שלום, משה רבנו בתפילתו להצלת עם ישראל ממיתה
כתוצאה מגזירת השם
אחרי חטא קורח ועדתו מתבטא משה רבנו ואומר
אל אלוהי הרוחות לכל בשר
ואיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף
אורחיים הקדוש מסביר באור נפלא שלא רק מסביר את המילים שבפסוק,
אלא בעצם מסביר את תפקידנו בעולם.
מה חפץ הקדוש ברוך הוא מבני אדם ובפרט מעם ישראל
שיצר אותם
כדי לספר תהילתו,
במיוחד ביום ההיסטורי הזה,
כשאנחנו אומרים מזמור לתודה,
הריעו להשם כל הארץ,
יפדו את השם בשמחה,
ואנחנו מעללים ומשבחים את ריבונו של עולם שמניע את גלגלי ההיסטוריה תמיד,
אבל היום הזה ראינו את ידו החזקה וזרוע נטויה להצלת עם ישראל ולהצלת האנושות כולה.
אז מה זה אל אלוהי ארוחות לכל בשר?
אומר אור חיים הקדוש,
ריבונו של עולם
ברא בני אדם
שיש בהם רוח,
אבל היא בתוך הבשר.
וזו השליחות המיוחדת של עם ישראל,
וזה תפקידם של כל ברואי בצלם אלוקים,
לקדש את שם השם בעולם, בתוך הבשר.
וכך אומר ארוחיים הקדוש.
יש לבורא הדרגות בבריאה.
הדרגה הנמוכה ביותר
זה השבח וההלל שייתנו לו צבא מעלה.
מהפכה.
המלאכים,
שהם כל הזמן מהללים ומשבחים ואומרים קדוש קדוש וברוך כבוד השם במקומו רון שיר ושבח.
המלאכים,
זאת הקבוצה הכי נמוכה
שהקדוש ברוך הוא חפץ בהלל ובשבח שלהם.
למעלה מהקבוצה הזו,
שבח והלל אשר ייתנו לו נשמות הצדיקים מאוצר החיים.
ואוצר החיים הוא כפול.
יש נשמות שעדיין לא באו
לעולם הזה,
ויש נשמות שכבר באו לעולם הזה.
שימו את תפקידם וחזרו לאותו אוצר.
אז הקבוצה השנייה שנותנת הלל ושבח להשם,
ויותר חשובה ויותר מעולה מהקבוצה הראשונה של המלאכים,
זה נשמות הצדיקים
בעולם העליון,
כשהם לא בתוך הגוף.
וכולם נותנים שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה.
למעלה מהם השיר והשבח העולה,
מהנשמות
אשר הן בעולם הזה, אשר הן תוך הבשר.
זאת הקבוצה
הכי מעולה.
בגלל שהנשמות האלה הן בתוך הבשר,
והבשר מונע להכיר את השם,
הוא מנסה לחסום
את הכרת השם,
והם, הנשמות שבעולם הזה, בתוך הבשר, מתעצמים, מתגברים, מתחזקים
לאהוב את השם
ולשבחו ולהודות למאמרו.
זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכול.
זה השיא.
נשמות שבתוך הבשר, בגלל המאבק,
בגלל
מלחמתם
על העולם הזה.
כי יש בשר ויש יצרים ויש תאוות ויש רשעה ויש כפירה,
וחיל החלוץ הנאבק על קידוש שם השם בעולם
זה הנשמות שבתוך הבשר.
אומר משה רבנו
אל אלוהי הרוחות לכל בשר,
אתה חושב, אמרת לי שאתה רוצה להרוג,
להעניש,
אבל
מה עם השליחות
של אנשים חיים בתוך המציאות?
זה הדבר שאתה הכי חפץ.
אז אל תהרוג אותם.
הטור,
בחלק אורח חיים,
סימן קכ"ה,
כותב:
ונוהגים בני ספרד
ליתן עיניהם למטה,
בשעה שאומרים קדוש, קדוש, קדוש.
ובני אשכנז וצרפת נותנים עיניהם למעלה ונושאים גופן כלפי מעלה.
אז בני ספרד
נותנים עיניהם למטה כשאומרים קדושה.
בני אשכנז נותנים עיניהם למעלה.
ושם מלך למנהגם, אומר הטור,
שם מלך למנהגם של בני אשכנז מספר היכלות.
