק לשים אותו למס.
עשו כ"ט,
לפעמים להוריש את הכנעני יושב בגזר.
זבולון, להוריש את כתרון, נעלול.
אשר להוריש את תושבי עכו, צידון, אחלב, אכזיב, חלבן, נמדלג, אפיק, רוחוב,
וישב הישירי בקרב הכנעני, משמע שריצת בת"ל הכנעני, לא היה מוביל כמו מקומות אחרים.
ל"ג נפתלי לורישת יושב בית שמש
כנראה בית שמש שלנו יושב בית שמש כנראה בצפון, באיזה אורן, לא יודע, קרית שמונה אולי,
צפונית לכנרת.
שומת ענת ויושב בקרב, גם יושב בקרב הכנעני.
ולחצי אמורית בני דן
ואלה אמורית לשבת באחרית באנוש העלבים.
פסוק פרק ב'
ויהיה למהלך אדוני מן הגלגל אל הבוכי
ומרעלה אתכם ממצרים,
אעביר אתכם אל הארץ, ושבאתי לאבותיכם, ואומר לו אפר בריתי אתכם לעולם, ואתם לא תחייתו ברית.
טוב, לא נקרא את כל הפרק,
אפשר לקרוא את זה אולי במשך השיעורים הבאים, אבל פה לא נקרא את כל הפרק.
יש לכם כמה חסרונות.
חסרון אחד,
לא כובשים את הארץ.
ראינו, חלק השאירו את הכנענים בתוכה.
חסרון שני, עזיבת התורה.
פרק ב', פסוק י',
כל הדור נאספו אל אבותיו,
קם דור אחר שעולה את השם
מסע שעשה לישראל,
ועשו גם את הרע בעיני השם.
יעבדו את העבודה. הדבר השלישי, עבודה זרה.
יש תיאור ערוך של עבודה זרה, בעל, השטרות,
עוד כל מיני
דברים נוספים.
ויקים השם שופטים, וישו מידע שוסיהם.
לאחר מכן, בסוף הפרק,
מתחתנים גם עם שיקסס, עם נשים מעבודה.
ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני, החטי והמורי והפריזי והחייבי, וסירקו את בנותיהם לבנשים.
ובנותיהם נתנו לבניהם
כנישואי תערובת, בין היהודים לבין הגויים,
והיה עבדו את אלוהים. כן ארבעה חסרונות, ארבעה חסרונות, לא קושים את הארץ,
עוזבים את התורה, עבודה זרה ונישואי תערובת.
לאחר מכן מתחיל ה...
זה העיקרון שנכון לכל הספר.
לאחר מכן מתחיל לוטין בנקנז קם,
בפרק ג',
אחרי שהוא נמכר, ישראל נמכרו בית קושן רשעתיים, מלך ארם,
עבדו שמונה שנים, ואז פגי ג' פסוק ט',
ויעקם השם משה לבני, לא כתוב מיהו משה,
ויושיעם.
מי זה? כתוב אחר כך את השם שלו, בהתחלה כתוב "כי משה", לא כתוב איזה משה,
את עתניאל בן קנז, אחי כלב הכתוב ממנו.
כך שמסביר, אגב, כלב בן יפונה,
שמאח
אימא של כלב, התחתנה עם שני גברים,
עם יפונה ועם קנז,
מיפונה נולד כלב, מקנז נולד עתניאל.
אבל יש בברוש הפרשה שלנו,
אחד הפירושים ראיתי בפרשה שהיה פרשת שלח,
שהיה להם אבא אחד, יפונה היה כי הוא פינה את עצמו מהמרגלים.
לכן נקרא יפונה, בן יפונה,
שהוא פינה את עצמו מאחד,
כלומר היה לו אבא אחד עם קנז, זה היה פשוט לא קראו קנז, רק
הוא פינה עצמו מה...
קצת המרגלים.
ותהיה לב רוח ה' ותן ה' בידו את כאן רשעתיים. יופי.
לשקוט ארץ ארבעים שנה, ויאמרו שקוטים וכנזי.
אה? פסוק י"ב שם.
ויוסיפו בני ישראל לעשות את הרע בעיני ה'
לחזק את עגלון,
ואז יש מלחמה, אהודי גירה, נכנס, סורג את עגלון, מלחמה שלמה,
רק השם גם בן ענת,
יופי, נגמר העניין,
קם השקט,
שמונים שנה.
פרק ד', ויוסיפו לעשות את הרע בעיני ה'. עוד פעם, רע, מיעוט כבר מת.
מוכר השמותיה ביד יבין מחצור,
ואז קמה דבורה וברק,
ברוך השם שקט כמה?
ארבעים שנה, כמו כפולות של ארבעים, ארבעים ושמונים.
פרק ו', ויעשו ישראל הרע בעיני השם,
וייתם השם ביד מדיין שבע שנים, שוב,
צרות.
ואז גדעון קם והושיעה את ישראל.
לאחר מכן, אחרי שגדעון מת,
פסוק, פרק ח', פסוק
ל"ג,
ויהי כאשר מת גדעון ושובו בני ישראל לבית ויזנוח אחרי הבעלים,
וישימו אליה את הבעל, ברית לאלוהים,
ולא זכו בני ישראל את השם,
ומציל אותם,
ולא היה סוחד זדים בית ירו בעל גדעון.
אז מי אחר כך קם? אבימלך. נו, גם שופט.
