טוב, שלום וברכה.
אנחנו עושים היום שיעור מיוחד
לאור המצב
בנושא של מלכות פרס, מעבר בין הקומות לגאולה.
יש שיעור אחד על מישהו?
אחד מהדברים שבאים לידי ביטוי,
שאנחנו רואים שגם כן בין בית ראשון לבית שני,
יש 70 שנה, שאנחנו בעצם עוברים מלכות פרס,
ותמיד פרס נכנסת בין התקופות.
זאת אומרת, בין בית ראשון,
השבעים שנה שהיו בין בית ראשון לבית שני, זה היה מלאכות פרס.
ואנחנו נראה שמחות פרס תמיד נכנסת כמו לשון פריסה.
אנחנו נראה לפי הזוהר לשון מסך.
כשאנחנו עוברים מהקומה החדשה,
תמיד פרס נכנסת במקום הזה.
אנחנו נסהים לראות לאור זאת בתקופה שאנחנו עוברים מול המערכה הגדולה הזאת, מול פרס,
איראן, פרס, ונבין את הקשב והדברים.
נתחיל מהגמרא, במסכת ברכות
בדף ח עמוד ב.
אמר רבן גמליאל,
בשלושה דברים אוהב אני את הפרסיים.
יש דברים שכאילו פרסיים, יש להם איזו מידה טובה.
מה הם?
הם צנועים באכילתם,
הם אוכלים בצורה,
מסתכלים במזלג, לא כמו דרך הברברים,
שאוכלים בצורה,
תופסים את העוף ככה,
וצנועים מבית הכיסא, וצנועים בדבר אחר,
גם בדרך תשמיש.
יש דפים מצוין.
תחלק להם?
יישר כוח.
צריכו את זה למי שיש, בסדר?
אז והגמרא אומרת, אני ציוויתי למקודשיי, תני רבי יוסף,
אלו הפרסים המקודשים ומזומנים לגיהנום. זאת אומרת,
למרות שאנחנו מסתכלים ורואים, יש לנו מה לספר?
למרות שאנחנו מסתכלים ורואים את אותם פרסים שיש להם מידות טובות,
שמה הם עושים? הם צנועים באכילתם, כביכול, צנועים בבית הכיסא,
יוצאים מדבר אחר,
אם נגזיר את זה לימינו,
אתה רואה את הפרסיים האלה, ואתה אומר, תשמע,
בוא'נה, זו לא תרבות המערב היותר פרוצה. אנשים, כביכול, הם מכוסים יותר אנשים צנועים, יותר בלבוש.
זה לא המערב המאוד ההפקרי.
אומרת הגמרא עבדי זאר, כל אלה מקודשים ומזומנים לגיהנום, אומר רב יוסף.
למרות שאתה רואה בהם איזה כל מיני דברים שהם יכולים,
מה, אתה רואה צניעות?
אולי זה יותר מתאים לנו מהעולם המערבי, כבכל העולם המאוד מופקר?
לא. אומרת הגמרא במסכת בחוד"ח,
גם כשהם צנועים, זה הולך לגיהינום. בואו נבין את הרקע הזה.
הרב קוק בעצם דן בזה.
אז במקור השני, בעין היה,
הרב קוק מסביר,
שלושה דברים אני אוהב את הפרסים שהם צנועים בחילתם.
הבושת
והצניעות
בצרכים הבהמיים הוא אות על התפתחות מעלת האדם בשכלו ובטרונותיו. זאת אומרת, האנשים האלה,
האנשים צנועים יותר.
אז זה מראה שבעצם החיה, החיה מופקרת.
החיה אין בהם עולם של צניעות.
האדם הוא יותר צנוע, אז זה מראה שהאדם עלה בדרגה.
אומר הרב קוק, אבל אל תחשוב שאולי בגלל זה הפרסיים האלה
הם אנשים יותר טובים.
זה הולך לגיהינום.
בואו נראה.
אני ציוויתי מקודשיי, אמר רב יוסף, אלו הפרסאים שהם מקודשים ומוזמנים לגיהנום, מסביר הרב קוק,
כי עמים שהם פראים ועומדים בשפל מדרגת ההתפתחות האנושית,
כשהם מרעים מעשיהם להרבות חמס ושוד לרדוף אויביונים,
יש להם להצטרק רק כי שפל טבעם הפראי אביהם לזה. זאת אומרת, אתה אומר, אנשים שבעצם הם אנשים ברברים,
אנשים מאוד מאוד,
זה איזה מורגים ושופכים, אז אתה אומר, טוב, עכשיו האנשים האלה,
ברור למה שהם שופכים דמים ולמה זה למה, כי הם אנשים ברברים,
מופקרים, לא אכפת להם הערך של האדם,
כל התרבות שלהם היא תרבות ברברית.
אז אולי תגיד
שאולי הפרסים האלה שהם לא ברברים כמו אותם כאלה אנשים המופקרים.
אומר הרב,
אבל אם עם מנומס הוא בקיא בהליכות חיים של הדרך הארץ האנושית כראוי,
הרי קנה לו השכלה אנושית וחייב הוא להכיר ערך הצדק במישרים. תגיד,
אדם, האנשים האלה הם אנשים צנועים,
ואז האנשים האלה, בגלל שהם לא מופקרים כמו העולם המערבי,
אז אולי כאן זה יבוא לידי ביטוי בצורה יותר מאז שהם אנשים יותר הוגנים,
יותר נכונים.
אומר הרב,
כשהוא למרות השכלתו והתפתחותו,
ימלא כפו עמל ואוון,
כי הפרסיים שיאכלו את יעקב
וידיחו מנוחה.
זאת אומרת, זה יותר קשה, זה יותר מסוכן. למה יותר מסוכן?
דווקא
שהם לא מופקרים כמו העולם המערבי,
הם הכי מסוכנים.