כתוב שם תיאור נרחב
איך הקדוש ברוך הוא שמח בשעה שאומרים קדושה,
ברוכים אתם להשם, שמיים ויורדי מרכבה.
אם תאמרו ותגידו לבניי מה שאני עושה בשעה שמקדישים ואומרים קדוש קדוש קדוש,
ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום,
לבית תפילתם, ונושאים עצמם למעלה,
כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה
שעיניהם נשואות בעיניי ועיניי בעיניהם.
אומר הקדוש ברוך הוא,
אין לי הנאה בעולם כאותה שעה
שבני אדם אומרים קדוש.
אז עיניהם בעיניי ועיניי בעיניהם,
מכאן סמך
שצריכים להרים את העיניים.
אומר הבך,
אז מה טעמם של בני ספרד?
אם בני אשכנז מסתמכים
על ספר היכלות
ולכן מרימים עיניהם
למעלה בשעת קדושה,
על מה מסתבכים בני ספרד
שנותנים עיניהם למטה בשעה שאומרים קדוש, קדוש, קדוש.
הוא אומר, זו גמרא מפורשת,
ביבמות ק"ה עמוד ב',
שם כתוב,
המתפלל צריך שייתן עיניו למטה.
אז קדושה זה חלק מהתפילה, צריך לתת את העיניים למטה.
אגב,
רש"י
אומר דברים מתוקים שם ביבמות,
"המתפלל צריך שייתן עיניו למטה כלפי ארץ ישראל,
משום שהשכינה שם קיימת,
כמו שכתוב, והיו עיניי וליבי שם".
איפה השכינה? בארץ ישראל.
אתה אומר קדושה,
אתה מחפש להישיר מבט לשכינה,
אומר התלמוד הבבלי,
אל תרים למעלה,
כי השכינה לא שם,
השכינה בארץ ישראל.
שמעתי בליל שבת,
מהרב שמואל אליהו שליט"א,
שאביו,
מרן הראשון לציון,
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל,
היה אומר, מי שלא רואה
את השכינה היום במדינת ישראל,
שילך לרופא עיניים.
אומר רבך,
אם כן, מה יעשו בני ספרד,
שאומנם יש להם מקור,
מהגמרא ביבמות, לתת עיניהם למטה,
אבל מה יעשו עם המקור מספר היכלות,
שאותו הביא הטור לבני אשכנז, להרים עיניהם למעלה?
אז אומר רבך,
כשאומרים נקדישך ונעריצך, או נעריצך ונקדישך,
אז
על זה כתוב בספר היכלות,
להרים את העיניים למעלה.
אבל בשעה שאומרים קדוש, קדוש, קדוש,
סוברים בני ספרד,
על פי הגמרא ביבמות, שצריך לתת את עיניהם
למטה.
סוף דבר,
אומר הטור
בשם הקדוש ברוך הוא, אין לי הנאה בעולם כאותה שעה
שעם ישראל אומר קדושה,
מתחבר לדבר האורחיים הקדוש,
שהחפץ העליון של ריבונו של עולם
זה בני אדם כאן בעולם הזה בתוך הבשר,
שהם
מקדשים את שם השם,
הם אומרים שיר ושבח לריבונו של עולם.
על תפקידו של עם ישראל
לומר שיר ושבח בתוך העולם הזה,
בתוך כל הסיבוכים, בתוך כל המאבקים,
אנחנו יכולים ללמוד
מאיגרת של הרב קוק
בחלק ג',
סימן ת' תפ"ד,
איגרת ששמעתי עליה שיעור ממורי ורבי הרב צבי טאו שליט"א.
הרקע לאיגרת,
הרקע לאיגרת,
הצהרת בלף,
שאחרי מלחמת העולם הראשונה הופיעה מאת השם
דרך האנגלים הצהרה על הקמת,
על ראייה בעין יפה הקמת
בית לאומי
לעם היהודי.
וחלק גדול ועצום מהעולם היהודי
ממש התרגש מהצהרת בלפור.
אבל צריך לזכור
שהציונים התאכזבו מהצהרת בלפור.
אף על פי שזה אור גדול אחרי החושך העצום של הגלות,
אבל הצהרת בלפור
אינה נותנת לנו את ארץ ישראל,
לשלטוננו,
לעצמאותנו,
אלא היא רואה בעין יפה שנהיה פה,
אבל האינטרסים של המעצמה האנגלית
הם קודמים.