שופט, שופט נקרא,
נקרא לו שופט.
הוא נקרא, במלאכים בחזן הוא נקרא שופט, בין השופטים, כנראה שהיה לו מימד של שופט.
בכל אופן,
אחרי שאבימלך נהרג,
עם ישראל ועדה מצב לא טוב,
אחר כך תולה בן פועה וירי גלעדי,
פרק י', פסוק ו', וישהו יעשה לעשות הרע בעיני ה'.
את הבעלים, את השטרות, אלוהי הרם, אלוהי צידון, אור, כל כך הרבה אלילים יש להם.
אלוהי הפלישתים, אלוהי מואב עמון,
ואז קם
יפתח הגלעדי.
זה מושיע את ישראל, עוד פעם ההמשך, וקם שמשון.
אם כן, רואים שיש כל הזמן גלים.
אמרנו שהצבע של הספר יהושעור, הייתי צובע אותו בצבע אדום,
צהוב, צבע בוהק.
שופטים, הייתי צובע בצבע אפור, כזה,
אין שם אנשים כל כך גדולים.
לכאורה בספר, לא? האנשים כבר גדולים.
לפחות לא כאן אדם שכותב את הספר מתוך האנשים, אנו שמואל כותב אחרי
שהתקופה נגמרת, בספר כה הוא כותב את תקופה, זה גם כי הוא בכלל לא מופיע בספר שלנו.
היה צבע שחור, אפור, כזה משהו כזה,
שרוצים להעביר אותו מהר מהר את ספר שופטים.
אז הקב"ה הוא טעה, חס ושלום?
כזה אוסף של כישלונות וחסרונות וירידות.
בכלל, התנ"ך,
בתנ"ך יש 24 ספרים.
עשרים וארבעה ספרים.
חז"ל אמרו חמישה ספרים היו מלכתחילה,
שהחטאו. אז כאילו חשוב שהוא תכנן את העולם,
הוא ידע שבתנ"ך היו עשרים וארבע ספרים,
הוא תכנן חמישה,
ואחר כך חטאו ישראל, טוב, אז הרווחנו עוד תשע עשרה ספרים.
היה כזה חטא שלום טעה בתוכנית שלו?
והשאלה היא שאלה יותר קשה.
מעמד ישראל, מעמד הר סיני של כל ישראל.
קיבלנו תורה, הרבה יום, הסחזקנו מעמד.
הרבה יום, בום, מגיע העגל.
יש ברכות טעם מלכתחילה, הייתה לנו
מדרגה שלא מתאימה לנו.
ולפני זה ישראל במצרים, היה לנו צורס במצרים, רואה צרות היה, שירות קשה מאוד.
מה שהוא לא הלך במה, התוכנית האלוקית.
ועוד קודם, בריאת העולם, השם ברא את האדם הראשון.
ביום שישי השם ברא את האדם הראשון, באותו יום הוא חטא בך את עץ הדעת.
השם תחת שלום בתוכניות שלו.
והבנים שלו נולדו לו שני בנים, קין והבל, ילדים בטוקים היו כנראה.
קין הורגת הבל.
טעות בתוכנית האלוקית.
חד ושלום, הקדוש ברוך הוא טעה בתוכניות. כמה שעים לעם ישראל היה מצב אידיאלי.
נניח, בזמן משה המדבר, דוד ושלמה,
לאחר מכן, הוא שנים, אלפי שנים של
בית ראשון, עם כל הקישונות,
בבל, בית שני, רומא,
כמעט שלושת אלפי רבות שנה של צרות.
האם חד ושלום, הקדוש ברוך הוא טעה בתוכניות שלו?
האמת, כל אדם פרטיסט זה ככה.
חז"ל אמרו שבאימו המלאך מלמד אותו תורה,
הוא רואה את קצה העולם,
את העולם מקצה עד קצה.
כשהוא רוצה להעביר העולם מקבל
סתירה מהמלאך,
שיוכיח את כל לימודו.
מה נפשך או-או. אם אתה רוצה שיידע את התורה,
למה אתה משכיח?
אם אתה רוצה שהוא ישכח, למה אתה מלמד מלכתחילה?
אתה מלמד ומשכיח אותו.
ואם התוכנית האלוקית היא כזאת,
שניפגש את הגודל הזה בגן עדן, בהר סיני,
בארץ ישראל, בבטן של האימא,
ולאחר מכן הוא עושה את העבודה לבד.
אז לכבדלת ספרים שהם תכנן, הוא ידע שהוא כבדלת ספרים, אין ספק.
הוא ידע שכנראה הרוגת הבל, הוא ידע שישראל יחטו בעגל, הוא ידע שעם ישראל את ספר שופטים משחק בתוכנית האלוקית המקורית היה ספר שופטי.
בכלל, כתוב שהדורות הולכים ופרוחתים.
הקב"ה כביכול לא הצליח, חס ושלום.
עשה אדם,
יצר אנושות,
וכל דור פחות מהדור הקודם.
יש בתנאים כתובים,
אם בראשונים כבני אדם, אנחנו לא כחמורים.
אם כחמור אנחנו ככה, אנחנו כ...
נכון, נכון.
אם המלאכים, אנחנו בני אדם, עם בני אדם אנחנו כמורים נכון.
לא החמור של רפס בן יאיר, אלא החמור...
זה בילד אין בעולם, זה הירידה שלו.
