רבותיי, שלום,
צהריים טובים.
אנחנו לומדים כאן בדרך כלל תנ״ך,
אבל העניין הוא שהיום אנחנו לא צריכים ללמוד תנ״ך.
היום אנחנו עושים תנ״ך.
הקדוש ברוך הוא עושה תנ״ך.
אז חשבתי, מה נלמד היום ביחד?
מה נלמד?
ואני רוצה ללמוד היום בעקבות,
בעקבות המאורעות הגדולים. אנחנו באמת,
כולנו מרגישים לגמרי בתוך אירוע תנ"כי גדול.
והפלא הוא, הפעם שזה גם, גם המנהיגים, בדרך כלל למנהיגים יש נטייה לכוי חי ועוצם ידי, גם הם קוראים בשם שמיים,
גם ראש הממשלה שלנו וגם נשיא ארצות הברית.
מישהו אמר לי פעם, לפני הרבה שנים,
לא זוכר מי אמר לי את זה,
אבל זה התיישב לי על הלב.
הוא אומר, ארצות הברית של אמריקה זה גלגול של רומא.
כי בגלל, זה הרי אותם, אותה צורת שלטון, אותם סמלים, קפיטול,
סנאט וכל הדברים האלו,
והם באו לתקן את מה שרומא קלקלה.
רומא החריבה אותנו, והם באו לתקן ולהגיד, אנחנו מצטערים שזה זה, עכשיו אנחנו נעזור לכם.
וכמה וכמה צמתים קריטיים הם שם, והיום הייתה
צומת כזאת.
הצומת הקודמת הייתה המדינה הראשונה שהכירה במדינת ישראל,
הנשיא טרומן.
הרב הרצוג, בדיוק השבת ראיתי את זה,
הרב הרצוג היה בשנת 1949,
הוא ביקר בארצות הברית ונכנס לדבר עם
עם הנשיא טרומן. ראיתי את זה השבת כי עסקתי בפגיעת התכלת, והרב הרצוג,
הוא ה...
בפגיעת התכלת.
אז הרב הרצוג אמר לנשיא טרומן ב-49,
והיה שם עוד מישהו, מספר את זה מי שהיה שם בפגישה.
אמר לו, הקדוש ברוך הוא שם אותך ברחם של אימא שלך
כדי שתיוולד ותעשה את המעשה הזה להכיר במדינת ישראל. ברגע שארצות הברית הכירה, אז בעצם...
וההוא היה, זה היה הרגיש שזה כאילו לא מכובד,
אבל הוא מסתכל על הסיטרון, הוא רואה אותו בוכה,
רואה אותו מוריד דמעות.
אז זה הזמן שאנחנו נמצאים, והפעם השנייה זה עכשיו,
זה עכשיו, ללא כל ספק.
וכמו שמי שלא ראה את הנאום של הנשיא טראמפ, אז צריך שיראה אותו, כי הוא בסוף אומר, אנחנו מודים לאלוהים,
אוהבים אותך אלוהים, אנחנו מודים לאלוהים.
כל הדברים האלו הביאו אותי,
ברשותכם,
לרצות ללמוד היום פרק אחד לכבוד האירוע,
לכבודם של ישראל,
לכבוד החטופים שחזרו, החללים, לכבוד אלה שיחזרו.
ואנחנו רוצים ללמוד היום את זכריה פרק ח'.
רבותיי, זכריה פרק ח' זה פרק
שכל אחד צריך שיהיה אצלו, תמיד בתרמיל הנפשי,
זכריה פרק ח'. למה? איך הוא מתחיל?
הפרק הזה מתחיל:
"ויהי דבר ה' צבאות לאמור, כה אמר ה' צבאות, קנאתי לציון קנאה גדולה וחמאה גדולה קנאתי לה.
כה אמר אדוני צבאות, שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים, ונקרא ירושלים עיר האמת
והר אדוני צבאות הר הקודש.
עכשיו, אתם יודעים שכל נבואה שנכתבת, היא נכתבה גם לזמן שלה.
יש לה ודאי,
היא רלוונטית לימי שיבת בית שני,
אבל אם היא הייתה רלוונטית רק לזמן שלה, היא לא הייתה נכנסת לתנ"ך.
מה נכנס לתנ"ך?
נבואות שנצרכו גם לדורות. אז אנחנו רוצים לקרוא את הנבואה הזאת,
לא כאילו,
זה לא כאילו, כי זה באמת,
ברשותכם, לעשות מעשה שלא ייעשה,
ולהתחיל רגע את הפרק הזה מהסוף שלו.
בסדר? כאילו, להגיד לאן אנחנו חותרים, מה המטרה, ואחרי שנראה לאן אנחנו חותרים,
לאן צריך להגיע, נתחיל את הפרק מהתחלה ונראה מהם התנאים
כדי להגיע לדבר הזה. מה סוף הפרק?
הפסוק האחרון,
או אפילו נקרא שני פסוקים אחרונים.
כה אמר ה' צבאות, עד אשר יבואו עמים ויושבי ערים רבות,
והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלך הלוך לכלות את פני אדוני ולבקש את אדוני צבאות אלך גם אני.
ירצו לבקש את השם צבאות.
ובאו עמים רבים וגויים עצומים
לבקש את אדוני צבאות בירושלים ולכלות את פני אדוני.
הפסוק המסיים
כה אמר אדוני צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים
ויחזיקו בכנף איש יהודי,
מי זה איש יהודי אגב?
מרדכי היהודי, שהוא משבט בנימין.
לאמור נלכה עמכם, למה?
כי שמענו אלוהים עמכם.
זה הפסוק האחרון של הפרק הזה. כלומר, יהיה איזה מצב, אומר הנביא,
שהמון המון מאומות עולם יצטרפו אלינו, יצטרפו אלינו, הם יבואו אחרינו,
ויגידו, שמעו, אנחנו שמענו שאלוהים אתכם.
אז אפשר גם?
אפשר ל...
ויחזיקו בכנף איש יהודי,
אנחנו עדיין באורות של שבוע התכלת, שבת התכלת,
ברוך אתה ה' אלוהים וחם שהקונה לדברות.
