טוב, שלום לכולם,
אנחנו היום ממשיכים תלמידים כסדרם בהפטרה,
ההפטרה של הנפש וההפטרות של פרשיות השבוע,
והפעם הגענו לפרשת קורח.
אז פרשת קורח, ספר במדבר,
כולם זוכרים את הפרשה הזאת, תכף נדבר עליה גם.
ההפטרה של פרשת קורח זה בספר שמואל א',
פרק יא',
שני הפסוקים האחרונים,
י"ד, ט"ו, ואז ההמשך, פרק י"ב, כמעט עד סוף הפרק,
עד אינני טועה, פסוק כ"ב, או כ"ג.
בקיצור, כל מקום, כמעט כל פרק י"ב.
בואו נסבר רק את פשט הדברים,
מה עוסקת פרשת קורח ומה הקשר להפטרה. פרשת קורח
היא כידוע עוסקת במרד שניסה קורח לעשות
כנגד משה רבינו,
זה הרוב רובה של הפרשה. לאחר מכן יש עוד המשך של אותו סיפור, שיש גם את הסוג של מבחן, שאחרי שקורח מרד ונבלע באדמה,
אז הקדוש ברוך הוא מראה לכולם שהוא בחר באמת במשה ואהרון, בזה שהוא מבקש שתביא את 12 המטות,
כן? כל אחד מנשיאי ישראל מביא מטה, את המקל שלו,
ויחד עם המטה של אהרון, ומתברר שהמטה של אהרון פורח.
בסדר? זה סימן מהקדוש ברוך הוא שהם באמת, אהרון וביתו, הם נבחרו להנהיג את עם ישראל בכהונה.
והפרשה ממשיכה גם בהמשך די ברור,
בציוויים ביחס ללוויים. אחרי שהתברר שבאמת הלוויים על ידי הנהגתם של משה ואהרון, הם מנהיגים את עם ישראל, אז יש גם ציוויים מיוחדים ביחס אליהם.
טוב, אז מה הקשר להפטרה?
הפשט הוא שבספר שמואל א', שמואל מדבר על בואו,
הוא קורא לעם ישראל ויאמר שמואל אל העם, לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה.
יש איזה מעבר
בין העידן של שמואל לבין עכשיו העידן של שאול, כן? שאול המלך בפרשה בפרק י"א מתואר שהוא
עשה את הניצחון הראשון שלו כמלך ישראל, הנחש העמוני הציל את אנשי אבש גלעד, וזה כמובן
גורם לכל עם ישראל ללכת ולקבל עליהם את מלכות שאול.
ואז ששמואל הוא בעצם נפרד מההנהגה שלו ומעביר את המלכות לשאול,
אז כאן, וזה לכאורה פשט הקשר לפרשה,
שהוא משתמש בביטוי שהוא אומר לעם ישראל,
כן, הוא שפט אותה בצדק ולא לקח שום דבר באופן אישי,
אז הוא בא ואומר,
אומר שמואל,
כן, חמור מי לקחתי, רק שנעשה הפסוק בדיוק, הנה,
הנני ענו בי נגד השם ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, את ואת מי עשקתי ואת מי רצותי ומייד כי לקחתי כופר,
ואעלים עיניי בו ואשיב לכם.
וזה מקביל גם לדברים של משה רבנו,
כאשר כוח בא ומנסה לצאת נגדו,
אז גם אומר משה רבנו משהו בסגנון, יש לך שם את הפסוק בדיוק, איך זה, הוא אומר שחמור מי נשאתי,
הריאותי לאחד ממכם, נכון? משהו כזה.
אני לא זוכר שם שמשה נאמר עליו ביחס למה שם בהתחלה, שם שקרח עונה אליו בתלונות.
הנה, את שור מי לקחתי, חמור מי לקחתי.
טוב, אז יש כאן לכאורה פשט שכמו שפה שמואל מצטדק
לפני עם שהוא לא לקח את הדברים ועשה הכל לשם שמיים, ככה גם משה רבנו עושה דברים לשם שמיים.
זה פשט ההסבר,
זה פשט הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה,
אבל אנחנו כמו תמיד ננסה להבין פה את הדברים יותר לעומק.
קראתי לפרק הזה, להפטרה הזו, בכותרת
"חייבים מנהיג",
משהו כזה, או "מתברר שחייבים מנהיג".
ובואו כעת נסביר בהתחלה מה באמת קרה פה בפרשת קורח,
לבין, ואז נבין גם את הקשר להפטרה, וכמו תמיד, איך זה הדברים נוגעים ישירות אלינו.
פרשת קורח זו פרשה שהיא מאוד ידועה בתורה.
למה? כי פרשת קורח, כידוע, עוסקת במחלוקת הראשונה שהייתה באופן ממוסד בעם ישראל. כן, היו כמובן כל הזמן מחלוקות, אבל קורח הוא הבעל המחלוקת הראשונה שהוא חלק על משה רבינו,
וממילא, כל שנה ושנה, נכון,
כשמדברים על קורח,
זו הזדמנות טובה לסגור חשבונות,
כן? ואנחנו מסבירים שמי שלא מסכים איתנו הוא בעל מחלוקת, בסדר?
והוא קורח ועדתו.
זה היום.
ומכאן כל אחד לוקח את זה לכיוון שלו, אז ממילא זה הפכה להיות גם פרשה מאוד דומיננטית.
מה בעצם הייתה הטענה של קורח?
בסדר, קורח, נכון, זה תמיד הבא על המחלוקת וזה. מה חשוב גם לציין, אנחנו מדברים על זה, הרבה פעמים כאילו לוקחים מפרשת קורח איזה מסר פשטני כזה, טוב, אז אסור מחלוקת, נכון? צריך להתרחק עם מחלוקת בכל מחיר, מחלוקת, להתרחק עם מחלוקת כמו כה אש, שלא נהיה חס ושלום כמו קורח.
טוב, רק צריך לשים לב שלא כתוב בתורה,
סליחה, החז"ל שהם מתבטאים ביחס לקורח, הם לא אומרים מחלוקת קורח ומשה.
הם אומרים, מחלוקת כורח ועדתו.
זאת אומרת,
זה לא שמשה וכורח הם אותו דבר, שיש שני צדדים פה ושני בעלי מחלוקת, לא.
יש פה קריאת תיגר על משה רבנו. זאת אומרת, משה רבנו הוא האמת,
וכורח הוא בעל מחלוקת. במה הוא מחלוקת?
מחלוקת היא לא תמיד מורכבת משני צדדים.
משפט שהיום הרבה אנשים מפספסים. תמיד שני הצדדים, אנחנו מחפשים הנהגה שהיא תהיה מעל שני הצדדים האלה.
וכן, מי שהרי אומר את זה בדרך כלל, הוא רואה את עצמו כדמות שהיא מעל, וזה...
יש פה שני צדדי בקצה, ואני עכשיו באתי להסביר לכולם...
לא, יש גם מצב שיש כאן אמת מוחלטת, קרי, משה רבנו מצד אחד,
ויש את קורח שבא על מחלוקת, זאת אומרת, מישהו שבא לערער על המנהיגות.
אתם מבינים? זה דבר חשוב.
מחלוקת זה לא תמיד משהו הדדי.