אגב, סיפר לי בן שלומד בשלום בנייך, יש להם מישהו מגיע מבלז,
נותן להם שיחה בשנה, מדי פעם.
משה, כנראה שהירידה נפסקה, עכשיו מתחילה העלייה.
אתה רואה את הדורות שלנו,
יש קצת התעלות לעומת הדור הקודם.
אנחנו מלומדי תורה בכמות.
בייחוד גם כן, עוד לא מגיע לרמה של
מנחם זמברו, הגדולים שהיו לפני השואה, אבל מתקרב לאט לאט.
ריינקניבסקי היה גדול מאוד,
אבל ליאור, דברים מאוד מאוד גדולים צומחים ברוך השם הזה. כנראה שהפרבולה נגמרה והתחיל עכשיו
לעלות בעזרת השם, תקופה של גאולה.
ברוך הוא רוצה להתאים אותנו טעם עליון,
רוצה להתאים אותנו מה ראוי, ואחר כך שנזכור את הטעם הזה בתוכנו,
לא בהכרה, בעיטת ההכרה שלנו,
אומר לנו, זורק אותנו החוצה, עכשיו תצאו,
טענתם את הטעם הזה? אתם בדיקו כמה טוב גן עדן, כמה טוב מעמד הר סיני, כמה טוב ארץ ישראל?
צאו ועבדו עכשיו.
סוקרמן זצאה ליאמר לנו תמיד שמה זה בריאה?
שבן עזרא מזלז שבריאה זה מישון חוץ.
יש חיות בית, חיות בר.
חיות בר זה חיות חוץ.
פרחי בית, פרחי בר, פרחי בר זה פרחים שגדלים בחוץ.
ברייתא זה משנת חוץ.
אז בריאה, השם ברא אותנו וזרק אותנו ממה שהיה צריך לחזור אליו,
לחזור אל הקדוש ברוך הוא.
ככה פסוק המאז הצל היה אומר.
אז אם כן,
השם ברא את העולם,
ספר שופטים, ספר מאוד מאוד גדול.
ספר הוא בכלל לא אפור.
הצבע הראשוני נראה אפור, אבל בעצם זה ספר
שבונה אותנו
בצורה מאוד מאוד יסודית, בצורה מאוד מאוד רציפית.
רצינית.
אברהם מסביר את זה שכל שבט אחרי ש...
רואה בתחילת הספר שופטים שלא מבקשים מנהיג.
מי יעלה בתחילה?
לא מבקשים מנהיג.
משה ביקש מנהיג, יהושע לא ביקש מנהיג אחריו.
עם ישראל לא ביקש מנהיג.
עם ישראל ביקש מי יעלה בהתחלה?
מי יאללה ב... מי ירצה לכבוש?
שמונה להם, כלומר שמקבל את מה שהציבור אומרים לו,
ואומר ידי יעלה בתחילה, ידי יעלה בתחילה אם
מצטרף את שמעון.
אבל עכשיו ההנהגה היא אחרת, זה לא הנהגה של מנהיג שמוביל את עם ישראל,
עם ישראל צריך לנהוג עכשיו בצורה לא נעה.
עכשיו צריך להתפתח, כל שבט צריך להתפתח,
לא סתם
מכל שבט שם המנהיג,
בגלל שהכנסת צריכה להתפתח, וכל הכוחות הפרטיים
צריכים להתפתח שבט יהודה לבד,
שבט זבולון לבד,
שבט אשר לבד, כל השבטים צריכים להתפתח לבדם,
ובהמשך אחרי 369 שנה,
שזה השנים שכותב הרמב״ם של ספר שופטים,
בא שמואל מתחיל לכנוס את עם ישראל להקים מלכות,
וקמה תביא דמלך.
אחרי שכל שבט פיתח את עצמו
בצורה עצמית,
פיתח את הכישרון שלו,
וספר שופטים רואים את זה בצורה בולטת.
יש כישרון שבט נפתלי, כישרון שבט מנשה.
אחרי שהדפרים נבנים אז אחר כך מגיע השלב של דות אחרי שכל
החלקים נפרדים. יש, הרב באורות הקודש מביא מהזוהר
שבטומאה מתחיל באיחודה ונגמר בפירודה.
בקדושה מתחיל בפירודה ונגמר בייחודה.
כשאתה בונה שולחן אתה עושה רגליים, פלט, אחר כך אתה מצרף אותה.
מציונות העולם מתחיל בגיבוש.
חבר הלאומים, החברות העולם הראשונה, האו"ם כיום,
זה בעצם חבר של פושעים, חבר של מחשבות פשיעה. רואים איך שמתנהגים אלינו לעומת
רוסיה, לעומת סוריה, לעומת כל העולם דו-אותנו, שיש סיפור עם איזה מישהו, ישר יוצאים נגדנו.
אז הכינוס שלהם זה לא כינוס חיובי,
זה כינוס שיש להם אינטרס להתאחד ביחד,
ובהמשך רואים את הפיצול ביניהם, את ההפרדה.
אבל הרב בספר אורות במהדורה הישנה,
עמוד ק"ב, בירות ישראל,
פרק א', פסקה י"ג,
מבאר את העניין הזה.
הוא שואל למה האדם הראשון חטא.
אבל הוא נוסח את זה אחרת.