אנחנו עדיין באורות של שבוע התכלת,
וכנף איש יהודי הכוונה בטיצית שלו.
איזה טיצית?
חכה מיקי, איזה טיצית?
תכלת.
איך אני יודע?
כי זה מדרש מפורש.
מה?
מה?
אני הולך עם זה?
אני הולך עם זה? כל המשרד הולכים עם זה.
זה כתוב בתורה אבל.
לא כתוב אצלך בתורה? לא אמרת את זה הבוקר?
נו, אז מה?
ברוך אומר ועושה. מה זה עם הזמן?
רבי יוסף חיים, בעזרת השם.
עד מאה העשרים, אתה יודע.
עד מאה העשרים.
בן שהתמלטי לי יוצא בחינם. אחד הגיע לגיל 60, אמרו לו, החצי השני יותר קצר. כאילו, תתעודד.
אז נזדרז עכשיו במצווה החביבה.
המדרש אומר כך,
אתם כולכם מכירים את המדרש, נכון?
תכלת דומה לים, יום דומה לרקיע, רקיע דומה ל...
כסה הכבוד, נכון? למה? סליחה, מה נשתנה תכלת?
מכל מיני צבעונים שתכלת דומה לים ודומה לרקיע
והרקיע דומה לכיסא כבוד. זו גרסה אחת, אבל יש גרסה במדרש
מוסיפה עוד משהו.
ולמה כיסא הכבוד?
שחלק הקדוש ברוך הוא מכבודו לישראל.
בסדר?
כלומר, כשאנחנו מדברים על להחזיק בכנף איש יהודי ובפתיל תכלת, הכוונה שאומות העולם
מזהים בעם ישראל את כבודו של הקדוש ברוך הוא, לכן הם רוצים להצטרף.
זה האירוע.
כך אומר המדרש.
הפתיל תכלת, זה בעצם מה שהקדוש ברוך הוא חלק מכבודו,
חלק מכבודו
לעם ישראל.
אני שלחתי את זה, אני אקרוא לכם את המדרש הזה בצורה מפורשת, אני לא זוכר אם שלחתי את זה כאן, בוא נראה רגע אם זה כאן או לא, זריז,
לא זוכר אם שלחתי את זה, אופס, מה עשיתי?
זה כבוד.
אז בעצם אנחנו רוצים להגיע למדרגה הנפלאה הזאת,
לא, לא שכחתי משורה.
רוצים להגיע למדרגה, אז אוקיי, איך מגיעים אליה?
אז יש לנו כאן את הפסוקים עצמם,
וגם קצת נעזר במלבים בהקשר הזה, אז רק נפתח את המלבים, נראה שאני על זה. יש פה מלבים, כן, מלבים, מלבים, בוץ, יפה.
אז המלבים אומר,
הוא נעזר מדי פעם בפירוש המלבים לפרק הזה.
המלבים מועמדים, גם אברה בואנל, אבל המלבים מועמדים, אז בואו נראה, יש כאן.
אז מהם השלבים שמביאים אותנו לדבר הזה? אז מתחילים מההתחלה.
אה, יש כאן עוד שבחים. כה אמר אדוני צבאותו, דשבו זקנים וזקנות
ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים,
ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה.
כן, זה הכל הבטחות, אבל...
כן, כן, זה יתקיים, ברוך השם, כן, כן. זה יתקיים מה שנקרא ליטרלי, כלומר, אם תלכו לכיכר בתי מחסה בעיר העתיקה,
שיש שם כזה תלמוד תורה, נדמה לי, מוריה שם, ויש שם ילדים משחקים,
ויש שם גם זקנים שיושבים שם על הספסלים, ויש שם, הלאה, מה?
זילברמן שם, נכון. ויש שם,
ברחבת הפסוק הזה, נדמה לי שהחותן של הרב מאיר טויבר הוא זה שיזם את ה... היה לו איזה,
ההנהלה של הרובע היהודי.
כן.
אה, יפה.
מלאו, יפה, יפה. תודה, תודה.
רבותיי, הערת המדריך טיולים,
פנחס ברכה.
יפה.
כה אמר אדוני צבאות, כי יפלא בעיני שארית העם הזה, בימים ההם,
גם בעיניי יפלא נאום אדוני צבאות. כן, באמת?
זה נראה לכם דבר פלא?
כל מה שכתוב בפרק הזה, אומר הקב"ה, תדעו לכם,
גם אני אתפלא. הקב"ה מתפלא, תראו, אומר המלבים,
אומר המלבים,
כה אמר השם, אמר,
הגם שאתה יפלא זה בעיני העם. למה?
כי לפי הטבע אי אפשר שיצליחו כל כך
אחר שהיו כל כך הרבה שנים תחת יד צורריהם.
אומר הקב"ה, גם בעיניי יפלא, רצה לומר, לפי מצב של עתה,
הוא דבר נפלא למעלה מן הטבע.
כי כפי הטבע קרוב שלא יתקרבו בארץ זמן רב, כי הם מעטים ושפלים, ובכל זאת,
מה?
כה אמר השם, הנני מושיע את עמי מארץ מזרח
ומארץ מבוא השמש.
מה?
צריך להסביר משהו?
יהיה ארץ ממזרח לנו,
מזרח עמוק, אין לנו אויב מעבר לאיראן היא האויב הכי מזרחי שלנו, פעם היה עיראק, עכשיו יש עוד יותר, איראן, נכון?
שאתה באמצע את המפרציות הן כבר ידידות שלנו, אחרי איראן זה מה זה כבר סין, מה הלך שם, הודו, סין, לא יודע מה...
אפגניסטן. אפגניסטן, כן, כבר רחוק מדי.
אומר הקב"ה, אני הולך להושיע אתכם
מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש.
והבאתי איתם ושכנוב אותם ירושלים ויאמרו לי לעם אני אלוהים באמת ובצדקה.
ממשיך הנביא ואומר: "כה אמר ה' צבאות אחזקני ידיכם השלמים בימים האלה את הדברים האלה"
פרק ח' אני קורא, פרק ח'.
זכריה,
אין לך תנ"ך?
תנ"ך מול העיניים בבקשה.
יפה.