מחלוקת זה מלשון לחלק,
לחלק,
יש כאן מישהו שרוצה לחלק את האמת,
בסדר?
והצד השני כן אוחז באמת,
בסדר? זו נקודה חשובה שתכף נברר אותה.
מכל מקום, מהגישה הזו, אז מה באמת הייתה הבעיה של קורח?
מה החלק?
מה הוא ניסה לחלק את האמת של משה רבינו?
קורח אומר את הטענה שחוזרת על עצמה כל פעם בהיסטוריה.
כל העדה כולם קדושים ובתוכם אשמים.
ומדוע תתנסו על קהל השם?
כל פעם כאשר אדם הוא מנסה למרוד במסגרת הקיימת,
הטענה שהיא חוזרת על עצמה,
זו טענה שהיום נקרא לה טענת השוויוניות.
בסדר?
מלמה שאתה תהיה המנהיג?
למה שאתה תגיד פה מה לעשות? למה שהמערכת בנויה שיש למעלה ויש למטה?
עכשיו,
הנקודה הזו שכל פעם אמרנו, בן אדם, הוא רוצה להיות למעלה,
זה בסדר, זה מאבקי כוח. אבל שימו לב,
כורח הוא מבטא איזו תפיסה עמוקה, נפשית,
שהיא יותר מתוחכמת,
ובאיזשהו מקום יש לה גם נקודת אמת.
כורח לא סתם בא ואומר, אתה חזק, אני רוצה להיות חזק יותר ממך.
אלא כורח אומר נקודה, לא, לא,
כולם צריכים להיות חזקים. זאת אומרת, יש כאן, שוב, טענה של שוויוניות.
כל העדה כולם קדושים בתוכם השם.
מדוע תתנסו על קהל השם? יש כאן איזה נקודה שהיא לא סתם מדברת אל אנשים בכל דור ודור.
כאילו, למה שאתה תהיה יותר מני?
מה,
לי אין נקודה אלוקית.
שוב, יש אנשים שאומרים,
למה אתה תהיה מני? אני רוצה להיות יותר ממך.
בסדר, זה אמרנו, מאבקי כוח אלימים כל אחד.
יש משהו אחר. אתה אומר, תקשיב, אני לא אומר שאני רוצה להיות יותר ממך.
כולנו, אבל, אותו דבר.
הרעיון הזה שיש היררכיה,
שיש כאלה שלמעלה ויש כאלה שלמטה,
זה משהו שהוא אצל כולנו, אנחנו כולנו חניכי תרבות מערבית כבר של שלוש מאות שנה,
זה מיד מקומם אותה.
אומר קורח,
כולם צריכים להיות אותו דבר. המילה קורח, דורשים חז"ל,
זה מהמילה קרחת.
כן, מה זה קרחת? קרחת זה שיש שערות, נכון? אז יש שערות ארוכות יותר, שערות ארוכות פחות,
או אם נלך למושג בטבע, יש מושג שנקרא קרחת יער.
כן, קרחת יער.
ביער יש עצים בגבהים שונים,
יש למעלה, למטה, עצים רחבים, עצים דקים.
בקרחת יער
יש פלטה שטוחה,
כמו גם אדם שיש לו קרחת בשיער,
פלטה שטוחה.
יש כאן איזה משהו שנוגע בנפש האדם, שאנחנו רואים משהו ג'ונגל, שאנחנו רואים משהו מסובך,
זה מעורר בנו איזו התקוממות, כאילו העץ הזה כזה ועץ הזה כזה,
זה יוצר לנו איזו תחושה כזו של חוסר שליטה,
של משהו שצריך עכשיו להעמיק בו ולהבין אותו.
עזוב, אחי,
החיים פשוטים,
זה הרעיון של ככה.
בואו נעשה את הכול משטח אחד.
כולם תורה מה ש...
אני מנסה להסביר פה,
לא תמיד כשאנחנו מנסים בשיעורים האלה, להסביר את העומק הפסיכולוגי שעומד מאחורי הנטייה הכורחית,
ככה קורא לזה הרב קוק, הנטייה של כבר בכל דור ודור.
תשמעו, זה לא רק בהקשר של מאבקי אליטה ושליטה,
זו עמדה כללית של בן אדם שהוא רוצה חיים פשטניים.
ברגע שאתה אומר שיש היררכיה, שיש אחד שהוא יותר מהשני, אז זה אומר שיש עכשיו ידע שצריך ללמוד, נכון? למה האחד הוא נהיה יותר מהשני?
כי הוא יודע יותר ויש לו יותר הבנה.
אני לא רוצה להתאמץ בחיים, אתם מבינים? אני רוצה לעשות חיים שבהם אני נכנס ורואה את הכול,
אותו דבר,
אני יכול לעשות את הדברים בצורה פשוטה,
וממילא לא, מה שנקרא, לא להיכנס לכל הבלגנים.
זה עומק הטענה, ו- וזו הנקודה שתקפט נפתח אותה בהפטרה.
יש בזה נקודת אמת.
כן, חז"ל שואלים את השאלה הידועה,
אורח שחכם היה.
מה רע לשטות זו? כאילו, מה, אתה לא יודע איך זה מסתיים?
כן, אתה,
זו שאלה ששואלים על כל רשעים בעולם.
כן, עכשיו, אנחנו בימים הללו מקליטים את השיעור, נכון?
בניצחון הגדול של עם ישראל על אירם.
אז גם, כאילו,
מאחר מנאי, לא הבנת כבר איך הדברים עובדים, שכל פעם יש איזה צורר ליהודים שמנסה לחסל אותם, ובסוף הוא נופל, כאילו, לא למד את ההיסטוריה.
כאילו, מה הקורח? כאילו, מה נסגרת לך? אתה בא לחלוק על משה רבנו? אתה מצאת מי להסתבך, מה שנקרא?
דורשים חז"ל שראה הקורח ברוח הקודש,
שעתיד לצאת ממנו שמואל,
ששקול כנגד משה ואהרון.
שנאמר, משה ואהרון בכה עניו,
ושמואל בקוראי שמו.
קורח, וזו ההפטרה שאמרנו,
זה עיקר הנושא שלנו, ההפטרה שלנו על שמואל,
קורח עלה פה על איזו נקודה,
שעכשיו היא אסון וקורח עכשיו ייבלע באדמה בגלל זה.
אבל הוא זרק פה איזו נקודה שיש לה עתיד,
שמשהו ששמואל ייצג,
איזה ביטוי של הנהגה שוויונית,
לא עם היררכיה.
הנה, הארי הקדוש דורש,
צדיק כתמר יפרח,
סופי תיבות קורח.
כן, צדיק ק' בסוף,
כתמר ר'
ויפרח ח' בסוף.
הסוף התיבות של הפסוק, צדיק כתמר יפרח, יוצא קורח.
יש משהו בסוף ההיסטוריה, בתהליך הארוך,
שהכורחיות, יהיה לה איזה מקום.
אבל לעת עתה, מה הבעיה אמרנו בסיפור של קורח? שוב, אני חוזר למה שאמרתי בהתחלה.
הרבה אנשים לוקחים את פרשת קורח למסר הקלישאי והעלוב הזה.
