שלום וברכה קהל קדוש, אנחנו ממשיכים בלימודנו הנפלא במסכת אבות.
אנחנו בפרק ג',
באמצע משנה ז',
פרק ג',
באמצע משנה ז'.
וזהו, רבי שמעון אומר,
יש שתי גרסאות האמת,
יש גרסה רבי יעקב,
יש גרסה רבי שמעון.
רבי שמעון אומר, המהלך בדרך
ושונה
וזה שונה.
מה?
ג', אמצע משנה ז',
לשם הגענו בפעם הקודמת,
ולכן נראה לי שההגיוני ביותר זה להמשיך מאיפה שהפסקנו.
נכון? אני מתקבל על הדף.
רבי שמעון אומר, המהלך בדרך,
ושונה,
מה זה שונה?
מה הוא לומד?
משנה. כלומר, תורה שבעל פה.
כן, שונה פירושו תורה שבעל פה. הרי המשנה לא יכולה לדבר על המשנה, אבל אני יכול לדבר על התורה שבעל פה.
הוא מפסיק ממשנתו
ואומר
מה נאה אילן זה
ומה נאה ניר זה.
מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
זה דבר חמור מאוד, השאלה היא מה זה אומר, קודם כל מה זה הכתוב הזה.
מה הוא עשה?
מה הוא עשה?
מה הוא עשה? הוא הופסיק ממשנתו ואמר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה.
זו כבר שאלה אחרת,
אבל אתה שאלת מה הוא עשה.
זה חמור, השאלה היא למה.
הרי לכאורה
יש לנו מצווה לומר מה נאה אילן זה.
מי שרואה אילן נאה, מה הוא אומר?
ברוך שככה לו בעולמו.
ואם זה בימי ניסן,
אז יש ברכה עוד יותר ארוכה שלא חיסר בעולמו כלום וברבו בחיות טובות ואילנות טובים
ליהנות בהם בני אדם.
אז לא רק שזה לא איסור, זה אפילו חובה.
חובה להתבונן בבריאה
ולהתמלא מיופייה.
אז כך שאני לא כל כך מבין מה פה כל כך חמור.
העניין הוא, כתוב כאן שהוא מהלך
ומפסיק ממשנתו.
זאת אומרת, יש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא,
הקשר הזה במקרה הזה שלו הוא התורה.
והוא נוטש את הקשר האחד בשביל הקשר השני.
אפשר להגיד שזה יותר גדול הקשר עם התורה, אבל גם אם לא היינו אומרים שזה יותר גדול,
עצם ההפסקה זה מראה שמה שמעניין אותו זה הנוי של האילן,
ולא מי שברא את האילן.
ולכן, כאן מתחייב בנפשו.
וזה, אגב, מעלה עליו הכתוב. איזה כתוב?
איזה פסוק?
הוא לא אומר מה הפסוק בכלל.
אלא,
זה מה שכתוב במשנה הבאה,
ישמר לך ושמור נפשך, מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
אז זאת אומרת שיש פה דברים חמורים שהוא מפסיק ממשנתו.
אני שמעתי פעם הסבר שלא התקבל על דעתי,
אבל בכל זאת אני אמר אותו, של פרופסור יהודה פליקס, זכרונו לברכה,
שאמר,
זה שהוא מפסיק ממשנתו, אז החוויה שלו,
של האילן, איננה חוויה שלמה,
כי הוא לא רואה את הקשר בין מה שהוא רואה לבין משנתו.
כי הרי יש הלכות רבות הקשורות לאילנות ולניר.
אין כאן סיפור הידוע שמספר הרב סולובייצ'יק,
שכאשר הוא התהלך עם אביו ביום הכיפורים וראה את השקיעה.
אמר הבן לאבא, איזה יופי של שקיעה.
אמר לו האבא,
כן, זו שקיעה מכפרת.
כיוון שזה מכניס את יום הכיפורים, אז זה השקיעה מכפרת.
אז לכן היא יפה.
כן, טוב, זו התפיסה הליטאית שרואה את הכל דרך הפריזמה ההלכתית.
אבל הרב סיודה קוק היה מסביר כך,
הוא מפסיק ממשנתו
כדי לומר מנאי אילן זה,
במקום שאמירתו מנאי אילן זה תהיה המשך משנתו.
הרי הוא כל כך מלא ממשנתו,
שהמשנה הזאת הולכת ומתפשטת ומגיע גם עד האילן.
והוא במקום זה מפסיק ממשנתו.
הוא חי בעולם חצוי,
ובעולם שלם זו צריך לומר מנה אילן זה מתוך המשך משנתו.
הדברים האלה תואמים את הגרסה שמדובר ברבי שמעון. יש מחלוקת בגרסאות האם זה רבי שמעון אומר את זה או רבי יעקב שאומר את זה.
אם זה רבי שמעון זה תואם את הסיפור הידוע עליו במסכת שבת
שהוא חטף על זה שהוא התנגד בנויו של אילן.
כאשר הוא יוצא מן המערה ורואה אנשים חורשים את האדמה,
אומר מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, ואז הוא שורף
את האנשים האלה שהוא רואה.
יוצאת בת קול ואומרת לו, ולבנו,
להחריב עולמי יצאתם?
חזרו למערה.
ואז הם נשארים עוד 12 חודש,
משום שככה הם אומרים,
משפט רשעים בגיהינם 12 חודש.
כלומר, הם ראו את עצמם כרשעים על זה שהם שונאים את עולמו של הקדוש ברוך הוא.
ואז כשהם יוצאים,
הם רואים אדם שרץ עם שני בדי הדס בערב שבת,
ושואלים אותו, מה זה?
כלומר, אחד לזכור, אחד לשמור.
כנזכור, כנגד שמור.
ואז רבי שמעון התפייס, אמר חביבות מצוות על ישראל,
ולכן הוא התפייס עם העולם בכלל.
ואז הוא עשה הרבה דברים חשובים, הוא תיקן את
זה השוק של טבריה ועוד כמה דברים.
עכשיו,
זה לפי השיטה של רבי שמעון שתובעת אחדות.
רבי שמעון בתור בעל תורת הסוד.
מה פירוש המילה סוד?
חיבור,
נכון?
להסתודד, זה להיות ביחד.
בסודם,
אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחת כבודי. אם כן, מקבילה סודם כהלם.
אם כן, תורת הסוד, לעומת תורת הנגלה,
היא עושה את ההפך מתורת הנגלה. תורת הנגלה אומרת לך, זה טוב, זה רע.
זה עץ הדת טוב, תורת הסוד אומרת איך הכל טוב.
כיוון שהיו שתי שלבים בהתפתחות רבי שמעון. נכון.
השלב הראשון של העולם העליון,
והשלב השני זה אהבת עולם העליון. נכון. עכשיו צריך להבין, השלב הראשון של תורת רבי שמעון, של אהבת העולם העליון,
זה לא היה שנאה באמת לעולם התחתון.
אני אסביר גם מדוע.