ממשיך הנביא ואומר:
"כי לפני ימים ההם שכר האדם לא נהיה" אני טיפה מדלג על חלק מהפסוקים.
"עתה לא כימא ראשוני מניע לשארית העם וזין ומדין הצבאות כי זרע השלום הגפל תיתן פרייה בארץ אין יבולה
והשמים יתנו תלם,
והנחלתי את שארית העם הזה, את כל אלה.
טוב, יהיה שפע כלכלי.
ואכא שראיתם קללה בגויים בית יהודה ובית ישראל,
כן אושיע אתכם והייתם ברכה, אל תיראו,
תחזקנה ידיכם. כלומר, יש כאן איזה השוואה, אני חושב שכולנו מרגישים את ההשוואה הזאת,
כי הזכרנו את זה כאן כמה פעמים בשיעור,
שבעצם זה פעם שנייה בסך הכל בתולדות עם ישראל,
או שלישית, נגיד, מגילת אסתר זה פעם אחת,
שיש לנו איום והשמדה כוללת.
אז מגילת יסר זה היה פעם אחת, הקדוש ברוך הוא סיכל את עצתם,
הגרבנים זה היה פעם שנייה, ושם יעקב יצא צולע על ירחו, שליש מעמנו,
ועכשיו,
פעם שלישית,
כן?
אז אומר הנביא,
כאשר הייתם בגויים וכולי, הושיע אתכם,
וכולי,
והייתם ברכה, אל תראו תחזקנה ידיכם.
טוב?
רגע, רגע, שנייה, בואו נראה עוד שנייה אחת.
יכה אמר אדוני צבאות, כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבותיכם אותי, אמר אדוני צבאות, ולא ניחמתי.
כן שבתי, זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו. מה זה זממתי?
מה זה זממתי? איך הקב"ה זומם?
זומם, מה זה?
מה? זה משהו, נכון, זה איזה תחכום.
איזה הונאה.
איזה משהו שאתה, מה? יהיה פה איזה מזימה כזאת.
עכשיו, זה הכל מזימה לגבי מזימה לגבי מזימה. אנחנו כבר התחלנו, אפשר להגיד שהמזימה הראשונה,
המזימה הראשונה המטלטלת, מה שקוראים בשפה הצבאית הפתעה מצבית,
זה הסיפור של הביפרים, שזה הרבה מעבר לאצבעות שעפו שם והעיניים שהתעברו,
שגם זה דבר חביב וטוב.
אבל זה הרבה מעבר לזה, כי בעצם זה גרם לאויב להרגיש שהוא חי,
מה שנקרא בלה-לה-לנד, הוא חי בסרט, הוא לא מבין כלום.
כלומר, הוא בעצם חשוף לגמרי, בלי שום מגן, כי יודעים עליו הכול.
מיד אחרי זה חיסול חיזבאללה, חיסול נסראללה.
אז זה מין, עכשיו, זה הכל היה מזימה, נכון?
שלקח שבע שנים.
ועכשיו,
עם איראן, הכל ברור שקבלו כאן רצף החלטות שהם לא האמינו שבכלל דבר כזה יקרה, ועשו להם כל מיני תרגילים כדי שכולם יהיו שם במקומות שלהם.
אז אומר הקדוש ברוך הוא,
המילה זממתי היא מילה מאוד מאוד מיוחדת, היא לא מופיעה,
היא לא מופיעה בהרבה מקומות,
תראו מה אומר הרמלבים:
"כאשר זממתי להרע לכם ולא ניחמתי, רצה לומר כי בכל עת שיגזור השם גזירה רעה על ישראל,
קשורים אחרתה בהתנחמות.
רצה לומר שהשם חושב שעל ידי הגזירה יושבו בתשובה וייטיבו מעשיהם.
ואז ינחם על הרע ולא יביאנה.
אבל בעת שהרע היא לתכלית טובה,
לחלה פשע או להתאם חטאת ולעתי בחר איתם על ידי הרע, זה לא מתנחם בעת הגזירה, רק גוזר בהחלט".
אם הגזירה היא רק רע, אז הם חוזרים בתשובה,
אז הוא מבטל את הגזירה. אבל אם הגזירה היא רע,
אבל לצורך מה?
צורך טוב.
אני הרבה חושב על שמחת תורה.
כלומר, זה ברור ששמחת תורה הייתה דין.
חטפנו סטירה.
אבל היום כשאנחנו מבינים שהקב"ה נתן לנו סטירה קטנה, כדי ש...
קטנה, לא עכשיו זה, אבל בכל אופן,
כדי להעיר אותנו, כי ישנו על האף, מה שנקרא.
והאויבים שלנו זממו עלינו, להשמידנו, להכחידנו.
אם התוכניות שלו היו יוצאות, אנחנו רואים מה קורה, טיל אחד נופל בבת ים, אחוז מאוכליות בבת ים אין לו בתים. טיל אחד, רואים איזה הרס עושה טיל אחד?
התכנון היה אלפי טילים כאלו מחיזבאללה. פה לידינו, לא מאיראן, 1,500 קילומטר עם עשר דקות התרה, יש לך זמן להכין קפה.
פה זה אלפי טילים.
אם היו מתכננים את ה...
מוציאים לפועל את התוכנית שלהם, השטנית, בסדר?
מה?
אז הוא אומר, לכן הוא אומר ככה, אבל בעת שהרעה היא לתכלית הטובה, זה המלבים אומר, מיקי, זה לא אני.
אני לא ראיתי מרחוק, נכנסת, לא ראיתי אם יש לך תחלת או לא.
אני לא ראיתי.
זה היה לשם עדינה, לזרז אותך.
כן.
אבל בעת שהרעה היא לתכלית הטובה,
אז הקדוש ברוך הוא אינו מתנחם בעת הרעה,
רק גוזר בהחלט.
נכון?
ולכן הוא אומר, כמו שזממתי להרע לכם,
כן, שבתי וזממתי להיטיב את ירושלים,
שהיה, זה הכול אני קורא במלבים,
שהייתה רעה חנה אל הטובה,
כן, שעל ידי הגלות רצתה לרדת שבתותיה וכולי, אז גם אצלנו,
הייתה רעה חנה אל הטובה,
מה לעשות, הייתה רעה, אנחנו בוודאי מלאים הלב קרוע מהרעה שהייתה, מהדם של בחורי ובחורות ישראל שנשפך ומהחטוסים שעדיין נמצאים שם.