הם רוצים לשלוט כאן,
ואנחנו,
עם ישראל,
נהיה כאן,
וזה מסתדר לכל החשבונות שלהם,
וגם לנו זה טוב,
אבל שלטון הצהרת בלפור לא נותנת לנו,
והציונים,
החלוצים שמסרו נפשם,
רצו שנגיע לשלטון.
אמנם 30 שנה אחר כך,
דוד בן-גוריון מכריז
על עצמאות, על שלטון,
אבל הצהרת בלפור,
שבוודאי הייתה אמצעי ונקודה חשובה בדרך לזה,
הצהרת בלפור היא לא סוף הדרך.
כך כותב חיים ויצמן בנאום פתיחה בקונגרס הי"ב
ב-1921 למניינם. הוא כותב:
הכרזת בלפור כשהיא לעצמה אינה עוד הפתרון לשאלתנו.
היא נותנת לנו רק את האפשרות לפתור אותה.
היא היסוד לבית הלאומי.
לא קיבלנו את הבית הלאומי בהצהרת בלפור.
הצהרת בלפור היא היסוד לבית הלאומי.
ומי שמנתח את הדברים הוא ההיסטוריון הרב זאב יבץ,
שכתב סדרת ספרים ארוכה, "תולדות ישראל",
והוא היה ביחסים
מצוינים עם הרב קוק, הרב קוק העריך אותו מאוד
ותמך בו,
והרב קוק ראה בו חבר לרעיון של דגל ירושלים.
רעיון דגל ירושלים
הוא רעיון
שבעצם בא ואומר
שלא מספיקה התנועה הציונית שדואגת
לקומה הגשמית של עם ישראל,
אלא צריך את דגל ירושלים כמקביל
לעניין התנועה הציונית,
שהוא מפתח,
מטפח ובונה את קומת הרוח בישראל.
ישיבות, רבנות ראשית,
זהות יהודית ועוד.
על רקע האכזבה המסוימת מהצהרת בלפור,
הוגה
רבי זאב יעוץ רעיון,
הרי הכל בהשגחה אלוקית.
אז מאת השם הייתה זאת,
כי כנראה,
ריבונו של עולם סובר,
שעדיף
שהשלטון לא יהיה בידינו.
כי אם השלטון יהיה בידינו, השלטון על מדינת ישראל,
נצטרך על כורחנו להתעסק במלחמות,
לטפח צבא,
את כל מוסדות השלטון,
ממשלה, כנסת,
ואז נצטרך לעסוק בפוליטיקה.
אבל ריבונו של עולם חפץ שעמו יתעסק רק ברוחניות
צרופה טהורה,
ולכן הוא
לא נותן לנו את השלטון על מדינת ישראל,
עדיף שאת העבודה יעשו בשביל זה הגויים האנגלים,
ואנחנו נוכל פה להיות יותר פנויים לתורה.
כך
כתב
רבי זאב יעבץ.
והרב קוק
אומר לו,
אתה בוודאי מבין שתפקידו העיקרי של עם ישראל הוא רוחניות,
ועל זה אני משבח אותך,
אבל ישנה איזו נקודה מאוד חשובה
שאותה לא תפסת.
הוא כותב לו בעדינות,
בכבוד,
ואומר לו את ההשקפה היותר עליונה ושלמה.
כך הוא כותב לו כך:
"נעימים לי המרות טהורות אשר דיבר
רב חביבי בייחוסו של דגל ירושלים אל הזרמים שכבר נתגשמו בחיים, בתנועה הלאומית שלנו, ההולכת ומפעמת בהולם פעמיה".
כלומר,
אתה שותף איתי לדעה של דגל ירושלים,
עם ישראל הוא לא רק עם גשמי פיזי, הוא גם בעיקרו עם רוחני.
הרעיון שכתבת,
כי מאת השם הייתה זאת,
שהתוכן הפוליטי של ישראל יהיה מתייסד על ידי בני נכר,
למען יוכל רוח האומה להתנשא במרומיו.
ההסבר שלך למהלך ההיסטורי, להשגחת השם,
שהגויים יתעסקו בתוכן הפוליטי, ועם ישראל יתנשא במרומיו, לחוש את תחושיו הפנימיים יפה,
ולפתח את כוחו העליון ברוח השם אשר עליו.
