שלום וברכה, מה שלומכם?
נדבר על נושא חשוב מאוד, מסירות הנפש.
כשאנחנו שואלים את עצמנו מאיפה, איך ההיסטוריה שלנו הביאה אותנו למקום הכי גבוה,
הכי טוב, שהיינו יכולים לא לחלום בכלל, מרוב שזה טוב,
איך זה קורה הדבר הזה.
וזה בזכות הנשמות של כל אלה, כל החברים שאנחנו מכירים, כל אלה שאנחנו לא מכירים,
שמסחו את נפשם, כל החטופים, כל החיילים, כל
כל המצוות הזו של כל אחד ואחד שחי במדינת ישראל היום, שמוסר את נפשו,
זה כולנו בעצם.
וכל אחד לפי כמובן דרגה דילי, אבל יש תהליך מופלא שמגדיר לנו הרב קוק,
זה תהליך שהוא מאוד מאוד חשוב בנושא של גם של טיפול נפשי, זאת אומרת להבין אותו.
הוא אומר ככה,
וואו, זו התחגשות מאוד גדולה, אורות הקודש ב',
תקכ"ה,
אורות הקודש ב',
תקכ"ה,
ההופעה היצירית הולכת היא במסלול, יש מסלול קבוע לכל יצירה.
חיים משתלשלים במדרגותיהם,
הרצון שבהוויה הולך ומתגלה, גילוי אחר גילוי,
הטוחן של הטוב הולך ומתרבה,
והרע אלוהי דוחפתו להתפתח.
מה שזה רצון עליון,
רצון אלוהי, רצון טוב,
שהולך ולאט לאט מופיע בתוך המציאות.
אז מהו התהליך הזה?
תהליך של נסירה.
כאילו שהקדוש ברוך הוא מוליד אותנו,
מביא אותנו לעולם הזה,
אנחנו בנו מאין סוף,
אנחנו לאט לאט, אנחנו יורדים,
והטוב הזה מופיע בתוך העולם.
יש ילד קטן שנולד, תינוק מתוק,
בוכה, עושה את שכך, צריך להחליף אותו, מתעורר בלילות,
זה מה יש.
אבל זו נשמה אלוהית
שבאה מהאינסוף, ולא מזמן הוא היה פנים אל פנים עם האור האינסוף הזה.
עכשיו נוצר.
ברגע שהוא נוצר, נוצר התפתחות.
יש איזו יצירה שנוצרת דרך נפילות,
ירידות קשות לפעמים, כל מה שזה, בסוף זה עופה של חיים.
בסדר? עופה של חיים.
וככה מתפתח גם העולם.
זאת אומרת, יש עולם שהוא לפני בראשית בר-אלוהים, אור אינסוף,
ופתאום מתחיל להיות בראשית ברגלו מתאשמים מבית הארץ, ואז בריאת העולם, והכול צמצום, צמצום, צמצום, צמצום, וחושר, וחושר, וחושר, וחושר, וחושר. עולם מלשון העלם, הקדוש ברוך הוא מעלים את האור שלו.
מובן הדפוק, בסדר? מובן.
הירידה של המצאת החיים רצוניים,
כן,
דרגה אחר דרגה,
מביאה עד שחוג חיים רצוניים שהם מלאים אירוס חומרי רוחני מתגלה.
פתאום הגולם עולה על יוצפו.
פתאום התינוק הקטן,
בן בקושי שנתיים,
שנה וחצי, שנה אפילו, לא רוצה,
לא רוצה.
מה לא רוצה? מי אתה בכלל?
כן, פתאום, כאילו הבן אדם, הוא מתחיל להבין שיש פה כוח רצון. הוא לא הבין שזה רק העתקה מאיזה מקום הרבה הרבה יותר גבוה, שזה רצון להתברך.
הוא מתחיל להאמין במרד שלו.
העץ הוציאה פרי, עץ פרי עושה פרי,
במקום עץ עושה פרי, סליחה, במקום עץ עושה פרי, עץ עושה פרי. כלומר שהמציאות היא מלאה במרירות, בגזע, בענף, בעד שאתה מגיע לפרי.
ובכלל,
כל הדור של הגאולה הזו עוד יותר חוצפה יסגה,
יש התאהבות עוד יותר של הרצון הזה, של החוצפה הזו, של הכפירה הזו.
זאת אומרת, אני רוצה, מי הוא בכלל?