מתחיל עם משפט: אי אפשר לאדם להיפרד מהדבקות האלוקית,
ואי אפשר לכנסת ישראל להיפרד מצור ישעה, אור השם אלוקי ישראל.
השם אלוקי ישראל,
השם זה שם ההוויה הכללי שקדם לכל העולמות,
הוא מופיע בישראל.
הוא שורש החיים שלנו.
שלום.
שורש החיים שלנו.
והוא כל כך שורש החיים שלנו,
עד שאי אפשר להביא לקדוש ברוך הוא.
אבל אי האפשרות הזאת להיפרד מהקדוש ברוך הוא,
הולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי,
שאינו נותן מקום לבהירות הדת ולגלות את פעולתה.
כל כך אין לנו את הקדוש ברוך הוא, שאי אפשר.
אין לנו יכולת לבחור בחירה חופשית,
כל כך דבוקים לקדוש ברוך הוא.
כן ימים באים,
באים ימים שהתרדמה נופלת על הדם,
שנשא את האישה.
האמת, כל משפחה רואה את זה על הילדים.
כן, משפחתי גם, את הילדים הקטנים, היו מאוד דבוקים בי,
ברוך השם.
הגיע גיל עשר, עדיין דבוקים, פחות או יותר.
12, 14, 15,
יש מה שנקרא מרד הנעורי.
מרד העשרה.
ברוך השם שיבי אישית לא מרדו, אבל ראינו את התופעות.
הם חייבים להיות עצמאיים.
לא ייתכן שבן אדם יהיה מודבק באבא שלו ובאמא שלו כל החיים.
כן, אדם צריך להיות עצמאי,
לבקר את עצמו, לבקר, הכוונה, היבט כ"ר,
לשון בכור, לתת את עצמו בכורה, לתת לאישיות שלו, לעצמיות שלו לגדול.
הוא לא קוף שלי.
הבן הוא לא קוף של אבא שלו ולא של אמא שלו,
ולכן צריך את ההפרדה, ומגיע בצורה של בעיטה.
להבין את הדבר הזה,
שלום.
אם נערים משכילים להבין את הדבר הזה,
אז התקופה היא תקופה קשה,
אבל לפחות לא מורדים, אין חוצפה.
אם הרי לא מבינים את זה, יכול לגרום למתחים מאוד קשים לנערים לילדים,
וזה קורה בהרבה משפחות שמריבות וקרע וחוצפה,
וגם עד כדי כך שפעמים הנערים לא מקבלים בכלל את המבוגרים,
והם יחזבו אותם,
ציפויות מהמבוגרים,
הם רוצים לפתח את עצמם.
הם רוצים לפתח את האישיות הפרטית שלהם.
שיהיו בני שמונה עשרה, עשרים, עשרים, יחזרו עוד פעם.
מצד הפרט שלהם יחזרו אל הכלל עם הדמות שהם יצרו לעצמם, עם האופי שלהם,
עם המיוחד שבהם.
אבל חייב להיות את הבעיטה הזאת.
חייב להיות,
ואני אומר לעדים שלי כל מיני הדרכות, שאני יודע שהם יעברו עליהם,
כדי שיעברו עליהם.
אל תעשה את זה, כי אני יודע שהוא יעשה את זה.
אני רוצה שכן ימרדו בי קצת.
אז אם כן, אותו דבר הקדוש ברוך הוא אדם, אם אדם הראשון הוא כנס את ישראל אחרי העגל,
בספר שופטים,
אז הרב מדבר על אדם הראשון.
אני חוזר, אי האפשרות הזאת, אלא זו ולהיפרד מהדבקות האלוקית,
הולכת ומופיעה בכל הדורות,
יש בה הכרח טבעי.
איננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה.
כל כך מודבקים בקדוש ברוך הוא, שאי אפשר, אין לנו משהו אחר.
רק יתערו את הדלילה כל הזמן.
על כן באים ימים,
שתרדמה נופלת על האדם.
הפרצופים ננסרים זה מזה.
יש גבר, יש אישה.
עד שהפירוט הגמור נעשה אפשרי, לכאורה אפשר להיפרד.
בחלוט התרדם כה מצלע מחוברת חיבור טבעי גב לגב.
כך אדם ראשון נברר, הוא ואשתו מחוברים גב אל גב.
אז התרדמה היא משהו לא טוב לכאורה. לא נכון.
עומדת תפארת אדם בכליל הדרה,
שהבחירה היא שכלית, כעת הוא בוחר באשתו.
ואומר לאשתו, מכרת לומר אותו,
עצם העצמאי ובשר מבשרי את נלקחת ממני יופי אני אוהב אותך אני רוצה אותך והיא רוצה אותו
אבל זו בחירה שכלית אחרי שנבראו כאחד
היה ניסור ביניהם
יש לכוד אישה
לכוד גבר
כעת הם בוחרים אחד בשני
והעולם מתכונן בהופעת חיים בתולדות קיימות עד מתוך הזה שיש גבר אישה בנפרד יש ילדים יש תוצאות
יש המשך חיים יש דורות אחרים
כשכל דור הוא שונה מהדור הקודם.
והרב יוצא מהאדם הראשון ועובר להיסטוריה של עם ישראל.
האפשרות לדבר גבוהה-גבוהה, ציטוט, גבוהה-גבוהה, על דבר שמד,
שאני אתנצח עד בשלום, שאני אהיה אחרי שתי אחרי עולמות העולם,
על דבר כפירה,
כופר בקדוש ברוך הוא, על דבר פירודים, מוחלטים.