אבל אנחנו מבינים עכשיו במבט היסטורי, היסטורי, היסטורי,
שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, זו סתירה העיר אותנו,
ובזכות הדבר הזה אנחנו פירקנו את כל הטבעת חלק שאיימה להשמיד את כל מדינת ישראל.
התוכנית הייתה שכל ישראל יקרה לה.
חס וחלילה, מה שקרה בעזה לא תקום פעמיים צרה.
יפה.
לכן אומר הנביא, שבתי וזממתי, הכל מלא מזימות חיוביות.
נכון.
גם עכשיו, גם ההפצצה הזאת,
הוא שולח מטוסים לפה, וזה, בסוף אמרו בכלל למטוס עצמם במקום אחר, וזה.
טוב, להיטיב את איבד ירושלים ואת ידיד אל תיראו.
טוב,
עכשיו נשאלת השאלה, חי ורעי, בסדר, אבל מה התפקיד שלנו?
כדי לזכות,
כדי לזכות להנהגה האלוקית המופלאה הזאת,
שהקדוש ברוך הוא
מעביר את השגחתו,
כמו שאמר ראש הממשלה, כמו שאמר הנשיא, תראו, כשאומר איזה רב, אתם מכירים, יש בדיחה.
יום אחד הגיע הרב,
ואיזה,
הבדיחה מספרת את זה על חבר כנסת,
או חבר קונגרס, לא משנה למה, הם מגיעים לשמיים.
עושים להם בית משפט, חבר'ה,
שניכם גן עדן.
וואו, מגיע המהלך, לוקח אותם.
אומרים לרב, הנה פה זה המקום שלך, אומרים לי, זה חדר כזה קטן, סמוכן, כיסא סטנדר גמרא.
לוקחים את הקונגרסמן, נגיד, בסדר, את הזה,
מה זה ארמון,
אין פה קוד. אז הרב אומר, סליחה, אני יכול לשאול שאלה, מה כן?
אני והוא אותו דבר, גן עדן, למה הוא ככה ואני אקבל כזה חדר?
הוא אומר, תראה, כמוך מגיעים לפה מאות כל יום. זה, מזמן לא היה כזה.
זה, אחד הגיע.
אנחנו...
אז זה שרבנים אומרים,
קוראים בשם שמיים, זה חשוב מאוד, כל הכבוד. אבל כשעומד מנהיג,
מנהיג של העולם החופשי,
בנאום של כולו יכול להיות הצלחה וזה וזה, ומסיים את דבריו,
רוצים להודות, למי? לאלוהים? רוצים להודות לאלוהים.
רוצים, כן, נתניהו גם, נתניהו יהודי, בטח.
להודות לאלוהים.
אנחנו אוהבים אותך אלוהים, זה אירוע, זה קידוש שם שמיים. ולמה זה קורה? בזכות מה זה קורה?
למי הוא הצטרף?
לעם ישראל.
הם לא היו עושים את זה אם אנחנו לא היינו מפלסים להם את הדרך וסוללים.
אז הוא אומר כאן, אוקיי, אז מה התפקיד שלנו?
וזה פסוק שנוגע לסוגיה שאני בטוח שמטרידה את כולכם.
רבותיי, סוגיית הפער הבלתי נתפס, הלא הגיוני,
שאין לו בכלל יכולת שום הסבר בין לפני שנה וחצי שמחת תורה לבין היום. זה אותם אנשים.
זה לא אנשים אחרים, זה אותם אנשים.
זה אותו באסיוק, מפקד אגף מבצעים,
ראש המען החליפו, אבל כל אלה שמתחתיו נשארו כל הקצינים,
זה אותו מפקד חיל אוויר,
זה אותם אנשים, זה אותו ראש מוסד,
ראש המוסד, הכל אותו דבר. אז איך יכול להיות שזה...
תשובה, תשובה, הפסוק הבא:
אלה הדברים אשר תעשו,
דברו אמת איש את רעהו,
בלי ספינים,
בלי פייק,
בלי להמציא כל מיני סיפורים על מישהו שהם לא נכונים. דברו אמת יש את רעהו.
משפט שלום שיפטו בשעריכם. אתם יודעים מה זה משפט שלום? הרי אם זה משפט זה לא שלום. מה זה משפט שלום?
מה?
דילגתי? סליחה.
צודק.
אלה הדברים אשר תעשו. דברו אמת יש את רעהו.
אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם.
אנחנו לא רוצים לוותר על האמת.
לא באנו פה לרקוד הורה ביחד רק ולהגיד,
לגרד אחד את השני את הגב ולהגיד איזה כיף ביחד. אמת!
אמת! רוצים לברר את האמת! משפט!
שלום!
כולנו כאן ביחד, אף אחד לא הולך ללכת לשום מקום.
שלושת הערכים האלו, שלום זה לא רגש, זה לא מושן.
אמת זה ערך?
כן, מיכאל?
משפט זה ערך?
גם שלום זה ערך.
אותו לבן.
מה הפסוק שלך? אתה יודע מה הפסוק שלך?
מיכאל, מה הפסוק?
מתחיל ב"מ, נגמר ב"מ, הפסוק שאתה אומר.
מי יתן מציון ישועת ישראל ושוב ה' שיבות עמו יעגל יעקב וישמח ישראל.
אלה הדברים אשר תעשו,
אמת איש את רעהו.
אמת ומשפט ושלום.
משפט שלום,
שגם המשפט נעשה בדרך שלום, לא בדרך של ביזוי ולא בדרך של זה, לשלום.
שפטו בשעריכם.
אני אקרא פה רגע את זה,
את המלבי, עוד פעם, הקדוש.
כי הנביא ראה, אני מתרגש, אני קורא את הפרק הזה, אני מתרגש עכשיו, אני נותן לכם שיא הרציני.
אני אומר לך, הנביא זכריה, ברור שהוא כתב את זה על תקופתו.
אבל זה כאילו בום!
כאילו העיר לי היום
שזה, זה הפרק.