אני ברדיו, מי אתה בכלל? אני לא מכיר אותך.
זה ככה צריך.
וככה השם ברא,
שיהיה בחירה חופשית
בין חיים ומוות ובין טוב ורע.
אז יש התעוות
של הרצון שמתעווים, מתעווים, ואז מתחיל להיות נסירה. נסירה כאילו מתחיל להיות מקום שאדם אומר, רגע, רגע, רגע.
מי אומר, כן?
חוץ מן.
העופה האלוהית מסתלקת.
תכף, כשהזוהמה הרגזנית
לצד האירוס, ההרס, מתראה,
והטבע נדחף הוא בכוחותיו בשערה.
כן, חרדות, התקפי זעם, אז הכל היה סוער כזה.
כן, אלוהות כבר.
כן, כאילו סילקתי אותה.
המציאות המעשית נעשית גל מודר מבעלה היוצר.
איזה טהורה.
זאת אומרת, אנחנו כנסת ישראל,
אנחנו אשתו של הקדוש ברוך הוא,
וכל כך התרחקנו בגלות, שהגענו למצב שאין חתן,
אין חתן.
אין, אין.
ומה עושים?
אז יש, המלכות זה נקרא, ספירת המלכות זה ישראל,
נקרא לזה האישה.
היא מוצאת את עצמה שאין לה לעצמה כלום,
והיא מתרחקת, מתרחקת, עד שהיא מבינה שהיא לא יכולה,
היא לא יכולה, אני לבד, אני לא,
לא טוב לי הפמיניזם הזה שאני לא נשואה,
אני רוצה בעל.
ואז באמצע הופעת אורח חיים,
דווקא כשהיא מרגישה שהיא הכי הכי הכי הכי חוקה,
הריחוק פועל לחולל תכונה של הוויה שפלה,
מכוערת, מקולקלת.
ובתוך זה,
כן, האדם למשל חוטה, חוטה, חוטה, חוטה, חוטה, מגיע לתחתית של התחתית.
הערה מעשית שוללת, מחוללת את העלמת ההופעה שהייתה כבר מוכנת,
מתגלה בחוג המציאות הפועלת העליונה.
פתאום,
הכוח האינסופי הזה,
שאני כל כך רציתי לברוח ממנו,
שכל כך רציתי להיות אני העצמי מנותק מהמקור ההוויה,
הוא זה שמתעורר בתוכי.
ואני נהייתי אדם מוסר את הנפש.
כאילו שזה אור ענק,
שזה לא שלי, כאילו לא רצוני.
אבל זה רצוני.
אני רוצה
אפילו למות בשביל המדינה,
בשביל האומה.
אני מוכן למסור את נפשי.
אתה לא קשור, אתה לא שומר שבת, לא יודע.
לא יודע, משהו בתוכי.
זה בא, אומר, יש עלמת האור,
שהאור הזה הוא לופהייר, זה כמו גומי, אתה מותח,
מותח, מותח, מותח, פתאום הוא, כן?
האדם מרגיש שזו דחיפה כזאת
למשהו ענק.
מתגלה בחוג המציאות הפועלת העליונה,
ומה שהיה מוכן להופיע בתוכן של טוב,
מופיע בתור אור של טוב בכלי. כמו שאמר הרב חוק, יש קדושה שבטבע.
שהיא גבוהה מהקדושה העליונה.
יש שכינה שמתגלית בתוך המציאות, אור האלוהי שבתוך הגוף.
בטיפול אנחנו עובדים עם הגוף של האדם. מה הגוף?
הגוף הוא כלום, גבייה, עוד 120 שנה הוא כבר כלום.
לא.
שם הניצוץ של הריפוי.
יש פה סוד אדיר,
כן, שהתחתון מתחיל לעורר את העליון, הצדיק עוזר שמקיים.
זה משהו מדהים,
שגנוז בעצם עונקו שיג חזק מאוד,
אשר מראו קיום מעלהו
אל מקור אורו".
אדם רוצה לשוב בתשובה באהבה,
רוצה לחזור אל המקור שלו.
אני כבר לא יכולה להיות גלמודה, להיות בודדה.
אני כבר לא יכול להיות עם זרוק.
אני לא יכול.
אני חייב לעלות לארץ. מה?
מה לעלות לארץ? מה? אתה משוגע?
כן, עכשיו עם שלי בסכנה.