למה רבי שמעון הגיע למערה?
כי הוא ראה את הרע של הרומאים.
לא.
כי רדפו אותו הרומאים.
רצו להרוג אותו.
אז הוא הסתתר.
זאת אומרת,
רבי שמעון לא הולך מתוך שאיפה מיסטית אל המערה.
זה קרה לו בעקבות זה שהוא היה במערה.
אבל בעצם ההתנגדות שלו לעוסקים בחיי שעה במקום חיי עולם,
זה בגלל שהעולם בידי הרומאים.
כלומר, כאשר אתה עובד את האדמה
בזמן השלטון הרומי,
אתה תורם לכלכלה הרומית.
וזה מעכב את הגאולה.
הוא אומר, עדיף שהעולם יחרעב,
שהכול יתבטל, ואז תבוא גאולה.
כמו שמסופר על רבי חייא,
שהגיע למקום הנקרא גבלה,
וראה שהגפנים טעונים בענבים.
ואמר, ארץ ארץ הכניסי פירותייך.
למי את נותנת אותם? לערביים אלה שבאו וכבשו את ארצך.
ואז הצטמקו הענבים.
זו ששנה אחרי זה הוא הגיע לשם, אמרו לו, תלך מפה, אתה עושה לנו בעיה.
עכשיו, זאת אומרת שהשיטה של רבי שמעון, או השיטה של רבי חייא,
זה שאין ערך לעולם אם הוא לא בידי ישראל,
ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא, אתה צריך להשלים גם עם זה.
כלומר, גם כשזה השלטון של רומא, עם כל הנוראות שלו,
זה חלק מעולמו של הקדוש ברוך הוא.
זה, מה?
מה?
למה?
התפיסה של סטמר, אתה אומר,
בגלל שהם לא רוצים,
לפעול למען הגאולה
כדי שהיא תבוא.
אני לא יודע אם זה בדיוק יוצא סטמר אבל זו התפיסה של רב יהודה,
לפי הדברי הרבים מסטמר בנויים על דברי רב יהודה בגמרא,
שאומר כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה,
והרב קוק מסביר בעין היה שכוונת רב יהודה הייתה
מתוך ציונות.
כלומר הוא אומר לקדוש ברוך הוא,
אנחנו רוצים שתביא גאולה, אומר ריבונו של עולם, כל מי שרוצה לעלות יכול לעלות, מה אני צריך להתערב?
אומר רבי יהודה, לא, אנחנו נעשה שביתה, אף אחד לא עולה.
עכשיו, אתה צריך לקרוא.
כן? זו השיטה של הרב קרוב.
טוב, זה לפי הגרסה,
רבי שמעון.
לפי הגרסה, רבי יעקב.
רבי יעקב הוא זה שאומר, כל העוסק במשנתו ופוסק וכו'.
מה ב... מה?
מה?
מה?
בשלב הראשון, לא בשלב השני.
כן, בשלב השני הוא לא.
אז רבי יעקב,
רבי יעקב יש לו שיטה משלו,
הוא זה שאומר בהמשך הדברים, העולם הזה דומה לפרוזדור,
העולם הבא לטרקלין.
מעניין מה זה טרקלין ופרוזדור.
מה ההבדל קודם כל בין טרקלין לבין פרוזדור?
טרקלין,
לפי צורת הבנייה של הזמן הקדום, זה מקום עם הרבה אור.
חצר גדולה, יש שם הרבה אור.
הפרוזדור, לעומת זה, הוא מקום חשוך.
עולם הזה חשוך,
פרוזדור.
עולם הבא כולו אור.
אבל,
אם זה היה נכון,
היה אפשר להגיד, העולם הזה דומה לבית,
והעולם הבא דומה לבית אחר.
אתה יוצא מהבית האחד
אל הבית השני.
אבל אם אתה אומר שזה פרוזדור וטרקלין, זה שני חלקים של אותו הבית.
יש המשכיות בין עולם הזה לעולם הבא.
ואם אני רוצה שיהיה אור בפרוזדור, מה עליי לעשות?
או לפתוח את דלתות הטרקלין.
ואז האור שבטרקלין מאיר בתוך הפרוזדור.
וזה מה שהגמרא אומרת במסכת פסחים על הפסוק
"ואמר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני",
אמרתי חושך ישופני בעולם הזה שדומה ללילה.
ולבסוף, ולילה אור בעדני.
זאת אומרת שיש מצב שהאדם חי באחדות
באופן שהוא חי, הוא חווה את החוויה של העולם הבא, כבר בעולם הזה. כמו שאמרו, עולמך תראה בחייך.
וזה גם מתאים, כן, לגרסה
שרבי יעקב הוא זה שאומר את הדברים האלה. עד כאן ההסברים של הרב צבי יהודה קוק במאמרו,
נויו של אילן, שבספר לנתיבות ישראל.
יש כמה רבי יעקב.
כן.
זה לא ברור שזה אותו אחד.
זה בגלל שלעצור ממשלתך זה גם קצת להסתכל על שתי רשמות.
אה, יפה, יפה, יפה, אז זה מתאים.
זה מתאים, יכול להיות, אבל אנחנו לא יודעים. רבי יעקב,
יש אומרים רבי יעקב בן כורשי, או רבי יעקב כורשאי,
שהיה רבו של רבי יהודה הנסיך.
טוב, לך כדאי.
בכל מקרה, הגרסה של רוב המקומות זה רבי שמעון.
ושמעון שאומר את זה, מנאי אילן זה, מנאי ניר זה.
עליה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
היה עוד משהו,
לא, יצא לי מהראש.
משנה ח',
רבי דוסטאי
ברבי ינאי,
משום רבי מאיר,
אומר,
כל השוכח דבר אחד ממשנתו,
מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר,
רק כי שמר לך ושמור נפשך מאוד,
פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
פן תשכח,
אז זאת אומרת, שמור נפשך, פן תשכח. זאת אומרת שאם אני שוכח, יש סכנה לנפש.
מתחייב בנפשו.
פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
מה זה הדברים אשר ראו עיניך?
אז מה זה קשור למשנתו?
משנתו זה תורה שבעל פה.
אלא יש הבדל בין דברים שאתה שומע לדברים שאתה רואה.
דברים שאתה רואה זה שייך לתורה שבעל פה.
והרי כתוב בכל העם רואים את הקולות.
מה זה לראות קולות?
זה לראות אותיות.
והאותיות הן הבסיס של התורה שבעל פה, זה הדיבור.
הדיבור.
הדיבור הוא היסוד של התורה שבעל פה.
לעומת זה, דברים שאתה לומד,
זה על פי שכליך,
זה לא שייך לדברים, זה לא שייך למשנתו.
זה שייך לתורה של מכתב, למשל.
אז זה, עכשיו, למה זה כזה חמור לשכוח דבר אחד?
השוכח את משנתו, בסדר.
כתוב, עמדי במסור, כתוב פן תשכח את הדברים, לא כתוב כל הדברים.