אסור שיהיה מחלוקת,
ותמיד כשיש מחלוקת שני הצדדים אשמים, ואני לא רוצה מחלוקת, ושיהיה הכל שלום ואחדות, וביחד, ביחד, ביחד. לא זה המסר של פרשת קורח.
פרשת קורח מסתיימת לא ששני הצדדים אשמים במחלוקת,
אלא, יש את משה אמת,
קורח לא בסדר, קורח נבלע באדמה.
המסקנה של פרשת קורח זה,
אל תסתבך עם משה רבנו, בסדר? זה המסקנה.
לא המסקנה זה שמשה רבנו וקורח היו צריכים להגיע לעמק השווה.
אז קורח עכשיו, מה שנקרא, מסתבך.
למה? כי מה טוען קורח?
קורח על העדה כולם קדושים, תוכם השם.
חז"ל דורשים, למה נסמכה פרשת קורח לפרשת...
פרשת שלח לך, הפרשה הקודמת, כי הפרשת שלח לך הסתיימה במצווה ציצית.
אותו דבר דורשים חז"ל, שקורח בא למשה רבנו ואמר לו,
טלית שכולה תכלת.
כן, מזה הגיע הביטוי, טלית שכולה תכלת.
האם צריכה להטיל בה ציצית?
שואל קורח שוב את העמדה הזו.
מה אתה, משה רבנו, אומר? שאנחנו צריכים להתקרב לקדוש ברוך הוא וכו'?
אומר, טלית שכולה תכלת, אדם שהוא כולו רצונות טובים, אתם מבינים? אדם שכולו תכלת, תכלת זה ביטוי, כאילו, לחיוב, לתכלית וזה.
אדם שיש לו לב טוב ורצון טוב,
האם הוא צריך לשים פתית תכלת?
האם הוא צריך,
כאילו, לעשות פה איזה משהו בעולם הזה, איזה מרכיב מסובך שצריך ללמוד אותו ולהפנים אותו?
אני, הגישה הכורחית זה העיקר הכוונה.
אני בלב, אני אדם טוב.
יש לזה כל מיני הגדרות בחז"ל,
וזה גם מידת החסד, בלי גבולות.
חסד, אין, אין. אני רואה פה אנשים, אני...
לא, עכשיו אתה רוצה להגיד לי שיש כאן איזה כוח אחד שצריך להידחות בפני כוח אחר. אתה מבין, הרעיון של משה רבנו שיש תורה ויש אמת,
עכשיו, כשיש אמת שהיא מופיעה בעולם הזה,
צריך לשים תתכלת.
כשישים תתכלת צריך ללמוד, להיות עמיד חכם,
לעשות פה איזה מעשה, ובשביל לעשות את המעשה הזה,
אתה צריך למשל ללכת עכשיו לצמר פשתים, להרוג את הכבשה, או לא משנה,
לגזוז לה את הצמר, כדי לקנות מזה פתילים,
ואתה צריך להקים פה את העשייה,
וצריך לשלם כסף לאנשים, נכון? זה עולם מסובך.
העולם הכוחי אומר, וואי, וואי, נפלת עליי חזק, רבנו,
יש איזה כל מיני גרסאות איך לנסח את זה.
וואי, אחי, בוא, בוא, בוא, עזוב.
בן אדם רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא, תן לו,
תן, מה שנקרא.
כן, יש,
טוב, אני מדי פעם מזכיר את זה בשיעורים,
יש איזה סיפור אסידי,
שפעם היה, כולם התפללו בבית כנסת, ביום כיפור, אני יודע מה, ונכנס שם, רואה הכפר, נכון? נכנס ה... זה, והוא לא ידע איך להתפלל.
ואז הוא חילל בחליל, לפי גרסה אחת, כן?
כל הקהל, אה, מחלל בחליל ביום הכיפורים,
ואז הצדיק הסתובב ואמר, מי זה אותו צדיק אשר קרא שערי שעיון לתפילתנו?
הסיפור הזה,
נביא את זה כדוגמה.
יש לזה מקור בחסידות, יש ספר שנקרא שבחי הבעל שם טוב,
שמזכיר את הסיפור הזה, אבל בכמה הבדלים. הבדל אחד, בסיפור המקורי,
הוא לא מחלל בחלילה ילד, אלא הוא צועק פסוק,
אנא השם מושיע נא.
דבר שני, הבעל שם טוב לא בא ואומר, מי זה אותו צדיק אשר קרא שערי שעיון לתפילתנו?
הביטוי שם, מי זה אותו נער אשר סייע לתפילתנו.
שימו לב. הגרסה שכולם מכירים, שהוא מחלל בחליל והוא הופך להיות, התפילה שלו הופכת להיות יותר מכל הגדולים,
זה גרסה של סופרי השכלה בתחילת המאה ה-20.
מרטין בובר, שלומה, שיומנם ברביצ'בסקי, היו איזה חבורה כזו של יוצאי משפחות חסידיות,
שהם לקחו את הסיפורים החסידים ועשו להם התאמת גרסאות.
מה יוצא בגרסה המעודכנת?
דבר ראשון,
אם אתה רוצה להתפלל לקדוש בחור,
תחלל בחליל ביום הכיפורים.
כן? תעבור על איסור שבו דה רבנן,
אבל, כן, איסור תיקון כלי נגינה,
אבל זה בסדר. למה? כי העיקר הכוונה.
נכון? זה חסד כזה.
זה כורח, אתה מבין? הכורח עומד מאחורי, זה האיסור הלכה, דקדוקי הלכה,
כל הדברים האלה.
הילד רוצה להתפלל, רוצה לחלל בחליל, יאללה, שיחלל.
דבר שני, שימו לזה גם הניקוד,
שבגרסה המעודכנת של הסיפור זה שהתפילה של הילד,
אה, סליחה, התפילה, החילול בחליל של הילד הפך להיות יותר מהתפילה של הצדיק ושל תלמיד החכם.
תלמידי החכמים שיושבים ולומדים כל החיים ומפתחים את האישיות שלהם, או סתם בעלי בתים שכל החיים הם עשייה, מבוגרים וזה,
הם לא מצליחים לקרוא את שערי השמיים.
כשמגיע עכשיו הילד שלא יודע לקרוא, לא יודע, והוא צועק,
אם זה ככה, אז בואו לא נלמד תורה.
למה ללמוד את תורת משה? למה לשבת במכון מאיר?
יאללה, לך לרחובות ותחלל בחלל.
וזה כמובן בכל תחום בחיים, לא רק בתחום התורני.
למה אתה לומד מקצוע?
אין, אחי, אני...
אני נהנה לשבת, לסטול לי, וזה...
החיים לא עובדים ככה, אדוני.
החיים עובדים בזה שאדם צריך לעבוד.
טוב, אפשר לפתח הרבה על פרשת כוח, מה אנחנו בכלל רוצים פה להגיע להפטרה,
אבל
הרב קוק לוקח למשל את קורח גם לנושא של המינות, של הנצרות,
שזה בעצם הגישה הנוצרית.
הגישה הנוצרית הקלאסית היא שלא צריך הלכות,
לא צריך דקדוקי תורה.