אני עולה למטוס, אבל אין מטוס, אני אצטופף בתוך המטוסים,
מחכים עכשיו
עשרות אלפי ישראלים לחזור לארץ. אתם משוגעים?
אזעקות, הפצצות, מה אתם משוגעים?
אין עם אחר,
אין עם אחר, אין דבר כזה. מאיפה זה בא הדבר הזה?
מאיפה זה בא הדבר הזה?
צעירים, יפים,
באמת, לפני הופעת חיי משפחה שלהם,
הופעת את כל הטוב שמחכה להם,
מוכנים למסור את נפשם עד הסוף.
אז הוא אומר, הדבר הזה,
עשרה הרוגי מלכות,
כן, ידוע נושא חשוב מאוד,
שעל ידי הריגתם נשברו הכלים,
ואז הופיע האור הגדול הזה,
והיא פועלת מלמעלה,
כן, זה כמו שאומרים,
הנופלים האלה,
הם לא נופלו, הם עלו גבוה מאוד,
לפני, ממש מפני, נוכח פני השם, צחור החיים, מקום הכי גבוה בגנדן העליון.
והם אלה שמורידים לנו שפע.
חלקם בחיים, שלמדעין חלק, אין צדיקים במידתם,
קוראים חיים.
כי יש איזה חלק פנימי שלהם שהוא נמצא עדיין בחיים.
כן, הוא פועל בתוך המציאות.
ואתה שואל, איפה הלכו התפילות של גוש קטיף, כל הדמעות, כל מה ש...
השכינה חזרה.
איפה הלכו, איפה, איפה, איפה כל הנ... נופלים עליה כל השנתיים,
אנשים מתבכיינים, בוכים, אההה, ריחל.
כל הצער הזה, כל הקושי הזה, כל הכאב הזה, תדע לך, איסורים ממרקים.
אנחנו מתרוממים לדרגה אחרת של הוויה.
תקנו בגדי ריקוד ומחול,
תשימו רמקול בכל פינה ובכל רחוב בכל עיר,
כי או-טו-טו ריקודים ומכולות,
ואנחנו נצטרך לדעת לככוד,
אז תלכו לשיעור מחון.
זה דבר פלאי,
כן? זה דבר פלאי, שכאילו כנגד החטא הזה של הנחש הקדמוני,
של חטא העגל, של חטא האנים המרגלים, כל החטאים האלה, שכל אחד,
אני אמלוך, כל אחד רוצה למשוך את האור לעצמו,
נוצר מציאות של בסוף של מסירות נפש, זה אותו כוח,
זה בדיוק אותו כוח.
רק שעכשיו
האדם הפנים את האור האלוהי,
ועכשיו הגוף שלו מופעל על ידי אותו האור הזה.
והרוגי מלכות, אלה שמסרו את נפשם ומתו גם,
כן, לא רק מוסרים את נפשם, גם,
אבל גם אלה שמתו,
אז הם לקחו את האור שלהם,
ועכשיו האור, החלק של האור שלהם פועל מלמעלה. ככה הרב קוק כותב,
לפי תיאורים קבליים ידועים, והכל הוא, הכל הרב קוק מתרגם את הקבלה לשפה שלנו.
כן, זה לא פילוסופיה, זה פשוט לתאר לנו את ה... יש פה מהלכים מעץ חיים, יש פה מהלכים מכל מיני דברים, מהזוהר.
הוא לוקח את זה והוא הופך את זה למשהו שאפשר ללמוד אותו, כי זה שלנו כזה.
כן, רבי עקיבא זה שלנו.
מסריקות של ברזל זה שלנו.
שאנחנו,
אז זה לגלות דווקא את האחדות בתוך המסירות הנפש הזאת.
וזה הפוך, הפוך ממצב של פירוד,
משהו שכל אחד רוצה למשוך את השמיכה לעצמו ומפלגות, עניינים, בסדר?
פסקה שנייה,
אומר הרב קוק באורות הקודש הפעם ד',
ש״צ״ט,
הפשטיות, הפשטות
של אהבת השם
בתענוג הקודש שבה, כן, ספירת החסד
זה בסיס של ספירת החוכמה.
חוכמה זה הקודש,
חסד זה אהבה.
אז אהבה היא בסיס לקודש.
אתה רוצה להתרומם?
תפתח את הלב.