השפיכות דמים שלהם באה מתוך כאילו מחשבה
איך להרוג, איך להרוג, איך לריצוח.
תגיד, אדם מופקר, הוא כולו פרוץ, כולו הפקר, אז השפיכות דמים שלהם באה בידי ביטוי, כי זה הכל ברברי.
אבל דווקא אנשים שכביכול נראים, אומרת הגמרא,
ייזהר הפרסים.
הם נראים לך כצנועים.
הצניעות שלהם יותר מסוכנת.
כי השפיכות הדמים שלהם היא באה מתוך מה?
מתוך מחשבה איך להרוג, להרוס עולם.
בגלל זה אומרת הגמרא,
לפני הפעם שאמרה לנו, אומר רבי יוסף, תיזהרו,
מקודשים ומזווים לגיהנום.
אתה רואה בהם, תשמע, הם נראים אנשים כביכול צנועים.
תיזהרו, זה הולך לגיהנום.
מסביר הרב קוק,
הוא אומר, מקודשים ומזווים לגיהנום, השופט העליון התברך, ולשון הקדש והזמנה.
נופל ביותר את הדבר הבא מצד ההסכמה הרציונית,
היא לא מצד הטבע.
על כן, עמים הטבעיים אינם נופל לומר עליהם שהם קודשים לגיהנום,
שהם לא הזמינו והגישו את עצמם לזה.
זאת אומרת, האנשים האלה בעצם, כל התרבות שלהם היא תרבות של הפקר, אז הם גם גאים למציאות של הם יכולים להרוג אנשים, הם אונסים, ואחרי זה הורגים אותם,
אבל האנשים האלה לא ככה.
אבל הפרסים המלומסים,
בידם להכיר אורח מישרים ודרכי צדיקים,
ובחירתם הרעה בחו ברע תחת הטוב.
זאת אומרת, הם רוצים לו, לא, מכתחילה,
זה מה מחשבה איך להרוג זרע ישראל.
זה יותר מסוכן.
זאת אומרת, היו בתרבויות, בפוגרומים, שהיו אנשים מופקרים שם, שהיו שותים ואחרי זה היו עושים פוגרומים בבקיאות היהודיות.
לא כן מה שקורה היום בימינו, בואו נראה.
ככל גויים של חיי אלוהים,
אשריכה נופלת על עניין שהיה,
ראוי לבוא בזיכרון.
והיינו מסביר הרע, מי שכבר הוכשרו לדעת את האלוקים ודרכיו הטובים,
שעושות חסד וצדקה ומשפט, כמו שאמר כתוב,
ואזכיל על ידוע אותי כי עיני השם עושה חסד ומשפט וצדקה
ועם הכנתם לזה יעוותו אורחותיהם ללכת בדרך נילוז מעין חסד ומשפט וצדקה
והם נקרעים שלכי אלוהים שהולכים לגיהינום".
אז הוא מסביר הרב קוק, סיכום הדברים,
שגם אם אתה רואה את הפרסיים שמוזכרים לנו כאנשים שהם צנועים במידותיהם, צנועים בהליכות נימוש שלהם, שצנועים בבית הכיסא
וצנועים בדבר אחר, בתושים, כשאנשים בעצם יותר מכוסים, פחות פריצות המערבית,
אולי תגיד, בעצם יש עוד איזה משהו טוב,
באה הגמרא ואומרת לפני אלפיים שנה,
זה הולך לגיהינום, הפוך, זה יותר מסוכן.
זה אנשים שמתכננים בשום שכל, לא מצד הברבריות,
ועם שום שכל איך להרוג אותך.
זה דבר הרבה יותר קשה, אתם מבינים מה הולך פה?
בעצם איראן,
זה הרבה יותר מסוכן מכל הפרסים האלה, יותר מסוכן מכולם.
כי הם, תגיד, תשמע, זה תרבות מופקרת,
תרבות של גילוי הרעות, של עבודה זרה, גילוי הרעות של חותמים, לא!
הם מנומסים, אבל נימוס שהולך למה? לגיהינום, ככה אומרת הגמרא, פעמים שנה צריך להיזהר מהם או יותר מכולם.
למה? כי זו מחשבה איך להרוג זרע ישראל.
אז בואו נבין עכשיו לאור זאת מה ההסבר של הדברים.
תראו,
אני קופץ שנייה אחת במקור החמישי, פירוש הזוהר הקדוש.
יש כאן, אם תרצו, עוד דפים, כאן אומר הזוהר,
פרסאי פירוש מסך.
מה זה מסך?
אנחנו עוברים איזה מסך.
המעבר הזה בין בית ראשון לבית שני, 70 שנה,
זה מה זה? זה פרס.
עוברים מסך.
אנחנו גם בדור שלנו עכשיו, תבינו איפה אנחנו עומדים. תבין שבארצות האסלאם,
לפני 80 שנה ארצות האסלאם, באיראן, עיראק,
מרוקו,
בכל צפון אפריקה,
מי שהיה תחת העולם האסלאמי,
הם לא היו נוטים אפילו ליהודים לרכוב על חמור.
אתה לא יכול לרכוב על חמור.
שום משפעה הבאה. באירופה היה קשה, שואה, פוגרומים. זה לא נכון, באסלאם היה קשה מאוד.
יהודי לא יכול לרכוב על חמור.
איפה היה?
היו מגיעים יהודים לאזור מיושב וכל זה, והם עכשיו יורדים מהחמור, למה שלא יראו אותם האיסלאמים
מכל התפיסה שלהם, שיהודי אסור לליקוב על חמור,
מכל מיני דברים מהקוראן.
כמה עכשיו אנחנו עברנו איזה מהלך?
תופסים אותם בראש.
איפה, איך הם בשמונה, תשעים שנה?
לאן הגענו?
אתם מבינים, גם כתוב על משפחת אבוחצירה, מסופר שם על עטרת ראשנו, רבי דוד אבוחצירה,
שהקהילה המוסלמית, מה הם עשו?