אלא כל הרעיון זה שוב החסד, כן, החסד. יש הרבה סיפורים בברית החדשה
על אותו האיש, כן, שהיה מסתובב, היה אומר לאנשים,
הלא השבת בשביל ישראל ולא ישראל בשביל השבת. כאילו, יש עכשיו פה,
כן, מסופר שהוא הגיע לאיזה כפר, והיה שם איזה יהודי חולם, מסכן,
ושבת.
אז שאלו את התלמידי החכמים של הכפר,
הוא אי אפשר לטפל בו, הוא חולש, אין בו סכנה,
צריך להשאיר אותו למוצאי שבת.
בא בדיוק, הוא הסתובב שם,
אותו האיש עם החבורה שלו, שם באזור נצרת, כן,
ואמר, מה זה? הלא ישראל בשביל השבת בשביל ישראל. כאילו, מה, יש פה יהודי כואב לו,
אתה נכנס איתי לקטנוניות של הלכות וזה.
תן, תן, מה שנקרא, אחי, זרום.
בסדר, זה הכיוון הכללי שהוא הולך ומחלחל בכל דור ודור. אז זה הופיע בלבוש של הנצרות, כן? החסד בלי הגבולות, זה הופיע גם, אם תרצו, בתפיסות סוציאליסטיות,
קומוניסטיות, זה גם אותו רעיון, כן? שוויוניות כזו, אין למעלה ולמטה, אין, גם הכלכלה מנוהלת, פשוט כל אחד עושה מה שהוא בא לו, כי הוא כזה,
כי זה, ועכשיו, עכשיו שימו לב, כל הדברים האלה הסתיימו באסון. איך
נענש כורח?
בלע אותו האדמה.
זה עונש מיוחד, כן?
אומר משה רבנו, אם בריאה חדשה יברא השם. יש כאן איזה משהו שמששת ימי בראשית
נועד בשביל לבלוע את כוח, גם בעשרת הדברים שנבעו בין השמשות.
אחת מהם זה פי הארץ. פי הארץ זה הפתח של הארץ שכוח נבלע.
מה הרעיון של בליעה באדמה?
בליעה באדמה זה,
האדמה זה הגבולות, אתם מבינים?
האדמה זה הקרקע המוצקה, זה העולם הזה.
הכורחיות היא שומטת את הקרקע מתחת למציאות.
התפיסות האלה שלא צריך גבולות ואין היררכיה והכל זה רק
הולך ככה שוויוניות בכל המובנים, שוויוניות חברתית, שוויוניות דתית, שוויוניות כלכלית, שוויוניות בחשיבה, כן? שלא צריך פה ל...
השריר הכורחי הזה הוא הורס את התשתיות של הקיום,
הוא נבלע באדמה.
ולכן אמרתי, כל האידיאולוגיות שצמחו מקורח לאורך הדורות, אם זה הסוציאליזם והקומוניזם,
ואם זה הנצרות וזה,
כולם הביאו לאנושות אסונות נוראים.
שוב, אתה מנסה לנהל את העולם בכזה,
איזו נקודה שכולם קדושים, תחבק את כולם, אין למעלה, אין למטה, כולנו יחד.
טוב, והיום בדור שלנו,
מה שנקרא פרוגרס, זה כבר,
זה מופיע בצורה עוד יותר מטורללת.
מטורללת. בסדר, אין הבדל בין גברים לנשים, נכון? כולם אותו דבר, אין הבדל בין בעלי חיים לבני אדם, אין הבדל. זה כל הרעיון הכרוכי.
טוב, אחרי שהסברנו את הדבר הזה,
אז נבוא שוב להפטרה שלנו.
מה קורה בהפטרה?
ההפטרה היא מדברת על הצאצאים של כוח.
על שמואל הנביא שיצא מכוח, בהערת סוגריים, איך יצאו בכלל צאצאים מכוח?
אחרי קורח וכל עדתו נבלעו באדמה,
הם וכל אשר להם, כל רכושם, כל זה.
דורשים חז"ל,
בני קורח לא מתו.
בני קורח, בזמן שהאדמה פצתה את פיה,
הם ערערו בתשובה בליבם,
ולכן ניצלו,
ולכן גם הם אומרים את המזמור, שאנחנו נוהגים לומר אותו בראש השנה,
אחרי תקיעות שופר,
למנצח
לבני קורח מזמור.
דווקא בני קורח, שהם היו מה שנקרא בתחתית השאול,
הם מלמדים אותנו שאפשר לעשות תשובה.
שגם את הדברים הכי מעוותים בעולם אפשר
בסופו של דבר לנצח, או נצח.
בנצח הם הולכים ומתבררים איפה גם להם יש מקום.
וזה כאמור מה שקורה פה.
אני חוזר אלינו,
אל הפטרת פורח.
אמרנו בשמואל א', סוף פרק י"א,
שני פסוקים אחרונים.
ואז פרק י"ב.
בואו נסביר את הדברים בתוך הפסוקים בפנים, ואז נראה גם איך,
וזה, אני אומר לכם פה את הספוילר,
איך מתוך הפרשה והפטרת קורח, אנחנו מצד אחד נבין
שהעולם בנוי בצורה של היררכיה ושאתה צריך לפעמים לעשות סדר עדיפות, וכוח אחד צריך להידחות בפני כוח אחר,
ואיך מצד שני, גם לכל כוח יש מקום.
זו בעצם המציאות השלמה שפרשה והפטרת כוח
הן יוצרות בעולם, וזה גם מה שכל אחד צריך בנפש שלו.
מצד אחד,
ליצור עמדה של אדם שמבין שיש שכל ויש דברים שצריך להידחות, ואי אפשר פה חסד בלי גבולות, ועכשיו ילד קטן, בבקשה, אתה לא זה שמשפיע בתפילה ואתה לא מחליט את ההחלטות, אלא זה המבוגרים.
מצד שני,
לא לאבד את תום הילדות, מה שנקרא.
לא לאבד את זה שלכל אדם יש את הנקודה שלו, את הרצון שלו, גם להיות
עם בתוכם השם.
בכל צדיקה תמר יפרח אמרנו,
לכל אדם יש איזו צדיקות מסוימת, שהיא גם צריכה לבוא לידי ביטוי.
אז שמואל הנביא, שהוא מצאצאיו של קורח,
מה קורה?
נעשה פה את הרקע הרוחני ההיסטורי.
עם ישראל מונהג על ידי שמואל הנביא, נכון?
באיזה שלב עם ישראל רוצה מלך.
מלך.
זוכרים? זה מופיע שם בספר שמואל בפרקים הראשונים.
שמואל מאוד לא רוצה שהם יקראו מלך.
למה?
זו הנקודה.
מה עניינו של שמואל?
שמואל
הוא הנהגה
לא של מלך,
אלא של נביא שמסתובב בכל הארץ.
נביא,
כתוב, וילך שמואל הרמת כי שם היא ביתו,
דורשים חז"ל, כל מקום שהלך,
ביתו היה עימו.
כן, שמואל הוא בית דין עודד כזה.
הוא מסתובב מכפר לכפר, מעיר לעיר, כל מקום שופט.
שמואל הוא כאילו הביטוי להנהגה שהיא באמת הסופי תיבות קורח.
התורה שייכת לכולם.
המקום שייך לכולם. לכל אחד יש מקום אל הקודש.
ועכשיו כשמבקשים מלך, מה זה מלך?