אם יש חסד, אם יש אהבה,
יכול להיות שאדם גם יתפתח למקום שנקרא קודש. כי הפשוט הזה, הפשטות הזאת של אהבת השם,
בסופו של דבר יש לנו תענוג והקודש.
תענוג זה בשורש בכלל, זה למעלה עוד יותר.
כשאומרים למעלה זה לא אם טלסקופ
מסתכלים בכוכב.
למעלה הכוונה פנימה.
אז עוד יותר פנימה יש עונג,
חוכמה וחסן.
הפשטות של אהבת השם ותענוג
הקודש שבא, זה מה שאנחנו רוצים לעורר, כי בסוף זה הקו שמאיר את קול,
באלף, מאיר את כל שאר הספירות, של הנפש,
כל המציאות. אנחנו רוצים קו ימין בחיים שלנו.
רוצים לעורר את העונג,
רוצים לעורר את הקודש, רוצים לעורר את האהבה.
כוללת בקרבה את כל אור העולמים.
כי הכל נמצא שם באמת,
כי הוא המקום שמאיר את הקול, מופיע משם
השם יתברך.
זה המקום של ההתגלות,
תרצו.
אנחנו רוצים לעורר את הקו ימין בנפש.
ימין השם רוממה עושה חייל. את כל חמדות החיים הגשמיים והרוחניים.
מה זה חמדה?
כן?
חמדה.
שבת נקרא יום חמדתו.
אנחנו מתוארים לחמדה בשבת.
למה? כי אנחנו רחוקים כזה מהאור האינסוף.
אנחנו רוצים כבר בשבת,
אני רוצה להתקרב, אני רוצה להשתחרר, אני רוצה להתקדם בחיים האלה.
אותו דבר, ארץ ישראל, ארץ חמדה.
אתה פה נמצא פה, פתאום מתעורר לך כל מיני רצונות, איזה נשגבים וגבוהים, תשוקה,
כן?
תשוקה, להתקרב, אין סוף, כן? תורה.
וכל העינוגים שבעולם אינם כלולים ביסוד עונג זה. אתה רואה אנשים מתמקחים לקזינו, כאלה מתמקחים, אני יודע,
למסכים, להתמקחים לאוכל,
אין סוף עינוגים יש בעולם.
הכל נמצא כלול בתוך היסוד הזה הקדוש של העונג הקדוש.
כל זה כאילו חיצוניות
של איזה עונג הרבה הרבה יותר נשגב, שנקרא דבקות בשם יתברך,
שנקרא שעשועה, שנקרא מקום הכי הכי גבוה בתודעה האנושית.
בתמצית הקדושה והטהרה.
איך אנחנו זוכים לבחינה זו של עונג?
כתוב, אין בטובה למעלה מעונג ואין ברע למטה מנגע.
נגע
זה מקום של צרה, אתה אדם מדבר לשון הרע, אדם מתנתק מיסוד הקיום שלו.
לעומת זאת, אדם מדבר חיובי,
אדם יכול להיפגש עם האינסוף בדיבור שלו, במחשבות שלו. בסוף אתה נמדד על איפה אתה נמצא בן אדם,
מה הציורים שיש לך בתוך הראש שלך,
מה הדיבורים שאתה מדבר, מה המחשבות שאתה חושב, מה הסוג הרגשות ומה מרגש אותך.
בזה אנחנו נמדד מי אתה באמת.
ולפי זה אנחנו אומרים,
יש אפשרות,
יש בחירה להיות במקומות הגבוהים של ההוויה.
על ידי מה?
להגיד לנו, על ידי מסירות נפש.
ומה שאתה עושה,
כשאתה עושה את הדברים בשם השם, כשאתה לומד תורה לישמע,
לשם השם.
אתה לומד תורה בשביל השכל האינטלקטואלי שלך,
אתה לומד תורה כדי להתקרב אל השם יתברך, תורה שמביאה לידי תפילה.
הלוואי אם נופסים את התורה לתפילה.
שהתורה הזאת הופכת להיות תוכן פנימי.
אז הוא אומר,
אני חוזר משפט,
וכל העינוגים שבעולם אינם כלולים ביסוד עונג זה,
בתמצית הקדושה והטהרה,
קדושה זה זיכוך מוח ימין, טהרה זיכוך מוח שמאל,
עד שהעונג העליון שבמסירות נפש הוא רק ניצוץ קטן של אור מופלא הזה. אתה רוצה קצת להבין על מה אנחנו מדברים עכשיו?