הרעיון שכתבת מרומם ונשגב הוא,
וראוי הוא לפיתוח ושכלול מרובה,
להגיע על ידו לפתרוני המאורעות ההולכים ומתרגמים לפנינו באופן.
זה הרעיון שאותו הגה כבוד הדרתו במאמרו הקצר והנלבב,
הוא מתאים מאוד עם הגות רוחי על דבר ערכה של תנועתנו.
מצוין הרעיון שלך.
עם ישראל הוא רוחני.
מי יתעסק בפוליטיקה? האנגלים.
אבל דע לך
שהאנגלים יתעסקו בפוליטיקה רק
בצורה זמנית.
עוד 30 שנה זה יעבור.
אמנם,
לדידי,
היסוד הזה של ההשתמשות על ידי היצירות הפוליטיות של כוחות אחרים הוא חזון עובר.
זה רק זמני.
שאנחנו נעזרים שמישהו אחר ינהל לנו את הפוליטיקה.
בוודאי השעה הזאת צריכה לכך.
ולכן הקדוש ברוך הוא עשה את זה.
יותר מדי מוטבעים עם החוגגים הפוליטיים ברפש וטיל של חומרנות גסה,
עד שאי אפשר שרוח ישראל סבא ישתעבד אליו.
כלומר, אם אנחנו כעת נעסוק בפוליטיקה,
אז זה ישפיל את עם ישראל.
עם ישראל ירד, חלילה.
אבל אחרי עבור התקופה הזמנית הזאת,
עם ישראל יזכה לתקומת מדינה ויזכה שהוא עצמו יעסוק בפוליטיקה.
אמנם,
מסביר הרב,
למה הקדוש ברוך הוא חפץ שאנחנו נעסוק בפוליטיקה.
למה הוא חפץ והוא ציווה שנקים כאן מדינה עם שלטון,
כפי שהרמב"ן מגדיר במצוות ירושת הארץ וישיבתה.
הקדוש ברוך הוא רוצה מדינה,
ממשלה, צבא.
אף על פי שלנו היה נוח יותר רק להתעסק בתורה,
ברוחניות, בתרבות,
ולא בעניינים המעשיים הנמוכים האלה.
אבל ריבונו של עולם חושב אחרת.
והוא ייעד לנו תפקיד
מאוד חשוב, ושימו לב פה עיקר הנקודה.
אומנם,
עלינו לעזור, מי זה עלינו?
עם ישראל.
עלינו לעזור
להעביר את העגלה הפוליטית של העולם בכל האפשר היותר מוקדם,
את הדרך המלאה מכשולות ועגמי נפש.
ציור, משל.
יש עגלה פוליטית
של העולם.
הרב כותב את זה מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
העגלה הפוליטית של העולם שקר.
בתוך בוץ, רפש וטיט.
אז נכון לנו,
מצד עצמנו,
חייבים עלינו דברי תורה ותפילה,
אנחנו לא צריכים את הפוליטיקה.
אבל מי יוציא את הפוליטיקה העולמית מהבוץ?
רק עם
שיקים מדינה
ויתעסק בפוליטיקה מתוך טהרתו ונקיותו כדוד ושלמה,
מתוך טהרה, נקיות וקדושה,
עם כזה הוא יהווה דגם לאומות העולם כולן,
שאפשר לתקן עולם במלכות שדי.
אז צריך לדאוג
לעגלה הפוליטית של העולם.
אומר הרב,
אמנם עלינו לעזור
להעביר
את העגלה הפוליטית של העולם
בכל האפשר היותר מוקדם,
להעביר אותה את הדרך המלאה מכשולות ועגמי נפש,
ויתכונן עם השם על אדמתו באיזה צורה קבועה,
מיד יפנה את לבבו
אל העולם הפוליטי,
לטהרו משיגיו,
להסיר את דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו.
שני תפקידים
ראשיים יש לנו בפוליטיקה.
א',
לעצור את שפיכות הדמים,
להסיר את דמיו מפיו
ושיקוציו מבין שיניו, זה עבודה זרה.
אשר על כן חושב אני, כותב הרב לרב זאב יביץ,
שהדגל הירושלמי לא יהיה לגמרי זונח את המערכה הפוליטית,
אף על פי שלא ישקיע בה את מבחר כוחותיו.
את מבחר הכוחות
צריכים להשקיע בבניין הרוח בישראל.