מלך זה בדיוק הנהגה הפוכה. מלך הוא לא מסתובב.
מלך הוא יושב לו בירושלים,
וכולם עולים אליו.
מלך זה ההנהגה של, כמו שאמרנו, יש
הנהגה ויש סדרי עדיפויות וצריך פה עכשיו לקבל החלטות,
ועכשיו גם הפרט מקריב את עצמו למען הכלל וכולי.
אז עכשיו שמואל אומר להם, תקשיבו, אתם בטוחים שאתם בשלים להנהגה הזו?
עם ישראל מתעקש.
טוב,
אז שמואל ממנה את שאול, אבל בשלב ראשון זה מינוי כזה,
מינוי זמני,
עד שבפרק י"א, הפרק שכאמור מתחיל,
לסופו מתחיל את ההפטרה שלנו,
שאול מוכיח את עצמו, כן? שאול מנצח את נחש העמוני,
שאיים על אנשי יבש גלעד, שאני אוציא לכם כל עין ימין,
ושאול מצליח לרכז את כל עם ישראל לסביבו,
וכולם עולים ונלחמים ומנצחים.
ועכשיו אומר שמואל, ככה מתחילה ההפטרה, ויאמר שמואל אל העם,
לכו ונלכה הגלגל ונחדה שם המלוכה.
הוכחתם שאתם ראויים למלך.
תשימו לב, שמואל, הוא מתקן את חטאו של קורח.
שמואל מצאצאי קורח, היה לכאורה אמור להגיד, טוב, אז אין מלך.
אמרנו, אנחנו, ההנהגה שלנו,
זה אמרנו,
כולם קדושים, כולם,
אתם רוצים מלך?
לא, אתם לא מבינים, זה יהרוס פה את כל ה...
לא, לא, שמואל יודע שקורח זה משהו עתידי,
ויש לו את המקום שלו ואת הזמן שלו,
אבל עכשיו בהווה
צריך מלך.
אני שוב אביא לכם דוגמה בתחום הכלכלי-חברתי.
התפיסה הזו, הסוציאליזם, שבמשך מאה שנים שיגע פה את העולם, כן? זה כל המאה ה-20 מסביב הקומוניזם, האידיאולוגיה המשונה הזו. היום כולנו צוחקים מזה, זה נראה לנו משהו מעוות,
אבל עד לפני 30, 40, 50 שנה,
מיליוני אנשים מתו על האידיאולוגיה הזו.
האידיאולוגיה הזו,
היא, היא, היא כולנו יודעים את האסונות שלה, נכון? כי ברגע שאתה אומר שכולם שווים וכל אחד לא מכירים בכישורים שלו וכולי, זה מנוגד לטבע האדם.
ואז אתה יוצר עם הזמן מפלצת, שבני אדם לא מסוגלים לחיות במערכת כזו, שאומרת להם שכולם מרוויחים אותו דבר, לא משנה אם אתה משקיע יותר או זה.
אתה באופן טבעי, בן אדם שלא מכירים את הכישורים האישיים שלו ואת המאמץ שלו, אז הוא משקיע פחות,
נכון?
ואז כל המערכת הסולדר מתמוטטת, ואז אתה צריך בשביל להחזיק אנשים במערכת הזו, אתה יוצר איזו דיקטטורה ומשהו שמכריח אנשים, ובסוף אתה יוצר את החברה הכי לא שוויונית בעולם, וכל הבלאגנים,
נאמרתם, זה היום,
כבר אנשים שכחו מזה, לפני 30, 40, 50 שנה, זה היה האויב הגדול של התורה, של הקדושה בעולם.
אבל, וזה אבל גדול,
למה בכל זאת זה תפס את הלבבות במשך מאה שנים?
כי יש פה איזה משהו, נכון,
שמע, יש פה מישהו שנולד עם פחות כישרונות,
מה, לא צריך לדאוג לו?
מה, אתה נולדת עם יותר כישרונות, אז עכשיו אתה,
אתה,
כל הדבר הולך אליך, כן?
תפיסה קפיטליסטית, זה לא רק במשמעות של כסף,
גם במשמעות החברתית. מה, אז יש פה מישהו שהוא לא מבריק והוא לא זה, ולא, אז מה, אין לו מקום בעולמו של הקדוש ברוך הוא?
ואם אני מסב את זה שוב למציאות שאנחנו נקראים את זה היום במאה ה-21.
תפיסה פרוגרסיבית,
המילה המטורפת היא כבר מטורללת, זו כבר מילה שחוקה להגיד את זה. שאין הבדל בין גברים לנשים, נכון?
או שאין הבדל בין ערבים ליהודים, אם אתה אומר את זה, זה גזענות, כן?
וזו תפיסה שהיא אסון של כל מה שאנחנו נלחמים עליו.
למה אבל בכל זאת אנשים נמשכים לטירוף הזה?
שוב, יש פה איזו נקודה נכונה.
יש פה איזו נקודה, שמע, גברים ונשים,
נכון שלגבר יש דברים מסוימים שהוא נולד איתם, ואישה יש משהו, אבל יש איזה צד בגבר שהוא מחפש גם את הנקודה הנשית.
יש גם אצל האישה איזו נקודה שהיא מחפשת, הנקודה הגברית. יש כאן איזה משהו שהוא באמת משותף לכולם.
בסדר? ושוב, הטירוף הזה, תשמע,
גם המיעוטים וגם הערבים וזה,
יש איזה,
הקדוש ברוך הוא ברא אותם גם, נכון? אז יש להם גם איזה מקום בעולם.
טוב, הם רוצים להרוג אותי, אז אני הורג אותו חזרה,
הורג אותם.
אז זה התפקיד שלנו, גם להורגך, השקם להורגו, אבל יש כאן איזה תהליכים אלוקיים,
שיש להם איזה משהו שיהיה לעתיד לבוא,
אבל זה בדיוק הנקודה, אומר שמואל,
נכון?
לעתיד לבוא, לא יהיה מלך,
וכתוב, לעתיד לבוא, לא ילמדו אודי שתראה ולדעת את השם,
כולם ידעו אותי למקטן ולגדולם.
לעתיד לבוא,
לא יהיה איזה מצב שאדם צריך ללמוד מאיזו היררכיה חיצונית,
אלא כולם ידעו אותי, כל אדם מעצמו, כליותיו יהיו,
כן, כמו שנאמר על אברהם אבינו, כליותיו יהיו מלמדות את התורה, ואדם לא צריך ללמוד מירב, לא צריך לשמוע על הנהגה פוליטית, לא צריך לציית פקודות, לא שום דבר.
אדם פשוט יעשה מה שבא לו, וזה באמת יהיה האמת.
כן, וזה יהיה לעתיד לבוא.
עכשיו, אתה מנסה להעניק ככה את העולם,
הרסת את העולם.
אומר שמואל, אוקיי, צריך מלך,
צריך מלך, אחרת האדמה פה בולעת את כולם.
מה אתה,
אני לא מבין שאם אתה מסרף פעודה פה, אתה ממוטט את המערכת?
או, אבל אתה מבין שיש לי נקודת אמת מאוד גדולה שאני לא יכול לוותר עליה.
אדוני,
אמת מארץ יצמח, זה מה שאני לומד אותנו.