מה, סעת פעם את נפשך?
זה זה.
זה זה.
בנית בית בארץ ישראל,
ועמך כולם צדיקים, הרשו ארץ,
כל מי שדר בארץ ישראל, בבחינת צדיק.
כלומר, מוסר את נפשו לגור פה.
זו מסירות נפש לעלות לאוטובוסים, זו מסירות נפש ללכת לבקר חולים בבית חולים.
כל מה שאתה עושה זה מסירות נפש, גם להתפרנס פה זה מסירות נפש.
אז אתה שייך לבחינה, תדע לך, רק שתדע, תהיה מודע,
אתה שייך לבחינה מאוד גבוהה, שאתה לקחת את האישי הפרטי שלך,
והיא החלטת לא לעשות בטן גב בהוואי.
החלטת להיות פה עם מדי צבא,
יש לך פנקס מילואים, בכל רגע אפשר לקחו לך.
זה נקרא,
שאתה נוגע מבחינה שנקראת עונג.
אתה אומר, זה נצחי אולמרט, על מה אתה מדבר?
שחור לי משחור.
איזה עונג? על איזה עונג?
ככל שנתחבר יותר לתודעה הזאת, אנחנו נבין יותר פעמים מדובר.
עד שהעונג העליון שבמסירות נפש הוא רק ניצוץ קטן של אור מופלא זה.
הקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילה איתן של צדיקים.
צריך למשור את הנפש בתפילה.
כן? כשאדם מתפלל,
אז אתה תזכור שאתה מתפלל בשם השם,
ובשם כל ישראל, והיא הכלה, והוא החתן.
והכלה רוצה לחזור לחתנו.
ודווקא באהבה בתענוגים,
כן?
פיתוי בשיר השירים, אהבה בתענוגים. עוד פעם, אני בקו ימין איתכם,
אהבה בתענוגים.
אני מחפש את העונג הזה,
אבל לא עונג שטחי, עונג פנימי, עונג אמיתי,
כן? למשל בזוגיות.
למשל בזוגיות, אתה מחפש בזוגיות, אתה מחפש, אתה לא רוצה עונג של סתם.
אתה רוצה זחו שכינה ביניהם, אתה רוצה, זה מקור העושר האמיתי.
וכל העינוגים שהם נמוכים,
אז זה מקור לנגע.
זה לא לזה בנו, למערכת הזוגית.
למערכת הזוגית, לזכות בעונג אמיתי, כן? למשל, עונג שבת.
כל הטורח בערב שבת זוכה לעונג שבת,
כן?
כלומר, כי הוא מתכונן,
הוא מותח את עצמו לקראת המפגש הגדול הזה עם האור הזה הגדול,
שנקרא אור העונג.
וזה פלא שזה קורה לנו, זה קורה רק לנו.
זאת אומרת, אין אומה אחרת שזוכה באור העונג בשבת,
כן? זה רק לנו.
ואור הנבואה, זה רק לנו, אין נבואה באף מקום בעולם.
אז למה יש אנטישמיות?
כי אנחנו מצפים מאיתנו שאנחנו נגלה את האור הגדול הזה.
אז יש לנו עונג,
חוכמה, חסן,
בצד שמאל.
בינה זה יותר הבנה, יותר שכל,
פה זה יותר הארה,
זה יותר הארה, זה יותר אור גדול כזה שמתגלה,
זה מצידו.
בצד יבין, בצד שמאל?
לספירות וגם בתוך ההוויה,
גם בתוך,
פעם דיברנו על גם מעמדי מוח,
אפשר לראות את זה בכל מיני מושגים, אבל כן באופן כללי זה בהבנה המופשטת יותר,
שהצד הימין הוא הצד המשפיע,
הצד השמאל הוא הצד המקבל.
הערה, זה בימי.
אפשר, רק אפשר להגיד, בואו נעשה, זה ציור, יש לנו כוחות נפש, נכון? אז מבשריך זה לוקה, האדם הוא המשל של האלוקות.
הוא יכול, דרך העבודה הנפשית שלו, קצת להכיר איך זה עובד בעולמות העליונים.
יש לנו מקום שנקרא מקום הכתר, זה מעלינו, זה אורות מקיפים, זה נקרא כנסת ישראל.
יש שם בצד ימין מקום שנקרא עונג,
מצד שמאל, מקום שנקרא רצון, למעלה מקום שנקרא אמונה.