ירו אותו על מה? על תותח.
ירו אותו על תותח, כמה שהבאסל'י כתב על אחיו הגדול.
כמה דברים קשים עברו בארצות האסלאם.
אמרו, התייחסו, נכון, צדיקים? היה פעימות, אחרי זה מה?
התחילו לעשות דברים מטונפים, מזוהמים,
אותם האיסלאמיסטים.
היו חוטפים בנות,
מי שאולי לא הייתה נשואה,
בגזי בארצות האסלאם היו מחטנים את הבנות כמה שיותר מהר.
ואיפה אנחנו עכשיו מגיעים היום?
פרס לשון מסך.
עברנו מסך.
לאור זאת, עכשיו, בואו נסביר את הגמרא.
אני רוצה, תראו למקור השביעי, אנחנו נחזור אחרי זה לזה, למקור השביעי,
מסכת מגילה, דף יא עמוד ב'.
תני רב יוסף, אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב
ומסורבלים בשר כדוב
ומגדלים שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב.
קברה אומרת מגילה, תזרם הפרסיים.
הם נדבים לאיזה,
למה אין לי מילה דוב? מה במיוחד בדוב?
אוכלים שתים כדוב? מסובלים כדוב? מגדים שיער כדוב? מה זה?
מה הבעיה של דוב ביחס לשאר חיות עורפות?
ותראו בספר, בסוגות התפילה על הרוקח,
הוא מסביר,
מקור השמיניות, תן לבי מה לך מה? זה הדוב.
מה עושה הדוב?
שמוצץ מן ציפורני ידיו מתיקה כמו דבש.
כאילו שהדוב,
כמו איזה, אתה יודע מה, פה הדוב הולך לקחת מהדבש.
אז הדוב רץ לב, מחפש מה?
דבש.
למה דווקא הוא מחפש את הדבש?
הרי הוא חיה טורפת.
למה דבש?
אז הוא אומר, לפי
שהדוב אינו יכול לרוץ כשהוא רואה בהמה,
הוא רוצה לתפוסה.
זה לא כמו הנמר וזה שרצים, תופסים את החיה.
הוא רץ וזה קם, אהה, רואה שאתה הולך והוא עוזב אותך.
והיא בורחת, והדוב אינו יכול לרוץ אחריה.
נמצא שהיה מת מרעב, הוא כל הזמן מחפש לתפוס איזה טרף,
כי הוא חיה טורפת, הוא לא יכול לתפוס אותה.
אלא שהקווה שלך הוא מזמן לו, פרנסתו מייצץ מאצבעותיו והוא הולך לתפוס את הדבש,
ואז ככה הוא מצליח לאכול עוד דברים. מה ההסבר מזה?
מה זה קשור אלינו?
אז זה אחד מהדברים שאנחנו מבינים, שימו לב, זה ראש הנחש.
הפרסים כמו דוב, מה זה דוב?
הוא לא רץ אחרי הטרף, הוא לא כמו לוחם.
הוא שולח את התמנון, את כל הזרועות שלו,
לחיזבאללה, לזה, שילח כל מיני גדול, טרור, חות'ים,
הוא שילח את כל הזה שלו, הוא עצמו לא רץ,
כמו דוב.
הוא לא רץ אחרי כל הזה שלו,
שלח את הזה שלו.
הוא אומר: ייזהרו,
זה דוב אורב במסתרים.
נכון שהוא לא רץ כמו הנמר שרץ וכל זה,
אבל הוא שולח את כל הזה שלו, הוא מתחבק את דוב.
איך כתוב שם? מתכסק הדוב וכל זה.
הוא מתחבק כמו דוב, אבל איפה הוא?
אמר לך, ברוך השם, עם ישראל, מה עשה?
עבר מהלך.
עבר מהלך אדיר,
אני רוצה להבין אותו,
שהלכנו ישר לראש הנחש, הפסו את ראש הנחש,
שהוא כל הזמן הסתתר המון שנים אחרי,
תחת המתקפה הגדולה של עם ישראל. בואו נראה את זה.
אז תראו,
ברבי צדק הכהן מלובלין,
מקור רביעי,
מסביר רבי צדק הכהן מלובלין,
על הרחוב חל פורים פרשת כתיסה,
בישראל קדושים עוד ט',
ונראה לי לפי גם שיש בו עוד תיקון לחטא,
זה כאדום מתיקוני הזוהר, דיום כיפורים, שהוא כמו פורים,
שגם פורים כולל כל קדושת הנזכר,
לעיל בתוקף מלכות פרס,
היה על ידי שגם בהם
היה מראית עין כמו התחלת הקדושה מלמטה,
שבישראל, הנזכרת, אין משמשים מזאתם ביום ביום.
הוא אומר, תשמע, אולי יש כאן, אנחנו בעצם עמיסים לצל הגלות,
לפרס,
והם היו, אולי יש להם קדושה כמו ישראל, כי הם אנשים צנועים.
אנחנו מדברים על צניעות, דבר שזה צניעות, על איחוד, צניעות,
גם התורה לא מדברת על זה.
זכות האנשים האלה כביכול, אולי הם צנועים.
הנה תורה, הפרסים הם אנשים צנועים, לא התרבות המערבית.
אומר רבי צדקון מובלין,
מגנותו של אותו רשע למדנו שפחו,
וכן בכלל האומה אמרו, צנועים בדבר אחר,
דבר אחר זה בתשווי של המיטה, והסכימו לזה, דרש למקודשי אלו פרסים המקודשים ומזומנים לגיהנום.
מסביר רבי צדקון מובלין.
בעו די ישראל נקראים קדושים על ידי זה.
עם ישראל קדושים, הם אה?
הם מזהרים... במה?
בדברים של צניעות.
תיזהר להגיד שהם דומים לישראל.