אבל אפשר להבין,
שהתורה כולה היא מובנת אחרת אם אתה רואה את כולה
או אם אתה רואה את חלקה.
למשל,
אם אדם לומד לעומק את מסכת בבא קמא,
זה שם הכל עניינו.
אז מה זה התורה בשבילו?
זה שברים שמנגחים אחד את השני,
כן?
אבל יש עוד דברים בתורה.
זאת אומרת שהתורה הזאת שלו,
במקום לפתוח אותו, מצמצמת אותו, מצמצמת את המרחב
של ההסתכלות שלו, את האופקים שלו.
לכן זה חשוב לא לשכוח אפילו דבר אחד, כי אם אתה שוכח דבר אחד, כל התורה כולה נראית אחרת.
רק כשנאמר, רק כי שמר לך ושמור נפשך מאוד,
פן תשכח את הדברים אשר הוא עיניך.
לא, הדבר הזה הוא מאוד קשה.
אז מה, אין אדם שלא שוכח, הרי האדם,
בהגדרה זה יצור שוכח, לכן הוא גם נקרא אנוש.
אנוש מלשון אני שוכח.
נכון? נשית היא טובה.
אז מה זה שאסור?
לכן אומרת המשנה, מרגיע אותנו, יכול אפילו
תקפה עליו משנתו.
מה זה קשה לו?
תלמוד לומר,
ופן יסורו מלבביך כל ימי חייך.
האינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מליבו.
איך אדם מסיר מליבו?
ישב ומסיר מליבו.
יש כאלה שאמרו שלא לאכול הרבה זיתים,
כי זיתים זה גורם לשכחה.
ואיפה הוא כתוב שזה אסור?
כתוב, בין תשכח.
אז יש פתרון,
שמים קצת שמן זית על הזיתים, ואז זה
אדרבה, כי השמן זית הוא טוב לזיכרון.
מה ההבדל בין זית לשמן זית?
זית זה שלם.
אתה מסתפק במה שיש.
זית, השמן, אתה צריך להתעמל, להתאמץ, לעמול.
ואז יוצא שדבר שאתה עמל בו, הוא לא נשכח.
דבר שבא אליך בקלות, מה שבא בקלות, באותה קלות
פשוט ייעלם.
הציבור,
טוב, זה משהו אחר.
טוב,
מטומטם ולכן
הציבור משלם.
מה שבא בקלות.
כן.
מה?
כן, זה ברור, זה טוב. כלומר, זה טוב ללמוד פעם אחת, גם אם שוכחים.
כי אף פעם לא שוכחים באמת.
יפה,
יפה, יפה מאוד.
זאת אומרת שאין אדם שבעצם
זה נדיר שאדם באמת שוכח,
כן? רק אם הוא מסיר מליבו במכוון.
כן.
יש בגמרא במסכת כתובות
על רבי זרע,
שכאשר הוא עלה לארץ ישראל,
הוא התענה מאה תעניות
כדי לשכוח מליבו, להשכיח מליבו את תורת בבל,
כדי שייכנס בליבו תורת ארץ ישראל, תורת הירושלמי.
זה דבר
תמוה מאוד.
מה קרה לרבי זרע
שכל כך, הוא מואס במה שהוא למד בבבל.
אלא שרבי זרע ככה הסביר הרב מרדכי עטייה, זכר צדיק לברכה, מקובל גדול בירושלים,
אמר שרבי זרע הוא זה שאמר בגמרא את שלושת השבועות,
שאסור לישראל לעלות לארץ,
אסור להקים מדינה,
וכאשר עלה לארץ ישראל הוא חזר בו.
הוא ידע,
כך אומר הרב עטייה, הוא ידע שהשתמשו בדבריו בבוא הזמן כדי למנוע את שיבת העם לארץ,
ולכן הוא התענה כדי לכפר על זה.
כן.
עכשיו, איך יודעים שהוא חזר בו?
הוא בעצמו.
לא.
לא, זה לא הסיבה.
אין משהו אחר. אגב,
לפני שהוא עלה,
הרי הוא לא רצה לפגוש את רב יהודה. רב יהודה רצה, היה אוסר לעלות לארץ. אם הוא היה פוגש את רב יהודה,
רב יהודה היה אומר, אתה לא עולה, הוא לא יכול לעלות.
אבל מצד שני, הוא רצה ללמוד תורה מרב יהודה,
אז הוא הקשיב לדברי רב יהודה מהחלון של בית המרחץ.
כשרב יהודה היה בבית המרחץ.
ואז הוא שמע שרב יהודה אומר, "הבו לי מסרק",
ומזה הוא למד שמותר לדבר עברית בבית המרחץ.
ואמר, "אלמלא לא באתי אלא בשביל דבר זה די".
אז כזה חשוב?
כן, הוא למד שיש ערך ללשון הקודש בחולין.
אין לך יותר חולין מבית המרחץ.
אבל הוא אומר,
זה דבר ש... כמו דבר של חול, ואני אומר אותו בלשון הקודש.
וזה מה שרב יהודה, מה שרבי זירא הלך לחפש בארץ ישראל.
עכשיו,
מה, מה,
מה זה היה? מה התחלתי להגיד על רבי זירא? אה, כן, מאיפה יודעים שהוא חזר בו?
יש במדרש שירה שירים רבה.
במדרש שירה שירים רבה כתוב שרבי זירא הלך לשוק
כדי לקנות ירקות.
והוא אמר לסוחר, לתגר, כשהוא שוקל,
תשקול כמו שצריך.
התגר נפגע.
עכשיו, התגר היה יהודי מארץ ישראל,
ואמר לו, לך מכאן, בבלי,
שאבותיך לא עלו לארץ.
אמר רבי זרע, מה טובים אבותיו מאבותיי?
והלך לבית המדרש.
ואז הוא שמע את רבי שלה,
שהיה יושב ודורש,
אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף,
ואם דלת היא, נצור עליה לוח ארז.
אם עלו כחומה, היו נמשלים ככסף,
שאין הרקב שולט בו,
עכשיו, שעלו כדלתות,
זה בא, זה לא בא.
הם נמשלו לארז שהרכב שולט בו.
אמר רבי זירא,
יפה אמר לי אותו תגר.
אם כן, הוא חזר בו משלושת השבועות שלא לעלות בחומה.
ואז הוא עלה לארץ ישראל. יאללה, כן. אם כבר אנחנו מדברים על רבי זרע, צריך לזכור דבר מעניין.
רבי זרע שמע, כשהוא עלה, כשהוא היה בארץ,
שמע דרשן שאמר
שמי שסומך גאולה לתפילה,
כל היום שלו יהיה מוצלח.
מה עשה רבי זרע?
סמך גאולה לתפילה.
באותו יום לקחו אותו לעבודת המלך.
מה זה עבודת המלך? הכוונה הנציב הרומי באותם הימים, הנציב הביזנטי,
שישב בקיסריה ואמרו לו, היום אתה מגויס לעבודת המלך.
חזר אל החכמים, אמר להם, מה זה צריך להיות?