מיכאל, יצא לך פעם להיות, אתה קורא את הפרק עליך?
זה אנחנו עכשיו אנחנו, זה אנחנו.
הנביא זכריה, פרק ח'.
אני מתרגש.
אבל אסור שהרגש יסיט אותנו מהלימוד הענקי, אני לא עכשיו בגלל שאנחנו מתלהבים.
צריך להוכיח את הדברים.
כי הנביא ראה שחורבן בית שנהיה בעוון, שנאת חינם.
כן, וזה היה העונש וכל הדברים האלו.
ולכן מה אמר?
יזהירם שיחדלו מדברים אלו שגרמו את החורבן.
ואז מה הוא אומר את הדבר הבא?
ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם. עכשיו זאת מדרגה, חבר'ה, הכי הכי גבוהה.
לא דיברו לא לעשות רע, זה
לא לעשות רע
וגם לא לדבר רע.
מה אומר הנביא? אתם רוצים לזכות
לכל הישועה?
אל תחשוב רע על מישהו.
אל תחשוב עליו רע.
אתה יכול להגיד אני חולק עליו, הוא טועה, אני חושב אחרת.
אבל,
אבל הוא רוצה טוב,
הוא רוצה לטובת עם ישראל.
התפקיד שלי, לשכנע אותו.
לדבר איתו, אולי הוא ישכנע אותי, לדבר ביחד.
אבל לא לחשוב רעה בלבבים. אם אנחנו, עכשיו, אתה נמצא,
כולנו נמצאים ביחד כבר שנה וחצי באותו טנק, בסדר?
ואגב, אחד, אני מסתכל בכל הסרטונים שרואים נפילות ורואים את כוחות ההצלה, אני,
מה שמעניין אותי בכוחות ההצלה, תמיד אני מסתכל, מה אני מחפש?
כיפות שחורות, טיסיות ופאות.
מלא.
הלו, הלו, לא מתגייסים.
שנייה, תסתכל. ספורט, ספורט, ספורט, תראה, תראה, תראה כמה.
בסדר, לחפש את הטובה, לחפש את הברכה, לחפש את החיבור. מה?
עין טובה. עין טובה.
תחשוב בראש. איש את רעת רעהו, אל תחשבו בלבבכם.
ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי נאום אדוני. יפה. אז אם כך, מה ההבדל? מה הפער?
הפער הוא שלפני שמחת תורה. אמרתי, החבורה אצלנו בלמעלה בית המדרש,
שעשיתי השבוע כמה פעמים איזה סדנה.
ביקשתי בעיקר מחבר'ה צעירים, בגיל שלכם בערך,
להגיד להם,
אוקיי, בעוד 50 שנה הנכד שלכם יהיה בכיתה ז',
ועוד 40 שנה הנכד שלכם יהיה בכיתה ז',
והוא יגיד לכם, סבא, אתה יכול לבוא בבקשה לבית הספר שלי לספר על המלחמה שהייתה,
מלחמת העם כלביא, או מלחמת התקומה, איך שקראו לה, חרבות ברזל לא יקראו לה, ברוך השם.
אז נכון, אז ביקשתי מכולם, אל תגיד לי את כל השיחה ואת כל ההרצאה,
תן לי את משפט הפתיחה.
מה משפט הפתיחה של ההרצאה הזאת? תכתוב אותו.
כל מיני משפטי פתיחה מאוד מאוד יפים,
ומשפט הפתיחה שאני הולך איתו זה:
בשנה ההיא יהודים רבו אחד עם השני בליל יום כיפור.
זה עמדת פתיחה שהייתה בעצם קצה של איזו דינה
המקרה מאוד מאוד שלילית,
שהובילה אותנו מדחי אל דחי, ממחלוקת אל מחלוקת, ובסוף זה הגיע למצב שיהודים רבים ביום כיפור, יום כיפור זה הכור הגרעיני של עם ישראל. אתה משחק שם, אתה לא יודע מה יהיו ההשלכות.
זו הייתה נקודת המוצא.
יש את רעת רעיון, וברגע שמתקנים את הדבר הזה, מהרגע הזה, משמחת תורה,
אתה נלחם עם מישהו כתף אל כתף, והוא שומר לך על הגב, והוא מוסר את הנפש,
הוא מוסר את הנפש עבורך,
בין אם הוא מסר את נפשו, או שהוא נפצע.
כל הקדושים האלו שנפלו,
מה נראה לכם שהם הלכו לגן עדן ליהנות מזיו השכינה? הם עומדים בתפילה מול כיסאי הכבוד על גאולתם של ישראל.
לוחמים!
הרי אתם יודעים שכשלוחם נהרג,
לא קוברים אותו עם תכריכים. איך קוברים אותו? עם המדים שלו.
עם הווסט, עם הכול. כתוב לעורר,
מה כתוב? לעורר חרון אף של הקדוש ברוך הוא על אלוהי ישראל,
כשהוא מגיע ושואלים אותו, מדוע אדום ללבושך? למה אתה לא עם תכריכים?
למה אתה עם בגדים אדומים?
למה אדום לבושך? תראה את האויבים שלך, הקדוש ברוך הוא מה הם עושים.
כל הלוחמים שנהרגו והלוחמות גם,
הם יימדים, עומדים תחת כיסא הכבוד, והם מתפנלים על הקדוש ברוך הוא, על עם ישראל.
עכשיו אנחנו רואים את הפירות של התפילות הללו.
וזה המסירות נפש ברמה הכי גבוהה, זה אהבת ישראל ברמה הכי גבוהה, הוא אומר, מה אני עושה פה? למה אני פה? כי באתי להגן על עם ישראל.
אז איש את רעת רעהו,
אל תרחו לי, כי את כל נסיימתי.
ואז שוב פעם, ראית דבר אדוני צבאות אליו יאמר,
כה אמר אדוני צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי אלה ביתו יוספים לשמחה,
שבעזרת השם מהירה התהפך לנו לספים לשמחה,
ולמועדים טובים, למה?
מה הסיבה?
האמת והשלום יאהבו.