זה האמן הרשע, זה לא, לא להגיד - תשמע, דומים לנו שהם איזה דברים של הדמות טובה מערב - לא.
ישראל נקראים קדושים על ידי זה.
גם הם כן, אז זה אמרו
די מקראים
מקודשיים שמזומנים לגיהנום.
ולא שיש בהם שמץ קדושה כלל.
יודע איך אומר בבת עד י'?
על כל צדקה וחצי שעושים, שהוא חטאת להם,
כי כל כוונתם לרע ולא לשם שמיים. הוא אומר, תיזהרו.
אל תנסה להתבלבל ולהגיד, שמע, תראה, הם מאנשים, הם צנועים. לא!
אומר רבי צדקו, תיזהר מהם.
הם הולכים לגיהנום, הם הפוך, כל כוונתם לרע שהם לשם שמיים.
בגלל זה,
צריך לבוא מסך.
הפרסים הם יותר מסוכנים, הם יותר מנומסים,
לא תלמות ברברית,
הם לא המערב,
אבל הם מעבירו אותנו מסך לקומה יותר פנימית.
קומה יותר עליונה. בואו ננסה לראות, להבין את הדבר הזה.
מה זה בעצם הקומה העליונה הזאת?
תראו,
ב-11, נמשיך רבי צדקות מיובלין, מצקת הצדיק, ב-11 עוד תרש"ו.
וזהו טעם בעניין בית שני על ידי מלכי פרס.
למה בעצם בית שני נבנה
על ידי מלכי פרס? כי אנחנו בעצם רק נגדיר שאחרי המלחמה,
את יודעת השם שהיה הערפל של המלחמה התנקה וכל הישר מהמלחמה,
נראה שאין לנו שום היתר לא לבנות את בית המקדש.
נכון? כל התשובות ההלכתיות
הגדולות שכתבו, למה אנחנו לא בונים בית מקדש היום?
בשביל לא להתגרות באומות, שזה יכול להגרות לפיקוח נפש,
התגרות באומות, היום?
התגרות באומות, פיקוח נפש, אחרי שקרקפת באיראן, תירוש הנחש.
אין היתר התגרות באומות מזה.
אין לנו שום היתר עכשיו לא ללמוד בית מקדש,
אין שום היתר.
זאת אומרת, אחרי התקיפה הגדולה שהעם ישראל עשה,
יצא מכוח הזות, הזים שבאומות,
עכשיו לא ללמוד בית מקדש?
אין, אין, לא, אין, אין שום היתר ללמוד בית מקדש. ובגלל זה אנחנו צריכים במקומה הבאה,
ללמוד את בית המקדש.
אמרו את זה מסביר רבי צדק,
אני מסביר את זה בעצת צדיק, מקור 11,
מקור תר ש"ו.
טעם בניהם בית שני על ידי מאחרי פרס, כמו שאמרו,
בשבח הפרסים הצנועים.
זה הניצוץ
קדוש שלהם, שמידת הצניעות כאקדמייטית,
עליה תכף אחר כך אלו פרסים המקודשים לגיהנום.
דאסור לספח בשבח עכום,
ובאמת הם מעלתם היא עם מביאתם לגיהנום, כי צניעותם
וכדי למלא את אהבתם ביתר שאת.
זאת אומרת, זה בדיוק הפוך.
וגם מצד עין הרע, דצרי עין שהיו להם כנזכר לאל, וכי אמרו בחשוורוש, שהמלך
כוחו יותר שכולל כל אומה כולה.
מקדוש אותו רשע, אתה למד שפחו.
וגם כן צניעות, בצניעות רק שזו מגנותו.
הרי בעצם אתה רואה שהם צנועים, ומה עושה חשוורוש?
לוקח את כל הנערה או נערה,
זה לא משהו שמתאים ביום, אבל עושים בלילה, וכל נערה ונערה, כולם, כל שיא הזוהמה, כל מתכונן, שישה חודשים,
בשם מנמור, בשם המשחק, הכל שם בא בצורה של מה?
נראה לך כי בכל זאת צניעות.
הכל עיגנות. בכל מקום לגבי ישראל הוא טוב. וזכתה אסתר, כמו שאמרו בחז"ל, בשלב הצניעות שהייתה בה,
אסתר מה הייתה? הייתה צנועה.
אסתר לא אומרת את אמה מול עתה. היא צנועה.
היא בדיוק הפוך,
הפוך למי?
למניעת הפרסים.
תגיד אם הפרסים גם צנועים? לא.
צניעות שהיא סתם, היא ירקנות.
הם הולכים, זה הולך לאיזה כיוון? לטרור,
הולך לשפיכות דמים,
הולך להרוג אנשים.
צניעות של אסתר זה צניעות אמת.
זה כבר קומה אחרת, אנחנו עכשיו עוברים לקומה של פרס איראן, זה בעצם מלחמה עכשיו שנהיה
קומה חדשה. פרס, לשון, עוברים מסך.
עכשיו מחפשים את העוצמות האמיתיות של החיים.
לא תגיד תרבות המערב מול העולם הזה, לא.
זה גם כן מדברים על צניעות, אבל זה צניעות שהולכת לגיהנום.
בגלל זה עכשיו אסתר,
באה מקמקום אחר לגמרי.
היא אומרת, אסתר, במשרד שהייתה בה,
היא קלטה מידה את הצניעות הטובה,
הצנעה לכת עימי,
עם השם אלוהיך,
שגם היא ממידה זו להיות בהלם ולא בהתגלות.
וזה אי אפשר לקרות רק מצד האומות, העולם, מכוחם,
כי מצד שיש רע צריך צניעות,
כמו שנאמר, באדם הראשון.
מה קרה? למה צריך צניעות?
אחרי שהאדם הראשון חטא,
ואז יש לנו מציאות שהאדם לא התבוששו, אז מה עושים?
יש לנו בעיה עם של צניעות.