איך אפשר להגיד דברים כאלה? קודם חוזר אחרי זה הוא יוצר האדם.
האפשרות הזאת לדבר ככה הם תולדותיה של הנסירה.
הנסירה בתוך האדם בין הדבקות האלוקית
לבין האדם.
הנסירה מביאה לידי התאחדות גמורה,
צורית וחופשית, אני לא חייב להיות דתי, לא חייב לדבר על הקדוש ברוך הוא,
אני רוצה להיות דבר על הקדוש ברוך הוא. כי הוסחתן על כלה הסס עלייך אלוקייך.
החיזיון המתגלה ביחוסה של התורה אל האומה,
כמה דורות עכשיו 200 שנה, 100 שנה עשה עומדות התורה.
חלקים מהעשרה גדולים מאוד עזבו את התורה,
התופעה של החילוניות.
כעת חוזרים אל התורה מבחירה חופשית.
החיזיון מתגלה בנכוסה של התורה אל האומה
שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על ידי הנסירה התרדמית,
נרדמים כביכול
וקמים הבונדס באירופה שעוזבים את התורה ורוצים איכה להתחבר למדינות שהם חייבים לקיים שם, או האודישיסטים, או המתבוללים,
או הרפורמים והקונסרבטיבים, להתחבר אל העמים שגרנו שם,
מחוקים מתוך הסידור את ירושלים הכו-רפורמים.
אנחנו לא יהודים, יהודים לדעת משה.
החיזיון מתגלה בייחוסיה של התורה אל האומה,
שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד על ידי הנסירה התרדמית,
וגמר הנסירה הוא תוכן הבניין. זה אפשר לבנות את הבניין הבא.
והתאחדות משוכללת, מרצון,
בתוכה חוזרת ללומדיה,
מניח לימודי ה' ורב שלום מלך. אם כן,
דווקא הנסירה, דווקא האפשרות לבעוד בקדוש בריאות,
דווקא האפשרות שיש לעבוד עבודה זרה,
להתחתן עם בנות עם נכר,
יש בוכו מתוך רצון.
באמת, ארץ ישראל היא ארץ מאוד מסובכת.
רואים את ספר שופטים.
ובני אמר לי בשם החידושי ערים,
שהשפת אבות מביא את זה כמה פעמים,
פרשת המרגלים שהיה שבוע, שמואל קראנו לפרשת שלך,
מרגלים משעון רגליים.
כתוב בזוהר, ככה כתוב בפרשנים,
שהמרגלים שהיו נשיאי ישראל ידעו שבארץ הם לא יהיו ראש, יהיו רגליים.
כלומר, שהם היו כאלה פשטניים,
מקינום במשה רבנו, קשה לומר עד כדי כך.
היה להם הסבר, הסבר עליון, מה ההסבר שמסביר חידושי ערים?
יש הנהגה של ראש, הנהגה של אורחניות,
הנהגה של קדושה.
הנהגה של רגליים זו הנהגה יותר מסובכת,
יותר קשה.
גם וילנה היה אומר,
אם אשכנז ישראל ואומות העולם
מישהו מהשמיים ומישהו מהארץ, מי מאשמים מהארץ?
היינו אומרים מן הסתם, ישראל מהשמיים,
אומות העולם מהארץ.
אומר הגאון לא נכון,
ישראל מהארץ ומות עולם מהשמיים.
תפיסת האלוקות והתורה של אומות העולם היא
לא לכנות את החיים.
האדם הראשון
התחתן אחרי שהוא גורש מגן עדן, ילדיו נולדו לא בגן עדן, מחוץ לילדים, כמשפחה,
זה דבר שקשור לעצר רע, זה דבר לא טוב.
חיים בעולם, נבוא לכומר, נתוודה, יהיה בסדר.
אבל סוף העולם לא יהרס.
עם ישראל אומר הפוך, בתוך גן עדן, אולי מטה שניים ירדו ארבע.
ורש"י מדגיש את זה בפרשת בראשית.
אם כן, לעבוד דרך הגוף, דרך הגוף. שאילו במדבר סיני היינו מנותקים מהעולם.
היה
הקיף אותנו עננים,
המשכן היה בתוכנו,
משה ואהרון הוליכו אותנו, ענני הכבוד הוליכו אותנו.
הכל אידיאלי.
אומרים ראשי ישראל המרגלים,
נבוא לארץ ישראל,
צריך לעבוד עם הידיים, צריך לזרוע,
צריך לחרוש,
צריך לסכל את האבנים, צריך לעבוד. אין זמן ללמוד תורה.
איך כתוב בספר שופטים, אשתכת גפנות תחת עין התור, לא, זה אצל שלמה, אבל
הם יכביסו כל אחד, כל אחד עבד, בקיצור, חז"ל מדגישים את זה,
כל אחד עבד את השדה שלו.
במדבר היינו ביחד,
והם לארץ ישראל כל כך עובדת את האדמה שלו.
אז הורים ראשיים זה בלתי אפשרי, אנחנו לא מתאימים לארץ ישראל. עם ישראל תורתו היא להיות מנותק מהחיים,
להיות במדבר, מוקפים
בענני הכבוד,
מוקפים את המקדש, את המשכן שהיה שם.