אמת היא נמצאת בארץ, ובארץ יש סדרי עדיפויות, ויש מנהיג, ויש הנהגה נבחרת, ויש זה שהוא אומר מה יותר ומה פחות, ולפעמים צריך
לדחוק ציפוקים, להרוס כוח מסוים, בשביל לבנות
משהו יותר גדול, נכון? ככה אנחנו גם חיים בעולם שלנו.
אתה, לכל זמן, לכל אה תחת השמיים.
אבל עכשיו צריך להחליט, מה עכשיו אנחנו עושים?
עכשיו אנחנו צריכים ללמוד תורה, נכון?
אם לומדים תורה,
אז אין זמן לנגן, עכשיו.
מה, אבל יש לי המון כישרון נגינה וזה.
לא אמרנו שלא תבטא את הכישרון נגינה שלך.
אבל עכשיו במכלול, השכל, הקר,
אומר, זה לא הרגש, החסד, הבלי גבולות, אני רוצה לנגן, אני חייב לנגן.
עכשיו יום כיפור, אתה לא תכלל בכלל ביום הכיפור.
וכוח הנגינה שלך יבוא לידי ביטוי בימים אחרים, ויכול להיות שגם כוח מסוים שכל ה-70-80 שנה של החיים שלך.
לא יבוא לידי ביטוי. למשל, גם, הרב כותב באיזשהו מקום ביחס למידת הצניעות.
מידת הצניעות, נכון, זה שלא שואלים בשלום אישה, כן, אני לא נכנס עכשיו לרמה ההלכתית,
נאמר עכשיו לרמה העקרונית.
יש פה משהו שפוגע בנקודה אמיתית. מה, דרך ארץ, מה, אתה, אתה,
היא לא בת אדם?
תשובה, כן, אגב, גם מפור, הוא לא בן אדם? מה את כזו קרירה ולא רוצה לגעת ולא לחוץ יד? מה?
תשובה.
ברור שעוד פעם גברים ונשים מצד האמת,
יש לכל אחד את הכוח שלו שצריך לבוא לידי ביטוי. אבל עכשיו,
אם אתה לא שומר על הגבולות,
אם אין לך מלך, אין לך שכל, אין לך מוח לב כליות, כן? את השליטה הזו שאתה גמרת, אחי, בסדר?
וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני השם בגלגל, ויזבחו שם זבחים שלמים לפני השם,
וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל הדמויות.
אתם מבינים? זה הזמן של השמחה.
שמחה, שם מוח.
שמח, שם מוח.
מתי זה שמחה?
כבן אדם,
בהתחלה נראה ששמחה זה ללכת בלי מלך, יאללה, אני חופשי.
לא, זה לטווח קצר,
כמו כל חוסר תחיית סיפוקים.
אתה מרוויח משהו לטווח קצר, לטווח ארוך אתה הולך ומתנוון.
ברגע שיש את המלך, יש את המוח,
אתה שוב דוחה סיפוקים, אתה נאלץ למד פה סדר עדיפויות,
ומתוך כך הולך וצומח העתיד שייתן מקום גם לאותם כוחות שנאלצת לדחות.
ואז אנחנו מגיעים לעיקר ההפטרה, ויאמר שמואל אל כל ישראל, כן, פרק י"ב,
ויאמר שמואל אל כל ישראל, הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי ואמליך עליכם מלך,
ואתה,
הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי וסבתי ובניי הנה אתכם,
כן, אומרים חז"ל, כן,
שהרד"ק מפרש,
בניי הנה אתכם,
לאשר תצטרכו להם בדברי התורות והדינים שתקבלו ממני.
שימוי אומר שמואל, אני עכשיו עוזב את ההנהגה,
לא בגלל שאין לי כוח, ואתם יודעים, עייפתי, ואני והמשפחה שלי לא רוצים להיות אף פעם קשר יותר.
אומר שמואל, לא, אני עדיין יכול להעניק.
ואם אני לא הבנים שלי, הם נמצאים פה, אני לא נטשתי אתכם במסגרת.
מה אבל קורה פה?
אנחנו, אתם תבינו שצריך מלך. זאת אומרת, מה שביקשתם לשאול מלך, אז עכשיו
תבינו מה זה אומר.
יש מקום להנהגה שלי שמואל.
אני מצאצא אף של קורח, אני, שוב, כל העדה כולם קדושים, תוכם השם, ואני כל הזמן מה שנקרא לשירותכם.
אבל עכשיו,
מעכשיו, זה עקיפת סמכות לפנות אליי.
אתם קודם כל הולכים למלך.
גם זה דברים שהם
יורידו את זה לרמה הנפשית בכל אום בחיים,
גם בתוך משפחה.
בסדר? מה, כל ילד יש לו את המקום שלו, הכל נכון, לא אמרנו.
אבל יש פה סופו של דבר, מלך ומלכה בבית.
יש אבא ואימא.
ושאבא ואימא הם,
שוב, אנחנו לא באנו למחוק לכם את הקורות,
אבל עכשיו צריך להחליט את המשפחה לאן הולכים.
תמיד כשנחליט לאן הולכים, יהיה מישהו שירגיש שזה לא מה שהוא רוצה.
טוב, אז אנחנו מחליטים, עושים
בחירות דמוקרטיות,
יש נבואה, כן, אבא ואימא זה לא בחירות דמוקרטיות,
זה דיקטטורה אלוקית.
הקדוש ברוך הוא יצר שם אבא ואמא, בסדר?
אבל אני אומר עכשיו בעם ישראל.
יש עכשיו,
כמו שאמרנו, אנשים שחושבים אחרת בעם ישראל, סבבה.
יש בסופו של דבר מלך.
טוב, אז זה מה בדיוק הגדר של מלך היום,
אבל אם אנחנו נלך על ההבנה הפשוטה, יש ממשלה בישראל.
אתה לא מרטיט לסרב פקודה שלא בלחה, אדוני, זה לא עובד ככה.
זה לא,
זה הנקודה.
ועכשיו אומר שמואל, שאתם מבינים שיש מלך, תראו,
כמו שאמרתי, אני, הצאצאה של קורח,
יש פה את נקודת האמת שאני רוצה שתישאר בעולם.
הנני ענו בי נגד השם ונגד משיחו.
את שעו מי לקחתי,
וחמור מי לקחתי, ואת מי עשקתי,
את מי רצותי, ומיד מי לקחתי חופר ועלים עיניי בו ואשיב לכם. אתם יודעים, זה אותו נוסוח, פחות או יותר, שמשה רבנו אומר, נכון? שקורח תוקף את משה רבנו,
אומר משה אליהם, מה אתה קורח בא אליי?
מה אתה מתנשא על קהל השם?
אתה, מה נראה לך שזה אישי, אומר משה רבינו, אני לא לקחתי לא חמור ולא שור, לא שום דבר, הכל פה לשם שמיים.
אותו דבר אומר שמואל
אלף שנים לאחר מכן סוגר את המעגל.
יש גם נקודה, תנו לכם, שאנחנו באים לשם שמיים,
שלא אומר שמואל, אני לא באתי לקחתי לאף אחד שום דבר, בסדר?