החיות הן לא במקום הזה,
אז אין בעיה עם עם של צניעות.
אבל האדם שיש בו דעת,
יש בו גם צניעות.
וכן היה בית שני, נגד בית הבית הראשון שהיה בהתגלות.
וכאשר היא קלטה מדיד הצניעות שבו, שהיא כוללות האומה,
אז הישוע בהתגלות כמו שאמרו ז"ל,
ומתי הראו כל אפסי הארץ? בימי מרדכי ואסתר.
אנחנו נבין בעצם מה הרעיון כאן.
אחשוורוש,
תרבות פרס,
מנסה להבין שיש משהו ארוך, הרבה יותר עמוק בצניעות.
זו לא צניעות
מאוד תחפושת,
פורים, תחפושת של אותם פרסים.
ושמעתי את זה מגילה לשון התגלות.
מה אנחנו עושים בעצם? למה נקרא מגילת אסתר?
לשון מה?
ההתגלות.
כי אז נתגלה דרך הטבע,
גם כן, הוא הנהגת השם נתברך, כי אז
היה ישועה בדרך הטבע,
ונגלה לקולד ומפעלות השם, נתברך.
קודם כל מתגלה במה?
בתוך המציאות.
לא מתנתקים ממנו,
אלא מה? בהתחממות בתוך המציאות.
וזה ראיית כל אפסי הארץ. כמו, נגיד, מה זה צנוע?
צנוע זה מתגלה,
שאישה צנועה. מה זה אישה צנועה? זה לא עוד פעם שהיא לבושה.
זה קשור בצבע, בדיבור,
באיך היא מדברת, איך היא מתייחסת לאנשים.
זה הכל, זה כל הבעיית החיים.
הפרסיים הם רק בלבוש,
אבל את זה הם יכולים להרוג, להיכנס,
לשלוח טרור.
אין צניעות פה.
זה מה שמסבר כאן.
ובגלל זה, וישהו בדרך הטבע הייתה בצינות בהלבשה ולא בנס מגולה.
ובזה, קודם כל, זו באמת התגלות יותר גם באפסי ארץ,
דה ההכרה שגם דרך הטבע
מהשם יתברך.
וזו מגילת אסתר.
וכן חוכמה, גם דהובי אליהם, הוא השגה גדולה מנבואה.
הקהילה זכתה ללמוד, ללא ללמד, שהיא ביחידה צניעות.
אני מסביר את זה עכשיו בצדוק.
ומצד זה, התחלת הגזרה הייתה השתחבות לצלם,
שגם הם לא עשו אלא לפנים.
מה עשו בימי,
מה קרה במיוחד נצח, שבעצם הם השתחוו לצלם.
אז מה זה היה נראה? נראה איזה תחפושת.
ובצניע עבדו את השם בכל אוהב, בכל מקום,
צעק בתכלית האלה, הכל היה בצורה של תחפושת.
ואז התעורר המן כעמלק, היפוך הצניעות. הוא אומר, רגע,
מה אתם עושים, לעשות משחק?
זה בדיוק פרס.
פרס, הם נראים כביכול,
עושים איזה דבר, בדבר אחד כאילו צנועים, מצד שני הם אורגים.
פוגעים אנשים, אל תהיו לנו כאלה,
אל תתנהגו כמו הפרסים האלה שמנסים להראות
משהו אחד בתוך ליבם משהו אחר, אל תראו ככה.
דיראה
הוא הצניעות, כמו שאמרו, ויראה הוא הבושה, כתוב מנדרים,
והצניעות מצד הבושה, כמו שאמרו, באדם הראשון,
והכן, ראשית גויים, שאינו רוצה בתיקון חטא אדם הראשון, זה היה עמלק,
בא בדיוק עמלק.
ואז הוא אומר בדיוק הנקודה, עכשיו אני מבין את ההסבר.
לכך, תראו את הקטע שלה בפנים,
התחלת הגזירה על ידי צניעות אסתר, היא בוודאי
אילו הגידה מיד על מרדכי מה עולה,
לא היה על לב המה לפעול כלום נגדו.
והצלה על ידי שנכנסה ברצון זה פריצות הפך הצניעות. כמו שאמרו ז"ל,
דקרסת זה אחשוורוש. מה היא עשתה?
היא בעצם אומרת, רגע, אנחנו באים מתוך קודש,
אנחנו בעצם עזים.
שימו לב,
מה שקרה כאן עכשיו במלחמה,
עם ישראל כביכול לא נשאר בצניעות שלו,
תוקף.
הוא לא צבא ההגנה לישראל, הוא מה?
הוא תוקף.
אבל זו תקיפות מצד מה?
מצד הקדושה.
זה כמו אסתר שאומרת לו,
עכשיו, היא מתחילה פתאום לקבל מגילה, מה היא אומרת?
היא אומרת לו, אני רוצה לעשות עכשיו משתה, גם משתה.
אבל אתה מזמין אותך ואת המן?
ואז היא גם כן יוצרת משהו.
ואז היא אומרת, אז אני אגיד לך מי אני.
ואז היא אומרת, בצד המבלין,
מבלין,
זה כוונת קדושה מאוד.
ואז כתוב, וראו כל אפסי הארץ, מה זה ראו כל אפסי הארץ?
לא עשו שכל עשו אלפים, מה זה ראו כל אפסי הארץ?
מגילת אסתר, אני מגלה לך את האסתר, לא כמו האסתר של הפרסיים,
שהם נראים שהם אסתר של צניעות, אלא הפוך.
אנחנו מגלים את כוח הקדוש שלנו מתוך קדושה.
אנחנו יכולים,
רואים כאן שיש כאן משהו שהוא לא טוב בעולם, אנחנו מה עושים?