אי אפשר להכריח בן אדם להאמין, להגיד לו, תאמין,
זה טוב לנשמה,
ממליץ לך,
לא רוצה,
אומר לך, תאמין כבר,
תרצה, למה אתה לא רוצה? אני רוצה שתרצה, זה לא עובד.
למה זה כוחות עצמי, זה מקום עצמי שצומח עכשיו, אחרי אלפיים שנות גלות,
יש את זה אצל כל אחד ואחד.
צריכים רק להיות מודע לזה ולתת לזה להופיע.
יש לי כל אלה קליפות,
הקליפה של הרצון זה יצר הרע, הקליפה של העונג זה תאוות.
אז עינוגים נמוכים.
אז אנחנו רוצים לגלות את הקודש שבדבר הזה.
באופן כללי, קודש זה קשור למוח ימין, זה הארת המדמה,
הארת הכוח הציורי. כשאדם רואה דברים יותר מבפנים, רואה את המציאות יותר בפנימיותה,
אז הוא מאיר ככה את העולם גם במבט החיובי שלו,
וזה כוח יותר חווייתי ציורי.
לעומת זאת,
הבינה שהיא חושבת, יש 50 שערים,
אנחנו רוצים לטהר את הבינה שלנו,
שההבנה שלנו תהיה מחוברת פנימה,
שההבנה שלנו תהיה מוארת מאור החוכמה.
רוצים ליצור חיבור בין שני אלה,
שזה נקרא טהרה וזה נקרא קדושה.
הטהרה זה התנאי לקדושה.
אז כל הזמן הקדוש ברוך הוא,
יש לו אור אינסוף שפועל, פועל מעיר, מעיר, ואנחנו רוצים לזכח את הצינור הזה,
כן? את היות רצון, צינור.
רוצים לזכח את עצמנו להיות יותר כלי קיבול לאור האינסופי,
כן? שלנו מוחין.
כמו שכלב בן יפונה הלך למערת המכפלה,
הלך לאברהם,
יצחק,
יעקב,
הלך למוחין לגדלות, למקום שאתה משתתח בו, ואתה מקבל
מוחין לגדלות.
וזה מה שהציל אותו מעצת המרגלים.
ויהושע, לעומת זאת, הוא קיבל את הערת המלכות,
שזה נקרא, כארצו, יהושע.
וזה אומר שזה בא יותר מלמטה.
זה משה רבנו שנתן לו את היכולת הזאת.
דרך היוד זה כל ה... בדיוק, דרך היוד.
קידש את המקום הזה שנקרא מקום המלכות.
זאת אומרת, בעובדת הטיפול אנחנו רואים שיש שתי דרכים להגיע ל...
ואנחנו עובדים עם שתי הדרכים האלה.
אחת שנקרא יהושע, אחת שנקרא כלב.
אתה עובד עם הגוף מבפנים, אתה עובד עם המוחין,
מגדל את האדם במוחין שלו,
שיהיו הבנות יותר עמוקות,
שחיה בסטייל אחר.
כאילו, סתם, אתה מראה, כאן, אדוני, אתה לא במקום,
אתה מיואש חוזר על אותם משפטים, אז די, חלאס, תיפתח לאלה תוכן עמוק, אמיתי.
אתה עמוק, אנחנו מגדלים ילדים בגיל 13, אפשר
כבר למלא אותם בדברים הרבה יותר עמוקים מאשר מה שהם לומדים היום, כל מיני דברים.
יאללה, כאילו, הם גאונים, הדור הזה, הם צריכים תוכן.
תן עומק, תן תוכן.
אז הוא אומר, פה יש משהו שקורה ממילא,
זה על ידי מסירות הנפש. מה זה מסירות נפש?
אני כאילו יהושע זוכה לדרגה של כלב, בן יפונה.
זוכה למוחין לגדלות,
בעצם זה שאני מוסר את נפשי במה שאני עושה.
מתבטל כאילו אל האור האין סוף הזה.
כן? ממש כמו חתן שרץ לקראת קהלתו.
אהבה בתענוגים,
ממתקת בעומק מותקה ייסורי בשר נוראים כמסרקות של ברזל בגופניות.
מסרת ברכות, ס.א.
שבשעה שרבי עקיבא נשחק עם מסוגות של ברזל,
התחיל לקבל מלכות שמיים. הוא היה תלמיד, אה, רבנו,
עד היכן?