אמת מצוין. עוד פעם, אנחנו לא באנו כאן רק לרקוד אורה ולהגיד איזה כיף ביחד. לא. באנו לברר את האמת, מה האמת, מה הייעוד של עם ישראל, מה התכלית של עם ישראל, מה השליחות שלנו. יש לנו אמת גדולה.
מצוין.
אבל האמת והשלום יאהבו.
השלום הוא כלי מחזיק ברכה.
כלי מחזיק, יש לך מלא מלא ברכה,
אין לך כלי.
אז מה זה יעזור?
מה זה יעזור? כן, לפני הרבה שנים, הרבה שנים הייתי בצבא,
איזה שמירה, אתם מכירים? אתם זורקים אותך באיזה שמירה בלילה,
היינו במילואים, נראה לי זה היה בצאלים.
אז הם צריכים לעשות, עד שיצאנו לשטח עם הטנקים,
לעשות איזה שמירה לנשקייה או משהו.
זה שאמרתי בלילה,
קר, צאלים, קר גם בהחורף.
היה שם את המכונות האלה של הצבא,
של השוקו.
אתה מכניס שתי שקל, אז יצא לך שוקו חצי כוס סוכר בכלל.
נכון?
טוב, היה לי קרה, אמרתי, יאללה, מי יש שתי שוקות, הכנסתי שני שקל,
אתה חושב שאתה מכוער,
צריכה ככה לערבב,
ואז אמור לצאת רעש כזה שהיא יוצאת כוס,
כוס חומה,
יש את הרעש ונגמרו הכוסות.
אז אין כוס, והנוזל,
אתה עושה ככה, זה רותח, זה אדם ככה,
כל הרס"ר, אתה עושה ככה עם הידיים, אין, אם אין כלי לברכה, אתה מכיר את זה, אה, כבוד הנגן,
אם אין כלי לברכה, אז אתה, מה אתה תתחיל, אתה רק...
השלום הוא הכלי, כמו צור מפתחות, מפתח פה, מפתח שם, יש לך צור מפתחות,
כל אחוז.
אז השלום,
שלום שבו אתה לא חושב את רעת רעך בלבבך, אלא אתה מעריך אותו. זה בדרך כלל מה שקורה כשנפגשים,
לא מסכימים, יש לי מלא חברים מהצבא,
אני לא מסכים עם מילה אחת שהם אומרים,
אבל אני מאוד מעריך אותם.
אתה מעריך את הבן אדם, תשמע, הבן אדם הזה הוא, עכשיו בוא נדבר, בוא נכיר, בוא פה, בוא שם,
נוצרת הערכה.
אז ככה הוא אומר,
יפה, ואז מגיעים לפסוקים שלנו,
יפה, בוא נראה את זה כאן. "כה אמר ה' צבאות
עד אשר יבואו עמים ויושבי ערים רבות
והלכו יושבי אחת אל אחת לאמור,
נלכה הלוך לכלות את פני ה' ולבקש את ה' צבאות אליך גם אני".
זה שלב א', מה השלב הזה? מה השלב א'?
שלב א' הוא שאומות העולם לא מחפשים את עם ישראל,
מחפשים את הקדוש ברוך הוא.
ירושלים פתאום נהיית קדושה לכולם, כך אומר כאן המלבים.
האמונות מתפשטות
אצל הנוצרים ואצל הישמעאלים,
כן?
הוא אומר את זה, אני אקרא לכם את לשונו הקדושה.
כה אמר ה' אתה ניבא להם
מה שיהיה באחרית הימים,
שכל העמים יכירו את האמונה האמיתית.
וזה יהיה בשתי מדרגות,
שקרוב לזמן הגאולה
יכירו כל העמים איש איש לפי אמונתו שירושלים היא עיר הקודש,
וילכו לשם להתפלל להשם.
ירושלים היא עיר הכל, עדיין בלי קשר לעם ישראל, כי עם ישראל עדיין יהיה מה?
בזוי ושפל וכו', אבל
פתאום הם יתחילו לחתור לירושלים.
כמו שהוא במשך זמן,
כמו שהוא במשך זמן שהתפשטו האמונות בעולם שבין הנוצרים לפי אמונתם,
בין הישמעאלים לפי אמונתם,
מחזיקים את ירושלים לעיר האלוהים והולכים שמה להתפלל.
ואגב, אם כבר דיברנו,
ירושלים היא,
לפי המוסלמים, היא המקום הכי קדוש לאסלאם. אתם יודעים למה? ולא מכה, ולא מדינה.
אתם יודעים למה?
כי המקום הכי קדוש לאסלאם
זה המקום שיש עליו מאבק.
לא המקום הכי, זה הכפר שלהם.
זה מאוד מאוד כאילו, טוב.
וניבא שקרוב לזמן הגאולה ילכו כל העמים לירושלים וגם יתחילו לבקש שם את השם צבאות.
היינו לדרוש ולחקור על פינות האמונה. יתחיל פה,
אז פתאום אתה יכול לראות נוצרים,
כמו טראמפ וחבורתו,
שהם אומנם הם נוצרים אבל הם וגליסטים ומכירים במה?
בשליחות של עם ישראל, במכירות שלהם לעזור לעם ישראל.
הם חוקרים על פינות האמונה, רבים מהם השתחררו מהטומאה של העבודה זרה של השילוש,
הם חוזרים אל התנ״ך ומבינים שהעם ישראל הוא העם הנבחר, צריכים לעזור לו.
עכשיו הדבר הזה יש לו השלכות, אנחנו רואים את ההשלכות,
זה השלכות דתיות לגמרי,
הם כולם שם חבורה של דתיים.
ג'יי די ואנס וטראמפ ורוביו, רוביו בכלל הוא צריך להקים בית המקדש, לא?
הוא חותר לבית המקדש, לבית בית שלישי.
מה אתה ממש?
אה, מייק הקקבי בכלל, כן, הוא בכלל, כן.
שהאגם של בני ישראל יהיו עדיין שפלים בעיניהם, לא ידרשו מאיתם על אמונתם,
ידרשו בירושלים. טוב,
אז זה שלב א', שהם ילכו לבקש את השם יתברך,
באו עמים רבים וגויים. כה אמר אדוני צבאות, בימים ההם אשר החזיקו, כן, זה פסוק, כן, זה כ"א.