מנקים אותו בצורה
נכונה, ולא מתוך איזה הרס גולגלות, או דם, או סדיזם,
אלא הפוך, מתוך הבנה שאם יש כאן ראש הנחה שבא נגד העולם,
נגד הטרור, נגד אנשים, נגד זה,
נגד מוכן שאנשים ירצחו תינוקות, בנות שיכולות את זה, אה, זה אנחנו בעצם, מה?
אז עם ישראל יוצא מהציניות שלו, ומה עושה?
כמו זה,
יוצר כוח תוקף.
הוא אומר, זה
קומה חדשה.
זה כבר לא הברבריזם,
הברברים של האומות,
אלא זה בעצם מאבק צניעות מול צניעות.
הראש הוא צנוע, הוא מבחינת פרס,
אבל הוא שיא התועבה,
הוא כמו עושה כל לילה בלילה עם כל נערה ונערה.
ואילו אסתר, הפוך, אינה אומרת, מגעת מחומחתה, אבל בסוף, מה היא עושה?
היא הולכת אל המלך,
היא מתחילה ליזום, ואז מתחילה להיות הגאולה.
זה המשלב בין בית ראשון לבית שני,
ואנחנו בעצם הולכים לקומה החדשה.
עכשיו,
במשיח בן יוסף ובמשיח בן דוד.
למה?
משיח בן יוסף זה עולם החומר.
משיח בן יוסף הוא הצדיק.
מה הוא עושה?
אשת פוטיפר, התרבות המצרית, מה היא עושה?
תרבות מצרית זה כביכול עולם מאוד פרוץ,
המצרים שהיו מאוד מאוד פרוצים,
מה שכתוב שם במכת בכורות, שכל
הנהגו שם הרבה בכורות, כי המצריות היו מזנות תחת בעליהם.
עולם פריצות,
ואז הוא יעזוב בבגדו בידה, יוסף הצדיק,
תת-היסוד.
זה משיח בן יוסף.
תרבות מה?
להיות צדיק מול עולם המופקר.
משיח בן דוד,
זה לא. אתה בעצם מנסה להילחם עימה?
עם תרבות שהיא גם כן כביכול צנועה,
אבל זה עולם יותר פנימי.
עולם קדוש.
זה לא צניעות, זה קדושה,
כן?
שזה קדושה מול מה?
מול עולם שנראה לך שמתחבא בצורה הזאת.
בואו תראו,
זה גם ההסבר. בואו תראו את המקור
שמובא בעינייה במקור השישי, בגמרא שמביאה כאן על הקיסר.
כתוב,
הגמרא מביאה את זה, נקרא לכם את הגמרא,
שאמרו לו קיסר לרומי, לרבי יהושע ברבי חנינא,
חנניה, זה במקור השישי.
אתם אומרים על עצמכם, דחכים וטובה, שאתם חכמים הרבה,
אימא לימי חזינם, בכלל מי? תגידו לי מה אני רואה בחלום שלי.
אמר לו קיסר רומי.
אמר לרבי יהושע,
אתה ותראה בחלומך, מה אתה תראה?
דמשחילך עובדים לך, לפניך עבודת המלך הפרסים, הפרסים עובדים, עובדים אותך.
ואחרי זה, מה עשו? הפרסים יישבו אותך, יתפסו אותך,
ומעמידים אותך לראות בשקצים במקל זהב, לא בשקצים באיחוד הדאבה.
ומה כתוב על המלך קיסר רומי, שהוא ערער בזה כל היום, ואז הוא חלם את זה.
זה הגמרא ברכות,
שרבי יושב בן לוי אמר לו, אני אגיד לך סיפור מאוד מאוד,
כביכול,
שאתה לא מכיר אותו,
אבל אתה תראה מה יעשי שבעצם מלכות פרס יתפסו אותו וישעבדו את מלך רומי.
ואתה אומר, אם תחשוב על זה טוב, אז אם היה יקח לך בלילה אתה תחלום על זה.
זה סיפור משה בן לוי. הרב קוק מסביר
שלא סתם הוא אומר לו את הסיפור הזה. למה?
כי עכשיו אנחנו נראים מלכות רומי ומלכות פרס, יש שם איזה מאבק מאוד מאוד עמוק.
בואו נראה.
אומר הרב,
הרוחמה השלמה בידיעת הנפש זו לתור שהייתה בהשלמים הללו מסוד השם דרייו.
היא עמדה,
היא שעמדה לכל אחד מהם, להמציא לכל אחד מהשואלים
רעיון כזה אשר לא יהיה ביכולתם להזיזו מהם כל אותו היום. הוא אמר, אני אתן לך איזה רעיון.
מה הרעיון הזה היה?
למה אני אעשו הרעיונות ואלו תפקידם בחלום גם כן?
למה הוא נתן לו דווקא, הרבי שמעון לוי,
שהפרסים תופסים את מלך רומי
ושובים אותו?
מה בדיוק הרעיון כאן?
למה זה מה שהוא מראה למלך רומי שאומר לו, אם אתם כאלה חכמים,
תגידו לי מה יקרה לי בחלום.
ואז אמרו לו דבר שהוא מאוד מאוד,
מה זה, למה דווקא הדבר הזה?
אומר, באשר רומי, שהייתה פטיש הארץ, נודעת בכוחה הגדול,
לא היה עולה שום פחד על קיסר רומי,
והם יעיזו הפרסים להחליש בפועל את גבורתה של רומי.
זאת אומרת, אין סיכוי בעולם שהפרסים יעלו על מי?
על מלכות רומי.
אמנם,
הגבורה של ממשלה אדירה כזאת, היא תלויה בערך כבודה גם כן מחוץ לגבול ממשלתה.
על כן הרעיון שפרסאי,
הפרסים, יעזו לחפש דרכים להשפיל כבוד קיסר רומא,
הוא אומר, איך הם יעשו כזה דבר?
רק זה יכול לקחת לבב הקיסר להרבות מחשבות.
הוא אומר, זה לא סתם.