אני הרי שמחתי גאולה לתפילה.
אמרו לו, וכי דבר קטן בעיניך לבקר בבית המלך?
זאת אומרת, מה רבי יזירה לא הבין שהחכמים הבינו?
שיש ערך לפוליטיקה.
בסדר?
כלומר, שיש קטושה בפוליטיקה,
גם אם זה שלטון רומא, שכינה שורה שם.
טוב.
עוד דבר, לגבי מה שאמרת על רבי שמעון, שהוא היה חרדי,
היה בבבל,
רבי זרע, שוב,
היה לו תלמיד בשם רבי ירמיה.
עכשיו,
רבי ירמיה הוא הבדרן של התלמוד,
הוא מקשה קושיות מוזרות,
עד כדי כך
שזרקו אותו מבית המדרש.
הפקוהה לרבי ירמיה מבית מדרשה.
אחר כך החזירו אותו לתוך בית המדרש. בקיצור,
אומרים, קושיות של רבי ירמיה זה קושיות כאלה,
בטחניות,
שלא מקובלות על החכמים.
והוא למד אצל רבי זירא,
רבי זירא זה לא סתם, רבי זירא
היה מעולם לא צחק מימיו.
לא צחק.
אז הרב ציודה קוק, אני זוכר, הוא היה אומר, רבי זירא היה חרדי.
כן, לוקח את החיים כאלה.
כן.
כן, בדיוק.
עכשיו, מה שמעניין, שרבי ירמיה ניסה להצחיק את רבי זירא.
זה סיפור מדהים,
ולא הצליח.
עד שרבי זירא אומר לו,
מה זה צריך להיות, בכל עצב יהיה מותר, צריך להיות רציני.
ואז רבי ירמיה ענה לו,
אנא תפילין מנחנה.
לי יש תפילין על הראש.
מה זאת אומרת שיש לי תפילין על הראש?
התפילין הם עדות לכך שמשרתו של אלוהי עליי, כך אומר רש"י.
זאת אומרת,
אם נשאל את השאלה ההלכתית,
האם כשאדם מניח תפילין מותר לו לספר בדיחות?
מה תהיה התשובה?
לא רק שאפשר,
רק אם יש לו תפילין על הראש הוא יכול לספר בדיחות.
הוא צריך להראות שיש לו יראת שמיים.
הוא צריך להניח תפילין ואז הוא הולך לסטנדאפ.
טוב.
כן, מהתל בהם.
טוב, מן הסתם היה לו תפילין.
משנתת
רבי חנינא בן דוסא
אומר
כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו,
חוכמתו מתקיימת,
וכל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו,
אין חוכמתו מתקיימת.
טוב, אני רוצה להבין את הדברים האלה.
לכאורה, מה הקשר בין חוכמה ליראת חטא?
יראת חטא מידה טובה, חוכמה זה גם מידה טובה.
למה אתה אומר שהאחד תלוי בשני?
נו, כן, נכון, נכון,
אבל אני רוצה להבין למה זה כך.
כן,
הפילוסוף ששאל האם ה... אגב, אנחנו יודעים מי זה היה.
כן, אבל לא משנה.
הוא היה מרצה באוניברסיטה העברית.
שמו ידוע, אבל למה ללכלך עליו?
טוב,
באחד מספריו הוא כותב את ההקדשה למישהו, משהו בראשי תיבות,
וכותב ראשית חטאת.
כנראה שזה מדובר.
מה?
כן, בסדר.
טוב, בואו נתקדם, ככה שאם תגיע לספר, שבואו תראה את זה, תדע.
אז אני רוצה להבין קצת קשר בין יראת חטא לחוכמה.
כן, זה מתחבר לסוגיה יותר רחבה במסכת שבת,
על הפסוק בישעיהו.
והיה אמונת עיתך חוסן ישועות, חוכמות ודעת,
יראת השם היא אוצרו.
פסוק ארוך, נכון?
נחזור עוד פעם על הפסוק.
והיה אמונת עיתך,
חוסן ישועות,
חוכמות ודעת,
גראת השם היא וצרו.
אומרת הגמרא,
והיה אמונת, אמונת זה סדר זרעים.
סדר זרעים, למה שמאמין בבורא עולם וזורק.
אדם זורק זרע על השדה, אפשר לאכול את זה, מה אתה זורק?
לא, אני מאמין שיצא מזה שיבולי.
אתה יודע, אז אמונה זה סדר זעים.
עיתך זה סדר מועד, עת מועד.
חוסן זה סדר נשים.
כן, הנשים יש להם אופי יותר חזק
משל הגברים.
ישועות
זה סדר נזיקין.
נזיקין זה הרבה קלקולים יש בעולם, צריך להיוושע מהם, יש סדר נזיקין.
אוכות
זה סדר קודשים.
דעת זה סדר טהרות.
אומר המהר"ל,
כל זה, זה כל החוכמה כולה.
מדוע?
כי במה עוסקת החוכמה?
החוכמה עוסקת בשני תחומים.
תחום מעשי ותחום מופשט.
התחום המעשי
זה מקום וזמן, זרעים ומועד.
התחום המופשט
זה הדמיון והשכל,
חוכמות ודעת,
דהיינו קודשים טהרות.
מה יש בין המופשט
לבין המעשי? האדם.
אדם מורכב משני חלקים, זכר ונקבה.
הצד הנקבי יותר קשור אל החומר, והצד הזכרי אל הרוח.
ואז יוצא שכל ששת סדרי המשנה הם מכלול כל החוכמה האנושית.
כן, צריך להבין למה, אבל זה יצא כאילו במערל שם.
זה לא לגשמיות האישה, זה לחומר, זה משהו אחר.
יש לבין חומר לגשמיות, אנשים לא תמיד יודעים את ההבדל.
עכשיו,
הגמרא ממשיכה, ומה עם המשך הפסוק?
יראת השם היא אוצרו,
אומרת הגמרא,
ואפילו הכי,
אי יראת השם היא אוצרו, הן ואילה לה.
כלומר, אם יש אוצר של יראת שמיים כדי לקלוט את כל החוכמה הזאת,
היה כדאי, ואם לא, חבל.
אילה לה.
כן, זה בדיוק מה שאומר כאן רבי חנינה בן דוסה.
עכשיו,
גמרא לא מסתפקת בלומר את זה,
היא מביאה משל.
למשל, לאדם שאמר
לפועלו או לעבדו, לא זוכר,
העלה לי קור חיטין לעלייה.
והוא העלה.
אמר לו,
ערבת בהם קו חומטין?
אמר לו, לא.
אמר לו, מוטב, לא העלית.
זה יוצא לפי זה שהחוכמה דומה פה לקור חיטין,
והחומטין זה יראת שמיים.
חומטין זה אדמה יבשה.
למה צריך לשים אדמה יבשה? אתה יודע, היום שמים כל מיני שקיות
בתוך קופסאות נעליים או דברים כאלה, שקיות כאלה של אבקה,
בגלל הרטיבות.