ואז,
בפסוק כ"א,
והלכו יושבי אחת אל אחת לאמור,
נלכה הלוך לחלות את פני אדוני ולבקש את אדוני צבאות, נלכה גם אני.
ממשיך המלבים ואומר, הם יזמינו את עצמם להתפלל ולבקש את פינות האמונה,
וכולם יהיו נכונים ללכת,
יהיה איזה מין, עד שישיבו להם גם אני. אבל אז מגיע השלב הבא.
המעניין,
פסוק כ"ג.
"כה אמר ה' צבאות" אתם רואים, זו התחלה חדשה.
היה כאילו באו עמים, באו עמים, אז,
"כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים".
יש איזה בכיר באמירויות שהיה לנו את הזכות לפגוש אותו,
כמו ראש המל"ל שם, כמו מין שר ביטחון כזה, זה עובד שם אחרת.
כשהתחילה כאן המלחמה הוא שלח לאחד החברים אצלנו תמונה של אריה עם דגל ישראל.
בסדר?
אז זה כאילו דוברי ערבית,
דוברי ערבית
ודוברי אנגלית
וגם דוברי צרפתית, גם הצרפתים מאוד מאוד מפחדים מהאסלאם השיעי המסוכן.
מלא מלא, עכשיו ראש ממשלת אנגליה אומר, אנחנו צריכים להגיד תודה לעם ישראל.
ההוא, הקנצלר הגרמני, אומר, אנחנו צריכים להגיד תודה לעם ישראל, הם עושים לנו את העבודה.
דוברי שפות רבות, אתה יכול לשמוע תודה לעם ישראל בעשר שפות.
כה אמר אדוני צבאות, בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים
והחזיקו בקנף איש יהודי וכולי לאמור נלכה עמכם. כלומר,
עם ישראל יפרוץ את הדרך
והם יגיעו איתה.
אבל אנחנו פורצים את הדרך.
אני חוזר כאן למלבים הקדוש.
כה אמר השם,
אתה מודיע עניין אחר מה שיהיה באחרית הימים,
שיתחידו להכיר אמונת ישראל בתורתם ויאמינו בתור השם כי היא קדושה היא,
ואז מה הם יעשו? יחזיקו,
סליחה, ואז לא ילכו עוד אל עיר אחת ומשם לירושלים לדרוש את השם,
רק ידרשו את האמונה האמיתית מפי ישראל ויכירו שאלוהים
עם ישראל.
כולם יראו את זה.
כל אומות העולם, אלוהים עם ישראל.
אתם יודעים שבתרבות האמריקאית,
התרבות האמריקאית היא בעצם תרבות
של המייסדים.
היא מאוד מאוד נוצרית,
נוצרית נשענת קצת על הפרוטסטנטים. על כל פנים,
בתרבות האמריקאית הצלחה הולכת עם השגחה.
אם אתה,
האמת זה כתוב במקורות שלנו, כן?
אם אתה, אלוהים משגיח עליך, זה בעצם
אמור להביא לך הצלחה ושגשוג, ולכן אצלם האירוע של הכסף,
זה לא סתם שהם כותבים על הדולר, תמיד נוהגים ללוגת,
In God Trust,
אפילו על הכסף הם כותבים את השם של אלוהים, זה אירוע של אמונה.
אם אתה מאמין באלוהים, הקדוש ברוך הוא יברך לך את הכלכלה.
אז הם הולכים ומצליחים.
עכשיו יש לזה גם המון קליפות,
והוליווד וכל הדברים האלה, אבל בבסיס,
אם עם ישראל מצליח,
אם היינו פותחים באיראן והיו פה נקלעים לקשיים, הם היו מקסימום עושים לנו זה כמה טובות, אבל לא היו באמת ממהרים להצטרף לחגיגה הזאת. אבל מכיוון שעם ישראל מצליח,
והם רואים שאלוהים הם ישראל,
ואלוהים עם ישראל,
כולם רואים את זה, כמו שאמרו כמה טייסים, צריך להיות טייס כדי להבין כמה הקדוש ברוך הוא איתנו.
כי כשכזה מבצע יצליח,
במכת הפתיחה שלו, היו מעל 100 מטוסים באיראן,
זה 1,500 קילומטר, עזבו עכשיו נ"מ וכל זה, סתם תקלה טכנית, כל מי שיודע, זה תקלות!
זה איזה מנוע, ציפור במנוע, תקלת העברת דלק באמצע המדבר העיראקי, מי יציל אותך משם?
ושכולם נמצא, הכול מגיע, הכול כמו תזמורת במקום.
מי פעל כל זאת, מי עשה כל אלה?
אז ודאי אתה, ואמרת כוכי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אבל וזכרת כי ה' אלוהיך הוא נותן לך כוח לעשות חיל.
אז הוא אומר כאן,
אמרתי, אם כולם יכירו שאלוהים הם ישראל,
יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי
וכנף של אדם שמזהה את עצמו כיהודי.
רבותיי, גם זה דבר מאוד מאוד חשוב.
למה?
ייצור מהיר מאוד של תולדות מלחמות ישראל והערבים.
בסדר?
בא לכם?
שיעור היסטוריה קצר.
טוב,
זה ממש מעניין, כי זה ממש...
על פניו,
הסכסוך בינינו לבין הערבים הוא סכסוך טריטוריאלי.
היו פה,
לפני קום המדינה, היו כאן,
הכוונה נגיד, אחרי מלחמת העולם הראשונה היו כאן בערך
כ-500 אלף ערבים,
והיהודים התחילו להגיע לכאן, רצו ליצור רוב,
הערבים בשלב מסוים התחילו להגיד, רגע, אנחנו כאן היינו וכולי וכולי.
זה לא רק זה,
אלא כאן בירושלים היה אדם בשם חאג' אמין אל-חוסייני,
המופתי חאג' אמין אל-חוסייני,
והוא יצר את הסכסוך הזה כסכסוך דתי.
הוא זה שהגה את הרעיון של אל-אקצא בסכנה.
היהודים רוצים לכבוש את אל-אקצא ואל-אקצא בסכנה, והוא ארגן את כל העולם המוסלמי להגן על אל-אקצא והוא המנהיג.