הוא אומר, איך עכשיו הפרסים יכולים מה לעשות מהם? כזה מרחק
שהם כבכל נראים לך, שמה, שהם לא קשורים,
הם יכולים לפגוע בך.
שימו לב מה רבי יושב-ראש הוועדה שלפיים שנה
מדבר על מה? על איזה חלום? חלום זה מה החקה מנבואה.
מה הוא אומר למלך חומי?
כן, אפשר להגיד על השיח בין טראמפ לבין...
כמו הדוב. בדיוק, שהוא נראה ש... כאילו, הוא מכובד בדוב, הוא לא נראה, הוא רק שולח את כל הזרועות שלו,
ולא יודעים שהוא בעצם המקור של הזה, כי הוא לא רץ אחרי הטרף.
הוא לא שולח ישר תקיפה, הוא שולח חות'ים, שולח את חיזבאללה בלבנון.
הוא לא, זה כמו הדוב, כמו שכזה, הנביאים קוראים לפרסים דוב.
תודה רבה מאוד כאן.
כן צייר היום וראו שבכלל שקצה המורה על שפעת הכבוד,
שהוא מובלט
עוד יותר בהיותוך בחוט הדבא. כתוב שם שעושים,
לוקחים אותך פרסיים ושים אותך לראות על אותם שקצים של זהב.
אתה רואה, עוד שאין רעיון, הולך על מועד השקיעה של המלאכה האדירה.
עכשיו מסביר הרב קוק משהו על רוח הקודש, בעין היה.
הוא אומר שבעצם מה שרבי יהושב בן לוי אומר למלך רומי,
מדבר על הנבואה העתידה שיקרה לנו.
שכבר ידעו כל חכמי העיתים,
מי זה חכמי העיתים?
שיודעים כל הנביאים,
שייתכן לבוא קץ גם על ממלכה יותר אדירה. הוא אומר, דעו לכם, יקרה איזה פרופס ותבוא איזה ממלכה שנראית שהיא כאילו לא קשורה,
אבל היא מאוד מסוכנת.
תשפיע על מה? על מרכז העולם.
אבל זהו, לעתים מחוקות מתקופת הגבורה ואומות המעלה ועת ההצלחה.
הוא אומר, אבל אם זה מקודם,
ובעתים קרובים יבקשו להם פרסאי עצות
להשפיל כבוד רומא.
זאת אומרת, תיזהר בחלום שלך, אני מגלה לך קצת מנבואה.
הפרסים, הם רוצים מה לעשות?
הם רוצים להשפיל את הרומאים.
אז אותם זה. ואנחנו אומרים לך, בחלום, אומר בישובי לוי,
את הסוד הזה.
רעיון כזה, שהיה לו סמוכים גדולים ממעמד פוליטי הרומי,
לא יכול לזוז במחשבתיו של הקיסר כולי יומא.
על כן, לאור תחזי בלילה הוא רואה את זה.
אמנם, אומר הרב,
שכור מלכה, לא היה אפשר להציע לפניו רעיון מחריד על ידי ראיית שקצה מצד רומי,
כי רומי לא היה לה עסק להשפיל כבוד פרס.
הוא אומר, לרומים אין במחות המערבית, רומא הגדולה ביותר,
לא היה לי לעניין מה לעשות, להשפיל את מי?
את הפרסים.
כי לא היה נחשב בעיניהם שום ממלכה לדון
על דרך כבודה.
מה, הם היבואו נגדנו? מי הם בכלל?
כי אם פשוטו לדעתשה עיניה להמעיט כוח הממלכה העומדת לפתי דעתה,
לסטן לה בעולם השלטון העוז. הוא אומר, דע לך, אומרים עם ישראל,
יש איזה פרסים שהם מסוכנים,
ולכן הציור האפשרי לקחת את לבב שבור מלכה,
דורומא,
שיטחנו בקשייתה, כלומר יתעמרו בו כוח להחלישו,
יעמיסו עליו עול כבודים וינסו בפעל.
אומר רבי שאו בן לוי למלאכות רומית, תיזהר,
יש איזה פרסיים בעולם, שמה הם יעשו?
אני אומר לך את החלום הזה, הם יתפסו אותך.
הם ינסו להחליש את כוחך בעולם.
דבר זה היה מוכח לפי מצב הימים ההם ביחס פרס אל רומי,
איזשהו אבן מעמסה על לב שבור מלכה,
עד שבאיזה חכמים וחצי השנים הללו, שכל רז לא אניסלו, הציעו גם כן באותו מעמד גם כן את הדרכים הפוליטיים שאפשר להמלכות הללו לפגוע זה בזה,
כל אחת כערכם ומצבה.
זאת אומרת, החכמים ראו את המאבק האמיתי הרוחני שכל אחד מייצג.
ואומר, אם אני אגיד לך בחירה פוליטית, לא תבין אותי, אבל אני אומר לך שיש פה בחירה רוחנית,
שדרך החלום אני אגלה לך שיש כאן איזה מאבק רוחני בין פרס לבין רומא.
ובוא דעת גם כן בהצעת חכמה, בדרכי ההגנה מהיקף הנשקף,
באופן שהדין נותן לשקיעור המושלים הללו האדירים,
כמה נאמנים הם דברי ה' באבטחתו, ואמרו כל העמים,
רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
עם ישראל, הם מגלים את כל הדברים הנסתרים בעולם.
אנחנו רואים את הדוב הזה, שמסתתר,
ואנחנו אומרים למלך רומא,
כמו שגמרא מביאה כאן,
אומרים למלך רומא, שים לב,
שיש איזה פרסיים שמנסים לזמום דרכך
לעשות טרור בעולם ולנסות לכבוש את העולם.
אם לא תעצור אותם עכשיו,
זה יהיה מסוכן מדי, מיישבו אותך.
זו הגמרא שמביאה כאן ברבי ישוע בן לוי,
הרב קוק אומר, זה הנבואה העתידה.