אני כידוע צאצא שכל העדה כולם קדושים, יש לכולם מקום, בטח שאני לא אקח
משהו למישהו.
ויאמרו העם, לא השקטנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. ויאמר עליהם,
עד השם בכם ועד משיחו היום הזה,
כי לא מצאתם בידי מאומה. ויאמרו, עד.
ויאמר שמואל אל העם, השם אשר עשה את משה
ואת אהרון ואשר העלה את אבותינו מארץ מצרים.
שימו לב, מה הקשר לפסוק הזה? מה פתאום מזכיר פה את משה ואהרון?
איפה הגענו לזה?
מה, תגיד את ההמשך, ועתה יתייצבו והשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.
תשובה, זו בדיוק הנקודה. אומר שמואל, זוכרים את משה ואהרון.
משה ואהרון, שהאבות אבותי, קורח,
נאבקו מולם,
בסדר?
משה ואהרון צדקו.
משה אמת ותורתו אמת.
ומתוך זה,
אני שמואל, ששקול כנגד משה ואהרון, זו הנקודה ששקול כנגד משה ואהרון.
יש איזו נקודה בשמואליות,
כן,
בשמא אל, בהמשך של קורח,
שמשה ואהרן מצד אחד, ושמואל בקוראי שמו,
הם יחד משלימים את העולם.
שמעתכם, זה הרעיון שצריך, זה הצד הנפשי
שצריך לקבל מתוך הפטרת קורח.
אנחנו סיימנו את פרשת קורח רק בתחושה של,
יאללה,
כל מי שמנסה לדרוש שוויוניות,
הוא צריך פה למחוק אותו ממציאות, וטוב מאוד, זה עיקר המסר.
עכשיו, אנחנו מבינים
שבוודאי דרוש מנהיג, דריש היררכיה, יש פה,
אבל
יש גם מקום לכל אחד ולכל אחת פה בתוך המציאות הזאת.
ועתה התייצבו והשפטה אתכם לפני השם, את כל צדקות השם אשר עשיתי אתכם ואת אבותיכם,
כאשר בא יעקב מצרמי וזכוי לאבותיכם אל השם,
וישלח השם את משה ואת אהרון ויוציאו את אבותיכם ממצרים ויושבו ויושבים במקום הזה
וישכחו השם אלוהים וימכור אותם ביד סיסרא עשר צבא חצור וביד פלישתים וביד מלך מואב וילחמו בעם. אתם אומרים מה קרה שלא היה מלך?
כל פעם אתם פה התפרקתם
ויזעקו אל השם ויאמרו חטאנו כי אזלנו את השם ונבות הבעלים ואת העשתורות ועתה אצילנו מיד אויבינו ונעבדקה
וישלח השם את ירובל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ואייצל, כן רובה זה גדעון,
ואייצל אתכם מיד ויביכם מסביב ותשבו בטח.
ואז מה קרה?
ותראו כי נחש מלך בני עמון בא אליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך השם עלינו והשם אלוהיכם מלכיכם.
אומר שמואל, מה קרה פה? נכון, היה פה תהליך
שלאט לאט הבנתם שחייבים פה מלך.
התפקיד שלי זה לברר שבאמת אתם מבקשים מלך בצורה הנכונה.
אתם מבקשים מלך,
שוב, שתבינו, המלך יהיה פה עכשיו חיים שונים ממה שהייתם רגילים איתי.
איתי אמרנו, אני מסתובב פה בכל מקום,
כולם מרגישים טוב, עכשיו יהיה כאן מלך שידרוש את דחיית הסיפוקים, שידרוש את ההיררכיה, שידרוש את השינוי.
ועתה הנה המלך אשר בחרתם ואשר שאלתם,
הנה נתן השם עליכם מלך.
אם תראו את השם ועבדתם אותו ושמעתם בקולו,
ולא תמרו את פי השם והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר השם אלוהיכם.
אבל אם לא תשמעו בקול השם ומריתם את פי השם
והייתה יד השם בכם בבתיכם".
זה הולך להיות פה עכשיו מבחן.
האם אתם,
באמת המלך הוא מה שמתאים לכם עכשיו?
אם אתם תשמעו מה שאומרים על ההיררכיה
ויחד עם זה תבינו את המקום של כל אחד, נפלא.
אבל אם לא,
ימתה התייצבו וראו את הדבר הגדול הזה אשר השם עושה לעיניכם.
הלוא קציר חיתים היום,
אקרא אל השם ואתן קולות ומטר.
וראו ודעו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני השם
לשאול לכם מלך".
בסדר? קציר חיתים זה שוב העמדה הזו של אנחנו עכשיו קוצרים פה את הכול, זוכרים את קורח,
קרחת היער, כן?
עכשיו זה קציר חיטים.
קציר חיטים זה העמדה הנפשית השוויונית.
ועכשיו, מה זה מטר? מטר זה משהו שיורד מהשמיים.
זו המציאות, שוב, של המלך, שמגיע...
עכשיו,
לכל זמן, לכל לתך את השמיים.
מטר, אמרנו, צריך מלך.
אבל כאשר המטר מופיע בעת קציר חיטים,
זה בעיה, נכון? כי באנו עכשיו לקצור, ועכשיו מכתיבים את התבואה, ו...
קיצור, אם אני אנסה את הדמים שלנו,
בזה שבן אדם,
הוא רוצה את העמדה הזו, המנהגה הזו, שיורדת מלמעלה,
בסדר?
ובכך הוא חושב שזה,
והוא נותן לזה למחוק את החיטים,
נותן למחוק את המקום שיש לכל אחד ואחד שצמח פה מעולמו של הקדוש ברוך הוא,
זה דבר לא טוב.
אין זה. עכשיו הוא אומר, אוקיי, מלך, רק שימו לב,
מלך שלא שואלים אותו כמו צריך,
זה כמו מטר באמצע הקציר.
תיזהרו.
בסדר, זה מובן הרעיון, שזה קצת היה מפותל.
קיבלתם את הרעיון של המטר והקציר חיטים בהקבלה?
קציר חיטים, אמרנו, זה הצד השוויוני.
אתה יודע, שלכל אחד יש מקום, ופשוט צריך לקצור את המטר,
זה הצד שמחיה את הדברים מלמעלה.
שוב, צריך זמן קציר חיטים יבש,
שאפשר לקצור אותה,
וצריך כמובן את הצד של המטר שיצניח.
אתם חייבים להבין, אומר שמואל,
איך מאזנים בין שני הצדדים האלה.
ועכשיו אני מראה לכם מה קורה שזה לא,
שלא מאזנים את הצדדים האלה, שהמטר נמצא ישר בקציר חיטים,
זה איום ונורא.
ויקרא שמואל אל ה', ויתן ה' קולות ומטר ביום ההוא,
ויירא כל העם מאוד את ה' ואת שמואל. אומרים, וואי וואי, אז באמת זה לא בסדר, שמואל וואי, וואי, קציר חיטים, כאילו אנחנו עכשיו,
בזה ששאלנו מלך, אנחנו עכשיו הולכים להרוס פה את הסיפור הזה, שלכל אחד יש את המקום שלו.
ויאמרו כל העם אל שמואל, התפלל בעד עבדיך אל השם אלוהיך, ואל נמות, כי אספנו על כל כך נורא לשאול לנו מלך.