אז בזמן החז"ל השתמשו באדמה יבשה
והיו מערבבים שמה קו חומטין
בתוך קור ריטין.
עכשיו, מה היחס בין קור לקו?
180, 180. כן, 180 קבין זה קור אחד.
איך קורבים קור?
קר,
נכון?
קור חיטין, קו חומטין, ק"ב.
והגמר שואלת, מה אכפת לנו?
משום ממכך הוא ממכר.
זאת אומרת, אם אתה קונה מאדם קור חיטין,
ואתה אומר, רגע, רימית אותי, ראיתי שם שיש קו חומטין, זה לא גניבה, זה מה ששומר על החיטין.
למה זה טוב?
כי זה סופג את הרטיבות.
אבל אם לא תשים קו חומתין,
אז תהיה תסיסה,
זה יעלה את החום והחיטים יעלו באש,
אז מה עשינו?
מזה אנחנו לומדים, כך אומר רבי חיים מוולוז'ין,
שכאשר אדם לומד,
צריך שיהיה קצת לימוד של יראת שמיים שמתלווה ללימוד.
כמה זמן?
אחד ל-180. כלומר, אם אתה לומד 15 שעות,
צריך 5 דקות
של יראת שמיים, שלא קשורה ללימוד.
מה זה חמש דקות?
לא שאתה מרכז אותן, זה כמו החומטין, אתה צריך לפזר,
שלאורך כל הלימוד שלך יש רטיבות כזאת, או הייתי אומר לחות של יראת שמיים שמלווה את הלימוד.
כי אם לא, עדיף שלא תלמד.
עכשיו שוב, אנחנו צריכים להבין מה הקשר, למה זה כזה חשוב.
כן, המשל של הגמרא הוא יפה,
אבל זה לא מסביר מה היה, איך זה בנמשל.
חוכמה ויראת שמיים.
נאמר את זה ככה, אני רוצה להרחיב את דברי המהר"ל, ואז נבין.
כאשר האדם לא למד כלום,
למה הוא דומה? לנקודה.
נקודה, אין לזה עובי.
אם אדם לומד,
הוא כבר מתחיל ישמין.
כלומר, הנקודה שלו הופכת להיות איזה מין כדור כזה.
ואם הוא ילמד הרבה,
הוא יהיה עוד יותר.
עוד יותר. ענק.
מלא חוכמה.
עכשיו יש בו בעיה, ככל שהוא מרבה יותר חוכמה,
יש לו יותר מגן הציצה לפני אור אינסוף.
כלומר, היחס שלו אל האינסוף הולך ונעלם,
כי הוא בונה לעצמו את הבועה שלו.
לעומת זה, האדם שלא למד כלום,
שהשפע עובר דרכו, אבל הוא לא למד כלום.
אבל אדם שהוא נקודה יכול לפתח יראת שמיים. מה זה יראת שמיים? פתיחות.
הוא פתוח אל מה שמעבר לו.
ולכן,
ככל שהאדם ילמד יותר אחרי שיש לו יראת שמיים,
אז הוא מגדיל את היחס שלו אל האלוהות.
ולכן חוכמתו מתקיימת.
נפקא מינה למה?
להבדל בין פילוסופיה מנותקת מהמוסר
לבין מוסר שקדם לפילוסופיה.
זה מה שאומר רבי חנינא בן דוסא,
כל שירת חטאו
קודמת לחוכמתו, כלומר לפני שהוא למד חוכמה,
הוא פיתח את הכישרון של יראת שמיים, דהיינו ענווה,
פתיחות אל מה שמעבר לו,
אז החוכמה שהוא ילמד רק תעשה אותו יותר גדול,
חוכמתו מתקיימת.
בכל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו,
אין חוכמתו מתקיימת.
עד כאן המאמר הראשון של רבי חנינא בן דוסא.
מה זאת אומרת קיימת?
כי האמת זה שזה לא יחזיק מעמד, מסיבה פשוטה.
החוכמה של האדם
היא בהגדרה מוגבלת.
זה חשוב מאוד, עם החוכמה אנחנו עושים הרבה מאוד דברים, אבל יש גבול.
ואז יוצא שאם אני מודע לגבול של החוכמה,
אני עלול למאוס בחוכמה כולה.
כן, זה הספקנים הגדולים,
הם אנשים שחקרו הרבה
והגיעו למסקנה שהם לא יכולים להגיד שום דבר ודאי.
כן, אפילו הלוגיקה,
הלוגיקה נכנסה למשבר במאה ה-19,
שכאשר האדם, אם אמר, בסדר, כל דבר בנוי על הנחות יסוד, אבל הנחות היסוד הן בנויות על מה?
על הנחות יסוד קודמות.
מתי זה ייעצר?
זה לא יכול להיעצר אף פעם.
יוצא לפי זה שכל הלוגיקה
הקלאסית התמוטטה במאה ה-19,
ואז היה צריך לבנות לוגיקה חדשה.
ועד היום הזה לא הצליחו, נראה לי. הצליחו לעשות כל מיני פלפולים, אבל לא משהו ודאי.
זאת אומרת שהאדם יכול להיכנס לייאוש
אם אין לו מה שמחזק
מבחוץ את חוכמתו.
מה שאין כן, אם יש לו יראת שמיים,
אז הוא מבין שחוכמתו, אף על פי שהיא מוגבלת,
היא בכל זאת חוכמה שריבונו של עולם חפץ בה,
ואז יש לה משמעות.
במובן מה שאני אומר?
שירת שמיים זה רק מקרה פרטי של תוספת שנדרשת? זאת אומרת, יכול להיות שבתרבות אחרת לא נדורות שירת שמיים זה לא בכלל קשר מוסרי של האדם?
כן, ברור. בכל התרבויות כולן,
תמיד אמרו צריך לאדם לא יראת חטא, אלא צריך מוסר.
אבל הדבר הזה, אף על פי שהוא נכון,
גם הוא יש לו גבולות.
למה?
בגלל שהמוסר זה סך הכל שלמות אנושית.
מה שאין כן יראת חטא,
שהיא שלמות אלוהית.
כך שלמוסר יש גבולות,
ליראת חטא אין גבולות.
יעיין נא כבודו
ושער הפתיחה
של ספר מסילת ישרים.
מה כתוב בהתחלה?
ספר מסילת ישרים כולל כל ענייני מוסר ויראת השם.
כלומר, לא מספיק מוסר, צריך גם ייראת השם.
ובמילים אחרות,
לייחס את המוסר לבורא.
כלומר, אני אדם מוסרי,
אני גם מכיר בזה שרצון השם שיהיה מוסרי.
ברור.
וזה להפוקי מעמנואל קאנט.
שעל זה סלע פוקי,
כלומר לדחות את דבריו של עמנואל קאנט,
שסבר שהמוסר הוא צו קטגורי של התבונה.
ועל זה כותב הרב קוק באורות הקודש, חלק ג',
המוסר לא יעמוד ללא מקור.