גם אנחנו מבינים בעצם מה קורה עכשיו בעולם.
רם קרא את זה ועכשיו הבין את הגמרא שבעצם מביאה כאן, שצריך לעשות מעשה לפני שהוא יקפוץ,
מלך פרס.
זה מה שכתוב,
בויקרא,
פשט בחוקותיי,
ורעב כמו זאת באותם בארץ יביהם, מקור תשיעי,
לא מאסתים
ולא גאלתים לכלותם,
להפר בריתי איתם,
כי אני ה' אלוהים.
מה זה לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם, להפר בריתי איתם? אומר רש"י.
אומר, התורת פנימה מסביר ככה.
לא מאסתים, אמר שמואל, לא מאסתים בימי יוונים,
ולא גאלתים בימי נבוכדנצר,
מקור העשירי,
לכלותם בימי המן,
להפר בריתי איתם בימי הפרסים.
תגיד, שמע, מה קורה לנו היום? איפה העם הקדוש, המון דברים בעייתיים, יש זה, בעיות כאלה ואחרות.
הקדוש ברוך הוא לא ייטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב.
ממש, הקדוש ברוך הוא לא יפר בריתי, בריתו איתנו.
כי אני השם אלוהים בימי גוגומגוג,
שבעצם ככה מסביר התורה תמימה את כל הסוד הגדול של המלחמות של ישראל.
אז אנחנו מבינים עכשיו,
לאור זאת,
שיש כאן משהו עמוק, פנימי, שאנחנו עוברים שלב.
כמו שהזוהר כותב, פרס לשון מסך.
אנחנו עוברים מסך.
עוברים כמו שבבית ראשון לבית שני היה צריך לעבור מסך,
הפרסים נכנסים במקום הזה,
זה הסוד.
איך עוברים בין שלב לשלב.
לאור זאת, אנחנו מבינים מה זה משיח בן דוד.
משיח בן דוד זה כבר לא מאבק,
כמו יוסף, שמראה את השוני בין המצריים המופקרים לבין יוסף הצדיק,
אלא זה יותר עמוק.
מאשר בן דוד אומר, אני רוצה להראות לך את פנימיות העולם.
גם נהיה לך מישהו שהוא כביכול נראה לך,
תשמע, מייצגים כאן עולם של צניעות, הפרסיים צנועים הם,
זה הולך לגיהינום מול צניעות של עם ישראל,
שהיא צניעות של קודש,
שצינות ואהבת חסד עם השם אלוהיך,
שעוזרים לחלש, עוזרים לכל מקום בעולם,
כי ביתי בתפילה ייקרא לכל העמים, ומתוך זה,
אחרי הפרס, מה מבקשים? ישר מה?
חצי המלכות. מה אומר הפרסים? אנחנו לא מוכנים שמה יבנה?
בית המקדש.
עד, אומר לחשוורוש, עד חצי המלכות בטס. למה?
כי רק לו בית מקדש.
הפרסים אומרים לך, רק לו בית מקדש.
על זה המאבק.
כתוב כתב שטנה לירושלים, שמה?
לא ליוות בית המקדש. הפרסיים,
המרכז של מה היה?
ירושלים, בית המקדש.
ובגלל זה,
בסוף אנחנו אומרים, רגע, אנחנו עוברים את הפרסיים, מאיזה קומה אנחנו עולים?
לקומת המקדש. זאת אומרת, קומת המקדש זה בדיוק אחרי מעבר שמבקשים אחרי זה אסתר, את דרעיה, ושל הלכת לשלוח לבנות ישר את בית המקדש.
וזו הקומה הבאה.
הקומה הבאה שבעצם אומרת לנו,
הנה, עברנו את הפרסיים האלה, שנעבור אותם,
עכשיו נשאל איך אנחנו מטפלים בכל העולם,
כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העולם.
בסוף יבואו כל העמים בעולם ויגידו שמוע, אתם עם חזק.
עם חכן ונבון, הגוי הגדול הזה, אתם ממש חזקים.
איך עם נקודה בעולם, מה שהוא עשה,
שינה את כל המזרח התיכון, שינה את כל העולם.
מה אתם אומרים לנו?
איפה אנחנו ביחס אליכם?
איזה קומה צריך לבוא? בית המקדש,
שהוא תהיה הקומה האוניברסלית, הכלל העולמית,
שכי ביתי בתפילה יקרא לכל העמים,
ואז זו הקומה הבאה שצריך לבנות אותה,
איך אנחנו מאירים לכל העולם כולו.
כי בית המקדש זה בעצם מייצג את הצד הפנימי העמוק בעולם.
זאת אומרת, הם מנסים ליצור עולם צניעות וכל זה,
מול התרבות המערבית, אבל לא, אנחנו מנסים ליצור עולם שהוא קדוש באמת.
לא חיקויים כאלה ואחרים,
אלא קדוש באמת, כי ביתי בתפילה יקרא לכל העמים,
איך אנחנו בעצם מאירים מתוך הקודש אל כל העולם כולו.
לא מתוך איזה טרור או השלטה שזה, אלא הפוך,
אלא אנחנו מאירים שפע
ואור לכל העולם,
זה בעצם הקומה הגדולה של הקדושה,
שהיא צניעות מתוך מה?
מתוך קדושה שמאירה אל כל העולם.
זה קומה הבאה, קומת המקדש שתבוא אחרי המלחמה שאנחנו נדרשים אליה,
איך אנחנו צריכים להעיר לכל העולם כולו,
כי ביתי בית פילנחון נהיה בהר בית ה' בראש הערים,
ונעשה מגבעות,
ונערו אליו כל הגויים,
כי מציון צא תורה ודבר ה' מירושלים.
מירושלים,
ירושלים,
סקובי אמצו,
סקובי אמצו,
סקובי אמצו,
סקובי אמצו,