זה בלתי אפשרי ככה אחרת.
ואז הם חוטאים את המרגלים
והדור הבא נכנס לארץ. כי הדור הבא מבין שצריך לעבוד עם הידיים והרגליים,
לכבוש את הארץ בכלי נכס. זה לא כישלון שעם ישראל
לא היה במדרגה של משה רבנו, זה הנהגת השם את העולם.
שלכבוש את הארץ דווקא בצורה גשמית.
במשך הדורות
והדורות שלנו,
הגאון מבין לה והשנות ירצו לבוא לארץ ישראל.
ולא הצליחו.
בדרך הסיפור על הבעל שם טוב,
כשהוא היה באיזשהו אי,
ירד מהאונייה והאונייה ברחה,
באו שודדים,
הוא השליח את כל התורה כולה.
אמר לו, המשמש שלו,
רבנו,
תציל אותנו, תהרגו אותנו.
הוא אומר, הרבה השעות שכח את כל התורה כולה.
אתה זוכר משהו?
אתה שם וזכר את האל"ף-בי"ת.
הרב השם, תגיד את האל"ף-בי"ת, אמר הרבה השם, ד"ל המשמש, ומזיין אצלנו ניבשה.
אמרו את האל"ף-בי"ת, חזר אל התורה.
חלק לארץ ישכוח את התורה בדרך.
הגיע לארץ ישראל.
מנחם ברסלב אומר הרב שרקי,
הגיע וחזר.
לא אצליח להתמקם בארץ.
מהדרך חזרה, נפוליאון תפס אותו.
סיפורים, יש הרבה סיפורים על
הדורות שלנו.
חילוניות.
אי אפשר לבוא לארץ עם כל הקדושה.
תלמידי הגאון השתדלו ועשו מה שיכלו, אבל
רוב המסריגיה לארץ בצורה לא דתית, לא בצורת... הראשונים היו דתיים, העלייה הראשונה הייתה דתית,
היישובים הראשונים, זכרון יעקב,
ראשון לציון,
חדרה, היו ראשי מהם כל הראשונים,
העלייה הראשונה.
ילדיהם
עזבו את התורה, הלכו לצרפת,
עידה הברון לקחו אותם לשם,
סיפורים, אבל לענייננו,
תורה בית ישראל זה קשה, זה אידיאל נשגב, צריך לעשות ניתוק, צריך לעשות את הנסירה הזאתי
להתרומם חזרה לארץ ישראל, לקדושה של ארץ ישראל.
גם זה ספר שופטים, באים לארץ ישראל שהרבה עבודה זרה והרבה דיסויי תערובת.
דברים בשנים שלנו שהרבה ישראל
בעם ישראל חוזרים עכשיו לתורה ולקדושה.
במלחמה האחרונה רואים את הציציות, רואים את כל הדברים הללו.
מכון מאיר הגיעו כמה בשבועות,
אבל הגיעו איזה 40-50 חדשים,
תלמידים חדשים למכון מאיר רואים תיאורית של תשובה בעם ישראל היום.
כי זה ספר שופטים,
לעזוב את הקדוש ברוך הוא כדי להתחבר אליו מחדש.
התבקות האלוקית של הקדוש ברוך הוא. שנזכה להתרומם למעלות העליונות הללו,
להתחבר לקדוש ברוך הוא בדבקות עליונה ולארץ ישראל.
וספר שופטים, אתה נראה כל שופט איך הוא מפתח את הכישרון המיוחד שלו.
בעזרת השם, שיהיה בשורות טובות לכל עם ישראל.
חג שמעון, כתוב בחז"ל שחג שמעון.
לא, לא קצת, כאילו, דבר לא יודע רבה. אה, נכון, נכון.
נכון.
אבל מה, המדרש כותב, מה זה?
אתה אומר שלא היו כולם היו...
נכון.
אבל מה חז"ל אומר?
כשאנחנו חז"ל אומרים,
לא כתוב ראובן, אתה צודק.
יהודה כתוב, בנימין זה אהוד,
דבורה ברק מהר אפרים,
גדעון ממנשה,
תולה מישכר, יאיר ממנשה,
יפתח מהגלעד, אז אולי, אולי מראובן, לא יודע.
שאלה?
לא, תחת ממנשה המזרחית, גדעון המערבי. כן, אה. אתה יכול להגיד שיאיר על גלעדיה עמידד.
יכול להיות, נכון.
גדעון מזבולון שעמידד.
כן, אז זה גם שיגיעו גם, אה זה לא, זה לא ראובן שבטח מגליל.
זה ליד יוקנעם,
אולי זה בדיוק כזה מקום, זה אולי זה אשר,
אולי זה זבולון,
זבולון.
כן, אני חושב ש...
מה זה?
כן, אפשר להפך לראובן מגד, בבקשה.
אז באמת, גמרא דומה, יש מסכת סוכה, בראש מביא את הרשימה,
אני חושב שהוא כותב על גד,
הוא כותב,
ומישהו לא זוכר אם הוא כותב על גד.
על ראובן הוא כותב לא מצאתי, ואחד הראשונים,
פחודים,
כותב מישהו מראובן.
צריך להסתכל על מסכת סוכה.
זה המקורים שקוראים, כאילו,
ב...
בתעלת ואליהו, שזה הסוכה, כן.
סוכה דף כ"ז עמוד ב'.