אפשר למשל,
כי יש הרבה חוכמות שהתקיימו עד היום,
ולא ברגע שאתם יודעים שמי שכתב אותן היה לא מוסרי או יד השמיים.
לא אמרנו שאין החוכמה מתקיימת,
אלא אין חוכמתו.
חוכמה שלו, כלומר, היחס שלו אל החוכמה,
הוא יתייאש.
אבל ברור שהחוכמה שלו יכולה להישאר תמיד.
מה?
כלומר, הרבי היום מאמין לנו
שזה אוקיי, כן, אבל זה אוקיי, כן, לא נקייאת.
אתה לא יודע,
עקרות, את הכול המוסרי שקורה בעולם,
כן, אבל מי אמר שהחוכמה לא מתקיימת?
מה,
שם זה התחיל, ואז לא נשאר כחיים עוד פחות. למה? אתה רואה שהיום,
לא יודע, אני צריך לרצות להבין אותך עד הסוף, כי היום העולם המערבי מסוגל על פי חוכמתו לבנות טכנולוגיה אדירה,
שלא היה כמוה מעולם.
זה יותר מהאומן המוסרי.
אה, האומן המוסרי.
כן, זה נכון שהחוכמה לא נתנה פתרון לשאלת הקיום.
לכן הזרם הדומיננטי היום בפילוסופיה הוא הזרם המיואש.
כן.
אקזיסטנציאליזם וכדומה.
כן, ברור.
כן.
מה ההבדל בין יראת חטא ליראת השם?
יראת השם זה שם כולל לכל סוגי היראות.
גם יראת העונש וגם יראת הרוממות וכו'.
יראת חטא זה הצד העליון של היראה
שהוא כולו אהבה.
מסביר הרמח"ל בספר מסיעת ישרים, ירא חטא זה כאדם שאינו רוצה לעשות דבר
שיצער את חברו.
אז זה מתוך אהבה.
בסדר?
הוא היה אומר,
אהה, אז הוא היה אומר ומשלים את מה שהוא אמר מקודם.
הוא שאמר חוכמתו מתקיימת,
חשוב לו עוד משהו.
אומר כל שמעשיו מרובין מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת,
וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת.
למה?
אפשר להבין פשוט.
החוכמה,
למה היא מכוונת?
לעשות מעשים.
אם אין מעשים, אז בשביל מה החוכמה?
זה דבר לא פשוט, מה שנאמר כאן, כן? הרי
לפי הפילוסופיה של אריסטו,
המטרה של האדם היא להשכיל,
ואפילו הוא כותב כך בתחילת המטאפיזיקה,
הראייה שהאדם נועד להשכיל
זו ההנאה שמספק לנו חוש הראייה.
למה אנשים כל כך אוהבים לראות?
כי על ידי הראייה אני יודע מקסימום דברים בבת אחת.
זאת אומרת, הידיעה,
קל וחומר אם מדובר בידיעת הראשית של המציאות,
זה הדבר החשוב ביותר.
גם לפי הרמב״ם, מביא מדברי אריסטו.
רש"י,
בתחילת פירושו לתורה,
אומר דבר שממש סותר את זה.
רש"י אומר, אמר רבי יצחק,
לא היה צריך להתחיל את התורה,
אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה הראשונה שנצטרו בעד ישראל.
ומה טעם פתח במראשית?
משפט כזה, אריסטו היה קורא את זה, היה מתפלץ.
הרי בכל הספר הזה,
כל התורה כולה, הדבר המעניין ביותר זה הפרק הראשון.
כי הוא דווקא מדבר על ראשית הנמצאות.
ואתה אומר לי, מה טעם פתח בבראשית?
אני הייתי אפילו שואל, מה טעם המשיך בחודש הזה לכם?
אבל מה כנראה רש"י
מניח כאן?
שידיעה מטאפיזית
שאין לה השלכה מעשית לא מעניינת אותנו.
כלומר, אם אתה אומר דברים יפים,
אבל אני לא יודע אם זה, אם יש איזה, איך אומרים, נפקא מינא.
יש נפקא מינא למה שאתה אומר? כלומר, האם יש השלכה מעשית?
אם לא, זה חשוד שזה לא נכון.
אתם יודעים, יש בישיבות
מושג כזה, נפקא מינא לקידושי אישה. מכירים?
מה זה?
שאם אדם, למשל, בישיבות עושים פלפול,
ואומרים האם זה כך או זה כך.
אז השאלה מתבקשת, מעזוב אם זה כך או כך.
מה היא נפקא מינה? האם יש פה השלכה מעשית?
לפעמים בחור הישיבה לא מצליח למצוא השלכה מעשית לחילוק שהוא עושה.
אז אומר נפקא מינה לקידושי אישה.
למה?
כי אם אדם מקדש אישה על מנת שהצד האחד של החקירה הוא האמת, היא מקודשת.
ואם הצד השני של החקירה הוא האמת, היא איננה מקודשת.
זה לפי זה שיש נפקא מינה מעשית.
לי זה נראה שזה לא נכון,
הדבר הזה.
כי אם אין לזה השלכה מעשית,
אז אין נפקא מינה לקידושי אישה.
כן, ברור, ברור, ברור.
כן, יש כל מיני דיחות כאלה.
טוב,
אז זה מה שאומר קהל,
מעשיו מרואים חוכמתו,
שהידיעה המטאפיזית, אתה לא יודעת גם אם היא נכונה או לא, אם אין לה השלכה מעשית, אתה לא יכול למדוד את זה. אגב, היום במדע מבינים את זה.
אם יש לך תיאוריה, אתה צריך להביא
ניסוי.
ניסוי שיראה האם התיאוריה שלך
נכונה או לא.
כן, זה הנקודה.
הוא היה אומר,
כן, עכשיו שימו לב, עד עכשיו דיברנו בן אדם למקום,
או בן אדם לעצמו.
מה אם בן אדם? לחברו.
אז רבי חנידא בן דוסא, בתור חכם ישראל אמיתי,
הוא מחבר את שלושת הממדים.
הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה אמנו,
רוח המקום נוחה אמנו.
וכל שאין רוח הבריות נוחה אמנו,
אין רוח מקום נוחה אמנו.
זה רחב מאוד מה שנאמר כאן.
זה יכול לכלול משנות שלמות.
כלומר, יש השקפת עולם כלשהי.
האם השקפת העולם הזאת מביאה בסוף לזה שיש שלום בין בני אדם או לא?
יש לנו כלל שדוחים את האמת מפני השלום,
ודוחים את השלום מפני הארץ, כי יש מצוות כיבוש.
כן, אבל באופן עקרוני דוחים את האמת מפני השלום. למה?
למה לדחות את האמת?
כי אם זה לא מביא לשלום, סימן שזה לא אמת.
בסופו של דבר.
השאלה אם באופן מיידי או לטווח ארוך, זו כבר שאלה אחרת.