אל תקרבנייך אלא בונייך לבנות את התורה בישראל,
בניין התורה לדורות,
אבל אסור,
כך לפי ריבונו של עולם,
אסור לנו לזנוח את המערכה הפוליטית.
אנחנו צריכים להוציא את הגלה הפוליטית העולמית
מהבוץ.
ועל מנת כן,
ניתנה לנו לירושה דווקא ארץ כנען.
השם הזה, ארץ כנען,
הוא שם מבהיל.
ארץ ישראל,
כשאתה שומע את הביטוי הזה, אתה מיד רואה אור
רוח,
אבל ארץ כנען זה כל התועבות.
והתורה אומרת כבר בפרשת בוא:
"והיה כי הביאך השם אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך".
שואל הרב קוק בפירושו עולת ראייה,
למה שמביא אותנו אל ארץ הכנעני?
זה מקום מתועב.
מה שעשו הכנענים, מה שעושים בו הפלישתים,
דווקא לשם ריבונו של עולם שולח אותנו.
בהמשך למה שקראנו,
להוציא את העגלה הפוליטית העולמית מהבוץ.
זה הכוח של
עם ישראל
כשהוא בארץ ישראל.
אומר הרב קוק כך,
ארץ ישראל יש לה את הסגולות, החיות העליונות
של יסוד הקדושה היותר עליונה
המתגלה בעולם.
יש קדושה
מוגבלת
שהיא יכולה להופיע רק
ולפעול רק בגנזי מרומים.
אבל ארץ ישראל,
יש בה קדושה
הכי עליונה,
עד שהיא מתגלה בארץ,
בתוך העולם,
כמו שפתחנו בדברי האור חיים הקדוש,
אלה אלוהי הרוחות לכל בשר
ביחס לתפקיד עם ישראל והאדם כולו.
והנה כאן לגבי עניינה של ארץ ישראל.
מגדיר הרב קוק,
יש בכוחה
של הקדושה היותר אלונה של ארץ ישראל להפוך את התוכן היותר רע והיותר מקולקל לטובה ולברכה.
לפיכך שמארץ היא כנען,
האיש המקולקל והמקולל,
אוצר הכיעור והזוהמה והשפלות האנושית.
הקדוש ברוך הוא שולח אותנו לארץ כנען,
כי פה יש את שיא הכיעור והזוהמה והשפלות והטומאה.
ולפי החשבון האלוקי,
כל אלה הנטיות השפלות ניטעו באנושיות
מפני שיש אוצר חיים נעלה מאוד גנוז באנושיות בארץ ישראל,
דווקא אוצר אור שבמטמוני החושך,
נכון?
ולכן עם ישראל,
הוא הולך להקים את ארצו, את מדינתו,
בארץ כנען.
זה לא לחינם שהם היו פה קודם,
מפני שיש לנו תפקיד
לתקן את כל הזוהמה שהם עשו פה והשאירו פה.
זה הכוח של ארץ ישראל.
בשיחות
של הרב ציודה לפרשתנו, פרשת קורח,
בעמוד 178,
מבאר הרב ציודה את הטענה
ואת החוצפה של דתן ואבירם,
שניצבים בפתח אוהליהם עם משפחותיהם,
והם
עונים למשה רבנו שהזמין אותם
לבוא אליו, אומרים לו לא נעלה,
ואז הם אומרים,
המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש
לעמיתנו במדבר, כי תסתרר עלינו גם ישתרר.
מה שקורה פה הוא עובדה מדהימה.
החצופים האלה, דתן ואבירם,
מכנים את ארץ מצרים, כך לפי רוב הראשונים,
מכנים את ארץ מצרים, ארץ זבת חלב ודבש. הם בכוונה לוקחים את הכינוי של ארץ ישראל,
והם אומרים, המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש לעמיתנו במדבר.
וארץ ישראל,
כשהיא שומעת
שאת ההגדרה ואת הייחודיות שלה,
ארץ, והכינוי העליון של הארץ זבת חלב ודבש,
את זה מלבישים אותם חצופים על טומאת מצרים,
הארץ מוכרחת להתפוצץ.
ולכן, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם.
הם קלקלו ועיוותו את המושג של ארץ ישראל,
וחשבו להעביר אותו לטומאת מצרים,
אז הארץ עצמה מתפוצצת.