אין לך כל שבט, אמר את,
איך שנאמר המדירה זה גם מעניין, אבל אני לא עוזב את זה עכשיו.
אין לך כל שבט מישראל שואל עצמו נביאים,
אה סליחה,
אין לך חושב שישראל לא העמיד ממנו שופט
ורש"י מסבירה שלא העמיד שופט,
יהושע משאול,
יהושע מאפרים,
אולי את יהושע,
אודין בנימין, גדעון ממנשה, ארבע בני רחל,
שמשון מדן, ברק מקדש נפתלי הרי בני בלהה,
נפתלי,
יבצן זה בועז מיהודה, אלי מלוי,
קוראים גם שירשון ולוי,
תולה מישכר, אלונה זבולוני,
אלה מפורשים, אבל עתניאל ויפתח ושמגר ועיר ועבדון, לא הייתי שמות שותים.
וראובן, שמעון וגד לא מצאתי, ואשר לא מצאתי מפורש.
מדרש כתוב אשר,
וראיתי פחד ה...
מי יכול להיות מאשר?
אשר,
זה לא כתוב אשר, נכון? לא כתוב אשר,
אבל הייתי באחד האחרונים בסוף,
אני חושב, לא זוכר איפה ראיתי,
בשבועות האחרונים ראיתי את זה,
כשהוא כותב כן כמה אות משלים קצת,
שנראה לו.
כאילו, הוא מביא משלים מיהודה, אבל לא...
נשמע, הוא שאלה על זה גם, הוא כותב,
יש לה כ"ז ע"ב.
נותן מפורש, הכי כלב היה זה, היה מיהודה.
גלעד ממנשה, כמו משה יפתח אבן ממנשה.
אבל לא מזווין, לא כותב על ראובן.
אתה צודק.
כבר ראיתי מישהו שכותב על זה, אני זוכר מאוד.
לא, אבל ביישר כשאין על זה.
אני לא יודע, עוד כמה,
מה שרש"י לא כותב מי, אבל
מיטה ברבנאל,
המערץ חיות מיטה ברבנאל בהקדמתו לשופטים.
כן.
שמגר אותו היום היה כהן.
לא, זה בלוי.
ומשמעון וגד לא משלו מצאתי, ומפורש בהשמטות שם.
טוב, צריך לטלט השמטות בספר של המערץ.
וגם ראובן לא מצאתי,
שנמצא שם.
ובספרי הארכתי.
יש לו ספר של המערץ חיות, יש לו
שני ספרי כתבו במערץ חיות.
אתה צודק, כן.
ראיתי מי שמביא, משלים את הרש"י,
לא זוכר מי,
מה הדברים.
טוב, כדי להשלים צריך לעקם את ה...
כאילו, איך הוא ליצור מוטב ש... לא יודע, אולי איבצן היה מתאובל ידו, לא יודע. יש בחז"ל דבר כזה, לא בטוח שאיבצן היה משבט יהודה. איבצן זה בו, יש לו שלוש דעות בחז"ל מי זה היה איבצן.
בועז הוא?
בועז הוא שני אחים, לא זוכרים מי זה.
באיזה שבט הוא היה.
כמו שליה, באיזה שבט היה אליהו הנביא.
בסדר, הוא נושכם בני השבן, בגלעדיהם.
וכאן אמרתי, כמו שהם בני המגד,
נכון.
נפתח בגלעדיהם.
יש בחז"ל שהוא היה מפינחס,
שבט כהן, אבל כאן...
השבטה היה משימון,
פעם מפלישתים, לפרוטים.
השימון של החלה שלו לתוך יהודה שם, הוא לא מראה את זה. כן.
לאשר נשאר.
כן, היה כנראה מסורת לחז"ל, שכולם היה להם שופטים.
אני לא שופטים. אבל שיש שבטים, יש בהם, נגיד, אבימלך וגדעון.
כן, יש שניים, שניים, גם קטניאל וכלב.
אם כלב היה, כלב היה שופט, אבל
נהיה להק שופט.
שמואל ואלי, נכון.
יישר כוח.
מה זה? שופטים של פסוק אחד ושופטים של סיפור.
זה מראה שהתורה כבר ללמדת לנו דברים.
נכון מה, החלוקה של זה מאוד קומפורציונלית.
לשנים, לכונולוגיה, אתה צודק.
גם לפירוט, גם ל...
לא יודע, השקפון כביכול, נראה שהוא פועל כולו לבד, ואבימלך בכלל,
לא ראו מה ישועה של עולם ישראל בכלל,
בכלל, בכלל, בכלל שכם, בכלל, בכל הציבור פנימי, כמעט. אוי, שניים, שלושה, ארבעים שלנו.
מה? שניים, שלושה פרקים של אבימלך. שני פרקים, שלושה פרקים, כמה יש.
על אבימלך, שמון פרקלט.
הוא ארוך מאוד, כן, גם חד-חד.
כן.
יש עכשיו אחד מקבל את הלפת הכול הכי משמעותי.
רגע, לא.
יש מגמה לספר, זה לא בספר מה היה. התורה זה לא ספר היסטוריה.
לא.
דברי אלוקים חיים.
תורות, מה זה בנה לנו להיום, הספר הזה?
בגלל שהוא צריכה לדורות.
אפשר להגיד כמה דברים.
אחד הפירושים,
בנה משהו להיום.
מה שהוא בנה אז, זה בנה לדורות.