אבל על זה מביא רמח"ל בהקדמת מסידת ישרים,
אולי בפרק הראשון,
שהתורה המוסרית העליונה, האמיתית,
היא זו שמביאה מצד אחד לדבקות באל,
ומצד שני לאחוות המדינות.
אם זה לא מביא לשניהם זה בלוף.
כן?
יש למשל אדם שאני זוכר פעם אחת
ב... הייתה חתונה בקיבוץ עין גב של תלמיד של מכון מאיר.
קיבוץ עין גב.
קיבוץ עין גב לא כל כך דתי כמו שאני זוכר.
אבל עשו את החופה שם.
החופה הייתה
על חוף הים,
מאוד יפה, כזה ליד החוף כנרת.
והיה שם מזנון, כן? לא היו שולחנות וכל אחד מקבל מהמלצר, אלא היה שם מזנון,
והיו שם כמה טורים כדי, עם צלחת, עומד עם הצלחת, מחכה.
ובאמצע התור נכנס בחור שהגיע רק עכשיו למכון מאיר,
נכנס באמצע התור.
אז שאלתי אותו,
מה זה?
אמר לי, אין לזה מקור בשולחן ערוך,
שצריך להיות בהתחלה של התואר.
לא, אין לי מקור בשולחן ערוך.
ולכן זה מותר,
כן?
טוב.
יש הרבה דברים,
כן? אבל כל שרוח הבריות, הנה, פה יש לך דוגמה.
כן, זה דבר מאוד מעניין. במיוחד שהיה בזה חילול השם מסוים, אני חושב, גם במקום כזה.
טוב, אז כל שרוח הבריות נוחה ממנו, זה מדד.
כתוב שאדם שצריך לפי זה להיות נוח למקום,
נוח לבריות.
זה מסביר מה שכתוב ואלה תולדות נוח-נוח.
מה זה נוח-נוח?
נוח למקום, נוח לבריות.
אבל מה קורה אם יש ניגוד?
יש מצבים,
יש מצבים שאי אפשר להיות נוח לשנינו.
אז התשובה היא, את האלוהים יתהלך נוח.
זאת אומרת, אתה צריך להעדיף באופן זמני את מה שנוח בעיני המקום,
רק צריך לתקן שגם נוח לבריות.
כן, יש,
ראינו את זה לגבי יעקב אבינו,
מגיע אל הבאר
בפדן ארם,
והוא רואה, הוא שואל את הרועים,
מה,
מהיינתם?
ידעתם את לבן בן נחור?
כן, ידענו, אה, ושלום לו, כן, שלום לו.
והנה רחל ביתו באה עם הצאן.
רחל ביתו מגיעה,
אומר יעקב, למדתם עדיין פה?
כן, כלומר, הלכו, עשקו הצאן, הולכו רעו.
כלומר, עד עכשיו נחמד לדבר איתם, אבל עכשיו רחל באה, אם אפשר להשאיר אותנו לבד.
ואז הם אומרים, כן, אבל יש בעיה, צריך להזיז את האבן, ואי אפשר, צריך שיהיו כולם ביחד.
מה עושה יעקב? מזיז את האבן, לבד,
משקה את הצאן של לבן,
זורק אותם בעצם.
ואז,
ויישק יעקב לרחל,
ויישא את קולו ויבק.
הוא נתן לה נשיקה ובכה.
לא מובן ההתנהגות הזאת.
המדרש אומר,
מה קרה?
מי שצורק מתאם זה אתה יותר.
אז תירגע.
כן.
אז המדרש אומר שיעקב בכה
בגלל שהרועים צחקו.
הם אמרו, מה, תארו את הבחור הזה,
אף אחד לא מכיר אותו, הבחורה הראשונה שהוא פוגש, הוא מנשק אותה, מה זה צריך לראות?
אם כי לפי חז"ל הוא היה בן שבעים ושבע, כן? אבל בכל זאת,
חזק, הוא מזיז את האבן,
והוא נותן נשיקה.
עכשיו נשאלת השאלה,
למה הוא נתן לה נשיקה?
אפשר לומר, בגלל שהוא מבין שאיתה
הוא יקים את האומה שתתקן את העולם כולו.
מי זה העולם כולו?
זה רועי הצאן שנמצאים שם.
הוא עושה את זה למענם,
והם לא מבינים, ויש להם ביקורת על ההתנהגות שלו,
ביקורת מוסרית.
במילים אחרות,
אז הוא יכול אולי להגיד רק, רבותיי, אני רוצה לספר לכם,
אני הבן דוד שלה, באתי להתחתן איתה,
חוץ מזה יש לי רוח הקודש, הכל בסדר.
אבל אז היה הזמן עובר,
הזמן של התיקון עובר, ומצווה בא לידך,
אל תחמיצנה.
ולכן,
זה אומר שמדינת ישראל צריכה לעשות מעשים שמטרתם תיקון העולם,
למרות שהם גורמים, הם גוררים בעקבותיהם ביקורת של הקהילה הבינלאומית.
אבל אתה יודע שזה מה שצריך לעשות וזה למענם.
לא תמיד הם יודעים.
ולכן על זה נאמר,
מנשקים ובוכים.
בסדר?
טוב, הוא היה אומר,
כל שרוח הבריות נוחה ממנו, רוח המקום נוחה ממנו.
בכל שאין רוח הבריות
נוחה אמנו,
אין רוח המקום נוחה אמנו.
אבל אז היה אפשר לומר, אם זה ככה,
נצטרך להקדיש את כל-כולי
לזה שדת הבריות תהיה נוחה.
וזה לא תמיד נכון, ועל זה אומר רבי דוסא בן ארקינס.
כן, רבי דוסא בן ארקינס אומר,
שינה של שחרית ויין של צהריים ושיחת הילדים וישיבת כנסיות של עמי ארצות,
מוציאים את האדם מן העולם.
כלומר, צריך איזושהי תקופה של ריכוז.
כן, צריך ריכוז,
ואז
הוא יכול גם לפעול כלפי חוץ. זה כמו תיבת נוח.
תיבת נוח זה בזמן שהעולם כולו מושחת,
אז צריך לרכז כל מה שאפשר להציל בתוך מקום סגור,
לחכות
שהעולם ייטהר, ואז לצאת.
כן, יש מימד כזה של תיבת נוח.
אז לכן רבי חנין, רבי דוסה בן ארקינס אומר, אם אתה עושה את ההפך מזה,
אז זה מוציא את האדם מן העולם.
מה זה הדברים האלה?
שינה של שחרית.
בשביל מה יש בוקר? כדי לקום.
שינה זה בלילה.
שינה של שחרית, הפסדת את שחרית.
יין של צהריים, למה צריך
מאכל בצהריים?
כדי להחזיק מעמד. יין
גורם לבלבול המוח.
ושיחת הילדים,
הילדים, בשביל מה יש ילדים, כדי לגדול.
אם אתה יורד אל המדרגה של שיחת הילדים,
איבדת את החוכמה.
אלא מה תאמר?
בסדר, אז לא נשב עם הילדים, נשב עם החברה.
בתי כנסיות של עמי ארצות.