מה זה הביטוי ארץ זבת חלב ודבש?
זה שיא הכוח של ארץ ישראל,
שיכולה להפוך טמא לטהור.
דלגו בבקשה לעמוד 196,
ממש בקצרה, מפאת קוצר הזמן.
אומר הרב ציודה,
החלב
הוא דבר שנוצר אצל הפרה,
או בהמות אחרות,
והוא תוצאה של מרעה, מרעה הצאן.
אומרים חז"ל
בגמרא בבכורות, דם נעקר ונעשה חלב.
זאת אומרת, מהי העובדה הביולוגית הזאת?
יש דם והוא נהפך
להיות חלב.
איך נוצר חלב?
מתוך מערכת הדם
נוצר חלב
אצל הבהמה.
דם,
מי שאוכל אותו, מי ששותה אותו, חייב כרת.
אבל הדם הזה הופך להיות
חלב, חלב הוא מותר בשתייה.
יש לעיין עד כמה הוא בריא לשתייה,
אבל הוא מותר לשתייה.
דבש,
זה במובן של דבש דבורים,
גם שם אנחנו מוצאים דבר פלא.
הדבורה היא שרץ העוף,
והיא מאבדת
את הדבש
על ידי הגוף שלה.
ובכל זאת,
אפילו שהדבורה עצמה היא שרץ עוף שאסור באכילה,
הדבש שמיוצר מתוכה,
מותר לאכול אותו.
אז רואים אצל שני החומרים האלה,
חלב ודבש,
שמקורם באיסור חמור,
וזה נהפך להיתר.
אומר הרב סיודה,
זה ארץ זבת חלב ודבש.
יש לה כוח להפוך איסור להיתר.
יש עוד הרבה שבחים של ארץ ישראל.
אוויר עד ארץ ישראל מחכים,
אתה מבקש לראות שכינה בעולם הזה, לעסוק בתורה בארץ ישראל.
אבל מעל כל המעלות האלה
יש את המעלה הזאת.
כי מתוך שיש בארץ כזאת קדושה עליונה והשראת שכינה,
אז הקדושה העליונה הזאת יכולה להפוך איסור להיתר.
לכן הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" זה לא רק עניין של מתיקות חומרית,
אלא זה בא לרמז
על קדושתה העליונה של ארץ ישראל,
שיכולה
וצריכה להפוך איסור ליתר.
אז פתחנו
באלוהי הרוחות לכל בשר בדברי אורח חיים הקדוש.
עברנו דרך
הרב קוק,
שאמר
שעם ישראל נועד על פי השם
לחלץ את העגלה הפוליטית
העולמית
מהרפש והעתיד שבו היא נמצאת.
ואנחנו זוכים
היום
ברגעים היסטוריים אלה
שעם ישראל
שנלחם על עובדת קיומו בארץ ישראל,
אנחנו זוכים כהיום הזה להפוך
את הרע,
לנקות את העולם מהרוע,
כפי שאנחנו מתפללים בעלינו לשבח,
ועל כן נקווה לך, השם אלוקינו, לראות מרע בתפארת עוזיך, להעביר גילולים מן הארץ.
והאלילים,
גם מבחינה דתית וגם מבחינה מוסרית, אלה שעושים את עצמם אלילים,
כהרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.
אנחנו בשעות של תיקון עולם.
וכל בני בשר יקראו בשמך.
כמה שם שמיים נישא,
ניסה,
לא רק אצלנו,
לא רק על ידי ראש ממשלתנו,
אלא גם על ידי נשיא אמריקה,
להפנות אליך כל רשעי הארץ.
יש רשעות בארץ, ואנחנו מפנים אותם אל ריבונו של עולם,
ואנחנו מפנים מהעולם את מי שצריך לפנות אותו מפה.
יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תרחה כל ברך,
כי שבה כל לשון.
לפניך השם אלוקינו יכרעו וייפולו.
כל הענקים האלה, שר צילם מעליהם,
והשם איתנו, אל תיראו,
ולכבוד שמך יקריתנו, ויקבלו כולם את עול מלכותך,
ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד,
כי המלכות שלך היא ולעולמיה תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך,
אדוני ימלוך לעולם ועד, ונאמר, והיה אדוני למלך על כל הארץ.
ביום ההוא יהיה אדוני אחד
ושמו אחד
בקרוב ממש,