לא המילים של הנבואה, זה פירוש אחד. אפשר גם לומר שמה שהנבואה מספרת, זה דברים שנבנו לדורות.
צריך לדאוג מה שמשון בנה.
כל גני הילדים מכירים את שמשון, לא. שמשון כולם מסגרים.
שמשון גיבור ולא כשמשון המזיל. נכון, נכון, נכון.
את, אתה יודע, את,
יוצא, אני לא יודע אם כולם מכירים. אולי בגלל מגילת רות, אבל את זה, את ה... איך השם?
לא, לא.
אני מכיר אותם. רק מי שבכיר קצת בתנ״ך.
כן, שם קרבן הלהט, כן.
אז הכל מגמתי, הכל מסודר, הכל מסער.
שוואי.
עושים, נראה, כל שבט מה הוא מפתח בעם ישראל,
בתוך כך, בעת השם.
כמה עוד פעם,
אני חושב שזה לא מזכיר את שמעון.
נכון, אז באמת הרב
רמר מביא, זו הסיבה שקצת ש...
למה יהודה פונה לשמעון דווקא?
אפשר להסביר דברים טכניים, יהיה לו אחרי חלקו, בפרט החלקים.
הוא לא מסביר שהאם זה היה אחרי, זה בגלל שמשה לא הזכיר את שמעון בשבטים.
הוא מדייק גם במילים
תבוא איתי, לא, אתה תעלה איתי ואני אבוא איתך.
כלומר, אתה תעלה, זכותך תגן עלינו, מה שנקרא.
הפסוק אומר לא, שיהודה עלה ושמעון בה. כלומר,
הביטוי "הללות" בא לומר שמי יותר תרם רוחנית למהלך הזה.
אז הוא בא בעדינות.
כתוב "לשמעון אחי",
"שמעון אחיו",
"שמעון אחיו",
הוא בא אליו בתור אח,
לא בתור אדם,
"אני המלך ואתה עוזר לי".
זו הייתה העדינות של
של יהודה, של שבט יהודה.
ובגלל שמשה לו הזכיר את שמשה לו הזכיר את שמעון,
אז לכן יהודה
פיקח אותו יחד איתו.
זהו, זה כיפה עם ישראל.
כן. כמו שאנחנו חושבים בו בלואה שם, ביטחון, איפה כיפה נשארת שמאלה.
כן.
וגם כלכלית, הוא אומר שהשטח ששמעון היה בו, שטח שאין בו כלכלה כמעט.
באתי אופי.
כן, נכון.
יש שטח מטה בני שמעון, לא?
שטח מאוד גדול.
יש מטה יהודה, מטה בנימין,
בהוצאות אזוריות.
יש, כן, מטה בני שמעון, כן.
יש איזה אזור נתיבות, לא זוכר, נתיבות עליהם, באר שבע.
באר שבע, אני לא יודע מה הגבולות של זה חופף את מה ששמעון היה.
אז הוא מסביר, שמעון כנראה היו כנראה אוסף של משפחות שלא היו מגובשים כל כך.
וגם כתוב ברש"י שהיו מלמדי תינוקות, מפוזרים בכל הארץ.
ואז שמעון היה שבט פחות מגובש, נקרא לזה, יהודה, שבט מגובש, היה לו הנהגה,
היה שבט של הנהגה.
בן שמעון היה פחות.
הוא גם טוען שראובן ככה היה, טוען שגם ראובן היה לו,
זאת אומרת, לומד הפסוקים,
דבר אברהם אומר שראובן לא היה לו מרכז.
גד תפס את המרכז.
כשמועות שכתוב שבט, לכאורה בשטח של שבט ראובן,
גד היה גר שם, הוא בנה אותה.
בסדר, בתורה כתוב שגד בנה את הערים שייכות לראובן.
כי ראובן כנראה היו בקושי, היה להם הישרדות, בקושי היו מפוזרים.
כשכל המדבר הסורי כנראה, זה, אתה מכיר את המפה שמישראל לעיראק,
שמדבר סועם של הבדואים שם.
אז הוא טוען שאס.
ראובן היה גרומי יותר וגם זה ברצפון.
אה, פרופ' אליצור כותב את זה, לא הרב.
יש בה סמ.
דעת ניכר.
דעת ניכר, נכון. הוא כותב הקדמה מאוד יפה.
אני ראיתי אותה היום.
הוא כותב שראובן הם מפוזרים.
הוא כותב איזה שראובן הם מפוזרים,
וכנראה שלא היה... לא מגובשים כל כך.
זה מה שדבורה צועקת, "לפלגות ראובן".
מה זה "לפלגות ראובן"? היו פלגות, פלגות, פלגות, פלגות.
אנחנו רוצים להסביר את הביטוי הזה.
היה ביקורת על ראובן, כן? כי אותם בין המשפטאים.
כן. כמו שפוטר דרים ולא הרצאות מים.
אבל זה לא ביקורת שהוא לא בסדר,
כי המבנה של השבט היה כזה.
רק צריך לגבש אותו, אז דבורה רוצה לגבש את השבט הזה.
לאחד אותו, שיתקרבו אחד לשני, אל תשבו ככה רבה מהשני.
תיצרו יצירה.
זה היה זמנת הזה של ראובן?
כן, כן. ככה כותב הרב פרופ' ליצור. ויש פסוקים.
פסוקים ב...