ויאמר שמואל אל העם, אל תיראו. לא התכוונתי להגיד לכם שלא צריך מנהיג ולא צריך מלך. כל הסיפור פה הוא באמת שצריך הנהגה.
והדרישה שלכם, שיש בה איזה נקודת אמת וזה, רק אמרתי, תזכרו שזה משהו טוב.
תזכרו אותי, את ההנהגה של שמואל, יש את המקום של כל אחד ואחד.
אל תיראו, אתם עשיתם את כל הרעה הזאת, אכל תסורו מאת השם, ועבדתם את השם בכל לבבכם,
ולא תסורו, כי אחרי התוהו אשר לא יועילו, ולא יצילנו כי תוהו המה,
כי לא ייטוש השם את עמו בעבור שמו הגדול,
כי יועיל השם לעשות אתכם לא לעם.
ובסוף, ושם נוסיף כמה פסוקים, כבר
לא בהפטרה.
גם אנוכי חליל אלים מחתו להשם, מחדו ליפל בעתכם, והורתי אתכם בדרך הטובה והישרה.
אך יראו את השם ובאתם אותו באמת בכל לבבכם,
כי ראו את אשר הגודל עמכם.
ואם הרי תראו גם אתם, גם מלכיכם תשאפו".
בואו נסכם את הדברים.
ראינו את ההפטרת פרשת קורח, שזה מחובר אל הפרשה. הרעיון של הפרשה ללמד אותנו
שאי אפשר לנהל את העולם בצורה שוויונית כזו,
כן, של כל האדם כולם קדושים,
קרחת יער כזו, אלא צריך פה מדרג והיררכיה.
ועכשיו, בהפטרה, שבאמת עם ישראל הולך ומתקן את זה, ורוצה לבנות את המלך, ורוצה לבנות את ההנהגה הזו, שאיך הקדוש מופיע בעולם, בצורה של דחיית סיפוקים, והיררכיה, וגדול יותר וגדול קטע,
אומר שמואל, תדעו שזה לא בא לסתור את הנקודה שלכל אחד יש את הקציר חטים שלו,
לכל אחד יש את נקודת הקודש שלו.
וזה, בואו נראה רק לסיכום, אגיד לכם,
יש שתי מדרשים במסכת שבת.
מצד אחד כתוב,
אמר רבי יצחק,
לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שישבו קטון וגדול.
מכירים את המדרש הזה?
אומר חז"ל.
שירושלים לא חרבה,
בגלל הסיפור הזה אמרנו של התפיסה הכורחית הזו.
אין הבדל בין גדול וקטן, כולם אותו דבר, בסדר? אין דחיית סיפוקים, אין...
אין מי צודק יותר ומי צודק פחות,
יאללה, כל אחד עם האמת שלו ועושים מה שבא לו.
זו הסיבה האחת שחברה ירושלים.
מצד שני כתוב,
שחרש בית המקדש מפני שהייתה בו שנאת חינם.
מה זה שנאת חינם? שנאת חינם זה ההפך
משל ההבדל בין קטון וגדול. קטון וגדול זה אומר שיש פה שנאה,
יש פה איזה סוג של התנגדות בין הקטון וגדול.
וכאילו, אז אתה אומר שזה,
שנאת חינם בעצם הייתה צריכה להיות. ומה זה שנאת חינם? שנאת חינם זה בא להגיד, יש פער ביני לבינך.
אז זה טוב, אמרנו, זה כל הרעיון של כוח. אסור להגיד שאין פער בין אנשים, צריך שיהיה פער בין אנשים.
אז זה טוב שישבו קטון וגדול, שאז זה מביא אהבת חינם וכולי,
או שזה לא טוב, שאז אמרנו, מביא שנאת חינם.
הוא אומר על זה,
ארישפי אש דת, ככה הוא כותב.
האמת, הוא אומר, היא ההפך מזה.
כי דווקא שמשווים קטון וגדול ומורידים את ערך הגדול באמת,
על ידי שהקטן אומר גדול אני, אין אחדות.
רק מחלוקת ושנאת חינם.
כי האחדות שבחברה צריכה להיות מעין אחדות האיברים בגוף האדם.
וכמו שבגוף האדם יש איברים שהנשמה תלויה בהם ואיברים שהן נשמה תלויה בהם,
כך הוא הדבר באומה שהיא גוף אחד.
יש כאלה שמבחינת ראש ולב,
כן, סנדרין, ויש כאלה שמבחינת ידיים ורגליים בין אנשי המעשה,
ואין להשוות אלה לאלה,
ויהיה שלום בין כולם,
רק שכל אחד יודע ומכיר את מקומו.
מה שאני חושב, זה אולי אפשר לקרוא לשיעור הזה,
להכיר את מקומך.
לא יודעים איך אני חושב את זה, אולי יותר טוב.
להכיר את מקומך.
מה הרעיון שאנחנו ניסינו להגיד פה?
המשל זה על גוף האדם, נכון? גוף האדם מצד אחד,
ברור שיש הבדל בין המוח לבין האצבע.
מצד שני, מה, גם האצבע היא חלק מהגוף, נכון?
זה שהקטע הזה שהאצבע היא חלק מהגוף, זה הצד הכרוכי.
נכון, כל העדה כולם קדושים. לכולנו יש חלק פה בזה.
וזה שהמוח הוא יותר מהאצבע, זה הצד של משה, כן? שלא משווים בין קטון וגדול, יש קטון ויש גדול ויש...
למה זה לא מפריע לנו בגוף האדם, לכאורה שני הצדים האלה?
כי גוף האדם, יש לנו את התחושה, קוראים לזה אורגנית,
ככה הרב קוק קורא לזה, תחושת החיות שכולנו אחת.
דברים שכולנו אחד, האצבע היא לא מקנאה במוח.
יש הבדל בין המוח ובין האצבע,
אבל כולנו יחד באים להופיע את הנשמה, כולנו ביחד מופיעים את המציאות האחדותית של הגוף.
כך האדם אמור לגבש בחיים את התפיסת העולם שלו.
יש המון תפקידים, יש את הנלחמים, יש אנשי מעשה, יש את זה וזה.
יש היררכיה, יש מי אומר למי מה לעשות,
אבל זה לא אמור להפריע לנו. למה?
כי גם כשאומרים לנו מה לעשות,
אנחנו מבינים שאנחנו חלק ממערכת אחת.
כולנו באים,
ריבונו של עולם.
נכון, אתה עכשיו חייל,
ויש עכשיו רמטכ"ל שאומר לך מה לעשות.
בסדר?
זה לא מבטל אותך.
זה נותן לך הפוך להיות עם יותר כוח. האצבע עוד יותר נהיית חיונית כאשר הלב מזרים לה דם כמו שצריך, שהיא מקבלת פקודות מהמוח.
זה הגישה, אדוני היושב-ראש, שמעוצבת פה מהפרשה וההפטרה יחד.
של שילוב, שמצד אחד
יש את הקטון וגדול,
מצד שני, לכל אחד יש את המקום שלו,
ואיפה מגיע העושר?
שכל אחד מכיר את מקוםו.
בסדר?
היה קצת מופשט, אבל אני מקווה שזה הובן שלכולנו שבת שלה.