אז כל חיי, כן,
חלמתי על הדבר הזה, אמרתי, מתי? אבוא ואקיימנו.
וזה רבי עקיבא הוא בתוכנו, הרבי עקיבא הזה.
זאת אומרת שאתה בעצם באיזשהו מקום מאוד עמוק בישות שלך,
אתה אומר, וואלה,
העיקר ישראל,
העיקר האור הגדול הזה שנקרא אומה ישראלית.
אנחנו צריכים לבכות טמאות של שמחה למה שהיה הלילה,
שפיצצנו לנו את כל הגרעין הזה, את כל ה...
ואף אחד לא יודע בדיוק מה קורה שם, אבל אנחנו מבינים שיש פה איזה אירוע,
מגא אירוע גאולתית,
ויש פרק בתנ״ך שנכתב,
גם בדם של כל החיים שנפלו, זה לא סתם הדבר הזה.
זה גילוי אדיר, זה לא טראמפ.
ואומר האהב, בהמשך עוד מושג קבלי מופלא, שמובא מהזוהר, פרשת פנחס,
בייסורי גיהינום ברוחניות על ידי העברה של צדיקים במעמקיו. מה עושים הצדיקים?
במיטתם הם לא שופטים,
הם יורדים לתוך הגיהינום,
כמו אחד שיורד לתוך המועדון לילה שם, מסיבות טבע.
ננסה להחזיר בתשובה, חבר'ה.
יורדים לתוך הגיהינום.
זה ז'וז'ו, בוא, זזמן עכשיו, עכשיו, תחזור, מה, תניאך תפילית?
אז זה נקרא שבייסורי גיהינום, זה יותר עמוק מזה, כן?
הצדיקים הם לוקחים אחריות בקיצור על הרשעים של הדור, להציל אותם.
אכפת לי, אכפת לי ממך כי אתה חלק ממני.
כי המידה הזאת שנקראת כנסת ישראל זה אתה אני.
ואם אתה לא, אז גם אני לא.
אז אני מוכן להיות איתך שמה, בגיהינום.
אני מוכן ללכת לעומק שמה. איך הוא קרא לזה?
במעמקיו.
היא מכילה קצת התגלות של עומק או עונג. אתה רוצה לדעת מה זה עונג?
לך לחבר'ה בחוף ים.
תמצא שם זולה,
יש כל מיני חומרים,
תדבר, תדבר עם החבר'ה,
תקרב אותם,
ואז אתה תמצא, אפשר גם בכל מקום אחר, כן? לא חייבים חוף ים, כנרת.
ואם יכילה קצת התגלות של עומק אור, עונג זה,
שמהפך ברוב כוחו את כל המרירות
למתיקות מוחלטת.
אין בטובה, אין מלאם מנגע.
אתה הולך אל הנגע שמה,
אתה מוסר למסור את נפשך שם, מחלקות ברפואית, תראה, רופאים שם, שיום ולילה,
כירורגים איזה שעומדים 12 שעות מנתחים.
כל המסירות נפש הזאת.
אתה הולך לעומק של הכאב, אתה מוכן להיות שם?
תשמע, אתה תכיר בחינה שנקראת עונג.
אני לא אשכח את התפילות שלי אחרי תורנויות וחדרי מיון.
לא אשכח.
פגשת את המציאות הכי חשוכה שיכולה להיות,
ואתה מרגיש אור השם יתברך.
מאיפה זה בא?
פשוט הייתה שם, מקום ששלחת, אני לא אשכח,
ההוא שהגיע אחרי תאונת אופנוע,
והייתי סטודנט בן שלוש, כאילו הייתי ממש צעיר מאוד,
אמרתי,
קחו אותו, לא יודע מאיפה זה בא,
קחו אותו מיד לאולטרסון,
עשו אולטרסון, ראו שהאתחול נקחה, מיד מזה הצילו אותו.
ככה, אתה עוסק בהצלת נפשות, זה מה שאתה עושה.
כל רופא עוסק ביוצא באפריל,
ולא רק כל רופא,
גם כל אימא שמגדלת את הילדים שלה בבית,
איזה פיצפון סמל שעושה על עצמו, שבוכה, שצורח בלילות ויש כביסות, די, אין לי כוח.
את מגדלת עכשיו גדול ישראל,
אחד מגדולי עולם.