מה זה בתי כנסיות? זה לא בית כנסת.
הכוונה, מקום שבו עמי ארצות מתכנסים,
והם עוסקים למשל
בפסילת חוקי יסוד או דברים כאלה,
אז הם יושבים ביחד,
ישיבת כנסיות או בתי כנסיות של עמי ארצות.
אז הם מאוד נהנים לשמוע אחד את השני,
ולהיות משוכנעים שמה שהם אומרים זה החוכמה היותר עליונה שיש בעולם. והראייה,
שגם חברי או חברתי הנכבד, נכבדה, גם הוא אומר כמוני.
אנחנו מחזקים זה את זה,
להבין שיש לנו אחריות על סדרי החברה ועל עולם הערכים,
ולכן אנחנו הפסיקה האחרונה של כל השאלות הגדולות המתהלכות בעולם,
ולכן גם אתה המחוקק, אני אסביר לך מה אתה התכוונת כשחקקת.
אני יודע יותר טוב ממך למה
אתה מתכוון. זה מה שנקרא ישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ.
מוציאים את האדם מן העולם.
מה אתה אומר?
זה גם המחסים.
כן.
חוכמה שאין לה מעשים, כאילו, אחריות.
כן, כן, ברור, ברור.
כן, ברור, אנחנו רואים לאן כל זה יכול להגיע.
באחריות.
אה, כן? זה מה שהוא אמר.
כן, זה חוכמתו קודמת למעשיו וכו'.
כן, שאין לו מעשים בעצם.
אז זה מה שרבי דוסא בן ארקינס אומר.
כל המשניות האלה שאנחנו רואים
הם המשך של אותה המגמה.
כן, שדיברנו על שניים שיושבים, שלושה שיושבים, עשרה שיושבים וכולי.
אחר כך אנחנו מדברים על היחיד.
כי אמרנו שגם היחיד יש ערך למה שהוא עושה,
אבוא אליך וברכתיך,
ואז יש בירוך של ההתנהגות של היחיד ביחס לחברה.
ולכן כל המשניות האלה מופיעות כאן.
משנה י"א.
מה קרה?
רבי אל-עזאר המודאי.
עומר.
מה זה מודאי?
מהעיר מודיעין.
כן? ממודיעין, העיר של החשמונאים,
רבי אלעזר המודאי.
אגב, יצוין שרבי אלעזר המודאי
היה חברו הטוב של בן קוזיוה בר כוכבא,
כן?
וקרה מעשה מצער שבו בן קוזיוה חשב שרבי אלעזר המודאי בוגד בו, הוא הרג אותו.
היה דודו.
אז אז באותה שעה נגזרה גזירה על ביתר,
לתחריו.
כן, אבל, טוב, בכל מקרה,
כאן רבי אלעזר המודעי אמר את זה בזמן שהוא היה חי.
רבי, כן, הוא אמר את זה כשהוא היה חי.
תיבדו.
טוב, רבי אלעזר המודעי אומר,
המחלל את הקודשים והמבזה את המועדות,
והמלבין פני חברו ברבים,
והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום,
והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה,
אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים,
אין לו חלק לעולם.
הביטויים האלה הם ביטויים קשים, צריך להבין על מה מדובר.
קודם כל,
יש משנה במסכת סנדרין בפרק חלק,
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא,
יש שם רשימה.
לא מופיעים כל הדברים האלה של רבי אלעזר מודיין.
אז מה, שכחו, מחלוקת בין המשניות?
אומר הרמב״ם,
ויש דברים שאמרו עליהם שאין לו חלק לעולם הבא,
הכוונה במי שרגיל בכך.
המלבין פני חברו ברבים.
אם זאת ההתנהגות הקבועה שלו,
אז אין לו חלק לעולם הבא.
לא שפעם אחת הוא הלבין,
זה לא בסדר,
צריך לחזור בתשובה על זה, אבל זה לא אותה חומרה.
אז אותו הדבר גם לגבי כל הרשימה הזאת,
כן, אומרים שאין לו חלק לעולם הבא, הכוונה שזה דרך, שזה סיסמת החיים שלו.
כן.
עכשיו צריך להבין מה הקשר פה בין הדברים האלה,
שהם לכאורה דברים פשוטים.
כן.
למשל, המחלל את הקודשים.
מה זה מחלל את הקודשים?
הוא גורם להם חילול.
למשל, הוא לוקח מבשר הפסח,
מוציא אותו מחוץ לירושלים.
אז הדבר הזה גורם שצריך לשרוף.
את הבשר שהוא הוציא.
חלל את הקודשים.
זה לא שהוא דווקא רוצה לחלל קודשים, אלא הכוונה שהוא לא נזהר בזה.
מה חסר לו? חוש הקודש.
חוש הקודש,
מאיפה הוא בא?
מנשמת האדם.
נשמת האדם זה אותו החלק של האדם
שמביא אותו לחיי העולם הבא.
אז אם הוא מחלל את הקודשים,
סימן שהוא לא רגיש אל הקודש,
ולכן הוא שייך אל העולם הזה ולא לעולם הבא.
בסדר?
המבזה את המועדות.
מה זה מבזה את המועדות
של חול המועד?
הוא מבזה את המועדות.
הוא אומר, מה זה? לא צריך חול המועד.
עכשיו,
מה כל כך חמור במבזה את המועדות לעומת, למשל,
מבזה את יום טוב?
הוא מבזה את השבת.
מה זה חול המועד?
זה הקשר בין הקודש לחול.
חסר אחדות.
כן? כלומר, בין הקודש לבין החול יש קשר,
הוא מבזה את המועדות,
ולכן הוא לא מבין מהי האחדות, זה פגיעה במונותאיזם שלו.
והמלבין פני חברו ברבים,
פנים של חברו זה המפגש עם האלוהות.
כן? ופרופסור לוינס כתב על זה הרבה.
והמפר בריתו של אברהם אבינו, איך מפירים את הברית של אברהם?
אה?
כן, אבל איך אפשר להפר ברית מילה?
או לא לעשות,
או לעשות ניתוח שהיה מקובל בתקופה ההליניסטית,
שאנשים היו בונים לעצמם אורלה חדשה.
למה הם עשו את זה?
בגלל שהם רצו להיכנס לגימנסיון.
בגימנסיון היו עושים כל מיני תרגילים וזה, בעירום.
אז יהודים שרצו להיכנס לגימנסיון התביישו בברית המילה,
ובנו לעצמם אורלה,
כן? על ידי ניתוח וכו'.
אז זה נקרא מגלה, מפר בבריתו של אברהם אבינו, אפשר להבין, הוא לא רוצה
את המסורת שמביאה לחיי העולם הבא,
והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
טוב, זה נושא מאוד רחב, מה זה מגלה פנים שלא כהלכה,
ואת זה נראה בעזרת השם יתברך. בפעם הבאה, שלום, פם פללה, פם פם.
תגובה אחת
למה השיעורים בסדרה זו לא מועלים ליוטיוב?