כלומר הפך את זה לאיזה מאבק?
מאבק דתי. עכשיו, אל-א-א-חוסייני ברח מכאן, מהבריטים,
היה בעיראק, אחרי זה פגש את היטלר,
היה פושע מלחמה, עצרו אותו בצרפת, בסוף הוא ברח ללבנון ומת כמו איזה כלב בלבנון.
הסכסוך הישראלי-ערבי עבר למישור אחר לגמרי. איזה מישור?
מישור טריטוריאלי חילוני.
כי גם במצרים,
וגם בסוריה, וגם בעיראק, היו ממשלות ערביות חילוניות.
באץ, מפלגת הבאץ היא מפלגה בעצם חילונית. אין באמת דבר כזה ערבי חילוני, אבל הם לא היו אנשי דת.
והסכסוך היה סכסוך טריטוריאלי.
בסדר? כאילו לקחתם לנו אדמה, אני אכבש לכם אדמה, ולכן בהקשר הזה, לצורך העניין, דוגמה, עם מצרים,
אז אני חושב שזו הייתה טעות, אבל עשו שלום והחזירו שטח, הנה, ניקחו את הטריטוריה שכבשתם לכם, הנה שלום. בסדר? סכסוך טריטוריאלי.
זה היה האירוע הפן-ערבי, כן? כל אומות הערביים שמסביבנו זה בעצם סכסוך טריטוריאלי,
ומצרים כאילו מה שקיבלה, ירדן קיבלה קצת איזה כמה דברים,
סוריה,
מזל שלא עשינו איתה הסכם שלום, אבל גם כן, אסאד היה, לא היה אדם דתי בהקשר הזה,
וכולי.
איראן,
זה חזרה לאן?
וגם חמאס, אותו דבר.
זה דתי לגמרי.
חמאס זה הזרוע של האחים המוסלמים,
מוחמד אל-בנאא,
סונים ואיראן זה שיעים.
עכשיו, אם עזה, עוד פעם, כאילו, אם עזה אין לנו סכסוך טריטוריאלי, זהו, יצאנו משם.
בכלל, מה אתם רוצים? הנה, כל מה שהיה רצועת עזה, לא, מה זה קשור?
הסרטון הכי הכי, יש למלחמה הזאת של בעזה,
יש לי פסקול וסרטון. הפסקול זה של הנער הזה בן 18 שמתקשר לאבא ואימא שלו,
תפתחו את הוואטסאפ, תראו כמה יהודים רצחתי. תפתחו כמו, נכון, אצלנו, אבא, תפתח את הוואטסאפ, תראה, עשיתי איזה יצירה, קיבלתי 100 במבחן. אצלם, אצל הרוצחים, תסתכל כמה יהודים רצחתי.
והסרטון זה רואים,
בגל של הבוזזים, רואים איזה ערבי, ראיתי איזה ערבי, זה נכנס, איזה עזתי; בוכה.
בוכה מהתרגשות, עד ארדנה.
עד ארדנה, זה האדמה שלנו.
באירי, עד ארדנה, הנה חגגנו לאדמה שלנו.
כלומר, אין מקום ליהודים בכלל
בכל המרחב הזה, כי זה ארד,
כי זה דר-אל-חארד וזה ארד-אל-אסלאם,
וצריך להיפתח מפה.
אז זה ההם.
ועם איראן, עוד יותר לא צריך לחזור מה זה, אין לנו,
אין לנו, אין לנו, אין התנחלויות מאיראן.
אין גבול, אין כלום. זה כמו, אמרתי לכם, בושהר זה 2,300 קילומטר מכאן.
אם תמתחו קו מערבה, 2,300 קילומטר, אתם תגיעו לגבול צרפת-גרמניה.
זה כאילו שאנחנו נעשה מלחמה על שם.
לא...
אז על מה זה? מלחמה דתית.
נכון? מלחמה דתית.
אז לכן, האנשים האלה מחזיקים בכנף איש,
לא ישראלי, אלא איש יהודי.
זו מלחמה, האם ליהודים,
האם לרעיון היהודי יש לו מקום בכלל?
ומחזיקים האנשים בכנף איש יהודי, למה? אומר המלבים,
רוצה לומר אם יראו ציצית בכנף בגדו, וכמובן איזה ציצית מדובר,
אני רואה שאתם ברוך השם שמסבירים לכם לאט אתם מבינים מהר,
רוצה לומר שאם יראו ציצית בכנף בגדו שמזה יכירו שהוא יהודי,
והציצית מורה על זכירת המצוות
וגם על השראת שכינה בישראל, כמו שנאמר,
תכלת דומה לים, רקי הדומה לכיסא הכבוד, חזרת כבוד לישראל, למה הוא אומר את זה?
לאמור נלכה עמכם
לא ילכו לבד לירושלים,
רק ילכו עם היהודי, עם עם ישראל, ללמוד דתו ואמונתו באשר ידעו שאלוהים עם ישראל
אמר להם שבעת אשר יהיה זאת לא יהיה עוד כמו שיעדנה,
שהדבר השם מקום מיוחד בירושלים ובארץ ישראל, כי אז כולם ידעו אותי וכו' וכו',
עשרה אנשים, כולם ידעו אותנו בחדש.
אז אני אומר, הפרק הזה היום ממש מעיר לי.
כל הברכה הגדולה שזכינו לה, כל ההצטרפות של אומות העולם והברכות,
כל הישועה הגדולה, הכל הזה, זה הכל
נובע הברכה הזאת
מאלה הדברים אשר תעשו.
דברו אמת איש את רעהו.
אמת ומשפט שלום.
צריך לזכור את זה גם
בשבוע הבא וגם בעוד חודש וגם בעוד שנה.
שפטו בשעריכם, איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, כן?
ואז,
והאמת ושלום אהבו,
אז אנחנו ברוך השם
רואים את הישועות האלה. הקדוש ברוך הוא ימשיך לבשרנו בשורות טובות,
להגדיל ולהגביר כבודם של ישראל,
מעמדם של ישראל,
ולראות שנזכה לראות בברכה וישועה לנו לכל האומות כולם, אמן ואמן. חזקו ואמצאו.