וברגע שאנחנו מודעים לגודל של מה שאנחנו עושים, שזה עצום, שיש אור אינסוף שמגלה,
אתה מוסר את נפשך למה שאתה עושה.
כן, אין לי כוח לילדים, לא רוצה, רוצה, מנוחה, רוצה, לא.
מוסר את נפשך,
תדע לך,
אתה זוכה קצת לאור הזה, הגדול הזה.
וזה מי שלא תורה בערב שבת, לא אוכל בשבת. היא מכילה קצת התגלות של עומק אור עונג. זה שמהפך ברוב כוחו את כל המרירות למתיקות. זה מה שאנחנו עוברים עכשיו.
אנחנו עוברים את כל המרירות
של שנתיים,
של שנת קורונה, תיקחו את גוש קטיף, תיקחו את כל הפיגועים שהיו כל יום. אין יום שעבר עלינו כבר
מהקמת המדינה בלי פיגוע.
כל זה תיקח, כל זה.
כל המרירות
נהפכת היום לעונג.
וואו.
וואו,
למתיקות מוחלטת, וממילא
מיתה לציור זה, החי בלב קדושי הדורות
למרום החיים. הם נושאים בתוכם את הציור הזה,
שמאפשר לנו להוריד ממש חיים עליונים,
ועל ידי התערבות כוח החיים,
וזרימי הנשמות הרבות,
מהפכים את כל החטאים,
העוונות והפשעים.
כל קטי גורם, כן, כל הדברים השליליים, לזכויות ואורות נעימים כנועם,
השם של תשובה היא לה, תשובה באהבה שהופכת את הזנות לזכויות.
זה גם קורה בתוך דור שלם,
שמה שאתה עושה עבודה על עצמך, תדע לך,
אתה מהפך את כל העוונות של הדור, את כל החטאים,
את כל הקטרוגים,
את כל מה שקורה לא טוב,
אתה בעבודה שלך,
כי אתה צדיק,
אתה הופך את הכל מזדונות לזכויות.
בן אדם חוטא במזיד,
עכשיו הוא... אנחנו רואים את זה,
שלאט לאט, כל האומה, כל האומה
תחזור לעצמיות שלה,
למקום העוצמתי שלה,
כאריה ממש, אין כלביא יקום.
אנחנו נראה את זה ואנחנו רואים את זה כבר,
שזה לא הדתיים וזה לא החילונים וזה לא המפלגה הזאת וזה מפלגה אחרת,
זה כל עם ישראל, כל עם ישראל זוכה למסור את הנפש,
גם אם אתה גר באיזה מקום, כפר שקט ושלו, אין, אין.
כל כפר היום, כל מקום, יש כיתת כוננות.
כיתת כוננות זה אנשים שאין להם לילות, אין להם ימים.
יש שם אנשים פשוטים, נורמליים, שיש להם נשק,
וכל שנייה הם מוכנים להקפצות,
וזה קורה בכל מקום.
וראינו איך כיתות כוננות תפקדו היטב ב-7 באוקטובר,
וזה אנשים, נשים, כמוני כמוך,
שהחליטו שיש להם גם נשק וגם רצון לעזור למשהו,
והם מסכו את נפשם כפשוטו.
אז כשאנחנו אומרים איפה הם, ומה, ומה השם, ואיפה הצדק, ואיפה הטוב,
הכל טוב, הכל מדהים, הכל סיפור ענק, ענק, ענק, ענק,
ענק, שרק נזכה ליצור את הכלים להכיל את השפע הזה שיורד אלינו או-טו-טו.
כי השערים כבר נפתחים,
והטוב האלוקי הולך אל אופייה בענק,
ואני אומר לזה, לוקי,
אני נביא ולא כי אני זה, אלא כי זה ברור לנו שזה לא סיפור קטן, מה שקורה עכשיו, זה סיפור ענק, סיפור גדול מאוד מאוד מאוד.
ואנחנו זוכים להיות אלה שנמצאים בדור הזה,
ורק אנחנו צריכים להודות, פשוט להודות, ורק להודות
ולשיר ולרקוד ועוד מעט. אני אומר לכם, תקנו בגדי מחול ותקנו נעליים נוחות,
כי הולך להיות יום שלם ויותר אפילו של ריקודים ומכולות ברחובות ירושלים,
ובכל עיר ועיר, בכל כפר וכפר,
זה, אנחנו בדרך לשם, אז תתכוננו.
טוב, שבוע טוב.
שבוע טוב.
